כנסת פתוחה

יישום מסקנות ועדת אור - תעסוקה ביישובים ערביים

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
07/09/2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 504
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום רביעי, ג' באלול התשס"ה (7 בספטמבר 2005), שעה 10:10

יישום מסקנות ועדת אור – תעסוקה ביישובים ערביים

חברי הוועדה: גאלב מג'אדלה – היו"ר

אסתר דומיניסיני מנכ"לית שירות התעסוקה, משרד התעשייה,
המסחר והתעסוקה
דורית נובק מנהלת פרויקט מהל"ב, משרד התעשייה,
המסחר והתעסוקה
גיא אורן עוזר למנכ"לית שירות התעסוקה, משרד
התעשייה, המסחר והתעסוקה
יעקב ברגר משנה לנציב שירות המדינה, נציבות שירות
המדינה
מוטי אברהם סגן מנהלת אגף בכיר תכנון ובקרה, נציבות
שירות המדינה
אסתר טולדנו מנהלת תחום גמלאות חלופת שכר במחקר,
המוסד לביטוח לאומי
מרים שמלצר מנהלת אגף א' במנהל המחקר והתכנון בנושא
הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי
איברהים זועבי מרכז מגזר מיעוטים, משרד ראש הממשלה
עו"ד גליה מאיר הלשכה המשפטית, משרד האוצר
מוחמד תיתי עבאס ראש המועצה המקומית שאגור
זוהיר יחיא ראש המועצה המקומית כפר קרע
פייסל אל-הוזייל סגן ומ"מ ראש עיריית רהט
אמנון בארי סוציליאנו יוזמות קרן אברהם
יזיד חליפה
דניאלה במברגר-אנוש האגודה לזכויות האזרח
אהוד פראוור המועצה לביטחון לאומי
דאוד אדיב יועץ הוועדה, הכנסת
דני גרא יועץ הוועדה, הכנסת

יפה שפירא

דקלה אברבנאל


יישום מסקנות ועדת אור – תעסוקה ביישובים ערביים

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. במסגרת הדיונים על מסקנות והמלצות ועדת אור, הזמנו להיום את מנהלת שירות התעסוקה, גב' אסתר דומיניסיני, ואת מר יעקב ברגר, המשנה לנציב שירות המדינה. יש לנו עוד חמישה דיונים עד להמלצות ולמסקנות של הוועדה בנושא ועדת אור, כפי הידוע לכם. צופים בנו בבית צופי ישראל, זו ועדה משודרת. בפעם הקודמת לא אמרנו את זה ונפלנו קצת בפח. אז דעו שאנחנו משודרים בטלוויזיה.

קיימנו כמה דיונים בנושא ועדת אור. אנחנו מתכוונים לקיים עוד חמישה דיונים, חוץ מהדיון הזה. יזמנו את זה, כי לצערנו הממשלה לא יישמה את מסקנות ועדת אור. היא הקימה ועדה כדי למרוח את העניין, לצערי הרב. כדי שלא נזדקק לעוד אוקטובר, כפי שהיה לנו, אנחנו מחויבים, ככנסת, להתמודד עם הנושא ולשמש לחץ על הממשלה, כדי שהממשלה תכבד את המלצות ועדת החקירה שהיא אישרה.

אנחנו בנושא של תעסוקה ואבטלה וקליטת הציבור הערבי במסגרת שירות המדינה. קיבלנו חומר מנציבות שירות המדינה ומשירות התעסוקה, ויש לנו גם מרכז המחקר והמידע של הכנסת. בפתיחת הדיון אנחנו רוצים להצביע על כמה דברים. קודם כול, ההחלטה של הממשלה ש-8% ישתלבו במסגרת שירות המדינה התקבלה ביום 27 בינואר 2004, וזה לשלוש שנים. אנחנו מתקרבים לסיום השנה השנייה. המצב עדיין לא משביע רצון. לפי כל הנתונים שיש לנו זה 5%. אפילו הנתונים העדכניים, שהגיעו אלינו הבוקר – הם מראים על גידול, אבל השיעור עדיין לא עלה.

צריך לומר שמטה נציבות שירות המדינה צריך לשמש דוגמה. יש שם שלושה עובדים ערבים מתוך 172 עובדים. כמי שמוביל את העניין, כמי שמעוררים את העניין ורוצים ליישם את החלטת הממשלה – ואני בטוח שאתם רוצים לעשות את זה – אנחנו רוצים שאתם תשמשו דוגמה. שאתם, נציבות שירות המדינה, תקיימו את השיעור שהממשלה החליטה עליו, ויהיה גידול במספר העובדים.

אני חושב שמיותר לומר מה החשיבות בקליטת עובדים משכילים ואקדמאים ערבים במסגרת המדינה, על כל משרדיה ושלוחותיה. החשיבות היא לא רק מבחינת אספקט התעסוקה והעוני, אלא גם מהאספקט הלאומי והציבורי. הנושא הזה אינו בוויכוח, הוא מוסכם. זה אל"ף-בי"ת שאינו בוויכוח. אבל איך עושים זאת? איך אנחנו, ככנסת, יכולים לסייע לנציבות שירות המדינה כדי שהיא תעשה את תפקידה ותביא לכך שיהיו לפחות 8% ערבים בשירות המדינה? אני חושב שראוי להגיע ליותר ממה שהוחלט בהחלטת הממשלה, אבל לפחות זה.

לכן הזמנו אתכם, ואנחנו שמחים לארח אתכם אצלנו. לפני שנתחיל אני רוצה לראות אם נציגי משרדי הממשלה נמצאים אתנו. יש נציגים למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, כמובן, גב' דומיניסיני. יש נציגים למוסד לביטוח לאומי. יש נציג למשרד ראש הממשלה, איברהים זועבי. יש גם נציגי עיריות ומועצות. בסדר.

אני רק אומר עוד משפט אחד: יש דברים שאנחנו לא מחכים בהם לנתונים. למשל, לא יעלה על הדעת שבמשרד הפנים בחדרה, ששם 34% מהאוכלוסייה שמקבלת שירות הם ערבים, אין עובד ערבי. לא יעלה על הדעת שבמוסד לביטוח לאומי בפתח תקווה, ששם שלושה יישובים ערביים גדולים מקבלים שירות, אין עובד ערבי אחד. מיותר להסביר לכם שהרבה אנשים מבוגרים מגיעים לשם, והם לא יודעים את השפה העברית. לא יעלה על הדעת שבמשרד הפנים בנתניה אין עובד ערבי, שייתן שירות לכמה יישובים ערביים גדולים, כמו טירה, טייבה, קלאנסווה. אני לא רוצה להמשיך למנות את המשרדים החיוניים, הביטוח הלאומי, משרד הפנים, שיש אצלם אוכלוסייה מעורבת ואין אפילו עובד ערבי אחד.

אני מקווה ומאמין שישיבה היום תתרום לשינוי המצב, להגברת שיעור קליטת האקדמאים והמשכילים במסגרת שירות המדינה. אני מאמין שאנחנו ניעזר בכם כדי להתמודד עם האבטלה. אנחנו קושרים קשר הדוק בין אבטלה ותעסוקה לבין עוני. לצערנו הרב, חלק מהעובדים גם הם נמצאים מתחת לקו העוני. כשר עובד הוא מפרנס אחד ובשכר נמוך, ואז יש גם עובדים וגם עניים.

אני מסתפק בפתיחה הזאת. אני מציע שהיועץ המקצועי של הוועדה, ד"ר דני גרא, יפתח בכמה דקות ויציג לנו מצגת. אחר כך, מה שתחליטו מקובל עלי מבחינת סדר הפותחים.

בוקר טוב. ועדת אור אמרה למעשה שהאפליה על רקע לאומי ודתי בקבלה לעבודה אסורה על-פי עקרון השוויון, ואין להפלות בין דורשי עבודה על יסוד לאומיותם או דתם. זוהי הנחת היסוד של הוועדה מבחינה משפטית. היא אומרת: מה תמונת המצב? תמונת המצב היא ש-5% בשירות המדינה אינו ייצוג הולם למגזר הערבי, המהווה 20% מאזרחי המדינה. יתר על כן, היא אומרת שבתפקידיהם של המועסקים הערבים ניכר אי-שוויון. כלומר, בשירות המדינה, כך טוענת הוועדה, העובדים הערבים אינם זוכים לשוויון בתפקידיהם.

מצב התעסוקה מוכר לנו, ואני מסתמך על הנתונים של גב' דומיניסיני. האבטלה ביישובים הערביים כפולה מן הממוצע הארצי והממוצע האזורי. הממוצע הארצי הוא 4.1%. ביישובים הערביים הממוצע הוא 9.2%. פי שניים ורבע. יתר על כן, 36 מתוך 40 היישובים ברמת הדרישה הגבוהה ביותר לעבודה הם יישובים ערביים. מתוך 40 שיאני האבטלה, 36 הם יישובים ערביים. היישוב הראשון שאינו ערבי הוא יישוב מעורב, עכו. אחר כך קריית מלאכי, נדמה לי.

אם מנכים את יישובי הבדואים בנגב, שזו בעיה בפני עצמה, שיש לה מאפיינים ייחודיים משלה – מתוך 25 השיאנים, 23 הם ערבים. בשירות המדינה אנחנו מכירים את החלטת הממשלה מיום 27 בינואר 2004, שבתום שלוש שנים מיום ההחלטה, דהיינו בעוד שנה ורבע, 8% מעובדי המדינה יהיו מהאוכלוסייה הלא יהודית, ובתום חמש שנים – 10% מעובדי המדינה יהיו מבין האוכלוסייה הלא יהודית. והקפאת קליטת עובדים לא תחול על כך.

מה המצב היום? וסליחה, מאחר שאת החומר של נציבות שירות המדינה קיבלנו רק הבוקר או אתמול, בשל טעות חישובית או הבדלים בהתייחסות יש נתונים אחרים. אין הבדלים במקרו בין מה שאני הולך להציג לגבי 2003 והמצב הנוכחי. תמונת המצב בשירות המדינה ב-2003 נכונה גם לסוף 2004. שיעור עובדי המדינה הערבים הוא 5.55%. 94.5% אינם ערבים. נא לזכור, ועדת אור אמרה ש-5% אינם ייצוג הולם. אומנם כאן יש 5.5%, אבל זה לא הבדל גדול.

המצב חמור יותר אם מנכים את מערכת הבריאות, כי שם שיעור העובדים הערבים גבוה. גם שיעור עובדי מערכת הבריאות בכלל מצבת כוח האדם הגדול.

בדיוק מחצית.

בקרב הערבים זה יותר ממחצית.

אם ננכה את העובדים הערבים במערכת הבריאות, אם נשים את מערכת הבריאות בצד, הרי שללא מערכת הבריאות מדובר על 2%-3%. ויש משרדים שבהם המצב קשה במיוחד. אם נוסף בשנה האחרונה עובד כזה או אחר, אני מתנצל. במשרד התיירות עבדו אז שלושה עובדים ערבים, ונדמה לי שהתווספו עליהם עובד או שניים. במשרד התשתיות הלאומיות עבדו ארבעה ולא התווסף אף אחד. במטה האוצר עבדו שלושה ולא התווסף אף אחד. בנציבות עובדים שלושה.

שיעור הערבים שעובדים במדרגים הגבוהים נמוך עוד יותר. הוצאנו את מערכת הבריאות, משום שלמעשה, אם מסתכלים על כלל משרדי הממשלה, על המניפה הרחבה, המצב חמור הרבה יותר. הוא לא מגיע ל-5%, מה שלא סיפק את ועדת אור, אלא זה לא מגיע אפילו למחצית מזה.

מה המסקנות? אני רק מנסה לחדד. ממדי האבטלה מסכנים את מרקם החיים במדינה, ועלולים לגרום לאי-שקט מצד המיעוט. אלו לא דברים בעלמא. נכון שעד היום לא זאת היתה הסיבה לאי-השקט, שבעטיו קמה ועדת אור, אבל דברים כאלה קרו בעולם.

הבעיה היא שהיישובים הערביים בכל אזור הם ברמת האבטלה הגבוהה ביותר, לא משנה איזה אזור ניקח. השאלה היא מדוע.

האם קיימת תכנית עבודה אינטגרטיבית לסגירת הפערים באבטלה, תוך אפיון של הבעיות שמוליכות לזה – מעבר לטענה הכוללת שמובאת בוועדת אור, שערביי ישראל חיים במציאות של אפליה? יש בעיות נוספות: תעסוקת נשים ופיתוח כלכלי וכן הלאה. האם יש אפיון? האם על בסיס האפיון הזה קיימת תוכנית אינטגרטיבית לסגירת הפערים באבטלה, ואם כן, מה היעדים שלה? מה לוח הזמנים?

