כנסת פתוחה

האלימות ומקרה הדקירה במצעד הגאווה בירושלים

5
ועדה לקידום מעמד האישה
11.7.2005
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 195
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, ד' בתמוז התשס"ה (11 ביולי 2005), שעה 12:30

האלימות ומקרה הדקירה במצעד הגאווה בירושלים

חברי הוועדה: אתי לבני – היו"ר
רומן ברונפמן
זהבה גלאון
אילן ליבוביץ

נצ"מ שוקי זיסו – משטרת ישראל
סער נתנאל – "הבית הפתוח", חבר מועצת עיריית ירושלים
נועה סתת – יו"ר "הבית הפתוח" בירושלים
יצחק שנור – דובר "הבית הפתוח"
חוה אורנים – "תהילה"
חנה ארנון – "תהילה"
עדו דרוקמן – אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל אביב
אליס מרקו – "העשירון האחר", האוניברסיטה העברית
אביב נטר – יו"ר פורום "גאות" – מרצ-יח"ד
ציפי מלכוב
יניב הלפרין
משה ניסן
מייק המל
גיל פלדשטיין
עו"ד נירה אדר

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בע"מ





האלימות ומקרה הדקירה במצעד הגאווה בירושלים

ברוכים הבאים כל מי שנמצא ובא לישיבה הזאת, שהנושא שלה מקרה הדקירה במצעד הגאווה בירושלים. ברוכים הבאים, חברי הכנסת כמובן, אילן ליבוביץ יושב ראש השדולה, וחברת הכנסת גלאון, חבר הכנסת ברונפמן שכולם מעורבים בנושא של הקהילה וזכויות הקהילה.

אני הזמנתי את ראש העיר ירושלים, וביקשתי ממנו לבוא לישיבה הזאת, הוא חזר אלי והוא הסביר לי שהוא ממש לא יכול היום להגיע. נבצר ממנו והוא אמר לי שהוא גינה את הדקירות ואת האלימות ואת כל התנהלות המצעד הזה, גם בישיבת מועצת העיר וגם בפורומים נוספים וברדיו.

מתברר שזה לא בדיוק נכון, ניסינו עוד הבוקר לבקש לפחות שישלחו מישהו מטעמם, לצערי לא קיבלנו שיתוף פעולה.

זה עוד נדבך אחד בהפיכה של ירושלים לעיר שאנחנו החילוניים לא יכולים להרגיש בה טוב, לא יכולים לבוא לידי ביטוי, כל נושא זכויות אדם בירושלים, הפך להיות נושא של בין ראש העיר לחברי סיעתו. צורת ההתבטאות של ראש העיר, ההתעקשות ללכת לבית המשפט למרות שהיועץ המשפטי של עיריית ירושלים אמר שאין מקום בנושא הזה ללכת לבית המשפט, ההתבטאויות, ההתלהמויות נגד הקהילה, המסע נגד הקיום של כל מיני נושאים ואירועים של הקהילה בירושלים, הם היו הבסיס והרקע לזה שבסופו של דבר אחד או יותר אנשים שצפו במצעד הזה, חשבו שיש להם לגיטימציה והכשר ובעצם הם מחויבים לתקוף את האנשים שבאים לחגוג את חגם. אנשי ירושלים שמבקשים שירושלים תהיה דמוקראטית ושווה ותיתן מקום לכולם.

יש לנו בשנה הבאה את מצעד הגאווה העולמי, 2006, ואנחנו כולנו נתגייס מרגע זה ואילך כדי שהנושא הזה והמצעד הזה יתקיים אכן בירושלים ולא יידחה בנושאים כאלה, בגלל כל מיני תירוצים שהובאו השנה, תירוצים או נימוקים, לא נאמר תירוצים.

אני קוראת לשר הפנים שבנושא הזה, של אפילו מימון ההוצאות של הפנייה לבית המשפט, אנחנו קוראים לשר הפנים לחייב את ראש עיריית ירושלים בכל ההוצאות שהוטלו עליו באופן אישי בנושא הזה. אנחנו קוראים לראש עיריית ירושלים להתבטא בצורה ראויה לגבי אזרחי עירו, שיש הם את כל הזכויות האזרחיות וזכויות הפרט כדרי ירושלים, כתושבי ירושלים. להיות הרבה יותר סובלנים לא רק ראש העיר של הקהילה החרדית.

יש לו קהילה גדולה ותושבים רבים שרוצים לחיות בירושלים כי ירושלים היא בירת ישראל והעיר היפה של ישראל, והיא חלק ממדינת ישראל, היא לא מחוז של בני ברק.

אנחנו פה נתכנסנו באמת לתת תמיכה לקהילה ולכל אלה שהיו מעורבים וחיים בירושלים ומעורבים במצעד ולתת להם חיזוק ותמיכה ואנחנו אתכם בכל הנושאים של הקהילה. תודה.

אני רוצה להודות לחברת הכנסת לבני על הזימון של הישיבה הדחופה ואני מצטערת שראש העיר לא מצא לנכון לבוא. אפשר למצוא כל מיני תירוצים למה לא לבוא, ובטח לא נוח לו להיכנס לגוב האריות, כי זה מה שהיה קורה אם הוא היה מגיע.

אני חושבת שלניסיון לרצח, אין לי דרך אחרת להגדיר את זה, ניסיון לרצח שבוצע על ידי אותו אדם חרדי, קדמה מערכת של שיסוי, הסתה, ויש מי שקורא בין השיטין, אתם יודעים אנחנו יודעים שאנשים מאמינים יודעים לקרוא בין השיטין בדברים של אנשים נראים להם סמכות, בין אם זה סמכות ציבורית ובין אם זה סמכות רוחנית דתית.

היה כאן מסע שיסוי, הסתה, אני לא אחזור על מה שאמרה חברת הכנסת אתי לבני, על כל מה שקדם, שנתן בעצם הכשר ולגיטימציה לניסיון לרצח.

אני רוצה להוסיף רק עוד משפט אחד, שמה שמטריד אותי, אני לא חושבת שלהתנערות של ראש העיר קוראים הוקעה, זו התנערות בשפה רפה, התנערות שמחויבת המציאות לאור מה שקרה, לא יכול להיות שאנשים לא יכולים להביע את זכותם, בטח לצעוד בגאווה, אבל בטח שקל וחומר לממש את זכותם לביטחון אישי ולחיים.

הדבר הכי נורא בעיני, שאחרי הניסיון לרצח, לא שמענו התנערות של ראשי הציבור החרדי, רבנים, של ראשי הציבור, לא העסקנים, של פרנסי הציבור החרדי, לא רק הרבנים, שתיקת הכבשים, לא שמענו כלום.

לא רק החרדים,

אני מגיעה לזה, הדבר הזה נורא כשזה בא מהציבור הזה, אבל האם שמענו ומייק צדק, התנערות כוללת של השר לביטחון פנים, ראש הממשלה, היה כאן ניסיון לרצח, כל הגורמים שאמונים על אכיפת החוק במדינת ישראל. ראיתי אתמול איך היועץ המשפטי לממשלה נפגש עם ועד רבני ישע, נפגשים עם פשע מאורגן, אבל עם קבוצה שניסו לפגוע בה, זה לא מספיק חשוב. כי מה? זה לא מספיק חשוב.

