כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת החינוך, התרבות והספורט

2.11.2005


הכנסת השש עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 497

מישיבה ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, ל' בתשרי התשס"ו (2 בנובמבר 2005), שעה 09:30

ענף הקולנוע בישראל

חברי הוועדה: אברהם פורז – היו"ר



יוסי שריד

מיכה ינון – מנהל מינהל התרבות משרד החינוך התרבות והספורט

אתי כהן – מינהל התרבות משרד החינוך התרבות והספורט

צחי גרניט – יועץ השרה משרד החינוך התרבות והספורט

דנה גובי – מנהלת שירות הסרטים משרד החינוך התרבות והספורט

יורם לוי – מנהל מינהל טקסטיל משרד התמ"ת

הלל פרימן – עוזר משנה למנכ"ל משרד התמ"ת

דורלי אלמגור-מוריה – מנהלת הסדרת שידורים לציבור משרד התקשורת

כתרי שחורי – מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי

אייל מלובן – מנכ"ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלויזיה

מיקי צחר

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ

ענף הקולנוע בישראל

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה.

זו סדרה של ישיבות שאנחנו עורכים פה בנושאי תרבות, כדי לבדוק את הבעיות ולנסות ככל שאפשר, לנסות גם לתת פתרון לבעיות. הכנסת עומדת בפני תקציב שנה הבאה, ואמנם אני לא חבר בוועדת הכספים אבל יש למפלגה שלי נציגות, גם למפלגות אחרות יש נציגות ואני רוצה לקוות שדברים שמתעוררים ובעיות שמתעוררות, אנחנו יכולים לעשות ניסיון לנסות לפתור את הבעיות. זאת מטרת הישיבה. אני מצטער שנציגי משרד החינוך התרבות והספורט, חוץ מלשכת השרה, בשלב זה עוד אינם כאן, אני מניח שתוך דקות הם יגיעו, רוצה לקוות שהם יגיעו.


רבותיי, פתחתי ואמרתי, מר ינון, אתה לא היית נוכח בישיבה של אתמול, מטרת הפגישות האלה היא לנסות בתחום התרבות לברר את הבעיות בתחומים שונים ולנסות לעזור עד כמה שניתן, בכסף ואולי גם בדברים אחרים. אתמול שמענו בדאגה עמוקה שתקציב התרבות, לפי הצעת הממשלה, בשנה הבאה יקוצץ בשליש, זאת אומרת כל התוספות שהם לא בבסיס נופלות, וחוזרים לעוגה המצומקת מקודם, ואני יכול פה להודיע לכם בשמחה שאתמול יצא מכתב מטעמי בשם הוועדה גם לראש הממשלה, גם לממלא מקום שר האוצר וגם לשרת החינוך על כך שאנחנו רואים בדאגה ואנחנו תובעים מהם לעשות מאמץ להגדיל את זה. אנחנו במקביל גם נפנה לחברינו פה בכנסת שבזמן שהם עוסקים בתקציב המדינה לא יתנו יד לקיצוץ כזה בתרבות שהוא פשוט בלתי אפשרי.

אנחנו סיעת אופוזיציה. אם תהיה אלינו פניה, לשרון יש כלל, אני כבר אמרתי את זה אתמול, הוא קודם כל מנסה את כל האלטרנטיבות האחרות, רק כשאין לו שום דרך הוא מגיע אלינו. אנחנו המוצא האחרון. אז בינתיים הוא מנסה אלטרנטיבות אחרות. היה וייכשל אז יש סיכוי שיבוא אלינו, ואז נראה, יש לנו חוץ מעניין התרבות עוד כמה דברים על סדר היום. כל עוד לא פנה ולא ביקש את תמיכתנו אז אין לנו יכולת למכור שום דבר. אחרת בוודאי אנחנו לא נצביע בעד.

רבותיי, קודם כל מר ינון נמצא פה, הוא שומע, גם אני שומע, אני גם יודע שהעניין הזה משולב עם חוק הקולנוע, אני יודע שהוא משולב עם הנושא של הטלויזיה, כל הדברים האלה ידועים, ובכל זאת מה התחדש, מה אתם רוצים את עזרתנו אם בכלל, או שהכל בסדר.

קודם כל בעקבות חוק הקולנוע אפשר לומר, אם להשתמש במלים של שבת, שהיתה מהפיכה בתחום הקולנוע הישראלי, הקולנוע עלה כמה כתות בשנתיים שלוש האחרונות, מכל הבחינות, גם מהבחינה המקצועית, האומנותית, הכלכלית, מכל הבחינות, וכנראה שבאמת חוק הקולנוע היתה לו השפעה מרכזית בעניין הזה, לא רק זה אבל זה בהחלט היה דבר מרכזי וחשוב.


מה שקרה הוא שכפי שכולנו יודעים האוצר ניסה כל הזמן, מטעמים עקרוניים, לבטל את חוק הקולנוע, ובסופו של דבר אחרי כל מיני סיבובים כאלה ואחרים נחתם הסכם לחמש שנים בין האוצר ומשרד החינוך ומועצת הקולנוע שלפיו יהיה כאילו תקציב קבוע לחמש שנים הקרובות, ששנה או שנתיים כבר נספרו מהם, ועוד לשלוש שנים הקרובות, של חמישים ושמונה מליון שקל, תמורת הקפאת הסעיף בחוק. ואז חמישים ושמונה מליון שקל מובטחים לכאורה.

גם בשנה הקרובה.

זה עוד לא עמד במבחן.

לא, כי אני אגיד לך, זו הבטחה שמעוגנת.

יש הסכם.

טוב, אז הם יעמדו בו.

בינתיים, כדי לשים את כל הקלפים גלויים על השולחן, היה ויכוח שלקח שנה שנתיים בינינו לבין הרשות השנייה לבין האוצר על עוד איזה סכונים נוספים, תמלוגים שהיו צריכים להעביר למועצת הקולנוע, יש טיוטה של הסכם שהיקפו שש עשרה או שבע עשרה מליון שקל, שצריך להגיע גם לתחום הקולנוע, וכבר אפילו מועצת הקולנוע החליטה לרכז את המאמץ עוד פעם בעיקר ביצירה ובסינמטקים ובשיווק, שזה חלק נכבד, שהשיווק גם מחזיר את ההשקעות, וראינו את זה בפועל בשנים האחרונות. אז כך שמבחינה זאת הקולנוע הוא תופעה יחידאית, אם אפשר לומר ככה, במערכת התרבות, שהוא לכאורה מעוגן בהסכם שהוא מחוץ למהלך הרגיל של התקציב. אין דבר כזה כמובן לא עם התיאטרון ולא עם המוזיקה.

לכמה שנים ההסכם הזה של החמישים ושמונה מליון?

היה לחמש שנים, אבל שנתיים ממנו עברו כבר, כלומר 2004-2005 בתוך ההסכם אז נשארו עוד שלוש שנים. אז קודם כל השלוש שנים הקרובות אם האוצר יכבד את חתימתו, ואני מניח שכן, כי גם הסכום הוא סכום סביר, לא לקחו איזה דבר משוגע שאי אפשר לעמוד בו אלא הוא סכום סביר, כי גם בזמן שהם נתנו לפי סעיף 11 זה יצא בין ששים לשבעים מליון שקל, כך שהאוצר אפילו הרוויח פה משהו, ואנחנו הרווחנו את היציבות הזאת לחמש שנים. כך שמבחינה זו.

אין סכנה שהם יכבסו לכם את זה מתקציב התרבות.

