2
1
ועדת הכספים

13.9.05


הכנסת השש עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי







פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, ט' באלול התשס"ה (13 בספטמבר 2005), שעה 12:30

תעשיות אלקטרו-כימיות – דיווח יושב ראש ועדת המשנה לנושא, חבר הכנסת איוב קרא.

חברי הוועדה: יעקב ליצמן-היו"ר




מוחמד ברכה




רוני בריזון




ויקטור גורלובסקי




נסים דהן




צבי הנדל




אבשלום וילן




ניסן סלומינסקי




איוב קרא

ערן פולק - אגף התקציבים, משרד האוצר




מוטי שחר - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

עו"ד רונן אופיר - מייצג מטעם ההסתדרות


מוריס וענונו - תעשיות אלקטרו-כימיות

סמדר אלחנני

טמיר כהן

חבר המתרגמים בע"מ

תעשיות אלקטרו כימיות – דיווח יושב ראש ועדת המשנה לנושא

חבר הכנסת איוב קרא

הסעיף הבא שנדון היום זה ועדת המשנה לנושא, בראשות חבר הכנסת איוב קרא, אנחנו נשמע דוח ונחליט אחר כך.

צהריים טובים לכולם. קודם כל, אנחנו קיימנו ישיבה בנושא בוועדת המשנה, ועדת המעקב שמינית אותי לעמוד בראשה, יחד עם חברת הכנסת יולי תמיר וגם חבר הכנסת דוד אזולאי. אני רוצה לומר לך שהשתתפו בישיבה הזאת נציגות מטעם הממשלה, המשרד לאיכות הסביבה וגם משרד האוצר, יחד עם נציגי העובדים.

ביקשנו לשמוע בהמשך לישיבה שהיתה במליאה, אם יש להם משהו לחדש בנושא העובדים של המפעל ובנושא הפיצויים לעובדים, בנושאים שקשורים לפנסיה של העובדים והביטוח הפנסיוני של העובדים בכלל.

לצערי הרב, באותה ישיבה חזרו כמו מנטרה על מה שנאמר במליאה, והודעתי להם בישיבה שאם תוך שבועיים לא תהיה תשובה ואם לא יבואו בדברים עם נציגות של העובדים, לא תהיה ברירה, אנחנו נצטרך לקבל את העמדה של העובדים ואת הדרישה שלהם. קיבלתי מכתב מהאוצר שבעצם יש התחמקות וניסיון לא לגבות את העובדים ואת הביטוח הפנסיוני שלהם ולכן החלטתי לא לחזור לוועדת המשנה אלא ישר להביא את זה למליאה, כי אין חדש בעניין הזה. משרד האוצר מנסה להתחמק וגם המשרד לאיכות הסביבה. למרות שלדעתי היו הבטחות כאלה ואחרות לפתור את הבעיה הזאת, ולכן, לדעתי, מאחר ומדובר במקרה שבעצם המדינה היתה אחראית על סגירת המפעל מבחינת איכות הסביבה ועוד, אני חושב שמאחר ואין צד שני שמוכן לקבל אחריות על מה שנעשה במפעל הזה, אני מציע, בשלב ראשון, לקבל את דרישת העובדים לנושא הפנסיה והפיצויים שלהם ובמקביל---

על מה הוויכוח?

12 מיליון דולר זה מה שחסר לשלם לעובדים על פי ההסכמים הקיבוציים שחלים עליהם.

שהיה להם עד עכשיו ושבמכירה----

יש הסכם קיבוצי שהעובדים צריכים לקבל, עם הפיטורים שלהם, סכומים שנעים בין מדרגות לפי הוותק שלהם, בין השלמה ל-185 לרוב העובדים יש השלמה ל-150 וחלק מהעובדים למאה אחוז. לפי הוותק. האוצר אומר, אני לא רוצה, זה לא החובה שלי. האוצר מתחמק.

של מי החובה?

'זה לא שלי', האוצר. זה לא מעניין אותי מי, זה לא חובה שלי.

אני מכיר את האוצר, לא מהיום, נגיע לאוצר.

