PAGE
1
ועדת הכלכלה

31.10.2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 506

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, כ"ח בתשרי התשס"ו - 31 באוקטובר 2005 - בשעה 09:30

הצעת חוק נתיבים מהירים לרכב ציבורי (נתיבי אגרה)(הוראת שעה)(תיקון), התשס"ה-2005 - מ/181 - הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

חברי הוועדה: אמנון כהן - היו"ר

ענבל גבריאלי

דוד טל

אילן ליבוביץ'

עו"ד חוה ראובני, לשכה משפטית, משרד התחבורה

יובל בלום, מהנדס מחוז ירושלים, משרד התחבורה

עדנה הראל, משרד המשפטים

עו"ד רווית דאדו, המשרד לביטחון פנים

סנ"צ חזי שוורצמן, רמ"ד מחקר באגף התנועה, המשרד לביטחון פנים

ניצן יוצר, מנהל מינהלת הנתיב המהיר, חברת נתיבי אילון

יניב מלמוד, כלכלן בכיר, מינהלת הנתיב המהיר, חברת נציבי אילון

עו"ד דוד טמיר, יועץ משפטי, חברת נתיבי אילון

עו"ד רם סופר, משרד דנקנר לוסקי, חברת נתיבי אילון

פריד אברהם, יו"ר ארגון המוניות הארצי, מועצת המובילים והמסיעים

דוד כוכבא, מנכ"ל מועצת המובילים והמסיעים

נציגי שב"כ

אתי בנדלר

לאה ורון

הדס דויטש

הצעת חוק נתיבים מהירים לרכב ציבורי (נתיבי אגרה)(הוראת שעה)(תיקון), התשס"ה-2005

בוקר טוב, מושב טוב, שנה טובה, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.


בדיון הקודם אישרנו מספר סעיפים בחוק, ובסוף הדיון סיכמנו שלקראת הדיון של היום נקבל נתונים שעלו בעקבות הצעת החוק, וקיבלנו חלק מהתשובות, את רובן. כדי לקדם את החקיקה ולא להתעכב על הסעיפים שהעלינו שהם בעייתיים ולהביא תשובות לגביהם, זה הסעיפים בנוגע לביטול רישום, דמי רישום, דמי טיפול, רשות תמרור, עירבון, רכב שיוך בצה"ל, ואת התשובות האלה ביקשנו להביא.

ממשרד הביטחון נמסר כי נציגי הצבא לא יגיעו לדיון כי הם הגיעו להסכמות עם נתיבי חברת אילון. אני מציעה שהחברה תבהיר מהן ההסכמות.

באותו דיון צה"ל העלה טענות בנוגע לשיוך רכבים בצה"ל, שם הם עובדים מקצין לקצין ומאדם לאדם.

לגבי ההערה של מנהלת הוועדה, זה שמגיעים לסיכום, הסיכום הזה לא יחייב חברות אחרות שיזכו במכרז.

נמסר לנציג שהתקשר שהעובדה שהם הגיעו לסיכום לא בהכרח מטילה על חברי הכנסת לקבל אותו.

ביקשנו לעשות פגישות קודם לדיון, ואני מברך על כך. היועצת המשפטית, מה אישרנו ומה לא? כך נדע היכן התקדמנו, איפה יש עוד הסתייגויות שלנו, היכן אנו צריכים לקבל תשובות, היכן אין מחלוקת. אנו רוצים שייצא מפה חוק טוב, כדי שלכל הצדדים יהיה נוח וכדי שהציבור ייצא נשכר, שיוכל להשתמש בנתיב, ושיידע בדיוק כמה הוא צריך לשלם, שלא תהיה לו אגרה על אגרה. העלות צריכה להיות ברורה. מכיוון שהנתיב משתנה לפי לחץ בכביש, הבנתי שלפני שהוא נכנס לכביש יש שלט מואר עם העלות. צריך לדעת איך זה יהיה לגבי אחד שיש לו מנוי ואחד מזדמן – כל אחד איך ישלם וכמה.

לא מדובר בחוק חדש אלא בתיקון לחוק נתיבים מהירים לרכב ציבורי, נתיבי אגרה. במקורו הוא היה הוראת שעה, ומוצע לתקן אותו.


סעיף 1 הוא סעיף של תיקון שם החוק, ואושר.


סעיף 2 זה הגדרות שרלוונטיות לצורך המטריה החדשה שהוועדה עוסקת בה. הוא אושר כולו למעט ההגדרות שמתייחסות לחיובים הכספיים - דמי טיפול, דמי רישום וההגדרה חיוב. אלה לא אושרו, כי הוועדה ביקשה לקבל תמונה כוללת של כל סוגי החיובים ולדון בהם כמכלול אחד.


סעיף 3 אושר בתיקון קטן.


