PAGE
1
הוועדה לזכויות הילד

11.7.2005

הכנסת השש-עשרה








נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 130

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

מיום שני, ד' תמוז התשס"ה (11 ביולי, 2005), שעה: 09:30

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): החזרת ילדי פנימיות שסבלו מאלימות לבתיהם בחודשי הקיץ – של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין.

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): חזרת ילדים בסיכון לביתם בחופשת הקיץ – של חברת הכנסת לאה נס.

חברי הוועדה: היו"ר רן כהן

לאה נס

גילה פינקלשטיין

ד"ר יצחק קדמן – מנכ"ל המועצה לשלום הילד

ד"ר עמנואל גרופר – מנהל אגף הפיקוח על הפנימיות, המינהל לחינוך התישבותי, משרד החינוך, התרבות והספורט

בן-ציון בראנץ – מפקח ארצי, משרד הרווחה

רוני גל רוזנט – עו"ס, המועצה לילד החוסה

רות שטייניץ – חברת הנהלה, המועצה לילד החוסה

שושנה שוורץ – מנהלת מח' פנימיות, מינהל החינוך, עירית תל אביב-יפו

ישראל לקס – מנהל פנימיה, עמותת "בית לכל ילד"

גבי קונפינו – מזכיר עמותת הפנימיות, מנהל פנימית "בית אפל"

עדנה שטרית – פקידת סעד, איגוד העובדים הסוציאלים

רונית כץ – יועצת חינוכית, שפ"י-שירות פסיכולוגי יעוצי

רחל סעדה
רשמה: שושנה מקובר

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): החזרת ילדי פנימיות שסבלו מאלימות לבתיהם בחודשי הקיץ – של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): חזרת ילדים בסיכון לביתם בחופשת הקיץ – של חברת הכנסת לאה נס

בוקר טוב לכולם, חברותי חברות הכנסת גילה פינקלשטיין ולאה נס. אנחנו דנים היום בהצעה לסדר שהועברה אלינו ביוזמת שתי חברות הכנסת על ידי נשיאות הכנסת. כמדומני שעל פי התקנון אנחנו מחויבים להגיש את מסקנות הוועדה למליאת הכנסת תוך שבועיים. הנושא הוא אכן נושא דחוף קלאסי – אי אפשר להעלות על הדעת דחיפות גדולה מזאת. בשל דחיפות הענין, קבענו במהירות את הדיון בנושא. אני פונה לחברת הכנסת לאה נס ולחברת הכנסת גילה פינקלשטיין כדי שיציגו את הנושא, ולאחר מכן ניכנס לעומקו. אני מקווה שהישיבה לא תהיה ארוכה, ושנגיע למסקנות מהירות לגבי הצורך לפעול בענין הזה.

חברת הכנסת נס, בבקשה.

אני מודה לך, אדוני היושב ראש, על קביעת הדיון במהירות גדולה, למרות שבאמת קצת איחרנו – חופשת הקיץ כבר החלה לפני שבועיים. עבור הילדים שלי החופשה משמחת מאוד, ברוך השם, אבל ישנם 37 אלף ילדים ונוער בסיכון, שעבורם החופשה הזאת לא משמחת בכלל. הם פוחדים להגיע הביתה.

משום מה, במשרד החינוך מתייחסים לאותן פנימיות של ילדים ונוער בסיכון כאל כל מוסדות חינוך החובה, ובחודשי הקיץ שולחים אותם הביתה. אני חושבת שזאת סכנה לשלוח את הילדים האלה הביתה. הם הורחקו מהבית מהסיבה הזאת. כפי שנאמר כאן, פנימיה היא בית ולא עוד בית ספר. אי אפשר להתייחס אליה כך – עם כל הבעייתיות של התקציבים במשרד הרווחה ובמשרד החינוך. אני חושבת שהשורה התחתונה שצריכה לצאת מכאן היא שחייבים לתקצב את ענין החופשות. יש לאפשר את היציאה הביתה רק לילדים שבאמת יכולים לצאת לחופשה קצרה, אבל בוודאי שלא להוציא באופן גורף את כל הילדים לחופשת הקיץ.

הילדים יכולים להגיע הביתה ולחוות טראומות, ובעקבות כך כל ההשקעה של הכספים והמאמץ של המערכת במשך השנה יורדים לטמיון. בסופו של דבר הילדים חוזרים עם טראומות מהחופשה הזאת, וצריך להתחיל הכל מההתחלה. אז מה עשינו בעצם? ההשקעה לא שווה; לא מדובר בתהליך שאפשר להפסיק, כשם שאדם שנמצא בטיפול פסיכולוגי לא מפסיק אותו רק משום שפרק הזמן המסוים איננו מתאים – אם הרופא שלו יוצא לחופשה, למשל – כי ידוע שיש רצף בדברים.

להפך – אני מבינה שבקיץ האחרון נרשמה עליה של 20% בהתעללויות בילדים בסיכון. זה מה שנרשם, ואנחנו יודעים שלא הכל נרשם, לא הכל ידוע ולא כל דבר מרגישים. יש ילדים שלא יודעים שהחוויה שהם עברו היא התעללות, וכשהם חוזרים לפנימיה זה יוצא החוצה קצת יותר מאוחר. לא צריך להיות פסיכולוגים ואנשי חינוך כדי להבין את הנזק שיכול להיגרם בבית. לכן ההתייחסות חייבת להיות שונה.

אוסיף על דברי חברתי לאה נס: הילדים מסתובבים ברחוב בלי מסגרת ובלי תכנים. לאחר מכן הם יחזרו לפנימיה מפורקים, ויתחילו את הטיפול מחדש – כבר שכחו מה שעשו. מה יעלה בגורלם של הילדים? כפי שציין ד"ר קדמן, הפנימיה היא הבית שלהם, ובית לא סוגרים למשך חודשיים.

ההצעה שלי היא להשאיר פתוחות חלק מהפנימיות לכל הפחות, כך שיימצא פתרון לאותם ילדים שחייבים להישאר בפנימיה, לילדים שייגרם להם נזק עצום אם הם ייצאו. יש לתקצב חלק מהפנימיות כך שהילדים שמועדים לפורענות, להתעללות ולהזנחה כן יישארו בפנימיות. המטרה היא לשמור על הילדים האלה, שאין להם בית ואין להם משפחה, שעלולים לסבול מהזנחה ומהתעללות.

תודה רבה. נדמה לי שכל בר-דעת מבין שהילדים האלה נשארים באותה רמת סיכון בדיוק - אם לא למעלה מכך - דווקא בחודשי הקיץ. לא מדובר בסיכון שנעלם לחודשיים, ולפתע נכונה להם חופשה נפלאה בבית; מדובר בילדים שנמצאים בסיכון כל השנה, ואין הבדל בין חודשי יולי ואוגוסט לחודשי ינואר ופברואר. הם מצויים באותו סיכון, ומי שהוציא אותם משם עשה זאת כדי שהם לא יהיו חשופים לסיכון הזה גם בחודשים יולי ואוגוסט.

