הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי טלוויזיה, התשס"ב-2002

5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
24.7.2005
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 473
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום ראשון, י"ז בתמוז התשס"ה (24 ביולי 2005), שעה 15:30

הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי טלוויזיה, התשס"ב – 2002
של חה"כ אליעזר כהן, חה"כ יהודית נאות, חה"כ איוב קרא

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר
אבשלום וילן

עו"ד דן אורן - משרד המשפטים
איה דביר - מתמחה, משרד המשפטים
עו"ד תומר קרני - הלשכה המשפטית של רשות השידור
מנחם וולף - מנהל מח' ביצוע ההנדסה, רשות השידור
עמוס נוימן - סגן מנהל תוכניות, רשת ערוץ 2
עו"ד ישגב נקדימון - יועץ משפטי, חברת חדשות ישראל
אבי בר - סמנכ"ל כספים
ד"ר דוד הרפז - נציג הורים, שמע
ענת בורגר - בקול
קרן גלייכר - יס, רגולציה
אלונה אבט - מנכ"לית ערוץ הופ
ענת פז גור - הוט
אסתר שטרנבך - יועץ משפטי חיצוני, הוט.
סמי סירואה - מתורגמן
ורדה חזן - ארגון בקול
שלמה אלברט - הטלוויזיה החינוכית
זבולון גורני - מנהל שמע
יוני שכטר - מטה מאבק הנכים
יואב קריים - דובר מטרה מאבק הנכים
עו"ד ורד אשכנזי - עורך דין, קשת
חן בן ציון - חבר הנהלת אגודת החרשים בישראל
אסתר תירוש - מנהלת השירות הסוציאלי, אגודת החרשים .
יורם מוקדי - יו"ר המועצה לשידורי כבלים
תמי מירון - מנכ"ל -
עדי שי - יועצת משפטית מוסיקה 24
משה שלונסקי - ערוץ "אלף" מורשת
קרני פלזטל זיו - נגה תקשורת
שרון רוקני - יועצת משפטית, נגה תקשורת
ניר קישון
מוטי קרסו
אחיה קמארה - מנכ"ל בקול
נטע דגן - בזכות

שלומי נבון

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ




הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי טלוויזיה, התשס"ב – 2002
של חה"כ אליעזר כהן, חה"כ יהודית נאות, חה"כ איוב קרא

אני פותח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא הוא הצעת חוק כתוביות ושפת סימנים בשידורי טלוויזיה, התשס"ה-2005. מונח לכולם נוסח, אני מתנצל שהישיבה הזאת נקראה למרות שאנחנו אמרנו שיש יותר זמן, אבל חשבנו שאפשר לזרז את החוק ושהתפנה לנו משהו בלוח הזמנים, מיד חשבנו שלטובת אנשים מוגבלים כבדי שמיעה, חשוב מאוד לזרז את החוק.

כפי שאתם רואים החוק מונח לפניכם, יש בו אחד עשר, שנים עשר עמודים, יש בו הרבה מחיקות, המחיקות הן אכן מחיקות שנעשו תוך כדי הבישולים ותוך כדי הישיבות, כי היו לנו הרבה ישיבות, הגענו להרבה הסכמים עם גופים גם שלומי נבון וגם אני וזו ההצעה שאנחנו מבקשים להציע. בגלל השקיפות הכנסנו את כל מה שאנחנו מוחקים, אבל מה שמחוק, מחוק, שידעו גם מה שמחקנו.

אנחנו מתחילים לקרוא וכל הערה שתהיה, בבקשה להרים את היד, בצורה עניינית נטפל בה.

"בועת תרגום" – תחום המשולב, - זה הגדרות – בחוק זה מופיעים אדם או דמות המתרגמים לשפת סימנים ;

(1) לעניין שידורי הטלוויזיה המשודרים מכוח הוראות חוק רשות השידור – הוועד המנהל.
(2) לעניין שידורי הטלוויזיה המשודרים מכוח הוראות חוק הרשות השנייה לרבות הטלוויזיה הלימודית – מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו;
(3) לעניין שידורים המשודרים מכוח חוק התקשורת – המעוצה לשידורי כבדלים ולשידורי לווין;
(4) לעניין שידורי הטלוויזיה הלימודית, למעט שידורי טלוויזיה הלימודית המשודרים מכוח חוק הרשות השנייה – שר החינוך;

"הודעת חירום" - כמשמעותה בסעיף 9.

חוק התקשורת – "כתוביות" – כתוביות בעברית בתכניות והודעות חירום בשפה העברית וכתוביות בערבית בתכניות והודעות חירום בשפה הערבית, הכוללות את הנאמר באותן תוכניות או הודעות חירום, לפי העניין, למעט תכניות לגיל הרך, בין שהכתוביות גלויות לכלל הצופים ובין שהן ניתנות לצפייה לפי בחירת הצופה, ובלבד שיהיו זמינות לכלל הציבור והכל בתנאי ששירות הכתוביות ינתן ללא תשלום נוסף.

(1) לעניין שידור על פי חוק רשות השידור – הרשות כהגדרתה בחוק האמור ;
(2) לעניין שידור על פי חוק הרשות השניה – בעל זיכיון כהגדרתו בחוק האמור, ולעניין שידורי הרשות בהתאם לסעיף 48 לחוק האמור – הרשות כהגדרתה בחוק האמור ;
(3) (א) לעניין שידור על פי פרק ב'1 לחוק התקשורת – בעל רישיון לשידורי כבלים כהגדרתו בסעיף 6א ובעל זיכיון כהגדרתו בסעיף 6יב1, בחוק האמור;
(ב) לעניין שידור על פי פרק ב'2 לחוק התקשורת – בעל רישיון לשידורי לווין כהגדרתו בסעיף 6מג בחוק האמור;
(4) לעניין שידורי הטלוויזיה הלימודית – הטלוויזיה הלימודית.

ערוץ הכנסת, כלול פה?

לא.

למה לא? אז בבקשה להוסיף את ערוץ הכנסת, ערוץ הכנסת יהיה פטור? הוא לא שייך אליכם?

הוא בפיקוח שלנו, הוא מכוח חוק עצמאי שנקרא חוק שידורי הכנסת.

אבל הוא לא שייך לקבוצה?

הכנסת יודעת , ואפילו ניסתה לעשות מיזם כדי שיהיה פיילוט לכתוביות בשפת סימנים, והייתה כבר פנייה לגופים עסקיים –

היא לא בודקת, הטעות שלך, היא לא בודקת את יכולת הקריאה, היא בודקת את זה על כבדי שמיעה, לא על חברי הכנסת. יש לך פה טעות.

אני רוצה לשאול אם ההגדרה של הכתוביות, אם ברור ממנה, שזה רוב מה שנאמר בשידורים, ושלא יהיה מצב שזה כתוביות סיכום, כמו שיש היום, אולי היינו מוסיפים פה את המילה כל, כל הנאמר באותן תוכניות, שלא יהיה מצב שיהיה כתוב – ההתנתקות יוצאת לדרך ובזה הם יצאו ידי חובתם.

את הנאמר באותן תוכניות.

אבל לא ברור מזה.

כל זה יכול להיות שמילה אחת פחות, אבל זה ברור אחד לאחד.

יש הגדרה של כותרת, זאת אומרת אם אומרים כל, זה קצת יותר חזק, אבל יש הגדרה של כותרת בסעיף תשע, שאם משווים את ההגדרה של כותרת להגדרה של כתוביות, אז אפשר להבין שכתוביות זה בעצם הקול.

אם מתכוונים לזה, אפשר לכתוב.

כתוביות בעברית או בערבית לפי עניין הכולל עיקר התוכן של הודעה.

אני רוצה שתדע, לא כל מה שנאמר יופיע בכתוביות, חלק מההכשרה של אותו אדם שכותב את הכתוביות, היא גם להקשיב ולתמצת את המשפטים, ולא להגיד כל מה שנאמר, לא לכתוב את כל מה שנאמר וזה בסדר, אבל כל מה שנעשה בתוכנית, יהיה כתוב.

"משדר פרטי" - משדר טלוויזיה שאינו רשות השידור והרשות השניה, כאשר היא בעצמה מפיקה שידורים;

מה זה משרד פרטי?

זה לא רלוונטי, אם מחקו את השמונים אחוז, זה לא רלוונטי.

זה לא רלוונטי, היה סעיף בהצעת החוק.

"תכנית" – תכנית טלוויזיה בשפה העברית או הערבית, שהופקה בעבור ערוץ טלוויזיה, או תוכנית שבמקורה היא בשפה זרה ואשר דובבה לעברית או לערבית, למעט תכנית אשר תוכנה המילולי הינו שולי ולמעט תוכנית מוזיקה.

יש לי הערה, הדיבוב הוא לא היה חלק מנושא הדיונים, פה מדובר על תוכניות שהופקו בשפה העברית או הערבית. אנחנו פה לוקחים את החוק הזה למקומות אחרים לגמרי.

מה זה דיבוב?

דיבוב זה כמו שנעשה בצרפת, בצרפת אין בכלל, לא שומעים אנגלית, רק צרפתית.

דיבוב אינו מוכר על ידינו כהפקת מקור, החוק הזה עסק בהפקות ישראליות, כל מה שנעשה פה, בשפה העברית, יקבל כתוביות,זה רוח החוק ומטרת החוק.

זה מוציא את כל הילדים מהחוק.

אבל מה שמדובר, זה לילדים שלא יודעים לקרוא.

בואו קודם כל נדבר על מבוגרים, אחר כך נדבר על ילדים.

אני מדבר רק על ילדים.

אנחנו אומרים , רבותיי, זה נשאר ככה ודיבוב ילדים נדון תיכף.

עוד הערה ספציפית, שוב, גם אם הדיבוב נשאר, זה מנוסח כך שגם בערוצים ערבים זרים למשל, תוכניות שדובבו מאנגלית או מיפאנית משפת המקור לערבית, בערוצים זרים, חייבות כתוביות לפי הנוסח הזה.

גם אסור לנו לפי ה חוק להתערב בהם, אנחנו גם לא יכולים להתערב בהם.

אני לא מדבר על הערוצים האלה בכלל.

או תוכנית שהופקה בעבור ערוץ טלוויזיה ישראלי, או תוכנית שבמקור היא בשפה זרה ואשר דובבה לעברית או לערבית.

זה לא או, זה לא צריך להיות או, גם אם דיבוב זה צריך להיות לגבי תוכניות שמופקות עבור ערוץ טלוויזיה, שהקהל העיקרי שלהם זה קהל ישראלי.

את מכירה תוכנית שדובבה מארצות הברית והופקה במקור לישראל?

ניר, אם נציע נוסח כזה שיגדיר את התוכנית המדובבת, שמשודרת רק בערוצים שהם ערוצי –

כמובן זה לא סותר את הנושא שרון העלה קודם, אני מדבר על הבעיה הספציפית, נוסף על הבעיה –

אבל אם ננסח את זה בצורה כזאת, זה יפתור את הבעיה?

מה זאת אומרת, איפה כתוב שהחוק מדבר רק על תוכניות מקור? מחר אנחנו נניח נבוא ונגיד שסרטים, אנחנו היום לא דנים או כן דנים, שערוץ ארבע למשל שמשדר בדרך כלל סרטים, יש לו כך וכך, יכול להיות שאנחנו לא מתעמקים בו כי אנחנו יודעים שכל אדם שפותח סרט יש לו כתוביות. מחר לא ירצו לשים כתוביות ויעשו דיבוב, אז ערוץ ארבע יהיה פטור מכל חובה לכבדי שמיעה?

רוב הדיבוב הוא בתוכניות ילדים והוא דובב לילדים שלא יודעים לקרוא.

על ילדים תיכף נדבר.

מה שאת אומרת, חלק גדול מהסדרות שמשודרות בערוצי הילדים, הם לילידים שהם בהחלט בכיתות מתקדמות של בית ספר, ואנחנו יודעים –

יושבת פה העורכת המיתולוגית של ערוץ הילדים, דבר איתה.

אני מתמצא טוב בסדרות בלעדיה.

רק רגע, למה לדבר על ילדים תיכף נדבר. חוץ מילדים, את מסכימה? ילדים, דיבוב ילדים, לדיון.

"תוכנית המשודרת בשידור חי" – תוכנית המשודרת ללא השהיות בין רגע הצילום לרגע השידור בפועל, למעט מהדורת חדשות ולמעט תוכנית לגיל הרך.
"תוכנית מוקלטת" – תוכנית שאינה משודרת בשידור חי. למעט מהדורת חדשות ולמעט תוכנית לגיל הרך.
"תוכנית לגיל הרך" – תכנית המיועדת או מופנית בעיקרה לצופים שגילם מעל גיל 3 ופחות מ-7 שנים;
"תרגום לשפת סימנים" – תרגום לפת סימנים, המופיע בבועת תרגום או המופיע בחלק מוגדר נפרד של המסך.
מה שנאמר בתוכנית.

אני רוצה רק להגיד משהו לגבי תוכנית בשידור חי, כפי שהועלה, במקור, בצעת החוק המקורית הוכנו גרייס של פער של שלושים ושש שעות, עכשיו הפער הזה צומצם לאפס. בפועל לעשות דבר כזה, לסכם תוכנית שנניח מוקלטת ומצולמת שעתיים לפני כמו הרבה תוכניות, להוציא קלטת כזו החוצה לתרגום זה מאוד בעייתי, זה על הגבול של בלתי אפשרי. לא לתת לנו גרייס של שום שעה שהיא, זה ממש לא אפשרי, זה המון תוכניות, אני אתן דוגמא, מני פאר או דברים כאלה, שמדובר בפער מאוד קטן של שעות וגם עזבו את הקטע שמדובר במעל כפול כסף, מדובר פה במשהו שהוא כמעט לא אפשרי לעשות.

- תראו חדשות – אפשר להוציא את החומר מיד.

- זה עוד יותר חמור, חדשות – בתוכניות כאלה שאין לי משהו כתוב, הכול מאולתר, אנחנו גם אמרנו את זה בישיבה שנערכה ביום חמישי, שום פער שהוא, הוא מאוד, מאוד בעייתי, אנחנו גם נסכן אצלנו, בערוץ 2, אנחנו מסכנים, להוציא קלטת החוצה, שעדיין לפני, אתה מסכן שהיא לא תחזור אליך או שהיא תחזור פגומה, זה סיכון שכלל הצופים בערוץ כזה גדול – מה עם תוכנית שאני שעתיים לפני, שעתיים לפני השידור היא מצולמת.

אם תוכנית משודרת בשידור חי, היא לרבות תוכנית שהפקתה הושלמה שלושים ושש שעות או פחות לפני שידורה, אז אותה תוכנית תופעל החובה מוגברת, אז הכחול מחמיר.

אתה קורא את הנוסח הישן, אני הייתי רוצה לחזור לנוסח הישן, לפחות לאיזה שהוא פער, זה חוק שאנחנו, לפחות כקשת שותפים לו ומעוניינים בו. אבל כשאתה מבקש ממני להוציא היום לתרגום ארבעים אחוז ומחר חמישים אחוז או מה שזה לא יהיה.

אבל לגבי תוכניות בשידור חי, תחילת החובה בסעיף 4 זה ב-2009, לגבי תוכניות מוקלטות-

אתם עושים את 2009 מחר בבוקר.

בדברים האחרים רצנו עד 2015, יש גבול כמה אפשר להתפשר.

מה שאתם עושים, זה פשוט מובילים אותי היום, למשהו שאני צריכה להתחייב לו ב-2009, היום, אני מוכנה לשים את הארבעים או חמישים אחוז, שאני כבר ככה מחויבת בהתאם לחוק רשות השנייה, ואין לנו בעיה, זה רק מגדיל, עצם זה שאנחנו מוציאים מתוך שידור חי דברים וכניס אותם לתוך שידור מוקלט, אתה רק מגדיל את הנפח, מכניס יותר דברים לתוך נפח, צריך להיות היגיון של להכניס דברים לתוך שידור מוקלט, מה גם שזה כמעט לא אפשר לעשות את זה, תנו לנו דברים שאנחנו יכולים להתמודד איתם. אז לא שלושים ושש שעות, אז משהו אחר, אבל שאנחנו נוכל לעשות ולהחזיר את הקלטת מתורגמת כמו שצריך.

שידור חי זה קלדנית.

באולפן יהיו אנשים, כמו שיש לך אורחים, יש לך טכנאים, וכל מה שיש לך, יהיו לך גם מתרגמים, ואת מסדרת את סידור העבודה, והם יודעים כשנגמרה קלטת.

כמו שיש בכל העולם, ביקרתם ב-BBC? זה מה שהם עושים ב-BBC, קלדנות או –

אני לא ה-BBC, אבל עדיין להכניס אותי לתוך חובה של משהו שאמור להיות ב-2009, שלא נותן לי שום פער. גם מהבחינה הטכנית זה לסכן לי את השידור.

ב-2009 זה לא פער?

לפי ההגדרות שלכם לקחתם הפכתם משהו שהקליטו אותו שעתיים לפני, לשידור מוקלט, כשבפועל ההערכות שלנו היא לשידור חי.

אני מרשת, עשיתם נכון ובכל נושא השידורים החיים הזזתם את תחולה של 2009, זה נכון, הטכנולוגיה משתפרת והיא תגיע לשם, יכול להיות שהכל שם יהיה בסדר, אנחנו נורא נשמח.

מה שקרה בעצם העובדה שבוטל – השלושים ושש שעות, דברים שהם מבחינתנו כמו שידור חי, הפכו להיות מוקלטים, זאת אומרת שהתחולה שלהם היא מיידית והטכנולוגיה לא תומכת בזה מיידית, זה מה שמנסים להסביר פה. זאת אומרת שאנחנו עדיין חייבים לייצר איזה שהוא בפר של זמן, שיאפשר לשידור החי להיות טיפה יותר רחב, מאשר מה שחי כאן ועכשיו.

תן לי בבקשה דוגמא.

דוגמא, תוכנית כמו מני פאר, שורד הציגה קודם, מוקלטת שעתיים לפני השידור שלה. מבחינת החוק הזה, היא שידור מוקלט לא שידור חי. כלומר, נופלות עליו כל המגבלות שקשורות בשידורים מוקלטים, כלומר שצריך לתרגם אותה, איך לתרגם אותה? רק בהקלדה LIVE, אין כזה חיה פה עכשיו, אין, לא קיים, יכול להיות שיהיה.

בוועדה הזאת זה קיים.

בואו נבדיל, זה לא שידור טלוויזיוני.

אתה רוצה להשיב?

רק שנייה, זה ברור מה שאני אמרתי?

זה ברור ואני רוצה לענות, תראה, אתה מחויב החל מלפני סעיף 3א1 ארבעים אחוז, אז אל תכליל את זה בתוך הארבעים אחוז, בארבעים אחוז אתה עושה דברים אחרים. אתה מחליט, אני לא אומר לך תעשה את מני פאר עם כתוביות ותעשה את זה בלי כתוביות, אתה מחליט, יש לך ארבעים אחוז, שנה אחרי זה יש לך חמישים אחוז, ושנה אחרי זה יש לך שישים אחוז, תחליט אתה את מה להכניס מה לא, את מני פאר תעשה בלי כתוביות אם אתה לא מסוגל להיערך לזה, בגלל זה אתה לא מחויב במאה אחוז.

העניין הוא שיש פה עוד חישוק נוסף, מעבר לארבעים אחוז הכללי, שאחוזים גבוהים בתוך – שבסופו של דבר זה יחייב אותנו לעשות גם את זה. אנחנו בסך הכול מבקשים, תנו לנו גרייס של זמן עד ליישור קו ב-2009, שבו שידור חי יחשב רחב יותר.

מה זה אצלך הליך של זמן, מה?

זאת אומרת מינימום עשרים וארבע שעות, כל מה שמוקלט בעשרים וארבע שעות הקרובות לשידור, ייחשב כשידור חי, ואגב יש ב-2009, כמו - -

בינינו לבין עצמנו מה הבעיה, שיש לך, אם היית אומר שעה לפני השידור, אני לא יודע, אבל עשרים וארבע שעות, נניח שתים עשרה שעות, בשתים עשרה שעות יש לך, הכול לפניך, יש לך יום עבודה וחצי. אתה יכול להביא אותו למעבדה, אתה יכול לתרגם אותו אלף תרגומים.

לא, לא, זה לא מדויק.

למה זה לא מדויק? בהנחה – למה זה לא מדויק?

אני אסביר את תהליך העבודה, אולי זה יהיה יותר ברור. ברגע שקלטת מגיעה לחברה, היא צריכה לעבור תהליך של בדיקה והכנה לשידור. אם חלק מהתהליך הזה צריך להיות גם הצעה לתרגום, זה צריך לצאת למקום חיצוני לתרגום. הסיכון להוציא קלטת, שתים עשרה שעות לפני שידור לחברת תרגום, זה סיכון שלא תהיה קלטת.

מה שטוב ב-BBC, לא טוב פה, באמת, חבר'ה.

זאת רק אחת הבעיות.

גם היום יש כתבות ביומנים השונים, של ערוץ 2, שמלוות בכתוביות ואתם לא אומרים שאתם לא מסוגלים לעשות את זה.

אני אסביר לך את ההבדל, כאשר יש כתבות שיורדות לשידור לרוב יש להם קריינות שמוקלטת טיפה קודם, הקריינות הזאת באה מוקלדת, ולכן העסק הזה כבר קיים בילד אין בתוך המערכת. זה לא אותו דבר כמו תוכנית שהיא תוכנית ששודרה LIVE TO TELL כמה שעות לפני השידור שלה, בלי טקסטים מראש. דברים נאמרו שם תוך כדי, צריך לקחת אותם, להקשיב, לתרגם, להחדיר את הכותרות, כל זה –

אתה לוקח כתבה מה-TNN, לפני דקה שידרו לך אתה ואתה מוסיף כתוביות, אתה לא מסוגל לעשות מעברית לעברית?

