PAGE
1
הוועדה לזכויות הילד

01.11.2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, כ"ט בתשרי התשס"ו (1 בנובמבר 2005), שעה 11:00

הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – אמות מידה לזכאות), התשס"ד-2004,

של חברי הכנסת משה גפני ומיכאל מלכיאור (פ/2235).

חברי הוועדה: היו"ר רן כהן

אורי אריאל

משה גפני

נסים דהן

מיכאל מלכיאור

יעקב מרגי

גילה פינקלשטיין

עו"ד דן אורנשטיין – משרד המשפטים

עו"ד אדי וייס – סגן היועצת המשפטית, משרד הרווחה

שוש זאב-רשף – מפקחת ארצית על מעונות יום שיקומיים, משרד הרווחה

דינה בן לביא – מפקחת מעונות יום שיקומיים, משרד הרווחה

משה ברסימנטוב – משרד האוצר

ד"ר מיכל וייל – אחראית צוות מעונות יום שיקומיים, משרד הבריאות

ד"ר דליה גלבוע – מטפלת בנושא האוטיסטים, משרד הבריאות

רונית פילוסוף – עובדת סוציאלית, פורום מעונות יום שיקומיים

עו"ד עידית גודס – רכזת פורום מעונות יום שיקומיים

ד"ר אלי אנטמן – "מכבי" יפו, פורום מעונות יום שיקומיים

תמי מירון – פורום מעונות יום שיקומיים

בתיה שרף – פורום מעונות יום שיקומיים

איריס קרונמן – נציגה של ארגון ילדים עיוורים.

ישראל קניג – ארגון "סולם"

ד"ר מורית בארי – מרכז לטיפול בהפרעות אכילה, בית-חולים "אלין"

ד"ר בני גליק – קופת-חולים "מאוחדת", מנהל המכון להתפתחות הילד ונוירולוג ילדים

ג'ין יודיס – סמנכ"ל מקצועי, בית איזי שפירא

ד"ר מיכאל רוזנבלט – סגן ראש אגף רפואה חטיבת הקהילה, קופת-חולים כללית

ד"ר כרמלה ואטס – המכון להתפתחות הילד, "מכבי" הוד השרון

ליאורה ברק – יו"ר פסיכולוגים התפתחותיים

עו"ד מירב ישראלי

רחל סעדה

שלומית כהן

הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – אמות מידה לזכאות), התשס"ד-2004,

של חברי הכנסת משה גפני ומיכאל מלכיאור (פ/2235)

אני מודה לכל הנוכחים. אני מאחל לנו מושב מוצלח בעבודה של הוועדה לזכויות הילד. היום אנחנו דנים, לא במקרה בפתיחת העבודה שלנו במושב הזה, בהצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון – אמות מידה לזכאות). לאחר הישיבה הקודמת בנושא פניתי לממלא-מקום שר האוצר, אהוד אולמרט, וביקשתי שהוא ישנה את החלטת הממשלה להתנגד לתיקון הזה בחוק, גם בגלל החיוניות שלו וגם בגלל שהעלות שלו היא לא בשמים. לצערי הרב הם עדיין לא הספיקו לדון בזה. אתמול דיברתי אתו אישית ונתתי לו את החוק ביד, והוא הבטיח לי שהוא יבחן את העמדה של המשרד מחדש. הצרה היא שבינתיים יש החלטה של ועדת שרים לחקיקה כנגד החוק. בכל מקרה, אנחנו ננהג על-פי הכללים הפרלמנטריים. את הצעת החוק קיבלנו ממליאת הכנסת.

זאת החלטה חדשה של ועדת שרים?

אין החלטה חדשה. אנחנו מצווים להכין את הצעת החוק כפי שמליאת הכנסת הציגה לנו את העניין, ולכן ננסה היום להתקדם כדי להגיש את הצעת החוק למליאת הכנסת לקריאה הראשונה.


אני מניח שידוע לכולכם במה החוק עוסק, אבל אם יש אי בהירות היא תתברר במשך הדיון הזה. למרות שלא הייתי היוזם של החוק הזה, אני מייחס לו חשיבות עצומה ולכן אני רוצה שנתקדם.

אני רוצה לבקש ממירב, היועצת המשפטית של הוועדה שעבדה על החוק והכינה את הנוסח הנוכחי שנמצא בפניכם, שתציג את הדברים. בבקשה.

בישיבה הקודמת של הוועדה קיבלנו כמה הנחיות לניסוח מחודש של הצעת החוק, ובעקבות ההנחיות שהוועדה נתנה נפגשתי עם כמה משפטנים ואנשי מקצוע. אני רוצה להודות לכל מי שעזר לי, קיבלתי הרבה עזרה מקצועית ומשפטית בעניין הזה.

אני מצטרף לתודות.

הגענו לנוסח שהוא עדיין טנטטיבי ויש בו הערות ושאלות שהוועדה צריכה להכריע בעניינן, אבל בגדול הוא לפי הנחיות הוועדה. לגבי נושא הרחבת הגילאים, ההחלטה של הוועדה היתה שזה יהיה משישה חודשים עד שלוש שנים, וכך זה תוקן.

אנחנו מבקשים שיצוין שלפגים זה גיל מתוקן חצי שנה ולא גיל חצי שנה כרונולוגי.

מה פירוש "גיל מתוקן"?

מדובר בתאריך הלידה המיועד, שהיה צפוי ולא כשהוא היה פג.

דבר שני, הוחלט להוסיף לזכאים לפי החוק נושא של פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר. רוב הצעת החוק עוסקת בוועדות השמה, בהרכב שלהן, באופן המינוי שלהן.

רצינו שיהיה פירוט של ועדות ההשמה בעבודתן.

אני חושבת שנחוץ שזה יהיה בחוק, אי-אפשר להוריד את זה ברמה של תקנות וחייבים לקבוע את ההוראות העיקריות לפחות בחוק. לכן רוב ההוראות שנקבעו כאן הן הוראות שעוסקות בוועדת השמה, והתפקיד של ועדת השמה הוא ראשית לגבי עניין שלישי שאנחנו מוסיפים, שפעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר זה לקבוע גם את הזכאות שלו למעון יום שיקומי. לגבי כל שלוש החלופות של הילדים, לקבוע את השמתם במעון מסוים. זה תפקיד ועדת ההשמה. כאמור, יש הרבה הוראות שעוסקות בתהליך של ועדת השמה, שנדון בהן בהמשך באופן פרטני.


בהצעת החוק המקורית היתה החלטה שוועדת השמה היא על בסיס של אבחון של מכון מוכר להתפתחות ילד ומסמכים נוספים, אבל קבענו מנגנון להכרה במכון מוכר להתפתחות ילד לצורך החוק הזה, שהאבחון שלו יהיה הבסיס של ההחלטה של ועדת השמה. ההגדרה של פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר גם היתה בעקבות דברים שעלו בישיבה הקודמת, היא מוסיפה בתוספת בסוף החוק וזאת הגדרה מקצועית. אני מבינה שיש בעניין הזה כמה הערות.

תודה. הוועדה סיכמה שאנחנו רוצים שהגיל שממנו הטיפול הזה יינתן הוא חצי שנה. האם יש על כך השגות?

ההערה שלנו לגבי התוספת היא שיהיה גיל מתוקן חצי שנה, ושגם בשנה השנייה מגיל שנתיים עד שלוש זה DQ 50 ומטה.

אנחנו מדברים עכשיו על תחילת התחולה מבחינת גיל היילוד. אני מבין שבסוגיה הזאת יש בקשה.

אני חושב שיש כאן ליקוי מאורות. הילדים עם העיכוב ההתפתחותי הניכר עד עכשיו נמצאים כולם במכונים התפתחותיים, במעקב רפואי הדוק ובטיפול ניכר. יש לנו גמישות של המכונים, יש שם צוות רב-מקצועי שרואה את הילדים הללו, אנחנו נותנים להם את כל התוספות שצריך. אני יודע מה שקורה עכשיו במעונות השיקומיים, יפתחו יחידות שיקומיות שאין בהן רופא, אין ישיבות צוות, הרקע הוא כלכלי לחלוטין. הילדים האלה ייפגעו מבחינה טיפולית. אני חושב שאנחנו מדברים על ילדים בגיל קטן מאוד, ושם אנחנו צריכים לתת את הטיפול הכי טוב, הכי מקצועי, וזה צריך להישאר במכונים כאשר יש עין מפקחת.

הגיל המתוקן בא לחזק.

אני חושב שבגיל קטן הם צריכים להישאר במכונים מוכרים.

עד גיל שלוש?

לא, עד גיל שנה. אנחנו יודעים שנקודת הכניסה הכי חשובה היא הגיל הקטן. ממה שקורה היום גם במעונות השיקומיים, מניסיוני הם ברחו לנו מהמכונים, אין עליהם פיקוח. אני לא מדבר על המקומות הגדולים כמו אלי"ן, ששם יש צוות רפואי. במקומות האלה אין רופאים.

הילדים ממשיכים את המעקב במכון השיקומי.

אני יודע מהשטח שהם לא באים.

ההערה שלנו היא לגבי הפגים, שהם לא ייכנסו לפני גיל חצי שנה, הגיל המתוקן שלהם.

זה עלה בישיבת הוועדה הקודמת, שעד גיל חצי שנה זה נשאר במכונים.

ד"ר וייל, כמה פעמים היה בנווה-צבי רופא מטעמך במשך השנה האחרונה?

במה החוק מרע?

אין פיקוח רפואי. אני שואל את בעלי המקצוע למכונים התפתחותיים.

העמדה שלך היא שאתה רוצה להשאיר את זה מגיל שנה ולא מגיל חצי שנה. היתה בעניין זה מחלוקת גדולה בוועדה ונדמה לי שרוב הנוכחים תמכו בגיל חצי שנה, כיוון שככל שילד מתחיל לקבל את הטיפול השלם הזה מוקדם יותר זה יותר טוב. קרוב לוודאי שאם ילד לא יהיה בשל לקבל את הטיפול הזה אחרי חצי שנה, הוא לא יקבל אותו.

בכל מקרה צריכה להיות המלצה של מכון להתפתחות הילד שהילד מתאים למעון יום שיקומי.

לעניין הגיל המתוקן חשוב לשמוע את אנשי המקצוע.

חשוב מאוד לוודא שהילדים שמתחילים בגיל צעיר את הביקור במעונות השיקומיים יהיו בקשר רציף עם המכונים להתפתחות הילד, שהרופאים ימשיכו לעקוב אחריהם ושהמכונים יעבדו תחת ההערות של הרופא המפנה.

ברגע שהילד הזה בא פעמיים בשבוע או שלוש פעמים בשבוע אלינו למכונים, הוא נמצא בקשר הדוק. ברגע שהוא מתנתק מהמכון, הוא לא חוזר למעקב.

אם אני מבין נכון, עדיין גם מעונות יום שיקומיים ממשיכים להיות קשורים עם המכונים.

אני מודיע לך שאני לא רואה אותם. ההורים שמים אותם במעונות ולא חוזרים.

אבל המעונות קשורים למכונים.

