PAGE
1
ועדת המשנה לתיקון התקנון

12.7.2005

הכנסת השש-עשרה








נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 17

מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכנסת) לתיקון התקנון

יום שלישי, ה' בתמוז התשס"ה (12.7.2005), שעה 12:00

חברי הוועדה: רשף חן - היו"ר

סגן מזכיר הכנסת דוד לב

סגנית מזכיר הכנסת ירדנה מלר-הורוביץ

ארבל אסטרחן

אתי בן-יוסף

תמר שפנייר

אני פותח את הישיבה.

יש פה כמה סעיפים הקשורים לפרסום פרוטוקולים. בעקבות הדיונים בישיבות קודמות הכנסתי בהם שינויים, ואני קוראת אותם:


סעיף 159 (סעיף 102 הקיים, בשינוי): "(א) בישיבות ועדה יירשם פרוטוקול שיכיל את רשימת הנוכחים, עיקרי הדברים, והצעות והחלטות הוועדה; אם תוקן הפרוטוקול או היתה הישיבה חסויה, יצוין הדבר בראש הפרוטוקול".


"(ב) (1) נפלה טעות בנוסח של פרוטוקול, ואין למנהל הוועדה ספק כי הטעות היא לשונית-טכנית, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, טעות הדפסה, שיבוש של העתקה וכיוצא באלה, רשאי הוא להורות על תיקון הטעות; (2) נפלה טעות בנוסח של פרוטוקול ואין היא מהסוג האמור בפסקה (1), או היה למנהל הוועדה ספק בכך, רשאי מי שהשתתף בישיבה לפנות בכתב ליושב-ראש הוועדה, שיביא את הצעת התיקון להחלטת הוועדה בישיבה קרובה".


סעיף 160 (סעיף 102א הקיים, בשינוי: "(א) פרוטוקול של ישיבה שאינה חסויה הוא פומבי ויהיה פתוח לעיון הציבור.


"(ב) הכנסת תפרסם באתר האינטרנט שלה פרוטוקולים של ישיבות הוועדות הפתוחים לעיון הציבור; הוראה זו תחול על ישיבות שיתקיימו החל מתחילתו של תקנון זה" - זאת חובה - "ורשאית הנסת לפרסם פרוטוקולים של ישיבות ועדות שהתקיימו קודם לכן".


סעיף 161: "(א) פרוטוקול של ישיבה חסויה לא יהיה פתוח לעיון הציבור".


"(ב) לעניין סעיף זה, 'ישיבה חסויה' - (1) כל ישיבה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, או של ועדת משנה שלה, למעט ישיבה שעליה הודיע יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון כי אינה חסויה; (2) כל ישיבה של ועדה הדנה בהצעה שהועברה אליה על פי סעיף 79" - זה כשיש נושא חסוי שלא רוצים שהמליאה תדון וזה הולך ישר לוועדה - (3) כל ישיבה של ועדת משנה שהוקמה מכוח סעיף 5 לחוק הכנסת" - זה אומר שרק לגבי עניינים מסוימים אפשר להקים ועדת משנה חשאית כזאת - "והכל אלא אם כן החליטה הוועדה אחרת, בכל עת".


השורה האחרונה היא הוראה שלא קיימת היום. היום לכאורה כל ישיבה של ועדת החוץ והביטחון היא חסויה, אבל בפועל הוועדה יכולה להחליט שישיבה מסוימת היא פתוחה. לכן כדאי שזה יהיה כתוב במפורש.


"ג) יושב-ראש ועדה רשאי לקבוע, באישור הוועדה, כי פרוטוקול או חלק ממנו לא יהיה פתוח לעיון הציבור, בין היתר בשל אחת או יותר מהסיבות הבאות, וכן רשאי הוא, באישור הוועדה, לשנות החלטה זו: (1) אם הדבר דרוש לשם שמירה על אינטרסים חיוניים של המדינה; (2) אם הדבר דרוש לשם הגנה על המוסר או על עניינו של קטין או של חסר ישע; (3) לבקשת מוזמן - אם פתיחת הפרוטוקול לעיון עשויה לגרום נזק למוזמן או לזולתו".


"ד) ההחלטה כי פרוטוקול לא יהיה פתוח לעיון הציבור ונימוקיה יירשמו בפרוטוקול נפרד אשר לא יהיה פתוח לעיון הציבור".

לבקשת מוזמן - איך הוא יודע שיש לו אופציה כזאת?

תקנון הכנסת מפורסם ב"רשומות", זה כמו חוק. זה מסמך רשמי של המדינה.

עכשיו, גם הדיון על השאלה אם לפתוח או לפתוח את הפרוטוקול לעיון הציבור - יהיה בפרוטוקול חסוי.

הרבה פעמים אפילו אין דיון. היושב-ראש אומר: רבותיי, מרגע זה ואילך הדיון סגור. כשהייתי מנהלת ועדת ביקורת המדינה, דאגתי שמהקטע הזה יהיה פרוטוקול נפרד.