אני חושבת שהקריאה שצריכה לצאת מכאן היא גם כנגד אותה שתיקת כבשים של מי שמופקד על החוק, של מי שמופקד על התנהלות הסדר הציבורי במדינת ישראל ועל הזכות של קבוצה של אנשים להביע בה את רצונם לחיות בביטחון, אתם יודעים מה, באושר ועושר, מותר.

אני מתנצלת, אני הולכת לסבלותיי והם רבים, תודה.

גברתי היושב ראש, קודם כל אני חושב שזימון הישיבה הזה עוד צעד אחד בשורה של מחאה פוליטית שכך או אחרת קורית. אני בעצמי נוכחתי במצעד ביום חמישי, לפני שבועיים, וראיתי במו עיני את ניסיון הרצח הזה. אני אגיד שזה לא ניסיון רצח רגיל, זה ניסיון רצח פוליטי. כשאנחנו מדברים על רצח פוליטי, אין הבדל בין איש ציבור לבין מי שזכויות הבסיסיות של אדם חשובים לו, פה היה ניסיון רצח פוליטי ברור, של החלק החילוני הדמוקרטי והפלורליסטי והשוויוני של החברה הישראלית. לכן צריכים להתייחס למקרה הזה, בחומרה רבה.

אני הוצאתי לפני מספר ימים מכתב גלוי לראש העיר, שמונה עשר חברי כנסת חתמו עליו, אפשר לראות את זה כרק שמונה עשרה, אפשר לראות כשמונה עשר, שמונה עשרה חברי כנסת, זה חמישה עשר אחוז מהכנסת, זה לא יותר מדי, אבל יש פה חברי כנסת גם מסיעות שונות.

הרוב זה שינוי, לא?

לא, הרוב זה החלק הפלורליסטי והדמוקרטי של סיעות הבית. בלי שיוך מפלגתי. דרך אגב, את לא חתומה משום מה,

כנראה לא ראית אותי, כנראה לא פגשת אותי,

כנראה לא נפגשנו, איך שלא יהיה, המכתב פתוח, אני דורש מראש העיר- מליכוד אנחנו ניסינו ולא הצלחנו להחתים אנשים, מעניין מאוד, גם לא יושבת ראש הוועדה הקודמת.

איך שלא, חברים, המכתב הוא פתוח, אני גם היום ממשיך להחתים אנשים, ואני מקווה שגם אתם יכולים לפנות לחברי כנסת שאתם בקשרים איתם. המכתב שצריך להגיע, הוא כבר הגיע לראש העיר, צריך להיות באמת חתום מקיר לקיר, בידי סיעות שונות ואנשים שונים, כי צריכים להוקיע את התופעה הזאת מהשורש.

אני חושב שצודקות גם יושבת ראש וגם זהבה גלאון שאומרת שההתנערות של ראש העיר לא הייתה מספקת, לא הייתה ברורה, לא הייתה ראויה, גם לא הייתה מובנת ומשודרת לכולם, לכן אנחנו צריכים לדרוש ממנו לעשות זאת.

חשוב מאוד להסתכל אחורה, עוד יותר חשוב להסתכל קדימה, ההערכות שלנו לקראת קיץ הבא, ומצעד הגאווה העולמי בירושלים הוא בעצם האתגר שעומד עכשיו לפנינו, ולפני שאני מסיים אני רואה פה את נציג המשטרה, אני חייב, לא רוצה, אלא ממש חייב להגיד מילה טובה למשטרת מחוז ירושלים, זה היה מעשה פשוט יוצא דופן, הלוואי וכל המחוזות וכל היחידות של המשטרה יתנהגו כמו מחוז ירושלים ביום הגאווה, ותודה רבה לכם.

תודה רבה, סער בבקשה.

א' אני מצטער בכלל שהגענו למצב הזה, שאנחנו צריכים לדון בכנסת על דברים שהם כל כך טריוויאליים, מצעד הגאווה שהיה ב-30 ביוני ביום חמישי בירושלים, היה ההפגנה היפה ביותר, הגדולה ביותר שידעה העיר הזאת מאודה למען זכויות האדם, למען אהבה, למען חופש, למען פלורליזם.

בחור צעיר בשם אדם דוד רוסו, שעמד בראש המצעד, שכל "חטאו" היה, הוא נופל בדגל הגאווה, צעק סיסמאות כמו – חופש, שוויון, פלורליזם, לא קילל אף אחד, לא תקף אף אחד, בחור צעיר בן שמונה עשרה וחצי, זכה לדקירה מדי מחבל חרדי. כך זכו גם עוד שניים אחרים.

מי שדקר לא היה לבד שם, הוא גם לא היה מגיע לדקור ללא מסע הסתה מתוכנן היטב, וללא מדיניות של ראש עיריית ירושלים, שפשוט לא לקחה בחשבון את המורכבות ואת הקהילות השונות בעיר הזאת. ראש העיר לקח בחשבון דבר אחד בלבד, הציבור החרדי, הסקטור שלו. לפני הבחירות היו כל הזמן דיונים, האם הוא יהיה ראש עירייה סקטוריאלי, או לא יהיה ראש עירייה סקטוריאלי, הוא הבטיח שהוא יהיה ראש עירייה של כולם ובאמת היו התלבטויות.

היו כמה קולות גם , אני חייב לומר הזויים, ואפילו מהמחנה שלי, מחנה השמאל שחשבו שאולי באמת הוא יהיה ראש עיר של כולם. ההוכחה הטובה ביותר, א' ההתנהלות שלו בשנים האחרונות מראה אחרת, אבל אני חושב שמי שהיה זקוק להוכחה נוספת, ראה את זה במצעד הגאווה האחרון.

הוא פשוט לא לקח בחשבון את ההתססה, הוא לא לקח בחשבון את ההסתה, הוא לא לקח בחשבון מה הדברים שלו, כמו צריך לגלגל אותם מכל המדרגות, איך הם עלולים לפרש, תועבה. הדוקר אכן לקח את המשפט הזה – לגלגל אותם מכל המדרגות ועשה את זה, זה מה שהוא רצה לעשות. עניין אותו דבר אחד, עניין אותו הציבור שלו וכך הוא התנהג.

אני בישיבת המועצה שהייתה ביום חמישי האחרון, הגשתי הצעה לסדר, בנושא הזה. אני באמת תמה על הדברים של ראש העיר שאמר לך, חברת הכנסת לבני, לי לא זכור שהוא התנצל, הוא רק האשים אותנו בהתססה. הוא רק התנער מכך-

בכלי התקשורת הוא התנצל, הוא בפירוש אמר לי התנצלתי.

הדובר שלו הוציא הודעת גינוי, אבל אתם יודעים, אם יש דבר אחד שאני לא מוכן לסלוח לו, זה העובדה הוא לא טרח לבקר את שלושת הפצועים בבית החולים. אם יש דבר אחד שהוא התגאה בו כל הזמן, זה האנושיות שלו, החיוך שלו, לאן הם נעלמו? איפה האנושיות? איפה החיוך? הוא הוריד כבר את כל המסכות?

