כנסת פתוחה

כנס ועדות לקידום מעמד הילד בעיריות


5
הוועדה לזכויות הילד
12.7.2005
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 131
מישיבה הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, ה' בתמוז התשס"ה (12 ביולי 2005), שעה 13:00

כנס ועדות לקידום מעמד הילד בעיריות

חברי הוועדה: רן כהן- היו"ר

אביאל אברמוביץ, יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית הוד השרון
נורית אבנר, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית רמת השרון
ענת אופיר, המועצה הלאומית לשלום הילד
מירב איבגי, מזכירת הוועדה לקידום מעמד הילד, עיריית אשדוד
שושנה אלון, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית נתיבות
רינה ארז, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית נס ציונה
חוה בכר, ממלאת מקום ראש עיריית נצרת עילית
טובה בן- ארי, ממונה על זכויות בחינוך בנושא מעמד הילד, משרד החינוך, התרבות והספורט
סנ"צ סוזי- בן ברוך, המשרד לביטחון פנים
עמרם בן- דוד, יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית אשקלון
שוש בן- יעקב, מרכזת יחידות נוער
עו"ד אורי בן- עטיה, יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית בת ים
אברהם גרינזייד, יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית רחובות
משה דורון, יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית נהריה
שלום דרב, יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית ראש העין
חנה הובר, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית יבנה
מוטי וינטר, ראש האגף ילד ונוער, משרד הרווחה
פק"ד גלית זיו- אשור, נציגת אגף חקירות, יחידת נוער, משרד לביטחון פנים
אורן חגי, מועצת התלמידים הארצית
הדיל יוניס, אב"י- אגודה בינלאומית לזכויות הילדים
שמעון כהן, סגרן ראש עיריית שדרות
עמית לברן, מועצת התלמידים הארצית
משה לוי, יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית מודיעין
חנה מירז, המחלק לאם, לילד ולמתבגר, משרד הבריאות
יצחק מרציאנו סגן ראש עיריית באר- שבע
דקלה צדוק, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בעיריית חולון
ד"ר יצחק קדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד
שרון שבח, מועצת התלמידים הארצית

רחל סעדה

חבר המתרגמים בע"מ


כנס ועדות לקידום מעמד הילד בעיריות

גבירותיי ורבותי, שלום לכם, אני מתכבד לפתוח את המפגש הזה של הוועדה לזכויות הילד, עם ראשי הוועדות לקידום מעמד הילד בישובים השונים בארץ. אנחנו נייעד את הישיבה הזאת בעיקרו של דבר לשני תכנים, האחד, אנחנו מאוד רוצים להגיע למצב שבו יהיה לכם ברור ככל שאפשר מהם התפקידים המצופים מהוועדות שבראשם אתם עומדים בישובים שלכם ולסייע ככל האפשר בהבהרה הזאת, בעצה, ברעיונות, זה בעצם התפקיד הראשון. התפקיד השני, אני מאוד רוצה לקיים את האינטראקציה, את הקשר בין הוועדה לזכויות הילד שאותה אני מוביל בכנסת לבניכם. כל דבר שיכול להועיל לעבודה שלכם, אם בחקיקה, אם בהעלאת נושאים בכנסת, אני מאוד רוצה לקדם את זה.

אתם קיבלתם אני מקווה את קובץ הדפים הללו שבעצם בא לעזור לכם לדעת במה מדובר. והדבר השני, תהיה פה מצגת שאותה יציגו המועצה לשלום הילד בראשו של דוקטור קדמן, כדי שתוכלו לדעת מהם הדברים שמצטברים ונחשבים במועצה לשלום הילד כתפקידים שצריך להתעדכן אותם בישובים שאתם נמצאים בהם. הייתי רוצה מאוד שנתחיל את זה כאשר כל אחד מכם יציג את שמו ואת הישוב שממנו הוא בא ולא להאריך, אלא לאחר מכן מיד ניגש לעבודה כי לאחר מיכן אני מאוד מבקש את ההשתתפות הפעילה שלכם לאחר שאנחנו נציג את הדברים שביכולתנו להציג לכם. אני מודה לכם שבאתם, בואו בבקשה נתחיל.

יצא לי ללוות רק שתי ועדות בארץ בסוגיה הזאת, יום של ביקור במסגרת הזמנה של הוועדה בתל אביב, שם עומדת יעל דין, שהיא גם סגנית ראש העיר והוועדה בבת ים שבראשה עומדת ריקי נאור, שפתחה את הישיבה הראשונה שלה בהשתתפותי. אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבו במידה רבה מאוד בחלק מהרשויות המקומיות לא ברור מהם התפקידים של הוועדה העירונית. והוועדות הללו הוקמו מכוח חוק.

עכשיו, אני רוצה רגע לבשר לכם שמצאנו לצערי שברבים מהישובים הוועדה לא הוקמה למרות החוק. ואחת הכוונות הראשונות וכבר התחלתי בהם, זה לדאוג לכך שבכל ישוב שבו לא הוקמה ועדה, היא תקום כדי ליישם את החוק ובעיקר כדי לשרת את הילדים באותו הישוב.

אני רואה לנגד עיניי, בעיקרו של דבר שני תפקידים חשובים של הוועדות שלכם. התפקיד הראשון זה לראות ולשמוע ולהרגיש כל מה שקורה עם הילדים בישוב ולתת לו ביטוי בעבודה של מועצת העיר והעירייה ברשות המקומית. זה בעיניי העניין המהותי והחשוב ביותר, עיריות עם ממש סנסור רגיש, יודע, שומע, קולט כל מה שקורה, ואם קורה מהלך רע לנסות ולבלום אותו באיבו ולא לתת לו להימשך ולפגוע בילדים אחרים. אם קורה מהלך טוב, לנסות להציל אותו, להרים אותו על נס ולהפוך אותו לנחלת כל הילדים בישוב. זה בעיניי המהלך החשוב הראשון.

המהלך השני זה לנסות ולראות את כל הפעולות של העירייה ושל הרשות המקומית, בעיקר בתחומים של החינוך והרווחה, איך הם נוגעים לילדים ולנסות למצוא את החיבור בניהם לטובת הילדים. הדבר הזה כבר נעשה למשל בעירית תל אביב ואני הייתי נוכח בו. גם ראש אגף החינוך וגם ראש אגף הרווחה שותפים בעבודה של הוועדה הזאת והם אלה שמחברים את התחומים שלהם לטובת ילדי העיר. זה צריך להיות גם בישובים שלכם כדי שתוכלו באמת להעצים את הפעולה של העירייה לטובת הילדים. כאן כמובן באה גם היוזמה שלכם, כלומר, לראות מה הם הדברים שאתם יכולים ליזום כדי לשפר את היכולת של הילדים בישובים שלכם, לקבל שירותים יותר טובים.

אלה בעיקרו של דבר שני התפקידים העיקריים שהיו מעל נגד עיניי כמי שצריכים להוביל את זה בישובים שלכם. נדמה לי שזה לכשעצמו מספיק עבודה וצריך לנסות ולהגבר על האגו של האגפים הגדולים האלה, זה שני אגפים מאוד גדולים בכל עירייה, גם אגף החינוך וגם אגף הרווחה וצריך לנסות ולעשות את החיבור הזה ולכן אין ברירה אלא לתפוס ראש גדול. ועם הראש הגדול הזה לנסות ולגייס את ראש העיר, את ראש הישוב, את ראש הרשות המקומית כדי שהוא עצמו יהיה אינטרסנט לשרת את ילדי העיר.

אנחנו רוצים להגיע למצב שבו הילדים מלידה ועד גיל 18 מקבלים בעיר את השירותים הטובים ביותר כדי שיוכלו לקיים באמת חיים טובים יותר לעצמם בילדותם ולאחר מכן בבגרותם ויהיו אזרחים טובים במדינה. זה מאוד חשוב ולכן כל מה שאפשר לפרט ולהשים על השולחן כדי שיהיה טוב יותר לילדים ולעתידם בישוב, אני מבקש מכם שתעשו את המאמץ המקסימאלי כדי שהדבר הזה יבוא לידי ביטוי בישוב שלכם.

אני רוצה במכוון להפסיק כאן, לא הכנתי נאום ארוך ומדופלם, אלא באמת להגיד לכם בתמצית מהם הדברים שאני רואה אותם, אני קולט אותם בישובים השונים, אני רוצה עוד יותר ללמוד מכם ואני מודה לכם שבאתם ומעביר את רשות הדיבור למועצה לשלום הילד, דוקטור קדמן, בבקשה ולאחר מכן ענת אופיר תעשה את המצגת בהנחיה של דוקטור קדמן, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה רבה לכל האורחים הנכבדים. הישיבה הזאת היום היא חשובה ביותר כי היא עשויה אולי להביא לתפנית הראויה שצריכה להתרחש ברשויות המקומיות. אתה ציינת נכון שלמרות שמדובר בחוק, לא בהמלצה, אלא חוק של הכנסת, עדיין יש רשויות מקומיות רבות ובתוכן גם הרים גדולות שלא הקימו את הוועדה. למיטב זכרוני, גם למשל בעיר הבירה ירושלים שאנחנו יושבים בה, אין כיום ועדה כזאת ואני חושב שהדבר הזה הוא בלתי אפשרי, הוא לא נותן דוגמה טובה---

אני אגב פניתי לראש העיר בתביעה תקיפה להקים ועדה.

אז הוועדה בירושלים לא קיימת, למרות שבקדנציות הקודמות היא הוקמה אבל בקדנציה הנוכחית היא לא הוקמה ובכל זאת העיר הגדולה בישראל וגם עיר הבירה. וכמו ירושלים יש לצערי הרב מקומות רבים נוספים שהגיע הזמן שהכנסת שחוקקה את החוק הזה, גם תביא לכך שכל הרשויות המקומיות בישראל, יכבדו את החוק ויקימו ועדות כאלה.

הבעיה השנייה קיימת במקומות שבהם הוקמו ועדות, אבל יש בעיה בוועדות האלה בהרבה מקומות, ועדות לא סטאטוטוריות, אז הם לפעמים מוקמות, וכמוך גם אני הייתי בלא מעט רשויות מקומיות שהביאו אותי לישיבה החגיגית של הקמת הוועדה. אבל בהרבה מאוד מקרים הישיבה החגיגית הייתה הישיבה הראשונה וגם האחרונה של הוועדה. כך שמה שצריך לעשות זה לא רק לבדוק את עצם הקמתה של הוועדה אלא גם את המשך פעילותה, מכיוון שעצם זה שמישהו מקים ועדה עדיין לא מבטיח שיהיה מעשה מאחורי הקמת הוועדה.

העניין השלישי הוא באמת התוכן של הוועדות הללו, ובהרבה מאוד רשויות מקומיות מתלבטים מה למעשה צריכה ועדה כזאת לעשות. וכאן אתה ציינת מספר תפקידים, אני רוצה להוסיף תפקידים נוספים שבעיניי הם יכולים להיות מאוד ייחודיים לעבודה הוועדה. קודם כל ומעל הכול הוועדה הזאת היא הזדמנות לעשות את הדבר הנכון וביותר מבחינת עבודה מול ילדים ובני נוער, זה עבודה בין תחומית, רב מקצועית שחוצה את הגבולות המקובלים של משרד כזה או אחר או מחלקה כזאת או אחרת.

אתה הזכרת את אגף החינוך ואגף הרווחה, אבל אני רוצה לומר שגם ברשות מקומית יש הרבה מאוד אנשים נוספים שרלוונטיים לילדים. יש את אגף שיפור פני העיר או כל שם אחר שמדבר על הנושא, יש אגפים פיזיים של בינוי, יש את אגף הכספים, כולם רלוונטיים מאוד לעבודת הוועדות. נושאי תרבות, יש מקומות שיש אגף קליטה, התכנון הפיזי העירוני, רשות התמרור העירונית, וכולן מאוד רלוונטיות לעבודה עם ילדים. גם אם נדבר על כך, על כל מה שקשור בתחבורה ותמרור וכל מה שקשור לבטיחות של ילדים שמגיעים לבית הספר, האם יש מקום לאוטובוס לעמוד ולהוריד את הילדים בבטחה, או אין מקום לאוטובוס. ואנחנו כל פעם לצערי הרב מקבלים תזכורות עצובות מאוד על מקרים של תאונות קשות וגם מקרי מוות של ילדים.

כך שיש הרבה מאוד גורמים בעירייה, כמעט כולם, ללא יוצא מן הכלל שרלוונטיים לעבודה עם ילדים. ואנחנו מוכרחים למצוא דרך לעבודה המשותפת. יושבת פה ראש מדור הנוער במשטרה היא בוודאי תספר לכם על העבודה של מה שנקרא פרויקט אס"א ואני לא אקח לה את ההזדמנות לדבר על זה, אני רק מזכיר את זה כדוגמה קלאסית, איך אפשר להשיג הישגים כאשר עובדים בעבודה בין ארגונית עם נציגים של רשויות שונות שמעגנים משאבים, מעגנים מאמץ ועובדים ביחד.

אנחנו, יש לנו נטייה להקים המון גופים שאחר כך לא מדברים אחד עם השני וההזדמנות ברשות המקומית, דווקא ברשות המקומית יותר מכל מקום אחר ודווקא בוועדה הזאת למעמד הילד ולזכויות הילד, היא ההזדמנות להפעיל בעבודה משותפת ארגונים שונים ואנשי מקצוע שונים.

בנושא הזה יש לוועדה בעיניי תפקיד נוסף חשוב שהיום כמעט ולא נעשה, וזה איסוף מידע ונתונים. בהרבה מאוד מהרשויות המקומיות שאני הגעתי לשם ואמרתי, אפשר לקבל נתונים על כמה ילדים יש בבית ספר, אתה מקבל נתונים. כמה ילדים נשרו אצלכם מבית ספר? אתה כבר מתחיל לקבל גמגומים. שלא לדבר על שאלות נוספות אחרות, על מצב הבריאות של הילדים באותה רשות, על שימוש במתקני תרבות ופנאי. אתה נתקל בחוסר יכולת להשיב ואני חושב שאחד התפקידים הראשונים במעלה של הוועדות הללו זה לדאוג שיהיה מערך איסוף נתונים על ילדי אותה רשות מקומית.