יתר על כן, נדמה לי שחודשי הקיץ הם במידה רבה מאוד מלכודת קשה יותר בהשוואה לחודשים אחרים - בגלל הקיץ, החום, הסיכונים והפרחחות הטבעית. אנחנו רואים גם מה קורה בעולם המבוגרים - ניסיונות הרצח של נשים, כפי שקרה הלילה בכפר סבא. נדמה לי שהסכנה לא פוסקת בקיץ, ואולי גם מתגברת, וחייבים למצוא מרפא לענין הזה.

ד"ר קדמן, האם תוכל להציג בפני הוועדה את נקודת הראות שלכם, לאור נתונים שמצטברים אצלכם? האם אני צודק בכך שחודשי הקיץ אינם נעימים יותר?

להפך – חודשי הקיץ הם חודשים מועדים לפורענות לכלל הילדים. אזכיר שבשנה שעברה בצענו ניטור של מקרי מוות של ילדים במהלך החודשיים של חופשת הקיץ, והמספרים הסתכמו ב-37 ילדים שמתו. זה פי חמישה-ששה מהממוצע הרגיל. צר לי על כך שזה קרה, ועוד יותר על כך שזה לא קיבל ביטוי הולם.

ברור מדוע זה קורה – גם ביחס לילדים רגילים שנמצאים חודשיים בלי מסגרת. גם זה עניינה של הוועדה לזכויות הילד: לרבים מאוד מילדי ישראל אין הורים שיכולים להרשות לעצמם סאמר-סקול באנגליה או אפילו קייטנת סוסים כאן בארץ. אפילו הקייטנות של המתנ"סים, שמחירן זול בהרבה, הן הרבה מעבר להשג-ידם של הרבה מאוד ילדים. לכן הילדים מסתובבים בלי מסגרת. בשנה שעברה שני ילדים רצו לשחק – הם הציתו גפרורים במחסן שהם מצאו, המחסן עלה באש והם נשרפו. מדובר בשני ילדים בלבד מתוך 37 ילדים.

אני לא מדבר על פציעות ועל נתונים המצביעים על כך שבחודשי הקיץ עולה שיעור הפגיעות המיניות בילדים. שוב - מאותן סיבות: ילדים זמינים יותר ברחוב, מסתובבים יותר, נמצאים פחות בהשגחה ופחות במסגרת. הדברים האלה קורים, ולכן הקיץ הוא תקופה מסוכנת. בכלל, הייתי רוצה לראות שבתקופת הקיץ נחזור לימים שבהם הקיטנות היו מסובסדות, וילדים במצוקה יכולים לשהות במסגרת לכל הפחות חלק מהזמן.

לילדים שאינם בסיכון מוצאים מסגרות בתקופת הקיץ כדי לצמצם את היחשפותם לסיכון.

אני אומר את הדברים כהקדמה בלבד. אם נחזור לנושא שלנו: בשעתו היה לי ויכוח מר שהתחיל עם משרד הרווחה בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. במלחמת המפרץ הראשונה הפנימיות סגרו את השערים.

לא כולם - - -

חלק גדול מהפנימיות סגרו את השערים ושלחו את הילדים הביתה, כי הם לא עובדים במלחמה. כמובן שבתקופה הזאת ילדים היו בבית תקופות ארוכות. בזמנו התחלתי בשיח עם משרד הרווחה, ואני מוכרח לומר שבהשוואה למצב אז הדברים היום השתפרו. עם זאת הם עדיין בעייתיים מאוד.

אפתח ואומר שחלק מהילדים כן יכולים לנסוע הביתה בקיץ, ואולי אפילו רצוי שהם יסעו הביתה.

אבל אולי לא לחודשיים.

אני יודע, חברת הכנסת נס, אבל אני אומר את הדברים כדי שלא נגדיל את הבעיה; לא צריך למצוא מסגרות בתקופת הקיץ ל-37 אלף ילדים.

לכן אמרתי מחצית מהפנימיות.

יש ילדים שטוב שהם יוצאים הביתה וטוב שנשמר הקשר עם ההורים - אם ההורים יכולים לתפקד בצורה מסוימת. גם אז אסור לשלוח ילדים הביתה למשך חודשיים, כיוון שברוב המקרים ההורים לא יכולים לשמור עליהם במשך חודשיים.

נקודה שניה שהוזכרה כרגע היא חשובה, קריטית ונכונה במשך כל השנה, אך במיוחד בחודשי הבית: מי עושה את הבדיקות ואיך, כדי לוודא שהבית אליו נשלח הילד באמת מסוגל לתפקד ולא יזיק לו. אין להסתמך על מה שהיה לפני שנה, כיוון שהמצב יכול להשתנות בינתיים. יש לי התכתבות כעת עם משרד הרווחה בנושא שלא קשור בחופשה: במשך שנה שלמה, ילדים שהוצאו מהבית על רקע מצוקה--

זה לא של הרווחה.

אני לא מבדיל. מבחינתי, הילדים הם לא ילדים של הרווחה או של החינוך אלא של כולנו. מר בראנץ מציין שלא מדובר בילדים של הרווחה, אבל החוק מחייב את משרד הרווחה לפקח, זאת משום שעל פי חוק הפיקוח על המעונות משרד הרווחה אחראי לפיקוח על כל מקום שנמצאים בו ילדים מתחת לגיל 14, ואסור לברוח מהאחריות הזאת.

במשך שנה שלמה ילדים נשלחו הביתה, ונאנסו. אנשי הצוות בפנימיה חשדו שמשהו קורה, ומשום מה הם לא דיווחו לאף אחד. אני לא יודע למה – זה צריך להיחקר. רק אחרי שנה הענין התגלה, ובמשך שנה שלמה בן ובת נאנסו בבית בחופשות, ככל הנראה על ידי האחים הגדולים. לכן השאלה היא מי בודק מה קורה בבית, ואיך.

בשירותי הרווחה המצב קרוב לקריסה. ברגע שבו הוצא ילד מהבית ונמצא לו מקום בפנימיה, בהרבה מקומות נאנחים אנחת רווחה ומסמנים 'וי' – לילד אחד מצאנו פתרון. במידה רבה מאוד זה נכון, כי אני מודיע לך שיש שוב משבר ביחס למספר המקומות ולמכסות - שיטת המכסות הקלוקלת - וילדים שצריכים להגיע לפנימיות ולא מגיעים אליהן. בנושא הזה מתקיים ביום חמישי דיון בוועדת העבודה והרווחה על חוק שהגיש אדוני היושב ראש, שיבטל את שיטת המכסות ויבטיח שכל ילד שזקוק לכך יקבל מקום.

שזקוק על פי דין – לא סתם.

ילד שזקוק על פי דין ועל פי הצרכים שלו - אנשי המקצוע אומרים שהוא צריך להיות שם, ואין לו מקום אחר. אנחנו נתקלים כל הזמן בבעיות כאלה. ברגע שמצאו לילד סידור בפנימיה, ואפילו בפנימיה טובה, נאנחים אנחת רווחה ושמחים על כך שבעיה אחת נפתרה. מסמנים 'וי' ועוברים לטפל בילדים אחרים בכוח האדם המועט שקיים. אני מציין את הדברים משום שבהרבה מאוד מקרים שירותי הרווחה המקומיים אומרים: כעת העברנו את החבילה, את הילד - יש בפנימיה עובדת סוציאלית שתדאג לו. הוא מסודר. גם אם בחוזרים של משרד הרווחה כתוב אחרת, בין הכסאות של הפנימיה ואנשי המקצוע שלה לבין שירותי הרווחה המקומיים ששלחו את הילד לפנימיה נוצר לפעמים נתק, ואז ילד מגיע הביתה – גם בחופשת הקיץ - למרות שהוא לא היה צריך להגיע לשם.