ההתרשמות שלנו מהעבודה המשותפת עם מעונות יום שיקומיים ועם המכונים להתפתחות הילד היא שילדים שנמצאים באחריות מכוני התפתחות הילד, גם כשהם נמצאים במעונות יום שיקומיים, ממשיכים להיות בבקרה מקצועית של מכוני התפתחות הילד, וזה לא שולל. החוק הזה מאפשר לך לתת עוד זכויות לאותם ילדים כאשר אתה מרגיש שאתה לא מספיק כמכון להתפתחות הילד לתת את מלוא הצרכים, וככל שהילד גדל הצרכים גדלים ומכוני התפתחות הילד לא יכולים לעמוד בצרכים האלה. אם אתה חושב שזה לא מתאים, אתה יכול לא לשלוח.

חבר הכנסת אורי אריאל צודק, החוק לא ממעיט, הוא רק מוסיף. מקובל עלינו לקבל את בקשת משרד הבריאות לעניין הזה ולהוסיף שגיל הפגים יהיה גיל מתוקן. נדמה לי שזה סביר, ובעניין הזה משרד הבריאות הוא המומחה.


מירב תקרא את נוסח החוק, בבקשה.

בחוק מעונות יום שיקומיים, התש"ס–2000 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 2 -
1.
תיקון סעיף 2

(1)



""ועדת השמה" – ועדת השמה שהוקמה לפי סעיף 2א;




"ועדת ערר" – ועדת ערר שהוקמה לפי סעיף 2ח;";

(2)



""מכון מוכר להתפתחות ילד" – מכון ששר הבריאות הכיר בו כמכון מוכר להתפתחות ילד לפי הוראות חוק זה;";

האם שר הבריאות יכול להכיר בו בפיקוח של הכנסת?

לא. מדובר בסעיף 2(י).

אני רוצה לוודא שנושא ההכרה נמצא בפיקוח של הכנסת.

הכרה פרטנית לא, אבל המבחנים להכרה הם באישור ועדה של הכנסת. נגיע לזה בהמשך.

אחרי ההגדרה "סל שירותים לפעוט עם מוגבלות" יבוא:
(3)



""פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר" – כהגדרתו בתוספת הראשונה;";






בעניין ה- DQ, בתוספת בסוף החוק אמרנו שאנחנו מוסיפים אמת מידה נוספת לזכאות, שזה פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר. לכן ההגדרה שלו מאוד משמעותית, כי זה מה שמקנה לו את הזכאות למעון יום שיקומי.

אם מחליטים שזה חצי שנה, צריך לשנות בסעיף 1 לפעוט בן חצי שנה, וכך בכל החוק בהתאמה.

"הגדרת פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר: 1. פעוט בן חצי שנה עד שנתיים, שאובחן כמי שממוצע תפקודו הכללי ברמה של DQ 50 ומטה; 2. פעוט בן שנתיים עד שלוש שאובחן כמי שממוצע תפקודו הכללי ברמה של DQ 60 ומטה".

עד איזה גיל אתם רוצים לתקן מבחינת הגיל הכרונולוגי של הילד? אם הוא בן שנתיים כרונולוגית והוא נולד בשבוע ה-25, האם הוא נכנס לקבוצה הקודמת? אנחנו בדרך-כלל מתקנים עד גיל מסוים.

אם ההצעה שלנו היא שזה בכל מקרה 50, זה לא ישנה.

אני שמח ששר הבריאות לשעבר נכנס. הוא מיוזמי החוק הזה.


הרי מדובר בכך שגיל מתוקן לפג יכול להיות מתוקן מקסימום עד ארבעה חודשים.

זה יכול להיות גם שנתיים קדימה.

אז אם הוא בן שנתיים וחודש כרונולוגית, הוא נכנס בקבוצה הראשונה או השנייה?

אני מניח שאם הוא מתחיל להימנות בפיגור של ארבעה חודשים, זה נקרא שהוא בן עשרה חודשים.

השאלה היא עד מתי ממשיכים להחשיב לו את זה. אנחנו לא נקבל את זה בשום פנים.

ברגע שבו הגיל מתוקן בארבעה חודשים, הוא מתוקן בתחילה והוא מתוקן בסוף, זה ברור.


אני שואל את הרופאים, האם הילד הזה שמתחיל בפיגור בגלל שהוא פג גורר את זה אתו כל הזמן, או שבתוך התקופה הזאת הוא מצמצם את הפיגור.

עד גיל שלוש שנים.

מתוך הידע האישי שלי, לא כרופא, תלוי באיזה משקל הוא נולד, כמה פיגור יש לו. לפעמים הוא יכול להדביק את הפיגור בשנה אחת.

מדובר על גיל היריון, לא על משקל.

הרי אנחנו רוצים לראות עד איזה גיל הוא יכול לגרור את הפיגור הזה. חובתנו להתחשב בילד שגורר את הגרירה המקסימלית, מבחינת החוק, כי אחרת נימצא במצב שבו אם נגרע, ילד כזה לא ימצא את עצמו בר טיפול ראוי.

אני מדברת בתור פסיכולוגית ולא רופאה. אני חושבת שהגרירה לא צריכה להימשך עד גיל שנתיים. כשאנחנו בודקים את הילדים אנחנו מושכים את זה עד גיל שנה וחצי מקסימום. אם בגיל שנתיים אנחנו רואים משהו לא תקין, זה לא משהו שיתוקן במהרה. ילדים שיש להם DQ 50 ומטה, אנחנו בהחלט יודעים באיזו קטגוריה הילד נמצא, האם זה פיגור שאפשר לקדם אותו או לא.

מה נעשה ברגע שבו ילד נולד פג והוא כן גורר את הפיגור אתו? האם בשלב מסוים נוציא אותו מהרשימה ואז הוא לא יעלה ב- DQ 60? אז הוא לא ייקלט.

זה לא מדאיג, כי הוא נכנס לחינוך המיוחד.

אבל לחינוך המיוחד הוא יכול להיכנס רק אחרי גיל שלוש. אני מדבר על גיל שנתיים.

אני לא מכירה כל כך הרבה מקרים שיש לנו הבעיה הזאת. בדרך-כלל ה- DQ נשאר על 50.

אבל אנחנו רוצים שגם הילד הבודד לא ייפגע. אני מציע שנשאיר שהגיל הכרונולוגי יהיה גיל של הפיגור הזה שהוא גורר אותו גם מעבר לגיל שנתיים. אם גיל הלידה המתוקן הוא נכון לגבי התחילה, הוא יימשך גם בהמשך.

אומרים כאן הרופאים שזה מנוגד לפרקטיקה בשטח, שבעצם בשטח הפרקטיקה היא גיל שנתיים.

אם אנחנו חושבים על טובת הילד, צריך לדבר על גיל מתוקן שישה חודשים, אבל לא לתקן את הסיום שלו, זאת אומרת לא להוציא אותו מוקדם יותר ממה שהוא היה. אם יש גיל שלוש, הוא יהיה עד גיל שלוש. אנחנו לא רוצים להוציא את הילדים יותר מוקדם מהמערכת. הכנסנו אותם וניתן להם את הוודאות למלוא שלוש השנים.

יש לי עכשיו מחשבה אחרת. הרי אנחנו רוצים לשנות בחצי שנה וזה קצת מסבך אותנו. הארתם את עיני שבעצם זאת סמכותו של אותו גורם מקצועי, שזה מכון התפתחותי, להחליט. לכן אני מציע להשאיר את החצי שנה, כי המכון ממילא בודק אותו. למה להסתבך?

גם בבדיקה של המכון להתפתחות הילד בגיל חצי שנה לגבי הפגים, אתה רוצה שזה יהיה נכון בכל הארץ ובכל מקום. אני חושבת שזה סייג נכון שיהיה גיל מתוקן, כי מבחינת הפג בגיל חצי שנה עם איחור של ארבעה חודשים זה יכול להיות מאוד משמעותי.

הוא יכול להיות 100 והוא יכול להיות 30.

עכשיו אני מבין שזה יכול להיות אפילו לרעת הפג. אם אנחנו שמים גיל ילוד מתוקן, נוצר מצב שבו לאחר שישה חודשים מהיום שבו הוא נולד באמת הוא לא יכול להיכנס לקטגוריה. לכן זה גורע ולא מועיל. לכן אני שואל אם נכון להשאיר גיל ילוד מתוקן.

עד גיל מסוים, לא על כל שלוש השנים.

לא צריך גיל מתוקן.

אפשר לעשות גיל מתוקן רק לגבי הזכאות, זאת אומרת משישה חודשים מתוקן תהיה לו זכאות, שזה מרע, אבל לא להתעסק בעניין של ה- DQ.

אני מציע שנוותר על העניין של גיל מתוקן. הרי ממילא אם אותו תינוק יגיע לאחר שישה חודשים ובמכון להתפתחות הילד יבדקו אותו ויראו שהוא זקוק, ייתנו לו. אם הוא לא יהיה זקוק, לא ייתנו לו.

גם בביטוח הלאומי הגיל המתוקן הוא משמעותי.

אנחנו יודעים שהביטוח הלאומי מקשה, אחרת לא היינו יושבים כאן.

אבל מבחינת החשיבה המקצועית יש כאן התחשבות. בגיל חצי שנה יכול להיות שלפג יהיה איחור התפתחותי.

אבל הרופא ישקול.

יש סיכום של חברי הכנסת. אנחנו מוותרים על הנושא של גיל ילוד מתוקן, אנחנו סומכים על המכון להתפתחות הילד שהוא יבדוק את העניין. אם הוא ימצא לנכון לתת לו את זה, הוא ייתן לו. ממילא יש אחר-כך גם ועדת ההשמה, שגם היא צריכה לקבל את ההמלצות של המכון להתפתחות הילד, לכן אין לנו כל סיבה להכביד לגבי פג.

הממשלה מתנגדת לחוק.

מה עלות החוק הזה?

הגשנו בזמנו תחשיב, ומדובר על למעלה מ-20 מיליון שקלים.

על-פי החוק אנחנו יכולים להגיש תחשיב נגד ולהראות שעלות החוק היא פחות משני מיליון שקלים.

הודעתי בתחילת הישיבה שהממשלה מתנגדת לחוק. פניתי לשר האוצר בפועל, אהוד אולמרט, בבקשה שהממשלה תשנה את עמדתה. מאחר שעדיין לא קיבלתי תשובה, פניתי אליו אתמול עם טיוטת החוק וביקשתי שהוא ישנה את העמדה שלו.

אנחנו יכולים להגיש תחשיב נגד, שייעשה על-ידי מומחים, שיראה שעלות החוק לא עולה על חמישה מיליון שקלים.

למיטב ידיעתי, העלות הטכנית של החוק לא עולה על שבעה מיליון שקלים, ובדרך יש חיסכון של כ-3-4 מיליון והעלות של החוק היא בוודאות פחות מחמישה מיליון. אנחנו לא מקבלים את העמדה של האוצר, אנחנו בעד החוק.

אנחנו נגיש בכתב את עמדתנו.

אני מבקש לבקש את התחשיב שלכם בכתב.

אני מבקשת שכאשר נסיים את החוק יעבירו את התחשיב לגבי הנוסח המתוקן.

אם כך, אנחנו לא מכניסים את הסוגיה של הפגים עם תאריך הלידה המתוקן.

בעניין ה-DQ אני מבינה שיש הערות מקצועיות, גובה ה- DQ וכו'.