אני לפעמים תוהה איך אפשר לתכנן מדיניות של עבודה כשהיא מבוזבזת הרבה מאוד פעמים על מיתוסים ולא על עובדות ועל נתונים. ואני חושב שהוועדות האלה אחד התפקידים העיקריים שלה, לדאוג שלרשות המקומית יהיו נתונים זמינים על הילדים ובני הנוער באותה רשות, זה בסיס לכל תכנון של פעילות ושל מדיניות.

יש עוד תפקיד לוועדה ואני לא שוכח שהוועדים ברשויות המקומיות לא באים להחליף את האגפים שעובדים אם בתחום החינוך, אם בתחום הרווחה, אם בתחומים אחרים. אבל הוועדות האלה יש להם יכולת לעשות דברים שאולי הם הנשמה היתרה, של איזון פרויקטים מיוחדים שאם נשאיר את זה לכל אגף לעסוק באלף ואחד דברים, הרבה פעמים בכיבוי שרפות, כולנו יודעים מה מצב התקציבים ברשות המקומית, בכל הרשויות המקומיות, גם באלה שנחשבות יותר מבוססות ועיקר המענים היום הם מענים לבעיות דחופות, הם הרבה פעמים כיבוי שרפות. מישהו מוכרח לתת אפשרות לרשות המקומית גם לנשמה היתרה. לאיזון פרויקטים חדשניים, לפריצות דרך.

אגב, שוב, בתחומים מגוונים, אחד הדברים הקטנים יותר אולי, אבל אין סיבה שלא נשפר אותם, היא הנגישות למתקנים לילדים. השבוע קיבלתי מכתב מאימא שמתלוננת שבכל מקום שיש שירותים ציבוריים, ברוב המקרים, המתקנים, כולל הכיור עם הברז והאפשרות לשתות מים, לא מתאימים לילדים. אז כל האבות והאימהות יכולים רק לשחזר מקרים שבהם הם היו צריכים להרים את הילד עם יד אחת כדי שהוא יגיע לשתות, או לאלתר כל מיני דברים, בין אם זה משטחי החתלה שלא קיימים ובין אם זה אפילו האסלות שלא מתאימות לילד. אז בבית יש כל מיני פתרונות, אתה לא תסחב מהבית את הפתרונות של המדרגות מפלסטיק כדי שיאפשרו לילד להשתמש בדברים האלה. אלה דברים קטנים שאפשר לעשות אותם שהם לא יצמחו לוועדות זכויות הילד ברשויות המקומיות, הם לא יצמחו משום מקום. זה אתגר גדול מאוד גם בדברים הקטנים, לא צריך תכף לשנות את כל שיטת החינוך ברשות המקומית כדי להגיע להישגים.

אני רוצה לסיים בהצעה שאולי במשותף נוכל להרים אותה, גם בוועדה שאתה עומד ברשותה, חבר הכנסת רן כהן, אנחנו מוכנים לתמוך את חלקנו וגם ברשויות המקומיות. אני הייתי מציע שאנחנו נצא במבצע של מתן הכרה לרשויות המקומיות בישראל, למה שקרוי בעולם הרחב, עיר ידידותית לילדים. האו"ם מפעיל מערכת שלמה, של ערים ידידותיות לילדים. יצא לי להיות באו"ם ולהיפגש עם ראש עיריית מנולה וראשי ערים אחרות שנכנסו לעניין הזה בכל הרצינות. יש שורה של קריטריונים שאתה צריך לעמוד בהם כדי לקבל את התואר עיר ידידותית לילדים, אני מציע שנעתיק את המודל הזה גם לישראל, עד רבה שתהיה תחרות---

מה הקריטריונים?

יש שורה ארוכה של קריטריונים, למשל אפשר יהיה לגבש קריטריון ראשון במעלה שמי שלא הקים ועדה לזכויות הילד לא יוכל להיכנס לרשימה הזאת, אבל יש גם הרבה מאוד דברים אחרים שקשורים עם מערכת החינוך, שקשורים בהימנעות מהנשרה ממערכת החינוך, שקשורים אפילו באותם דברים פיזיים שמדברים על הטנקים שעומדים לרשותם של הילדים, היום עומדים לרשותם של הילדים גם בשעות אחרי הצהריים והערב.

הכי קל לשלוח שוטרים בחופש הגדול בערב, לתת קנסות לילדים שמפריעים ומדברים בקול רם. קצת יותר קשה להקים קייטנת לילה לילדים או לפתוח חוף ים לילדים, דברים שנעשו כבר ברשויות מקומיות ואחר כך ראו זה פלא, אותן רשויות מקומיות שפתחו קייטנות לילה לילדים בקיץ הראו שהאלימות העבריינית, מספר התיקים נגד בני נוער, ירד פלאים, ממש מפליא.

יש הורים לילדים.

יש הורים לילדים, אבל גם ההורים, ילד בחופש הגדול, אנחנו יודעים הוא הולך לישון יותר מאוחר. אז אני יכול לשלוח אותו למועדונים להידקר או לכלוא אותו בבית שלא יצא, או לתת לו קנס אם הוא יושב בגינה ציבורית ומפריע לשכנים כי הוא מדבר בקול. ואפשר גם לחשוב אולי במקום לאסור את זה ולאסור את זה, להציע פתרונות חיוביים שיאפשרו לילדים לא להפריע לאחרים ובכל זאת למצוא לעצמם איזה שהיא תעסוקת פנאי שהיא חיובית ביסודה ולא מתחברת לדברים שליליים.

זה דווקא רעיון מצוין ואני כבר אומר לך---

אז אני מציע שאנחנו נאמץ את המודל של עיר ידידותית, זה יהיה תמריץ טוב לרשויות המקומיות להתחרות בניהם ולהציג בעניין הזה דברים שיזכו אותם בתואר הזה והלוואי שמכאן תצא הבשורה בעניין הזה וגם בעניינים אחרים.

אנחנו ביחד נגבש קריטריונים שאפשר יהיה גם למדוד אותם אבל גם להתרשם מהם בכל זאת. אני מניח שכל רשות מקומית תרצה להיות ידידותית לילדים כי זה גם העתיד שלה לקבל את התושבים שירצו לבוא ולא רק לקשט את הלשכה של ראש העיר, אבל גם את זה ראשי ערים אוהבים.

אני מתחברת בדיוק למה ששניכם פה אמרתם, במיוחד למה שדוקטור קדמן דיבר, אנחנו יושבים במשרד ושוקדים לעשות משאל עם בקרב כל הילדים לפי ערים ומחוזות דרך אתר האינטרנט של משרד החינוך, כאשר אנחנו בדיוק יושבים לחשוב על איזה קריטריונים ולהפיץ את זה מייד אחרי החגים בכל חוזר מנכ"ל, בכל בתי הספר, שילדים יכנסו לאינטרנט ויסמנו---

אנחנו ניתן לראשי הוועדות להוכיח את עצמם חצי שנה, לא נעשה את זה עכשיו.

לא, נעשה את זה עכשיו כדי שהם ידעו מה חסר לילדים, כי אם ילד יגיד שבעיר שלו השלטים גבוהים ולא יכולים לקרוא מה כתוב וצריך להוריד את השלטים, אז צריך לפתח איזה שהם רמזורים בצמתים אחרים, כן אז ראש העיר ידע שזה המכוונות של אותם ילדים.

תודה רבה. ענת אופיר מהמועצה לשלום הילד הכינה את המצגת וגם תציג אותה, בבקשה.

בקצרה, בגלל שחלק מהדברים נאמרו ואני לא רוצה לגזול מהזמן שמיועד לכם לדבר. כפי שדוקטור קדמן אמר, אנחנו מנסים בשנים האחרונות בעצם להשתמש במומחיות שלנו בתחומים רבים שנוגעים לילדים כדי לסייע למהלך הזה של קידום מעמד הילד ואני יכולה להגיד לכם מהניסיון האישי שלי בעניין שאני באמת מוצאת בשטח, אנשים שהרבה פעמים יש להם רצון מאוד טוב אבל הם מאוד מבולבלים. מבולבלים קודם כל בקשר להגדרת התפקיד שלהם, מבולבלים בהחלט בקשר למטרות שהם היו רוצים לעשות לפניהם, והם מבולבלים בקשר לציפיות שלהם מעצמם ושל אחרים מהם.

המחוקק קבע את ההרכב של הוועדה ואת המטרות שלה באופן כללי מאוד אבל את המעמד של הוועדה ואת היעדים והמשימות שלה הוא השאיר לכם ולכן המשימה היא דיי קשה ואנחנו ניסינו לעשות פה איזה שהיא רשימה שאולי תסייע לכם בתור איזה שהיא התחלה ואנחנו גוף שישמח להיות מעורב גם אחר כך כדי לעזור לרשויות לפעול בנושא.

אז אנחנו מדברים על יעדים ותחומי פעולה, הדבר הראשון שדיברו על כבר זה קידום שיתוף הפעולה, לקדם ולעגן את כל המשאבים שיש בעיר כדי שיעסקו ביחד בנושאים שקשורים לילדים ונוער. לתכנן לתווך ארוך, דוקטור קדמן אמר את זה, המטרה היא לא לבוא ולעשות פרויקט שירשים מישהו ומחר בבוקר לא יהיה קיים. ואני מסכימה עם מה שנאמר פה על עיר ידידותית לילדים, יש כבר לפחות עיר אחת בישראל שקוראת לעצמה עיר ידידותית לילדים, שזאת העיר חולון שאני מאוד מעריכה חלק גדול מהדברים שקורים בה, אבל מאנשים שונים שחיים בעיר אני בעצם שומעת שאנחנו מדברים על קריטריונים מסוימים שהיינו מכניסים היום, אז לא בטוח שבכול גם מי שקורא לעצמו ידידותי לילדים היה עומד היום. אז יש פה בהחלט עניין של קריטריונים שצריך להכניס כדי שאתה תעמוד בציפיות שלך ושל בני עירך בתכנון לטווח ארוך.

אני לא ארחיב פה כי דוקטור קדמן דיבר על הצורך לאסוף נתונים באופן שיטתי, אני רק אזכיר, אתם בטח כולכם מכירים את השנתון הסטטיסטי שהמועצה מוציאה כל שנה על ילדים בישראל. אני מראה אדוני את זה בגלל שדברים מהסוג הזה הוא יוזמה שיכולה בהחלט לצאת לפועל ברמה המקומית ואנחנו היינו שותפים כבר בעבר בסיוע לעיריות להוציא דבר מהסוג הזה.

בשנתון הסטטיסטי יש גם מידע ברמה העירונית, אבל אם אתם רוצים לפלח את זה ליותר תחומים ולמספרים יותר ספציפיים וחשובים לכם, אתם צריכים להשקיע באמת עשייה יותר משמעותית ברמה המקומית. ושוב אני אומר, מאמצים כאלה כבר נעשו בארץ ובוודאי שיש על זה ידע במדינות אחרות ולכן מי שיהיה מעוניין לקדם דבר כזה, אנחנו נשמח לסייע לו.

אני חושבת שמי שיושב בכנסת לפחות יודע, זה אנשי המקצוע שמייצגים את המשרדים, יודע, שכל דיון מקצועי כמעט שיש היום בנושא מדיניות שנוגעת לשלום הילד ורווחתו וזכויותיו בישראל, נשען הרבה מאוד על המספרים שיש פה, זה לא מספרים שאנחנו המצאנו, אנחנו את רוב המידע אוספים מכם, אנשי המקצוע. ולכן יש לזה ערך בלתי ישוער בכל דיון מקצועי שאתם רוצים לקדם בו עשייה, משום שמספרים הם כוח, ידע הוא כוח. אתם רוצים לבוא לראש העיר ולהגיד שזה כיוון שצריך לקדם אותו, יש לכם מספרים לכן אני חושבת שזה דבר מאוד משמעותי.

אנחנו מדברים פה ולא בכדי יושבים פה גם בני נוער, אנחנו צריכים לדבר בוועדות לקידום מעמד הילד על האופן שבו אנחנו רוצים לשתף ילדים בעבודת הרשות המקומית ולאפשר להם לקבל החלטות. אבל אם אנחנו אומרים שילדים היום מסתובבים יותר ומזיקים יותר, ועושים רעש יותר, אני לא רוצה עכשיו להתחיל להיכנס לכל ההשלכות של גל התקשורת האחרון שמתייחס לרמת האלימות של ילדים.

באותו היבט שדוקטור קדמן דיבר עליו שצריך ליצר עבורם חלופות שיאפשרו להם לעשות דברים חיוביים, ברגע שילדים ובני נוער יהיו חלק מקבלת ההחלטות העירונית, יהיה להם יותר אחריות על פרויקטים שקורים בעיר, רצון להשתתף בהם והם מארגנים את החברים שלהם לקחת בזה חלק. ולכן אני רואה בזה לא רק שנסמן וי שהזמנו בני נוער לשבת בוועדה, כי זה הרי כתוב גם בתיקון עצמו בחוק. יש לזה משמעות אמיתית בחיי היום יום של ילדים ולא רק לשמוע אותם ולהגיד שמענו, זה באמת לתת להם לקחת חלק כי תאמינו או לא, בטח אתם בתור הורים יודעים, שיש לנו מה ללמוד מהם לא רק מה הם צריכים כדי שהחיים שלהם בעיר יהיו טובים יותר, אלא יש להם יכולת לעשות דברים שלנו כמבוגרים אין יכולת ולכן אני חושבת שזה תהליך מאוד חשוב שצריך לעבור.

כמובן שהוועדה הזאת כפי שנאמר בתור מי שתהפוך את עצמה למומחית בנושא ילדים, יכולה לייעץ, צריכה לייעץ לראש הרשות בכל מה שקשור לילדים ונוער ואם היא תהיה אקטיבית ראש העיר יראה בה גם גוף כזה.

