אישור הפרטת עשות אשקלון תעשיות בע"מ

5
ועדת הכספים
26.7.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים
שהתקיימה ביום שלישי, י"ט בתמוז התשס"ה - 26 ביולי 2005 - בשעה 11:00

אישור הפרטת עשות אשקלון תעשיות בע"מ

חברי הוועדה: יעקב ליצמן - היו"ר
דוד אזולאי
בנימין אלון
גלעד ארדן
דניאל בנלולו
רוני בריזון
מוחמד ברכה
ענבל גבריאלי
עבד-אלמאלכ דהאמשה
יחיאל חזן
דני יתום
אליעזר כהן
יצחק כהן
ניסן סלומינסקי
אפרים סנה
גדעון סער
איוב קרא
אהוד רצאבי
מיכאל רצון
אברהם בייגה שוחט
יולי תמיר

אייל גבאי, מנהל רשות החברות הממשלתיות
רוני מהצרי, ראש עיריית אשקלון
פרץ מצרפי, יו"ר ועד העובדים, עשות אשקלון תעשיות בע"מ

סמדר אלחנני

טמיר כהן

הדס דויטש


אישור הפרטת עשות אשקלון תעשיות בע"מ

שלום, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

על הדיון הזה דיברו אתי כמה חברי כנסת, יצחק כהן, ארדן, סער, חזן, קרא, תמיר. הנושא הזה די טעון, ואני מבקש דיון רגוע. אני רוצה שמישהו מהעובדים יציג לי את הדברים, אשמע תשובה מאייל ונעשה סבב חברי כנסת.

אנו ב-1.11.2004 ישבנו פה, הוועדה החליטה שמפעל עשות כן ייצא להפרטה. השלמנו עם הגזרה הזו. הוועדה גם סיכמה שההפרטה תבוצע, אך קודם כל זכויות העובדים יעוגנו בהסכם. לבסוף הגענו להסכמות כמעט בכל הנושאים.

נחתם הסכם?

לא. בניסוחי עורכי הדין התגלו חילוקי הדעות, רשות החברות קיבלה רגליים קרות ונעלמה לנו. כנראה, הרוכשים אמרו: לא יעלה על הדעת שניתן להם תנאים כאלה, ורשות החברות פרשו הצדה, והחליטו לבצע מכירה כמו שהיא. בסיבוב הראשון הרוכשים אמרו שלא ירכשו בלי סיכום עם העובדים, כי הם לא מוכנים להסתכסך עם העובדים. בסיבוב השני, כנראה, ההצעות היו כל כך זולות, שהיה כדאי להם לקנות. לפי ההסכם, היינו כבר ב-57 מיליון, עכשיו הם ירדו ל-30 מיליון. זה האוצר לא מכיר, אך יותר מפריע לי שהם חושבים שהעובדים הם קניין. העובדים הם בני חורין לעבוד איפה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, לא יעלה על הדעת שימכרו מפעל בלי לסכם עם העובדים. המפעל מצליח, מוכר 50 מיליון דולר בשנה, יש לו מעל 100 מיליון דולר הזמנות, חומר הגלם הוא כ-80 מיליון ש"ח על המדפים. הדעת לא יכולה לסבול דברים אלה.

אני דורש לסכם את תנאי העובדים ואז לבצע את המכירה. יש לי פה מכתב לאייל גבאי, שההסכם יכלול דברים אלה ואלה. כלום לא בוצע. הירשזון חתום על זה. מצפצפים על ועדת הכספים, עושים מה שהם רוצים, ומתעלמים מהעובדים. על העובדים שלנו לא יצפצפו. העובדים תרמו עשרות שנים להשביח את המפעל ולהביא אותו למצב שיהיה בר מכירה. מדובר ב-380 עובדים, הם גם כרגע עובדים. המפעל הזה שלנו, ממנו אנו מתפרנסים.

כשאמרו לי שיש דיון על הפרטה, שמחתי, חשבתי שהוועדה רוצה לתת ברכות על ההפרטה הגדולה ביותר ובעלת ההשפעה המקיפה ביותר על המשק הישראלי שנעשתה של חברה ממשלתית אי פעם והצלחה מסחררת וזה מכירת בזק בהיקף של כמיליארד דולר שמשנה את תמונת שוק התקשורת בישראל, אך כנראה, בזק הרבה פחות מעניינת.