זה עובר למועצת הקולנוע ואין לנו רשות לקחת מזה ולהעביר את זה למקום אחר. לכן אני אומר כל הזמן לכאורה ובזהירות, כי אתה יודע, עד שזה לא מתממש בפועל תמיד אפשר להמציא כל מיני סיבות ותירוצים, השתנו הנסיבות וכו'. בכל אופן כמו שאני אומר זה מצב שהוא מיוחד לקולנוע, הוא לא שייך לשום תחום אחר בתרבות, שעליו חל הקיצוץ הגדול שאתה הזכרת קודם, ואין לנו דרך איך להתמודד עם זה אלא כמו שקרה בשנתיים שלוש האחרונות שבאמת המהלכים הפוליטיים נחלצו לעזרת התרבות, מה שלא בריא, עם כל הכבוד לשינוי ולך, עדיף שזה ייכנס כסעיף לתקציב. זה לא דבר בריא לתרבות שהיא תלוייה בהסכמים קואליציונים, לא בשנות האלפיים בוא נגיד ככה. אז זה המצב, ואני מציע שחברינו בקרנות יגידו את דבריהם.

ממשרד התעשיה, אני יורם לוי, ראש מינהל מוצרי צריכה. הנושא של הקולנוע נמצא ביחידה שלי. המשרד שלנו בעצם תומך במספר.

יש עדיין הקרן לעידוד.

לא, בעצם אין כי כל המימון עבר למסגרת הזאת ששמענו עליה. המשרד שלנו תומך בנושא על ידי הסכמי קופרודוקציה, זאת אומרת שישנה מסגרת שבה סרט שמופק בישראל ושנעשה בשיתוף עם מדינה אחרת יקבל מעמד של קו-פרודוקציה.

ומה זה נותן?

זה נותן לסרט את ההשתתפות של הצד השני, לא כסף ממש.

אני עוד לא הבנתי מי צריך אתכם, בשביל לעשות קופרודוקציה בשביל מה צריך אתכם?

מכיוון שאלה הסכמים בין מדינות, ועל פי ההסכם מתבקש אישור של המשרד לסרט על מנת שיוכר על ידי הצד השני. כי ההכרה הזאת נותנת הטבות מס במדינה.

ואז אתם צריכים להכיר בזה כקופרודוקציה.

הנושא השני שאנחנו פעולים בתחום הקולנוע זה נושא האולפנים, כאשר מישהו רוצה להקים אולפן, ומקבל אז מעמד של מפעל מאושר כאשר חלק מההכנסות נובעות מייצוא או הכנסת מטבע חוץ.

מה המדינה נותנת, נניח אני רוצה להיות מפעל מאושר כי אני מוכיח שאני אולפן שנניח נותן שירותים לחברות טלויזיה זרות.

בחוק הקודם היית זכאי למענק על רכישת ציוד לאולפן, היית זכאי לאותם הטבות.

זה לפי חוק עידוד השקעות הון.

כן. היית זכאי גם לפטור ממסים, כפי שמפורט בחוק. היה נושא נוסף שעדיין נמצא בשלבי גיבוש חדשים, נושא של קידום של מימון סרטים, קרן קידום שיווק. הקרן קידום שיווק עברה איזה שהוא שינוי מאוד מהותי במשרד, והיא עכשיו מתארגנת קצת אחרת, עם הרבה פחות הטבות. היא בעצם נהפכה לקרן שהיא באופייה קרן של הלוואות. והיא מופעלת על ידי בנק והיא דומה במהותה למתן הלוואה ולא למענק. כי הקרן הקודמת, כשרצית לפרסם, כשרצית לקבל שיווק של סרט בחוץ לארץ יכולת לקבל הלוואה בקרן הזאת. הנושא הזה כרגע בגיבוש, אני לא יכול להודיע לוועדה המכובדת מה יהיה באופן סופי כי זה כבר תקופה ארוכה מתגבש מחדש. בגדול, אבל זה לא יהיו מענקים, זה בכל מקרה יהיו הלוואות, גם לשאר התעשייה.


ונושא אחרון שהיה במשרד, הנושא של מכון ייצוא, שיוצא יחד עם החברות לחוץ לארץ, לאירועים של שבוע סרט כזה או אחר בעולם. אלה פחות או יותר הפעולות של המשרד שלנו. אנחנו בעבר היותר רחוק היינו הרבה יותר אקטיביים, אבל רוב הצדדים המינויים עברו למסגרת החדשה.

אני מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי שהיא הקרן המרכזית שעוסקת אך ורק בתמיכה, בעידוד ובסיוע לסרטים עלילתיים המיועדים להקרנה ראשונה בבתי הקולנוע. אני רק אעלה בכמה נקודות כמה דברים שקרו בעת האחרונה והיכן אנחנו עומדים בעצם בצומת נכון להיום.


אז במה שקשור לחוק הקולנוע אז חוק הקולנוע כאמור באמת מתנהל ואנחנו מקווים שחמישים ושמונה מליון השקל אכן ימשיכו ואכן יאפשרו לנו.

זה ניתן כמענק להפקות? איך מוציאים את החמישים ושמונה מליון?

תראה, מתוך החמישים ושמונה מיליון מה שמגיע להשקעה בסרטים עלילתיים לבתי קולנוע הוא כשלושים ושלושה מליון שקל, שמתחלקים בין שתי קרנות, הקרן שאותה אני מנהל והקרן על שם יהושע רבינוביץ. ובין שתי הקרנות הללו אנחנו משקיעים כשלושים ושלושה מליון שקל בשנה, כאשר צורת ההשתתפות שלנו היא בדרך של השקעה.

אתם שותפים בסרט?

אנחנו בהחלט שותפים בסרט, אנחנו בהחלט ראויים להכנסות כאשר הסרט מצליח, וצורת ההשתתפות שלנו היא כמשקיע לכל דבר. כאמור ההשתתפות שלנו היא בדרך של השקעה כאשר אנחנו משקיעים בכל שלבי המהלך של הפקת סרט, דהיינו גם יש לנו מסלולים בפיתוח פרוייקטים, בקידום כתיבה וכן הלאה, ההשקעה בהפקות עצמם.

אם יש לך חמישים ושמונה מליון וחלק גדול מהכסף שלך חוזר.

החלק שלו מהחמישים ושמונה זה בערך עשרים ושניים מליון בשנתיים האחרונות.

אבל גם הקרן השניה על שם רבינוביץ היא באותה שיטה, היא שותפה בסרטים?

הכל באותה שיטה. אנחנו, ההסכמים והחוזים הם בסך הכל מאוד מאוד דומים.

לך יש עשרים ושתיים וקרן על שם רבינוביץ אחת עשרה?

פחות או יותר.

מה קורה עם העשרים וחמישה הנותרים?

זה יגידו לך פה החברים, זה מתחלק בין הפסטיבלים לבין הסינמטקים לבין הארכיונים לבין נושאים אחרים שחוק הקולנוע קבע שראויים לתמיכה ולעידוד. ומתחלק גם לעוד קרנות שעוסקות בסיוע, בקידום ובהשקעה בסרטים תיעודיים ובדרמה לטלויזיה.

וגם שם לפי ידיעתך זה על בסיס, הרי דרמה שנמכרת לטלויזיה היא נמכרת במחיר קבוע, זה כבר לא תלוי במבקרים.

לא, ההשתתפות היא בדרך של השקעה וגם בדרך של הגנה במידה מסויימת על זכויות היוצרים בגין השקעתם.

נניח לגבי הקרן שלך, השקעת בסרט, חלק מהכסף חזר. אז למעשה כל שנה עומד לרשותך סכום יותר גדול.

מה שחוזר בסך הכל, נכון להיום, זה בערך בין שלושה לחמישה אחוז מהשקעתנו.

למה?

ראשית מהסיבה שאנחנו החלטנו, כדי לקדם ולעודד את היוצרים, שירצו לעשות עוד ועוד סרטים, לוותר על שמונים אחוז מהשקעתנו.

אתה שותף, אבל שותף שאתה משקיע יותר ומקבל חזרה פחות, אתה נתת נניח רבע מתקציב ההפקה, אתה לא מקבל חזרה.