עוד כמה דברים קצרים, הוועדה הזאת בתור מי שמתמחה בתחום של ילדים בראיה כוללת יכולה לבחון את החקיקה והתקינה העירונית וההשלכות שלה על ילדים ונוער ולהמליץ לראש העיר היכן דרושים שינויים כאשר אנחנו מדברים כמובן על משהו בין תחומי שיש לו ראיה רחבה יותר. היא יכולה לבחון את השירותים ואת המספיקות שלהם ושוב להמליץ מה צריך להשתנות ופה גם לילדים יש חלק מאוד חשוב לדעתי.

דוקטור קדמן דיבר על בחינת הנגישות והבטיחות של מתקנים ושירותים והוועדה הזו יש לה מקום מאוד משמעותי באיזון של מפגשים, ימי עיון, סדנאות, כנסים לכל אנשי המקצוע בישוב שזה דבר לא מאוד רגיל. משרד החינוך יוזם את הכנסים שלו, ומשרד הבריאות יוזם את הכנסים שלו ואנחנו יודים מפרויקטים שאנחנו מעבירים בשטח שהיכולת באמת לקיים שיח מקצועי על בסיס יום יומי עם מנהלת מדור גנים ועם העובדת הסוציאלית או פקידת הסעד בלשכת הרווחה זה לא תהליך ברור מאליו, זה לא דבר שקורה באופן יום יומי ואני חושבת שאלה הזדמנויות גם להעביר ידע וגם להפגיש את כל הגורמים בין אם הם אנשי מקצוע בין אם הם מתנדבים, הורים, ילדים, בני נוער בסוגיות שונות שאתם בישוב שלכם, בעיר שלכם חושבים שהם חשובות.

עכשיו יש שם עוד נתונים שונים על ילדים ובני נוער אבל אני חושבת שאנחנו נדלג על זה, אלא אם אתה רוצה להמשיך לדבר על זה. הבאתי כאן פשוט שקפים שמראים---

זה לקוח מתוך השנתון.

יש לנו פשוט כמות מאוד גדולה של נתונים שיכולים לעניין אתכם על עוני, על אלימות, נתונים דמוגראפיים שונים. מה שאני רק רציתי להראות, זה יש כאן איזה שהוא רשימה של ערים שאנחנו לקחנו ואנחנו מדברים פה על אחוז הילדים מתחת לקו העוני ואני ככה רק, בדרך כלל שאנחנו מדברים על מספר הילדים החיים מתחת לקו העוני בשנים האחרונות אנחנו לא מאוד מפלחים את זה לישובים, מדברים הרבה על ירושלים ומדברים הרבה על בני ברק בדרך כלל בגלל שהם באמת מאוד בעייתיים. אבל סתם, תיקחו כמה ערים אחרות, אפילו עיר כמו תל אביב יפו שבה אנחנו מדברים על 16.5% של ילדים שחיים מתחת לקו העוני וזה רק היבט אחד שבו אנחנו צריכים אולי לגעת, בגלל שכשאנחנו מדברים על עוני, כמו שאנחנו מדברים על בריאות וכמו שאנחנו מדברים על רווחה, אנחנו מדברים על סוגיות שחינוך או רווחה לא יכולים לטפל בהם לבד, זה משהו שחייב להיות עם ראיה מערכתית.

אני מאוד מודה לענת כפיר, אני רוצה דבר אחד כן להדגיש אותו מהדברים שנאמרו במצגת של ענת. רבותי, עניין של שיתוף ילדים בוועדה ובעבודת הוועדה והמפגשים התדירים איתם והעלאת הדברים שעולים מהם אל הרמה העירונית, כולל מועצת העיר וראש העיר היא בעלת חשיבות עצומה לסיכויי ההצלחה שלכם בעבודה שלכם. הייתי בשלב הזה לבקש מסגן ניצב סוזי בן ברוך שהיא ראש מדור הנוער במשטרת ישראל להציג איך הדבר הזה נראה מנקודת הראות שלך, מה באמת צריכות הוועדות לעשות כדי להועיל לילדים בכל הישובים שלהם?

צהריים טובים, קודם כל ברשותך אני אתחיל מהדרך שבה הגענו לאס"א כפי שאמר דוקטור קדמן. משנת 98' התבקשנו על ידי המפכ"ל דאז לבדוק מה עושים קציני הנוער בעירייה. עשינו מחקר פנימי והגענו למסקנה שקצין הנוער מבלה 75% מזמנו עם 22 גורמים ברמת הרשות המקומית בנושא ילדים ונוער. זאת אומרת, הזמן שנשאר לו לטפל בעבריינים הוא בקושי 25%. יצאנו לעבודה משותפת עם אנשי השטח שלהם והגענו למסקנה שאנחנו צריכים לעשות משהו כדי שכל הגורמים האלה יעבדו יחד, שיהיו מאוחדים ואז גם יהיה יותר קל לנו לטפל במה שאנחנו אמורים לטפל על פי חוק.

עשינו תחרות בין קציני הנוער המחוזיים וביקשנו מודל עבודה משותף מכל הגורמים שעוסקים בילדים ונוער ברמת הרשות המקומית. קיבלנו שמונה מודלים מאוד יפים, בחרנו במודל של המחוז הדרומי. לא בכדי, לא יושבים כאן מהמחוז הדרומי ולא בכדי, זה המחוז הראשון שהלכה למעשה טיפל בחוק הזה, במיוחד נתיבות, שדרות, באר- שבע, ארד הייתה העיר הראשונה, אפילו בארנונה ראש העיר דאז דרש מאנשים להוסיף 2% לארנונה למען זכויות ילדים ונוער וזה היה דבר חדשני בשנת 98'-99'.

ואז ישבנו וכתבנו תוכנית עבודה מסודרת על סמך המודל המשולב של המחוז הדרומי, זה הבסיס. את המודל הצגנו אז לוועדה לזכויות הילד, יחד עם דני נווה הם החליטו להעביר את זה כוועדה סטטוטורית, עכשיו כל הרעיון, החוק באמת נראה, כל הגורמים שמייחלים לו ומה. כתבנו מודל עבודה לראשי רשויות מקומיות, מאוד פשוט, לא צריך הרבה להפעיל מעבר לחשיבה משותפת של כל הגורמים ביחד. העברנו אותו למנכ"ל השלטון המקומי שקיים שלושה ימי עיון מרוכזים בנושא הזה, כשאנשי המחוז הדרומי באו והציגו את המודל וכל ראש רשות שהגיע ליום הזה בעצם לקח מודל חזרה איתו לרשות המקומית.

מי מכם יצא לו להשתתף ביום עיון כזה?

יום העיון היה בשנת 2000, שלושה ימי עיון. החקיקה עברה באפריל 2000 בלילה אם מישהו זוכר. מה שעשינו באמצעות מפקדי התחנות במשטרה שלא היו מחוברים לראשי רשויות מקומיות, ביקשנו לדרוש מראשי רשויות להקים ועדת היגוי ישובית בנושא של ילדים ונוער שאנחנו העלנו את הנושא של נוער נושר ולא עבריין.

הרציונל של המודל הוא להקים ועדת היגוי ישובית שתתאים לעבודה בשטח שלא תמיד רווחה מדבר עם חינוך ולא תמיד חינוך מדבר עם עצמו וגם בתוך הרווחה וכל מיני עמותות וכל מיני גורמים, לא צריך להיכנס לזה. כשטובת הילד עומדת לנגד עניי כולם וזה המוטו וראש הרשות המקומית מוביל את המהלך וזה עיקר החוק, שהוא מוביל את המהלך, הוא דורש, יושב עם כולם בישיבה אחת גדולה ואחרי זה הוא דורש, אחרי חודש וחצי לתת לו מיפוי של מצב הנוער והילדים ברמת הישוב, בנושא הזכויות, בנושא החוק, נוער נושר, נוער עולה, מגזרים, בעיות שיש בישוב. כאשר הוא ממנה ארבעה או חמישה תתי ועדות. תת ועדה בנושא זכויות הילד, תת ועדה בנושא נוער וסמים, נוער ואלימות, איכות הסביבה או התנדבות של בני נוער, צריך ללכת גם לכיוון של נתינה של בני נוער.

הוא נותן חודש וחצי לכל ראש תת ועדה וכאן הוא נותן במה בעצם גם לראש אגף החינוך וגם לרווחה וכל אלה, כל האינטריגות כאן בעצם מתאזנות מאיזה שהוא מקום כי לכל אחד יש תפקיד. אחרי חודש וחצי של מיפוי כאשר המשטרה מסייעת במיפוי שיש לה, אנשי הרווחה מסייעים במיפוי שלהם, בסופו של דבר, נניח ראש הוועדה לנושא נוער וסמים מקבל מהמשטה נתונים, מקבל מפקיד הסעד נתונים, הוא בא עם רשימה של בני נוער סודית לחלוטין שכל אנשי הוועדה חותמים על חיסיון בהתאם לחוקי הנוער. הנה יש לנו בישוב כרגע 25 בני נוער ברמת סמים כזו או אחרת, יש נוער מנותק שעל סף התדרדרות לסמים, מה עושים איתם?

הם צריכים לבוא עם תמונת מצב, מה ההצעות כדי לגשר על הפער הקיים וכמה כסף זה עולה. חודש וחצי בישיבה כזאת שמגיעים רק ראשי תתי הצוותים, חמישה או שישה אנשים, כל אחד מציג את זה לראש הרשות המקומית, הוא צריך להחליט איפה הוא שם את מרכז הכובד של התקציב שיש לו.

אחד הדברים היפים בוועדה הזאת זה שאפשר לפנות לאנשי עסקים ברמת הישוב במגזר העסקי שיתרמו לעניין הזה. הדרך הזאת מכניסה את כל הקהילה לעשייה כאשר הנשיא של מועצת התלמידים נמצא כל תת ועדה. אותו דבר לגבי נציג ועד ההורים. הדבר הזה עובד יפה מאוד ב-400 רשויות מקומיות, אנחנו ראינו שאלימות, סמים ואלכוהול כפרמטרים הבעייתיים האמיתיים של בני נוער היום וגם הנוער שלא מוכר למשטרה, הנושא של אלכוהול מאוד דומיננטי בקרב הנוער והצעירים בצורה שצריך לראות על מה אנחנו מדברים בכלל, הם לא מוכרים למשטרה, אלא אם כן הם קורבנות או פוגעים בנושא אלימות, אחרת אנחנו לא יודעים עליהם בכלל. לרוב גם ההורים לא יודעים עד שאנחנו מרימים אותם מהרצפה ומביאים אותם הביתה, ואז ההורה רואה שיש לו ילד שיכור בבית והוא תלמיד מצטיין ומה קרה פה פתאום.

העניין הוא שהמודל הזה אחרי שהרחבנו אותו, יש כמה פרויקטים שנלווים, כל מיני סוגים של אוכלוסייה. למשל נוער עולה בסיכון שמשרד הקליטה מביא אותו היום. יש ירידה דרסטית ברמת פשיעת הנוער העולה. מה שקורה היום, פרויקט אס"א תופס תאוצה, מנכ"לית משרד החינוך הרימה גם כן את הכפפה, והיא אפילו נותנת מאה אלף שקלים לראש רשות מקומית שיכנס למודל הזה. המודלים מתחרים על פי מיפוי פנימי שעשינו שמוזנים בנתונים שלנו. אנחנו נכנסים לישובים האלה שאנחנו מפנים שוטרים קהילתיים, מצילה מהמשרד לביטחון פנים מקצה תקציב ונכנסת עם נציג מהרשות למלחמה בסמים. בעצם יש גם גופים שנותנים גם תקציבים לעניין הזה.

אני עומדת בראש ועדת אס"א בין מערכתית שמונה 22 גורמים אתה מוזמן לבוא לוועדה הבאה, 27 אנשים, 22 גומרים פעילים כולל עמותות מובילות לעניין הזה והיתרון שלנו כשאנחנו בוחרים ישוב מסוים כל הגורמים בודקים איך הם נכנסים לישוב הזה. הישוב האחרון שנכנס, הדומיננטי היה אריאל, לא היה בטוח שנכנסים לאריאל או לא, נכנסו לאריאל אפשר לדבר עם ראש הראשות ולראות מה קורה.

במקביל ישובים שלא מקבלים תקציב, אנחנו משתדלים לדחוק כמה שאפשר להקים את הוועדה הזאת. כמובן בזווית ראיה שלנו, כי אנחנו יודעים בוודאות שכשכל הגומרים יושבים ביחד, ואנחנו יוצאים מתוך הנחה שכשטובת הילד לנגד עיננו כולם ישבו ביחד. 42 ישובים שמלמדים אותם איך לשבת ביחד, איך לגשר על החרדות והפערים ואלה הישובים שבהם קשה להם מאוד לשבת ביחד.

אנחנו נמצאים היום במצב שעשינו עבודה בכל הארץ, יש קרוב לשמונים ישובים שיש להם ועדת היגוי ישובית בנושא ילדים ונוער, מנכ"ל השלטון המקומי גם כן מוביל את המהלך הזה ודורש הקמה של הוועדה, מה קורה בתכנים שלה אין לנו שליטה כי לא לקחנו את זה על עצמנו. מי שמוביל הוא היום זה 34 ישובים זה משרד החינוך עם התקציב, אתמול הודיעה מנכ"לית משרד החינוך שהיא הוסיפה עוד 32 ישובים לפרויקט הזה, אנחנו כמובן בשמחה נרתם ונעזור אחד לשני. אנחנו עושים את זה מול ראש הרשות המקומית, בלי תקציב אלא עם הצעה ועם מודל עבודה.

תודה רבה לסוזי בן- ברוך. אנחנו רוצים לעבור, לפני שאנחנו נותנים לשאר המשרדים, אלא אם כן מוטי אתה רוצה עכשיו? מה שאני רוצה עכשיו זה שראשי הוועדות שנמצאים איתנו כאן ינסו להעלות גם ניסיונם מה באמת ניתן לעשות, אם ניתן לעמוד באתגרים האלה, מה הניסיון שלכם בעניין וגם מה השאלות שרוצים להעלות כלפינו בכנסת או כלפי משרדי הממשלה השונים שנמצאים כאן, מה הסוגיות שאתם מתקשים בהם. אז בבקשה קודם מוטי וינטר ממשרד הרווחה.