סעיף 4 שבו יש סעיפים חדשים בחוק, סעיף 2א אושר, סעיף 2ב המוצע אושר, כנ"ל 2ג, סעיף 2ד שבו אושר גם הוא ללא כל שינויים. סעיף 5 אושר, סעיף 6 שדן בנושא של חיובים, סעיף 3א החדש אושר באישור ועדת הכלכלה. באופן כללי ייאמר שכל החיובים הכספיים שאליהם מתייחסת הצעת החוק, נקבע שיהיו באישור ועדת הכלכלה. סעיף 3ב אושר. סעיף 3ג החדש, (א) שבו אושר, (ב) שבו טרם אושר.

סעיף 2ג(2) - כתוב לי שהוא לא סגור.

אם הבנתי נכון, הוועדה אישרה בכפוף לכך שתינתן חוות דעת שאין בעיה בהפעלת סמכות של רשות תמרור מקומית. אני מבינה שגברת ראובני התייחסה לכך בחוות דעתה. אני חושבת שהוועדה אישרה את זה בכפוף לחוות הדעת.


סעיף 3ג בעמוד 876, סעיף (ב) שבו טרם אושר כי ביקשת דיון נוסף שבו יודיעו כיצד ייטלו עירבון מהמדינה. סעיף 3ד אושר. עד כאן הגיעה הוועדה.

מה חוות הדעת שלך?

בעניין הצבת התמרורים; נתיב מהיר הוא חלק מדרך בין עירונית, ולפיכך רשות התמרור המקומית הרלוונטית היא לא רשות מקומית אלא מע"צ.

אם זה בין עירוני, ודאי שלא שייך לשום רשות מקומית.

בדרכים בין עירוניות באופן כללי, רשות התמרור המקומית היא מע"צ. היותה רשות תמרור נובעת מאצילת סמכויות, שזה נמוך מחקיקה ראשית, לכן הוראת החוק הזה תגבר על אצילת הסמכויות. גם אם ברמה הפרקטית לא רוצים להיכנס לוויכוחים פורמליסטיים, עדיין יש רשות התמרור המרכזית, שבסמכותה להכריע. רשות תמרור מקומית לעולם כפופה לרשות התמרור המרכזית.

הבעיה תהיה מי ישלם על התמרור.

לדעתי, בעל הזיכיון. סמכותו, לדעתי, גוברת.

ככל שמדובר בפסקה אחת שאתם אומרים שלבעל הזיכיון תהיה סמכות של רשות תמרור מקומית, מדרג הסמכויות בין רשות תמרור מקומיות לבין רשות תמרור מרכזית ברורה ומוגדרת בפקודת התעבורה ובתקנות. באשר לפסקה 2 המדברת על סמכויות להצבה, להפעלה ולהחזקה של מתקנים, האם מדובר רק על זה? אם כן, אין לי בעיה. אם מדובר במתקנים במגוון רחב יותר, עלולה להיות טענה שכאן יש הוראה מיוחדת שגוברת על ההוראה של הסמכויות שבפקודת התעבורה. האם פסקה 2 מתייחסת רק למתקנים לזיהוי החייב, לגביית האגרה?

כן.

אם כך, אפשר לחיות עם זה ולהסתפק בהגדרות.

סעיף 3ג.

הטענה של צה"ל בבסיסה היתה שהיציבות הפיננסית שלו אינה נתונה בספק ולכן לא צריך לדרוש ממנו את הבטוחות, אבל אנו חושבים שכיוון שהחוק חל על המדינה, ואנו לא חושבים שבעל הזיכיון צריך להיכנס לבחינת היציבות העסקית, אני בטוחה שיש במדינה עוד הרבה גופים שהיציבות העסקית שלהם אינה נתונה בספק, אך אנו חושבים שהמדינה וצה"ל ואותם גופים - כולם יצטרכו לתת רכבי שיוך, כי לא מתפקידו של זיכיון לבחון את היציבות הפיננסית. בטוחות הן סטנדרטיות לכולם – למדינה, לצה"ל, לגופים עסקיים כאלה ואחרים.

רשות כמו הרשות המחוקקת תהיה לעד, כנראה. כלומר אני מבחין בין חברות עסקיות לבין גופים שיהיו תמיד.

החוק חל על המדינה, המדינה כאן לא פועלת כשלטון אלא כלקוח פרטי.

הסברנו לצה"ל את הדברים, אחרי שהם נפגשו אתנו הם הבינו את מטרת החוק, הם הבינו שרכב השיוך נותן להם אופציה נוספת על מה שהיה להם קודם, הם יצאו מרוצים.

איזה אופציה נוספת?