על-מנת להשלים את הקריאה של התוספת, ההגדרה "ממוצע תפקוד כללי" – "הממוצע המשוקלל של תפקוד הפעוט בכל תחומי ההתפתחות שלהלן: התחום המוטורי, התחום השפתי-תקשורתי, התחום הקוגניטיבי, התחום החברתי והתחום הרגשי הסתגלותי". האם יש על זה הערות?

כן. היתה פשרה שעלתה בדיונים הקודמים שהיתה שונה מההמלצה המקורית של הארגונים. בעקבות זה נעשתה בדיקה, ומכמה מרכזים להתפתחות הילד ומכמה מעונות הגיעו דוגמאות של פעוטות שהופנו למעונות יום שיקומיים, ולא רק שהופנו אלא שעל דעת משרד הרווחה נכנסו למעונות יום שיקומיים בדלת האחורית, במסגרת מכסות החסד, שלא דרך החוק, והם על-פי ה-DQ חורגים חריגה מעטה מהקריטריונים שנקבעו. לכן אנחנו לא סבורים שאנחנו צריכים לעכב בהכרח בעניין הזה את השלב הזה של החקיקה, אבל היינו רוצים להביא את הדוגמאות האלה, אולי רק בפני אנשי המקצוע, ולראות אם צריך לעשות הזזה כלפי מטה, זאת אומרת להוריד במידה מסוימת את הרף, מכיוון שלאור הדוגמאות שקיבלנו אנחנו מאוד חוששים שנעשה עבודה רבה של חברי הכנסת ושל כל היושבים פה, ובסופו של דבר לא נכניס את אותם ילדים שאנחנו רוצים להכניס. לפעמים לא קל לאתר את המקרים האלה, מכיוון שה-DQ הוא קריטריון שהיום הוא לא תמיד בשימוש ולכן יש ילדים שאנחנו צריכים להפנות אותם עכשיו לבדיקה של DQ כדי לגלות האם הם היו עוברים או לא.

יש פה שתי סוגיות. האחת היא לגבי ה-DQ, האם הוא מדד מקובל.

על זה הסכמנו. השאלה היא השאלה של הרף.

מכיוון שאני מבין שאתם רוצים לשקול את העניין לגבי האפשרות של הרחבת הרף, אני מציע שלא נשאף למצוין.

אני מציע שתיתן להם שבוע לדון בתחום המקצועי, ואם הם לא יגיעו להסכמה יש ההצעה הקיימת.

אני מדברת על ילדים שלא יכולים להיות במחלוקת, כי משרד הרווחה והבריאות עצמם הכניסו אותם למעונות יום שיקומיים, אומנם ללא זכאות לחוק. אלה אינם ילדים שיכולים להיות במחלוקת בעניין הזה.

בכמה ילדים מדובר?

אנחנו יודעים על כמאה ילדים בכל שנה שנכנסים באותן מכסות.

אני מקבל את הדברים שאמרה עידית ברצינות רבה, אבל כמחוקק אני חייב להיות עם עיניים פקוחות ולראות לאן הולכים. ברור לי לגמרי שהמשמעות של הרחבה תהיה עלייה בעלות החוק.

לא.

אם הילדים האלה נמצאים כבר בטיפול, אין לי בעיה שהם ימשיכו להיות בטיפול.

הם לא זכאי חוק. אלה ילדים שתלויים בשאלה אם יש תקציב, אם יש מקום במעון.

איפה הם מטופלים עכשיו?

אני מדברת על ילדים שהגיעו למעונות אחרי המתנה מאוד ארוכה, ובאופן שמחר בבוקר יכול לא להיות.

הם לא עונים לקריטריונים?

לא.

אי-אפשר לתפוס את המקל משני קצותיו. אם הילדים האלה נמצאים היום במעונות ומקבלים את הטיפול בתוספת על חשבון משרד הרווחה ומשרד הבריאות, החוק לא מוציא אותם.

אבל מדובר בתעריף אחר לגמרי, בתעריף שהוא שליש מהתעריף.

במקרה של הילדים שנמצאים במכסות חסד, מי שמשלים את המימון הם ההורים. לפעמים זה מגיע לסכום של 2,000-3,000 שקלים בחודש שהם צריכים לשלם על התוספות, לא כולל התשלום בעבור זכאות משרד העבודה והרווחה על המעון.

אבל אם אותו ילד נמצא היום במכסת חסד, הוא יימצא במכסת חסד גם אחרי שהחוק יתקבל. גם היום הוא לא במסגרת החוק.

מכסת החסד ירדה מ-6,000 ל-2,000, והילדים הנותרים לא מקבלים או שההורים צריכים להשלים. הערה שנייה, ילד שאינו זכאי חוק יכול להיכנס על מכסת חסד אך ורק אם יש מקום והמעון לא מלא בילדים שהם זכאי חוק. הרבה פעמים ילדים כאלה נשארים בבית, ואם ילד כזה מטופל במכון להתפתחות הילד, הכמות שם אינה כמות מספקת.

אני מקדם בברכה את היוזם של החוק הזה, סגן השר מלכיאור, שהצטרף אלינו ברגע זה.


אני מציע שאנחנו נשאיר את זה כפי שהוא. היה ותוך שבוע תמסרי לי שיש לך ניסוח טוב יותר, מוסכם על כל הגורמים שאת מייצגת, אני מבטיח לך להחזיר את העניין לתיקון כאן. אני רוצה להתקדם עם החוק בלי להרחיב את התקציב שלו, כי ברור לי שעל זה האוצר והממשלה יפילו אותו.

כל ההערכות הכלכליות שניתנו כללו את הילדים שאני מדברת עליהם. זאת אומרת שאני לא באה להוסיף ילדים. משרד האוצר ומשרד הרווחה ומשרד הבריאות מלכתחילה כללו את הילדים שנמצאים על המכסות.

כללו אותם כאשר הם מקבלים את מלוא המימון למעון?

מימון חלקי, בלי ליווי תשלומי הורים. זה ימשיך רק אם יהיה כסף, וזה ההבדל בין ילד שמעוגן בחוק לבין ילד שזכויותיו לא מעוגנות בחוק. מה שאני מבקשת זה לא הרחבה, אלא שבטעות סברנו שהילדים שאנחנו רוצים להכליל כלולים, ובדקנו ומצאנו שהילדים שכולנו רוצים להכליל לא כלולים.

אם תוך שבוע את יכולה להמציא לי את הניסוח שייראה לך נכון יותר, בלי שתהיה עלייה של העלות התקציבית, אני אשמח לכנס את הוועדה פעם נוספת ואנחנו נתקן את זה. נכון להיום אנחנו מקבלים את התוספת הזאת כפי שהיא, פרט לחצי שנה. תיקנו לחצי שנה.

ההערה שלנו היא שכן היתה התייחסות שרוצים להכניס דווקא את הילדים היותר מורכבים ויותר מעוכבי התפתחות.

אבל תסכימי אתי שילד שאתם הפניתם למעון יום שיקומי דרך מכסות, הוא ילד שלדעתכם צריך מעון יום שיקומי.

לאו דווקא. הרבה פעמים, בהמלצה של מכון להתפתחות הילד, יכול להיות או מעון יום שיקומי או מעון רגיל עם סייעת, עם טיפולים.

מדוע ועדת הערכה הפנתה אותו למעון יום שיקומי?

כאופציה אחת. הוא לא חייב להיות במעון יום שיקומי.

התוספת התקבלה ואנחנו ממשיכים. בבקשה.

בהגדרה "פעוט עם מוגבלות" -
(4)



במקום "שמלאה לו שנה אחת ועד שמלאו לו שלוש שנים" יבוא "שמלאו לו ששה חודשים ועד שמלאו לו שלוש שנים";
(א)




אחרי פסקה (2) יבוא:
(ב)




ועדת השמה קבעה לגביו, לפי הוראות חוק זה, כי הוא פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר."

"(3)







זה המקום שנוסיף את החלופה השלישית לזכאות. הוועדה הנחתה את הניסוח בצורה כזאת שאומנם יש אבחון של מכון מוכר להתפתחות ילד, אבל ועדת השמה היא זאת שקובעת את הזכאות.


לחוק המקורי נוסף פרק שלם שעניינו אבחון והשמה, כלומר איך גם קובעים את הזכאות של הילדים מהחלופה השלישית ואיך קובעים לאיזה מעון יום שיקומי ילכו כל הילדים של כל שלוש החלופות.

אחרי פרק א' לחוק העיקרי יבוא:
2.
הוספת פרק א'1

"פרק א'1: אבחון והשמה



שר הרווחה ושר הבריאות (בחוק זה – השרים) ימנו ועדות השמה לפעוטות עם מוגבלות, ויקבעו את איזורי פעולתן.".

2א.
מינוי ועדות השמה





בעיקרון המודל שהסתמכנו עליו הוא המודל של חוק חינוך מיוחד, שקובע גם ועדות השמה והשמה של ילדים בחינוך המיוחד, עם השינויים המחויבים.


לא קבענו כמה חברים יהיו בוועדת השמה, כי מייד נדון בשאלות שעולות מההרכב.

גם אנחנו מכינים הצעת חוק בנושא הזה.

(1)-(3) זה פחות או יותר ההרכב שהוצע על-ידי משרד הרווחה.

(א)
2ב.
הרכב ועדת השמה



נציג אגף השיקום שבמשרד הרווחה, והוא יהיה היושב ראש;
(1)






מפקח במחוז של אגף השיקום או מפקח של האגף לטיפול באדם המפגר או נציג היחידה לטיפול באוטיסטים שבמשרד הרווחה, לפי הענין;
(2)






רופא מומחה ברפואת ילדים, בעל נסיון של חמש שנים בתחום התפתחות הילד, מתוך רשימה שיקבע שר הבריאות;
(3)

צריך להוסיף נוירולוג ילדים.

אני מבינה שיש הערה של הפורום לגבי אוטיזם, ששם יכול להיות גם פסיכיאטר. השאלה היא אם צריך עוד רופא, או שצריך רופא בהתאם לבעיה של הילד.

אחד מהם, לפי העניין.

הנוסח יהיה: "רופא מומחה ברפואת ילדים או נוירולוג ילדים, בעל ניסיון של חמש שנים בתחום התפתחות הילד, או פסיכיאטר מומחה בתחום פסיכיאטרייה של הילד, מתוך רשימה שיקבע שר הבריאות".

מי שיש לו ניסיון של חמש שנים בהתפתחות הילד הוא ראוי. אני מציע להוסיף "ושאיננו מכיר את הילד".

זה ברור. האם אנחנו צריכים להוסיף לאיזו לקות מתייחס כל דבר?

כן, זה מאוד משמעותי.

אפשר לכתוב "לפי העניין".

נכתוב "לפי העניין", כדי להסיר כל ספק וכדי שתהיה התאמה לגבי הליקוי של הילד.

לגבי סעיף (2), אני מבקשת לתקן, במקום "נציג היחידה לטיפול באוטיסטים" שייכתב "מפקח היחידה לטיפול באדם עם אוטיזם".

אבל המחוקק לא נכנס לדקויות, ומחר זה יהיה בעל פונקציה אחרת שיחליטו עליו. לכן המלה "נציג" כוללת כל מי שיישלח.