לא קראת את סדר היום. זה לא בסדר היום.

כולם מומחים להערכות שווי, אך מעט מאוד עסקאות נעשות באמת במשק הישראלי. מפעל מצליח ומסחרר נמכר בנזיד עדשים.

למה מתנתקים כל כך בזול מעשות?

ביוני-יולי 2003 התחלנו את תהליך ההפרטה של עשות אשקלון. בדצמבר אמרתי כאן שזה מפעל מפסיד. אמרו לי: הוא מוצלח, ההפסדים שלו ב-2002 הם בגלל הפרשת עובדים. בינתיים יש דוחות כספיים של 2002, 2003, 2004, המפעל המצליח הפסיד 50 מיליון ש"ח אחרי תוכנית הבראה שעשינו ב-2003, וזה אחרי תוכנית הבראה ב-2005, ואני מקבל מכתב מהנהלת החברה סמוך למכירה: אם המדינה לא תיכנס דחוף ותעזור לנו, תיקח הלוואות על עצמה אל מול הבנקים או תיקח ערבות מדינה להלוואות שאנו לוקחים, אנו קורסים, אין כסף למשכורות בחברה. אם מישהו כאן חושב שיש פה בוננזה שנמכרה, מפעל שהולך לעשות מיליארדים ועשה מיליארדים, בואו נעמיד את הדברים על דיוקם.

כשאנו יצאנו להפרטה על בסיס מסחר של אלף ש"ח בחודש במניה, המניה נסחרה בשווי של 25 מיליון ש"ח, ואז הגיעו סימני נפט, כלומר סימני הפרטה, כולם יכולים לראות את הקפיצה של המניה בבורסה, מה קרה ביום זה – החברה אולי הולכת להפרטה. פתאום התחיל מסחר, אחרי ששלוש שנים לא היה מסחר במניה זו, שבמקום אלף ש"ח בחודש, אלף ש"ח בשבוע. יש מחיר בבורסה – לא רלוונטי לשום דבר. עשינו הערכות שווי לחברה.

כאן אנו מגיעים לעובדים; מסתבר שלא הפקרנו את העובדים ולא שלחנו אותם לבד. בזכות הרבה מאוד מאמץ של חלק מחברי הכנסת, של ועדת הכספים, של יו"ר הקואליציה גדעון סער ושל גלעד ארדן שפנו גם אליי וגם לשר האוצר, וגם אני ישבתי עם שר האוצר, החלטנו שמה שאנו רצינו לעשות בהסכם, למרות שאין לנו הסכם וזה באמת פוגע בשווי המדינה, ואם המוטו ששמעתם ממני ומאילן כהן שנצא באפס מהפרטה זו, יצאנו במינוס 15 מיליון ש"ח כי נתנו לעובדים יותר, אנו בכל זאת מעמידים לטובת העובדים. מספרים אלה באים לידי ביטוי גם בהערכת שווי של החברה, כי עכשיו חלק מהכספים שנמצאים בחברה משועבדים לטובת הסדר עם העובדים, דהיינו מכל מספר שאתם חושבים שהוא שווי החברה יש להפחית שני מספרים, שווי ההסדר של העובדים, מה שלא המדינה ותעש משלמות, כל אחד 15, וזה 30 מיליון ש"ח שהחברה נושאת בסך הכל, 60 מיליון ש"ח הסדר לטובת העובדים משועבד, וערבויות.

החברה הזו עובדת מול משרד הביטחון, ומשרד הביטחון משלם לה מקדמות. היום היא לא מעמידה נגד המקדמות ערבות בשקל אחד.

היא לא מייצאת כלום?

