"דיון מהיר" בנושא אי מימוש הזכויות של עובדי תעשיות אלקטרו כימיות לשעבר

5
ועדת הכספים
26.7.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים
שהתקיימה ביום שלישי, י"ט בתמוז התשס"ה - 26 ביולי 2005 - בשעה 13:00

"דיון מהיר" בנושא אי מימוש הזכויות של עובדי תעשיות אלקטרו כימיות לשעבר (של חברי הכנסת גלעד ארדן וענבל גבריאלי)

חברי הוועדה: יעקב ליצמן - היו"ר
דניאל בנלולו - מ"מ היו"ר
דוד אזולאי
בנימין אלון
גלעד ארדן
רוני בריזון
מוחמד ברכה
ענבל גבריאלי
עבד-אלמאלכ דהאמשה
יחיאל חזן
דני יתום
אליעזר כהן
יצחק כהן
ניסן סלומינסקי
גדעון סער
איוב קרא
אהוד רצאבי
אברהם בייגה שוחט
יולי תמיר

אודי בן-דרור, משרד האוצר
קרן רבלנסקי, לשכה משפטית, משרד האוצר
רומן באזוב, יו"ר ועד עובדי תעשיות אלקטרו כימיות
מוריס ברדוגו, עובד תעשיות אלקטרו כימיות
אשר שמואלי, יו"ר ההסתדרות מרחב גליל
צוריאל לביא, מנהל מיוחד מטעם הכונס הרשמי, בית המשפט

סמדר אלחנני

טמיר כהן

הדס דויטש

"דיון מהיר" בנושא אי מימוש הזכויות של עובדי תעשיות אלקטרו כימיות לשעבר
(ח"כ ארדן וגבריאלי)

שלום, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

לדיון זה היו לי הרבה פניות. מבחינת הנוהל, זה יצא דיון מהיר של חברי הכנסת ארדן וגבריאלי. דיברו אתי בעניין זה גם חברי הכנסת קרא ואזולאי. היות שהיינו עסוקים בנושא המסים, לא הגענו לדיון זה.

גלעד, בבקשה.

המפעל הזה נסגר בעקבות החלטה של המשרד לאיכות הסביבה.

אין פה נציג אוצר, אני עושה הפסקה כדי לקרוא להם.

ממה שהבנתי, המפעל הזה שהיה קיים עשרות שנים והעובדים בו מבוגרים, נסגר על פי החלטה של המשרד לאיכות הסביבה. לאחר הידיינות שהיתה בין הממשלה לנציגי העובדים, היתה החלטה שאמרה שמשרדי הממשלה יתאמו עם העובדים כל מה שקשור לסגירת המפעל והוצאת החומרים, והעובדים הבינו שעם סגירת המפעל יגיעו אתם להסדרים לגבי העתיד הכלכלי שלהם, בכל זאת, זאת החלטה של המדינה, גם אם בעלי המפעל אשמים, זו החלטה של המדינה לסגור את המפעל. העובדים לאחר מאבקים שיתפו פעולה ואפשרו לפנות את החומרים הרעילים ולסגור את המפעל, ומרגע שהמדינה לא היתה צריכה עוד את שיתוף הפעולה אתם, עד היום, ועברה יותר משנה מסגירת המפעל בפועל, העובדים האלה מחוסרי עבודה, לא הגיעו אתם להסדר לגבי עתידם הכלכלי. אני מקווה שנצליח להתקדם פה בהסדר עם המדינה.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות לגבי כוונת הממשלה; היתה החלטת ממשלה ב-13.3.2005. שבועיים לפני אותה ישיבת ממשלה שבה התקבלה ההחלטה היתה פגישה בין השר לאיכות הסביבה שמחון לבין נתניהו, היו עוד כמה גורמים בכירים משני המשרדים וגם נציגי כונס הנכסים הרשמי, הפרקליטות, מפרק המפעל ונציגי ועד העובדים במפעל. מטרת הפגישה היתה לנסות למצוא פתרון למצוקת העובדים, עובדים ששנים ארוכות עבדו במפעל.

