PAGE
1
ועדת החוקה, חוק ומשפט

18.7.2005

הכנסת השש-עשרה








נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 539

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שני, י"א בתמוז התשס"ה (18 ביולי 2005), שעה 9:00

הצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005 (פ/890)

חברי הוועדה: מיכאל איתן-היו"ר

רשף חן

אליעזר כהן

שירלי אבנר,עו"ד עוזרת ראשית, משרד המשפטים

דני צור משרד האוצר

מגי בראון משרד האוצר

ניר כהן,עו"ד איגוד הבנקים

הדס בקל-בהר,עו"ד איגוד הבנקים

שלי אודוויל אהרוני מנהלת מח' אכיפה, רשות לניירות ערך

עופר לוי,עו"ד לשכת עורכי הדין

דליה אזוב

משה בן-ארי,עו"ד

מיקי קידר,עו"ד

אבישי פדהצור,עו"ד הנהלת בתי המשפט

מיכל הלפרין,עו"ד הרשות להגבלים עסקיים

תמי סלע

דורית ואג

יפעת שפרכר

הצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005

הצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005.

שמתי לעצמי למטרה להעביר את החוק קריאה ראשונה עד סוף המושב הזה, מתוך רצון עז שאם הכנסת תתפזר נוכל להמשיך את החקיקה בכנסת הבאה. כל המערכת מחכה לחקיקה של החוק הזה.

מה שאתה רואה כאן דומה לתסקיר משרד המשפטים. יש כמה שינויים ביחס לתסקיר משרד המשפטים, כאשר העיקרי שבהם הוא שאלת מידת תחולת החוק הזה על המדינה.

הבעיה היא יותר העניין של היקף העילות.

אני לא חושב שהבעיה היא היקף העילות. נדמה לי שמה שקורה פה זה שהמדינה מכוונת את זה כדי להגן על עצמה מפני סוג מוגדר של תביעות, כמו במצב שהמדינה לוקחת כסף שלא כדין ומגישים נגדה תביעה להשבת הכסף הזה. על ידי מנגנון מסוים הם משאירים את סוג התביעות האלו בחוץ. זה חסר תקדים. אני חייב לומר לך שאני מתנגד לזה מאוד. האינטרס של המדינה ברור. החוק עולה בלי המנגנון הזה. המצב הוא שהוא עולה עם עילה כללית לגמרי, כלומר כאשר יש עילה אישית כלשהי לאדם. זה נושא מאוד בעייתי שנצטרך להתמודד איתו בהמשך.


יש את הקבוצה שרוצה להרחיב ולהקל מאוד על התהליך. כנגד זה יש את הנתבעים הפוטנציאליים. הם מיוצגים פה על ידי הבנקים, אבל יש גם קבוצות אחרות. כל גוף שטבע העסקים שלו הוא לעסוק עם הרבה מאוד אנשים, בעסקאות קטנות מאוד, הוא פוטנציאל תביעה מתביעות מהסוג הזה. גם המדינה היא גוף כזה. לה יש אינטרס לצמצם. אני חושב שאפשר לאזן בלי לעשות את החסימה הזאת למדינה. בית המשפט, כאשר הוא רואה שמתן פסק דין יגרום נזק לציבור בכללותו, יכול לאזן ולתת פסק דין אחר. הדוגמה הקלאסית זה מצב שבו על פי דין עיריית תל-אביב צריכה להחזיר 100 מיליון שקל לציבור, כאשר אם היא תחזיר 100 מיליון שקל היא תפשוט את הרגל. צריך לאפשר לבית המשפט לאזן את זה. זה המקסימום שאני חושב שאפשר ללכת כנגד הדין ולמען איזה שהוא אינטרס ציבורי.

אתה נשמע לי מאוד מתון בעניין הזה.

העמדה של המדינה היא שיגידו תודה רבה על ה-100 אלף שקל, כשמעכשיו הם ישתדלו להיות בסדר.

זה לא מה שהם אמרו בדיון. הם אמרו שהם צריכים לעשות הסדר שיתאים לתביעות נגד המדינה.

יש עוד הרבה נושאים שצריכים ליבון. כל הנושאים נמצאים בחוק. כל הסעיפים שצריכים להיות נמצאים פה. קיימנו שלושה דיונים עד כה.

למה הממשלה מתעכבת עם הצעת החוק שלה?