אני אשנה את הכול למלה "נציג". סעיף (2) יהיה: "נציג אגף השיקום או נציג אגף לטיפול באדם המפגר או נציג היחידה לטיפול באוטיסטים שבמשרד הרווחה, לפי העניין". סעיף (3): "רופא מומחה ברפואת ילדים, או נוירולוג ילדים, שניהם בעל ניסיון של חמש שנים בתחום התפתחות הילד, או פסיכיאטר מומחה בתחום פסיכיאטרייה של הילד שיקבע שר הבריאות לפי העניין".

מקובל.

לגבי פסיכולוג, הוועדה קיבלה פנייה מהפסיכולוגים ההתפתחותיים, שהם חושבים שצריך להיות פסיכולוג התפתחותי בוועדה. לפי העצה של משרד הרווחה, הבנתי שיש פסיכולוגים נוספים שיכולים להיות רלוונטיים. לבסוף זה נוסח בצורה כזאת:

פסיכולוג התפתחותי או פסיכולוג בעל מומחיות מוכרת אחרת לפי חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977, שהוא בעל נסיון בתחום התפתחות הילד.
(4)

צריך לקבוע האם הפסיכולוג הוא מטעם גורם מסוים או מתוך רשימה שיקבע שר הבריאות. חשבנו שכדאי שיהיה כתוב "רצוי שיהיה", זאת לא חובה.

לא כותבים רצוי, כותבים הרכב של ועדה.

אני שואלת מה יהיה הערך המוסף שייתן הפסיכולוג ההתפתחותי במקרים שאינם אוטיסטים, ואם יש פסיכיאטר ילדים גם במקרים שיש אוטיסטים. מה התפקיד שלו בוועדה שישנה את ההחלטות שלה? כי ככל שהוועדה תהיה רחבה יותר, כך יהיה יותר קשה לכנס אותה וזה יהיה יותר מסורבל.

מצד שני הוא מוסיף ידע יותר רחב.

ההחלטה היא על-פי קריטריונים שהם קריטריונים התפתחותיים, ולכן אני שואלת למה צריך לשבת שם פסיכולוג, בלי לזלזל במשמעות הפסיכולוג.

האם יש עוד מי שחושב שאין יתרון לפסיכולוג ההתפתחותי?

ישבתי גם בוועדות ואני רואה שבתקופת יוני-אוגוסט יש מאסה של פניות לוועדות. הוועדות ישנו במרתונים כמעט אין-סופיים עד השעה 19:00. יהיה קשה לגייס עוד אנשים לוועדות האלה.

זה מכביד.

אם כך, נוותר על זה.

לגבי נושא של ילדים עם אוטיזם, ביחידה שלנו יש פסיכולוג מומחה, שבכל מקרה ילד כזה עובר דרכו ומקבל הכרה ביחידה.

זה חיזוק לעמדה שלך, שאין צורך בפסיכולוג בוועדת ההשמה.


האם יש מי שחושב שכן צריך לכלול פסיכולוג בוועדה?

חשוב לציין את הבעיה של מימון המשרה. האנשים האחרים הם עובדי מדינה וזה כלול בשכר שלהם.

לגבי הרופאים זה לא מדויק.

הרופאים הם עובדי מדינה בדיוק כמו הפסיכולוגים. פסיכולוג ברוב המקרים הוא חלק די אינטגרלי ודי רציני בתוך מערך האבחון של הילד עם הבעיות ההתפתחותיות. הוא גם זה שמטפל ברוב המקרים במשפחה ובילד הרבה מאוד זמן, הרבה מאוד חודשים.

פה לא מדובר על רופא שמכיר את הילד, אלא על פסיכולוג שלא מכיר את הילד.

נכון. אני חושבת שבהרבה מקרים, והיינו עדים למקרים האלה בשנים האחרונות, שהמכון להתפתחות הילד יחד עם הפסיכולוג החליטו שילד ילך למעון יום שיקומי והוא לא התקבל למעון היום השיקומי. אני חושבת שכן יש ערך למידע שיש לפסיכולוג על ההתפתחות, על יכולת ההתקדמות של הילד, על היכולת שלו להשתלב או לא להשתלב בתוך מעון שיקומי. אני חושבת שיש צורך בקטגוריה של הפסיכולוג כמחליט וכקובע בדיוק כמו שיש לרופא.

אם הוא יהיה שם, לכל היותר הוא יוכל להוסיף, הוא לא יוכל לגרוע. השאלה היא אם המגרעת הזאת של הצורך בוועדה מאוד גדולה, אם עלות יותר גדולה, לא תכביד בסיכומו של דבר על התפעול של החוק.

אני חושבת שלפסיכולוג יש ראייה שונה משל הרופא ומשל העובד הסוציאלי שנמצאים שם. יש הרבה עובדים סוציאליים בוועדה אבל אין אף פסיכולוג בוועדה, ולצערי הרב בהרבה מאוד ועדות שקובעות גורלות של ילדים מקומו של הפסיכולוג נפקד. זה לא המקום היחיד. אבל גם בעניין זה אני חושבת, שדווקא מפני שהפסיכולוג הוא אדם שכן יודע ומעורב, וזה תפקידו, גם הוא צריך להיות בפורומים שבהם קובעים החלטות כאלה.

בעניין של הפסיכולוגים במשרד הבריאות, הוא לא פטור מעצם הפול שישנו בתוך המערכת של עובדי מדינה?

אין כוח-אדם מוקצה לתפקיד הזה ואין כוח-אדם מיותר לתפקיד הזה.

אם כך זה בוודאות יכביד.

אני חושבת שיש בזה טעם לפגם שבוועדה שמתייחסת להיבטים כל כך רחבים של הילד במשפחה, בכל מה שקשור להתפתחות שלו, שלא יהיה פסיכולוג התפתחותי או אחר.

לא רק שלא יהיה פסיכולוג, אלא שהנציג היחיד הוא הרופא.

אנחנו מחליטים להשאיר את הפסיכולוג. סעיף 4 התקבל.

בסעיף (5) יש שאלות לגבי גורמים נוספים בוועדה.

[יש לשקול הצורך בחברותם של גורמים נוספים בועדה: נציג הרשות המקומית המשתתפת במימון המעון השיקומי, נציג ארגון הורים או ארגון ציבורי העוסק בנושא או נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות].
(5)








בוועדת השמה לפי חוק חינוך מיוחד יש נציג של הורים.

לי נדמה שזה די מחייב שיהיה נציג הורים. האם זה מעשי?

בהחלט.

השאלה היא אם זה קיים לגבי פעוטות בגיל הזה. לפי חוק חינוך מיוחד זה הורה לילד בעל צרכים מיוחדים שיקבע שם, מתוך רשימות שיגישו לו ארגוני הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים. השאלה היא איך אתם רוצים לקבוע פה את המנגנון.

שוחחתי עם ארגון ההורים הארצי בחינוך המיוחד. זאת שאלה של קביעת מנגנון מקביל למה שקורה בחינוך המיוחד. מה שקורה בחינוך המיוחד הוא שהעמותות שעוסקות בילדים האלה מגייסות את ההורים, ואז יש פול של הורים. צריך לבנות דבר דומה, שעמותות שעוסקות בפעוטות יגייסו הורים לפי הרשימה של הורים שמוכנים להשתתף.

השאלה היא האם קיימות עמותות מהסוג הזה, שיכולות להמליץ.

מה טוב יותר לטובת העניין, שיהיה נציג ההורים או שיהיה נציג העמותות שמטפלות בעניין?

בעניין עמותות חייב להיות שזאת לא תהיה עמותה שמפעילה מעון יום שיקומי. אין לי העדפה אם יישבו שם הורים או נציג של עמותה.

אני מציע שנקבע שיישבו בוועדה או הורים או נציג עמותה, כפי שיקבעו השרים.

צריך לקבוע, כי זה הרכב של ועדה.

אחרת זה יכול לגרום לחוסר עקביות בהחלטות.

אני מוצא טעם שיהיה נציג ההורים, אני מוצא טעם שיהיה נציג הארגונים, אבל אני לא יודע לומר מי יותר טוב.

הנוסח של חינוך מיוחד עונה על זה, כי זה אומר הורה לפי המלצה של ארגונים.

מקובל.

בגלל שאנחנו דואגים שמקרים שיגיעו ב-1 בספטמבר והוועדות לא יתכנסו בגלל ההרכב הכל-כך רחב, אני ממליצה שיהיה מינימום של חברים, כך שגם אם לא כל החברים יוכלו להגיע הוועדה תוכל להתכנס.

יש רוב.

לגבי הפסיכולוג כתוב כאן "בתחום התפתחות הילד", וכדי להקל אני מציעה שייכתב "בתחום הגיל הרך", כי למשל אצל אוטיזם לא כולם קשורים להתפתחות הילד.

זה מגביל את הפסיכולוגים.

זה לא מגביל, להיפך, זה מרחיב. זה מאוד חשוב לגבי הקבוצה של האוטיסטים. אצל האוטיסטים יש הרבה מאוד קליניים שיקומיים, וזה יגביל.

גם פסיכולוג התפתחותי מאוד מתאים.

אני אחראית על הנושא של האוטיסטים במשרד הבריאות. הפסיכולוג צריך להיות בעל ניסיון בתחום הגיל הרך.

בעל ניסיון במכון להתפתחות הילד, שזה ממילא גילאים אפס עד שש.

הנוסח הוא כמו בחוק חינוך מיוחד: "הורה לפעוט עם מוגבלות שיקבע השר מתוך רשימות שיגישו לו ארגוני הורים לילדים בעלי טווחים מיוחדים במערכת החינוך". השאלה היא אם גם כאן רוצים שזה יהיה במערכת החינוך, או ארגוני הורים בעלי טווחים מיוחדים.

צריך להוריד את המלים "במערכת החינוך".

יושב ראש ועדת השמה יזמן את הועדה.

(ב)





ועדת השמה תקבע את זכאותו של פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר למעון יום שיקומי ואת השמתם של פעוטות עם מוגבלות במעון יום שיקומי.

2ג.
קביעת זכאות והשמה





כלומר, יש לה סמכות לקבוע זכאות לגבי החלופה השלישית, ולגבי כל שלוש החלופות היא קובעת לאיזה מעון יום שיקומי ילך כל ילד.

בסדר גמור.

אלה סעיפים פרוצדורליים.

ועדת השמה תדון בעניינו של פעוט שהופנה אליה בידי עובד סוציאלי של המחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריו של הפעוט.
(א)
2ד.
הפניה לועדת השמה





בעניין זה התייעצתי רבות עם כל האנשים שעזרו לי והבנתי שאין מנוס מכך שזה יעבור דרך העובד הסוציאלי ברשות המקומית.

כל ההפניות נעשות בפועל דרך הרשות המקומית, שגם משתתפת במימון. אפילו אם זה ייעשה דרך מישהו אחר, זה תמיד יחזור לעובדת הסוציאלית שצריכה לבדוק שכל החומר נמצא, שהיא מכירה את המקרה. לכן עדיף מבחינת יעילות שהיא תעשה את זה מלכתחילה.

למה הורה שחושב שלא נכון עושה עובדת סוציאלית שלא פונה בשמו לוועדת השמה, שלא תהיה לו הזכות לפנות ישירות לוועדת השמה?