שני השרים הסכימו בסיום הפגישה שיש למצוא פתרון אנושי למצוקה הכלכלית של העובדים. דובר על פתרון מיידי. החלטת הממשלה מיום 13.3 אומרת כך: "משרדי הממשלה הנוגעים בדבר יסייעו כל אחד בתחום תפקידו לכונס הנכסים הרשמי להגיע להסדר עם העובדים של מפעל תעשיות אלקטרו כימיות ולהסדיר... במגמה לאפשר פינוי החומרים המסוכנים ממתחם המפעל כמתחייב מהחלטת השופטת בלהה גילאור...". יש פה קטעי עיתונות שמתעדים את מחאת העובדים לפינוי החומרים ולסגירת המפעל.

לפני החלטת הממשלה, לאחר שהיו מספר מגעים עם השרים, הבינו העובדים שיהיה מי שידאג להם, ולכן לא רק שהפסיקו את מחאתם, אלא ממש סייעו בפועל לפינוי. בינתיים עברו חודשים ארוכים, והמקום היחיד ששלחו את העובדים הללו זה ללכת לנסות, אולי יש להם זכאות לקצבה להבטחה לתשלום כזה או אחר מביטוח לאומי.

כנציג העובדים בתעשיות אלקטרו כימיות, אני גם נציג העובדים הוותיקים, כי אני עובד בתעשיות אלקטרו כימיות מזה 38 שנה. כחבר ועד ליוויתי חלק מחברי הוועדה כשבאו לבקר בתעשיות אלקטרו כימיות כשהוא היה במלוא תפארתו. אנשים ראו את המפעל ואיך אנשים שומרים על המפעל. מזה שנתיים ימים ועד העובדים מיוזמתו הוא ניגש להקפאת הליכים, כי אנשים חששו לגורל מקור התעסוקה שלהם, ומתוך דאגה עמוקה ניגשו להקפאת הליכים - תקדים במדינת ישראל, שוועד עובדים מגיש צו להקפאת הליכים. אנו הצענו את הנאמן, את משרד רואי החשבון שילווה את זה, והנהלת תעשיות אלקטרו כימיות התנגדו כדי לדחוק את העובדים הצדה. הם רצו את הנאמנים שלהם, לא את מי שהצענו, הם ניהלו בנו מלחמת חורמה. כשהנאמנים מונו, שיתפנו אתם פעולה במסגרת בית המשפט המחוזי בחיפה. קיבלנו מלוא מחמאות מבית המשפט המחוזי בחיפה, מהשופטת בלהה גילאור, אך עם מחמאות אנו לא הולכים הביתה לאכול.

אני עובד שעבד 38 שנה, שהגיע לנשיא הרצוג, אני יכול להראות לכם מה כתב עליי בזמנו נשיא מדינת ישראל, על כך שהקרבתי מעצמי. סיכנתי את עצמי, מעבר לעובדה שסיכנתי את בריאותי. אבי מת מסרטן בלוטות הלימפה מתעשיות אלקטרו כימיות. ברדוגו אלישע, שהוא אבי, מת מבלוטות הלימפה כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים. לא פעם שמעתי את מר דוד אזולאי, שהוא תושב עכו, שהיה אומר שהוא פוחד לגורלם של תושבי העיר. בינואר 2005, אחרי שנודע לנו סופית שהמשרד לאיכות הסביבה עומד לסגור את אלקטרו כימיות, למרות שהיו יזמים שרצו לקחת על עצמם את תעשיות אלקטרו כימיות, היה רן קרול מאתגל, שכל הזמן ניהלו אתו משאים ומתנים, אך לדאבוני, היה מטה מאבק של הירוקים נגד אותו רן קרול, הנה מסמך שהוא כתב בדצמבר 2004 לשכנע את רן קרול לא להיכנס למשחק. וכשהוא יצא, נכנס תשתיות נפט, אנו ישבנו אתם להסדיר ולו במינימום לקבל 40 עובדים לתעסוקה חוזרת. כי מה יעשה אחד כמוני, בגיל 60? לאן ילך? ללשכת העבודה לקבל אולי 5,000 ש"ח משכורת, כשהקרבתי מעצמי ועבדתי 35 שנה משמרות.

