כנסת פתוחה

צמצום פרוייקט לאיתור וגיוס נערות לצה"ל

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
28.8.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 208
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום ראשון, כ"ג באב התשס"ה (28 באוגוסט 2005), שעה 11:30

צמצום פרוייקט לאיתור וגיוס נערות לצה"ל

חברי הוועדה: ענבל גבריאלי – היו"ר
יולי תמיר

יצחק קרונר – ממונה על נוער וחניכות, האגף להכשרה מקצועית
חיותה שנבל – מנהלת השירות לנערות וצעירות – משרד הרווחה
ליליאן שפרן – מפקחת בשירות לנערות וצעירות
סא"ל גדי אגמון – סגן ראש מינהל הגיוס
מיכאל הוברמן – מנהלת האףג לרווחה המשפחה – ויצ"ו
אביטל בלומנטל – יו"ר האגף לרווחה המשפחה בקהילה
אילנה שטרנהל – מנהלת האגף לניהול החינוך והוראה – רשת עמל
נחמה שני – מנהלת עמל תל-אביב
עו"ד קרן גייר – הרשות לקידום מעמד האישה
עדי כנרת סיון - תלמידה שסיימה את הפרוייקט

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בע"מ
צמצום פרוייקט לאיתור וגיוס נערות לצה"ל

בוקר טוב לכולם. אני מתנצלת על העיכוב, פשוט חברת-הכנסת יולי תמיר שביקשה שנקיים את הדיון, התעכבה. ניסינו להמתין. אבל אנחנו נתחיל בלעדיה והיא תצטרף אלינו בהמשך.

היום אנחנו עוסקים בפרוייקט לאיתור וקידום נערות שמבחינתי זה שם יפה שמי שלא מכיר ולא יודע, לא ממש יצליח לאתר במה בדיוק מתעסק הפרויקט הזה. עכשיו השירות בצה"ל מעבר להיותו חשוב מבחינת החובה האזרחית, מבחינות רבות נוספות, ערכיות נוספות.

מבחינתי זהו שלב מאוד קריטי מבחינה חברתית. אני מוכנה אפילו לומר הנקודה האחרונה, התחנה האחרונה בשרשרת שאנחנו מתחילים אותה בגן הילדים, דרך בית-הספר ועד התיכון. השירות בצה"ל הוא הנקודה האחרונה, התחנה האחרונה שבעצם נותנת לנו הזדמנות להשתלב. נותנת לנו הזדמנות להיות חלק נורמטיבי מהחברה. או במלים אחרות, פשוט להיות כמו כולם.

השירות בצה"ל, אם מתגייסים, אם לא מתגייסים, אם מתגייסים ואיך עוברים אותו, אני חושבת שהדבר הזה שנראה עניין של מה בכך עבור חלק מאתנו, עבור חלק אחר, זו הנקודה הקריטית שעל-פיה יוכרע אם נהיה חלק. שוב כמו שאמרתי מקודם, חלק נורמטיבי מהחברה. האם נקיים מסלול חיים תקין מבחינה חברתית או שנהיה בשוליים אם בכלל.

עכשיו אם נרצה ואם לא נרצה בוודאי שבכל חברה ברת דעת, בכל חברה שמורכבת מאנשים ברי-דעת, או לפחות רובם, אין רצון כזה, אין רצון לשוליים, אין רצון לקליטה כזו של אנשים ממרכז החברה אל השוליים. אבל העובדה היא שזה קורה.

אם צריך להצביע על איזה שהיא סיבה למה ואיך קורים הדברים האלה ואיך נדחקים, או לצורך הדיון שלנו, נדחקות אותן נערות אל השוליים ולא מצליחות בלי עזרה שלנו לעבור את אותו מסלול חיים רגיל.

בדרך כלל נסיבות החיים הללו שדוחקות אותן לשוליים, זה מצוקות חברתיות שבאות קודם כל מהבית, מצוקות משפחתיות, הרבה פעמים עוני מוביל לזה. והרבה טראומות שהן חובות בתוך המשפחה. ואז אנחנו נגררים למסלול של עבריינות, של בריחה מהבית, של מצוקות וחשיפה לטראומות אחרות.

אוכלוסיית היעד שאנחנו דנים בה היום זו אוכלוסיית של הפרוייקט, עד כמה שאני יודעת, הן נערות בנות 17.5- 19.5 שבעצם המטרה שלנו, אני אומרת, החובה שלנו כחברה, של כל חברה בכלל, זה לצמצם את השוליים, בד בבד לדאוג שבאמת לא תהיה פליטה נוספת מן המרכז אל השוליים.

המטרה שלנו זה לקחת את השוליים האלה ולצמצם אותם, אוכלוסיית היעד שאנחנו מדברים עליה היום, היא הנערות הללו שקיבלו פטור מגיוס לצה"ל ואנחנו פשוט רוצים להוציא אותן מהמצוקה האישית, המצוקה המשפחתית, האבטלה, להחזיר אותן אל המסלול ואנחנו עושים את זה בשלב, כמו שאמרנו, התחנה האחרונה.

יש פרוייקט בן תשעה חודשים שהוא מתקיים בשמונה בתי-ספר ברחבי הארץ. משהו רע קרה עם הפרוייקט ולפיכך אנחנו כאן. אנחנו נתחיל עם יצחק קרונר, ממונה על נוער וחניכות האגף להכשרה מקצועית, משרד התמ"ת.

אנחנו ממונים על חוק החניכות וחוק עבודת הנוער שזה נותן הכשרה מקצועית לבני-נוער שהם לא ממשיכים חוק לימוד חובה וכן הלאה. הם מגיעים למסגרות של האגף והעדיפות הראשונה לפיכך היא לבני-נוער שמשלבים לימודים ועבודה.

הפעולה הזאת של הכשרת נערות היא לא במסגרת, לא חוק החניכות ולא חוק עבודת הנוער, אבל עשינו אותה, כי אנחנו בהחלט מסכימים לכל הדברים שאמרת פה, פעולה חשובה מאוד.

מה שקרה בשנה האחרונה, קיצצו במשרד שלנו 4,000 שעות. שעות, מקבלים ממערכת החינוך זה שעה שבועית שנתית, זה הרבה כסף, זה נשמע 4,000, אבל תכפילו כל שעה ב-5,000 ש"ח.

