ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 18/07/2005

פרסום המלצות והצעות לפעולה למאבק באלימות מטעם המועצה הלאומית לשלום הילד

פרוטוקול

 
פרסום המלצות והצעות לפעולה למאבק באלימות מטעם המועצה הלאומית לשלום הילד

5
הוועדה לזכויות הילד
18.07.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 132
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, י"א בתמוז התשס"ה (18 ביולי 2005), שעה 12:00
סדר היום
פרסום המלצות והצעות לפעולה למאבק באלימות מטעם המועצה הלאומית
לשלום הילד.
נכחו
חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר
יעקב מרגי
גילה פינקלשטיין
מוזמנים
ד"ר יצחק קדמן - מנכ"ל, המועצה הלאומית לשלום הילד
ורד וינדמן - סגנית היועצת המשפטית, המועצה לשלום הילד
סוזי בן-ברוך - ראש מדור נוער, המשרד לבטחון פנים
קרן גלאון - לשכה משפטית, המשרד לבטחון פנים
דרורה טל - קצינת מבחן לנוער, משרד הרווחה
אלה אלגריסי - ממונה על מניעת אלימות וכישורי חיים, שפ"י, משרד החינוך, התרבות והספורט
טובה בן ארי - ממונה על זכויות בחינוך בנושא מעמד הילד,
משרד החינוך, התרבות והספורט
מירה שוויקי - מפקחת ומדריכה בתקשורת וקולנוע,
משרד החינוך, התרבות והספורט
גיא דוד כהן - ועד הורים ארצי
שרון הורנשטיין - "משמר החינוך"
אורן יהי-שלום - מנכ"ל, "משמר החינוך"
עפרה דונסקי - משנה למנכ"ל, הסתדרות המורים
שי ביאליק - מועצת התלמידים הארצית
ניר קטררו - מועצת התלמידים הארצית
אורן חגי - מועצת התלמידים הארצית
יעל חייט - החברה למתנ"סים
שולה אגמי - יועצת מרכז השלטון המקומי
רינה יצחקי - דוברת הועד הישראלי, יוניסף
יעל - חברה למתנ"סים
מנהלת הוועדה
רחל סעדה


רשמה: אתי בן שמחון


פרסום המלצות והצעות לפעולה למאבק באלימות מטעם המועצה הלאומית לשלום הילד
היו"ר רן כהן
שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנחנו עוסקים היום בנושא של המלצות והצעות לפעולה למאבק באלימות שמוצע על ידי המועצה הלאומית לשלום הילד. מאחר ועיינתי כבר בתכנית הזאת, אני מודה לד"ר קדמן ולמועצה הלאומית לשלום הילד על הכנת המסמך, פשוט נפלא אני חושב. אנחנו מנצלים את ההזדמנות הזאת לבקש מד"ר קדמן וחבריו להציג את התכנית, על פי הדרך שבה אתה תבחר לעשות את זה. אני אקיים חילופי דברים על התכנית הזאת, או ההצעה הזאת.

נדמה לי שההתמודדות עם הנושא של האלימות בחברה הישראלית, הוא נושא שבמפורש נוגע לוועדה הזאת, כיוון שהילדים בכל זווית הם כמעט קורבנות ראשונים, גם כשהם אלימים כלפי ילדים אחרים, הם קורבנות של התופעה החברתית הכוללת. גם במסמך הזה מצויין למשל מה חלקה של המדיניות הכלכלית האנטי חברתית ביצירת האלימות הזאת, או בדחף לאלימות. נדמה לי שהדברים די ברורים, לכן אנחנו נשתדל בתום הדיון הזה לחתור לכך שייעשה שימוש מיטבי בהצעות הללו, כדי שהחברה הישראלית תוכל להתמודד עם האלימות בצורה האפשרית והטובה ביותר.

ד"ר קדמן בבקשה.
יצחק קדמן
תודה רבה חבר הכנסת רן כהן. אקדים בכמה מלים, ואז אבקש להקריא לכם את הדברים במצגת קצרה שעשינו. אני רוצה להתחיל בכמה דברי פתיחה ולומר שעבדנו מאוד קשה על הכנת המסמך הזה, הוא לא מסמך שנולד אצלנו בין יום, הוא מתבשל אצלנו כבר הרבה מאוד זמן.

אני רוצה לומר מה אין במסמך הזה לכל אלה שהתאכזבו. אין במסמך הזה פתרונות קסם. אני יודע שיש כאלה שמבטיחים היום פתרונות קסם, ויש להם כל מיני תרסיסים שעל חלקם כתוב 'ג'וליאני' ודברים אחרים. רק נייבא את התרסיס הזה ונתיז אותו וכל הבעיות תיפתרנה. אין לנו פתרונות קסם. אין לנו גם פתרונות מיידיים. גם פה יש הרבה מאוד מפזרי אשליות שיודעים בדיוק שאם יעשו את מה שהם מציעים, מחר בבוקר האלימות נעלמת. אין דבר כזה, האלימות היא תופעה מאוד קשה, מאוד מורכבת. היא לא תיעלם, ודאי לא מאליה, ודאי לא בזבנג וגמרנו.

מה שעוד אין בתכנית הזאת, זה פתרונות חינם. אני יודע שיש לא מעט אנשים ובהם לצערי גם שרים וחברי ועדת השרים לענייני אלימות, שביקשו להכין תכנית שלא עולה כסף. מי שאומר שאפשר להתמודד עם האלימות בלי להשקיע משאבים טועה ומטעה. יש כל מיני פטנטים להציע הצעות שלא עולות כסף. אם התלמידים יקומו בבית ספר בבוקר, ואין לי שום דבר נגד כבוד למורה, יש אנשים שאומרים שזה יפתור את בעיית האלימות, זה לא עולה כסף.

גם פתרונות אחרים שלא עולים כסף כך הם ייראו. אגב, זה לא מקרי שיש הקבלה מסויימת למה שקרה בנושא תאונות דרכים. במשך שנים ניסו אצלנו להיאבק בנושא התאונות עם כל מיני פתרונות שלא עולים כסף. אז העלו את המהירות, הורידו את המהירות, התאונות לא השתנו. עכשיו מישהו קיבל שכל, והכין תכנית שעולה הרבה מאוד כסף. זה שמפילים את זה עלינו על האזרחים זה סיפור אחר, אבל היא תכנית שעולה הרבה מאוד כסף, כי הגיעו למסקנה שאי אפשר לפתור בעיות קשות בלי שזה עולה כסף.

אני הייתי אישית חבר בוועדה שאורה נמיר מינתה, כאשר היתה שרת העבודה והרווחה. הוועדה שבראשה עמד פרופסור דן שניט, היא ביקשה שנכין מהפכה בנושא הטיפול בילדים בסיכון. עבדנו מאוד קשה, בשלב מסויים כל העבודה של הוועדה נעצרה, הגיע היושב ראש ואמר לנו, קיבלתי הוראה, מגבלה חדשה להגיש המלצות, רק כאלה שלא כרוכות בתקציב. אז בצורה כזאת אי אפשר להגיע לשום דבר.

מה עוד אין בתכנית שלנו, אין בתכנית שלנו התלהמות.
היו"ר רן כהן
אני לא רוצה להפריע לך, אבל שלא ישתמע מהדברים כאילו יש פה דברים שכרוכים רק בכסף. יש פה גם הרבה דברים שהם משולבים.
יצחק קדמן
לא, יש הרבה מאוד דברים שהם לא כרוכים. אבל מי שאומר שאפשר להיאבק באלימות בלי להשקיע משאבים רציניים טועה ומטעה. היו לי מספר שיחות לאחרונה עם השר לביטחון פנים, אני אומר לכם שלפחות בחלק מהדברים הוא חושב שאפשר לעשות תכניות בלי להשקיע כסף, לא כולל תוספת שוטרים. בזה הוא חושב שכן צריך מטבע הדברים, ואני בעד לשפר את יכולתה של המשטרה להיאבק באלימות. אבל אי אפשר לחשוב בדברים אחרים, לא בחינוך, לא ברווחה, ולא בדברים אחרים שאפשר להתאים תכניות בלי להשקיע משאבים, זה בלוף.

דבר נוסף שאין בתכנית הזאת, זה התלהמות. חלק מהדברים שאני שומע לאחרונה, שיח מאוד אלים שאנחנו רוצים להתמודד עם בעיית האלימות. אפשר להגיד שאני נתפס לסמנטיקה, אבל אני לא אוהב לשמוע שמישהו אומר, אנחנו נמגר עד היסוד את האלימות. או, צריך להרוג אותם כשהם קטנים. או, אנחנו נילחם מלחמת חורמה, יש לנו מספיק מלחמות. לכן גם החוברת שלנו קרוייה התמודדות עם אלימות. זה היה גם השם של הכנס שהיה באילת שרבים מכם היום. עם האלימות צריך להתמודד. בוא נעזוב את ההתלהמות, היא לא רק עניין של סמנטיקה. יש הרבה מאוד אנשים שבהזדמנות הזאת נאבקים באלימות אולי מתוך כוונות טובות, רוצים לוותר גם על זכויות יסוד של בני אדם, בין אם מדובר במבוגרים, ובין אם מדובר בילדים. אני קורא כל מיני הצעות, לא חשוב כרגע שהן מגיעות מהציבור הרחב, אבל הן מחלחלות. דברים מפחידים כמו להחזיר את עונש המוות, כמו להוריד את גיל האחריות הפלילית לגיל חמש. כל מיני דברים שנזרקים בחלל האוויר, אתם מגחכים אותי, אבל מה שנזרק ככותרת בעיתון, הופך להיות מחר בבוקר הצעת חוק, וכבר ראינו. פגשתי חבר כנסת שאני דווקא בדרך כלל מעריך, שאמר לי שהוא מתכוון להגיש הצעת חוק על איסור נשיאת סכין במקומות מסויימים כמו בתי ספר. לקחתי אותו מהר הצידה ולחשתי לו באוזן, שיש כבר חוק כזה. לא צריך להגיש הצעת חוק, יש כבר חוק כזה. אבל הרצון לעשות משהו, ואני מבין את זה, יש איזו תחושה שצריך לעשות משהו, דוחף לפעמים.

בעניין הזה אני שמח לצטט את הרמטכ"ל החדש שאמר בעניין אחר לגמרי, ואני מציע לאמץ את המוטו שלו, התלהמות זאת לא תכנית עבודה. אני מסכים לחלוטין גם בעניין הזה.

עוד דבר שאין בתכנית שלו, אין בתכנית שלו פתרונות חד-מימדיים. יושבת פה סגן ניצב סוזי בן-ברוך, שיכולה להסביר לכם את זה יותר טוב ממני. מי שמנסה להתייחס לבעיה מורכבת רק דרך העיניים של משרד כזה או אחר, ארגון כזה או אחר, בלי לראות את הדברים בראייה משולבת בין-ארגונית, רב-מימדית, רב-תחומית, ייכשל. אז אני שמח שהיה היום דיון בוועדת החינוך על הנושא של אלימות בחינוך, אבל אי אפשר לנתק את האלימות בחינוך מהנושא של אלימות בתקשורת, מהנושא החברתי, מהנושא של ילד שהוא בעצמו קורבן לאלימות, ואחר כך מוציא את האלימות בבית ספר. אי אפשר לטפל מקטעים מקטעים.

ולכן אנחנו נעלה את תחילתה של המצגת שמתייחסת למבוא שחלק גדול מהדברים אמרתי פה.

אני רוצה לומר משפט אחד, ואז נעבור בזריזות על ההצעות עצמן ועל המצגת שלנו.

אילו היה נוחת כאן חייזר והיה קורא עיתונים בשבועיים האחרונים, אגב, אני לא יודע אם שמתם לב, מי שקורא עיתונים בשבוע האחרון, אז בעיית האלימות כבר נפתרה, זה כבר לא בכותרות. שבוע, שבועיים זה היה בטופ, ואז באו נושאים אחרים וכבר אין אלימות. אני לא מציע לאף אחד להתרשם שכל הארץ מוצפת באלימות ואין דברים אחרים, אני מציע לאף אחד לא לשגות באשליות על פי קריאת עיתונים, שהאלימות כבר עברה מן העולם. היא קיימת, למרות שהתקשורת מטבע הדברים עוסקת כרגע בדברים חדשים אחרים, בזה כבר עסקנו, עשינו וי.
היו"ר רן כהן
גם האחרים זה אלימות.
יצחק קדמן
נכון. אבל בעניין הזה אני רוצה לומר עוד משהו שחשוב לי להדגיש אותו, ואני מקווה שיהיו לי הרבה מאוד שותפים לעניין. התחלתי לומר שבשבועות האחרונים כשהאלימות היתה הנושא המרכזי, אם היה נוחת פה חייזר והיה קורא את הכותרות של העיתונים, היה משוכנע שיש כמעט רק קבוצה אחת שבה מרוכזת כל האלימות במדינת ישראל, וזה ילדים ובני נוער. עד כדי כך אנסו את העניין, גם היום אבל במיוחד לפני שבועיים שלושה, הייתי קורא כותרות והיה כתוב כך: נעצר נער בן 24 בחשד שתקף... יש לי את הכותרת. מאחר ורק ילדים ובני נוער הם אלימים, אז גם עם בן 24 עשו כותרות.

