2
1
ועדת הכספים

13.9.05


הכנסת השש עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי







פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, ט' באלול התשס"ה (13 בספטמבר 2005), שעה 12:00

תקנות יישום תוכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד), התשס"ה-2005

חברי הוועדה: יעקב ליצמן-היו"ר




מוחמד ברכה




רוני בריזון




ויקטור גורלובסקי




נסים דהן




צבי הנדל




אבשלום וילן




ניסן סלומינסקי




איוב קרא

יהושע שופמן

- סגן היועץ המשפטי לממשלה

סמדר אלחנני

טמיר כהן

חבר המתרגמים בע"מ

תקנות יישום תוכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד),

התשס"ה-2005

הנושא שעל סדר היום הוא תקנות יישום תוכנית ההתנתקות.

התקנות האלו הן תקנות על פי סעיף 137 לחוק. 137 עוסק בוועדה המיוחדת, כמו שזוכרים אלו שהיו שותפים לחקיקת החוק. הוועדה המיוחדת, יש לה תקציבים שונים לאשר תשלומים במקומות שהחוק עצמו איננו נותן זכאות.

התקנות האלו, חשוב להדגיש, הן תקנות רשות. זאת אומרת, שלפי סעיף 137(ו) קובע שראש הממשלה, בהסכמת שר המשפטים ושר האוצר באישור ועדת הכספים, רשאי לקבוע הוראות בכל הנוגע לביצוע של סעיף זה, בנושאים אלה; אופן הגשת הבקשה, מסמכים הנובעים וכללים לאישור הבקשה.

אלה תקנות רשות, דהיינו שהוועדה רשאית לפעול גם ללא התקנות.

כל אלה שלא היה להם אפשרות קודם לקבל, עכשיו יוכלו.

ראש הממשלה, באישור שני השרים. זה רק דברים שמשפרים או גם דברים שגורעים?

לא, זה לא יכול לגרוע, מפני שהוועדה המיוחדת יש לה סמכות לגרוע, אבל לא לפי 137. יש לה סמכות----

התיקון הזה הוא רק לשיפור?

בלי התקנות האלה יש לוועדה המיוחדת שיקול דעת הרבה יותר רחב, כי ברגע שאתה כותב תקנות, אתה מצמצם אותה. תשאיר את שיקול הדעת לוועדה המיוחדת, זה יכול להיות הנחיות פנימיות.

אין לו שיקול דעת.

יש לו, בחוק המקורי לוועדה המיוחדת יש שיקול דעת מאוד רחב. ברגע שאתה כותב תקנות, אתה מצמצם. מצדי, זה יכול להיות הנחיות מנחות של מגירה, אבל זה לא יכול להיות תקנות כתובות של הכנסת, כי אז צריך על זה דיון הרבה יותר מהדיון הזה. או שתשאיר שיקול דעת לוועדה המיוחדת.

אני אסביר מה עושות פה התקנות האלה. כמו שפתחתי, ואתה צודק, הוועדה המיוחדת רשאית לדון גם בלי התקנות האלה, והיא כבר דנה. התקנות קובעות את המסמכים שיש לצרף לבקשות ומנחה את השיקולים של הוועדה המיוחדת, והיא לא מגבילה את שיקול הדעת. דווקא בנושא אחד התקנות האלו, וזה הנושא שהוסף לתקנות בשבוע שעבר. שם יש הנחיה לוועדה לקולה, דהיינו הנחיית הוועדה על ידי ראש הממשלה והשרים לתת מקום שהחוק איננו נותן. זאת אומרת, בלי התקנה הזו, תקנה 7 בתקנות המתוקנות, הוועדה תדון בכל מקרה לגופו ותחליט על הנסיבות כל מקרה ומקרה לפי עמדת חברי הוועדה. סעיף 7 נותן הנחיה, ואגב, מה שעומד לנגד עיני הוועדה, אנחנו מדברים על תקנה 7, זה המענקים המוקצים.