מדוע לא בוצעה החלטת הממשלה? מה שיעור העובדים הערבים שהתקבלו לשירות מתוך 4,000 הנקלטים בשנת 2004? האם קיימים מסלולי קידום לעובדים ערבים בכירים, להכללתם בהנהלות משרדים בעתיד? אם אדם נמצא בדרג ביניים גבוה, האם יש לו מסלול קידום שבו אומרים שהוא מסומן, כך שבעוד כמה שנים ייכנס להנהלת המשרד? מדוע אין חובת הכללת ערבים כחברים בוועדת מכרזים? אלו השאלות.

תודה לד"ר דני גרא, היועץ המקצועי של ועדת הפנים ואיכות הסביבה. תפתח את הדיון גב' אסתר דומיניסיני, בבקשה.

תודה. קודם כול, אני מוכרחה לומר שנתוני האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית קשים. ביישובים הערביים היום 23% מהאוכלוסייה שבגיל העבודה, גיל 15 ויותר – ואגב, זה לא כוח העבודה האזרחי במשק, זה נתון אחר ומייד אתייחס לזה – הם אנשים שאינם עובדים, שנמצאים במצב של דורשי עבודה. במונחים נומינליים מדובר על 52,000 איש מתוך 230,000 דורשי עבודה.

כולל נשים, אבטלה סמויה? לא כולל.

לא, אבטלה של דורשי עבודה שמגיעים אלינו ורשומים כדורשי עבודה. נכון מה שאתה מנסה לומר בעקיפין, שיש אוכלוסייה שאינה מגיעה, כי היא כבר אינה זכאית לקצבאות, וחלקה אינו מגיע לשירות התעסוקה. כרגע אני מתייחסת לדורשי עבודה, כאלה שבאו ודרשו עבודה ועדיין זכאים. נכון שגם בשירות התעסוקה היום יש כ-8% אנשים שמגיעים שאינם מקבלי קצבאות ורק רוצים שיסדרו להם עבודה. כרגע המונח של דורשי עבודה הם האנשים שמתייצבים והם זכאים.

לכן השיעור הוא 23%, שנומינלית זה 52,000 איש מתוך כ-230,000 דורשי עבודה. אין ספק שהוא גבוה. לטעמי המצב חמור עוד יותר: 85% מהאוכלוסייה הזאת מקבלים הבטחת הכנסה, והם לא במעמד של מובטלים. אם אתה מזכיר את המרקם החברתי וכו', מובן שזה מצב בלתי רצוי שאוכלוסייה בהיקפים כאלה לא תהיה בשוק העבודה ותהיה במצב של הבטחת הכנסה, וחלקה תהיה שם שנים רבות.

לשאלות היושב-ראש והיועץ המקצועי של הוועדה מה אנחנו עושים, מה הבעיות ומה הפתרון: בתחילה נאמר איך אנחנו רואים את הבעיות, מה אנחנו מזהים כבעיות העיקריות, מה נעשה בכיוון הפתרון הבעיות האלה, ומה אנחנו סבורים שעוד צריך להיעשות. אנחנו חושבים שבסופו של דבר המצב רחוק מהמצב האופטימלי שהיינו מצפים לראות בשוק העבודה. לשם האיזון, אני מוכרחה לומר: נושא האבטלה במדינת ישראל, אנחנו מדברים עליו תקופה ארוכה. רק היום, אחרי תקופה ארוכה, אנחנו חשים שיש התעוררות בשוק, השוק מייצר יותר מקומות עבודה ויש ירידה בשיעור האבטלה. היום שיעור האבטלה במדינת ישראל עומד על 9% ברבעון האחרון, לעומת ה-10.9% שהיינו עדים להם בסוף 2003 ובתחילת 2004. כלומר, יש מגמת ירידה בשיעור האבטלה הכללי במשק, ובסופו של דבר זה משפיע על יכולת ההתמודדות עם הוצאת אנשים לעבודה.

אחת הבעיות המרכזיות היום במגזר הערבי היא שאין מספיק מקומות עבודה, זה נכון. היום משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – השר, המנכ"ל – אחת המשימות של המשרד היא לייצר מקומות עבודה בפריפריה. אין די מקומות עבודה שם. נכון ששיעור האבטלה במגזר הערבי גדול משיעור האבטלה במגזר היהודי גם בפריפריה, והדגשת את זה: בפזורה הבדואית הנתונים חמורים עוד יותר, וזו בעיה בפני עצמה. אבל יש עכשיו תוכנית של העברת מפעלים לפריפריה ויצירת מקומות עבודה. אם לא יהיו מקומות עבודה, לא יהיה אפשר להוריד את האבטלה, זה ברור.

למה במגזר הערבי הבעיה מחמירה עוד יותר? שם יש אוכלוסייה גדולה שאינה בשוק העבודה, נשים, שקיימת לגביה בעיית ניידות. נשים לא עוזבות את הכפר, ואם אין מקומות עבודה בסמוך לאזור המגורים, הבעיה חמורה עוד יותר. כולכם יודעים שחלק מהענפים המסורתיים במגזר הערבי, מתפרות וכו', חלקם נסגרו והועברו לירדן או למקומות אחרים. מקומות עבודה שהיסטורית השתייכו למגזר הערבי, והייצוג של המגזר הערבי בהם היה גדול, אינם קיימים. כמו שאמרתי, היום משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עושה מאמצים גדולים לייצר מקומות עבודה בפריפריה, כדי שיהיה אפשר לשלוח אנשים לעבודה.

הדבר השני שבו היה ייצוג גדול למגזר הערבי עד שנות התשעים היה ענף הבניין. בעבר ענף זה נשלט על-ידי המגזר בני המיעוטים. הייצוג של מגזר בני המיעוטים שם היה דומיננטי, חד-משמעית. משנת 1994, שאז התחיל העניין של כניסת עובדים זרים למדינת ישראל, באופן הדרגתי, שיעור בני המיעוטים בענף הבנייה הלך וירד. מדיניות הממשלה בנושא גירוש העובדים הזרים כבר הראתה סימנים בולטים של החזרת אנשים ממגזר המיעוטים לענף הבניין. בשנים 2003-2004 חזרו לענף הבניין למעלה מ-10,000 עובדים מקרב מגזר המיעוטים. זה ישנו בנתונים של משרד השיכון, וגם בנתונים שלנו. גם בהתאחדות הקבלנים יודעים את זה.

היו ישיבות גדולות. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה מינה צוות, שעמדתי בראשו, בנושא ענף הבניין. היום יצרנו תוכנית מיוחדת, שנמצאת בהפעלה, כדי לסייע לקבלנים בענף בניין שיקלטו יותר דורשי עבודה בבניין. נסייע במימון ההכשרה שלהם. בדרך כלל המגזר הערבי מגיע בקבוצות, על בסיס של כפרים וכו', ואנחנו נסייע באדם שירכז את קבוצות העבודה. המשרד יסייע בהסעת העובדים האלה, על מנת להמשיך ולהגביר את קצב הקליטה של בני המגזר הערבי, שהם קלסית בענפים האלה.

קודם כול, אם הייתי צריכה לזהות שני דברים גדולים, אחד מהם הוא ייצור מקומות עבודה, וזה נכון בכלל לגבי הפריפריה; הדבר השני הוא העניין של איך מאפיינים, ואנחנו רואים כאן שני מאפיינים. פה זה לא לפתחו של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אלא לפתחו של משרד החינוך: עדיין רמת ההשכלה וכישורי העבודה נמוכים יותר במגזר זה, ויש מקום להשקעה גדולה בתחום החינוך וההכשרה המקצועית, כדי שלאנשים יהיו כישורי עבודה טובים יותר.

גם המוכשרים לא מוצאים מקומות עבודה.

תן לגברת לסיים את דבריה. אחר כך נעבור להשגות ושאלות ורעיונות.

אשיב לך, זאת שאלה מצערת, לא אתחמק ממנה. רק אתמול הייתי בצפון ושמעתי דברים שלא אהבתי לשמוע. אתייחס לשאלה בהמשך לגבי העסקת משכילים.

לגבי הנושא של נשים, גם פה, מעבר לעניין של הקניית מיומנויות עבודה והכשרה – ומייד אגיד מה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ושירות התעסוקה עשו בעניין הזה – כאן גם מנהיגות המגזר הערבי צריכה לנקוט פעילויות, כדי לאפשר לנשים שרוצות לצאת לעבודה גם מחוץ לכפר לעשות זאת. גם פה אנחנו נתקלים בקשיים הרבה מאוד פעמים, אפילו כשיש לנו אפשרויות להציע עבודה. דורשים שהעבודה תהיה רק בכפר. לפעמים זה מאוד בעייתי. זה מצמצם את יכולות ההשמה שלנו מעבר לרדיוס מסוים, גם כשמדובר רק בתעסוקת נשים, גם כשמדובר בהסעות ובתנאים שעונים על הצרכים התרבותיים של המגזר הזה. בשירות התעסוקה אנחנו פוגשים היום הרבה מאוד נשים צעירות בנות 20-21 שבאות לקבל הבטחת הכנסה. כשמציעים להן עבודה הן אומרות שאביהן לא נותן להן לצאת. גם זאת בעיה, וצריך לנסות לטפל בנושא הזה.

כמו שאמרתי, בעקבות מדיניות הממשלה לגבי גירוש העובדים הזרים, בהדרגה בני המיעוטים תופסים את מקומם באותם מקומות עבודה שהיו, ואני חושבת שהפעילות של הממשלה ושל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בכל הנושא, הקביעה של התוואי היורד של הקצאת מקומות לעובדים זרים, נושאת פרי. אנחנו עוקבים אחרי הסטטיסטיקה ורואים את הדברים.

לצערי, ואני שומעת את זה מהמנהלים שלנו בלשכות במגזר הערבי – וכאן אני שמחה לומר שכמעט כל העובדים שלנו במגזר הערבי הם בני מיעוטים: באום אל-פחם, בטייבה, בדליית אל-כרמל, בכל הלשכות שלנו הם עובדים ערבים.

כמה לשכות יש לשירות תעסוקה יש ביישובים הערביים?

אני לא זוכרת בעל פה את המספר, כי מבחינתי אלו לשכות שירות התעסוקה, יש ערים מעורבות וכו', ואני לא מפרידה.

נדמה לי שהנציג ברהט הוא מאופקים.

יש לשכה ברהט.

ממלא מקום ראש העיר רהט נמצא כאן, אני מניח שאם יש לו מה להגיד הוא יגיד. הוא לא ביישן, הוא בחור עם יוזמה ברוכה.

אני רוצה לומר מה עשינו.

אני מבקש שתאמרי, אולי בסוף הדיון, כמה לשכות תעסוקה יש ביישובים הערביים.

לגבי ההערה על משכילים, אכן יש לומר שיש מעסיקים שאינם מקבלים ואינם רוצים לקבל לעבודה עובדים ממגזר המיעוטים. זה פוגע, זה בניגוד לחוק הזדמנויות שוות בתעסוקה, שהוזכר כאן. זו תמונה שצריך להילחם בה. אסור לקבל אותה, זה בניגוד לחוק. במקרים שמובאים לידיעתנו אנחנו מטפלים בדברים, אבל תופעות כאלה קיימות, זה נכון. זה לאו דווקא לגבי משכילים, זה קיים גם לגבי עובדים רגילים בענפים רגילים. הרבה פעמים צריך להתקשר למעסיק ולשאול למה הוא אינו מקבל את העובד, מה לא בסדר. לפעמים אני שומעת את התסכול מהמנהלים שלנו שמעלים בפני את הבעיה.

מעבר למה שציינתי, עבודת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, המדיניות וכו', ענף הבניין והנושא של העברת מפעלים לפריפריה – מה אנחנו בשירות התעסוקה עשינו כדי להקל על האוכלוסייה הזאת? קודם כול, וזה דבר מצחיק: אני שנה ושמונה חודשים בתפקידי, וחלק מהטפסים שהשתמשנו בהם לא היו מתורגמים לערבית. היום כל הטפסים מתורגמים לערבית, טופסי הבקשה, טופסי העררים, כל מה שצריך ישנו גם בעברית וגם בערבית. אדם שאינו יודע עברית לקרוא זאת בערבית, כמובן.