כשאמרתי בכנסת שאני מפנים את העובדה שהמפעל הזה אכן מסכן את בריאות התושבים והעובדים, אני בשם ועד העובדים מפנים את העובדה שהמפעל צריך להיסגר, אבל דבר אחד, וזה נרשם בפרוטוקול: זכויות העובדים, כי הם צריכים ללכת לאיזה מקום. לאן? מישהו פה יודע מה קורה בעכו? נסגרים שם כל המפעלים.

איפה כל העובדים של כל המפעלים האלה?

יושבים בבתי קפה, ולא בעכו. דנתם פה בנושא הנחה לאנשי עכו. אנשים מקבלים הנחה כי הם מהגרים מעכו החוצה.

מאחר שהבטיחו לנו והשלו אותנו ואנו יצאנו הפראיירים של מדינת ישראל כי יצאנו ללא זכויות, יש חוסר בקופות של 40 מיליון ש"ח, לכן אני מבקש היום מהוועדה שתכפה על משרד האוצר שהסכים לדבר אתנו על מתן הזכויות שלנו, לתת לנו את מלוא הזכויות שמגיעות לנו - 40 מיליון ש"ח פלוס עוד 3 מיליון ש"ח לפנסיה עתידית של כל עובד שלא יעבוד יותר, מגיל 50 אין יותר עבודה. שלא ישלו פה איש. לתת לי את הפנסיה העתידית שלי.

אכן היו לנו פגישות עם נציגי העובדים. מדובר במפעל פרטי שפשט רגל. יש שם קרקע, שנשאלת השאלה, האם לחדש את קיום התעשייה שם. על זה מביע המשרד לאיכות הסביבה את דעתו, אך איני מייצג אותו.

נושא פשיטת הרגל עבר לדיונים בבית משפט, אצל השופטת גילאור.

תסביר לנו מה עם הזכויות.

הממשלה, ובמקרה הזה זה המשרד לאיכות הסביבה וכונס הנכסים הרשמי, נכנסו לתמונה כי השופטת הטילה על המשרד לאיכות הסביבה לפנות חומרים מסוכנים שהיו שם, וגם על זה פנתה המדינה לבית המשפט העליון וטענה שלא היה מקום להטיל עליה אחריות זו, שמדובר במפעל פרטי שפשט רגל, ושלא היה מקום להטיל על המדינה להיכנס לנעליו של כונס הנכסים ולפנות את החומרים במקומו.

בכל מקרה הכונס פינה את החומרים.

באמצעות העובדים.

יש פה עובדים שטוענים שהחלטת הממשלה היא לבוא בדברים עם העובדים. קוים או לא? דיברו אתם?

החלטת הממשלה התייחסה רק לפינוי החומרים מהמפעל, היא לא התייחסה כלל להידיינויות או תנאים של העובדים לאחר פינוי חומרים מהמפעל, מתוך הנחה שזו לא אחריות של המדינה.

אתה יכול לקרוא את ההחלטה, היא לפני היושב ראש.

יש להבחין בין שתי מחויבויות שקיימות פה; אחת, מחויבותה של המדינה כריבון להגן על שלום הציבור ולפנות את החומרים המסוכנים, וזה התבצע, נמסרה על זה הודעה לבית המשפט.

המחויבות השנייה כלפי העובדים, ובצדק שהם דורשים אותה, זה מחויבות של המעסיק שלהם כלפי העובדים לפנסיה, לשכר וכו'. מאחר שמדובר במעסיק פרטי, למדינה כמעסיק אין מחויבות כלפי העובדים, את מחויבותה כריבון לפינוי החומרים המסוכנים היא ביצעה והודיעה על כך לבית המשפט, ובזה מבחינת המדינה, היא מילאה את כל חובותיה, ואף על חובה זו המדינה עתרה לבית המשפט, כי אנו טוענים שגם זה היה לפנים משורת הדין.

כתובים בהחלטה שני דברים: השופטת אמרה שצריך לאפשר פינוי, אך הממשלה החליטה שכדי לאפשר את זה, צריך לקיים את הדברים האחרים.

אחרי החלטת הממשלה, שהיא על פי החלטת השופטת, באה החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, של אותה שופטת, לפשר או לתרגם את החלטת הממשלה, והיא תרגמה את זה, אחרי מה שאמר פה חברי מהאוצר, הנציגים שלהם היו בבית המשפט. מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה ישבה בבית המשפט וניסתה לטעון. ומה החליטה אז השופטת - לתרגם את החלטת הממשלה למלים פשוטות.