אחד מהקריינים היותר מפורסמים של ישראל זה 30-40 שנה - באחת ממהדורות החדשות סופר על קטטה נוראית ליד מועדון לילה, שכל מי שעסק בנושא הזה מותקפים ומתקיפים היו כולם בני 23 ומעלה, ואת הידיעה הוא סיים באנחה כבדה ואמר, מה יהיה עם הילדים האלה.
היו"ר רן כהן
יש איזשהו דחף פרברטי של החברה הישראלית לייחס את האלימות לילדים.
יצחק קדמן
אני לא מכחיש ולא מתעלם, ולא מציע להתעלם שיש בעיית אלימות בקרב ילדים ובני נוער. אבל אסור בשום אופן למקד גם את כל הזרקורים, וגם את כל הפתרונות אך ורק בילדים ובני נוער. גם משום שהאלימות קשה ביותר, וגם רוב האלימות נעשית בכל זאת על ידי מבוגרים. תקראו את הכותרות שהיו בשבוע שעבר, נדמה לי השבוע אפילו, על חיסולים בעולם התחתון. אם שכחנו כבר שהם קיימים, אם אין שם ילדים מעורבים, אלא אם כן זה ילד שניסו לחסל אותו, ובהזדמנות זו הטמינו מטען חבלה במכונית של האבא והרגו את הילד. לכן הייתי מציע שנזכור שהאלימות קיימת בקרב מבוגרים, היא קיימת גם בקרב ילדים. צריך גם לזכור, ובזה אסיים את ההקדמה שלי. מי שחושב שאפשר להטיף לילדים לא להיות אלימים, אבל להמשיך להציג להם מודלים אלימים של עולם המבוגרים זה לא יילך בהטפות, זה לא יילך, כאשר אנחנו נמשיך למכור לילדים משחקי מחשב אלימים, ונמשיך להציג פרסומות פרברטיות לחלוטין. מי שראה את הפרסומת האחרונה של טיטולים, שבה חושפים מעיל, וזה מה שיש לנו בראש על תינוקות כבר מהגיל הזה. ואחר כך אנחנו קוראים כותרות בעיתון על אונס, שהשתתפו בו כמבצעים ילדים בני תשע, מאיפה יש להם את הרעיונות. או שצריך למכור מכשיר טלפון נייד רק על ידי זה שזורקים עיתון על ראש של ילד ואופניים ומפילים אותו. ואחר כך אנחנו נגיד לילדים שלנו – אלימות זה דבר רע. איזה מסרים אנחנו משדרים לילדים כל הזמן, אם אנחנו המבוגרים לא נפסיק לשדר לילדים מסרים אלימים, גם אם נעשה אלף שיעורי מחנך בבית ספר זה לא יעזור, הילדים לא טיפשים. הם לומדים מהמודלים שניצבים מול עיניהם. זה לא יעזור לאף אבא להגיד לילד אסור ללכלך את רשות הרבים, אם הוא אומר את זה ותוך כדי כך מרוקן מאפרה החוצה.

אני רוצה לסיים בקריאת קטע שהופיע דווקא מצד מי שהתפרסם לאחרונה בדברים אחרים – הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתח תקווה. כתב על פרשת השבוע פרשת בלק על קללותיו של בלעם שהפכו לברכה. הוא כתב כך: יסוד זה למדנו הרבה מחינוך ילדים, ושם התגלה כי בשעה שהופעל כוח לא במקומו, לא רק כוח פיזי, כי אם קביעת גבולות מוגזמת ודיכוי חירותו ובחירתו של הילד, מצאנו עצמנו פעמים רבות זוכים בתוצאה הפוכה במרד ובבעיטה. הוא מסיים ואומר, לא על דרך הקללה תפארתנו אלא על דרך הברכה. זה מה שניסינו לעשות במסמך שעכשיו נעבור עליו במצגת קצרה, לנסות להביא את האור כדי לגרש את האלימות, במקום לגרש אותה עם מקלות וצעקות, מפני שחושך לא מגרשים עם מקלות.

ההמלצות שלנו מתייחסות למספר רב של תחומים, אתחיל ואעשה זאת מאוד בקצרה בתחום החינוך שהוא כמובן אחד מאבני היסוד שלנו. כללנו המלצה של הרחבה מיידית של מפעל ההזנה. לא אתעכב על כל דבר. אני מוכרח לספר לכם בנקודה זאת סיפור שסיפרה לי מנהלת בית ספר בלוד. היא סיפרה שהתחיל לפעול מפעל ההזנה אצלה בבית הספר. כולכם יודעים מי זאת העיר לוד, ועם איזה בעיות היא מתמודדת. היא סיפרה שבגלל בעיות תקציב, מפעל ההזנה בבית הספר פועל רק בחלק מימי השבוע. היא אמרה שקרה נס, בימים שפועל מפעל ההזנה אף ילד לא נעדר מבית ספר. היו לה בעיות של העדרויות בלי סוף, וניסתה לברר למה. ואז הסתבר שבהתחלה האחים הגדולים ניסו לקחת מנות שקיבלו כהזנה לאחים שנשארו בבית באותו יום שלא הגיעו. אבל משרד הבריאות התערב ואמר שזה מסוכן מפני שאי אפשר להבטיח את איכות המזון, הוא יכול להתקלקל, ולכן אסרו להוציא מנות. מהרגע שאסרו להוציא מנות, ילדים שקודם אמרו שהם חולים, שקודם הביאו פתק מההורים, ביום של ההזנה כל הילדים היו בבית הספר. אבל היא סיפרה יותר מזה, הכנסת מפעל ההזנה הורידה את מפלס האלימות בבית ספר. ושאלתי למה אין הזנה כל השבוע, אמרו שקיבלו תקציב מוגבל. אגב, מפעל ההזנה לא פועל באשכול התחתון של היישובים בישראל, הוא לא פועל. אתם יודעים למה? מפני שחלק מהתכנית היה חובת השתתפות של הרשות המקומית, ובמקומות האלה הרשויות המקומיות לא יכלו לעמוד גם בחלק שלהן. אז במקומות הכי קשים במדינת ישראל אין מפעל הזנה.

אני אומר שוב, המלצות בתחום החינוך – הזנה, שיפור תנאים פיזיים בבתי ספר. יש קשר בין אקלים בית הספר לאיך בית הספר נראה. חלק מבתי הספר שלנו - אם היינו נדרשים לעבוד במקום כזה, פה אני מדבר גם על הזכויות של המורים, לא רק של התלמידים. אנחנו לא היינו מסכימים לעבוד במקום כזה. אנחנו לא מוכנים לעבוד במשרד שאין מיזוג או אין מאוורר לפחות. אבל את הילדים שלנו ואת המורים שלנו, אני מוסיף לכבודה של עופרה, אנחנו שולחים לעבוד במקומות כאלה בחום הכי נורא. ומי שאומר שלתנאי אקלים ולתנאים פיזיים אין קשר לאלימות לא יודע על מה שהוא מדבר.

הקטנת מספר התלמידים בכיתה. לצערי ועדת דוברת התעלמה מהנושא הזה התעלמות מוחלטת, לא מוחלטת--
עפרה דונסקי
היא התחילה ואמרו שזה הרבה כסף.
יצחק קדמן
--היא הזכירה את זה אבל נמנעה מלהמליץ אפילו על תכנית מדורגת. מספר התלמידים בכיתה הוא בלתי אפשרי.
דבורה איציק
אני מוכרחה לומר שגם ועדת השרים עכשיו לא הציעה - - -
יצחק קדמן
כי זה עולה כסף. לפחות לטווח הארוך אני חושב שאנחנו צריכים לפעול. מספר התלמידים הגדול בכיתה, לא רק יוצר צפיפות ובהרבה מאוד מקרים גם גירוי לאלימות, אלא הוא יוצר ניכור. להכיר כל תלמיד, לשוחח עם כל תלמיד אי אפשר בכיתות, זה לא הולך.

את שתי ההמלצות הבאות אני מציע לקרוא יחד. שי ביאליק, למי שלא מכיר, יושבת הראש החדשה של מועצת התלמידים, לימדה אותי לא לדבר במושג ענישה אלא תגובה חינוכית. אז אכניס את המושג ענישה בתגובה חינוכית הולמת. שתי ההמלצות האחרונות בשקף הזה עוסקות בעניין הזה של צורות הענישה 'תגובה חינוכית'.

חלק מהדברים הכי פופולריים היום זה הרחקה לצמיתות מבית ספר. ילד אלים, אומרים לא בבית ספרנו. אז אני מבין את המצוקה של בית ספר, אבל אם אנחנו לא מטפלים באלימות ורק שולחים את האלימות למקום אחר, אני רוצה להזכיר שחלק ממקרי האלימות הכי קשים כולל מעשי רצח שאירעו בשנה האחרונה, בוצעו על ידי קטינים שנשרו או הונשרו מבית ספר, אבל לא היו במסגרת חינוכית. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הכל כדי לא להשתמש בפתרון של הרחקה לצמיתות מבית ספר, היא מעבירה את התלמיד האלים לרחוב ללא כל טיפול. האם זה אומר שאנחנו צריכים להבליג על כל התנהגות לא ראוייה של תלמיד, התשובה חד-משמעית לא. במקום שהילד יהיה פחות שעות או בכלל לא בבית ספר, אני רוצה שהוא יהיה יותר שעות. במקום לתת לו עונשים שהוא בכלל לא מבין מה הקשר בין מה שהוא עשה לעונש, אני רוצה שתלמיד שפגע בתלמיד אחר יילך שבועיים יום יום לבית לוינשטיין ויראה תוצאות, ויעזור בינתיים לאנשים שנפגעו באלימות וששוכבים שם משותקים. שיעשה כבר משהו מועיל אם אנחנו רוצים תגובה חינוכית. גם בעניין הזה יכול להיות שזה יעלה כסף, כי צריך שיהיה לו מלווה. אבל בואו נעשה דברים חיוביים, ואני בטוח שהסתדרות המורים תסכים לכיוון הזה של ענישה או תגובה חינוכית הולמת שאפשר ללמוד ממנה, שמטילה עליך מטלות חברתיות, שמטילה עליך לתקן את מה שקלקלת במקום להרחיק.

שמעתי הרבה שמנסים לחקות את אנגליה, ולאנגליה יש כל מיני הצעות כמו עוצר לילה לגבי בני נוער וכדומה. אבל בין היתר מה שלא מנסים לחקות אצלנו זה החלטה של טוני בלייר להשקיע 480 מיליון פאונד, על מנת לפתח מסגרות לתלמידים גם אחרי שעות הלימודים שהן אצלם ארוכות הרבה יותר משלנו, לפתח מסגרות שיהיה לנוער איפה להיות. הדברים חשובים במיוחד עכשיו בתקופת הקיץ. עכשיו כל הזמן מזעיקים את השוטרים שכנים שלא יכולים לישון. הם צודקים, מתחת לחלון מתגודדת קבוצה ועושה להם רעש, מה הם אשמים שעכשיו החופש הגדול. אז אפשר לשלוח שוטר ולקנוס ב-350 שקל, אני לא יודע מה התעריף היום, את הנערים שדיברו זאת גם דרך. אבל אפשר לעשות דרך אחרת שכבר הוכיחה את עצמה, בואו נעשה קייטנות לילה. בואו ניתן להם מקום אחר להתאסף בו מאשר בקרן הרחוב על הברזלים תוך הפרעה לשכנים ולעוברי אורח. אגב, למדתי בקיץ שעבר, שבמקומות שנפתחו קייטנות לילה, ירדה רמת הפשיעה, זה התלונות נגד בני נוער, באופן דרמטי. הדברים קשורים גם לניסיונות ליישם עכשיו את ועדת דברת בצורה פרטיזנית בחלק מהמקומות. אני עוד לא קיבלתי תשובה, ואני מוטרד מזה שועדת דוברת לא נתנה תשובה, מה יקרה עם תלמידים ביום שישי. אם ביום שישי לא יהיו לימודים – איך אמר לי ראש עיריית ירושלים, מה הבעיה, הם יילכו למוזיאונים ביום שישי. שאלתי אותו שאלה אחת פשוטה, אתה תסיע אותם? הכניסה תהיה חינם? הוא אמר התשובה לשתי השאלות היא לא.
יעקב מרגי
יש עוד שאלה, בלוד אין מוזיאונים.
יצחק קדמן
בסדר, הוא דיבר על ירושלים, הוא לא אחראי על לוד. אבל בירושלים הם לא יילכו למוזיאונים. אני לא אתפלא, ודאי שסנ"צ בן-ברוך תעשה על זה מעקב, אם במקומות שבהם אין לימודים ביום שישי, אנחנו נראה שביום שישי למשטרה יש יותר תעסוקה. לא הייתי מציע לתת למשטרה יותר תעסוקה. צריך לזכור גם שמערכות החינוך, הן המערכות שהרבה פעמים רואות את הילד הרבה יותר מאשר כל גורם אחר, יותר מאשר רווחה, יותר מאשר גורמים אחרים. לפעמים יותר מאשר המשפחה, אם סופרים את שעות העירות, לא את שעות השינה. ולכן בית-ספר הוא הרבה יותר מאשר מוסד להעברת ידע. ולכן אנחנו מוכרחים בבית ספר יועצים, ומוכרחים בבית ספר פסיכולוגים. תבדקו את דו"ח מבקר המדינה על פסיכולוגים בבית הספר, תראו מה מצב האיוש של הפסיכולוגים בבתי ספר.

הוספנו גם את אחיות בריאות הציבור, תשאלו מה הקשר. אז היה פה נציג באחת הישיבות של אחת הועדות בכנסת, נציג של ארגון ההורים. הוא סיפר על מספר בדיקות הראייה שירדו דרמטית כתוצאה מזה שיש פחות אחיות בריאות הציבור בבית ספר. מה עושה ילד שלא רואה טוב, הוא מתחיל להפריע. מה עושים לילד מפריע, אומרים לו תלך למנהל. מה עושה ילד שיושב ליד החדר של המנהל, מתחיל להתגרות בילדים אחרים. ולכן כן, יש קשר. ופה הנושא הקריטי, הוא נושא שאצלנו לא מרבים לדבר עליו, וזה נושא המניעה. תבדוק בזמן, תאתר בזמן, תתן טיפול, אל תעניש אחר כך, או לא תיאלץ להעניש אחר כך, על ילד כזה שבגלל סיבות של ראייה ושמיעה שלא אובחנו הפך להיות ילד מפריע.

