כנסת פתוחה

צו הכניסה לישראל (פטור לתושבי רצועת עזה)

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
21/09/2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי





פרוטוקול מס' 510
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום רביעי, י"ז באלול התשס"ה (21 בספטמבר 2005), שעה 12:10

צו הכניסה לישראל (פטור לתושבי רצועת עזה), התשס"ה-2005

חברי הוועדה: גאלב מג'אדלה – היו"ר
חמי דורון
יוסף פריצקי

שר הפנים אופיר פינס-פז
עו"ד דניאל סלומון הלשכה המשפטית, מינהל האוכלוסין, משרד
הפנים
שרון אבולעפיה עוזר ראש מינהל האוכלוסין
אל"מ שלומי מוכתר רמ"ח אג"מ במתפ"ש, צבא הגנה לישראל, משרד
הביטחון

מרים פרנקל שור
איילת עציון, מתמחה

שושנה אזולאי

דקלה אברבנאל


צו הכניסה לישראל (פטור לתושבי רצועת עזה), התשס"ה-2005

צהריים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. הדיון זומן בהתראה קצרה מאוד, באילוצים שאינם תלויים בנו. אנחנו רוצים לאפשר המשך חיים תקינים במעבר בין עזה לישראל ולהיפך, ואנחנו רוצים לאפשר לשר הפנים להביא בפנינו את הצו הנוגע לעניין. כידוע לכם, עם סיום ההתנתקות עבר המעבר מעזה לישראל מסמכות שר הביטחון לסמכות שר הפנים.

בעצם זו תחנת גבול.

אנחנו שמחים על המהלך הזה, ומקווים שהוא יתרחב לגדה המערבית. אם כן נדון בצו הכניסה לישראל (פטור תושבי רצועת עזה), התשס"ה-2005. בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להודות ליושב-ראש על שהואיל לקיים את הדיון במהירות רבה, יחסית, בייחוד אם מביאים בחשבון שהכנסת בפגרה. אני רוצה להבהיר שהדיון קורה כתוצאה מכך שבכוונתי לחתום על צו כניסה לישראל (פטור תושבי רצועת עזה). המילה "פטור" – שלא יגרום למישהו לחשוב שיש כאן דבר יוצא דופן לעומת מה שהיה עד היום, ותכף אסביר את זה. קודם לחתימה שלי מתחייבים דיון והתייעצות עם הוועדה, ולכן התכנסנו כאן.

אני רוצה לומר מה המצב הקיים, ואחר כך אבקש מהיועץ המשפטי במשרד להשלים את הדברים. מרגע שהאלוף ביטל את הצו של הממשל הצבאי, בעצם נוצר ואקום. זה המצב הנוכחי. הוא לא מאפשר יציאה וכניסה בכלל. כדי שהמצב שהיה נהוג עד היום לא יידרדר, קודם כול אני מציע לחברי הוועדה שאחתום על הצו הזה. בעצם הוא יאפשר לקבוצות אוכלוסייה פלסטיניות – סליחה, לבודדים – להיכנס בשערי מדינת ישראל. כמובן, זה יהיה כפוף לאישורים, בדיקות וכל הדברים האחרים, ברמות שונות של היתרים שאנחנו נותנים. בזמנו הצבא נתן את ההיתרים, והיום אנחנו ניתן אותם. אנחנו מדברים על היתרי עבודה, היתרים הומניטריים.

יש מעל 20 מטרות, אבל יש שני היתרים: היתר תעסוקה וצרכים אישיים. אבל המטרות שונות.

אני רוצה להבהיר לוועדה: נעבוד בעצה אחת עם המערכת הקיימת. אומנם אנחנו רוצים לאזרח אותה, בשלבים, זאת מדיניות הממשלה, אבל ברור שזה לא יקרה מהיום להיום או מהיום למחר, אלא בהדרגה.

אני מבקש לחתום על הצו הזה לתקופה של שישה חודשים בלבד, אף שאני יכול לחתום עליו לזמן רב יותר, כי אני רואה בשישה חודשים מין תקופת מעבר. לאחר מכן נחזור לוועדה, נדווח מה קרה, ונחליט על הצעדים: אם נחתום לתקופות ארוכות יותר או נעשה שינוי אחר, אינני יודע. מבחינתי המטרה היום היא לשמור על הסטטוס קוו שהיה עד היום בהקשר הפורמלי, המשפטי, שיאפשר למערכת לעשות את עבודתה.