החלטת הממשלה ברורה.

תביא לפה את שרי האוצר ולאיכות הסביבה.

תן לי לקרוא את החלטת השופטת מיום 27.3.2005, וזה בא אחרי החלטת הממשלה: "... נוסח החלטת הממשלה שצורף לבקשה על ידכם, המדינה, היא כי משרדי הממשלה הנוגעים בדבר אמורים לסייע, כל אחד בתחום תפקידו וסמכויותיו, לכונס הנכסים להגיע להסדר עם העובדים קודם כל". היא אמרה: תגיעו להסדר עם העובדים, הם ייתנו לכם לפנות את החומרים.

מדובר במפעל שנותן פרנסה להרבה אנשים באזור מאוד מיוחד. יש התעללות בעובדים בכל הקונספציה של הגעה אתם להסכם וניסיון של ממשלת ישראל לברוח מהמעורבות שלה בסגירת המפעל. שמעתי שנציג האוצר אמר: מפעל פרטי. נכון, אך נקבע שבגלל בעיות איכות סביבה יש להוציא ממפעל זה חומרים, ומשמעות הדבר היא סתימת הגולל על המפעל.

הרבה מהעובדים שנמצאים פה חלו תוך עבודה, לא שילמו ביטוח פנסיוני לעובדים, יש פה אחריות של מדינה, יש ערבויות מדינה, יש ערבות מדינה, קרוב ל-4 מיליון דולר, שהמדינה מחויבת להם. יש לכם ערבות מדינה שאתם מחויבים פה. היא צריכה להיפרע. בסך הכל מדובר במצב שיש להגיע להסדר עם העובדים. אם רק בגובה סכום הערבות יינתן לטובת זכויות עובדים, המדינה נתנה את חלקה בכל הסוגייה הזו, ואפשר לפתור אותה. לכן אני מציע להקים צוות מלווה של ועדת הכספים שתביא לפשרה בין כל הצדדים פה, בפרק זמן קצר כדי לפתור את הבעיה ולהפסיק להתעלל באנשים אלה. נחרדתי, כשהיה המאבק, איך האנשים האלה יכולים לעבוד במקום כזה, ועכשיו זורקים אותם.

היתה החלטת ממשלה מפורשת. למה להקים עוד ועדות?

אני מודה ליושב ראש הוועדה שיזם את הדיון החשוב הזה. המפעל הזה והעובדים שיושבים פה היה ספינת הדגל של עכו והסביבה. היתה תקופה שעבדו שם כ-700 עובדים. במשך הזמן צמצמו את המפעל עד כדי 200 עובדים, וסידרו אותם פעמיים - פעם אחת כשאמרו להם במסגרת תוכנית ההבראה: תתייעלו, כדאי לכם כדי לא לסגור את המפעל, האנשים האלה ויתרו מכיסם על שכרם כדי שהמפעל יישאר ויתפקד וימשיכו לקבל שכר גם אותם 200 עובדים. פעם אחת הם תרמו מכיסם, נתנו וויתרו על שכרם כדי שהמפעל לא ייסגר.

בפעם השנייה שמרמים אותם, כשהממשלה מקבלת החלטה בגלל זיהום סביבתי של המפעל, ונכון, אדון ברדוגו, אתה יודע כמה המקום הזה היה מסוכן וכמה אנשים טובים שהלכו לעולמם, לצערנו הרב, כתוצאה מעבודה במפעל, וכמה אנשים היום נמצאים בסיכון לא קטן בגלל שעבדו במפעל זה. לא ייתכן לנצל את תמימות העובדים ואת הרצון הטוב של העובדים לתת יד לפינוי המפעל, מצד אחד, ומצד שני, כאשר פינו את המפעל, וכולם יודעים את האמת, לולא הרצון הטוב של העובדים, שהסכימו לסגור את המפעל, לפנות את החומרים המסוכנים, זה לא היה קורה גם היום. הם נתנו את ידם כי אמרו להם: נדבר אתכם וניתן לכם את כל זכויות העובדים.