אני מוכרח לומר עוד מלה אחת, ובזה נסיים את פרק החינוך, על הנושא של איבחון ושילוב. במשרד החינוך היה רעיון מצויין, לאפשר לילדים עם צרכים מיוחדים, עם בעיות כאלה ואחרות, לא ללמוד במסגרות נפרדות של החינוך המיוחד, אלא במסגרת החינוך הרגיל. יש בזה תועלות רבות מאוד. אלא שאי אפשר לשלב ילד עם צרכים מיוחדים בבית ספר רגיל ללא סיוע אינטנסיבי. ולצערי ביותר מדי מקומות, וחלקם אני מכיר אישית, זה מה שקרה. אתה לא יכול לשלוח ילד עם הפרעות קשב וריכוז קשות ביותר, ולתת לו סייעת רק לעשר שעות בשבוע. לא לומדים עשר שעות בשבוע, אפילו אחרי הקיצוצים. אז מה יקרה ביתר השעות? הילד הזה יתחיל להסתובב בכיתה, הוא יהרוס את המורה, הוא יהרוס את הכיתה. אחר כך יתחילו להעניש אותו כי הרי הוא מפריע, אז יהרוס גם את עצמו. אם רוצים שילוב, ושילוב הוא דבר בהחלט מבורך, הוא מותנה בסיוע אינטנסיבי. אותו דבר אני חייב לומר בנושא האיבחון המוקדם. יש ילדים אלימים, לא כולם, אבל יש ילדים אלימים בגלל בעיות של הפרעות כאלה או אחרות, זה יכול להיות הפרעה נוירולוגית, זה יכול להיות הפרעה מהפרעות שונות. אם לא עושים איבחון מוקדם, יש לנו עוד ילדים אלימים ולא יעזור שהילדים האלה ילבשו תלבושת אחידה, זה לא יעשה אותם פחות אלימים. אז היושב ראש יודע, בשולחן הזה ישבנו לא מזמן ושמענו שמשרד הבריאות ומשרד החינוך מתווכחים על סכום של פחות ממיליון שקל לשנה מי יממן את האיבחונים של ילדים לפני הכניסה שלהם לגן חובה או לכיתה א'. ילדים שיש פוטנציאל שצריך לאבחן אותם. המכון של התפתחות הילד של משרד הבריאות מוכן לעשות את האיבחון. הוא טוען, האיבחון עבור ועדת השמה, ולכן משרד החינוך צריך לממן. משרד החינוך אומר, לא, המכון להתפתחות הילד של משרד הבריאות, הם בלאו הכי עושים איבחונים, שיעשו את האיבחון על חשבונם.

אני לא נכנס לשאלה מי צודק בוויכוח הזה, אני אגיד לכם מי מפסיד בוויכוח הזה. הילדים מפסידים בוויכוח הזה, הילד לא מאובחן, הוא לא מקבל. הוא נכנס לגן מתחיל לנשוך ילדים אחרים. יש לנו עוד סטטיסטיקות על אלימות בדבר שהיינו יכולים לפתור אותו. זה עולה כסף, כן. כמה כסף, כסף קטן תאמינו לי. המכון להתפתחות הילד מחייב בערך בין 700-1,000 שקלים פר איבחון. ואם יש 1,000 ילדים כאלה, זה מיליון שקל בשנה. מי שיגיד, גם קיצוניי משרד האוצר, שאין למדינת ישראל מיליון שקל בשנה, שיקום.
היו"ר רן כהן
אני כבר פניתי בעניין הזה לשרת החינוך ודרשתי שהיא תקבל על עצמה את המימון של האיבחונים הללו.
יצחק קדמן
אני מוכרח להתייחס לשני דברים שמופיעים פה, זה הנושא של למידה מהצלחות. יש איזו נטייה, כל פעם שעולה בעיה אנחנו מוכרחים להמציא את הגלגל מחדש, כולל ועדות חדשות. אגב, היו שש ועדות בשנים האחרונות שדנו בנושא האלימות. ועדת וילנאי, ועדת בן-שלום, ועדת בני טמקין. אתם יודעים איזה כרכים עסקו בנושא הזה. גומרים שם על המדף, יש בעיה חדשה של אלימות שהיא לא חדשה, בואו נקים עוד ועדה, למה? יש בלי סוף המלצות וכרכים, אבל יש יותר מזה, יש גם הצלחות. תשאלו את סנ"צ בן-ברוך על פרוייקט אסא. תשאלו בתי ספר שניסו מודלים שונים, אני מכיר הרבה בתי ספר, עשו עבודה נפלאה, הורידו את האלימות. לא תאמינו, יש הצלחות בשטח. לא צריך כל פעם להמציא גלגל חדש. למה לא לומדים מהמקומות שבהם יש הצלחות, זה נכון לעניין הזה, זה נכון גם לעניינים אחרים.

מלה אחת על התלמידים ועל ההורים. יושבת פה נציגה של מועצת התלמידים, היושבת ראש החדשה, כבר ציינתי. היתה לה ולי הזדמנות לשמוע מפקח גימלאי של משרד החינוך ד"ר יחיאל שרמן, התרגשתי כמו שכבר מזמן לא התרגשתי. לשמוע איש חינוך מדבר כך. אחד הדברים שהוא אמר, בתכניות שהוא הצליח להוריד אלימות מבתי ספר שהיו בפיקוחו, היה עניין מפתח של שיתוף התלמידים. צריך להפוך את הילדים בבית ספר לא כחלק מהבעיה אלא כחלק מהפתרון. צריך להפוך אותם לאחראים, זה משפיע גם על האלימים ביותר אם אתה נותן להם אחריות. צריך להיות יותר שיתוף תלמידים בתכניות הללו. אגב, דיברתי עם מנכ"לית משרד החינוך גם בנושא תלבושת אחידה. היא שאלה את דעתי האם לכפות בשנה הבאה על כל בתי הספר תלבושת אחידה. אני מאוד בעד תלבושת אחידה, לא כדי להוריד אלימות, אלא כחלק מהתמודדות שלנו עם פערים גוברים והולכים בחברה הישראלית. אמרתי לה לא בכוח, לא בכפייה. הסתבר ש-50% מבתי הספר בלי כפייה כבר עברו לתלבושת אחידה. אמרתי לה לכי, לא את בעצמך, עם כל המערכת שלך עם התלמידים, עם המורים עם ההורים. תלכו במהלך, שתהיה לכם טיפה הסכמה. זה יחזיק מעמד, לא בכפייה.

מרבים לדבר על חיזוק הסמכות ההורית. אני מציע לדבר פחות על הסמכות ויותר על חיזוק ההורות. ההורות היום בהרבה מאוד מקרים במדינת ישראל היא הורות נעדרת. אנחנו מוכרחים לחזק את ההורות ואת האחריות ההורית. לא סמכות, שלא יחשוב הורה שאם אני אגיד לילד שלי קפוץ לדום אז אני הורה טוב, זו לא השיטה. ודאי שהורה צריך לשים גבולות, ודאי שהורה צריך ללמד ילד בין טוב לרע. ודאי שהורה טוב לא נותן לילד כרטיס אשראי ואומר, יאללה תעשה מה בראש שלך ואני הורה נהדר כי לא הגבלתי אותו בחשבון.

ההורות היום צריכה חיזוק, היא הורות נעדרת, ואנחנו צריכים שהורה יהיה נוכח. אנחנו לא יכולים להסתמך על זה שלחלק מההורים יש אליבי חדש. אומר, נכון שאני לא משקיע זמן בילדים, אבל הזמן שאני כן איתם הוא זמן איכות, זה האליבי החדש. אין זמן איכות בעשר דקות, זה לא הולך כך. זמן איכות זה להיות זמין לילד שלך כל הזמן, להיות נגיש, להיות שם. להיות בתקשורת פתוחה, שהילד שלך ירגיש שיש לו לאן לפנות. אגב, היתה הצגה נהדרת של הקאמרי, שנקראת 'ילדים רעים'. ממחישה איך הופכים להיות ילדים רעים, ולכן הקשר של זה גם לנושא האלימות. הנושא של ניכור הוא אחד המרכיבים העיקריים בתחושה של ילד לחפש דרך לאלימות. ולא אני אמרתי שאלימות באה מהשורש א.ל.ם. כשאין לך עם מי לדבר, אתה מוצא דרך שישימו לב אליך.

מי שחושב שאנחנו עוסקים רק בחינוך טועה. החינוך היא מערכת מאוד חשובה, אנחנו עוסקים גם ברווחה. אתם יכולים לראות את הדברים שמופיעים פה, אני לא אתעכב על רוב הדברים. אגב, המלצה ראשונה ודאי המלצה שהאוצר לא יאהב אותה. אבל לא יעזור שום דבר, אמר בצדק יושב ראש הוועדה בתחילת דבריו. מי שלא רואה את הקשר בין תחולת העוני המתרחבת, ובעיקר בין הגידול העצום בפערים, לא יודע מה הוא מדבר. אתם יודעים שבבאר שבע משוטטים ילדים לקבץ נדבות בצמתים, יהודים. סליחה שאני אומר את המלה יהודים, היינו רגילים לילדים ערבים ופלסטינים בצפון. עכשיו הילדים היהודים למדו לקבץ נדבות בצמתים. כולנו הספקנו לשכוח את הסיפור של הבנות שתמורת כסף ושווה כסף מכרו את גופן בערד ובמקומות אחרים. מי שלא רואה את הקשר בין מדיניות כלכלית חברתית של הגדלת פערים והגדלת עוני, שוב, אני צריך להסתמך על המשטרה בגידול בעבירות רכוש, כולל עבירות רכוש על דברים קטנים שהם תוצאה של משפחות שלקחו מהם גם את רשת הביטחון הסוציאלי המעטה שהיתה קיימת. נמשיך במדיניות כזאת, לא יעזור כלום, אנחנו נגדיל את האלימות. האלימות פורחת כשיש פערים חברתיים כלכליים. יתר הדברים הם דברים יותר ספציפיים, מי שירצה אני אוכל להעביר. אגב, ברור לחלוטין שילדים שחשופים לאלימות במשפחתם, אם כלפיהם ואם בין ההורים, יש מחקרים מובהקים בנושא הזה. ילד שחשוף לאלימות בביתו יותר אלים בבית ספר.

לא אשכח איך שושנה שמר מנהלת בית ספר יאנוש קורצ'ק בקרית שמונה סיפרה לי את הסיפור הבא. היה ילד בכיתה א' שההורים עשו מרד, הם אמרו, אם לא מסלקים אותו אנחנו לא שולחים את הילדים, כי כל בוקר הילד היה בא ונושך את הילדים האחרים בבית ספר, אי אפשר היה לשאת את זה. אחרי נסיון להתמודד עם העניין שלא הצליח, הלכו לבדוק מה קורה אצל הילד בבית וגילו שהילד חוטף מכות בבית. הבעיה נפתרה בבית בצורה כזו או אחרת, הוצא צו הרחקה, וראה זה פלא, הילד הפסיק לנשוך בבית ספר. אני לא אומר שכולם כך, חלק מהילדים האלימים אלה ילדים שחווים אלימות קשה בין כעדים ובין כקרבנות. להתמודד עם היותם קורבנות או עדים לאלימות, נפחית את האלימות.

מדברים על הגדלת מספר השוטרים, אני בעד. אבל אני מודיע לכם שלא יעזור שום דבר בכל מה שקשור לילדים ונוער, אם יגדילו את מספר השוטרים, כולל במדור הנוער, ייווצר צוואר בקבוק בלי נסבל. הרי בסופו של דבר השוטר והשופט צריכים לבקש תזכיר של קצין מבחן. ואם זה נתקע אצל קצין מבחן, או אצל פקיד סעד, ואם זה נתקע כשהילד – לפני חמישים שנה היה קיים במדינת ישראל מוסד אחד לאיבחון נוער עבריין קוראים לו 'נווה חורש'. עברו חמישים שנה, אתם יודעים כמה מוסדות כאלה יש היום, אותו אחד. וכאשר נער אלים, צריך להתמודד איתו, השוטר כבר היה ותפס אותו. היה מזל שהיה קצין מבחן בעיר שהוא גר. יש ערים שאין בהם קציני מבחן כי יש הקפאת תקנים. אגב, לא קיצצו, אומרים לי ממשרד הרווחה, אבל הקפיאו תקנים. מה זה אומר? שאם יצאה קצינת מבחן לחופשת לידה והאריכה אותה, אי אפשר למלא את מקומה. תקראו לזה איך שאתם רוצים. בערד חודשים לא היה קצין מבחן. אבל נניח שיש כבר קצין מבחן, ונניח שקצין המבחן אומר, תשמעו הילד הזה עם בעיות קשות ביותר - כדי להחליט ולהמליץ בפני בית המשפט מה לעשות איתו, אני צריך איבחון. והוא מפנה אותו דחוף לנווה חורש. שם יגידו לו תחזור בעוד שמונה חודשים. מה יעשה נער כזה ברחוב שמונה חודשים? תגידו אתם.
היו"ר רן כהן
ינשוך, או שינשכו אותו.
יצחק קדמן
אני רוצה רק עוד מלה בנושא שהוא כאילו עוסק בקורבנות, אבל יש לו קשר גם לאלימות. אתם יודעים שהיום ילד או ילדה שנפגעו מינית, איננו זכאי לטיפול נפשי על חשבון המדינה. למה? ככה. ילד ששבר את הרגל, בצדק. אמבולנס יקח אותו לחדר מיון, חדר מיון יעשו לו צילום, ישימו לו גבס, יורידו את הגבס יתנו לו פיזיותרפיה, הילד לא יצטרך לשלם דבר. אבל ילד או ילדה ששברו להם את הנשמה, לא את הרגל, לא זכאי לקבל טיפול על חשבון המדינה עד היום הזה. אז קודם כל זו פגיעה נוראית בקורבנות. אבל אנחנו יודעים שילדים שנפגעו מינית ולא טופלו, יש סיכוי טוב, או סיכון גבוה שהם ייכנסו למעגל התוקפים. אנחנו במו ידינו מגדילים את מעגל התוקפים והאלימים.