אנחנו עדיין מקבלים הערות. אנחנו צריכים לקבוע ישיבות עם הגורמים השונים, כדי שנוכל להעביר את זה כהצעת חוק.

אם יהיה צורך. מה היה הדבר שהכי קומם כאן מישהו?

יש הרבה.

אין הגדרות של מטרת החוק. למי זה נועד? מי הקהל שלו?

אפשר להכניס סעיף מטרה.

אתה צריך להצביע על סוג מסוים של עילות שלא נכלל, על סוג מסוים של תביעות ייצוגיות שצריכות להיכלל ולא נכלל.

כל התביעות נכללות.

אני לא מבין למה סעיף המטרה חשוב כאן.

סעיף המטרה צריך להיקבע לאור ההכרעות בנושאים עקרוניים שעוד לא הוכרעו פה.

מה מציק לך?

הפרשנות של בית המשפט העליון. הוא סוגר, מצמצם ומכווץ.

זאת הסיבה ש אנחנו מחוקקים.

אין לי הרבה ניסיון בסוג כזה של ישיבות בוועדות, אבל גם יעל מימון, נציגת המדינה, וגם מרבית החברים הסכימו כאן שעילת תביעה שנוצרה לפני כניסתו של החוק הזה לתוקף תאפשר הגשת תובענה ייצוגית. כולם הסכימו לזה. אני לא מבין למה זה לא מופיע. הנחת המוצא שלי היא שכל העולם ואשתו יגידו: "אוקיי, רק מכאן ואילך".

אנחנו נדון בזה.

בתחילת הדיונים ביקשנו להוסיף נושאים שלא מופיעים פה ונושאים שמהניסיון שלנו מעכבים את ההליך. ההליך הזה נמשך 10 שנים או יותר. מעט מאוד תובענות מאושרות כייצוגיות בבית המשפט העליון. לא הובאו הסיבות למה זה קורה.

בית המשפט יכול להגיע לשיאים אדירים בתחומים נפלאים. למה כאן יש לו מדיניות מצמצמת כל כך?

זאת תפישת העולם שלהם. אנחנו ביקשנו להכניס נושאים שיפתרו את הבעיות האלו, שישחררו את ההליך הזה. אמרו שבסוף הדיון יעלו את הנושאים האלה. אף אחד מהנושאים האלה לא נכנס להצעת החוק.

כמו מה למשל?

סעיף של פרשנות. אחד הדברים הכי חשובים הוא לא לציין את סכום התביעה הכולל בתביעה ייצוגית, כי הסכום הזה הוא השערה.

זה לא נושא מהותי. מה הדבר הכי חשוב שחסר פה?

חסר פירוט מסודר של אישור התביעה הייצוגית. הם העתיקו את זה מהחוקים הקיימים. זה בדיוק הנושאים שעליהם לא מאשרים תביעות ייצוגיות. זה אחד המכשולים הכי גדולים של לאשר את התביעות הייצוגיות. אם זה יישאר בנוסח הזה, אז תישאר אותה הפרשנות וימשיכו לא לאשר. כתוב גודלה של הקבוצה. זה נשמע מאוד סתמי, אבל מסתבר שעל המילים האלו הופלו הרבה תביעות. הצעת החוק היא הכי קיצונית, הכי מחמירה מכל מה שאני מכירה בעולם.

אני מבין שחבר הכנסת רשף חן הוא לא מהמחמירים.

זאת התוצאה.

אני עוד פחות מחמיר ממנו. אני מחמיר לכיוון השני, כי אני רואה בזה אחד הכלים החשובים ביותר להגן על זכויות הפרט מול התופעות שהחברה המודרנית לא יודעת להתמודד מולן. כאן יש תופעות של הפרטת הממשלות, והעברת עוצמות כלכליות ודמוקרטיות לידי גופים גדולים מאוד. אני רואה בזה אחד הכלים שאיתם אפשר להתמודד, כי אחרת ניצור מצב של אי שוויון בין היכולות של הפרטים מול הקבוצות המאורגנות.

אין מישהו שחולק שלפני שמאשרים תביעה ייצוגית צריכים להראות שהיא עומדת בכל מיני תנאים.

היא טוענת שהתנאים גבוהים מידי.

זאת הסיבה שכתוב גודלה של הקבוצה.

היא אומרת שיש מגמה של פרשנות מצמצמת. המחוקק צריך לומר את דברו. המחוקק רוצה שהמוסד של תובענות ייצוגיות יהיה רחב. הם רוצים שיהיה ברור, לא שנשאיר את כלי המשחק לפרשנות שתוכל לצמצמם את זה עד למינימום.