כלומר, יש מקרים שאין דיון. זאת אמירה של יושב-ראש הוועדה, ואם יש התנגדות - אותו חלק של הישיבה הוא חסוי.

אם יושב-ראש הוועדה אומר שהישיבה סגורה, ואף חבר לא מתנגד - הרי שיש לכך אישור של הוועדה, בזה נגמר העניין.

כלומר, לא תמיד יש דיון בנימוקים למה פרוטוקול מסוים יהיה חסוי. אז אפשר לכתוב בסעיף (ד) שהוועדה רשאית את הנימוקים בפרוטוקול נפרד, לא לחייב.

לדעתי ההחלטה כי פרוטוקול לא יהיה פתוח לעיון הציבור צריכה להיות בפרוטוקול הגלוי - שיֵדעו שקיים פרוטוקול חסוי. רק הנימוקים צריכים להיות בפרוטוקול החסוי.

אולי אפשר להוריד את סעיף (ד) וזהו. אנחנו מורידים את סעיף (ד).


לגבי פרוטוקולים שאינם פתוחים לעיון הציבור - סעיף 162: "(א) חבר הכנסת רשאי לעיין בפרוטוקולים שאינם פתוחים לעיון הציבור של ועדה שבה הוא חבר, לרבות פרוטוקולים מכנסות קודמות, אולם, הוא לא יהיה רשאי לעיין בפרוטוקולים של ישיבות חסויות של ועדת משנה מאותה כנסת או מכנסות קודמות, אם אין הוא חבר באותה ועדת משנה או יושב-ראש הוועדה; עיין חבר הכנסת בפרוטוקול שאינו פתוח לעיון הציבור, לא יצלמו, לא יפרסמו ולא יעבירו לעיונו של אחר".


"(ב) פרוטוקולים שאינם פתוחים לעיון הציבור, יהיו פתוחים לעיונו אם עברה תקופה של 30 שנה מיום סיום הדיון בוועדה ו-50 שנה מיום סיום הדיון בוועדת משנה, זולת אם סבר יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון שיש בעיון משום פגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בפעולות כלכליות בין-לאומיות חסויות או ביהודים ברחבי תבל וסיכון עלייתם לארץ".


עכשיו אנחנו עוברים לפרק שעניינו הכרזת מצב חירום. את הפרק הזה העתקתי כמות שהוא מהתקנון הקיים.


סעיף 133א הקיים אומר: "בפרק זה, 'מצב חירום' - כמשמעותו בסעיף 38 לחוק יסוד: הממשלה". חוק יסוד הממשלה אומר: "ראתה הכנסת שקיים במדינה מצב של חירום, רשאית היא, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום. התקופה לא תעלה על שנה. ראתה הממשלה שקיים מצב של חירום ושעקב דחיפות העניין יש להכריז על מצב חירום לפני שניתן לכנס את הכנסת, היא רשאית להכריז על מצב חירום לשבעה ימים. ההכרזות יפורסמו ב'רשומות'. הכנסת רשאית בכל עת לבטל הכרזה על מצב חירום".


תקנון הכנסת מפרט מי בכנסת מכריז על מצב חירום ואיך זה נעשה.

יש משהו שצריך שינוי בפרק הזה?

לדעתי לא. זה פרק די חדש בתקנון.


אחר כך בא הפרק של תקנות שעת חירום, שגם הוא פרק חדש, שלם בפני עצמו, והעתקתי אותו כפי שהוא. גם כאן אין צורך בשינוי.


אנחנו עוברים לפרק של הצעות חוק מטעם הממשלה - הליכי חקיקה.


סעיף 169 (113 הקיים): "(א) הצעת חוק מטעם הממשלה תוגש לכנסת במסירתה ליושב-ראש הכנסת". ועדת יצחק לוי הציעה להוסיף: "ותפורסם ברשומות". בעצם מה שמגישים לכנסת זה הרשומות, אז נוסיף את זה.


"(ב) יושב-ראש הכנסת יניח את הצעת החוק על שולחן הכנסת ויעמידה על סדר היום".


סעיף (ג) הקיים עבר להמשך, וסעיף (ד) הקיים הוא עכשיו סעיף (ג): "במידת האפשר יימסר לחברי הכנסת הערבים תרגום של הצעת החוק לערבית". הכוונה היא לנוסח הכחול של הצעת החוק, הצעת החוק בקריאה ראשונה, בתרגום לערבית.

אני מציע לוועדה להוריד את הסעיף הזה, הואיל ובפועל הוא לא מקוים.

סעיף 170 מקביל לסעיף 114 הקיים. סעיף 114 היום אומר: "הדיון על הצעת החוק ייערך בשלוש קריאות". אנחנו חשבנו לכתוב: "שלבי החקיקה של חוק הם: הקריאה הראשונה, הקריאה השנייה והקריאה השלישית".