אם יש לי דקה וחצי אין לי שום בעיה בתוכנית –

אל תתיימרו להיות אנשי מקצוע.

כן, אבל אתה בשם המקצוענות מביא לנו דברים לדיונים, אתה מקבל גם זמן ואתה מקבל נפח מסוים, אז אם אתה עושה את זה אאוט-סורסינג, או שזה אצלך בפנים, אמר לך היושב ראש, לא הגיוני שטווח של שתים עשרה שעות, אתה מתארגן, אישרנו לך אחוזי רווח נאים, אני לא רוצה לעבור למאזנים, ותאמין לי זה שולי לגבי ההוצאה הכוללת, לעומת הדרישה של הוועדה, שהיא כבר נמשכת על פני כמה שנים, צריך לסיים אותה עכשיו.

אם היית אומר יש פה פגם טכני, בלתי אפשרי, היית מספר לנו, תפתח לי ברמה של כדי להיות מספיק עדין, בתירוצים, אתה מבין? זה לא נשמע רציני, או מחסום טכנולוגי שלא עובר, המחסום הטכנולוגי יעלה קצת כסף, זה הכול.

בואו לא ניכנס לעניים הכספיים עכשיו, כי גם זה ISSUE לא קטן, לא נתעלם מזה.

אז הבנתי, על זה מדברים.

לא על זה מדברים, אבל אם העלית את זה, גם זה נושא.

מי שמשלם שלושים וחמישה מיליון שקל, פיצויים למנכ"ל שעוזב, אחוז אחד אתם מוכנים להקציב לתרגום. תתייחסו לעניין הזה.

גם לא בצעקות אני אתייחס, מה שאני אומרת שיש פה ערב רב, ערב רב גם במקורות המימון. עכשיו אני מדברת בשם ערוצים שהם לא ערוצים שתיים מסחריים ויש פה עוד ערוצים ולערוצים האלה מוטלות חובות שהן עולות אותו כסף, אז זה לא מילה לדבר על כסף, אנחנו נגיע לזה, זה לא מילה גסה.

אני מנגה תקשורת וערוץ הספורט.

מה שכאן אומרים לך, זה תשובה של שלומי, שלך יש חובה מודרגת, ותמיד אתה יכול את הדברים הקשים עליך, לעשות אותם בשנים הבאות עליך לטובה. ואתה לא חייב היום, לא יכול להיות שבשנתיים הקרובות שזה ארבעים וחמישים אחוז, אין לך את אלה שהם אינם הרגע האחרון, ואותם באמת אל תעשה אם יש לך קושי. והרי רוב התוכניות הם לפני, הם לא נעשו ברגע האחרון ורוב התוכניות קיימות לך ואתה יכול להעביר אותם, מכסימום תילחץ בשנה השלישית, אבל כרגע שזה ארבעים , חמישים אחוז, ובשנה השלישית כמו שאמרת, בואו נקווה שהטכנולוגיה גם תעזוב לך, והדברים יסתדרו.

אם עכשיו היינו מחייבים מאה אחוז, אתה צודק, אבל עכשיו כשאנחנו מחייבים ארבעים אחוז, לא צריך להגזים.

כל מה שאנחנו מבקשים, זה לא להשאיר את זה בשלושים ושש שעות כמו שהיה קודם, כמו שהסכמתם ללכת לקראת המשדרים עם הדירוג של השנים, אנחנו מבקשים לתת גרייס בעניין הזה לתקופה הקצרה. לא אמרנו לנצח, לתקופה שיש את ההקלה הזאת.

כן, אבל תבין, אין לנו את היחס בין ארבעים אחוז לבין זה. אם אתה בא ואתה אומר – אני יכול להראות לך איפה זה זז, אז היינו, אבל ברגע שאנחנו אומרים, אם נניח מחר ניתן פטור, ניתן פטור גם לארבעים אחוז וזה לא יכול להיות מבחינת מכסימום יהיה לכם אחד כזה, אז תבקשו פטור. לא יכול להיות שיהיה לך מצב, שארבעים אחוז וחמישים אחוז, תיפול דווקא בדברים הקשיים האלה, זה לא יכול להיות. אתה יודע כמה אולפנים עובדים ואם יהיה מצב שכל האולפנים וכל מי שמתקשרים איתם באמת עובד ברגע האחרון ומביא הכול ביום האחרון, אז הוא יצטרך גם, תגיד לו, אם אתה לא מביא את זה עם תרגום, אל תביא לי. זאת אומרת אתה חלק מהחוזה, שאתה עושה עם הזכיינים שלך הקטנים, - אולפני הרצליה, אולפני גבי רוזנברג - כל הדברים האלה. אתה אומר תעשו את זה יחד עם תרגום, ואז הם יודעים זה בילד אין, אם תגיע למצב קטסטרופאלי שאתה לא תוכל למיין את זה במסגרת הארבעים חמישים.

מה יהיה בעוד שלוש שנים? הרי כבר אתה בעצמך אומר שהטכנולוגיה תשתפר.

ניתן לקבוע שבסעיף 4א חלה מחויבות –

רגע, אנחנו רק בשעות השיא.

אני יודעת, אבל זה רלוונטי כל עוד –

נחזור אליו כשנגיע, קודם כל תני לנו להתקדם שניים, שנרגיש אנחנו מתקדמים.

אני רוצה להציע לגבי הגדרה של שידור חי, שהיא רלוונטית לסעיף 4 א 1, שלתקופת המעבר, שהיא תחילת החוק ועד 1 בינואר 2009, יראו תוכנית בשידור חי, גם תוכנית שהופקה עשרים וארבע שעות לפני שידורה.

זה מה שהוא הציע, מה את רוצה, לעגן את מה שחברנו הציע?

שעות שיא – 2 (א) – שעות השיא של תוכניות הן שעות השידור בין 19:00 ל-23:00 ולגבי תוכניות לגיל הרך, בין 7:00 ל8:00 ובין 14:00 ל-17:00, אלא אם כן קבע הגוף המפקח אחרת בהתאם להוראות סעיף קטן (ב).

(ב) נוכח הגוף המפקח, לאחר בדיקת נתוני הצפייה בשידוריו של ערוץ טלוויזיה מסוים כי השעות שבהם שיעורי הצפייה בערוץ טלוויזיה הוא הגבוה ביותר שונות משעות השיא, יקבע לאותו ערוץ שעות שיא אחרות שלא יפחתו מארבע שעות ביום.

"תרגום לשפת סימנים" – תרגום לשפת סימנים, המופיע בבועת תרגום או המופיע - אני חוזר להגדרה על פי בקשת עורך דין וסרמן -

של מה שנאמר כמו שאמרנו בכתוביות.

כאן הגדרנו שעות השיא ואפשר לשנות את שעות השיא, ועכשיו כתוביות בתוכניות מוקלטות.

3. (א) משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן, לפחות, מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המוקלטות המשודרות במשך שלושה חודשים, בכל ערוץ טלוויזיה שהוא משדר:
(1) החל ביום תחילתו של חוק זה – 40%.

(2) החל מיום 1 בינואר 2007 - 50%

(3) החל מיום 1 בינואר 2008 - 60%

(4) החל מיום 1 בינואר 2009 - 70%

(5) החל מיום 1 בינואר 2010 – 80%

וכך הלאה, ב-2013 יגיע למאה אחוז.

אני מבקשת להעיר פה גם הערה כולנו חברות מסחריות שעובדות לפי תקציב שנתי, גם הממשלה וגם הכנסת עובדות לפי תקציב שנתי, לא יכול להיות שפתאום בחודש אוגוסט, ייכנס חוק לתוקף שישנה לנו את הכול, לפחות תנו לנו להגיע לשנה תקציבית מסודרת, אנחנו לא ערוכים באמצע השנה לדברים האלה ומדובר במיליוני שקלים.

מה זאת אומרת, אין לכם שלושים אחוז? אין לכם ארבעים אחוז?

כל דבר שיחול עלינו, שיחול עלינו משנת התקציב הקרובה.

יש לך עשרים וחמישה אחוז כבר בחוק הקודם.

יש לנו עשרים וחמישה אחוז, אבל אנחנו –

כן אבל הרשות השנייה מחייבת אותם היו וולונטרית ליותר מזה, וגם במכרז שפרסמה, זאת הייתה הדרישה מזוכי המכרז. אז לא יתכן שהיום –

יש פה גם ערוצי כבלים ולווין, סליחה.

אתם דיברתם על זה שיש לכם תקנות חדשות שמדברות על אחוזים כאלה.

אבל מה-2006, לא מלפני כן.

במילא ועדת החינוך הייתה אמורה לחייב אתכם, אז למה –

אבל לא דיברה על סכומים כאלה מעשרים וחמש עלתה לשלושים.

אני אגיד לך, מה שאת אומרת יהיה לזה מקום לדיון כאשר נעסוק במתי תחולה של החוק, אנחנו לא קבענו שתחילת החוק היא היום, את צודקת אם היינו קובעים שתחילת היום זה היום, אבל אם נקבע שתחילת החוק זה עוד שלושה חודשים, אז מה הבעיה? אז כאשר נדון –

לא, אז אני מבקשת שתחילת החוק תהיה לפחות בינואר 2006.

חכי רגע, מיכל, כשנדון על תחולת החוק, תעירי את ההערה. כל אחד יעשה חשבון.

הדרישה למידת שיעור – מידי שלושה חודשים, היא בעייתית כשמדובר בשידורי טלוויזיה בגלל עונתיות השידורים, יש תקופות שיש יותר תוכניות בעברית, יש תקופות שיש פחות תוכניות בעברית. לכן אנחנו מציעים לעשות חישוב שנתי, שזה ישקף את כל לוח השידורים.

אנחנו עושים את זה בבסיס חצי שנתי, הנטייה שלנו כיום לעשות את זה חצי שנתי.

חצי שנתי או שלושה חודשים לא משקף את התמורות.

כמה היום אנחנו אומרים שלושה חודשים?

מה מוקדי אומר שהם אצלם זה שישה חודשים. הם מוכנים לשישה חודשים.

אתה רוצה ליצור מצב שתהיה רציפות, אתה לא רוצה ליצור מצב, שיכול להיות מצב של שישה חודשים ואז ברגע שיש לך שלושה חודשים כיחידה, אתה מבטיח שכל השנה תהיה בסדר, ברגע שיש שישה חודשים, אתה יכול להעמיק באופן אינטנסיבי חודשיים אחרונים, וארבעה חודשים להשאיר אותם ריקים.

כך סברנו כשקבענו תקופות מדידה, אנחנו דחפנו אותם לעשות מדידה על בסיס חצי שנתי, כך אנחנו רוצים לעבוד, כי הם מתכננים לוח לפני זה, ולנו יותר קל לבדוק את זה באופן חצי שנתי. אין להם משחק, הם צריכים הרי מראש להגדיר לערוצים השונים מה הם צריכים לעשות.

בוא נעשה את זה חצי שנתי, בסדר.

סליחה רגע, אבל מה לגבי הירידה לעומת המצב שהרשות השנייה מחייבת אותנו כיום, בסעיף התחלה של ארבעים אחוז, אתם מחייבים היום מר מוקדי נדמה לי חמישים אחוז, כמה?

אני עדיין לא הרשות השנייה, אבל אני עובד על זה.

כמה את משלמים היום –

כרגע לפי הכללים שהגשנו זה שבעים אחוזים בז'אנרים מסוימים, עד שלושים אחוז בז'אנרים אחרים.

השאלה אם אי אפשר לקבוע היום חמישים אחוז.

ההתערבות ז'אנרית שלנו היא התערבות נכונה לדעתנו ואנחנו נמשיך עם הכללים שלנו בכל מקרה. לא הייתי נוגע בזה.

(ב) משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן , לפחות מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המוקלטות המשודרות במשך שלושה חודשים , חצי שנה, בשעות השיא בכל ערוץ טלוויזיה שבו הוא משדר:

(1) החל מיום תחילתו של חוק זה 50%.

(2) החל מיום 1 בינואר 2007 - 60%.

החל מיום ראשון לינואר 2007 זה עולה כל פעם בעשרה אחוז.

(ג) אין בהוראות סעיף קטן (ב) כדי לחייב ליווי תוכניות בכתוביות, בהיקף העולה על המכסות הנקובות בסעיף קטן (א).
4. (א) משדר טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים המפורטים להלן, לפחות מסך זמן שידורן של כלל התוכניות המשודרות במשך שלושה חודשים.

חצי שנה.

- בכל ערוץ טלוויזיה שבו הוא משדר. וכאן שוב התאריכים.

החלה מלאה ב-2015.

החל מיום 15 לינואר 2015 - מאה אחוז. אני חושב שהלכנו הכי לארג' שיכול להיות. בבקשה.

אני חושב שצריך לשקול את טובת הציבור פה, כשהחוק הזה ניזום בשנת 2000, אם אנחנו מסתכלים עליו , בתחילת 2006 אנחנו כבר היינו אמורים להיות עם מאה אחוז שידורים מלווים בכתוביות. אני חושב שיש בזה חוסר הגינות של המשדרים כלפינו, להגיד עכשיו, אחרי שהם משכו את החוק, כל כך הרבה שנים, להגיד לנו – בואו נדחה את זה לשנת 2015, יש פה איזה שהוא משהו שהוא אם לא פירי, הוא גם לא לגמרי ברור.

כלומר כשאנחנו מדברים על פריסה נניח של בנייה של מעלונים בחוק הנגישות, יש איזה היגיון בפריסה הזאת, פה אין לזה שום היגיון, כלומר אותו קלדן או אותה קלדנית שמקלידה היום, באותו ציוד שיש, הוא אותו ציוד שישמש בחמישים אחוז, בשישים אחוז, בשבעים אחוז ובמאה אחוז. אין פה איזה היגיון גדול מבחינה כלכלית או מוסרית לפרוס את זה על כל הרבה שנים.

אני רוצה גם להדגיש שבארצות אחרות הפריסה היא יותר נמוכה, פעם שעברה נתן לנו דר' שביט דוגמא של צרפת, אני חושב שאין שום הצדקה ללכת לקראת המשדרים בצורה כל כך גורפת עד שנת 2015.

אני רוצה להדגיש, היום כשאנחנו מסתכלים על תוכנית חדשות, אנחנו לא מבינים אותה, זה שבשנת 2015 תואילו בטובכם לתת לנו תוכנית חדשות, או תואילו בטובכם לתת לנו תוכנית יצפאן או כל דבר כזה, אני חושב שאין לזה הצדקה כאשר שוקלים פה את שני הצדדים. אנחנו בהחלט הסכמנו מההחלטה על פריסה, אבל אין שום הצדקה לפריסה כל כך ארוכה.

קודם כל לגופו של עניין רק, בפירוש ואני אשמח לפרט, יש הבדלים בציוד, לפחות לגבינו, לגבי הכבלים, יש מספר שינויים שהיינו צריכים לעשות גם בממירים מסוימים שלא תומכים בסוג מסוים של תרגום שנקרא DVD SUB-TITLES, צריך לזכור שבנוסף לכך אנחנו משדרים להבדיל מהברודקסטרים, אנחנו משדרים לא מחדר שידור אחד, אלא ממספר חדרי שידור, כל אחד מהערוצים שנקובים פה, ערוץ הילדים, ערוץ שמונה, ערוץ הספורט, משדרים לא מאותו חדר שידור, אנחנו פרושים היום –

אנחנו מחויבים להוציא הרבה ערוצים החוצה.

בדיוק, אנחנו משדרים היום, לפחות חברות הכבלים עדיין בנויות אופרטיביות כשלוש חברות שונות, שאומנם תחת טייטל אחד אבל שלוש שונות, כך שבהחלט להבדיל ממה שאמרת נדרש מאיתנו סוג של שינוי משמעותי בטכנולוגיה.

אני לא אמרתי שלא נדרש, אבל אנחנו לא מדברים עכשיו על התחולה אנחנו מדברים על הפריסה, התחולה אתם ביקשתם, נתנו לכם הרבה זמן להתחיל עם זה, אבל למה לפרוש את זה על כל כך הרבה שנים, כבר יהיה לכם את ה ציוד, כבר יהיה לכם את הקלדנית, כבר יהיה לכם הכול, למה לפרוש את זה על כל כך הרבה שנים?

צריך לזכור שציוד שמתאים לחדר שידור אחד, לא מתאים לחדר שידור אחר.

אבל התחלה אנחנו כבר מקבלים, למה הפריסה הזאת, הרי כבר יהיה לך את הציוד, יהיה לך כבר את האנשים, אתה ביקשת משלומי כנראה שלוש שנים, או כמה שיש פה, או.קי. , נניח, גם על זה יש לנו ויכוח, אבל למה לפרוש את זה עד 2015, כבר יהיה לכם את כל הציוד.

יש לנו, א' כמו שאמרתי, אני עושה הבחנה בין שני סוגי ציוד קצה. יש לנו היום בעיה לא רק בציוד המשדר, אלא גם בציוד הקולט, כלומר בחלק מהמקרים כדי להתמודד עם DVD SUB-TITLES, שזה למי שלא יודע תרגום שעולה ויורד, אנחנו נאלצים להחליף הרבה מאוד ממירים.

אבל אם תוכל לתת בעשרים אחוז, תוכל לתת גם במאה אחוז, אני טועה או שאני לא טועה? הציוד יהיה.

לא בהכרח, להחליף כמות אדירה של ממירים, זה תהליך שלוקח זמן, אגב יותר משנה ברוב המקרים.

יואב קריים

למה עשר שנים?

בארצות הברית החילו את זה על פני שמונה שנים אגב, זה לא קרה מהיום.

לגבי אגב יש עוד סוגיה, שמעתי קודם את המשפט, אני חייב להגיד המאוד דמגוגי לגבי הדרישה, שהוא אגב דמגוגי, כי גם הדרישה שלא התקבלה חברות הכבלים ואני מדבר גם בשם חברות הלווין, הן חברות שכרגע יש להם בעיית מימון, הם מוציאות הרבה מאוד כסף כל שנה מבחינתנו כל היערכות מהסוג הזה, היא היערכות שדורשת חסינות כלכלית. כלומר מבחינתנו נכון להיום, נוכח ההפסדים שלנו, נוכח תקציבים, אנחנו מצפים להגיע לאיזה שהיא התאזנות מסוימת שתאפשר לנו להשקיע את הכספים האלה. יש פה השקעה כספית לא רק חד פעמית, אלא גם ברמה השוטפת. כלומר עשינו תחשיבים שהוגשו לוועדה המייעצת, מדובר בהרבה מאוד כסף למספר חברות שכרגע יש להם בעיה של יציבות כלכלית ואנחנו מקווים כולנו, אגב זה מהות העסק שלנו, להתייצב עם השנים, מה שיאפשר לנו להשקיע ביותר קלות. כך שלפריסה יש עוד משמעות.

מה שאתה אומר היה נכון אם לא הייתם מתנגדים לחוק הזה, גם כשמצבכם הכלכלי היה מצוין.

עד שעלה הלווין הם עשו תשעים ושתיים אחוז, לא הגיעו לשמונה אחוז מהפריפריה, וכל התחנונים של הפריפריה, תתבעו אותנו, התנהגו בציניות מוחלטת, היום באמת מצבם הכלכלי לא טוב, לווין יש בעיות בכל מקום, אבל שנים גרפו שמנת ובניגוד לחוק, התעללו בתושבי הפריפריה, רק משום שהם פריפריה. אז אם אתה בא לועדת הכנסת לעשות את החשבון של אנא תראו, לך לבעלים שלך, ותגיד שהגינות בעסקים עובדת מההתחלה ועד הסוף, לא מתי שנוח לי אני לא אמלא את החוק, וכשלא נוח לי, אבוא למחוקק ואצעק גיוועלט.

חברות הכבלים בשנים האחרונות ויעיד הרגולטור, עמדו בכל מחויבות בצורה יוצאת מן הכלל, אי לכך דברים לא רלוונטיים ולא הגונים גם.

עם כל הכבוד, זה קצת חוצפה, משום שהם מאוד רלוונטיים, וגם בעלי המניות שלך הודו פה, בועדת הכספים של הכנסת, שאכן הם לא היו בסדר. אמרתי לך, עד עליית הלווין, ברגע שעלה הלווין, שיניתם מדיניות. אתם עשר שנים התנהגתם בחוסר צדק.

מה זה רלוונטי לדיון הזה? חברות הכבלים נאבקות על חייהם כרגע, וכל פגיעה מהסוג הזה יכולה לגרום לא יהיו שידורים, פשוט לא יהיו שידורים.

חבר הכנסת וילן, תקשיב לי מה שאני אומר לך, אני חושב עם כל הכבוד, שהפריסה שאנחנו נותנים היום, אתה לא מדבר על המאה אחוז, המאה אחוז כולם פה מתפלאים מתי הוא יהיה, הפריסה היא סבירה ביותר ובוא לא נעורר דובים שלא קיימים.

(ב) משרד טלוויזיה ילווה בכתוביות בשיעורים הפורטים להלן, לפחות מסך זמן שידורך של כלל התוכניות המשודרות בשידור חי במשך חצי שנה בשעות השיא בכל עוץ טלוויזיה שבו הוא משדר.

כאן יש לך ראשון בינואר 2009, עשרים וחמישה אחוז, בוודאי תעמוד בזה, מדרגים לך את זה, לא כתוב מתי מאה.

אין צורך להוסיף את זה, מפני שזה הולך לפי הסעיף הקודם שכבר יהיה מאה אחוז.