מבחינה מספרית יש כ-7,500 ילדים שנקראים "ילדי רווחה" - ילדים שהוצאו מהבית מסיבות סוציאליות מובהקות. מתוכם כ-1,571 ילדים הם ילדים שהוצאו על פי חוק נוער. אלו הם אולי הילדים הקשים ביותר – צריך היה ללכת לבית המשפט ולהוציא צו. חלק אחר מאותם 7,500 ילדים כולל ילדים באותו מצב, אלא שההורים הסכימו לפתרון של הוצאה לפנימיה, ולא היה צריך ללכת לבית משפט ולהוציא צו. מתוך אותם 7,500 ילדים, חלקים ניכרים אסור בשום אופן לשלוח הביתה למשך חודשיים - לדעתי גם לא למשך חודש, אלא לתקופה קצרה הרבה יותר. את חלקם, על סמך בדיקה שצריכה להתעדכן מדי שנה – ולא להסתפק בכך שפעם אחת נכתב בתיק שאפשר לשלוח את הילד הביתה – אסור בכלל לשלוח הביתה.

אין להתעלם מכך שגם אנשי הצוות בפנימיה זקוקים לחופש. לא קל לעבוד בפנימיה לילדים בסיכון ולילדים במצוקה. הצוות שם עובר קשיים עצומים - גם בתפקוד היומיומי וגם בדרישות הרגשיות - וגם לו מגיע חופש, אבל זה כבר מצריך התארגנות: צריך שתהיה פנימיה מסוימת שתהווה עוגן בקיץ. אגב, זה גם טוב שילדים ייצאו מהפנימיה שלהם ויילכו למחנה בפנימיה אחרת. כך אפשר לנייד צוותים ולעשות תורנויות. ניתן למצוא דרכים. השורה התחתונה היא שצריך להיות יצירתיים, ולהבטיח: (א) שאף ילד לא נשלח הביתה לחודשיים; (ב) שאף ילד לא נשלח הביתה בלי בדיקה מדוקדקת שתוודא כי הבית יכול להכיל אותו גם בתקופה קצרה ביותר; (ג) שיש פתרון עבור ילדים שלא יכולים להגיע הביתה. הפנימיה היא הבית שלהם, וצריך לדאוג להם כל השנה.

תודה רבה, ד"ר קדמן.

רבותיי, בבסיסו של הדיון הזה עומד הרעיון לפיו ילד שנמצא בפנימיה איננו מוצא לבית ספר או למחנה זמני, אלא לבית שהוא משפחה. זוהי משפחתו החלופית. לכן מצב שבו המשפחה מפסיקה פתאום להיות משפחה בחודשי הקיץ הוא דבר בלתי סביר. הוא יכול לצאת לחופשה אצל הוריו הביולוגיים אם הדבר מתאפשר, אבל לא יכול להיות מצב שבו הוא נשלח הביתה למשך חודשיים.

אבקש ממר ברנאץ ממשרד הרווחה להציג את הדברים.

אפתח בנתונים: לפי נתוני חודש יוני, משרד הרווחה מסדר כ-6,600 ילדים, מתוכם 1,736 ילדים בחוק נוער. כלומר 26% מכלל הילדים שאנחנו מסדרים. יש לנו פנימיות על פי הקושי של הילד, ואפרט את מיקומם של ילדי החוק בפנימיות השונות: מתוך 1,736 הילדים, 60 ילדים נמצאים במסגרות חינוכיות. אלו הם ילדים בעלי הכוחות היותר-טובים מקרב הילדים שיש לנו. 27 ילדים מסודרים בפנימיות יום. כלומר, אפשר לשלב גם חוק וגם פנימיית יום - הילד מגיע בבוקר וחוזר בערב להוריו. 714 ילדים מסודרים בפנימיות טיפוליות. 800 ילדים מסודרים בפנימיות שיקומיות, ו-135 ילדים מסודרים בפנימיות פוסט-אשפוזיות.

אני מסכים עם כל הדברים, וילד בחוק מסומן אצלנו כילד עם סיכון גבוה. אני גם מסכים עם הקביעה לפיה לא רק ילדי החוק מסומנים, כי לפעמים מגיעים להסכם עם ההורים כדי למנוע עימות משפטי, ועדיין הילד בסיכון מבחינתנו. בעקבות הנושא הזה של החופשות ובעקבות כתבה שהתפרסמה על חופשה ארוכה שנטלה לעצמה פנימיה, עדכנו את נוהל החופשות בשנת 2004, והגענו לסיכום. אני רוצה לסמן את הקטנים הבולטים, ואני מוכן להפיץ בקרב חברי הוועדה את הנוהל. אקריא את הקטעים המסומנים:

"סעיף 12ד: היות ולחלק מהחניכים אין בית הורים או בית כלשהו אליו הם יכולים לצאת בימי החופשה, מתחייבים הבעלים לקיים עבורם מסגרת מתאימה במעון או למצוא עבורם מסגרות חלופיות בימי חופשה. על הפנימיה להיות ערוכה מיידית לקליטת הילדים אם הסידור החלופי נכשל. בעיקרון הפנימיה תהיה פתוחה במשך כל השנה לטובת ילדים שאינם יכולים לצאת לביתם ועבור ילדים שנאלצו לחזור במהלך החופשה בגין בעיות בבית."

משרד הרווחה משלם עבור 12 חודש; הוא לא משלם עבור 10 חודשים. בנוסף לכך, הוא מתגמל את הפנימיה על הוצאות מיוחדות בקיטנה. כלומר, מבחינתנו אין בעיה תקציבית. אנחנו משלמים 12 חודש תחזוקה מלאה וצוות, זאת מלבד התשלום להוצאות מיוחדות של קיטנה. כלומר, אין שום סיבה לכך שהילד לא יקבל את השירות הזה.

"לכל משפחות הילדים היוצאים לחופשה יועברו מספרי טלפון חירום, שיאפשר החזרה מיידית של הילד לפנימיה במהלך החופשה אם הדבר יידרש". כלומר, לכל הורה יש טלפון.

לכל הורה או לכל ילד?

לכל הורה וגם לכל ילד.

כפי שציין ד"ר קדמן, העיקרון הוא למצוא את האיזון בין אי ניתוק הילד מהוריו לבין היכולת לחוש במהירות את השלב שבו הוא עובר למצב סיכון, ולקלוט אותו בחזרה בפנימיה.

השאלה היא מי יחוש – בוודאי לא ההורה המזיק.

מישהו צריך לפקח על הילדים.

אני מפנה את חברי הוועדה לסוגיית החופש הגדול, וגם אותה אקריא: "החניכים לא ישוחררו לתקופה שעולה על חודש בחופש הגדול. הפנימיה תקיים במשך שלושה שבועות פעילות נופש- - -

של מי ההוראות האלה?

שלנו, של משרד הרווחה.

מנכ"ל המשרד הוציא אותן?

כן, אנחנו.

"העיתוי של קיום פעילות זאת ייקבע על ידי המנהל בהתייעצות עם הפיקוח. בכל מקרה תפתח הפנימיה שבוע לפני תחילת הלימודים לקליטת החניכים החוזרים והחניכים החדשים.

עד ארבעה שבועות חופשה, שלושה שבועות פעילות נופש מאורגנת, ובשבוע האחרון היערכות לקראת הלימודים."

אלו הן ההוראות. מה קורה בפועל?

לנושא הבדיקה העדכנית ביחס למצבו של ילד: בכל תיק של ילד שמופנה בחוק נוער--

מר בראנץ, מה המצב כרגע? אנחנו כבר בחופשת הקיץ - איזה חלק של הפנימיות נסגרו וסגרו את הילדים?

אצלי אין אף פנימיה סגורה במשך הקיץ. יושבים כאן נציגים של הפנימיות – אין אצלי דבר שנקרא פנימיה סגורה. הכוונה היא לפנימיות משרד העבודה והרווחה – הפנימיות המוסדיות, השיקומיות, הטיפוליות והפוסט-אשפוזיות. אין דבר כזה לסגור את הפנימיה במשך הקיץ.

כולן פתוחות?

כולן פתוחות. בנוסף לכך יש מוקד – כל מפקח ששומע על ילד שהלך הביתה מתוך הנחת יסוד שזה אפשרי אבל משהו השתנה בבית, מקבל טלפון, מתקשר ישירות לפנימיה והפנימיה ערוכה לקבל אותו.

כלומר, מבחינתכם הצעקה היא לא צעקה בכלל כי אין בעיה כזאת.

לדעתי אין מקום לצעקה הזאת. אם היו בודקים אתנו, אם היו מקבלים את הנוהל או אם היו מאתרים ילד-שניים כאלה, תוך שעות אני מחזיר אותו לפנימיה.

אולי אשאל את עדנה שטרית, פקידת סעד שנמצאת כאן מטעם איגוד העובדים הסוציאליים, מהם הדברים הידועים לך לגבי המצב.

לפני הכל, אני רוצה לציין שבאמת עושים עבודה נפלאה בפנימיות. אני מורידה את הכובע – מדובר בילדים במצבים קשים מאוד שלא הצלחנו בקהילה להתמודד אתם. אני לא רוצה שיובן מדבריי חלילה שיש איזושהי בעיה עם עבודתן של הפנימיות כי אנחנו עובדים בשיתוף פעולה יפה מאוד לטובת הילדים.

בנוסף, אני שמחה על ההנחיה הזאת – אבל בשטח לא יודעים עליה. בררתי עם הרבה מאוד פקידי סעד שנמצאים בשטח, ואנשים לא מודעים להנחיה הזאת, לפיה הפנימיות חייבות לקבל גם בקיץ.

כיוון שאני רכזת חוק נוער ויושבת ראש תא פקידי הסעד לחוק הנוער, יש לי קשר עם הרבה מאוד פקידי סעד. מבירור קצר מאוד שערכתי עולה שאולי הפנימיות לא נסגרות, אבל יש מצבים של לחצים מאוד לא-פשוטים, שמגיעים מכיוון הפנימיות. אם עובדת בפנימיה טיפולית ממדרגה ראשונה אומרת לי: "תדעי לך, רק ההומלסים נשארים כאן. אותו את רוצה להשאיר?" או "אנחנו שולחים הביתה ילדים של חולי נפש. הוא יהיה כאן לבד". במשפטים כאלה אני רואה לחץ. כשאני עומדת מול פנימיה במצב כזה, ומבינה שהוא באמת יהיה שם לבד, אני שוקלת שוב אם הסיכון בקהילה עדיף.

קיבלתי היום מכתב מילד שנשלח הביתה. מדובר בילד בן 14 עם רקע פסיכיאטרי מאוד לא-פשוט, שמציץ לסבתא שלו ומאונן בפני ילדים. הוא מהווה סיכון לעצמו, לאמא שלו ולילדים שנמצאים בסביבתו. לגבי הילד הזה לא אמרו לי "לא", אלא "תקבלי תשובה". בעיניי זה חמור. אני לא מדברת על חודש אלא על שבועיים ועל שבוע. אני לא מדברת על מצב שבו צריך לבדוק את זה פעם בשנה, אלא על מצבים שבהם צריך לפעמים לבדוק את זה ברמה היומיומית – אם הילד יכול לחזור או לא, ולכמה זמן. לפעמים צריך לאפשר לילד הזה לחזור ליום-יומיים - כי אנחנו מכירים בערך של הבית, וצריך לסנן את המקסימום ולעשות הכל כדי שילדים יגורו בבית. אבל במידה שזה לא אפשרי, לשמור על הקשר הזה.

גב' שטרית, האם יש פנימיות שנסגרו לגמרי, או פנימיות ששלחו את כל הילדים או כמעט את כל הילדים?

אני לא חושבת. מה שכן, יש לחץ--

כאנשי מקצוע אתם אמורים לעמוד בלחץ הזה של אנשי הפנימיות.

אתמול ביררתי עם פקידי סעד – לא רק שאנחנו לא יודעים, אנחנו נכנסים לנישה הזאת כפי שקורה עם חובת דיווח ועם דברים קשים רבים אחרים, שכלולים בתפקיד המסובך והמורכב מאוד שלנו. אנחנו מקבלים את זה, כי העבודה היא בעומס בלתי אפשרי. אין לכם מושג מה זה להיות פקיד סעד לחוק נוער בקהילה. זאת פשוט עבודה בלתי אפשרית.

בהנחה שיש בכלל באותו יישוב, כי יש יישובים--

בנוסף, בקיץ אין מערכות תמיכה – אין בית ספר ואין מועדוניות. הכל קורס מבחינת הקהילה. גם ההוצאות הכלכליות גוברות, הצפיפות, העומס, הוונדליזם, השוטטות – הכל נעשה קשה יותר. במחלקות ילדים ננטשים על ידי הורים, שפשוט לא מסוגלים להתמודד יותר. באים ומביאים אלינו את הילדים. לפעמים יש מחזות קורעי לב ממש, לראות אמא שאומרת: קחו את הילדים ותעשו מה שאתם רוצים, והולכת. אתה רואה ילד בן 4 שרודף אחריה – זה פשוט נורא לראות את זה.

אם כך, בקיץ במיוחד המערך הטיפולי בילדים בסיכון, שגם כך הוא קשה מאוד, הופך בלתי אפשרי. אנחנו מטפלים במצבי סיכון של סכנת חיים ממש.

בכל זאת אנחנו מבקשים לדעת האם בשטח ההוראות של משרד הרווחה הן אלו שתקפות. את באה מהשטח, ואת מכירה את פקידי הסעד ואת המצב בפנימיות – האם יש ילדים בסיכון שנשלחו לביתם בחופשת הקיץ?

כן. חברה סיפרה לי על ילד חולה סכרת – לא מהיישוב שלי – שהוא עולה חדש ממשפחה דלה ביותר. הוא נשלח הביתה, והיא אומרת שהיא מתה מפחד שהוא לא ימות לה. מצאו אלתור – פעם ביומיים מישהי הולכת לוודא שהוא לוקח את התרופות שלו. עם כל הכבוד, במקרה של ילד כזה אולי אפשר היה לעזור למשפחה להגיע לפנימיה יותר.

אני חושבת שבמקרה כזה אותה פקידת סעד צריכה לפנות למפקח המחוזי, שאחראי על הפנימיה הרלוונטית, כי הוא מי שמוציא אל הפועל--

אנחנו לא יודעים על ההנחיה הזאת. מבחינתנו זה חופש – כולם יוצאים.

עזבי את ההנחיה – את יודעת מיהם המפקחים שעומדים מולך בפנימיות?

אני יודעת, אבל כשאני עומדת מול פנימיה – ואני מספיק ותיקה בשטח--

אני אומר את זה לעדנה בפנים: יש פקידי סעד שלא מגיעים בכלל לראות מה קורה עם הילדים כשהם חוזרים הביתה מהפנימיה. הם לא יודעים מה קורה אתם שם.

נכון, אל תתפלא.

אז מי מפקח על זה?

זה בדיוק הענין: אנחנו נמצאים בעומס בלתי אפשרי. קמה עכשיו ועדה לבדיקת תפקודם של פקידי הסעד, והיא הגיעה להמלצות - היא דיברה על תקינה ועל כל מני דברים. אפילו שר אין לנו – סליחה שאני אומרת את זה בצורה כזאת.

אנחנו מחכים כבר חודשים כדי להגיע לסגן השר עם ההמלצות שהגענו אליהן בנושא חוק הנוער. בלתי אפשרי. מדובר בדיני נפשות, ואנחנו עושים עבודה קשה ביותר. אנחנו חשופים לאחריות פלילית כיוון שהתפקיד הזה מעוגן בחוק, והוא פשוט בלתי אפשרי. אין היום פקידי סעד שמוכנים לעסוק בתקינה.

אני מייצגת את הפנימיות של עירית תל אביב, אבל אני חברה בעמותה לקידום פנימיות טיפוליות-שיקומיות שבפיקוח השירות לילד ונוער. במערכת שלנו, העירונית, ובמערכות שאני מכירה באמצעות חברים בעמותה, פנימיות פתוחות במשך 365 יום בשנה. אנחנו מטפלים כרגע ב-150 ילדים, ולאורך כל השנה – ולאו דווקא בחופשת הקיץ; ישנן חופשות ממושכות כמו סוכות ופסח – מתקיימות קייטנות בפנימיות לכלל הילדים.

אנחנו באמת מעונינים לשמר למי שרק אפשר את הקשר עם המשפחה. אנחנו צריכים להיערך לפתיחת שנת הלימודים, לסייד את הפנימיה ולאפשר לאנשי הצוות להתרענן – יש תחלופה של אנשי צוות, וצריך להיערך לקליטתם של אנשי צוות חדשים ולקיים ימי היערכות. לקראת סוף אוגוסט אנחנו תמיד קולטים את הילדים בחזרה לקייטנת התארגנות לפתיחת שנת הלימודים. גם כשהפנימיה פתוחה, יש קבוצה קטנה מאוד בקיטנה קטנה, שאנחנו מכנים "קייטנת חרום", שפתוחה למחצית מילדי הפנימיה. ברמה עקרונית זה פתוח לכל ילד שנמצא במצוקה. אנחנו לא ממתינים לטלפונים של הילדים; אנחנו מקיימים ביקורי בית אצל הילדים ותמיד יש עובדת סוציאלית אחת לפחות בתורנות, שמקיימת סבב טלפונים. המדריכים עצמם מתקשרים עם הילדים. כלומר, הקשר נשמר. אצלנו זה קל יחסית כיוון שההורים גרים בסמיכות לפנימיות – הפנימיות הן בתוך תל אביב, בסמוך לבתי הילדים. אני מניחה שבפנימיות בהן ילדים "מוגלים" – כך אני מכנה זאת; הרבה מאוד ילדים בארץ מוגלים מהקהילות שלהם לפנימיות מרוחקות – יש קושי לקיים את הקשר הזה ואת רמת הבקרה הזאת.

יש לנו, למנהלי הפנימיות, ויכוח ממושך מול משרד הרווחה. אני מתייחסת לדברים שאמר בן-ציון ביחס לתקצוב הפנימיות במהלך 365 ימים בשנה. אני רוצה להזכיר שיש ויכוח גדול לגבי רמת התקינה של פרופיל כוח האדם שהמשרד מממן היום. אנחנו חולקים על הפרשנות של משרד הרווחה ביחס לחוק שהוא תיקן. ברמת כוח האדם אנחנו לא עומדים היום בהתאם לצרכים ולפרופיל הילדים שמופנים אלינו. גם כך אנחנו במצוקה גדולה מאוד בשגרת היומיום - עושים פליק-פלאק באוויר וכל מני קומבינות--

זה לא שייך לנושא הנדון.

אדוני היושב ראש, אתם צריכים להבין שבקיץ אנחנו עובדים על פני כל היממה. כלומר, במהלך אמצע השנה יש לנו לפחות את הבוקר, כאשר הילדים נמצאים בבית הספר. כאן אנחנו צריכים לאייש צוותים מלאים 24 שעות ביממה, כי מדובר בקייטנה. יש נוהל יציאה לבריכה וטיולים – אנחנו לא יכולים להוציא קבוצת ילדים גדולה עם איש צוות אחד. לאורך כל השנה משרד הרווחה לא מממן שעות נוספות, לא מממן שעות שבת, לא מממן כוח אדם בהתאם לצרכים באיוש כוח האדם בזמן חופשות. לא מדובר רק בחופש הגדול, אלא גם בסוכות וגם בפסח. כוח האדם הוא תת-תקני ברמת השגרה, שלא לדבר על רמת החופשים למיניהם. על כך מישהו צריך לתת פעם את הדעת.

תודה רבה. חברת הכנסת נס חייבת ללכת. אני מודה לך על היוזמה המשותפת. אשתדל להגיע לסיכומים כבר בישיבה הזאת.

אני מבקשת להוסיף משפט אחד: אני יודעת על מנהל במסגרת טיפולית, שאחד השיקולים מבחינתו אם לקלוט ילדים חדשים הוא השאלה אם יש סידור עבורם לקיץ. זה חמור בעיניי.

אני משמש כמנהל אגף הפיקוח על הפנימיות המנהל לחינוך ההתיישבותי ועליית הנוער, שמשמש היום כמטה מרכזי של הפנימיות במשרד החינוך.

משרד החינוך מתקצב בשנה כ-22 אלף חניכים בפנימיות. זו השנה השניה שבה יזמנו פעילות של מחנות לימודיים בחופשות כדי לקצר את החופשות הגדולות. זה מתקיים גם בפסח, שבוע לפני ליל הסדר. הקיץ גייסנו יותר מ-2 מיליון ש"ח. בימים אלה, כ-2,200 חניכים נמצאים במחנות לימודיים. בנוסף לכך, 500 בני נוער עולים נמצאים בפנימיות, ומתקיימים עבורם אולפני קיץ. הפנימיות שאנחנו מקיימים כפנימיות לנוער מנותק - יש 5 פנימיות כאלה: מנוף, קדמה וכך הלאה - מקבלות תקצוב נוסף של כ-140 אלף ש"ח לכל פנימיה, לפעילויות קיץ נוספות.

ישנה הנחיה שחייבים למצוא מסגרת בתוך הפנימיה לילדים שנמצאים בסיכון – שהפנימיה לא תהיה סגורה - או במסגרת של משפחות מארחות. כך שמהבחינה הזאת, הצלחנו בשנתיים האחרונות ליצור נורמה בפנימיות, לפיה אין דבר כזה שב-20 ביוני שולחים את הילדים עד תחילת שנת הלימודים.

יש לכם בקרה על כך שהילדים לא נשלחו הקיץ הזה להורים שלהם, בוודאות?

אתה מדבר גם על המפעל להכשרת ילדי ישראל?

כן.

יש שם בעיה.

השנה אנחנו מתקצבים גם את המפעל להכשרת ילדי ישראל וגם את האגודה לקידום החינוך. גם אצלם תקצבנו עכשיו שבועיים של מחנות לימודים בקיץ.

ד"ר גרופר, ייתכן שאתם תקצבתם הכל, אבל ייתכן שבכל זאת שלחו את הילדים הביתה. מה אתם יודעים?

שבועיים מתוך חודשיים?

שבועיים מתוך חודשיים לפעילות מסודרת. אבל יש פעילויות נוספות שנעשות ביוזמות מקומיות. אני יודע על כפר הנוער "קדמה", שלאורך כל הקיץ מבצעים כל מני סוגים של פעילויות אתגריות, וכן הלאה. מביאים בכל פעם את הילדים לשבוע, כך שהילדים יהיו בחלק מהזמן גם בבית.

אני לא יכול להשיב לך באופן חד משמעית על כל אחד מ-22 אלף הילדים, אבל הפיקוח שלנו בכל המקומות האלה בודק יחד עם הצוותים – המנהלים והעובדים הסוציאלים - שאותם ילדים, שזקוקים לסידור במהלך הקיץ, יקבלו אותו.

אם השרה היתה מבקשת ממך דיווח לגבי מספר הילדים שנשלחו לביתם לכל הקיץ, הילדים שנשלחו לביתם למשך חודש או לשבועיים, האם אתה יכול לדלות את הנתונים הללו מהפנימיות כדי לדעת מה המצב?

זה דבר שאפשר לנסות לעשות אותו. אין לי את המספרים המדויקים אונ-ליין, אבל בסדר גודל, למעלה מ-15% מהילדים נמצאים בתוך הפעילויות האלה, שמאורגנות על ידנו.

שמי ישראל לקס, אני מנהל פנימיה לילדים בסיכון בירושלים. אני עובד בתחום של ילדים עם סיכון יותר מ-20 שנה, בפנימיות של משרד הרווחה, כולל בזמן מלחמת המפרץ. בתקופת מלחמת המפרץ קיבלנו הוראה ממערכת הבטחון לפנות, וחזרנו לעבוד כעבור שבועיים, כאשר כל הארץ היתה עדיין מושבתת.

בירושלים קבלתם הוראה לפנות?

כן. היתה הוראה חד משמעית לפנות את כל הפנימיות.

פינו ילדים למקומות שלא היה בהם ממ"ד - - -

במשך 20 שנה אני לא זוכר שסגרנו פנימיה לשלושה שבועות. אנחנו עובדים במשך כל חודש יולי בצורה קשה מאוד. אנחנו עובדים כמעט 24 שעות ביממה. אין בית ספר, אין מערכת תגבור, וגם בקהילה הכל מתחיל להיסגר בהדרגה. בחודש יולי הפנימיות עובדות בצורה קשה מאוד. זהו החודש הקשה ביותר. אנחנו מגיעים לסוף יולי בהתמוטטות של רוב הצוות. אין ספק בכך שגם הצוות זקוק למנוחה, אחרת אי אפשר להתחיל שנה.

צריכים להיות פתרונות. אגב, יש ילדים שלא רוצים ללכת לפנימיה אחרת. זה נכון, אבל השאלה היא מהי האלטרנטיבה. צריך להתחשב גם בגילאים שונים לגבי רמות הסיכון ולגבי הפתרונות השונים.

לדעתי, צריך לבצע בדיקה לגבי רמת סיכון מול רמת פיקוח. כלומר, לא כל הילדים הם אותו הדבר. כפי שציין ד"ר קדמן, יש ילדים שיכולים לחזור הביתה, וטוב שהם יחזרו הביתה.

זה רק חייב להיות סלקטיבי ומותאם לכל ילד.

לדעתי, ברמת הסיכון אנחנו יכולים לאבחן ברמה מהירה וגבוהה מאוד מי ברמת סיכון גבוהה, בינונית ונמוכה, ומי בחוק נוער. השאלה היחידה היא רמת הפיקוח ומי מבצע אותה. לדרוש מפקידי הסעד, שגם הם בהתמוטטות, לעשות את זה - גם זה אבסורד. לדרוש מאנשי צוות הפנימיה שהם יעשו את זה – גם זה אבסורד. השאלה היא מי יעשה את הפיקוח הזה. בלי פיקוח הכל מילים. אנחנו מקבלים כל מני חוזרים וכן הלאה - אלו הם מילים בעלמא.

הקהילה אמורה להמשיך לטפל בילדים, גם כשהם בפנימיה וגם - - -

איזו קהילה? קרית מלאכי?

אפילו קהילת תל אביב לא יכולה לעשות את זה.

קהילת ירושלים כבר מתמוטטת. רווחת ירושלים קורסת גם היא. גם הם בצרות קשות מאוד עקב הפיגועים. אני לא בא להאשים אף אחד, אבל השאלה היא מי מבצע את הפיקוח הזה.

אם אני מבין נכון, אין דרך אחרת אלא שמשרד הרווחה יפקח על המוסדות שלו ומשרד החינוך יפקח על המוסדות שלו, כי אין לנו אף שיטה אחרת של פקח-על.

לא פקח-על, אבל זה צריך להיות מעבר למספרי הטלפונים ולקשר הטלפוני. אין ספק – אנחנו עושים את זה. זה קיים ואנחנו מבצעים מעקב. אבל אם אתה שואל אותי עם יד על הלב? גם כשמתקשרים לילד ולהורה אחת לשבוע, האם אנחנו באמת יודעים מה קורה לו?

לא. זה רע מאוד.

אני מהמועצה לילד החוסה, ולקראת הישיבה ערכתי תקציר קצר ככל שיכולתי כדי לקבל מידע. לפי מה שאני ביררתי, יש הרבה מאוד בעיות עם ילדים שנמצאים בכפרי נוער, והם ילדים בסיכון. הם חוזרים לבתים בלתי אפשריים: אבא נרקומן, אמא ברחוב, והילדים מתגלגלים ברחובות. הדיווח האחרון הוא על שני ילדים שנשלחו עכשיו הביתה לאחר שמצאו אותם מתגלגלים ברחוב ונוברים בפחי אשפה. בסופו של דבר סידרו אותם בחיפה, ב"בית של חיים". כנראה שלא היתה אפשרות להחזיר אותם לפנימיה. אם אתה רוצה, אתן לך את שם הפנימיה.

תני לי את השם.

יש גם טענות לגבי הפנימיות של המפעל להכשרת ילדי ישראל, על כך שלא בכולם יש סידור שמאפשר לילדים להשאר. שמעתי גם על פנימיה טיפולית בפיקוח משרד הרווחה, כאשר ילד בן 13 נשלח הביתה לחופש, ותקף תקיפה מינית קשה את שתי אחיותיו הקטנות. היה צריך להחזיר אותו באופן דחוף לפנימיה, וזו היתה סגורה. מדובר בפנימיה טיפולית קטנה, ולא היה לאן להחזיר אותו. בסופו של דבר היה צריך להוציא ילדה מהבית כי לילד לא היה סידור. אלו הם רק המקרים שהצלחתי לברר במשך חצי יום אתמול.

מדובר בפנימיה של משרד החינוך או הרווחה?

המקרה האחרון היה של משרד הרווחה.

האם הענין הובא לידיעת משרד הרווחה?

זה הוא לידיעת משרד הרווחה. ניסו להחזיר את הילד - - - אבל באופן מיידי אי אפשר היה להחזיר אותו לפנימיה משום שהפנימיה היתה סגורה.

יכול להיות מצב כזה? יכול להיות מצב שבו פנימיה כזאת תהיה סגורה לחלוטין? כל הילדים במאה אחוז יכולים להיות ברוגע בבית המשפחה? זה לא מתקבל על דעתי. אצלכם זה יכול להיות?

אצלנו לא.

גם אצלנו לא.

בליל הסדר הצלחנו לסדר אירוח לילדים שאין להם מסגרת, אבל מיד לאחר ליל הסדר הם חוזרים לישון בפנימיה.

כלומר, אם בסוף הישיבה הזאת נחליט יחד שאנחנו תובעים משני משרדי הממשלה – החינוך והרווחה - לדאוג לכך שכל הפנימיות שמהוות בית לילדים בסיכון תהיינה פתוחות כל השנה - לא אטעה.

אתם חייבים לתבוע את זה.

אם כך, אני כבר אומר שאנחנו נתבע את זה.

אבל צריכה להיות גם פעילות משמעותית, שהילד לא ירגיש מסכן ובודד, שאין מה לעשות אתו.

ביקרנו אתמול בבית החולים "איכילוב" מטעם הוועדה למעמד האישה. יש להם יחידה מיוחדת לטיפול בנפגעות פגיעות מיניות בילדות. היו ילדות שסיפרו שהם באו הביתה לשבוע או לשבועיים – דברים מחרידים. זה לא להאמין. חשבתי שזה חלום בלהות.

יש ילדים שזה הגיהנום שלהם. צריך להביא את זה בחשבון.

שמי גבי קונפינו, אני מנהל פנימית בית אפל שבגן יבנה. בדרך כלל יש בפנימיה 185 ילדים, והחל מחודש יולי יש 200 ילדים בפנימיה. הקיץ הוא סיוט שלנו, כי אנחנו רואים מה קורה לילדים. במקלט החירום יש בדרך כלל 5 מקומות, וכרגע יש 17 ילדים בקלט-חירום, מתוכם תינוקת בת שנה וחודש ותינוק בן שנתיים.

קלט-חירום זה ילדים שמגיעים-- שיחת טלפון אליי בשעה 12:00 בלילה. ארבעה ילדים, שכרגע האם נטשה בלשכה ומבקשים למצוא עבורם מקום. כאלה היו ארבעה נוספים, וארבעה נוספים שנפגעו מינית על ידי האב, גם תינוקות. דברים קשים מאוד. אמרתי ואני אומר: אם ילד יכול להיות בבית חודשיים, הוא לא מוגדר אצלי כילד בסיכון. אם הוא יכול להיות חודשיים בבית בואו נוציא אותו מהפנימיה ונסדר אותו בבית. אין לו מה לעשות בפנימיה כמו זו שלנו. יש לי עכשיו דין ודברים מאוד קשה עם מתבגרים שלא הגיעו לקיטנה, כולל עם פקידי הסעד שלהם, שלדעתי לא עושים מספיק. הפנימיה פונה ואומרת שהילד לא הגיע. הילד בחוק. אנחנו מבקשים שהוא יהיה בקיטנה - - - אם ילד לא יכול לנסוע הביתה בליל הסדר, צריך למצוא לו פתרון. יש לנו 40 משפחות מארחות, 40 ילדים נשארים בפנימיה כשנוסעים לשבת. כלומר, ל-100 ילדים מתוך 180 ילדים אין סידורי חופשה, והם מוגדרים אצלנו כילדים בסיכון. לא תמיד צו מדבר על רמת הסיכון.

מהדברים שנאמרו כאן נשמע שכביכול אין בעיה. יש בעיה חמורה. אנחנו צריכים לטפל בקולגות שלנו, לטפל בפנימיות, להכנס פנימה ולראות איפה יש בעיות. 15% מתוך - - - כפרי נוער, זה לא מספיק. המדיניות של "עם הפנים לקהילה" הולידה כל מני פתרונות מאוד מוזרים. אין מכסות – מפנים לעלית הנוער, כי שם זול יותר.

אני תומך תמיכה טוטלית בעיקרון של "עם הפנים לקהילה", ואני חייב לומר לך שאני מתחיל לפחד מזה.

הרעיון יפה, אבל הבעיה של משאבים היא בעיה קשה.

אני מודה לחברת הכנסת גילה פינקלשטיין על כך שהיא הביאה את הנושא הזה לכאן היום. זאת אחת מתופעות הלוואי של חלק - - - אין מכסות אז מפנים למפעל להכשרת ילדי ישראל כי זה יותר זול וזה לא מחייב מכסה. אם אני מקבל טלפון מפקידת סעד, ובאופן עקרוני אני מתעקש על כך שאני לא מקבל ילד למרכז חירום ברגע שהוא מסודר בפנימיה; שמנהל הפנימיה יקום באמצע הלילה, יפתח את הפנימיה שלו ויקבל את הילד. אם הוא אומר "אני לא יכול" – להפסיק את ה- - -

אני חשוב שהנושא שאתו אנחנו מתמודדים הוא חמור מאוד. בקיץ בשנה שעברה קלטתי שני ילדים של המפעל להכשרת ילדי ישראל בקלט-חירום, כשהם מתחננים לפנימיה: הילדה אוכלת מפחי אשפה, ואומרים להם שהפנימיה סגורה. כעבור שבוע נפתחה הפנימיה, ואז אומרים: למה הילדה אצלכם? למה סידרו אותה בבית אפל? כלומר, יש איזשהו אבסורד. יש בעיה, וצריך להתמודד אתה.

ראשית, בעיות קיימות. האם הן נקודתיות וחריגות, או שמדובר בתופעה? אם מנהל אומר ללשכה שהוא לא מקבל את הילד כי אין אירוח – האם זה מאפיין את כל המנהלים או שמדובר במנהל חריג?

אם זה בכל הארץ זה לא נקודתי.

זה עשב שוטה שצריך לנכש - - -

אני מרגיש שמתרחש דבר שבא להצליב כמה דברים ביחד. הקיץ יותר עמוס על הפנימיות, וזו גם תקופה שבה כל ילדים ישראל יוצאים לחופש. התחושה היא שאם ישלחו אותם אז הביתה זה בסדר ונורמטיבי, בה בשעה שמדובר בילדים במצב אחר לגמרי מילדי ישראל האחרים. לכן ההצטלבות של הדוחק של הפנימיות, הלחץ ועומס העבודה, והרצון שלילדים יהיה חופש – בעצם רוצים שיהיה חופש מהילדים – יוצרת מצב שבו שולחים אותם בצורה שאיננה מבוקרת בשום פנים ואופן. אין בקרה על הענין הזה באופן שבו אתה יודע שכל ילד יוצא רק לפרק הזמן הסביר שבו הוא לא יהיה מותקף ולא יהיה בסיכון באמת. יש ילד שיכול להיות שם שעתיים, יש ילד שיכול להיות שבוע ויש ילד שיכול אולי שבועיים. אבל אין ילד שיכול להיות חודשיים. כי אם הוא יכול להיות שם חודשיים, הוא לא צריך להיות בפנימיה. הוא צריך להיות אצל ההורים.