סעיף 171 הוא מה שהיה 113(ג): "(א) הדיון בהצעת החוק לא יתקיים אלא אם כן ההצעה הונחה על שולחן הכנסת לפחות יומיים לפני מועד הדיון, אלא אם כן החליטה ועדת הכנסת, לבקשת הממשלה, על הקדמת הדיון, ובלבד שבעת ההצבעה על הקדמת הדיון נכחו בוועדת הכנסת לפחות שליש מחבריה הקבועים של הוועדה".


ועדת יצחק לוי הציעה להגיד לעניין הפטור מחובת הנחה: "על פי בקשת הממשלה בכתב שלוותה בדברי הסבר מפי נציגה, ובלבד שהצעת החוק הונחה על שולחן הוועדה". לסיפה אני חושבת שיש חשיבות. כשמבקשים פטור, אנחנו תמיד מתעקשים על זה שיעבירו לנו את הנוסח, אבל זה לא רשום בשום מקום. בעת הדיון על הפטור, אנחנו חייבים שיהיה לפנינו הנוסח הכחול כדי לראות על מה מבקשים פטור.

אני חושב שצריך להיות כך: "על פי בקשת הממשלה בכתב שלוותה בדברי הסבר מפי נציגה או בכתב" - את דברי ההסבר יכולים לתת גם בכתב - "ושאליה צורפה הצעת החוק".

היום אני מורידה את נוסח הצעת החוק מהמחשב.

אז אולי נבהיר את זה: "ובלבד שנוסחה צורף לבקשה". הרי מה שחשוב זה הנוסח.

אנחנו רוצים את הנוסח הסופי. בפועל הם תמיד מצליחים להביא לנו את הנוסח הכחול.


סעיף (ב) היא סעיף 115(א) הקיים: "בקריאה הראשונה, יתחיל הדיון בדברי הסבר של חבר הממשלה או של סגן שר, ויראו את דבריו כהצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה". היום דבריו לא תחומים בזמן. האם אנחנו רוצים לתחום את זה בזמן? ועדת יצחק לוי מציעה" במשך זמן שלא יעלה על 15 דקות".

לדעתי לא צריך לתחום בזמן, אין לנו בעיה של פיליבסטר מצד הממשלה.

סעיף (ג) הוא מה שכתוב היום בסעיף 115(ב), רק בניסוח קצת שונה. היום כתוב: "יתקיים הדיון לפי הסדרים שנקבעו בפרק הרביעי" - זה אומר שהדיון יהיה אישי, ויכול שיהיה סיעתי בתנאים מסוימים שכתובים שם, אבל הכלל הוא שהדיון אישי. לכן פה אנחנו אומרים: "הדיון בהצעת החוק יהיה אישי, ויכול שיהיה סיעתי לפי הוראות הפרק הרביעי".

(ד) הוא 115(ג) הקיים: "חבר הממשלה או סגן שר רשאי להשיב בתום הדיון". גם את זה הציעה ועדת יצחק לוי לתחום ולהגיד: "במשך זמן שלא יעלה על 15 דקות, ורשאי הוא להשיב במועד אחר".

פה זה כן חשוב לדעתי, כי פה יכול להיות פיליבסטר.

רשאי להשיב במועד אחר - זה קיים בפועל. השרים או הסגנים מבקשים לדחות את התשובה וההצבעה.

האם הם רשאים לדחות את התשובה או לדחות את התשובה וההצבעה?

אי אפשר לדחות הצבעה. אם עולים להשיב, יש הצבעה. כי מה המשמעות של דחיית התשובה? אתה אומר: היה פה עכשיו דיון אישי, 30 חברי הכנסת דיברו, אני רוצה להכין את התשובה לאור מה שנאמר בדיון.

אז נוסיף את מה שהציעה ועדת יצחק לוי: "במשך זמן שלא יעלה על 15 דקות, ורשאי הוא להשיב במועד אחר".

סעיף 171 (116(א) הקיים): "(א) הקריאה הראשונה תסתיים בהצבעה בעד ההעברה של הצעת החוק לוועדה או נגדה".

"(ב) החליטה הכנסת נגד העברתה של הצעת החוק לוועדה, תוסר ההצעה מסדר יומה של הכנסת". היום כתוב: "חוזרת הצעת החוק לממשלה ותורד מסדר יומה של הכנסת". לדעתי מספיק: החליטה הכנסת נגד - תוסר ההצעה מסדר היום של הכנסת.

סעיף 173 (117 הקיים, עם שינוי): "(א) החליטה הכנסת להעביר את הצעת החוק לוועדה, והיו הצעות שונות בנוגע לוועדה שאליה תועבר הצעת החוק או שלא הוצעה ועדה מסוימת, תקבע ועדת הכנסת את הוועדה שאליה תועבר הצעת החוק; יושב-ראש ועדת הכנסת יודיע לכנסת על החלטת ועדת הכנסת, ויראו את ההצעה כאילו הועברה לוועדה עם מסירת ההודעה".

האם ההודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת היא לא מיותרת?

לפעמים יש חשיבות למועד. אם ועדת הכנסת החליטה על ועדה מסוימת, הוועדה עוד לא יכולה להתחיל לדון. רק כאשר יושב-ראש הכנסת מודיע זאת לכנסת, אז רואים כאילו הצעת החוק הועברה אליה.