יש לי שאלה ליועצת המשפטית, מה זה "הוראות סעיף 7 לחוק"? ממה אני פוטר?

זה מה שרציתי לשאול.

לכן ביקשתי שהיועץ המשפטי שלנו יגיב.

אני מציע שהיועץ המשפטי של משרד הפנים יתייחס, ואחר כך היועצת המשפטית של הוועדה תאמר את דעתה, כי גם היא שקדה על הנושא בשלושת הימים האחרונים מול אנשי משרד הפנים, מאז שהשר החליף אתי דעות בעניין.

אני מקווה שהיא לא שקדה רק על זה.

בין היתר , כי זה דחוף וזה בנפשם של האנשים.

נשמע את עו"ד דניאל סלומון, היועץ המשפטי שמלווה את מינהל האוכלוסין.

עד לפני שבוע, עד שבוטל הממשל הצבאי, היה צו דומה מאוד בצורה ובנוסח שלו. הוא נחתם ב-1968, ונקרא "צו הכניסה לישראל (פטור תושבי יהודה ושומרון ורצועת עזה)" – אז היה גם צפון סיני וכו'. הפטור קבע שהואיל ותושבי השטחים נזקקו ממילא להיתר על מנת לצאת מן הרצועה, חוץ מהרישיון להיכנס לישראל, המנגנון היה כזה שמי שיקבל היתר ממפקד האזור דאז, כמו שהמצב ממשיך להיות היום ביהודה ושומרון, יהיה פטור מהוראות חוק הכניסה לישראל בדבר הצורך להצטייד באשרה, רישיון וכו'. ההיתר ניתן למפקד האזור בעזה, עם הצו הזה. ההיתר שימש גם היתר כניסה לישראל.

היום, אחרי ביטול הממשל הצבאי, באופן פורמלי תושב עזה דומה לתושב מזרח רומניה שמבקש להיכנס לישראל. זה המצב אם לא מפעילים צו מהסוג הזה. הוא צריך לקבל ויזה מנציגות כלשהי, להתייצב עם דרכון בנקודת המעבר, וכו'.

על מנת לשמר את המצב הקיים, המטרה היא להשתמש במנגנון הקיים, לתת הסמכה לאנשים שיכלו בעבר לתת היתרים דומים, אלא שההיתר הזה לא יסמיך את מפקד האזור – שכבר אינו קיים – אלא הוא יסמיך שמית את בעלי התפקידים הרלוונטיים, לפי המומחיות שלהם, לתת את ההיתרים שפוטרים.

שאלו מה בדיוק אנחנו פוטרים בסעיף 7. סעיף זה מדבר על ההכרח להתייצב עם דרכון. כמו שאנחנו יודעים, האנשים האלה לא מגיעים עם דרכון. היום הם משתמשים בכרטיס מגנטי. זו שאלה שאולי תעלה בעתיד, אבל זה גם פוטר אותם מן הצורך להצטייד באשרה, כמו שכל זר אמור לעשות. ההיתר מחליף את כל המרכיבים שנמצאים שם, משמר בדיוק את המצב.

אבל לא בנושא הסמכות.

נכון.

עניין הסמכות – זה הבדל משמעותי מאוד. בעבר הצבא נתן את האישורים, אנשים שהיו בשטח, אנשים שידעו בדיוק מה קורה, איך העסק עובד. כאן זה פקיד של מינהל האוכלוסין.

השאלה היא מה הטכניקה שתהיה, אם משרד הפנים ספציפית יוציא את ההיתר.

אני אבהיר: ההסמכה השמית היא שלי.

אולי ניתן לו לסיים? גם אנחנו לא מכירים את זה – אנחנו רוצים ללמוד את זה. אגיד לך יותר מזה: המשפחה שלי מחכה יותר משבוע לבוא מעזה לחתונה של המשפחה שלי בבקה. קיבלנו תשובה ממי שמטפלת בזה שלא יודעים מה לעשות כי יש מעבר.

יש ואקום.

אני אומר לך את המציאות, לא תיאוריה.