לולא התקנות, הוועדה וכל אחד מחברי הוועדה, יש שם נציג החשב הכללי, יושב ראש המנהלה, או משנהו, יש נציג ציבור, ונציג היועץ המשפטי לממשלה. לולא התקנה הזו, הוועדה תחליט לגבי כל בקשה. כל אחד יצטרך להגיש בקשה ולשכנע את הוועדה שאף על פי שהחוק לא נתן זכאות, האיש עצמו, על פי נסיבותיו המיוחדות, כך כתוב בחוק, של המבקש, שצריך לשכנע את הוועדה לתת לו.

התקנה נותנת הנחיה כללית. ההנחיה הכללית היא, בלי לגרוע מהסמכות הכללית של הוועדה-----

7(ג).

לא, 7(ג) אומר שצריך לתת גם מעבר. אבל סעיף 7(א) זה העיקר. תקנה 7(א) בעצם אומרת שלגבי המענק האישי, מענק הוותק-----

שהיה מותנה בעזיבת האזור לפני התאריך המצוין, שהוועדה המיוחדת תשקול. אבל אתם עושים טעות.

אני אסביר בשביל מה זה בא. יש מענקים המותנים בעזיבה עד תום 48 שעות ומדובר במענק הוותק. מדובר במענק נגב-גליל, עברנו את נגב-גליל, מס רכישה והחזר הוצאות הובלה. עכשיו, יש עתירה לבג"צ, בעתירה לבג"צ ביקשו לקבוע שההתניה הזאת בלתי חוקית ומישהו הגיב, גם המשפטנים שהגישו את העתירה לבית הדין הגבוה לצדק, לא כללו את המענק נגב-גליל, מפני שהם אמרו שמקובל עליהם שזה מענק לפנים משורת הדין, ולכן כיוון שזה לגמרי לפנים משורת הדין, הם לא יכולים לטעון שזה לא חוקתי. בית הדין הגבוה לצדק עדיין לא החליט בנושא.

בתקנה ראש הממשלה נותן הנחיה לוועדה המיוחדת שלגבי כל אחד, בלי צורך שהוא יגיש בקשה אינדיבידואלית ויציין את הנסיבות המיוחדות שלו, לגבי כל אדם שלא נקט בשימוש בכוח בעת הפינוי, כדי לסכל את הפינוי, הוועדה תיתן לו את מענק הוותק, את מענק נגב-גליל ואת שיפוי מס רכישה, חוץ מהובלה.

כיוון שמדובר בשיקול דעת של הוועדה לפי חוק, תקנה משנה (ב) קובעת שהוועדה, אם ראתה טעם לדבר, רשאית לתת בשיעור נמוך יותר. הכלל הוא בתקנה (א) שהוא יקבל מלא, הוועדה יכולה, מטעמים מיוחדים, לקבוע שיעור חלקי, ספציפית לאדם. אבל זה אחרי, להבדיל מהמקרה הנוכחי. הרי המקרה הנוכחי, אם יגיע לוועדה, הכלל הוא שמגיע לו 0 והוועדה יכולה לאשר לו חריג.

עכשיו, סעיף קטן (ג) אומר דבר נוסף. הוא אומר שגם לגבי אנשים שאינם אלה שזכאים לפי 7 (א), דהיינו כן השתמשו בכוח או לגבי מענק ההובלה, זאת אומרת אם הם עצמם נשאו בהוצאות ההובלה ולא פינו אותם על חשבון המדינה, לוועדה יש עדיין את הסמכות הכללית לפי 137 לתת גם להם. אבל העיקר בתקנה הזו, זה במקום הבחינה האינדיבידואלית לגבי כל אחד לפי שיקול דעת החברים, זו הנחיה לתת לאנשים את שלושה המענקים הגדולים.

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, במקום לתפוס את השור בקרניו ולפתור את זה פשוט, למחוק את ה-48 שעות ואז פתרת את הבעיה. מה שאתם רוצים לעשות----

לעשות שינוי בחוק פינוי-פיצוי?