חדשות – החל ביום 1 בינואר 2009, תלווה בכתוביות מהדורת חדשות מרכזית יומית אחת בשעות השי, בכל ערוץ טלוויזיה שבו הוא משדר ושמשודרת בו מהדורת חדשות כאמור. זאת אומרת עד 2009, מ2009. החל ביום 1 לינואר 2013 ילווה משדר טלוויזיה את כל מהדורות החדשות, זאת אומרת בעוד תשע שנים.

יש לי בבקשה הערה , לא יתכן שאנחנו נצטרך לחכות עד 2009 כדי לדעת מה קורה בחשבות, אפשר חלופה אחרת, להכניס כותרות, כדי שלפחות נדע מה קורה בחדשות, לא יתכן מדינה כמו שלנו, שמייצרת חדשות, תחכה עכשיו ארבע שנים, בינתיים תעשו כותרות, זה ארבע שנים המתנה, החרשים רוצים לדעת מה קורה בחדשות.

איזה היגיון ששידור חי יהיה ב-2007 ודווקא חדשות ב-2009, הרי – מה ההבדל פה? למה צריך לעשות הבחנה בין שידורים חיים לבין מהדורות חדשות? למה בדבר הכי קריטי לנו לדחות?

אני אסביר, קודם כל החובה של שידורים של תוכניות בשידור חי, מתחילה מ-1 בינואר 2009, עשרים וחמישה אחוזים. דיברנו על חדשות גם ב-2009 ואני חושב שצריך להתייחס לשידור חדשות עם כתוביות בצורה שונה מאשר אנחנו מתייחסים בשידור תוכנית אחרת בשידור חי עם כתוביות, מפני שאני חשבתי שהדיוק , המיומנות של כוח אדם שמתעסק בכתיבה של כתוביות בשידור חי של חדשות, צריכה להיות גבוהה יותר. לכן עשינו את זה, לא הייתי רוצה שבשידור של מהדורת חדשות, תשב קלדנית שעלולה לעשות איזה שהיא טעות, למרות ההכשרה שלה ולכן נתנו לה את פרק הזמן שתתאמן על שידורים אחרים ששם הטעות היא פחות קריטית מאשר בשידורי חדשות, שידורי חדשות צריכים להיות מדויקים, מסודרים, עם כוח אדם מיומן.

בסופו של דבר הרי הכול יהיה עם כתוביות. אני באמת חושב שהרבה דברים שנאמרו פה הם אולי נאמרו מתוך רגש, צריך גם לחשוב על הטווח הארוך, בסופו של דבר יש פה התקדמות מאוד גדולה, וצריך לקחת בחשבון שבאמת כוח האדם הזה הוא כוח אדם שונה ממה שאנחנו מורגלים אליו, צריך להכשיר אותו הוא צריך לעבוד, להשתפשף, אם הוא לא יעבוד ולא ישתפשף הוא לא יצליח להיות מיומן וצריך לאפשר את זה.

שלומי, אני נורא מצטער, אני לא חושב שיש הצדקה לארבע שנים להיערכות לשידור חי, באמת שלא, אנחנו גם מכירים את מדינת ישראל.

שלוש וחצי.

עכשיו אנחנו גם מכירים – אני אסביר לכם מה קורה במדינת ישראל, כלומר הם יראו שהתאריך הקובע להם הוא ה-1.1.2009, הם לא יתחילו עכשיו להתכונן, הרי אנחנו יודעים, בתוך עמנו אנחנו חיים, כן? הם יזכרו בתחילת 2008 מה הם צריכים לעשות, הם יכנסו להיסטריה, או שהם יעמדו בחוק או שהם לא יעמדו בו, או שהם יבקשו דחייה, או שהם לא יבקשו. לכן המחוקק צריך לומר את דברו ולהגיד – אנחנו רוצים עוד שנה וחצי שאתם תהיו מוכנים, מתוך הנחה שיכול להיות שהם יתחילו עוד שנתיים, אבל לתת להם מראש שלוש וחצי שנים האלה, לדעתי אין לזה שום הצדקה, בעיקר שהם עצמם אמרו שהם צריכים בערך שנתיים, בשביל להתכונן לשידורים החיים.

השאלה למה לא כותרות, כי בסך הכול אמרתם שאתם מגדירים, אבל נניח פיגוע כמו שקרה בשארם.

זה יש, זה הודעות חירום.

לא, זה בדיוק, הודעות חירום כן, כשקם מישהו בבוקר ורוצה לראות עיקר החדשות, אם אתה אומר תנו כותרות, אתם יכולים איכשהו לסגור לתוך זה, אם אין כלום, אתה אומר שלוש וחצי שנים אין כלום, אז ירצו, אתמול במקרה, חברות החדשות, במקרה ראיתי, בערב רצו עם כותרות.

זה כל הזמן ככה.

אבל זה בגלל חברות החדשות, לא בחוק, אז אני אומר, אפשר לבוא לפשרה, שכותרות לנסות להכניס. אתם עושים את זה.

אני חושב שזה בהחלט יכול להיות פתרון עד 2009, לחייב את תוכניות החדשות בכותרות.

זה קיים, זה קיים ברשות השנייה.

למרות שזה קיים, היות וזה קיים מרצונה הטוב של הרשות השנייה ולא על פי הוראת חוק, עדיף שזה יהיה בהוראת חוק ולא תלוי ברצונו הטוב של מישהו.

אנחנו נעשה את זה במהדורה מרכזית אחת, שלפי ועדת התיאום שתצטרך לתאם בין הערוצים השונים, בין ערוצי החדשות השונים כדי שיהיה להם יותר -.

מה שאני מציע, צריכה להיות כאן גם עבודת תיאום וועדת תיאום, שמתאמת בין הערוצים השונים, כדי שתהיה אפשרות שבכל יום יהיו כתוביות במהדורת חדשות אחת לפחות, ועדת התיאום הזאת תצטרך לקבוע את הימים שבהם כל ערוץ חייב לעשות את תקציר החדשות, זאת אומרת ביום ראשון למשל יהיה בערוץ אחד כותרות וביום שני בערוץ שתיים וביום שלישי בערוץ עשר.

ואז מה אתה בא לקראתם?

שיש להם כל יום עד 2009, לפחות את תקציר החדשות, בכותרות עם כתוביות.

במהדורה מרכזית אחת.

זה כתוב?

זה יהיה כתוב.

אנחנו עדיין מרגישים מאוד מתוסכלים, הכתוביות קיימות, הכותרות קיימות, למרות שאני מכבדת את ההצעה של זבולון גורני, אבל זה קיים בשטח, אז בעצם אנחנו לא מתקדמים. אנחנו עדיין רואים את ההחלה של החוק בעוד יותר מדי זמן. החוק הזה כבר שש שנים, חמש שנים יושב על השולחן, למה צריך לחכות עוד עשר שנים, עד שזה ייצא לפועל?

זה שזה יושב חמש שנים, זה לא סיבה, זה סיבה מוסרית, אבל זאת לא סיבה, עד שלא מונחת סכין על צווארך, את לא מתכוננת ואז את אומרת יופי, כנראה זה יהיה ככה עד סוף הימים. עכשיו אנחנו מדברים על מצב שאנחנו צריכים להיערך לעניין, ומיום קבלת החוק בהנחה שאנחנו מקבלים את החוק השנה. אז אין ברירה אלא לבוא לקראת הגופים העוסקים בעניין.

אנחנו מבקשים שזה יהיה בתוך שנתיים ולא בתוך ארבע שנים, האוכלוסייה הזאת לא יכולה, היא לא בעניינים, וזה גם יתרון, הכתוביות תורמות לאוכלוסייה מאוד גדולה, גם לאנשים שיש להם ירידה בשמיעה בגיל מבוגר, לאנשים קשישים.

אנחנו יודעים את זה, הרי לזה אנחנו עוסקים בעניין. אז מה שנאמר –

אנחנו מבקשים ללכת לקראת אותה אוכלוסייה.

מה שנאמר פה, שמ-2009 יש לך כאן מהדורת חדשות מרכזית יומית, למעשה יש לך שלוש מהדורות, יש לך גם ערוץ אחד, גם ערוץ שתיים וגם ערוץ עשר. עד 2009, שלוש וחצי שנים, תהיה ועדת תיאום, שהועדה הזאת היא אומרת אתה תורן ביום ראשון ושני, אתה תורן שלישי ורביעי אתה חמישי ושישי, זאת אומרת שתהיה מהדורה אחת רצינית מתורגמת.

מה שחמי אמר שהוועדה קיבלה, זה כותרות.

וזה מיותר לי, גם היום הם עושים את זה, אין פה שום שינוי, גם היום עושים כותרות.

אני שואל כאן את הערוצים באמת, את הערוצים אחד, עשר ושתיים, אם אנחנו מטילים עליכם כתוביות מהדורות החדשות, אבל שליש מזה עד 2007 - אתם תעמדו בזה?

אני אסביר מה הקושי לעניין מהדורות חדשות באופן ספציפי. אנחנו מדברים על תוכניות שבעצם כמעט כולן מורכבות מדברים שנוצרים או בזמן אמת או דקות ספורות לפני זמן האמת. מספר הכתבות שמוכנות הרבה זמן מראש, הוא קטן ביותר. התוצאה בפועל היא שבעצם צריך לתקתק את זה בזמן אמת בזמן שזה משודר, ואינהרנטית יש כאן חשש לטעויות.

כרגע אנחנו לא במצב שאפשר להסתיר את הכתוביות האלה מבחינה טכנית, זאת אומרת שהציבור כולו ייחשף למצב, או עלול להיחשף למצב של טעויות , כשאנחנו מדברים על מצב של חדשות, זה גם יכול לגרום לנזקים. לכן דווקא פרישת הזמן הזאת, שתוביל אותנו לתוך הזמן שבו תהיה טכנולוגיה מתאימה להסתיר את הכתוביות, דווקא נכונה כפי שזה מנוסח כאן. אם אנחנו הולכים את זה כבר היום, זה יכול להביא לדברים שיטעו את כלל הציבור.

לא היום, בעוד שנתיים.

אני לא יודע בעוד שנתיים, אני שומע מהאנשים הטכניים שעד שהאפשרות להסתיר את הכתוביות תהיה ישימה, זה עניין של כמה שנים.

יש סכנה מסוימת, שהכתוביות שמתוקתקות בזמן אמת, יהיו שגויות.

כמה זמן לוקח להכשיר קלדנית?

נניח שאנחנו נבוא, אנחנו רוצים לשדר מהדורה אחת, יכול להיות שהמהדורה האחת, נניח חצי שעה, אתה בא ואתה אומר – אני יכול , נניח, לשדר בשליש מהזמן, והרי חלק גדול מהכתבות הן כן כתבות שבבוקר כבר הכינו אותם.

לא, לא בארצנו הקדושה.

חלק, אז מה שנותר לך זה לעשות שתהיה קלדנית שתעשה את הדברים לא בשידור חי, אלא שגם זה אפשרי, אלא תעשה את הדברים בטכניקה של שעה שעתיים מראש.

אם יש כתבה שמוכנה בבוקר, אפשר –

זה ברור.

הרוב המכריע של הדברים הוא לא כזה, כתבים נכנסים באמצע השידור, הקריין מכניס תוך כדי דיבור את ההערות שלו, נכנסים פרשנים לאולפן, זה דבר דינאמי, שקורה בזמן אמיתי, לכן זה-

בסדר, אבל אתה יודע שכמו שיש תרגום סימולטני, אפשר להכשיר את הקלדנית לעשות את זה. אני לא יודע, אני חושב שזכותם של אנשים, אני יכול להוריד את זכויותיהם על ידי להגיד להם, יש לכם מהדורת חדשות אחת וזהו. לא חייב לתת לכם היום גם שתיים וגם עשר. ותזכה לחיות בשנת 2009, אבל גם את זה לא, שלא תהיה להם מהדורה אחת, זה נראה לי – אלא מה, צריך את הקלדנית על המקום וזה יכול להיות שיהיו כמה שגיאות, וכל הציבור יבין את זה.

אבל יש כבר היום מצב שמקבלים תמצית של הכותרות בהתחלה, חלק מהכותרות כבר מודפסות.

מה זה תמצית? אתה יודע שהתמצית לאנשים לא כבדי שמיעה, התמצית נעשית כדי לגרות אותם להסתכל אחר כך במהדורה, אם התמצית מספקת הוא הולך לעשות דברים אחרים, למה? כי התמצית מגרה, באמת, תשמע, גילויים חדשים בפרשת עומרי שרון, אבל אתה מעלה סקרנות, ואת הגילויים החדשים, אתה רק תדע במהדורה העיקרית. אני חושב שבעניין הזה אתם צריכים לבוא לקראת העניין, למרות שיהיה כאן איזה שהוא קושי, אבל ועדת התיאום תצטרך לעשות את זה, אנחנו גם בעניין הזה מציעים גם לא מהראשון לינואר 2006, אלא 2007, גם יש לך שנה וחצי להיערך.

אנחנו מציעים שבמשרדי חדשות, החל מתקופת הביניים של שנתיים, מהראשון בינואר 2007, עד הראשון בינואר 2009, תהיה ועדת תיאום בין כל הערוצים, וועדת התיאום הזאת תדאג שתהיה מהדורה מתורגמת עם כתוביות בחלוקה פרופורציונית של חברות החדשות של שלושת הערוצים.

אני חושב שזה בלתי אפשרי.

למה זה בלתי אפשרי?

אני חושב שזה בלתי אפשרי, מפני שהיום אני לא חושב שיכול לקום מישהו ולהגיד – אני יכול עוד , בתוך חצי שנה להרים את העניין הזה.

מ-2007.

אם זה מ-2007, זה בסדר.

בעניין השידורים החיים הייתה איזה שהיא הצעה, - שאפשר לגזור איזה שהיא גזירה שווה שהשידורים החיים, שיינתן איזה שהוא פער, לפחות לתקופה כלשהי, אם לא עד 2009, איזה שהוא פער, את הצעת משהו כשדיברנו על עניין הגדרת שידורים חיים.

בני, אתה חושב שעד 2007 יש אפשרות שאתם תוכלו לשדר מהדורת חדשות מלאה עם כתוביות?

אני לא מאמין, קשה להתנבא, אבל זה תלוי בדינאמיקה ומה שיקרה בחברות המסחריות שיאמינו – אנחנו בינתיים לא ראינו ולא מסוגלים לראות מערכת אחת שעובדת. עכשיו אנחנו מדברים על חדשות, זה עוד חמור יותר. תאר לך איזה שטויות יעלו לאוויר ואיזה משפטים כתובים. איך זה יכול להיות שאי אפשר להסתיר את הכתוביות, זה נראה לי –

אם אפשר או אי אפשר להסתיר, זה לא משנה לי, מפני שזה לא משנה מי קורא את השטויות, אם כתובות שטויות, לא אכפת לי אם קורא את זה אדם שהוא כבד שמיעה או ששומע טוב, זה פחות מעניין אותי.

כן, אבל מי שנזקק לזה יבין, ומי שלא, שזה תשעים וחמישה אחוז מהאוכלוסייה, - זה מה שחמור.

רבותיי, ברור שיינתן לכם מספיק זמן, אבל אתה גם צריך לא לחשוב על שלומי, אלא לחשוב על כבדי שמיעה, לבוא ולהגיד להם שלוש וחצי שנים מהיום, במדינתנו המודרנית, שנמצאת עם כל השכלולים ומקבלת פרס נובל וכל זה, אתם שלוש וחצי שנים לא תשמעו חדשות. אז אני בא ואומר לך - לי ולך יש שלושה ערוצים, יש לי באמצע, בשבע וחצי יש לי שמונה, יש לי שתים עשרה יש לי מהיום למחר ויש לי ויש לי, וגם בבוקר מי שקם בבוקר ולא הולך לתפילה.

לכן מה אתה מבקש פה, מהדורה אחת, מרכזית, וגם זה רק שליש, ביומיים בשבוע, הטכניקה קיימת, היא לא כל כך משוכללת כמו שיהיה לכם ב-2009, יש לכם שנה וחצי להיערך, הרמתם דברים יותר חזקים.

מה אנחנו מסכמים?

הוועדה תחלק באופן יחסי שליש, שליש, שליש, או באופן יחסי לנפחי השידור את החובה בשלב בין 1.2007 ל-1.2009, למהדורת חדשות מרכזית אחת, עם כתוביות. אחד ביום, אבל אחת משותפת לכל שלושת הערוצים.

יש סכנה שלא יעמדו בזה.

למה לא יעמדו בזה? בכמה כן יעמדו?

אני חושב שצריך להשאיר את זה על הכותרות, במכסימום; מוטי קרסו, אם אתה יכול, אני רוצה לשאול אותך שאלה. את מה שעובר בטלפרומפטר, מה שקורא גדי סוקניק, שהרי זה כתוב לו, מישהו מקליד את זה והוא קורא את זה, נכון שהוא מאלתר ונכון שהוא מוסיף ונכון שהוא יצירתי והכל, אפשר להעביר את זה ככתובית?

תלוי באיזה תוכנה הטלפרומטרים משתמשים, אבל –

טכנית, אפשר לעשות את זה?

הוא אמר, בחו"ל יש תוכנות כאלה.

מה זה בחו"ל? אפשר להביא מחו"ל לפה, אנחנו ב-2005 היום.

יש מקומות בחו"ל שלוקחים טלפרומפטר ומשתמשים בו בשביל הכותרות, כן.

זה ניתן.

הטלפרומטר טוב רק לכותרות. אם רוצים את כל התוכן, אז צריך – מדוע עד 2007 אי אפשר להכשיר את ההקלדה ואז מביאים משהו שהוא לא שייך.

פשרה על פשרה, ב-2007 כותרות, ב-2008 כתוביות וב-2009 כמו שכתוב. בסדר? באנו לקראתכם, הכי הרבה שאפשר.

בשנת 2007 מהדורה מרכזית אחת, אבל עם כותרות. הוא צריך לתת את הכותרות, ב-2008, מה שאמרנו כתוביות, ב-2009 כל משדר כשלעצמו. תשתדלו להיעזר בסבלנות.

רבותיי, אנחנו מגיעים לכבלים ואני אומר כאן זוהי פשרה, ישבנו ביום חמישי עם יורם מוקדי והגענו לדעתי לפשרה סבירה, אני הייתי מעדיף כמובן יותר, אבל אני חושב שזוהי פשרה סבירה.

בשמונה ערוצי טלוויזיה שתורה המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, לפי מה היא תקבע, או שיעור הצפייה הגבוה ביותר, או שלושת הערוצים הייעודיים, הרוסית, החדשות והמורשת, יחולו החובות האמורות בסעיף 3.4.5 זאת אומרת –

זה לא או, או , יש להם שמונה, עם המכסימום רייטינג, ומתוכם – אמרת או זה או זה, זה התפרש.

לא, חמישה רייטיניג ועוד שלושה הייעודיים, יחד שווה, חמש ועוד שלוש שווה שמונה.

אני מציע דבר ראשון להפריד בין השלושה האלה לחמישה, לפחות להעלות את ההסכמה שלו בלי שהיא הושגה, כי כרגע לא - -

אתה תגיד אחר כך הערות, עכשיו יש לנו, להם אני לא נוגע רבותיי, להם כל החובות מה שכתוב. מה שאני עושה עכשיו חישובים הם לא נכנסים בתחשיב, הם לא מורידים לי את התחשיב.

בערוצי טלוויזיה, שאר הכבלים, שעיקרם שידורי דרמה ותעודה, יחולו על משרד הטלוויזיה החובות בשיעור שבעים אחוז. בערוצי טלוויזיה שעיקרם שידורים לילדים, יחולו על משרד הטלוויזיה החל מיום הראשון לינואר החובות לפי 3.4.5 בשיעור של שבעים אחוז , על זה תיכף נדון.

בערוצי טלוויזיה שעיקרם שידורי ספורט, יחולו על משרד הטלוויזיה החובות, וכאן הייתה רשימה שלמה. זה לא עשרים אחוז דיברנו על חמישים אחוז עם רשימה של כל החובות שצריך לעשות, אם אני טועה תתקן אותי. ביתרת ערוצי הטלוויזיה יחולו על משרד הטלוויזיה החובות בשיעור שלושים אחוז, במועדם הקבועים באותם סעיפים.

סעיף (ג) נראה לנו לפי ההיקף היום, אם מחר יהיו אלף לוויינים או יתווסף לנו עוד לוויין או משהו כזה, השר יכול להחיל, הוא צריך להביא את זה לאישור וכו'.

הסעיף הזה אומר שמה שקבענו עד התחלתו, זה נוכח מה שידוע לנו היום מבחינת שידורי הכבלים והלוויין. יכול להיות מחר שיתווסף עוד ערוץ ייעודי, שלא נחשוב עליו, אולי ערבית, ששבק חיים לכל חי, יכול להיות שמחר, כי כאן קבענו את הייעודי נניח רוסית, קבענו שיש המון רוסים אז הם צריכים לקבל את זה. נניח ייעודי, ערבית, אם היה לנו ערבית, גם היינו קובעים, אין לי ספק, אין ערבית לא קבענו.

מחר יתברר שהרייטיניג הכי חזקים זה שישה, או שמונה, או מחר יהיה עוד, אינני יודע מה, ההיקף, אז השר יעשה. כרגע בנתונים של היום -

חל עליהם שבעים אחוז? מה זה סעיפים אחד שתיים ושלוש?

זה הוראות שונות לגבי סוגים שונים של שידורים.

אני חוזר ואומר, על שמונה ערוצים חל מאה אחוז. על כל השאר, מופחת לפי כאן, על ערוץ אופנה לדוגמא, מה זה?

כמה זה שידורי ספורט? עשרים אחוז?

תיכף נדבר על הספורט, על הספורט למיטב זיכרוני, יורם תתקן אותי, קבענו חמישים אחוז.