ההצעה הזאת היא הרבה יותר מפורטת בהרבה היבטים ממה שיש בחקיקה הכללית. יש פירוט של שיקולים שבית המשפט חייב להתחשב בהם.

שתבוא גברת אזוב ותראה ששופטים לוקחים קבוצות גדולות וקובעים שהן קטנות. אי אפשר לעשות את זה בשלב הזה.

יש שופטים שאומרים שאם יודעים לזהות את חברי הקבוצה הם לא מאשרים, ויש שופטים שאומרים..

יכול להיות שזה נכון, אבל לא נוכל להתעמק בדבר הזה עכשיו.

אולי כדאי לעכב את האישור בשלב הזה.

מה מפריע לך שנעביר את זה בקריאה ראשונה?

מפריע לי שמדינת ישראל מאשרת חוק כזה.

אני לא חשבתי על סעיף מטרה. יש מקרים שבהם אדם מנהל מערכה משפטית יחידנית מול גוף נתבע. נניח שהאדם מצליח להוכיח שיש לו עילה, ולעילה הזאת יש השפעה שחורגת מתחום היחסים שבין הגוף הנתבע לבין אותו תובע. לפי המנגנון היום, הוא לא יכול לתרגם לאחר מעשה את התביעה שלו לתביעה ייצוגית, על אף שהוא זכה להוכיח את הנזק או את האחריות. שווה אולי לחשוב על תרחיש כזה. אם הכוונה היא לעודד רגולציה פרטית במקום שבו פרט אחד הצליח והגוף התגונן כמו שצריך, אולי שווה להפוך את היוצרות ולעשות עוד הליך שיתרגם את זה למשמעות ייצוגית.

יש עם זה בעיה, כי מידת ההגנה שהנתבע יעמיד כשהוא יודע שהוא הולך להפסיד 100 שקל לא דומה למידת ההגנה שהוא יעמיד כשהוא הולך להפסיד 100 מיליון שקל. זה לא פייר כלפי הנתבע.

אף אחד לא חושב שבאמצעות רגולציה פרטית הוא יצליח ללכת ולבצע אכיפה. צריך לעודד פשרות. איך מעודדים פשרות? מעודדים פשרות על ידי כך שהנתבע ידע שאם הוא הולך את כל הדרך הוא בסוף ישלם כפל כפליים, אבל אם הוא יסכים לחסוך זמן שיפוטי ולהודות, זה יבוא לידי ביטוי כטובת הנאה כלכלית מבחינתו.

אתה לא מציע שנכתוב את זה בחוק.

העילות של טובת ההנאה של מי שפעל ולעו"ד המייצג באות על חשבון כלל הפיצוי של קבוצת הנפגעים. במקרה שבו הדבר הזה מגיע עד הסוף אין סיבה להחיל את זה על הנפגעים, צריך להוסיף את זה על הנזק לנפגעים.

שכר הטרחה של העו"ד לא בא על חשבון הקבוצה, רק הגמול של התובע. גם ככה יש תמריץ די רציני ללכת לפשרה.

בכל אחד ואחד מדברי החקיקה העילות שמתוכן ניתן לתבוע בתביעה ייצוגית הן עילות רק בדבר החקיקה שמסבירה את הנושא הייצוגי, אי אפשר להשתמש בעילות מהדין הכללי. שימוש בעילות מהדין הכללי זה לפעמים obvious, אבל לא ניתן להרכיב אותן על גבי העילה הייצוגית. חברה יצאה במבצע ועשתה הטעייה גורפת. יש ויכוח אם זה היה טרום חוזי או לאחר החוזה בפסיקה של בתי המשפט.

פה זה חל על כל העילות.

צריך לוודא וליצור מנגנון..

ככה זה עובד.

כתוב "כל עילה שבשלה הוא יכול לתבוע".

דובר בזמנו על יצירת קרן לצורך מימון תקציבי ביניים בהליכים עתידיים, כאשר מכל תביעה שתצא מוצלחת סכום מסוים אמור להיות מופרש לקרן. מתעוררת השאלה מי יוותר מכספו כדי להכניס לתוך הקרן. הנתבעים לא מוכנים לזה כי הם אומרים שהכסף הזה ישמש נגדם, והתובעים, לעומת זאת, גם ככה נמצאים בסיכון רב.