בחלק מהלשכות שלנו היה עומס גדול מאוד של כמות דורשי עבודה לפקיד, מה שיצר תורי המתנה ארוכים. מהשנה הזאת, מתחילת השנה או מסוף השנה הקודמת, התחלו להציב בכל הלשכות שלנו את מכשיר הסריקה האלקטרוני של האצבע. אם אין הצעות עבודה, אין סיבה שאנשים ישבו שעות וימתינו. זה יקצר את משך ההמתנה שלהם ויפנה לעובדים שלנו זמן לטיפול איכותי יותר באוכלוסייה. כבר בחלק מהלשכות, כשעשינו בדיקה כלכלית, ראינו שיש תועלות גדולות מבחינת אחוז ההשמות ואיכות ההשמות.

לגבי מבני שירות התעסוקה, יש לנו תוכנית שכבר ממומשת: חלק מהלשכות, גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, לא התאימו לטעמי לקבלת הקהל ולשירות מטעם הממשלה. קיבלנו תקציב מהאוצר, נכנסנו לתהליך של שיפוץ והחלפת נכסים, גם בלשכות בסכנין, בבקה אל-גרבייה, בשפרעם כבר הגענו להסדר עם ראש העיר והחלפנו לשכה. גם נפתח לשכה חדשה בסכנין. כל הלשכות שלנו, גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, שלטעמנו היו במצב לא מתאים – הרחבנו אותן. רק לא מזמן ראש עיריית שאגור היה. גם שם הרחבנו. היתה שם לשכה קטנה מאוד, הוספנו 50-60 מ"ר, פרצנו והרחבנו את המבנה, כדי שיהיה חדר המתנה כמו שצריך. מי שמכיר לשכות, אני מזמינה אותו לפנות אלינו. עשינו סקר של הנכסים, וכשהיה אפשר להרחיב, שיפצנו והרחבנו. תמיד אפשר לעשות יותר, אבל כולכם יודעים שגם המגבלות התקציביות בעייתיות.

לגבי פרויקטים מיוחדים, אם אמרתי שנושא השכלה והכשרה מקצועית זה אחת הבעיות, הרי שבשנים האחרונות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה השקיע הרבה מאוד בקורסים של השלמת השכלה למגזר זה. יש סקירה של המנהלים שלנו לגבי מה שנעשה בתוכניות מיוחדות בצפון הארץ. היו תוכניות מיוחדות של "עידית" לקידום חברתי תעסוקתי לנשים ערביות ודרוזיות בשיתוף עם משרד השיכון,שכלל השלמת השכלה. יש מכינה טרום-תסוקתית שמנהל האגף להכשרה מקצועית לנשים חד-הוריות במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. יש קורסים מיוחדים לסייעות מאומנות, מיוחד לתושבות כפר מסדה ורג'אר. בכלל הרבה מאוד מהקורסים לחד-הוריות ולנשים במגזר ערבי גם הקנו השכלת יסוד. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה הוביל בעניין הזה.

את יודעת אם נעשה מעקב אחר ההשתלבות?

אחרי ההשתלבות בעבודה? בהחלט כן.

מה סדר גודל המשתלמים וכמה נקלטו?

יש פה הפניות. מבחינת כמות הנשים שהשתתפו בהכשרה מקצועית, אין לי מספר מדויק. אני לא אחראית על ההכשרה המקצועית, אלא זה אגף נפרד במשרד. אני יכולה לתת לך ברזולוציה מדויקת כמה מהסקטור הערבי השתתף בהכשרות. יש עכשיו קורס מיוחד ליזמות תכשיטנות במגזר הערבי, לנסות לעזור לנשים ערביות לעשות יזמות עסקית, יחד עם מת"י. יש בהחלט מאמצים לעשות תוכניות מיוחדות לאוכלוסייה הזאת. יש קורס לסייעות מאומנות בבקה אל-גרבייה. יש קורס להשלמת השכלה באום אל-פחם. יש מכינה טרום-תעסוקתית לנשים ברמלה. בספטמבר פותחים כיתה למטפלות לגיל הרך במעונות יום במרכז הארץ. בדרום יש תוכנית מיוחדת להכנת נערות בדואיות לעולם העבודה, עם המכללה הטכנולוגית בבאר שבע ואתנו. עשינו כנס מיוחד בדרום עם בית הספר לעבודה סוציאלית, עם פרופ' קרנאווי, לנושא של המגזר הבדואי, כדי למצוא פתרון למגזר הזה בנושא הזה. בלקיה עומד להיפתח קורס צורפות. סליחה, זאת טעות שלי: לא היו מספיק מועמדים והקורס לא נפתח. יש קורס לסייעות מאומנות וקורס מטפלות יום ברהט.

כמה זה מתבטא בתקציבים, וכמה מהתקציב ממומש?

כמו שאמרתי, החלק היחסי של התקציב לא בידי, כי אני לא אחראית לו. אחראי לכך האגף להכשרה מקצועית במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. לבקשת היושב-ראש, אשמח לפנות לאגף, לבקש את הפילוח המדויק של התקציבים המוקנים למגזר זה. אבל צריך לזכור שחלק מהקורסים פתוחים לכול, וגם בהם, בקורסים שמקיים המשרד בכל רחבי הארץ, יש השתתפות של המגזר הערבי. כאן, משום שידעתי שזו ועדה שדנה במיוחד במגזר הערבי, הבאתי דוגמאות לקורסים ייחודיים למגזר הערבי. אבל כל הקורסים פתוחים לכל האנשים. אם אנחנו פותחים כיתה בצפון, ושם יש אנשים מהמגזר הערבי, היא פתוחה בפניהם, והם משולבים. הייתי בקורס של הנדסאיות תעשייה וניהול בצפון, במכללה, ופגשתי שם נשים ערביות משכילות שישבו בקורס, הן היו משולבות. לכן צריך לדעת שגם בקורסים הרגילים הנתח הזה פתוח לכול.

למה אנחנו מייצרים את הקורסים המיוחדים האלה? בגלל הבעייתיות שהזכרתי, בעיקר של הנשים הערביות, שלפעמים התרבות או המנטליות של הכפר לא מאפשרת להן לנסוע לקורסים רחוקים יותר. לכן מייצרים להן קורסים קרובים, להן בלבד. אבל כמובן, כל הקורסים פתוחים בפני כל המגזר הערבי.

ברשותך, אולי כדאי שנפנה לאגף להכשרה מקצועית ונבקש מהם נתונים. אבל הייתי מציע שתבדקי, וגם אנחנו נבדוק במקביל, אם נעשה סקר צרכים: אילו קורסים ואיזו הכשרה צריך לתת לאנשים? מה צורכי העבודה? למה האנשים מתאימים? לאן אפשר להפנותם? אין לנו עניין להשקיע כספי מדינה בהכשרת אזרח, ובסופו של דבר אין לה דרישה. האם נעשה סקר צרכים, כדי לדעת איפה ומשקיעים ובמה משקיעים? שנית, מקומות עבודה שסירבו לקבל אזרחים ערבים, האם נפתח נגדם הליך משפטי?

קודם כול, הערכתך מצוינת ונכונה. באמת, את המשאבים שעומדים לרשות האגף, צריך לנצל בצורה המיטבית, מה שבסופו של דבר יניע יציאה לעבודה. אם עושים הכשרה, והאנשים לא יוצאים לעבודה בסוף, הם מתוסכלים עוד יותר. אולי בסטטיסטיקה מישהו ירשום ירידה נתונים, אבל כמובן לא זאת הכוונה. היום המדיניות של המשרד ושל שירות התעסוקה היא חד-משמעית: ההכשרה צריכה להיות ישימת הוצאה לעבודה. המדיניות שמובלת היום על-ידי השר ועל-ידי המנכ"ל של המשרד, חד-משמעית: היא צריכה להתחיל מהצרכים שאנחנו, שירות התעסוקה, מכתיבים לאגף להכשרה מקצועית, בהתאם למה שאנחנו מזהים, איפה יש בעיות ולא מצליחים לשים אנשים בעבודה, יש הזמנות לעבודה ואין כישורים מתאימים; או איפה צריך הכשרה מסוימת והסבה לסוג מסוים של מובטלים. האגף להכשרה מקצועית צריך לפעול בתיאום עם זה, על-פי דרישות שירות התעסוקה: לקחת את צורכי המשק, צורכי המובטלים, אפשרות ההשמה וכמובן לפי זה צריך לבנות את צורכי ההכשרה.

זאת המדיניות. כך אנחנו רוצים לממש אותה. איני אומרת שהכול חלק והסתדר, אבל אלו הדברים שקיימים. עם הזמן הם יהיו משופרים יותר, וייתנו מענים טובים יותר. בסופו של דבר בין הרצוי והמצוי יש דווקא כסף, בגימטרייה. הכסף הוא מוגבל, אז צריך לנצל אותו הכי טוב. אני חושבת שפחות או יותר עניתי על השאלות. לשאלתך לגבי לוח זמנים ולגבי הנושא של יעדים,

ותוכניות עבודה.

שירות התעסוקה עובד לפי יעדים מינואר 2004. כל לשכה שלי יודעת מה אחוזי ההשמה שהיא צריכה לבצע, כמה משרות נוספות היא צריכה להביא. אגב, הלשכה בסכנין קיבלה את המקום הראשון בשנת 2004, מנהל שירות התעסוקה קיבל את המקום הראשון, כי הוא עמד ביעד, עבר את היעד, והצליח לעשות השמה מוצלחת ליותר דורשי עבודה. זה יצא לו במזל, כי באותו חודש סכנין זכתה בכדורגל.

וגם היתה שביתה בעירייה.

את זה אני לא יודעת, את זה אני פחות אוהבת. מכל מקום, בתחום הזה כל הלשכות של שירות התעסוקה, כולל במגזר הערבי, בהחלט שיפרו את הביצועים שלהן. על זה אני אחראית. על הנושא של ייצור מקומות עבודה במשק – אתה מבין שזו אחריות הממשלה להעביר מפעלים, להשקיע בנושא תחבורתי, לעשות כל המהלכים כדי לייצר מקומות עבודה.

הזכרתי את פעילות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. המשרד עוסק בזה הרבה מאוד, אבל מובן שהתהליכים של העברת מפעלים או הקמת מפעלים אינם תהליכים של מהיום למחר, אלו תהליכים ארוכי טווח. במסגרת שוק השקעות הון יצרו את מסלול התעסוקה, לעודד העברת מפעלים. כמובן, גם במגזר הערבי המסלולים האלה פתוחים לכולם. צריך לעודד את האנשים גם לייצר יזמות עצמית וגם להיות מעורבים בנושא התעשייתי.

לגבי לוחות הזמנים, יש מכרזים, זה מתפרסם כל הזמן, וכל אחד רשאי לפנות. גם המשרד, כשהוא יוצא בתוכניות ומעודד מעסיקים ומפעלים לעבור, הוא לא מעביר אותם בכוח. התוכניות כבר מגובשות כולן, הכלים קיימים כולם. צריך לראות איך הכלים שהמשרד העמיד לרשות המעסיקים ייצרו עכשיו מקומות עבודה. המשרד עוקב אחרי זה. וכמובן, אנחנו עוקבים ובודקים כמה מקומות עבודה חדשים נוצרו. אחד היעדים החזקים ביותר שאני דורשת מהעובדים שלי הוא לחפש יותר מקומות עבודה. אנחנו גם מעודדים חלק מהאנשים שמסוגלים לעשות יזמות עסקית באמצעות מת"י, כי גם בכפר אפשר לעשות עסקים קטנים שאין בהם סיכונים כלכליים, כדי לייצר. למשל, דיברתי על הנושא של צורפות. עשינו עכשיו קורס מיוחד, כי זיהינו שאפשר לייצר קורס מיוחד. אגב, היה קורס ב"תדמור" לקצבים במגזר הערבי. כל התקציב של האגף להכשרה המקצועית במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה יועד אך ורק לקצבים מהמגזר הערבי, כי זוהתה דרישה. פתחנו את הקורס רק עם מועמדים שלנו מהמגזר הערבי. זה היה תקציב צבוע.

לשאלת הדובר הקודם, יש תקציב צבוע באגף להכשרה מקצועית, בעקבות הדיונים שהתקיימו, והוא מיועד אך ורק להכשרה במגזר הערבי. אבל שוב, היות שאני לא ממונה על זה, אין לי הנתונים. היושב-ראש יקבל אותם.

80% מהתקציב חזר, לא נוצל.

הקורסים לא בוצעו? צריך לשאול מדוע זה לא נוצל. אענה לך במיקרו, לא במקרו, ואפשר להעביר לך את הנתונים. הייתי בכרמיאל לפני שבוע. היו שם הרבה דורשי עבודה מהמגזר הערבי. היו שם בנות שמתייצבות להבטחת הכנסה, בחורות צעירות. שאלתי את מנהלת הלשכה למה הן לא יוצאות לעבודה, למה הן בלשכה. כששאלתי אותן ישירות, חלק מהן קצת התחמקו מתשובה. הן אמרו שהן לא רוצות כמה מהדברים. לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה. אחת העובדות במקום אמרה שאלו בנות שהאבות שלהן לא מסכימים שהן יצאו לעבודה. הן בהבטחת הכנסה כי הן מתייצבות ולא רוצות לצאת לעבודה.