אני מבין שבשביל זה זה הגיע כל כך מהר?

נכון.

כן? יש פה ניגוד עניינים מובהק, גברתי היועצת המשפטית. אי-אפשר לדון בזה.

אתה יודע כמה משפחות יש לי בעזה?

אני מצטער מאוד, אדוני היושב-ראש.

תתאפק. אנחנו רוצים לראות מה העניין.

זה לא קשור לעניין, בכל הכבוד.

האנשים מצלצלים אלי, שואלים, במינהל האזרחי אומרים להם שהם לא יכולים לעשות שום דבר. גב' רות בר ממשרד הביטחון אומרת שלא יודעים מה לעשות כי זה עבר למשרד הפנים. עכשיו ברצינות, עזוב. באמת לא יודעים. האנשים שלנו מקבלים תשובות כאלה. בוא ניתן לו להשלים את דבריו.

הבהרנו את המצב המשפטי. לגבי המנגנון, אנחנו מתכוונים לשמר את המצב הקיים למשך שישה חודשים, כפי שאמר השר. השימוש הוא בדיוק באותו מנגנון שהיה קיים בשבוע שעבר. ההסמכה השמית היא של אותם קצינים של צה"ל שעוסקים בזה. אף אחד לא עזב. אולי הם החליפו משרד, נשמע על זה, אבל הם ממשיכים לעשות בדיוק את אותה עבודה. פורמלית, היום הם יעשו זאת על-פי הסמכה של שר הפנים. המנגנון כרגע הוא אותו מנגנון.

יש לי שאלה. העניינים המשפטיים ברורים לנו. אשאל על הפחד, ותן לי תשובה על מה שמפחיד. מחר יחליטו עשרה מאנשי אל קעדה לעבור מקהיר לרצועת עזה – קל מאוד היום, מה לעשות, הגבול פתוח. הם יירשמו במרשם האוכלוסין הפלסטיני, והם פה? איפה המנגנון? עזוב את הטכניקה. כשהיתה מערכת ביטחונית, וסמכתי עליה, אני לא יודע אם הייתי חכם או לא. היום אין.

קודם כול, אני אומר לך, המערכת הביטחונית נשארת.

אתה כבר לא שם.

אמרתי: בששת החודשים האלה, משום שאמרנו שנעשה את הדברים באופן הדרגתי, בששת החודשים האלה בעצם לא משתנה יותר מדי. אני לא רוצה לומר שכלום לא משתנה.

מה משתנה? באופן עקרוני לא משתנה שום דבר, לכן בצו כתוב,

נכון, אבל אני לא רוצה לומר זאת,

אולי הרעיון לא משתנה, אבל המהות משתנה, בוודאי.

במובן הפרקטי לא משתנה דבר.

זה לא מה שכתוב בצו.

זה מה שכתוב בצו.

לא, זה לא מה שכתוב בצו. בצו לא כתוב, למשל, שיוסמך אדם באופן שמי. זה כמו רשות תימרור מקומית. רשות תימרור מקומית מוגדרת על-ידי שר התחבורה, וקובעים שהיא תיכנס לתוקף אחרי פרסום ברשומות. אנחנו יודעים שזה חייב להיות שמי, זה כתוב בצו, בתקנות. פה זה לא כתוב: "מי שהשר הסמיכו". תיאורטית, הוא יכול להסמיך אותי מחר.

אך יש שיקול דעת סביר לשר הפנים, לכן הצו הוא לשישה חודשים.

אבל המצב הזה הוא מצב מסוכן יותר מרשות תמרור מקומית, לצורך העניין, ולכן גם השתמשתי בהשוואה הזאת. לכן אני חושב שזה יותר מסובך. מצד אחד השר אומר שהוא מסמיך שמית, והכוונה לאותם אנשי צבא,

מה אתה מציע? אין לך דרך אחרת. זאת הדרך ששומרת.

אתמול קיבלתי הודעה שהיום יש ישיבה ב-12:00, דחוף. זה מונח לפני עכשיו. לא נתתי דעתי על כך, אני מודה. יכול להיות שאשב, אשקול, אתייעץ עם אחרים, ואגיד מה צריך לעשות לדעתי. אתה רוצה שנצביע על זה בלי להחליט על מה מדברים?