אם כך, נשאיר את הסיפה של הסעיף.

כוכבית (2) לסעיף 117 אומרת כך: "אחר שהכריז יושב-ראש ישיבה, בתום ההצבעה, על העברת הצעת חוק או הצעה לסדר היום לוועדה פלונית, אין להיזקק להצעה אחרת". אבל בדרך כלל אז עולה ההצעה האחרת.

היום יש מצב שהוא לא תקין, אם כי הוא הושרש, שאחרי שמצביעים והיושב-ראש מודיע לאיזו ועדה זה עובר, אז קופץ מישהו ואומר שהוא מציע ועדה אחרת. הוא היה צריך להציע את זה לפני ההצבעה. דווקא את הנקודה הזאת צריך לחדד.

לדעתי, התהליך הנוכחי הוא ההגיוני, ולכן הוא זה שמתקיים. לכן אני מציע להתעלם מהכוכבית. מה שכתוב בה לא קיים במציאות, ואנחנו עוסקים עכשיו בהתאמת התקנון למציאות.


סעיף (ב) הוא 118(ג) הקיים, בשינוי. סעיף 118(ג), לפי הנוסח היום, זה לא מה שקורה בפועל. לפי הנוסח, רק ועדה שמשהו הועבר אליה והיא חושבת שזה לא צריך להגיע אליה, יכולה לבקש להעביר לוועדה אחרת. בפועל, כל ועדה וכל חבר הכנסת מבקשים. לכן הנוסח המוצע הוא כך: "הוועדה שהצעת החוק הועברה אליה, וכן ועדה אחרת וכל חבר הכנסת" - השאלה אם אתם רוצים לאפשר זאת לכל חבר הכנסת.

לא. מי שמגיש בקשות כאלה, זה מישהו שיש לוקוס סטנדי. במקרה הזה, זאת הוועדה שמבקשת שזה יועבר אליה. לכן לא הייתי כותב כאן "כל חבר הכנסת", אלא "הוועדה שהצעת החוק הועברה אליה, או יושב-ראש ועדה אחרת המבקש כי הצעת החוק תועבר אליו".

האם ניתן את האפשרות הזאת גם לממשלה?

כן, היא מציעת החוק.

כוכבית 1 בסעיף 116 אומרת: "בהתאם לנוהל מחליטה ועדת הכנסת, על פי פניית חבר הכנסת, להמליץ בפני הכנסת לשנות את החלטתה בדבר העברת הצעת חוק לוועדה, והעברתה לוועדה אחרת". כלומר, יש פה שני שלבים.

בסעיף (ב) שהצעתי, שילבתי גם את הכוכבית הזאת. אז הנוסח יהיה כך: "הוועדה שהצעת החוק הועברה אליה, יושב-ראש ועדה אחרת שרוצה שהצעת החוק תעבור לדיון באותה ועדה, וכן מציע הצעת החוק [שבמקרה זה, זו הממשלה], רשאים לבקש מוועדת הכנסת כי תמליץ בפני הכנסת לשנות את החלטתה בדבר קביעת הוועדה לדיון בהצעת החוק, או כי ועדת הכנסת תשנה את החלטתה בדבר קביעת הוועדה שתדון בהצעת החוק ותודיע על כך לכנסת".

וזה שוב מבטא את המצב הקיים.

בסעיף 174 יש משהו חדש שלא קיים היום, שזאת הצעה של ועדת יצחק לוי - כשהצעת חוק עוברת לוועדת הכנסת, היא תוכל לחלק את ההצעה להעביר כל חלק לוועדה שזה נמצא בתחום סמכותה. אנחנו עושים את זה רק בחוק ההסדרים, פה מציעים שזה יחול בכל מקרה.

צריך לשמור את זה רק לחוק ההסדרים. שם נובע מכך שחוק ההסדרים הוא אסופת חוקים.

סעיף 175(א), שהוא 118(א) הקיים: "הוועדה תדון בהצעת החוק שהועברה אליה".


סעיף 175(ב) הוא סעיף 118(ב) הקיים, בשינוי, כי הנוסח הקיים הוא מסורבל: "(ב) היועץ המשפטי לממשלה, היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, ונציגיהם, יעמדו לרשות הוועדה ולרשות כל אחד מחבריה לכל עזרה שתידרש מהם בניסוח החוק, ההצעות וההסתייגויות".


השאלה אם להוסיף פה את מה שהציעה ועדת יצחק לוי: "וזאת בנוסף לסיועו של היועץ המשפטי לכנסת ונציגיו". זה ברור, אבל זה לא כתוב.

תעשי סעיף (ג): "היועץ המשפטי לכנסת ונציגיו יעמדו לרשות הוועדה ולרשות כל אחד מחבריה" כפי שכתוב לגבי היועץ המשפטי לממשלה.

אני לא הייתי כותב על היועץ המשפטי לכנסת ונציגיו שהם עומדים לרשות הכנסת, כי זה בעיניי אלמנטרי.