אנחנו הקימונו ועדות מסוג זה במהלך החמש שנים האחרונות במסגרת תוכנית שאנחנו קוראים לה קדימה ובין השאר כל הדברים שהבחורה דיברה קודם, אנחנו הגענו למסקנה שלא דיי בהתערבויות הטיפוליות שאנחנו עושים עם ילדים. בזמנה של אורה נמיר בעקבות משברים שהיו באשקלון ומאוד מפורסמים בבאר שבע, אנחנו החלטנו לטפל גם ולתת הדגשה גם להיבט הקהילתי ואחד הדברים היה הניסיון להקים ועדה כזאת ואנחנו מפעילים ועדות כאלה.

אבל אני פה רוצה לומר משהו, כל הדבר הזה, זה לא להקים ועדה, אנחנו מדברים פה על תהליכים קהילתיים מאוד מסובכים, זה לא עוד דבר בצ'יק צ'אק שאתה יכול לעשות, לפעמים לוקח שנה עד שוועדה מתחילה לעבוד, הוועדה זה רק הביטוי, העניין הוא איך מפעילים את כל המערכת---

זה הנושא העיקרי מוטי שאנחנו מדברים בו מתחילת הפגישה.

אחד הדברים שאני מוצא את עצמי בזמן האחרון מאוד מודאג ומוטרד ולכן אני שמח שזה מתקיים פה שבעצם כל אחד מקים לו ועדה. זאת אומרת יש לך היום ועדת שמידט מדברת על זה פרויקט יניב רצה להקים ועדה, בוודאי אס"א, שזה מבורך, אבל אני אומר מה שקורה שיש כל מיני גופים שכל פעם רוצים להקים את הוועדה שלהם ובעצם אין כל כך התייחסות ליוזמה המבורכת הזאת של הכנסת, ועדה למעמד הילד. מה עוד שהחוק פה מתייחס רק לערים הגדולות והוא מצמצם את כל העניין. אני חושב שאחד הדברים החשובים שהוועדה הזאת צריכה ליזום, להחיל את החוק בכל מדינת ישראל לגבי כל הרשויות---

זה משהו שאנחנו נעשה.

ועם כל היוזמות שכרגע קרבות ובאות של ועדת שמידט, דברת וכל הדברים האלה, לפי דעתי זה יהיה חשוב שתהיה ועדה אחת שתהיה מוכרת, שתדבר עם הוועדה לזכויות הילד וכיוצא בזה. אנחנו מבחינתנו מוכנים להעמיד את התשתית הגדולה שהנחנו כי זה לא רק ועדה, זה אנשי מקצוע שלנו ויועצים ומומחים שמלווים את כל המהלך הקהילתי הזה שהוא משותף לכמה שירותים במשרד שלנו, גם לילד ונוער, גם לעבודה קהילתית וגם לשירות לרווחת הפרט במשפחה. לכן אני מברך על זה ואני מציע את עזרתנו לך כיושב ראש הוועדה ולוועדה ונשמח מאוד אם תיזום איזה שהיא הרחבת חקיקה שיהיה לכל הרשויות זה יסייע לכל העניין.

אני מאוד מודה למוטי וינטר, אני רוצה גם אולי שתתייחסו גם לסוגיה הזאת שעלתה בתוך הדברים של סוזי בן ברוך לגבי האם אתם מרגישים צורך שנקיים שוב איזה שהוא מפגש של מספר ימים כדי לדבר כל הנושאים הלו כפי שזה נעשה בהכשרה לשנת 2000. בבקשה, תוכלי להתחיל.

אני ממלאת מקום ראש העיר בנצרת עילית, יושבת ראש הוועדה ואחראית בנושא חינוך, תרבות וקהילה בישוב. אני רוצה ככה לציין בעקבות הדברים של סוזי, יש לנו איזה שהיא בעיה מסוימת שאנחנו עוסקים יותר בנושא של טיפול מאשר במניעה, אנחנו כל הזמן עסוקים בחלק הטיפולי ואנחנו לא נותנים מספיק דעת בנושא המניעה. אז נכון שאחרי זה מתחילים לבדוק נתונים ולראות אבל הייתי רוצה שנתחיל לחשוב גם בחלק המניעתי, כלומר איך אפשר לעסוק בנושא ולא להגיע לבני הנוער שצריכים לעסוק בטיפול עצמו ואיך אפשר להתחיל לעסוק בגיל שלושה חודשים, למשפחות, בגיל שלוש, בגיל חמש, בנושא המניעה---

את מדברת על מניעה בנושא אלימות?

לאו דווקא, אני מדברת בכלל, בכל הנושאים שדיברה עליהם סוזי, אני מדברת על מניעה בכלל. אני רוצה גם להגיד דבר נוסף, אני חושבת, נכון שהנתונים מראים על עשרים אחוזים ילדים שנמצאים בסיכון, אבל הייתי רוצה שנתייחס לכך שכל הילדים כך אני מתייחסת לזה, שנמצאים בסיכון מסויים, גם הילד שלי שהוא עוזב את הבית יכול להיות שהוא נמצא בסיכון. אז הייתי רוצה שההתייחסות תהיה כזאת שכל ילד שעוזב את הבית, אפילו אם הוא נמצא בתוך הבית הוא נמצא בסיכון כזה או אחר על הסקאלה, כל אחד נמצא בסיכון מסוים וכל אחד עלול להגיע למצב זה או אחר במצב הסיכון ושהוא נמצא בו. ואם נתייחס כך לדברים אני חושבת---

אגב, מבחינתנו בוועדה בכנסת זאת הנחת העבודה הראשית,אנחנו מניחים שילד נמצא בסיכון כמעט בכל מקום שבו הוא נמצא, גם בביתו הפרטי.

אם זאת היא ההנחה, כך תתבצע גם העבודה, והעבודה ברשויות בהתייחסות, אז כך תתבצע המניעה וכך יתבצע הטיפול וכך אנחנו נמצא את עצמנו בעצם עובדים עד אחרון הילדים. נכון שהביטוי עד אחרון הילדים הוא ביטוי שאי אפשר להגיע אליו, אבל החשיבה צריכה להיות הרחבה ביותר בעד אחרון הילדים. וכך אני חושבת שצריכה להיות ההתייחסות וכך הייתי רוצה לראות, אם אנחנו נהיה שותפים והייתי רוצה שנהייה שותפים בחשיבה שזאת תהיה הבניה וזאת תהיה החשיבה של העבודה.

ופה הייתי מבקשת את העזרה, דיברתם על נושא של איסוף נתונים ומידע, אני חושבת, אני יכול להיות שיש פה ישובים אחרים שיוכלו לעזור לי, אנחנו לוקים בישוב ביכולת לאסוף מידע וליצור מאגר מידע שהוא מאגר מידע ישובי שאני לא מדברת רק ילדים בנושא של סיכון אלא שאני מדברת על ילדים שאני רוצה לדעת עד אחרון הילדים היכן הילדים האלה מבלים ביום יום מבחינת הגילאים שלהם, מבחינת הזמן הפנוי שלהם, באיזה חוגים הם משתתפים. כי אני יודעת שאם אני אבנה מאגר מידע כזה, תוכנית העבודה שלי תהיה תלויה במאגר המידע והיא תהיה העבודה הנכונה ביותר.

ולמה אני אומרת את זה, היום אני יושבת ובונה בישוב תוכנית שנקראת תכלית, תוכנית כוללת לילדים ונוער בנצרת עילית, ראשי תיבות. כשמדובר באמת על מתן מענה לכלל הילדים מכל הגורמים, אנחנו יושבים עם כל גורמים, אפילו רחב יותר ממה שנאמר פה, כולל הורים וכולל ילדים בתוך הוועדה הזאת, אבל אנחנו מחפשים כיצד לאסוף את המידע וכיצד אחרי זה ליצור את המיפוי הנכון. פנינו לכמה מקומות, יש קושי בלמצוא מאגר המידע או מישהו שמתכנן מאגר מידע, שנכון שהוא עלול להיות מסוכן ושמעתי דעות לכאן ולכאן אבל עדיין אני בישוב שלי זקוקה למאגר מידע שאני אוכל מתוכו למפות ומתוכו לבנות תוכנית שתהיה תוכנית עם תקציב.

כלי העבודה שלנו חייב להיות מאגר מידע תואם את הישוב שלי, אבל הוא יכול להיות פר הנושאים שהם עולים בכל נושאים. אבל יכול להיות שוב שבישיבה משותפת, ברעיון משותף, יהיה אפשר לבדוק כלי כזה ואפילו לפנות ולהציע לגורמים מסוימים לבנות כזה כלי.

חווה, תודה רבה, זה היה מנצרת עילית, בבקשה, כן אדוני.

אני סגן ראש עיריית באר שבע, יושב ראש הוועדה. אלף, אני מודה על הכנס בפרט בכנסת, הבעיה היא לפי דעתי זה לא עוד הקמת ועדה ועוד ועדה, אני חושב שהיום הבית בוער ומהקמת ועדות לא תצא הישועה. דיברת אדוני חבר הכנסת וגם שמענו גם את יושב ראש המועצה לשלום הילד, מטיפים לנו על עיגון ועיגון ואתם עושים להפך, עוד ועדה ועוד ועדה ועוד עמותה ועוד עמותה. אז בואו, אני חושב לפי מיטב ידיעתי, כל ישוב הוא יודע את המחלות שלו, אנחנו חיים בישוב, אף אחד לא יבוא ללמד אותי היום מה יש בבאר שבע, אני יודע ואנחנו יודעים את הכול ודורשים מאיתנו ליישם את החוק ותענישו את זה שלא הקים ועדה כאילו אם הוא יקים ועדה אז כל המחלות של ירושלים ייעלמו ביום אחד. אני לא מזלזל, חוק לקיים, אבל מצד שני, כולנו יודעים ללא משאבים אנחנו נשב וישבו חכמי הדור ויבנו, ותעשו קריטריונים ועוד כמה הצגות ועוד כמה דברים, ללא משאבים ומשאבים זה עניין לאומי, עד שהממשלה לא תישבר שהיא קהילתית חברתית, אני יכול לדבר עד מחר, עד מחר אני יכול לדבר.

שמענו מהגברת הנכבדה, שכחתי את השם שלה, ישבנו בוועדה, קב"סים דווחו, והכול מתוקתק, הכול עם גרפים ואומר, אני היום אין את היכולת, יש לי שבעים ילדים מסתובבים בשטח, אין לי יכולת, אין משאבים. אני לא אבנה לו בית ספר, אני לא אגייס את משרד החינוך, אם משרדי הממשלה לא יכבדו את עצמם ואני לא בא אליהם בטענות, משרד הרווחה עושה מעל ומעבר, אנחנו מכירים את עבודת הפרך שלהם. אבל אי אפשר לומר הבו לבנים אבל תבן אין, אמר כבר מישהו פעם החכם הזה. אז בוא נשב עוד פעם ובוא נעשה קידמה והגברת הנכבדה תעשה לנו עוד שלושה ימים, תאמין לי שיהיה כיף. וסטטיסטיקה, נראה לך סטטיסטיקה מהיום למחר, תביא לי פקס, אני אפקסס לך את כל באר שבע. אבל מה אני עושה עם הנתונים האלה.

דיברנו היום בוועדה אדוני יושב ראש המועצה, אני חרד, יהיה דוח דברת לא יהיה דו"ח דברת, קודם כל מישהו דאג לילד, ראית שם משהו על הילד. אם הריהוט של הילד יתאים, אם יש לו אוורור, עם כל כבוד למורה, דאגו שיהיה חדר, הילד דאגו לו לאוורור שיהיה שם? אז אם הממשלה בעצמה מתעלמת מהילד, באים אליי אני אטפח את הילד. אף אחד לא יראה לי איך מגדלים ילדים ואיך מטפחים ילדים, כולנו יודעים, כולנו הורים. וצודקת הגברת, אני לא מסתכל על הילד, אני דואג לילד שלי, אז מישהו ילמד אותי מה חסר לילד שלי? אני יודע, אבל תנו משאבים, האנשים האלה משלמים מיסים, ארנונות, עומדים בכל הקריטריונים.

תסלח לי שאני אומר משפט לא יפה, אתם לא שומרים על החוק, כלומר השלטון, לא אנחנו, אנחנו שומרי חוק ורוצים לעבוד ובאמת רוצים לקדם את הילד, אבל אי אפשר. ושמעת פעם שחכמת העני בזויה, תהיה החכם הגדול אבל אם אתה עני אז תישאר ככה.

מר מרציאנו, אני כמובן לחלוטין מזדהה איתך שהמשאבים צריכים להינתן ואני לא אוהב את הממשלה הזאת ומה שהיא עושה, בוודאי לא לגבי הרשויות המקומיות ובוודאי לא לגבי הילדים. כך שבעניין הזה אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אני רק אומר דבר אחד ברשותך, אנחנו רוצים למרות הכול ולמרות כל המצוקות לעשות גם בתנאים האלה את המיטב כדי שלילדים יהיה את הכי טוב---

אדוני, כואב לי הלב שאני לא יכול לעשות יותר, מדברים איתי על הבריאות של הילד, תראה כמה---

אבל יצחק, אבל אני הרי מרגיש מה כואב לך בלב ואני מרגיש את זה בקולך ובאכפתיות שלך. כל מה שאני אומר הוא רק דבר אחד, האם בגלל שנתניהו גוזר את הגזרות שלו, אנחנו נרים ידיים ונגיד אנחנו עוזבים את העניין של הילדים. אני אומר לא, חד משמעית לא, בואו נעשה את הכול. עכשיו, אני גם אומר עוד דבר, אם יש דברים שאתם יכולים להעביר אלינו כרעיונות, כצרכים, כדברים שזה מגיע ישר לילדים, ושאנחנו נוכל לייצג את זה פה בכנסת גם בדיונים התקציב, תעביר, אנחנו נהיה הקול שלכם פה בבית הזה, אין מה לדבר, אני מוכן לעשות את זה ברצון רב. בבקשה גברתי.

