הצעת חוק מחזוּר שאריות צמיגים התשס"ג- 2003

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
4.8.05


הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 413
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום חמישי, כ"ח בתמוז התשס"ה (4 באוגוסט, 2005), שעה 9:30

הצעת חוק מחזוּר שאריות צמיגים התשס"ג- 2003
של חה"כ מיכאל נודלמן, חה"כ אריה אלדד, חה"כ אורי אריאל, חה"כ יורי שטרן

חברי הוועדה: ראלב מג'אדלה - היו"ר
מיכאל נודלמן

עו"ד רביד דקל - משרד המשפטים
אלעד עמיתי - המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד ירון סילבר - חב' אליאנס, איגוד לשכות המסחר
לבנת קיזנר - מנהלת תחום, איגוד יבואני רכב דו גלגלי
עו"ד עופר בר-און - איגוד לשכות המסחר
רות פרמינגר - היבואנים ואיגוד לשכות המסחר
מנחם צ'פניק - גרינאל אקולוגיה, איגוד המוסכים
ראובן בוסיס - יו"ר ענף ועד הצמיגים, איגוד המוסכים
נעים יוסף - ועד צמיגים ואבובים, איגוד המוסכים
שלמה ללוש - מרכז השלטון המקומי
מיקי זכריה - אסיף צמיגים בע"צ
יהודה רודד - יבואני הרכב
עו"ד שרון מצל ארצי - אדם טבע ודין, ארגון איכות סביבה
גלעד אוסטרובסקי - אדם טבע ודין, ארגון איכות סביבה

יפה שפירא

עידו בן יצחק

חבר מתרגמים בע"מ



הצעת חוק מחזוּר שאריות צמיגים, התשס"ג-2003

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. אנחנו דנים בהצעת החוק של חבר הכנסת מיכאל נודלמן וחבריו בנושא מחזוּר שאריות צמיגים התשס"ג-2003.

בדיון הקודם התקדמנו יחסית לא רע. אנחנו רוצים להמשיך להתקדם. אנחנו פתוחים לשמוע גם את כל הגורמים כפי שהבטחנו לכם בדיון הקודם. יש דברים שאנחנו מתלבטים בהם עניינית, גם שואלים, נקיים גם שיחה, חבר הכנסת נודלמן ואני בשבוע הבא, כדי לעשות שוב חושבים על כמה דברים.

מה שאני רוצה לומר לכם ואמרתי את זה גם קודם, אנחנו פתוחים לשמוע וגם לקבל ניירות. אנחנו לא קיבלנו שום נייר. נכון להיות בשעה 8:30 עברתי על החומר ולא ראיתי כלום.

הסדר הוא, לכל אלה שרוצים להעביר לנו ניירות, לא בדקה ה-91, אחרי שיש שער, אנחנו רוצים לפני השער.

אנחנו מקווים שעד סוף אוקטובר כל העניינים יסתיימו. עם פתיחת מושב החורף נניח את זה לקריאה ואני מקווה שעד אז כל הגורמים שנמצאים כאן וכאלה שלא נמצאים כאן, יוכלו להשכיל אותנו, לסייע לנו, להעביר לנו ניירות עמדה תוך כדי דיונים. הסדר הוא, אם אפשר, להעביר את זה אלינו לוועדה, העתק לחבר הכנסת נודלמן ואני מקווה שחבר הכנסת נודלמן גם מעדכן את חבריו בקבוצת חברי הכנסת, כדי שאף אחד לא יוכל לומר, 'לא עודכנתי, לא ידעתי, לא יידעו אותי', כי הכוונה של כולנו היא שיהיה לנו חוק טוב, לטובת האזרח. אולי נשתדל הפעם שלא כל המעמסה תיפול על האזרח ולטובת כולנו.

אני עורך דין שמייצג את חברת אליאנס, שהיא יצרנית צמיגים בישראל. זו לא הישיבה הראשונה של הוועדה שאנחנו משתתפים בה ואנחנו משתפים פעולה לאורך זמן עם כל גורמי הממשלה, בין אלה שמיוצגים ליד השולחן הזה ובין אלה שלא נוכחים פה בדיון, לרבות המשרד לאיכות הסביבה, משרד האוצר ומשרד התעשייה והמסחר, בכל מה שנוגע לקידום של נושא מחזוּר צמיגים בישראל.

אנחנו, כפי שאמרתי גם בדיון האחרון שבו השתתפתי, יש לנו עניין גדול בהסדרה של נושא מחזוּר הצמיגים בישראל ואנחנו תומכים בעניין הזה ומוכנים להשקיע מאמץ וכסף בפעולות האלה.

יחד עם זאת, יש כמה עקרונות שאנחנו חושבים שחשוב שקודם קביעת החקיקה יתייחסו אליהם, שכל דבר חקיקה בתחום הזה יכלול ויתבסס עליו.

כפי שהבינותי הוועדה כבר התקדמה באישור מספר סעיפים, אז אני אשתדל להתייחס לנקודות העיקריות בלבד. ראשית, יש לזכור שבחייו של צמיג שמגיע לסוף ימיו ויורד מהרכב, צמיג כזה לא מגיע חזרה ליצרן שייצר אותו ולא מגיע חזרה ליבואן שייבא. הוא קניינו של בעל הרכב, או של הפנצ'רייה שביצעה את ההחלפה של הצמיג והצמיג נשאר אצלה. במרבית המקרים, אדם בא לפנצ'רייה, מחליף צמיג, שניים, שלושה, ארבעה, משאיר את הצמיגים המשומשים בפנצ'רייה. זה המקום שבו נשארים הצמיגים המשומשים, זה המקום שבו נוצרת הבעיה. הבעלות על הצמיגים האלה איננה של היבואנים, או במקרה של הלקוח שלי, בידי היצרן. אין יכולת חוקית, גם אם נעביר חוק כזה או אחר, לשנות את הקניין בצמיג המשומש. הוא קניינו של מי שקיבל אותו, קרי, ב-95 אחוז מהמקרים, הפנצ'רייה.

נכון להיום, בא החוק הנוכחי, חוק רישוי עסקים, בנספח שלו, ומסדיר את הפינוי של הצמיג מהצמיגייה. החוק קובע שבעל פנצ'רייה חייב לפנות את הצמיגים לאתר פינוי פסולת מורשית. זה קבוע היום בחוק, זה המצב החוקי שאליו מתווספת הצעת החוק שהוועדה הנכבדה דנה בו. לכאורה, לא היתה צריכה להיות בעיה בכלל, משום שהחוק, לו היה נאכף, היה גורם לכך שלא היו מצבורי צמיגים בלתי מורשים. לא בפנצ'ריות ולא בוואדיות. משום שהחוק קובע שיש לפנות את הצמיגים מהפנצ'ריות לאתרי פינוי מורשים. לכאורה לא היתה צריכה להיות בעיה בכלל. הוועדה לא היתה יושבת על כלום.

ככה כתוב בחוק, לאתר פינוי?

זה בנספח. זה התנאים שקבועים בחוק רישוי עסקים, הם לא זרים למשרד לאיכות הסביבה. החברים מהמשרד לאיכות הסביבה מכירים את תנאי הרישיון לעסק שקבועים בחוק רישוי עסקים היטב. הם יצאו במבצעים במהלך השנה החולפת, שאנחנו היינו עדים להם וכל השוק היה ער להם, לאכיפה של התנאים האלה, הם הוציאו פקחים, באופן בולט בחלקים מסוימים של הארץ, בולט פחות בחלקים אחרים, ואכפו את החובה הזו. במקום שהם אכפו את זה, הם יכולים להעיד על תוצאות טובות בהשגת המטרות.

החובה קיימת ואם תמה מישהו איפה זה בדיוק מופיע, אז אני אפנה לחוק רישוי עסקים, תנאים ברישיון עסק, תיקון תקרים. וכתוב בסעיף ג' של התנאים בחוק רישוי עסקים: "פסולת מוצקה. בעל העסק יתקין בשטח העסק מתקנים לאצירת פסולת מוצקה ויבטיח כי כמות המתקנים ותדירות פינויים יספקו את צורכי העסק". אחר כך סעיף 3 מדבר על צמיגים: "בעל עסק יפנה את הצמיגים המשומשים לאחת מהאופציות הבאות: א. מפעל למחזוּר או לחידוש צמיגים, או לשימוש חוזר; ב. ישירות למגרש לאיסוף צמיגים שאושר על ידי הרשות המקומית; ג. מכירה ללקוחות לשימוש חוזר; ד. ישירות לאתר פסולת יבשה המורשה על פי כל דין", וכיוצא באלה, אני לא אלאה אתכם. כלומר, יש הסדר חוקי קיים לפינוי צמיגים.

עורך דין בר און, אם לבעל פנצ'רייה יש לו מאחורי הפנצ'רייה שטח בגודל שני דונם והוא כל יום מסדר את הצמיגים אחד מעל השני, הוא מילא את חובתו?

לא, אני לא קראתי את כל הסעיפים. לא. ממש לא. סעיף 3 (2) בתנאי רישיון עסק קובע "הצמיגים המשומשים יאוחסנו בשטח העסק עד למועד פינויים, באופן שמונע התרבות מזיקים באחת הדרכים הבאות: 1. קירוי של אזור האחסון של הצמיגים; 2. כיסוי הצמיגים; ג. אחסון צמיגים מקוצצים בלבד באופן שתמנע הצטברות מים בהם".

הדברים האלה כתובים, זה חלק מחוקי מדינת ישראל. עכשיו השאלה היא זו: החוק הזה קיים לא מהיום, אבל הדברים אינם מתרחשים, לא קורים.

מתי זה חוקק, בבקשה?

החוק הוא מ-68'. אני לא יודע מתי הוספו התנאים האלה. יכול להיות שהם לא הוספו ב-68' אלא במועד מאוחר יותר, אין לי פה את התאריך המדויק.

נשאלת השאלה אם זה המצב החוקי, מה הבעיה? הבעיה, כל מי שמצוי בענף, יודע. הבעיה היא שדבר החוק לא נאכף. מה הפתרונות האפשריים? הפתרון הפשוט לכאורה, הוא לפעול לאכיפתו. אם היו פועלים לאכיפה של החוק, אז הדברים היו נפתרים. פתרון אחר הוא למצוא מודל משפטי אחר, זה מה שאני מבין שהוועדה עושה. משום שהיא לוקחת את החוק הזה ואומרת, אנחנו שמים אותו בצד ואנחנו יוצרים פתרון אחר. הפתרון שהוועדה עושה, בהצעת החוק של מר נודלמן, היא יוצרת מודל שבו מוותרים לפנצ'ריות על החובה שלהם לפנות את הצמיגים ומוצאים מישהו אחר שיעשה את זה. עכשיו למה אני אומר את הדברים בצורה כל כך חדה וחלקה? משום שעל השולחן מצאתי כאן, כשהתיישבתי, טיוטת הצעת חוק שכותרתה יולי 2005 ששונה מהצעת החוק שהוועדה דנה בה בישיבתה הקודמת, הצעת החוק של מר נודלמן שמספרה 413. ההצעה נבדלת כמעט בכל הסעיפים שהספקתי עכשיו להשוות בזריזות לפני הישיבה, ואם בהצעה של מר נודלמן, ששמו מופיע עליה, היה כתוב בסעיף 8 שבעל בית עסק חייב לפנות את הצמיגים, הרי בהצעה הזו אפילו זה לא נאמר. מה שכתוב בסעיף המקביל, בחוק הזה, סעיף 8, כתוב: "צמיגים משומשים יפונו". כלומר, בעל הצמיגייה והצמיגייה נפטרת בהצעה, אני מבין, האחרונה שעומדת היום לדיון, ואני מוכרח לומר שאני הספקתי להתכונן להצעה הנוכחית בערך חמש דקות משום שזה הזמן שאני נמצא בחדר. לא זו ההצעה שאני מכיר. בעצם לא מצאתי פה שום חובה שמוטלת על בעל פנצ'רייה, בניגוד למצב החוקי הקיים היום.

עכשיו, אני רוצה ללכת הלאה ולומר: אנחנו לא יושבים על הגדר ומבקרים סתם הצעת חוק או מצב חוקי חדש שמציגים חברי כנסת. אנחנו גם יוזמים ומציעים מצב חוקי חדש אחר. ובמסגרתו של המצב החוקי האחר, אנחנו נכונים ללכת כברת דרך מאוד רחוקה באופן שאני, עם יד על הלב, לא מוצא שנעשה בהרבה הסדרים אחרים של פינוי פסולת, או של איכות סביבה בכלל. באנו והצענו וכך גם אמרתי בישיבה האחרונה שהשתתפתי בה, שאנחנו, כיצרן, ואני יודע שגם היבואנים מבחינתם מוכנים. אנחנו מוכנים לממן את הליך המחזוּר. הליך המחזוּר הוא הליך הפסדי, עברנו על תוכניות עסקיות של גופי מחזוּר שרוצים לקום. אני יודע שהמשרד לאיכות הסביבה קיבל פניות שונות של גופי מחזוּר שרוצים להקים מפעלי מחזוּר.

הקמה של מפעל מחזוּר היא עסק מאוד יקר, קווי ייצור עולים מיליוני דולרים וההליך כולו חייב להיות רווחי כדי לכסות לפחות את עלות ההשקעה, אם לא להרוויח כסף. עסקים נועדו להרוויח. התוכניות העסקיות שאנחנו עברנו עליהן וקיבלנו מאותם גופים שהציעו למשרד התעשייה והמסחר הצעות כדי שהמדינה תהיה שותפה במימון באמצעות חוק עידוד השקעות הון וחוקים אחרים. עברנו על התוכניות העסקיות שלהם. התוכניות העסקיות שלהם מלמדות, באופן חד וחלק, על כך שהליך המחזוּר כשלעצמו הוא הליך שבסופו הפסד. איך מממנים את ההפסד הזה? הרי אף אחד לא משוגע להכניס מיליונים בשביל להפסיד. מממנים את זה על ידי זה שפונים לאותם גופים שיש עליהם חובה לדאוג למחזוּר ואומרים להם 'תממנו לנו את ההפסד'.

במלים אחרות, בעגה המקצועית, קוראים לזה Tiping Fee . Tiping Fee פירושו אותו סכום שהגורם שעליו מוטלת חובת המחזוּר ישלם למפעל המחזוּר כדי לממן לו את ההפסד, פלוס הרווח.

באנו ואמרנו, אתם יודעים מה? אנחנו מוכנים לשלם את זה. אנחנו מוכנים שעל כל צמיג שאנחנו מייצרים וכל צמיג שהיבואנים מייבאים, אני אומר את זה, אני מקווה שאני לא חוטא, כי אני לא מייצג את היבואנים, אבל זו עמדתם הידועה לי. אנחנו מוכנים לשלם. הכסף הזה ייעודו לממן את ההפסד של המחזוּר.

מבלי להטיל את זה אחר כך על האזרח?

כל עלות נוספת לצמיג, החל בשכרו של העובד בפנצ'רייה, כלה בהוצאות דוברות של מחיר הגומי, עבור דרך כל פריט בחיים של הצמיג, בסופו של דבר מוטל על האזרח. כל הוצאה שהיא.

אפילו על היצרן המרוויח?

קודם כל, מי אומר שהיצרן או היבואן בכלל מרוויח? שלא תחשוב שאפשר להטיל הוצאות שלא יגיעו לאזרח.

כמה שנים, אדוני, עוסק באליאנס?

שמונה עשרה.

שמונה עשרה שנים? אדוני יודע שהיתה תקופה שלחבר ועד העובדים באליאנס היתה באסטה בחדרה, בא, דפק את הכרטיס והלך לבאסטה? והיה שם ראש ועד עובדים כהניסט.

אני יודע שאדוני היה בהסתדרות, בחדרה, באותה עת?

כן, כן, אני אמרתי את זה באחת הישיבות, למען הגילוי הנאות. ואדוני יודע שבשלוש-ארבע השנים האלה שאליאנס הפסיד, לא בגלל שהצמיג לא היה טוב ולא היו לו כוחות, אלא בגלל התופעות האלה. כשהגיע מנהל כללי חדש, וטיפל בתופעות, אליאנס חזר להרוויח וקנה את שמשון.

היום אליאנס מרוויח ואתה יודע, אפשר לראות את זה במחזור. היום יש שקיפות. אליאנס לא מפסיד. חס וחלילה, הפסיד שלוש-ארבע שנים, נהייתה חגיגה, נגמרה, ועכשיו אליאנס מפעל משגשג, צמיג מוצלח.

ההצעה שמונחת בפני הוועדה היא הצעה שמטילה חובות. החובות האלה לא יחולו רק על מפעל אליאנס.

אנחנו רוצים שאליאנס יהיה נדיב על חשבון הרווחים שלו ולא על חשבון האזרח. כמו שאר היצרנים.

החוק הזה הוא לא חוק אליאנס. מה תאמר ליבואנים?

זה מה שאני אומר, אליאנס והיבואנים, אתם יצרן וגם יבואן. ומי אמר שנודלמן זה תורה וקודש. אנחנו יכולים לשנות את נודלמן, הוא איש גמיש ואמר בישיבה הראשונה, 'אני מוכן ופתוח לתיקונים'. החוכמה היא לא רק אצל חבריי בכנסת מיכאל נודלמן, אריה אלדד, אורי אריאל, יורי שטרן. יש עוד אנשים שיש להם קצת. יכולים להציע תיקונים. נכון, חבר הכנסת נודלמן?

אני מבין שיש כל כך גורמים פה של ניגוד אינטרסים, שלא מקבלים את החוק הזה. אנחנו צריכים להעביר את החוק.

תרשה לי רק לשאול, מה זה מה שראית הבוקר? אני עוד לא ראיתי. על מה אתה מדבר?

תן לי רק להסביר למה התכוונתי.

אנחנו מבינים למה התכוונת, את הכוונה אנחנו מבינים, אני רק לא ראיתי מה שמו לכם היום על השולחן.

בנוסח שמונח היום על השולחן שולבו הערות של משרד המשפטים. ההערות לא משנות באופן מהותי את נוסח הצעת החוק ביחס למה שהיה בישיבה הקודמת.

איך אתה יכול לומר את זה על סעיף 8?

לגבי הערות פרטניות על הסעיפים; אנחנו נדון בסעיפים ונשמע.

אני רק מבקש לסיים מה שאמרתי. הנכונות שלנו להשתתף במימון של הליך המחזוּר היא לא דבר של מה בכך. היא נכונות וולונטרית שלא מצריכה אמצעי אכיפה דרקוניים ודרסטיים ולא עיצומים כספיים כמו שמוצע בחוק הנוכחי להטיל. היא קלה לגבייה, היא פשוטה ליישום.

לעומת זאת, הצעת החוק כפי שהיא מנוסחת כעת היא הצעת חוק שמחייבת אותנו באופן ישיר למחזר בהיקפים מאוד גדולים מהיקף הצמיגים שמגיע לשוק, עד כדי 85 אחוזים מהשנה החמישית. אלה היקפים שבכל הכבוד אני לא מכיר בשום מקום בעולם שהם קורים. אבל ההיקפים האלה הם לא ברי ישום בכלל.

מה זה בכל מקום בעולם? אנחנו משתמשים הרבה בצמיגים?

לא, הבעיה היא זו (אני מזכיר דברים שאולי כבר אמרתי, אבל למען הסדר הטוב אשוב עליהם): הצמיגים המשומשים, חלקם ראויים עדיין לשימוש ועשויים לעשות שימוש חוזר, בין בארץ ובין מחוץ לארץ. כלומר, חלק מהצמיגים לא יוצא מהמחזור, הוא נשאר בשוק. ובינתיים משרד התחבורה לא מתנגד לשימוש ומכירה של צמיגים משומשים. יש מסחר בצמיגים משומשים שאולי משרד האוצר ירצה פעם לבדוק אותו, אולי לא, אבל יש מסחר בצמיגים משומשים, והצמיגים המשומשים הם לא דבר שאתה יכול לדרוש ממישהו למחזר אותו על ידי מכירתו וגם אין שום רישום של מכירה של צמיגים משומשים. זה לא דבר שניתן לעקוב אחריו בכלל.

כשמבקשים מיבואן או מיצרן שאיקס אחוזים, 85 אחוזים מהצמיגים שהוא מוכר לשוק, הוא ידאג לכך שימוחזרו, אין לו מאיפה לקחת אותם. קודם כל, אין לו מאיפה לקחת את הצמיג הראשון, כי אף אחד לא חייב לתת לו אותו. שנית, אין לו דרך להגיע ל-85 אחוז מהצמיגים.

אנחנו מציעים מודל שנותן Insentive לכולם לפעול בכיוון הזה. אם אנחנו תורמים את הכסף באופן וולונטרי, צריך להיות מצב שבו יש לכולם אינטרס להתקדם בכיוון הזה.

אני חושב שזה משגה לפתור את הפנצ'ריות לחלוטין, וזה מה שהצעת החוק רוצה לעשות, מהחובה להיפטר מהצמיגים. מבחינת הצעת החוק הזאת, הפנצ'רייה הורידה את הצמיג מהרכב, שמה אותו במחסן וגמרה את התפקיד שלה. זה משגה לעשות זאת.

להיפך, אני שמעתי מהם שהם מוכנים להיות שותפים למאמץ. אנחנו רק בתחילת הדרך עכשיו.

לפי החוק הזה, החוק מסיר מעליהם חובות שקיימים היום.

אני מייצג חברה שעושה מחזוּר, עורך דין בר און לא ראה את התוכנית העסקית שלנו.

סליחה, ברשותך. עורך דין בר און, אני הבוקר התבשרתי על ידי הלוביסטית שלכם, שעושה עבודה יפה מאוד, שמשרד התעשייה והמסחר כבר נתן אישורים לשני מפעלים, אחד בצפון הארץ, אחד בדרום הארץ, להתחיל למחזר. אז הם לא למדו את התוכניות שזה הפסד?

הוועדה הזאת כנראה משמשת עוגן ההצלה של המפעלים האלה, בתקווה להכריח את השוק להזדקק לשירותינו.

נציג משרד התעשייה והמסחר, אתה יכול, ברשותך, לפני שהחברים יתייחסו אולי תספר לנו בבקשה?

באופן כללי הייתי אומר שאם מטילים חובה על מישהו, אי אפשר שתי חובות להטיל עליו; או חובה למחזר, או חובה לשלם. כלומר, אם אתה מטיל על היצרן או על היבואן חובה למחזר, אתה לא יכול להטיל עליו גם חובה לשלם. ואם אתה מטיל עליו חובה לשלם, הוא יכול לפתור את זה על ידי מחזוּר עצמי, או לדאוג לכך שמישהו ימחזר. אבל שתי חובות, נראה לי קצת מוגזם.

את הצעת החוק של חבר הכנסת מיכאל נודלמן קראת? ויש שמה חובה כפולה על היצרן ועל היבואן?

לדעתי כן, כי יש שמה קנסות. זה מה שאני הבנתי, אלא אם לא הבנתי מספיק, כי לא קראתי אולי מספיק. עורך דין בר און דיבר על שיעור מחזוּר של 85 אחוז, זה נראה לי שאיפה קצת גבוהה מדי.

עכשיו, לעצם התמיכה של משרד התעשייה. לצד החוק, אנחנו באופן מסורתי תמכנו במפעלי מחזוּר, לא קם עוד מפעל מחזוּר שלוקח צמיג ושוחק אותו לאבקה, אבל היו מפעלים לחידוש צמיגים שבעבר קיבלו מפעל מאושר, קיבלו תמיכה. לא כולם נשארו, חלקם פשטו את הרגל, כי הנושא הוא מסובך. בין היתר, איסוף הצמיגים. הבעיה העיקרית היא איסוף הצמיגים, ולכן החוק הזה הוא מאוד חשוב, כי הוא משלים את הצד שלנו, של העידוד. כלומר, חוק שיביא לידי כך שיאספו צמיגים למחזוּר, או יביאו אותם למי שממחזר, הוא חוק חשוב,כי הוא פותר את הבעיה העיקרית וזו הבעיה הלוגיסטית של האיסוף.

אנחנו אמרנו שמבחינת הכמויות, וראינו את סדרי הגודל של המפעלים, יש מקום ליותר ממפעל אחד. בין היתר כדי לפתור את הבעיה הלוגיסטית עדיף פיזור של מפעלים ולא ריכוז במקום אחד ואמרנו, יש מקום עד שלושה מפעלים.

ההצעה הזו בעד פיתוח הגליל והנגב.

אם יבוא מפעל בגליל, אז השאלה מאיפה הוא יאסוף, כי הגליל מטיבו יש בו פחות אוכלוסייה ופחות פנצ'ריות ופחות צמיגים ואז אם הוא יביא ממרכז הארץ, אתה עושה עלויות איסוף ועלויות הובלה ועלויות של כל מה שכרוך בזה.

קיבלנו, נדמה לי, חמש הצעות. ואני אומר נדמה לי חמש, כי ארבע אני זוכר, אבל בפועל שתיים הגישו בקשה מסודרת לבנק לפיתוח תעשייה. עשו סקר בנק שעולה כמה אלפי דולרים, הגישו תוכנית עסקית. אחת התוכניות כבר במרכז ההשקעות, לא נידונה שם, אבל יש המלצה חיובית, והמלצה חיובית תצא גם לבקשה השנייה, כאשר שתי הבקשות מדברות על כל מפעל בין 15-10 אלף טון צמיגים. ואם דיברנו על חמישים אלף טון בשנה, יש כאלה שאומרים ששים אלף, ויש גם עוד מלַאים שאפשר לנצל. כלומר, סדר גודל של בין 15-10 הוא סדר גודל סביר לקנה המידה של מדינת ישראל.

מפעל אחד אמור לקום באופקים, השני באזור צפונה לאום אל פחם, אם יוקם. כאשר אחד יותר עם פתרון למרכז נאמר, מרכז- צפון. בכל אופן, שניהם מבוססים על תוכנית עסקית שיש לה בסיס של מכירה וכיוון שחוק עידוד ההשקעות הון לצערי מחייב יצוא, ואני אומר לצערי כי הוא לא תומך בסביבה בצורה הזו, הוא מבוסס גם על יצוא. בעצם רוב התוצרת מיועדת ליצוא, במחירים שנותנים רווח, כאשר אחד המפעלים מבסס את זה Tiping fee, כפי שהיום משולם למטמנות, כמה עשרות דולרים. השני לא נוקב בסכום, אבל הוא מדבר על החקיקה ואומר, החקיקה היא זו שתאפשר לי קבלת צמיגים ומחזוּרם. כלומר, שני המפעלים לא באו ככה ונוצרו יש מאין. הם באו על בסיס החקיקה הזו. כלומר, חקיקה שתאפשר קבלת צמיגים, כלומר אנחנו רואים בשילוב החקיקה עם העידוד שלנו אפשרות למחזר צמיגים.

אנחנו לא פנינו למשרד התעשייה והמסחר. לחברה שלנו קוראים טיאר טק והיא היחידה שעם גישה כדי להציג את המיזם. זו טכנולוגיה מאוקראינה, היא נקייה מאה אחוז לסביבה. המפעל יכול למחזר כעשרים וחמש אלף טון בשנה. אז הוא ישלים את השלושים אלף על הכמות שקיימת.

אנחנו נמצאים כרגע בשלב שהיינו רק עכשיו בפתח תקוה, לקבוע עם עיריית פתח תקוה נקודת איסוף כדי שמפתח תקוה נוכל לקחת את הצמיגים לקרית מלאכי, שם אנחנו רוצים להקים את המפעל, באזור עדיפות ד'.

אנחנו מצפים לחוק. החוק הזה יחייב איסוף צמיגים. החוק הזה יגרום לכוחות השוק לפעול. החוק הזה יגיד ליבואנים וליצרנים, חבר'ה, יש לכם איזה שהיא חובה להחזיר את הצמיגים, למחזר אותם. זה מה שהחוק הזה עושה. לבוא ולהגיד שאין לנו את היכולת, זה גם לא נכון. הם מביאים צמיגים לכל פנצ'רייה. כמו שהם מורידים צמיג, הם יכולים להעלות צמיג. עכשיו, השיטה הזאת להוריד ולעלות קיימת בכמה מדינות בעולם. זה לא המצאה. קודם כל, להגיד שאין לנו את היכולת לאסוף, זה לא נכון. דבר שני, אנחנו, שוב, מחכים לחקיקה הזאת שתעביר כדי שתהיה איזה שהיא חובה להביא את הצמיגים. כיום, עיריית פתח תקוה מספרת לנו בצורה מאוד מאוד פשוטה שהיא שמה את המכולות בידיעה שפנצ'ריות זורקות שמה את הצמיגים שלהם. כי אין ברירה. הפנצ'רייה לא מרוויחה יותר מדי כסף. ומה עכשיו? ישימו להם עוד כסף, לחתוך צמיגים לארבע, לוקחים את הצמיגים האלה וצריכים להטמין אותם. לפנצ'ריות ברובן אין כסף. ובעיריית פתח תקוה יש 23 פנצ'ריות והם מעוניינים להקצות קרקע של העירייה כנקודת איסוף. אין להם בעיה שגם אנשים בהוד השרון יביאו ואנשים מכפר סבא יביאו. ועל זה ישבנו ודיברנו, על נקודת איסוף אזורית.

כך אנחנו אמורים לעשות את זה, לשים 4-3 נקודות איסוף, לעבוד עם חברה כמו אסיף שהיא רוצה גם לאסוף. תמר ממיר רוצים לאסוף. ברגע שתהיה חובת איסוף, מפעלים יקומו, השניים שאושרו, המפעל שלנו, גשר משקיע כבר, הכול סגור, אנחנו מחכים שהחוק יעבור.

במבנה שלו הנוכחי, כוחות השוק פועלים. החובות הם לא רוצים, זה ברור, אבל מוכנים לשלם, אבל את החובות הם לא רוצים.

נקודה אחת נוספת. החוק הזה, לגבי הנושא של מה שהוא אמר על בתי עסק וחובה, הוא בסעיף 9 של החוק. אז נגיד שזה לא קיים, אבל זה כן קיים?

בנוסף, גם כתוב כאן 'אפשר למכור צמיג משומש, אפשר למכור אותו עוד פעם לצורך שימוש חוזר'. זה כן קיים בחוק. הרבה הערות, לא בדיוק נכון. רוב הדברים כן נמצאים בחוק. החוק הזה, במקרה שלו, הוא טוב.

שלום. אני פשוט רוצה לסבר את האוזן ליושב ראש ולכולם. שמי יוסף נעים מאיגוד המוסכים, ידידי ראובן בוסיס.

עד לפני מספר שנים עוד יכולנו להתפרנס מהנושא שנקרא צמיגים ובשמחה היינו מרימים את כל הפרויקט הזה והיינו מפנים את כל הצמיגים. לצערנו הרב, התחרות היא לא הוגנת בשוק. אנחנו, כצמיגאים, היום אולי אולי אולי מוכרים 15 אחוז מהצמיגים, כי את כל הצמיגים מוכרים היבואנים והיצרנים ואני אסביר.

כל החברות שעבדו עם הצמיגיות, חברות השכרה, ליסינג, נס טכנולוגיות, קונטל, כל החברות האלה, מקבלות צמיגים ישירות מחברת ייצור צמיגים אליאנס ומהיבואנים והן מאלצות את הצמיגיות, ואני אתן דוגמה של אליאנס. הוא אומר לו 'תשמע, אני אתן לך עבודה לעבוד עם חברה מסוימת, אתה קונה ממני צמיג במאה ואתה תמכור לו במאה. אתה, אנחנו נשאיר לך עשרים-שלושים שקל עבודה על הצמיג וזה הכול'. עכשיו, בשלושים שקלים האלה הוא צריך גם להחזיק את הפועל וגם את העסק וגם את כל המרכיבים מסביב.

אם האוצר היה מוציא איזה שהוא חוק, איזה שהיא תקנה, שהם מייצרים צמיגים ואסור להם למכור לאף אחד, רק דרך הצמיגיות והם מוציאים מחירון שהצמיג עולה מאה ובמכירות מופיע 400. אף אחד לא קונה מחיר מחירון, וכל אחד מכם נכנס לפנצ'ריות, לצמיגיות וקונה צמיגים. אם בצמיגיה היום מופיע צמיג 400 שקל, הוא קונה אותו ב-150 שקל, 100 שקל, אז אנחנו מראש אומרים אחד ואחד חינם, ואם הוא מתווכח הוא מקבל גם 60 אחוז הנחה. כלומר, היום אין לנו יותר ממוצע מ-25 שקל לצמיג, שזה כולל הכול.

אני בא ואומר דבר מאוד פשוט. אנחנו מוכנים, באיגוד המוסכים, להרים את כל הפרויקט של פינוי הפסולת. אנחנו רוצים לעמוד בתחרות של יבוא צמיגים, שמשרד התחבורה יאפשר לנו להביא צמיגים, לא כמו הסעיף שאנחנו נלחמנו במשך עשר שנים בנושא של יבוא הצמיגים ומשרד התחבורה פתח את שוק יבוא הצמיגים, אמר לכולם, 'אתם יכולים להביא צמיגים, אבל יש לי רק מגבלה אחת קטנה; אתה מביא מכולה של 20 פיט, יש 20 מידות במכולה של חברת משנה, פירני, לא משנה, עבר תקינה אירופאית, תקינה אמריקאית, הכול נכון, אבל אנחנו מבקשים, בנוסף לזה, לכל מידה בדיקת מעבדה, עולה סך הכול אלף יורו'. עשרים מידות זה עשרים אלף יורו. כל הקונטיינר עולה עשרת אלפים יורו, הבדיקות עולות עשרים אלף יורו. ובזה משרד התחבורה משוויץ ואומר 'פתחנו את שוק יבוא הצמיגים לתחרות'. זה שקר אחד גס. כשזה יעמוד במבחן בית המשפט הגבוה לצדק, נראה מה יהיה.

לגבי הצמיגיות עצמן. אני היום נותן הרצאות בכל מיני בתי ספר של נושא תורת הצמיגים ובין היתר נכנס הנושא של פינוי צמיגים. שואלים שאלה מאוד פשוטה על צמיגיות, שואלים אותי כיושב ראש הענף ושואלים את ראובן שהיה תקופה ארוכה יושב ראש הענף. אני מסתובב בכל מיני מקומות, נותן הרצאות, מדבר אתם על הכול ומביא אותם למצב 'איך אנחנו יכולים להגיע למצב שנאסוף את הצמיגים במרוכז, ונתרום את החלק שלנו לנושא פינוי הצמיגים'. אז הם אומרים ככה, תראה, בוא ניקח את ניו קופל. ניו קופל יש לה היום קרוב ל-40 אלף כלי רכב, שלמה שמצר, כשחברת אוטו לוקס שזה טיאר קלאב, נותנים שירות לחברה הזו. כשהוא ראה שיש מחזוּר צמיגים, הוא קפץ מהר מאוד על העגלה ופנה לכל הרשת ואמר להם 'אני אאסוף לכם את הצמיגים על חשבוני'. אז אמרו, בסדר, זה מתאים. יומיים אחרי הוא כבר הוציא מכתב שהוא יותר לא מפנה. אבל את המכתב הוא כבר הראה לכל השלטונות שהוא מפנה צמיגים חינם. אני יכול להגיד לכם שיומיים אחרי זה הפסיק, אבל את אותה פנצ'רייה, צמיגייה שמקבלת את הצמיגים מחברת אוטו לוקס, שמחזיקה על המדף את הצמיגים, היא קונה אותם ומוכרת אותם באותו מחיר ומשאירה לה את העשרים-שלושים שקלים, לא יהיה לא יקום, בלתי אפשרי, בשביל זה פנצ'ריות זורקות את הצמיגים בירקון, בחוף הים, בראשון, רחובות. נתתי, צילמתי אתרים, נתתי לאלעד.

אני בא ואומר דבר כזה, על מנת שאנחנו נהיה שותפים באחוז אחד אפילו, צריכה להיות אותה שיטה כמו של המצברים. אתה נותן צמיג, אתה לוקח צמיג. אני לא אמכור את הצמיג כמשומש. הוצאנו לא מכתב אחד, הוצאנו חמישה מכתבים למשרד התחבורה, לשר התחבורה, לאגף המלחמה בתאונות הדרכים 'יש לאסור מכירת צמיגים משומשים מכל סוג ומכל דבר'. צמיג משומש שנסע, מבחינתי גם אם הוא בן שנה, עמד על המדף עוד שנה, הוא כבר לא שווה. זה בטיחותי, יש תאונות, כביש מספר 6, תשעה הרוגים רק מצמיגים. גם תיקונים וגם ישנים.

אם אני אחדד את הנושא יותר, אני אבוא ואגיד ככה: לכל הנושא של הצמיגים המשומשים, שהיום משרד הביטחון, משטרת ישראל, בזק, חברת החשמל, חייבים על פי חוק להוציא את זה אך ורק לחידוש צמיגים. הצמיגים האלה יוצאים למכרזים ומגיעים לצמיגיות. הוצאנו מכתבים למשרד התחבורה, גם לא טופל.

מה שאנחנו יכולים, הצד שלנו, זה צמיג תמורת צמיג. תוריד לי עשרה צמיגים, קח עשרה צמיגים, תוריד לי 100, קח 100. מבחינתי, שייצא מחר חוק; לקוח שנכנס לצמיגייה, על הצמיגאי לקחת סכין לקרוע את כל הצמיגים. אם לא, שהצמיגאי ישלם ללקוח זיכוי 50 שקלים על הצמיג. כלומר, אם הוא בר שימוש ואתה הולך למכור אותו, תן לי זיכוי חמישים שקל, עשרה שקלים, עשרים שקל, שיהיה בתקנה. אם לא, קח סכין, קרע אותו. כי בסך הכול אנחנו הגענו למצב שבו יותר מחמישים אחוז מהפנצ'ריות הן על סף רעב, פנצ'ריות סוגרות, לפנצ'ריות היום אין מה לאכול, כולם מסובכים ואני יכול לתת לעורך הדין הנכבד דוגמה את לייבל טיאר בחולון. הסתבך בארבעה-חמישה מיליון שקלים. במבי הסתבך בשני מיליון שקלים ואני לא רוצה להרחיב בשמות. מהם קיבלתי אישור פחות או יותר להשתמש בשמם. אם אנחנו היום על סף רעב, בפנצ'ר של עשרים שקלים וצמיג בשלושים וחמישה שקלים, שלושים שקלים, אין אפשרות קיום, בטח ובטח לא לפנות צמיגים. בשביל זה החוק של העירייה לא עבד.

מה שהם ביקשו מאיתנו זה להגיע עד למכולה, והגענו עד למכולה וזרקנו את הזבל. היום העיריות לוקחות את הזבל. עיריית תל אביב לוקחת ופתח תקוה לוקחת ואפילו בת יום לוקחת, לפי מה שאני ביררתי. למה? כי אם הם לא לוקחים, אותו צמיגאי שבא היום עם אופניים לעבודה, (הוא כבר לא יכול להרשות לעצמו טנדר, כי זה עולה כסף), לוקח נרקומן, נותן לו חמישים שקלים, נותן לו מאה שקלים, אומר לו 'אתה רואה את הצמיגים האלה? זרוק'. הצמיגים האלה בתוך שעה אינם. הוא אוסף את כל הצמיגים בטנדר שלו פנוי להובלה, מפזר אותם, בא ולוקח את החמישים שקלים שלו, תודה רבה, שלום, נגמר.

בשביל זה אנחנו אומרים היום, אנחנו מוכנים לתת ייעוץ, הדרכה, את כל מה שיש באפשרותנו. אנחנו מוכנים שכל יבואן, שלא כמו שאמרו פה 'זה קניין שלנו'. זה לא קניין שלנו, לקוח שהוריד צמיגים משומשים והם בדרך כלל פסולת צמיגים, הם זבל, הם לא טובים, יגיע היבואן, יגיד לי, הזמנת עשרים? כן, אדוני, הזמנתי עשרים. תן לי בבקשה עשרים. כל צמיג שאני לא אתן לו, שיחייבו אותי ב-25 שקלים. אני מוכן שיחייבו אותי 25 שקלים.

אנחנו עושים רבות בנושא ומאוד מנסים לקדם את כל הנושא של מחזוּר באופן כללי בארץ, וקצת אנחנו יודעים מה קורה לא רק בנושא מחזוּר צמיגים, בסופו של דבר, הנושא של מחזוּר צמיגים הוא חלק ממגמה כללית שאמורה להסדיר את הנושא של הפסולת במדינת ישראל, ולהביא לזה שפחות פסולת תועבר להטמנה ויותר פסולת תמוחזר.

שתי מלים לגבי מה שאמר עורך דין בר און לגבי הנושא של רישוי עסקים. המעבר מרישוי עסקים, מתנאים לרישוי עסקים, למעשה האמירה כאילו שהחובה לאסוף ולמחזר צמיגים בחקיקה כיום קיימת, היא פשוט לא נכונה מבחינה משפטית. זה נכון שיכול להיות שאם יש פנצ'רייה שיש לה רישיון עסק, מה שלא קורה תמיד, צריך לזכור שלא כל העסקים בישראל, במיוחד הקטנים שבהם, לא לכולם יש רישיון עסק. אז אם כבר יש למישהו רישיון עסק, אז יכול להיות שהוא קיבל תנאים ברישיון עסק, ויכול להיות שבתוך התנאים הכניסו כן או לא, ברמה כזו או אחרת, את נושא איסוף ומחזוּר הצמיגים, כשהמגמה צריכה להיות שהנושא הזה צריך לחול על כולם. כדי שזה יחול על כולם, צריך לעשות את זה בחקיקה ספציפית, וזה ברור. מה גם שהתוצאות מדברות בעד עצמן. ההסדר שקיים היום, כפי שהוא, חלקית, לא מביא לתוצאות. כולנו התכנסנו פה היום כי זו לא הפעם הראשונה, רק בגלל שהמצב הוא קשה. המצב הוא באמת קשה והוא דורש מחשבה רצינית יותר ובוודאי שעדיף להסדיר את זה, כאשר יושבים פה כולם סביב השולחן, כל מי שיש לו נגיעה לדבר, ויביאו לחקיקה מסודרת. כי להביא למצב שבו איש כזה או אחר במחוז כזה או אחר, של המשרד לאיכות הסביבה יקבע לפנצ'ריות מה הן אמורות לעשות, זה גורם לבזבוז משאבי ציבור, למשרד לאיכות הסביבה אין יותר מדי זמן וכוח אדם ותקציבים להתעסק עם כל דבר בנפרד. פעם אחת ולתמיד צריך להסדיר את זה, ולכן בעצם אנחנו חושבים שצריך לקדם את החוק הזה.

דבר שני עקרוני נוסף זה הנושא של המימון. זה מאוד משמח לשמוע שיצרנים או יבואנים מוכנים לממן חלק מנושא המחזוּר, אבל בוודאי שזה לא מספיק, כי מעבר ללשים כסף בצד, הכסף לא יהפוך לכשעצמו למצב שבו ימוחזרו הצמיגים. מישהו צריך להקים איזה שהוא מנגנון, של איסוף, של מחזוּר, הצמיגים צריכים להגיע מהפנצ'רייה לתוך מפעל המחזוּר, ובעצם זה הקטע הבעייתי. זה שתהיה איזה שהיא קופה , שזו גם שאלה מי יחזיק את הקופה הזו, האם משרד האוצר יחזיק את הכסף? אם אתה תשאל אותו, בוודאי שהוא יגיד כן, אני רוצה את הכסף, זה חלק מהתקציב. ואז מה? איך יהיה איסוף של צמיגים? נגיד שהמשרד לאיכות הסביבה יקבל את הכסף הזה באמצעות איזה שהיא קרן ייעודית או חשבון בתוך הקרן לשמירת הניקיון, אז מה? אז המשרד לאיכות הסביבה יצטרך להפעיל מנגנון איסוף? איך בדיוק הוא יעשה את זה? הדבר הזה חייב להיעשות באמצעות כוחות השוק, והדבר הזה צריך להיעשות באמצעות זה שתהיה אחריות על היצרנים והיבואנים כעניין של עיקרון. עיקרון של אחריות יצרנים ויבואנים על מה שהם מייצרים, על מה שהם מייבאים, על מה שהם משווקים וזה שבסופו של יום הצמיג לא נשאר אצלם, זה לא אומר שום דבר. עדיין הם יכולים לדאוג לאיסוף של הצמיגים האלה.

הייתי יושב ראש ענף צמיגים עד לפני חצי שנה. כואב לי שאנחנו פשוט מושכים את הזמן ולא מתקדמים קדימה. אנחנו יותר מאשר שלא מתקדמים קדימה, אנחנו הולכים כמה צעדים אחורנית.

אני מיתמם פה, יש לי הרגשה שאני לא חי במדינת ישראל. כי בעיניי, ובמחשבה שלי, יש פה אנשים שאו שהם תיירים במדינה, כי לא נראה לי שאיכפת להם מהמדינה. עורך דין בר און, כמה פעמים ישבנו בישיבות באיכות הסביבה על נושא של הצמיגים ומיוחד אצל המנהלת הכללית.

אתה אומר את זה בהמשך למשפט הקודם שלך? שלא איכפת לנו מהמדינה?

אני אומר את זה בהמשך לכך שאנחנו רוצים לקדם דברים ואנחנו נבלמים. עכשיו למה אני אומר את זה?

מר בוסיס, אתה תבקש למחוק מהפרוטוקול את המשפט הזה.

אני מתנצל אם פגעתי בך.

עורך דין בר און, פה זה לא דו שיח, אם תרצה להגיב אחר כך, נאפשר לך. אבל פה בינתיים צריך להתאפק, בבקשה.

אני בא לומר, ישבנו, אנחנו מחפשים את הדרך לקדם על מנת לסגור את הנושא הזה, איכפת לנו מאוד, אנחנו מוכנים מאוד לשתף פעולה ואחד מהדברים הקשים ביותר הוא שאנחנו לא מוצאים את הפרטנר השני כדי שיעזור לנו. אז נכון שהצמיג הזה מגיע אליי, נכון שאני זה שצריך לדאוג אחר כך לפנות אותו, אני בעד לפנות אותו בצורה מוסדרת למקום מוסדר שיגידו לי לאן. אבל יחד עם הדבר הזה, אליאנס רק לא מספרים שהם גם יבואנים של חמש או שש מרכזי צמיגים שהם מייבאים מהם. הם כל הזמן סביב הנושא שהם בעצם יצרן מקומי. זה יפה לעבר.

לא, הם אומרים שהם יצרנים ויבואנים.

היום הם גם יבואני צמיגים בכמה מותגים יפים, אין לי טענות לדבר זה, אבל אני בא ואני אומר, בואו נשתף פעולה. ואז באותה ישיבה אחרונה שהיתה עם המנהלת הכללית, אחרי הדין ודברים שהיו, אני באתי ואמרתי, 'אין בעיה, אני אבוא ואני אמליץ לבעלי הצמיגיות שפשוט מאוד יתחילו להחזיר צמיג תמורת צמיג'. דאגתי להתקשר לכל יבואני הצמיגים ואמרתי להם 'רבותיי, מתאריך זה וזה אנחנו כנראה נתחיל להחזיר'. ואז אחרי שאני מתחיל להחזיר את הצמיגים, אני מקבל מהמנהל הכללי של אליאנס הודעה לצמיגיות שהנה אנחנו מעלים את המחיר של הצמיגים בעוד 4 אחוזים. מה הבנתי עכשיו? שאליאנס כבר לקח את זה בחשבון אתו, שאם אנחנו עומדים להעלות את המחיר, כנראה שגם הנושא של הפינוי של הצמיגים עלות שיעלה לנו בדבר הזה. שמחתי מאוד, ואז ישר הודעתי לכל בעלי הצמיגיות, הוצאתי מזכר לכולם, חילקתי את המדינה לשלושה מפגשים כאלה; מפגש אחד באזור תל אביב, מפגש אחד באזור באר שבע, מפגש אחד באזור חיפה, וביקשתי מבעלי הצמיגיות 'רבותיי, כמו מצברים'. אתה רוכש מצבר, אתה צריך גם להזדכות עליו אחר כך. צמיג תמורת צמיג. יצרן או היבואן שהביא לך צמיג, תחזיר לו מיד צמיג. ואז באותו רגע, היינו פותרים את הבעיה, זה היה לוקח בדיוק חודש ימים והאמינו לי, צמיג אחד לא היה מסתובב במדינת ישראל שאין מה לעשות איתו. היה מגיע לנקודה ואז היו מוצאים את הפתרונות. אותו יצרן מקומי וכל יבואני הצמיגים, בצורה מסודרת. אם הם לא מסוגלים לאסוף, אז היו דואגים שאחרים יאספו את זה. לנו לא הפריע שיעלו את המחיר אפילו בעוד כמה שקלים. הרי בשורה התחתונה זה ייפול תמיד עלינו, גם אם הם היו מעלים את המחיר, וגם אם הם היו מקדישים עוד עשרה שקלים ועוד עשרים שקלים, זה היה נופל עלינו. אבל לפחות את שיתוף הפעולה לגבי הדבר הזה.

וכואב הדבר שהם היבואנים בעצמם, והיצרן המקומי לא משתפים איתנו פעולה. והכאב, אני לא רוצה לעקוץ את איכות הסביבה עם הנושא של יבואן צמיגים מסוים, הם יודעים ומודעים לדבר הזה. אנחנו באים ורוצים באמת ואנחנו מתים לחתוך את הסיפור. הסיפור הזה מושך ונמשך יותר מדי.

אני רפרנטית של חטיבת הצמיגים בלשכת המסחר. רק רציתי לסמוך את ידו של עופר. אנחנו בהחלט תומכים בכל מה שנאמר פה לגבי היבואנים והיצרנים. על דעתנו בהחלט. מה שרציתי להגיד שסך הכול הפנצ'ריות אומרות שהם מוכנות לקדם את הצעת החוק והכול טוב ויפה, אבל הן לא מוכנים לקחת שום אחריות. גם בהצעה הנוכחית שמונחת על השולחן, שום אחריות מצד הפנצ'ריות. אנחנו, מבחינתנו, רוצים לקדם, אבל שום דבר לא מעוגן בחוק, וכל עוד זה לא יהיה מעוגן בחוק מסירת צמיגים, אז לא תהיה שום חובה על הפנצ'ריות למסור אותם.

רציתי להבהיר נקודות שהעלו כמה אנשים. המנגנון שנמצא בחקיקה קודם כל הוא לא עומד במנותק מהחקיקה שקיימת וכבר הוזכרה. יש לנו תשתית, יש חוק רישוי עסקים, יש נתוני רישוי, יש תנאים לרישיון עסק שהם באמת רמה מאוד ספציפית של חקיקה, יכולות להיות תקנות גם מכוח החוק הזה ואין מטרה לפתור איזה שהוא גורם מסוים.

אנחנו רואים פה שרשרת שחברים בה מספר גורמים, אם מסתכלים מלמעלה, זה מי שמביא את הצמיג, שזה היצרן והיבואנים השונים, הצמיגיות שנמצאות איפה שהוא באמצע התהליך, והצרכן שבסופו של דבר משתמש בצמיגים ואם המחירים יעלו, אז כאן בעצם התרומה שלו לעניין. וכל אחד, בראייה שלנו, שזה גם עיקרון מקובל של 'המזהם משלם', והמזהם לא הכוונה למישהו שבפועל בא ומשליך אשפה, אלא למי שמביא מוצר שיש לו השפעות שהן גם סביבתיות. כל אחד כפי חלקו בשרשרת, צריך לתרום את חלקו. אז זה לא נכון לומר 'למה אתם מטילים אחריות עלינו ועליהם לא'. כל אחד תהיה לו את האחריות שלו. יש פה הגבלה למה שפנצ'רייה תוכל לעשות עם הצמיגים שלה והרמה הספציפית שטוענים פה שחסרה, זה בדיוק מה שיהיה ברישיון עסק. אנחנו לא נתחיל להיכנס בחקיקה ראשית לאיזה שטח של פנצ'רייה, כמה צמיגים מותר לה לאחסן בו זמנית. זה בדיוק מה שיש בתנאים לרישיון עסק. החובה מגבילה פה את הדרכים לפינוי צמיגים מבית העסק, כמה צמיגים מותר בבית עסק, שזה כולל מחסני צמיגים ופנצ'ריות, כאשר בתנאים ברישיון עסק... אתם לא מצפים שנכתוב בחקיקה ראשית כמה צמיגים מותר לצמיגייה לאחסן. אבל ברור שאחסנה כשלעצמה של צמיגים זה גם עסק טעון רישוי, ובהנחה שהחוק יתקדם ויעבור, כפי שאנחנו מקווים, כמובן שתנאי רישיון העסק יעודכנו בהתאם, אם יהיה צורך בכך וסביר שיהיה צורך בכך.

החובה לפנות צמיגים חלה על בית עסק. אתה אומר שאתה רוצה שזה יהיה מנוסח אחרת, ואני הייתי מציעה, אם היועץ המשפטי יקרא ויציג את הסעיפים, נוכל לדון בנוסח הסעיף לגופו, במקום לדון ברמה העקרונית.

אני מייצג את חברת גרינאל אקולוגיה. אנחנו עוסקים במחזוּר. אנחנו בעצם כבר קרוב לשנה עוסקים באיסוף וחיתוך, אנחנו בעצם החברה שרוצה את חיתוך הצמיגים בפנצ'ריות ובאתרים אחרים.

אנחנו חותכים את הצמיגים בפנצ'רייה. אנחנו אחת החברות המאושרות על ידי משרד לאיכות הסביבה.

אני רוצה לגעת בשתי נקודות ששתיהן לא מופיעות בחוק, ולדעתי הן מהוות, ולפחות אחת מהן בשלב ביניים, כמפתח להצלחה, ואחת בשלב הסופי. אנחנו למדנו את הנושא של המחזוּר, ואנחנו עוסקים במחזוּר בתחומים אחרים, בתחום של חומרים מסוכנים. את הנושא הזה של הצמיגים אנחנו לומדים קרוב לשנתיים.

הנושא של טיפול בצמיג מחייב, לצורך ההצלחה שלו, גם צרכן סופי שיודע לצרוך את התוצר של המחזוּר והיום באירופה חלק מהצמיגים שעוברים למחזוּר, מגיעים, בסופו של דבר, לשריפה. נושא שהולך להיפסק בשנים הקרובות, לדעתי, עד כמה שזכור לי ב-2007 או ב-2006, דבר שלגבי דידי יש הסכם בתוכניות העסקית של נושא של מחזוּר, אז זה יגרום להצפה בשוק הגומי בעולם, כל מה שקשור בגומי ממוחזר. ולכן אי אפשר להסתמך על יצוא של התוצר לחוץ לארץ כחלק מתוכנית עסקית, ולכן חייבים לפתח שוק מקומי, שיידע לצרוך את הגומי ובחוק אין התייחסות כלל לנושא של עידוד של יצוא מקומי שיידע ליצור את הגומי. אנחנו כחברה יזמית מנסים לארגן יצרנים מקומיים, פנינו גם ליצרנים כמו אליאנס ולחברות אחרות שעוסקות בנושא של גומי, כדי לעניין אותם בייצור מוצרים לצורך צריכת הגומי. אין כמעט חברה כזאת בארץ. יש חברות שעוסקות בייצור בלטות או דברים דומים שהצריכה מאוד קטנה ואין היום שוק לנושא. ואני טוען שבלעדי השוק הזה, החוק יהפוך בעצם את היבואנים ואת היצרנים לעבריינים, כי לא תהיה חברה יצרנית שתהיה מוכנה להשקיע בלי שיהיה גורם מקומי של צריכת הגומי. זה בעצם מפתח. ואולי שווה שהמשרד לאיכות הסיבה או משרד האוצר יחשבו על נושא של עידוד בתחום הזה דווקא. כי ברגע שאני אדע, בתור יזם, שיש מי שיקנה את הגומי פה בארץ, אנחנו נהיה מוכנים לקחת סיכון גדול יותר מאשר הסיכון שלקחנו עד עכשיו בקניית ציוד לחיתוך צמיגים ולהשקיע במערך, כמו שאמר עורך דין בר און, שהוא מערך שעלותו כמה מיליוני דולרים וחייבת להיות לו איזה שהיא ודאות עסקית. זה בנושא של הטווח הארוך.

בטווח הביניים, כשאנחנו מדברים על נושא סילוק עד כמדומני שש או שבע שנים שיהיו בר סילוק, אז אני חושב שכדאי פה לערב גורם נוסף, וזה קורה נכון להיום בשטח לא בצורה פורמאלית מלאה, וזה הנושא של הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות היום בצורה לא רצונית, מפנות צמיגים בכמויות גדולות, כשבעצם הצמיגים הם שלמים והם תופסים נפח, ועושים להם הרבה מאוד נזקים גם בנושא של הנפח של האיסוף, גם במכונות הדחס, גורמים להם נזקים וקלקול הציוד ובעצם העיריות והרשויות שותפות היום לנושא של הפינוי באופן לא רצוני.

אני טוען שבתהליך הביניים שבו יותר הסילוק בתקופה שיותר הסילוק, לדעתי צריך להנחות את הרשויות המקומיות וזה יפתור גם את הבעיה של ההובלה של הצמיגים, לקבץ צמיגים לתוך פחי הזבל העירוניים, כשהם חתוכים. אנחנו הכנו דף עמדה בנושא ואני אשמח להביא לך אותו, כשבעצם התוספת, העלות התקציבית של העירייה שואפת לאפס משתי סיבות. אחד, מכיוון שכמות הצמיגים במשקל לא עולה על חצי אחוז מכלל האשפה שהעירייה מפנה. ודבר שני, העירייה היום ממילא מפנה צמיגים, בצורה לא רצונית ובנפחים הרבה יותר גדולים, כי הם לא חתוכים, לכן בעצם לא יעלה לה כלום. אם אנחנו היום נערב את הרשות המקומית ונאפשר לכל רשות, אם זה פתח תקוה, רמת גן, תל אביב והם יקלטו בפחי הזבל שלהם את הצמיגים שחתוכים או גרוסים, בעצם אנחנו פתרנו את הבעיה הלוגיסטית ואנחנו נותנים את פתרון הביניים עד אשר יתחיל התהליך בקצבים כאלה או אחרים, כפי החוק יחוקק בעתיד.

לגבי מה שהוא דיבר על שריפה. בחוק לא מופיע האיסור על שריפה. ביתר העולם כבר גילו ששריפה מזהמת. אומרים כאן ההיפך; המטרה היא בכלל זה שריפה בלתי מבוקרת. זאת אומרת ששריפה מבוקרת זה בסדר?

אנחנו נגיע לסעיף ואז נדון בזה. את סעיף 2 החלטנו לדון בו בסוף.

ראשית, אני מצר על כך שידידי מר בוסיס מצא לנכון להטיל דופי גם בי אישית. תודה על ההתנצלות אני מקבל אותה.

אני רוצה להגיד שאני בשנתיים האחרונות, אני אישית וגם אליאנס בשנתיים האחרונות מקדישים הרבה זמן ומחשבה וניסיונות למצוא פתרון. נכון שאנחנו והארגון שבראשו עמד בוסיס לא רואים את הפתרונות עין בעין, וזה משום שאנחנו מייצגים גופים בעלי אינטרסים אישיים קצת אחרים. מר בוסיס רוצה לצאת בלי שום מחויבות לחברי הארגון שלו מהעסק הזה, מר נעים אומר שהם מוכנים לתת ייעוץ לפינוי צמיגים, שזה נחמד מאוד אבל לא ממש נחוץ בתחום הזה.

אתה לא מזלזל בניסיון שצברו.

חלילה, אבל בתמורה שלהם אני כן מזלזל. התמורה המוצעת היא אפס. הסכים מר בוסיס לעניין של העלאת מחירי צמיגים.

קודם כל עצם העובדה שהם שותפים לדיונים, הם כבר תורמים.

אני מודה על זה, אבל זו תרומה מאוד קלושה. אני רוצה להעיר פה גם לגבי ענף המוסכים בכלל. הוא עבר כבר מהדורות קודמות ויש לו ניסיון צבור ביחס לאיך מפנים מוצרים שרוצים לסלק מן השוק. למשל, בעניין של מסנני שמן. אני לא יודע אם החברים בוסיס ונעים מכירים את זה מספיק טוב, אבל הארגון שהם חלק ממנו כבר טיפל בחומרים שטעונים מחזוּר ומצאו הסדרים לסילוק של מסנני שמן ממוסכים, מסנני שמן שמסולקים, אני חושב שמר צ'פניק יכול לתת על זה הרצאה מלומדת, כי הוא אחד העוסקים המרכזיים בענף הזה של סילוק מסנני שמן. ואנחנו מוכנים לאמץ בשתי ידיים את הפתרון שהושג עם המסנני שמן. אין לנו שום בעיה.

אני רוצה להזכיר דבר נוסף. הצעת החוק של חבר הכנסת נודלמן היתה בראשיתה שונה בתכלית מהנוסח שמוצג לפנינו. מבחינה קונספטואלית, לא מבחינת הטקסט. מבחינת הקונצפט היא היתה אחרת לחלוטין. הקונצפט היה הפוך. עכשיו, המרכז של הבעיה בהצעה של חבר הכנסת נודלמן, לפי עדותו שלו, היתה העמדה של משרד האוצר. טען חבר הכנסת נודלמן, ישבתי לידו כשהוא אמר את הדברים, שמשרד האוצר התנגד להטלה של היטל על כל העוסקים בענף. בינתיים שמעתי אני דברים אחרים ממשרד האוצר. משרד האוצר לא מתנגד יותר. לא זו בלבד שהוא לא מתנגד להיטל, אם תסתכלו בעיקרי המדיניות הכלכלית לשנת 2006 שמשרד האוצר מציע, תוכלו למצוא בעמוד 121 של הרצאת הדברים, הצעות והחלטות שקיבל המשרד האוצר בעניין ייעול שוק הטמנת הפסולת המוצקה. דברים רלוונטיים: מציעים לתקן את חוק שמירת הניקיון 1984-תשמ"ד, ולהציע כי החל מהאחד מינואר יוטל היטל על הטמנת פסולת מוצקה שיועבר לאוצר המדינה.

זה לא חדש. הם בכל מקום מחפשים רעיונות שהכסף יעבור לאוצר.

פנו אליי ואמרו כמו שאתה אומר עכשיו. אמרו שבאמת המשרד לאיכות הסביבה, שבאמת האוצר, אני נפגשתי עם האוצר, אני נפגשתי עם איכות הסביבה וקיבלתי תשובה שלילית. זה שקר. כל הדברים שאתם אומרים שהם רוצים בזה, זה שקר, כי אני בבקשה של הגברת הזאת דיברתי עם האוצר ועם איכות הסביבה. באיכות הסביבה, דיברתי עם השר לאיכות הסביבה. משום מה עושים פה פיליבאסטר.

עורך דין בר און, קודם כל אל תיקח את הדברים באופן אישי בנושא מר בוסיס. לא היתה כוונה אישית. אנחנו פה מתדיינים, יש פה ניגודי אינטרסים, יש צדדים שונים, זה לגיטימי, זה טבעי, בשביל זה אנחנו לא קוראים את הסעיפים ברצף דורסני וממשיכים, להיפך, נותנים לדבר. כל ישיבה יהיו שניים-שלושה סעיפים, ואנחנו נגמור את זה, עוד חודש זה יהיה מוכן.

אנחנו דמוקרטים, אנחנו סובלנים, אבל אני רואה שפה עושים פיליבאסטר. אצלנו יש שעה וחצי, נשארו חמש עשרה דקות כדי לדבר על החוק. פה מדברים על כל הדברים שהם בניגוד אינטרסים. ככה אי אפשר. אנחנו לא מתקדמים.

אמר מר צ'פניק דברים שהם חשובים בעיניי. הנקודה האחת, שחסר בחוק נושא של עידוד המחזוּר של הצמיגים. הנושא הזה הוא חשוב מאין כמוהו, וההצעה שלנו היא, וכך גם אפשר לראות בהצעת חוק אחרת שמספרה 3641, באותו עניין עצמו, סעיף 16 שם. שם מדובר על חובה של העדפה של מוצרים ממוחזרים במכרזים. במתכונת מאוד דומה לסעיף העדפת תוצרת הארץ בחוק חובת מכרזים. כלומר, שמכרזים שבהם ניתן להשתמש בחומרים ממוחזרים, שניתן, למשל בסלילת כבישים או בתיקון כבישים או במגינים לכבישים, הם צרכנים מאוד גדולים של חומר ממוחזר, שתהיה חובה להשתמש בזה. זה בכיוון עידוד הדבר האחד שאמר מר צ'פניק.

הרעיון האחר שלו לעניין פתרון של איסוף צמיגים חתוכים באמצעות הרשויות המקומיות בפסולת רגילה. אין לנו, אני חושב, לוועדה בכלל אלא מה לברך, משום שפתרון כזה פותר חלק ניכר מהבעייתיות.

הכי קל זה להעביר את האחריות למגרש של מישהו אחר. השלטון המקומי היום נבצר ממנו להיות כאן, לכן אתם יכולים להעביר למגרשו את כל הדברים. גם האוצר, כדאי לנצל את ההזדמנות ולהלביש עליו כמה דברים.

מלה אחת ברשותך. לגבי המחזוּר של הפילטרים של רכב. זה נכנס לתוך החשבונית בקומבינה, הלקוח משלם את זה. לגבי רשות המסים, ב-2004, ענף הרכב, מכל הנושא של הליסינג, 2 וחצי מיליארד שקל האוצר הפסיד וזה כולל בתוכו גם את הנושא של מוסכים וגם את הנושא של הפערים.

לפני שאני אקרא אותו, לטובת עורך דין בר און, השוני בסעיף 4 לעומת הנוסח שהוצג בישיבה שעברה הוא שההגדרה שהיתה על סילוק פסולת עברה מסעיף 1 לסעיף 4. לא שוני מהותי.

סעיף 4.

1. החל מהשנה השביעית מכניסת החוק לתוקף, לא יטמין אדם צמיגים שלמים, חתוכים או גרוסים באתר לסילוק פסולת. בסעיף זה אתר לסילוק פסולת 'מקום המשמש לסילוק או לפינוי של פסולת, בין שהוא מוסדר ובין שאינו מוסדר'.
2. על אף האמור בסעיף קטן א' יהיה הממונה רשאי לאשר בכתב הטמנת מוצרי לוואי של תהליך מחזוּר צמיגים, או שימוש בצמיגים גרוסים כתשתית באתר לסילוק פסולת".

אני רק רוצה לומר לאדוני שסעיף 4, בסעיף העונשין, עברה על סעיף 4 היא עברה פלילית. ומכיוון שיש כאן איזה שהיא בעיה בנוסח שאנחנו מקווים לתקן לקראת הישיבה הבאה אולי, ככה שיש איזה שהוא מתח מזה שהעבירה אומרת 'העובר על הוראות סעיף 4 ובסעיף 4 פתאום יש פרק זמן שבו העבירה לא חלה, והיא תתחיל לחול רק מהשנה השביעית. אז אנחנו עדיין חושבים על איזה שהוא נוסח שיישב את המתח הזה בין התקופה שבה לכאורה עבירה פלילית לא חלה. אז אנחנו רוצים להשאיר את הסעיף הזה פתוח לשינוי נוסח.

אחר כך תגידו האזרח פה, מענישים אותו. זה סעיף חשוב. בניגוד לזה שאני בכל ישיבה נותן חצי שעה קודם כל להוציא קיטור, להעיר, להציע, אני רואה שגורמים מסוימים גם מחליפים את הנציגים, כך שכל פעם מגיע נציג ומעשיר אותנו בדברים חדשים. אין לי בעיה עם זה, אבל ממשלה לא יכולה כל ישיבה להגיד 'פה צריך לתקן, פה צריך לשנות, פה יש איזה סעיף ככה, פה יש סעיף אחר'. אתם רוצים, יש את הצעת החוק כבר הרבה זמן בידיים, תלמדו אותה, תבואו מוכנים לכל הסעיפים. אני לא משאיר סעיף אחד פתוח. אני הפעם אחרוג ממנהגי למען הגברת עורכת הדין דקל. כדאי שתיקחו את העניינים לידיים, תעברו על הסעיפים, אם יש לכם מה להוסיף, מלאו, תעבירו לנו כדי שהיועץ המשפטי שלנו לא יהיה מופתע, ויתכונן.

זה הסעיף היחיד שנשאר פתוח, כל השאר אנחנו סיכמנו.

בסדר, אנחנו נבוא לקראתך בניגוד למנהגנו. נעבור לסעיף 5. תרשום את ההערה של עורכת הדין דקל, ואני מבקש שתוך שבוע ימים, עשרה ימים לכל המאוחר, תעבירו לנו את הנוסח המוצע שלכם, עידו יבדוק את זה ולדיון הבא שלהערכתי יהיה לקראת סוף החודש, אנחנו כבר נטפל בזה.

הערה לגבי הסעיף הזה, האיסור של הטמנת צמיגים שלמים הוא איסור גורף, זה לא מופיע בכל החוק.

זה חלק מתיקון הנוסח שאנחנו נעשה, זה בעצם גם סעיף 3.

כשאנחנו נקבל את הנוסח ממשרד המשפטים, אנחנו נתייחס גם לזה.

רק רציתי להשיב לאדון הנכבד ששאל, שכבר יש לנו הגדרה של סילוק שאומרת שסילוק זה צמיג חתוך, אבל גם היום, כבר עכשיו לפני החקיקה הזאת, וזה מתחבר למה שאמרתי קודם, על המערכת שיש בה מספר רבדים, גם אתרים לסילוק פסולת הם עסק טעון רישוי ובתנאים לרישיון עסק של אתרי פסולת כבר היום יש איסור להכניס צמיג שלם.

סעיף 5, סעיף שלא הופיע בנוסח הקודם, אבל הוא די מתבקש. "מינוי ממונה. השר ימנה מבין עובדי המדינה שבמשרדו ממונה לעניין חוק זה".

רציתי להעיר לעניין סעיף זה. בהצעת החוק שלנו, או כפי שאנחנו רואים את הדברים. הצעת החוק שאנחנו חושבים שהיא הנכונה יותר, הצעת החוק של חבר הכנסת שטרן. התפקיד של הממונה הוא תפקיד של פיקוח על הקרן שאנחנו מציעים שתוקם.

הטענה של המשרד לאיכות הסביבה היתה שהם לא רוצים להיות מעורבים בתהליך הפיקוח על החוק ולכן היתה להם התנגדות בשעתו, כפי שאני הבינותי, למינוי ממונה מטעמם לאכיפה של הדברים. אני מתפלא שהמשרד לאיכות הסביבה, בהצעת החוק הזה, אין לו התנגדות.

המשרד לאיכות הסביבה התעשת. לאחרונה אנחנו מרגישים אותו מעורב יותר. לזכותו ייאמר שבזמן האחרון הוא גם עירני יותר. ולכן אנחנו מברכים על כל דבר כזה, ואני רוצה להסב את תשומת לב אדוני בר און, העורך דין המלומד, אנחנו דנים בהצעת חוק של חבר הכנסת נודלמן, וחבריו, שביניהם גם חבר הכנסת יורי שטרן, אם אני לא טועה. הוא שינה את דעתו לגבי הרבה דברים.

אני צריך להגיד: המטרה שלי היא לא לקבוע מי יהיה אחראי. המטרה שלי היא שהשטח של מדינת ישראל יהיה נקי ואם אני לא יכול להעביר חוק דרך משרד האוצר, אני מעביר אותו בתמיכה של האוצר, ותשכח מחוקים הקודמים, אני לא יכולתי להעביר חוקים כאלה. אני יכול להעביר חוק כזה, בתמיכת האוצר ובתמיכת של איכות הסביבה. אתה מדבר על דברים שהם לא עומדים בחוק. אני מוכן שיהיה חוק כמו שאתם רוצים, אבל המציאות היא כזו שאי אפשר, לא נותנים לי להעביר חוק כזה, לא נותנים לשנינו להעביר חוק כזה. אנחנו מעבירים חוק שהוא טוב, הוא טוב למציאות הכלכלית הנוכחית, הוא טוב למציאות של התחרות בשוק. הוא יותר טוב מהחוק הקודם. אני, פרופסור לכלכלה, אומר לך, לעורך דין.

אני מעלה את סעיף 5 להצבעה.

הסעיף מאושר פה אחד
ללא נמנעים ולא מתנגדים.
סעיף 5 התקבל.

רק להעיר שהממונה קיים בהצעת החוק לכל אורכה. פשוט לא היה סעיף שממנה אותו, וזה מטרת הסעיף הזה, זה הכול.

"חובות דיווח: 1. יצרן או יבואן ידווח לממונה אחת לשנה, ולא יאוחר מתום 60 יום לאחר סיום השנה שלגביה מוגש הדיווח כלהלן:
(1) מספר הצמיגים ששיווק בישראל באותה שנה ומשקלם.
(2). מספר הצמיגים שאסף, שסילק ושמחזר באותה שנה, גודלם ומשקלם, והדרכים בהם פעל לסילוקם ולמחזוּרם. לעניין סעיף קטן זה, רשאי הממונה לקבוע בהודעה בכתב את יחס ההמרה בין משקל הצמיגים למספרם.
ב. הדיווחים כאמור בסעיף קטן א' יוגשו כשהם מאושרים בידי רואה חשבון".

מה שהשתנה ביחס להצעה הקודמת זה שירד סעיף קטן שאומר שהממונה רשאי להגיש דיווח ובו פרטים נוספים בנושא מאמרים. זו הערה של משרד המשפטים, לאחר שלא ראו שזה דבר שייקבע. מכיוון שלא ראו שזה ייקבע על ידי הממונה, זה הוכנס בסעיף התקנות, וזה דבר שייקבע על ידי השר.

שתי הערות. הערה אחת טכנית ואחת מהותית. ההערה הטכנית היא שיש צמיגים שהם צמיגים קטנים, כמו אופניים, כמו צמיגים קטנים לרכב שמשקלם מספר מועט של קילוגרם. יש צמיגים עצומים למשאיות וטרקטורים. הרעיון ללכת צמיג לעומת צמיג, כמותית, הוא רעיון בעייתי. לכן במקום להתחיל לעשות קלאסיפיקציה, יותר הגיוני ללכת לפי משקל. מנסח הצעת החוק נתן דעתו לעניין והוא אמר, בוא נעשה יחס הבהרה בין משקל לכמות, אבל לא לגמרי ברור לי למה בכלל ללכת על כמות, בואו נלך רק על משקל. הכמות היא חסרת משמעות. אם אתה לוקח שני צמיגים של טרקטורים, זה כמו עשרים צמיגים של פיאט.

המציע רוצה להשאיר את שתי האופציות; תרצה צמיג כנגד צמיג – יש, תרצה משקל – משקל. זה לא פוגע.

לא, יש פה דואליות. אם זה צמיג כנגד צמיג, אז מה רעיון המשקל? זה חסר משמעות. משקל הוא פרמטר שוויוני, אני חושב שיותר הגון. זו הערה טכנית.

ההערה המהותית היא שמה שדורשים פה בעצם מהיבואן ומהיצרן, לדווח על צמיגים שאסף, סילק ומחזר. הבעיה בעינה עומדת. הצמיגים לא ברשותו. על מה הוא ידבר? הוא צריך לאסוף אותם. אין שום חובה למסור לו אותם, אפשר לעשות איתם מה שרוצים. אם הצמיגייה מוכרת את זה אחר כך לפלוני שנכנס.

בוא ניתן אזרחות טובה. בוא, עד לישיבה הבאה, אני אציג לך שאני אספק, אתם רק תתנו את ההסכמה, אני אדאג שכל הצמיגים בצמיגיות יחזירו לכל יבואן ויבואן ונעבור ונוכיח למערכת שהנה אנחנו עושים משהו טוב.

מה שאני מבין מההצעה שלך שבאה אליך חברת אליאנס, הזמנת עשרים צמיגים, על אותה משאית שמורידה לך עשרים צמיגים, אתה מעלה עשרים צמיגים? זו הכוונה שלך?

זו אפשרות. לא חייבים באותו היום. הוא יכול גם פעם בשבוע לאסוף את זה. אם הוא הביא במהלך השבוע מאתיים צמיגים, פעם בשבוע הוא יבוא, או שהוא, או מי שהוא ימנה, או שאותו בחור שהוא ימנה אותו, שיש לו גם משאית שחותכת את הצמיג, הוא יכול לחתוך את הצמיג באותו רגע, להעמיס את הצמיג ישר כפסולת וממני, אחרי שהוא סיים לאסוף את הכול, ישר למטמנה. ואז הוא ידווח לו בדיוק כמה צמיגים כבודדים, מבחינת כמות, ואז אני גם מזדכה אצלו מבחינת כמות הצמיגים, שהוא בעצם כבר מחויב. אני לא צריך לחכות לחוק, כדי שזה יתחיל לעבוד. אפשר להתחיל כבר מיד ממחר. שרק יראו רצון טוב.

לדעתי הרבה יותר הגיוני שבא מישהו עם משאית כבר, מוריד עשרים צמיגים, וכנגד העשרים צמיגים יעלו עשרים צמיגים. אפשרי בודד. יש משאית שיש לה תכולה מסוימת, היא יוצאת לסיבוב, היא כל היום פורקת, בסוף היום היא אמורה להיות ריקה, אז היא לא תהיה ריקה, היא תהיה מלאה בצמיגים משומשים. כשהיא תחזור למפעל למלא, או תחזור למחסן למלא, היא תפרוק את הצמיגים המשומשים ותמלא מחדש.

אני כמעט ואמרתי, אני לא רוצה לחזור על מה שנאמר פה, אבל ולהתחיל ולחזור על כל מה שנאמר מהבוקר. אנחנו באיזה שהוא שלב כבר טוחנים מים, כבר טחנו את זה. הרעיון של אליאנס לגבי הצמיג הגדולים הוא רעיון טוב. כי אם אנחנו לוקחים צמיגים רכב פרטי וצמיגים של שופל, אז אם במפעל יש צמיגים שלא הצליחו, הוא פשוט יעביר את הצמיגים שלא הצליחו לפינוי והוא יגיד שהוא עשה את חובתו.

החוק קובע אחריות של כל אחד. לא תפקידנו לפתור את הלוגיסטיקה, הם יעשו את זה בצורה היעילה ביותר.

אבל אתה רוצה שהחוק יצליח.

החוק קובע אחריות ומנגנון, הלוגיסטיקה תיפתר ולפעמים בדרכים מגוונות, זה בכלל לא עניין לפתרון של החוק.

אבל זו התעלמות ממה שנוהג במדינה שלנו. אתה יודע שאם העניין הזה לא יוסדר, תמיד יהיו כאלה שלא יסדירו את העניין, תמיד יהיו כאלה שיימנעו, שיעשו קיצורי דרך, ואם לא תוסדר פה הסוגיה הזאת לפרטים, אז כמו שאנחנו מכירים את המדינה שלנו, אנחנו יודעים שכל אחד ימצא לעצמו אפיק.

אני מייצגת את היבואנים ואת לשכת מסחר. אני רק רוצה לומר שאם היתה אכיפה שהיא ראויה במדינה שלנו, אז הייתי אומרת, 'נכון, אני משאירה את זה as is'. אבל מכיוון שהאכיפה במדינה שלנו וראי, אני מפנה אותך, לנושא של החוק הקיים היום, גם אם זה לא חקיקה ראשית, אם זה לא קיים, תראי שזה לא נאכף.

אני מציעה, אדוני היושב ראש, לנסות לטפל בסוגיה הזאת בצורה מפורטת. יושב פה היושב ראש של המוסכים, מר נעים, ומציע אולי איזה אופציה שמבחינתו הוא מנסה לתקן את ההצעה הזאת, אני לא מכירה בדיוק את הפרטים שאפשר לפתור את זה, אני רק יודעת שאם זה יאושר היום בהצבעה, ולא באמת יהיה לנו צ'אנס להגיע לאיזה שהיא הבנה, אולי נשב, אולי ננסה להציע הצעות, אז ההצבעה הזו תתקיים, הנוסח הזה יוצבע ויאושר, וזה לא נוסח שהוא טוב.

לגבי האיסוף של הצמיגים שהם אומרים שזה לא ניתן, היום עובדים בשיטת המצברים, חשמלאי שלא מחזיר מצבר, משלם שלושים שקלים.

אמרת את זה כבר פעמיים

נכון, אז זה אומר שאין לנו בעיה. אין מה לשבת על זה. בגדול זה מה שאני רוצה.

אם הם כל כך מעוניינים, אז למה לא לעגן את זה בהצעת החוק? למה לא להכניס את זה במפורט, אחד לאחד, את ההצעה שלהם?

הם לא מתנגדים. בשיטה שלהם שהם מציעים הם אומרים 'תבוא חברת מישלי , יבוא הסוכן של מישלי ליהוד, לפנצ'רייה, ייתן לו עשרה צמיגים, ייקח עשרה'.

עכשיו, את רוצה שזה יהיה רשום? בבקשה. אמנם איכות הסביבה אומרים שלא ניכנס לפרטים.

לא, אם נעגן את זה, אז הם יגידו ככה 'אם לא הבאת צמיג, לא כתוב גם כמה צמיגים, אני רוצה מאה שקל לאחד'. ואז נפלנו. אם אתם תעגנו גם את המחיר של הפיקדון, זה מתאים לי, אם אין מחיר לפיקדון, לא יירשם פיקדון. אם נתתי את הצמיגים והכול בסדר, מצוין. אם הוא אומר לי 'לא הבאת לי שלושה צמיגים, השלושה עולים 300 שקל', זה מחיר הסולר. אז כל שאנחנו רוצים, אם הכול יהיה מעוגן, גם הפיקדון יהיה מעוגן, העלות שלו.

אנחנו לא מתנגדים לכל דבר שיבטיח את האכיפה ויסדיר את העניין במאה אחוז.

אני גם חושב שאיש משרד איכות הסביבה יהיה פה אחראי על הדברים האלה ויוכלו לפקח על כל הדברים.

המשמעות של מה שמר נעים אומר היא שבעצם מכל מגוון הדברים שאפשר לעשות בצמיגים בפנצ'רייה יישאר דבר אחד וזה להעביר למי שסיפק אותו. אם כך יהיה כתוב, אז יידע מי שעליו מוטלת החובה לדווח מה קרה עם הצמיגים ולאן הם הגיעו ומה קרה ולאסוף אותם, שהוא מקבל את מלוא הצמיגים שהוא סיפק בפנצ'רייה. אבל אז צריך להגדיר שזה הדבר היחיד שאפשר ולא על כל האפשרויות.

אני רוצה לומר שכדאי לקיים את הדיון הזה כשנגיע לסעיף 8 שעוסק במה צריכה פנצ'רייה לעשות בצמיגים. כי בעצם מה שמוצע פה, בהנחה שזה מקובל על כל היצרנים והיבואנים זה בעצם אומר יעדי איסוף ומחזוּר של מאה אחוז.

אם מישהו רוצה לגן ילדים, הוא יפנה ליבואן ויקנה משמה, במחיר של משומש.

אנחנו לא נתחיל עכשיו לעשות שיקולים של מה טוב לפנצ'רייה. אנחנו לא יכולים עכשיו להתחיל להתעסק מה כדאי לפנצ'רייה; למכור את זה בשטחים בארבעים שקל, או לשלם פיקדון שלושים וחמישה שקלים. זה נשאיר להם, כל אחד והשיקולים שלו.

אני מציע, עידו, שאיכות הסביבה, יחד איתך המשפטים, ילמדו את ההצעה, אנחנו לא מחכים שתביאו את זה בכתב, אנחנו כבר מטפלים בזה, אלא אם אתם רוצים להעביר בכתב, בבקשה

אנחנו היינו רוצים להעביר את זה מסודר.

עד תחילת שבוע הבא. אתם רוצים, תעבירו את זה לאיכות הסביבה, למשפטים ולעידו, לראשות הוועדה, תדברו ביניכם, עד אמצע שבוע הבא.

אני רוצה להוסיף עוד דבר, שאם לקוח לוקח את הצמיגים המשומשים שלו, אני פטור מהתשלום שלו.

אתה תכתוב, מר נעים, בהמשך להצעה זו, גם את ההערות שלך. תכתוב אותן, תעביר את זה, אז יקחו את ההערות, את ההצעה, יבדקו אותן, ישלבו בינתיים את כל הדברים ויהיה לנו סעיף מספר 6. נעבור ל-7.

סעיף 7: "רישום ועיון.
1. היצרן והיבואן ינהלו רישום מסודר של העניינים הכלולים בחובת הדיווח לפי סעיף 6 לחוק.
2. הממונה או מי מטעמו יהיה רשאי לעיין ברישוי כאמור בסעיף קטן א' ולקבל העתק נכון ממנו".

הצבעה: סעיף 7 אושר - פה אחד
ללא נמנעים וללא מתנגדים.

עוברים לסעיף 8.

סעיף 8 למעשה תלוי בסעיף 6.

אנחנו מדלגים על סעיף 8 כדי שבעניין זה נהיה מסודרים בישיבה הבאה.

סעיף 9: "אחסון צמיגים משומשים בבית עסק. צמיגים משומשים יאוחסנו בשטח בית עסק עד למועד פינויים, באופן שימנע הצטברות מים והתרבות מזיקים באחת מהדרכים הבאות:
1. קירוי אזור אחסון הצמיגים
2. כיסוי הצמיגים.
3. אחסון הצמיגים כשהם חתוכים לארבעה חלקים לפחות ובאופן שתימנע הצטברות מים בהם.
4. בדרך אחרת שאושרה על ידי הממונה בכתב, לעניין מסוים או בדרך כלל. רשימת האישורים שנתן הממונה תהיה פתוחה לעיון הציבור באתר האינטרנט של המשרד לאיכות הסביבה".

הסוף של פסקה 4 הוא למעשה חדש.

אנחנו בסעיף 9. יש הערות?

אין התייחסות פה לכמויות.

זה ההסבר הספציפי של רישיון העסק. אין דין פנצ'רייה קטנה בתוך חניון לדין פנצ'רייה גדולה. רישיון העסק בא להסדיר בדיוק את הדברים האלה, הספציפיים שדנים בשטח.

לגבי סעיף 9: צמיגים משומשים יאוחסנו בשטח בית העסק, עד למועד פינויים. מועד פינויים גם יכול להיות שלושה חודשים מבחינת היבואן והיצרן. אני רוצה בחוק שיהיה מוגדר תוך כמה זמן הוא חייב לבוא. אם יהיה מוגדר שלושה ימים ואני שלחתי לו פקס והוא לא התייחס והגיעו מאיכות הסביבה ונתנו לי דוח, אז אני בבעיה.

מר נעים, זה לא מובן לי. לאליאנס אין עניין למכור? הם רוצים לבוא אליך, למכור לך. הרי מתי הוא לוקח את הצמיגים? כשהוא מביא לך חדשים.

אם בחוק יהיה שהוא מוריד חדש, לוקח ישן, אין לי בעיה. אם זה ככה – אז זה בסדר גמור. אם הוא יגיד טכניקה אחרת, אני נופל. ואם זה שלושה חודשים והמקום שלי מתמלא, לדוגמה, כמה אנחנו מוכרים צמיגים בחודש? מאה חמישים צמיגים גג בחודש, איפה אני אפנה אותם אם הם לא באו אחרי חודש? העירייה לא תפנה לי אותם, הוא אין לי אוטו לפנות לי אותם, איפה זה הולך? אם זה יהיה מוגדר בחוק, אבל אם זה יהיה סעיף של סדר אחר. אני אעביר סעיף בנושא הזה.

אני חושב שצריכה להיות פה באמת התייחסות לגבי כמה זמן מותר להחזיק את הצמיגים, לא בגלל שאני צריך לרוץ ולספק לו שירות של פינוי צמיגים. אולי הוא לא ייתן לי? אלא משום שאני לא רוצה שהוא יחזיק את הצמיגים אצלו, זה כל הרעיון; שלא יהיו אצלו צמיגים. תקצבו את הזמן או את הכמות

אם ככה, הוסרו אי ההבנות בסעיף 9 ואנחנו מעלים אותו להצבעה.

סעיף 9 מאושר פה אחד
ללא התנגדות, ללא נמנעים.

סעיף 10.
"רישום ותיעוד.
1. בעל בית עסק ינהל רישום ותיעוד מסודרים של יעדי פינוי הצמיגים וכמות הצמיגים שפונתה לכל יעד.
2. הממונה, או מי מטעמו, יהיה רשאי לעיין ברישוי, כאמור בסעיף קטן א' ולקבל העתק נכון ממנו".

יש הערות לסעיף 10?

מאשרים את סעיף 10 פה אחד
ללא נמנעים וללא מתנגדים.

מחברת אסיף. יש כאן בסעיף 9 משהו שמתנגש עם סעיף קודם, לגבי נושא האחסון של הצמיגים כשהם חתוכים לארבע.

יש כאן סעיף שמציין את הנושא של חיתוך לארבעה חלקים, כשיש בסעיף קודם, שזה בכל מצב שהוא יהיה מכוסה, או מקורה, או כל דבר שהוא, לאו דווקא חתוך לארבע, כל עוד הוא לא צובר את המים, את הנוזלים, את אותו אומגה. השאלה אם את זה אפשר לעשות איזה שהוא שינוי של הנוסח, שיישאר שוב על פי הסעיף הקודם, שזה מוגן ושמור, על פי קריטריונים שלא יגרום נזק לסביבה לאותה תקופה ספציפית.

זה כבר משהו מקצועי. איכות הסביבה, מה אתם אומרים? אז תסבירו למר זכריה.

תנאי האחסנה מיועדים למנוע מים ויתושים, ופה מונעים. כל אחת מהאופציות האלה מונעות את הדברים האלה. או זה, או זה.

סעיף 11. סעיף שהורחב ביחס להצעה הקודמת והוא די דומה לסעיפים אחרים שקיימים בחקיקה. לפני שאני קורא אותו, אני רק רוצה להעיר שיש פה דברים שאני צריך לבדוק, אבל לא נראה לי שיהיו לי הערות דרמטיות, אבל שתישאר לי הזכות, אם וכאשר אני אמצא הערות להוסיף בהמשך.

1. "השר רשאי להסמיך עובד ציבור כמפקח לעניין חוק זה. בחוק זה עובד ציבור, עובד המדינה כהגדרתו בחוק שירות המדינה (משמעת) התש"ג-1963, או עובד רשות מקומית.
2. לא יוסמך המפקח אלא בהתקיים שני אלה:
(1) משטרת ישראל לא הודיעה בתוך 45 ימים ממועד קבלת פרטי המועמד כי היא מתנגדת למינויו כמפקח מטעמים של ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי.
(2) הוא קיבל הכשרה מתאימה כפי שאישר השר, בתיאום עם השר לביטחון הפנים.
3. לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, רשאי מפקח בכל עת להיכנס לבית עסק או למקום שיש לו יסוד סביר להניח שעוסקים בצמיגים ובלבד שלא ייכנס למקום שמשמש למגורים, אלא על פי צו של בית המשפט.
4. לשם גילוי עבירה לפי חוק זה, יהיו למפקח סמכויות חקירה המסורות לקצין משטרה לפי סעיפים 2 ו-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) וכן סמכות של שוטר לבקש מבית משפט צו חיפוש ולבצע לפי סעיף 23 ו-24 א'(1) לפקודת סדר הדין הפלילי מעצר וחיפוש, נוסח חדש התשכ"ט-1969. על חיפוש ותפיסת חפצים יחולו הוראות סעיפים 26 עד 29, 33 עד 42 ו-46 לפקודת סדר הדין הפלילי, בשינויים המחויבים, כאילו הם נעשו בידי שוטר או קצין משטרה לפי העניין."

חברים וחברים שרוצים להעיר, בבקשה.

ההרחבה נובעת מהעובדה שאפשר יהיה להסמיך עובדים של רשויות מקומיות ולא רק עובדים של המשרד לאיכות הסביבה. הסעיף הוא סעיף סטנדרטי שמקביל את הסמכויות שלהם לסמכויות של שוטר או של קצין משטרה, לפי העניין, בכל חקיקה שנוגעת לסדר הדין הפלילי, סמכויות אכיפה, מעצרים וכולי.

אני צריך לבדוק כמה דברים פרטנית, אבל מאחר שזה נוסח סטנדרטי, קשה לי להאמין שיהיו לי הערות.

אנחנו נאשר אותו בכפוף לבדיקה של עידו, משרד המשפטים.

סעיף 11 מאושר, פה אחד
ללא נמנעים וללא מתנגדים
(בכפוף לבדיקה שתיעשה עד הדיון הבא).

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30