ואין לנו מקום. ואז אנחנו צריכים לקבל החלטות, או לקבל למסגרות בנות שעוד לא קיבלו את ה-12 שנות לימוד שלהן, ובנים שלא קיבלו את ה-12 שנות לימודים שלהם. או לקבל בנות שכבר קיבלו 12, קיבלנו את הצ'אנס, זה אותו רקע.

וההחלטה היא מאוד קשה ופשוט היה קיצוץ תקציבי. היו דיונים במשרד, הם לא נעשו כלאחר יד ויש לנו גיבוי בהחלטה הזאת למנכ"ל המשרד, רענן דינור, הוא כתב אותה.

אין לי מה להוסיף. אני באמת חושב שזאת פעולה חשובה מאוד ופשוט אין לנו יכולת להפעיל אותו.

או-קיי, כמה בנות לא התאפשר לכם לקלוט, בנים/בנות?

ארבע כיתות.

וכמה קלטתם?

בערך 200.

סליחה, השאלה אם אתם מקבלים בכלל, או רק לגבי הפרויקט כרגע, כי הפרויקט הזה רק בנות.

כן, אני מדברת כרגע על הפרויקט. אני כמובן לא מזלזלת. זאת אומרת, שהטרחת אותך עד הלום, כדי שתבוא ותאמר לנו, שוב, האצבע לא באופן אישי כלפיך, כדי שתבוא ותאמר, "קיצוץ".

עכשיו, על כמה כסף אנחנו מדברים?

כל כיתה, אני מעדיף לדבר במונחי כיתות. כל כיתה עולה בערך חצי מיליון ש"ח. זאת אומרת, ארבע כיתות, זה שני מיליון ש"ח בערך.

טוב, האמת שבאופן מפתיע גם לי אין מה לומר. אם באמת במשרד התמ"ת מוכנים בשביל של שני מיליון ש"ח, ואנחנו יודעים בדיוק את התקציבים שמסתובבים בכל משרד ומשרד ממשלתי, אם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר של בין 80 ל-100 נערות. ועוד פעם, אנחנו מדברים רק על הנערות, לא לתת להן את ההזדמנות האחרונה שבאמת יש להן.

משרד הרווחה.

הפרויקט זה חלק מכל הפיתוח השירותים שהשירות עושה במסגרת הטיפול בנערות. השירות לנערות זה שירות שמטפל בנערות בגילאי 13 עד 25. נערות ממגזרים שונים ולרוב ממצבי מצוקה שונים על פני רצף, מנערות בסיכון עד לנערה מצוקה קשה, עם כל המאפיינים.

קבוצת הנערות שאנחנו מדברים עליהן כרגע, אגב השירות בכלל, מטפל מתחילת 2005, 17 אלף נערות במצוקה היו בטיפול השירות. ככה להשכלה כללית. עכשיו הקבוצה שאנחנו כרגע מדברים עליה היא קבוצת נערות שבאמת חלקן היו קודם בטיפול השירות, חלקן רק אותרו באמצעות לשכות הגיוס, זו קבוצת נערות שכשהן יגיעו ללשכות הגיוס אחרי קבלת צו ראשון, הן יקבלו בעצם את כרטיס של העצור, מכאן והלאה הן קיבלו את הפטור.

הקמנו באמת בחשיבה משותפת עם הצבא והאגף להכשרה מקצועית שבשעתו היה חלק ממשרד העבודה והרווחה דאז, הקמנו את הרעיון הזה של פרויקט שיאתר את אותן הנערות בעזרת המיון האוניברסלי שיש בלשכות הגיוס, שכל נערה עוברת בצו ראשון.

ואותן הנערות שתקבלנה את הפטור, אמרנו, נבנה עבורן את אותה המדרגה שתכלול את הטיפול הסוציאלי, את ההכשרה המקצועית, את ההעשרה האישית וכמובן טיפול פרטני/קבוצתי, שלכל כיתה כזאת יש עובדת סוציאלית. ולאחר במשך תקופה של כתשעה חודשים, אותן הנערות תוכלנה, אם לא נוצרות איזה בעיות חריגות בתהליך, תוכלנה להתגייס במסגרת הגיוס המיוחד לצה"ל וכו'.

עכשיו יש לנו גם את כל המהלך הזה שותף מאוד מאוד משמעותי וזה ויצ"ו, כגוף שנושא הנשים לקידום נשים חרוט על הדגל שלו. הם היו השותפים שלנו בעצם מהיום הראשון שבכלל הגינו את הפרויקט הזה. ובשנים האחרונות הם גם מפעילים אותו, את החלק הטיפולי, את העובדות הסוציאליות.

שכאן יושבת הנציגה שהיא אחראית על כל העובדות, ליליאן שפרן. הם היו מפעילים, בתוקף מכרז, את כל החלק הטיפולי, את כל הצוות של העובדות הסוציאליות כאשר ההתניה בכלל היה לפתיחת כיתה, תהיה עובדת סוציאלית. ללא עבודה סוציאלית לאותן הנערות, לא יכולה להתקיים החלק של ההכשרה המקצועית וההעשרה והן לא יכולות לעבור את אותה מדרגה.

עכשיו יש גם לפרויקט הזה מחקר שהסתיים לאחרונה. יש כאן את הממצאים העיקריים. והגענו עד הלום, כמו שכרגע מר קרונר הציג את זה, עקב הקיצוץ של התמ"ת, בסך-הכל השעות שלו, הפרויקט שלנו נפגע בעצם על-ידי קיצוץ ארבע הכיתות האלה ובאמת אותן נערות שקיבלו.

שאת יודעת שפנו אליכם?

ליליאן תוסיף על כך. אבל נערות שקיבלו את הפטור בלשכת הגיוס אחרי צו ראשון, כרגע אנחנו, כל הגורמים שיושבים כאן ליד השולחן, נותנים להן את הכרטיס העצור שהן לא יכולות להתקדם.

או-קיי, יש לי כמה שאלות. לפני הנתונים, האיתור נעשה רק לאחר קבלת הפטור בצו ראשון או שיש לכם איזה שהיא יכולת, כי הרבה פעמים אנחנו כן יכולים לדעת גם על נערות במצוקה שנמצאות בכל מיני מוסדות וגם על נערות במצוקה שרשויות הרווחה יודעים עליהן.