זה מופיע בחוק הכנסת: "היועץ המשפטי לכנסת ייעץ לכנסת ולוועדותיה בכל עניין הנוגע להליכי החקיקה ויפעל להבטחת תקינותם".

אני חושב שחשוב שזה יהיה כתוב, למשל שכאשר יש דיון בוועדה ואחד החברים אומר "אני מבקש חוות דעת משפטית" - שיהיה מקור סמכות לכך שזה עומד לרשותו. זה לא כתוב. המובן מאליו הוא מובן מאליו, אבל זה צריך להיות כתוב.

"היועץ המשפטי לממשלה, היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, היועץ המשפטי לכנסת, ונציגיהם" וכו'.

עם כל הכבוד הראוי, הייתי מתחיל עם היועץ המשפטי לכנסת.

מאה אחוז. "היועץ המשפטי לכנסת, היועץ המשפטי לכנסת, היועצים המשפטיים למשרד הממשלה, ונציגיהם" וכו'.

את סעיף (ג) הציעה ועדת יצחק לוי: "הוועדה תקיים דיון בהצעת החוק, סעיף סעיף; הוועדה תחליט ותצביע על כל סעיף בנפרד". היום זה לא כתוב, וגם לא ממש קיים. יש מקרים שמצביעים על כל הצעת החוק בבת אחת.

כל סעיף (ג) מיותר. כי אם מישהו רוצה שיצביעו על סעיף בנפרד, יש לו יכולת להגיש הסתייגות ואז מצביעים על ההסתייגות שלו. אם אין הסתייגויות, מצביעים על כל הצעת החוק כמקשה אחת. זה מה שעושים, וזה תהליך הגיוני.

גם את סעיף (ד) הציעה ועדת יצחק לוי: "הועברה הצעת חוק לוועדת משנה, תדון ועדת המשנה בהצעת החוק סעיף סעיף" - בהתאם למה שנאמר כאן, נמחק את המילים "סעיף סעיף" - ותביא את הצעתה לאישור הוועדה, ורשאית הוועדה לאשר את הצעתה" - צריך להיות "של ועדת המשנה", ונמחק כאן את המילים "ללא דיון והצבעה על כל סעיף" - "ואולם, ועדת המשנה, כל אחד מחבריה וכל אחד מחברי הוועדה, רשאים לבקש דיון נוסף בוועדה בכל סעיף או סעיפים בהצעת החוק, להחליט בהם ולהצביע עליהם". זה קורה בפועל, אני לא יודעת אם צריך להגיד את זה.

"ועדת המשנה תביא את הצעתה לאישור הוועדה". נקודה.

זה ברור, כי לוועדת המשנה אין סמכות לחוקק. נכתוב כך: "הועברה הצעה לוועדת משנה, תדון ועדת המשנה בהצעת החוק ותביא את הצעתה לאישור הוועדה".


סעיף 176 זהה לסעיף 119 הקיים: "הוועדה רשאית להציע תיקונים בהצעת החוק ככל שייראה לה, ובלבד שתיקונים כאלה לא יחרגו מגדר הנושא של הצעת החוק; היתה הצעת החוק תיקון לחוק קיים, רשאית הוועדה להציע תיקונים שאינם חורגים מגדר הנושא של הצעת החוק, אף אם הם נוגעים לסעיפים של החוק שאינם נזכרים בהצעת החוק".

מה לגבי תיקון של סעיפים בחוקים אחרים, שהם עדיין בגדר הנושא?

התיקונים האלה הם בגדר הנושא. נאמר כאן: הוועדה רשאית להציע תיקונים בהצעת החוק ככל שייראה לה, ובלבד שלא יחרגו מהגדר הנושא. זה בסדר.


הסיפה של הסעיף הזה באה להבהיר שזה שאתה מציע תיקונים להצעת חוק מסוימת, לא מאפשר לך עכשיו לדחוף תיקונים שבכלל לא קשורים לנושא.

זה עולה מהרישה. ההבהרה בסיפה היא מצרה. היא אומרת את המובן מאליו, שאם זה בגדר הנושא, אני יכול לתקן סעיפים אחרים בהצעת החוק. אבל היא לא אומרת דבר נוסף שהוא מובן מאליו - שאני יכול לתקן גם חוקים אחרים אם תוך כדי הדיון, הייעוץ המשפטי אומר שצריך לעשות תיקון עקיף לחוק אחר, וזה בגדר הנושא. לכן אני חושב שהסיפה היא מיותרת. מה שאנחנו רוצים להגיד, נובע מהרישה.

הסיפה היא הבהרה, אני חושבת שכן יש בה חשיבות.

גם אני חושב שזה חשוב.

קיבלתי.

סעיף 177 (120 הקיים פלוס כוכביות): "(א) הוצע בוועדה תיקון להצעת חוק, וחבר הוועדה או נציג הממשלה טוען, כל עוד לא סיימה הוועדה את דיוניה בהצעת החוק, שהתיקון המוצע חורג מגדר הנושא של הצעת החוק, יביא יושב-ראש הוועדה את הדבר לפני ועדת הכנסת, ויושב-ראש ועדת הנסת יעמידו כסעיף ראשון על סדר יומה בישיבתה הרגילה הראשונה לאחר מכן; החלטת ועדת הכנסת תהא סופית".