למה צריך את הקרן הזאת?

כי הרבה פעמים קשה להרים תביעה.

משולמת בסוף ההליך אגרה בשיעור מלא. כל המערכת נהנתה מכך שנוהל הליך אחד והיה שופט אחד. הועלתה הצעה שבמקרה כזה רק חלק מאגרת המשפט תעבור לטובת הסעיף של אגרת משפט, כשיתרתה תעבור לקרן. זה צריך לעבור מכשלה של משרד האוצר.

זה בסדר, כי זאת אגרה שמשרד האוצר לא היה זוכה לה אלמלא התביעה הזאת.

מה תעשה הקרן הזאת?

נניח שבן אדם מסוים קנה רכב - מחירו לצורך העניין הוא 100 אלף שקל - והחזיק בו שנה, ואחר קנה רכב בדיוק כזה והחזיק בו שנתיים. לכל אחד מהם נגרם נזק אחר. אחד נוסע פחות על הרכב, אחד יותר על הרכב. במקרה כזה נחוצה חוות דעת של מומחה שייתן התפלגות סטטיסטית שתבוא ותסביר מה הדלתא של תוספת העלויות. זה דבר שנמצא מעל היכולת של תובע ייצוגי.

זה רק לגבי חלוקת הנזק, כי האחריות נקבעה. מקודם יצרת מנגנון דו-שלבי. השלב הראשון הוא תביעת עצם האחריות. אחר כך מגיע השלב של תביעת הנזק. בשלב של תביעת האחריות הכסף כבר ישנו, רק השאלה איך יחלקו. לא תהיה בעיה להשיג את המומחה שיביא חוות דעת ויקבל אחר כך איזה שהוא אחוז מתוך הכספים האלה.

המומחה לא אינטרסנט לגבי תוצאות ההליך.

ככה פועלת שיטת המשפט שלנו. יש גם מומחים של בית משפט. בתביעות כל צד מביא את המומחים שלו. אנחנו מדברים כרגע על מומחה של אחד הצדדים, לא של בית המשפט.

במקרה כזה אותו צד חייב לשלם למומחה שלו.

כל העניין עם הקרן לא נראה לי. בסוף לא יהיה כסף לנתבעים ולתובעים, רק הקרן תהיה של עשרות מיליונים.

זה רעיון שבא לעודד. הרעיון בא לעודד תביעות ייצוגיות מוצלחות.

עוד לא ראיתי קרן שקמה למען מטרה פסולה.

הנושא האחרון הוא פנקס התובענות הייצוגיות. יש צורך לעשות סדר בכל העניין הזה, כי חובת הניהול הייתה אצל היועץ המשפטי לממשלה. הוא לא כל כך ניהל את הפנקס.

ליועץ המשפטי לממשלה יש חובה לשלוח הודעה. אני יכולה להגיד שמה שאנחנו מקבלים במשרד זה מכתב עלוב שאומר: "הגשנו תובענה ייצוגית כנגד זה וזה", בלי הנספחים. במרבית המקרים אנחנו אפילו לא יכולים לדעת באיזה עניין. אני יכולה להביא לך מקרים שבהם יכולנו לדעת רק את שם התובע, אפילו לא את מי הוא תבע. אנחנו לא מחויבים, לפי החוקים הקיימים, לנהל פנקס. ההתנהלות היא התנהלות פנימית. בגלל החוקים והבעיה הקיימת היום בחקיקה אין לנו אפשרות לבצע את זה.

בהצעה הנוכחית מגלגלים את זה להנהלת בתי המשפט, אבל הנהלת בתי המשפט היא לא גוף שצריך להחליט אם להתייצב בכל הליך. היועץ המשפטי צריך להחליט את זה.

בניגוד למה ששמענו עד עכשיו –ככה התנהלו כל הדיונים - אין פה כמעט ייצוג לנתבעים. אנחנו הגוף היחיד. המסקנה שלנו היא הפוכה. החוק הזה הולך להיות אחד מדברי החקיקה המסוכנים שיצאו מהכנסת. הוא הולך לפגוע במשק בצורה קשה. עשו פה שורה של תקדימים חדשים, שיוצרים מסלול שאין לתובע הייצוגי מה להפסיד.

למה שיהיה לו מה להפסיד?