אנחנו מקבלים עשרים אחוז מכל ההכנסות עד כיסוי ההשקעה של כל המשקיעים הפרטיים. ברגע שהמשקיעים הפרטיים קיבלו את מלוא השקעתם בחזרה אנחנו עולים למצב שבו אנחנו מקבלים עד חמישים אחוז מהשקעתנו ושם אנחנו נשארים.

זאת אומרת גם בסרט הכי קופתי בעולם, שהרוויח לא משנה כמה, אתה עדיין בחמישים אחוז מהחלק היחסי שלך. השקעת עשרים אחוז תקבל עשרה אחוז.

כן. משום שאנחנו חשבנו שמאחר ואנחנו גוף מתוקצב העניין העיקרי שלנו זה לעודד את היוצרים ולעודד השקעה פרטית בסרטים, ראוי שליוצרים ולמפיקים יהיו כמה אחוזים בכיס להציע למשקיעים פרטיים. האחוזים האלה באים מתוך האחוזים שעליהם אנחנו מוותרים. זה הרעיון.

לכן אנחנו מקבלים החזר אבל אנחנו מקבלים החזר קטן, במודע. אבל ביחד עם זה צריך לזכור שאנחנו איננו רשאים להשקיע יותר משבעים אחוז מהתקציב במזומן, והתנאי שלנו להשקעה שאכן המפיקים או היוזמים הוכיחו לנו שגייסו את שלושים האחוז הנותרים. הכתובת המיידית לגיוס שלושים האחוז הנותרים הם גופי השידור בארץ, כאשר פה אנחנו נתקלים בבעיה מרכזית ואקוטית שנמצאת בימים אלה בכנסת בוועדות שונות, וזה המחוייבות של הזכיינים להשקיע בקולנוע העלילתי, אני בכוונה מציין קולנוע עלילתי, ושבו החשש הגדול ביותר שלנו ברגע זה שההקלות לערוץ עשר בגין ההשקעה שלהם והמחוייבות שלהם בהפקת מקור, כולל השקעה בסרטים עלילתיים, יחול חס וחלילה גם על רשת וקשת, ובזה אם אכן זה יקרה אנחנו בעצם ייעלם ליוצרים ולנו מקור חשוב מאוד של השקעה מול ההשקעה הציבורית בסרטים עלילתיים.

אבל האם אי אפשר גם לצפות שתהיה הכנסה ממכירת כרטיסי קולנוע?

ההכנסה ממכירת כרטיסי קולנוע עברנו מהפך דרמטי. אנחנו בתוך חמש שנים אנחנו עלינו מסדר גודל של שליש אחוז מסך כל מכירת הכרטיסים בקולנוע לסרטים ישראלים, שזה היה המצב לפני חמש שנים, למצב של שלוש עשרה אחוז בשנה האחרונה. זאת אומרת ביצענו מהלך שהוא באמת חסר תקדים גם בעולם. יחד עם זה צריך לזכור שזה לא מספיק כדי להמשיך ולקיים עניין, צריך לזכור שבעלי בתי הקולנוע, וכאן הטענה העיקרית שלנו למשרד התמ"ס שהיסטורית היה אחראי על התאחדות ענף בעלי בתי הקולנוע, והיה לו שם יד ורגל בעניין, והוא יצא מהמהלך. צריך לזכור שמכל כרטיס קולנוע שנמכר בבית הקולנוע בערך כששים אחוז לוקח בעל בית הקולנוע בגין זה שהוא נותן לך את הקירות, את המסך ואת הכסאות. צריך לזכור בסוף כאשר אתה לוקח את זה והוצאות הפצה וכך הלאה, מכל כרטיס מה שנשאר, אנחנו חושבים שיש פה סימן שאלה מאוד גדול לגבי המיקום.

הרי חלק גדול, טוב, היום הענף עבר שינוי, אבל בגדול בעבר, אני פעם עסקתי הרבה בתחום הזה, היתה חלוקת הכנסות בין בעל הקולנוע לבעל הסרט. זה די הגיוני שבעל הקולנוע ייקח ששים אחוז. יש לו השקעה גדולה במבנה, בציוד.

השאלה היתה מה נשאר בסוף לקבוצה המפיקה מכל כרטיס שנמכר. אז אם אנחנו מדברים היום על כרטיס שנמכר בשלושים וחמישה שקלים, מה שנשאר לקבוצה המפיקה מתוך השלושים וחמישה שקלים, כאשר כל ההוצאות ירדו זה בערך שבעה וחצי, שמונה שקלים. זה הכל. צריך גם לזכור שהתחום שלנו הוא תחום התרבות היחיד במדינת ישראל, אתם יכולים לבדוק אותי, אולי אני טועה, שיש מע"מ על הכרטיס. תבדקו את הבימה, הקאמרי, בית לסין וכן הלאה, או את האופרה, תבדקו אותנו.

אז אם אנחנו מדברים על הכנסות כוללות בקולנוע הישראלי, אני אגיד לכם עוד משהו בעניין הזה, אם אנחנו מדברים על כארבעים וחמישה מליון שקל הכנסה בקולנוע לסרטים ישראלים המע"מ שהמדינה לקחה על זה זה את השבעה עשר אחוז מתוך ארבעים וחמישה מליון. אני חושב שצריך לראות את זה מול ההקצבה הגדולה ואיך כן חוזר משהו לתוך המדינה רק על בסיס המע"מ שיש על כרטיסי קולנוע ולא על כרטיסים אחרים, משום שלקולנוע אנחנו עמותות שאין לנו מבנים. אנחנו לא כמו הבימה או הקאמרי או בית לסין, אנחנו נשענים על בעלי בתי קולנוע שהם עסקים פרטיים.


אני אתן לך עוד דוגמא, שזה צח ומיכה יודעים היטב. חוק אזרחים ותיקים, שהוסדר לגבי התיאטרון וכל המוזיאונים, כלל וכלל איננו חל על סרטים עלילתיים ישראליים. וכל הניסיון, גם שלי ושל אחרים, להניע מצב שבו יינתן לאזרחים ותיקים על כרטיס לסרט ישראלי, על בסיס המנגנון הדומה לתיאטרון וכן הלאה, לא עלה יפה עד לרגע זה. זה קיים על בסיס עירוני וולונטרי של העירייה ושל בעל בית הקולנוע, אבל לא בצורה מוסדרת. תראו, בסך הכל מה שקרה בשנים האחרונות, זה בסך הכל מדובר לפי הערכה שאנחנו עשינו בהטבה שמשמעותה כשני מליון שקל בשנה. במקסימום זה יהיה כשני מליון שקל בשנה, אבל זה יכול להביא עוד מאה אלף אנשים לקופות בתי הקולנוע. ומה שיפה בקולנוע שבתי הקולנוע פרוסים על פני כל הארץ.

יש הסכם בין האוצר לבין התיאטראות שעשרה אחוז מההכנסות העצמיות ממכירת הכרטיסים, עשרה אחוז מכל המחזור, זה הסכום שמקבלים החזר על זה שנתנו חמישים אחוז הנחה לקשישים. זה המנגנון.

זאת אומרת התיאטרון מקבל חזרה.

תיאטרון ביידיש זה יותר, חמישים אחוז נדמה לי. עשו הסכם ספציפי לגבי התיאטרון יידיש כי שם מכירים בזה שרוב הקהל הוא מבוגר יותר. זה הסכם של כמה שנים, זה לא דבר מעכשיו.

אנחנו הצענו בזמנו, כאשר זבולון אורלב היה עדיין שר הרווחה אנחנו הצענו תכנית פרטנית, כולל מנגנונים, כולל הערכת כמויות וכן הלאה, איך עושים את זה.

תעביר אלי העתק, אנא ממך, אולי נוכל לקדם פה משהו.