האוצר אומר, למעשה, היום פירוק של המפעל, יש לכם בעיה. העובדים, מקופת הפירוק הם זכאים לקבל רק 12,240 שקלים שכבר שולמו להם בתור מקדמות בהתחלה. זאת אומרת, ??? הם לא זכאים לקבל שום דבר ומהביטוח הלאומי הם זכאים לקבל עד 70 אלף שקלים. זה מה שהאוצר אומר, זה מה שאתם זכאים לקבל לפי החוק וזהו.

עכשיו הבעיה כאן היא בעיה מאוד ייחודית ממפעלים אחרים. המפעל הזה נסגר על ידי הממשלה. הממשלה סגרה אותו. היה משקיע שהתכוון לקנות את המפעל, בשם רן קרול ועוד קבוצת משקיעים נוספת. הוא התכוון לקנות זה, המחיר נסק, בזמן שהוא רצה לקנות את זה, מ-500 דולר של התוצרת שלהם, לאלף דולר. למעלה מאלף דולר. אם הוא היה קונה את המפעל הזה, כל העובדים כאן היו מאוד עשירים, כי התמורה לפי.בי.סי, פשוט מאוד קפצה פי שניים והעלויות נשארו אותן עלויות. בגלל צו שהוציא השר לסגור את המפעל, אין משקיע ואי אפשר היום להפעיל אותו. הממשלה למעשה סגרה את זה והיא גרמה לכל האנשים שכאן ועוד 240 חברים שלהם להפסיד את העבודה שלהם. האנשים האלה, ברובם הם בני 40 ו-50 ו-60 ומעלה, אין להם מקומות עבודה אחרים. בעכו, מי שעבד כל החיים שלו במפעלים כימיים, אין לו מקום עבודה אחר. לפי ההסכמים הקיבוציים הם זכאים לקבל עד לתקרה של 185 אחוז, לפי הוותק שלהם.

חברת הכנסת יולי תמיר אמרה 'כמו שהממשלה סגרה את העסקים וסגרה לאנשים כביכול את הבתים ושילמה להם פיצוי. כאן הממשלה סגרה... המשרד לאיכות הסביבה סגר ובצדק, הוא חושב על כלל הציבור. הוא חושב שכלל הציבור לא צריך להזדהם בחומרים מסוכנים. סגרו בצדק, אבל האנשים האלה שולחים אותם חסרי כול,זורקים אותם לרחוב. יש כאן אנשים שעובדים 40 שנה.

יש היום תביעה של 60 עובדים שלקו בסרטן מהמפעל ותוחלת החיים שלהם מאוד קצרה. המפעל הזה, הסכמנו בתת ועדה---

זו החלטה של בית המשפט שיקבל פיצויים מראש. ,

זו תביעת נזיקין ואנחנו לא מדברים על זה. יש תביעות נזיקיות נגד המפעל וזה אושר.

מה שאני מבין זה ככה: המפעל נסגר בצדק בגלל הסיכון הבריאותי. עכשיו הטענה של העובדים, סגרתם – סגרתם, ועכשיו תפצו אותנו. תפצו אותנו על מה שמגיע לנו. והפער בין מה שאתם רוצים ובין מה שיש זה 12 מיליון דולר.

העמדה שלנו היא שהמפעל הוא מפעל עסקי בבעלות פרטית.הוא נקלע לקשיים כלכליים, פשט את הרגל.

מי הבעלים הפרטיים?

אדון פרבר.

איפה הוא עכשיו?

הוא ממשיך לעשות עסקים בארץ.

הוא פשט רגל.

המפעל פשט רגל, החברה בפירוק. זה שולי לגמרי.

הוא נכנס להליך של פירוק בתור כונס נכסים. במקביל, נעשתה שם בדיקה של המשרד לאיכות הסביבה שהחליט שהמקום מסוכן וצריך לפנות את החומרים המסוכנים, ופינו את החומרים המסוכנים וסגרו את המפעל.

המפעל הוא מפעל עסקי, פרטי. המדינה לא משלמת פיצויים לעובדים של מפעל פרטי שפושט רגל. המפעל פשט את הרגל, כמו כל מפעל עסקי אחר שפושט רגל ומפטר את עובדיו, צריך להצטער על זה, אבל זה לא תפקיד של המדינה לבוא ולפצות.

המפעל נסגר, או שאתם סגרתם?

המפעל פשט רגל כלכלית. למיטב ידיעתי, הדברים שנאמרו פה לא בדיוק מדויקים בנוגע לנסיבות שבהן נסגר המפעל.