החוק מחייב אותי להתייעץ עמכם, אם אתה לא בשל להתייעצות, אתייעץ עם מי שבשל להתייעצות.

אתה יודע מה קורה למי שבשלים יותר מדי, היה לכם ראש ממשלה כזה.

אדוני היושב-ראש, במקום שיש בו שגרירות, זה עניין אחר. אין לי בעיה עם מצרים. אדם בא ומבקש ויזה, הוא נכנס לשגרירות, ושם יש קב"ט. העסק עובד. כאן אין לי כלום.

תנו לי דקה להסביר.

אלא אם האנשים של השב"כ ייתנו דיווח.

לשיטתי, הלוואי שהיה שגריר בעזה.

חבר הכנסת פריצקי, אני מאוד מעריך את העובדה שהצטרפת לוועדה, אני מברך אותך. בירכתי אותך גם באופן אישי. אנחנו משתדלים לעבוד פה בצורה קצת שונה, לשמחתי. בוא נאפשר לאנשי המקצוע להציג את הדברים, אחרי הפתיחה של השר, ואז נשאל את כל השאלות. השר עשה את המרב כדי להתייעץ אתנו. אנחנו רוצים לתת לו עצה טובה.

גם באתי בעצמי. יכולתי לשלוח מישהו.

אנחנו מערכים את זה מאוד.

באמת, אני מעריך את זה, אבל…

סליחה. אפשר לבקש מאדוני להתאפק כמה דקות?

אתה חושב שנוח לי לבוא עכשיו ולא לעשות דברים אחרים?

מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים לתקוע את העניין? בכל מקרה יש כאן מסר לעם ישראל, שעברנו ממערכת צבאית למערכת אזרחית. בעזה מצפים עכשיו מאתנו למהפכה . אני אומר לך.

אני דווקא מצפה מהם למהפכה, בכל הכבוד. הם מצפים? לא מעניין אותי מה הם מצפים ממני, אני מודיע לך. מעניין אותי מה אני מצפה מהם.

אני שאלתי אותך? שאלתי אותך מה אתה מצפה? אני אומר לך מה הם מצפים, כי דיברתי אתם.

יופי.

לא שאלתי אותך. כשאשאל אותך, תגיד לי. בעזה, כרגע – כך מבין זאת האזרח הפשוט, כך משיחות שאני מדבר אתם בטלפון: ברגע שישראל עברה ממערכת צבאית למערכת אזרחית, הם מצפים שעכשיו זה יהיה אחרת. זה כמו להיכנס ממדינה למדינה. זה דווקא מאיר אותנו באור חיובי. עזוב את מה שאנחנו מצפים מהם, זה נושא אחר. כרגע, תנו לאשי המקצוע להציג את הדברים. לכן התכוננו, לשאול שאלות. לא התכוננת, אני אעזור לך להתכונן. קרא את הצו בינתיים, תלמד אותו.

אני רוצה להסביר את התהליך שלפני הוועדה. לאחר השלמת פינוי גוש קטיף אין עוד ממשל צבאי באזור, והיות שאלוף הפיקוד אינו הריבון באזור, השאלה היא מי הסמכות שנותנת את אותם היתרים לעזתים לעבור מתוך עזה לתוך ישראל.

רק עכשיו שמענו שהשר הכריז על המעבר כמעבר גבול, אבל לא היה ברור מה סטטוס המעברים שהם גם למעבר אנשים וגם למעבר סחורות, ונשאלה השאלה מי הסמכות שצריכה לתת שם היתרים. ברור שאם זה לא המפקד הצבאי, זה צריך להיות שר הפנים. בואו נראה את הצו שנכון כרגע בתוקף. אני קוראת את הצו הקיים. זה הצו שהסמיך את מפקד כוחות צה"ל באזור לתת את ההיתר.