לצערי, נעשתה פה תרמית מצד ממשלת ישראל כלפי העובדים שיושבים פה. יושבים פה אבות לילדים עם ששה ילדים. מי ידבר אתם היום? מי יקלוט אותם? האנשים האלה קרוב לשנתיים בלי משכורת. מדובר בעכו. האנשים שם עזבו את העיר. אני מציע להזמין הנה את שר האוצר, את השר לאיכות הסביבה, שנתן הוראה לסגור את המפעל, שיסתכל לעובדים האלה בעיניים ויגיד איך פותרים את בעיית זכויות העובדים הללו. לטעון שזה מפעל פרטי – נציג האוצר, אתה יודע כמה מפעלים פרטיים, המדינה נתנה מכספה כדי להציל אותם. בעל המפעל הזה, אני כבר שומע שהוא מנהל משא ומתן כדי לרכוש חלק מקלאב מרקט. אז הוא מסודר, העובדים נשארים בצרות שלהם.

אם רוצים שיהיו שיניים לוועדת הכספים, צריך לקבל פה החלטות, השרים צריכים להיות פה. לומר שעד שאין מועד להגעת השרים, שלא יהיו העברות תקציביות.

כל פעם מחדש אנו מוצאים עצמנו פותרים פה את הבעיות של עובדים שנקלעים למצב של פת לחם, למצב שמנשלים אותם מזכויותיהם. ראיתי זאת כשמדינת ישראל חתמה עם העובדים של בנק לאומי, מסמך שחתום גם על ידי ניר גלעד, ולמרות שהחשב הכללי חתם על מסמך לעובדי בנק לאומי, המדינה לא כיבדה.

העובדים האלה לא יכולים למצוא תחליפים למקום עבודה, הם לא גרים במרכז תל אביב. אם האנשים האלה לא עובדים, אין להם לאן ללכת. אני מכיר את רומן והוא פנה אליי והלך לשר האוצר ורדף אחריו בכל מיני כנסים, אך אין תוצאות.

אם אנו באמת רוצים שהמדינה תעמוד על התחייבותה או תקיים את החלטת בית המשפט, אחרי שהשופטת קיבלה את ההחלטה ופירשנו את ההחלטה, אם אנו רוצים לפתור לעובדים את הבעיות, לומר ליושב ראש הוועדה לא להעביר שום העברה תקציבית של שום משרד, של שום פקיד ממשלתי, בלי שיהיה פה שר האוצר וייתן תשובות.

אני מתעקש שמשרד האוצר ייתן תשובה בהתאם להתחייבות. סחבת לא יכולה להועיל, שלא נאמר להחריף. אין לאנשים הכנסה ויכולת להתחיל התחלה חדשה. למדינה יש התחייבות, אך גם אם לא היתה לה, ראינו שהיא היתה נזעקת - היא הרימה את הבנקים כשנפלו במשבר המניות, ואין סיבה להתייחס לקיבוצים ואל הבנקים כאל אינטרס לאומי ולעובדים כמשהו שניתן לזלזל בו. התשובות של "אין מחויבות", "זה מפעל פרטי", אין להן מקום. המדינה חייבת לתת את התשובה על העובדה שאזרחים נשארו באוויר, והם לא פשעו.

שנית, המפעל נסגר בהוראת המדינה - מערכת המשפט, לכן יש לה מחויבות. המדינה אמרה שצריך ליישם, לכן היא צריכה לדאוג להם. לכן אני מציע לקבוע עוד לפני מחר, להטיל על האוצר להביא תשובה, אם זה על ידי ביטוח לאומי או ישירות מקופת המדינה. אני לא מציע לוועדה לצאת לפגרה אם הנושא הזה לא מוסדר. אחרת זה יתמסמס.

אנו חייבים לסגור את העניין הזה לפני הפגרה ולא לשלוח אותם לביטוח לאומי. לאוצר יש מספיק כסף כשהוא רוצה לפתור בעיות לעשות זאת ממקורות שלו. האמירה שזה מפעל פרטי היא נכונה חלקית, כי אם ההחלטה היתה לגמרי בידי הבעלים, יכול להיות שהם היו מוכרים, פותחים מפעל אחר, ההחלטה שאי אפשר לחדש את הפעילות של המפעל היתה של המדינה, והיתה החלטה צודקת. אך אי אפשר להשאיר את העובדים באוויר, ואתם יודעים שאין דרך אחרת.