"(ב) נשמיעה הטענה מפי חבר הכנסת שאינו חבר בוועדה, תחליט הוועדה אם להביא את הדבר לפני ועדת הכנסת".


"(ג) לחלופין - במקום להוסיף בסעיף (א) את המילים "כל עוד לא סיימה הוועדה את דיוניה בהצעת החוק" אפשר לומר: "ניתן לטעון טענה של חריגה מגדר הנושא, כל עוד ההצעה נדונה בוועדה, והטוען אותה אינו מוגבל רק לשלב הדיון בהצעת התיקון שאליו היא מתייחסת", שזה הנוסח של הכוכבית.

סעיף (א) כפי שניסחת אותו הוא בסדר גמור, ואז סעיף (ג) יורד.

"(ד) החליטה ועדת הכנסת כי הצעה לתיקון הצעת חוק חורגת מגדר הנושא של הצעת החוק, לא ניתן יהיה לכלול אותה בהצעת החוק ואף לא להגישה כהסתייגות".


"(ה) הצעת החוק תונח על שולחן הכנסת לקריאה שנייה, רק אחרי שוועדת הכנסת תיתן החלטתה" - זה לא כתוב היום וועדת יצחק לוי הציעה לכתוב כהבהרה, כדי שהשר לא יגיד: אני מניח את זה, בינתיים ועדת הכנסת תדון. לא מניחים עד שוועדת הכנסת החליטה, וגם הגבלנו את ועדת הכנסת לישיבתה הקרובה.

בואו נוסיף שלפני ההחלטה של ועדת הכנסת, תינתן חוות דעת של הייעוץ המשפטי לכנסת.

זה בעצם מה שקורה. אני תמיד מבקשת שיבוא היועץ המשפטי של הוועדה, שבקיא בנושא ויכול להסביר על מה החוק ולמה זה נושא חדש.

אם אתם אומרים שזה ממילא קורה, אז על אחת כמה וכמה שיש להוסיף את זה.

אבל כך אתה מבזה את היועץ המשפטי, כי הרבה פעמים ההחלטה היא פוליטית. היועץ המשפטי יטען למה זה חורג מגדר הנושא, וחברי הכנסת יגידו ההיפך.

זה לא מבזה את היועץ המשפטי. הוא יגיד: ההחלטה פוליטית. הנושא הזה אמור להתקבל לגופו של עניין, הוא לא אמור להיות פוליטי. אם מישהו יודה שההחלטה התקבלה פוליטית, זה ייפסל.

בכוכביות יש דוגמאות לכך. ערוץ 7 היה נושא חדש, ובית המשפט פסל את הסעיף הזה. חבר הכנסת פורז טען כי חלק החוק הנוגע לשידורי חדשות על-ידי ערוצים ייעודיים מהווה נושא חדש, וזה נפסל.

בכוכבית כתוב גם: "זהו מסוג העניינים שבו יש ליתן משקל ניכר לעמדת הוועדה הנוגעת בדבר ולהחלטת ועדת הכנסת, על פיה אין מדובר בנושא חדש".

מי שירצה, יבקש חוות דעת והוא זכאי לקבל אותה תמיד. אבל האמת היא שזה נושא משפטי פרופר. זה מסוג הנושאים שבכלל לא צריכים להיות מסורים לפורום הפוליטי. הייעוץ המשפטי צריך לפסוק לכאן או לכאן, ואנחנו צריכים להצביע. לכל הפחות צריכה להיות פה חוות הדעת של היועץ המשפטי שלנו. הרעיון שאנחנו מקבלים פה החלטה בשאלה משפטית בלי ייעוץ משפטי - הוא מגוחך.

כשחוקקו את החוק היה על זה דיון בשאלה האם לכתוב שחוות הדעת של היועץ המשפטי לכנסת מחייבת, והחליטו שלו. נתנו לעניין זה את הדוגמא של קביעת ועדה.


את סעיף (ה) אני משאירה כמות שהוא.

"ועדת הכנסת קבעה לעצמה כלל מנחה, לפיו, כאשר בעת הקריאה הראשונה של הצעת החוק מודיע השר או סגן השר כי בדעתו להציע תיקונים להצעת החוק, ולאחר מכן מועלית בוועדה טענה של חריגה מגדר הנושא, לא תראה ועדת הכנסת את התיקון המוצע כחורג מגדר הנושא".

זה לא חדש במובן זה שחברי הכנסת היו מודעים לכך כאשר הצביעו על הצעת החוק בקריאה ראשונה.

השר או סגנו מציג נוסח כחול, ואומר: דעו לכם שבוועדה ארצה להכניס גם את הנושא הזה.

או שבדיון אחר מחברי הכנסת אומר "חבל שלא התייחסתם לזה", והשר אומר: אין מניעה שאוסיף את זה להצעת החוק.