הדבר האלמנטארי ביותר לבקר את שלושת הפצועים בבית החולים, שלושת נתיניו, נתיני העיר הזאת, תושבי העיר הזאת, שכבו על האספלט הקר, במלך ג'ורג' מדממים, והוא אפילו לא טרח לבקר אותם. זה הדבר האלמנטארי ביותר. על זה אני לא יכול לסלוח לו, על הדבר הזה, להגיד מילה טובה, להגיד לאדם כל הכבוד. הילד הזה, הנער הזה צעק חופש, צעק שוויון, בא עם כוונות טובות וזכה לדקירה? אז אני חושב שאת המינימום ההכרחי הזה הוא לא עשה, ועל זה אני לא יכול לסלוח לו.

המאבק שלנו, של הקהילה ההומו לסבית בירושלים, הוא חלק ממאבק הרבה יותר גדול והרבה יותר רחב למען זכויות אדם ואזרח, למען צביון העיר הזאת. השאלה איזה עיר אנחנו רוצים. יש כאן גורמים וראש העיר שאומרים שכאילו ירושלים היא האחות הגדולה של בני ברק, ולא כך היא. ירושלים היא בירת מדינת ישראל, בפעם האחרונה שבדקתי, מדינת ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית, זה חשוב לכולנו, לתל אביבים, להרצליינים, לרשל"צים, איזה עיר תהיה כאן.

אני מאוד מצר על כך, שהמפלגות הגדולות ויתרו על ירושלים, השאירו אותנו, החברים שלי קוראים לי אחרון המוהיקנים בירושלים, השאירו אותנו בודדים במערכה, והקהילה ההומו לסבית מאז ומתמיד, והבית הפתוח ברשות הקהילה בירושלים, אנחנו חוד החנית של המאבק הזה לזכויות אדם בירושלים.

לכן מי שצעד איתנו במצעד ביום חמישי, לא היו רק הומואים ולסביות, היו גם סטרייטים, היו יהודים, היו ערבים. אם מי שרצה לראות ירושלים אחרת, היה צריך לבוא ביום חמישי למצעד בשלושים ביוני, ראה שם את כל מגזרי האוכלוסייה הזאת, גם דתיים, בקיצור המיקרו קוסמוס האנושי של ירושלים, ירושלים יכולה להיות גם אחרת, אנחנו נמשיך להיאבק עליה.

אני רוצה ברשותכם להגיד עוד מילה טובה למשטרה, נמצא פה מפקד תחנת מוריה, שוקי, אני באמת חושב שהמשטרה, אני פה מוריד את הכובע לכם, אני יודע גם, עמדו בגופם כדי להגן מפני פצצות סירחון, והביצים והקללות שהוטחו, ואני באמת לא כל כך אופטימי וחושב ששוטרי משטרת ישראל ומשמר הגבול הפכו להיות ליברלים וההומופוביה נעלמה מהמשטרה, אני יכול רק להניח שבאמת הם עברו תדרוך מאוד מדוקדק לפני שהם הגיעו למשמרת הזאת במצעד הגאווה וכל הכבוד על זה.

התקרית, ניסיון הרצח החמור שקרה, צריך להדליק נורת אזהרה ואני בטוח ומקווה שתפיקו את הלקחים מכך, כי בטוח שיש דברים שצריך להפיק את הלקחים. אבל באמת, העומס שיש על משטרת מחוז ירושלים ואיך שהם עמדו בחירוף נפש והגנו ולדעתי מנעתם באמת אסון הרבה יותר גדול.

הם מנעו את האסון שעלול היה לקרות בהפגנה השנייה שלכם.

בהפגנה השנייה, על זה אני לא יודעים פרטים על זה, אבל באמת אני חושב שכל הכבוד, אילן פרנקו, מפקד המחוז, ושאר הקצינים, באמת הוכיחו שהם נאמנים למה שנקרא חופש הביטוי וחופש הביטוי הוא דבר קדוש והוא צריך להיות דבר קדוש בירושלים, לא פחות מהמקומות הקדושים. כולם מדברים על קדושת העיר, חופש הביטוי קדוש, לא אבנים קדושות, בני אדם קדושים. אני באמת חושב שאתם ראויים למלוא ההערכה.

עוד משפט, היום שמעתי בטלוויזיה, בדיוק לפני שבאתי, משהו שהקפיץ אותי, תוכנית בערוץ 2 שמעולם לא ראיתי גדעון רייכר, והיו שם שלושה מכובדים שאני באמת מכבד, את רוני מילוא, את ראש עיריית הרצלייה יעל גרמן ואת יריב בן אליעזר יועץ התקשורת. הם כולם דיברו על כך שראש העיר לא צריך לשאת במחויבות אישית והם תמהו על החלטת בית המשפט, על החיוב של שלושים אלף שקל. אז זה באמת המקום וההזדמנות להבהיר ששלושים אלף שקל ההוצאות שבית המשפט פסק לחובת ראש העיר, לטובת הבית הפתוח שעתר, לא נבעו רק מתוך קנס או עונש, אלא בגלל העובדה שראש העיר סירב לקבל את חוות הדעת של היועץ המשפטי שלו, יש פוליטיקאים וראשי רשויות צריכים לכבד את חוות הדעת של היועצים המשפטיים שלהם. היועץ המשפטי לא רק כפוף לראש הרשות, הוא כפוף יותר ובעיקר ליועץ המשפטי לממשלה. וכשהיועץ המשפטי של העירייה אומר, העניין הזה לא לאפשר את מצעד הגאווה איננו חוקי ואני לא יכול להגן, חובה על ראש העיר לכבד את ההחלטה שלו. ואם הוא מחליט אחרת והוא שוכר עורך דין חיצוני, אני לא רואה שום סיבה שתושבי ירושלים, שגם כך משלמים את הארנונה הגבוהה ביותר בארץ, גם ככה מקבלים את סל השירותים לדעתי הנמוך ביותר בארץ, צריכים לשלם מכיסם את מחדלי ראש העיר.

אני באמת קורא, פניתי כבר לוועדה למחויבות אישית במשרד הפנים ואני מקווה שגם שר הפנים יעשה את זה ויעביר פה מסר אחד מאוד ברור לראש הרשות, שהוא לא יכול להתעלם מחוות הדעת של היועץ ה משפטי ואת השלושים אלף שקל הנותרים שראש העיר ישא בהם וכך גם הוצאות שכר טרחה של העורך דין, לא רק ראש העיר צריך לשאת בהם אלא כל הקואליציה החרדית, שבעצם קיבלה את ההחלטה המוזרה הזאת, ולמנוע בכל מחיר את מצעד הגאווה, פורום ראשי סיעות, אכן. תודה רבה לכם.