הוויכוח כאן שזה בפירוק או שסגרתם, נכון?

זה גם לא הוויכוח.

זה מאוד עקרוני, אם סגרתם זה דין אחד, ופירוק זה דין אחר.

יש כאן שני עניינים. קודם כל, מבחינה עובדתית אני חושב שזה לא מדויק. דבר שני, גם אם נניח שאכן הצו של המדינה הוא זה שגרם לסגירת המפעל, לבוא ולגזור מזה מסקנה שהמדינה צריכה לשפות את העובדים.

בוא ניתן דוגמה לסבר את האוזן. נניח שבעל עסק לא עומד בתנאי רישיון עסק וגורם לנזקים מהותיים והרשויות הרלוונטיות מוציאות צו סגירה, זה לא גוזר מכך----

מה ההצעה שלך?

מה שאנחנו אמרנו זה שביטוח לאומי נותן שיפוי לעובדים שמפוטרים.

ביטוח לאומי זה רעב.

אלה הכלים שהמדינה מסייעת למפעלים שנפלו ולעובדים מפוטרים.

מאחר שלפחות חלק מכם שותפים לחוק פינוי-פיצוי כתוצאה מההתנתקות----

עכו, זה עיר פיתוח. סוגרים מפעל בעיר פיתוח, יש העדפה על פני עיר אחרת, מבחינת ביטוח לאומי?

אני לא מכיר את הנושא.

כשאנחנו ישבנו על חוק פינוי-פיצוי במחסום ארז היו הרבה מפעלים שלא פעלו בכלל, והיו על סף פשיטת רגל והמפעלים הללו קיבלו את כל הגיבוי הכספי כתוצאה מחוק פינוי-פיצוי

המפעל, נגיד, מצבו לא היה טוב, אבל המדינה החליטה שהיא סוגרת אותו. לא יכול להיות סימן שאלה, אם היה מצליח או לא מצליח. אני מדבר על מצב דומה במחסום ארז, היו לפחות עשרות עסקים, מפעלים גדולים, שבעצם לא היה שום סיכוי שיצליחו וקיבלו פיצוי כאילו ננטשו בזמן העסקה ופעילות. לכן, צריך להסתכל על זה שזו החלטת ממשלה בסוגיה הזו, שהחליטה את מה שהחליטה. מישהו צריך לתת גיבוי בהמשך להחלטה הזו, ככה צריך להסתכל על הדברים. זה לא דבר נורמלי שבאה חברה, או עסק, בחיפה, או בצפון, פושטים רגל, בסדר, זה המצב שאתה מדבר עליו. אבל פה זה לא המצב שאתה מדבר עליו. יש פה החלטה של ממשלת ישראל לסגור משהו. זה פירוק מאונס, לשיטתך, על פי נקודת ההנחה שלכם. לכן האונס הזה שנקבע למפעל מחייב גם התערבות הממשלה, מעבר למה שנהוג במצב דומה. זו בעצם העילה וזה הכיוון בעצם.

מה יעשו האנשים האלה, יקבלו דמי אבטלה? אני רוצה להבין.

או שימצאו עבודה, אבל זה לא במסגרת היכולת שלנו.

צריך להגיד שהמקרה הזה לא שונה ממקרים אחרים של מפעל שפושט רגל.

בטח שונה.

מעבר להשלכות רוחב שדיברו על זה, דיברו על זה כבר הרבה על ההשלכות במקרים עתידיים, יש פה גם טענה לא רק תקציבית, אלא משפטית. אנחנו לא יכולים לנהוג איפה ואיפה ולהפלות לטובה מפעל כזה או אחר שפושט רגל. אחר כך אנחנו נחטוף בית דין גבוה לצדק.

תן לי להגיד לך משהו. אף אחד לא יגיד לי שאין כפיפות ידיים בכל מיני מקרים דומים. הגדילו את הפיצויים לבזק, הגדילו פיצויים בנמלים. אני עכשיו אגיד לך כל מה שעשו? עם לחץ פה ושם עשו. עכו זה עכו. לא רוצה להגיד לפרוטוקול שזו עיר דפוקה, חלילה וחס, אבל היא עיר קשה, היא עיר בעייתית ואם יש כבר מפעל, ונסגר, אז לדעתי, לא יודע עד כמה, אבל בטח צריך להסתכל על עיר פיתוח, נדמה לי, גם כן, אפילו אל"ף הוסיפו לאחרונה.