אני יושבת ראש הוועדה בנתיבות, אני קודם כל מודה על ההזדמנות לשבת כאן, לשמוע את הדברים ולראות שהצרות של כולם הצרות שלי הם. אני רוצה להעלות נושא שהוא קשור לילדים לפני שאנחנו קשורים אליהם, נושא ההורים. אני לא יודעת עד כמה הוועדה יש לה את הכוח לפעול לטובת הילדים בקרב ההורים. הרבה מאוד הורים בכלל לא מודעים לתפקיד שלהם כהורים ולהרבה מאוד הורים שבעצמם גורמים לאי בטיחות של הילדים, לסכנות שהם בעצמם גורמים. רק היום בבוקר, את נוסעת ואת רואה משפחה שלמה חוצה מעבר לאוטובוס, ילד מתפרץ לכביש ועוד האבא צועק, מה את רוצה, מה את מרימה גבה בכלל. אנשים לא מודעים לסכנות, ואם הם מודעים הם מזלזלים בסכנות, הם מזלזלים הרבה מאוד פעמים בחוק.

ואני כיושבת ראש הוועדה שמסתכלת על הנתונים שהעיר שלי מקבלת, שהרבה מאוד ילדים בעיר שלי, בעיקר בקהילה החרדית, נפגעים בבית, אז אני חייבת להשים את הדעת על העניין הזה ולחשוב ולראות, אוקיי, הוועדה שלי, מה היא תוכל לעשות כדי להשפיע על ההורים האלה. אני צריכה פה, אם כבר הזדמנות כזאת ניתנת, אולי כלים, אולי חשיבה משותפת, אבל לפי דעתי צריך לפתוח את הראש בעניין הזה.

שוש, אני מאוד שמח שהעלית את הנושא הזה, כי זה אחד הדברים שגם אנחנו מאוד מתלבטים בהם. אם יש כאן אנשים שיש להם רעיונות או ניסיון, בוודאי שוש תשמח לשמוע, גם אנחנו נשמח לשמוע. כן בבקשה.

אני יושבת ראש הוועדה בנס ציונה. אני רוצה להתחבר פה לשני דברים שאמרו, קודם כל העניין של המניעה לדעתי הוא מאוד חשוב, את הזכרת את זה ובלי לטפל בדיעבד אחרי דברים שנוצרו אלא להדגיש יותר בעניין של חינוך ולהיות אולי יותר מעורבים,אולי אפילו מגיל הגן בבתי הספר היסודיים. מאוד חשוב לי העניין של המיפוי, אני חושבת שכל דבר צריך להתחיל במיפוי ואנחנו באמת ניסינו לעשות אצלנו מיפוי ונתקלתי בקושי מאוד ניכר ואני חושבת שבאמת כלי למיפוי היה מאוד עוזר לנו.

אבל לפני כן, אני חושבת שיש בעיה של דיווח, אני לא יודעת עד כמה אנחנו מודעים לה. אני חושבת שהדיווח הוא לא נכון ואני יכולה להגיד את זה גם מהכובע השני שלי כרופאה, רופאים למשל ממעטים לדווח על אירועים של אלימות. אנחנו בדקנו את זה אצלנו, אני מתעסקת גם במחוז בעניין של אלימות, כל השנה היה דיווח אחד על אלימות, אני מדברת על כל המחוז זה כמעט חצי מיליון.

יש חובת דיווח.

רבותי, יש חובת דיווח אבל אומרת דוקטור ארז בצדק, יש חובה ואין דיווח ומצאנו גם בחוק מקרים בחובת דיווח, אחד הדברים שיעלו מחר בכנסת זה הצעת החוק שלי לחייב חובת דיווח גם למשל במעונות.

זה בדיוק הדברים שאני חושבת שאנחנו דווקא פה כרשות מחוקקת, מאוד חשוב להטמיע את הדברים האלה ושלא יהיו פרצות בחוק, שיהיה חובת דיווח על המערכת הרפואית, חובת דיווח בבתי הספר. אני דיברתי אצלי בוועדה על אלימות, אז מנהלי בתי הספר אמרו שאין אלימות, אבל כשמדברים עם ההורים ועם הילדים אז יש אלימות. כלומר, אין שום דיווח, במשטרה לא ידוע על מקרי אלימות שהיו בבתי הספר, אנשים מטאטאים את הדברים מתחת לשטיח וצריכה להיות חובת דיווח גם במוסדות החינוך, הבריאות, עובדים סוציאליים וכולי. גם מעובדים סוציאליים קשה לקבל דיווחים כי יש חיסיון. אז איזה שהוא הליך שלאן הדיווחים האלה צריכים להגיע ומי יכול לרכז אותם כדי שאנחנו כן נקבל תמונה אמיתית שנוכל ממנה לצאת לפעילות באמת מתאימה.

דבר נוסף שאני חושבת שאם כבר באמת כינסתם ישיבה כזו של ועדה, אולי הוועדה צריכה לקחת כמה נושאים מרכזיים וללכת איתם בכל הארץ. זה נכון שבכל עירייה ובכל מועצה יש את הדברים הייחודיים שלה, אבל אני חושבת שאם הולכים על משהו ארצי ובונים אותו כמו שצריך זה יכול מאוד להקל על הוועדות המקומיות.

אני כבר אומר לך שכל רעיון בעניין הזה יתקבל באהבה, אם יש לך רעיונות תציגי אותם ולגבי שאר הסוגיות אני אתייחס. כן אדוני.

בוועדה למעמד הילד הנושאים הם כל כך רבים, אם מישהו חושב שהוועדה תוכל להקיף חמישה אחוז מהנושאים האלה אז הוא טועה. מגיל אפס עד גיל צבא, לכן אני אומר שאני חושב שפה יהיה קשה לכל ועדה להקיף את הנושאים האלה. מה שכן, אנחנו בכל אופן באשקלון נתנו שני נושאים, זה פיתוח בשכבות מצוקה והנושא של אלימות במוסדות חינוך.

הוועדה תעשה סיור במוסדות החינוך לעמוד על ההיבטים מה מביא את הילדים לאלימות. אחד הדברים החשובים שאנחנו חושבים זה להטיל מטלות על אותם התלמידים שמראש נדע מי הם, להטיל עליהם מטלות בתוך מסגרת, אם זה בית ספרי, אם זה במתנ"סים ואם אפילו לרתום אותם לסיורים של המשמר האזרחי. זאת אומרת לתת להם יותר מעורבות, יותר שייכות, כך אתה מנטרל את הצד השלילי שלהם וגם משקם אותם. זה אחד הדברים שאני חושב שאפשר להתמודד.

הבעיה המרכזית ואני אומר את זה תמיד, אנחנו תמיד עוסקים בנושא הטיפולי. הנושא המניעתי הוא בחינוך, אם יהיה חינוך טוב, אני תמיד אומר שאם נשקיע בחינוך, אנחנו נחסוך ברווחה, נחסוך בנושא של טיפול בסמים וכדומה. יש לנו בעיה בנושא החינוכי, אין לנו חינוך למודעות, חינוך לחברות, לאכפתיות, יש לנו פה חינוך איך להיות יותר מוצלח, איך לעשות יותר כסף, זה החינוך היום בבתי הספר---

חינוך זה מרדף.

זה מרדף אחרי מי ישיג יותר היום, זה החינוך, אין לנו את החינוך, כשקמה המדינה, נושאת את הדגל הזה לציונות, לחברות, למעורבות, להדדיות, לצערי זה הלך והתמוגג. אני חושב שכל מה שלא נעשה בנושא הטיפולי, אז יכול להיות שזה יהיה נקודתי ופה ושם נצליח, אבל בגדול, מבחינת, בכל הארץ, כפי שאמר חברי מרציאנו מבאר שבע, האדמה היא בוערת. אם לא, גם רופא שירצה לטפל באיזה שהוא פצע, הוא חייב למנוע את ההתפשטות רק אחר כך לרפא את הפצע. אם אנחנו לא נתחיל בנושא החינוכי, להשים את הדגש בחינוך, כל מה שנשקיע בטיפול יוכל ללכת לטמיון.

אני רוצה להוסיף על הדיווח כי איכשהו דיברת על אלימות, אבל למעשה אין שום דיווח על שתיית אלכוהול, יש קצת על סמים, אבל אלכוהול למשל שהיא תופעה מאוד גדולה,אין דיווח, אין על זה חובת דיווח אבל יכול להיות שצריך כדי לקבל נתונים אמיתיים צריך איך שהוא להטמיע את זה.

מדברים על מניעה, אני רוצה לציין את הדברים שאנחנו עושים בנושא של מניעה ואני מזמינה אנשים לקחת חלק. אז הפעילות שאני רוצה לציין היא פעילות שנעשית בטיפת חלב, שטיפת חלב היא הבסיס אבל בהחלט יש כאן יציאה לקהילה ועבודה ברמה קהילתית. ואני מסכימה שמניעה זה הדבר הכי חשוב וכשאנחנו מדברים על בריאות, אנחנו מדברים על בריאות במובן הכי רחב והמובן הכי רחב זה מצב של רווחה, גם פיזית, גם נפשית וגם חברתית ולא רק לא להיות חולה. והמשמעות היא להתחיל לעבוד עם ההורים כבר בגיל הרך ושמדברים על הורות אז מה זאת הורות טובה ולא צריך באמת לחכות שהורה, לאתר הורים שלא מתפקדים אלא כל הורה בתחילת דרכו, יש מקום להנחות אותו ולהדריך אותו ולתת לו הנחיות איך להשתמש בשירותים ומה צריך לעשות עם הילדים לפני שקורים הדברים.

אז בין הנושאים המרכזיים, מעבר לנושא של הורות במובן הרחב, הנושא של בטיחות, הזכירו כאן נושא של בטיחות, יש תוכניות יפיפיות שנעשות גם ברמה של טיפת חלב וגם ברמה של מעונות ומשפחתונים וגנים. שהדגש הוא תמיד עבודה עם שותפים. ודיברו כאן על ועדה כזאת וועדה אחרת ואני לא יודעת אם צריכה להיות ועדה אחת או צריכות להיות כמה ועדות, אני רואה את הוועדה לא כמטרה בפני עצמה, ככלי להעביר או כלי שאפשר יהיה להיעזר בו כדי לקדם נושאים. והנושאים הם רבים ומגוונים.

עכשיו, מדברים על תקציבים, כמובן שהתקציבים מצומצמים בכל משרדי הממשלה וזה לא דבר חדש ואני לא הולכת כאן להגיד שאנחנו יותר מסכנים או פחות מסכנים. בכל מקרה, מה שאנחנו עשינו, מאחר והתקציב הוא מצומצם, יש אזורים ויש ישובים שנמצאים ברמת סיכון שהיא יותר גבוהה מישובים אחרים, אז נכון שמגיע לכולם וישנם תוכניות אוניברסאליות שאפשר להכיר אותם ולראות אותם בכל טיפת חלב.

מעבר לזה ישנם ישובים שעובדו על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האשכולות מאחד עד חמש שנמצאים ברמה סוציו- אקונומית נמוכה יותר ושם אנחנו פעילים יותר בעבודה קבוצתית. וזה גם בישובים הערביים וגם בישובים היהודים ויש תוכניות מאוד יפות גם עם עולים מקווקז וגם עם עולים מאתיופיה ועם המגזר הערבי בנושא של בטיחות. זאת אומרת יש כאן תוכניות מאוד יפות והדגש הוא באמת עבודה יחד עם שותפים. אז אנחנו חוברים לקדימה ומקומות שהפרויקט הזה קיים, ומקומות אחרים אנחנו חוברים למתנ"סים ובאמת מילת הקסם היא שותפות בין כולם לקדם את הנושא ביחד.

אני יושב ראש הוועדה לקידום מעמד הילד בהוד השרון. יש לי בעיה עם הפורום שיושב פה, אני מרגיש באמת לא נוח, כי הפורום הזה מאוד לא הומוגני ואני מרגיש שאני מייצג איזה שהוא חלק שאולי הוא איזה רוב שלא נמצא פה בכלל, זה גם מאוד מפריע לי. כי יש פה אנשים שהם לא באופן טהור יושבי ראש ועדות מבחינה פוליטית, הרי אנחנו מקבלים את המינוי הזה מבחינה פוליטית במועצת העיר, זה לא מינוי בשכר, יש פה אנשים שמקבלים שכר, הם משקיעים את כל זמנם ומרצם לנושא הזה, יש כנראה הרבה מקומות שבכלל האנשים לא מתקרבים לדבר הזה.

ולמה אני ביקשתי שאתה תהיה כאן, בכל זאת אני לא רוצה לנצל בציניות את המעמד של הילדים לאיזה שהוא רווח והון פוליטי, אבל, יש כאן משהו שיושבי הראש של הוועדות האלה, אולי אני טועה, אבל אני מדבר עכשיו בשם עצמי, בעיר שאתה לא נמצא בקואליציה אין לך בכלל צ'אנס לעשות עם זה שום דבר, ודיבר מרציאנו על הנושא של תקציב, אני לא מדבר איתך בכלל על תקציב, אני מדבר איתך על בכלל התייחסות של ראש הרשות לנושא הזה בכלל של נוער, הוא בכלל לא קיים ולא מתייחסים אליו בכלל. אני מניח שזה קיים גם במקומות אחרים ולכן אין הסכמה פה אחד על הוועדה הזאת בתור ועדה שצריכה לקום בעיר.

דבר שני זה הנושא של החלוקה והיגוי המשאבים מה שאנחנו קוראים לו מבחינת הטיפולים של המחלקות השונות. קשה נורא לא להיכנס לדברים מאוד מקצועיים, איפה שאתה שם את היד זה החינוך מטפל, זה הספורט מטפל ואז אתה מרגיש בתור הוועדה הזאת, אני יכול להגיד שלשם כך באתי לפה היום ואני מצר על כך ששנה וחצי, לפני שנה וחצי הייתה הפגישה הקודמת, אני מרגיש, שהחבר'ה האחרים שהם מקצועיים, בעירייה, שמחזיקים את המשרות, במחלקות השונות, הם פשוט אוכלים אותך חי, הם אומרים לך, זה ככה וזה ככה, אנחנו עושים עבודה כזאת והמועדוניות עובדות והם ממסמסים לך את זה. ברווחה מטפלים בסמים ובחינוך באלימות ואתה כלום.