מייד אחר כך נסענו להכשרה מקצועית בכרמיאל, יש בית ספר נהדר של המשרד בכרמיאל.
הגענו, והיה שם סגן השר, חבר הכנסת אפללו. היינו באותו ביקרו בבית הספר. על הספסל המתינו כעשר בנות. באמת מוזר, אבל כל הבנות היו מהמגזר הערבי. זה היה ריאיון לקורס למטפלות. כדי שנשים יוכלו לצאת לעבודה צריך לפתוח יותר פעוטונים, צריך מסגרות, וזיהינו צורך למטפלות למעונות. סגן השר שואל: את פה בריאיון, את רוצה ללכת לקורס? היא אומרת שלא. כל העשר שישבו שם אמרו חד-משמעי שהן לא רוצות. לולא שמעתי במו אוזני הייתי אומרת שסתם אומרים. למה הן לא רוצות? לא רוצות. הן חוזרות ללשכה. אם הן לא הולכות להכשרה, אם אין להן מקצוע, יש בעיה.

כדי שנעשה איזון, צריך לבדוק את זה. אף שלא הייתי אתך ועם סגן השר בכרמיאל, את צריכה לדעת: יש סוג של עבודה שהורים לא מרשים שהבת תעבוד בו. איפה הרבה נשים ערביות? במשרד החינוך. מזכירה ערבייה מעדיפה מערכת ציבורית ולא עורך דין. יש מנטליות. החברה צריכה להתאים את העשייה לצורכי הציבור. לכן עושים סקרי צרכים. אני מעדיף שהבת שלי תעבוד במערכת ממלכתית, מוסדית, מסודרת. לא רק משום תנאי השכר והתנאים הנלווים, אלא גם בגלל המסגרת. אתם צריכים לדאוג לזה.

היום הרבה צעירות ערביות מחזיקות ברישיון נהיגה, ומוכנות לנסוע 20-30 ק"מ כדי לעבוד. אני מציע לך הצעה ידידותית: כדאי ששירות התעסוקה יתמודד עם המציאות הזאת בכלים חדשים, בתפיסה חדשה, בראייה נכונה, מעשית ופרגמטית. לא להיתפס לדברים ששייכים לעבר. זאת המציאות.

אתן לך דוגמה פשוטה. יש מאות, לא אגיד אלפים, של בוגרות מכללות. הן למדו ארבע שנים, מורה בכירה. אין להן במה לעבוד, שנתיים ושלוש, כי אין שעות במשרד החינוך. יש כאן אחת כזאת, שסיימה את הלימודים לפני שלוש שנים. ארבע שנים היא השקיעה כדי להיות מורה. למה לא תיקחו את הציבור הזה, וזה מאות – ועוד פותחים מכללה: חוסר אחריות משווע של משרד החינוך, שנותן רישיון לעוד מכללה להכשיר מורים, כאשר מאות מורים לא עובדים; אולי צריך להקים על זה ועדת חקירה, מי נתן את הרישיון למכללה הזאת, ואיך הוא ניתן.

קחו את הציבור הזה, תבדקו איך אפשר להכשירו, לעשות לו הסבה מקצועית בתחום החינוך, כדי לשמור על האופי. גם אבי, עליו השלום, רצה שאהיה מורה, ואני לא רציתי. לפני 35 שנה זה היה משהו עם סטטוס. קחו את הציבור הזה. מדובר במאות צעירות אקדמאיות, אינטליגנטיות, חלק מהן נשואות. הן רוצות לעבוד.

גב' דומיניסיני תסיים, ואחר כך ניתן רשות דיבור לאחרים.

אתייחס. קודם כול, בהחלט יש לנו מרכז לייעוץ תעסוקתי, ואנחנו מאפשרים לאנשים לבדוק התאמה למקצועות אחרים ולקבל ייעוץ, לעשות תוכניות הסבה.

יש מרכז לציבור הערבי? אין.

מישהו שאל אותי, ועניתי על זה. בסך הכול יש ארבעה מרכזים בכל רחבי הארץ: חיפה, תל-אביב, ירושלים ובאר-שבע. אלו מרכזים שיש בהם כלים כבדים מאוד, תוכנות, יועצים מקצועיים וכו'. צריך לעשות מבחנים. מכל אזור הצפון באים לחיפה. נכון שהתוכנית שלי היא לנסות להעביר את כל מערכת הבחינות לאינטרנט, כדי שיהיה אפשר לדחוף את זה לכל נקודות הקצה, והאנשים לא יצטרכו לבוא למרכזים, לפחות לגבי הדברים הפחות מעמיקים.

לגוף העניין, קורס המטפלות שציינתי הוא גם לגבי מסגרות פורמליות: הרשויות המקומיות, נעמ"ת וויצ"ו. אנשים אוהבים להיות עובדי מדינה, מסודרים. אבל צריך להבין שחלק מהמשרות במשק אינן כאלה. הרי שירות המדינה לא יכול לקלוט את כולם. אני מבינה, כל אחד רוצה קביעות, זה ברור. מכל מקום, אם אין מספיק מקומות בשירות הציבורי, והוא חסום, כי יש שם קיצוץ, האלטרנטיבה היא להיות מובטל או להשתלב בסקטור הפרטי, בכל זאת, לזמן ביניים.

יש חברות ממשלתיות, יש מערכות אחרות, שחסומות בפני האקדמי הערבי. אני לא מדבר רק על שירות המדינה. אני מציע לבדוק את הדברים. נמצאת כאן דורית נובק. המערכת שלה בנצרת בבעיה, המערכת שלה במשולש בהמראה. זו אותה תוכנית, אותה מערכת. צריך לבדוק זאת. נצרת ובקה אל-גרבייה זה אותו דבר, אין הרבה הבדל. היא בבעיה במערכת בנצרת, הם עלו שם על שרטון. במקום אחר, במקרה בקה אל-גרבייה – לא אומר שיש הצלחה, אבל יש המראה. אחר כך היא תספר לך למה.

הייתי שם אתה, לפני שבוע.

אגיד לך למה: היא יצאה מהבית ב-06:00, הגיעה לבקה אל-גרבייה ב-07:45, נפגשה עם אנשים, הביאה את הצוות, היו אנשים עם יוזמה שהעלו בעיות, ניתנו תשובות על הבעיות. אנשים ראו שיש כאן כתובת, שיש מענה, שיש דו שיח, שיש פרטנר.

צריך לבדוק את הדברים. הציבור הערבי עבר מהפכה גדולה, על אחת כמה וכמה הנשים. אני מציע לכם: לא נתגבר על העוני אם לא יהיו שני מפרנסים במשפחה. לא נגיע לשוויון במשפחה, לרמת חיים נכונה וטובה, אם לא תהיה אם עובדת ואישה משכילה. חבל על הזמן. לכם יש תפקיד עצום בעניין הזה.

אין ויכוח, אני מסכימה עם כל מילה.

אמשיך במשפטים שאמרת, היושב-ראש, לגבי בנות. האמירה שלך שבנות נמנעות מלצאת לעבודה חיצונית לא נכונה.

אל תעשה הכללה, לא אמרתי שכולן.

מובן מהדברים שלך שזה העניין.

יש בעיה מסוימת,

גברתי, הקשבתי לדברייך, גם את צריכה להקשיב לי, אפילו שאומר דברים שירגיזו. יש בנות מהמשולש ויש בנות מהגליל שמגיעות לנגב. בחורה שמגיעה לנגב ורוצה לחפש עבודה, ושוכרת בית ויושבת חודש ימים – אין מקום לטענה שהיא לא יכולה. אצלנו בנגב יש מקום שנקרא אל-פורעה, זו קללה, ובנות הולכות לשם ולומדות, ברגע שמאפשרים להן.

אני מרהט, והבלוף הכי גדול זה כל הנושא של קורסים להכשרה. עשיתם אין-ספור קורסים להכשרה מקצועית, הכנסתם אנשים לאשליה. לעשות קורס, ואין מקומות עבודה – אין טעם לעשות את זה. לא צריך לעשות את זה. בחורות בדואיות, אוכלוסייה שהיא יותר קשה מהמגזר הערבי, הן יוצאות לעבוד, ברגע שנותנים להן לעבוד, ברגע שמאפשרים להן. הן עובדות בבאר שבע ובקריית-גת במפעלים, בכל מקום שאפשר.

לגבי הלשכה, לפעמים הדברים מאוד מרגיזים. אם היית אומרת שאת צריכה להביא פקיד וזה היה בשנות הארבעים, בשנת 1948, הייתי יכול לבלוע את זה. אז בקושי ידענו קרוא וכתוב. אבל היום יש לנו דוקטורים ואנשים משכילים, ומביאים לנו פקיד מאופקים. ואני לא נגד אף אחד. יש לנו עשרות, וגם מאות, שיכולים להכניס אותו בכיס הקטן. זה גם לגבי הביטוח הלאומי, לצערי הרב. אם יש תירוצים שהאנשים אינם בוגרי צבא, אז יש בדואים שעושים צבא, והם גם בוגרי צבא וגם בוגרי אוניברסיטה. אין שום תירוץ, פשוט משום שהוא בדואי הוא לא צריך להיות במערכת הזאת. ברגע שיש בדואים שעובדים בבאר שבע, וצריכים להגיד לאנשים שילכו הביתה, הם הראשונים שמסולקים משם. זאת המציאות.

עכשיו מביאים מישהו מגוש קטיף לנהל את זה.

ראינו את זה אתמול. יכול להיות שהאנשים כאן קצת מבינים עניין. דיברת כחצי שעה, אבל לא דיברת על מדיניות, לצערי הרב. זה תיאור של מצב. אני לא צריך את תיאור המצב. אנחנו רוצים לראות מה המדיניות.

כאן אני פונה ליושב-ראש. אנחנו לא צריכים ועדת אור. אנחנו חיים את המציאות הזאת. בשביל מה צריך את הוועדה הזאת? הוועדה הזאת באה לשים דגש? בסדר. יש ועדת אור, יש נתונים, המסמכים ישנם כאן, יש החלטות ממשלה, יש המלצות. ריבונו של עולם, איפה היישום? האם יש מדיניות לממשלה הזאת? האם יש כוונה ליישם דברים?

אתמול היה אצלנו ב"סיכוי" אירוע יוצא מן הכלל. הכאב הזה אינו נחלתם של הערבים או הבדואים בלבד, הוא נחלת כל המגזר, כל המדינה. השתתפו יהודים שם. היה יום מאוד מעניין. אני יכול להגיד את המסקנה. בא שר הפנים, והוא רצה לצאת מהכלים. השר הזה יכול להכתיב מדיניות. אבל אחרי שהוא מסתלק, והוא לא יכול להיות מתנחל קבע במשרד הפנים, הפקידות חוזרת למדיניות מלפני 10-15 שנה. זאת המציאות, לצערנו.

אני לא יכול להעלות על דעתי שבמשרד הפנים, שיש שם היום אנשים שלא יודעים קרוא וכתוב, אפילו פקיד ערבי במרשם האוכלוסין לא נמצא שם. אפילו שלוחה לעשות ברהט אין. אנחנו מדברים על מדינה נאורה. אומרים שצריך לשלב את הערבים, שצריך לשלב את המשכילים. אלו סיסמאות, לצערי הרב. ואז בא אחד כמוני, שממלא מקום ראש עיר, ומדבר על מדיניות קיצונית, לצערי, ומי שיצר אותה הוא מי שמעצב את המדיניות, לא פחות ולא יותר. ואז אומרים שהאנשים קיצוניים. מהזה ? כל הזמן נגיד "אהלן וסהלן"?

ראינו שברגע שיש רגישות ונחישות, הסיסמה שהיתה – אין בעיה של כסף, אין בעיה של דולרים. אבל ברגע שמדובר במגזרים אחרים יש בעיה של כסף, יש בעיה של רגישות ויש גם בעיה של נחישות. התוצאה היא שיש הרבה פשע, התוצאה היא שיש הרבה עבריינות, וגם השכנים לא יכולים להיות בשקט.

הזכרת בדברייך את העובדה שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עושה מאמצים גדולים מאוד ליצור מקומות עבודה. אני מצפה ומבקשת שתפרטי קצת במה מדובר: האם מקימים אזורי תעשייה? האם פרויקטים שהיו קיימים קיבלו כספים? האם יש תקציבים לפרויקטים חדשים? תמיד אנחנו חוזרים ל-4 מיליארד ש"ח הבלתי נדלים, שלא קורה עמם דבר.