ולכן, כל עוד אנחנו לא מטפלים בקורבנות העבירה בטיפול מקצועי טוב ומיידי, אנחנו במו ידינו מגדילים את מאגר עוברי העבירה הבאים.

מלה אחת בנושא המניעה שכללנו אותו פה בהמלצה. אנחנו מציעים בתחום הרווחה, ואם זה יהיה גם בתחומים אחרים, יש לי רק לברך על זה. שבעיגון אם בחקיקה או בדרך אחרת ייקבע שאחוז מסויים מכל תקציב שעוסק בילדים ונוער, חייב ללכת לתכניות מניעה. הנטייה אצלנו היא לכבות שריפות, ואנחנו צריכים להקדיש הרבה יותר למניעה, היא זולה יותר ויעילה יותר, וזה לא יילך אם אנחנו לא נעגן את זה כחובה להקדיש אחוז מסויים מהתקציב לתכניות מניעה.

תחום התקשורת – הזכרתי אותו בתחילת דבריי, אני מוכרח לומר לכם שבעניין הזה בשנים האחרונות – ואתה לא צריך להיות בעניין הזה לא חרדי ולא דתי, זה לא קשור לחרדים או לחילוניים, זה לא קשור לחופש הביטוי, זה לא קשור לטהרן ולאיראן ולכל מיני דברים שמטיחים בנו. אבל היום סוג החומרים סוג שילדים נחשפים אליהם הוא פשוט בלתי אפשרי. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, העניין הזה הופך להיות חמור פי כמה. האסון החדש, ואני אומר אסון, כי אנחנו עוד לא התחלנו לקלוט מה יקרה, אלו הטלפונים הסלולריים של הדור השלישי. עוד לא גמרנו להכין תכניות איך ללמד הורים לעקוב בבית אחרי הילד כשהוא נכנס לאתרים שונים במחשב. הכל כבר מיושן, הילד כבר לא גולש במחשב בבית, הוא יכול בהפסקה בבית הספר לגלוש בטלפון הסלולרי שקנו לו כדי שיוכלו להיות איתו בקשר, בלחיצת כפתור הוא יכול להגיע לכל האתרים הכי קשים שיש. גם אתרים אלימים, גם אתרים של פורנוגרפיה קשה ביותר. יש דרך לחסום אותה, צריך פה שיתוף פעולה של חברות הסלולר. ככל שנתקדם, והטכנולוגיות המתקדמות הן חשובות ביותר, מפני שמאינטרנט אפשר ללמוד המון, הוא מקטין פערים בצורה מסויימת, שהופך את הידע כנגיש. אבל אנחנו צריכים גם לעמוד על הסכנות שיש שם. אני אומר שוב, ילדים לומדים לפעמים מהתקשורת הרבה יותר מאשר לומדים בבית ספר. וכשהם לומדים מהתקשורת, אם זה משחק מחשב – אגב אני לא מבין למה רק במדינת ישראל אין סיווג משחקי מחשב. אתם יודעים שבכל מדינות השוק האירופאי המשותף, אתה לא יכול להכניס משחק מחשב למדינה אם הוא לא עובר קודם סיווג, לפי רמת האלימות, לפי רמת המין, ואחר כך קובע שיכלול וקובע באיזה גיל מותר להשתמש במשחק הזה.

המשחקים אצלנו לא רק שהם לא מסווגים, חלקם נפסלו בכלל להפצה בארצות כמו ספרד, נפסלו להפצה. אצלנו יש מדור מיוחד בעיתונות היומית, כמו שיש סקירת סרטים יש סקירת משחקי מחשב. ואני קורא את אחד העיתונאים שמפרסם את המדור הזה, שכותב שזה אחד המשחקים הכי גרפיים והכי ריאליים שניתן להעלות על הדעת. כשהראש מתגלגל שם, הוא ממש נראה מתגלגל. הוא מפליג בשבחים איזו גרפיקה נהדרת יש בעניין הזה.

אגב, אנחנו חושבים, ופה זה עניין למשטרה, שהגיע הזמן להקים גם משטרת אינטרנט. אני מציע לעשות משהו שנעשה גם בארצות אחרות, כולל שימוש במתנדבים. בקנדה למשל, יש שימוש במתנדבים שהם פריקים של מחשב שהתנדבו כמו משמר אזרחי, לא הכל המשטרה יכולה לעשות בכוח האדם המוגבל שלה. אפשר לגייס פה מתנדבים מעין משמר אזרחי שעושים אמבושים מכוונים, הוא לא מחכה עד שיקרה משהו. היום יותר ויותר מקרים של תקיפות ואלימות, ובמיוחד אלימות על רקע מיני, אתם תדהמו לדעת כמה מהם התחילו במגעים באינטרנט.

יש לנו גם שורה ארוכה של המלצות בתחום החקיקה, דברים שאנחנו מבקשים כבר זמן לא מועט לעשות. ביום חמישי השבוע יתקיים סוף סוף דיון בוועדת העבודה והרווחה, על החוק שחבר הכנסת רן כהן הציע, שיקנה זכות לכל ילד שאין לו בית ומשפחה, או שיש לו משפחה מסכנת, שיוכל לקבל השמה חוץ-ביתית. היום בתחום הזה פועלת שיטת המכסות לילד שזקוק למסגרת כזאת. תארו לעצמכם שיגידו לילד מסויים מצטערים, ביישוב שלך נגמרו לנו המכסות לחינוך אין יותר, אתה תישאר בבית. לא יכול להיות שילדים שאין להם בית יהיו תלויים בשאלה אם יש מכסות או אין מכסות. ולרוב המכסות נגמרות הרבה יותר מהר מהצרכים. אגב, יש פה נציגים של שירות המבחן. יש הצעת חוק שהצענו אותה, כי היא מעוררת מחלוקת. הצענו אותה כבר לפני הרבה מאוד זמן. לצערי שר המשפטים דאז טומי לפיד התנגד לה, אני אזכיר אותה במלה. יש בעיה היום של עבירות, לפעמים עבירות קשות של ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית. אני לא רוצה לראות ילדים עומדים בגיל 10 ומטה על כס הנאשם בבית משפט. אבל אי אפשר להתעלם מהבעיה של ילדים צעירים מגיל 12 שכבר מעורבים בעבריינות. הצענו חוק שלא ישנה את גיל האחריות הפלילית, אבל יאפשר טיפול סמכותי בילדים האלה באמצעות שירות מבחן.

היום באופן פורמלי, כאילו מטפלים בילדים האלה פקידי סעד, כל מי שמצוי בעניין יודע שזה דיבורים בעלמא. היום אנחנו אומרים לילד בן 10 שיש לו כבר מלא תיקים במשטרה, תמשיך חביבי, אנחנו מחכים עד שתגיע לגיל 12. תגיע לגיל 12 נתחיל לטפל בך זה יהיה מאוחר מדי. אנחנו מציעים לשוב ולחשוב על החוק הזה שיש לו חשיבות רבה מאוד היום, וגם על חוקים אחרים שמנויים פה.

יש חוקים נוספים, אני לא אעמוד על כולם, אני רק אזכיר שני דברים. הזכרתי קודם על המחסור בקציני מבחן, אתם יודעים כמה שופטי נוער יש בכל הארץ? 12 שופטי נוער. הם מטפלים בכל עבריינות הנוער, ובכל הילדים של קורבנות עבירה, כי הם לא מטפלים רק בעבריינות. הם מטפלים גם בהכרזה על קטין כקטין נזקק. זה שנים שזה אותם 12. בארבע השנים האחרונות מספר התיקים שנפתחו לבני נוער במשטרה, תיקים פליליים, עלה ב-25%. האם הוגדלה היכולת של בתי המשפט לנוער להתמודד עם הנוער הזה, בשום אופן לא. ולכן יש לתגבר את בתי המשפט לנוער.
היו"ר רן כהן
מה קורה היום בפועל, יש יותר ויותר תיקים שמחכים.
יצחק קדמן
יש המתנה מאוד ארוכה, יוכלו לספר לך פה אנשי המשטרה ואנשי שירות מבחן. זה דבר איום ונורא, מפני שמהירות התגובה היא חלק חשוב מהטיפול אם העניין נמשך, אגב, לא מעט שופטים אומרים מה יהיה בינתיים. יש שתי ברירות מאוד רעות, בחלק מהמקרים שולחים את הילדים למעצר עד תום ההליכים, וזה רע מאוד. ובחלק אחר אומרים טוב, שהילד יסתובב בינתיים, וזה גם רע מאוד שילד כזה מסתובב.
סוזי בן-ברוך
קיבל שתי חלופות, תחליט מה יותר רע.
יצחק קדמן
אני לא רוצה להחליט, אני חושב שצריך לתגבר את בתי המשפט לנוער.
יצחק קדמן
זו סוגייה שממש מחייבת טיפול דחוף, כי אז נזמין את שרת המשפטים ואת מנהל בתי המשפט.
סוזי בן-ברוך
יש כאן שני דברים, קודם כל זה תמיד טוב, מן ההגינות צריך להגיד איזה שיפור כן חל. בחמש השנים האחרונות כתבנו מכתב לשופט ברק, ומערך שירותי הנוער תוגבר בשופט אחד לפני שבע שנים, ולאחרונה תוגבר בשופט נוסף. זאת אומרת, ה-12 זה אחרי תיגבור. בתי המשפט לנוער זוכים במסות של 50-70 בני נוער בכמות אדירה כרגע, בקושי עומדים בנטל. כמו שזה נראה כרגע באמת צריכים תגבור נוסף, לעומת זאת החליט מנהל בתי המשפט שהם מכשירים 35 שופטי בית משפט שלום כשופטי נוער, בשבוע שעבר השתתפנו בהכשרה שלהם. זאת אומרת יש שופטי בית משפט שלום שקיבלו כתב מינוי זמני להיות שופטי נוער. ואני לא צריכה להוסיף יותר מדי, לאור המצב יש גישה מאוד מיוחדת לשופטי הנוער. יש גישה ייחודית, יש הכרת החוק, חוקי הנוער מאוד מורכבים. וללמד אותם את החוקים החדשים תוך כדי זה לא פשוט. כמובן שיש להגביר גם לצורך האיזון.
היו"ר רן כהן
בעניין הזה אנחנו נקיים דיון מיוחד עם שרת המשפטים.
יעקב מרגי
אתה חייב לעשות עבודה מערכתית גם בתרגול קציני המבחן, כי אם שופט יחכה לתסקיר.
היו"ר רן כהן
עם מנהל בתי המשפט.
יצחק קדמן
יש פה שורה ארוכה של חוקים קיימים, זו לא חכמה לחוקק רק חוק אם אחר כך לא אוכפים אותו. זה תלוי גם בכוח האדם של המשטרה, זה קשור ביכולת להאציל סמכויות גם לגורמים אחרים. אני חושב שבחלק מהדברים אפשר להאציל סמכויות לפקחים של הרשות המקומית. כמו למשל במכירת אלכוהול. חברת הכנסת גילה פינקלשטיין אחראית על חלק מהם, אם אנחנו חוקקנו לפני שנים את האיסור למכור אלכוהול, לא רק בפאבים, אלא למכור אלכוהול בכלל לקטינים, כי קודם הם צחקו עלינו. אמרו, בפאב אסור למכור כוסית וודקה. אומר, מה הבעיה, אלך למכולת, לפיצוציה, לסופר ואקנה את הבקבוק כולו, אגב באותו מחיר, כי בפאב זה יקר במכולת זה זול. החוק הזה תוקן, אבל צריך עכשיו לאכוף אותו.

הזכרתי קודם את אותו חבר הכנסת שרצה לחוקק חוק למניעת נשיאת סכינים, יש חוק כזה, צריך לאכוף אותו.
היו"ר רן כהן
כל שורת החוקים הללו, הם כולם כבר בתהליך?
יצחק קדמן
כולם בתוקף קיימים, אין שום בעיה, רק אכיפה.