אני רוצה עוד שניים שלושה דברים בקצרה. אני רוצה רק שנזכור עוד פעם שסרט עלילה ישראלי מייצר כחמשת אלפים ימי עבודה. צריך לקחת את זה בחשבון כאשר מסתכלים גם על האספקט הזה והאלמנט הזה. צריך לראות כניסה של יוצרים ואנשים. אני רוצה לציין דברים שבאמת לא הערכנו אפילו בתחזיות הכי ורודות שלנו כשיצאנו לתהליך ההבראה לפני כחמש שנים. דבר אחד באמת זה מידת ההצלחה של הקולנוע הישראלי בארץ אבל גם מידת ההצלחה של הקולנוע הישראלי בחו"ל.

השנה בצרפת למעלה ממליון אנשים הלכו לקנות כרטיס ולראות סרט ישראלי בבתי הקולנוע. זה עולה על המספר בארץ. ללכת על המים, הכלה הסורית, ולקחת לך אשה, תחיה ותהיה. זה מתקשר לעוד מהלך אחד, שאני מודה שבתחזיות שלנו, כשבנינו את תכנית ההבראה, לא הערכנו שכל כך מהר נגיע לזה, וזה גיוס שהמינוף שלנו של הכסף שלנו יצר מינוף של למעלה משלושה מליון דולר, בכסף, במזומן, של השקעות של גורמים מחו"ל בסרטים ישראליים עלילתיים, שיוצרים ישראליים יזמו והם גם הבמאים והמפיקים, וזה לא בדרך של שירותי הפקה, שזו פרשה אחרת, אלא באמת השקעה בהפקה.

כשאנחנו רואים את הכלה הסורית ואת כל הסרטים, אנחנו רואים את מבנה ההשקעה, אנחנו רואים בפנים השקעה כבדה מגורמים בחו"ל כמו קרנות, כמו תחנות טלויזיה וכן הלאה, וזה בעצם סימן לאמון שלהם ביכולת ההפקה שלנו, ויותר חשוב בכשרון של היוצרים הישראלים. כשאני מסתכל על סך כל מפת ההשקעות שלנו, אנחנו רואים שהכסף הציבורי בממוצע לא עבר ארבעים ושבעה, ארבעים ושמונה אחוז. אבל הוא מינף השקעות פרטיות שחזרו להיות קצת בארץ, מינף השקעות מחו"ל בסדר גודל של שבע עשרה אחוז, אבל בנקודה המכאיבה והכואבת של זכייני ערוץ שתיים והזכיינים האחרים שם לא ראינו באמת איזו שהיא התגייסות לטובת כל התהליך.

במכסות שלהם במכרז החדש של ערוץ 2 של הפקות מקור, יש שם חובה להפיק סרטים ישראלים?

כל אחד משני הזכיינים מחוייב בשמונה מליון שקל. תיכף תשמעו ממועצת הכבלים לגבי המחוייבות של YES ושל HOT'.

זו מחוייבות לקנייה של סרטים?

לא, להשקעה מראש, כמשקיע. שגם על זה מכל שקל מכירים להם מאה חמישים אחוז גם בזמן וגם בהשקעה. נתנו להם המון הקלות.

בדיעבד על פי ניסיון השנים הקודמות זה לא בדיוק עלה בקנה אחד עם מה שקרה בסופו של דבר. בין המחוייבויות לבין המימוש היה פער.

ערוץ 2 עמד בזה, ערוץ 10 לא עמד.

חבר הכנסת שריד, זה שווה לו להשקיע את הכסף הזה כי עבור כל שעה כזו הוא מקבל שעה וחצי.

אני רק אסיים בעוד מלה אחת או שתיים ואני אומר שהנושא שפה עלה והוא מבחינתנו הקריטי ביותר בצומת שאנחנו מצויים בה זה הנושא של השיווק וקידום הקולנוע הישראלי בארץ, ברחבי כל הארץ, מחוץ לציר של תל אביב-ירושלים, שזה מאוד מהותי ואנחנו מחפשים כל דרך להרחיב את המהלך הזה ולהגיע לכמה שיותר, גם במסגרות של בתי הספר, צה"ל וכן הלאה, אבל גם בחוץ לארץ, בפריסה העצומה שיש ובסקרנות העצומה שיש בקולנוע הישראלי, אבל שאנחנו יכולים לעשות עוד הרבה יותר ממה שאנחנו עושים. במשך שנים משרד התמ"ת עזר לנו, מכון הייצוא עוזר במעט מאוד. הנושא של השיווק והקידום, הנושא של המכירה, הנושא של סוכני המכירות. זה ש"ללכת על המים" ההכנסה שלו באמריקה בפרק זמן היא שלושה מליון דולר, העובדה שבסוף השבוע הראשון "אושפיזין" עכשיו גמר את הסוף שבוע הראשון בניו-יורק, הכניס שמונים וחמישה אלף דולר בסך הכל בשישה אולמות, אני אומר שזה דבר שפשוט אנחנו מאוד מאוד שמחים אתו, אבל אנחנו יודעים שאפשר לעשות הרבה יותר אם מערך השיווק של הקולנוע הישראלי בארץ ובעולם יגדל באופן משמעותי, וההופעה שלנו בברלין ובקאן בביתנים, בקוריאה שזה היום השוק אולי הכי מעניין בעולם, אנחנו לא מצויים שם לא בגלל שאנחנו לא יודעים אלא בגלל שאין לנו את היכולת הכלכלית להגיע למקומות האלה, ובעניין הזה אנחנו מבוססים בתוך העניין.


הדבר האחרון בנושא הזה זה מערך שלם שהיה קיים בארץ במשך שנים ושנעלם, ואני מנצל את ההזדמנות ברשותכם לדקה שנמצאים פה אנשי התמ"ת, וזה העניין של שירותי הפקה, שבמשך שנים הכניסו הרבה מט"ח בארץ ואיפשרו לנו להתאמן ולעבוד עם אנשים מחו"ל. היום כאשר אני מקבל טלפון, ואני מקבל, אני נשבע לכם, אחת לשבועיים טלפון כזה, שמרים מפיק מחוץ לארץ, אומר תשמע, יש לי מליון, מליון וחצי דולר לעשות סרט. אני יכול ללכת למרוקו, לטוניסיה, לטורקיה או לבוא אליכם. מה יש לכם להציע לי. נכון לרגע זה אין לנו להציע ולו שקל אחד.

המדינות האלה מסבסדות?

ישנו היום מערך בין-לאומי שלם, כולל מדינות שלא האמינו בזה מעולם, כמו ארצות הברית או העיר ניו-יורק או לוס-אנג'לס, שעל כל דולר שאתה משקיע שם אתה מקבל עשרה סנט או עשרים או חמישה בתנאים מאוד מוסדרים, דרך מפיק מקומי, ובתנאי שצילמת את הסרט ובתנאי שהשארת לפחות שבעים אחוז או שמונים אחוז מהתקציב במקום פה. כל המערך הזה, שעובד באירלנד, ביוון, המערך הזה נעלם.

ברשותך אני רוצה להמשיך את כתרי, זה ממש אבידה איומה. אני לפני חצי שנה הייתי בישיבה אצל השר אהוד אולמרט, סיפרתי לו שהולכים לעשות סרט, צילמו כבר, על ירושלים. אז הוא אמר לי כן, מתי באים לצלם בירושלים, אמרתי לו כבוד השר, לא באים לצלם יום אחד בירושלים. הוא אמר לי מה זאת אומרת, סרט על ירושלים ולא באים לצלם על ירושלים, אמרתי לו הם הקימו את ירושלים ברודוס. שבע עשרה מליון דולר. היו שם גם חלק מהצוות ישראלים, והצוות האיטלקי שעבד והצוות היווני שעבד לא יותר זולים מאתנו, לחלוטין, מבחינת התשלום לצוות הטכני שעבד.