בחוק הקודם הרכב ששימש כבטוחה לתשלום היה בהכרח הרכב שנסע. החוק הזה מאפשר לקחת גם רכב אחר. זה נוצר בין השאר כדי לטפל בבעיה של אנשים שנוהגים ברכבי מעביד. יש מעבידים שלא מוכנים שהרכב ייהפך להיות בטוחה. לכן אתה יכול לנסוע ברכב המעביד ולתת את רכבך הפרטי כבטוחה, וזה אופציה נוספת.

כלומר אם למישהו יש רכב פרטי שהוא גם קצין בצה"ל, אז מה?

אז הוא יכול לבחור לעשות מה שהוא רוצה. אם הצבא יאפשר לו והוא ירצה בזה, לתת את הרכב הצבאי כבטוחה, מה טוב. אם לא, הוא יוכל לתת גם את הרכב הפרטי שלו כבטוחה. יש פה הבדל בין הסדרי החיוב לבטוחה. הסדרי החיוב - הוא ייתן את מספר חשבון הבנק. אם החיובים לא יכובדו, יש רכב- -

נאמר שארבעה קצינים נוסעים באותו רכב. מתי יידעו מתי אני נסעתי או קצין אחר?

הם יחליטו איך הם רוצים להסתדר עם העניין הזה.

הגדרת חייב מדברת על כך שכשיש הסכם, החייב מי שננקב בהסכם, ולא משנה מי השתמש ברכב בעת הנסיעה בנתיב המהיר. אם אין הסכם ואין תשלום מראש, החייב הוא בעל הרכב הרשום.

יחידת צה"ל מסוימת, יש לה עשרה רכבים שמחולקים בין חמישים קצינים. איך אפשר לדעת מי נסע?

מפעיל של כביש 6 לא יודע מי ישב ברכב. גם כשפקח נותן דוח חניה, הפקח לא יודע למי הוא נתן את הדוח.

ההתקשרות לאמצעי החיוב היא פרסונלית. כלומר הקצין שהחליט שהוא רוצה להגיע דרך הנתיב הזה, הוא זה שייתן את הרכב של אשתו או של אחיו כרכב שיוך.

אני מדבר על מי שלא מנוי, מי שהזדמן.

בניגוד לכביש 6, הרעיון הוא שפה לא אמור להיות משתמש מזדמן שלא הסדיר את התשלום לפני שהתחיל לנסוע. אם אחד עקף את הבוטקה, הוא לא מנוי, ולא שילם כלום, זה דבר שאסור. לא הגדרנו את זה כעברה, זה הפרה אזרחית, אך הוא החייב היחידי שיש לפעול כדי לגבות ממנו תשלום.

כלומר היא מדברת על משתמש שמזדמן למקום ולא משלם מראש את האגרה עבור הנסיעה, כשנאמר לנו בפירוש בישיבה הקודמת שתהיה אפשרות לכל אדם שרוצה לנסוע בכביש האגרה, גם אם הוא לא מנוי, לשלם את האגרה ולנסוע.


לגבי (ב), לא מדובר רק על רכב שיוך, גברת ראובני התייחסה בכלל לנושא של תשלום של פיקדון מראש, כלומר נשאלה השאלה האם המדינה תצטרך לשלם לזכיין להפקיד פיקדון מראש לצורך הבטחת החיובים. אני מבינה שניתנת לזה תשובה חיובית, שרואים את המדינה כמו כל משתמש אחר לצורך העניין. לי אין בעיה עם זה.

אגיש הסתייגות בנושא הזה.

אני כאזרח חותם הסכם עם החברה, אני צריך לשים פיקדון?

חלופה אחת היא הוראת קבע בבנק, אחרת היא לתת מספר כרטיס אשראי, ושלישית היא לשים בקופה שלהם מראש 1,000 ₪, ויפחיתו מזה. זה לא תנאי, אלא חלופה.

יש לי רשימה שלמה של הסתייגויות.

אני רוצה לוודא שהבחירה באיזו חלופה להשתמש תהיה של מי שמבקש להיות מנוי, כלומר בעל הזיכיון לא יוכל להורות לי במה להשתמש, אלא המבקש להיות מנוי יבחר את החלופה.

ודאי.

השאלה היא אם זה ברור ממה שעולה בכתב פה. אני רוצה שיהיה ברור שלזה התכוונו.

אם כך נכתוב: "לפי בחירת המבקש" בסיפא של הרישא של (ב). כולם מסכימים? סעיף 3ג אושר.

לגבי סעיף 6, מדובר פה על סמכות השר לקבוע פטור מתשלום אגרה לגבי רכב ציבורי, ולא מוגדר מה זה רכב ציבורי. למה לתת למשרד סמכות כללית ולא לפרט את העניין?

יש הגדרה בחוק הקיים, שנשארת. אנו לא נוגעים בה.

זאת ועוד, הפטור הזה יינתן גם באישור ועדת הכלכלה, כך שיהיה גם פיקוח ציבורי.