אני ברשותכם הייתי מציע ליושבת ראש לנעול את הישיבה בשלב הזה. לא יכול להיות שראש עירייה, מכובד ככל שיהיה, במדינת ישראל, לא מוצא לנכון להגיע לישיבה של ועדה של הכנסת שזימנה אותו, או לשלוח נציג מטעמו, עם כל הכבוד לעיריית ירושלים, בירת ישראל, לא יכול להיות -

זה חובה,

אני חושב שזה מחובתו ולכן אני חושב שאת הישיבה הזאת, גברתי היושבת ראש, עם כל הצער לנוכחים שהגיעו לכאן וטרחו ובאו, צריך לנעול ולקיים אותה רק אחרי שאם צריך להוציא לו צו על ידי משטרה שיביאו אותו, יש לנו סמכות לדעתי בחוק לעשות את זה.

אין כזה דבר,

יש אפשרות לחייב אותו להגיע, לא עם משטרה, אבל יש לנו אפשרות לחייב אותו.

אין כזה דבר, זה גם לא חובה מצידו להופיע.

הוא שלח מישהו אחר, בסדר,

אפילו עובדי מדינה, לא יכולים להביא אותם בצו.

שר יכול להתייצב במקומם.

שר חייב להתייצב.

יפה, גם מעליו יש שם שממונה וזה שר הפנים.

אפשר לחייב את השר, לא את ראש העיר.

אם ראש העיר לא מואיל בטובו להגיע, תאמין לי כשהם צריכים להגיע לועדת הפנים, הם יודעים טוב מאוד להגיע בשערים ואין שום סיבה שראש עיר, שבראיון עיתונאי שאני קראתי, השווה את מצעד הגאווה להנחת ראש של חזיר במסגד אל אקצה, לא יבוא לתת הסברים והוא התראיין על זה באחד מהמקומונים הירושלמיים.

בן אדם כזה, שהופך את זה למלחמת דת, זה מה שהוא הפך את זה, למלחמת דת, אחרי זה לא יכול להתפלא שבן אדם קם ומנסה לרצוח אדם אחר. אם הוא לא מטריח את עצמו לבוא לכנסת, צריך למצוא את הדרך, אם זה דרך שר הפנים או כל דרך אחרת, להכריח אותו לבוא לכנסת, וחבל שאנחנו עם כל הסימפטיה והאהדה לנוכחים פה, נמשיך לדון כשהוא לא נמצא פה, או לפחות נציג מטעמו.

אני מקווה שיועצי התקשורת יתנו לזה ביטוי, על זה שזה חמור ביותר שראש העיר התחמק, למרות שהוא דיבר איתי כמה פעמים והוא אמר, הוא ינסה, הוא ישלח, וכל הזמן הוא התחמק. עכשיו הגיע, שלחו מישהו, הוא לא יכול להיכנס עם הרכב פנימה, אז הוא חזר חזרה. הזלזול , כאשר וועדה של הכנסת מזמנת אותו הוא חייב להיות כאן או לשלוח מישהו מוסמך שישיב על השאלות שלנו, וזה לא קרה. אנחנו רואים את זה בחומרה רבה מאוד, אנחנו נעביר את זה לשר הפנים את כל הנושא הזה, על ההתנהלות של ראש העיר, תודה.

אולי אפשר לשאול אותו מתי הוא יכול באמת, כדי לקיים דיון כדי שישמע את דברי הביקורת האלה, שהוא יגיע בעצמו.

אל תיתמם, הוא יכול היה גם היום , כי הבוקר, אני דיברתי עם הלשכה שלו, ואמרו לי הם עכשיו דנים בנושא.

אין ספק, אבל בשביל לגמור את התירוצים, פשוט להגיד לו בבקשה, תיתן אתה –

אנחנו לא משחקים איתו. נועה.

אני יושבת ראש של הבית הפתוח בירושלים, אז קודם כל תודה רבה לחברי הכנסת משינוי ולחברי הכנסת ממרצ שעומדים איתנו במאבק הקשה הזה כבר לאורך שנים, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להודות לכם על הישיבה הזו ובכלל.

מה שהיה במצעד הגאווה בירושלים לפני ואחרי, זה באמת היה תקדים בהרבה מובנים, זה היה תקדים במובן שזאת הייתה הפגנה ענקית. אני ביום חמישי הרגשתי כל כך גאה להיות חלק מקהילה שמובילה את המאבק לשינוי חברתי בירושלים וזה היה יום שבמובנים רבים היה יום מאושר. וזה גם היה יום נורא, כי ההסתה הזאת שאנחנו כבר למדנו שמובילה לאלימות, באמת הובילה לניסיון ברצח ולפגיעה בחפים מפשע.

אני חושבת שגם מה שקרה אחרי זה , זה היה תקדים, זה היה תקדים במובן שראש העיר אפילו לא איחל החלמה לפצועים. אני מאוד מבינה את מה שקורה כאן עם ראש העיר, כי זה משהו שיש לנו כבר שנים, הוא מורח אותנו והוא מנסה גם למרוח את הוועדה. אני נכחתי בישיבת המועצה עם סער, ותגובתו לנושא הדקירה הייתה – אני והנהלת העירייה לא חושבים שצריך לקיים מצעד גאווה בירושלים.

לא, הוא אמר קודם כל הם מתסיסים ואחר כך –

בקיצור, שום דברי התנצלות, גינוי או אפילו איחולים בסיסיים לפצועים לא היו שם. ראש העיר שוכח שכולנו, אפילו על פי היהדות, כולנו נולדו בצלם אלוהים ועוד כל מיני ציווים חשובים כמו לא תרצח וכאלה, העיקר לגנות את הקהילה, זה הדבר המרכזי שעומד כאן.

אני חושבת שהומופוביה זה דבר שקצת מבלבל אנשים, בנושא השאלה של המצעד בירושלים. לו עיריית פריז הייתה אוסרת על היהודים לקיים צעדת ל"ג בעומר, הייתה אומרת להם מאה אחוז אתם יהודים, תלכו לבית הכנסת, אבל אל תצעדו ברחוב, כי זה מסוכן, כי יש אנטישמיות, כולנו היינו יודעים להגיד שזה אנטישמיות מזעזעת, ושעיריית פריז צריכה להיות מחויבת להגן על היהודים שבה.

אילו ראש העיר היה אומר, נשים שהולכות עם מכנסיים זה פוגע בציבור החרדי, שלא ילכו במכנסיים, הן רוצות ללכת במכנסיים, שיעברו לתל אביב, כולנו היינו יודעים שזה פגיעה בחופש הביטוי. אבל על הומופוביה ועל המצעד בירושלים, זה כאילו מבלבל, אולי לראש עיר בעצם מותר להגיד שלהומואים ולסביות אסור ללכת ברחובות? אני מאוד שמחה שמכאן יוצאת הצהרה חזקה שאומרת – ראש עיר חייב לאפשר להומואים ולסביות לצאת לרחוב. אני מאוד שמחה שהקהילה הופכת לחוד החנית כפי שסער אמר, של המאבק לשינוי חברתי בעיר, ואני רוצה לבקש באמת מחברי הכנסת, שעומדים איתנו כאן, שימשיכו לעמוד איתנו, המאבק הזה הוא קשה, הוא לא קל, אנחנו זקוקים לגב פוליטי וזה לא הולך להיות יותר קל בשנה הקרובה.