היא מייצאת. היא עובדת מול משרד הביטחון. סליחה, טעות. כל חברה פרטית שעובדת מול משרד הביטחון כנגד מקדמות משרד הביטחון מעמידה ערבויות, חלקן ערבויות בנקאיות, חלקן פיקדונות, חלקן ערבויות אישיות של בעלי השליטה. גם עשות אשקלון תצטרך להעמיד ערבויות בנקאיות, וזה נטל כבד מאוד, שגם זה משוקלל למחיר החברה. בסך הכל, אם אנו מסתכלים שכשיצאנו להפרטה, ואמרנו את זה כאן בדצמבר: החברה שווה 20 מיליון ש"ח, ומסתכלים על המספרים ועל ההסדר עם העובדים, זה המחיר. כל מי שרצה יכול היה להתמודד. חברה ביטחונית גם לא נמכרת לכל אחד. היו מגבלות של משרד הביטחון, כשבאנו לאשר את הצו אמרתי: הצו זה החלטה של הממשלה ולכן אני מכבד ואני מביא אותה לאישור, גם אם דעתי שונה. כל הדברים האלה מורידים ערך של חברה. אינטרס של מדינה זה לא רק בכסף, אלא גם מי יהיה הבעלים. גם לזה יש מחיר. אגב, כל הגיבורים שאומרים: היינו קונים, לא ראינו אותם בתהליך, הרבה גורמים היו בתהליך ופרשו. התחלנו עם עשרה ופרשו. אחת הסיבות העיקריות שפרשו: לא נתנו שיפוי על איכות הסביבה. לזה יש עלות, כי חשבנו שבאיזון בין לקבל יותר כסף אך לקחת על עצמנו את איכות הסביבה לבין להטיל את זה על הרוכש, את התוצאות הכספיות, מבחינת חלוקת נטל האחריות והסיכון ומי שיכול לשלוט בעניין, במקרה של עשות נכון שהרוכש ישלוט בעניין. כל זה, זה כסף.

איך אפשר לדבר בלי לראות את התנאים, לא להיות בחדרי המידע, לדבר על מחיר? אני מדבר על עיתונים, על מי שזורק מספרים. בלי לראות מה נעשה בפנים, אי אפשר לדבר על מספרים.

אדוני היושב ראש, כשהצבענו על הפרטה, הוא לקח על עצמו אחריות לשמור על העובדים.

אני רוצה לעבור לנושא של זכויות העובדים. אני מזכיר לוועדה מה היא אמרה פה לאורך כל הדרך; אין זכות וטו, ומצד שני יש לדון בעניין זכויות העובדים ביושר. אני חושב שבדיון שהיה בוועדת כספים בינואר 2004 אמרו יו"ר ההסתדרות ויו"ר ועד העובדים את האמת: לא תהיה הפרטה במפעל זה, תרדו מהשיגעון, אנו לא הולכים להפרטה. אמר את זה יו"ר ועד העובדים, אמר את זה יו"ר ההסתדרות.

אמר לך יושב ראש הוועד: הסכמנו להפרטה.

מעולם לא הסכימו להפרטה.

מה שאמרתם אז לא רלוונטי.

בנוסף, לא נתנו לרוכשים להיכנס לחברה, לא נתנו להסתכל. הם דאגו להבריח רוכשים.

אני רוצה גם לצטט מכתב שבו איימו שיישפכו נהרות של דם, ולא באופן ציורי - כותב יו"ר הוועד: "דם יישפך כנהר לא נאמר סתם מפי. אני מתכוון לזה ואני מציע לך להימנע ממהלך כזה, כי כל תוצאה תהיה על אחריותך, פרץ מצרפי, יו"ר ועד העובדים". אני מבהיר מה היתה הסכמת העובדים להפרטה.

אז מיניתם את אביגדור יצחקי בתור בורר, קיבל החלטה, העובדים ניהלו על זה משא ומתן, נכנס אילן כהן, ניהל משא ומתן נוסף, ניהל דיון נוסף, הגיע לסיכום שהבאנו בפני ועדת כספים. אמרנו: ובתנאי שייחתם הסכם קיבוצי, אז אלה התנאים, בואו נחתום הסכם קיבוצי. קראתי את זה, זה בפרוטוקול. לא חתמו.

לחצתי יד ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות על הסכם עקרונות, ובשיטה שמתנהלת כבר שנתיים, כל סיכום נפתח מחדש. נפתח מחדש ההסכם. 45 מיליון ש"ח שדובר עליהם, חלקו את זה למספר העובדים, זה יוצא יותר ממה שקיבלו בכל מקום אחר. רק הוועד דאג לקבוצה קטנה של אנשים, ונשאר בלי תשובה לכל יתר האנשים. זו היתה הבעיה שלו לאורך כל הדיונים.