אני מציע כך. לפני סעיף (ד), שזה השלב שבו ועדת הכנסת מחליטה את ההחלטה, נכתוב כך: אחד, "כל חבר בוועדת הכנסת רשאי לבקש חוות דעת של הייעוץ המשפטי של הכנסת אם הנושא חורג מגדר הנושא או לא". זה תיאור של המצב הקיים גם היום, זה לא חידוש.

"אם בעת הקריאה הראשונה של הצעת החוק מודיע מציג החוק כי בכוונתו להציע תיקונים להצעת החוק, תילקח הודעתו זו בחשבון בעת הדיון בטענה של חריגה מגדר הנושא". כי השאלה מה הוא הודיע, האם הודיע באופן כללי, איזה פירוט הוא נתן. זאת שאלה שאי אפשר לכמת אותה מראש.

סעיף 178 הוא סעיפים 121-122 הקיימים, בשינוי: "(א) הוועדה רשאית בכל עת לעשות אחד מאלה, ועליה להודיע על כך לכנסת - ". סעיפים 121 ו-122 מדברים על חלוקת הצעות חוק. לזה תמיד צריך אישור ועדת הכנסת, וזה משהו מאוד טכני כי היא לא מכירה את החוק. השאלה אם נדרש אישור ועדת הכנסת לדברים האלה, או שהוועדה הרלוונטית יכולה להחליט ביוזמתה. ועדת יצחק לוי הציעה למחוק מסעיף 122 הקיים את המילים "על פי יוזמתה ובאישור ועדת הכנסת".


אגיד מה הדברים שיכולה להחליט הוועדה שדנה בהצעת החוק. הוועדה יכולה להחליט שהיא רוצה להגיש את הצעת החוק שהועברה אליה כשתי הצעות חוק נפרדות, בעת ובעונה אחת או במועדים שונים. זאת אומרת, היא רוצה בחלק להמשיך לדון וחלק להגיש, או שהיא רוצה להגיש שתי הצעות חוק ביחד. היום, אם היא רוצה חלק מהצעת החוק להשאיר אצלה וחלק להביא למליאה, היא צריכה אישור הכנסת לשם כך, ורואים את זה כאילו זאת עוד קריאה ראשונה של חלק החוק. זה מה שאומר 121 הקיים, זה מאוד מסורבל.

לדעתי זה מיותר.

את בעצם אומרת כך: "הוועדה רשאית בכל עת לעשות אחד מאלה, ועליה להודיע על כך לכנסת" - היא לא צריכה רשות, אלא הודעה. זה התיקון.

נכון, היא תחליט והיא רק מודיעה, בלי אישור של ועדת הכנסת.


"(1) למזג שתי הצעות חוק או יותר שעברו קריאה ראשונה ולהביאן כהצעת חוק אחת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בכנסת".

אני מציע להגיד: "למזג שתי הצעות חוק או יותר שעברו קריאה ראשונה, והמונחות לפניה". זה לא מובן מאליו.

נכתוב: "שעברו אליה אחרי הקריאה הראשונה".


"(2) לחלק הצעת חוק לשתי הצעות חוק או יותר".

לחלק הצעת חוק שהועברה אליה לשתי הצעות חוק או יותר.

בסדר. אני ממשיכה: "לפי סעיפים או לפי נושאים או בחלוקה אחרת, ולהביאן כהצעות חוק נפרדות לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בכנסת". כתבתי "לפי סעיפים או לפי נושאים או בחלוקה אחרת", כי זה נמצא בכוכבית. הסיבה לכך היתה הצעת חוק טל. רצו להביא לאישור את כל החוק אבל כהוראת שעה. ואז אמרו שאפשר גם לחלק לפי תקופות. הצעת החוק שהממשלה הציעה היתה לחמש שנים. אמרו: אנחנו מעלים עכשיו למליאה הצעה שכל החוק יהיה בתוקף למשך שנה, ואת כל החמש שנים אנחנו משאירים בוועדה. באו לוועדת הכנסת שתתיר לחלק לפי תקופות, ובהתאם לכך יש כוכבית: "הוראת סעיף 121 מאפשרת למליאת הכנסת להרשות להביא לפניה חלק מהצעת חוק לקריאה שנייה ושלישית, לא רק בדרך של פיצול לפי סעיפים הצעת החוק, אלא גם בחלוקה מהותית, בין לפי הנושאים בהם דנה הצעת החוק, ובין לפי התקופות, אליהן מתייחסת הצעת החוק".

אני הייתי עושה הבחנה בין שני הסעיפים האלה. כאשר יש שתי הצעות חוק שעברו קריאה ראשונה, והמליאה נתנה את דעתה והצביעה על כל אחת מהן, זה בסדר, אפשר למזג אותן. כאשר אתה רוצה לחלק הצעת חוק, פה הייתי רוצה שיצביעו על זה ולא שרק יושב-ראש ועדת הכנסת יבוא ויודיע על כך. אני הייתי עושה הבחנה בין שני הנושאים האלה.