יש פה עיקרון חשוב, אני אומרת את זה לחברי הוועדה; ברצף באים הנה עובדים ואומרים שלא שומרים על זכויותיהם. צריך לחשוב איך מונעים את זה, לתקן את החקיקה כך שמצבים כאלה לא יקרו.

יש כאן הסדר יותר מורכב מהסדרים אחרים בגלל הסיכון של המחלות העתידיות שלא התגלו. לכן חשוב שכל הסכם ייקח בחשבון לא רק את המצב הנוכחי של העובדים, אלא גם את החשש למצב העתידי.

אגב, בימים אלה מתנהל דיון בוועדת החינוך בנושא פיטום אווזים. המדינה החליטה שהיא סוגרת ענף זה, וגם בית המשפט, כי זה התאכזרות לחיות. במקביל הוחלט, ועל זה מתקיימים דיונים, שאלה שעבדו בענף זה יקבלו הכשרה ותמיכה מהמדינה כדי שיתחילו את חייהם מחדש. למה שם זה כשר ופה לא כשר?

הודגש פה שהמפעל היה פרטי, אך גם במפעל פרטי יש אחריות של השלטון בכמה תחומים, אחד מהם הוא מפעלים מסוכנים. לגבי ההשגחה על בריאות הציבור, בין אם זה מפעל פרטי, בין אם זה מפעל ציבורי, עד לסגירת המפעל היה תהליך שבדקו. איפה היתה האחריות הממשלתית להבטחת בריאות עובדים? זה - המדינה צריכה להיות אחראית.

גם לביטוח הלאומי יש ענף נפגעי עבודה והוא צריך להבטיח את בטיחות העובדים בעבודה. הייתי אומרת, גם איפה היתה ההסתדרות? לכן אם המדינה לא עשתה עבודתה בשני תחומים אלה, המדינה היא אחראית לחומרים מסוכנים.

סגירת המפעל הזה נעשתה בין היתר על רקע העובדה שהמפעל הוגדר כבעיה אקולוגית שהטיפול בה היה בסדרי גודל כספיים של מיליוני דולרים, אם בכלל. אנו יודעים שיש פניות כל הזמן מהחשבים בסביבה לעצור לחלוטין את הטיפול. הבעיות במפעל ידועות לציבור.

במסגרת סגירת המפעל היה חוסר מהותי של מיליוני דולרים של קופות הפיצויים. כל הנתונים שאני אומר אינם בדוקים, כי הם יהיו בדוקים רק אחרי הכרעות שיפוטיות שטרם ניתנו, אך רק להשלמה ל-100%, מוערך בסדר גודל של כ-8 מיליון ש"ח, שלא לדבר על עובדת יכולת ההישארות של העובדים עד גיל הפנסיה המקובל במפעלים מהסוג הזה.

במשך שנה שלמה העובדים נאותו בצורה חסרת תקדים בישראל להישאר ולתחזק את המפעל שהיה בזמנו ברמה שהוגדרה על ידי גורמי הממשל פצצה מתקתקת, בסכומי שכר זעומים של כ-30% מעלות השכר הקודמת שלהם, תקופה מנובמבר 2003 עד פינוי המתקן שקרה שנה וחצי לאחר מכן. כל זה נעשה תוך רצון להבטיח ביטחון בין תעסוקתי, ובין פתרון אחר שיאפשר לעובדים לצאת לדרך חדשה עם מזעור הנזק.

אמרנו זאת בעבר לגורמים הממשלתיים, אנו חושבים שצריכה להיות פה פעולה משולבת, למרות שזה מפעל פרטי, נדמה שיש פה נסיבות חריגות יוצאות דופן גם מההיבט האקולוגי שמחייב טיפול מסיבי בשטח כדי להשיב אותו למצב שאפשר יהיה לבצע בו שימושים חלופיים, גם מההיבט התעסוקתי, גם העובדה שהעובדים תרמו גם לאחר שהתברר שיש בעיות, הם המשיכו והחזיקו את המפעל. מי שיקרא את הפרוטוקולים של בית המשפט יראה - ואני אומר את זה בכל הצניעות – שבית המשפט מגלה סימפטיה רבה לרעיון זה. נדמה שזה אחד המקרים הבודדים שיש לעשות טיפול משולב שינסה למזער את הנזקים.