נמצאת פה אורחת שאני רוצה לומר עליה מלה. בנושא ההמלצות שלנו בתחום החקיקה והמשפט, יש לנו גם המלצה להחמיר בענישה של מי שפגע בילדים. בד בבד גם לקצר מאוד את ההליכים. נמצאת איתנו פה נערה שאני לא אקרא בשמה, כי אני לא רוצה שמישהו פה יזכיר את שמה, ואבקש גם שלא יצלמו אותה בפנים וכדומה. נערה שהיא גיבורה אמיתית, באמת גיבורה. שבע שנים עברו מאז שהיא הותקפה מינית על ידי אדם שהיא מכירה ביישוב שבו היא חיה. שבע שנים של עינוי דין נוראי, ואנחנו מוכרחים לעשות משהו. על מנת שמי שתוקף ילדים שהם בדרך כלל קורבנות חסרי ישע לחלוטין, אם זו תקיפה של אלימות, אם זו תקיפה של פגיעה מינית. שהענישה שהוא יקבל תהיה ענישה משמעותית, אבל אני אומר, אנחנו מוכרחים להגיע למצב שבו לא ייתכן מצב שבע שנים אחרי התקיפה, עדיין ההליך לא נגמר. אני לא סתם אומר לכם שהיא גיבורה אמיתית.
היו"ר רן כהן
התוקף מסתובב חופשי?
יצחק קדמן
בוודאי.
הנפגעת
הוא גר שלושה בתים ממני, אני רואה אותו פעמיים בשבוע. הנכדה שלו למדה איתי ארבע עשרה שנים בכיתה. אני נכנסת איתו ביחד למכולת, אני עוברת לידו, וכשאני מטיילת עם הכלב הוא עובר לידי. אין שום משהו שמגביל אותו מלהתרגש ממני.
היו"ר רן כהן
מה מעכב את הסיום של המשפט?
יצחק קדמן
רוב ההליך התעכב מדחיות של השופט, בעיקר בקשות של אותו אדם שפגע בי לדחות את הדיונים, זה פשוט נדחה ונדחה. להערכה שלי, מהניסיון שצברתי לצערי, זה משפט שהיה יכול להיגמר בחודש, באמת בחודש, אפילו פחות, אם היו מטפלים בו כראוי, הוא היה נגמר ואני לא הייתי חושבת על זה יותר.

היום אחרי שזה עבר תהליך מאוד חמור, עדיין מחפש איך להמשיך לדחות את הקץ המר שלו, שאני מאוד מקווה שיהיה מר.
היו"ר רן כהן
יש כאן מישהו ממשרד המשפטים?
היו"ר רן כהן
ענת, תהיי מוכנה לבדוק את הסוגייה הזאת ולהגיד לנו מה קורה עם זה, זה באמת נראה ממש מדאיג, עד לאן העינוי הזה יגיע?
ענת אסיף
אני לא מכירה את המקרה הספציפי הזה.
היו"ר רן כהן
את מסכימה שהיא תבדוק את הנושא הזה?
היו"ר רן כהן
אני מאוד מבקש לבדוק את הנושא הזה ולדווח לנו מה קורה.
יצחק קדמן
אני חושב שאנחנו פחות או יותר סיימנו. לקחתי זמן רב מדי. אני רק אומר, שמדובר בתכנית שאיננה תכנית לעשר דקות. זאת תכנית מורכבת מאוד, דורשת השקעה. היא תכנית ארוכת טווח. מי שרוצה באמת להתמודד עם אלימות, אני מציע שיקח מפה ואפילו לא את כל ההצעות. שיקח חלק מההצעות ויתחיל לבנות תכנית לטווח ארוך. האלימות תהיה איתנו גם בשבוע הבא, גם בשנה הבאה. מי שחושב שמוכרחים לגמור את זה מייד, כי אחר כך היא תיעלם, היא לא תיעלם. היא ודאי לא תיעלם עם פתרונות קסם שאין בינם לבין פתרון אמיתי עם שורשי הבעיה. אנחנו לא יכולים כל הזמן לירות עם תותחים על היתושים, ולהשאיר את הביצה. כל אחד יאמר לכם אם אתם לא מייבשים את המים העכורים, תהרוג יתוש אחד יבוא יתוש אחר. אנחנו מוכרחים להפסיק להזניח את החצר האחורית של החברה הישראלית כי זה עולה לנו ביוקר גם מבחינת היקף האלימות.

אני מציע שככל שרק ניתן, אם אתם יכולים להצטרף לזעקה שלנו, ולקריאה שלנו שהגורמים הנוגעים בדבר, גם אם יצטרכו לדחות את פרסום המסקנות שלהם בעוד שבוע, בעוד שבועיים, ישקיעו קצת יותר זמן במחשבה ובהצעת פתרונות לטווח ארוך, פתרונות אמיתיים ולא פתרונות סרק שאולי תופסים כותרת בעיתון, אבל יומיים אחרי זה כמו זיקוקי דינור, עושים הרבה רעש, נותנים הרבה צבע, אבל שתי דקות אחרי שהזיקוק מופרח נשאר ממנו רק ענן של אבק ותו לא.
היו"ר רן כהן
אני מאוד מודה לך ד"ר קדמן ולכל אנשי המועצה לשלום הילד.

חברות וחברים, נדמה לי שהקו המנחה של כל התכנית הזאת הוא מאוד ברור, ומאוד נחוש, לטעמי כמעט צריך להחליף את הממשלה בשביל שזה יהיה. אני לא רואה איך מבצעים את התכנית הזאת בלי להחליף את הממשלה. אבל זה לא רע להחליף את הממשלה. אבל בכל זאת, באיזה אופן באמת משנים את כלל ההתנהלות של החברה הישראלית לעבר המטרות הללו. נדמה לי שזה דבר שאנחנו חייבים להניע אותו ללא קשר כרגע עם המערכת הפוליטית. אני חושב שהדבר הטבעי ביותר יהיה לקבוע מוועדת שרים למאבק באלימות שהוא כמו על ידי הממשלה, להזמין את המועצה הלאומית לשלום הילד שתציג בפניה את התכנית הזאת ולדון בה ברצינות. מאחר וגם שר האוצר נמצא בתוך הצוות של השרים, כבר בדקתי את זה הבוקר, נדמה לי שזה יהיה מהלך מאוד נכון כדי שהדבר יידון ברצינות ולא בחיפזון.

אנחנו כוועדה לזכויות הילד, לא ניתן שיהיה מצב שבו הילדים ימשיכו להיות הקורבן הבלעדי כמעט של כל הנושא הזה שמשלמים בו את המחיר הכי גבוה בחייהם ממש, ובעתידם, ובסיכויים שלהם לרוות אושר בחברה הזאת, מבלי שאנחנו נתקומם נגד המדיניות הזאת שמפילה אותם לפגיעות הקשות הללו, שלא בהכרח הם חייבים ליפול עליהם.

יהיה גם נכון שתהיה פנייה שלנו לארגוני המורים, לפחות בכל הפרק של ההמלצות על החינוך, להזמין את המועצה לשלום הילד כדי להציג בפניהם את התכנית הזאת. יש חלקים ניכרים שזה תלוי במורים, אין מה לעשות, בדרכי ההוראה, בדרכי החינוך, במסר החיובי והחינוכי שצריך להתקיים בשעות בית הספר. אני חושב שיהיה נכון לעשות את זה.

לגבי כל הסוגיות של התקשורת, אני שוקל בין להזמין את שרת התקשורת לכאן כדי להציג בפניה במיוחד את הסוגייה הזאת, לבין לקרוא גם לה להיפגש עם המועצה לשלום הילד כדי לדון באסונות שהתקשורת מביאה על הילדים והסכנות הגדולות. אז אולי באמת נזמין אותה בתקווה שהיא תייצר דברים פחות אלימים מכפי שאני שומע פה ושם.
גילה פינקלשטיין
יש מאמר של ד"ר יצחק קדמן שאת חושך האלימות לא מגרשים במקלות אלא רק על ידי אור. מאוד אהבתי אותו, אני ממליצה שאנחנו ניתן דוגמה אישית, ושנלמד מההצלחות של בתי ספר. יש בכל זאת הרבה בתי ספר שהם בתי חינוך, לא הרבה אבל יש, ואפשר ללמוד מההצלחות שלהם. והכי חשוב, ציינו גם בוועדת החינוך, שאין לנו בעצם איזשהו מנגנון ששם אתה יכול לפנות בנושא מיגור האלימות, שצריך להקים מנגנון כזה שמורכב מרווחה וחינוך, מנגנון משותף לרווחה וחינוך שזה חסר לנו. בוודאי דיברתם על הנושא של האלימות המילולית, אלימות פיזית של החברה הישראלית. והסיכום האחרון בעקבות דבריה של סוזי בוועדת החינוך, שהתשובה צריכה להינתן בצורה מערכתית, כמובן קודם כל להגיב מיידית, אם אתה לא מגיב מיידית זה מאוחר מדיי, ושתהיה תגובה מערכתית שכוללת את כל המערכות במדינת ישראל, ולשתף פעולה כפי שאתה הצעת. ואם אנחנו באמת יכולים לקיים ישיבה כאן, כאשר מוזמנים גם מערכת הרווחה, גם מערכת החינוך, ואיך אנחנו מגיבים מיידית ומקימים מין מנגנון משותף, שכשיש מקרה כזה פונים למנגנון המשותף, משותף לחינוך, משותף לרווחה. אם אפשר ליישם דברים כאלה.
אלה אלגריסי
אני ממונה על מניעת אלימות במשרד החינוך. אני רוצה להצטרף בברכה לכל הדברים שמר יצחק קדמן הביא לפנינו. אני רוצה רק להוסיף ולומר בתור נציגת המשרד, שמבחינת העמדות שמוצגות כאן והתפיסות, מסכימים לכל העמדות וכל התפיסות. השאלה תמיד היא הדרך של איך. ומכיוון שאני לא חולקת על האמירה שתקציבים הם חלק מהתשובה, אני רוצה בכל זאת להדגיש, שבמסגרת האפשרויות הקיימות, המשרד הולך ואני מוכנה לשבת צעד אחר צעד ולהראות את זה, ואני חושבת שגם מר יצחק קדמן יודע את זה, ומכיר חלק מהתכניות, וגם היה שותף בתת הוועדה של ועדת השרים, והביא את דבריו גם שם, חשוב להגיד את זה שזה כבר קרה וקורה.

אני חושבת שמבחינתנו, המשרד צריך כרגע לקבל גם את התמיכה ואת האמירה שמר יצחק קדמן אמר, תנו זמן, תהיו סבלנים, אל תתלהמו, כי באמת אין תרופת פלא. לפחות ברמת המשרד, אני בעד שיתופי הפעולה. אנחנו עובדים על שיתופי פעולה, הם מאוד חשובים. אבל לפחות מבחינת התפיסה של המשרד, אנחנו יודעים שאנחנו בדרך הנכונה. יש לנו הוכחות מחקריות שאנחנו בדרך הנכונה, יש עוד המון מה לעשות. אבל אנחנו צריכים זמן ותמיכה, וחשוב שהיא תיאמר ברמות השונות. וגם בחדר הזה אנשים ומומחים שיודעים מה נעשה, צריכים להגיד, תירגעו, אל תתלהמו, תנו לאנשים לעשות את העבודה שלהם. אני בטוחה שאנחנו כן הולכים בכיוון הנכון, כי אנחנו מסכימים לכל אמירה ולכל עמדה שמוצגת כאן, לפחות מבחינת המשרד ומה שהוא צריך לעשות.
היו"ר רן כהן
תודה רבה אלה.

חבר הכנסת מרגי בבקשה.
יעקב מרגי
אני חרד לאור הממצאים, כי הפתרונות נמצאים לא בהסכמה של המשרד, בזה כולנו מסכימים, וכשאני רואה את העשייה של הממשלה, לאור פרץ גלי האלימות, אז אנחנו חיים כמו שנאמר, כמו אותם זיקוקין. ראש הממשלה החליט לעשות משהו מעשי, והחליט להקים ועדה. אני לא יודע אם זה מעשי, הוועדה התכנסה כשרוב השרים לא הופיעו לוועדה.
היו"ר רן כהן
הופיע רק השר לביטחון פנים.
יעקב מרגי
הייתי זהיר ואמרתי רוב השרים לא הגיעו.
קריאה
בישיבה השנייה הגיעו שבעה.
יעקב מרגי
אמרתי רוב השרים לא הגיעו ואני עומד אחרי זה.

כפי שראינו שזה לא עניין להסכים ולברך, אלא השאלה כמה משרד החינוך יסכים להשקיע משאבים, וכמה המשרד לביטחון פנים יסכים להפריש משאבים, וכמה משרד האוצר יתחיל לתקצב את הבעיות הכואבות במדינת ישראל. ואני אומר לכם, תחום האלימות היא פרי באושים העמקת הפערים וכל הקפאת התקנים. רבותי, אני בא משירות המדינה. הקפאת התקנים מתרחשת כבר 20 ומשהו שנים, ורק ועדות חריגים. בג'ובים לא ראיתי הקפאת תקנים, שם זה הולך יותר חלק. אבל זה אסון מה שקורא. ולכן אני אומר, צריך לקום קול זעקה שתהיה מעורבות של ראש הממשלה בישראל.
אורן יהי-שלום
אנחנו תנועה של אנשים שמתעניינת במערכת החינוך, ולא בשאר התופעות שראינו כאן. אני גם מצטרף לרוב הדברים שנאמרו. אני חושב שאלה מכירה חלק מהתכתובות הרבות שלנו בטלפונים בנושא אחד ספציפי. רק הערה אחת בנושא האלימות במערכת החינוך, נראה לנו שאפשר לשפר תחום אחד – נעשית הרבה עבודה אני מוכרח לומר את זה, גם ממה שאני למדתי. אבל עניין אחד תמוה, אנחנו לא רואים בבתי הספר הוראה מפורשת חד-משמעית שקופה וברורה למנהלי בתי ספר להעביר דיווחים ברורים עם פיקוח על הדיווחים האלה כלפי מעלה.