בתי המשפט מסתייגים לא מפני שהם אוהבים את הבנקים, הם מסתייגים בגלל שהמכשיר הזה בכל רחבי העולם מנוצל לרעה, הוא היה בסיס לסחטנות והביא לסכנות עצומות. המשק האמריקני ספג ממנו נזקים אדירים. בארצות הברית יש עכשיו מגמה ללכת אחורנית ולצמצם את התובענה הייצוגית, כי היא גרמה לפגיעה עצומה במשק האמריקני ובאמון בשיטת המשפט שם. הקונגרס התערב. הנשיא בוש ראה בזה את אחד מההישגים הגדולים שלו. בית המשפט העליון הגדיר את התביעה הייצוגית כרימון שהוציאו את הנצרה שלו. הדבר הזה לא בכדי. זאת הסיבה שבתי המשפט נזהרים. זה מכשיר מאוד מסוכן לנתבעים. עומדות חברות ציבורית שלא יכולות לקחת סיכון. התביעות הן בסכומי עתק. אין אגרת משפט. אתה יכול לנקוב בסכום של 100 מיליארד שקל ולא יקרה לך כלום. לפי ההצעה הזאת לא צריך עילת תביעה כדי להגיש תביעה ייצוגית. זה חידוש חסר תקדים במדינת ישראל.

למה לא צריך עילת תביעה?

אתה יכול להקים עמותה, כשהעמותה הזאת יכולה להגיש תביעה ייצוגית בלי שנגרם לה נזק. העמותה הזאת יכולה להגיש תביעה ייצוגית, למרות שהיא לא סבלה מעילת התביעה הזאת. אין לה עילת תביעה אישית. העבודה הזאת לא מפוקחת, לא חייבת לקבל את אישור משרד המשפטים. יש הגדרה מאוד רחבה של גוף שפועל למטרה ציבורית. אנחנו רואים שההגדרה הציבורית הזאת זה המכונית של בעל העבודה, ההוצאות לכל המשפחה שלו וכו'. אפשר להגיש לפי ההגדרה של ארגון - שזה חבר של בני אדם שפועל למטרה ציבורית - תביעה ייצוגית בלי עילת תביעה. זה דבר שלא יכול להיות.

יש עילת תביעה, רק אין מעמד.

הוא רק שכח להזכיר שזה צריך להיות ארגון שפועל באופן סדיר לקידום מטרה ציבורית מסוימת. בית משפט יצטרך לבדוק אם זה סוג של ארגון שמתאים להגיש תביעה מהסוג הזה.

ארגון שפועל למטרה ציבורית זה הדבר הכי גמיש שקיים. אני נותן את זה כדוגמה. קבעו פה שזה שהגיש את התביעה הייצוגית והפסיד לא חייב בהוצאות משפט. גם כשאתה מגיש עתירה לבג"ץ בנושא הכי ציבורי בעולם ואתה מפסיד, אתה חייב לשלם הוצאות.

כמובן שיטילו הוצאות אם לא היה מקום להגיש את התביעה, או שהוא ניהל את ההליך בצורה לא ראויה. הכלל הוא שלא מטילים על התובע, כי זה מהווה הרתעה מפני הגשת תביעות ייצוגיות.

אמרתי שלא צריך עילת תביעה, מספיק להיות ארגון, ושלא צריך לשלם אגרה.

אמרו בדיון שרוצים לעשות הסדר לאגרה.

אמרו שההסדר יהיה שישולם בשלב הראשון סכום סמלי.

אמרו שישולם על הבקשה סכום, כאשר לגבי התביעה כולה זה יהיה בסוף ההליך.

ישולם סכום נמוך. זה לא יתפקד כחסם בניהול התביעה.

יש פה אפשרות ללכת להליך הרפתקני. צריך לזכור שבמדינת ישראל יש 40 אלף עורכי דין, כשלרובם יש בעיה של איתור לקוחות. אם יהיה להם את המסלול הזה שאין מה להפסיד, אנחנו נהיה מוצפים בים של תביעות ייצוגיות שיזיקו למשק הזה בצורה נוראית. אם משווים לקנדה, אז בקנדה ב10 שנים הגישו 5 תביעות ייצוגיות נגד בנקים.

זה לא נכון.