יש בעצם קשרים משולבים. קודם כל, הכתובת הראשונה היא כמובן לשכת הגיוס, כל לשכות הגיוס בארץ שמשם מקבלים את הפרטים. ויש אותה עובדות נערה ברחבי הארץ שמטפלות בנערות מקצוע ויודעות כל דבר. שיש היום נערה בגיל המתאים וגם עלולה גם לקבל את אותו פטור.

היא תהיה חלק מהפרויקט גם אם היא עוד לא היתה.

בוודאי. אבל היא עוברת את התהליך הזה. היא צריכה כבר לעבור את השלב הזה בלשכת הגיוס, אז היא יכולה להתקבל לפרויקט. הפרויקט הזה הוא חלק אינטגרלי מכלל השירות במדינת ישראל.

טוב, עכשיו לגבי הנתונים. מופיעים במסמך נתונים של חמש-שש האחרונות עכשיו יש כאן איזה שהיא עלייה, האחוזים הם לא מאוד גבוהים. אבל אם ננסה לצאת משימוש בנתונים ובמספרים, אז באמת כל אחת כזו שלא מגיעה, מבחינתנו זה קריטי.

אז מעבר לזה שיש עלייה במספר הבנות שעזבו את הפרויקט.

נכנסו, התחילו.

כן, נכון, אבל יש גם עלייה, מה שמעניין אותי יותר, זה העלייה במספר הבנות שעזבו. אבל מה שאני רוצה לדעת למה הן עוזבות ולמה מתוך אלה שמסיימות, לא כולן מתגייסות.

אולי בזה באמת ניתן לליליאן שהיא עוסקת בזה ישירות והיא תיתן את התשובות.

כיוון שאני חושבת שהנקודה החשובה שצריך לקחת בחשבון, אנחנו לא עושים תהליך מיון.

לא, אבל נקודת המוצא היא ש-100 אחוזים מתוכן לא מתגייסות. ובעזרת הפרויקט אנחנו מגיעים לגיוס של 85 אחוזים.

בדיוק, לזה התכוונתי. אבל אני רוצה להגיד עוד משהו שחשוב והוא מאוד בסיס לכל, אנחנו לא עושים תהליכי מיון לנערות. כל נערה מלשכת הגיוס או מהקהילה שיש לה פטור ורוצה להתגייס, אנחנו אומרים לה, "אפשרות להיכנס". אנחנו לא עושים תהליכי קבלה, לא מיון ולכן מגיעה כל נערה שאומרת "רוצה אני".

אם תשימו לב, כמעט 10 אחוזים מהנשירה מתוך ה-18 אחוזים שיש לנו לאורך שנה, הן קורות בדרך-כלל בחודש וחצי הראשונים. וזה בגלל שהנערה שמגיעה בעצם מתמקמת ורואה, ויש נערות שלא מצליחות לשרוד את המסגרת. כי המסגרת דורשת בהחלט מחויבות מאוד גדולה.

להגיע כל יום מ-8 עד 15:30 יום יום, וחלקן זה נערות שמגיעות ללא מסגרת, שלא למדו שנתיים, שלוש, שלא היו ללא הרגלי תעסוקה. יש גם נערות שבאות ממקום אחר לחלוטין, אבל חלק מהנערות האלה למרות הניסיון של עבודה, חיזור שאנחנו עושים אחריהן וכל התמיכה, נושרות ולא מחזיקות מעמד.

ולכן כשאנחנו מדברים על 20 אחוזים נשירה, בעיני זה אולי זה נראה נורא הרבה, אבל צריך לקחת בחשבון שבעצם אין תהליך בכלל של קבלה. זה מיוני, ה-15 אחוזים. עכשיו מתוך המסיימות, צריך לקחת בחשבון, בעצם כמעט 85 אחוזים מתגייסות. 15 אחוזים שלא מתגייסות, את שאלת את השאלה הזאת, חלק מהנערות זה נערות שמחליטות שעשו את התהליך, ראו את מה המשמעות של צבא, כי לאורך השנה.

הצבא רוצה אותן והן כבר לא.

כן. יש מצב שנערות עושות תהליך, עושות שבוע גדנ"ע, חוזרות אומרות, "לא מתאים לי, לא רוצה". חלק נושרות, חלק במשך השנה, אירועי חיים, פה חתונה, הריון וכו', נושרות. וחלק קטן מאוד, אני חושבת שהצבא, למרות כל התהליך שהן עשו, עכשיו חשוב לציין כי הנערה שמקבלת פטור לא ממשיכה את תהליך הגיוס. ואז כשהיא חוזרת לפרויקט, נפתח התיק מחדש.

ואז קורה שואלים נערות שפתאום יש בעיות רפואיות שבכלל לא ידעו עליהם. נפשיות, פיזיות, שלא עלו בנתונים הראשונים ואז הצבא אומר, "אתם לא יכולים לגייס אותן כיוון שהיא בבעיה מסוימת".

אני חייבת להגיד לזכות מינהל גיוס שיש לנו מה שנקרא את האפשרות של חריגות. באמת כל נערה שאנחנו חושבים שלמרות הבעיה, יכולה. אנחנו עושים שיתוף פעולה ומבקשים חריגה, ואז הצבא מאוד הולך לקראתנו. אלא במקרים של דברים מסוימים.

יש נערות שלא מצוין וזה קצת אני חושבת קצת פספוס, של נערות שבגלל נגיד מחלה פיזית, יש לי נערות שתיים-שלוש כאלו, שמתנדבות. ואז הן מתנדבות והצבא מאפשר לנו את האפשרות.

מבחינת נתונים 5 אחוזים, כמעט 70 אחוזים יוצאים קדם מקצועית. שוב, חשוב לציין, הנערות שלפעמים באות ללא השלמת השכלה, אם דיברת על 12 שנות לימוד, הרבה מהן לא סיימו 12 שנות לימוד. בעיות עם לקויות ל מיד המאוד קשות. חלק מהנשירה שלהן מסגרות זה על רקע ליקוי למידה מאוד קשים וחמורים. אנחנו כמעט כל הנערות , ה-70 אחוזים של קדם מקצועית הוא מאוד משמעותי.

ולכן אם את מדברת, כל ציון פה. עכשיו חשוב לי לציין נקודה עוד אחת שנורא חשובה לי, זה פרויקט מאוד ייחודי, אני קוראת לו, בעיני יש בו איזה קסם ואני באמת אומרת את זה ואני גם מאמינה, כי אני חושבת שבגלל שבפרויקט הזה מושקעים באמת תקציבים מאוד גדולים.