למרות שלא נחתם הסכם קיבוצי ולמרות שזה פגם בנו קשה בעניין המחיר, התנהלות העובדים והסכסוך עם העובדים, החלטנו שאנו מעמידים את כל מה שאנו חושבים שנכון וכל ההסדרים העקרוניים שסוכמו מול ועדת כספים, אנו מעמידים את הכסף לזכות הרוכש, שבמשך שנה שלמה יוכל להגיע להסכם קיבוצי על בסיס אותם עקרונות שצוינו בהחלטה של ועדת הכספים. ה-30 מיליון ש"ח שהתחייבנו להם, זה לא היתה החלטה קלה.

כמה זמן?

המכרז נגמר ב-30 ביוני. אנו יצאנו מהמשחק. יש רוכש, ברגע שיקבל היתר ממשרד הביטחון, הוא יישב בדירקטוריון. אני כבר לא במשחק לעשות הסדרים מול העובדים, לכן העמדנו את הכסף לזכות הרוכש, שהוא יעשה את ההסדרים. אני לא יכול להוסיף או להוריד, זה גם פוגע בשוויון בין המתמודדים. זה פתוח בפניו. אגב, בנסיבות שנוצרו וכיוון שאת יתרת חיי המפעל העובדים אמורים להעביר עם הרוכשים, יותר נכון מבחינת יחסי עבודה במקום, שההסדר יהיה מול העובדים.

אתם רואים את המספרים; אנו מתחייבים, המדינה ותעש, 30 מיליון ש"ח, קיבלנו 16.7, יצאנו במינוס, ועוד בתוך ההסדרים החברה מחויבת גם לתת כספים בהיקף שמוערכים 30 מיליון ש"ח, וזה גם השפיע על השווי, בסך הכל 60 מיליון ש"ח.

אילו נקודות היו בסופו של יום טרם שגרמו לחתימה?

אני לא זוכר כרגע.

כל העניין של עשות אשקלון, הורתו בחטא ולידתו בעוון וסופו בפשע מתחילתו ועד סופו. לא יעלה על הדעת, לא יעמוד בשום מבחן ציבורי שמפעל שרק הקרקע 105 דונם, למעלה מ-15 מיליון דולר, מוכרים אותו ב-15 מיליון ש"ח עם המלאים, עם ההזמנות, עם המוניטין, עם העובדים. המפעל הזה הוא היחיד שמייצר צירים של מנועי סילון. מלכתחילה הבנו שיש פה משהו לא נורמלי בתהליך, כשהוא התחיל. היו פה דיונים סוערים, והאישור של ועדת הכספים היה על חודו של קול. בסופו של תהליך יו"ר ועדת הכספים הוציא מכתב שבו מעוגנות זכויות העובדים.

מלבד העובדה שמכרו את המפעל הזה בנזיד עדשים, אני מקווה שיהיו לאייל הסברים טובים למבקר המדינה, כי זה לא יעבור לסדר היום.

למאזן יש גם צד של התחייבויות, לא רק נכסים. אתה יודע כמה התחייבויות כספיות יש להם?

כמה?

לפי הפרסומים, הקבוצה שרכשה בסיבוב הראשון נפסלה בגלל דברים חמורים מאוד. ועדת הכספים הוציאה את המסמך הזה ועל סמך המסמך הזה היא אישרה את ההפרטה. הוא צריך להיות ממולא. הוא מתעלם ממחיר הקרקע.

אמרתי שלכל צד יש נכסים והתחייבויות. יש 170 מיליון ש"ח התחייבויות.

באשקלון 17% דורשי עבודה. אין להם עבודה, נוספו עוד אחוזים למבקשי העבודה, הולכים לסגור מפעל מצליח, שפרנס הרבה מאוד משפחות בכבוד, שהביא הרבה מוניטין למדינת ישראל.