כן, יש לה פריבילגיה גם מבחינת מיסוי.

צריך לחפש איזה דרך לשפות אותם.

המשמעות של מה שאתה אומר זה שכל מפעל----

אני מבטיח לך שאם יהיה מפעל בתל אביב, הוא לא יבקש.

----שיפשוט רגל מחוץ לתל אביב, לצורך העניין, המדינה תוכל לשפות את עובדיו בגין פשיטת הרגל?

כשהממשלה סוגרת אותו.

זו טענה משפטית שצריך לבוא ולהוכיח אותה וגם את הבסיס העובדתי שעומד בבסיסה.

אני רוצה להגיב על הדברים שנאמרים פה. אני נציג העובדים, אני העליתי בעבר את כל הטענות בדבר סגירת תעשיות אלקטרו כימיות ואני שומע מחדש את כל הדיונים שאנחנו התחלנו איתם כבר לפני חודש וחצי לגבי סגירת המפעל והאחריות לסגירת המפעל.

אני רוצה להגיד את זה בצורה הברורה ביותר. מפעל תעשיות אלקטרו כימיות ב-3.7 הגיע לבית המשפט המחוזי ביוזמת העובדים, אני מציין את זה בפעם השנייה פה, ביוזמת העובדים להקפאת תהליכים והגיש צו להקפאת תהליכים כאשר אנחנו ביקשנו מנהיג משלנו, אנחנו ביקשנו ??? רואה חשבון, אנחנו ביקשנו את אילן שביט כנאמן ואנחנו עושים את הצעד הזה במטרה אחת בלבד, כעובד, אני אומר דבר חסר תקדים. אנחנו הגשנו את הבקשה לבית משפט בכדי לשמור על מקום העבודה שלנו. אנחנו הגנו על מקום העבודה. ולא משנה מי הנאמנים שמונו. מונו נאמנים שונים לחלוטין ממה שאנחנו ביקשנו. אבל הנאמנים שמונו----

אתם לא הגעתם להסכמה?

אנחנו כן הגענו להסכמות. אנחנו הגענו להסכמות ומונו נאמנים ואנחנו שיתפנו פעולה ואנחנו בנינו תוכנית הבראה. הרי לא כל עובד מיוזמתו הוא, הוא לא מזוכיסט, הולך לתוכנית הבראה מסוימת. אנחנו הגשנו תוכנית הבראה לבית המשפט, דרך הנאמנים שמונו מטעם בית המשפט, שזה צוריאל לביא וגבריאל טרבלסי שעכשיו פירק את קלאב מרקט, והגשנו תוכנית הבראה שקיצצה בנוסף לקיצוצים שוועד העובדים הסכים, טרום הקפאת התהליכים, בסדר גודל של שלושים אחוז מהשכר. וכי למה עשו את זה העובדים? עשו את זה כדי לשמור על מקום העבודה.

באותו חודש שאנחנו הגשנו את תוכנית ההבראה, תעשיות אלקטרו כימיות עבד בסדר גודל של ארבעים אחוז תפוקה. ארבעים אחוז תפוקה. הנאמן שלנו הגיש בקשה לבית המשפט, דוח לבית המשפט ובו הוא אמר שבארבעים אחוז תפוקה הוא השיג 400 אלף שקלים רווח בחודש. דהיינו, למפעל הזה אכן היתה תקומה.

קרה מה שקרה בחודש אוקטובר, כאשר נשרף המפעל, ונכנס לתמונה רן קרול. נכון שהמפעל פשט רגל, אתה צודק. אבל רן קרול רצה לקנות את המפעל מהנאמנים ואנחנו בקנייה של המפעל מהנאמנים אנחנו היינו מוצאים את עצמנו במעגל עבודה. ומה לעשות? כאשר מר שמחון הנכבד, מונה לשר.