ויש שיתוף של המון גורמים ביחד. זאת אומרת, זה לא של איזה שירות אחד, דווקא החיבור הזה של כל הגורמים והשקעת התקציב המאוד גדול מאפשרת לנערה לקבל מענה מאוד רב-תחומי והוליסטי. ואני חושבת שזה סוד ההצלחה. אני גם שותפה בשירות שלנו בכל מיני פרויקטים ואני חושבת שהנערות מצליחות לעבור פה תהליך כל-כך משמעותי בזכות השותפות הזאת.

באמת קשת של מענים, בכל הרמות, טיפוליים, העשרתיים, הכשרתיים, חברתיים, ובעיני המיכל הזה מאוד אינטנסיבי בתשעה החודשים האלו, אני לא מדברת על מספרים, אני רואה את סיפורי החיים שאני שומעת מנערות מאיפה הן באות ולאן הן מגיעות, בעיני כל נערה שאני אומרת לה היום "לא", אני שולחת אותה למעגל של מצוקה של אבטלה שתחזור אלינו כמובן עוד כמה נשים.

כשאת מסתכלת, כשאת באמת שומעת את המקרים ואת מסתכלת על הנערות, ואת יודעת שב-20 אלף ש"ח לשנה את יכולה להחזיר אותה לחיים רגילים, נורמטיביים, זה עדיין נראה לך תקציבים גדולים?

זה נראה לי סכום מועט. מבחינתי זה מאוד מועט. כי אני חושבת שהיא תעלה למדינה הרבה יותר כסף אחר-כך. בהרבה יותר, כי עכשיו כל תכנית ויסקונסיד שמדברים עליה, מה היא עושה? הרעיון הוא לעבור הכשרה מקצועית. מה אנחנו עושים לנערות האלו?

אותי את לא צריכה לשכנע לגבי העלות בטווח הארוך.

המנדט שלי, הכשרה מקצועית לחניכות, הפרויקט שלנו היה חלקו. בזמנו מה שנקרא "הכשרה מקצועית של מבוגרים". זאת אומרת, אני לא יודעת איפה זה נופל היום, אבל מבחינתי לא איכפת לי איפה הם יפנו, אבל שיהיה את המענה.

עכשיו המצב הרבה יותר גרוע.

אני לא יודעת, אני רק אומרת.

זה רק מבוגרים. האוצר קיצץ 90 אחוזים.

ויצ"ו.

אני רוצה לציין שהשותפות הזאת היא מאוד משמעותית, כמו שכולם אמרו. כמו שאנחנו רואות את זה, זה לא רק טיפול בנערה, כי בעצם נערה אחר-כך בונה משפחה ואותה משפחה אחר-כך עולה למדינה הרבה יותר מאשר, כמו שאמרת, ה-20 אלף ש"ח לשנה.

הפרויקט הוא בן תשעה חודשים, זה 20 אלף ש"ח, נקודה.

כל נערה היא באמת סיפור חיים מאוד מיוחד ובאמצעות החבירה הזאת של כל הגורמים אפשר באמת להביא אותן למקום ממש אחר, מקום הרבה יותר טוב.

אחרי שהבנות מתגייסות ואחרי שהן משרתות והן משתחררות, למי מהגורמים, אם זה ויצ"ו, הרווחה, יש איזשהו קשר אתן. זאת אומרת, אנחנו יכולים לסמן את הפרויקט הזה באמת כהצלחה שהביאה לכך שהן תתגייסנה ולאחר הגיוס הן באמת ימשיכו בחיים נורמטיביים.

נערות שמסיימות שירות צבאי והן הופכות להיות נורמטיביות, הן לא חוזרות, לא אלינו ולא לשירות, ברוב המקרים. אבל הדלת של ויצ"ו תמיד פתוחה. ויצ"ו זה הרי ארגון שמטפל בנשים לאורך שנים.

אני חושבת שאם הן לא חוזרות אלינו. זאת אומרת, אני מתכוון לטיפול, אז זאת, כמו שאני רואה את זה, זאת הצלחה גדולה.

יש מחקר שיתפרסם ממש בעוד איזה שבועיים, מחקר שבדק את המערכת לאורך חמש שנים, מרגע הגיוס עד אחרי שנה וחצי אחרי הגיוס, וגם בנתונים שבמחקר עולה שההשתלבות שלהן או סיכויי ההשתלבות שלהן, הם עשו את זה בהשוואה לקבוצת השוואה אחרת. זאת אומרת, כל המדדים.

על איזה קבוצה את משווה?

הם עשו את זה בהשוואה לקבוצת חג"ם. חג"ם זה קבוצה שמתגייסת, אותו גיוס מכ"ם, אבל ללא פטור. הם לא קיבלו פטור. כלומר, מראש באות עם נתונים יותר גבוהים. ועשו השוואה ובעצם גם רואים את ההשתלבות שלהם אחרי הצבא, השתלבות שלהם באזרחות, הקמת משפחה וכו', אז המדדים עולים.

עכשיו אני יכולה להגיד מנקודה אישית, זאת אומרת, שהעובדות שלנו מלוות הרבה נערות גם אחר-כך ברמה אישית, כי נוצרים קשרים נורא משמעותיים. ואנחנו שומעים את הסיפורים.

זה מה שאני שואלת. זה ברור לי שכל עוד לא קם איזשהו צורך טיפולי, הן לא תחזורנה לכל הגופים. דרך הקשרים האישיים את יכולה לומר ש?

במקרה דיברתי עם מישהי, היא אמרה שהיא תבוא. בחורה בת 32, אימא לשני ילדים. עשתה פרויקט, עכשיו לומדת עבודה סוציאלית. בעיני, כאילו, אין יותר מזה. וניסיתי לשכנע אותה לבוא, היא לא הצליחה להתארגן עם הילדים. אבל אני שומעת סיפורים באמת של השתלבות מאוד יפה, של לימודים.

אני לא יכולה להגיד שזה במאה אחוזים, יש גם נערות שבאמת חוזרות לסיוע, אבל הן יודעות להשתמש גם בעזרה וזה גם משמעותי. היא כבר יודעת למי לפנות, היא יודעת מה לעשות. חלק מהעבודה שאנחנו עושים זה התחום של לתת להן כל מיני כלים של העצמה נשית בכלל. מה אני עושה, איך אני מתמודדת.

טוב, ויצ"ו, אביטל או מריאל, להוסיף משהו?