לא פעם אנו נתקלים בתיאור של ההגדרות כל אחד על-פי פרשנותו, ואני רוצה להבין - מוניות זה ציבורי או לא?

ודאי.

אך נתיב יפו בירושלים, למשל- -

שם מתמררים שזה נתיב לחלק מכלי הרכב הציבוריים.

רשות התמרור לוקחת לעצמה זכות לסייג את העניין הזה במקומות מסוימים.

זה נכון על פניו, שיכול השר בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה להציע תקנות שבהן יינתן פטור מאגרה רק לאוטובוסים ולא יינתן פטור מאגרה למוניות.

3ג(ב)(3) לא מובן לי.

מדובר פה על אמצעי התשלום, וזה בחירה של המבקש.

אני מקבל.

לגבי 3ג (2), הסתייגות של המשטרה; הצי של המשטרה לא יכול להיות משויך לרכב שיוך.

אמרנו שרכב שיוך הוא אופציה. אתם לא חייבים. אתם לא רוצים - אל תשתמשו.

נחה דעתנו.

ב-3ג(ב)(2) הזאת יש כאן קביעה קטגורית כאילו חובה לקבוע רכב שיוך. מדוע? הרי אמרנו שרכב שיוך זה אפשרות. עדיף "ניתן לקבוע".

רכב שיוך כולל או רכב נוסע או רכב אחר. בחוק הקיים זה חייב להיות הרכב הנוסע, ובתיקון זה יכול להיות רכב אחר.

כל קצין שנותן לשוטרים שלו לנסוע, רכב השיוך יהיה של אחותו?

בחוק הזה, מעבר למה שיש בכביש 6, אתה יכול לומר: אני לא רוצה שהרכב הנוסע ישמש בטוחה, אני רוצה שרכב אחר ישמש בטוחה.

יש בעיה עם משטרת ישראל, כשקצינים ושוטרים- -

אז אל תשתמשו.

אם לא ייקבע רכב שיוך בהסכם, התוצאה תהיה שעל כל נסיעה שלא שולמה בעד האגרה, החיוב יעבור אוטומטית לרכב שנסע.

אך את מחייבת כאן קביעת רכב שיוך.

בהסכם אפשר לכתוב שרכב השיוך הוא הרכב שבו נסעו, זה לא חייב להיות רכב אחר. באותו הסכם אני מרחיבה את האפשרויות. אפשר בהסכם לקבוע שרכב השיוך הוא הרכב שביצע את הנסיעה בפועל או רכב אחר. אם לא יהיה רכב שיוך, זה יהיה לעולם הרכב שנסע ולא אחר. זה מרחיב את האפשרויות.

זה כדי לאפשר לאנשים כמו שוטרים שרוצים לעשות נסיעה פרטית ברכב משטרתי ולשלם בעצמם, ולא להפוך את הרכב המשטרתי לרכב הבטוחה, לתת רכב אחר.

הדברים מובנים. סעיף 7.

קוראת סעיף 7. זה בא לגלם את הרעיון שהכביש הזה מיועד קודם כל לרכב ציבורי, והשימוש של כלי רכב מסוגים אחרים כפוף לקיבולת.

אני רכב פרטי, עשיתי מנוי, יכולים לומר לי: הקיבולת מלאה, אתה לא יכול להיכנס?

כן. המנוי רק מסדיר את התשלומים, אם נכנסת.

הכותרת פה היא טעות, נכון?

כן. יש כאן שיבוש הדפסה. גם ב-8.

איך תתבצע הגבלת השר בפועל?

על השלט שעליו יהיה כתוב המחיר, במקרים חריגים יהיה כתוב: כרגע הכניסה לכלי רכב פרטיים אסורה.

יכול להיות מצב שאהיה מנוי, אני רואה גודש, לא נוסע בכביש, ובינתיים אני משלם דמי רישום, דמי טיפול.

בינתיים אין.

אם יש גודש הרבה פעמים, אני לא נהנה מהכביש.

אם יש גודש, מה מונע ממני עם הרכב הפרטי שלי להיכנס לכביש?

זה באמת תרחיש נדיר. הקיבולת בנתיב הזה היא 1,600 כלי רכב לשעה. יש שם היום פחות מ-100 כלי רכב ציבוריים. בתרחישים הכי אופטימיים שלנו אנו לא רואים שנצליח לעבור 200-300. כלומר בתרחישים הכי אופטימיים 70%-80% מהקיבולת של הנתיב תישאר פנויה ותעמוד לרשות רכבים פרטיים.

בכביש 6 אני חושב שאפילו אתם לא חשבתם שתשלמו תמלוגים למדינה בגלל עומס גדול.