קורה גם קורה, בוצע גם בוצע. צריך להגיד את זה.

צריך לשמוע מה נעשה בעניין הזה.

אתייחס יותר בהרחבה כשמר ברגר ידבר ויציג את הנתונים לגבי האזרחים הערבים בשירות המדינה ובחברות הממשלתיות, אבל יש לי כמה הערות קצרות. אני חושב שהבעיה המרכזית היא הבעיה של המדיניות. לצערי, הפקידים הבכירים, שקובעים את המדיניות, מנותקים מהמציאות. אני לא מדבר על אסתר באופן ספציפי. זו בעיה כללית, שמאפיינת את כל הממשל והמשטר במדינת ישראל. הם באים, מציגים דברים יפים, הישגים קונקרטיים. הציבור הערבי לא מרגיש את זה. האזרחים הערבים במדינת ישראל לא שותפים לתהליך קביעת המדיניות. לכן אתם נתקלים לפעמים בבעיות – אומרים שלא רוצים, מדברים בשפה של "מיעוט" ולא בשפה של "אזרחים", מדברים בשפה של "מגזר" ולא בשפה של "ציבור".

הבעיה המרכזית היא שברגע שמתחילים לתכנן לא משתפים את האקדמאים, את היועצים המקצועיים של הציבור, שגם מבינים את המציאות וגם מבינים את הממשל, ולדעתי יכולים להגיע למקום שבו אפשר לתכנן יחד וגם לבצע.

שנית, לדעתי הבעיות הן לא רק בעיות של משרדים ספציפיים. כמובן, הבעיות נמשכות שנים רבות. כל פתרון של בעיה צריך שיהיה במכלול. כלומר, צריך להקים ועדות בין-משרדיות לטפל בנושאים. את אומרת שזה לא עניין שלך אלא של משרד החינוך. משרד החינוך, בישיבה אחרת שהיושב-ראש בוודאי מזמן, יגיד שזו בעיה של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. ואז הנציג ואומר שזו בעיה של אגף אחר במשרד אחר. כל אחד מתנתק מאחריות וזורק את הכדור לאגפים אחרים.

אני חושב שצריך למקד כל בעיה, וצריך להזמין נציגים ממשרדים שונים, לעבוד יחד וגם לבדוק תוצאות. ועדת אור אמרה, והיושב-ראש כבר אמר את זה הרבה בישיבות קודמות, שכל הממשלות בישראל נכשלו עד כה במימוש והגשמה של רעיון השוויון בין ערבים ויהודים במדינה. ממש נכשלו. אני חושב שהן עדיין נכשלות.

הממשלה צריכה לקחת את נושא האזרחים הערבים ברצינות, לתכנן גם לטווח ארוך וגם לטווח קצר. מר פייסל אל-הוזייל הזכיר כאן: כאשר ראש הממשלה נחוש לעשות משהו, הוא הולך נגד כולם: נגד הממשלה שלו, נגד השרים, נגד חברי כנסת, נגד המורדים ונגד כולם. הוא מקים מוסדות, מתקצב אותם, מנחה את כל הגופים במדינה, שולח אותם, ואומר להם להיות נחושים ורגישים. אנחנו לא רואים לא נחישות ולא רגישות, אלא התעלמות, זלזול והזנחה. לצערי הזלזול וההזנחה הם גם בחוקים ובהחלטות שהכנסת והממשלה עצמן מקבלות.

אנחנו כאן לא רק כדי לבקר ולומר שאתם לא עושים, אלא כדי לייעץ לכם מה כדאי לעשות. עמותת "סיכוי" מציעה לכם את כל האפשרויות המקצועיות לעזור לכם. אני חושב שאת באופן אישי עושה הרבה עבודה טובה, ולדעתי צריך להמשיך לעשות עבודה.

חברי איברהים זועבי מהכפר שלי, יש לנו נציג בשירות המדינה. אני חולק עלייך: שיעור האבטלה נובע ממדיניות הממשלה, לא רק ממשלת שרון אלא כל הממשלות שהיו במדינת ישראל. זה מתבטא בהרבה דברים, ואחד מהם הוא הדיכוי של המגזר הערבי. לא נותנים לנו תשתיות, לא נותנים לנו להתפתח, לא נותנים לנו לבנות בתים, לא נותנים לנו אזורי תעשייה. בואו נסתכל על המועצה אזורית גלבוע, המועצה שלנו. אין אזור תעשייה במועצה האזורית גלבוע. אנחנו שם תשעה כפרים ערביים. לאן האנשים ילכו? איפה הם יעבדו?

הזכרת שהבעיה היא שהביאו כמה פועלים תאילנדים. לא גברתי, זאת לא הבעיה. הבעיה שכולם מתחמקים ממנה היא שהעבירו את חוק הבטחת הכנסה, האבטלה, אמרו להם שיפרו וירבו, ואז ייתנו להם 5,000 ש"ח, והם ישבו בבית ויקבלו משכורת. מה שקרה הוא שנולד דור של עשר שנים שלא הלכו לעבוד. אז כולם איבדו את המקצוע שלהם.

הזכרתם את ענף הבנייה. בדור שלי לא תמצאי מישהו מקצוען שהוא בנאי, שיכול לבנות בית, שהוא טייח. אם אני זוכר טוב, בכיתה שלי היו 20 תלמידים. אנחנו רק שניים שהלכו לאוניברסיטה. כל השאר – הבנות עקרות בית, והיו שהלכו לבניין. לדור שבא אחרי אין מקצוע. לאן הם ילכו? הם אמרו: יש לי הבטחת הכנסה, למה לי לעבוד בבניין?

תודה. אנחנו צריכים לשמוע את המשנה לנציבות שירות המדינה.

עוד רגע. יש לי כל כך הרבה בפנים.

יש לי שאלה קצרה.

שאלה, אחר כך אסתר תשיב, בבקשה, ואנחנו רוצים להתקדם.

שמעת שאנשים מדברים על מדיניות. אני פורט את זה לסעיפים: האם יש תוכנית עבודה ארוכת טווח? לא לסכנין, לרבעון השלישי של 2004 – זה לא מעניין אותי. חלק מהקודקודים שציינת מצויים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה: פיתוח אזורי תעסוקה, וגם הכשרה לתעסוקה. הדבר השלישי הוא תעסוקה. אלו תהליכים שנמשכים זמן, גם פיתוח אזורי תעסוקה הוא לא משהו שנמשך יום או יומיים, ויש תוכנית כזאת. האם לשירות התעסוקה יש תוכנית כזאת?

אני אומר לך כך: היום מצב האבטלה בסקטור הערבי הוא טוב. אני אומר את זה לכולכם. זאת משום ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך. כאשר נשים תצאנה ותשתתפנה בכוח העבודה, האבטלה תהיה יותר גבוהה. אז מצד אחד הממשלה אומרת שהיא רוצה להעלות את ההשתתפות בכוח העבודה. אבל מה זה יביא? את ערוכה לזה היום, כשירות תעסוקה? את נערכת לתוכנית למשך 3-5 שנים? על זה שאלתי ולא קיבלתי תשובה.

אתם שואלים שאלות מאוד טובות, אבל אתם מבינים שהן לא על שולחני. שניכם מעלים שאלות מאוד טובות שנוגעות לכל מדיניות הממשלה, כל המשרדים: יצירת מקומות עבודה, קביעת מדיניות, חקיקת חוקים. אתה שואל אותי על זה?

אם אתה רוצה לקבל תשובה אינטגרטיבית, ואני מסכימה מאוד, גם עם עמותת "סיכוי" וגם עם ההערה שלך, שצריך מדיניות מתואמת בין המשרדים וצריך ראייה כוללת – בכל מה שנוגע למשדר אני מציעה להזמין את מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שבעצם אחראי על כל זרועות המשרד בנושא מדיניות המשרד לעניין תעסוקה, הכשרה מקצועית, מפעלים וכו'. הוא ייתן התייחסות לכל התחומים שנמצאים על סדר היום של המשרד בכל הנושאים שאתם מעלים. אלו לא תחומי האחריות שלי.

אני, כמנכ"ל שירות התעסוקה, לא מייצרת מקומות עבודה. אני יכולה לשלב אנשים בעבודה, להוציא אותם להכשרה וכו' – כשקיימים מקומות עבודה. צריך להבחין בהבדל הגדול הזה. יצירת מקומות עבודה, השקעת משאבים בתשתיות וכו', אני יכולה להסכים עם כולם, אבל אלו החלטות ממשלה, וצריך לשאול על כך בפורום אחר, שעונה על החלטות הממשלה ועל מה שקורה אתן אחרי שמחליטים אותן, מה מיושם.

אתייחס לסוגייה שלי. אני רוצה לומר חד-משמעית: דווקא בסוגייה הזאת של מדיניות עבודה ותעסוקה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עשה הרבה מאוד בשנים האחרונות. בהחלט יש תוכנית, דברים ממומשים, יש מעקב שוטף ושיטתי אחרי התוצאות לתוכניות שהמשרד גיבש, ובאמת מושקעת מחשבה רבה איך לקדם יצירת מקומות עבודה.

לשאלות הספציפיות שנשאלו. לגבי דבריו של ממלא מקום ראש עיריית רהט: אומר משהו לא נוח: גם אני לא מרוצה מההלימה בין ההכשרה המקצועית לבין הצרכים שאני צריכה. התיאום הזה צריך להיות טוב יותר. לשלוח אנשים להכשרה שלא מניבה תוצאות בסופה, חבל על הכסף פעמיים ועל התסכולים. הנושא נמצא בעבודה. אני מקווה שהוא יוסדר בסופו של יום. אני יכולה להסכים מאוד עם טענתך, זו גם טענתי. ואני מטפלת כדי שהנושא ישופר. בשביל מה לשלוח אנשים להכשרה סתם?

מי הגורם שמתאם את הדברים? צריך אדם שיודע מה צריך ומה עושים.

לא תמיד מספיק שכולם יודעים. בסוף צריך לבנות את התהליכים, כדי שזה יקרה. כולם יודעים, אבל המערכות השלטוניות, גם המבניות וגם התהליכיות, לא תמיד בנויות הכי יעיל והכי נכון כדי להשיג את המטרה בסופו של דבר. הנושא הזה, אנחנו מודעים לו במשרד, והוא מטופל. אני מקווה שבימים הקרובים הוא יבוא לידי פתרון ותהיה הלימה טובה, והמסגרות ייתנו את המענים המדויקים, בהתאם לצרכים של האוכלוסייה, ולא ישלחו להכשרה שלא לצורך.

האם הדרישה מגיעה מהמשרד שלכם? אתם מעלים את הדרישה להכשרה? זה הסדר של הדברים?

זה הסדר שצריך להיות, והוא לא מתקיים במלואו. יש הרבה צרכים שצריכים להישקל. כפי שהוזכר על-ידי היושב-ראש, ההחלטה על יצירת הכשרה צריכה לבוא מהרבה תחומים: היא צריכה לבוא מהצרכים הייחודיים של האוכלוסיות הייחודיות, מהאזורים הגאוגרפיים הייחודיים, מצורכי התעשייה, מהצרכים של דורשי העבודה. היא לא באה ממקום אחד. זו צריכה להיות אינטגרציה שלצרכים, שבסוף יושב מישהו ואמר: כאן צריך לתת את זה וכאן צריך לתת את זה. כך בונים תוכניות. האמן לי, אני יודעת את הדברים האלה, ואני מקווה שבסופו של יום הם גם ייוצבו ויתוקצבו בהתאם. זה לשאלתך, ואני מאוד מסכימה.

לדעתי בתקופה האחרונה הנושא שדיברת עליו הפך להיות למדיניות בלשכות. אני לא יודע מה הולך במגזר היהודי, אני מדבר על המגזר הערבי. אין מטרה בנושא ההכשרה. מה שאני רואה, מה שקורה באזור שלי, ליד כרמיאל, זה רק לשלוח אנשים על מנת להוריד את אחוז האבטלה. זה לא מעניין, זה מה שחשוב שם.

זה היה קיים היסטורית. זה לא כל כך קיים היום, כי יום אין מספיק כסף כדי שזה יקרה.

מפטרים עובדות בתפירה ב"דלתא", ובאותו חודש שולחים בחורות כדי להכשירן לתפירה.

נכון, אין קשר בין יד ימין ליד שמאל. זה לגבי ההכשרה המקצועית.