לכן זו אחת הבעיות המרכזיות שבאים ואומרים תעשיית הקולנוע, אחד הדברים למשל, את ארלונד שוורצנגר שבחרו למושל, אחד הדברים שבחרו אותו, כשאני למדתי בארצות הברית סאונד והפקה כל חבריי ברחו לוונקובר בקנדה. עכשיו יש ועדה מיוחדת שהקימו לנסות להחזיר את התעשייה ללוס אנג'ליס בחזרה. היו שנים שעשו פה סרטים אמריקאיים שהגיעו לארץ. הכל נעלם.


לכן אחת הבעיות המרכזיות שלנו בתוך התחום הזה שאנחנו מכירים את העשייה, אבל אין התייחסות אלינו כתעשייה אמיתית, לצערי צריכים להיות שותפים גם משרד האוצר וגם משרד הפנים כי אין התייחסות אלינו כתעשייה אמיתית. אחד הדברים המרכזיים אצלנו במקום שמעבר לחוק הקולנוע, שגם הוא כל הזמן נמצא כחרב על ראשנו וגם החמישים ושמונה מליון שקל, גם בהסכמים אנחנו נתונים לקיצוצים רוחביים כאלה ואחרים, אין לנו שום בטחון אמיתי.

ההסתכלות בעצם, גם במשרד האוצר וגם במשרדים אחרים, מתייחסים אלנו כחלק מתעשיות הספגטי או תעשייה אחרת שנעשית פה, ולא כתעשייה ייחודית, בתרומה, כמו שכתרי אמר, אם מיליון צרפתים ראו סרט ישראלי על הוויה ותרבות ישראלית שנמצאת במקום אחר, אנחנו נמצאים במקום אחר, אנחנו נמצאים בהסתכלות אחרת בתוך הדבר הזה, בחשיבות אחרת. גם כשעשו את הטיטאניק, והסוף של הטיטאניק הוא מאוד דרמטי וטראגי, אתה יכול לבדוק עם משפחת אריסון, האחוזים שלהם עלו באופן ניכר.

אתה עושה סרטים על פריז או מקומות אחרים בעולם, זה מקדם תיירותי שאנשים רואים ורוצים לבוא למקומות האלה. יש פה אמצעים מאוד גדולים וניכרים שאנחנו יכולים לתת ערך מוסף, ולצערי הגדול המדינה לא נותנת לנו את התמיכה והעידוד בתוך הדבר הזה, וזה צריך לבוא מחשיבה של משרד המסחר והתעשייה או גם משרד האוצר ביחד אתם, לתת עידוד לאנשים. אם היה פה עכשיו סרט שעשו המורמונים, שבאו ועשו פה הפקה גדולה, הם באו להפיק פה ולא קיבלו שום עידוד לצורך הדבר הזה שמקבלים במקומות אחרים, את ההקלות. זה נושא אחד.

מר לוי, מה אתם יודעים על העידוד שניתן במדינות אחרות להפקות זרות?

אכן נושא של עידוד בהחלט בקוים האלה שנאמרו כאן, אני רק מבקש לציין שאחד הגורמים שהפקות זרות לא באו אלינו היו קשורות גם לאירועים בטחוניים במדינה הזאת. צריך לזכור שבמדינות הנושא החשוב ביותר זה ביטוח לשחקנים, וחברות ביטוח לא מוכנות ששחקנים יבואו או ישהו פה תקופה. אני רק ביקשתי להבהיר את הנקודה שכמות הסרטים שבאה לפה היתה מצומצמת יותר מבעבר.

לצורך העניין, אם חברת הפקות של חבר הכנסת אברהם פורז וחבר הכנסת לפיד רוצים להביא לפה הפקה מחוץ לארץ, הביטוח שהשחקנים עושים בלונדון בחברה פרטית הוא מאוד גבוה. אבל אם מדינת ישראל היתה רואה את החשיבות הזאת, כשמגיעה לפה הפקה של חמישה מליון דולר, כי זה נותן עבודה למלונות ולהסעות וכו', אז אם מדינת ישראל היתה אומרת אנחנו לוקחים את הביטוח הזה עלינו כי אנחנו רואים את החשיבות הציבורית בדבר הזה, ולא משאירים את זה למפיק הבודד שצריך לקחת את זה, זה אחד מהדברים החשובים. וביקשו את זה מפיקים מהמשרדים האלה, ולא קיבלו את העזרה הזאת.

אני מסכים שהנושא היה בזמנו, אבל הוא בסוף לא קיבל תמיכה של משרד האוצר, משרד האוצר בסוף ביטל את העניין. אני כמובן לא מייצג את כל הגורמים בממשל שעוסקים בנושא, ואם הוועדה המכובדת הזאת תמצא לנכון להפנות למשרד שלי ולהדגיש את הצורך לעודד את הנושא אני חושב שזה יהיה מבורך. אבל לגופו של עניין, אנחנו כמשרד במידה גדולה צמצמנו את המעורבות מאז חוק הקולנוע.

אבל מעבר לעניין הזה הביטוח, האם זה נכון שמדינה כמו רודוס או יוון היא באמת נותנת איזה סיבסוד?

יש מדינות שנותנות סיבסוד.

מרוקו מתחרה בנו באופן מצויין באתרים שלה, וכשהיה השר וילנאי שר התרבות אמרתי לו, אני בדיוק עשיתי הפקה בסיציליה, אמרתי לו אני מזמין אותך לראות את הטרסות בסיציליה, זה בדיוק כמו שכם וכמו אחרים שאתה יכול לבוא לראות בנוף שלנו. אני אומר, האפשרות הזאת לתת לנו את העזרה בתחום הזה היא מאוד מאוד חשובה.

מר לוי, זה נראה לי שאנחנו ממש חוטאים אם אנחנו לא מצליחים לפחות להתחרות עם מדינות שכנות באותם תנאים. כי ברור שמפיק יעדיף אם יש אלטרנטיבה לעשות את זה ביוון או במרוקו או בטוניסיה אם אנחנו לא נותנים כלום.

שוב, אני רק יכול לחזור, יש מדינות שמעודדות השקעה בצורה יותר אינטנסיבית ממדינת ישראל.

אני יכול לקבל ממך את הנתונים מה נותנים אחרים, באגן הים התיכון?

אני חושב שאין בעיה.

ואז נוכל אולי לקיים דיון וללחוץ, בעיקר על האוצר. תראה, מי שנותנים את זה לא עושים טובה לאף אחד. הרי כל שחקן משלם גם מסים.

הממשלה האירית הזמינה עבודה אצל פרייז ווטר האוס, שזו חברה בין-לאומית גדולה, שאין לה שום אינטרס כזה או אחר, לבדוק את התוצאות של ארבע שנים של ההטבה שממשלת אירלנד נתנה בדיוק בצומת הזאת, ולבדוק בדיוק מה זה עשה, מול מה שהממשלה ויתרה ומה היא קיבלה. והנייר הזה נמצא בידי ואני יכול להביא את הדו"ח המסודר הזה.


אתה שאלת קודם וכאן עלה הנושא של האמנות. תראו, אנחנו ,ואני מדבר באופן אישי גם, במשך עשרים שנה ניסינו למצוא דרך להיכנס לאחת מהמסגרות של האיחוד האירופי או של מועצת אירופה שמסייעים לחיזוק התשתית של הקולנוע והטלויזיה באירופה. אתם יודעים שתכניות המדיה שם מחוייבות במאות מליוני יורואים בתכניות ארוכות טווח של חמש שנים. כל נסיונותינו להתחבר, כנספחים, כנלווים, לא עלו בידינו. זה נותן המון.