בכביש 6 חסרה תנועה, והמדינה מפצה את הזכיין. בכביש 6 לא הגיעו עדיין ליעד התנועה. השאלה היא מה יקרה אם ביום חריג תהיה התנפלות של אוטובוסים וכלי רכב ציבוריים אחרים, ויתברר שכל הקיבולת לחצי שעה נתונה התמלאה על-ידי תחבורה ציבורית. השאלה היא אם אתה רוצה לשמר את הכלי הזה.

כדאי לכתוב שההגבלות ייקבעו למקרים חריגים.

קיבלנו את ההצעה. אחרי "לנתיב מהיר": "במקרים חריגים".

בוא נשמור עליהם.

לא נפגע. סעיף 7 אושר.

קוראת סעיף 8.

כמובן, זה באישור ועדת הכלכלה.

אם חלילה יש תאונה ויש נזק בכביש או במעקה, מי משלם?

חובת הזכיין לדאוג לתחזוקה תקינה של הכביש.

מה קורה אם היתה תאונה, לא בכוונה?

החוק הזה מדבר על שלושה סוגים של הפרות שבגינן גובים פיצוי והחזר הוצאות: אחת, עצם העובדה שאדם לא שילם חיוב ויש לפעול לגביית החיוב, שתיים, מניעת זיהוי על-ידי פגיעה במערכת האגרה, הסתרת לוחית רישוי וכו', ושלוש, אדם עשה משהו שמחייבים לפנות- -

נאמר שהיתה תאונה בכביש ולכן נוצר גודש בכביש, אתם מפסידים כסף באותו זמן, האם תחייבו אותו?

החוק הזה לא מאפשר את זה.

אם כך, בסעיף (ב) כותבים: בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה. הלאה. אישנרו את 8.

קוראת סעיף 4ב.

יש בכל זאת הבחנה בחוק בין הרכב שמבצע את הנסיעה בפועל לבין רכב השיוך, בניגוד למה שנאמר קודם, שלכאורה רכב השיוך יכול להיות הרכב שבו מבצעים את הנסיעה?

מה שנקבע בהסכם כרכב השיוך. צריך את שתי האופציות, כי לפעמים אין רכב שיוך, למשל מישהו שנתן פיקדון שנגמר.

כלומר אם אני 80 יום לפני מועד רשיון הרכב, אם יש לי חוב ולא שילמתי אותו- -

לא יחדשו בשנה הבאה.

אני לא זוכר שבכביש 6 יש סנקציה על חידוש רשיון.

יש. כל אדם אמור להיות מוסדר בתשלום מראש. בכביש 6 הבעיות של הדואר נובעות מזה שהחוק מזמין משתמשים מזדמנים שצריכים אחר כך לקבל הודעות בדואר. כאן כל מי שתלוי בקבלת הודעת התשלום הוא בהגדרה מישהו שהפר את החוק מראש. דווקא בגלל שהחיובים קטנים, אנו לא יכולים להשתמש באמצעים אחרים. עצם הנסיעה בלי לשלם היא בניגוד לחוק.

האם יש פה מידתיות?

גם אם אני חונה בניגוד לחוק ומשלם 300 ₪ עבור חניה שלא במקום, עברתי על החוק, אך- -

קבענו סנקציות אזרחיות כבדות כי אין פה עברה. אנו לא רוצים שהפרה של דברים אלה תהיה עברה פלילית.

את חושבת שזה סביר?

אנו חושבים שכן; ראשית, זה אדם שלא היה אמור להיות שם.

מישהו מזדמן, אתה אומר שהוא צריך לשלם במזומן, ועקף, לא שילם. איך אתם מגלים אותו במהלך הנסיעה?

מצלמים את לוחית הרישוי שלו, שולחים לו מכתב הביתה. יש דרך ארוכה עד שמגיעים לאי חידוש רשיון רכב. פלוני נסע ולא שילם, שולחים לו חשבון. לא שילם, שולחים לו מכתב נוסף, נסע שוב - שוב נשלח אליו, שוב כותבים לו, וכך יש חליפת מכתבים. מטילים על האיש החזר הוצאות ופיצוי, כפי שכתוב בחוק. רק אחרי שמתברר שהוא נסע ולא שילם את החזר ההוצאות והפיצוי, אז הזכיין צריך לכתוב לו מכתב 90 יום לפני חידוש, כלומר לומר לו: לא שילמת, כתבנו לך, דע לך שאם לא תשלם, לא יחודש הרשיון שלך. אחר כך רשות הרישוי שולחת לו מכתב מאותו סוג. אחרי כל זה הוא עדיין לא שילם - אז לא מחדשים לו את הרשיון.

צריך לחשוב על החלופה של המנגנון שמוצע פה.

אנו לא רוצים להיכנס לזירה הפלילית.

אפשר לעשות את זה חמש נסיעות?

מה שמעניין את ניצן זה הסכום ולא העברה.