רציתי להוסיף משהו. כשליליאן דיברה קודם על הנושא של כל הארגונים המשותפים, חלק משמעותי מאוד לויצ"ו זה כל הנושא של העשרה. והעשרה זה לא בקטע של איזה הרצאה הן יקבלו כשמגיעים פעם בשבוע שמגיעים לסניף ויצ"ו.

אלא זה הכניסה למקום נורמטיבי. המתנדבות שמקבלות את הנערות. כל קשת המתנדבות, נשים מהחברה, מודלים לחיקוי. זה נותן הרבה יותר, ההכשרה המקצועית זה חלק מאוד חשוב בכל הפרויקט, אבל זה שליש. יש את החלק של ההכשה המקצועית, יש את החלק הטיפולי של עובדות סוציאליות שמטפלות ומלוות ודואגות לכל הצרכים של הנערות.

ויש את החלק השראתי, חברתי שמקבלות גם מויצ'"ו, שזה איזשהו לפעמים נערות פעם ראשונה שבאות, איך החיים יכולים גם אחרת. איך אישה יכולה גם להתנדב ולתת מעצמה וגם לעבוד, איך אפשר לקבל חיבוק חם שהן לא מקבלות בבית ואיך ללמוד הרבה מאוד דברים מעבר ללימודים עצמים, בנושא העשרה, דיברנו קודם על הרצאות על איידס, הטרדה מינית. כל הדברים הלאה שמקבלות מעבר ללימודים הסטנדרטיים. נותנים כלים להתמודד בחיים גם מעבר.

שותפה נוספת דרך משרד התמ"ת, רשת עמל. אני רוצה לשמוע קצת.

קודם כל מלבד לדבר על הנושא של הפרויקט, באמת בעל חשיבות לאומית, אני חושבת שעצם העובדה שהבנות האל הנמצאות כולן במסגרת, לי מאוד מאוד קשה לחשוב על האלטרנטיבות שעומדות בפני הבנות האלה, אם הן לא תהיינה בפרויקט.

אני חושבת שזה הדבר שצריך להטריד את כולנו פה סביב השולחן. מהן האלטרנטיבות וכמה מהן תצלחנה לצאת מהמעגל הזה לבד. ואני חושבת שאנחנו כולנו צריכים לעשות את הכל שבעולם כדי להחזיר כמה שיותר בנות, כי 100 בנות זה המון. זה הרבה מאוד בנות שכל אחד מהגורמים שיושבים פה סביב השולחן, ייתקל בהן בדרך זו או אחרת. וכמו שאמרנו, בעלויות הרבה יותר גבוהות לאחר מכן.

ולכן מאחר ואני מכירה ויושבת כאן מנהלת בית-ספר שיש בבית-ספרה כיתה כזאת, ואני יודעת איזה עבודת קודש נעשית עם הבנות ובכיתות האלה. אני חושבת שפשוט אין אלטרנטיבה. אנחנו לא יכולים לחשוב על אופציה אחרת. אלא לתת להן ללמוד במקומות האלה.

אני חושבת שמאוד חשוב לשמוע על זה, אם אפשר.

כן, בוודאי.

אני רוצה לגעת דווקא בנושא של הכשרה מקצועית והמקצוע והפרקטיקה בלימודים. אני מלווה כבר את הפרויקט, אני מנהלת 14 שנה, אני מלווה את הפרוייקט כבר 18. אני גם ראיתי את השינויים שחלו בפרויקט מאז שהוא התחיל ועד עכשיו.

הפרויקט הזה עכשיו הוא מאוד מקצועי. הבנות באות לתוך מערכת עדיין תלמידות תיכון. יש את הניחוח הזה של הנעורים, שאפשר עוד לקחת אותן ואיך אומרים, להעביר אותן גם את ההכשרה בשיעורים עם העבודה הסוציאלית וההיבט החברתי.

המצוקות שלהן והבעיות שלהן עדיין משאירות אותן ילדות. והמוטיבציה להתגייס לצבא זה משהו שקשור להוויה החברתית שלנו, לכולנו. וקל מאוד לגייס אותן לתוך מערכת של בית-ספר.

כי מה שקורה הן לא נמצאות בקורס, הן נמצאות בקורס אבל בתוך בית-ספר. בתוך מנגנון של ערכים ולימודים של בית-הספר וחיים של בית-הספר. זה טוב להן, זה מכניס אותן לנורמה.

הם גם הן לא מנותקות.

הן לא מנותקות. ההישגים הלימודיים שלהן מאוד גבוהים. אני פה הסברתי לאילנה, הן מגיעות למיומנויות במחשב, כי היום בגישה החדשה של הלימודים ללמוד מינהל, מזכירות, בשיטה של ההכשרה מקצועית החדשה הן מגיעות למיומנויות שליטה שאף אחת מאתנו לא מגיעה.

הן מגיעות לצבא והצבא נותן להן הכשרות נוספות. הן לא באות נמוכות, הן באות גבוהות. מן לוביליות חברתית שנותן להן גאווה. אם הן עושות את כל הצעדים הנכונים בתוך המערכת של בית-הספר, הצבא גם מקבל לא בנות מרחמים אלא באמת איכותיות עם עבודה נכונה, מקצועית.

ואם הן מקבלות את כל ההיבטים החברתיים, הן יכולות להשתלב בצורה מצוינת גם בצבא, הן יכולות להשתלב מבחינה מקצועית בצבא שזה מאוד מאוד חשוב והן יכולות אחר-כך, אחרי הצבא, למצוא עבודה, לא כעוזרות בית וכמנקות, כמו שמעתי לצערי הרב, משפטים. אלא באמת להשתלב במשרדים, במקומות עבודה וכו'.

משפטים מה, מהן?

לא, משפטים מכל מיני אנשים שהיום רואים את הדברים אחרת. שאולי האוכלוסייה הזאת צריכה ללכת לניקיונות ולסידורים כאלה. ולמה לנו להתעמק ולעבוד בצורה כזאת. איך אומרים, יש מערכת פקידותית מספיק גדולה. אבל אחננו לא מבינים שאותן נערות שברגע שהן משלימות פערים, ויש להן ליקויי למידה ויש להן קשיים וקשיים חברתיים ומהבית וכו', אבל הבגרות הלימודית שלהן היא גבוהה. מצד שני, הילדות שלהן.