אני מכיר את חוזר המנכ"ל היטב, אני מתייחס לגבי המצב בפועל מבחינת התוצאה.
היו"ר רן כהן
דיווח על מה?
אורן יהי-שלום
דיווח מסודר. בוא ניקח לדוגמה את חוזה תשלומי ההורים. כשמשרד החינוך רוצה לעשות משהו ברור, חד-משמעי בכל פינה עבור כל ילד, זה לא יוצא דופן. יש טופס מסודר בחוזר המנכ"ל עם פרטי הדיווח, שיטת הדיווח ולמי זה מגיע. דווקא באירועי אלימות.
אלה אלגריסי
תראה את התוצאות שלה בקרוב.
אורן יהי-שלום
אני מאוד שמח, זה ימנע גם כמה צעדים שאנחנו תכננו בעניין.
היו"ר רן כהן
היום אין דיווח בכל בית ספר?
אורן יהי-שלום
יש חוזר מנכ"ל. משרד החינוך פירסם בעקבות דו"ח וילנאי חוזר מנכ"ל ארוך ומייגע מפורט ונהדר. השאלה מה קורה בבית הספר הבודד. ואז מסתמכים על פי רוב על סקרים חיצוניים, שזה כלי ניתור אחד. ויש גם את החבילה של עבודה בתוך בתי הספר א.ח.ם. – אקלים חינוכי מיטבי שזה מצויין. אבל אין דיווח אמת הבסיסי ביותר בבתי הספר מה באמת נעשה.
יעקב מרגי
יש לכם ידיעה כמה באמת באחוזים מדווח?
אורן יהי-שלום
לא, אין לאף אחד ידיעה, זה מה שאנחנו טוענים.
יעקב מרגי
ההערכות שלך הן נכונות?
אורן יהי-שלום
אני לא עוסק בהערכות, אני מסתכל על מערכת בניסיון לראות איך היא עובדת. אני אומר זו נקודה אחת שנדמה לי המלצה שיכולה להועיל, וכך באמת מנהלי בתי ספר יצטרכו גם להתמודד עם שקיפות מלאה.
גילה פינקלשטיין
מדד רמת האלימות.
אורן יהי-שלום
מדד אמיתי. אנחנו גם ממליצים שההורים יידעו על המדד הזה.
היו"ר רן כהן
אם אני אציג שאילתה לשרת החינוך, כמה מקרי אלימות בבתי הספר היו בחודש האחרון לעומת החודש המקביל אשתקד? היא לא תדע?
אורן יהי-שלום
אין לה מושג.
אלה אלגריסי
היא תדע במחוז. בכל מחוז יש רישום. אבל יש חובת דיווח ויש מציאות. היא תוכל להגיד לך כמה דיווחים היו בכל מחוז בחודש הקודם לעומת חודש לפני. יש דיווח.
היו"ר רן כהן
מה שאת אומרת שהדיווח הזה הוא לא אמיתי, לא עדכני, לא מלא?
אלה אלגריסי
השאיפה שלנו שהדיווח יהיה מלא. יש פה שאלה פילוסופית חינוכית, שאני לא בטוחה שיהיה לנו זמן לדון בה. התפיסה שלנו, שלי כאיש בריאות הנפש היא, שהכיוון לעודד מנהלים לדווח הוא הכיוון שהם יקבלו בעקבות הדיווח הדרכה וליווי בהתמודדות עם הארוע, ולא כדי לעשות סטטיסטיקות. אבל יחד עם זאת, אני שומעת את הקול שאומר גם סטטיסטיקה יש לה משמעות.
היו"ר רן כהן
אילו הייתי שר החינוך, הייתי מסתכל על הסטטיסטיקה הזאת כדי לדעת מה קורה במערכת שלי.
אלה אלגריסי
במקביל אנחנו עובדים בכמה רמות. ברמה אחת להגיד אל תלחצו על סטטיסטיקות, תנו לנו קודם לעודד מנהלים. כשאנחנו בתהליך, ויש עלייה בעניין הזה של דיווח. סוזי יודעת שרמת הדיווח של בתי הספר ושיתופי הפעולה של המנהלים עם המשטרה הולכת ועולה עם הזמן. כי אנחנו משקיעים בעידוד שזה חשוב, ויש לזה תוצאות חשובות.
יעקב מרגי
חשבתם במשרד החינוך לקחת בית ספר שלא פשט בו הנגע של האלימות, ואולי להיות בית ספר חונך לבית ספר שכן פשט בו?
אלה אלגריסי
כן, אנחנו עושים גם את זה.

אבל אני רוצה להגיד לגבי חובת הדיווח, שאנחנו בימים אלה עובדים על תכנית ממוחשבת של דיווחים שיהיו לנו נתונים ON LINE, ואני מקווה שב-1 בספטמבר יבוצעו.

בתהליך שלנו כרגע הצלחנו להכניס באופן ממוחשב את איבחון האח"ם לרשות מנהלי בתי הספר, והוא נמצא כרגע באינטרנט. בבתי ספר יכולים לקבל תוצאות של האיבחון הזה כמעט ON LINE ויש תנופה גדולה מאוד של בתי ספר שעושים את האיבחון הזה. והשלב הזה, זה דיווחים של כלל מערכת החינוך וזה יקרה בתקופה הקרובה.
אורן יהי-שלום
הבעיה האמיתית היא ברמת מנהל בית הספר. זאת עיקר הבעיה. גם סוזי מכירה, יצאנו לתחקר את העניין הזה, מנהל בית הספר אין לו שום עניין לדווח. אני חושב שלא יזיק לעשות כמה פעולות באופן גורף, עם אמירה ברורה של המשרד. הורים בישראל זכאים לדעת מהי רמת האלימות בבית הספר שהם שולחים אליו את הילד שלהם. מנהל בית הספר צריך לדעת, שכשם שמפקד גדוד בצבא מדווח, להבדיל, על תקלות בטיחות לדוגמה, ואף אחד לא יגיד אין לו אינטרס לדווח אז הוא לא ידווח, מה זאת אומרת לא ידווח.
היו"ר רן כהן
תודה רבה.
רינה יצחקי
זה גול עצמי, זה רייטינג.
גילה פינקלשטיין
רציתי לשאול את נציגת משרד החינוך אלה. הציעו במשרד החינוך לאחרונה שיוציאו ילדים אלימים מבית הספרלבית ספר לילדים אלימים, וחושבים על זה, זה הרעיון. אני חושבת שזו באמת שערורייה, כי זו הרמת ידיים וכישלון מערכתי. החכמה היא שנטפל בילד, למרות שזה קשה מאוד, אבל לטפל בו בתוך בית הספר. קדמן לא יתן לבית ספר כזה להתקיים, שיוציא ילדים אלימים.
יצחק קדמן
אפילו משרד החינוך לא מאמין.
היו"ר רן כהן
אני אפילו קיבלתי טענות נגד קדמן שהוא הפך להיות אוייב המורים.
טובה בן-ארח
המנחים של החינוך המיוחד, שמומחים להפרעות התנהגות, ינחו את בתי הספר או את המורים שנתקלים בכאלה בבתי הספר.
גילה פינקלשטיין
זה משהו אחר, אני שמעתי להוציא את התלמידים האלימים ממסגרת בית הספר.
היו"ר רן כהן
רבותי, לכל הדעות בשולחן הזה, לא יכול להיות מצב שבו זורקים את הילד לצמיתות או לחודשים ארוכים מבית הספר, כי אז הוא נזרק לחברה ולמציאות הרבה יותר קשה, הרבה יותר מסוכנת. נדמה לי שבעניין הזה דברים נאמרו.
רינה יצחקי
כמובן אני רוצה קודם כל לשבח מאוד את ההמלצות. אני רוצה להדגיש שניים-שלושה דברים. הדימוי השלילי של הנוער, שהוא הולך ומתגבר והופך להיות נבואה שמגשימה את עצמה. ילד לא יכול להרשות לעצמו לא להיות אלים, כי הוא לא "קולי", ובכלל אנא הוא בא. בעניין הזה, לעשות כל מאמץ אפשרי, וזה דווקא צריך לבוא מכם להציף את העשייה החיובית שאתם עושים בכל דרך שאפשרית. אתם צריכים להיות הראשונים שידאגו לזה, כי לאחרים זה לא כל כך חשוב כמו שזה חשוב לכם.

דבר שני, אני רוצה להדגיש מאוד את עניין הטיפול המניעתי וזה כולל גם את מה שהאמריקאים אוהבים, התערבות מוקדמת ככל האפשר. מניעתי, זה דבר מסובך שעולה כסף. למה? כמו חיסון, כמו בבריאות הגוף. מניעה עושים לציבור כולו, גם לבריאים וגם לחולים. וזה עולה הרבה כסף, נראה כאילו על פניו, שקל לטפל ברגע שרואים את הסימפטום. יחכו עד שיהיה לנו הדיווח על מספר הילדים האלימים, ואז יאספו את האלימים ויטפלו בהם. אבוד, הפסדנו את הזמן והרכבת, את זה צריך לעשות בהתחלה, ומבחינה הזאת כמו בבריאות הגוף. כל הילדים הם בסיכון, כל מוסד אם לא נעשה בו פעילות מתאימה מלכתחילה, ומגיל צעיר ככל האפשר, ועם ההורים גם, זה קשור גם לאחריות ההורים, לא יעזרו כל הפטנטים, אם זה מפינלנד, ואם זה מג'וליאני, חבל על הזמן. זה טוב בשביל לזרות רוח ולעשות רושם שעושים משהו.

העניין של המנהלים, אני חושבת שפה צריכה להיות חשיבה מיוחדת, כי פה יש פה איזה מין גול עצמי. למנהלים יש את הקטע של להציג את בית הספר כבית ספר מוצלח, לספק דיווח על רמת אלימות, ואם חלילה גם לא כל כך יפה, גבוהה מדי, זה מנוגד כאילו לאינטרס של בית הספר. ולכן צריכה להיות פה חשיבה מיוחדת איך לעבוד עם המנהלים כדי לאפשר בכל זאת שהדבר הזה יקרה.

היום שמעתי מחברה שהגיעה מארצות הברית, שעובדת בתחום החינוך, שנכנס לשכונה שלהם - אני לא יודעת איזה גודל זה בארצות הברית, אדם שיש לו תיק על תקיפה מינית. חילקו לכל התושבים, העירייה והנהלות בתי הספר, דף עם שמו תיאורו ותמונתו, כדי שיוכלו להיזהר ממנו. לא נחמד? שמענו קודם שהנערה הזאת חיה עם התוקף בסביבה אחת. אנחנו יודעים שבשנה שעברה בדיוק לפני שנה מנהלי הקייטנות לא ידעו שצריך לבקש תעודות מאנשים, אלו פדופילים לא סתם תקיפה מינית. בעניין הזה צריכים ללמוד דברים.
היו"ר רן כהן
הייתי מבקש מסגן ניצב סוזי בן-ברוך לומר לנו איך זה נראה.
סוזי בן-ברוך
צהריים טובים, אני מברכת את כניסתו של ד"ר קדמן למערך האלימות, במרכאות, הנורמטיבית. עד עכשיו עסקת רק באלימות מינית, היום הרחבת קצת את היריעה, ואני מברכת על כך. עכשיו הוא נכנס גם לסמים וגם לאלימות.

אנחנו מדברים לפחות פעמיים ביום בנושאים שלנו. כמובן שאנחנו מברכים על כל ההמלצות, זה נכון שאין כאן הרבה חדש. הגיע הזמן ליישם אותן רק, השאלה היא איך מיישמים אותן.
היו"ר רן כהן
אין כאן הרבה חדש, יש פה הרבה שלא מיושם.
סוזי בן-ברוך
לכן אני אומרת, אין הרבה חדש אבל הגיע הזמן ליישם. מוועדה לוועדה אנחנו יותר ויותר מדברים, אבל הגיע הזמן לעשות.
גילה פינקלשטיין
כל כך הרבה חוקים, ואין שום אכיפה, מה יש לעשות בכל הנושאים?
סוזי בן-ברוך
באשר לאכיפה זה התחום שלי. גברת גילה פינקלשטיין, נגעת בנושא הכאוב. כל החוקים הם חוקים מאוד יפים, שחלק מהם הובלנו אותם. איסור נשיאת כלי תקיפה, הובלנו. את הנושא של המשקאות המשכרים, הובלנו, הרי זה לא סוד. אבל קיווינו יחד עם ההובלה שנקבל גם משהו כדי לעשות עם זה משהו. התוצאה היא שנכנסו קרוב לחמישה חוקים בשנתיים האחרונות, ולאף אחד מהם לא קיבלנו משאבים. יושב ראש ועדת החוקה אומר לי כן, אני אומרת אנחנו מברכים בכפוף לחוק הטבק, עוד מעט ייכנס איסור מכירת כלי עישון. אנחנו מברכים על הכל, אנחנו רוצים את זה, רק תנו לנו את המשאבים בהתאם לזה.

נכנס חוק איסור משקאות חריפים, מאוד רצינו שבכל מקום יהיה אסור למכור משקאות חריפים לקטינים. ומה התוצאה? החוק הזה נכנס ב-19 באוקטובר, ואז אמרו קדימה לאכוף. אבל כסף לא קיבלנו, משאבים לא קיבלנו. מה שעשיתם, אני אומרת לך חד-משמעית, תקציב שהיה מיועד למיחשוב לעובדי הנוער במשטרת ישראל, הלך לתיקצוב של מצלמות מיוחדות בגודל כף יד, ושאפשר יהיה לעקוב אחרי מי שמוכר משקאות לקטינים לעקוב ולצלם וגם להסריט תוך כדי. כל התקציב הלך לכיוון הזה, ועדיין לא הספקנו להחיל את זה, עדיין אין את הכלי הזה לכל יחידות המשטרה.