לגבי הנושא שהוזכר, פקיד ברהט שאינו תושב המקום. קודם כול, כמו שאתה יודע, גם אני לא קולטת עובדים כרגע אלא רק מקצצת. כל החלטות הממשלה לקיצוצים רוחביים הן להוציא עובדים. את מה שיש לי אני מווסתת הכי טוב. היות שיש עומס גדול יותר ברהט, אני מעבירה פקידים ממקומות אחרים לרהט, כדי שברהט יקבלו שירות טוב יותר. זה לא שגייסתי עובד חדש מאופקים כדי להביאו לרהט. זאת לא תמונת המצב. העובד הזה כבר היה עובד שירות התעסוקה, ואני רק העברתי אותו, כדי שברהט לא יהיו תורים גדולים, כדי שיקבלו שירות טוב יותר. זה לא שלא חיפשתי מרהט מישהו לדברים האלה.

לגבי המדיניות, התייחסנו. אני משיבה אותו דבר לנציגת האגודה לזכויות האזרח: אם רוצים לראות את כל התוכניות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, השקעות הון וכו', ובאמת יש עשייה גדולה מאוד, צריך לזמן את המנכ"ל. הוא ייתן סקירה מקיפה.

בתחילת הישיבה, כשהיושב-ראש שאל אם יש נציג של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, היית גאה מאוד לומר שאת נציגת המשרד. מתברר שבתחומים האלה, שהם מאוד חשובים, אין נציג נוסף.

לא אמרתי שאני נציגת המשרד, אמרתי שלשכת התעסוקה שייכת למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. יש דברים שהם במסגרת המנהל וכו', ואת הראייה הכוללת יכול להביא המנכ"ל, שהוא הממונה על כל הדברים.

המנכ"ל אמר: נביא את שירות התעסוקה שייתן לכם טיפול נקודתי. כעת את אומרת שהמנכ"ל צריך לבוא. תדעי, כך זה עשרים שנה, וזה יישאר עוד חמש שנים, אותן תשובות.

שמע, אני אזרחית מדינת ישראל,

אסתר שנה ושמונה חודשים בתפקיד.

אין שום תלונה אישית נגדה. זה לא העניין. העניין הוא המערכת, איך הדברים עובדים, איך מקבלים תשובות בישיבה חשובה.

לכן יש חבר כנסת, שצריך להילחם במוסדות השלטון, על מנת שהדברים יהיו אחרת במדינה.

מבחינת שירות התעסוקה אנחנו קשובים לצרכים של האוכלוסייה, עם הכלים שעומדים לרשותנו. אנחנו עושים את המרב והמיטב שאנחנו יכולים. אני לא אומרת שזה אופטימלי, יש הרבה מה לשפר. התפקיד שלי הוא לעשות את זה. אני מקווה שתוך זמן לא ארוך נגיע לכך שבפעם הבאה, אם ניפגש בוועדה, תהיו מרוצים יותר, אף שלא ראיתי כאן ביקורת ספציפית על הפעילות שלנו.

אני לוקחת את האתגר שזרק נציג עמותת "סיכוי". אזמן את מי שתאמר לי לזמן. בהחלט אשמח לפגישה, שבה אתם תגידו לי איך אתם מזהים את הצרכים, כדי לראות אם יש דברים שבהם לא קלענו לדעתכם. בהחלט נשמח לשמוע וללמוד. אין ספק שאתם מכירים – אולי טוב יותר מחלק העובדים שאינם בני מיעוטים – את הצרכים. אני לא חושבת שהפערים יהיו גדולים. אשמח לשתף פעולה. אני מרימה את הכפפה. אני מודה ליושב-ראש על הזימון.

לגבי הכפרים הערביים הקטנים, שלא נכללים במידע על שיעורי האבטלה: יש כפרים ערביים קטנים, 32 במספר, שנמצאים במחוז חיפה והצפון. פניתי למר צרפתי, והבעיה עדיין לא נפתרה. האם תואילי לעזור לנו בכך, מבחינת נתונים ואחר כך בהכשרה מקצועית.

העברתי ליושב-ראש נתונים מפורטים. העבר אלי את כל הבקשות, אני מבטיחה לשלוח לך אישית.

מר איברהים זועבי ממשרד ראש הממשלה, אם מקובל עליך, אני מציע שתעביר לגב' דומיניסיני את הבקשה.

העברתי זאת למר צרפתי, האחראי. אעביר גם אליה.

אדאג להעביר את החומר, חד-משמעי.

תודה. אנחנו מזמינים אותך להמשיך אתנו, כי לדעתי יש קשר בין שני הנושאים. אני מבקש ממר יעקב ברגר, המשנה לנציב שירות המדינה, לפתוח את החלק השני של הדיון.

תודה רבה. גם אני אתחיל כמו אסתר, כי אין אפשרות, וגם לא נכון, להתווכח עם העובדות. נכון ליום הזה, מול היעדים שהממשלה קבעה, אנחנו בפיגור. בהחלט קיים חשש,

רוורס.

אדוני, תרשה לי, אני חולק עליך. נראה אם אנחנו ברוורס.

אני מבקש לאפשר למר ברגר להתבטא. הוא היה כאן בסבלנות.

ואמשיך להיות בסבלנות. כפי שאמרתי, עם העובדות לא נתווכח. כפי שאמרתי, אכן קיים חשש מסוים, מול היעד שהממשלה קבעה, שלא נצליח לעמוד ביעד של 8% בעוד כשנה וחצי, כפי שמצופה מאתנו. אני מקווה שאתבדה, אני מקווה שיחד כולנו נצליח להפוך את הקערה על-פיה.

בכל זאת, תרשו לי להציג לכם את הפרטים, כי שמעתי שהיתה כלפינו דרישה, בצדק, להציג מה היתה המדיניות, אם בכלל, ומה מתוכה בוצע, מה בוצע באופן חלקי ובמה לא התקדמנו במסגרת המדיניות.

אציג לפחות מה היו העדים, כפי שקבענו אותם לגבי הנושא של ייצוג הולם. ראשית, באופן טבעי נקבע שצריך להגיע להגדלה של היקף המועסקים. אגיד לכם כמה הצלחנו או כמה הצלחנו פחות. שנית, קיבלנו החלטה להגדיל את מספר המועסקים במשרות בדרגי הביניים ובדרגים הבכירים. במסגרת היעד הזה, הנחת היסוד שלנו היתה שככל שיהיו בקרבנו יותר אנשים מקרב האוכלוסייה הערבית בדרגי הביניים ובדרגים היותר גבוהים, הם עצמם ידאגו לזה שיותר ויותר אנשים ייכנסו פנימה למסגרת הממשלתית.

שלישית, איוש המכסות והמשרות לא יהיו אך ורק למתן שירות לאוכלוסייה הערבית, אלא שילוב האנשים יהיה גם במשרדות שמשרתות את כלל עם ישראל. הדבר הרביעי שנקבע היה לנסות להשפיע על פיזור טוב יותר של המועסקים בשירות המדינה, לא שכל האנשים ירוכזו באזור הצפון ובחיפה.

יש פיזור אחר, צריך לומר.

חשוב להציג זאת, וזה כבר נאמר פה: אנחנו נאלצים לקיים את המדיניות הזאת באמצעות שתי החלטות, שבמידה מסוימת סותרות זו את זו: החלטה אחת היא שיש לקצץ בהיקף המועסקים בשירות המדינה. עד 2006, כבר כמה שנים, מדי שנה בשנה אנחנו נדרשים על-פי החלטות הממשלה לקצץ את מספר המועסקים, והתקציב בהתאם. ההחלטה השנייה, כפי שציין מר גרא, וכולנו מודעים לה, היא שצריך להגדיל את היקף המועסקים מקרב האוכלוסייה הערבית. אלו שני דברים בעייתיים, ובמידה מסוימת מקשים לדעתי על העמידה ביעדים כפי שנקבעו.

כפי שאמרתי, נעבור נושא-נושא ונראה מה קרה ב-2004. הנתונים מוצגים לפניכם. לגבי הגדלת מספר המועסקים: צוין כאן שאנחנו במצב של 5.5% ייצוג, משמעות הדבר היא שאנחנו רחוקים ב-2.5% מהיעד. למול ההתנהגות וההתפתחות כפי שאנחנו מכירים אותן מאז 2000, זו בהחלט לא התקדמות מספקת.

עם זאת, אני מבקש לציין שב-2004, מול הנתונים מאז 2000 – כאשר בכל שנה אפשר לומר שהיתה כמעט סטגנציה במספר המועסקים מקרב בני האוכלוסייה הערבית – השנה יש גידול. אומנם זה גידול קטן, גידול ב-0.5%. למען האמת היינו אמורים לעמוד ביעד של 1% לפחות, אם אנחנו רוצים להתקדם לכיוון 8%. עמדנו ב-0.5%. זה אומר שאנחנו לא עומדים ביעדים כפי שאנחנו רוצים. עם זאת, בהשוואה לשנים אחרות, יש כאן התקדמות מסוימת.

לעניין הגדלת מספר המועסקים בדרגי הביניים ובדרגים הגבוהים: כאן אני מוכרח לציין, ואני עושה זאת בשמחה, שהיה גידול יחסית משמעותי בעיני. שוב, כשבודקים זאת על-פי מספר האנשים שמשובצים, לא מדובר בהיקף גבוה. אך עדיין, אני יכול לציין שחל גידול בהיקף של 15% בשנה אחת, בין 2003 ל-2004.

במסגרת המדיניות שלנו קיבלנו החלטה שבהקצאת המשרות לא נקצה משרות נמוכות. נקודה. נהיה מוכנים להקצות משרות אך ורק למשרות שהן בדרגי ביניים ולמעלה מזה. שנית, קבענו שאף-על-פי שעל-פי החלטת הממשלה על קיצוץ, היום צריך ועדת חריגים בממשלה על מנת ללכת למכרז כלשהו – אף-על-פי-כן, כל משרד שמבקש לאייש משרה, לא משרה מיועדת אלא משרה רגילה, יהיה פטור מלעמוד לפני ועדת חריגים, ובלבד שהמשרה תהיה מיועדת למי מהאנשים מהאוכלוסייה הערבית. זה עשה את שלו. שוב, כשבוחנים את המספרים, זה 0.5% גידול, לא היקפים כפי שציפינו שיהיו לנו. בכל זאת, ההחלטה הזאת עשתה את שלה. כפי שאמרתי, כאן חל גידול משמעותי יחסית בשנה אחת.

15%?

גידול של 15% בהיקף המועסקים במשרות בדרגי הביניים ובדרגים הגבוהים, בשנה אחת.

כמה זה במספר?

34 איש.

לגבי פיזור טוב יותר של האוכלוסייה: שוב, אלו לא מספרים מהותיים, אבלך אנחנו רואים פיזור טוב יותר מאשר בשנה קודמת או בשנים קודמות. חל שינוי מסוים בהיקף המועסקים גם באזורים אחרים. צריך לזכור שכאן יש סיבות אובייקטיביות: לאנשים לא קל לבוא, ומי שגר בצפון לא קל לו לתפקד בירושלים דווקא. על מנת להקל בעניין הזה, קיבלנו החלטה לשפר את תנאי השירות של כל מי שירצה להיות מועסק אצלנו, כמובן אחרי שהוא מתקבל לעבודה. אנחנו מאפשרים תנאים טובים יותר מאשר לאחרים בתחום השכירות. יש כאן התקדמות מסוימת, קטנה מאוד, לא מספקת.

לגבי היעד הנוסף, תפקידים שלא רק משרתים את האוכלוסייה הערבית, כאן יש שינוי מהותי מאוד. שמעתי כמה הערות צודקות שלכם, זה נכון לגבי איוש במשרדים מסוימים. אני מודה שהכיוון היה הפוך: לא לשבץ את האנשים רק על מנת לשרת את האוכלוסייה הערבית, אבל אני בהחלט מוכן לקבל את הביקורת שאם אין אנשים ערבים ברישום האוכלוסין, שאמור לשרת את האוכלוסייה הזאת, זו בהחלט תקלה. אני יכול לומר לכם שבמשרד הפנים, יחסית, בהשוואה למשרדים אחרים, היקף המועסקים הערבים סביר. אני מדבר על כל משרד הפנים.

איך? מי יש במחוז חיפה? זה מחוז שלם, ויש אחד פליט מהצבא, סגן אלוף. באמת.

אני מדבר על הסך הכול במשרד הפנים.

אני ממחוז חיפה. במשרד הפנים יש מועסק אחד, שהוא סגן הממונה על המחוז. הוא בא מהצבא. הוא לא מועסק, הוא הונחת שם, לא חשוב. בחור נחמד, אבל אין שם עובדים במחוז הזה. אני לא יודע מאיפה אתם יודעים את הנתונים.