במדינת ישראל הגישו מעל 100 תביעות ייצוגיות בסכומי עתק נגד בנקים. הדבר הזה הוא בעייתי. הוא יוצר מכשיר שיגרום להצלחה של תביעות ייצוגית, דבר שיגרום לפגיעה קשה במשק. זה במישור הכללי. במישור של ענף הבנקאות - אני מייצג אותו - רק לפני שנים ספורות, באמצע שנות ה-90, הוקמה ועדה שנועדה לבחון אם יש מקום להגיש תביעות ייצוגיות נגד בנקים וחברות ביטוח, לאור החשיבות והמעמד המיוחד שלהם.

מה זה המעמד המיוחד שלהם? מה עושים לאדם שרוצה לקבל הלוואה מבנק? הורגים אותו. מה המעמד המיוחד? איפה המעמד המיוחד של האזרח? מה יכול לעשות אזרח? איזו הגנה יש לאזרח? שהוא יחזיר את פנקס השיקים? שלא יהיה לו חשבון בנק?

ממשלת ישראל דרשה להקים את הוועדה הזאת כי היא הייתה מוטרדת מהנושא הזה. זאת לא בעיה פרטית של הבנקים. לבנקים יש כסף. הבנקים יעילים למשק הישראלי. אם לבנקים יהיו תלויות מעל הראש תביעות של מיליארדים..

אדוני, אני לא מגן על המשק, אני פה כדי להגן על האזרח. אם המשק יהיה מוצלח והאזרח דפוק, זה לא ישרת את מה שאני צריך להיות מופקד עליו. כל הביטויים האלה מקוממים אותי. בשם היעילות רומסים בני אדם. אתה צריך להסביר לי איך אני יכול להגן על האזרח. אם אתה אומר לי, "תשמע, אני מוכן לתת כלי כזה או שהכלי הזה יהיה יותר טוב" אני מוכן להקשיב, אבל אם אתה רוצה לתת נאומים שמסבירים שכולנו משועבדים ליעילות של הבנקים, חבל על הזמן שלך. לא תהיה לי אפילו אמפטיה לטיעונים צודקים.

אדוני, אני יושב פה יום -יום. הממשלה היא האחרונה שדואגת לאזרח. אני בא עם הצעות חוק ממשלתיות. הם כל הזמן דואגים ליעילות, לממשלה ולפקידות. זה בראש שלהם. ככה הם בנויים. אני לא בא אליהם בטענות, אחד אחד אנשים טובים, אבל זאת הפוזיציה שלך. הממשלה רואה את הראייה של הממשלה, ואילו הכנסת צריכה לראות את הראייה של האזרח. מעמד מיוחד יש לאזרח. כל השאר כפופים לאזרח.

בנושא המאוד ממוקד הזה הוקמה ועדה..

תסביר לי איך אדם יכול לתבוע על כך שלקחו ממנו שני שקלים בחודש במשך שנתיים. האם הוא יגיש תביעה על 48 שקלים?

לא ביקשנו לאסור את התביעות הייצוגיות לחלוטין. הוועדה הזאת לא אסרה על תביעות ייצוגיות נגד בנקים, היא רק קבעה הסדר מאוזן שקבע שבעיתות מסויימות - כמו איסור הטעייה, כמו אי גילוי נאות - יש להתיר תובענות ייצוגיות. זה הדין גם כיום. הצעת החוק הנוכחית ביטלה את כל ההסדר המיוחד שנחקק על ידי הכנסת הזאת.

זה לא נכון, היא הרחיבה אותו. רוב האיזונים נמצאים גם כאן.

האיזונים שהוכנסו הם לא באותה מידה שהיו בחוק המקורי, הם לא באותו היקף. הכנסת ביטלה פה הסדר מיוחד שמאפשר להגיש תביעות ייצוגיות מצד אחד, ומצד שני קובע איזון מסוים והגנות מסוימות. זה דבר שנעשה במחי יד. דנו בכולם כאילו זה מטריה אחת. אני חושב שצריך לשמר את אותם איזונים. הדבר הזה לא קיבל ביטוי בהצעה הזאת.

יש בהצעה דברים חריגים נוספים. הקרן המשונה הזאת, שהיא בעצם מכשיר להטלת מס, מחייבת את הבנקים או כל נתבע אחר לשלם.

חבר הכנסת רשף חן יקיים דיון על כל פריט ופריט. הדברים האלה יבואו לידי ביטוי. אתה תוכל לטעון את טענותיך. בשלב הזה אין צורך. אתה נתת איזון מסוים לדברים שנשמעו פה.