אני מלווה את עשות אשקלון עוד מהקדנציה הקודמת. היה משא ומתן והתחייבויות שונות של הממשלה. אחד הדברים בישיבה האחרונה שהיתה, אז אושרה ההפרטה, דובר על הסכם, וזה שיגמרו עם העובדים זכויות עובדים תוך פרק זמן מסוים. אני חושב שאי אפשר לחשוב שבני אדם הם צעצועים, ואפשר לנייד אותם איך שרוצים. אם רוצים לעשות זאת, תנו להם את הדברים הבסיסיים כדי להמשיך להתקיים, מה עוד שעוד מעט אזור זה יהפוך להיות קו עימות. אנו רוצים שאנשים לא יברחו מאשקלון.

זה 200,000 ש"ח לאדם.

התחייבת לגמור אתם.

לא, התחייבנו שאם ייחתם הסכם קיבוצי, הם יקבלו את התנאים הללו.

האוצר ואייל גבאי התחייבו לגמור עם העובדים. זה מתמשך, לא מגיעים לסיכומים, לכן אני מציע לקבוע פרק זמן על דעת כולם פה כדי שיגמרו עם זכויות העובדים, ואם זה לא ייגמר, להפסיק העברות לאוצר עד שיגמרו את כל הנושא הזה. אי אפשר שכל יום אנשים ירוצו הנה ויהיו מתוסכלים. אישרנו החלטה, צריכים לכבד אותה.

בתקופה שנתקבלה פה ההחלטה אני לא הייתי חבר ועדת הכספים, אך כתושב אשקלון ליוויתי עם עוד חברים פה את המו"מ עם העובדים. אייל, היה ברור, לדעתי, גם לכם שהמו"מ נועד לכמה מטרות; הוא נועד גם לשמור על זכויות אלמנטריות של העובדים, גם לדאוג למצב שאשקלון, שהיתה אז, נדמה לי, במקום הראשון בארץ בין הערים היהודיות מבחינת אחוז האבטלה, לא תקבל עוד כמה מאות עובדים ויבוא קונה שייקח את הקרקע, וישתמש רק בקרקע, ובאשקלון יהיו עוד 400 עובדים, ואנו רואים שרוב העובדים אינם ילדים- -

לכן הוחלט שהמפעל יישאר שש שנים באשקלון, לכן החליטה הוועדה, זה נכנס לחוזה. זה לא חלק מההסכם הקיבוצי.

ההחלטה היתה שלא ייצא מאשקלון ולא יועבר לאף מקום.

לא חייבים להוציא אותו. גם המחיר, זה לא הנקודה כרגע. אני לא יכול לטעון טענות שאני לא מבין בהן. אני לא יודע מה החובות שיש לחברה. אך המטרה המרכזית היתה שלא ייווצר מצב שמאות עובדים יגיעו למצב שאין להם פרנסה. כשהממשלה הולכת להפרטה, יש לה מטרות - היא לא רוצה יותר לנהל את זה, היא רוצה לקבל הכנסות, אולי במקרה הזה אין, היא רוצה להפסיק שהפסדים יירשמו על שמה, היא רוצה לייעל את המערכת, אך יש גם מטרות אחרות.

אייל, אני ליוויתי את זה מבחוץ, לא הייתי חבר ועדה. שאלתי את ג'ומס: אתה ידעת שהמכירה לא מחייבת הסכם קיבוצי, אלא במידה וייחתם הסכם, כלומר מי עושה הסכמה עם ממשלה, במידה ויהיה הסכם קיבוצי, אלה יהיו תנאיו? ברור שבמצב כזה נוח לממשלה לזרוק את זה. יכול להיות שהיום יצרתם מצב בלתי הפיך, כי חתמתם הסכם מכירה, ואם נדרוש מכם להוסיף כסף לטובת זכויות העובדים- -

בוועדה זה היה תנאי: על דעת כל חברי הוועדה.

אם יצרתם מצב שהבנתם מה הוועדה רצתה, ויצרתם מסמך שהיום אי אפשר לתקן אותו, אי אפשר משפטית להוסיף כסף לרוכשים לטובת הזכויות, יהיו לזה משמעויות עתידיות מרחיקות לכת לגבי אישורים פה בעתיד, אני מקווה שאתה מבין את זה, ועכשיו אני מבקש שתסביר את הסכומים ואת המצב המשפטי. אייל אמר שאם היום נכפה עליו להוסיף כסף, יבואו רוכשים אחרים, ויגידו: אם היינו יודעים את זה, היינו מעלים את מחיר המכירה.