זה חומר נפלא, באמת. אני מנהלת הרבה, אני עובדת עם ההכשרה המקצועית, אני עובדת עם נערים של שילוב עבודה ולימודים. אני אפילו יצא לי, עם יולי תמיר, שהיתה שרת הקליטה, עם התלמידים העולים שלנו. בוא נגיד שבגלל שאת נוגעת בזה הרבה שנים, אז את מכירה את האוכלוסיות. זה פרויקט אדיר, פשוט יפה מאוד.

ואני חושבת שצריך לקחת את כל המאמצים לגייס את כל הכוחות בשביל להמשיך להפעיל אותו. לפגוע בפרויקט כזה ולהגיד, או-קיי, הנה הנקודה האדומה של החברה שלנו. הנה הנקודה האדומה, או-קיי, הבנו, הנערות האלה שתתמודדנה לבד, והן לא יכולות להתמודד לבד.

גם אנחנו, בבית הספר, מסתייעים בעבודת סוציאלית. תמיד אני אומרת, אך, הלוואי, ועל כל כיתה תהיה עובדת סוציאלית. צריך לדעת, כל הדברים הקטנים, כל החוטים, בשביל לתת להן את האפשרות ללמוד והרבה מהן משלימות בגרויות אצלי. והרבה מהן אחר-כך ממשיכות למכינות, סיפרתי לך. והן באות לבית-הספר לבקר, הן באות לבית-ספר, הן מספרות לאחרות על הדוגמה. אני רואה אותן משתלבות בעבודה, לא רק מגדלות ילדים, אלא גם עובדות ומתחתנות. ודיברנו פה על נישואין.

זה פרויקט של בנות שהשתחררו. השאלה מה קורה אתן?

אז אני אומרת לך שסיפרתי לה שבדיוק בשכונה שלי, הסגנית מנהלת של הסופר, היא עובדת שם. תראו, הן לא יטפסו למעלה, הן לא יהיו עורכות-דין, עובדות סוציאליות, זה מקרה מיוחד. בשבילי מספיק שהיא עובדת כמנהלת חשבונות, שהיא עובדת כפקידה, שעובדת כמזכירה, שהיא עובדת בחברת ביטוח.

המחקר שנחמה מדברת עליו, התפרסם מחקר על הנערות האלה שליווה אותן עד שנה וחצי לאחר השחרור. והיא סיפרה על מקרה של, היום היא אישה היא כבר לא נערה, שהיא רצתה שהיא תבוא להעיד, היא בת 32, היא אם לשני ילדים, ומתחילה ללמוד או לומדת שנה שלילית עבודה סוציאלית. והמחקר הזה יפורסם עוד מעט.

אז אני אומרת, אני לא מסתכלת על הקצה, יש לי גם מקרה, בדיוק סיפרתי לי שנערה באה להחתים למכינה, היא נרשמת ללמוד גננת. ויש נערות למשל במקום לעשות את השירות של הפקידות, הן הלכו לתפקידים הרבה יותר מיוחדים.

אני מסתכלת על הדברים הפשוטים. נערה כזאת שסיימה 12 שנות לימוד. הרבה פעמים בתי ספר בלי שום תעודה, אלא ישבה בתוך מערכת בית-הספר ולכאורה למדה, נערה שהסתובבה וגם עבדה ולא למדה, מגיעה, לומדת שנה, לומדת מקצוע.

מגיעה לעבודה, הולכת לצבא, משתלבת בתוך החברה, יוצאת החוצה מתחתנת, מגדלת ילדים, עובדת, זה הישג. וההישג הזה חייב להיות נתמך על-ידי כל הארגונים כדי שבית-ספר יוכל לעבוד.

אני נמצאת כל הזמן בלחץ ובמתח מה יקרה, איך אנחנו נוכל לעבוד אתן. למשל, קבוצה גדולה של בנות מאפשרת יותר ניידות טכנית פדגוגית בתוך בית-ספר. יש הר המאוד יתרונות לקבוצת בנות יותר מסיבית, הן גם בעצמן מרגישות הרבה יותר טוב. וחבל, חבל לוותר על הפרויקט הזה.

אני רוצה להוסיף משפט נוסף. אני חושבת שאחת הטעויות הגדולות שאנחנו צריכים לזכור, רוב הגופים מסביבנו לצערי, גם שמכריזים על עצמם כגופים שמטפלים בבעיות חברתיות, די מתנערים היום מפלח האוכלוסייה הזה. והכי קל לעשות את הקיצוצים בפלח הזה.

ויש הרבה מאוד גופים והרבה מאוד רשתות שבהם החליטו לוותר, מוותרים, מטפלים במצוינות מהצד השני. אינ חושבת שזה באמת, זה פשוט אחריות לאומית של כולנו מסביב לומר לא, אנחנו לא מוותרים, כי זה לא 100 בנות אלא זה הרבה הרבה הרבה מעבר.

100 בנות שכבר אותרו.

כן, 100 בנות שכבר אותרו. הפרויקטים האלה רק צריכים ללכת ולגדול.

אבל רציתי רק לשאול את השאלה, על איזה סכום מדובר?

אמר לנו יצחק קרונר שהוא ממונה על נוער וחניכות באגף להכשרה מקצועית במשרד התמ"ת, כרגע מדברים על חוסר של ארבע כיתות שזה כ-100 נערות. שזה שני מיליון ש"ח. שזה אומר זה להעניק חיים לנערה כזו ב-20 אלף ש"ח. זה לא 20 אלף ש"ח לשנה, כי הפרויקט הוא בסך-הכל בן תשעה חודשים.

כפי שאמרתי לכם בתחילת הדיון, אנחנו המתנו עד כמה שניתן היה ולדיון הזה הוא יוזמה ופניה של חברת-הכנסת יולי תמיר ונשמע אותה עכשיו, בטח יהיה לה מה לומר, גם אחרי שהיא שמעה שני מיליון ש"ח.

דבר ראשון, שאנחנו יכולות להגיד בינינו שבדיוני התקציב הקרובים יהיה לנו מה להגיד על שני המיליון האלה באמת בעיני הבחינה שלנו כחברה, נמדדת בדיוק בדברים האלה. ולצערי אנחנו נכשלים בה פעם אחרי פעם בסכומים פעוטים. זו בעיה שאי אפשר לפתור אותה, מיליארדים. אבל שני מיליון, זה באמת לעג לרש בלא מובן המילה, לקחת את הפרויקט הזה.