אנחנו ברשות לניירות ערך רואים חשיבות עצומה למכשיר התובענה הייצוגית. בתחום אצלנו בלתי אפשרי להגיש תביעה אישית כי העלויות עצומות, יש מורכבות של דברים, המטריה מאוד מסובכת. אנחנו חושבים שזה מכשיר מאוד חשוב, לכן אנחנו מעודדים אותו בכל דרך אפשרית. מהניסיון שלנו, ההליכים מתמשכים במשך שנים עד לשלב אישור התובענה. בממוצע אנחנו רואים שהם נמשכים 7 שנים. מה שחשוב זה לא להכביד בשום תנאי שהוא לא הכרחי לצורך האיזון בין חברי הקבוצה. כל מילה מיותרת שנכתבת ומוסיפה תנאי נוסף, פירושה בפועל שנים נוספות של התדיינות. חשוב להגיע למצב של קביעה של הדברים ההכרחיים.

בנושא של גמול התובע וגמול בא כוח התובע, שהם הדלק של התביעה, צריך לעודד כמה שיותר ולהצביע על החשיבות שיש למכשיר הזה.

נקודה אחרונה היא לגבי תובענה על דרך הצטרפות. נותנים היום אפשרות למי שלא רוצה להצטרף להודיע על כך. ניתנה היום אפשרות שתהיה תובענה בדרך של הצטרפות, זאת אומרת שפתחו פתח לאנשים להודיע באופן פוזיטיבי על הצטרפות. בתחום של ניירות ערך אין לזה שום הצדקה, זה יהרוג את המכשיר לחלוטין. יש אצלנו אלפי נתבעים, אלפי חברי קבוצה. העילה היא קלאסית.

בחוק להגבלים עסקיים יש עילת תובענה ייצוגית מאז 1996. המוסד הזה נכשל כישלון מוחלט. מספר התובענות הייצוגיות שהוגשו בהגבלים עסקיים הוא אומנם כ70, אבל מתוכן אלו שהצליחו להתרומם לרמה שיאשרו אותן כתובענה ייצוגית זה פחות מכף ידי. גם אלו שהצליחו לאשר אותן, אחר כך ההחלטה מתהפכת בערעור. המוסד הזה נכשל כישלון רבתי.

החשיבות של המכשיר של תובענה ייצוגית ברמה של אכיפת החוק היא חשיבות שקשה להקל בה ראש. בארצות הברית ובאירופה עיקר ההליכים המשפטיים בהגבלים עסקיים הם הליכי תביעה פרטית, הם לא הליכים שהרשות נוקטת בהם. רק במדינת ישראל זאת הרשות שצריכה לרוץ קדימה ולאכוף את החוק בכל סיטואציה, כי המוסד של תובענה ייצוגית של הגבלים עסקיים לא מצליח להתרומם. זה שהצרכן יזכה ליהנות לקבל החזר מתוצאות של קרטל והחזר ממונופול שניצל אותו לרעה זה דבר שנדחק לקרן זוויות. הצרכן לא זוכה לראות את פירותיו של החוק הזה.

מה הסיבות?

בתי המשפט מקשים מאוד על התהליך הזה, החל מהתמשכות ההליך, וכלה בהלכות מהלכות שונות. הכוונה בחוק הזה הייתה טובה, אבל בסופו של יום זה רק מכביד על התובענות הייצוגיות. יש דרישה שתהיה חשיבות ציבורית לתובענה ייצוגית.

אין דרישה כזאת.

בתובענה ייצוגית בהגבלים עסקים לא צריך להוכיח נזק לתובע הספציפי ולכלל הקבוצה. לפי ההצעה הנוכחית, צריך להוכיח נזק. אישור פשרה בתובענה ייצוגית דורש חוות דעת מומחה לפי הצעת החוק הזאת. בעבר לא היה צריך חוות דעת מומחה. יש סידרה של הכבדות שתקשה בסופו של יום. אני רק מתריעה על זה, כי אני חושבת שאלה דברים שראויים לדיון יותר מעמיק אחרי קריאה ראשונה.

אנחנו נשתדל להעביר את החוק עוד לפני היציאה לפגרה. אנחנו נקיים ישיבות מתוך כוונה שבמהלך הסתיו נעביר את החוק הזה קריאה שנייה ושלישית. זה תאריך היעד. מי בעד העברת החוק לקריאה ראשונה?

ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד

הצעת החוק אושרה לקריאה ראשונה

הישיבה ננעלה בשעה 10:20