שר הפנים מבקש התייעצות עם ועדת הפנים בהתאם לסעיף 17 לחוק. מה אומר סעיף 17? זה הפטור. סעיף קטן (א) שלו מדבר על אנשים שמחזיקים באשרה דיפלומטית, אשרת שירות, אנשים שאינם חייבים להתייצב עם דרכון. סעיף 17(ב) לחוק הכניסה מסמיך את שר הפנים – "שר הפנים רשאי, אחרי התייעצות עם ועדת הפנים, בצו שיפורסם ברשומות, לפטור אנשים נוספים מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, כליל או בסייגים". לאור המצב החדש ברצועת עזה, בא שר הפנים עם צו, האומר כך: "תושב רצועת עזה הנכנס לישראל משטח רצועת עזה מכוח היתר" – בעצם זו אותה לשון של הצו הישן – "שנתן מנהל מינהל האוכלוסין" – זה הפן האזרחי, שהרי כבר אין מפקד באזור – "או מי שהסמיך לכך שר הפנים".

יכול להיות שבמשך ששת החודשים יתברר ש"או מי שהסמיך שר הפנים" כבר אינו נחוץ, כי נלמד את מתן ההיתרים, ונראה מי צריך להיות האדם שנותן את ההיתר. אם יהיה זה רק מנהל מינהל האוכלוסין, זו תהיה רק הסמכות האזרחית. אבל לפי מה שהבנתי, היות שלא ידוע, מבחינה טכנית, איך הדבר יעבוד – השר יסמיך את אנשי מתאם הפעולות בשטחים, המנגנון ימשיך לעבוד במשך שישה חודשים בדיוק אותו דבר מבחינת ההמלצות הביטחוניות. כל המנגנון שהיה קיים עד היום במתן ההיתרים ימשיך, אנשי מנהל האוכלוסין ימשיכו ללמוד את המצב באזור, וכעבור שישה חודשים שר הפנים יחזור לוועדה ויגיד אם הוא רוצה להישאר במתן הסמכות האזרחית ובמתן הסמכות של מתאם הפעולות בשטחים, או מספיק שיהיה מנהל מינהל האוכלוסין.

אנחנו מדברים כאן על סמכות, וזאת סמכות הוועדה לאשר. כדאי לשמוע את אנשי מתאם הפעולות בשטחים, שיסבירו איך זה עבד עד עכשיו, איך הם נכנסים לתמונה ומה יהיו ההמלצות, בעיקר הביטחוניות, שיהיה ניתן לתת את ההיתר לאנשים שצריכים לחתום על ההיתר.

לפני זה, בתפר שבין דברייך לדבריהם, אני מבקש לדבר. הצו כמו שהוא מנוסח הוא מאוד רחב. לשר יש הסמכות למנות את מי שהוא רוצה. מחר הוא יכול לשנות את דעתו ולא למנות דווקא את האנשים האלה, או לא רק את אנשי הממשל או את אנשי מתאם הפעולות בשטחים, אלא כל אחד אחר.

מי זה כל אחד אחר?

מי שהוא רוצה.

שר הפנים צריך להיות בעל סמכות סבירה.

הוא לא ימנה את ג'ובאני רוסו, כי יגידו שהוא חרג מסמכותו, משום שזה בלתי סביר בעליל. אבל הוא יכול למנות את ד"ר שוקי עמרני, ואני לא אוכל להגיד כלום, הוא הממונה על המחוז.

הוא מנהל מינהל האוכלוסין, הוא יכול להסמיך אותו, לפונקציות האזרחיות.

חמי, ממילא הוא חייב התייעצות ולא אישור, ולכן אנחנו טוחנים מים. טכנית השר יכול לקום ולומר: תודה, שמעתי, התייעצתי, אני הולך.

אני לא מסכימה. אם יש הערות והוא לא מקבל אותן, הוא צריך לנמק מדוע הוא לא מקבל אותן.

נלך לבג"ץ ונטען שחובת ההתייעצות היתה רק לצאת ידי חובה.

אני רוצה לדעת: היות שזה רק לשישה חודשים, כאמור, למה אי-אפשר לכתוב שמי שיוסמך יהיו אנשים מסוימים. אתה אומר שממילא זה יהיה שמי כי זה יפורסם ברשומות. אולי תגיד שאנשי מערכת הביטחון יתפקדו כאנשי מינהל האוכלוסין, לצורך העניין הזה, שהם יוסמכו. זה מה שצריך להיות כתוב בצו. לא משהו אמורפי כזה.

זה אפשרי?