כן, בחוק המקורי. זה יכול להיות היום, זה ייקח 3 דקות בדיוק. אני מבין את הרציונאל שאחרי זה. הרציונאל הוא לתפוס את אותם שלוש, ארבע, חמש משפחות שהשתמשו בכוח ובהם לנדנד. ואם אין כזה דבר, אז מה הבעיה? נשנה את החוק המקורי, נמחק את 48 שעות וכולם יקבלו הטבות כמו שמגיע להם. מה שאתה רוצה לעשות זה שכולם יבואו לוועדה.

לשנות את החוק לוקח שתי דקות. ויהיה רוב, למה לא יהיה רוב? אני מבטיח לך שיהיה רוב.

אני מציע שכרגע צריך לתמוך בזה, אד-הוק.

אבל יש בעיה בתקנות האלה. יש איתן בעיה מסוימת, כי התקנות האלה בעצם מאפשרות לוועדה לתפוס משפחות מסוימות שילחשו להם באוזן. הרי מה קורה? יש מספר משפחות שכנראה מישהו רוצה לנדנד אותם. בשביל מה צריך את זה? למה צריך ועדה? תמחק את החוק המקורי וזהו.

שיהיה לפרוטוקול למה זה נקרא כאן סעיף 7 (א) "רק אם לא מצאה כי אותו אדם השתמש בכוח, כדי למנוע". האם זה שאדם ישב בביתו והיו צריכים לשאת אותו, זה נקרא בכוח? אני רוצה שיהיה לפרוטוקול, שיום אחד יוציאו את הפרוטוקול, שהמשנה ליועץ המשפטי.

שימוש בכוח אקטיבי.

אקטיבי. זאת אומרת זה שאדם ישב ונשאו אותו, לא נקרא.

יש לי שאלה ליושב ראש שלי האם בחוק פינוי-פיצוי יש איזה שהוא סכום גם על עוגמת נפש או משהו כזה, של שלושים שנה, ארבעים שנה.

מענק הוותק, סעיף 46.

ואם הוא התנהג בפראות, אז לא מגיע לו עוגמת נפש?

החוק קבע שהוא איננו זכאי----

תעזוב את החוק, אתם כותבים את החוק, ואנחנו פה כדי לתת לו הסבר. אני שואל אותך עכשיו בעניינים של הכותב, אתה כותב.

החוק קבע, הכנסת קבעה שבעיקר על מנת לתת תמריץ לאנשים לנהוג כדין, יש מענקים מסוימים שמותנים ביציאה במועד, הם לא ניתנים אוטומטית למי שלא יצא במועד.

מי שגר שם שלושים שנה, לא מגיע לו עוגמת נפש, בגלל שהוא קילל.

אין לזה קשר לקללות, יש לזה קשר ל-----

להרמת יד.

מה שהחוק קובע, ואנחנו אמרנו את זה מהתחלה שהמענקים האלה הם מענקים שניתנים אוטומטית. יש אפשרות, גם כשהחוק, לפני הגמשת התנאים בתקנות שאנחנו מציעים, גם כשהחוק קבע שאדם לא זכאי לשום דבר, גם אם הוא יצא על רגליו בלי שימוש בכוח, אבל יצא אחרי המועד, הוא עדיין זכאי לפנות לוועדה המיוחדת כדי לשכנע לתת לו את המענק כולו, או חלקו.

מה שנוסף אחרי בית הדין הגבוה לצדק, שאדם גם רשאי להגיש תביעה לבית משפט, אם יש לו עילה, ואם יימצא שהדין הכללי מזכה אותו בפיצוי, הוא יקבל את הפיצוי, 48 שעות לא קשור בפיצוי על פי הדין הכללי.

מה שאנחנו מבקשים לעשות עכשיו זה להחזיר את אותן מאות משפחות, אגב, לפי הנתונים שאנחנו קיבלנו מהצבא, כאלף משפחות יצאו לפני תום ה-48 שעות. יש מאות משפחות, 500-600 משפחות שיצאו אחרי המועד הזה, מה שאין כמעט מקרה של שימוש בכוח על ידי תושבי המקום, להבדיל מהאנשים שהגיעו מחוץ לאזור, ומה שהתקנה הזו מציעה לעשות זה להחזיר את ה-500-600 המשפחות האלה למסלול המהיר והאוטומטי שיקבלו את מענק הוותק על השנים, אם זה חמש שנים, או שלושים שנה, יקבלו את המענק הזה ויקבלו אותו ללא צורך להוכיח נסיבות מיוחדות. זה מה שאנחנו מנסים לעשות.