ראשית אנחנו יכולים ליהנות מהמסגרות שמסייעות בהשקעה בהפקה. אנחנו יכולים להנות מכל מערכת ההשתלמויות, מנקודות המפגש של מפיקים ויוצרים, סיוע מאסיבי ביותר בהפצה ובקידום הקולנוע. ישנה תכנית אחת מרכזית שזה בנציבות האיחוד, ושישנה מסגרת שנקראת יורימאג', שהיא דרך מועצת אירופה בשטרסבורג. בשני המקומות אנחנו לא מצויים, ובשני המקומות היוצרים שלנו לא נהנים אפילו ברמה של קורסים. זאת אומרת אנחנו בעצם די לבד.

אתם ניסיתם לערב את הנציגים של הכנסת במועצת אירופה?

אנחנו ניסינו במשרד החוץ.

יש לך איזו דקומנטציה לעניין שאתה יכול להעביר לנו?

אני מפיקה ואני עובדת על קו-פרודוקציות, וזה מאוד נכון מה שכתרי אמר. וקשתו"ם כאן צריך להיכנס בפוש מאוד רציני, מפני שאני יודעת על מקרה שעל השולחן של קשתו"ם נמצא שנה שלמה דרפט הסכם של קופרודוקציה, ועוד לא ענו על זה. במשך שנה. אז אנחנו צריכים להיות מאוד אקטיביים בעניין הזה.

איפה זה מתעכב?

בקשרי תרבות במשרד החוץ.

תעבירי לנו את האינפורמציה.

אני חושבת שהאופציה של הקופרודוקציות זו אופציה מאוד אפשרית גם להזרים כסף להפקות. למשל אני יודעת שרוב הסרטים עושים את הפיתוח של הפילים במעבדות בהונגריה. ואם במשך השנה הזו כבר מזמן היינו חותמים אתם על הקופרודוקציה אנחנו יכולים חינם שם לפתח את הסרטים שלנו. ובינתיים משלמים את הכסף.

אין בארץ מעבדות לפיתוח.

אין, וגם לא יהיה. לא נראה.

נסגרו לפני עשר שנים. אנחנו קונים כל שנה בכשמונה מאות אלף דולר מהקרן שאותה אני מנהל את השירותים האלה במקום כלשהו בעולם.

אבל אנחנו יכולים דרך הנתיב הזה של קופרודוקציות לעשות את זה חינם. זה פשוט תקוע. אותו דבר בארצות אחרות. יש לנו רק עם שש ארצות קופרודוקציות. זה מאוד קשה לגייס בארץ מליון דולר, בדרך כלל לסרט קטן גם צריך קרוב למליון דולר. זה מאוד קשה לגייס בארץ למפיק סכום כזה. אז אם יש לו שיתוף פעולה, אני חושבת שקשתו"ם גם צריכים לשתף פעולה והם לא משתפים פעולה בכלל.

בעצם כפי שאמר כתרי לנו אין עמותות עם תיאטראות, והמקום היחיד שלנו להציג את המחזה שלנו זה דרך הגורם המשותף של בעלי בתי הקולנוע, שלזכותם ייאמר שבאמת פיתחו וקידמו את הדברים וחלקם גם שותפים בתוך ההפקות האלה. ואני חושב שאחת הנקודות שעלו.

תגיד לי, מסכי הפלזמה זה לא תחרות?

כרגע לא. זה בדרך. ולכן מדינת ישראל, בהסתכלות על בתי הקולנוע, בעידוד הסרט הישראלי, צריכה לתת היבטים יותר רחבים. כמו למשל דבר שקיים גם במקומות אחרים בעולם, וכתרי גם על זה יכול להרחיב, נגיד באירופה, אם אתה מקרין תקופה מסויימת סרט ישראלי אצלך בבית הקולנוע אתה מקבל הקלה במיסוי כדי לעודד את הסרט הישראלי. היות ואין לנו תיאטראות פרטיים, וזה משרד הפנים, שמשרד הפנים עם המועצות והרשויות המקומיות יתנו הקלה במיסוי למי שמקרין תקופה מסויימת סרט ישראלי בקולנוע שלו. הנחות בארנונה.

במדינות הנורדיות זה ממש קיים וגם בספרד.

הם בודקים מה הקרנת?

הם בודקים, אתה מחוייב להראות שהקרנת בערך נדמה לי ממוצע של שבוע בחודש או משהו כזה סרט מקומי. למה הקולנוע הקוריאני הוא הכי מצליח בעולם, ארבעים אחוז מקוני הכרטיסים בקוריאה הולכים לראות סרטים קוריאנים כי יש חובה על בעלי בתי הקולנוע להקרין ארבעים אחוז מסך כל מה שהם שמים על המסך סרטים קוריאניים מקומיים.

כן, אבל זה כנראה סרטים טובים.

ולכן אני בא ואומר שגם בדבר הזה, בחשיבה הזאת של המדינה, של משרד הפנים, בהנחות בארנונה, יש דוגמאות בעולם, אנחנו לא ממציאים את הגלגל, ואפשר לקחת דוגמאות בעולם איך עוזרים ומעודדים את היצירה הישראלית. בין היתר, אמר כתרי, להביא את הנוער לסרט קולנוע, זה נכון שהנערים שלנו עומדים מול סרט שעולה שלושים וחמישה או שלושים שקלים לראות סרט, ויש להם את מיטב הכוכבים ההוליוודים, והשקיעו מאתיים מליון שקל באיזה סרט כזה או אחר, הארי פוטר כזה או אחר, להתחרות בסרט הישראלי זה קשה.

לכן גם בדבר הזה אם לצורך העניין היו באים ומעודדים שהמחיר לסרטים ישראלים, עקב ההקלות בארנונה גם מחיר הכרטיס יהיה אחר, ומבצעים כאלה ואחרים יחד עם בעלי בתי הקולנוע, השילוב של זה ביחד יהיה מאוד משמעותי, גם לתת הקלה בקניית כרטיס לסרט ישראלי, שזה מאוד משמעותי לעודד ולהביא את האנשים לבית הקולנוע.


בתעשייה עצמה, בסך הכל הכסף שמסתובב, גם אצל הגופים המשדרים, ואחד הדברים שזה שוב חזרה לאוצר, הגופים המשדרים מחוייבים על הוצאה של מליונים שקלים לצורך הקולנוע, בתוך המכרזים שלהם. אם המדינה היתה באה ואומרת לאנשים שמשקיעים, משקיעים פרטיים, אתה ישבת בחדר השני כשדנו בוועדת כלכלה על בעלי ההון שיושבים שם, אנשים שרוצים בסוף לראות את הרווח שלהם שמשקיעים בגופים האלה, וזה בסדר גמור, אין לי טענות לבעלי המניות שנמצאים בגופים האלה, הם צודקים, הם רוצים להרוויח.

אבל לצורך העניין אם היינו אומרים שיש להם מחוייבות להשקיע בשנה איקס מליון, מאה שמונים מליון שקל להפקות הטלויזיה שלו, ומעבר לזה יתנו לו איזה שהוא מיסוי נוסף, ככה הוא רואה את זה, לקולנוע הישראלי, אם המדינה אומרת לו הקולנוע הישראלי יקבל את הכסף הזה כחלק מעידוד והכרה, ההשקעות האלה ירדו כמעט לגמרי, זה בעיה להביא משקיע פרטי, כי פעם משקיע פרטי היה בסוף השנה, כשהוא משקיע בסרט, יש המון דברים לעודד את היצירה והעשייה בקולנוע, שלא אנשים יראו את זה כמיסוי נוסף אלא כהשקעה נוספת שהם מקבלים את זה בתוך המיסוי.

אני רוצה להגיד שני דברים. ראשית, קיימת תקנת חיסוי מס, שמתחדשת נכון להיום מדי שנה, על ידי שר האוצר, הוועדה היושבת שם, תקנת החיסוי לא מספיק אטרקטיבית אבל היא קיימת.