אני חייבת לציין שמאז ה-19 באוקטובר ועד עצם היום הזה, כל סופי שבוע, כל מפקדי המחוזות, לקחו את הנושא הזה כמרכזי, אנשי נוער, בילוש, מתנדבי משמר האזרחי, הורים שאיכפת להם, סיירות הורים זו פעילות חדשה בתוך המשמר האזרחי. בכלל, כל המשטרה נרתמה לעניין הזה של איסור מכירת משקאות, כי אנחנו יודעים שהתוצאה של שימוש במשקאות אלכוהוליים היא אלימות יתר. אנחנו רואים אותם אחרי, איפה אנחנו נפגשים בנערים האלה ובצעירים האלה, ונכון, יותר צעירים מאשר נערים נכנסים למעגל האלימות בקנה מידה אדיר יחסית. גם אנחנו מצטרפים לקריאה לא לצאת דווקא נגד בני הנוער. יש לי כאן גרף שמראה את זה באופן מאוד בולט, איפה הצעירים בני 18 עד 26, ואיפה הנוער נמצא.
היו"ר רן כהן
סוזי, אני רוצה להבין, השר לביטחון פנים או מפכ"ל המשטרה הגישו לאוצר דרישה קונקרטית בעבור ביצוע חוקים א' ב' ג' ד', אין תשובה או נענתה בשלילה?
סוזי בן-ברוך
החוקים האלה נכנסו בלי שקיבלנו – היתה ועדה מאוד גדולה לפני כשנה וחצי, שבה המפכ"ל פנה ליו"ר ועדת החוקה ואמר, נכנסים חוקים בלי אכיפה, ואז גם אופיר פינס התערב לטובתנו בעניין.
היו"ר רן כהן
ועדת החוקה לא מעבירה תקציבים.
סוזי בן-ברוך
גם חבר הכנסת אופיר פינס התערב לטובתנו ואמר, עם כל הכבוד לך, לא יכולים לעמוד בזה. חד-משמעית שלא תהיינה אי-הבנות, אנחנו עושים את המקסימום לאכוף את החוקים. כי אנחנו יודעים שאם נתפוס את הילדים לפני, כשמחזיקים סכין ועוד לא השתמשו בה, עצרנו גל של אלימות. אותו דבר לגבי משקאות אלכוהוליים. מפקדי מחוזות לקחו את שני החוקים האלה, איסור נשיאת כלי תקיפה, קרי, אולר, אגרופן או סכין, ועושים חיפושים בכניסה למועדונים, בפאבים, אנחנו גם בעד חיפוש בכניסה לבתי ספר. אפילו חיפוש אקראי.
היו"ר רן כהן
בעניין הזה אני מאוד רוצה לעזור לכם.

רחל, אנחנו נפנה לשר לביטחון פנים ולשר האוצר במכתב משותף. ונאמר לו שלמיטב ידיעתי חוקים א' ב' ג' ד', קחי את הרשימה מסוזי--
סוזי בן-ברוך
הרשימה מוכנה כבר.
היו"ר רן כהן
--בתוקף אבל אינם מיושמים בשל העדר תקציב.
סוזי בן-ברוך
חייבים לציין שלמרות זאת אנחנו עושים את המיטב כדי לאכוף, משום שאנחנו מבינים את המשמעות של אכיפת החוקים האלה.

לגבי נושא של שופטי נוער, נשמח מאוד אם תוכל לסייע בעניין, ודאי שמערכת בית המשפט לנוער מאוד תשמח בעניין.
היו"ר רן כהן
גם לשרת המשפטים בעניין.
סוזי בן-ברוך
אני כבר לא רוצה לבר על הפרקליטים והתובעים, כי זה כבר נכנס לבקשה של השר מוועדת שרים לאלימות.

הנושא של קציני מבחני נוער, יש כאן נקודה שהיא מאוד בעייתית מבחינה חוקית. צריך להבין אותה. ילדים עד גיל 12 כאשר הם עוברים עבירה מתחת לגיל האחריות הפלילית, המשמעות היא שהם לא מבחינים בין סובב לתוצאה. פעם אמרו שהם לא מבינים בין טוב לרע, זה נגמר. הם לא מבינים שאם הוא נותן בעיטה לאשה בהריון, הוא עלול לגרום להפלה. הילד הזה לא מבין, החוק מכיר בזה. עד גיל 12, יש לו גיבוי חוקי לעניין הזה לצערנו. מי כן אמור לטפל בו, זה פקיד סעד לחוק הנוער.

בא ד"ר קדמן ואומר, פקיד סעד לחוק הנוער לא יכול להכיל את הילדים האלה, מדובר בקרוב ל-2,500 ילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית, שעוברים עבירות רציניות מאוד, והרקורד שלהם לא מתבייש בנער בן 16 ל-20.
היו"ר רן כהן
והם לא מטופלים כיוון שאין פקידי סעד.
סוזי בן-ברוך
משום שאין פקידי סעד.
יצחק קדמן
הם בדרך כלל מטפלים בקורבנות.
סוזי בן-ברוך
גם בקורבנות מטפלים. פקידי סעד לחוק הנוער – הכמות שלהם היא מזערית יחסית לגל הצרות שנפלו עלינו בשנים האחרונות. אגב, יש לנו פקידי סעד מצויינים בארץ, אני יכול להשוות את זה עם מה שקורה בעולם. פקידי סעד שעובדים עם הלב, עם המון זמן מזמנם הפרטי, שבתו לפני שנה. הם שבתו במשך שנה וחצי, למי בכלל היה איכפת. רק המשטרה, כי לנו הצטברו תיקים לכן צעקנו. אבל אף אחד לא התייחס לעניין, אז הם חזרו לעבודה ולא קיבלו שום תוספת. הם לא רצו תוספת משכורת, הם רצו תוספת משאבים כדי שיוכלו לטפל בילדים. הרי זו זווית ראייה אחרת לגמרי.

לצערי, היום הן עובדות מעבר לשעות. הן עושות את המקסימום האפשרי, היום גם הנושא של ההינתקות נכנס לתמונה וגם בזה הן עוזרות עד כמה שהן יכולות. אבל הן לא יכולות להכיל את מה שקורה היום. ולכן בא קדמן ואומר, בואו ניתן לילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית, שלא פקידי סעד יטפלו בהם, אלא שרותי מבחני נוער. גם שם יש צרות, הצגת את זה, גם שם יש מחזור אדיר. אז אתה רוצה גם פה ליצור פקק נוסף? צריך להוסיף תקנים, צריך לשנות חקיקה.
יצחק קדמן
זה ברור שזה יצריך פה, זה ברור שזה יצריך תוספת תקנים כתנאי בלתי יעבור.
היו"ר רן כהן
ד"ר קדמן לא הסתיר מתחילת הצגת הדברים שזה באמת כרוך בכסף.
סוזי בן-ברוך
אז צריך להוסיף שפקידי סעד יטפלו בילדים מתחת לגיל האחריות הפלילית. צריך לעשות סדר בחוק הזה. וכמובן שירות מבחן לנוער, אם אין רצף של טיפול, אין בעצם טיפול.

הדבר האחרון שצריך לזכור, הכלל הוא שילד שמעסיקים אותו לא מעסיק אחרים, וכל מה שנאמר כאן בעצם מכיל את זה.
היו"ר רן כהן
תודה רבה סוזי.

איך התכנית נראית בעיניכם.
ניר קטררו
אני רוצה להתייחס לדו"ח שד"ר קדמן הציג.

בראש ובראשונה אני רוצה להתייחס לעובדה שמערכת החינוך היום צריכה להתמקד במיוחד בחינוך, ולא בהעברת ידע מהסיבה שציינת, הטכנולוגיה היום כל כך מתקדמת, ידע אין שום בעיה להשיג. חינוך וערכים יש בעיה מאוד גדולה להשיג.

מעניין אותי לדעת אם נעזוב את האיבחון עצמו, טיפוח ילדים שכבר אובחנו, אבקש שתתייחס מאוחר יותר.

אני רוצה להתייחס לתחום השיתוף. אני מגיע מראשון לציון, אני חייב להגיד שבבית הספר שלי אנחנו מפעילים תכנית בשם ת.ל.ת. תלמידים למען תלמידים. משרד החינוך בוודאי יודע היטב על הדבר הזה. אני חייב להגיד שאני אישית נדהמתי מעד כמה שרק הת.ל.ת. הזה קידם את אותם תלמידים, שהם לא תלמידי מאה, תלמידים שמאובחנים כתלמידים אלימים ובעייתיים, הם הגיעו לשיאים לימודיים, הם הגיעו לשיאים חברתיים, זה דבר שאסור להתעלם ממנו, וזה דבר שאני גם לא יודע עד כמה הוא עולה כסף, אז בכלל.
היו"ר רן כהן
אני לא מעלה בדעתי ניר, שיכול להיות איזשהו תהליך חינוכי של התמודדות עם הסוגייה הזאת ללא עשייתו עם התלמידים. זה המפתח.
ניר קטררו
אבל זה עוזר למערכת וזה עוזר לתלמידים. בגלל שברגע שאתה יודע שיש לך נציגים, אני מדבר על מועצת תלמידים, יש לך נציגים בפורום קבלת החלטות, ואנחנו נמצאים עכשיו בכנסת ישראל, אז בסופו של דבר אחר כך גם הרבה יותר קשה לך לבוא בתלונות.

בנוסף אני רוצה להדגיש, שהחינוך בראש ובראשונה צריך להיות הדבר שעליו שמים את הדגש, בגלל שהחינוך זה עם הפנים קדימה. אגב, התייחסת לעניין הפשיעה החמורה במבוגרים. זה דבר שאתמול או לפני יומיים קרה, ואני חייב להגיד שאני אישית הייתי מאוד מופתע.

דבר נוסף מספר תלמידים בכיתות, הצלחה אדירה במב"ר שהתקן עמד על 18 תלמידים, בשנה האחרונה הוא שונה ל-25, הצלחה אדירה. בהחלט אפשר לקחת דוגמה. אגב, גם היום רוצים להגדיל את מספר התלמידים מעבר ל-25.

לגבי אכיפה, כרגע החוקים שנמצאים ברשומות, מערכת החוקים הישראלית היא מהמתקדמות בעולם. מערכת האכיפה שלא באשמתה, לא.

אנחנו מסתכלים יותר מדי לפתרונות טקטיים, מה זה אומר פתרונות טקטיים, זה אומר פתרונות של הרגע. פתרונות שנתפסים טוב ככותרת, ולא בפתרונות אסטרטגיים. היום אנחנו נמצאים בצמרת האסטרטגית.
היו"ר רן כהן
נכון מאוד. נדמה לי שזה מה שמבדיל את התכנית הזאת בכל מיני פתרונות חפוזים.
ניר קטררו
זאת שאלה שאני יכול להפנות אליך באופן ישיר.

אנחנו מבקשים טיפול אסטרטגי, כשמספר חברי כנסת שיושבים פה עכשיו אינו עולה על שניים.
היו"ר רן כהן
לכמה דקות היו שלושה.
ניר קטררו
אינני יודע איך אנחנו יכולים לצפות לפתרונות אסטרטגיים, כאשר הצמרת האסטרטגית איננה נמצאת כדי לשמוע.
היו"ר רן כהן
תודה רבה ניר.

שי ביאליק בבקשה.
שי ביאליק
אני רק מוסיפה דברים שניר אמר. אני חייבת להתייחס למה שרינה אמרה.

בקשר לאלימות כדבר כואב בקרב בני נוער. אלימות בקרב בני נוער זה אצל מיעוט. היא לא נתפסת אצל כל בני הנוער כדבר שימושי, זה אצל מיעוט. והמיעוט זה אנחנו, ובדרך כלל זו דמות שאנחנו לא מצליחים להגיע אליה בכל המקרים. במקרים שאנחנו מפעילים את התלת"ים, שאנחנו מפעילים בתוך בתי הספר את המועצות. מה שקורה שהמיעוט הזה של בני הנוער, זו תופעה שעלתה בהצעות, להעביר את התלמידים שהם אלימים בסופו של דבר לבית ספר אחר, יוציאו אותם מבית הספר הרגיל. ואז יש בעיר 5 בתי ספר, מתוכם 2 בתי ספר של פליטים, זה ממש כך. 2 בתי ספר לפליטים, ו-3 בתי ספר נורמליים, כך זה באחוזים.
יעקב מרגי
שם הם ישכללו את האלימות.
קריאה
שם תהיה חממה לאלימות.
שי ביאליק
לפני חודש הוצאנו דף עמדה בנוגע לכל נושא האלימות מטעם המועצה. בדף עמדה הזה קראנו בין היתר להגדיר את סכום המעורבות של התלמידים בתוך עשייה נגד אלימות. בתחום של האחריות של התלמיד, עם הפוטנציאל לאלימות, את האחריות של התלמיד הלא אלים על חברים שלו ועל הסביבה שלו, לקרוא להתנדבות, לא מחוייבות אישית, אבל לקרוא למחוייבות של התלמיד כלפי החברה שלו.

בקשר להמלצות. אני רוצה להוסיף. תכניות הילדים של היום, זה משהו שחייבים לראות. פעם הייתי נהנית לראות ערוץ ילדים, היום ה אני כבר לא רואה. פשוט סרטים אלימים אחד אחרי השני, כל האנימציות היפאניות זה זוועה, זה בלתי נתפס. פעם היה בערוץ 1 רחוב סומסום, פרפר נחמד, ומוש השור נתפס כדבר אלים. קישקשתא היה עם קוצים, אז בכלל היה אלים. דברים נוראים שאני חושבת שצריך להוציא אותם.