אני מודה שאיני בקיא בפרטים, אך בהסתכלות ברפרוף וקצת אני מבין בעסקים ובדוחות ודאי, נתונים שאמרת על התחייבויות של 170 מיליון הם אולי נכונים, אך הם לא מתייחסים למלאים. יש פה מלאים בסכומים עצומים, הכנסות בסכומים עצומים, קרקע, רכוש קבוע, זה בטח לא מסתדר עם מספר של 16 מיליון ש"ח. יש פה מספרים שאיני מבין, ויכול להיות שיש לך תשובות לכל. אני מבין שגם עניין העובדים לא מוסדר ולא גמור. לא יכול להיות שאת החברה הכלכלית ירושלים ימכרו ולא הבינו, ולא יכול להיות שימכרו בנקים ולא מבינים, ותמיד מבינים אחרי.

אני לא רוצה שישתמע מדבריי שאני מאשים מישהו. אני תוהה. אני מציע, אדוני היושב ראש, שתקים ועדה, שבעיקר תסתכל קדימה, איך אפשר לפתור את הבעיות האלה קדימה. משהו פה לא מסתדר, ויש לנו אחריות כוועדת הכספים.

אני אשקול זאת בחיוב.

אני מסכימה שיש להתמקד בזכויות העובדים, להמשיך את רציפות ההעסקה ולדאוג לעניין הפנסיוני. שלושת הדברים האלה לא נראים לי כרגע פתורים, על ידי זה שיש כוונה לעשות הסכם עם העובדים. אין הסכם, הדרישה שהיתה בוועדה הפכה לאמירה שאפשר לקבל אותה ואפשר להתעלם ממנה. השאלה היא מה בסמכותנו כוועדת הכספים היום, במצב הנוכחי שהמכירה הזו התבצעה, מה אנו יכולים לעשות.

נדמה לי שהתשובה, ליצמן, היא בידייך, ובידי היועצים המשפטיים של הוועדה, מה אנו יכולים לעשות פרקטית כדי להבטיח שיהיה להם הסכם.

אני מבין את אייל שרוצה למכור, וזה בסדר, למרות שהעובדים בזמנו התנגדו והם מבינים שאין להם בררה כרגע. אך לא יכול להיות שהעובדים יבואו כל שבוע לבניין הזה, כי הם מרגישים שרימו אותם בכך שכאשר התקבלה פה החלטה, אני ואחרים פה הבנו שלא ימכרו את המפעל או שהמפעל לא יעבור לידיים פרטיות בלי שיעגנו את זכויותיהם.

אייל אמר ששמנו 60 מיליון, שזה 200,000 ש"ח לעובד, אולי העובדים בכלל לא רוצים ללכת ולקבל פיצויים, הם רוצים להמשיך לעבוד? שינהלו אתם משא ומתן מכובד.

אשתדל להיות צמוד לעובדות ולטקסט של המכתב שכתב הירשזון כי הוא נגזר מהמו"מ הארוך ומהרבה דיונים שהתקיימו פה; אני לא נכנס לשאלת המחיר. זה נראה מוזר, אך מי שרוצה, שיפנה למבקר המדינה, כשמוכרים חברה המדינה יכולה להחליט: היא לא רוצה למכור בלי לקבל שקל, או היא עושה ניתוח של שווי החברה, מה מחויבים כלפי העובדים, כלפי משרד הביטחון, והיא מחליטה שהשווי שלה אפס. יכול להיות שזו תהיה שגיאה נוראית, יכול להיות שלא. ועדת הכספים לא יורדת לחקר התוצאה. החלטות מתקבלות קודם, ואחת ההחלטות שמתקבלות קודם זה בנושא העובדים. לא היה לנו מקרה שנעשה תהליך של הפרטה בלי שידענו שההסכמים סגורים עם העובדים. זה היה כך בשקם, כמעט בכל ההפרטות הגדולות והמסובכות יותר, והיו הרבה משאים ומתנים.