ברגע שיש המלצה זה מחייב את העובדת הסוציאלית.

שיקול הדעת הוא תקציבי, הוא זמן.

הסוגיה שהעלה חבר הכנסת דהן, ולכן נקרא את סעיף (ב).

הפניה כאמור בסעיף קטן (א) תהיה בתוך 15 ימים מיום שהתקבלו אצל העובד הסוציאלי אבחון של מכון מוכר להתפתחות ילד כאמור בסעיף 2יא, ומסמכים אחרים הנדרשים בענין זכאותו של הפעוט למעון יום שיקומי, כפי שיקבעו השרים (בסעיף זה – המסמכים); העובד הסוציאלי יצרף להפניה לועדת ההשמה את כל המסמכים.
(ב)







אפשר לקבוע בצורה יותר קטגורית, שברגע שהעובד הסוציאלי קיבל את המסמכים, הוא יפנה.

זה צריך להיות אחרי שהעובד הסוציאלי מקבל את המסמך האחרון.

הכוונה היא לכל המסמכים.

אני מבקש להבהיר את זה.

יש מקרים שבהם העובדים הסוציאליים משהים את קבלת המסמכים בכוונה כדי לחסוך בעלויות, שלא במוצהר. לפעמים יש סחבת של חצי שנה עד לקבלת המסמכים. אחרי שהתקבלו המסמכים הם מחויבים לפנות תוך 15 יום, ואת זה החוק מכסה. לכן אולי יש מקום להעיר על פנייה של הורה לעובד סוציאלי – תוך כמה זמן העובד הסוציאלי מחויב מפניית ההורה להגיש את המסמכים. כי יש סחבת בירוקרטית.

סעיף (ב) יאמר: "העובד הסוציאלי יפנה בתוך 15 ימים מיום שהתקבלו אצל העובד הסוציאלי אבחון של מכון מוכר להתפתחות הילד, כאמור בסעיף 2י"א, ומסמכים אחרים הנדרשים בעניין זכאותו של הפעוט למעון יום שיקומי, כפי שייקבעו השרים".

צריך שיצוין שהפנייה תהיה לאחר שהתקבלו כל המסמכים.

אפשר לכתוב שברגע שיש המלצה של מכון להתפתחות הילד, זה מחייב את העובד הסוציאלי להגיש הפניה.

ואם לאחר 15 יום העובד הסוציאלי לא הפנה, זכותם של ההורים לפנות בעצמם לוועדת ההשמה.

אבל זה רק לגבי החלופה השלישית.

אנחנו מקבלים את הצעתו של חבר הכנסת דהן.

מה הם המסמכים הנוספים?

בפועל יש היום מסמכים שנקראים "טפסי הועדה", שקשורים למשרד הרווחה. כדי לקבל טופס הועדה שכזה ההורים מחויבים להגיע לרווחה להגיש תלושי משכורת. עובדת הזכאות ברווחה צריכה לקבוע את רמת ההשתתפות של ההורים בכל התהליך הזה. זה תהליך בירוקרטי, שאם העובד הסוציאלי רוצה הוא יכול להיעשות תוך חודש, ואם העובד הסוציאלי רוצה הוא יכול להימשך חצי שנה.

לכן אנחנו מוסיפים סעיף (ג), שאומר שאם לא היתה הפניה כזאת לאחר 15 יום, זכאים ההורים לפנות בעצמם לוועדת ההשמה.

המוקש הוא שהעובד הסוציאלי יכול לעכב חלק מהמסמכים האלה לזמן רב. לכן אתה לא מתקן משהו בזה שאתה מוסיף שההורה יכול לפנות אחרי קבלת כל המסמכים, כי אז העיכוב יהיה בשלב של קבלת כל המסמכים. לכן צריך להיות מנגנון כלשהו. החודשים האלה הם החודשים החשובים, ואנחנו יודעים שההתכנסות של ועדת ההשמה וכל הדברים האלה גוזלים זמן יקר מאוד של הפעלת החוק לגבי כל ילד וילד.

יש צד שני, כי אנחנו רוצים למנוע מצב שמעבירים רק חלק מהחומר ומכנסים את כל הוועדה, והוועדה לא תוכל לדון בפועל ולכן היא תצטרך לדון פעמיים כי לא היה לה כל החומר.

הרי כולנו מנסים לאחד מועד כלשהו שממנו יהיה אפשר לגזור שאם העובד הסוציאלי לא מגיש, ההורים יוכלו להגיש. המועד כתוב בסעיף (ב) באופן די ברור: "הפניה.. תהיה בתוך 15 יום מיום שהתקבלו אצל העובד הסוציאלי אבחון של מכון מוכר להתפתחות הילד".

יש מסמכים נוספים, כמו דוח סוציאלי.

אנחנו דורשים דוח סוציאלי, דוח התפתחות הילד, אישור מביטוח לאומי שהילד זכאי או הכרה ביחידה לטיפול באדם עם אוטיזם או ועדת אבחון.

אנחנו לא רוצים לפטור את ההורים מכל אחריות. אם המסמכים האלה אינם, יואילו ללכת לביטוח הלאומי וידאגו להעביר אותם לוועדה, ומאותו רגע הם יהיו.

אבל יש דוחות שרק בידי העובד הסוציאלי להביא, להורים אין אפשרות להביא אותם.

היום להורים יש אפשרות לקבל כל מסמך.

אני מציעה שהוועדה תבדוק אילו מסמכים דרושים.

מירב, צריך לעשות הפרדה ב-15 יום בין האבחון של המכון לבין המסמכים האחרים.

לוועדת השמה דרושים כל המסמכים.

העובד הסוציאלי צריך זמן כדי לאסוף את המסמכים, אבל צריך להגביל אותו בזמן איסוף המסמכים.

15 ימים זה מספיק?

זה לא ריאלי.

העובד הסוציאלי לא אוסף את המסמכים. על ההורים מוטלת האחריות להעביר את המסמכים לעובד הסוציאלי.

אבל ההורים צריכים ליצור קשר פעם ראשונה עם העובד הסוציאלי. אז הוא מזמין אותם לאינטק וזה לוקח יומיים.

אחרי האבחון?

כן.

האם זה לא יכול להיעשות במקביל?

אז לא יודעים מה עם הילד. אחרי האינטק הם צריכים לארגן את תלושי המשכורת שלהם ולארגן פנייה לביטוח לאומי. לפעמים זה נעשה במקביל לאבחון.

אני מציע שנאריך את התקופה מ-15 יום ל-30 יום, כדי להיות ריאלי ולתת את האפשרות לעובד הסוציאלי לעשות את זה ביושר. מלבד זה אני מציע שנוסיף סעיף שלישי שאומר, שלאחר 30 יום מיום קבלת האבחון מהמכון, אם העובד הסוציאלי לא הגיש את המועמדות של הילד לוועדת השמה, זכאים ההורים להגיש את המועמדות בעצמם. בלי שהשרים יוציאו תקנות להפעלת העניין, העניין לא יעבוד ממילא. אם הם יעבדו לא ביושר, ילכו נגדם לבג"ץ.

אם יש רק האבחון, אין אישור מביטוח לאומי וזה ייתקע בוועדת השמה.

אני רוצה לתת כוח להורים, שבמידה ובאופן אדמיניסטרטיבי מעכבים את הילד שלהם מלגשת, שהם יהיו רשאים לגשת. אם אין להם יכולת להגיש לוועדת השמה, הם נמצאים עם ידיים קשורות. לכן אני מציע לפתור את זה בדרך הזאת.

זה גם קובע נוהל שהעובד הסוציאלי יצטרך לעבוד בזמן קצוב.

מדוע שלא ייכתב שהפנייה תיעשה תוך 15 יום מיום שהתקבלו כל המסמכים? זה הסביר ביותר, כי ההורה כבעל עניין והמכון שמלווה את ההורה ילחצו על העובד הסוציאלי שיושלמו כל המסמכים.

נשאיר בהגדרה הזאת 15 יום, אבל בסעיף (ג) ייאמר: "אם בתום 30 יום לאחר קבלת האבחון במכון להתפתחות הילד לא נעשתה הפנייה לוועדת ההשמה, זכאים ההורים לפנות אליה בעצמם". אם ההורים יראו שאחרי שבועיים העובד הסוציאלי לא הגיש, הם ילכו לאסוף את המסמכים בעצמם ואז הם יהיו רשאים להגיש לוועדת ההשמה. אתם לא עושים טוב להורים של הילדים שאתם פוטרים אותם מהיכולת לעשות את הפעולות האלה. נגרום רע אם לא ניתן להם אפשרות להגיש את הילד שלהם לוועדת ההשמה.

30 יום אחרי שהם הגישו את כל המסמכים.

זה חייב להיות אחרי כל המסמכים.

טעיתם בהבנת העניין. אני נאחז ב-30 יום רק בהגשת האבחון, כדי לקבוע מועד ממתי סופרים. אם אומר 30 יום מקבלת האבחון והמסמכים, אצור מצב מאוד לא בהיר, כי יכול להיות שהעניין של המסמכים יכול להתארך ללא סוף.

אתה מחייב את העובד הסוציאלי להגיש רק 15 ימים אחרי שהוא קיבל את כל המסמכים. יכול להיות שעברו 30 יום והעובד הסוציאלי עדיין לא קיבל אף מסמך.

אז ההורים יטרחו ויאספו את המסמכים בעצמם.

אפשר לתת להם סמכות ללכת לוועדת ההשמה, בלי לערב את העובד הסוציאלי.

זה תפקידו של העובד הסוציאלי וזה יותר נכון שהוא יגיש. הדאגה שלנו היא שמא העובד הסוציאלי לא רוצה להגיש בגלל סיבות אחרות.

אבל אם הוא קיבל את המסמכים, הוא חייב להגיש. זה חוק.

אני בעד שייאמר שחובתו של העובד הסוציאלי להגיש את הילד לוועדת ההשמה בתוך 15 יום לאחר שהוא קיבל את כל המסמכים. בנוסף אני רוצה לתת סמכות להורים להגיש את הילד במקרה שהעובד הסוציאלי לא הגיש. לא כולם אוהבים את זה, אבל זה הפתרון.

יש חוק ששם נאמר במפורש, שמי שמגיש את הבקשה לאותה ועדת השמה מקבילה בחוק השיקום הם עובדי בית החולים. אבל ההורים תמיד יכולים לפנות לוועדת ההשמה ולומר שבית החולים לא רוצה להגיש, כי הפסיכיאטר של בית החולים חושב שהילד לא מתאים לשיקום, אבל אנחנו מכירים את הילד ואנחנו חושבים שהוא כן מתאים לשיקום, והם פונים. הרבה פניות כאלה מתקבלות.

זה בדיוק מה שיהיה פה, וזה גם נכון מבחינה ציבורית שהורים יכולים לפנות לוועדה גם אם הבירוקרטיה לא עובדת. עניין 15 הימים נשאר כמו שהוא, ציווי לעובד הסוציאלי שהוא חייב להגיש. נוסף סעיף (ג) שאומר, שאם בתוך 30 יום מקבלת האבחון של המכון המוכר להתפתחות הילד העובד הסוציאלי לא הגיש אותו לוועדת ההשמה, זכאים ההורים להגיש את ילדם לוועדת ההשמה.