זו הוצאה מוכרת השקעה בסרט ישראלי.

כן, אבל היא בתנאים שהם לא מספיק אטרקטיביים אבל הם קיימים. אני יושב בוועדה הזאת שנים רבות, בסך הכל אני לא רואה מצעד של משקיעים פרטיים שמגיעים ומבקשים את האישור שלנו. אבל בכל זאת התקנה קיימת והיא במידה מסויימת עוזרת. אבל מה שכן יכול לעזור.

אתם צריכים לדעתי לאתר אנשים שמרוויחים הרבה ומשלמים הרבה מס ולהציע להם לבוא להפקה, לראות את השחקנים.

הם יכולים להשקיע עד ארבעים וחמישה אחוז מההכנסה החייבת במס, או ממה שמחוייבים לשלם, הם יכולים להשקיע בסרטים. אבל זה לא מספיק אטרקטיבי. אבל מצד שני, רק אני מגלגל רגע אחורה לנושא הזה שמתרחש בימים אלה עם היציאה לדרך של רשת וקשת. שלוש מאות מליון שקל של הביד, שזה סכום פנומנלי, בסופו של דבר שני דברים קורים כבר עכשיו בשטח. הכסף הזה שנגרע מקשת ורשת אנחנו מרגישים את זה בחיי היום יום שלנו, בתקציבים הממש אכזריים שבהם אנחנו נאלצים לעשות את התכניות והסרטים עבור הזכיינים הללו. ומצד שני באה שרת התקשורת ואומרת אני רוצה לקחת עשרה אחוז מזה, כשלושים מליון שקל, ולהקים לעצמי איזה קרן שתסייע לקולנוע בפריפריה וכן הלאה. עכשיו אנחנו באים ואומרים ככה, אנחנו בדקנו, ישנם ארבע חברות הפקה במדינת ישראל שרשומות שלא בתל אביב או בירושלים או בחיפה. זה מה שיש. אבל אנחנו באים ואומרים ישנה פה מועצת קולנוע, שעובדת עם מנגנון, אם כבר רוצים להפריש שלושים מליון שקל ואם כבר רוצים לעשות מהלך כזה אז שיעבירו את זה לאורגן שקיים ועובד והוכיח את עצמו. זה מה שאנחנו אומרים. אם השרה החליטה שהיא רוצה לקחת שלושים מליון שקל ולבנות איזו שהיא מערכת חדשה לגמרי.

היא לא רוצה לעשות משהו חדש. היא רוצה לעשות משהו אחר. היות ולרשות השנייה יש קרן וחברות הפקה היא רוצה להעביר את זה לשם שהם יפיקו.

היא הולכת להקים קרן עצמאית, היא לא מוכנה לתת את זה לקרנות של הרשות השנייה, ובגלל שהיא לא נותנת את זה לקרנות של הרשות השנייה אז יש ויכוח בין משרד התקשורת לבין הרשות השנייה, ובגלל זה משרד האוצר לא מאשר עדיין את ההסכם שבגללו צריך להעביר לנו עוד שבע עשרה מליון שקל.

אני רוצה להבין, מה היא רוצה, להקים קרן שתפיק סרטים או תכניות טלויזיה?

תפיק סרטי קולנוע, תשקיע בסרטי קולנוע, יש פה משהו שכתרי בעצם נגע בו, אני רוצה טיפה להחמיר את מה שכתרי אמר. המדינה קבעה שהשקעה בסרטי קולנוע כמוצר על פי חוק הקולנוע באמצעות מועצת קולנוע. הרשות השנייה יש לה קרנות להשקעה בקולנוע. זה דבר שקיים שנים, עד עכשיו זה לא היה בכספים גדולים, למרות שגם הם עתידים לקחת חמישה עשר מליון שקל מהביד לצורך העניין הזה. במקביל משרד התקשורת היום לפי הידיעות שפורסמו מבקש גם הוא להקים עוד קרן של עוד שלושים מליון שקל.

ומה יעשו עם השלושים מליון האלה?

יתנו את זה, ישקיעו את זה בסרטי קולנוע לפי ההגדרות שהשרה הממונה סוברת שצריך להשקיע.

זאת אומרת שיהיו שתי יחידות ממשלתיות אותו דבר.

שלוש. אני חושב שהמצב הזה של פיצול, יש מקרים שבהם שר, למרות שאיננו מופקד על משרד מסויים, דואג שיגיעו כספים למשרד אחר בגלל החשיבות של אותו עניין. זה קרה כמו שאתה יודע, והנושא הזה, אם רוצים לדאוג לקולנוע אני חושב שיש רק כתובת אחת שיש לה קריטריונים, יש לה מסגרת, אני חושב שכל הגופים שפועלים מול מועצת הקולנוע הם שבעי רצון בסופו של דבר מהטיפול בנושא הזה.

יש חמש קרנות, זה לא שיש רק קרן אחת. אמנם דיבר רק כתרי אבל אם תראה בטבלה פה, יש חמש קרנות. והפואנטה המרכזית היא שכל קרן כזאת לפחות מליון וחצי עולה תקורה. כל אחד רוצה שתהיה לו את האימפריה הקטנה שלו, כי אחרת מיהו בכלל.

אני ממועצת הכבלים, אני מטפלת בנושא של הפקות המקור. וחלק מהטיפול שלנו מיועד בעצם לאותם מטרות שדיברנו עד עכשיו, לחזק את היצירה הקולנועית ולהגביר את הסימביוזה בין הגופים המשדרים לבין הקרנות והקולנוע.

איך אתם עובדים, מה שיטת העבודה?

ראשית התקציב שלנו בעצם זה כסף מחברות הכבלים. שמונה אחוז מההכנסות שלהם אמור להיות מופנה להשקעה בהפקות מקור. אנחנו ברגולציה שלנו מנתבים אותם להיכן להשקיע את הכספים.

אתם לא מקבלים כסף, אתם רק דואגים שמה שהם חייבים להשקיע אכן יתבצע. לוודא ביצוע.

יש כמה מקומות שאנחנו סבורים שיש בהם כשל שוק.

ומותר לכם לומר להם את זה?

בהחלט. אנחנו מוסמכים לפי חוק התקשורת לקבוע כללים היכן יושקע הכסף, באיזה ערוצים. אנחנו לא בהכרח נכנסים לרגולציה כל כך פרטנים כמו שאנחנו מוסמכים לה אבל בהחלט בתחום הפקות המקור יש לנו רגולציה מאוד מפותחת.

האבחנה שרלוונטית לעניין שלנו שהמועצה שלנו עושה היא בין סוגות מורכבות או עיליות מה שנהוג לומר בסלנג לבין תכנים אחרים, שבמסגרת הסוגות העיליות מותרת השקעה בדרמות ובסרטי תעודה. בתוך תחום הדרמות יש לנו בעצם מחוייבות מיוחדת להשקעה בסרטי טלויזיה, וסרטי הטלויזיה האלה זה משהו שמאוד מעניין את תעשיית הקולנוע היות שבארבע השנים האחרונות למעלה מששים סרטי טלויזיה כאלה, ששים סרטי טלויזיה, דבר שלא היה לו תקדים, הופק, ואנחנו פתחנו חלון לשיתוף פעולה עם הקרנות לאחר שרצינו לעודד הגעה של סרטים לקולנוע, איפשרנו חלון רחב במיוחד שבמסגרתו במשך שלוש שנים ניתן להמתין עד שהיצירה חוזרת לטלויזיה, על מנת לאפשר חשיפה ושיווק של הסרטים, שיגיעו למסך הקולנוע ובעצם לאחר מכן יחזרו לצופי הטלויזיה. סרטים כמו הכלה הסורית שהוזכר פה התחילו בעצם כסרטי טלויזיה. והם מתחילים בתקציבים יחסית לא גדולים.