מכיוון שהיה פה הרבה מאוד רשומון, בדיונים בוועדה, שהממשלה אמרה דבר אחד ואמר הוועד דבר אחר, מה היה בסופו של יום שהביא אותנו להצביע בעד - זה נכון, לא ניתנה זכות וטו, שאם אין הסכם, אין מכירה, לא ניתן על ידי הוועדה דבר כזה. זה לא כתוב כך. אך ניסינו להבין את נקודות המחלוקת, והן מוגדרות בסעיפים שיש אחרי נוסח המכתב הראשי, ושם הוכנסו כמה נקודות שעדיין לא היו סגורות כי חלק מהדברים נסגר קודם. יצאנו מתוך הנחה שברגע שיש תוכנית מתאר של הסכם זה ויודעים במה מדובר, הירשזון ניהל דיונים, אך גם פה היו המון דיונים, יצאנו מתוך הנחה שהנקודות שמוזכרות פה, הן מרכיב מההסכם, והנחנו שיהיה הסכם קיבוצי כי לא חשבנו שיהיה מצב שאין הסכם קיבוצי, אפילו שמשחררים כסף, ומחר הרוכשים החדשים צריכים לפתוח במשא ומתן, שיש לו אמנם גיבוי כספי, אבל ודאי אין לו מחויבות למכתב זה, כי הוא לא חלק מהמכרז. הרי לא הכנסתם את זה לתוך המכרז. יישב הרוכש החדש, יחליט מה הוא רוצה, יש לו גם שיקולים אחרים, זה לא אותו משחק.

למרות שלא היתה מחויבות של זכות וטו של העובדים, היתה הבנה שאפשר להגיע להסכם על סמך הפרמטרים. לכן אני שואל; מה הנקודות במכתב שעליהן לא היתה הסכמה? אם מדובר בנקודה אחת, צריך לנסות לפתור אותה. אני לא חושב שלשלוח אותם היום לקונה החדש, זה לא דבר בריא.

אני לא רוצה להיכנס לוויכוח על המחיר, אני רוצה שבמקרה זה ננהג כמו שנהגו בכמה דברים בתקופה האחרונה. אך בקשר למכתב; כשהצבעתי, אגב, אולי במקרה ראשון, בעד ההפרטה, ואפילו הייתי מאלה שאמרו לעובדים: תלכו להפריט, אני חשבתי שזה "אייזן בטון", אמרו: אם ניתן לעובדים להחזיק וטו על המכירה, לעולם לא תהיה מכירה כי העובדים לא רוצים למכור. אם ניתן למכור, אך לא נבטיח את זכויות העובדים, נפקיר את העובדים, אמרנו: אנו, ועדת הכספים, היא הגשר בין שני צרכים אלה, יש לכם אישור של ועדת הכספים למכור, אך חלק מהאישור הוא הנייר הזה.

היה פה ויכוח, האם זה יהיו 10% עובדים בחוזים אישיים או מספר אחר, האם תוכנית פרישה מיוחדת יהיו לארבעה עובדים חריגים או לפחות. אמרנו שזה חלק מההסכם, אחרת לא הייתי מצביע בעדו. אמרו: זה הדרך לגשר בין המצב שאנו לא רוצים לתת לעובדים וטו על המכירה, כי השתכנענו שאחרת תהיה פה קריסה של המפעל וכולם יפוטרו, ואמרתי לך: תפסיקו להתנגד, כי זה בסוף ייפול, והסכמתם.

אני ראיתי כמה מכירות שנעשו עכשיו. מדינת ישראל רצתה לעשות מהלך בנמלים. אני אמרתי לשר האוצר: תן לי את מה שנתת לעובדי הנמלים, אני הקטן מפריט את כל המדינה. חצי מהתנאים של דיסקונט, רבע מהתנאים של בזק. אי אפשר לשחרר אותנו, ליצמן, מאחריות, כי גם אתה כשישבת פה והצבעת בעד ההפרטה, האמנת שהנייר הזה הוא הנייר, ועליו הולכים, כי הוא היה אחרי משא ומתן פה. פה כשהירשזון הביא לנו את הנייר הזה, חשבתי שהמינימום הזה יש לעובדים.