אפשר לומר שההורים רשאים לפנות, בצירוף כל המסמכים שביכולתם להשיג.

נדמה לי שמאוד חיזקנו את העניין, גם בחיוב העובד הסוציאלי להגיב בתוך 15 יום וגם באפשרות של ההורים לפנות, ואז אם העובד הסוציאלי או הביטוח הלאומי לא הגישו את חוות הדעת על-פי פניית ההורים, הוועדה תפנה אליהם ואז הם בוודאי חייבים להגיש את חוות הדעת.

ועדת השמה תתכנס בתוך 15 ימים מיום קבלת ההפניה כאמור בסעיף 2ד(א) או מיום קבלת כל המסמכים כהגדרתם בסעיף 2ד(ב), לפי המאוחר.
(א)
2ה.
סמכויות ועדת השמה והדיון בה

זה לא ריאלי. ועדה לכל פנייה?

תיקנו את החוק לשישה חודשים, לכן אנחנו צריכים להיות מאוזנים.

מתוך הניסיון שלנו, אפשר תוך 15 יום, בתנאי שזה לא מחייב ועדה של שמונה אנשים.

אנחנו מקבלים את הנוסח ורוצים להוסיף דבר נוסף. דנו בזה גם בפגישות שקיימה מירב. צריך להיות תאריך, כמו בחוק החינוך המיוחד. אנחנו מציעים את ה-15 ביוני. זה ילחיץ את הביטוח הלאומי וילחיץ את המכון להתפתחות הילד להגיש כמה שיותר ילדים לתאריך הזה. צריך לומר שוועדות ההשמה תתכנסנה ב-15 ביוני. ילד שיופנה אחר-כך – הוועדה תתכנס בעניינו תוך 15 או 30 יום, כפי שתחליטו. אף אחד לא יאבד את מקומו במעון יום שיקומי כי הוא הופנה לאחר התאריך הזה, אבל מה שאנחנו רואים עכשיו הוא שאף אחד לא ממהר, ופתאום באוגוסט ובספטמבר מפנים ילדים, המעונות לא נערכו, הרשויות לא נערכו. ההורים לא ידעו עד ה-1 בספטמבר אם הילד נכנס למעון, כי אף אחד לא מיהר. אנחנו רוצים להלחיץ אותם.

מה הסנקציה?

שילד יחכה 15 או 30 יום.

את מענישה את הילד.

זה לא יעזור פה, את רק גורעת. זה בא להוריד את החששות שלך.

דובר פה על ועדת השמה.

את לא יכולה לחייב את המכון.

אם ההפניה ניתנה במאי, אין לך הבעיה הזאת.

האם ניתן להחליט שוועדות ההשמה יפרסמו 12 תאריכים בשנה, אחת לחודש?

אבל אם אני קובע להם 15 ימים מיום קבלת ההפניה, אתם גורעים.

ועדת השמה רשאית לצוות על כל אדם להמציא לה כל מסמך שברשותו וכן חוות דעת רפואית או פסיכולוגית הנוגעים לפעוט עם מוגבלות, ולהפנות את הפעוט לבדיקות נוספות, לפי הצורך, והכל כדרוש לה לצורך החלטתה.
(ב)







זה כמו חוק חינוך מיוחד.

בטרם תקבל החלטה, תזמין הועדה את האחראי על פעוט עם מוגבלות ותיתן לו או הזדמנות להשמיע את טיעוניו; כן תזמין הועדה כל אדם אחר שתראה לנכון.
(ג)

מה זה בדיקות נוספות? אולי כדאי להוריד את הבדיקות.

בפועל יש מצבים שאין חומר מושלם בפני הוועדה, וכדי לאפשר לוועדה להחליט צריכים להשלים את החומר המקצועי.

יכול להיות שהוועדה תתרשם שהיתה קלות דעת בהפניה. הרי ביקשתם שיהיו בעלי מקצוע ספציפיים. אותו בעל מקצוע שאתה רצית שיהיה בוועדה רוצה עוד חיזוק לאבחנה, עוד בדיקה.

אנחנו מדברים בפעוטות שחלקם מוועדות מורכבות. יכול להיות ילד גם בעיית שיתוק מוחין וגם עם בעיית ראייה, והשאלה היא האם מתאים לו מעון ללקויי ראייה או מעון לליקויי שמיעה ויש התלבטות. ייתכן שיפנו שוב למומחים להתפתחות הילד לבקש עצה.

האחראי על פעוט עם מוגבלות זכאי -
(ד)





להתייצב בפני ועדת ההשמה בעצמו או בליווי מומחה או אדם אחר לצורך השמעת טיעוניו;
(1)






להציג בפני הועדה כל מסמך הנוגע למצבו של הפעוט עם מוגבלות או למצבו המשפחתי הכולל;
(2)








זאת הצעה של משרד הרווחה.

להביא בפני הועדה את הפעוט עם מוגבלות שענינו נדון בפניה, זולת אם קבעה הועדה כי אין הדבר לטובתו של הפעוט.
(3)






הוזמן אחראי על פעוט עם מוגבלות ולא התייצב בפני ועדת ההשמה ללא סיבה מוצדקת, רשאית הועדה לקבל החלטה גם מבלי לשמעו.
(ה)

מה קורה במקרים של ילדים באומנה, כאשר הילדים הם באחריות האומנה וההורה הביולוגי מבקש להיות בוועדה?

זה לא באחריות האומנה, כי אם ילד באומנה הוא באחריות של אפוטרופוס.

אני אקרא את ההגדרה בחוק למלה "אחראי": "הורה, אפוטרופוס או כל מי שהקטין נמצא במשמרתו על פי דין".

אבל השאלה בתוקף. מה אם הורה ביולוגי רוצה להפנות לוועדה, והאומנה לא רוצים?

האומנה היא לפי דין, לכן השאלה לי עומדת. כי אני מכירה הרבה מקרים של הורים ביולוגיים שדורשים להיות נוכחים בדיון.

יש זכות, הם אחראים. כל עוד שבית משפט לא שלל את האפוטרופסיות של ההורים, הם נשארים אחראים. לכן זה יכול להיות גם ההורים וגם האומנה.

דיוני הועדה יירשמו בפרוטוקול שייחתם בידי חברי הועדה הנוכחים בדיון; הפרוטוקול, המסמכים הרפואיים וכל מסמך אחר שבידי הועדה הם סודיים, אך מותר להביאם לידיעת אדם אשר נזקקים לשירותיו לצורך ההחלטה; אדם שלידיעתו הובא פרוטוקול או מסמך כאמור חייב בשמירת סודיותם.

(ו)







זה מועתק מחוק חינוך מיוחד.

יש לנו הערה לגבי הנושא של העברת מידע. פה זה מאוד מוגבל רק למישהו שנזקק לשירותיו לצורך ההחלטה. יכול להיות שיש מצבים אחרים, למשל של אדם כגון פקיד סעד, שעל-פי דין זקוק לחומר. אנחנו מבקשים להוסיף את זה וגם לעשות תיקון.

רק בהסכמת ההורים.

אבל יש הורה שלא משתף פעולה. נניח שיש עניין של הזנחה לגבי ילד, ופקיד הסעד רוצה לדעת את זה כדי להחליט במסגרת הסמכות לפי החוק האחר.

אפשר להוסיף שכל גורם מוסמך אחר.

אנחנו לא מסכימים. דבר כזה צריך לעבור דרך משרד המשפטים. זה מאוד רגיש, ואתה צריך להעביר את זה קודם לכן דרך משרד המשפטים, אתה לא יכול להעלות את זה בוועדה. אנחנו רוצים לבדוק את זה, אנחנו לא רוצים להסכים לדבר שעלה פה מבלי שנבדוק את זה.

יכול להיות שהבעיה נפתרת בחוק שירותי פקידי סעד, שמתיר להם לשים ידם על כל מסמך שנוגע לילד.

סעיף (ו) התקבל.

החלטת ועדת השמה תתקבל ברוב דעות חבריה המשתתפים בישיבה, ובלבד שבין המשתתפים בישיבה יהיו יושב ראש הועדה והחברים המנויים בסעיף 2א(א)(1) ו-(2).
(א)
2ו.
החלטת ועדת ההשמה





בחוק חינוך מיוחד נדרשים רק שלושה.

הראשון והשני חייבים להיות. הראשון הוא היושב-ראש.

נכון. השאלה היא אם אנחנו רוצים לוותר על הרופא, למשל.

על הרופא לא לוותר.

אני מציע שיהיה כתוב: "ובלבד שישתתפו בה רוב חברי הוועדה". קבענו ועדה של חמישה מינימום, שתהיה חובה של שלושה מינימום. אנחנו לא יכולים להכביד בבירוקרטיה כאשר הדברים צריכים להתקדם. נאמר: "ובלבד שישתתפו בה היושב-ראש ועוד שניים מחבריה".

שלושת הראשונים הם זמינים, הם עובדי מדינה.

צריך להיאמר שדיון הוועדה לצורך קבלת החלטה צריך להיות בדלתיים סגורות, ללא השתתפות המשתתפים הנלווים לוועדה כמו הורים.

הוועדה דנה בעצמה, והיא יכולה להזמין את ההורים להשמיע את דבריהם.

אבל את ההחלטות היא מקבלת ללא נוכחותם.

הנוסח הקיים מאפשר את זה.

עבודת הוועדה תתקיים אך ורק בנוכחות חבריה.

לא צריך להגיד את זה, כי אמרנו כמו בחוק חינוך מיוחד: "בטרם תקבל החלטה תזמין הוועדה את האחראי ותיתן לו הזדמנות להשמיע את טיעוניו". זה לא אומר שהוא צריך להיות בכל הישיבות.

אבל ההורה יכול להגיד שהוא רוצה לשבת בדיון בעת קבלת ההחלטות.

אנחנו מתנגדים שהרופא לא יהיה בוועדה. אחרת יכול להיות מצב שיושבים בה רק העובדים הסוציאליים ונציג הורים, ולא יהיה לא רופא ולא פסיכולוג. אני חושבת שזה לא נכון.

הבעיה היא שאנחנו לא יכולים לקבוע בחקיקה מי בא לישיבה ומי לא. אנחנו יכולים לקבוע קוורום מהימן.

אפשר לחייב ולכתוב מי האנשים החייבים להיות בוועדה.

אתם רוצים שייכתב שצריכים להיות שלושה חברים, וביניהם יושב-ראש ורופא?

כן.

כן.

העיקרון שמנחה ברוב ההוראות לגבי בתי משפט וועדות כאלה שהן מעין שיפוטיות הוא פומביות הדיון. כעיקרון דיונים צריכים להיות פומביים, אלא אם כן יש סיבה מיוחדת לכך. אני חושב שהמידע הזה צריך להיות בפני הוועדה. אם הוועדה סבורה שהנסיבות המיוחדות האלה קיימות, יש מקום לחריג מהכלל הזה.

הדיון הוא פתוח. ההצבעה של חברי הוועדה מתקיימת רק בנוכחות חברי הוועדה. אין סיבה שההורים ואחרים יהיו בחדר כאשר חברי הוועדה אמורים להיות חופשיים להצביע על-פי מצפונם.

תמיד בבית המשפט יש דיון, ולאחר מכן השופטים יושבים ביניהם כדי לקבל את ההחלטה. אבל אין הוראה בחוק שאומרת את זה.

זה כתוב בתקנון.

אמרת שהדיון הוא פתוח, אבל לפי מה שכתוב פה הדיון לא פתוח. כתוב שהוועדה יכולה להזמין.

מירב תקרא את כל הסעיפים עד סעיף (ה) ואז נראה את התמונה הכוללת.

ועדת ההשמה תקבע את מעון היום השיקומי המתאים ביותר לצרכיו של פעוט עם מוגבלות, והקרוב, ככל הניתן, למקום מגוריו; בקביעת מעון היום השיקומי המתאים ביותר תיתן ועדת ההשמה עדיפות, ככל הניתן, להשמת הפעוט במעון יום שיקומי המתמחה בטיפול במוגבלות מסוג מוגבלותו של הפעוט, כן תשקול ועדת ההשמה, בין יתר שיקוליה, את הצורך למנוע ניגוד ענינים של מכון להתפתחות ילד בענין השמתו של פעוט עם מוגבלות במעון יום שיקומי.
(ב)







זה לא בדיוק ניגוד עניינים. הכוונה היא שהיא תיתן משקל לזה שמכון להתפתחות ילד מסוים, שהוא גם מנהל מעון יום שיקומי בעצמו, שלא יהיה לו ניגוד עניינים בעניין ההשמה.

החלטתה של ועדת ההשמה, שתהיה מנומקת ובכתב, תינתן בתוך 30 ימים מיום סיום הדיון האחרון בעניינו של פעוט עם מוגבלות, ותימסר לאחראי על הפעוט, למחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריו, למכון להתפתחות הילד באיזור מגוריו ולקופת החולים שהוא רשום בה.
(ג)





החליטה ועדת השמה להפנות פעוט עם מוגבלות למעון יום שיקומי, תעביר את עניינו של הפעוט למעון יום שיקומי המיועד לקבלו בצירוף החלטתה כאמור בסעיף קטן (ג) וכל המסמכים הנוגעים לעניין.
(ד)





בהחלטתה תציין ועדת ההשמה את זכותו של האחראי על הפעוט עם מוגבלות לערור על החלטה בפני ועדת ערר בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה.
(ה)







ההערה של הפורום היא הרצון לתת להורים לעיין גם בפרוטוקול הדיון. ההחלטה היא חלק מפרוטוקול הדיון. אני מציעה לדבוק בהסדר בחוק חינוך מיוחד בעניין הזה, כי נראה לי שהוא פותר את הבעיות. מצד אחד רוצים לתת לאנשי המקצוע להתבטא בחופשיות ולהביע את דעתם במהלך הדיון. מצד שני, אם ההורים רוצים לערור וההחלטה, למרות שהיא מנומקת, לא מספיקה להם, חוק חינוך מיוחד מציע שהוועדה תודיע בכתב להורה הפעוט עם מוגבלות או למי מטעמם על החלטתה ונימוקיה, אלא אם כן החליטה הוועדה שמטעמים מיוחדים אין להביא את נימוקיה לידיעתם, ואולם פסיכולוג חינוכי, רופא או עובד סוציאלי מטעמם יהיה רשאי בכל מקרה לעיין בפרוטוקולים.

פתרון טוב.

מה זה מטעמם, איזה רופא?

מי שהם יבחרו.

צריך שיהיה שם גם מומחה בתחום שדיברנו עליו.

אם כך, נציין שיהיה פסיכולוג כנ"ל.

בנושא של הדיון בפומביות אני מבקש לשמור על העיקרון שדן הזכיר, אבל גם על האפשרות לנהל דיון בדלתיים סגורות במידה שיש נסיבות מיוחדות.

להורים אין זכאות להיכנס לדיון, יש להם זכות רק להשמיע את הטיעון שלהם. לא צריך להגיד את זה. מזה גם נובע שהפרוטוקול חסוי.

אני מציע שבסעיף (ג) ייכתב: "החלטתה של ועדת ההשמה תינתן בנוכחות חברי הוועדה בלבד".

אבל לפעמים ההחלטה היא בכתב והם מעבירים אותה ביניהם, לא תמיד זה נעשה בדיון.

גם אם זה בכתב וזה ביניהם זה בסדר גמור, אין בעיה.

זאת אומרת שהורה שמתעקש להישאר כדי לשמוע את ההחלטה יוכל לעשות זאת.

אין לו זכות.

איפה כתוב שאין לו זכות?

יסגרו את הדיון ולאחר מכן ידברו ביניהם.

שר הבריאות ושר הרווחה יוציאו הוראות שהוא לא יכול להישאר.

למה שלא נהיה שקופים לגמרי? למה להורים לא תהיה זכות לקרוא מה נאמר בוועדה?

מירב הצביעה על הצורך באיזון.

אם אנחנו רוצים שבעלי המקצוע ידברו באופן חופשי, בלי לחצים, לא מפני אנשי מקצוע ולא מאנשי ממון ולא מאנשים אחרים, אלא לשפוט באופן נקי מבחינה מקצועית, דיון כזה צריך להיות מאופק מבחינת היכולת של החשיפה והלחצים.

אני אתן דוגמה, שאני מקווה שהיא לא קיימת. נניח שחלק מההתפתחות של הילד מעוכבת בגלל הזנחה של ההורים וזה כתוב בפרוטוקול, ההורים ייתנו מכות למי שאמר את הדברים. אם מדובר בהורים מסוממים, מי יעיז לומר את זה בפניהם?

אולי אפשר לציין שמדובר במכון להתפתחות הילד שבו הוא נבדק. אני לא מבין מה זה אזור מגוריו.

נכתוב "מכון להתפתחות הילד שבו הוא אובחן".

הרי המטרה היא, שמי שיטפל בסוף בילד הוא מי שההורים חושבים שכך נכון. לא חייבים לקבל את עמדתם, אבל בהחלט חייבים להתחשב בה. המכון שהפנה עשה זאת לפני 6-7 חודשים, כאשר התחיל הטיפול בילד הזה. בינתיים ההורים עברו דירה והם מבקשים את הדוח לשלוח למכון אחר, כי שם הם רוצים לטפל.

אבל גם להורים יש הדוח.

נדמה לי שיש פה בעיה די מלאכותית, כי מדובר בדרך-כלל על ילדים שהופנו על מכון באזור הקרוב.

כפי שהסעיף שאקרא מנוסח עכשיו, ההנחה היא שלוועדת ההשמה יש סמכות לקבוע לאיזה מעון הילד יישלח, והיא לא צריכה לשמוע את המעון הספציפי לפני כן.

לא רק בהקשר של מעונות יום שיקומיים, אלא בכלל המעונות, המבנה הקיים הוא שיש ועדה שעוסקת בהשמה של הילד, ואחר-כך מעבירים את העניין לוועדת קבלה בתוך המעון. זה מה שגם אנחנו מציעים בהצעה שלנו. ועדת הקבלה מורכבת מכמה אנשי מקצוע, כגון מנהל המעון ועובד סוציאלי וכן הלאה, והם בוחנים את הנושא ובודקים אם רוצים את הילד. אם לא רוצים את הילד, מפני שהם חושבים שזה לא מתאים והם חולקים על ועדת ההשמה, השאלה היא אם רצוי לחייב מעון לקבל ילד שהם גילו שהם לא רוצים אותו.

לא.

לפעמים הסיבות הן לא סיבות מקצועיות, לצערנו הרב.

לכן בנינו לפעמים מנגנון שמפקח יכול להתגבר על ההחלטה הזאת. ככלל אנשי המקצוע במשרדנו סברו שאין לחייב מעון לקבל ילד. לפי הנוסח שמופיע פה יש אפשרות לחייב מעון לקבל ילד שהוא לא רוצה.

כאשר ישבנו בישיבות הניסוח, גם נציג משרד המשפטים וגם אני סברנו שאם אנחנו קובעים מנגנון של ועדות השמה, כל הסמכות שלהן היא להגיד באיזה מעון הילד צריך להיות. לכן אבסורד שאחר-כך נוריד את זה למעון והמעון יוכל להגיד לוועדת ההשמה שזה לא מקובל עליו, ואז יהיה צורך להתחיל לבדוק איזה מעון מוכן לקבל את הילד. זה לא הגיוני. לכן ניסינו למצוא מנגנון שיאפשר שהילד יגיע למקום המתאים לו ביותר ולא יסבול אחר-כך מלהגיע למקום שלא רוצים אותו, שזה גם דבר שאנחנו לא רוצים.


יש שתי אפשרויות שחשבנו עליהן. אפשרות אחת היא שוועדת ההשמה תיתן החלטה מבלי לשמוע את המעון קודם. אז הוא יוכל לפנות לדיון חוזר אחרי ההחלטה. בפועל אמרו שבדרך-כלל אין בעיה, ולכן סברנו שחבל לעשות את כל הפרוצדורה שישמעו את המעון, אלא שאם יש בעיה שנציגי המעון יגידו שיש בעיה. אני אקרא את הנוסח.

מעון יום שיקומי המיועד לקבל פעוט עם מוגבלות, רשאי לפנות לועדת השמה בבקשה לדיון חוזר בענינו בתוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה לפי סעיף 2ו(ה); ועדת ההשמה תזמין את נציג מעון היום השיקומי ואת הורי הפעוט ותאפשר להם להשמיע את טיעוניהם בדיון החוזר; בעקבות הדיון החוזר רשאית ועדת השמה להותיר את החלטתה על כנה או להפנות את הפעוט למעון יום שיקומי אחר.

קיימת אופציה של שמיעת מעון יום שיקומי המיועד לקבל את הילד בטרם קבלת ההחלטה בעניינו של כל ילד וילד, אך נטען שבדרך כלל ההחלטה מקובלת, ולכן הדבר סתם יסרבל ויאריך את ההליכים].
(א)
2ז.
דיון חוזר

אנחנו מבקשים את האופציה השנייה, של ההערה.

זה סרבול אדיר. אני מציע שתוותרו על זה.

זה לא מעשי וזה לא נכון.

היום במצב הנוכחי המעון הוא זה שבסופו של דבר רואה את הילד וקובע אם המעון יכול לענות על הצרכים של הילד או לא. המומחיות הגדולה ביותר בשאלה האם המעון יכול לענות או לא לענות על הצרכים של הילד היא של המעון. כאן אנחנו לא מסרבלים את הדיון בשום דרך, משום שממילא יש לוועדה פרק זמן של 30 יום לתת החלטה. היא יכולה להקציב למעון 15 יום לתת את עמדתו. אם הוא לא ייתן את עמדתו, היא תחליט ללא עמדתו. אם המעון בזמן הזה מחליט שהוא רוצה לפגוש את המשפחה או ללמוד את המסמכים, יעשה זאת ויעביר את עמדתו.

בדרך הזאת מאבדים המון זמן.

זה ייצור מצב שבו הוועדה שדנה בהשמת הילד צריכה לחשוב אילו אופציות יש לה, אילו מעונות, ואז היא צריכה לפנות לכולם.