קבענו שתהיה תוספת.

אתה רוצה להקריא את הרשימה?

במסגרתם אירועי ספורט יש להם חשיבות כזאת שהם צריכים להיות מתורגמים.

זה כל ליגת העל בכדורגל, אולימפיאדה, יורו, כל גביע אירופי שבהם משתתפת קבוצה ישראלית, כל אלה נכללים ברשימה שהיא בעצם ה-highlights של הספורט הישראלי, ואז לא מסתפקים במה שאדם שאינו שומע בעצם יכול להסתפק בזה, רק ציון הקרדיט של מי שקבע שהוא מי שהחמיץ, אלא בעצם יהיה play by play, כולל צערנו גם ההגיגים, הפרשנויות והקשקושים. זה הדיל.

גביע המדינה אמרנו.

גביע המדינה, כמובן, הרשימה היא בכל מקרה פה, אני אומר אלה אירועים בעלי חשיבות.

זה במסגרת זאת שיש חמישה ערוצים בכבלים שהם ערוצים שהם אוחזים על ידי המועצה לשידורי כבלים כערוצים מרכזיים. אני הייתי ממליץ בחום לא ללכת על רייטינג בלבד, כי מאוד יכול להיות שיהיה ערוץ עתיר רייטינג, אבל עם מעט מאוד הפקות מקור והוא לא יהיה מרכזי, והוא לא ייחשב כמרכזי, אני הייתי מציע שהמועצה תקבע מהם חמשת הערוצים. אפשר בהתבסס בין היתר גם על צפייה, אבל לא רק.

לא, לא, הרייטינג זה החשוב ביותר. אני חושב שזכותם של כבדי שמיעה להיות חלק מ "רבע מדורת השבט", מה שנשאר ממדורת השבט ולכן אם כל עם ישראל מאזין ליצפאן, הם צריכים לראות את יצפאן, ואם כל עם ישראל מאזין –

בגלל יצפאן מטילים על כולנו חובות, יצפאן היום ישנו, מחר איננו.

זאת תוכנית אחת שבגללה כולנו צריכים לשלם –

אני מציע שנדבר, הגברת רפאלי-כדורי, תקשיבי מה שאני אומר לך, יצפאן נתתי דוגמא, בגלל שהוא עם רייטינג גבוה, מה שאנחנו אמרנו –

מאיפה הנתונים האלה?

אז לא, הרי אני לא קבעתי פה "יצפאן" אז אם אנחנו נקרא לזה חתול, אנחנו לוקחים חמישה ערוצים, בעלי הרייטינג הגבוה ביותר, ואותם אנחנו מחייבים, מה ההיגיון? ההיגיון אומר שכל עם ישראל או חלק גדול מאזרחי ישראל צופה בהם, ולכן אני אומר שגם כבדי שמיעה יקשיבו להם, זה העניין, אני רוצה לתת להם את תעודת הכניסה למה שהחברה הישראלית מכורה לה.

מבחינתי הרבה יותר טוב שיראו גם הילדים שלי, לא רק הם, ערוץ היסטוריה, ונשיונל גיאוגרפיק, ובשום אופן שלא יראו את ערוץ שלוש, וגם יצפאן יש לו גם כמה מילים שהייתי מוחק מתוכניותיו, ולא הייתי רוצה שלא כבדי שמיעה ולא הרואים למרחקים יראו אותו וכל הדברים האלה.

לכן כל הדברים האלה אני אומר שהם דברים שלא שייכים כאן לתוכנית זו או אחרת, אבל אם העם מכור לזה, אז אין לי ברירה, ואם מחר יתברר שערוץ ויוה, כל העם יסתכל, אז יהיה ערוץ ויוה, מה אני יכול לעשות.

עכשיו יורם, אתה זוכר שדיברנו על ערוץ החדשות ?

ערוץ החדשות מורשת, הערוץ הרוסי, אני רוצה מבקש רק רגע לשים אותם בצד, תיכף נדבר עליהם, בסדר? הם פה, עליהם גם הסכמנו.

הם לא פה.

לא, הם פה, הם כבר בפנים, כיוון שיש להם חובות, אני מציע להפריד בין החמישה האלה.

אין משהו בנושא הזה של מורשת?

רגע, אני רק התחלתי, אם אפשר רגע לפני המורשת. לגבי חמשת הערוצים המרכזיים, הם יוגדרו ככאלה ויכול להיות שיש שם ערוץ ספורט ואז יחול עליו הנספח הזה, יכול להיות שיהיה ערוץ אחר. אני קיבלתי את הערת יושב ראש הוועדה בישיבה הקודמת, שבעצם אנחנו באנו וטפלנו בסוגיית הדרמה והתעודה בצורה שהתכנסה למספרים שאני בטוח שהם משביעי רצון ואז הועברו הדוגמאות של תוכניות הבידור והאירוח. לכן צריך להגדיר פה בז'אנרים , שלגבי חמשת הערוצים האלה, בידור, אירוח, תעודה ודרמה, יהיו מאה אחוז, הז'אנרים האלה יהיו חובה של מאה אחוז בערוצים האלה יהיה אשר יהיה טיבם וייעודם, עם הסדר ספציפי לספורט, כי אי אפשר לתרגם את כל הספורט לשפת כתוביות, זה היה הסיכום וזו ההסכמה שלנו.

לגבי כל היתרה, יחולו החובות שבעצם חלות שבעים אחוז תעודה ודרמה, חמישים אחוז ילדים, וזהו, ושלושים אחוז מכסה כללית, כי היא חשובה.

אתה יכול עכשיו לחזור מכל סיכום.

חלילה.

לא זה מה שסיכמנו. מה שאנחנו סיכמנו זה חמשת הערוצים במאה אחוז, לא הגדרנו בהם תוכניות, לא הגדרנו בהם ז'אנרים, השלוש אם הם יהיו, כרגע זה שבע, שמונה, אבל חמשת זה, כי אין חדשות. חמש שבע הגדרנו במאה אחוז ולא הכנסנו ספורט, כי ספורט באמת הסכמנו על הרשימה. לכן אני לא יכול לסתור אחד את השני, ספורט זה בנפרד, ואם ספורט אם הרשימה מספקת יהיה אירועים שאם אדם לא רואה אותם, אוהד ספורט, אז לא יקבלו אותו למועדון הספורט השכונתי, אז זה מספק. אם יהיה תיכף עוד איזה טורניר, צריך להכניס תיכף נראה. ספורט זה בנפרד ולכן זה לא שייך אחד לשני.

לכן בכל הערוצים האלה אמרנו מאה אחוז, ולא הגדרנו בהם ז'אנרים.

חד וחלק, גם כתוב, וזו הבנתנו והיא גם מונה, ברגע שיש –

חמשת הערוצים לא כוללים את הספורט, אלא אם כן אם הם נופלים לספורט, אז אותו ערוץ מתלבש על מאה אחוז. מחר תגיד גם ערוץ ילדים, בגלל שכל הילדים יראו את זה וזה רק חמישים אחוז.

אז בבקשה נגדיר בחמשת הערוצים האלה, שזה לא כולל ספורט וילדים.

תיכף נגיע למכסת הילדים, מכסת הילדים היא חמישים אחוז.

זה שמונה ערוצים בסך הכול מכלל הערוצים.

השלושה זה מה שנקרא ערוצים ייעודיים, נשארנו בחמישה, ההנחה גם הסבירה אומרת שחמשת הערוצים שאנחנו לוקחים אותם מהרייטינג הגבוה ביותר והם יהיו במאה אחוז לפי שקבענו בשאר הערוצים, אדם כבד שמיעה, אין קדושה בחמש, זה יכול היה להיות ארבע ויכול להיות שלוש. זה סך הכול לקחנו יד אחת. שאר הערוצים, לפי האחוזים האלה, דרמה וכל הדברים האלה.

זה לא יהיה ערוץ הילדים ולא ספורט.

ההנחה אומרת שאנחנו מסתכלים על האדם הסביר, אם אני מסתכל על עצמי ונניח שנגזר עלי מכאן ועד סוף ימיי, לראות שלושה ערוצים ממלכתיים, עוד שבעת הערוצים האלה, ועוד פה ושם תוכנית תעודה בערוצים האחרים ואת כל תוכניות הספורט המרכזיות שבלעדיהם, אני לא נכנס, אם רק היה לי זמן לראות את זה, הייתי המאושר באדם, זה שאני לא אראה אופנה ואני לא אראה פלייבוי ואני לא אראה אגו, אני לא אראה את ערוץ הקניות אפילו, תאמין לי שאני אסתדר בחיים, גם כל הערוצים קיבלו חובות על ז'אנרים של תעודה ומקור של שבעים אחוז.

אני רק רוצה להבהיר, זה אומר שאנחנו מגדירים את חמשת הערוצים המרכזיים, אבל מוציאים מהם את הספורט וילדים, כי יש בהם טיפול אחר. הדבר השני לגבי ילדים ההבנה הייתה חמישים אחוז.

תיכף נדבר על ילדים, ילדים וספורט.

יורם, אנחנו מסתמכים על מסמך שהגישה המועצה לפני כמה חודשים, אנחנו רואים שבעולם במדינות נאורות כמו אירלנד, הולנד נורבגיה, שבדיה, אנגליה, עשר שנים, אף אחד וזה מסמך שהגישה המועצה, לא אנחנו. אז מדובר פה בהחלה מאוד הדרגתית, אנחנו מבקשים – יש שם גם שמונים וגם תשעים, בערוצים ציבוריים לא בפרטיים.

בפרטים – בשמונים וחמישה אחוז.

לא ב-BBC, לא ב-Channel 4.

בואו נדבר קודם על החובה.

אנחנו משאירים את זה, מצמידים את זה לכל שלושת הערוצים הממלכתיים, מבחינת לוח הזמנים.

הלו"ז הוא אותו לו"ז ויש לכם תחולה של הכללים בינתיים.

אני רוצה ברשותך לומר וגם להתייחס לאמירות שנאמרו פה קודם, אנחנו בין השאר טוענים לכלכליות וזו אינה בושה, אנחנו חושבים שלהגיד בנשימה אחת להזכיר ערוץ ציבורי, ערוצים מסחריים, פרסונות משדרות, זה דבר שלא הגיוני, אין ספק שיש פה ערוץ ציבורי, יש פה ערוצים מסחריים, ויש פה – זה לא אותו סיפור, אני יכול להגיד לפחות לגבינו, שאנחנו בהחלט מרגישים צורך לטעון בין השאר בגין המשך קיומנו, הכבלים והלוויין מדממים למוות כרגע, למרות שבעבר – ואי לכך אני מבקש מהמועצה, אני חושב שאם בוחנים את המספרים, אני חושב שאין סיבה למשל, אני לא רואה איך זה שלושה ערוצים. רוב הצפייה, לפחות בערוצי הכבלים, היום מרוכזת בערוצים שלוש, שש ושמונה, רוב ההפקה מבחינה מספרית מרוכזת שמה, ומכיוון שמדובר בהשקעות חד פעמיות גדולות ובערוצים שמשודרים ממוקדי שידור שונים, אני לא רואה הבדל בין שלושה לחמישה, אי לכך אנחנו היינו רוצים שלושה ערוצים ולא חמישה.

אני רוצה להזכיר לכם שאנחנו מדברים פה על פרק שהוא חלק, מבחינה תיאורטית, מפרק הנגישות של חוק השוויון, פרק הנגישות כמו שיודע האדון שחוקק אותו, אין שם שום הקלה לשום גורם פרטי, למרות שיש שם הוצאות הרבה יותר גדולות, נדמה לי שדובר פה מטעם משרד האוצר על הוצאות של שבעה מיליארד שקל, אומנם חלקם על הממשלה, חלקם על המגזר הפרטי. אני לא רואה שום סיבה שבעולם, שדווקא בתחום שלנו, שאלה האנשים שכבדי שמיעה, פתאום יתנו פור או יתנו להם הקלה, אנחנו מדברים על הוצאות הרבה יותר גדולות של גופים פרטיים, הרבה יותר קטנים מאשר חברת הכבלים, וחוץ מזה, תסלח לי, להגיד שבגללנו אתם תתמוטטו, זה לעג לרש, אתם יכולים לקצץ בהרבה דברים ואתם לא תתמוטטו, בגלל המאתיים דולר האלה לשעה, דיברת קודם על דמגוגיה, זה דמגוגיה. להגיד שאתם הולכים להתמוטט, בגלל המאתיים דולר האלה לשעה, זה דמגוגיה.

המספר מאתיים דולר הוא לא נכון ולא רלוונטי, יש לו מכפלות.

אנחנו קיבלנו נתונים כלכליים שמדובר פה על -

טעות חד משמעית, אתה טועה ומטעה, אני לא מקבל את זה.

אני קיבלתי נתונים –

אתה טועה ומטעה.

אני קיבלתי פה נתונים.

נתנו לכם נתונים לא נכונים, אינטרסנטיים, נתונים של הקלדה, זה לא נתונים של החיים, תרגום של קלטת היא לא הקלדה, נתנו לכם נתונים של הקלדה, מישהו תרגם את זה לא נכון. זה לא תרגום של סרט, זה לא תרגום של תוכנית, זה לא הבאה לשידור זה לא תוכנות, זה לא כל העלויות שמסביב וזה במכפלות של מאות ואלפי שעות בשנה.

אם כל רופא במדינת ישראל פרטי, מחויב בחוק הנגישות, אין סיבה שהוט או הלווין לא יהיו מחויבים, כמו בדיוק אותו רופא, סליחה.

ההבדל בעלות של מה שצריך להשקיע מרפאה, כדי לאפשר נגישות למה שאנחנו צריכים להשקיע –

לא נכון, באופן יחסי הרבה יותר כבד עליו.

ממש לא, אתה לא מכיר את המספרים. בוא נהיה הגונים, העניינים האלה בסוף נופלים על הצרכנים.

שירות שנותנים לציבור, כעיקרון צריך להיות נגיש בכפוף לסייגים, אנחנו עדיין בפתרון ולא בסייגים, הסייגים יש לאחר מכן, יש פטורים, אם באמת מדממים, אז יש פטור.

אני לא יכול להיכנס לז'אנרים, מחר זה יהיה משהו אחר, תנו לנו כמצב לקבוע מהם חמשת הערוצים המרכזיים.

אדוני חייב להוציא פה את הסרטים – הסרטים אני לא עשיתי כלום, הסרטים זה קיים.

תן לי להגדיר מה זה מרכזי בחברה הישראלית, ערוץ הסרטים אם כל הכבוד לו, הוא לא ערוץ מרכזי בחברה הישראלית, אבל אם לא תיתנו לנו את השיקול דעת ותלכו רק על רייטינג, תקבלו ערוץ טלנובלות.

אתה מגדיר את זה על פי אחוזי צפייה?

תנו לנו שיקול דעת, ערוץ ויוה זכה לערוצי רייטינג נהדרים, עם טלנובלות ספרדיות, אני אומר לכם רייטינג, הוא לא הסעיף שאתם רוצים.

יורם, אני מסכים, את מוציאה, תיכף נדבר על ילדים, את מוציאה ספורט ואת מוציאה סרטים. זה חובה שזה מרכזי, תקבע המועצה, בין השאר בהתחשב גם בשיעור צפייה גבוה, זה אחר המרכיבים.

ששיעור הצפייה יהיה גבוה ושידורי מקור.

היינו מבקשים בתיאום עם הארגונים.

יש לנו מועצה שמפקחת עלינו, יש שם שלושה עשר נציגי ציבור, למה הם צריכים- יש נציגי ציבור במועצה, כל המועצה היא נציגי ציבור.

הם לא מבינים בכבדי שמיעה.

אני הייתי יושב ראש המועצה, תאמין לי שהם מבינים.

בהתייעצות עם כבדי שמיעה –

למה זה צריך להיות בחוק?

בהתייעצות.

למה את מתנגדת לכל דבר?

אני רוצה בכל זאת לשאול מר יהלום, למה בחוק, הכותרת לנגישות, כל דבר אנחנו קובעים מאה אחוז עם פטורים, ופה אנחנו לא מסוגלים לקבוע מאה אחוז עם פטורים, הרי נקבע בחוק המקורי שעבר בקריאה ראשונה, פטור על רקע של נטל כלכלי כבד מדי, הלקונות האלה פה יש מאה אחוז, הרי נתנו להם את כל המנגנונים לבקש פטור. הם הולכים לרשות השנייה, מבקשים את הפטור, אומרים זה עומס כבד מדי ולא אפשרי טכני.

אין להם פטור.

בחוק שעבר בקריאה ראשונה, היה להם.

אתה מבלבל – אתה רוצה לחזור לפטור?

אחיה, סעיף הפטור הבריטי הוא נהדר.

אנחנו ביטלנו את הפטור - - מה אתה צריך יותר מחמישה ועוד שלושה, תסביר לי מה, מהותית תגיד לי, תגיד לי מה אתה צריך פה.

כל אדם עם כיסא גלגלים יכול לבחור כל רופא, ואני גם רוצה לבחור את האפשרות לראות טלנובלה, אני יודע מה, הוא רוצה לבחור את זה, למה שיורם מוקדי יקבע לי מה אני רואה?

זה עולה כספים לחברה, עושים פשרה,

איך אפשר להסכים לחמישה בלי סרטים, ערוץ הקולנוע הישראלי מלא הפקות מקור, איך אפשר להסכים לזה?

הוא נכנס בחמישה, למה לא? הוא לא רוצה להוציא אותו, הוא ביקש שלא ייכנס ערוץ שהוא כל כולו משהו זר ולא מרכזי ולכן ביקשתי שרייטינג לא יהיה חזות הכול ובאמת רייטינג לא צריך להיות חזות הכול.

מי כאן מתמחה בספורט, יש כאן מנהל ערוץ הספורט?

כן, אבי בר.

אתה מוכן לגשת לשולחן הנשיאות? אנחנו רוצים את כל המשחקים, את כל המונדיאלים, את כל הטורנירים הישראלי וכלפי חוץ; ואנחנו לא מבינים בזה, אנחנו נתונים בידיך, למרות שאתה סובייקטיבי, תעבור על הרשימה ותוסיף עוד עשרים שלושים.

אני מכיר אותה וזה לא רלוונטי.

למה לא רלוונטי?

כי הסיטואציה היא שאתם מנסים ליצור יצור, יצור בעצם שהוא בסדר, שהוא טוב וכאילו לקחת את הדברים שהם דובדבנים, שהם שידורים חיים. הסיטואציה היא דיוק הפוכה, אם יש אנשים שהם כבדי שמיעה, ואנחנו בעד, אנחנו לא הולכים נגד, אנחנו בעד שכמה שיותר יראו אותנו, כולל כבדי שמיעה, לא בגלל הרייטינג, אלא לגעת יותר בציבוריות הישראלית.

הסיטואציה היא שאם מגיעים בעצם שידור חי, א' פרקטית זה בלתי אפשרי לתרגם סימולטנית.

למה?

אתה יכול לתרגם עכשיו, בין אם אתה –

למה באנגליה זה אפשרי ופה לא?

אי אפשר, ועשינו בדיקה כאן, יש לי פה וידיאו כדי להמחיש כדוגמא. אי אפשר , תתרגם לי אתה עכשיו סימולטנית, ברקוביץ נמני. נמני מוסר לברקוביץ, שוב ברקוביץ, ברקוביץ, נמני, נמני ברקוביץ ולשער.

הסיטואציה היא שאי אפשר לעשות את זה, כי בדינאמיקה ומהירות המשחק היא אדירה, בכדורסל אגב זה פי כמה מאשר כדורגל, זה אחד. שתיים, אפשר לראות את זה, זאת אומרת אתה רואה את השחקן, אין ערך מוסף בעניין הזה, יש הגיגים של השדר, הגיגים של פרשן.

תענה לי על השאלה איך עושים את זה בארצות הברית.

לא עושים את זה בארצות הברית, עושים את זה בארצות הברית באמצעות layer אינטראקטיבי, שעולה על המסך, הוא לא מפריע לצופים ואין בועית שמסתירה את הכדור, אלא יש הסבר אינטראקטיבי, כאשר אירועים שהם ממש spread, כמו גול, כמו סיטואציה של פוטבול, שזה משחקים שלוקחים כמה שעות, לא משחקים דינאמיים של רבע שעה, שבסך הכול לוקח או נניח שבכדורסל עשרים דקות, זה לא קורה. כי זה לא קורה בכדורגל, השידורים האחרים החריגו את זה, זה לא נכון.


עכשיו כל הדוגמאות, הדמגוגיות האלה בארצות הברית, באנגליה, וכו' - בארצות הברית יש 258 מיליון איש, ובאנגליה יש 60 מיליון איש, ובצרפת 60 מיליון איש, שעת קלדנית עולה מאתיים דולר, שעת קלדנית כנראה בארצות הברית גם מאתיים דולר, פשוט זה למעל רבע מיליארד איש, ופה זה ל2.1 מיליון , בתי אב, יש הבדל טיפה שונה.

המצב הכלכלי שהוא כל כך נפלא פה, וכולם, אף אחד פה לא ערוץ 2, יש פה שני אנשים מערוץ 2, ויש פה הרבה יותר אנשים שספגו את – לפני שנתיים, לפני שנתיים לי לקחו ארבע מיליון דולר.

זה נכון, השיקול הזה הוא נכון לכל הערוצים, לא רק לך, בעניין הזה-

זה לא נכון, כי הדינאמיקה של שידור חי, בשידור חי אתה לא יודע מה יהיה המהלך הבא, אי אפשר לעשות את זה.

הפרשנות נכנסת פה אחת לחמש שש דקות במקרה הטוב, אחת לרבע שעה – למה לפגוע בתשעים ושבעה אחוז מהאוכלוסייה, כי אתה אומר ישר בוא תשנה את הערוץ שלך, יש פרשנות שונה מהפרשנות היום, אני לא רוצה לפגוע בציבור הישראלי, יש פה רצון לעזור.