אי אפשר בפורום הזה להיכנס לוויכוח על המכירה, זה לא רלוונטי. אני חוזר על מה שאמרתי בדיונים קודמים: יש שם ערך קרקע גבוה, אני לא יודע כמה זה בא לידי ביטוי, מצד שני המחירון גם הוא נכון, מסובך להגיע להערכה אמיתית, אל תשכחו שהרבה אנשים עובדים שם הרבה שנים, שכר נמוך. זה מורכב. למען הגילוי הנאות, אני מכיר דווקא את הצד השני היטב.

לנושא עצמו; מה שתיארו פה כל הדוברים הוא נכון. פה נותרה פתיחה שכביכול יש הסכם, העובדים אומרים שלא, יש חתימה בין מכירת המפעל, וזה עדיין לא הסתיים עם העובדים. לכן אני מציע להקים צוות משנה.

אני מבין שזה אופנתי לבקר ולרמוז רמיזות על המחיר. זה לא לעניין.

אני לא שמח על מה שקרה לעובדים, ואמרתי לעובדים: כדאי לכם ללכת על זה. לכן כדאי להקים צוות.

נכון שכשהגיעו למסמך הזה, הוועד לא הסכים למסמך והיו ויכוחים על שתי נקודות שלא צריך עכשיו לדון בהן. דיברתי עם שר האוצר ועם יו"ר ועדת הכספים, הירשזון. שניהם אמרו לי: כדאי שהוועד יקבל את ההסכמים האלה בהסכמה, אם לא, נכפה אותם לפני ביצוע ההפרטה. היה ברור שזה יהיה חלק מההפרטה. הם אמרו לי את זה אישית שניהם. בתהליך אמרו: אין משחק.

בנוסף, אני חושב שמגזימים פה. זה אזור תעשייה, לא הולכים לבנות שם, לא ללכת לקיצוניות השנייה. היום צריך לדון בתנאי העובדים.

אני הולך להקים ועדת משנה בראשות גלעד ארדן, תושב אשקלון, גם יולי תהיה שם, יצחק כהן, הם יבדקו את זה. גלעד, שב עם העובדים ועם אייל, תבדוק כל מה שמיכי אמר. אני מבקש שתוך שבוע ימים תשב עם הצדדים, תבוא לוועדה לומר מה המצב. אני מציע לך לעמוד בקשר עם הירשזון, לשמוע ממנו ממקור ראשון מה הוא התחייב. אעשה שוב דיון על זה.

אם אייל יסביר עכשיו מה מעמד המכירה, אולי יסתבר שאין מה לעשות.

אי אפשר להתעלם ממה שנאמר פה. לא מעניין אותי למי מכרו, אותי מעניינים העובדים.

שלא תהיה סגירה בינתיים.

עד הדיון בשבוע הבא אין סגירה.

אמר חבר הכנסת שוחט שכמעט תמיד היה סיכום עם העובדים. סיכמתי עם עובדי אל על, עם עובדי בזק, למה עשות אשקלון? אני שונא אותם? יש לי משהו נגד בני עדות המזרח שיושבים באשקלון? דווקא אתם סירבתי להגיע להסכם? היה הסכם, עברתי אתכם על הניסוחים. שאלתם אותם אם הם מוכנים לחתום על זה עכשיו? למה הם לא חתמו על זה כשיצאנו מפה?

למה נעלמת? הוא כל הדרך שיקר. הוא משקר אתכם כל הזמן. חצוף. איך אתה לא מתבייש?

צא החוצה, בבקשה. אתם מקלקלים לעצמכם.

הם לא סוגרים עד השבוע הבא, גלעד יביא את המסקנות לכאן תוך שבוע. לא סוגרים עד יום שלישי הבא. היה נייר עם הירשזון, ועדת המשנה תבדוק את העניין.

אני רוצה לומר מה המצב המשפטי. אדוני היושב ראש, העסקה- -

ביום שלישי הבא המשך הדיון, עד אז הכל עומד רגיל. לא מעניין אותי מה שאתה אומר לי כרגע. אני לא רוצה לשמוע שום דבר משפטי. לא קיימת- -

שיגישו בג"ץ, שיגידו שלא קיימתי.

אני מבקש לומר; העסקה הושלמה מבחינת תנאיה, לא ניתן לשנות את התנאים. אנו בלוחות הזמנים שלנו לא מתכוונים עד יום שלישי הבא להעביר את המניות, ונשב עם ועדת המשנה ככל שצריך.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה.