כנסת פתוחה

PAGE
1
ועדת החינוך התרבות והספורט

18/7/2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 476

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט

יום י"א בתמוז התשס"ה (18 ביולי 2005), שעה 09:30

אלימות במערכת החינוך

חברי הוועדה: אברהם פורז

- היו"ר





גילה פינקלשטיין
- מ"מ היו"ר





יוסי שריד





מלי פולישוק-בלוך





מוחמד ברכה





אורי אריאל





אבשלום וילן

ד"ר בלהה נוי

- מנהלת שפ"י, משרד החינוך





אלה אלגריסי

- שפ"י, משרד החינוך





לאה רוזנברג


- משרד החינוך





אבי קמינסקי

- יו"ר איגוד מנהלי המחלקות לחינוך

ברשויות המקומיות





פיני קבלו


- מרכז השלטון המקומי





שולה אגמי


- מרכז השלטון המקומי





שלמה ללוש


- מרכז השלטון המקומי





סנ"צ סוזי בן ברוך

- רמ"ד נוער, המשרד לביטחון פנים





צחי חפץ


- משרד לביטחון פנים





אתי בנימין


- ארגון ההורים הארצי





רן ארז


- ארגון המורים העל יסודיים





קרן שקד


- ארגון המורים העל יסודיים





רות נתנסון


- המועצה לשלום הילד





מרים פבר


- פקידת סעד ראשית, משרד הרווחה





טל דרורה


- משרד הרווחה





ד"ר אבי צפרוני

- רשת אורט





שי ביאליק


- מועצת תלמידים ונוער הארצית





חגי אורן


- מועצת תלמידים ונוער הארצית





עופרה דונסקי

- הסתדרות המורים





אברהם ליזרזון

- יו"ר החינוך העצמאי בישראל

יהודית גידלי

איה לינצ'בסקי

אלימות במערכת החינוך

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה, שוב אנחנו עוסקים בנושא החשוב של אלימות במערכת החינוך, אנחנו נתקלים בבעיה שהאלימות הופכת להיות מכת המדינה וזה מגיע גם לבתי הספר בעקבות היחלשות ערכים. לפני שבועיים קיימנו פה יום תנועות הנוער כי אנחנו חושבים שבית הספר נותן ידע ואנחנו רוצים שהוא יהפוך גם לבית חינוך. כרגע רוב בתי הספר נותנים ידע ויש מעט בתי חינוך ותנועות הנוער שמעניקות את הערכים, אנחנו מבקשים את השילוב בניהם.

מנכ"לית משרד החינוך נכחה ביום תנועות הנוער בוועדת החינוך והבטיחה שבתי ספר שיאמצו לעצמם את רפורמת דוברת ישלבו את תנועות בתי הנוער בעבודה בימי שישי.

מעניין, חבל שלא הייתי. יחלקו גם סוכריות?

מצד אחד להציג את הגבולות, מצד שני ערכים. אנחנו לא קוסמים וצריך טיפול אמיתי ונמצאים אתנו הנוגעים בדבר. החזון שלי היה תמיד שכאשר אזרח במדינה רושם את בנו לבית הספר הוא יכול לקבל יחד עם הפרטים והמידע שהוא מקבל על בית הספר את מדד האלימות בבית הספר, שזה יהיה שקוף ואז תהיה בין המנהלים תחרות למגר את האלימות.

הייתי רוצה להתחיל לשמוע את הנוגעים בדבר ואת חברי הכנסת. עפרה דונסקי עמדה בראשה של ועדה למיגור אלימות עוד כשהייתי מ"מ מזכ"ל הסתדרות המורים ועשתה עבודה מאד יפה, אם תוכלי לספר לנו עליה , גם חברת הכנסת מלי פולישוק הקימה את השדולה למיגור האלימות שישבתי בה מספר שעות וישבו בה המומחים הגדולים ביותר במדינת ישראל לנושא האלימות. הגענו למסקנות חשובות ונמשיך להפעיל את השדולה כדי לטפל בבעיה הקשה.

מאז שהיית אתי ביחד אנחנו מלווים את הנושא הזה מכיוון שאת הנושא הזה אי אפשר לטאטא, הנושא של טיפול באלימות הוא נושא שחייבים לטפל בו וכל ועדה שקמה עסקה בעניין הזה. בוועדת וילנאי, שהייתי עם עוד כמה חברים שנוכחים בחדר הזה, היו המלצות מאד ברורות אחרי עבודה מאד רצופה. משרד החינוך טוען שהוא יישם את ההמלצות אבל יש שם המלצות בסיסיות שעולות כסף ומה שעולה כסף קשה ליישם וזה חוזר על עצמו גם בוועדת דוברת.

הצפיפות בכיתות, הניכור וחוסר היכולת להתייחס לפרט ולתת לו את התחושה של בית חינוך, בית ספר צריך לתת גם את המקום לחינוך וגם את ההישגים ולא אחד על חשבון השני. המצב לא משתפר כולם יושבים סביב השולחן ויודעים מה קורה.

אנחנו לא יודעים שהוא לא משתפר.

אני אשמח אם ימצא שאני טועה, בגדול נעשית עבודה של עדכונים ומדדים, משרד החינוך עושה עבודה רבה מאד אבל הבעיה לא מוצאת את פתרונה בתנאים הקיימים. בתי הספר יותר מודעים למה שקורה, קיימות תכניות מניעה ואנחנו מתייחסים לעניין הזה, אבל האלימות הקיצונית שקיימת בבתי הספר קיימת גם ברחוב וקיימת בכל מקום אנחנו נמצאים כרגע בוועדת חינוך לכן נתייחס לנושא החינוך.

לגבי המקרים הקיצוניים של אלימות שקיימים בתוך בתי הספר אין לנו מענה, וגם אם נעשה שקיפות, תסבירי לי מי יעשה שקיפות בנושא הנתונים כשזה עומד בעניין של רשות תלמידים לבית הספר, אף אחד לא יצר את הילדים הם נולדו לאבא ואמא שלהם והם מגיעים לבית הספר, עם כל מה שבית הספר מציע להם.

דברו על זה באלף הזדמנויות אחרות, על הפחתה של מספר התלמידים בכיתות כוח אדם מקצועי וטוב בתוך בתי הספר. גם בנושא של היועצות הוסיפו הרבה יועצות לבתי הספר אבל לא צבעו את השעות האלה כשעות ייעוץ אי לכך יש אז יש ואין אז אין.

בהסתדרות המורים, ברמה של הוועדה למניעת אלימות יוצא לי לטפל כל הזמן ביועצות שמוצאות את עצמן מידי שנה ללא המשרה שלהם. אלה דברים שצריך לקחת עליהם סדרי עדיפויות, צריך לדעת איפה העדיפות הראשונה וללכת לעצות טיפול ברורות, צריך ללכת לשיתוף פעולה של כל הגורמים, בית הספר, ההורים, הקהילה, משרד החינוך ומשטרת ישראל ולשים את הדברים על השולחן באומץ ולהפסיק לטאטא אותם מתחת לשטיח.

ברגע שאנחנו מוציאים תכנית טיפולית ומגיעים אתה להורים והם אומרים לא, זה סוף הסיפור, זה חוזר לבית הספר ובית הספר צריך להתמודד עם זה. צריך לתת לבית הספר להגיד דברו בדחיפות ובזמן אמת כי טיפול באלימות שנדחה ביום יומיים שלושה, עד שמוצאים את כל הגורמים שהחוזר אומר שצריך ליידע אותם, וצריך להביא לידיעתם ולקבל אך הסכמתם, הילד כבר שכח על מה מגיבים, אני מנסה לא להגיד מענישים, אבל על מה התגובה? תגובה על אלימות צריכה להיות בזמן אמת. משרד החינוך מודע לעניין הזה השאלה איפה ידו קצרה מלהושיע ואיפה אנחנו יכולים לעזור לו.

בהסתדרות המורים פועל קו פתוח שזה מפעל חדש שהקמנו והוא נקרא מודעות, מודעות היא עזרה מקצועית למורים שנתקלים בבעיות של מצוקה ומסתבר שיש הרבה מורים שפונים גם לקו הפתוח וגם למודעות ונעזרים בו בהיותו אנונימי ונותן תשובה לכל אחד מול עצמו ומול איש המקצוע שבו. משרד החינוך ניסה לעשות זאת הרבה שנים בכוונה טובה אבל ברגע שאדם מזוהה המורה לא תמיד מביע אימון במקומות כאלה.

לוועדה שלנו מגיעות פניות בסדר גודל של ארבע עד חמש פניות ביום, חלקן בעילום שם מה שמראה שעדין יש לנו בעיה להודות בזה ולהגיד שאני זקוק לעזרה, אני מקבלת טלפון שבו נאמר לא חשוב מה שמי, לא חשוב מאיפה אני בא ולא חשוב באיזה חטיבת גיל, תעזרי לי. קשה מאד לעזור לאדם כזה והמורים נתקלים באלימות בכלל ובאלימות אישית כלפיהם.

לכן אני מברכת על הדיון ואני מקווה שזה לא יהיה דיון לשם הפרוטוקול אלא שיתקבלו מסקנות ותהיה עזרה שאולי במשרד החינוך ושאר הגורמים זקוקים להם.

תודה. כמובן שאנחנו קשורים לנורמות בחברה הישראלית, בית הספר אינו מבודד מהחברה הישראלית, אנחנו יכולים לראות גם בכנסת שישנה אלימות מילולית. הילדים מקשיבים ורואים, לכן אנחנו צריכים שתהיה התייחסות מיידית כמו שאמרה חברתי עופרה, וכמובן התייחסות מערכתית.

אנחנו לא יכולים לסלק את האלימות בכוח אלא בהרבה אהבה, כמו שאומר יו"ר המועצה לשלום הילד, לא בעזרת מקלות אלא בעזרת אור. שהמורה יעניק הרבה אהבה והרבה שיחות, למה לא ללמוד מאותם בתי ספר שהם כבר הצלחות? לא לטחון את הכישלונות, ללמוד מההצלחות ויש הרבה בתי ספר שאפשר ללמוד מהם, דוגמא למופת, מורים שמרגישים שליחות מורים שהם בעלי סמכות בתי ספר מצליחים.

בוקר טוב לכולם, אני שמחה להיות שוב עם האנשים שעושים את העבודה, מאז שאני בכנסת, הוועדה הזו קיימה הרבה ישיבות בנושא אלימות וכפי שנאמר יש התקדמות שאי אפשר להתעלם ממנה, בעיקר של מודעות וגם של עשייה. אבל גם אי אפשר להתעלם מכך שהאירועים נעשו קשים יותר, הציניות והקלות הבלתי נסבלת בה פוגעים אחד בשני וזה נעשה עם ילדים יותר ויותר קטנים אחד עם השני ילדים ומורים הורים וילדים יש הרגשה מאד קשה.


כבר כשדברת שמענו נתונים כשקפצה לאה ואמרה שזה אחרת, אין לנו באופן מובהק וברור מידע ברמה האלמנטארית מה באמת המצב. האם הוא משתפר, מה מוכח ומה לא מוכח, אני שומעת כל הזמן דעות אחרות ממומחים, אנשים שאמורים להיות אמונים על המספרים. כל גורם נותן מספר אחר וזה כשלעצמו בעייתי מאד כי אי אפשר לטפל בבעיה כשאתה לא יודע את המצב לאשורו.


דבר שני, יש מקומות שעובדים נהדר אבל אם אנחנו לוקחים את אותם דוגמאות וממנפים אותם, אז לא עשינו את העבודה שלנו. גם זה לקוי כי אנחנו לא עושים בדיקה לעומק של מה מצליח.


דבר שלישי, אמרנו יותר מפעם אחת, אי אפשר להטיל את כל הפתרון רק על מערכת החינוך, זה לא עובד כך ואנחנו יודעים שזה לא עובד כך. הילד לא מנותק מהסביבה בה הוא חי לא מההורים שלו בבית לא מהרחוב ולא מהכנסת ומה שהיא משדרת כלפי חוץ. אי אפשר לטפל בבעיה הזו בלי דוגמא אישית וזה מתחיל מהבית הזה. אני תמיד אומרת, בואו נראה איך אנחנו, הכנסת והמבוגרים בכלל מתנהגים.

זו הסיבה שאראלה גולן ואנוכי הקמנו את השדולה, שקודם כל הבית הזה, הכנסת, צריכה לשדר שהיא מתייחסת לנושא ושמה אותו בראש סדר העדיפויות שלה וביום אחד הצטרפו אלינו למעלה ממחצית חברי הכנסת. זה לא שכולם עומדים מאחורינו אבל זו מחויבות לנושא וזה מה שהיה לנו חשוב. קיימנו ישיבה אחת והישיבה הבאה תהיה בשבוע הבא. בישיבה הראשונה היו הרבה מאד אנשי חינוך כמו שאמרת, פרופסורים מהשורה הראשונה שאמרו הקרקס הנודד בנושא הזה.


אנחנו מדברים ואנחנו לא עושים, יש אין סוף דוחות אין סוף אמירות ולא עושים שום דבר. הממשלה הקימה כבר את ועדת השרים למיגור האלימות היא נפגשה ככל הידוע לי במליאה שלה כבר פעמים ואני יודעת שהשר לביטחון פנים עושה מאמצים גדולים מאד כדי לטפל בנושא והוא מודע לכך שיש הרבה מאד דוחות והוא אמר שהוא לוקח את הדוחות ומנסה לעשות סינתזה אחת של כולם.


עבר חודש או חודשיים מאז הצעקה הגדולה ולא ראיתי שנעשו צעדים אמיתיים שמשדרים שמדינת ישראל במצב חירום, לא בגלל ההתנתקות אלא בגלל האלימות, והיא הולכת לעשות משהו בעניין. לא ראיתי את זה, לא ראיתי שכולם מתייצבים לנושא וזה בצד הנושאים החשובים ביותר. אתה פותח את הרדיו ושומע רק על ההתנתקות וזה ברור שהנושא המדיני מעניין תמיד את כולם ובמיוחד את התקשורת, אבל מה עם הנושא השני, אנחנו צריכים שכל יום יהיה לנו רצח של ילד כדי שיתחילו לעסוק בזה כל יום באותה רמה? זה בעיני מגונה ביותר.



אני מברכת על ועדת החינוך שמצאה לנכון לקיים את הישיבה. פנינו לכל הוועדות ומצאנו שיתוף פעולה ויו"ר הכנסת בהחלט מבין את החומרה, הוא נתן את ברכתו ומשתף אתנו פעולה בצורה יוצאת מהכלל. היום יש הרבה ישיבות בנושא הזה אבל אנחנו צריכים את הסינתזה של הדברים, את הביחד ובעיקר את העשייה. כל עוד לא תהיה עשייה לא עשינו שום דבר.

שמי אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות. ברשותכם אני רוצה להיות מעט אופרטיבי יש לנו מידע מה קורה מבחינת אלימות במוסדות החינוך, המידע הוא שיש שיפור בנתונים, זה מכל הכיוונים גם מצד המשטרה, גם מהמועצה לשלום הילד וגם ממשרד החינוך כך שיש איזשהו שיפור.


בתי הספר עמוסים ולחוצים ומתוך המידע שיש לי, באותם בתי ספר שיש אווירה של התייחסות לחינוך החברתי, התייחסות לערכים שמייצגים אגף שפ"י ומנהל חברת הנוער בתוך משרד החינוך, יש גם אווירה מיטבית יותר בנושא האלימות. במקומות שבו החינוך החברתי הוא בעדיפות שנייה או שלישית בתוך בית הספר אנחנו מוצאים שם יותר אלימות.


אנחנו מחויבים לתגבר את התכניות של החינוך החברתי גם של אגף שפ"י וגם של מנהל החברה והנוער, לחזק אותם ובעצם אם צריך להגדיל את התקציבים. צריך למצוא את התקציבים המתאימים מתוך כל התכניות הטובות שישנם במערכת החינוך.


את תקציב היועצות בחינוך היסודי צריך לצבוע, חד וחלק, ולומר שיועצת הוא לא דבר שיכול להיות על בסיס תקן אלא ממש לצבוע אותו ולומר מה התקן שצריך לזה בתוך המערכת.


אני חושב שצריך להקים בתוך הרשויות המקומיות ועדה מחייבת, כמו שעושה מצילה מהמשרד לביטחון פנים, אין את זה בכל הרשויות, הגורם הזה יחייב שכל גורמי החינוך והגורמים המקצועיים הנוספים ישבו בתוך ועדה מסוימת.

אין בארץ מנגנון להתלונן על אלימות בארץ.

חינוך ורווחה יחדיו, שישבו שניהם בתוך ועדה משותפת שיוביל אותה ראש רשות או מישהו משמעותי מטעמו בעל סמכויות ושהרשויות יגעו בנושאים הרלוונטיים בהיבטים החברתיים ומה שקורה בתוך הרשות המקומית שלהם, אין את זה היום ברשות המקומית, יש ועדת חינוך שיש מעמד סטטוטורי להקמתה.

יש מקומות שהתחילו לעשות את זה.

יש מקומות שהתחילו אבל זה עדין לא בכל המקומות וזה מחייב את כל המקומות לשבת כך, חינוך ורווחה יחדיו. גם בנוער בסיכון וגם בנקודות השקה ויש הרבה נקודות השקה בעבודה המשותפת והמקצועית הזו.


דבר נוסף, לצד כל האווירה המיטבית והאווירה המחבקת והאוהדת שצריך ליצור בתוך בית הספר צריך גם שבתוך חופש כזה יהיו הגבלות. גם חופש זה בתוך מסגרת. צריך להציב גבולות ברורים נחושים מוסכמים, גבולות שאין בהם כחל וסרק שהדברים יהיו ברורים לחלוטין.

צריך לתת את האופן הפעולה של צוות המורים ומנהלת בית הספר לפעולה בתוך בית הספר, בתשובות שהם צריכים לתת כאן ועכשיו. שהמורים יפסיקו להרגיש מאוימים או לא בטוחים. ברגע שהמורים לא בטוחים אופן הפעולה שלהם לא בטוח וברגע שאופן הפעולה שלהם לא בטוח הוא יוצר מומנטום לא נכון בתוך בית הספר, אלו ההצעות שלי בעניין הזה.

אתה אומר לתת אמצעים פדגוגיים למורה שאיבד את סמכותו, נשאלת השאלה אם הוצאת תלמידים אלימים מבית הספר והעברתם לבית ספר אחר, האם זה נקרא לתת אמצעים פדגוגיים.

השאלה היא גם מהם תלמידים אלימים ואני לא ממש בטוח בזה. אני בעד לכלול את כל הילדים בתוך המערכת ולתת להם תשובה.

ללמוד להתמודד. חבר הכנסת יוסי שריד אחריו רן ארז וד"ר בילהה נוי בבקשה.

אני לא חושב שיש לי תרומה חשובה לתרום לדיון הזה שעל פי טבעו הופך גם הוא למעין ריטואל ומושך אחריו שובל של מליצות וגם של מחשבות מקובלות, אבל צריך לקיים את הדיון אז אנחנו מקיימים אותו.

אני לא בטוח שמציאויות משתנות במידה ניכרת או דרמטית ויש לי השערה שיותר מאשר המציאויות משתנות, היחס שלנו למציאות משתנה. איך אני מגיע למסקנה הנמהרת הזו, כאשר אני חושב על המציאות האידיאלית שהייתה בימים שאנחנו למדנו בבית הספר, במציאות האידיאלית הזו ברגע זה נזכרתי שחבר הכנסת אפרים סנה פרסם סיפור שקרה ב-1 במאי לפי מיטב זכרוני, שהייתה בבית הספר חצוצרה לימי חג ומועד היינו בית ספר סוציאליסטי והוא טוען שב- 1 במאי הלמתי בחצוצרת בית הספר בראשו, כמובן שזו עלילה.

קודם כל אני לא רואה שזה כל כך הזיק לו, אין לי שום זיכרון ואני חושב זו המצאה, אבל לו הסיפור הזה היה נכון זה סיפור בעמוד הראשון של העיתון, בלי שים לב לזהותם של הנפשות הפועלות בזמן הזה, אני מדבר על הימים ההם. אני זוכר שפעם לא חזרתי לבית הספר שלושה ימים כי אלכס אנסקי הפליא בי את מכותיו, הוא הסביר לי פעם למה זה היה ואני מניח שגם החדשה הזו הייתה מופיעה בעמוד הראשון. אני לא מקל ראש, כאבי המכות של הימים ההם עדין אתי עד עצם היום הזה כך שבוודאי אני לא יכול לזלזל בזה.


בהזדמנות אחרת, לו היה יותר זמן הייתי מנסה לנתח עוד מנטרה אחת שמלווה אותנו ובמובן מסוים היא גורמת נזק וזו המנטרה על האלימות המילולית. קודם כל לא ברור מה זה אלימות מילולית, יש הבדל נניח אם אני קורא לסרבנות או אם אומר לך שאתה אידיוט, זה לא נעים וזו בהחלט אלימות ואני לא ממליץ על זה, אבל הסיפור הזה, כאילו יש פה משהו דטרמיניסטי, כאילו הלך החבל אחר הדלי, שאחרי האלימות המילולית, תהיה משמעותה אשר תהיה, באה האלימות הפיזית זה סיפור שאנחנו צריכים מאד להיזהר בו משום שיש הבדל גדול ותמיד יהיה הבדל גדול בין מי שמרים קול לבין מי שמרים יד.

אם אנחנו מטשטשים את ההבדל הזה אני חושב שאנחנו גורמים נזק חינוכי. אני לא ממליץ לא על סוג א' של האלימות ולא על סוג ב' של אלימות. יש הבדל בין אם אני חושב שמישהו חמור או שצריך לרצוח מישהו, ההבדל הזה גם הוא ראוי לתשומת לב.

הפסקה למשהו טכני, בגלל הקמת ועדת משנה בעניין הספורט, נדחה את זה לשעה יותר מאוחרת היום או שנעשה את זה מחר כי אני לא רוצה לקטוע באמצע את הדיון. את הדיון המהיר נשאיר ב- 10:30.

לפעמים יש טענות וגם הם מן הסתם בחלקם מוצדקות לבית המחוקקים שהחוקים אינם ראויים או אינם מספיקים. אני רוצה לומר לכם שספר החוקים של מדינת ישראל מלא חוקים, כמים לים מכסים, אין שום בעיה עם החוקים יש בעיה עם אכיפת החוקים.

כל יום אני שומע על תאונות דרכים, שזה סוג מובהק של אלימות ואפילו ילדים נופלים קורבן, הנהגים מאד אלימים ושם זה מסוכן כי באמת נהרגים. בבתי הספר השבח לאל לפי שעה, ואני מקווה שכך זה יישאר, נדמה לי שאף ילד לא נהרג, אבל בתאונות דרכים גם ילדים נהרגים.

בכל פעם אני שם לב שהנהג שנתפס, אם נהרג או לא, יש לו עשרה תיקים במשטרה או 20 הרשעות קודמות, או נשלל ממנו הרישיון וזה ב- 90% מהמקרים ואני שואל את עצמי איך יכול להיות? הרי בסך הכול יש לו כל כך הרבה תיקים והרשעות ופסקי דין פשוט לא אוכפים את זה אז מה לנו חוקים? אני בטוח שגם היום ביום האלימות יחוקקו חוקים, אין שום צורך בחוקים יש צורך באכיפה, גם של גורמי אכיפת החוק וגם של בתי המשפט.


אם מישהו חושב שאפשר להתמודד באלימות במציאות של איפה ואיפה יש לי חדשות בשבילו, או שדין אחד לכל, ויחס אחד לכל, או שאם יש איפה ואיפה נגמר הסיפור. אם יש בארץ ציבור יחסנים, ציבור גיבורים שמתייחסים אליהם בסלחנות, כדי לא לומר בחנפנות, כאשר הם מגלים מידי יום אלימות, מכים את הנציגים של שלטונות החוק של נציגי הריבונות הממלכתית היהודית וכל הזמן מכרכרים ומפזזים סביבם ומתחנפים אליהם ומספרים שהם מלח הארץ, אבל שוכחים שהארץ מכוסה פצעים והמפגש הזה בין המלח והפצעים הוא מפגש מכאיב אז אין שום סיכוי להתמודד באלימות כי הציבור רואה עוקב ומבין את המסר שיש אפשרות להשיג את המבוקש בדרך של אלימות. במקרה הזה זו הדוגמא האישית, דוגמא אישית היא לא במובן הזה שהיא חייבת להיות אינדיבידואלית אלא מה העיניים רואות וזה מה שהעיניים רואות.


הדבר האחרון שאני רוצה לומר, בעיקר לאבי, מי שנושא עיניו לירושלים כי משם יבוא עזרו, והממשלה, כל ממשלה ובעיקר הממשלה הזו ומשרד החינוך הזה, תפתור לו את הבעיות ובכלל זה את בעיות האלימות, זה חלום באספמיה, זו משאלת לב ראויה אבל זה לא יהיה. מי שעוקב אחרי הניסיון הבינלאומי והתמודדות באלימות שבחלקו הניכר הוא דווקא ניסיון מוצלח, למשל באנגליה, אני זוכר שבשעתו קראתי הרבה חומרים שבאו מאנגליה, אנגליה הצליחה במידה ניכרת, יש תמיד אלימות.

רק שזה גובה בהרבה מאד כסף.

זה נכון, אבל מי שהוריד במידה ניכרת את רמת האלימות זו הקהילה בעצמה, את הממשלה זה ממש לא מעניין ואת משרד החינוך ושרת החינוך זה ממש לא מעניין, אולי באופן כללי תמיד רוצים שיהיה טוב - - -

אני לא מסכים אתך.

זה ממש לא מעניין אותם.

בתכנית יש המלצות טובות.

על הנייר יש הכול והכול בסדר, הכול נבחן על פי המחויבות האישית, הדוגמא האישית, הנכונות להשקיע, זה המבחן האמיתי, אבל זה לא משנה כרגע, נניח שכן, באנגליה ובמקומות אחרים הוכח שהקהילה על כל זרועותיה ורכיביה אם היא עושה אגודה אחת ומחליטה שהיא לא רוצה ללכת בתנאים מסוימים וזו החלטה מרחיקת לכת ולא החלטה מפה אל החוץ, לא שיושבים בישיבה כזו ומחליטים אלא זו הכרה פנימית עמוקה, וכל זרועות הקהילה מחליטים לשתף פעולה בינם לבין עצמם, זה עובד.

אבל אצלנו מגלגלים את האחריות בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי ובין השלטון המקומי לשלטון המרכזי בין המשטרה למשרד החינוך, בין משרד החינוך למשרד לביטחון פנים, מזה לא יצא שום דבר. יש מקומות ואני בטוח שגם בישראל זה אפשרי, שאסרו מלחמה על האלימות, לקחו את האחריות על עצמם ניהלו את זה בעצמם והם הצליחו.

תודה לחבר הכנסת שריד, רן ארז בבקשה.

אני אנסה לקצר כי בדרך כלל בנושא זה יש לי דעות ברורות. שמענו שמשרד החינוך עובד ועושה תכניות רבות וזה נכון הוא עובד ויש לו תכניות רבות ומומחים רבים ומתייחס לנושא. גם המשטרה מתייחסת וגם ההורים מתייחסים, בסופו של דבר, אין תוצאות, לא רק שאין תוצאות, אנחנו עדים לכך שאלימות בבית הספר הולכת וגוברת, עשינו במשך ארבע השנים האחרונות סקרים מידי שנה של האלימות התלמידים נגד מורים והסקר האחרון מצביע על כך שאין כל ירידה בממוצעים. המצב דומה אם כי בתוך הסקר עצמו יש ירידה מאד גדולה באלימות במגזר הערבי ועליה מאד גדולה במגזר היהודי וצריך לבדוק מדוע.

יש שיפור בכיתות הגבוהות.

אני רוצה לומר שאין במערכת החינוך אכיפה, אין במערכת החינוך מעקב והתמדה ולפי עניות דעתי לא מתמודדים עם הסיבה האמיתית לאלימות. כשרצינו להדביר את מלריה בארץ ישראל לא טפלו רק במחלה בכינין אלא ייבשו את הביצות. כשרצו למגר מחלה כזו או אחרת כמו האבעבועות השחורות טיפלו בזה בחיסונים זאת אומרת שהטיפול במחלה, ואלימות זו מחלה, צריך להיות טיפול מונע, רוב התכניות של משרד החינוך ורוב התכניות של הגופים האחרים זה לטפל בילד לאחר שהוא כבר היה אלים לאחר שכבר גילה אלימות. בוודאי צריך לטפל, כמו בכל מחלה אבל יותר טוב למנוע את זה.

הזכרת אהבה, אור, דוגמא אישית ושיחות עם תלמידים, ריבונו של עולם עם 42 ילדים בכיתה, עם פחות שיעורים שנותנים לנו, עם קיצוצים הולכים וגדלים, מי מצפה שמורה יכול גם לטפל בילד עם בעיות של פיגור בלימודים, שלא מוצא עניין בכיתה ואז הוא מתחיל להפריע.

הייתה ועדת וילנאי שהחליטה, אחרי עבודה עם כל המומחים במשך עשרה חודשים שורה ארוכה של המלצות, אמרה מנכ"לית המשרד שכל ההמלצות של ועדת וילנאי בוצעו למעט אחת, הפחתת מספר התלמידים בכיתות. אם כל המלצות בוצעו ואנחנו נמצאים היום באותה רמה של אלימות, סימן שההמלצה העיקרית והחשובה ביותר שאולי הייתה יכולה להוריד את האלימות, ההמלצה שלא בוצעה, היא זו שהייתה צריכה להיות מבוצעת.

לכן אני אומר שאי אפשר במעט שעות לימוד עם כיתות גדושות והטרוגניות לטפל בכל הבעיות של הכיתה. הדבר הראשון שצריך לעשות כדי ליצור זמן איכות לטיפול בתלמידים ולמנוע מהם להגיע לאלימות תסכול וניכור זה להפחית את מספר התלמידים בכיתה, ליצור זמן איכות מורה תלמיד ולא זמן יותר מורה כיתה כי זה לא יפתור לנו שום בעיה.

תודה לרן ארז, נשמע את ד"ר בלהה נוי מנהלת שפ"י, האם את יכולה להתייחס לנושא של גיליון התנהגות?

בהמשך לדוגמא של יוסי שריד על סיפור החצוצרה שהיה מופיע בעיתון, היה בעיתון סיפור על ילדים בני שש שגזרו את הפטמה של חברתם, זה היה בעמוד ראשון עם הרבה מאד כותרות אבל כשבדקו את המקרה וראו שלא היו דברים מעולם ושבסיפור הזה אין צל של אמת אף אחד לא דאג להכחיש את הסיפור. אני מספרת את זה כדוגמא למשהו שקורה עכשיו שהופכים את הנוער למשהו כמעט מפלצתי, שהנוער לא טוב, האלימות גדלה וזה ציפיות שמגשימות את עצמם.

יש ניתורים במערכת החינוך יש את הניתור של בנבסניבטי ויש הניתור של הראל ויש את הניתור של המיצב ויש ניתורים בית ספריים, אני לא אגיד שהתוצאות מזהירות הם רחוקות מלהיות מזהירות אבל בכל זאת רואים שהייתה עבודה, הייתה תקופה שזה ירד ועכשיו אני לא יודעת מה יהיו התוצאות הבאות, אבל זה בוודאי לא עלה.

יש את הנתונים של המשטרה שחלק גדול מפתיחת התיקים ירד חוץ מנושא אחד. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מאד זהירים ולא לדבר על אלימות שעלתה כאשר הנתונים מראים משהו אחר.

בנוגע לחבירה עם הרווחה שהזכיר אבי קמינסקי, אני חושבת שנדרש הכפר כולו ולא רק הרווחה אם כי גם הרווחה. עם המשטרה יש לנו כבר חבירה אבל בהחלט צריכים לבוא עוד גורמים. מה שמצאנו זה שיש לנו תשובה ושיפור באקלים בית הספר, בהמשך להצעה שאמרת לקחת את בתי הספר שמהווים דוגמא אישית ולראות מה קורה בהם, ללמוד מההצלחות, אנחנו רוצים גם ללמוד מהכישלונות וההמלצות של הוועדה הבין משרדית כרגע היא לקחת את בתי הספר האדומים, בתי ספר שקיימת בהם אלימות יתר ולנסות לטפל בהם טיפול הרבה יותר אינטנסיבי.


הזכירו פה שיש חלק מהילדים שלא מושפעים בכלל מאקלים בית ספר, שבאים עם האלימות מהבית או מסיבות פנימיות אישיותיות שלהם. ילד כזה, את היית מנהלת בית ספר ואת יודעת את זה שילד אחד כזה יכול להרוס בית ספר ולא רק כיתה. לגבי הילדים האלה יש לנו כמה תכניות, היו פיילוטים ביחד עם אשלים שאחד מהם זו קבוצה של ילדים אלימים באמצעות הנחיה של פסיכולוג ומטפל באמנות ביחד, עם חיוב ההורים להשתתף בתהליך הזה והיו תוצאות יפות מאד. זה היה בתוך בית הספר.


אנחנו גם חושבים שהמערכת צריכה לטפל בילדים עד כמה שניתן אבל אנחנו גם חושבים שאת זכות הרוב ללמוד, גם אותה צריכים לכבד ולא רק את זכות היחיד להישאר בבית הספר. יש לנו בקנה את תכנית ברושים שזו תכנית לאחר הצהרים, ראינו שדווקא בתי הספר לחינוך המיוחד, הטובים שבהם, שם אין אלימות, שם יש חוקים מאד ברורים שם יש הקפדה אכיפה יותר ניכרת מאשר בבתי הספר הרגילים ואנחנו חושבים שחלק מהילדים האלימים יכולים ללכת אחר הצהרים, בית ספר יכול לחייב את הילדים האלה להשתתף אחר הצהרים בתכנית עם הצוות של החינוך המיוחד, מרפאים למיניהם ופסיכולוגים ובעלי חיים ולקבל תכנית אחר הצהרים לשיפור ההתנהגות שלהם.


בקשר לתעודה ולגיליון ההתנהגות, אחת ההצעות, ואני לא יודעת איך זה יופיע בדוח הסופי כי זו רק המלצת ביניים, אחת ההמלצות היא שהתעודה תכלול ציון מורכב בהתנהגות שיהיה מורכב מיחס לחברים, מתרומה לקהילה מיחס למורים, וילדים שיקבלו ציון שלילי בהתנהגות יצטרכו לתת עבודת שירות בחופש הגדול. ילדים שמגלים התנהגות אלימה בהסעות יצטרכו לעבור לאחריות ההורים ולא יוכלו לקבל את שירותי ההסעה ויש עוד כמה הצעות ברוח מה שארגוני המורים העלו.

מה עם נושא הצמדת חונכים לילדים האלימים?

זה קיים בהרבה מאד בתי ספר.

מה עם ההסעות לבית הספר?

לא ידוע לי אם זה נבדק.

הורים כמהים לעבור השתלמויות איך לגדל את הילדים, לשמור על התא המשפחתי להתמודד עם העימותים עם הילדים. הורים רוצים לקבל את ההשתלמות הזו ואם בית הספר יארגן השתלמויות להורים, זה יעזור לאותם הורים שמחפשים עזרה.

אחת ההמלצות היא לקיים סדנאות כאלה. לא תמיד הורים אוהבים את המסגרת של בית הספר חלקם אוהבים לצאת החוצה. יש לנו הרבה שנים סדנאות להורים, חלק אומרים, אתם בית ספר תטפלו בילדים שלנו אנחנו נטפל בעצמנו במקום אחר, אבל בהחלט בית הספר צריך להציע את זה.

האם ועדת החינוך יכולה להמליץ, ותבדקו את זה במשרד החינוך, שהורה שרוצה לרשום את בנו לבית הספר יכול לקבל את מדד האלימות בבית הספר כדי להחליט בעוד קריטריון לאן לשלוח את ילדיו.

ממתי ההורים בוחרים? אין דבר כזה.

המדד הרבה יותר מורכב מרק מדד האלימות.

מדד אלימות בכל מוסד חינוכי, וכל הורה שרוצה יקבל את זה.

כשאנחנו בודקים בית ספר אנחנו מדברים על שבעה סטנדרטים ולא על סטנדרט אחד של אלימות, אנחנו מדברים על סטנדרט מקיף של תחושת שייכות של ילדים לבית הספר של המבנה הפיזי של בית ספר אני מאד בעד שהורים ידעו מה קורה בבית ספר אבל לא רק מהנקודה הזו.

יש הורים מודאגים ששולחים ילד בריא והוא חוזר ילד פגוע או חבול. תודה רבה, אבי צפרוני מרשת אורט.

בתפקידי אני מנהל המחלקה לחינוך ערכים ואני רוצה בצורה של מבזקים לומר מה עשינו בהנחה שבאילוצים הקיימים לא נשנה אותם, מספר התלמידים בכיתות זה נתון שאין לנו שליטה עליו. בהנחה שהחברה שלנו, והתקשורת, לצערנו הרב, רוויים בגילויי אלימות, אין לנו שליטה על זה, מה אנחנו יכולים לעשות בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, קרי, בבתי הספר של רשת אורט.


כבר הטמענו זה מכבר מדידה שיטטית מובנית לאורך ציר הזמן, שבית ספר מודד את עצמו לא רק בשעוני מצב, שזה חיבות ביניים אחת לשנתיים, אלא הטמענו את שאלוני שפ"י, אקלים חינוכי מיטבי, שכל בית ספר חייב מידי שנה להעביר את השאלונים לנתח ולעשות שימוש מושכל בממצאים.


אף על פי כן לא היינו מרוצים מהמצב, תוך הדגשת חצי הכוס הריקה התכנסנו השנה לוועדה, בשיתוף גורמים מקצועיים, סנ"צ סוזי בן ברוך גם הייתה חברה בוועדה, הזמנו גם את ד"ר יוסי הראל, טובה בן ארי הממונה על זכויות התלמידים, את שופט הנוער צבי שרבסקי וגיבשנו שורה של המלצות אופרטיביות ויש לי את חוברת ההמלצות למי שיבקש.

על קצה המזלג, הדגש הוא טיפול שורש, פעולות מניעה ראשוניות כדי לא להגיע למצב של כיבוי שריפות. הדגש הוא על העצמת תלמידים כסוכני שינוי באמצעות תכניות גישור, באמצעות הפרויקט של הנחית עמיתים באמצעות תלמידים חונכים, סדנאות למורים לתלמידים, כאשר גיבינו את התכנית בתקציב מאד משמעותי.

החל משנת הלימודים הבאה, בתי ספר יקבלו תכניות התערבות, כמו שיש תכניות התערבות בשיפור הישגים תהיינה תכניות התערבות של בתי הספר בשיפור אקלים חינוכי מיטבי, בית ספר יקבל משאבים הן להכנת תלמידים לתכניות גישור להנחית עמיתים והן לסדנות להורים כי יש לנו בעיה מאד קשה במיוחד עם הורים שבאים מארצות מוצא שהקודים התרבותיים שלהם שונים לחלוטין מהקודים התרבותיים המקובלים כאן במדינה, ועל רקע זה יש פערים בין התלמידים להורים ועל הרקע הזה יש גילויי אלימות של התלמידים ואני מדבר על תלמידים מארצות אתיופיה וחבר העמים שהבעיה נעוצה באי הבנת הקודים התרבותיים בבית.


תכנית ההתערבות הזו תגובה בתקציבים מאד משמעותיים בבתי הספר ויש לנו רשימה של המלצות לבתי הספר אלו פעילויות לעשות, יש לנו רפרטואר של פעילויות בבית הספר, שכל בית ספר יבחר את הפעילויות שלו יגיש את תכניות העבודה שלו והן תגובנה בתקציב כדי לממש אותם הלכה למעשה.

תודה. נשמע את אברהם לייזרזון, יושב ראש החינוך העצמאי בישראל ואחריו את סוזי בן ברוך ואם נספיק גם נציגת ההורים.

בדרך כלל אני נענה להזמנה של הוועדה, וכל יושבי הראש שקדמו לך גם יודעים את זה, כשהוזמנתי לישיבה עשיתי כל מאמץ להיות כאן, פעם ישבתי כחבר כנסת מהמניין. הפעם ראיתי את ההזמנה לדיון על אלימות במערכת החינוך וקצת הופתעתי מה זה קשור לחינוך העצמאי.

אין אלימות בבתי הספר שלכם?

כשנשלחה אלי רשימת המוזמנים המודפסת ראיתי שבאמת אנחנו לא מופיעים, מי שהדפיס את הרשימה הבין שזה לא שייך לנו אבל קבלתי הזמנה בכל זאת ואני נמצא פה ושומע את יושבת הראש ורוב הדוברים שלא נכנסו לעומק, שאומרים שצריך ללמוד מהצלחות ויש הצלחה אחת משוועת זועקת ונראית לעין ואתם רואים את זה, וכל המדינה רואה את זה, שהחינוך שלנו החרדי נקי מכל התופעות החמורות האלה ולא מזכירים את זה.

איש לא מזכיר שיש כזה סקטור חינוכי במדינת ישראל של מאות אלפי ילדים ששם אין את הרעה החולה הזו. אני שומע התבטאויות שאין תרופות ושום דבר לא עוזר, אני מבין למה מר שריד פסימי וחושב שאין דרך שתציל, לא ועדות ולא כל האמצעים עם כל הכסף הזה. שום דבר לא יועיל אם לא יחזרו לדרך החינוך שלנו.

הייתי סגן ראש עיר בירושלים, סיירתי עם טדי קולק בבית הספר והוא הודה בפה מלא כשהיה יוצא מהסיורים שהחינוך שלנו הוא משהו מיוחד. יש הרבה אישים בשלטון וראשי ערים שמסיירים ויוצאים מלאי התפעלות. אתם רוצים תרופות, אני מוכן להציע את התרופה הנכונה והיעילה ותבינו למה אין לנו צורך בוועדת דוברת ובכל מה שמשרד החינוך והממשלה מתכננים. יש לנו מסורת ומורשת של אלפי שנים שהוכיחה את עצמה.

תודה רבה. סוזי בבקשה.

אני רוצה ברשותך להגיב על דברי חבר הכנסת שריד היחס לגבי ילדים עוברי חוק, היום במדינת ישראל הוא בדיוק אותו דבר, לקח שבועיים להבין את הדברים האלה לכל כברת הדרך זה היה שונה, היום היחס הוא יחס זהה. לגבי עבירות תנועה, נכון שרוב הדברים שמגיעים לתקשורת הם עברייני תנועה חוזרים, בית המשפט הוא זה שמחליט מה לעשות עם הנהגים זה לא אנחנו. דווקא לעבירות תנועה יש שיפוט מהיר, מה שקשור למשטרת ישראל זה שיפוט מהיר ביותר בית המשפט מכריע בעניין הזה ולנו אין יד בעניין לצערנו.


לגבי הנתונים, למען יישור ההדורים צריך לעשות הבחנה בין תקופת לימודים לבין תיקי אלימות סך כל השנה. אנחנו עושים את ההפרדה, כאשר מדובר בסך כל תיקי האלימות במהלך תקופת הלימודים מהראשון לספטמבר עד ה- 30 ביוני יש עליה של אחוז וחצי סך הכול בתקופת הלימודים האחרונה מול הקודמת שזה נמוך יחסית בשנה הקודמת יש 6.5% ויש סימני בלימה בנתוני משטרת ישראל, ואני מדברת על נתונים מדווחים למשטרה או שנחשפו למשטרה.


לעומת זאת אם מדברים על כל שנת הלימודים ומכניסים את יולי אוגוסט ספטמבר ואוקטובר יש עליה של 20% במספר התלונות בגין עבירות אלימות ונדליזם בתוך שטח בית הספר, אז נעשה הבחנה בין אלימות על ידי תלמידי בית הספר, שזה היה הנתון הראשון שנתתי, לבין הנתון שבית הספר מהווה כר נרחב פורה לביצוע עבירות של ונדליזם ומשטרת ישראל לוקחת את זה לתשומת ליבה ואנחנו עושים יותר סיורים בבתי הספר ומשתדלים להיות נוכחים גם בזמן של קייטנות.

בערבים גם?

גם בערבים. כמה שאפשר יש לנו גם את המגבלות שלנו.

כמעט ואי אפשר, לצערי הרב.

הקיץ הזה יותר טוב משנה שעברה, שנה שעברה זעקה התקשורת אבל הקיץ הזה התחיל כך שהשנה יחסית יש לנו שקט. דברנו על מעורבות קהילתית, אנחנו מגבשים בימים אלה פרויקט קהילתי חדש שנקרא "קדם" לנוער שעוד לא עבר עבירה ונמצא בקווים של תחילת התדרדרות, הנושא יידון בשבוע הבא במשרד לביטחון פנים, אנחנו מתכוונים לקחת נערים, לתת להם הכשרה של גישור בקהילה והם יהיו המגשרים הראשונים לשיפור הקהילה, כך יופנו תלמידים לגישור קהילתי עוד לפני שהמשטרה מתערבת.

משרד החינוך מתייחס מאד ברצינות לנושא של מניעת אלימות. יש שני צירים מרכזיים להם אנו מתייחסים, יש את הציר של המניעה, כשאני מדברת על מניעה מדובר בתכניות מניעה עם התוצרים שלהם ואנחנו מדברים באותו ציר על להתחיל את המניעה בשלב לפני שנוצרה הבעיה, זאת אומרת איתור תלמידים ואבחונם בשלבים המוקדמים מאד בגני הילדים ובכיתות א' ו- ב' כדי שברגע שמתחילה הבעיה להיווצר אפשר יהיה כבר לתת את המענה שהוא אחר כך האקמול שנותנים לנושא האלימות.


באותה מידה גם ילדים שמגלים סימפטומים שהם לא יודעים איך להתמודד עם הדברים האלה ודבר נוסף שלא דובר בו היום ואנחנו כן מתייחסים אליו, זה ילד רעב שהוא ילד שהסיכון שלו לאלימות מיד מוקפץ בסקאלה, לילד כזה רוב הסיכויים שתהיה תגובה.


הציר השני הוא החלק שבו יש קבוצת ילדים בתוך בית הספר שלגביהם לא הופעלו כל המנגנונים האלה בעבר אבל לא זורקים אותם אלא דורשים איזשהו טיפול ולכן קובעים את הגבולות של תוך בית הספר. הצורך במיידיות כפי שעופרה דברה עליו, יש מקרה אלימות בבית הספר תהיה הנחיה להפסקה מיידית את האלימות. על שני הצירים האלה יש עבודה שהולכת להיות עקבית.

שמי שי ביאליק יושבת ראש מועצת תלמידים ונוער הארצי. כמה נקודות בקשר לצמצום תלמידים בכיתות, זה משהו שנכלל בתוך הקטע של הקצאת משאבים, הגדרנו שאלימות זו מחלה ובמחלה צריך לטפל אם צריך לטפל בה אז צריך להקצות את כל המשאבים ואת כל הכספים ואת כל הכוחות כדי לטפל בה. צמצום ילדים כיתות למשל זה משהו שעולה כסף אבל צריך את זה כי זה יעזור.

אנחנו חולמים על זה.

אבל אם יש מחלה צריך את כל המשאבים והכוחות כדי לטפל בה. בקשר לאלימות של התלמיד צריך לא להגיע למצב של כיבוי שריפות אלא למנוע את זה לפני זה וצריך להתמקד בחינוך בבית הספר היסודי ומגן הילדים וללמד שאלימות זה דבר לא לגיטימי כי זה נוח, אם הוא עצבני על מישהו הוא ישר משתמש באלימות.

יש לי הרבה מה לומר אבל אני אומר משפט אחד, הדיון הזה משקף את העובדה שאנחנו לא חלק מהפתרון. אנחנו, ההורים רק חלק מהבעיה וחבל שכך.

נשמעו כאן הרבה רעיונות יפים עברתי במהירות על ההצעה של המועצה לשלום הילד יש שם הצעות חלקן מאד יקרות חלקן פחות יקרות וחלקן עוסקות בהתניות וחלקן עוסקות בשינוי גישה וצריך לעשות סדר עדיפויות לפי הכסף שיש.

חלקה של הרווחה בזה, נדמה לי שעבר חוק שמייצג את הייאוש של המערכת, היה סעיף בחוק למניעת האלימות שאומר שאם ילד התנהג באלימות בבית הספר ישעו אותו ולא יחזירו אותו עד שפקיד סעד ייתן תזכיר. זו חקיקה של ייאוש, מה פקיד סעד ירשום בתזכיר? הוא יגיד להוציא אותו מהבית? הוא ימליץ להעביר אותו לתכנית? הרי כל המלצה תהיה מבוססת על תכניות שיש או שאין כי הרקע מורכב מבעיות בבית ובעיות של הילד עצמו בעיות חברתיות אני מציעה להחזיר עובד סוציאלי לבית הספר כדי לאסוף את הבעיה של ההורים.

יושב הראש אברהם פורז צריך לקיים עוד ישיבות ולהחליט החלטות אופרטיביות.

נדחה את הדיון למועד אחר.

יש ברשויות בארץ תכנית את "קדימה" שעובדת בין משרדים, ושם גם אפשר לבנות תכניות.

תודה רבה, נסכם את הדברים, הצענו ליזום מנגנון שכולל שילוב של חינוך ורווחה. ההתייחסות חייבת להיות מערכתית וכוללת את כל התחומים ואת כל המערכות. העצמת שלושה תחומים:

· אקלים בית ספרי מיטבי מורה שמהווה דוגמא אישית

· מעורבות ההורים בחיי היום יום של הילדים בדרך של הצבת גבולות סדנאות והשתלמויות.
· התנדבות ומעורבות של ילדים בקהילה העצמת החינוך החברתי הבלתי פורמאלי.

וצביעת הכסף המיועד למלחמה באלימות.

זה סיכום ביניים, אנחנו נקיים ישיבה נוספת בעניין הזה. אני מודה לכולם תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40