אני לא קיבלתי תשובה לשאלה. קיבלתי הסבר. שאלתי מאוד פשוטה: האם בחוק יש פיצוי על עוגמת נפש?

יש פיצוי על ותק. בית המשפט ראה בפיצוי הזה על הוותק כפיצוי אישי על סוג של כאב וסבל, ככה בית המשפט ראה את זה.

אז אני שואל בפעם השלישית: האם מי שהיה שותף להפעלת החוק, הכנסתם בחוק פיצוי על עוגמת נפש? לא בית המשפט, את זה אני יודע לקרוא. האם חשבתם שהוותק זה עוגמת נפש, או שחשבתם שלא מגיע עוגמת נפש? אני רוצה להבין.

הפיצוי נקרא פיצוי אישי על הוותק באזור, הוא לא נעשה על סמך בחינה אינדיבידואלית לגבי עוגמת הנפש של אדם פלוני או אלמוני. עוגמת הנפש איננה בהכרח פונקציה של מספר שנות המגורים באזור. עוגמת נפש, מטבע הדברים, היא דבר מאוד מאוד אינדיבידואלי. המחוקק הכניס פיצוי על ותק, לא על פי איזה מדד של עוגמת נפש.

זאת אומרת שמה שאתה אומר בעצם שאין פיצוי, לא שקלתם לתת פיצוי על עוגמת נפש.

מה זה הממשלה? הכנסת חוקקה את זה.

גם לא צער ובושת.

הוא אומר לא.

מכינים פרוטוקול של הדיון על מנת להכין ראיות להליכים אחרים. המענק הוא מענק----

בושת, להיות פליט זה בושת. לחיות במלון זה בושת.

אתה לא יכול לקבל את זה מראש, אתה צריך קודם להיות פליט, ואז לדרוש בושת.

אני הבנתי שאל"ף, מי שלא גר שם והרביץ לחייל, אין לו עונש כספי, מקסימום הוא יכול לקבל מאסר.

לא, הוא יכול לקבל גם עונש כספי, בנוסף. אבל הוא לא מקבל פיצוי, ולכן פה חוק פינוי-פיצוי לא חל עליו.

זאת אומרת שהוא אין בעיה שהוא ירים יד על חייל, רק מי שגר שם שלושים שנה, יש בעיה שירים יד על חייל.

יש בעיה קשה שהוא ירים יד על חייל, אבל אדוני אמר שאין כאלה מבין התושבים שהרימו יד, לכן אני לא יודע----

לא, אתה גם אמרת.

לא, אמרתי, כמעט ואין. ככל הידוע לי, כמעט ואין. כנראה שמספר קטן מאוד של אנשים מכפר דרום שיש לגביהם ראיות, מהמשפחות, אני לא יודע אם מדובר בקטינים או לא קטינים. אגב, אני בכוונה כתבנו, "אם מצאה הוועדה". הוועדה לא הולכת ועושה חקירות, היא לא דורשת מהאדם לבוא ולהוכיח שהיה בסדר. אם הוועדה תקבל מידע לגבי אדם פלוני, המידע הזה הוא רלוונטי.

יש עוד תקנות בתקנות האלה. תקנות לגבי פיצוי על מוסדות ציבור, על המסמכים שצריך להגיש, יש תקנה לגבי פטור מהמצאת מסמכים. זאת אומרת, אדם צריך להמציא מסמכים מסוימים אבל הוא יכול לשכנע את הוועדה שאין בידו להשיג את המסמכים, בגלל שהלכו לאיבוד.

אתה אומר שבגדול התקנות האלה הן רק מיטיבות.

כן.

מי בעד אישור תקנות יישום תוכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה על קביעת תשלום מיוחד), התשס"ה-2005? מי בעד? ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

התקנות אושרו.

אושר. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.