לא, היא צריכה לפנות רק למעון שאליו היא חושבת שהוא מיועד. הוועדה רשאית גם להחליט בניגוד לעמדת המעון, אם היא חושבת שהנימוקים של המעון הם לא סבירים מסיבה כלשהי. יש לנו מעונות שמתמחים בילדים לקויי שמיעה, למשל.

אבל ועדת השמה לא תשלח ילד למעון שהוא לא מתאים לו.

יש כאן דקויות שההתמחות היא הרבה פעמים של מעונות. למשל, יש ילדים שיש להם כמה מוגבלויות שונות. נניח שילד יופנה למעון יום שיקומי שמתמחה בליקויי שמיעה, במעון הזה אין מענים מספקים אם לילד הזה יש גם מוגבלויות קשות פיסיות אחרות, ומי שיודע הכי טוב אילו מענים יש במעון הוא המעון עצמו. לכן אם אפשר לתת לו שהות לבחון את החומר, ואם הוא יספיק לראות את הילד מה טוב, עדיף לעשות כך.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם, שקבענו ועדת השמה שהיא מאוד מקצועית. אני לא אשב בוועדת השמה כזאת, כי אין לי מושג בעניין, אבל אנשים שיישבו בה הם אנשים שיש להם מושג וחזקה עליהם שהם יכירו את מעונות היום השיקומיים שבטווח כהונתם. לא צריך להעביר את נטל ההחלטה אל המעונות, אלא צריך להשאיר את זה בידי ועדת ההשמה. אני חושב שהפתרון שנמצא כך שהם יוכלו לערער הוא פתרון נכון, כי אז הם גם צריכים לראות את הילד, לשבת עם הוריו, לראות למה הוא זקוק.

זה נכון לילד, כי כך יש לו בינתיים מסגרת, גם אם היא לא הכי מתאימה, עד שיתקבל הערעור ועד שיימצא מעון אחר. לפי ההצעה שלך, הוא יישאר בבית בינתיים.

מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א) האחראי על פעוט עם מוגבלות או מנהל מעון יום שיקומי שבו שוהה פעוט (בסעיף זה – המבקש) רשאי לפנות ליושב ראש ועדת השמה בבקשה לדיון חוזר בעניינו של הפעוט; יושב ראש הועדה, לאחר קבלת חוות דעתו של עובד סוציאלי של המחלקה לשירותים חברתיים במקום מגוריו של הפעוט, יחליט האם להביא את הענין לדיון חוזר כאמור, כן רשאי הוא לדרוש מהמבקש כל מסמך נוסף הדרוש לצורך החלטתו.
(ב)







מדובר במקרים שניתנה החלטה, ולא מדובר בערר במקרה שאתה לא מסכים עם ההחלטה אלא בשינוי נסיבות. זאת אומרת, היה אבחון מסוים וההורים השיגו אבחון אחר, או מעון יום שיקומי קיבל ילד ועכשיו הוא כבר לא מתאים למעון. יש פה הערה של הפורום, שאולי כדאי לציין שזה נועד לשינוי בנסיבות המידע החדש, כדי שלא יגישו סתם בקשות.

בסדר גמור.

בדרך-כלל בחינוך מיוחד האפשרות היא לפנות לוועדת ההשמה. פה, לפי בקשת משרד הרווחה, רצו לא לתת אפשרות לפנות לוועדת השמה, אלא שיושב-ראש הוועדה יעשה סינון מוקדם. השאלה היא אם זה נכון.

יש הורים שיכולים לפנות כל שבועיים, וזה ינטרל את העבודה של הוועדות.

המנגנון שהתבקש הוא שיהיה סינון של יושב-ראש הוועדה, ולא תהיה להורים זכות לפנות. אני התלבטתי בקשר לפתרון הזה.

בדיון חוזר לפי סעיף קטן (ב) רשאית ועדת השמה להחליט על סמך מסמכים בלבד.

(ג)

על סמך מסמכים מבלי לשמוע את נציגי הוועדה, זה נראה לי לא סביר.

זה מועתק מחינוך מיוחד, ואחר-כך חשבתי שראוי למחוק את זה. אם כך, סעיף (ג) יימחק.


האם סעיף (ב) מאושר עם הסינון של היושב-ראש?

כן.

השרים ימנו ועדת ערר בת חמישה חברים.
(א)
2ח.
מינוי ועדת ערר

(ב)





מנהל השירות לשיקום באגף השיקום של משרד הרווחה או נציגו, והוא יהיה היושב ראש;
(1)






מנהל השירות לטיפול באדם המפגר בקהילה באגף לטיפול באדם המפגר של משרד הרווחה או נציגו;
(2)






מנהל היחידה לטיפול באוטיסטים של משרד הרווחה או נציגו;
(3)






האחראי על תחום התפתחות הילד ושיקום של משרד הבריאות או נציגו;
(4)






נציג של ארגון ציבורי העוסק בטיפול בילדים עם מוגבלות או בקידום עניינם, ובלבד שמדובר בארגון שאיננו מפעיל מעון יום שיקומי.
(5)






יושב ראש ועדת ערר יזמן את הועדה.
(ג)





לא יהיה חבר בועדת ערר מי שהיה חבר בועדת השמה שדנה בעניינו של פעוט עם מוגבלות.

(ד)

אנחנו מאשרים.

על החלטת ועדת השמה רשאי האחראי על הפעוט עם מוגבלות להגיש ערר לועדת ערר בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה.
(א)
2ט.
ערר



על הדיון בועדת ערר יחולו הוראות סעיף 2ה, בשינויים המחוייבים.
(ב)





ועדת ערר רשאית -
(ג)





לקבל את הערר ולשנות את החלטת ועדת ההשמה;
(1)






להחזיר את העניין לועדת השמה לדיון נוסף, עם הוראות או בלעדיהן;
(2)






לדחות את הערר.
(3)






ועדת ערר תיתן את החלטתה בתוך 30 ימים מיום שהוגש הערר, זולת אם האריכה את המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו; ההחלטה תהיה מנומקת ובכתב ותומצא לאחראי על הפעוט ולועדת השמה.
(ד)





החלטת ועדת ערר תתקבל ברוב דעות חבריה המשתתפים בישיבה, ובלבד שמספרם לא יפחת משלושה.
(ה)





החלטת ועדת ערר תהיה סופית.

(ו)





שר הבריאות רשאי, בצו, להכיר בגוף כמכון מוכר להתפתחות ילד לענין חוק זה; שר הבריאות יקבע, באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, את המבחנים, לרבות בענין הכלים והדרכים לאבחון, לפיהם ניתן יהיה להכיר במכון להתפתחות ילד כמכון מוכר לפי סעיף זה, וכן את התנאים לביטול ההכרה.

2י.
מכון מוכר להתפתחות ילד

יש הוראות של שר הבריאות.

אבל זה לא תקנות, זה חייב להיות בתקנות.

מדובר בנהלים.

אבחון של ילד כפעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר לענין חוק זה, ייעשה בידי מכון מוכר להתפתחות ילד, באמצעות צוות רב מקצועי במכון, לאחר ביצוע מבחן התפתחותי מלא.

2יא.
אבחון פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר





הקשר הוא בין סעיף זה לסעיף של העובד הסוציאלי שצריך לשלוח את האבחון.

השאלה היא אם צריכה להיות האחדה של המבחנים, שיהיה מבחן התפתחותי אחד לכל המכון.

זה לגבי השר. אני מזכירה שהכנסנו תוספת, שזה ה-DQ.

בחוק העיקרי, אחרי סעיף 13, יבוא:
3.
הוספת סעיף 13א

שר הבריאות רשאי, בצו, לשנות את התוספת, להוסיף עליה או לגרוע ממנה."

13א.
"שינוי התוספת

4.
הוספת תוספת

תוספת
(סעיפים 2, 13א)

הגדרת "פעוט בעל עיכוב התפתחותי ניכר"



1. פעוט בן שנה אחת עד שנתיים שאובחן כמי שממוצע תפקודו הכללי ברמה של DQ 50 ומטה;
2. פעוט בן שנתיים עד שלוש שנים שאובחן כמי שממוצע תפקודו הכללי ברמה של DQ 60 ומטה;



בתוספת זו "ממוצע תפקוד כללי" – הממוצע המשוקלל של תפקוד הפעוט בכל תחומי ההתפתחות שלהלן: התחום המוטורי, התחום השפתי-תקשורתי, התחום הקוגניטיבי, התחום החברתי והתחום הרגשי-הסתגלותי.

אני מציע לומר שזה אומר לשנות את ההגדרה שבתוספת למקרה שייווספו דברים נוספים לתוספת, שהם לא קשורים.

לא, הכוונה היא לשינוי ההגדרה.

אנחנו נצביע על הצעת החוק לקריאה ראשונה. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

ה צ ב ע ה

בעד – 2

נגד – אין

נמנעים – אין


הצעת החוק התקבלה בקריאה ראשונה. תודה רבה.

התוספת היא זאת שתקבע האם ילד ייכנס או לא ייכנס, ואני חושבת שאנחנו כארגונים חייבים להשקיע כאן את כל האנרגיה כדי לוודא שאנחנו כוללים את מי שאנחנו חושבים שצריך להיות כלול. לדעתי תשומת הלב המדוקדקת ביותר שנתנו לכל מלה בסעיפים אחרים צריכה להיות כאן לא פחות אלא יותר. נתת ארכה של שבוע, ואני לא יודעת אם שבוע יספיק כדי שנבדוק בשטח כמה שיותר דוגמאות ונביא בפני הוועדה, כדי שהוועדה תראה ותוודא שהיא אכן הכניסה את הילדים שלדעת הוועדה הם צריכים להיות כלולים. אני לא יודעת אם זה יהיה בתוך שבוע, ולכן ייתכן שזה ייעשה בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית.

אני רוצה להסב את תשומת לבך לכך שיש לנו שני דברים מאוד קשים. האחד הוא שהממשלה מתנגדת, ואנחנו צריכים להעביר את הצעת החוק בניגוד לעמדת הממשלה. דבר שני, לא ברור כמה זמן הכנסת הזאת תכהן, ואם זה לא עובר בקריאה ראשונה זה גם מת בקריאה הטרומית.

אני לא רוצה לעכב, אבל מהניסיון של החקיקה הקודמת, של חוק מעונות יום שיקומיים, זה הדבר שצריך לדקדק בו מאוד בבדיקה, מכיוון שגם כאשר חוקקו את חוק מעונות יום שיקומיים היו ילדים שחשבו שהם ייכנסו ולאחר מעשה גילו שהם לא ייכנסו.

יש לנו זמן לקראת הקריאה השנייה והקריאה השלישית. אם תהיה בעיה, אשמח לטפל בזה.


אנחנו מחליטים כוועדה לבקש מהאוצר שיגיש את האומדן שלו לגבי העלות של החוק הזה, כפי שקיבלנו אותו היום. אנחנו נפנה למרכז המחקר והמידע בבקשה שיכין אומדן שלנו לגבי עלות החוק.

הוועדה חייבת לקבל החלטה אופרטיבית לפי החוק לגבי העלות התקציבית, כדי שאוכל לפרסם את זה לקריאה ראשונה. אחרת כרגע מה שיש בפניי הוא שזה תקציבי, ונהיה חייבים לקיים דיון נוסף בעניין של התקציביות.

נקיים דיון נוסף. אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10