אני ממינהלת התיאום והקישור. אציג את התהליך שקורה היום, ונבין מה השתנה או לא השתנה מבחינתנו. אתמקד בעזה, מטבע הדברים, כי זה עיקר הדיון, אם כי ביו"ש זה עובד באותה צורה, רק שם יש יותר מת"קים פרושים, כי שם מינהלת התיאום והקישור ובעזה יש מת"ק אחד.

בעזה אנחנו עובדים, ב-95%, מול הרשות הפלסטינית בכל הנוגע למתן היתרים. הדבר הכמעט יחיד שהוא מול התושב עצמו הוא הנפקת הכרטיס הנלווה, המגנטי. הוא צריך להצטלם, או במקרים דחופים הוא חייב להגיע. כמעט בכל שאר הנושאים שקשורים להנפקת היתרים אנחנו עובדים מול נציגי הרשות הפלסטינית. בפועל נציגי הרשות הפלסטינית נפגשים עם הקצינים שלנו, מביאים רשימה: זה סוחר, זה מקרה רפואי, זה רוצה לצאת לחתונה. יש כ-20 מטרות יציאה לישראל.

אנחנו מקבלים את השמות ועושים שלושה דברים: ראשית, בידוק ביטחוני – זה עובר לבידוק שב"כ מלא. שנית, עמידה בקריטריונים: יציאת פועל אין דינה כדין סוחר ויציאה לטיפול רפואי אין דינה כדין יציאה לצרכים אישיים כו'. יש הרשאות, שאושרו על-ידי שר הביטחון, גם מכסות וגם הרשאות.

אם האדם עומד בבידוק הביטחוני וגם במכסות ובהרשאות, מונפק לו היתר יציאה לישראל. זה יכול להיות היתר חד-יומי – אם זה חבר רשות שיוצא למפגש בתל-אביב, למשל, או מישהו שיוצא לטיפול רפואי; זה יכול להיות היתר אחר – לסוחר מונפק היתר של עד שלושה חודשים, כך גם לפועל, בהיתר תעסוקה. גם זה על סמך מה שנקרא חוקת היתרים.

יש לי גם ההיתר החדש וגם ההיתר הישן, שני הפורמטים. השינוי עכשיו הוא שזה בתוקף שר הפנים, ובהיתר הקודם היה כתוב "המת"ק" וגם "בתוקף הסמכות שהוקנתה לי על-ידי …". ההיתרים נמסרים לנציגי הרשות הפלסטינית, הם מוסרים אותם לתושב. התושב מגיע ביום היציאה עם ההיתר ועם הכרטיס המגנטי, שבעתיד יהיה ביומטרי. הוא מגיע למעבר ארז. הוא מכניס את הכרטיס, וההיתר בכיס שלו. בלי ההיתר אסור לו לצאת לישראל. בחזרה אותו תהליך.

מבחינתנו כלום לא משתנה עכשיו, לא בתהליך הבידוק, לא בתהליך האבחון, לא בתהליך המכסות, לא בתהליך ההרשאות. שום נקודה בדרך לא משתנה, להוציא הפורמט שאושר, אם יאשרו את הצו. זה הפורמט שיינתן.

השוני הוא שעכשיו הוגדרו האנשים שעובדים היום בהנפקת ההיתרים. יש 20-25 איש, שהוגדרו שמית, והם האנשים שרשאים אצלנו, וחותמים על ההיתר. הם מבצעים זאת גם היום. מי שביצעו זאת אתמול יבצעו זאת גם מחר. המערכת לא משתנה במאומה.

אתקן את שלומי, ברמה הביצועית יש בכל זאת שני שינויים, ואני חושב שלמען הגילוי הנאות והשקיפות צריך לומר אותם: אנשי משרד הפנים נכנסים ללופ. לא שהם היו מנוטרלים קודם לכן גם קודם, במת"ק.

הם בתוך הסיפור.

כל משרדי הממשלה הרלוונטיים היו מעורבים, אבל היום זה בא ממקום אחר, יותר דומיננטי. שנית, מי שיושב לצד יושב-ראש הוועדה גם הוא נכנס ללופ – ברמת המדיניות, לא ברמת הביצוע או ברמת השטח, ברמת ההחלטות. פעם היה שר ביטחון וראש ממשלה, יום זה שר פנים, שר ביטחון וראש ממשלה.