האם אתה יכול להתמקד על סיבת סגירת המפעל?

במפעל קרה נזק מסיבי מאוד. זה מפעל בעייתי. הנזק הזה גרם גם לצורך לשקם את הנזק התחזוקתי, שזה היה אפשרי, וגם להטלת דרישות אקולוגיות נוספות. היתה לפני זה פשיטת רגל. אך זה שתי סוגיות נפרדות. פשיטת הרגל רק אומרת שלא היה מספיק כסף כדי לעבוד בשוטף.

200 משפחות הן לא עורכי דין, ובמשך שנתיים לא היה להם מה לעשות. מה אתם יכולים לעשות?

היתה פגישה שבועיים לפני החלטת הממשלה, נכחו בה שני השרים. מה נאמר שם?

קיבלתי רושם וגם הצגתי אותו בפני אנשי האוצר, שלדעתי, בפגישה הכיוון היה חיובי.

מי גרם לך לקבלת תחושה זו?

השיחה עם אנשי האוצר.

מה שהוסבר והסיבה שהחלטת הממשלה נכתבה כך - כמו שתואר פה, נסגרו הרבה מפעלים אחרים בעכו ובארץ. המדינה התערבה במקרה זה בגלל פסיקה של בית משפט שהכריחה אותה להתערב, בגלל סכנה סביבתית, בגלל חומרים מסוכנים שהיו במפעל, היה חשש שהם יכולים לגרום לנזק סביבתי, לא כי המדינה נתפסה כאחראית למפעל.

אף אחד לא טוען את זה. נוצר פה מצב ייחודי שמחייב את המדינה לתת פתרון לעובדים.

מבחינת זכויות העובדים, יש מסלולים שהם זכאים, וזה כמו כל מפעל אחר שפשט רגל - ביטוח לאומי וכו'.

דבריו לא מביאים אותנו לפתרון.

אחת ההודעות שהוגשו על ידי העובדים לבית המשפט, נאמר בה שהעובדים חיבלו במזיד בחומרים המסוכנים במפעל.

מה זה?

טרום החלטת ממשלת ישראל הוזמנו כל האנשים הנכבדים למשרד האוצר כדי למצוא פתרון הולם לעובדי המפעל ולזכויותיהם בעקבות סגירתו המוחלטת של מתחם תעשיות אלקטרו כימיות דרך כל יזם אמר. זומנה ישיבה במשרד האוצר יחד עם כונס הנכסים הרשמי, וכותב לנו פה כונס הנכסים הרשמי באחד המכתבים, ואני מצטט מה שהוא כותב לו: "רומן... יכולת להתרשם בפגישתנו שהתקיימה בשבוע שעבר יחד עמך ועם שר האוצר, בנימין נתניהו, והשר לאיכות הסביבה, מר שלום שמחון, למותר לציין כי כל החלטה שתתקבל תובא על ידינו לאישור בית המשפט המפקח על ההליך".

בפגישה שנייה שהתקיימה במשרד האוצר, שמעיד על כך שהם כן רצו להגיע אתנו להסדר, נוכח גם מר צוריאל לביא, ואני שאלתי את מר בכר: למה הזמנת את צוריאל ואת נציג העובדים כאשר דיברת מספרים? מספרים אומרים כדי לפתור את בעיות העובדים.

לצוריאל לביא אני רוצה לענות; מי שסגר את המפעל הוא המשרד לאיכות הסביבה. באוקטובר 2003, טרום שרפת המתקן שבגינו יצא צו סגירה, כתב מר צוריאל לביא דוח ביניים כנאמן של המפעל לבית המשפט המחוזי, ואנו הגשנו לתוכנית הבראה. הוא כותב לו, כאשר עבדו בתפוקה נמוכה רווח גלום בתעשיות אלקטרו כימיות של 400,000 ש"ח שמעיד על העובדה שמפעל זה ימשיך להתקיים, והוא כתב את זה לשופטת. ב-31.10 נסגר המפעל בגלל המשרד לאיכות הסביבה.