כבוד היושב ראש, יש לי פתרון יותר טוב.

מה הפתרון היותר טוב?

אני חושב שזה חשוב, תנו לנו באחוז, באמת מינימאלי, היום מתורגמים 2.2% בבדיקה, אל תפציצו אותנו, כי גם ככה אנחנו ערוץ שמתנדנד על חוט השערה תלוי ברמה הכלכלית. תנו לנו את האחוזים, אני מתרגם היום את חדשות הספורט, חדשות הספורט בשידור חוזר. חדשות הספורט לשם העניין מאוד, מאוד חשוב, מספר בעצם על כל מה שהיה היום וחשוב מאוד לדינאמיקה, כי יש שם כתבות, יש שם דברים שהם בעצם מעברונים של הקריינים, קריין וקריינית. סיטואציה להגיד לצופים זהו אבי נמני, ואבי נמני מוסר לברקוביץ, הם רואים את זה לבד, זה סתם לזרוק כסף לפח.

למה לי אתה משדר נמני נמני, הרי גם אני רואה את זה.

אתה יודע למה? התשובה היא תשובה בוטה, כי אני לא רוצה שכל שאר המדינה תשב בשקט.

תסגרו את הקול כשרואים משחק כדורסל.

אני מסכים איתך, תפנה את המשאבים לכיוון – אתה הולך לכיוון הלא נכון, אני לא נגד החוק.

אני מוסיף חדשות הספורט.

חדשות הספורט אתה יכול לא להוסיף או כן להוסיף, זה לא משנה.

אני שואל אותך קודם כל, תן לי ייעוץ כרגע אם להכניס את זה או לא, שמענו את ההתקפה שלך. תסתכל רגע ברשימה, כאיש מקצוע, האם יש עוד דברים מרכזיים שאנחנו סתם נטפלנו, אולי אנחנו רוצים כרגע אותם. האם בחוסר מקצועיותנו , שכחנו פה משהו.

יש פה הרבה יותר ממה שהערוץ משדר, זה קצת –

יש שני ערוצי ספורט, חמש וחמש פלוס.

יש יותר אירועים מאשר משודרים בשני הערוצים.

טוב, אנחנו כן נכניס את זה, כולל ערוץ ספורט, תודה רבה.

לשם שינוי אני לא בספורט, אני מייצג פה את ערוץ מורשת, אין לנו - מכרז, אני רוצה להציג לכם כמה מספרים.

אתם עוד לא קיימים.

אבל אנחנו נהיה קיימים ואנחנו נצטרך לשלם הרבה כסף, אני רוצה להציג לכם כמה מספרים כדי שתבינו, ראיתי פה אחוז אחד, שני אחוז.

לפי המודל העסקי שלנו, בשנה ראשונה או השנייה, אם אנחנו אמורים לתרגם מ-2007 את סך כל האחוזים שהצגתם בפנינו, אנחנו כמעט עשרה אחוז מההכנסות הוציא על תרגום.

אתה בכלל פטור בשלוש שנים הראשונות.

גם אחר כך אני מגיע לחמישה אחוז. לפי חשבון של ארבע מאות חמש מאות אלף דולר לשנה.

אם עברת את האחוז מסך ההכנסות שלך, על הפעלת תרגום, אתה פטור.

לא יותר מאחוז אחד מההכנסות –

כן.

זה לפי החוק או לפי שיקול דעת הרגולטור?

לפי החוק, אם עלות הכתוביות עוברת את אחוז מהכנסותיך לשנה, אתה פטור מהפעלת כתוביות.

תראה את האבסורד, ומי – בנושא אחר, מחיר שעה, הוא מחיר שעה, ערוץ 2 לפי החישוב שלי יגיע בערך בסיכום מינימאלי לחמש מאות, שש מאות אלף דולר הוצאות לתרגום, והוא יהיה בערך שישים מיליון דולר, הוא יהיה בערך רבע אחוז. ערוץ חדש, שהוא ערוץ נישה, אם נגיע למספרים שאנחנו רוצים, יגיע –

יש לי אליך שאלה מה פתאום, תסביר לי, קודם כל, מה פתאום נכנסתם לערוך כזה נושאי, שנקרא ערוץ מורשת? אני שואל אותך, זה מעניין אותי, מה זה מעניין אותך בכלל, מה אתה נכנסת לזה, תסביר לי את האידיאולוגיה מאחורי הערוץ.

אני חושב שאפשר לעשות שם ערוץ איכותי מאוד.

תסביר לי, תחשוב שאתה בועדת מכרזים, תן לי כמה משפטים.

אני אגיד לך, כשאני אומר ערוץ מורשת, אני לא מתכוון לשיעורי דת ואני לא מתכוון לערוץ תכלת, אני חושב שערוץ שיכול לעשות הרבה דברים בנושא שיעורים, אירועים, טלנובלות מסוג מסוים, שידור יומי קבוע בנושא אקטואליה. לא חדשותי, יום, יום, שיהיה באוויר. המון נושאים של שעשועונים, שלא נמצאים לא בערוץ 2 ולא בערוץ –

בשום ערוץ אחר לא.

לא נמצא, אתה רוצה שאני אתן לך דוגמא של מה שהתחלנו לעשות?

אני מקבל מה שאתה אומר, אז אתה מציע, שכל כבדי השמיעה לא יהיו בזה? זה מה שאתה מציע?

לא, מה שאני אומר לך –

הרי אתה בא כאן עם גישה אידיאולוגית, אני מניח שאחד הערכים שתרצה להנחיל בערוץ מורשת, זה "ואהבת לרעך כמוך", כך נראה לי.

זה כולם פה, לא?

לא יודע, אני לא יודע אם זה בערוץ הכנסת לדוגמא, זה לא שייך.

בסוף היום אף אחד לא רוצה להיות פה קלאב מרקט, נכון? כל אחד רוצה להסתכל בסוף היום על מספרים, אני אומר לך שהמספרים האלה הם מספרים שצריך להשאיר איזה אופציה, אחוז אחד, זה מספר מאוד גבוה, ערוץ 2 למזלו, בגלל שהוא ערוץ חזק מאוד, יגיע במקרה הקשה ביותר לשני פרומיל.

מה אתה מציע?

אני מציע לעשות הקלות לערוץ הזה.

איזה הקלות?

למשל, עד שהוא לא רווחי, ואני לא אומר לא לעבור את החצי אחוז –

מה זאת אומרת, אתה כן תדע אם הוא לא רווחי, אני רוצה משקיע, שמשקיע בעניין והוא ישדר גם אם הוא לא רווחי. אז דווקא את כבדי השמיעה, זאת אומרת לכל – לי ולך הוא ישדר ודווקא לכבדי השמיעה הוא לא ישדר?

בכל מקום שאפשר יהיה לחסוך בערוץ הזה, כדי להתקיים, -

אז אל תחסוך לי על כבדי השמיעה, תעשה לי טובה. תחסוך לי על כל מה שאמרת, על עמנואל הלפרין עם הילדים וכל זה, אל תחסוך לי על כבדי השמיעה. אם יש לך רעיון סביר, אני מוכן, בגלל שאתם לא קיימים, אני מוכן להתחשב בכם לתת לכם איזה פור, אבל אני אומר לך, אם אתה בא ואומר אני בכלל יוצא מן הכלל כזה, לדעתי אם אני יושב כאן בתפקידי, ההישג הכי גדול שלי יהיה, שערוץ מורשת יקדים את כולם, מפני שמבחינתי תבין, מבחינת השקפת עולמי, אז כמו שאמרה כאן מיכל רפאלי לפני עשר שנים, התחננתי על ארבעה שהוא יהיה אחד מהערוצים הייעודים אצלה, כשהיא הייתה מוקדי.

אז אני אומר, באתי מרצוני למורשת, כי לפי השקפת עולמי כל עם ישראל צריך לראות, הלוואי ואני אבטיח בחינוך שאני נותן לכל עם ישראל, שכל עם ישראל יראה רק מורשת. אז דבר ראשון שאם אתה שואל אותי מה ההישג שאני יושב כאן, זה לא רק לדאוג לכבדי שמיעה, מבחינת ואהבת לרעך כמוך, אלא לדאוג שכולם יראו כמה שיותר מורשת.

אתה בא ומציע לי, נציג המפד"ל שיושב כאן כיושב ראש הוועדה, שדווקא מורשת יהיה, הוא נותן לי שמונה ערוצים, המזדחל בסוף, אז תבין שאני לא יכול להסכים לזה.

אני חוזר לשאלה, אחוז אחד הוא בחקיקה?

אבל זה לא יכול לחול על השמונה, דיברנו על שמונה ערוצים, עכשיו אמרנו ערוץ אחד חדשות, בכלל לא קיים, ערוץ שני מורשת, כנראה נכנס לפטור, כבר נשארנו עם שישה ערוצים, ערוץ רוסי בטח גם יהיה בפטור, אנחנו נשארים על שמונה ערוצים שלהם לפחות לא יהיו פטורים, מה זה? שתהיה עדיפות לחדשות ולמורשת.

גם לא לשלונסקי, איזה פטור אתה נותן לו?

זה לא פטור אוטומטי אחוז אחד, זה לא פטור, זאת אפשרות לתת פטור.

הוכיח משרד טלוויזיה להנחת דעתו –

מה הוא יוכיח שם? מה זה?

הוספת הכתוביות עולה על אחוז אחד מנפח הכנסותיו, זה אחד מהשיקולים, זה 5א זה כל הסעיף.

כתוב פה רשאי, זה לא שזה בחקיקה, אלא הרגולטור רשאי, ואם לא?

יש לך כאן שלוש שנים ראשונות פטור, קודם כל, עד שתתבסס, ועד שתכבוש את כל העולם.

הכול קיבלתי, חוץ מזה שאמרת קודם שאחוז אחד הוא בחקיקה.

לא, רשאי, אני נגד פטור, אני עוד פעם אומר לך, אני בהחלט מבין את העניין, לכן נתנו לך שלוש שנים כערוץ חדש. זה הכול וחוץ מהעניין של האחוז ורשאי. אבל אני אומר לך, אם תיתן כאן רעיון, אני אומר לך את האמת, אני רק אומר את זה בגלל שמורשת אני כל כך מקפיד שהוא יהיה. אז אני אומר, אם תבוא ותגיד כאן איזה רעיון של פריסה מסוימת, אני לא יודע מה, לחצי שנה, לשנה, אני לא יודע מה, אם תרצה כאן איזה זכות, אני רק אומר, אתה היחיד פה מכל הדוברים שעוד לא קיים, אז ביצה שעוד לא נולדה, אולי לא תיוולד חס וחלילה, אני מוכן להקל, בגלל שדבר שלא קיים, מעבר לכולם, אז אם תציע כאן איזה רעיון, אבל אם אתה בא ואומר אני בכלל, אני בן חורג אצלכם, אז אני אומר לך, אתה לא בן חורג, אתה הבן הבכור מבחינתי.

להכניס אחוז אחד לחקיקה.

לא, אולי צריך שמונה ערוצים עם עדיפות לאלה, כי אחרת אנחנו נשארים עם חמישה.

לא, לשמונה אין פטור.

לחדשות אין, אמרו לנו מהכבלים, אז כבר נשארנו עם שבעה, למורשת יהיה כתוב –

כן, אבל יכול להיות מצב שבעוד שלוש שנים כן יהיו חדשות פתאום, זה דבר שהוא נייד.

רק הערה טכנית אני חושבת, הגדרנו כתוביות מעברית לעברית מערבית לערבית, התוכנית ברוסית, הערוץ ברוסית, הכוונה היא לרוסית אני מניחה.

ברור.

אז צריך לתקן את זה, זה לא כתוב, כרגע כתוב – עברית עברית, ערבית, ערבית.

ברור שאנחנו מדברים על כבדי שמיעה רוסים.

בסדר, אז צריך לתקן את זה.

אני יועצת משפטית של הוט. מה שאני מבקשת לגבי סעיף 5(א), במה שצריך להגיע לאיזה שהן פשרות, מה שהוצע במחויבות של 5א(א) ביחד עם 5א(ב) זה מחויבות מאוד גבוהה יחסית למחויבות שיש – לכן נוצר פה אי שוויון מאוד בולט בנטל הכלכלי בין פלטרפומת שידור רב ערוצית, לבין זכיין שמשדר רק ערוץ אחד.

פה הערוץ הוא ערוץ ציבורי.

שהוא גם ערוץ אחד, הבעיה נובעת מכך שבגלל מחויבות שיש לחברות הכבלים וללווין, להפיק את הערוצים השונים שיש, באמצעות מפיקים חיצוניים, פיצול ההפקה של הערוצים מחייב לגבי כל ערוץ כזה בנפרד, את כל העלויות שיש לערוץ אחד הציבורי, זכיין ערוץ 2.

זאת אומרת שהנטל הכלכלי, במצטבר, ב-(א) ו-(ב) הוא מאוד גבוה, לכן אנחנו מבקשים על מנת לאזן בנטל, אנחנו מבינים שקשה יהיה להגן על מצב שיש שוויון מלא בין זכיין של ערוץ 1 לבין משדר שהוא בפלטפורמה רב ערוצית, גם בעלויות השוטפות וגם ברכש החד פעמי של הציוד, מדובר בפיצול בין מספר ערוצים.

אנחנו מבקשים להתייחס לגבי שלושה ערוצים מרכזיים, בפלטפורמה וסעיף קטן (ב) להתייחס באמת לז'אנר על פי ספורט ותוכניות ילדים.

הכול ציינו חוץ מילדים.

תוכניות ילדים ובשיעור שהוסכם עליו. אנחנו נהיה מוכנים - - -

תראי גברתי.

אני מחברת הלוויין מצטרפת לבקשתה של אסתר שטרנבך.

אני רוצה להגיד לך גברת שטרנבך, נקודת המוצא היא, תלוי תמיד מה נקודת המוצא, נקודת המוצא כפי שקצת בהערות ביקש נציג "בקול", מר קמארה לבוא ולומר, שנקודת המוצא היא שלא יהיה במדינת ישראל מקום אחד שלא תהיה בו נגישות מלאה לאנשים כבדי שמיעה.

אנחנו בעניין הזה, דרך אגב, בסוגריים אני אומר שעוד יש לנו טיפול מלא לכבדי ראייה ועוד נגיע אליו. הם גם רוצים לדעת מה קורה בעולם והם צריכים את האוזניות לשמוע ויש היום שיטות בעניין הזה, לא כולם עיוורים לגמרי, יש אנשים שרואים דמויות על המסך והאוזניות יגידו להם במה מדובר. אז זה מה שהם רוצים, אבל חכו, יש עוד, לא הכול בבת אחת.

על זה אומר שלא יכול להיות מצב, כך אנחנו מבינים את זה, הוועדה הזאת, החדר הזה, השולחן הזה מבין, עם כל הכבוד וכל הצער שאנחנו גורמים לפעמים לאנשים, שאדם שהוא מוגבל, זכותו בחברה חייבת להיות מלאה. זה כשם שאנחנו לדוגמא אמרנו בתחום החינוך, כל בית ספר יונגש, למרות שיכולנו להגיד בית ספר קטן, או בית ספר יקר, או אל תלביש כל בית ספר, או תלביש רק בית ספר שיש בו ילד כזה, אמרנו לא, זה לא חסד, זאת זכות. כל בית ספר יונגש, וכל בניין יונגש. אני לא יודע אם היום יבואו אליו כדי שהעירייה או מוגבלים או לא.

נקודת המוצא אומרת שכל הערוצים, מאחד עד 222, נדמה לי שהלכתי בטעות אחורה, חייבים להיות מונגשים לאנשים כבדי שמיעה. זה ההנחה אומרת, ואם הם רוצים לצערי הרב לראות את ערוץ האופנה, זה צריך להיות מונגש. ואם הם רוצים לראות את ערוץ הקניות, הוא צריך להיות מונגש, הם צריכים לדעת כמה עולה כל דבר בכתוביות, מה שלא קיים היום. להם אין זכות לקנות מזרון במחיר הכי זול במדינה עם שישה תשלומים ועוד עשרים אחוז תוך חצי שעה? רק לי? לא, גם הם רוצים.

אני אומר זה זכותם ולכן הכול הולך על מאה אחוז, עשר ושתיים ואחד, לא בגלל שהם ציבוריים. באנו לכבלים ומלכתחילה היו צריכים מאה אחוז, כך הבין את זה נציג בקול, שמעת את הצעקות שהוא צועק עלי, מה זה , מה זה נקודה חמש? בגלל שאנחנו יוצאים מתוך הנחה שיש רייטינג קטן, ובגלל שאני אישית, אולי אם היה פה יושב ראש אחר היה מתנהג אחרת, לא מתרשם כל כך מגודל, שיש כל כך הרבה ערוצים והם מיותרים תשעים אחוז מהם, בגלל שאני שמרן, זה הכול, לא מודרני, שמרן. אז ישבתי, אם אני אשב? ישבתי עם היושב ראש של הרגולטור, שזה נקרא מר מוקדי, והגעתי איתו לפשרה.

הצגתי אותה בהתחלה, היא לא לטעמי, אני רוצה יותר, תיכף תראו איך נתווכח על הילדים, ותראו תבינו את זה, אני רוצה יותר. הוא התחיל גם בפחות, הגענו בסוף לפשרה, הייתה שם מתווכת, אישה מאוד רצינית, הרבנית רלב"ג, והיא קישרה בין שנינו ועשתה את התיווך הזה ובסוף יצאנו לפשרה הזאת.

אני לא אסוג ממנה, אני מקווה שגם מר מוקדי לא ייסוג ממנה, אני מציע שעם כל הקשיים וכל הבעיות, מקסימום אני אשלם במקום 196 שקלים, 197 שקלים כל חודש, מה אני יכול לעשות? תעלו בשקל אחד, המועצה תאשר לכם את זה, וזה יהיה לטובת האנשים האלה. אני בכל אופן אשמח לשלם למען המטרות האלה עוד שקל.

עכשיו בואו נדבר על ילדים, מה אתה מציע?

דיברנו על חמישים אחוז לילדים והבעיה העיקרית בילדים היא הנושא של הגיל הרך.

אנחנו סיכמנו שילדים ואני חוזר לסיכום שיש לי עם יורם, חמישים אחוז מכל תוכניות הילדים, זאת אומרת יש לנו ארבעה ערוצי ילדים, חמישים אחוז מתוכניות הילדים של הכבלים. זה אומר שמתוך רשימה של כל ההפקות, שזה ארבעה ערוצים אפשר לבוא ולומר שאם תצרף את הכול באופן גס, זה כאילו שני ערוצים מלאים, כך אפשר לראות, ושני ערוצים ריקים.

זה לא נכון.

למה זה לא נכון?

מפני שמדובר פה על – יחול על משרדי טלוויזיה לפי הוראות סעיפים 3, 4, 5 וזאת אומרת שהם יקבלו חמישים אחוז כשיהיה מאה אחוז, זה יהיה חמישים אחוז וכשזה יהיה חמישים אחוז, ירד עשרים וחמישה אחוז. או.קי?

בסדר, עכשיו, אנחנו בנוסף לכך, אנחנו ניתן לרשות, למועצה, המועצה תווסת את החמישים אחוז כך שתוכניות מרכזיות לילדים, יהיו בחובה. זאת אומרת במסגרת החמישים אחוז, אל תינתן זכות הויסות וההחלטה למועצה לדאוג שאם יש תוכנית שכל הילדים מדברים עליה בתוכניות כאלה, אז הם יהיו בתרגום. אתה מבין את העניין?

על פי הרייטינג?

אני לא יודע אם זה רייטינג, או עכשיו מכריחים המורים את הילדים לצפות בתוכנית הזאת וזה חלק מתוכנית הלימודים, אני יודע מה? אז זה גם צריך.

לגבי ספורט.

לגבי ספורט אמרתי, הרשימה ותו לא, כולל הוספנו לכבוד העורך חמש חדשות הספורט.

וזהו.

בלי אחוזים וזה יהיה על שמך, כדאי לך, חדשות הספורט, אבי בר.

הערה אחרונה, הסמכות להקטנת כללים גם בחוק הקיים וגם בעתיד, היא בעצם של המועצה, מדוע שיקול הדעת פה לשר, עם כל הכבוד לשר, אני אומר היכולת לקבוע מכסות אחרות, צריכות להישאר אצל המועצה למה שר התקשורת?

איפה?

סעיף (ג).

שר התקשורת לאחר התייעצות במועצה, -

השר לא מופיע בעצם בחוק הזה והיום המועצות הם אלה-

אני הסברתי את זה לשאלה שהייתה, זה אותו דבר, כל זה מה שאנחנו עשינו כאן, זה היה על פי המצב הנתון, יכול להיות שבעוד שלוש שנים, כל המערכת, אנחנו לא יודעים, אתה ידעת שיהיה פקס פעם בחיים כשנולדת? לא ידעת.

שאלתי נתונה למי הסמכות מדוע שר התקשורת ולא מועצה ציבורית.

כי לא נותנים לחתול לשמור על השמנת.

אנחנו לא החתול.

לא, אתם השמנת, אתה נותן את זה למישהו אתה רוצה ועדת העבודה והרווחה?

לא, אני הרגולטור הרשע, למה השר?

השר הוא אדם חיצוני, נניח שהמועצה, ניתן לגבי הלוויין והכבלים.

זה סעיף שחל רק על הכבלים,

למה כי ההם במאה אחוז?

כי הם בסופו של דבר מאה אחוז.

טוב, בסדר, מספיק, נוריד את השר.