אם אתה רוצה, אני פונה אליך כי אתה איש פוליטי ואנחנו נמצאים בתוך הבית הזה, האנשים בוועדות צריכים להבין, והמינויים גם דרך אגב הם פוליטיים, זה חברי מועצה, אני יודע מי האנשים המקצועיים. אבל אם אנשים לא ישכילו להבין שהנוער הזה ואני עוד פעם מתנצל מראש, הוא למעשה הבוחרים העתידיים והנקודה הזאת אני רוצה להתחיל להסביר, כי אתה מייצג פה פוליטיקה, אתה נחשב איש פוליטי ואנחנו גם חלקנו הגדול, לא אנשי המקצוע, אנשים פוליטיים, אם לא נשכיל להביא את זה מהמקומות האלה של פוליטיקה, ואני אגיד במילה אחת למה אני מתכוון, להסביר לנוער שהמעורבות הזאת למען עצמו ומאוד אהבתי את מה שאמרת, ומה שהיה כתוב גם שהנוער צריך להיות מעורב בדברים. אם לא נשכיל ללכת בכיוון הזה, אז הדברים הם בדרך כלל יתמסמסו כי יש המון ועדות שמטפלות בזה.

עוד דבר אחרון קטן, צריך לקחת דבר אחד צר וקטן לכאורה ושכולנו נתאחד סביבו. כי הרבה דברים אחרים, אני מהמקום שאני נמצא אני לא עומד ברמה של הגברת, אני לא עומד בזה בכלל.

אביאל תרשה לי, אני אענה גם כל מי שהעלה דברים אחרים, פה אני מוצא צורך להתפרץ ולומר את זה כבר עכשיו, זה כבר אני אומר לך, אני מוכן להיות במפורש, בכל מקום שבו ראש העיר או ראש הישוב לא נותן ליושב ראש הוועדה או לחבריה לפעול, אני מבקש לדעת על זה ואני מודיע לך, אני במפורש יהיה זה שיתעסק עם העניין הזה, עם ראש העיר, יתלונן כולל הפעלת שר הפנים כנגדו, אני רוצה שבעניין הזה ראשי הערים יעבדו לטובת הילדים, זה מה שמעניין אותי.

לגבי הסוגיה השנייה, יש לי הצעה בשבילך, נדמה לי שאם אתה תנסה באמת לקחת לתלוש משהו מהחינוך ומשהו מהרווחה ומשהו מתכנון פני העיר, הסיכוי הוא מאוד קטן. אבל אם אתם תבואו על דבר ספציפי שקורה לילדים, או יזום לגבי הילדים, ועל זה תנסו לקרוא לכל הגומרים לשתף פעולה, אתם תובילו את העניין. במקום שבו אין מועדון לילדים כדי לקיים את הפעולות שלהם והם נדרשים אז תוכלו בעניין הזה לבוא ולגייס את כל הגורמים, גם את אגף החינוך, גם מערכת הבינוי וגם את ראש העיר כדי שלדבר הזה יהיה את הפתרון. אתם תובילו את הנושא ותכריחו את כל האחרים להתיישר לפיכם וזה לדעתי גם לגבי הסוגיה השלישית.

אני משמש ראש הוועדה במודיעין. אני משמש בתפקיד רק זמן קצר כי נכנסתי מאוחר לתפקיד ודווקא בגלל העובדה שאני זמן קצר, אני רוצה לדבר אולי זה מתקשר לדברים שאתה אמרת, יותר על מבנה הוועדה והמקום של הוועדה בתוך העירייה. כי כשאני נכנסתי לתפקיד, מה הדבר הראשון שעשיתי? לקחתי את החוק, ראיתי את החוק, ראיתי את חברי הוועדה, פרוטוקולים קודמים ומה קורה בעצם בעירייה. הבעיה המרכזית שקוראים את החוק, יש שם אמירות כלליות שאפשר לעשות בהם הכול בעצם, זאת אומרת אין שום דבר שמכוון אותך לנקודה מסוימת. גם הנושאים שמדברים על קידום, זה נושאים רחבים, הם אין סופיים. הזכיר קודם האדון מאשקלון, זה בלתי אפשרי להקיף את הכול.

בעיה נוספת זה לא רק אנשי המקצוע שנמצאים בתוך העירייה, זה ועדות העירייה השונות, גם הוועדות הפוליטיות, יש לך ועדת חינוך ויש ועדת תרבות ויש ועדת נוער ויש ועדת רווחה ויש ועדת בטיחות וכולם עוסקים בסופו של דבר בנושאים האלה. והבעיה המרכזית היא איך למצוא את אותה נישה, את אותן נקודות שאתה יכול להתעסק בהם ולהוביל, כמו שאתה אמרת את הדברים האלה, ולהרגיש שאתה עושה משהו במסגרת הזאת, מבלי שאתה, או שאתה מכפיל מקומות אחרים או שאתה מפריע במקומות אחרים.

אם הזכירו את ועדת אס"א, ועדת אס"א פועלת, אז באו חברי ועדה ואמרו כל הכבוד, ועדת אס"א פועלת בשביל מה אנחנו צריכים את הוועדה הזאת, זה אותם אנשים שמתכנסים בוועדת אס"א ושבועיים אחר כך הם צריכים להגיע לוועדה לקידום מעמד הילד. בחלוקה של החוק שעושה את זה לא ועדת אס"א, ועדת אס"א פועלת מזה תקופה ארוכה ויש ועדה לזכויות הילד, ולעשות כפילות אין בזה שום יתרון.

זה לא כפילות, זה אותה ועדה עצמה.

זה התרגום, זה המודל.

המודל של אס"א במודיעין פועל על הדברים האלה של אלימות, אבל ועדה לקידום מעמד הילד הוא רחב יותר וצריך לראות איפה לא עושים כפילות. לכן אחרי שאני מסיים אני רוצה בכל אופן לתת כמה נקודות שאני חושב שהם יוכלו להועיל בעבודה.

קודם כל בנושא של התמקדות במספר נושאים, יכול להיות והציעה את זה מקודם הגברת ויכול להיות ששווה שזה יבוא דווקא מפה, דווקא מלמעלה. זאת אומרת הכוונה לנושאים מסוימים. אם דוקטור קדמן קודם העלה את הנושא של עיר ידידותית לדוגמה וקביעת קריטריונים זה נושא מצוין שאתה יכול לקחת במסגרת הוועדה ולומר אני פועל לקריטריונים האלה, אני לוקח את זה תחת חסותי בוועדה, אני לוקח את זה מהוועדות האחרות, אני לוקח את זה מהמקומות האחרים ואני מוביל את זה. זה יעזור אם זה יבוא בהכוונה מפה, זאת אומרת מלמעלה, שאומרים אלה הנושאים שאנחנו רוצים לקבוע.

לדוגמה, אם יהיו קביעות, אם דיברו קודם על נושא הדיווח, אם הנושא של הדיווח של מה קורה ברשויות, כמו השנתון שיוצא ברמה הארצית, שיהיה ברמה המקומית, יהיה חיוב, יהיה חובה בעצם על רשות כל כמה זמן להוציא דיווח כזה, וזה יינתן שהחובה הזאת תהיה מוטלת, מי שאמור להריץ את העניין הזה יהיה אותה ועדה. אז שוב זה יעזור לנו כי זה ממקד את תחומי הפעילות שלנו, זה אומר אנחנו בדברים האלה זה המנדט שלנו, זה לא רק החובה, הזכות שלנו לפעול בעניין הזה.

והנושא השלישי שאני חושב שהוא יוכל לעזור, זה שכבר מתוך הדברים שאמרו פה, לפחות לי זה נתן כמה רעיונות. מפגשים שהם תקופתיים אחת לכמה זמן, זה בעייתי, אבל יכול להיות שצריך ליצור איזה שהיא מסגרת והיום בעידן המחשב והאינטרנט אפשר לעשות את זה, איזה שהוא מקום שלשם אפשר להזרים את המידע וגם לקבל את המידע בצורה שוטפת, אני חושב שזה יועיל לכל אחד מאיתנו.

משה, תודה רבה. בבקשה גברתי.

שלום, אני סגנית ראש עיריית רמת השרון, אני מחזיקה את תיק התרבות ותיק החינוך, תיק הנוער ואני יושבת ראש מועצת נשים ישובית. אז כמו שאתם מבינים זה הרבה נושאים, אבל אנחנו כאן בוועדה עכשיו של זכויות הילד, אנחנו עכשיו התקבלנו לפרויקט אס"א ברמת השרון ולפני שהתקבלנו לפרויקט הזה, אני הקמתי בישוב שלנו, צוות היגוי שנקרא, "חושבים נוער". במסגרת צוות ההיגוי של "חושבים נוער" הושבתי בפעם הראשונה בעיר שלנו, סביב שולחן אחד את כל האנשים שקשורים לעבודה עם נוער, מאגף הרווחה, קידום נוער, חינוך, מועצת נוער ישובית, ועד הורים ישובי, המרכזים הקהילתיים שמחזיקים אצלנו בישוב את כל תנועות הנוער, החינוך הבלתי פורמאלי, ראש הרשות שלנו למניעת אלימות והתמכרויות יושבת בשולחן הזה. בקיצור, שולחן שיושבים בו גם בני נוער, גם ההורים שלהם, כל מי שמטפל בנוער בישוב. ואנחנו החלטנו שאנחנו לוקחים פה איזה שהוא ליווי של גורם חיצוני ולקחנו את דוקטור יוסי הראל מאוניברסיטת בר אילן והוא מלווה אותנו בפרויקט הזה.

אנחנו פשוט דיברנו פה קודם על מיפוי, אנחנו פשוט עשינו מיפוי, אנחנו עשינו גם בבתי הספר, גם שאלנו את הילדים שאלות, גם שאלנו את ההורים שאלות, גם את הצעירים. אנחנו החלטנו שאנחנו מתמקדים בילדים מכיתה ו' ועד החיילים וסטודנטים ולוקחים אותם והם הנושא שלנו---

אתם תהיו מוכנים, מאחר וזה כבר חוזר לי לתשובה ולסוף, אתם תהיו מוכנים לתת לנו את המודל של המיפוי שעשיתם?

בהחלט.

כי אנחנו רוצים לנסות ולעצב מודל כזה ולהציע אותו לכל הוועדות בכל הארץ וגם באיזה אופן להפעיל אותו.

לגבי מיפוי, אנחנו מבקשים אם אפשר למיפוי להוסיף משהו שאפשר אחר כך לאגור בו, כי המיפוי עצמו עוזר כרגע לקהילה הספציפית, אנחנו צריכים רק לבדוק בשביל לאסוף את המידע הנוסף אחר כך שהוא גם מצטבר שהוא גם צריך מאגר מידע.

אנחנו עדיין כרגע בתהליך, זה תהליך שלוקח את הזמן שלו.

אפשר להעביר אחר כך את המודל שלך מסודר, כולל הכלי עצמו, איך לעשות את המיפוי?

אני מוכנה להעביר את זה לאתר האינטרנט שלכם, שהוועדה לזכויות הילד כל אחד יוכל להיכנס ולהשתמש.

אני מבקש לקבל גם את המודל של המשרד לביטחון פנים וגם משרד הרווחה, גם ממך נורית.

אנחנו כרגע נמצאים בתהליך, הוא דיי בעיצומו, אנחנו כרגע בשלב של לקבל את התשובות מכל הסקר שעשינו בין בני הנוער. אנחנו עדין בתהליך, זה לוקח את הזמן, זה לא משהו שאתה עושה בזבנג וגמרנו. ופה היה לנו מאוד חשוב כדי גם להגיע ולראות מה יש וגם מה רוצים, כי התפיסה שלנו בישוב היא שאנחנו לא מחליטים על הנוער, אנחנו ביחד איתם וחושבים ביחד איתם ומדברים איתם. הגישה אצלנו ברמת השרון זה שראש העירייה שלנו מר איציק הוכברגר, בכל ישיבת מועצה, יש נציג של מועצת נוער שיושב סביב השולחן ויש להם הזדמנות לבוא ולעלות איזה שהיא בעיה שלהם או איזה שהוא נושא שמטריד אותם. וזה יכול להיות המחירים בקפיטריה בתיכון וזה יכול להיות איזה הסעה לאיזה שהוא מקום שהם רוצים, כל נושא שמעניין אולם, כל נושא שחשוב להם.

כמו שאני מכיר את איציק זה מאוד מתאים לו.

את עובדת עירייה? את עובדת בשכר?

כן.

מה הקשר לשאלה?

מה זה מה הקשר לשאלה, אני חושבת שרוב יושבי הראש חברי המועצה הם מתנדבים.

אני רוצה להמשיך עוד שני דברים, אלף, אחד הדברים שאנחנו הגענו אליהם בתהליך זה נושא של התנדבות. אנחנו גם עיר מתנדבת נוער, יש לנו למעלה מאלף בני נוער שמתנדבים בתוך הישוב ובנוסף לזה שיש לנו את האלף בני נוער שמתנדבים בישוב יש לנו את מה שנקרא מושבה בטוחה. מישהו פה דיבר על זה שהורים לא יודעים, אני רואה אותך מחייכת כי את בטח יודעת על כל הדברים האלה, זה חשוב לי פה פשוט, אם פה באתי ועזרתי לבנאדם אחד ונתתי לו איזה שהוא רעיון בכיף.

יש לנו מושבה בטוחה, מושבה בטוחה זה שיש לנו סיירות של הורים שמסתובבים בריכוזים של איפה שבני הנוער נמצאים בהתנדבות ופשוט נמצאים שם. ובעצם הנוכחות שלהם היא כבר מפחיתה את האלימות, היא כבר מורידה את הלחץ, כבר מורידה את המתח וזה הוכיח את עצמו, יש לנו כמה עשרות הורים שעושים את זה. ועכשיו ביחוד דיברו על אלימות וכל הנושא הזה פה במדינה וגם אמרו, בואו תעשו דבר כזה, אז הנה, זה קיים וברמת השרון יש את המודל הזה.