אני עם דמעות בעיניים כשאני רואה את הקרקס, מה שנעשה עם העובדים שנתיים. ברגע שמונה שלום שמחון להיות שר לאיכות הסביבה, למחרת היום הירוקים עשו לו מסיבה והוא הצהיר: תעשיות אלקטרו כימיות ייסגר, שם לא יהיה מפעל – לא הוא ולא אחר ולא כמותו. הוא אמר שיהיה במקום זה חוף של 800 מטר. הלכתי למושב שבו הוא גר, אמרתי לו: זו החלטה שרירותית. הוא הכניס אותנו בסבר פנים יפות, אמר: אני אעשה פגישה עם בנימין נתניהו, ואכן היתה.

לא רצו להכניס אותי לפגישה כי זה היה במשרד ראש הממשלה ביום שדיברו על התנתקות. עשיתי שמיניות באוויר והגעתי. דיברו שם על סכומים. אמרתי: לא יכול להיות דבר כזה, יש לי אנשים שעבדו 30 שנה, יש לי אנשים בני 60, הם פוטרו, עכשיו אף אחד לא יקבלם, חסרים הרבה כספים בקופות, ואין להשלים אותם. דרשתי הסכם עבודה שהיה לי.

היום יש פינוי ישובים, וגם אותנו מפנים כך. אמרתי: אדוני שר האוצר, השר לאיכות הסביבה החליט לסגור, הוא נציג הממשלה. אם הממשלה החליטה לסגור, הוא צריך לפצות אותי על אובדן העתיד של הילדים שלי, העתיד שלי. שאלו אותי בכמה כסף מדובר. אמרתי: כדי לתת פתרון לזכויות העובדים ולהוציאם בכבוד מדובר ב-12 מיליון דולר. ביבי אמר: כסף זה דרך, זה לא הבעיה.

אחרי זה היתה פגישה במשרד האוצר, וגם צורי היה וגם אני הייתי. דיברנו, איך אנו מקדמים את העניין הזה. אמרו שהבעיה היא שאנו מפעל פרטי. אמרו לי: אם היו מאשרים אתכם בוועדת כספים, זה פתרון חוקי.

אני רוצה את ה-12 מיליון דולר לעובדים עכשיו, לא עוד שנה, אני לא יכול למשוך אותם מעבר לזה.

יש פה התחייבות שלטונית, גם שר האוצר וגם השר לאיכות הסביבה התחייבו. רק בסין שמים פתק על מפעל וכך מודיעים לעובדים שהמפעל נסגר. פה לא סין.

אנו יוצאים מחר לפגרה, אך הוועדות לא יוצאות לפגרה. לכן אני מקים ועדת משנה בראשותו של חבר הכנסת איוב קרא, יהיו בה פרופ' חברת הכנסת יולי תמיר, חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אם יצליח, יצחק כהן, וממלא מקומו של יצחק כהן יהיה חבר הכנסת דוד אזולאי. המטרה, לצערי, היא אובדן של שנתיים ימים, ועכשיו אנו משחזרים מה שהיה כל התקופה הזו. צר לי לומר ליועצת המשפטית, שאם הייתי יודע את הדבר הזה, אם זה היה בזמן אמיתי, לא היו סוגרים את המפעל הזה, חברי כנסת היו הולכים עם אותם חברים כדי להפגין. מי שאמר את המשפט הזה בוועדה או בבית משפט, צריך לתלות אותו. להסתכל בעיניים ל-200 משפחות ולומר שבידם להרוס את המפעל שמשם מתפרנסים, לא שמעתי אף אדם שאומר זאת.

לכן אני מבקש מידידי חבר הכנסת איוב קרא, יושב ראש ועדת המשנה, בדוק את הנקודה הזו. לנו לא תהיה בעיה להביא את הנושא לשולחן ועדת הכספים. נשב גם בפגרה, נזמן את השרים ואת חברי הכנסת, כל מי שנתן יד לסגירת המפעל הזה.

הצעה אחרת לסיכום; אני מעריך את הכוונות הטובות שלך. צריך לתחום זמן לוועדה. אני מציע שבוע-עשרה ימים.

אני נותן לוועדה הזו עד סיום חודש אוגוסט. איוב, תשתדל להקדים את זה, כדי שנוכל להביא את זה למליאת ועדת הכספים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 14:30.