יש לזכור שהזכיינים צריכים להשתכנע שהם יכולים להחזיר לעצמם את ההשקעה. לדעתי, המבחן היחיד הוא, האם השתכנענו שיש פה אדם שהחליט לא לשלם. הסכום פה לא קובע. לדעתי, התהליך פה הוא כל כך ארוך ורב הזדמנויות, שאם אחריו האדם לא שילם, ברור לנו שהוא לא רוצה לשלם.

אולי נעשה את זה חמש נסיעות, כי אולי הילדים נסעו ברכב, למשל - כדאי לתת יותר זמן.

יש לי כאב בטן עם הסעיף הזה.

לפני שמתחילה כל הפרוצדורה, יש להגיע להגדרה של חוק חלוט. חוק חלוט זה הגדרה שמבוססת על זה שיש תהליך של ערר בסעיף 4ח. יכול להיות שצריך לקרוא את זה כמקשה אחת, ואז לראות אם זה מידתי או לא. כלומר יש הליך מקדים של זכות לערער, ללכת לבית משפט.

את רואה מישהו שהולך לבית משפט בגלל 40 ₪?

יש ועדת ערר.

לכן ביקשתי חמש נסיעות, נאשר את זה. 4ב אושר.

קוראת 4ג.

לפני שמקבלים אותו בכלל הוא צריך לבוא עם אישור.

זה תעודת יושר?

זה משהו רחב יותר. סעיף (1) זה דרישות שהסמכות למנות את הפקחים בהתייעצות עם השר לביטחון פנים וכו'. בררת מחדל היא למנות.

אדם עבר עברה פלילית, עשר שנים חלפו מאז, הוא שילם את חובו למדינה ולציבור, עלה על דרך הישר, האם הוא לא יוכל לקבל?

יש התיישנות של הרשעות.

הדבר מובן.

מדברים על זה שנותנים לאדם סמכויות כמעט שלטוניות. יש לזכור את ההקשר.

4ג מאושר.

קוראת 4ד.

העיכוב של רכב יכול להיות בשל חוב חלוט בשל נסיעה אחת. השאלה היא אם לא ראוי להגדיר את פרק הזמן המקסימלי שבו ניתן לעכב רכב? אני מדברת על פסקה (2). כלומר נסע נסיעה אחת, יש חוב חלוט, כבר אפשר לעכב את הרכב להבא, ולא כתוב לאיזה פרק זמן הרכב יעוכב.

להפך, רוצים להוציא אותו. עד שישולם החוב. כל זמן שיש לו חוב חלוט, אפשר למנוע ממנו לנסוע בכביש.

אף פעם לא עוצרים מי שחייב 10 ₪. אך אם את חונה במגרש חנייה ולא רוצה לשלם, לא ייתנו לך לצאת עד שתשלמי.

אני חושב שיש להכניס סעיף שפקח יזדהה על-פי דרישת הנהג.

זה בעמוד הבא.

אני עדיין לא השתכנעתי לגבי החוב החלוט. את אומרת עכשיו: נסעת פעם אחת, לא שילמת את החוב, אני מורידה אותך.

אתה חייב לי כסף, ועד שתשלם, לא אתן לך שירות.

אושר.

קוראת 4ה(א).

ניתנת פה לפקח סמכות לפעול אף בניגוד לתקנות. הוא יכול לומר: יש גודש, אני לא מרשה לכם להיכנס. תראי איך זה מוגדר.

העיקר פה זה שלפקח יש הסמכות לממש את התקנות, השר אומר כשהנתיב יורד למהירות מסוימת, כשיש תאונה שחוסמת חלק מרוחב הנתיב, כשיש רכב מקרטע שכבר נמצא בפנים- -

נראה לי שהנסיבות צריכות להיות מוגדרות בצורה הרבה יותר ברורה, כדי שיהיה ברור שמותר לו להפעיל את שיקול הדעת לא באופן גורף, לראות שיש נסיבות שעלולות באמת לגרום לאחת התוצאות האלה באופן ברור.

כתוב: האטה משמעותית.

אך זה לפי שיקול דעתו.

אך הוא יכול להפעיל שיקול דעתו רק לפי מה שכתוב פה.

כאן בעצם לא קובעים כללים.

אם תאמר לי שכל הפקחים שלכם יהיו לפחות עם תואר שני בתחבורה – אני סומך על שיקול דעתם, אך אני לא יודע את מי תיקח להיות פקח.

אנו מוכנים להכפיף את הסעיף הזה לתקנות של השר.

אתי תוסיף "בהתאם לתקנות שייקבעו".

אני נותן לך זיכיון, אתה מרוויח עליו כסף. אתה משתמש עם רשות שאני משלם לה גם כסף, אני מחזיק אותה. האם זה שאתה משתמש אתה, אתה תשלם לרשות הזו כסף?