אז אני רוצה רק להגיד לכם שהקיץ הזה עשיתי אד הוק, פורום גם של הגורמים שפחות או יותר חוזר על עצמם. כי אנחנו אמרנו, תשמעו, בני הנוער הם נוטים לכל העניין הזה של האלימות ושל האלכוהול ושל כל הדברים האלה בגלל שהם משועממים, אין להם מה לעשות. ופה אנחנו רואים תפקיד מאוד חשוב שלנו כעירייה לבוא ולדאוג ולתת להם פתרונות, אני לא אומרת שכל הפתרונות שניתן הם ירצו אותו. אבל שוב, עשינו את זה בשיתוף עם בני הנוער, ישבנו איתם ואמרנו, מה אתם רוצים. אז הם יכלו להגיד, תשמעו, אני רוצה שתארגני לי פה באולינג ואני רוצה שתעשי לי מתקן החלקת קרח, אני לא יכולה לעשות את זה עכשיו, אבל אני אומרת לו, לתווך הארוך כן. אבל בואו נחשוב ביחד איזה דברים אנחנו יכולים, אנחנו ארגנו להם עכשיו תוכנית שמהיום היא מתחילה לפעול במשך ארבעה ימים, כל השבוע, בבריכת השחייה שלנו, בשרונית, של פעילות, של שחייה לילית, של ריקודים---

כמה זה עולה? את האמת נורית.

בסביבות ה-200 אלף שקל.

לא, כמה זה עולה לילד כניסה?

עשרה שקלים לילד.

לכמה ימים?

עד סוף הקיץ. ובסוף הקיץ, בראשון לספטמבר אנחנו עושים להם מסיבת סוף הקיץ. וישבנו ביחד כל הגורמים שהזכרתי קודם, סביב השולחן ותכננו את הפעילות הזאת כדי לתת פתרון. אז נכון שהם ירצו ללכת להרצלייה, והם ירצו ללכת לתל אביב וכל מיני דברים כאלה. אבל אני חושבת שאנחנו כישוב צריכים לחשוב איזה הם פתרונות אנחנו נותנים לבני הנוער שלנו כדי שהם לא יגיעו למצבי סיכון שדיברנו עליהם.

תודה רבה נורית מרמת השרון. בבקשה אדוני.

התבקשתי על ידי יושב ראש הוועדה בראש העין להחליף אותו ביום הזה.

למה אין ועדה?

לא אמרתי שאין ועדה, הוא יושב ראש הוועדה, ונתבקשתי על ידו להחליף אותו בדיון הזה. הכותרת של זכויות הילד היא כותרת באמת טובה, אבל אני חושב שגם לא צריך לשכוח גם את חובות הילד, כי אני חושב שאנחנו יותר מידי מגוננים על הילדים בצורה כזאת שהילד למעשה כמעט אין לו חובות, הכול הוא זכאי, הכול מגיע לו. למעשה אני חושב שהתוצרים של הזכויות הוא תוצרים שאחר כך צריכים לתת יותר ויותר בגלל שהילד לא מגלה בכלל שיש לו חובות, אז צריך לדעת איך לעשות את זה, אבל צריך גם לזכור שיש חובות לילדים.

אני גם בא מתחום החינוך, 20 שנה הייתי מורה, היום אני יושב ראש האגף לשירותים חברתיים. דבר שני דיבר משה על מספר נושאים, אני חושב שאולי מהוועדה עצמה שיהיו שניים שלושה נושאים שנתיים, או נושא אחד שנתי, שהוועדה תחליט שהנושא הזה עליו אנחנו הולכים בשנה הזאת. ואז בצורה הזאת כל הוועדות תהינה מכוונות לנושא אחד, יכול להיות שבצורה הזאת העסק יהיה יותר חי ויותר יניב.

אני מתחיל להרגיש שאני חוזר לקיבוץ כי מצפים מהתנועה שהיא תיזום דברים, אבל בסדר. שלום תמשיך.

דבר שלישי, אני חושב שיש להתחלק בו בזכויות בין הילדים הנורמטיביים ובין הילדים בסיכון. הילדים הנורמטיביים אני חושב, אגף החינוך יותר מתעסק עם זה בעוד שהבעיה היא לדעתי יותר גדולה, זה הילדים בסיכון. הייתי אתך בנושא של חוסר משאבים, אבל אני חושב שאפשר, בשתי אפשרויות ופה אני פונה למשרד הרווחה, אלף, יש מועדוניות נוער בסיכון ועשו דבר כל כך טוב, אני אומר באמת, טוב מאוד. אבל כיוון שאנחנו לא מצב שאנחנו יכולים לתת את כל הילדים בתוך המועדוניות, אולי אפשר לקצץ קצת בסכומים כדי לתת אפשרות, לא לקצץ בסכום הכללי, אלא לתת אפשרות להכניס יותר ילדים אולי עם פחות טלוויזיה, יש להם תנאים ממש טובים, אני חייב לציין עם הכבוד.

דבר נוסף, אולי לרווחה, מוטי, יכול להיות אולי לקחת במשך שנה או שנתיים, לבוא ולומר אנחנו בשנתיים האלה נפסיק עם הנושא של הדרכות לעובדים סוציאליים, זה דבר חשוב, אני לא אומר שלא, אבל אולי שנה שנתיים---

למה?

להסית את הכסף הזה לילדים ונוער בסיכון, אם שנה או שנתיים ההדרכות לעובדים הסוציאליים הם לא יהיו אז הם לא יינזקו כל כך ואת הכסף הזה בהחלט ניתן להפנות לצורך ילדים בסיכון.

תודה רבה. חגי, בבקשה.

דבר ראשון, זכויות הילד והתלמיד, אנחנו במספר בתי ספר ניסינו לפרסם את זכויות התלמיד ונתקלנו באי רצון של להיכנס, לא נתנו לנו בעצם לפרסם את זה.

מה זאת אומרת?

בתי ספר במחוז ירושלים השנה לא נתנו---

רציתם לפרסם על הלוח ולא נתנו?

יש הוראה בחוק בסעיף מספר 4 שבעת ההרשמה בתי הספר צריכים לתת את החוק לידי ההורים או הילדים או שניהם.

נו, אז מה זה לא נתנו?

לא נתנו לפרסם.

מי לא נתן?

חגי, אני עכשיו אומר לך, זה קלאסי שתפנה את זה אליי ואני אטפל בעניין הזה אל מול שרת החינוך, אל מול מי שצריך. ילדים הם אזרחים שמגיע להם כל הזכויות וגם את הזכות לדעת שהיא הדבר הראשון ברשימה, אם לא נותנים לדעת זה נקרא שלא רוצים. אני אומר לכם חד משמעית, אני אדאג לזה שייתנו להם לפרסם את זה ואני רוצה לראות מי שיעצור, אני אבוא יחד עם הילדים ואני אחלק את זה איתם ביחד ואני רוצה לראות את מי שעוצר אותי. בבקשה חגי.

אוקיי, לפי מה שאנחנו יודעים המועצות העירוניות לא כל העיריות באמת משתפות אותנו, אם הוא נמצא חייבים שיהיה לו כן קול וכן אפשרות להתבטא וכמו שאמרה פה מנס ציונה אם אני זוכר שהוא גם במליאת המועצה---

רמת השרון.

רמת השרון, וזה גם, זה מעבר, יש פה מקום לביטוי וזה מעולה.

אתה רואה למה זה חמור שבעיריית ירושלים אין, כי אם הייתה ועדה אז היה מקום. אנחנו נבדוק אפשרות באמת לחייב לשתף בישיבות מועצת כל ישוב נציג מועצת הנוער מאותו ישוב.

ברור שזה חמור. עוד נקודה, דיברו פה על הורים, עכשיו ההורים הם כן יכולים להגיד שלעשות, לעשות דברים, אסור לעשן, דברים כאלה. זה לא נכון שההורים לא אומרים את זה, ההורים אומרים את זה, אבל בין זה לבין מה שבאמת הילדים עושים בחוץ, אמרה פה הנציגה של המשטרה שהיא מוצאת את הילד ומרימה אותו מהרצפה ואז ההורים אומרים, אבל הוא תלמיד טוב. אז ההורים פה כן אומרים, העניין הוא שההורים לא יודעים איך לעשות את זה, צריך לתת את הכלים האלה להורים איך כן להדריך את הילדים בצורה טובה גם כשהם יוצאים החוצה.

תודה רבה. כן, גברתי בבקשה.

עד עכשיו חלק מהדוברים פה שדיברו על הנושאים בנטל של החוק הזה, הם דיברו על מחלקת החינוך והם דיברו על מחלקת הרווחה ואני רוצה להוסיף את הצלע השלישית וזה החינוך הבלתי פורמאלי שבעצם אנחנו מנהלי יחידות הנוער מנויים עליו. בסופו של יום כשהוועדה הזאת יושבת ומחליטה החלטות, מישהו צריך ברוב המקרים לבצע אותם בשטח זה אנחנו, אנחנו מול הנוער, מול הילדים. ובעצם חלק גדול מהדברים שמניתם בהתחלה, כל הדוברים הראשונים, המצגת של מה צריך להיות בתוך הוועדה הזאת, אנחנו עושים כבר בעבודה היום יומית שלנו. אנחנו משיגים את המידע, את האינפורמציה, אנחנו יודעים איפה נמצאים בני הנוער ברשות, אנחנו יודעים איפה מאורות הסמים של הישוב, אנחנו בדרך כלל גם בסופו של יום פוגשים את הנוער ומפנים אותו אל הכיוונים ואל המוסדות השונים ברווחה ובחינוך עם כל התוכניות הילה ותוכניות אחרות של קידום נוער.

לכן כשהוזמנו לפגישה היום, אנחנו מאוד שמחנו, אלף, בגלל שבתוך החוק של פקודת העיריות שמדברים על חברי הוועדה אז כשמדברים על החינוך הבלתי פורמאלי, אז הנציגים היחידים שיושבים בוועדה הזאת, אנשי תנועות הנוער ונציג ארגון התנדבותי שעניינו קידום ענייני הילדים והנוער. ואנחנו חושבים שאנחנו צריכים להיות שם, אלף בגלל שאנחנו עושים בסוף היום את רוב העבודה ובית, מעבר לזה דיברו כאן הרבה, יושבי ראש של הוועדות שהם נבחרי ציבור, הם לא נבחרי ציבור, הם מקבלים משכורת, הם לא מקבלים משכורת, אנחנו עובדי הרשות, הארגון שלנו מוכר גם על ידי השלטון המקומי ואנחנו אלה שצריכים בסופו של דבר לעשות את העבודה. ולכן אני אומרת כאן שאנחנו מוכנים לבוא ולהיות חלק פעיל בתוך המזכירות הזאת.

אני חושבת שחלק ממה שחסר פה, לפחות בהתחלה, וזה שאין פה המון רשויות אחרות שלא הגיעו היום לדיון כי בעצם לא קיימת שם הוועדה, זה בגלל שאין מי שיפעיל את הנושא בשטח, אין מי שירוץ אם הפרויקטים, אין מי שיביא את הרעיונות ובסופו של דבר גם יעשה את העבודה, אני לא קוראת לזה השחורה, אלא העבודה שאנחנו מאוד אוהבים לעשות וכולנו עושים אותה בחפץ לב. ולכן אני חושבת שמעבר לזה שאנחנו צריכים להיות חלק מתוך חברי הוועדה, אנחנו גם צריכים להיות המזכירים שלה או איזה שהיא דמות, שיהיה לנו מקום של להיות מניע של הוועדה הזאת ולנדנד לכל האנשים שאמורים להיות בתוכה להיפגש, שאכן יקומו ועדות כאלה בתוך הרשויות המקומיות ובסופו של דבר גם שיהיה להם תפוקה כלשהי.

אני אציג את הפעילות של אב"י בנושא קידום הוועדות האלה. בעצם מאז שמרכז השלטון המקומי יידע באוקטובר 2000 את כל הרשויות המקומיות על חובתם להקים את הוועדה, אב"י ביצעה שתי בדיקות, אחת בסוף 2000, כמעט חודשיים לאחר ההודעה ובבדיקה דיווחו 25 רשויות מקומיות על קיומה של ועדה והייתה ישיבה ראשונה וכל הפרוטוקול נשלחו לאב"י והם קיימים גם באתר האינטרנט שלנו שהם יכולים גם להוות חומר למידה על איזה נושאים צפו בוועדות אלה.

בדיקה נוספת שעשינו הייתה במאי 2001 והיא הייתה מדגם, במדגם שעשינו ב-31 ערים ומועצות. מצאנו שב-11 ערים הוקמה ועדה ושלחו לנו את הרשימה ואת הפרוטוקול הראשון של הישיבה. בשתי ערים הוקמה ועדה לקידום מעמד הילד אך לא נשלחה אלינו, הודיעו על הקמה אבל לא נשלחה אלינו שום רשימה. שתי ערים נמצאות היו בתהליך של הקמה וב-16 ערים לא הוקמה שום ועדה בנושא.

מה שרציתי להוסיף גם שלאב"י יש ועדה מייעצת בעזרה בהקמת ועדות כאלה, אנחנו מקבלים פניות רבות של מועצות מקומיות שמנסים להקים, גם בהליכי הקמה, בהליכי התלבטות, ואנחנו עושים ישיבת הסברה והרצאות על כל הנושא של תפקיד הוועדה ואנחנו בעצם יכולים גם כיום מוכנים להמשיך לקבל פניות כאלה. מהבדיקה גם שעשינו הנושאים המרכזיים שעלו מהפרוטוקולים, הנושאים שהתמקדו בהם ועדות פעילות, היו כל הנושא של שיתוף פעולה בין הגורמים השונים בעיר. הצפת בעיות הנוגעות לטיפול בבני נוער. גם טיפול בנושאים ספציפיים, חלק מהוועדות לקחו על עצמם לקדם נושאים ספציפיים כמו אלימות, סמים או טיפול בכל הנושא של זכויות במערכת החינוך.