אני לא מתווכח לגבי הנתון הספציפי.

ראש המועצה כפר קרע, בטבלה של המשנה לנציב יש במשרד הפנים 340 עובדים ערבים.

צריך לדבר על זה. איך האנשים האלה מגיעים לשם? 5% מהאוכלוסייה הערבית מגיעים לשם, ו-95% מהאוכלוסייה הערבית לא מגיעים בכלל. צריך לתת את הדעת על הפיזור הזה.

אתם מדברים על מועסקים, ראיתי שרוצים להגיע ל-8%. אבל 98% מהאוכלוסייה הערבית לא יכולה להגיע לשום משרד במדינת ישראל, כי היא לא מזוהה. כל מי שמקבלים הם מי שמזוהים – ליכוד, מערך, לא יודע מי.

זה קורה לא רק אצל הערבים.

אדוני ראש המועצה, בוא נאפשר למשנה לסיים דבריו.

צריך לחקור את הדבר הזה. תבדקו את האנשים שעובדים. כתוב כאן: בדווים, דרוזים, צ'רקסים, וגם ערבים. זה לא נחמד. כל כך לא נחמד, העסק הזה.

אתייחס להערה שלך אחר כך, אני מקווה שלא אשאר חייב תשובה. לעניין אי-העסקה מול המגזר הערבי, התייחסתי לנושא הזה. מעבר לזה, ייתכן מאוד, כפי שאמרת, שיש מקומות מסוימים שבהם מערכת הציפיות היא מוצדקת. אם הנתון הוא כפי שאתה מציג אותו – אני לא בקי ברמה של כל יחידה ויחידה במשרדים. אז אני לא מתווכח אתך.

זה חשוב מאוד. כל מי שנפלט מהצבא ואין לו תעסוקה, מנחיתים אותו במשרד ממשלתי, מהמגזר הערבי.

מאחר שחזרת על זה פעמיים, אני מוכרח להשיב לך על כך לפחות פעם אחת. הטענה שלך שאדם בשירות המדינה משתבץ רק לפי צבע הכרטיס המפלגתי שלו, או הוא מונחת – בכל הכבוד, אני לא מקבל את הטענה הזאת, אני שולל אותה. כל אדם שמתקבל לשירות המדינה עובר מכרז, מתמודד. אין פה שום סיבה אחרת לקליטתם של העובדים. אני מציע, לא להשתמש בסיסמאות.

לא נשתמש בסיסמאות. אז אולי מישהו יבדוק את המכרזים, איך הם מתנהלים, מי מגיע אליהם, מה התנאים? תבדקו את זה פעם אחת. אולי תבדקו את אלה שנכנסו לשירות המדינה? מי אלה בדיוק? מי האנשים האלה? מי לא נכנס?

אספר לך סיפור שחוויתי על בשרי. ב-1996 הלכתי למכרז בלוד, קצין מחוז. בסוף נשארו שניים. לא אגיד שהייתי הכי חכם, הייתי הכי בקי בנושא של שלטון מקומי. בסוף לקחו את האחר. העסק הגיע עד ראש הממשלה. בערב הייתי הראשון, בבוקר הייתי השני. הלכתי למבקר המדינה, הלכתי לכל העולם, אבל זה לא עוזר.

ברשותך, אני יכול להגיד לך שהיום, ב-2005, בוועדת המכרזים לא מתחילים את העבודה לפני תדריך, והדברים גם מפורסמים. כשיש בן לאוכלוסייה הערבית מול עובד אחר, והנתונים שווים, צריך לבחור בבן האוכלוסייה הערבית. זה כתוב שחור על גבי לבן בכל הפרסומים שלנו.

יש לך סיפור כזה שקרה בפועל?

שיבוא לכפר שלי. מי שמנהלת את בית הספר משתייכת למפלגה מסוימת, זה מכור מראש.

סליחה, אנחנו בוועדת הפנים, לא בתמרה, בכל הכבוד. לא מדברים בלי רשות, בכל הכבוד. אנחנו לא ברחוב. המשנה לנציב מדבר. הוא יסיים.

גאלב, כואב לו, מה אתה מפסיק אותו.

אז בכבוד הראוי.

יש כבוד.

יש כבוד גם למדבר, לא רק למי שרוצה לדבר. אחרי שאדוני מסיים יבוא כבודו ויגיד מה שהוא רוצה. גם אם כואב, אנחנו לא עובדים לפי כאב, אלא גם לפי נורמות חיים. גם לי כואב.

גם לי כואב. בקרב האוכלוסייה הלא יהודית המועסקת בשירות המדינה, 90% ערבים ו-10% נוספים הם דרוזים, בדואים או משהו אחר.

דרוזים ובדואים הם ערבים.

בסדר, עשינו חלוקה.

סליחה, הדרוזים לא ערבים. הם החליטו שהם לא ערבים. אל תחליט בשבילם.

לא כולם.

סליחה, בכל הכבוד, זה לא "סיכוי" כאן. הם החליטו, הם מבקשים מכרזים לדרוזים בנפרד. זה מעוגן בהחלטת ממשלה. זה ששלהם שלהם ושלהם שלנו,

אז למה הם נכנסים למכרזים של הערבים?

מה עושה השלטון המקומי? שלהם שלהם ושלהם שלנו. מה הוא עושה? אבל יש מכרזים שלהם. זו תביעה שלהם, בהתאם להחלטת ממשלה. המשנה לנציב עובד על-פי החלטת ממשלה, לא על-פי מאוויים שלי ושלך. יש מכרזים נפרדים לדרוזים, ויש מכרזים נפרדים לערבים. זו עובדה.

ויש מכרזים לשני המגזרים יחד.

אולי יש לו תשובה אם יש הפרדה בין דרוזים לבין ערבים. חוקית, אני שואל,

אענה לך. החוק מדבר על האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזים והצ'רקסים, זה מה שכתוב בחוק. כולם חלק מהאוכלוסייה הערבית. חלק מהדרוזים לא רוצים, מבחינה פוליטית, להיות חלק מהערבים. מתוך המדיניות של נציבות שירות המדינה, והיינו שותפים לכך, יש כמה מגזרים בתוך ציבור הערבי. למשל, הבדואים לא מיוצגים טוב בדרום, אז צריך לתת להם משרות על מנת שיהיו מיוצגים בדרום. אבל אי-אפשר לדבר על ערבים, בדואים, דרוזים וכו'. מדברים על ערבים שהם אזרחים.

יש הבדל בין מה שאתה רוצה לבין החלטת הממשלה, שהוא פועל על-פיה. יש החלטת ממשלה. אתה רוצה להתעלם מזה? אתה רוצה להיתמם? יש החלטת ממשלה ברורה: יהיו מכרזים לדרוזים. תסתכל בחוזר של נציבות שירות המדינה: כתוב שם "המכרז מיועד לדרוזים".

אני יודע שזה קיים.

אם זה קיים, טפל בזה ברמת החוק ולא בדיון כרגע, עם נציב שירות המדינה, כי הוא פועל על-פי החלטת ממשלה. הוא עובד מדינה. הוא עובד על-פי החלטת ממשלה, בכל הכבוד.

אולי ארחיב אחר כך.

אגיד כמה מילים לגבי העתיד, מה תוכנית העבודה. בהחלט נתבקשתי להסביר זאת, ואני גם חושב שמחובתי למסור זאת. קודם כול, ברור שהחלטות הממשלה שמדברות על עמידה ביעדים הן החלטות מחייבות מבחינתנו. אנחנו מתכוונים לעשות הכול על מנת לעמוד בהן. לצורך שיפור היכולת שלנו לעמוד בהחלטות הממשלה אנחנו יזמנו, עם המועצה לביטחון לאומי, הצעת מחליטים, שתובא לוועדת השרים שבראשה ראש הממשלה. ההצעה היא להמשיך קודם כול את הקצאת המשרות המיועדות, כי השנה היא היתה אמורה להסתיים. אנחנו עומדים על זה שהקצאת המשרות תימשך.

גם ביקשנו, במסגרת הצעת המחליטים, להגדיל את ההיקף מ-37.5% משרות מיועדות ל-75% משרות מיועדות. אני פונה ליושב-ראש: נשמח לקבל את סיוע הבית הזה, על מנת שהממשלה אכן תקבל החלטה בנושא של הקצאת המשרות, בהיקפים כפי שהצענו.

הואיל ואנחנו מכירים את החברים באותה ועדה, אנחנו פנינו לכל השרים הרלוונטיים, ביקשנו את הצטרפותם, יש לנו התחייבות שלהם להצטרף להמלצה שלנו. אנחנו מודעים לקשיים הכלכליים הקיימים, אבל אנחנו חושבים שזה מחייב, על מנת לשפר את יכולת הממשלה והמשרדים לעמוד ביעדים.

אנחנו נמשיך באותה הקלה שסיכמנו עליה בנושא של ייעוד משרות על-ידי המשרדים – כל משרד שייעד משרה שלא מתוך המשרות המיעדות אלא מתוך המשרות הקיימות, כאשר אדם פורש, למשל, ורוצים לאייש את המשרה – אם הם ירצו שלא לעבור ועדת חריגים, והיום אין הרבה סיכוי לכך, הסיכוי שלהם יהיה שהם יבקשו לאייש את המשרה כמשרה מיועדת, ואז זה ברור שזה ייכנס למשרות הצבועות, ולא יהיה ניתן לבטל אותן בהחלטה מקומית, גם לעתיד לבוא. הכוונה היא ליצור מאגר משרות גבוה בהרבה מן הקיים כיום.

הדבר הנוסף שאנחנו מתכוונים להמשיך בו ברמת המדיניות, הוא המשך הקצאת המשרות המיועדות לדרגי הביניים ולדרגים הגבוהים יותר. נוסף על כך, בנושא המכרזים, ויש כאן כמה חברים שמודעים לעניין, ואני אומר זאת גם לך, זוהיר יחיא, יש נתונים שמוכיחים שכאשר החברים מבני האוכלוסייה הערבית מתייצבים למכרזים מידת ההצלחה שלהם לא נמוכה יותר מאשר בקרב היהודים. אני מדבר על מכרזים שפתוחים לכל אזרחי מדינת ישראל. כרגע אין לי נתונים לגבי 2004, זה נמצא בהכנה, אבל ב-2003 מה שקרה הוא שהיתה ירידה מסוימת בהיקף האנשים שהגישו מועמדות למכרזים, אף שמידת ההצלחה שלהם היתה לא פחותה ואף גבוהה יותר מאשר בקרב היהודים שניגשו למכרזים.

אני אומר זאת כאן, להבדיל ממה ששמעתי בנושא התעסוקה. קודם כול, בשירות המדינה כשבוחנים את רמת ההשכלה של העובדים מהאוכלוסייה הערבית, רמת ההשכלה שלהם גבוהה יותר מזו של המועסקים בקרב האוכלוסייה היהודית. היא גבוהה יותר באופן משמעותי. לכן ודאי שאין שום סיבה בעולם שהאנשים לא יתקבלו לעבודה. ולמרות זאת הנתונים הם כפי שהם.

הואיל וקיבלנו החלטה לשנות את האתר שלנו, אתר הנציבות, הוחלט שהמכרזים שלנו יפורסמו גם בשפה הערבית. אומנם אנחנו מפיצים את המכרזים שאנחנו מפרסמים גם לכל מיני ארגונים, ומבקשים מהם לסייע לנו על מנת שהמידע על המכרזים יגיע לאנשים שעשויים להיות רלוונטיים למכרז. יש פה התקדמות מסוימת בעניין, היא לא מספקת, ואנחנו מאמינים שפרסום גם בשפה הערבית – ואגב היא חובה – באתר שלנו יסייע לכל מי שפותח מחשב, והוא יוכל להגיש מועמדות.

הוא יקרא גם בעברית.

אם לא, הוא לא ילך למכרז.

הרי כתוב שם שתיים או שלוש שפות. מה, אם הוא לא יודע עברית, זה יעזור לו לקרוא את זה בערבית?

היתה כלפינו טענה, וחשבנו שהיא נכונה.

אתה חושב שאם אתה מתרגם את זה לערבית אתה עושה לי כבוד? אני לא מחפש את הכבוד הזה.

זה נחוץ, אבל בעיתונות, לא רק באתר.

זה לא עניין של כבוד. אני אומר לך שהמידע לא מגיע.

אמרת עוד דבר שמעניין אותי.

אגב, אני סיימתי. אין טעם לעבור על הנתונים. הם כולם לפניכם.