אין פה כוונה לקנות שירותים מהמשטרה. אם בעל הזיכיון רוצה להיעזר במשטרה, הוא קונה מהמשטרה, וזה הסדר מסחרי. אין פה סמכויות מיוחדות לבעל הזיכיון כלפי המשטרה.

קוראת 4ה(ב). אנו מפנים כאן לדברים שכתובים בתקנות.

מאשרים. 4ו.

קוראת 4ו.

אושר. הלאה.

קוראת 4ז.


קוראת 4ח.

כתוב "יומצא". על מי חלה החובה להמציא את העותקים – על העורר או על ועדת הערר או מזכירות בית המשפט המחוזי לפי העניין. אני חושבת שראוי להטיל חובה זו על הרשויות ולא על המבקש. הייתי כותבת: ועדת הערר או בית המשפט המחוזי לפי העניין ימציאו עותק מכל ערר או מכל ערעור וגו'.

בסדר.

בדרך כלל מזכירות בית המשפט לא ממציאה.

אני מוכנה לקבל את ההבחנה שככל שמדובר בהגשת ערר לוועדת הערר, החובה להמציא עותק מהערר הזה תחול על ועדת הערר, וכלל שמדובר בערעור לבית המשפט המחוזי, שם אני מניחה שבדרך כלל המערער כבר יהיה מיוצג, הוא יכול להגיש עותק לרשות הממונה.

אולי יש לכך מענה בתקנות בתי הדין המינהליים.

היועצת המשפטית של הוועדה תמצא את הנוסח המתאים, אם יש צורך להוסיף.

בכל מקרה ההחלטה היא שהחובה להמציא לרשות הממונה תחול על ועדת ערר, ככל שמדובר בערעור לבית משפט מחוזי, אז המערער יגיש את העותק לרשות הממונה.

היועצת המשפטית, אנו מסמיכים אותך, אם צריך שיהיה עוד גורם שיהיה אחראי, שיהיה אחראי, לפי התקנות. אישרנו סעיף זה.

קוראת 4ט.

יש הערות? אישרנו. הלאה.

קוראת סעיף 9.

יש פה בעיה.

רק שנייה, חלק מהסעיפים שאליהם מפנה הצעת החוק דנים במעבר חופשי מטעמי ביטחון המדינה, באיסור מניעת נסיעה, שאלה סעיפים שנשאבים מחוק כביש ארצי לישראל, לכן כדאי שגברת ראובני תציג אותם קודם.

קוראת סעיפים 8, 9, 10 לחוק כביש אגרה. אלה הסעיפים שאנו ממליצים לאמץ גם לחוק הנוכחי.

מסתבר ששכחו אותנו, ואנו לא נכללים בין הגורמים שזכאים לפטור ולמניעת עיכוב בכניסה לכבישים. אנו זקוקים להיכנס לכבישים אלה באמצעות רכב בתפקיד. צריך להוסיף אותנו לסעיף.

אחת הסיבות העיקריות היא שרכב שב"כ אינו מזוהה חיצונית.

אפשר למצוא דרך של נהלים מול אותם גורמים שהם בעלי הסמכויות לתת אותם פטורים ולאפשר כניסה- -

אם אני כותב "רכב ביטחון", אתה לא כלול בפנים?

לא.


לעניין האגרה, אפשר להסדיר את זה בתקנות.

אני לא רוצה לכתוב את זה בחוק. אני מציע שתמצאו עכשיו פתרון שיהיה מקובל עליהם.

אנו מציעים לעשות תיקון עקיף שיחול גם על רכב שב"כ. את הזיהוי אני לא רוצה להכניס לחוק, אך את הפטור - כן. במקרים של חירום אנו שמים את כל הסימנים של רכב ביטחון.

אפשר להכניס אותם לרשימה?

נוסיף: רכב של שב"כ.

זה בחוק אחר, לא בזה.


סעיף 9 אושר.

אך צריך לקרוא את שאר הסעיפים. אז אושרו 8, 9(ב) ו-(ג) ו-10 בתיקון.

קוראת סעיפים 14, 15 ו-17.

אז חוץ מ-12ג, סעיף 9 אושר, בתיקון העקיף לסעיף 9(ג) ו-10.

קוראת סעיף 10.

מה הודעות על חיובים, מועדים לתשלום חיובים, הסדרי גבייה? זה סעיף רחב הרבה יותר.

מוסיפים: "בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה, רשאי...".

קוראת סעיף 11.

אושר.

הערת השוליים בסעיף 12 היא שגויה. קוראת סעיף 12.

אושר סעיף 12.


אנו חוזרים לסעיפים של דמי טיפול, דמי רישום, דמי חיוב וכמובן, נותר סעיף 21ג בנושא סעיף 5.

אפשר לקרוא את סעיף 12ג?

בסדר.

קוראת סעיף 12ג.

לא נצביע על זה כרגע.