אני יודע שהפיקוח עלינו מטעם משרד הרווחה יושב חזק, והם דורשים את התתייחסות הזאת. צריך לקחת בחשבון שכל רף הבילוי בחופשות עלה מאוד במדינה. מתבגרים נוסעים לכל מני מקומות ולכל מיני טיולים. אני חושב שצריך לשקול איך מתקצבים את הפנימיות בתקופת הקיץ - ילדים צריכים יותר דמי כיס. אין סיבה שילד בפנימיה יבלה פחות טוב מילד אחר.

אני פוחד יותר מחודש אוגוסט. באוגוסט הלשכות סגורות, חלקן בפגרות מרוכזות. אני חושש מכך שפקיד סעד צריך לטפל במשפחה שהוא לא מכיר, והוא צריך להתחיל מההתחלה - - -

לגבי תקצובים: המועצה לילד החוסה מפעילה תוכניות במהלך כל השנה, שמושתתות על שיקום הקשרים עם המשפחות ועם ההורים, קייטנות קיץ לאמהות וילדי פנימיות ביחד, וכל מני תוכניות יצירתיות לאורך כל השנה. המטרה היא להגיע לאוגוסט עם חוויות חיוביות של ההורים עם הילדים. אני אפוטרופוסית ל-15 ילדים בפנימיות, והילדים חייבים לצאת הביתה. זה נאמר כאן, ואני רוצה להדגיש את זה. לילד שאין הורים או אין בית, מבחינתו לצאת לבת ים או ללוד זה הבית שלו, וצריך משפחות מארחות.

באיזה מובן הוא חייב לצאת הביתה?

אנחנו מציעים למתבגר לבוא לקייטנה, והוא אומר: אני רוצה לצאת הביתה פעם בשנה.

גם אם הבית הזה הוא המקום שממנו הוא נמלט?

כן. זה הבית שלו.

הבית הוא לא בדיוק המשפחה שפגעה בו. הבית יכול להיות דודה, סבתא - - -

אני רוצה לספר על ילד שנמצא בבית חופש – פנימיה שפותחת קבוצה קטנה לילדים. זה נורא. הם קוראים לזה "קיצור חופשה" או כל מיני סיפורים אחרים. ילד התארגן, לקח תיק ויצא לחופש, למרות שלא היה לו לאן לחזור. מנהלת הפנימיה לא אמרה לו שום דבר. אחרי שעה הוא חזר בחזרה, ואמר: רציתי להרגיש איך זה לצאת הביתה ולהיות בחופש. כלומר, ילדים צריכים את החופש.

חברת הכנסת פינקלשטיין, אני חושב שאנחנו יכולים לסכם בכמה כללים, אותם נציג גם בפני מליאת הכנסת.

ראשית, אנחנו תובעים מהשרים לדאוג לכך שכל המעונות והפנימיות שבהם מוצבים ילדים בסיכון יהיו פתוחות 365 ימים בשנה, לאותם ילדים שצריכים אותם באותם הימים.

שנית, צריכות לצאת הוראות של השרים בענין לגבי חופשות ילדים בחופשה. חופשות הן סלקטיביות על פי רמת הסיכון שבהם הילדים נמצאים. אסור שילד ייצא לחופשה שבה יש רמת סיכון כלשהי, שתסכן את חייו.

שלישית, אנחנו רוצים לוודא עם השרים שישלחו לנו דיווח לגבי מצב סגירת הפנימיות בשנה זו. בתוך שבועיים אנחנו רוצים לדעת מה קורה עם כל הפנימיות של משרד החינוך ושל משרד הרווחה: כמה מהן נסגרו לחלוטין, כמה מהן נסגרו לאלו פרקי זמן, בקנה מידה של שבועות. אנחנו מבקשים שידווחו לוועדה את הנתונים האלה. אנחנו רוצים לקבל את הנתונים המדויקים.

רביעית, אנחנו קוראים למשרדים להיכנס לדיון עם הפנימיות על תקציביהן לחודשי הקיץ במיוחד. מדובר בתקופה שהיא בהחלט שונה מכל ימות השנה, וצריך להבטיח שהמוסדות יוכלו לקיים את השירותים שלהן לילדים.

אנחנו תומכים בכך שילדים יהיו קשורים למשפחות שלהם. מצב נורמטיבי הוא שילד גדל כאשר יש לו משפחה. אנחנו לא מוכנים שבגלל הקשר עם המשפחה ילד יהיה תחת איום וסיכון על חייו, על בריאותו הנפשית והפיזית. זה לא מקובל עלינו בשום פנים ואופן.

הייתי מוסיף דבר אחד נוסף, שהוא קריטי: שני משרדי הממשלה האלה חייבים לקבוע מי יהיה הגורם המפקח על הילד בזמן שהותו בחופשה. שמענו כאן שמטיליכם על הילד בעצמו במדיה מסוימת. אומרים לו: אתה יכול להתקשר - - -

זה בדיוק הנקודה האחרונה: אנחנו מבקשים מהשרים לקבל דיווח על האופן שבו המשרד והפנימיות מפקחים על מה שקורה עם הילדים באותו פרק זמן מוגבל שבו הם יוצאים למשפחתם.

אני רואה אותנו, פקידי הסעד לחוק הנוער, אחראים לילדים. אני רוצה שיהיה לי את העוגן הזה, כך שכשאני אומרת שילד מסוים לא יכול לחזור הביתה, יכבדו את זה ולא ינסו להוריד אותי- - -

אני גם רוצה שהאחריות הזאת לא תהיה על הנייר.

הייתי מעז לפנות בסיכום הזה לאיגוד העובדים הסוציאליים, ולבקש דיווח על הידוע לכם לגבי נושא ילדים בחופשות הקיץ בפנימיות האלה - מהי תמונת המצב שנמצאת אצלכם לגבי הוצאת ילדים מהפנימיות בחופשת הקיץ. באיזו מידה הדבר הזה נשלט ומבוקר ובאיזו מידה הוא נעשה באופן גורף.

אם ההנחיות האלה יגיעו אל השטח, עשיתי את שלי.

- - -

אם הסיסמה "עם הפנים לקהילה" נאמרת רק כדי להפטר מהילדים, היא כמובן סכנה גדולה. אם נעשים כל הסידורים כדי שהקהילה תוכל לתפקד, תוך פיקוח ותוך ידיעה לגבי העזרים שניתנים לילדים ולמשפחות בקהילה, יש סיכוי שהדבר הזה בר יישום.

יש לנו תחושה לא טובה שהמדיניות הזאת - - -

אתם רוצים לברוח מאחריות; אתם אומרים שהילדים יהיו בקהילה.

תודה לכולכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30