קודם כול, תודה. אולי אקדים ואומר, לפני שאאפשר לחברים לדבר: הבעיה היא אמון. אני מדרבן אנשים לגשת למכרזים שאתם מפרסמים.

יש דברים שאין סיכוי.

הם אומרים שחבל על הזמן שלהם, שצריך ללכת לירושלים לריאיון ולמלא טפסים, ואין טען. יש בעיית אמון. אנשים חושבים שהמכרזים תפורים למיוחסים ולאחרים.

למפלגות.

תצטרף למפלגה, תהיה מיוחס.

את זה לא אעשה אף פעם. עד שהשתחררתי ממפלגות, אני מרגיש כל כך טוב. רק כשהשתחררתי מהמפלגות נהייתי ראש מועצה. קודם הייתי כלום.

יש בעיה אמיתית, כדאי שתבחנו זאת, איך להקטין את הבעיה, כי יש בעיית אמון. אנשים רואים ניסיון של אחרים, ויש בעיה. האנשים לא ניגשים למכרזים. אנחנו מנסים לדרבן אותם ולעודד אותם וללחוץ עליהם כדי שינסו. יש בעיה.

על כל משפט שאמרת אני יכול להגיד הרבה דברים. אני רוצה לקחת את המשפט הזה שרמת הערבים לא פחותה מרמת היהודים. ליהודים יש מרחב של הצעות. האנשים הטובים הולכים לצבא, לדברים אחרים. אנחנו, כדי לגשת למכרז של המדינה, האדם צריך להיות סופרמן, כי הוא יודע שכדי להתמודד עם האנשים האחרים הוא צריך להיות כזה. ודאי שאדם ממוצע לא ירצה להגיע, כי הוא יודע שבלאו הכי הוא ייפול. וגם אלו שאין להם תמיכה מתוך המכרזים, גם הם לא יגיעו.

מי מגיע? זה שיש לו תמיכה, ולפעמים אתה מסמפט אותו כי לחשו לך שהוא נחמד, ואתה מתחיל להרגיש שהוא נחמד, או שהוא באמת סופרמן. יש ערבים בודדים במשרדי הממשלה שהם חזקים מאוד – כי הם נכנסו בכוחות עצמם. אבל השאר לא נכנסו בכוחות עצמם. יש מעטים כאלה. השאר נכנסו בטריקים שאנחנו מכירים.

יש הרבה ערבים ברמה גבוהה, אתה לא רואה אותם, כי הם לא רוצים להיעלב בפני הוועדה. הרי בסוף מישהו שהוא חמש דרגות פחות מהם יקבל את המכרז. ניגשתי פעם אחת למכרז, הייתי במכרז, וידעתי מיהו זה שמקבל את התפקיד במקומי – רמה פחותה ממני בעשרים דרגות. אלך לשם כדי להעליב את עצמי? אעדיף לעבוד בחקלאות. אני הולך לחממה, קוטף מלפפונים. עדיף לי מלעמוד במצב המעליב הזה.

הרמה של הערבים לא פחותה, בהרבה דברים. כשיתאפשר להם המרחב, תראה אותם עוד יותר. אני לא חושב שיש שכל אחד יותר מאחר. על זה לא צריך להתווכח. אתה לא צריך להיות מופתע מזה. זה לא משהו שצריך לספר אותו כאילו יש בו משהו חדשה.

תודה.

אני רוצה לומר שלושה או ארבעה משפטים. אמרת קודם שעידוד קבלת ערבים לעבודה, כמגמה, נוגד את הקפאת התעסוקה. המסקנה היחידה שלי מהמשפט שלך היא ששרים במשרדים מסוימים מוכנים, או מעדיפים לפעמים, לא לקבל עובד ערבי גם אם עובד יהודי יוצא מהשירות. כי אם לא, אם שמקפיאים – יש הקפאה של מצבת עובדים והמקור הוא קבלת עובדים ערבים – אם אין אפליה, הרי אין סיבה לא לקבל עובד ערבי. אז להיפך: זה משלים את זה. המסקנה הזאת קצת עצובה לי.

אם היא נכונה.

אם היא נכונה. כי אם לא, אם יש הקפאת עובדים היום – כלומר שירות המדינה לא יכול לקלוט עוד עובדים – אז הנה, יש פתח לקבל עובדים.

אין הקפאה מוחלטת, יש ועדת חריגים.

כן. ובכן, מעדיפים ללכת לוועדת חריגים ובלבד שלא לקבל עובד בעל כישורים גבוהים יותר – כך אתה אמרת, אני מצטט אותך. זה נשמע לא טוב.

כאן אני רוצה להציע לך דיל. אני מציע לך לחשוב אם כדאי לך לאמץ אותו. היושב-ראש אמר, וכולם כאן אמרו, שהבעיה היא בעיית אמון. אגב, לא רק עם נציבות שירות המדינה. אנחנו רואים את זה במשך כל הדיונים בנושא ועדת אור. ועדת אור אומרת את זה. יש משבר אמון חמור. לא הייתי אומר שזה משבר אמון, אלא המשבר הלך והעמיק.

כשאתה לא עומד ביעדים שהממשלה מצבה לך, חוסר האמון גדל. למה שיאמינו לנציבות? לכן, ראשית, בוא תציג תוכנית עבודה, אם יש לך, שמראה מתי אתה מגיע ל-8% - כי בשלב זה אתה בפיגור נוראי, אלא אם בשנה הקרובה הנציבות תכפיל את העובדים הערבים ובסקטור הלא רפואי תשלש אותו כמעט. יפה מאוד שהמטרה לקחת 35 נבחרים או 36 נבחרים – אצלנו היהודים יש ל"ו צדיקים – כאלה שהם פותחי דלתות לערבים אחרים. אבל לא זאת המטרה. הייתי מציע לך לעשות את זה.

כמות העובדים הערבים הנמוכה – יש לכך צד אחד שוועדת אור לא נגעה בו. זה משליך על איכות השירות של הסקטור הממשלתי את הציבור. כי אם יש פחות עובדים ערבים מהשיעור שלהם באוכלוסייה, השירות שהם מקבלים פחות טוב. עכשיו גם מנסים להכניס אותם לתפקידים שאינם ערביים, במירכאות. אגב, בעניין הזה שמחתי לשמוע את הערת גב' דומיניסיני, שאת מנסה לשפר את איכות הסניפים.

הייתי מציע לנציבות שירות המדינה שתוכנית העבודה תהיה מיוסדת גם על בדיקה של איכות השירות של משרדי הממשלה את האוכלוסייה הערבית מול האוכלוסייה הכללית. כי אחרת יש פגיעה בשירות המדינה. אני חושב שבזה סיכמתי את עיקרי דברי.

תודה רבה, חיידר עלי, דקה או שתיים.

אדוני היושב-ראש, יש ציבור שמחכה בחוץ.

אני מצטער, אני מנסה לחתוך.

אני מכיר את יענקל'ה הרבה שנים.

עשה לי טובה, זה לא עניין אישי.

קודם כול, דיברת על קיצוץ והקפאה. ההקפאה והקיצוץ הם רק לאזרחים הערבים, כי בשנת 2004 נתקבלו 249 עובדים ערבים ונתקבלו 4,668 יהודים. זה מצוי בדוח. לכן ההקפאה היא רק לגבי הערבים. שנית, דיברת על העניין של דרגי ביניים. יש עלייה של 0.5% בשנה האחרונה. זה רק בגלל קליטת עובדים מחברות כוח אדם, שכולם בדרגות נמוכות. שלישית, אצלנו ב"סיכוי" יש 2,000 קורות חיים של אנשים מעל תואר שני, גם בעלי מקצועות חופשיים, שמוכנים לעבוד בכל מקום בתנאי שהוא שהולם את הכישורים שלהם.

יש לי שלוש הצעות קצרות. קודם כול, צריך להקים ועדה בראשות שופט, ובהשתתפות חברי כנסת ומומחים, למה לא מיושמים החוק הזה והחוק שמבטיח ייצוג הולם לאזרחים ערבים בדירקטורים של החברות הממשלתיות – ששם ראש הממשלה קבע שבאוגוסט 2004 יהיו 105 דירקטורים, ועכשיו יש רק 50 דירקטורים, אחרי שנתיים. ועדה שתבדוק למה אין יישום. שנית, צריך שנות את המנטליות של הפקידים, כי הכוח הפוליטי והביצועי שלהם גדול משל השרים. כל כמה חודשים יש שר חדש. הפקידים קבועים. שלישית, צריך להקים בנציבות שירות המדינה אגף נפרד שמטפל בכל הסוגייה של ייצוג האזרחים הערבים. אני יודע שיש ביקורת על זה, אבל יש לנו הצעה סדורה, אפשר לדון ולשפר.

קודם כול, אין עוררין בנושא האמון.

כמה עובדים ערבים יש בשירות?

שלושה, מתוך 170 עובדים.

כאן מתחילה הבעיה.

היושב-ראש התייחס לזה בתחילת הדברים.

ביקשנו ממר ברגר לשמש דוגמה. הוא הבטיח לשמש דוגמה.

בנושא האמון, הואיל ואנחנו מודעים לבעיית האמון בעניין הזה, אני אומר עוד פעם: צריך גם לשפר את האמון בצד שני, ואולי פה אני מבקש לפנות דווקא לציבור שנמצא פה, כי אתם יכולים לשנות גם את העניין של האמון. כפי שאמרתי, אפשר להתבסס על נתונים מוכחים, שכאשר האנשים מגיעים למכרזים הם מצליחים, זאת עובדה. להישאר עם הטענות לאורך שנים, זה לא ישפר את המצב שלנו.

לגבי ההערות של מר דני גרא, המסקנה שלך לא נכונה, לדעתי, הכוונה למסקנה לגבי המדיניות וההתנהגות המשרדים. עם זאת, אני מבקש לומר גם לך, אדוני: היום אנחנו כאן כי אנחנו מציגים את התמונה הכוללת, אבל אשמח מאוד אם תדאגו שלוועדה המכובדת הזאת יובאו גם נציגי המשרדים, המנכ"לים והשרים, ויסבירו מה כל אחד מהם עושה על מנת לעמוד בחוק הזה.

תודה רבה. ברשותכם, קודם כול אני רוצה להודות גם לאסתר וגם ליעקב על הופעתם בפני הוועדה. יש לנו המלצות, אבל מקוצר הזמן לא אקריא אותן כרגע. אני לא רוצה שהוועדה הבאה תחכה בחוץ. נצרף לפרוטוקול את ההחלטות. אני רוצה לומר דבר אחד: עכשיו התפרסם מכרז לסגן מזכיר הכנסת. כתוב שם שזה מיועד לערבים, דרוזים וצ'רקסים. אני מציע שתבדוק את זה, בלי להיכנס לפירושים נוספים. תודה רבה לכולם.



הישיבה ננעלה בשעה 12:20.



המלצות

1. מומלץ כי הוועדה תחליט כי יעד סגירת הפערים בתחום התעסוקה הינו כי, תוך 5 שנים תושווה רמת האבטלה הממוצעת של כלל היישובים הערביים בכל אזור בארץ עם הממוצע באותו אזור.

2. נציבות שירות המדינה מתבקשת להציג לוועדת הפנים תוך חודשיים תוכנית עבודה מפורטת ליישום מלוא החלטת הממשלה 1402 לפי המועדים שנקבעו בה.

3. נציבות שירות המדינה מתבקשת להציג בתוכנית העבודה הנ"ל אמצעים ישימים להתמודדות עם:

1.3 השוואת ממוצע מדרג עובדי המדינה הערביים עם ממוצע עובדי המדינה תוך 3 שנים.

3.2 יישום יעדי החלטת הממשלה 1402 על הסקטור הלא רפואי (רופאים ואחיות) בשירות המדינה.

3.3 השוואת איכות השירות של משרדי הממשלה השונים לאזרחים ערביים ביחס לאיכות השירות לכלל האוכלוסייה על פי סקר עצמאי רב-משרדי במטה המשרדים ובשלוחות.

3.4 מיעוט עובדי מדינה ערביים (שאינם בסקטור הרפואי), שעיסוקם בכלל האוכלוסייה ולא רק באוכלוסייה הערבית.

4. תעסוקה

4.1 על שירות התעסוקה ביחד עם משרד התמ"ת להציג לוועדה תוך 3 חודשים תוכנית עבודה שיעדה הינו, השוואת רמת האבטלה הממוצעת של כלל היישובים הערביים בכל אזור בארץ עם הממוצע באותו אזור תוך 5 שנים.

4.2 על תוכנית העבודה הנ"ל להתמודד בין השאר עם פיתוח מקורות תעסוקה, תעסוקת נשים, תעסוקת אקדמאים, הכשרה מקצועית וכו'.