בכדי לשנע חומרים כדלקים כשמנים, הרי סגרו את פי גלילות, הרי סגרו את המסוף בקרית חיים ורצו להשתמש עם כל מכלי האחסון של תעשיות אלקטרו כימיות לתשתיות נפט. לדאבוני הוחלט, חד משמעית, על ידי איכות הסביבה בתמיכתו של ראש עיריית עכו, כאשר הוא נתמך על ידי ראש עיריית קרית אתא, קרית ים, קריות, בגלל שהם רצו לסגור את מסוף קרית חיים, לא לפתוח מחדש את תעשיות אלקטרו כימיות. מה שהם לא לקחו בחשבון זה שהשר לאיכות הסביבה הצהיר חד משמעית, בשיתוף עם השר בנימין נתניהו, שלתעשיות אלקטרו כימיות לא תיפתח שום תעשיה, אלא תיירות בלבד. ובעקבות זאת ב-13.3 יש את החלטת הממשלה שנקבע שיש להגיע להסדר עם העובדים.

איזה הסדר? לשלוח אותי לקבל שבעים אלף שקל, כשאני הייתי מקבל 40 אלף שקל? אני לא רוצה 40. אני רוצה לקבל משכורת, אני רוצה להתקיים, אני רוצה לחיות. מי יתן לי עבודה? אתה היום, תסתכל עליי, אתה תיתן לי עבודה? אין לי שום השכלה, אני ארבעים שנה עבדתי בפרוטאון, אני עבדתי בפרוטאון בלבד, כל המומחיות שלי זה איך לפתוח ברז פליאומתי, איך לפתוח קונטרול אוויר, איך להשתמש עם ברזים ותו לא. אין לי שום מקצוע. אתה תקבל אותי? אני כבר לא מדבר על המשכורת שהיתה לי בתעשיות אלקטרו כימיות. כפועל, יש לי זכות להתקיים במדינת ישראל. אתה תקבל אותי לעבודה? אתה מסתכל עליי, תענה לי, אתה תקבל אותי? אז איך אתה שולח אותי לביטוח לאומי? ביטוח לאומי ייתן לי אבטלה עד אין סוף? תקנה שביבי נתניהו הכניס, הוא הוריד עכשיו את המשכורת שאני הייתי אמור לקבל מביטוח לאומי ל-5,600 שקל והגביל אותי. אין הכשרה מקצועית. מעבר לזה שאין הכשרה מקצועית, אני 7 חודשים ואחרי זה מה אני הולך לעשות? מה אני הולך לעשות? למכור את הבית? למכור את הילדים? למכור את אישתי? תגיד לי מה אני עושה כדי להתפרנס. אין לי זכות להתקיים במדינה הזו? אני כבר לא מדבר על עכו ועל הגליל המערבי. אני ציינתי פה כמה מפעלים נסגרו. דניאל בן לולו ישב פה במקום כבוד ליצמן והוא אמר לי, 'אז תגיד לי איפה יושבים כל האנשים האלה?' אמרתי לו 'יושבים בבתי קפה'. סידרו להם הנחה במס הכנסה ל-13 אחוזים, וסוגרים את המפעלים ואז ההנחה כבר לא קיימת יותר. פעם עבדתי בתעשיות אלקטרו כימיות, עבדו בקרית הפלדה, עבדו בצינורות המזרח התיכון, עבדו בנעמן, עבדו באסקרפס, עבדו באלקטרודות, עבדו בברבור. כל המפעלים האלה לא קיימים, אפילו מפעל אחד. יש לנו הגירה שלילית מעכו, אם אתה לא יודע. מי שנשאר בעכו זה רק פראיירים כמוני שעבדו פעם בתעשיית אלקטרו כימיות והיום סגרו להם את כל הפרנסה. ואתה? בא ואומר לי, אין מחויבות לממשלה. לממשלה יש מחויבות לדאוג לי להתפרנס בחיים.

הנה כתבה של השר שמחון שהוא אומר שצריכים להגיע להסדר כספי. הנה כתבה בעיתון. הנה בבקשה מה שכתוב פה, מי סגר את מפעל תעשיות אלקטרו כימיות. תקרא את הכתבה בעיתון ידיעות אחרונות ותראה מי סגר את המפעל.

נעשה פגישה. אני שמעתי את הדברים, אני מבקש הפסקה כמה דקות, אני רוצה לדבר איתכם לבד. יכול להיות שנפנה לשר אחר כך, אם נרצה. אני רוצה לדבר איתם אחר כך.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00