תודה. גברתי היועצת המשפטית, את רוצה להוסיף משהו?

לא קיבלתי תשובה על שינוי הצו כדי ליצור מצב.

חבר הכנסת חמי דורון הציע פירוט כתוב.

אני מדבר על פירוט הפונקציות, לא האנשים. לא שמות.

יש לי הצעת פשרה, ואני חושב שגם אתה תקבל אותה, חבר הכנסת דורון: אדוני השר, נתת הצהרה לוועדה שאלו אותם אנשים. אם יהיה שינוי, לפני השינוי תבוא לוועדה, תודיע על השינוי ונדון בזה? חבר הכנסת דורון, מקובלת עליך הצהרת שר הפנים לפני הוועדה?

מקובל עלי. אין לנו מחלוקת מהותית.

אני מצפה מהשר ומצוותו שתושבי עזה הפלסטינים שנכנסים לישראל בכל זאת ירגישו שחל שינוי כלשהו.

אדוני היושב-ראש,

יש מסר אזרחי בעניין, ואני לא מתכוון למהות הבידוק הביטחוני.

אתה יודע שאני לא חשוד בזה שאני לא רוצה שתהיה כאן,

לא אמרתי. אני מבקש שתרשמו לפניכם שוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת בכל זאת רוצה שהאזרחים הפלסטינים ירגישו שהממשל הצבאי הסתיים ועבר למערכת אזרחית, כי בעיניהם יש הבדל עצום. בעניין הזה אני חושב שישראל משדרת מסר חשוב מאוד.

אני מצפה מאדוני שהדבר הזה ייעשה בצורה סמלית, שייראה לעין. שאלו אותי: מה השתנה? השבתי: המון.

אל תגיד.

אף פעם לא עברתי שם, אבל אני אומר שהמון השתנה, כי עכשיו זה עבר למשרד הפנים, לא למשרד הביטחון. אנחנו באמת רוצים שהם ירגישו בזה, חס וחלילה, לא בבידוק הביטחוני, לא זאת הכוונה. בכל זאת, שהאנשים יגידו שחשו בשינוי, שעידן הממשל הצבאי הסתיים.

קודם כול, אני חושב שזו שאיפה של כולנו. הבעיה היא שאת הגשמת השאיפה צריך לעשות בזהירות ובאחריות. לממשלה יש עניין לאזרח את כל התהליך, להקל בדברים. אגב, בארז, למשל, אנחנו בונים מתקן חדש שאמור להקל. היום יש שלושה שרוולים, ואנחנו עוברים לחמישה שרוולים משוכללים בהרבה. זה יאפשר קצב של 4,000 איש בשעה. זה אמור להיפתח בינואר 2006. לצערי עדיין אין שיתוף פעולה עם הצד השני, הפלסטינים. זה תלוי בהם, איך הם יקלטו את האנשים.

צריך לדבר עם ועדת הפנים שם.

נכון. מה הבעיה? אני אומר את זה: לא משנה שר הביטחון או שר הפנים, שלא תהיה טעות, אדוני היושב-ראש, לגבי הפרמטר הביטחוני. אני לא הולך לסכן אף אחד, כל עוד יש סכנה ביטחונית. ברגע שנראה שיש הפנמה גם בצד השני שהטרור אינו מכשיר לגיטימי למטרות בין-לאומיות, כשנראה שאין סכנה לטרור מעזה – מובן שזה יקל עלינו מאוד ללכת מרחק רב לקראת האוכלוסייה האזרחית.

לכן דיברנו על שישה חודשים. הדברים ייבחנו. בינתיים יותקנו המתקנים החדשים, יהיו סדרי עבודה. הלוואי שבשני הצדדים תהיה התקדמות גדולה מאוד, ובעוד שישה חודשים נוכל לבוא ולומר שיש מציאות חדשה לחלוטין בין רצועת עזה למדינה. אני מקווה שזה יקרה.

את חובתנו ואת תפקידנו אנחנו מעמידים לרשות השר בתחילת דרכו החדשה של הנושא. מבחינתנו, אחרי שהתייעצנו, הצו מקובל עלינו. צאו לדרך.

הצבענו ואישרנו פה אחד, ללא מתנגדים וללא נמנעים.


הישיבה ננעלה בשעה 12:40.