לעניין השיקולים שהמועצה צריכה לשקול כשהיא באה להוסיף עוד ערוצים, לקבוע שלגבי ערוצים נוספים יחולו החובות שחלות בסעיף 5(א), אנחנו אומרים בשים לב בין היתר להיקף השידורים, מה שהיושב ראש אמר, השאלה באיזה - -

5(ג).

רק היקף השידורים?

כמה שפחות מגבלות, אני הייתי יותר מאושר.

לא, להיפך, אנחנו רוצים להנחות.

מהבחינה המשפטית צריך, מקובל בחקיקה היום להנחות, זה מה שאומר משרד התקשורת.

לא, ואיכותם, גם אם נוספו ערוצים ייעודיים, בהיקף השידורים.

מרכזיותם.

מרכזיותם.

וגם העלות שלהם, לא יכול להיות שכשמדובר בחברות מסחריות לא תהיה התייחסות גם לעלות של זה.

בשום אופן, העלות זה לא סיבה.

למה העלות לא?

כי לא.

עלות זה שיקולים פרקטיים, איך אפשר בעולם מסחרי –

אנחנו לא מכניסים עלות, גמרנו, די.

עכשיו – משרד טלוויזיה ילווה תוכנית בתרגום לשפת סימנים –

סליחה, יש לי הערת נוסח לגבי הסעיף – (1) עד (4), הכוונה היא שהשיעור שקבוע בכל אחד מהם יהיה השיעור המירבי, נכון?

כן, שהשבעים אחוז זה חמישים אחוז, זה עד להחלה מלאה, עד להחלה מלאה זה יהיה חמישים אחוז מהשיעור החלקי.

זה ברור.

זה כבר כתוב ב-3(א)(4).

עכשיו שפת הסימנים.

האחוזים פה הם לגבי כל השידורים, גם חי וגם מוקלט, אין הבחנה ביניהם?

יש הבחנה.

כל העניין הזה של השבעים אחוז ושל העשרים אחוז, כל השידורים –

זה תלוי בסעיף 3, 4 ו-5.

כל השידורים.

סעיפים 3, 4, 5.

1, 2, 3, 4, זה מפנה – אני לא מבטל את הכללים שלי.

סעיף 6 זה שפת סימנים, עשרה אחוז, ב-2007, ועדת תיאום החל מיום תחילתו, בתרגום לשפת הסימנים מדי ערב בשעות השיא, של מהדורת חדשות אחת לפחות, זאת אומרת אחת מכל הערוצים.

ועדת התיאום תקבע ממתי.

אנחנו יורדים, החוק היום מדבר על עשרים וחמישה אחוז, סליחה, אני חוזרת סעיף אחד אחורה, ל-5(א), אם אנחנו מתחילים לעשות שלושים אחוז מחמישים אחוז, אנחנו מגיעים לפחות ממה שיש היום, לפחות אם שלוש עשרה שנים אחרי חוק הקלות לחירש, עלינו בחמישה אחוז, הארגונים לא אמרו כלום. בואו נכתב שזה לא יפחת לפחות מחוק הקלות לחירש, מה זה, שגם ככה זה סף כל כך מבזה.

צריך להיות כתוב עד שנת 2007, עד השנה שבה מאה אחוז, כל מה שנאמר לא יפחת מהחוק הקיים היום.

לא, יותר מזה, גם לגבי השלושים אחוז שדיברנו, שבסעיף קטן 4(א) 4(ב) זה מכאן ואילך, רק שלושים אחוז, אז אני אומרת כלום, הארגונים לא אמרו כלום, על העלייה הכול כך מזערית הזאת, שאני לא יודעת למה עשינו סף כל כך נמוך, אבל לפחות שזה לא ירד ממה שיש היום.

אז אני אומר לך, יהיה סעיף מיוחד, מה שהחוק היום מחייב, לא יופחת ממנו והוא יבוטל בשנת 2009. החוק לא מבוטל עד 2009, מה שחייבים היום, חייבים היום.

אבל מה החוק כל כך נמוך לשלושה אחוז, אנחנו עולים בחמישה אחוז למה? או.קי. , אמרנו אנחנו נותנים להם הנחות וזה, אבל למה רק עד חמישה אחוז? זה לא משמעותי בכלל החמישה אחוז.

אתה לא מתאר את המצב נכון אחיה, זה מדובר רק על יתרת האחוזים.

פה יש לך שבעה ערוצים, שמונה ערוצים מלאים.

היום במילא, אלה הקטנים, אני אקרא להם הקטנים, הם במילא עשרים וחמישה אחוז, אז להוסיף להם רק חמישה אחוז? למה רק חמישה אחוז?

זה לא נכון, אם יש בהם דרמה, הם צריכים שבעים, אם יש בהם דרמה הוא רוצה שבעים אחוז, רק אחרי שאתה מוריד את הדרמה, שלושים אחוז. היום עשרים וחמישה אחוז על הכול.

גם היום זה מתפזר בצורה שונה, כלומר יש ערוצים שיעשו עשרה אחוזים, יש כאלה שיעשו – המכסה סך הכול היום היא עשרים וחמישה אחוזים, תוסיף המועצה עכשיו יותר.

זה יום ולילה, יש לך שמונה ערוצים או שבעה ערוצים מלאים ועוד שבעים אחוז דרמה ומקור שזה לא נכנס, אי אפשר לתת שבעה, השבעה לא נחשבים.

זה אני מבין, אבל נניח ערוץ האופנה.

זה לא קיים לך.

נניח ערוץ האופנה, המדובר כל כך, למה שזה יהיה רק עוד חמישה אחוז ממה שהם חייבים היום?

זה לא עלייה של חמישה אחוז, אתה טועה, מכיוון שהחוק מדבר –

אם אתה מרוויח כל כך הרבה עם שמונה ערוצים, עוד שבעים אחוז, אז בזה, הפסדת חמישה אחוז, מה הרווחת? הוא הרוויח חמישה, כל דבר, מה אתה צריך את ערוץ האופנה, כל מרחיק נפשו יציל עצמותיו. עשינו פה מהפיכה, אז אתה מכניס את זה?

חבר הכנסת יהלום, יש כאן משהו שהשתנה ודרמטית מרחיק לכת, שפת הסימנים, סעיף שש – היה שתיים וחצי וחמש, והוא הכפיל את עצמו, המספרים האלה לא מקובלים עלינו, הם בלתי אפשריים, הם גבוהים באופן גם ביחס לעולם, אני מבקשת להישאר שתיים וחצי חמש. הערנו על זה , אומרים אנשיך.

- מי שלא קורא, רק חמישה אחוז נותנים לו להבין בכלל, מכל נושא שבטלוויזיה, על מה אנחנו מדברים?

משתיים וחצי לחמישה אחוז –

אני רק רוצה לומר לך, אנחנו פשוט חושבים על אותם אנשים שרואים רק את מה שנמצא בשפת סימנים, לא יודעים קרוא וכתוב, אין להם לא אינטרנט, לא עיתון, לא יכולים לשמוע רדיו, רק מה שנשאר להם זה רק לראות טלוויזיה בשפת סימנים, חשבנו להגדיל את האחוזים, לתת להם איזה משהו. דרך אגב, אם תמשיכי לקרוא את זה, לא חלה עליכם חובה לעשות גם כתוביות וגם שפת סימנים על אותה תוכנית, ולכן אם תבדקי מבחינת עלויות, העלות של שעת שפת סימנים היא זולה מעלות של כתוביות.

זה לא או , או, זה כתוב גם וגם.

תסתכלי על עמוד 7 סעיף (ה), אנחנו החרגנו את האפשרות שתהיה כפילות גם כתוביות וגם שפת סימנים, אלא אם כן יש טכנולוגיה – אז אם הכתוביות זה לפי בחירה, יהיה גם כתוביות וגם שפת סימנים, רק במידה ויש להם את הטכניקה לעשות את זה.

מטילים עלינו חמישה אחוז, אומרת נציגה מדובר בעשרת אלפים איש, מה זה הדבר הזה, זה בלתי הגיוני.

מה אתם חושבים על שפת הסימנים?

אנחנו חושבים, אנחנו רוצים להגיד שיש אנשים שזאת שפת האם שלהם, הם לא יכולים לתקשר בשפה אחרת.

עשרת אלפים איש, במדינת ישראל, בכל הכבוד.

זה כולל את הילדים?

כולל, כולל ילדים.

כולל ילדים, זה חקיקה בשביל עשרת אלפים איש. זה חסר פרופורציה.

הם טוענים שאם זה מדובר בעשרת אלפים איש, אז זה לא מוצדק, מאחר ופה אנחנו עוברים יותר ויותר לכתוביות –

שאגב לא מאה אחוז מהם מנויים על טלוויזיה רב ערוצית, הם כמו כלל מדינת ישראל אולי שבעים אחוז מהם במקרה הטוב.

אותו דבר אתה יכול להגיד לגבי ילדים, שלושה פרומיל זה ליקויי שמיעה, אז גם להם לא ניתן? חמשת אלפים ילדים.

בשביל חמשת ילדים עם כל הכבוד לא הופכים את העולם.

מה זה חמישה אחוז שפת סימנים? כמעט לא כלום.

זה חמישה אחוז, ON TOP OF כל החובות האחרות.

אגב, זה גם עלות מאוד זולה.

זה לא עלות מאוד זולה, יש בינינו, אתם ממש לא מכירים את העלויות של טלוויזיה רב ערוצית, זה אולפן נוסף, זה לא עלות מאוד זולה, זה פשוט לא נכון.

אנחנו יודעים כי אנשים שלנו מתרגמים בתוכניות שלכם.

זה יותר מכפול מכתוביות.

זה לא נכון מה שאת אומרת, זה עולה פחות מהפקת כתוביות. סליחה, אדוני המתרגם, אתה מארגון מלאך, כמה מרוויח, סלח לי על השאלה ועל הכניסה לפרטים, כמה מרוויח מתרגם בשפת סימנים בטלוויזיה, כמה משלמים להם?

ממתי מחוקק מתעסקת בשבעת אלפים איש בחקיקה כזאת, עם כל הכבוד.

אז פתאום את לא רוצה שהוא יענה?

כשיש מבזק של חצי שעה, נכון לעכשיו, זה בסך חמש מאות שקל, כשמדובר בשלושה מבזקים רצופים, כמו שקורה בערוץ עשר בשעות הבוקר, אז זה 250 שקל לכל מבזק, כאשר זה 750 שקל לשלושה מבזקים.

העלות לא כוללת את השכר שלו, זה עוד מצלמה, אולפן נוסף, ומצלמה.

לעצם הטכניקה לא מדובר באולפן נוסף, אלא פשוט כסא נוסף באולפן, כאשר יש מצלמה אחת שממוקדת עליו.

זה לא נגמר בעלות השכר של המתרגם.

לא, זה מצלמה אחת נוספת בתוך האולפן וכיסא, זה הכול.

ה-BBC, אני אקפוץ על השנה האחרונה שמופיעה לפי הרגולטור. BBC אחד ושתיים בשנת 2008 - חמישה אחוזים, ITV שזה הרשת המסחרית, בשנת 2010 תעמוד על חמישה אחוז בשני השירותים שלה, ערוץ 4 בשנת 2010 חמישה אחוז, ערוץ 5 בשנת 2008 יעמוד על חמישה אחוז.

הם כולם לא טלוויזיה רב ערוצית.

עכשיו למקבילות שלך, ברודקסטרס – שלושים ושבעה ערוצים מסחריים במסגרת הכבלים או SKY הבריטית ב2014 יגיעו לחמישה אחוזים.

אנחנו קובעים חמישה אחוז מהראשון בינואר 2007, ועד אז שניים וחצי אחוז.

למה?

למה? כי זה כמו באנגליה.

אבל לא ב-2007.

אנחנו קצת יותר מתוקנים מאנגליה. עכשיו ועדת התיאום שתהיה מהדורה אחת

יש רוסית, שפת סימנים רוסית זה משהו אחר, אני חושבת שיש לשקול את זה. זה אחוז העולים מתוך כלל האוכלוסייה, זה אותו דבר אצל החרשים.

חבר הכנסת יהלום, הדוגמאות שניתנו הן חלופיות, זה או, או.

מה או, או?

אם אפשר לבדוק, יש דוברי שפת סימנים רוסית, והם לא קוראים עברית, זה עולים חדשים, שעלו בגלי העלייה האחרונים בעשרים השנה האחרונות וצריך לתת עליהם גם את הדעת, אם אנחנו מדברים על עברית, ערבית, גם להכניס את הרוסית.

אבל הרוסית זה ערוץ הרוסי ואנחנו נתנו להם, הם צריכים להיות מאה אחוז תוך כמה זמן.

בכתוביות, אני מדברת על שפת סימנים.

נעזוב את זה, אם יהיו תלונות נתקן את החוק.

משדר חדשות בעברית ובערבית ואת ימי השידור עבור כל ערוץ, זה אומר –
החל מיום תחילתו של חוק זה – תרגום לשפת סימנים, מידי ערב בשעות השיא- של מהדורת חדשות אחת לפחות המשודרת הערוץ טלוויזיה המשדר חדשות בעברית ובערבית. ועדת התיאום תקבע את ימי השידור עבור כל ערוץ.

היא תחולק בין הערוצים שמשדרים חדשות בעברית ובערבית.

פה אנחנו מבקשים לעניין הניסוח, כתוב בשעות השיא, שעות השיא מוגדר עד אחת עשרה בלילה, בעצם ההבדל בין זה לבין מהדורת החדשות הוא בסך הכול של שעה אחת, אנחנו רוצים שתתאפשר לנו הגמישות לאור הנתונים שהובאו קודם לכן, לגבי כמות האנשים שנזקקים לשפה, שתינתן לנו גמישות באיזה מהמהדורות למקם את זה, פשוט שיימחק בשעות השיא, יישאר מבין-

לא, אנחנו רוצים את זה בשמונה , תשע, לא באחת עשרה. באחת עשרה זה בהתנדבות.

אני בעמוד 6 סעיף 6(א), נמחק כל הקטע של – בתנאי שהתוכנית אינה מלווה בכתוביות, אלא אם כן מדובר – אני רואה שזה ב-(ה), אבל (ה) בא להוסיף.

תיכף נגיע ל-(ה).

לא עדיף לעשות את זה במקור ולא בסוף?

לגבי ערוצים שמשדרים בערבית, לדעתי כל הנטל נופל על רשות השידור, בשלב הראשון, אז אולי כדאי לדון באיזה – כי בעברית נכון, זה כמה ערוצים –

אז תוריד בערבית, הוא אומר תראה איך תפסת את ערוץ אחד, בגלל שגם לא ערוץ עשר וגם לא זה נופלים בקטגוריה הזאת.

יש כל יום מהדורה בערבית.

איפה יש מהדורה יומית?

בערוץ 33, חדשות בערבית יש ערוץ.

אבל ערוץ 10 משדר בערבית?

לא.

ערוץ שתיים משדר בערבית? אז רק ערוץ 10 לא, אז נוריד את התנאי הזה. זה לא שאת חייבת ערבית, זה לגבי ערוץ המשדר חדשות, בעברית או בערבית, את צריכה לעשות מהדורה אחת, או בעברית או בערבית.

אני הבנתי שאנחנו משדרים, שפת הסימנים אדם יכול לראות אותה גם אם הוא ערבי בעברית, זאת שפה בינלאומית.

לא, במקרה הזה, בארץ, רוב האוכלוסייה הערבית משתמשת בשפת הסימנים הישראלית. זה נכון, למעט אוכלוסיות שלא למדו בבתי ספר והם לא יודעים, שפת הסימנים שלהם היא לא.

בערוץ 2 יש מהדורת חדשות, כל יום שישי, בצהריים.

זה בסדר, אנחנו מגדירים את זה כמהדורה, תראה איך לנסח את זה, אני מציע שכל ערוץ בעברית שניים, לחלק את זה , שליש, שליש, שליש.

ועדת התיאום תעשה את זה.

לא, אבל כמה מהדורות חדשות את מחייבת, את מחייבת כל יום עברית.

מהדורת חדשות אחת.

ומה עם ערבית?

הכוונה היא אחת בעברית, אחת בערבית.

זאת אומרת שתיים ביום.

כן.

זה לא כתוב פה.

אז ייפול יותר נטל על ערוץ שתיים –

אבל ערוץ 10 לא משדר בכלל בערבית, אז הוא לא משדר לאנשים לא חרשים, למה שישדר לחרשים?

בוא נאמר שבמשך השבוע ישודרו ארבע מהדורות שפת הסימנים בעברית ושתיים בערבית, ובועדת התיאום תקיים את הדברים האלה.

אבל לפי מה שהיא אומרת אין טעם, מפני שהערבים מבינים את אותה שפה.

אבל הרגע אמרתם לי שלא.

אבל היא תיקנה אותנו.

האוכלוסייה הערבית משתמשת בשפת סימנים ישראלית, אולי בעתיד זה ישתנה.

זה מה שאני אמרתי, אז אנחנו מורידים את הערבית מהניסוח.

תוריד את הערבית, ותהיה כל יום מהדורת חדשות מרכזית בעברית, וועדת התיאום תקבע את התיאום בין הערוצים.

יש פה משהו לא הגיוני, אם אני מבין נכון עכשיו זה או שפת סימנים או כתוביות.

עוד לא הגענו לזה, אתה צודק, עכשיו מדברים על הגיל הרך –

משרד טלוויזיה ילווה בתרגום לשפת סימנים לפחות 15% מסך זמן שידוריו של כלל התכניות לגיל הרך המשודרות על ידו, בכל ערוץ טלוויזיה שבו הוא משדר;

גיל רך עד מתי זה מוגדר ? גיל ך זמן שידורין של כלל התכניות לגיל הרך המשודרות על ידו, בכל ערוץ טלוויזיה שבו הוא משדר. הדברים האלה. שליש, שליש, ות באיזה

עד שלוש.

שלוש עד שבע.

אנחנו כשרצינו להחיל את הכללים שלנו ולא הייתה חובה בחוק לטפל בשפת סימנים ורצינו בכל זאת, חשבנו להחיל את זה על ערוצים בגיל הרך, בגילים המחקרים שמורים בבירור שזה פוגע ביכולת הצפייה והריכוז של ילדים, כלומר בניגוד לכל שאר התוכניות שבהם אנחנו אומרים אנחנו נותנים פה הנגשה, ולכאורה זה לא א על חשבון הצופה הרגיל, הרי שפה פוגעים במאות אלפי ילדים שהיום נהנים מערוצים, בסוגריים אני אגיד, הם ערוצים דלי תקציב יחסית, שמביאים תוכניות לגיל הרך והם בעצם ערוץ בייבי ביס, ערוץ לולי בכבלים, ערוץ הופ גם בכבלים וגם ביס, שהם אגב בפיתוח ישראלי מקורי, ואחת הגאוות היותר גדולה של התעשייה הרב ערוצית.

לכן כשאנחנו רצינו בכל זאת שיהיה משהו בשפת סימנים, לא מצאנו מספר ובסוף החלנו חובה של תוכנית אחת שבועית, כי אמרנו שמשהו ניתן בכל זאת, יש פה בעיה. נמצאת פה גם אלונה אבט, שהיא המפיקה של ערוץ הופ ולולי.

כן, מה אומרת אלונה?

אני יושבת פה – צריכה לבחור בין ילד אחד לילדים אחרים. אנחנו מאוד מכבדים את היוזמה להנגיש את התוכניות שלנו לילדים, אנחנו רוצים למצוא כל דרך לעשות את זה. מצד שני הייתי רוצה להמחיש לכם מה המשמעות של ההחלטה שאנחנו נצטרך לקבל. בגלל שאנחנו מדברים על קבוצת גיל שלא יודעת לקרוא ומדברים רק בשפת הסימנים, אם תהיה סתם תמונה, אומרים צריך להחליט את מי אנחנו מסתירים את אריק או את בנץ ומה יהיה הויזואל שיראו השומעים, שהוא ילד – שיש לו הרבה פחות מהילד הלא שומע, ואני מבינה ומכבדת את זה, אבל מצד שני זאת ההחלטה, שאם הוא רוצה התרחשות באנימציה, שבו מישהו קופץ מצד אחד לצד שני, או שהוא לא יראה את זה או שלא יראה את זה, והוא עדיין יצטרך להבין את הייעוד של המשדר.

ברשותכם אני לוקחת אתכם דקה אחת אחורה חמש שנים, לסיבה שאנחנו הקמנו את ערוץ הופ. אנחנו הרגשנו שהשידורים לקבוצת הגיל הרך לא מתחשבת במאפיינים של הגיל הרך, הגיל הרך יש להם יכולות קשב מסוימות, כמו שאנחנו עושים להם תוכניות מאוד קצרות בדרך כלל, יש לנו שפה ויזואלית שלמה שנראית ככה, שנראית משטחי צבע מלאים, עם כמה שפחות רעש ויזואלי ואודיאלי.

מדיניות השידור הזאת היא בגלל שאנחנו יודעים שיכולת הקשב של ילדים בגיל הרך היא מוגבלת. אנחנו מאוד מוטרדים ממה יקרה, מצד אחד אנחנו נעשה את מה שנכון לעשות לקבוצה של הלא שומעים. מה קורה עם יכולת הקשב של שאר השש מאות חמישים, השבע מאות ילדים אחרים שצופים בערוץ הופ, שהוא היום הערוץ העיקרי של קבוצת הגיל הזאת.

אנחנו נפגע ביכולת ההבנה שלהם, ואנחנו נגרום לפחות לפי מחקרים, לנפילה משמעותית של יכולת ההבנה שלהם של מה שהם רוצים בה. שלא לדבר על מחקרים אחרים שמורים על השפעות שליליות של ריבוי גירויים בו זמנית.