אני ביקשתי את הדיון מענבל כי אני חושבת, שמעתי עליו הרבה בעבר וראיתי איך פרויקט הזה יכול להציל חיים של אנשים. דרך אגב, אף אחד לא מדבר על העלויות האלטרנטיביות אם נערה כזאת מתדרדרת.

העלינו את זה כאן.

אז כמובן שהעלויות לאין שיעור יותר רבות. וכמובן ככל שהנזק ייעצר ויטופל בשלב מוקדם יותר, אז גם הנערה וגם אנחנו כחברה נרוויח. אני חושבת שאנחנו צריכים לצאת מפה עם איזה שהיא החלטה שתומכת בהמשך הפרויקט. השיטה שהיתה עד עכשיו, אם אני מבינה אותה נכון, שלא היה מיון ומי שיכלה לשרוד, שרדה, היא בעיני השיטה הנכונה, כי היא מאפשרת למקסימום באמת של הנגישות. ומשרד התמ"ת למצוא שני מיליון ש"ח, נראה לי, אם הוא יתאמץ ויחפור בכיסיו.

לדעתי גם ללא מאמץ.

ללא מאמץ, ניתן להם את הפריבילגיה שזה יהיה מאמץ. אבל את השני מיליון האלה אפשר בהחלט לדרוש ולמצוא. ואני חושבת ששיתוף הפעולה בינינו רק יכול להביא לזה שזה גם יגיע.

בהחלט. כדאי שנשמע את סגן אלוף גדי אגמון, סגן ראש מינהל הגיוס.

כמה נתונים על האמירות לגבי התהליך כפי שהוא מתקיים אצלנו. קודם כל, מדיניות הצבא בסופו של דבר אכיפת חוק שירות ביטחון. לגייס את מירב האוכלוסייה ואת מי שניתן לצבא. אני חושב שהפרויקט הזה, כפי שמדובר עליו, אנחנו מדברים על כ-180-190 בשנה שמגיעות לשערי הצבא, בהחלט מאפשר לנו את אכיפת החוק.

ההליך הוא הליך בהחלט יותר מוכוון, מבחינתנו כצבא. ונותן יותר תשומת לב ומרכז יותר מאמצים, גם על בסיס ריאיונות אישיים שאנחנו מקיימים בתהליך של קצינות הת"ש בחמש לשכות הגיוס שלנו. וגם על בסיס אישורים פרטניים לכאלו שאנחנו רואים שצריך לאשר אותם כחריג בשל בעיות מבעיות שונות, ואנחנו נתקלים עם אינוונטר מאוד מאוד רחב של מקרים שאפילו המורכבים ביותר מגיעים אלי באופן אישי פרטנית ואנחנו מאשרים אותם.

אני חושב שמיותר לציין מיהם האוכלוסייה, אבל בגדול אנחנו עושים את זה במשולב. זאת אומרת, גם מוציאים פוטנציאל מתוך האוכלוסייה שאיננה מיועדת לגיוס וגם על בסיס המשא ומתן ודין ודברים שאנחנו מנהלים במהלך איתור הפוטנציאל.

כפי שאמרתי, גם מול הכניסה מול הפרויקט ובתוך הפרויקט או בתוך תשעת חודשי הלימוד, אנחנו למעשה באים במגע עם אותן בנות בכל הליך המיון והסיווג. ההליך הזה למעשה נכנס לכל אותם תהליכים בתוך לשכות הגיוס. החל מההיבטים הרפואיים, הנפשיים, ההתאמה שלהן לשירות וכמובן היכולת.

מבחינת השירות, אני אמנם אמון על מינהל גיוס ופחות על נתוני השירות, אבל לקחנו את נתוני השירות מתוך המערכת, אני יכול לומר לכם שסך-הכל כ-50 אחוזים מהבנות מוכשרות למקצוע בצבא. זאת אומר, מעבר להכשרה שהן מקבלות בתוך הפרויקט עצמו, במערכת האזרחית. אז כ-50 אחוזים מהבנות משובצות למקצוע ו-50 אחוזים נוספות למערך המזכירות, פקידות בצה"ל.

כשאחוז השרידות שלהן הוא אחוז גבוה מאוד. אנחנו מדברים על למעלה מ-90-95 אחוזים מבחינת השרידות בשירות. כך שהמוטיבציה מבחינתנו לגיוס, גם מבחינת הבנות ובוודאי גם מבחינת המערך, כלל המפקדים, הי חידות בצבא, אנחנו רואים את המערכת הזאת קורת, בהחלט מאשרת את הדברים שנאמרו כאן.

כמה מהבנות שהן מתגייסות, מסיימות את השירות?

אמרתי שאחוז גבוה מאוד מסיימות, אני מדברת על כ-90 עד 95 אחוזים. הנתונים שמוצגים פה זה במהלך ההכשרה. אני אומר לכם שבמהלך השירות מעל 95 אחוזים מסיימות.

ואתם מלווים אותן גם במהלך השירות באופן ייחודי?

בוודאי, הליווי הוא ליווי של חיל החינוך של מערך מרכז לקידום אוכלוסיות מיוחדות בצבא, שמלווה אותן לאורך כל השירות, הן יודעות לאן לפנות, יש להן כתובת. כמובן עוד בתחילת הדרך ובמהלכה. ככה שהשיבוץ שלהן, בוודאי שלב ההכשרה הראשוני לא מסתיים בזה.

עדי, בואי נשמע.

ספרי, לא להיכנס לפרטים כמובן מה היה לפני. אבל חשבת שתלבשי מדים?

בהתחלה לא חשבתי שיקבלו אותי, התאכזבתי שקיבלתי את הפטור.

בצו הראשון?

בצו הראשון. וכאילו נלחמתי שאני אתגייס לצבא. ואז אמרו לי בלשכת גיס שאם אני רוצה להתגייס לצבא שאני אעשה מן קורס כזה ואז אני אתגייס. אז בהתחלה עשיתי פרצוף למה, פעם וזה. אבל אז אמרתי, זהו, אני צריכה לקחת את עצמי בידיים בשביל להמשיך את החיים שלי כמו שצריך.

אז הלכתי לקורס הזה ובקורס אני קיבלתי מעל ומעבר. אם זה שיחות, אם זה שלא היה למי לפנות, שקשה לי, היה למי לפנות. ובתכל'ס הקורס הזה ממש ממש עוזר. כל מי שלמד אתי, זה ממש עזר לו. וחבל, חבל שייסגרו את זה.