זה סרטים שמצולמים בשלושים וחמישה מ"מ בהתחלה.

נכון.

היום המצלמות הדיגיטליות המשוכללות נותנות רזולוציה ממש, בסופו של דבר זה מועבר, אבל עדיין בפרוסס הזה אתה חוסך בין עשרים לשלושים אחוז. אם אתה מצלם עם מצלמה דיגיטלית ברמה הגבוהה ביותר.

אבל השאלה היא כזאת, סתם בשביל הסקרנות שלי, המצלמה הדיגיטלית מצלמת, ומה אחר כך?

אתה עושה את כל התהליך.

אבל בשלב שאתה מעביר את זה להקרנה בבית קולנוע אתה לא משדר דיגיטלי, אתה משדר את זה בסגנון, אם המסך לא גדול מידי אז הרזולוציה בשישה עשר מילימטר.

היא בהחלט טובה, אבל המעבר היום מדיגיטלי לשלושים וחמישה מילימטר ברמה הגבוהה ביותר היא בסדר גודל של בין עשרים ושבע לשלושים וחמישה אלף דולר. זאת אומרת אתה גומר את כל הסרט בדיגיטל, לוקח את זה למעבדה, מעביר את זה לשלושים וחמישה מילימטר, זה סדר גודל הכסף. זה טכנולוגיה שנכנסת יותר ויותר היום.

זה רק עניין של זמן עד שגם ההקרנה תהיה דיגיטלית.

דרך אגב בחלק מהדברים גם בהקרנות, לא יצטרכו להחזיק מקרנים בכל בתי האולמות. אתה יכול להחזיק מרכז פיקוד אחד, לשלוח בסיב אופטי בעכו הוא מקרין את הסרט הזה ושם הוא מקרין את הסרט הזה, כי הוא יעבור לשיטה הדיגיטלית, הוא לא יצטרך להחזיק כל כך הרבה קבינות.

אבל הסכנה היא שככל שהשיטה הזאת תתרחב המסוף יהיה בסוף בבית של הלקוח. הוא בכלל לא יגיע לקולנוע. אני מאוד מצטער, טוב, זה עניין של נוסטלגיה ושל גיל, על העובדה שבתי הקולנוע הגדולים, עם המסכים הענקיים, כן, הרי בסופו של דבר כדי להתגבר על גודל המסך, היו שתי שיטות, אחת שבעים מילימטר, אתם זוכרים, והסינרמה, שהיו שלוש מקרנות עובדות במקביל כדי לתת לך. עכשיו כל סרט מה שלא יהיה זה אולם בגודל של החדר הזה.

בסינמה סיטי יש כמה אולמות.

אתם זוכרים שהיה פעם דבר שקראו לו סינמה-סקופ.

במסלול הזה של סרטי טלויזיה עם חלון קולנוע מורחב אנחנו בעצם יוצרים תמריץ מיוחד לבעלי הרשיונות שלנו להשקיע במסלול הזה, הוא מן קטגוריה בתוך הקטגוריה של הז'אנר העילי שהם צריכים להזדכות עליה, מושקעים סכומים של שישה עשר מליון שקלים יחד שתי בעלות הרשיונות, גם חברות הכבלים וגם YES.

בנוסף לזה קיים מסלול ישיר להשקעה בקולנוע, כלומר מסלול שבו הם מצטרפות, שמות כסף ומצטרפות להשקעה כגורמות שותפות אבל בסכום מצומצם יחסית, של עד מאתיים אלף דולר לסרט, כדי לסייע להקרנות שצריכות לפי התקנונים שלהם לגייס שלושים אחוז מהתקציב של הסרט לסרטי קולנוע. ובמסלול הזה אנחנו מדברים על סכומים של שמונה מליון שקלים שהחברות מחוייבות, רשאיות להשקיע בסרטי קולנוע. אנחנו כמו שאמרתי מאמינים גדולים במעורבות של הקרנות ובדו-שיח שלהם עם בעלי הרשיונות.

אני רוצה להזכיר שחוק הקולנוע נועד למעשה לממן גם את הטלויזיה, תמיכה בטלויזיה, ואנחנו בעבר היה סעיף בחוק התקשורת שאיפשר תמיכה ציבורית בטלויזיה, אבל כפי שנאמר פה מרגע שיש מקור תקציבי אחד, גם לפי חוק יסודות התקציב, כל התמיכה צריכה לבוא דרך מועצת הקולנוע. לכאורה חוק הקולנוע נועד לממן גם טלויזיה, ואכן אנחנו רואים מעורבות של הקרנות גם בתמיכה בדרמות, דרמות טלויזיוניות וסרטים דקומנטריים, ואני רוצה להדגיש את החשיבות של התמיכה הזאת היות שהיא מאפשרת לחברות לקחת נושאים פחות בטוחים עבורם, ללכת לנושאים שהם יותר בשוליים לפעמים של הציבור הישראלי, זו בהחלט תרומה לפלורליזם ואנחנו חושבים שהקרנות חייבות להישאר מעורבות בתמיכה בטלויזיה, מעבר לתמיכה שהגופים המשדרים בעצם תומכים בקולנוע. אנחנו חושבים שזה תהליך דו סיטרי שצריך לשמר אותו באמצעות הקריטריונים של מועצת הקולנוע, שאנחנו קצת שותפים.

טוב רבותיי, זמננו תם, ברגע שמתחילה המליאה בעוד כמה דקות אנחנו לא יכולים להמשיך את הישיבה. אני רוצה לסכם את הדברים באופן הבא. שמענו כמובן סקירה, יש כמה דברים שאנחנו נטפל בהם באופן דחוף והם אלה: ראשית, המע"מ על כרטיסי קולנוע לסרט ישראלי, למה יופלה הקולנוע מול התיאטרון.

הדבר השני הנושא של האזרחים הותיקים. הדבר השלישי זה הקופרודוקציות. למה לא סודר עניין הביטוח. ומה קורה במשרד החוץ עם הקופרודוקציה עם הונגריה וגם עם מדינות שונות. וגם האם לא הגיע הזמן שאנחנו, אחרי שנקבל אתך הנתונים, נשווה את התמריצים הניתנים להפקות חוץ למה שמקובל במדינות שמתחרות אתנו בקטע הזה. אני לא אבדוק מה עושה יפן אבל אני יכול לבדוק מה עושה יוון, מרוקו, אני מניח שבדרך כלל שמחפשים נוף מדברי או משהו כזה מחפשים את האיזורים האלה.

הדוגמא ההונגרית היא דוגמא מצויינת. הונגריה נבהלה שרומניה לוקחת לה את כל העבודה. ואז הונגריה החליטה לעצור את הנהירה לרומניה והם יצרו עכשיו שורת הטבות שלא יאומנו. פתאום הפקות בין-לאומיות גדולות חוזרות להונגריה ולא הולכות לרומניה.

אנחנו יודעים שבגדול, מי שהיה ביוניברסל סטודיוס או מקום כזה רואה שאפשר למעשה לשחזר את מנהטן בכלל בלוס-אנג'לס, עושים מקרטון כל מיני דברים ברקע, ולמרות הכל אני חושב שמול מדינות אירופה וארצות הברית עדיין יש לנו יתרון. אולי לא מול אלג'יריה או טוניסיה, אבל בכל זאת אנחנו צריכים לפחות ליצור תנאים שווים של תחרות. אם אנחנו בנחיתות אוטומטית אז זה לא יגיע לפה. נוסיף על זה את הבעיה בטחונית שאולי פוחדים להגיע לפה. בנקודות האלה אנחנו נכין מכתבים לשרים הנוגעים בדבר ונתחיל לטפל ונהיה אתכם בקשר במטרה לעזור לנושאים החשובים האלה. אני מאוד מודה לכם שבאתם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00