אני רוצה גם שתבינו שהמשמעות של התייחסות לכלל השידורים, אנחנו מדברים על מאות שידורים בשנה, זה מאות שעות שידור בשנה, זאת אומרת בגלל שההתייחסות היא לחמש עשרה אחוז מזמן השידור הכולל, ערוץ הופ משדר מחמש בבוקר עד שמונה בערב.

אני ניסיתי לחשוב איך באופן חיובי לבוא ולהגיד מה כן אפשר לעשות, כי אני כן רוצה שהשידורים שלנו ישרתו ילדים לא שומעים. אני חושבת שכדאי שהועדה תדע שני דברים – אחד יש לנו שתי רצועות שידור שבהם כמעט ואין בכלל חומרים ורבליים, כי ממילא אנחנו מדברים על קבוצת גיל שהצד הורבלי שלה הוא לא מפותח. זאת אומרת זה לא שאין מענה בערוץ. מעבר לזה, אני להבדיל מהרבה קולגות כאן שביקשו רק לדחות את רוע הגזירה לשנת אני לא יודע מה, אנחנו נשמח מיום החלת החוק לעשות מכסה מסוימת. אבל אני חושב שהשיעורים שמוגדרים פה הם לא הגיוניים, בהתחשב בפגיעה שזה גוזר על ילדים אחרים.

מה ההצעה שלך?

סליחה, רק יש לי שאלה, ערוץ הופ, לאיזה גילאים הוא מופנה?

הוא מיועד עד שבע, עד א'.

לולי הוא לילדים עד גיל שנתיים.

אלונה, בואו נחדד, בייבי ולולי, לפחות בייבי, לא מיועד לא עד גיל שבע ולא עד גיל שש.

למה זה מוחרג? לא מוחרג שום דבר. את רוצה להסביר לנו אלונה, מה את מציעה?

אני חשבתי שני דברים, אני חשבתי שצריך אולי קודם כל לנסות להתייחס להפקות מקור, בגלל שהם בסופו של דבר ההפקות שבהם גם לנו כמשדר יש את האינטרס לעשות מכנה משותף הגדול ביותר לילדים כדי שתהיה להם חוויה תרבותית משותפת, בתור נקודת התייחסות. אני מציעה להקטין את הכמויות .

כמה אחוז זה הפקות מקור?

אני מדברת על זמן שידור, אנחנו בערך עשרים וחמישה אחוז מתוך המשדרים של ערוץ – הוא בהפקת מקור.

אנחנו מדברים רק על חמישה עשר אחוז.

מכלל השידורים, לא מתוך העשרים וחמש.

גם העשרים וחמש זה מכלל השידורים. אם את רוצה רק את הפקות המקור, אני מסכים, אבל אז זה עשרים וחמישה אחוז, אני בעצם אומר לך, קצת יותר מחצי הפקות המקור. זה משתלב עם מה שאת אומרת.

מאיזה שעות אתם משדרים?

מחמש בבוקר עד שמונה בערב.

אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד, אבי משידור חדשות, שבו זה בטכניקה שהאדון הסביר שעושים את זה עם עוד מצלמה וכיסא, בתוכניות שלנו רוב התוכניות שלנו הם דרמה, זאת אומרת שאנחנו צריכים לצלם לחוד את הדרמה, לחוד את המתרגם או המתרגמת ואחר כך להיכנס לחדר עריכה, לרדת דור, שהמשמעות של זה, איכות תמונה פחות טובה, לעשות עריכה של זה , דברים על עלות של בערך אלף חמש מאות, אלפיים דולר לשעה. ולא רק העלות של מתרגם, אז אנחנו מדברים גם על פשוט נטל כלכלי גדול.

מה את מציעה, נשמע את ההצעה שלך, לפני שמתווכחים.

אני חשבתי שמה שמועצת הכבלים הציעה, של תוכנית בשבוע, הוא נכון וטוב.

איזה תוכנית בשבוע? את משדרת מחמש עד שמונה, כפול שבעה ימים בשבוע.

אני לא יודע מה זה שידורים חוזרים.

יש לנו מכסה מסוימת של הפקות שאנחנו צריכים להפיק, והם משודרים בשידורים חוזרים. עושים חמישים פרקים, משדרים אותם לאורך השנה, בשידורים חוזרים .

אני מציעה, להגדיר מכסה מתוך הפקות מקור.

תני לי דוגמא של הפקות מקור.

דפנה ודודי, פרפרים של שבת.

מה עוד? דפנה ודודי דו, כל יום ?

כרגע כל יום, אבל זה לא אומר שמפיקים שלוש מאות שישים פעם.

אז מה זאת אומרת, כל יום בהמשכיות, היום זה סידרה.

יש שנה שהיא עשרים ושישה פרקים משדרים אותם –

נחשוב על עשרים ושישה פרקים, מה זה תוכנית ביום, בשבוע? תוכנית בשבוע לא יהיה לו לא את האחד ולא את – יהיה לו מספר חמש, אחד עד שלוש, לא, שבע עד שמונה לא? את מבינה מה את אומרת כאן? את הורסת לי את הילד מכל כיוון.

אתה צודק, אני מציעה שפה גם לנו לא יהיה אינטרס, לתת חוויה כזאת שמצד אחד מקלקלת ללא שומע והיא תורמת לשומע. אני מבינה את הנקודה שאתה מעלה. אין לי פתרון עכשיו להציע.

את עוסקת בטלוויזיה ואני מניח שלא היית בוחרת בטלוויזיה, - תראי, אל תסתכלי על זה במובן המצומצם רק של השימוש, תסתכלי על זה שאם ילד "ממוצע", רואה דבר כזה הוא גם מקבל חינוך אחר, שיש מוגבלים בחברה וצריך לחיות יחד איתם והוא צריך לסבול קצת בגללם וזה בסדר.

אתה צודק.

עכשיו אתה רוצה את הכול ככה שהוא יהיה לו כזה באיזה בועה שאין לו שום דבר, ופתאום באיזה יום נתקע לו איזה פרק, הילד כבד שמיעה לא יראה את זה. אז תציעי לי משהו רציני.

בהחלט אני מבינה את הערך החינוכי גם של הילד השומע, יראה שפת סימנים, אני הבנתי את הנקודה ואני מסכימה, אני מבינה את ההיגיון שלך.

פתרון אחד הוא לקחת רצועת שידור יומית שלנו, שהיא סיפורים לילי, שבה מקריאים סיפור לפני שעת השינה, לרוב זה סיפורת קלאסית ולרוב סיפורת עברית. נגיד לקחת את הרצועה הזאת, ולעשות את זה על רצועה – זה גם מבחינת הרגלי הצפייה, זה גם משהו שמשרת את ההורה.

הם ילדים קטנים, זה נכון, הם רק במעון ורק זה, אבל אני מניח שאם כל כך אנשים כאן צוחקים ממני, שאני לא יודע, אז את דפנה ודודי דו, יודעים את זה בקרב כולם. זאת אומרת את כאן באה ואומרת –

הרעיון הוא שזה יהיה ברצועה קבועה, בשעה קבועה.

אני מייצגת את מיח"א, מטפלת בתינוקות, אני הייתי מציעה להיוועץ באנשי המקצוע של מיח"א, יש לנו גם מעונות, גם גנים, גם טיפולים פרטניים, פשוט להיוועץ ולהבין מה באמת.

אני אשמח לעשות את זה, אבל אני מבינה שהועדה רוצה עכשיו לקבוע מסמרות.

לא, הוועדה מוכנה, אם תהיה רצועה של שעה ביום, זה סביר, ומה שתכניסו –

זה לא שעה ביום, חצי שעה.

במצבים כמו של תמונה מסתירה, אנחנו משתמשים במקום בועה קבועה, בבועה מרחפת. תשמשו בזה, זה מצוין.

אז הבעיה היא פיצול קשב, אז יש לי בעיה.

דפנה ודודי דו, כמה זמן זה פרק?

כל תוכניות המקור שלנו, למעט תוכנית אחת, הן תוכניות של בין שבע לחמש עשרה דקות, וזה בגלל משך קשב מוגבל של ילדים בקבוצת הגיל הזאת.

כולל פרפרים של שבת וקונצונים?

פרפרים של שבת ושומשום זה שתי תוכניות יחידות שהן ארוכות.

אני הייתי מציע לקבוע חצי שעה ביום.

בואו נקבע רצועה של חצי שעה ואז את החצי שעה הקבועה, גם הילדים ידעו, גם הילד ידע דרך אגב, הילד הממוצע ידע שהוא יכול לראות, הייתי מציע אפילו שידור חוזר עם הבועה ואז הוא יכול, בגלל שהיה לו חוג למוסיקה, זה גם יכול לשמש אתכם לראות את הדבר הזה, תעשו את זה בסדרות, תגמרו פעם את דפנה ואחר כך פרפרים, והרי זה חוזר.

אני אעשה את זה בהתייעצות איתכם ואז אנחנו גם נקבע עם המועצה את המסגרת.

אז אנחנו מדברים על חצי שעה רצועה, בהתייעצות הרצועה ותכניה וזמן הרצועה ותכניסה תיעשה בהתייעצות עם הרגולטור והארגונים, ארגונים של ילדים כבדי שמיעה. חצי שעה יומית.

דיברו פה על ערוצים שלמים של ילדים לגיל הרך, אני רוצה להסב את תשומת ליבו של אדוני לשאלתו קודם, שפה מדובר רק על גילאים שמעל גיל שלוש, כלומר לפי הצעת החוק הזאת, ערוצים שמיועדים לילדים מתחת לגיל שלוש , פטורים לגמרי. קודם יושב הראש אמר שלא יהיה פטור, אז אני רוצה להסב את תשומת הלב שכרגע יש פטור.

עד גיל שלוש יש פטור.

למה?

מפני שעד גיל שלוש הם לא יודעים לקרוא, וכמובן כתוביות והם רק מתחילים לקרוא, אני פשוט התייעצתי עם אנשים חרשים והבנתי מהם שעד גיל שלוש המאמץ הזה יהיה לשווא, הם עדיין לא מדברים מלא וזה לא יתרום להם הרבה, הם יכולים עדיין לראות את התוכנית וליהנות בלי שפת סימנים.

עכשיו אנחנו אומרים שזה יתבטא אם יהיה ערוץ בשפת סימנים. אם יהיה ערוץ טלוויזיה נפרד בשפת סימנים, אז כל זה –

אין בהוראות סעיף קטן (ג)(2) כדי לחייב ליווי תוכניות בשפת סימנים בהיקף העולה על המכסה הנקובה בסעיף קטן (ג)(1).

הסעיף בא להוסיף על החבות שלפי חוק זה, ואולם אם לא ניתן להציג ולהסתיר כתוביות לפי בחירת הצופה, הוראת חוק זה בדבר החובה בליווי תוכניות בכתוביות, לא יחולו על תוכניות שתלווה בשפת סימנים.

מה כתוב פה ג'ודי?

הסעיף בא להסביר שהכתוביות הם – למעט המצב שבו אין אפשרות להסתיר את הכתוביות.

עם כל הכבוד אתה לא צודק, הרי אתה לא יכול גם כתוביות וגם סימנים, גם שפת הסימנים וגם כתוביות באותה תוכנית שאי אפשר להסתיר, אם להסתיר, זה לא שייך, אבל אם לא להסתיר.

בשנת 2010 ו-2015 יש חובה מלאה בחלק מהערוצים לפחות על כתוביות ואז בעצם לא תהיה חובה לשפת סימנים.

מה גובר על מה?

כתוביות מוסתרות, עדיין סימנים מחייבים, כתוביות גלויות, זה או, או, מה לא ברור? ב-2010 כל הכתוביות יהיו מוסתרות, אז סימנים קיימים.

אבל אם כתוביות לא יהיו מוסתרות?

אז זה או, או.

החוק מחייב כתוביות, זה אומר שלא יהיה שפת סימנים.

לא, לילדים זה סימנים.

זה הכול, באופן כללי, לא רק ילדים, אם זה באופן כללי, אז שפת סימנים שלא יהיה מצב שהמסך יהיה גם עם כתוביות ורק עם סימנים.

זה יקרה רק במצב שבו הזמנת הכתוביות היא על פי בחירת הצופה, ואז יהיה גם שפת סימנים, ובכל מקרה, שפת סימנים ברגע שהחוק מחייב מאה אחוז כתוביות, יהיה על חשבון הכתוביות.

זה לא הגיוני.

לא, זה לא הגיוני, לא רק ששפת הסימנים גם האנשים שמשתמשים בה הולכים וקטנים.

לא, לא, זה לא נכון, יש עדיין – יותר אנשים נולדים-

אנחנו מדברים פה על סדר אחר לגמרי של אוכלוסיות, אנחנו מדברים על מאות אלפים של אנשים שלא יודעים שפת סימנים והם כבדי שמיעה, לעומת אנשים שיודעים שפת סימנים שרובם יודעים לקרוא ואני מאמין שיום יבוא והם כולם ידעו לקרוא,אין סיבה להניח שבמדינת ישראל אנשים חרשים לא ידעו לקרוא.

אני לא מדבר עכשיו על ילדים, אני מדבר על כלל האוכלוסייה, לא על ילדים, אנחנו מדברים על מבוגרים.

כשאנחנו מדברים פה על עשרות אלפים של אנשים שקשה להם לשמוע את התוכנית, ברובם, 99.9% הם יודעים לקרוא, כולל אלה שמדברים בשפת סימנים, יודעים לקרוא.

לא כולם.

לא כולם, אבל רובם יודעים לקרוא ואנחנו לעומת זאת שוקלים את אותם מאתיים אנשים, או שלוש מאות, או ארבע מאות חרשים שלא יודעים לקרוא, אנחנו מדברים על כל התוכניות, מספר החרשים שלא יודעים לקרוא –

יש גם מבוגרים שלא יודעים לקרוא.

המספר הקטן מאוד, כשאנחנו שוקלים את שני הדברים האלה, שלא יבינו את התוכנית ובעיקר החדשות, ואלה לא יבינו, אז אני נורא מצטער, הכתוביות הן עדיפות, לא יכול להיות שיהיה כתוב פה ששפת סימנים עדיף, אנחנו לוקחים את שיקול של מאות אלפי ליקויי שמיעה לעומת –

אנחנו עדיין צריכים את שפת הסימנים.

מה זאת אומרת הם היו באגודות החרשים.

אני אסביר, ממה שהבנתי הכושר שלהם לרכוש את היכולות שלנו כשפה מוגבל, לכן גם אנשים שמצליחים לקרוא, לא מצליחים לקרוא יותר מרמה של נאמר שלוש או ארבע או חמש – לכן הם לא מספיקים לקרוא את הכתובית, לכן אנחנו התייחסנו לשפת סימנים, אחרת היינו מורידים את זה בכלל.

באיזה סוג של אנשים מדובר?

אנשים חרשים.

בסדר, אנחנו מדברים על אנשים שיודעים רק שפת סימנים?

יודעים רק שפת סימנים.

אבל איך הפילוח שלהם, ילדים, מבוגרים, קשישים, עולים חדשים.

למה זה משנה?

איך הייתם מציעים, בהנחה שלכם, לא של אחיה, בהנחה שלכם איך הייתם רוצים למצוא את הפרופורציה, הוא אומר הרוב, כולל קשישים, הם אנשים שרוצים את הכתוביות, יש מיעוט של כמה אלפים, שני הדברים האלה יחד, אי אפשר לקיים מסך לשני הדברים יחד. כי אפשר, זה גם עמוס.

לא הולך, זה עמוס.

אני מבין שאחיה יכעס עלי, אבל עדיף להריץ כותרות למטה בזמן השפת סימנים, זה פתרון.

אם היה אפשר, לא הייתה בעיה.

למה אי אפשר, מה הבעיה?

אנחנו מפוזרים כבר במיליון וחצי בתי אב עם כמה מיליונים של ממירים, אתה רוצה שנאסוף אותם?

אני לא יכול להגיד טכנולוגית איזה פתרון –

אם היה אפשר את שניהם ברור שהיינו רוצים את שניהם, הבעיה שאי אפשר את שניהם.

מדובר פה על חמישה אחוז, שזה אחוז מאוד נמוך.

אני חושב שאתה צריך להסיר את ההתנגדות שלך.

אני לא חושב, מפני שאנחנו מדברים פה על עשרות אלפים של אנשים שלא יודעים שפת סימנים, לעומת אחוז מאוד קטן –

אתה מדבר על החדשות.

תני לי הערה מקסימליסטית של כמה אנשים חרשים היום במדינת ישראל לא יודעים לקרוא.

אחיה, כפי שאתה מבקש שיתייחסו לכבדי השמיעה - -

אני יושב ומסתכל על תוכנית חדשות, יש נניח אלף אנשים שלא יודעים לקרוא, אבל זכותם של אותם עשרות אלפים לשמוע את החדשות.

אי אפשר לגזול את החמישה אחוז האלה.

אתה לא יכול להגיד לאחרים לא לראות.

להוריד להם את החדשות? לא להוריד את שפת הסימנים של החרשים, לאן נביא את זה?

למה הפגיעה באותם עשרות אלפים שלא יודעים שפת סימנים היא טובה בעיניך?

אני לא אמרתי את זה.

זה לא הגיוני כשאתה מסתכל על המספרים.

זה לא הגיוני לגזול אותם.

רובם יודעים לקרוא.

המעטים שאינם יודעים, זקוקים לזה.

חבל על הויכוח, אחיה, חבל על הויכוח, חמישה אחוז זה יישאר וזה יהיה –

אנחנו מדברים במהדורות החדשות, שם זה הרבה יותר – אנחנו מדברים על מהדורות החדשות.

אבל יש לך וועדה שתקבע יש שפת סימנים ומתי יש כתוביות, לא תהיה כפילות.

רבותיי, קודם כל חמישה אחוז והחמישה אחוז מוותרים למאה אחוז עם תשעים וחמישה אחוז. לגבי מהדורות החדשות, ועדת התיאום תקבע איזה מהדורות חדשות יהיו בשפת סימנים ואילו מהדורות יהיו בכתוביות.

לא נאמרה איך זה כן נעשה, החצי שעה היומית שאנחנו התחייבנו, זה אומר שזה דורש ניסוח מחדש של סעיף (ג)(2).

ברור.

(ג)(2) כבר לא יהיה.

אנחנו עשינו שינוי, החלטתי שאת זה ועדת התיאום שהיא תחליט איזה מהדורות חדשות מתוך היומיות, יהיה לנו שפת סימנים. והסך הכול צריך להיות חמישה אחוז בתוכניות, התשעים וחמישה אחוז יהיה בזה.

סעיף שמונה - חוץ משפת סימנים בחדשות, כי אמרנו ששפת הסימנים היא לשתי השפות.

הודעות חירום, עברתם על זה?

יש הערות מצד רשות השידור, כשישבנו עם היועצים הבנו שהכוונה בהודעות חירום זה להודעות חירום שמשודרות מכוח רשות השידור, בחוק רשות השידור באמת יש סעיף שהממשלה זכאית שהודעותיה וכן הודעות המטה הכללי של צה"ל וראש הג"א ישודרו ללא תשלום ברשות השידור. אז אם הכוונה רק , וגם מהניסוח של הסעיפים הקטנים, בסעיף הזה, סעיף ג' וכו', מותר להגיד שלזו הכוונה.

אז אם זו הכוונה, אפשר היה פשוט לכתוב שהודעות לפי סעיף 46 לחוק רשות השידור, יחויבו בכותרות ובשפת סימנים ומה שכתוב כאן, בלי לקיים את כל הפירוט הזה, שאני לא יודע אם קיים גם בפועל .

אני לא מבין מה אתה אומר, אנחנו מתכוונים לכל הודעות חירום על פיגוע המוני, על זה שצריכים לפנות את מגדלי התאומים, על זה שמצב חירום צריך לרדת למקלטים, זה הודעות חירום.

זה לא מוגדר, זה הגדרה שאני לא – זה להרחיב הרבה יותר את הסעיף שיש לנו לפי סעיף 49. זאת לא הייתה הכוונה אני חושב. זה לא מסתדר עם הסעיף שאומר, סעיף קטן ג' שאומר שאם משדר אחר, שהוא לא רשות השידור, משדר גם הוא הודעת חירום, אז הוא מפנה להודעה של רשות השידור, כי הרי מי ערב לכך שהם משדרות אותה הודעה בו זמנית וכו'. זה מתאים באמת רק למצב שבאמת רשות השידור משדרת כמו בתקופת המלחמה בעיראק, שהיה נחש צפע, צצה הודעת חירום ששודרה בכל הערוצים בו זמנית, וזה היה הודעה מטעם צה"ל או מטעם הממשלה. כי אחרת מה שיוצא כאן, שיש כאן מין הרחבה משתמעת על חובות רשות השידור בכלל, לשדר הודעות חירום.

אני לא בא ואומר שאם ישודרו הודעות כאלה אנחנו נוריד את הכתוביות בכוונה, לא לזה הכוונה, אבל יש כאן איזה מין הרחבה לא משתמעת.

בוא נחזור לד', לעניין חוק זה הודעת חירום, הודעה מתפרצת, המשודרת בטלוויזיה במסגרת מהדורת חדשות על אחד מאלה – אירוע אסון המוני, מגדל מאיר שלום קרס, אירוע קרינה רדיולוגי, אירוע חומרים מסוכנים, תאונה או פעילות חבלנית עוינת, יש לנו כאן מחבלים בתל אביב, תיכנסו לבתים. מלחמה פרצה מלחמה, חבר'ה, תיזהרו. מבצע צבאי, אנחנו נכבוש את עזה מחדש, תאונה או אסון במהלך פעולה צבאית, תנאי מזג אוויר קיצוניים המהווים סכנה. אירוע אחר שקבעה ועדת התיאום.