אני רוצה שהאזרח יידע כמה עולה לו נסיעה. דמי טיפול זה תשלום אחד, חיוב זה תשלום אחד. זה מורכב.

דמי רישום זה סכום שאנו בחוק מציעים שתהיה אפשרות, היה ובהסכם הזיכיון נקבע. הזיכיון התלוי ועומד כרגע למכרז, אין בו לא דמי רישום ולא דמי טיפול. דמי רישום הם התשלום החד פעמי שמשלמים בכריתת ההסכם, אלה נושאים שייקבעו בהסכם בין בעל הזיכיון למנוי, ממילא אין בהם הפתעות. אם תאשרו את זה, זה יהיה באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

איזו השוואה אנו יכולים לעשות עם גופים אחרים שגובים מלקוח גם דמי רישום, גם דמי טיפול, ומדוע אתם לא מגלמים במחיר גם את דמי הרישום וגם את דמי הטיפול כדי שהצרכן יידע בדיוק?

בחשבונות גז, חשמל יש בחשבון תשלום קבוע ותשלום עבור הצריכה. יש תשלום קבוע, יש תשלום עבור הצריכה ופיקדון. עירבון פה יינתן רק כשהוא מקבל תג זיהוי.

מה הנחיצות בדמי רישום? כדי להתקשר אתך בהסכם, למה אני צריך לשלם דמי רישום?

בעקבות הדיון בפעם שעברה הסברנו שכך נוהגים בכל העולם. העברנו אליכם חומר.

רק בקליפורניה ובקנדה יש דמי רישום.

ובשאר המקומות יש דמי טיפול. החוק הזה הוא חוק מסגרת שמאפשר אחר כך להפעיל מתקנים כאלה במקומות שונים, בהזדמנויות שונות. במתקן הראשון כרגע, כמו שכתבנו את הזכם הזיכיון, אין לזכיין אפשרות לגבות לא דמי רישום ולא דמי טיפול.

אני רוצה להבין, מה הרציונל של דמי הרישום?

החוק יאפשר, אך זה יהיה בכפוף לאישור הוועדה של הכנסת. כך נוהגים בכל העולם- -

אני מדבר על דמי רישום. למה בחוק אני צריך לאשר את זה?

יש עלות לרישום של לקוח. שואלים פה, בצדק, למה לא תספגו עלות זו בדמי השימוש השוטפים? הסיבה היא שדמי השימוש במקרה זה מאוד שונים. בכביש 6 ידוע מראש כמה האגרה, אתה יודע היום כמה תשלם אם תיסע בעוד חצי שנה. בפרויקט הזה האגרה היא דינמית שנועדה לווסת את השימוש. הגובה שלה מאזן את הביקוש עם ההיצע. אם אתה מוסיף לה עלויות נוספות, אתה מקלקל אותה. האגרה נקבעת כך שבכל עת ננצל את הנתיב שלא יתבזבז, אך נדאג לכך שלא ייכנסו אליו יותר ממה שהוא יכול להעביר בשביל רמת השירות הגבוהה. לכן השיקול היחידי לקביעת גובה האגרה בזמן נתון הוא מה הגובה הדרוש כדי שננצל את הנתיב ולא נסתום אותו. את המכשיר הזה מזיזים, לפי הזיכיון, בקפיצות של חצי ₪. מחפשים את האגרה האופטימלית. אם מכניסים לתוך זה דבר זר כמו החזר עבור הוצאות קבועות, אנו מקלקלים את המכשיר.


ההעדפה שלי היא לוותר ולהעביר את זה, אך לדעתי, תעשו שגיאה, ותצטרכו לתקן חקיקה ראשית. בכל מקרה זה תלוי באישור ועדת הכלכלה.

אני רוצה מחיר אחד. או זה יירד, או יהיה עוד דיון.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם, שיש פה אולי יצירת חוסר צדק כלפי מי שנזקק לכביש באופן קבוע, ואולי זה יעלה יותר למי שמשתמש הרבה בכביש.

תודה. הערת הערה חשובה.

אנו לא יכולים להתעכב.

בסעיף 2 הראשי, תיקון סעיף 1, אנו מורידים את תת סעיף דמי טיפול, דמי רישום.

את חיוב יש לתקן.

גם את 12ג אנו מאשרים. הסמכנו את היועצת המשפטית למצוא ניסוחים מתאימים במקומות מסוימים. בסעיף 2ד(ג)(4) בעמוד 874 לקבוע את סכום העירבון וכו' - זה באישור ועדת הכלכלה, "ואם נקבע" - את זה מורידים.


אנו מביאים להצבעה את הצעת החוק עם כל התיקונים וההתאמות שתכין היועצת המשפטית של הוועדה. מי בעד? אושר. בהצלחה.

יש הסתייגויות דיבור.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30.