עזר להתגייס או שעזר לך מעבר?

גם מעבר וגם בשביל להתגייס. הנה למשל, באתי מפנימייה ולא היה לי מקום לגור בו, אז דרך הקורס הזה, הגענו לגור בדירה בירושלים ואני גרה שם עכשיו. הם עוזרים, הם רואים כאילו שאת צריכה דברים, אז הם עוזרים לך.

עכשיו בצבא למשל עכשיו כשאת כבר מתגייסת וכבר בשירות חובה, יש לך, כמו ששמענו עכשיו מגדי. גדי אמר לנו שכל הנערות, הבנות שמגיעות מן הפרויקט ומתגייסות, גם בצבא עומדים לרשותן כל מיני גורמים והן יודעות לאן לפנות ולמי, במקרה הצורך.

השאלה שלי אם את נתקלת ואת יודעת ואם באמת.

הבנות שמתגייסות מהקורס, יש להן קצינת מכ"ם שהולכת אתן כל הדרך. היא יכולה לפנות אליה, יענו אם היא רוצה לעבור ממקום למקום, אז היא עוזרת לה, היא עושה הכל בשביל שהיא תעבור ושיהיה לה טוב איפה שהיא נמצאת. יש, יש את העזרה שם בצבא גם.

איזה תפקיד את לומדת היום בצה"ל?

אני עשיתי קורס רספיו"ת, כמו אחראי משמעת. ועכשיו אני כאילו מוצבת בחיל הקישור באשקלון. אבל בתכל'ס כן, אבל אני בשלבים, אני רוצה לעבור למשהו אחר.

למה?

למשטרה צבאית או למג"ב.

ואת חושבת שתמשיכי אחר-כך, תעשי צבא קבע?

כן, יש מצב.

עו"ד קרן גאייר מהרשות לקידום מעמד האישה.

אנחנו בהחלט מצירים על הקיצוץ ותומכים באמת בהחלטה שיוצאת, בקריאה שיוצאת פה מהוועדה באמת שמשרד התמ"ת יעשה מאמצים ובאמת ימשיך את הפרויקט הזה. אנחנו קודם כל מאוד מודים לכל מי ששותף לפרויקט ואנחנו חושבים שנוכל להשתלב באיזה שהיא דרך בתקציב המועט שלנו, אבל בפרויקט המנהיגות שיש לנו בכל רחבי הארץ, אז אולי לתת עוד קצת חיזוק לבנות שכבר משתלבות בקורסים.

ואם בכל אופן יש עדיין אולי בנות שלא מצליחות למצוא את דרכן, אולי דרך הצבא נוכל לעשות עוד איזה קשר לבנות נוספות שצריכות איזה תמיכה ולתת קורס מנהיגות, שזה לא קורס מקצועי, אבל לפחות טיפה להעצים אותן במעט התרומה שאנחנו יכולים לתת.

וזהו, אנחנו מצטרפים לקריאה מהוועדה.

אני רוצה לשאול את נציג התמ"ת, איך התקבלה ההחלטה על הקיצוץ הזה. או שזה משהו קיצוץ רוחבי שאף אחד לא שם אליו.

שמו לב, יש תכתובת כאן של מנכ"ל המשרד.

היה לנו קיצוץ רוחבי של 4,000 שעות, שעה שבועית שנתית. זה קיצוץ גדול מאוד ואנחנו מתחילים את הכיוון של שנת הלימודים שנה מראש, וכל המחוזות מקבלים את המכסה שלהם, לאט לאט הצטבר הסיפור הזה.

אני אמרתי כשאת לא היית, שאנחנו הולכים לקבל החלטות קשות מאוד למי לתת, אנחנו מטפלים בחוק עבודת הנוער ואנחנו צריכים להגיד בסוף לא, לכל מיני קבוצות. חלק מ"לא" נפל גם פה, ארבע כיתות.

הפרויקט מתחיל עם תחילת שנת הלימודים?

ב-1 לספטמבר.

האמת, יולי, אני חושבת שזה הדיון שהצלחתי למצות אותו הכי מהר. באמת כל הנוכחים, כל המוזמנים אמרו את דבריהם וכולנו גם מסכימים, לא היתה כאן מחלוקת, אפילו יצחק קרונר שאמר לנו על הקיצוץ, דיבר על חשיבותו של הפרויקט.

קרן, את אמרת, אני מצטרפת לקריאה נרגשת, אני יודעת כמו יולי, מבלי שהחלפנו על זה מלים, שהקריאה לא תהיה נרגשת והיא לא תהיה קריאה, היא תביעה באמת חד משמעית.

אנחנו מדברים על עוד כמה ימים. עכשיו הבנות הללו מאותרות, נכון? לך אין בעיה מחר לאתר אותן ולהגיד להן, לא ב-1 אבל ב-3 לספטמבר מתחילים. אז טוב, אז אנחנו לא נחכה לתקציב, אנחנו פשוט נעשה מה שאנחנו צריכות לעשות כוועדה ובכלל כחברות כנסת שהדברים הללו באמת עומדים לנגד עינינו.

נערות במצוקה ונשים במצוקה או לא במצוקה, קידומן וקידום זכויותיהן, אז באמת עוד לפני התקציב כדי באמת לנסות באמת איך אנחנו מצילים ולא בכדי אני משתמשת במילה "מצילים" את 100 הנערות הללו ונותנים להן צ'אנס אולי אחרון כי דיברנו על צה"ל כעל תחנה אחרונה.

האמת שאני בטוחה שנצליח כי אנחנו מדברים על שני מיליון. אני לא חברת ועדת הכספים, אבל חברת-הכנסת תמיר כן. מה זה שני מיליון?

האמת היא שהטרגדיה שבאמת הקיצוצים הרוחביים בדרך-כלל בסוף נופלים ומצטברים על המקומות הלא נכונים.

אני רק רוצה להגיד מילה אחת לסיום אני רוצה מאוד להודות לך חברת-הכנסת תמיר שיזמת את זה ולך שהיית מוכנה בחופשות לקיים את הוועדה וכל מי שהשתתף בה. זה למעשה נציגים של כל אחד מהשותפים שמפעלים את הפרויקט. אז באמת תודה רבה ואני מקווה שאנחנו נצליח.

תודה רבה לכם על עבודת הקודש.

הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:35