עכשיו, אתה בא בעניין הזה ואומר שהדבר הזה אם אתה צריך לשדר באמצע החדשות, רבותיי, תיכנסו למקלטים בגלל שנופלים עלינו טילים, זה יהיה מלווה כותרות או בתרגום לשפת הסימנים, מה הבעיה?

אני אומר שאם זה הודעה על ירידה למקלטים, או הודעות של הממשלה או הצבא, אז יהיה מסגרת סעיף 46 ממילא, כאן קודם כל ההגדרות –

צריכה להיות הרחבה.

לדעתנו מרחיבות , כתוב פה- אירוע-

פעם במאה שנה.

אין להם ילדים בצבא? על זה להתווכח גם?

כל הודעות החירום, למה רק על רשות השידור ולא על ערוצים נוספים שהרי מן ההיגיון-

ערוץ 2 משדר.

ערוץ 2 שיש לו רייטינג גבוה יותר לחדשות, אז מן ההיגיון שדווקא שם ישודרו ההודעות האלה.

מה אכפת לך, כולם יעברו –

לא ברורה לנו ההרחבה הזאת.

האם יש צורך בכל הפירוט של מה זה הודעת חירום? זה חוק ראשי סך הכול, אני לא בטוח שיש צורך, מדוע לא להסתפק בהודעת חירום?

זה עכשיו מה זה שאלה, תכתוב איזה מאמר, אתה עורך דין? מה איכפת לך.

10(א) הוכיח משרד טלוויזיה להנחת דעתו של הגוף המפקח כי ביצוע הוראה לפי חוק זה לגביו מטיל נטל כבד מדי, רשאי הגוף המפקח להורות בהחלטה מנומקת בכתב כי ההוראה לא תחול באופן מלא או חלקי, בין השאר לגבי ערוץ מסוים או תוכנית מסוימת.

יש הגדרה לנטל כבד מדי.

אני חייב הערה לגבי הסעיף הקודם, שהמשמעות של זה שאנחנו נצטרך להעסיק כוננים עשרים וארבע שעות ביממה, למקרה שיצוץ אירוע כזה, כדי שהם יוכלו בשידור חי להביא את הדברים ולא כמה דקות אחרי ולא בכותרות אלא בכתוביות וכו' וכו', זה נטל כבד מדי שמוטל על הרשות. בשפת סימנים אנחנו נצטרך –

לא, לא, שפת סימנים זה יכול להיות באופן סביר.

הוא אומר מה זאת אומרת, יש פריצה לחדשות, נכנס נחיל ארבה, אין לו, זה הוא יכול לעשות, אבל לתרגם ולעשות, לוקח לו רבע שעה להביא את הכונן מהבית. אז צריך להגיד באופן סביר.

אם יש אירוע המוני, אז אריה גולן מיד מדווח בבוקר וכל זה, מיד, אם יש לו טלוויזיה מיד, את רוצה שייתן לו גם שפת הסימנים.

החובה לגבי החדשות, לגבי כלל האוכלוסייה, החובה בשפת סימנים זה ב-2009, אז אנחנו מדברים על התקופה –

לא, את מדברת מיידית, הודעות חירום.

אז זה יכול להיות רלוונטי עד 2006, על זה אנחנו מדברים.

אני לא יודע, יכול להיות שהכול אצלו - יכול להיות שעכשיו לילה והכול מוקלט, צריך להביא את הכונן, עכשיו אנחנו בעשר בלילה, אין כבר חדשות, הוא אמר לכונן תבוא באחת עשרה וחצי, מהיום למחר. צריך להיות סביר, סבירות.

(1) ההחלטה תהיה לתקופה שתיקבע בהחלטה ואשר לא תעלה על שלוש שנים כל פעם.

(2) תתקבל לאחר התייעצות עם הנציבות ועם ארגונים העוסקים בקידום זכויותיהם של אנשים בעלי לקות שמיעה;

(3) ניתנת לערעור בפני בית משפט לעניינים מינהליים בידי משרד טלוויזיה.

אפשר לחזור ל10(א)? לגבי זכות הערעור.

חמשת הערוצים שלושת היעודים, אין פטור.

אין פטור, זה חובה.

זה סעיף קטן (ו).

אדוני, רק לפרוטוקול, זה הערה טכנית, שבסעיף קטן (ב)(3) אנחנו תמיד מציעים שבעניין חוק בית משפט לעניינים מנהליים, התיקון יהיה תיקון עקיף בחוק בית משפט לעניינים מנהליים, זה בא לעניין הזה, נשאר לא בערעור אלא בעתירה וזה משליך על התיקון לחוק בית משפט לעניינים מנהליים.

בסדר. הגוף המפקח רשאי לקבוע בתקנות מקרים שבהם הוראה לפי חוק זה לא תחול באופן מלא או חלקי בשל כל שביצוע ההורה באותם מקרים יטיל נטל כבד מדי. בכפוף להוראות סעיף 15.

לעניין סעיף זה, "נטל כבד מדי" – נטל בלתי סביר על משרד טלוויזיה בהתחשב בין השאר, באלה: עלות הביצוע, - במידה ועלות הוספת הכתוביות או שפת סימנים תעלה על 1% מהיקף הכנסותיו של משדר טלוויזיה בשנה הקודמת;

מידת הפגיעה שתיגרם לציבור לקויי השמיעה כתוצאה ממתן הפטור, בהתחשב בין השאר, בהיקף הצפייה בערוץ או בתוכנית הנדונים;

את מציעה להוסיף את (4) – קיומם של מקורות מימון חיצוניים וממלכתיים, למה? הרי לא יהיה להם, אז למה להכניס את זה?

יש כאלה שכן, למשל הרשות השנייה, המבחן זה גם נוגע לחוק הנגישות, הרי זה נלקח מחוק הנגישות וזה מותאם, מבחן של נטל כבד מדי, מבחן שהוא גמיש, הוא צריך להיות מותאם לכל גורם. אז בהחלט יש גורמים שיש להם מקורות מימון חיצוניים וממלכתיים וזה שיקול רלוונטי, אם זה לא רלוונטי, זה יורד.

אני חושב שגם ההתמקדות באחוז אחד, זה כאן גם יותר מדי מצומצם. זאת אומרת, כדי לאזן בין הזכות לשוויון ובין הזכות לקניין, הסעיף הזה הוא מאוד חשוב והוא צריך להשאיר מרווח מסוים.

טוב, אז אני מסכים לקבל מה שאתה אומר, שעלות הביצוע, לא רוצה לכתוב על איזה אחוז.

הקשיים הטכניים הכרוכים בביצוע זה חשוב, עלות הביצוע, הכנסות בוודאי חשוב, הכנסות משדר הטלוויזיה ערוץ הטלוויזיה.

קיומם של מקורות מימון, זה שיקול במידת הפגיעה בקיום חלופות, כל השישה צריכים להיכנס.

בחו"ל מקובל אחוז אחד.

הורדנו אחוז אחד, אצלך באחוז וחצי יפטור אותו, אצלי אני לא יודע, נראה אולי חצי, רבע, אולי יפטור אותו מכל התוכניות, אינני יודע ממה, הוא יתחשב בעלות הביצוע. מה זה אחוז אחד? תשאל את הרגולטור, אם יבוא אליו ערוץ ויגיד לו שההוצאות שלו הם מעל אחוז, אם הוא יפטור אותו או לא. הוא יסתכל על מצבו הפיננסי, צריך להיות כאן גם מצבו הפיננסי של הערוץ, זה השיקול אולי עשרה אחוז, אבל אם הוא מיליונר ומכניס הרבה רווחים, אני אגיד לו אין ברירה, ואם הוא מתמוטט, קלאב מרקט, אז אולי באמת אחוז אחד מספיק כדי לבטל. מצבו הפיננסי הכלכלי, צריך להיכנס כאן, זה הדבר הראשון.

הורדנו חלופות?

הורדנו, ביקשת להוריד הורדנו, הורדנו חלופות. עד חמש - שש יורד.

עכשיו (ו) אומר ככה – עד שנת 2009 לא יכול להיות שמשהו חייבים היום לפי חוק החלת לחירש ולא יצטרכו לתת את זה. אנחנו לא מורידים מהמצב החוקי הקיים היום.

זה אי תחולה מנטל כבד מדי.

החלק השני, הוא שם רצפה לנטל כבד, הרצפה זה חוק הקלות - הסעיף בא ואומר מתי לא יחול סעיפים א' עד ד' לעניין נטל כבד.

לא מעניין אותי (א) עד (ד), מה שחייבים היום לפי חוק הקלות החירש, אי אפשר לקבל פטור, זה מה שהיום, אז אני אפטור אותך? על מה את מדברת.

מהחלק השני.

הסיפא זה חמשת הערוצים ושלושת הערוצים של החדשות. לפי 5(א).

לא , זה סיכמנו שזה מאה אחוז, חוץ מהתמוטטות כלכלית.

השאלה אם זה חל על חמשת הערוצים.

על חמשת הערוצים.

ערוצי הנישה –

צריך להיות במקום המשדר פה הערוץ, כי אחרת זה לא יתייחס – בערוץ החדשות, מורשת והערוץ הרוסי יהיה פטור?

לא פטור, פטור בהתחשב בכל הבעיות שלהם.

תחזור אחורה לסעיף (ה).

הוראות חוק זה לא יחולו על תשדיר פרסומת שאורכו אינו עולה על חמש דקות;

אדוני, זה סעיף מאוד חשוב, ולא ברור לי מי מחריגים פה מנטל כבד מדי ואומרים רק למצב של התמוטטות כלכלית. סעיף קטן (ו).

סעיף קטן (ו) אומר שכל הפטור הזה של נטל כבד מדי, לא יחולו על מי, אז הבנתי את העניין הזה לגבי חמשת הערוצים בכבלים, שהם יש להם – מאוד פופולריים ויש להניח שיש להם את היכולת לממן את הסיפור הזה, הם לא צריכים נטל כבד מדי, רק איזה שהוא פטור קיצוני של התמוטטות כלכלית.

נכון.

כאשר אנחנו מדברים על ערוצי נישה, או אני מבין שזה יחול-

אז אתה נתת פטור.

אז יחול הנטל הכבד מדי הרגיל, אתה אומר שסעיף 5 –

או.קי. , ומה עם הרשות השנייה? גם יחול נטל כבד מדי.

כן, בוודאי, זה אומר ש-10(ו) סעיף החל רק על חמשת הערוצים, לפי סעיף 5(א).

אחרי שיחולק בין ערוצים ייעודיים ללא ייעודיים.

כן, הייעודיים הורדנו, הייעודיים, כמו כולם.

החמישה, לא השמונה.

אני לא הבנתי, יש קטגוריה של ערוצים עצמאיים, שאז –

שאז יהיה נטל כבד מדי.

יש פטור היום.

עזבי, לך יש את הרצועה, מה את רוצה.

נטל בלתי סביר הוא על הערוץ ולא על המשדר.

החובה זה על המשדר.

אם מטילים על זה על ערוץ, אז תמיד הם יראו לך שזה נטל כבד מדי.

אם החובה היא על המשדר, ויש לו סמכות לקבוע – על כל הערוצים.

יבוא היום ערוץ שמונה יגיד תשמע, אנחנו לא עומדים, שיוכן פטור.

אז תכתבי את הכול, הפטור יינתן בהתחשב במצבו הפיננסי של המשדר, בהוצאות לגבי הערוץ, תכתוב את כל השיקולים וגמרנו. אז הכול צריך לבוא לשולחן.

את אומרת שסביב סעיף קטן (ו), זה צריך להתייחס לערוץ.

כל הפטורים חלים על המשרדים ולא על –

הפטורים על המשדרים, הפטורים זה על ערוצים או חלקיהם, בהתחשב במצב הפיננסי של הערוצים, של המשדרים, של הפלטפורמה, של כולם, כל המצב הפיננסי צריך לבוא אל השולחן, הוא צריך לשקול. הפטור הוא למשדר על ערוץ, או על חלקו. לא פטור כללי למשדר.

לכן בסעיף קטן (ז) זה צריך לא לחול על ערוץ שעלה לשידור, שלוש שנים מיום שעלה לשידור, ולא על משדר. מתייחסים לערוץ שלוש שנים מרגע –

יכול להיות שאני קיימת עשר שנים, אבל את הערוץ העליתי לפני שנה.

מה קורה בכל התהליך של סעיף קטן ב', של ההתייעצות, מה חורג מההחלטה לפטור, האם היא מתעכבת עד שזה מסתיים, כי אחרת אם מחייבים לשדר בתקופת ערעור כזה, זה יכול לקחת הרבה זמן, מה קורה במהלך כל הדיונים?

תבקשי צו מניעה, כל עוד שאין לך צו מניעה, צו זמני, איך זה נקרא אז את משדרת .המצב החוקי הוא המצב שאומרים לך, את הולכת לבית משפט, או אני הולך לבית משפט.

לא, לגוף המפקח.

לגוף המפקח, כל עוד שהגוף המפקח –

אם מישהו מחליט לערער.

אז הפטור בתוקף.

לא, הוא לא נתן פטור.

המצב החוקי הקיים, אלא אם כן מקבלים צו מניעה, מה השאלה פה?

מה שאתה אומר זה בוודאי נכון, היא רוצה איזה כלל מיוחד, כדי –

אין כללים מיוחדים אנחנו בקושי חיים על הכללים הקיימים. אני שואל מה זה הדיבוב, תזכיר לי.

בחוק המקורי, כמו שהוא התקיים עד לישיבה האחרונה, דיברנו על הכתוביות , עכשיו נוספה הגדרה לעניין דיבוב, בתחילת הישיבה והפרדת לצורך הדיון אמרת מבוגרים או ילדים אני מוכן לקבל, זאת אומרת על מסה. אנחנו לא רוצים תעשייה שהתחילה לפרוח פה, שהתחילה לדובב, אנחנו לא רוצים עכשיו לתמרץ אותה שהיא תפסיק לדובב ובעצם תעבור רק לכתוביות. לכן אני מציע שהנוסח המקורי של החוק.

לגבי ילדים מקובל, לגבי מבוגרים –

אני מדבר על ילדים.

רק ילדים.

אם תהיה פה נורמה של דיבוב למבוגרים, זה יעמוד בהוראות.

מה זה אומר בפועל, שלא יהיו –

לא, שהדיבוב פה יהיה לא לתוכניות לילדים, אלא למבוגרים.

בואו נסכם, לגבי מבוגרים לא דנים, מדובבים יש כתוביות. לגבי ילדים, קבענו חמישים אחוז, וחמישים אחוז שאדם לקוי שמיעה, צריך להרגיש טוב לצורך העניין.

איפה החמישים אחוז?

ערוצי הילדים קבענו חמישים אחוז שאדם, שאותו אדם מוגבל, מקבל. בחמישים אחוז, זה לא אכפת לי, אתה קובע מה החמישים אחוז, הרי קבענו את החמישים אחוז זה שלך, אתה קובע איזה תוכניות. אם אתה לא תסתפק במקור, לא יספיק לך במקור זה יכול להיות שאתה צריך כתוביות לחלק מהדיבור.

אתה צריך להגיד לחמישים אחוז מתוכניות הילדים, חלק מהם יכול להיות מדובבים. מה לא ברור פה? יורם מוקדי.

אתם הולכים לדפוק את הילדים הלא חרשים.

רגע אחד, מה את רוצה שיהיה פחות מחמישים אחוז?

שהגדרת דיבוב לא תחול כאן, זה לא חל - אתם הולכים להתקיף את כל הילדים בשביל זה.

בסדר, זה על תפחידו אותנו, זה ערוץ הילדים, בערוץ הילדים הזה יש ככה, יש תינוקות, חתולי והאוזניים זה מדובב, אחר כך יש –

יש אולפן הקיץ שזה עברית.

אולפן הקיץ עברית מוחצת, אחר כך יש סרט מדיסנילנד וכו'. אני אומר חמישים אחוז והוא קובע איזה חמישים אחוז. עכשיו יכול להיות שחמישים אחוז שלו, יהיה רק הסרט של דיסני אולפן הקיץ, וזה יהיה חמישים אחוז, יכול להיות ועוד כאן תוכנית פרפרים בבוקר, או שהוא יצטרך גם אחת מתוכניות הדיבוב, לא את כל הדיבוב, אבל חמישים – הדיבוב הם לא שומעים אותם, הם לא רואים אותם.

הוא רכש, איזה תמריץ חברתי תרבותי אתם עושים פה?

חמישים אחוז מתוכניות הילדים, כולל הכול, כולל רכש, כולל מקור, כולל תעודה, כולל מקור, כולל מה שאתה רוצה.

זה תמריץ שלילי להפקות המקור.

פשוט משהו שלא ידובב, אלא רק יתורגם, זה תמריץ שלילי חד משמעי.

אתה מוכן שוב את ערוץ הילדים, זה משמעותי.

אנחנו מדברים על חמישים אחוז מהתוכנית, בואו נאמר שמחר, נניח לצורך התיאוריה כל הערוץ מדובב, בואו נאמר מהבוקר עד הלילה, כל הערוץ מדובב, אז הם אומרים החרשים לא יקבלו שום דבר. אז אני אומר לך, אם כל הערוץ מדובב, אז חמישים אחוז בתוכניות הדיבוב, תהיינה עם כתוביות.

כן אבל במקום להסדיר סיטואציה תיאורטית שהיא לא רלוונטית, בוא נתייחס למציאות. במציאות מדובר על תוכניות רכש שקונים אותם, ברגע שקונים אותם, או שמדובבים אותם או שמתרגמים אותם.

זה בחירה של המפיק, זה עולה בסדרי גודל יותר לדובב מאשר לתרגם. במקרה הזה, זה פשוט חד משמעי תמריץ, במקום לעשות את הדיבוב –

מה את מציעה שיהיה פחות מחמישים אחוז? מה את מציעה? אז הדיבוב יהיה שמונים אחוזים, ורק עשרה אחוז? זה מה שמציעים? מה קורה לכם?

או שאתם רוצים לעבוד עלי או שאתם לא מבינים את העניין. אז אני אומר לך, ככל שתעשי יותר דיבוב, יהיה פחות לילדים חרשים, זה מה שאת אומרת לי, בגלל התמריץ לדיבוב. איזה חוצפה שאת מדברת ככה?

רכש או שמדובב או –

די, נקודה, חמישים אחוז כולל הכול, הם קובעים, הם צריכים להחליט על פי דיבוב, תחליט דיבוב, אם לא צריך דיבוב, תחליט לא דיבוב, אני לא מתערב בחמישים אחוז, אני קובע לפי הרייטינג ולפי החשיבות של התוכניות. אם הדיבוב הוא תוכנית חשובה מאוד, אז היא תהיה עם כתוביות.

ערוץ הילדים חמישים אחוז, מה קרה לכם, מוסרים לכם את מה שאנחנו צריכים לקבל שכל מכם, ואתם בהבנת הנקרא.

תוכניות מבוגרים נשאר כמו שזה, לגבי מבוגרים אתם לא מבקשים לשנות הגדרה.

אנחנו בסעיף 10(ט).

יש לי שאלה לגבי הדבר הזה, בעוד שלוש שנים יש אוליפיאדה, בביג'ין, מבחינת השעות זה בדיוק בלילה.

אנחנו לקראת שנייה שלישית, אז אני מבקש, מה אנחנו מדברים כאן? ה-6:00 עד 1:00, אנחנו הורדנו, אלא אם כן זה נכנס לגביע המדינה, מה אתה לא מבין את זה? או אולימפיאדה, אולימפיאדה קבענו, זה צריך להיות כל הוראה, הוא אומר 6:00 עד 1:00 פטרנו וחייבנו אולימפיאדה, ואם האולימפיאדה היא ב-1:00, או המונדיאל.

תוכניות ספורט תהיה רשימה מפורטת.

אדוני, אני לא מבין למה אנחנו צריכים לבדוק תוכניות המשודרות בין 1:00 ל-6:00 בבוקר, מאיפה הפטור הגורף הזה?

כך אני רוצה.

11(א) משדר טלוויזיה יעביר לפרסום בלוחות המשדרים המופצים על ידו לאמצעי תקשורת, בכל מדריך שידורים המתפרסם ברבים, מידע לגבי כל התוכניות המלווות בכתוביות ובתרגום לשפת הסימנים;

(ב) הגוף המפקח ימסור מדי שנה לנציבות דוח המפרט את הפעולות שננקטו לשם ביצוע הוראות חוק זו בידי משדרי הטלוויזיה הכפופים לגוף המפקח;

11א (א) הוראות סימן י"ד: תביעות שבחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, יחולו על הפרת חובות שלפי חוק זה, בשינויים המחויבים.

(ב) הוראות סעיף 19 לחוק השוויון יחולו לעניין ביצוע הוראות חוק זה, בשינויים המחויבים, ובלבד שבורם יוציא הנציב צו נגישות, יקיים התייעצות עם הגוף המפקח, לפי העניין.

(ג) הוראות פסקאות (ג) (ד) בסעיף 19מח לחוק השוויון והרואות סעיפים 19מה ו19מט לחוק השוויון, יחולו על הפרת חובות שלפי חוק זה, בשינויים המחויבים.

11ב לעניין חוק זה, דין המדינה כדין כל אדם.

11ג סמכויות לפי חוק זה אינן גורעות מסמכויות שהוענקו לקוף מפקח לפי חיקוק אחר.

מתי התחולה?

11ג סיימנו, ביצוע, אחראים על הביצוע, תקנות, חוק הקלות לחירש בטל משנת 2010, יתכן 2009.

מי בעד החוק לקריאה שנייה ושלישית?

תחילתו של החוק ינואר 2006.

תוכנית בשידור חי, אנחנו מגדירים את זה לרבות תוכנית שהפקתה הושלמה שתים עשרה שעות או פחות.

תודה רבה, הישיבה נעולה.






הישיבה ננעלה בשעה 19:20.