כך זה היה עד עכשיו. מיזוג הצעות חוק עבר באישור ועדת הכנסת; חלוקת הצעת חוק והבאת רק חלק ממנה לאישור הכנסת - היתה צריכה הצבעה במליאה.

השאלה אם רוצים לראות בזה קריאה ראשונה. האמת היא שהיום כמעט אף אחד לא יודע שזאת קריאה ראשונה ושהוא יכול להירשם לדיון.

מה שעולה מן הדיון הוא שיש הבדל בין מיזוג לחלוקת הצעת חוק. המיזוג הוא הרבה פחות משמעותי, זה קורה כמעט כל הזמן כדבר שבשגרה, לעומת חלוקה שהוא דבר הרבה יותר משמעותי.


נדבר קודם כל על מיזוג. האם צריך הסכמה של מציעי החוק למיזוג הצעות חוק?

ממש לא, זאת החלטה של הוועדה.

אז צריך לאחד את סעיפים 178(א) ו-178(א)(1): "הוועדה רשאית בכל עת למזג שתי הצעות חוק או יותר שעברו קריאה ראשונה ולהביאן כהצעת חוק אחת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בכנסת, ועליה להודיע על כך לכנסת בעת ההבאה לקריאה שנייה וקריאה שלישית".


סעיף 178(ב) יאמר: "הוועדה רשאית, באישור ועדת הכנסת, לחלק הצעת חוק לשתי הצעות חוק או יותר" - תורידי את "לפי סעיפים או לפי נושאים או בחלוקה אחרת" - "ולהביאן כהצעת חוק נפרדות לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בכנסת".

האם לא נפריד בין מצב שמגישים את הצעות החוק הללו בעת ובעונה אחת לבין מצב שאת הצעות החוק המחולקות מגישים במועדים שונים? היום, אם רוצים חלק מהצעת החוק להשאיר בוועדה וחלק להעלות לקריאה שנייה ושלישית, צריך את אישור הכנסת, שזה כמו קריאה ראשונה. לעומת זאת, אם הוועדה מחלקת את הצעת החוק לשתי הצעות חוק או יותר ומביאה אותן ביחד לקריאה שנייה ושלישית, לא צריך את אישור הכנסת.


במצב רגיל, אם הביאו לוועדה הצעה של 100 עמודים והיא הכינה מתוך זה 10 עמודים והעלתה את זה לקריאה שנייה ושלישית, זה מותר לה ובזה נגמר העניין. אם הוועדה רוצה ש-90 העמודים הנותרים יישארו אצלה להמשך דיון, היא צריכה אישור של הכנסת.

אני חושב שמספיק אישור של ועדת הכנסת. לגבי החלק שנותר בוועדה, זה יהיה כמו כל חוק שעבר לוועדה וצריך ללחוץ שהוא יעלה לקריאה שנייה ושלישית ולא ייקבר בוועדה.

אבל אם מישהו בקריאה הראשונה הצביע עבור החוק הזה, בידיעה שיש איזון בין החלקים והוא היה מוכן לוותר בחלק אחד כדי לקבל את החלק האחר?

בכל מקרה, הוועדה היתה יכולה להכין רק חלק מהצעת החוק. אין לו ביטוח מה יעלה לקריאה שנייה ושלישית.

באופציה השנייה, תוסיפי לפחות הודעה למליאה.

נאמר כך: "הוועדה רשאית, באישור ועדת הכנסת, לחלק הצעת חוק לשתי הצעות חוק או יותר, ולהביאן כהצעות חוק נפרדות לקריאה שנייה ולקריאה שלישית בכנסת. יושב-ראש ועדת הכנסת יודיע החלטת הוועדה לכנסת".


עכשיו יש כוכבית האומרת שבהצעת חוק ממשלתית אפשר לשלב הצעת חוק פרטית, וכתבתי את זה כאן בסעיף 178(ב): "הוועדה רשאית לשלב בהצעת החוק, הצעת חוק פרטית שאושרה בדיון המוקדם ואשר עוסקת באותו נושא; החליטה הוועדה כאמור, תינתן לאחד מחברי הכנסת שהציעו את הצעת החוק הפרטית רשות להסביר את ההצעה במליאה במשך זמן שלא יעלה על שלוש דקות, אחרי דברי יושב-ראש הוועדה כאמור בסעיף ..." - עכשיו יש תוספת שלי, כי זה מה שקיים היום - "חזרה בה הממשלה מהצעת החוק, יראו את הצעת החוק הפרטית כאילו לא שולבה בהצעת החוק". זאת אומרת, הצעת החוק הפרטית עברה קריאה טרומית והיא משולבת עם הצעת חוק שעברה קריאה ראשונה. אם הממשלה חוזרת בה מהצעת החוק, לא רואים את ההצעה הפרטית כאילו היא עברה קריאה ראשונה. היא חוזרת למצב שהיא היתה בו.

אני מבין שזה המצב הקיים, בסדר גמור.

נסיים עכשיו את הישיבה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00.