בקשר לפרסומות. רוב הפרסומות שמורידים, מחכים שהם יגיעו לטלוויזיה, ואז בטלוויזיה קוראים להוריד אותם. הציבור מתקשר ואומר שצריך להוריד אותם. צריך למנוע שהם יגיעו בכלל. מגזינים של חנויות, קטלוגים, שיצאו פרובוקטיביים לחלוטין, לא היה צריך לתת להם לצאת בכלל, ולא היינו צריכים אחר כך לצאת ולצעוק למה אתם נותנים להם לצאת. לא צריך לתת להם לעבור את השלב הזה.
רינה יצחקי
תשימו משמרות שלכם בכניסה לחנות, תגידו לילדים שלא יקנו שם.
שי ביאליק
בקשר לבדיקה וכניסה לבתי הספר של סכינים, הצעת החוק של חיפוש.
היו"ר רן כהן
יש הצעת חוק, היא צודקת.
יצחק קדמן
עברה טרומית.
שי ביאליק
אנחנו מתנגדים, המועצה מתנגדת באופן נחרץ. זו פשוט פגיעה בפרטיות של התלמיד. את רוצה לתת לתלמיד תכונה של שייכות..
סוזי בן-ברוך
את רוצה את אותה תשובה שנתתי לך - - -
שי ביאליק
לא.
סוזי בן-ברוך
אז לא שיכנעת אותי.

הסתדרות המורים רוצים גלאי מתכות. אני אמרתי - - -
שי ביאליק
אני מעדיפה גלאי מתכות.
יצחק קדמן
יגידו לה לשפוך את התיק שלה כדי לראות אם היא משתמשת בטמפונים או לא?
שי ביאליק
מתוך חמישה תיקים אחד בודקים, האחד הזה נמצא במצב של בושה מול שאר החברים שלו.
קריאה
לא צריך לעשות את זה מול החברים שלו.
שי ביאליק
את נכנסת לכניסה של בית הספר, השער של בית הספר פתוח, זה בחלל האוויר. את נכנסת מאחורי טור של אנשים, כולם רואים לאן את נכנסת, וכולם רואים שהוא פותח את התיק שלך, ואפשר לראות מה יש לך בתיק. את נכנסת לבית הספר, התיק שלך זה התיק שלך.
היו"ר רן כהן
עכשיו בודקים?
שי ביאליק
עכשיו לא.
היו"ר רן כהן
רבותי, זה לא הנושא של הדיון, אבל זו הערה שנשמעה.
עפרה דונסקי
אני מברכת על כל ההמלצות שלך. יש לי רק את החוברת מתחום החינוך, אבל הבנתי שיש לך בתחומים אחרים. לא לקחתי כי חשבתי שיש לי. הבעיה היא איך זה מגיע מכאן, הרי בסך הכל אומרים שהנוסחה לקבור נושא, זה להכניס אותו לוועדה. אבל השאלה אם אתה לוקח את זה חבר הכנסת רן כהן ומנסה לדחוף את זה. אני יודעת שאתה לא בקואליציה. אבל יש פה דברים שהם כל כך נכונים, וכל כך חשוב לעשות אותם. אני רוצה רק לחדד כמה נקודות. קודם דיברת על חיזוק ההורות. אני חושבת שיש גם הנושא של חיזוק סמכות המורים, כי בסך הכל במשך שנים המעמד של המורים הגיע לאן הוא הגיע, אז אנחנו בעצם נמצאים במקום של איפה המעמד.
יעקב מרגי
כי הוא העביר ידע, הוא לא חילק.
עפרה דונסקי
כל הקטע של זמן איכות שד"ר קדמן דיבר עליו, זמן איכות של ההורים,שמתבטא שהורים מקבלים את הילד – תשים פיג'מה, עשה מקלחת, לא מקלחת, ארוחת הערב המשפחתית. אין הקטע של מכבים את הטלוויזיה, יושבים מסביב לשולחן, וההורה רואה מה יש בעיניים. העב"ם שרץ מהמקרר ולוקח משהו לשתות. כל הדברים הם מאוד נכונים, הבעיה איך אוכפים אותם. כל הנושא שדיברת על שקיפות, אני בעד שקיות, השאלה מה עושים עם השקיפות הזאת. אני משקפת את מה שקורה לבית הספר לתוך העשייה שלי. כל הנושא של מבחני המיצב, אם הם היו באים לשירותם של המורים בתוך בית הספר, ואומרים להם תסתכלו בראי, כאן אתם יכולים להוסיף יותר צבע, זה לא קורה כך. זה הופך בעיתונים מדד לאלימות בבתי הספר לצורך מה. אם מישהו עושה משהו בעניין הזה, ואומר, אתם יודעים מה, גיליתם אצלם מדד אלימות מאוד גבוה, בואו ננסה ביחד, ולצורך העניין הזה אתם מקבלים כלים. אם זה משתמע אך ורק לצורך פרסום בתקשורת, ולהגיד בית הספר הזה אלים, ואליו לא ייכנסו זה סיפור בפני עצמו. אני מברכת על כל מה שנאמר, חובת הדיווח צריכה להיות באותו נושא בנושא של האכיפה. ושוב נושא האכיפה, צריך חובת דיווח קיימת וקיימת בחזק.
היו"ר רן כהן
חובת דיווח צריכה להיות כדי שיוכלו להתמודד עם הדברים.
גילה פינקלשטיין
אם יתנו להם כלים לעסוק, מה ייצא מהעניין הזה.
יעל שוורץ
אני מברכת על העבודה הקדושה שעשה מר קדמן. אני עין בעין איתו, ועם הגברת רינה יצחקי, שהיתה פעם מורה שלי, שיצליח לה.

אכן, גם בדעתנו התרבות של המניעה, התרבות של הזכויות, מחייבת להיות חלק מתרבות בית ספר, או אקלים בית ספר שהוא דבר מאוד משמעותי, וזה מה שאנחנו הולכים להוביל ברמת שונות בתפיסות עיר שונות. לחזק את מה שמר קדמן אמר, וזה מאוד חשוב לי. חיכיתי בסבלנות לשמוע את כולן, זה תהליך מאוד יפה שאנחנו עושים במשרד, ברמת עיר, ברמת בתי ספר פרטניים. אני מאוד אשמח להזמין את כל חברי הוועדה לסיור. לא ביקשתי רשות להביא חומר, ולכן לא הבאתי חומר. יש תהליך שקוראים לו 'מדברים גלויות' בונים מסקנות. אני חושבת שהזכרתי באחת הישיבות, שאנחנו יושבים בבתי הספר, תלמידים מורים והורים ומדברים על המצוקות, על הנהלים, מדברים על הקשיים שלנו, מדברים על החוקים שלנו. ביחד קובעים את הגבולות המאוד ברורים, בשפה מאוד פשוטה מותר ואסור.

הדף הזה שיצאנו באחד מבתי הספר ברמת גן, למעשה מהווה איזשהו נייר עבודה.
היו"ר רן כהן
אם אפשר לעשות סיור כזה בשמחה רבה אצטרף. רחל תרשמי לך. ברצון רב.
טובה בן-ארי
אני אעשה בכמה בתי ספר, רק תקבע לי אזור ונעשה שם.

בנושא הרחקה לצמיתות, חשוב להדליק נר, פנס, אור. נושא של הרחקה לצמיתות, באמת מוביל איזשהו סוג של הנשרה. אבל יחד עם זאת, אנחנו מנחים את בתי הספר שגם אם ילד שיש איתו בעיה של תופעה אלימה כלשהי, אנחנו לא מרחיקים את הילד לצמיתות. הילד נשאר במערכת החינוך 12 שעות לימוד, אלה ההוראות. יחד אחת עם הרשות המקומית משתדלים להעביר אותו לבית ספר אחר.
יצחק קדמן
יש ילד בכלא היפאני בגלל שהרחיקו אותו לצמיתות בבתי ספר.
טובה בן-ארי
הם פנו ליעדים, אבל באופן עקרוני פועלים לפי הנערים.

בנושא הפרסומות, קטלוג עם הפרסומות שציינו פה לא אחת. ישנו החינוך לתקשורת, ויש פה גם נציגה. החינוך לתקשורת כן מוביל איזשהו מהלך לאיזושהי צפייה ביקורתית, והבדל בין בדייה למציאות. אולי יחד נעשה מהלך יחד עם הפרסומים לראות איך אפשר למכור מוצג עם פרסומת קצת יותר חינוכית.
היו"ר רן כהן
נקיים דיון מיוחד עם שרת התקשורת, ואני מזמין אותך לבוא.
טובה בן-ארי
אני מאוד אשמח.

בתחום העבודה שלי מול בתי הספר והמחוזות בנושא של המיצג, אנחנו עובדים על יחסי הורה-תלמיד פר בית-ספר, פר מחוז, עושים עבודה שטח ומרוצים.
יעל שוורץ
אני רוצה להוסיף את הפן שנראה לי חסר, שהוא הפן של הקהילה. אני רוצה להתייחס בשני היבטים.

אין צורך להכביר במלים על הקשר בין חוסן קהילתי במניעת אלימות או הפחתת אלימות. אני חושבת שהאחריות הממלכתית היא לא רק לטפל בבעיית האלימות באמצעות הצינורות הממלכתיים, דהיינו, מערכת החינוך, מערכת האכיפה וכו'. אלא גם לאפשר לחברה האזרחית להשלים את העבודה הזאת. מדובר כאן רבות, מסגרות לשעות הפנאי, לשעות שאחר שעות הלימודים, שהרי אנחנו יודעים שחלק גדול ממקרי אלימות נעשים דווקא לא בשעות שבהן הילדים נמצאים בתוך מסגרת, אלא בשעות האחרות של היממה. לגבי המעגלים הקהילתיים וגם עובדים בשותפות, ונמצאים פה הגורמים בחדר, אני לא כל כך רוצה להרחיב, אבל כן רוצה להרחיב לגבי הנושא של תכניות, של כל מה שכרוך בחינוך הבלתי פורמלי. אני חושבת שחינוך לפנאי משמעותי הוא לא מותרות. כמו שנאמר קודם, מי שעסוק לא מתעסק, אבל אנחנו יודעים שהנתונים לגבי צריכת הפנאי הם כאלה שלא לכל ילד היום מתאפשרת צריכת פנאי. דובר פה על קייטנות לילה, ועל כל מיני דברים אחרים שקורים. ואכן יש להם קשר ישיר להפחתה של אלימות. ברגע שילד מקבל את המרחב גם להבליט על ידי כישורים שלא בהכרח תמיד באים לידי ביטוי בבית הספר, וגם לפתח יכולות ותחושה של הצלחה, ושייכות, אני חושבת שיכולות להיות לזה תוצאות מאוד טובות, וזה מתחבר גם לנושא של הלמידה מהצלחות.

לגבי הנושא של ימי שישי, בעקבות דו"ח דוברת, רק לקחת בחשבון שהמשמעות היא לא רק לגבי ימי שישי עצמן, אלא גם לגבי ימי חמישי בערב. מתווסף כאן עוד יום של סוף שבוע לבני הנוער, ואין לי ספק שזה ידרוש מאיתנו את ההתגייסות.
היו"ר רן כהן
אנחנו מסיימים את הישיבה. אני רוצה לומר את מה שמתבקש ממש. להגיד תודה רבה גדולה מאוד למועצה הלאומית לשלום הילד על העבודה הפרטנית המסודרת המעמיקה.

זה עצוב אבל בכל זאת זה טוב, עצוב שאין היום במדינת ישראל גורם אחד שיודע לשבת ולהכין מין מערך מלא קוהרנטי שלם של התמודדות עם סוגיית האלימות. במועצה לשלום הילד ערים לזה ואני מצדיע ואומר תודה רבה מכל הלב.
יצחק קדמן
תודה רבה לך ורד וינדמן.
היו"ר רן כהן
תודה רבה גם לך, אני מאוד מודה.

רבותיי, אנחנו נעשה את הדברים הבאים בעקבות הישיבה הזאת. אני מתכוון לפנות ליושב ראש ועדת השרים למאבק באלימות בדרישה לזמן את המועצה לשלום הילד, להציג בפניו ובפני השרים את התכנית הזאת, ולאמץ אותה כתכנית מלאה להתמודדות עם סוגיית האלימות. הסוגייה השנייה, אני מתכוון לפנות לארגוני המורים ולבקש מהם להיפגש גם הם עם המועצה לשלום הילד כדי לדון בחלקם של המורים באימוץ הכללים הללו שהוכנו על ידי המועצה. אנחנו נזמן ישיבה מיוחדת עם שרת התקשורת כדי לדון בסוגייה של התקשורת, בהשפעתה על אלימות כלפי נוער ושל נוער. אני חושב שאנחנו נמליץ בפני כל הגורמים הללו לעשות את הצעד הכי מתבקש בסוגייה הזאת, זה משתף את הנערות והנערים עצמם להיות הגורם המוביל במאבק באלימות. סוד ההצלחה שיכול להיות בעניין הזה, זה לא שהמורים יעשו, זה לא שהשוטרים יעשו את זה, לא שמנהלי בתי הספר יעשו את זה, בוודאי לא שרי הממשלה. רק שיתוף פעולה מלא עם הנוער יכול לגרום לזה שהתוצאות תהיינה מאוד טובות ומאוד מוצלחות. אני מודה לכם נציגי מועצת התלמידים.

אפנה גם לשר לביטחון פנים ולשר האוצר ביחד כדי לוודא שאכן כל החוקים שנכנסו לתוקף יהיו מיושמים בהקדם האפשרי, ויוקצו לזה כל התקציבים והמשאבים כדי שהחוקים הללו יבוצעו. אני מאוד מודה לכולכם. ד"ר קדמן תודה רבה.


(הישיבה נעולה)

קוד המקור של הנתונים