אבל באמת למצעד הגאווה העולמי בירושלים יש פוטנציאל להבטחה גדולה בשביל ירושלים, בשביל הקהילה, בשביל חופש הביטוי.

תיירות,

גם תיירות, כן , ושוב, כמילה אחרונה, אני רוצה להודות שוב למשטרה, שבאמת זה היה ראוי להערצה מה שראינו שם, השוטרים עמדו והגנו על האנשים ורצו, חטפו מכות ורצו בשביל לחטוף עוד מכות ולהגן על המצעד, כל הכבוד לכם, אני בטוחה שאנחנו כבר עכשיו נתחיל לעבוד יחד בשביל המצעד של שנה הבאה.

תודה רבה, מייק,

אני חושב שהכינוס הזה הוא מאוד חשוב, רק אתי, את דיברת בתחילת דברייך על אנחנו החילונים, אני לא חושב שזה רק שאלה של אנחנו החילונים, אני חושב שיש הרבה אנשים מאמינים, שהם גם נושאי זכויות האדם יקרים להם ואולי זה הפתעה פה למישהו, אבל ישנם לא מעט חברי קהילה, חובשי כיפות, מאמינים, לצערי חלקם הגדול בעיקר בקהילה החרדית, הם עמוק בארון, יש לא מעט מהם שהם נמצאים בקהילות פחות קיצוניות מאשר חרדים, שהם מחוץ לארון, ואני חושב שצריך להעביר את המסר הזה, שזה לא שאלה של חילונים מול דתיים, זה שאלה של אנשים שמאמינים שלאדם יש זכויות באשר הוא אדם, מול אנשים חשוכים, שחושבים שאלוהים יושב להם על הכתף ולוחש להם את האמיתות המוחלטות באוזן.

הנושא הזה עם כל הכבוד וההערכה וההערצה למה שנעשה בירושלים, אבל הוא לא נושא של ירושלים, הוא נושא של החברה הישראלית הנאורה בכל הארץ. ירושלים אולי מקצינה אותו. אבל ירושלים היא קודם כל בירת ישראל, היא שייכת לכל אזרח במדינת ישראל, אם הוא מתל אביב, אם הוא מקריית שמונה, אם הוא מאילת, אם הוא הומו או סטרייט, ירושלים זאת הבירה שלנו. אנחנו כולנו כולל חברי כנסת, כולל כל המפלגות, מועלים בתפקידנו כשאנחנו פשוט מוותרים על ירושלים. אז שיחליטו, אפשר להוציא את כל מוסדות השלטון האזרחי מירושלים? אם זה מה שהדתיים רוצים? זאת אופציה כל זמן שזאת בירת ישראל, היא שלי, היא שלך, היא של כל אחד ברחבי הארץ וזה לא זכות שאנחנו יכולים לוותר עליה בכלל, אין לנו את הזכות הזאת.

אני רוצה להצטרף לאיחולי ההחלמה כמובן לפצועים, אני חושב שהציפייה מראש העיר שיהיה בן אדם, אתם יודעים מה? לא מעניין אותי, שלא יהיה בן אדם, יש לו אחריות ציבורית, הוא מנהיג ציבור לא של הציבור הקטן שלו, יש לו אחריות ציבורית וזה תפקידו. אני חושב שמהבית הזה צריכה לצאת, גם בקריאה הציבורית ויתכן שגם יש מקום לשקול הליכי חקיקה, שיבהירו את אחריותו של ראש מועצה מקומית, ראש רשות מקומית, אפילו בהגדרות בחוק, זה נעשה בשנים האחרונות בתחומי כספים, שניתן היום להעמיד ראשי עיר על חריגות תקציב וכל מיני דברים כאלה, להעמיד אותם לדין אישי. יכול להיות שצריך להרחיב את זה ואני שוב משאיר את, לא יודע, שם את זה על השולחן לשיקולכם, יתכן וצריך להרחיב את הנושא הזה, את האחריות האישית של ראשי ציבור, של נבחרי ציבור רשמיים, גם לדברי הסתה, וגם מבחינת האחריות שלהם להופיע בפני ועדת הכנסת כמו משרדי ממשלה.

אני מאוד מבקש, אנחנו יכולים לעזור מבחינת הצוותים המשפטיים שלנו אם אפשר, אבל לנסות לבדוק את הנושא הזה, אם ניתן להכניס תיקוני חקיקה, שיחייבו ראש עיר באחריות ציבורית מינימאלית

אני רוצה להצטרף לברכות למשטרה, ולהרחיב אותם מעט, מעבר לעמידה ההרואית בירושלים, המשטרה לכל אורך אירועי הגאווה, החל מאילת וכלה במאמץ האדיר בתל אביב ובכל מקום אחר, גילתה אחריות מופתית, שוב, תפיסה שאומרת שזה תפקידה של המשטרה וזה תפקידה של משטרה בכל מדינה דמוקרטית, להגן על האזרחים. עשיתם את זה בצורה מדהימה ותודה ואני מקווה שקצת המערך החינוכי שהתחלנו להקים גם בירושלים עם מחוז תל אביב, על ידי הבית הפתוח, גם האגודה עם מחוז תל אביב, שאני מקווה שאחרי ההתנתקות נוכל להתחיל להרחיב אותו קצת, גם תורמת את שלה, גם להבהרת הדברים האלה בתוך המשטרה.

תודה, מפקד תחנת המשטרה מוריה, בבקשה, כל כך הרבה מחמאות.

אז אלף באמת תודה, בסך הכול אנחנו נערכנו לאירוע הזה כמו שנאמר, ואנחנו נערכנו על מנת לאפשר את קיומו, מתוקף תפקדינו כאנשי חוק וזאת הייתה בהחלט הכוונה. אנחנו נערכנו עם כתשע מאות שוטרים בסופו של דבר, לאורך ציר התנועה וגם בגן הפעמון על מנת לקיים את האירוע בגן הפעמון, הרבה מאוד כוחות, הרבה מאוד פריסה על הציר.

גם מניסיון העבר של שנה שעברה וגם ממידע שהיה ברשותנו, ידענו, קצת ביצים קצת עגבניות, אנחנו נערכנו לזה, בהחלט, אנחנו הצבנו שוטרים לאורך כל הציר, הצבנו כוחות מיוחדים. האירוע לצערי התרחש, אירוע חמור מאוד, אנחנו רואים אותו בחומרה יתרה, אנחנו גם ככה פועלים מול הפרקליטות וגם בנושא של הגשת כתב אישום כנגד החשוד. אנחנו נמצה את הדין עד תום , כולל בקשה למעצר עד תום ההליכים של החשוד, כולל כתב אישום מהיר,שאנחנו נגיש בעניין הזה.

זה בהחלט אירוע חמור, ככה הוא נתפס, וככה גם הוא יטופל ואני שמח שבאירוע השני, בהחלט הצלחנו לאתר אדם נוסף שנמצא עם כלי דקירה.

הוא עצור כרגע?

כן, הוא עצור, כמובן יש לנו לקחים מבצעיים, אנחנו נלמד אותם, ניישם אותם ואני מקווה שבאירועים הבאים אנחנו נפיק אותם ובהחלט יש לנו תהליך למידה והפקת לקחים, ואנחנו נלמד וניישם ואני מקווה שהאירועים הבאים בכלל, לאו דווקא של הקהילה, שאנחנו נצטרך להגן עליהם, ולאפשר אותם, אנחנו אכן נאפשר אותם, תודה לכם.

תודה רבה, מה הדרגה שלך?

ניצב משנה,

כמה וכמה אנשים ביקשו לדבר, נלך אולי לפי איזה שהוא סדר של הפונים. עדן,

שמי עדן דרוקמן, נציג מועצת הסטודנטים למשפטים של אוניברסיטת תל אביב ואני נמצא כאן מטעם אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה. אני נמצא כאן כי ב-30.6.2005 בוצע פשע שנאה בישראל, אדם נדקר כי הוא העז להרים ראשו בגאווה ולהצהיר על מיניותו. ניסו לרצוח אותו כי הוא הומו. ב-30.6.2005 אדם אחר נדקר, כי הוא היה גאה בבנו שהעז להתוודות על מיניותו ושיתף אותו במצוקותיו. ניסו לרצוח אותו כי הבן שלו הומו. ב-30.6.2005 אדם אחר נדקר, כי הוא העז לתמוך בחבריו, כי הוא העז לצעוד במצעד של הסוטים, ניסו לרצוח אותה כי החברים שלה סטרייטים.

הגאווה שבמצעד הגאווה אינה גאוות יחידה, היא גם איננה גאווה יהירה והצועדים בה אינם חוטאים בחטא ההיברס, הם גם אינם גאים רק מפני שהם נולדו הומואים, לסביות, טרנס בי, אך לאנשים הצועדים במצעד יש הרבה סיבות להיות גאים, אלו אנשים שלא מרכינים ראשם אלא מיישרים מבט, וחיים את חייהם ללא בושה והכחשה. אלו אנשים שלא מוכנים לחיות כחוטאים ובשקר ולשנוא את עצמם. אלו אנשים שלא מוכנים להיכנע לאנשים קיצוניים וחשוכים, אלו צעירים שלא מוכנים להרים ידיים ולהתאבד, אלא החליטו להלחם, למרות הקשיים הרבים, ויש הרבה קשיים.

הצועדים במצעד הזה, נמצאים במלחמה שלוש מאות שישים וחמישה יום בשנה, ולא רק במצעד הגאווה. מלחמת קיום, מלחמת הישרדות, הם נלחמים על להבין מה הם באמת, הם נלחמים שמשפחתם וחבריהם יקבלו אותם כמו שהם, הם נלחמים כדי לקבל את הזכויות שזוכים להם חבריהם הסטרייטים, הם נלחמים בגילויי ההומופביות, הלסבופביות, הטרנסופוביות יום, יום.

הומופוביות היא לא רק דקירות וזריקות אבנים במצעד הגאווה, היא לא רק התבטאות של חבר כנסת או ראש עירייה, בהומופוביות נתקלים יום, יום, כשלא מלמדים במערכת החינוך על נטיות מיניות שונות. זאת הומופוביה, כשהחברה שלך מכתיבה לך מהי נטייה מינית נכונה? זאת הומופוביה. לא כולם שורדים במלחמה הזו, מחקרים מראים שאחוז ההתאבדויות בקרב בני נוער גאים, גדול פי שלוש מקרב כלל האוכלוסייה. חלקם ממשיכים לחיות, אך בשנאה עצמית, תוך קיום יחסי מין לא מוגנים, עם כל דבר שזז, כי לימדו אותם כל החיים שהם סוטים, שלא מגיע להם לאהוב, שמגיע להם להידבק במחלות מין.

לצועדים במצעד הגאווה יש הרבה סיבות להיות גאים, אך בעיקר כי הם לא נכנעים לתכתיבי החושך. ב-30.6.2005 קם אדם שניסה להחשיך את עולמם של הצועדים, בכוונה מוצהרת לרצוח אותם. האדם הזה לא היה לבד, לידו עמדה קבוצה גדולה של אנשים, שהחזיקו שלטים – אתם בושה לאנושות. הם קיללו, צעקו זרקו אבנים, השתינו מגגות על צועדים, זרקו ביצים ופצצות סירחון והתפרעו. הצועדים לעומתם החזירו להם בפרחים ובשירה.

חשוב להדגיש כי לא מדובר באדם קיצוני שפעל על דעת עצמו, אלא קבוצה מאורגנת, שזוכה לתמיכה מראש עיריית ירושלים וחברי כנסת שניסו לחסום בגופם את המצעד. האלימות הזאת לא צמחה מאין, אלא מהרבה יש, ההסתה נגדנו בבירת מדינת ישראל היא תעשייה שעובדת שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה. שלטי נאצה נתלים בכל רחבי העיר בגנותנו, וראש העיר מלבה את השנאה הזאת בדרכים שונות.

אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב אינה ארגון המזדהה עם הקהילה ההומו לסבית, אך הוא מזדהה עם סובלנות, עם פתיחות ולא מוכן לתת לאלימות להכתיב את ההתנהלות במדינה. השנאה והטרור לא ינצחו. בחודש מאי 2005 התקבלה החלטה בפה אחד במועצת אגודת הסטודנטים, המגנה את גילויי האלימות המוקדמים כלפי הקהילה. המגנה את השימוש שעושים אנשי ציבור בתפקידם כדי ללבות את השנאה וקרא לקיים את מצעד הגאווה העולמי בירושלים. הסתה מובילה לשנאה, שנאה מובילה לאלימות ולרצח ואלימות מובילה לחושך.

האזהרה שהשמיעה אגודת הסטודנטים חודשיים לפני הדקירות התממשה, ראינו אלימות וראינו חושך, אנחנו מחכים שיגיעו כל האנשים עם האור, אך הם לא מגיעים. כיצד מתוך מאה עשרים חברי כנסת, רק 18 מצאו לנכון לגנות את האלימות ואת הדקירות במצעד. מדוע לא קם ראש עיריית ירושלים ומנסה לתקן את דרכו האלימה? איך יתכן שעדיין לא מצא לנכון לגנות בפה מלא את הדקירות? איך יתכן שהוא אפילו לא ביקר בבית חולים את הפצועים מהדקירות וסירב להתייחס אליהם כשהם באו לבקר בישיבת מועצת העירייה.

אגודת הסטודנטים הזדעזעה לשמוע שבמצעד הגאווה ניסו לרצוח צועדים על רקע נטייתם המינית. תודה.

שמי חווה אורנים ואני בתהילה, תהילה זה הורים של ילדים הומו לסביות. אני עברתי, אני לקחתי חלק במצעד, אני הייתי ירושלמית ועזבתי את העיר לפני שנתיים, אבל באתי רק להזדהות עם המצעד.

אני חוויתי חוויה קשה מאוד, במרכז העיר, ליד כיכר ציון, בהתחלה עברתי ראיתי כמה נערים ונערות אחזו שלטים, הומו לסביים, מסביבם הקיפו אותם כטבעת כל הדתיים, ירקו עליהם, הרביצו להם, זה היה פשוט מזעזע. המשטרה, שגם אני שותפה לעשייה המבורכת שלכם, הפרידה ביניהם, בצדק.

כעבור כמה דקות עברנו משם, עמדה בחורה אחת עם שלט, בחורה שברירית קטנה, לסבית, עם שלט, באמת עם הצהרות של שוויון, של חופש, ממולה עמדה מינה פנטון, שלא ידעתי מי זאת עם קצף על השפתיים, עם דברי נאצה, ונבלה,

אני לא יודעת מי זאת,

גם אני לא ידעתי, היא נציגת המפד"ל בעירייה, פשוט זה היה מזעזע, פשוט, אתה לא מאמין שזאת נציגת ציבור של המפד"ל בעיריית ירושלים, עם קצף, עם דברי נאצה, עם אישה על אישה, פשוט לא יאומן.

אז בא חברה שלי, שגם לה יש בת לסבית, הדתיים הרביצו לה לבת והאימא הרביצה, אני לא ראיתי דבר כזה, זה פשוט היה מזעזע.

המשטרה אבל הייתה נראית?

המשטרה הייתה לעילא ולעילא, הפרידה, המשטרה הייתה לעילא ולעילא, אבל משהו, זה פשוט מזעזע.

תודה, תודה לך, מישהו עוד רוצה כאן באזור?

שלום, שמי אליס, ואני יו"ר העשירון האחר, שזה תא הסטודנטים ההומו לסבים בי וטרנס סקסואלים באוניברסיטה העברית.

רציתי להגיד שבפעם הראשונה בחיים שלי, אני מגיעה למצעד, מאז שיצאתי מהארון ובפעם הראשונה בחיים שלי, אני הבנתי שאני צריכה לפחד כשאני מגיעה למצעד. מה שמפחיד אותי לא פחות, זה שעם הידיעה הזאת, שאני צריכה לפחד, אני צריכה לפחד עוד יותר, כי שנה הבאה כשיהיה את המצעד העולמי בירושלים ואני אגיע עוד פעם ואני אצעד עוד פעם.

אני מניחה שמה שראיתי השנה, הולך לחזור על עצמו שנה הבאה הרבה יותר מאשר ראינו השנה הזאת. אני לא מתכוונת רק לאמירות הציבוריות של ההסתה שהיו, והיו קולניות, ונוראיות יותר משאני זוכרת בשנים קודמות ותמיד היו, זה כמו משמרת מחאה קבועה כזאת, תמיד יש להם משהו לומר.

אבל אני לא מתכוונת רק לזה, אני מתכוונת גם לדברים הקטנים בחיי היום יום, שראיתי, כמוהם השנה, שלא ראיתי לפני . אני חייבת לומר שהתחושה הקשה שלי היא שאנחנו מסתכלים רק על אנשי הציבור ואנחנו לא מתסכלים מספיק על כמה ההומופוביה פועלת בחיי היום , יום. אנחנו ראינו את ההצתה של הבר של השושן, ואנחנו ראינו, אנחנו באוניברסיטה ראינו השחתה של פוסטרים וכרזות של העשירון של רכוש שלנו, ושל רכוש של מי שקשורים אלינו שזה בית הילל, שזה מרכז החיים היהודיים בקמפוס שנתן לנו חסות. ראינו במהלך השנה כל מיני התגרויות שבחיים לא ראינו כמוהן לפניכן.

אני חושבת שברמה הכי גדולה, שברמה הבסיסית ביותר, אין איזה שהוא חינוך שאומר ואומר בוודאות, שההומואים ולסביות ובי סקסואליים וטרנס סקסואליים גם אם אתה לא מסכים איתם, הם עדיין בני אדם ברמה הזאת, אני לא רואה את זה. יותר מזה, הכרזה, אחת מהכרזות שהכי זעזעה אותי, כשהיא הושחתה, הייתה של הרצאה על הומוסקסואלים בשואה, שבעיני זה בדיוק המקום שהכי מייצג עד כמה השנאה להומוסקסואליים היא בדיוק כמו השנאה ליהודים.

כשהכרזה הזאת הושחתה, אני אישית הזדעזעתי וכתבתי מכתב לכל הארגונים שקשורים אלינו שהם מחוץ לקהילה ולא שמעתי שום דבר מאף אחד מהם.

אני חושבת שמשהו צריך להיעשות בעניין של החינוך, אני זוכרת שכשאני הייתי בבית הספר, לא הייתה מילה על זה, והיום לכבוד הוועדה הזאת אני נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי מידע על החינוך בארץ ואני הזדעזעתי לגלות, שאני אישית, אצלי אף אחד לא יצא מהארון, אז לא ראיתי את זה, אבל כשהומואים בתיכון יוצאים מהארון, מסתבר שבערך שבעים וחמישה אחוז מהם נתקלים באלימות מילולית או פיזית, עד כדי מהמורים עצמם ושום דבר לא נעשה כדי לטפל בזה.

זה עלה אצלנו בוועדה , עשו מחקר ועשו סקר, ופחות או יותר אחוזים שאת מדברת עליהם. מה שאני עשיתי בעקבות זה, ביקשתי מהמחלקה לשוויון בין המינים דווקא במשרד החינוך והתרבות, שחלק מהתוכניות שלהם, שנתנו להם כסף נוסף השנה, יוקדשו גם לחינוך לקבלת הנוער ההומו לסבי.

מנסים מאותה ישיבה להגיע לפגישה או עם מנכ"לית משרד החינוך או עם שרת החינוך ועד היום לא הצלחנו לקבל תשובה.

אז אנחנו נעזור לכם בנושאים האלה, אני פניתי, אני ישבתי, אני מציעה שתפנה, אני אגיד לך אחר כך. סיימת?

האמת שיש לי שורה אחת תחתונה, יש שירות הוצאות שנקרא חושן, שמרצה בנושאים האלה בכל מיני פורומים ואני רציתי לומר שאני אישית בשנה הבאה, המטרה שלי בתור יו"ר של העשירון, זה לחזק את הארגון הזה מקרב הסטודנטים שלנו, ואני מקווה שכל הארגונים יעשו את זה ושבסך הכול נשים לנו את הנושא של החינוך כאג'נדה, שעד עכשיו לא מספיק נעשה בתחום הזה, תודה רבה.

מה השיב משרד החינוך לפנייה שלך?

א' ישבתי איתם, זה לא רק דיבורים, והם אמרו שהם ישלבו את זה כחלק, כאחד הפרקים, שזה סידרה שלמה של חינוך לשוויון בין המינים, הם עכשיו עושים את זה בכיתה י', יעשו את זה גם קודם, והם ייקחו את זה, ישלבו את זה, אנחנו צריכים לראות שזה קורה.

אני יושב ראש פורום גאות שזה הפורום ההומו לסבי טרנס של מרצ - יח"ד, שקיים משנת 1996. ראשית, כולם עשו את זה אבל גם אני מצטרף לברכות למשטרה. חשוב להבין שהשטח בוער, זאת אומרת תוכנית ההתנתקות אנחנו רואים את האלימות בכבישים, עצם העובדה שהיום היינו צריכים לקחת את האוטובוס שעה לפני, כי לא יכולנו לדעת בכלל אם הכבישים יהיו חסומים בדרך לפה, או לא יהיו חסומים בדרך לפה.

אפילו יומיים לפני המצעד, התבצע לינץ' בנער פלשתיני, זאת אומרת אלימות היא מאוד חזקה עכשיו בכל הארץ, זה מתבטא גם בנושא של הקהילה ובנקודה הזאת אני רוצה לציין לשבח את ההחלטה של הבית הפתוח לדחות את המצעד העולמי בשנה, אני חושב שזה לא היה נכון לעשות את זה בשיאה של תוכנית ההתנתקות ובטח באלימות שראינו כאן.

אני אגב בטוח שהתוצר של מה שראינו במצעד הגאווה קשור לתוכנית ההתנתקות, אני חושב שכמי שצעד שם, שהמלחמה שם הייתה מלחמה שנכפתה עלינו כמובן, מול השחורים והכתומים.

חשוב לציין שההומופוביה לא התחילה במצעד הגאווה בירושלים, הומופוביה מתחילה בבתי ספר, כשהנושא מדובר בתוכניות הלימודים וירחיבו על זה. הומופוביה מתחילה כשהזכות הבסיסית שלנו נשללת , הזכות לאהוב, להתמסד, גם זאת הומופוביה. הומופוביה מתחילה בכך שהחברה מתייחסת אלינו כאל סוטים ומכריחה אותנו להתבייש במי שאנחנו. הומופוביה מתחילה כשפשקוולים נתלים כנגד סער נתנאל בירושלים, כשמפרסמים את מספר הטלפון שלו, שקוראים לנו סוטים , ממיתי אסון, בושה לאנושות, חולים איידס, וראש עירייה שותק, זאת התחלה של הומופוביה.

הדקירה בירושלים היא רק סימפטום, סימפטום של מערכת משומנת, המנסה להכתיב אך ורק דרך מחייה אחת, זהו פשע של שנאה וזה צריך להישפט כפשע שנאה. אני חושב שהמאבק הגדול של הקהילה כרגע זה באמת המאבק המשפטי, שיכיר בנושא הזה כפשע שנאה וישלול את כל הטיעונים שכבר מנסים להעלות על אי שפיות, אי שפיות זמנית וחשוב מאוד, מאוד, שכל ארגוני הקהילה וכל המערך המשפטי של ארגוני הקהילה יתייצב בנושא הזה.

שמי יצחק שנור, אני דובר הועד של הבית הפתוח, המצעד ביום חמישי השלושים ביוני היה קשה, התחושה הייתה שדמנו הותר, בגלל שאנחנו הומואים ולסביות או טרנס סקסואלים ובי סקסואלים, מותר לרצוח אותנו.

אני בחיים שלי לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות, המצעד זה המקום שבו אנחנו מרגישים בטוחים ללכת, בניגוד לפחד הטבעי שמלווה אותנו בדרך כלל. עכשיו הפחד הזה רק התעצם, התחושה שבגלל שאני הומו או לסבית או תומך בהומואים ולסביות, אפשר לפגוע בי, הולכת וגוברת, אני מרגיש שאני צריך להיות יותר זהיר כשאני הולך ברחוב, יותר להסתכל על אנשים, תחושה מאוד לא נעימה.

הישיבה במועצת העיר הייתה מבישה, חבר המועצה נתנאל, העלה שורה של שאלות וטענות כלפי ראש העיר, והתשובה היחידה שהוא קיבל הייתה – אין מקום למצעד כזה בירושלים. מה זה כזה? כמה זמן יעבור עד שמועצת העיר תחליט שעוד דברים כמו שנועה ציינה הם "כזה" ואין להם מקום בירושלים.

אני חושב שהאתגר של מצעד הגאווה הוא אתגר גדול שעומד בפני הבית הפתוח, בפני המשטרה, בפני כל החברים כאן, אבל האתגר של להוריד את האלימות ולשמור על ירושלים לשמור אותה של כולנו, הוא אתגר גדול יותר.

עוד מישהו רוצה להגיד משהו?

אני גם רוצה להגיד, אני גם מתהילה, אנחנו מצטרפים לקהילה, אנחנו חלק מהקהילה, אנחנו הורים של ילדים הומו לסביים, והזכויות הם יקרות לנו מאוד, ובאמת אני מצטרפת לכל הירושלמים שאני גם אחד מהם, שהעיר הזאת לא צריכה לעבור לרשות השחורים.

אנחנו בעקבות הדברים שכאן נאמרו, אנחנו בנושאים האופרטיביים שנוכל לטפל בהם, אכן נטפל בהם, גם בחינוך שאני רואה בזה חשיבות גדולה בבתי הספר, לעקוב אחרי זה יחד אתכם באמת, וגם בפנייה לטפל בראש העיר בנושא הזה באופן פרטני, החל משר הפנים וכלה בגינוי ופניות.

שייפגש עם הנציגים של הקהילה, הוא לא עשה את זה אף פעם.

הוא מתחמק, אני לא יכולה לתפוס אותו באוזן. אני רוצה להודות לכם על המצעד הזה, אני מצטערת שאני לא השתתפתי בו, סיפרתי בהזדמנות אחרת שאני הייתי בפריז לפני שבוע, כשהיה מצעד הגאווה שם, זה היה אירוע הכי שמח של פריז, כולם רצו להיות שם, היו מאות, מאות אלפים ברחובות ורקדו ושמחו, במקומות עבודה שלחו נציגים שלהם, ולא להיות במקום הזה, זה היה לא בסדר, כולם רצו להיות שם.

זה צריך לקרות גם כאן, בתל אביב זה נכון שזה אחרת, אבל זה עדיין לא, מקומות עבודה לא מזדהים באופן פומבי וכמות האנשים היא גדולה אבל זה לא הפנינג של כל העיר.

אני מודה לכם שאתם עשיתם את המהלך הזה, כי אני מרגישה שאנחנו הולכים ומאבדים את ירושלים, אנחנו זה הציבור החילוני, עם כל הכבוד שאתם אומרים זה לא רק חרדים זה הרוב חרדים, זה רוב הציבור שמחויב לשוויון וצר לי לשמוע שגם נציגת המפד"ל השתתפה באירוע הזה ואני בהחלט מתכוונת לפנות ולשאול מה העמדה שלהם, האם היא פעלה על דעת עצמה.

חברי כנסת גם, ישבו על הכביש וחסמו את המצעד בגופם, אולי בועדת האתיקה אפשר לטפל בזה, אבל זה מחריד.

כדאי אולי לעשות פנייה כזאת, אז אני מודה לכם, כחילונית שמחויבת לשוויון וזכויות האדם שאתם קיימתם את המצעד הזה והוצאתם את כל השדים ועכשיו לנו לציבור כולו, לטפל בשדים האלו שיצאו פה בירושלים בצורה כל כך נוראה, תודה לכם ואנחנו נתמוך בכם כמובן במצעד הבא.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15