בבדיקה גם שעשינו עם הוועדות ועם ראשי ערים, החשש המאוד גדול היה של ראשי ערים שהתנגדו להקמת ועדות כאלה, היה זה שהחשש שלהם שהוועדה תפלוש בתפקידה לעשות דברים אחרים הנוגעים למחלקות אחרות. בעצם הסברנו שתיקון החוק הרציונל שלו הוא בעצם היה רק כל הרציונל הוא לאפשר תיאום פעילות בין כל הגורמים וגם שיתוף בני הנוער בדיוני הוועדה. זהו בעיקר, זה הפעילות שלנו. אפרופו גם אשדוד כסיפור הצלחה, אנחנו פעילים שם כנציגים של ארגון חברתי.

תודה רבה. אני כבר אומר באופן חד משמעי ביותר, אני אומר לכם, אנחנו נפעיל את כל המנופים כנגד ישובים וראשיהם שלא יקימו ועדות ולא יפעילו אותם, חד וחלק, כולל הליכה לבתי המשפט, אין שום חכמות, כולל שינוי החוק והכנסת גורמי ענישה נגד ראשי הרשויות שלא יבצעו את החוק. אין דבר כזה, לא ניתן שהנושא הזה שהוא נראה לי ממש בבת עינו של התהליך הזה, של זכויות ילדים וחיי ילדים ועתיד ילדים לא יהיה בראש מענייניהם של כל הרשויות המקומיות בארץ. כן, טובה, אני מבקש מדוקטור קדמן ואנחנו נסיים.

דיברו פה על מעורבות הורים וילדים בנושאים שונים בחיי הילדים ואכן משרד החינוך מפתח ופיתח וישנם ערים שנמצאות כרגע בתהליך שנקרא "בונים הסכמות בחינוך", שאנחנו לוקחים מבתי הספר ומהגנים וברשויות את העובדים של הרווחה, החינוך, משטרה וכולי, אבל בצד זה הורים וילדים ומגיעים להסכמות ביחד, בתהליך מסוים לגבי מרכזי תרבות, לגבי תיאטרון, לגבי נהלים של בית ספר, לגבי מה שמותר או אסור בתוך בית ספר אפילו בשיעור, לגבי מה שמותר למורה, לתלמיד ולהורה. אני חושבת שתהליך של בניית הסכמות הוא אחד המהלכים שמקבלים היום איזה שהוא סוג של תאוצה ואני אשמח שנצא לסיור פעם באחת הערים האלה.

בנושא של מעורבות ילדים זה דווקא מתקשר אלייך, אני אורחת קבועה בפרלמנט הילדים של חולון שהתארח פה ביום זכויות הילד בשנה שעברה ואני חושבת שהלוואי שירבו כמותו.

אני רוצה לומר שאצלנו מי שמוביל ועושה גם אם אין לו את הכותרת של ראש הוועדה, זה ראש העירייה, מנכ"לית העירייה, הסמנכ"לים של כל---

דיקלה, אנחנו אגב מאוד נשמח שראשי הערים ייקחו על עצמם, במקומות שאין ועדות, להיות ראשי הוועדות, אין לנו בעיה עם זה.

ומועצת התלמידים שלנו ומועצת הנוער פעילה בצורה בלתי רגילה.

יפה מאוד חולון.

אני חושב שזה הצעה טובה, אני חושב, הזכיר החבר מראש העין שיש חסר, בכל אופן באשקלון אני רוצה לרתום את תנועות הנוער, עם מרכז בני עקיבא למשל, שאת הסניפים שלהם ישכירו בשעות אחרי הצהריים כמועדוניות במימון העירייה. אנחנו במקביל פתחנו סדנאות להורים, אני חושב שפה, כחבר כנסת, צריך אולי ליזום חוק שילד שנתפס באיזה שהיא עבירה או משהו, לחייב את ההורים שלו להשתתף בסדנאות האלה משום שלצערנו ההורים לא משתפים פעולה והם לא באים עם כל ההורים לסדנאות האלה.

אני מאוד אשמח אם תהיה מוכן לשלוח לי באמת בעניין הזה איזה שהוא נייר שאני אוכל לבדוק את הרציונל שלו, יכול להיות שכן. תודה רבה, דוקטור קדמן ואני אסכם את הישיבה.

רק כמה הערות מאוד קצרות, קודם כל אני מוכרח לומר שאני מאוד מזדהה עם הדברים שאמר סגן ראש עיריית באר שבע שיש מחסור עצום היום במשאבים כדי לדאוג לדברים הבסיסיים ביותר ובעניין הזה, אני יודע שגם חבר הכנסת רן כהן וגם אחרים נאבקים כל הזמן בסדרי עדיפויות לקויים שמביאים למצבים המאוד קשים שאתה מדבר עליהם. אבל יחד עם זה, אני חושב שרשויות מקומיות עם כל המחסור במשאבים יכולות ליזום פעולות, חלקם לא עולות כסף, ושמענו פה דוגמאות.

אני רוצה לזרוק לך ולאחרים רעיון שדווקא קלטתי אותו מפעילות בגרמניה ששם דווקא יש כסף אבל עושים דברים נפלאים בנושא של קישור בין קשישים לילדים. אחד הפרויקטים שהקימו שם היה רשת של נאמני מגרשי משחקים. אתם יודעים, מגרשי משחקים, אין עירייה שאין, בונים משהו מאוד יפה, זה מהר מאוד נשחק, הופך להיות הרבה פעמים סיכון גבוהה מאוד לילדים, נדנדה שבורה, מסמרים בולטים, דברים מן הסוג הזה. הרבה פעמים העירייה לא מגיעה בכלל לבדוק מה נעשה במגרשי המשחקים, ילדים נפצעים שם לפעמים פציעות קשות ביותר.

מה עשו בגרמניה, לקחו פנסיונרים שיש להם את הזמן, נתנו להם מדים יפים עם שם יפה, נאמן מגרש משחקים, כל פנסיונר יש לו גן אחד, הוא לא צריך להתרוצץ, הוא שם בא, מבקר מספר פעמים בשבוע, יש לו דרך לרשום אם יש ליקוי הוא מייד מאתר אותו ומודיע לעירייה. לא צריך בשביל זה תקציבים גדולים, אפשר לעשות דבר כזה בכל רשות מקומית בישראל, להוריד את מספר הילדים שנפגעים. אני נתתי את זה רק, קצת התפלאתי, אמרתי את זה לרן כהן, שרוצים שהכול יגיע מלמעלה, מהממשלה, מהכנסת, הרי אין לאף אחד מונופול על חשיבה יצירתית, יושבים אנשים טובים ברשויות המקומיות, כמו הרעיון הזה, אפשר לעשות אין ספור רעיונות, לא כולם עולים כסף, אפשר ליזום את זה, הרשויות המקומיות יכולות להיות פעילות בהרבה מאוד תחומים.

הוזכר פה נושא הבטיחות מה שמרתיח אותי כל פעם מחדש, איך הורים מסיעים ילדים לא חגורים ברכב, לא צריך שהממשלה תבוא לכל ישוב כדי להקפיד שילד ייסע חגור ברכב אפשר לעשות מבצעים, יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות. אני רק רוצה דבר אחד לבסוף להגיד שכן אולי הוועדה צריכה להכריח את משרדי הממשלה. דובר פה בצדק הרבה מאוד על בסיס של מידע ונתונים ומאגרי מידע. היום בחלק גדול ממשרדי הממשלה, כולל הלמ"ס, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כשנאספים נתונים הם לא מפולחים לפי ישובים. ואז הבעיה היא שבישובים, יש לך של האזור, של המחוז, של שטח גיאוגרפי מאוד גדול והישוב עצמו לא יכול לקבל את הנתונים ששייכים לעיר שלו, כולל אגב, מה שראינו פה, לא במקרה יש מעט ישובים שנזכרים, במוסד לביטוח לאומי מספר הילדים מתחת לקו העוני, הביטוח לאומי מפרסם רשימה מאוד מוגבלת של ישובים ששם הוא נותן את הנתונים, אין שום סיבה בעולם שלא יהיה פילוח לפי ישובים שזה כלי עבודה לרשויות מקומיות ויכול להיות שצריך להכריח את משרדי הממשלה, את הלמ"ס ואת הביטוח הלאומי כשהם נותנים נתונים, שיפלחו אותם לפי ישובים, זה כלי עבודה חשוב מעין כמוהו לכל האנשים המצוינים שיושבים פה כדי שהם יוכלו לראות מה המצב, איך לפעול.

בראש העין דווקא יש עיגון של משאבים בנושא של הסכמות בני נוער, כמו שדיברה קודם נורית, אמנה חברתית שהצורך במניעת ונדליזם שזה באמת רעה חולה בהרבה מקומות.

תודה רבה. רבותיי, אני רוצה לסכם בכמה תשובות וגם כמה אתגרים. אני כבר אומר באופן חד משמעי, הכותרת של מה שאנחנו רוצים לעשות, אנחנו רוצים להפוך את כל הישובים שלנו לטובים יותר בעבור הילדים, זאת הסיסמה, רוצים לדאוג שכל ילד בישראל יזכה מהישוב שלו למיטב היכולת להתפתח באופן הבריא ביותר, המוכשר ביותר ולפתח את חייו, זה מה שאנחנו רוצים.

עכשיו, אני כבר אומר, אנחנו באמת נעבוד ביחד עם המועצה לשלום הילד לגבש קריטריונים ככל האפשר בהירים ומדידים ונצא ברעיון הזה של עיר ידידותית לילדים שלא העיר תכתיר את עצמה אלא אנחנו נכתיר את העיר על פי המימדים שבו הדבר הזה יעשה, ועיר שתהיה טובה לילדים תקבל את הכותרת הזאת, עיר שתהיה רעה לילדים לא תקבל. אני כבר אומר את זה, אולי גם תקבל מכתב נזיפה אם היא תהיה רעה באופן מובהק, אני אומר את זה באופן ברור.

עכשיו אני רוצה לומר את הדבר הבא, אלף, עלה פה רעיון שאנחנו נציע נושא שנתי או נושא חצי שנתי ביוזמה של הוועדה. אתם יודעים מה, אני אומר את זה ברצינות, אם אנחנו נראה לנכון לעשות את זה, נעשה את זה, אבל אני בהחלט מציע לקבל את העמדה של דוקטור קדמן, רבותי, אל תסתכלו עלינו, תסתכלו על הילדים שאצלכם ותראו מה הם צריכים. הרעיון לא בא מהראש, הרעיון בא מזה שרואים מה הילדים שלכם קוראי טעם ברחוב, בבית, בשכונה, בסביבה, בבית הספר, במרפאה, תראו את זה משם ומשם שיעלו הרעיונות. אנחנו נשתדל להפיץ את זה בניכם, למרות שתראו, אנחנו לא דואר, אנחנו ועדה של הכנסת זה הכול, אפילו לא ועדה סטטוטורית ממש. אנחנו עושם את זה ונעשה את זה הכי טוב.

עכשיו, דבר אחרון, אני כן אפנה, אני אקבל את האתגר של דוקטור קדמן, אני אפנה לראש הלמ"ס והביטוח הלאומי בבקשה לפלח את הנתונים שברשותם לישובים כדי שיוכלו להעביר את זה אליכם ואתם תוכלו לקבל, לפחות כל מה שנוגע לילדים. אני בטוח שאם הוועדה תעבוד עם מפקד המשטרה המקומית אתם תקבלו את כל שיתוף הפעולה, אני לא פגשתי עוד אף פעם את המשטרה לא מוכנה לשתף פעולה כדי למנוע את האסונות האלה, בוודאי כדי לפתור את הבעיות כאשר הם מתגלות. תעבדו ישירות עם מפקדי המשטרה במקומות, זה לא בעיה של נתונים, כי הנתונים האלה הרבה מאוד פעמים בעייתיים, אבל בשיתוף פעולה נכון, האמן לי אפשר לעשות את זה.

עכשיו אני רוצה כמה נקודות שעלו פה בדיון. שלום אומר, לא לשכוח את חובות הילד, זה נכון. אבל חובות הילד הם ברמה שבינו לבין הוריו, ברמה שבינו לבין המורה, ברמה שבינו לבין תנועת הנוער שבה הוא עובד, אנחנו באים להילחם על זכויות הילדים. זה התפקיד שלנו, חובות ילד, בבקשה תיקחו אותם בכל רמה של שיתוף הפעולה שבה הוא נמצא במסגרת שבה הוא נמצא, זה בסדר גמור.

על חובות הדיווח אני עניתי ואנחנו נעשה את זה ודוקטור רינה ארז, אני מתכוון לעשות דבר כזה, בגלל זה התלחשתי פה עם דוקטור קדמן ועם ענת, אנחנו נשתדל להכין איזה שהוא מודל למיפוי מידע שדרוש לכם על הילדים בישובים וננסה לראות באיזה אופן, אם נורית תואיל להעביר לנו את המודל וגם מוטי וינטר וגם משרד החינוך, תעבירו אלינו את המודלים. ננסה לעצב איזה שהוא מודל מיטבי כדי שתוכלו להשתמש בו בישובים שלכם כדי שיהיה לכם מידע.

שוש שאלה אותי איך אפשר לגייס את ההורים, תאמינו לי זאת אחת הבעיות הכי קשות שאני מתקשה בהם. המון פעמים אנחנו דנים בדיונים האלה, תראו את הרשימות ואיזה דברים דנו פה, מגיעים למסקנה שצריך לגייס את ההורים. ואז יש איזה פנייה שלי או של הוועדה, לא משנה, אל ההורים להתגייס וזה המון פעמים בעייתי כי איך מגיעים להורים, אז אולי, אני לא יודע, דוקטור קדמן, אולי אפשר לשבת עם ועד ההורים הארצי, אני מוכן לעשות את זה עם גורמי ועדי הורים עירוניים ולשבת איתם ולברר באיזה אופן אפשר לגייס את ההורים לטובת המטלות האלה. אני מבטיח לכם שאנחנו נשתדל לבחון את העניין הזה, באיזה אופן אפשר להגיע להורים כדי לגייס אותם יותר, דרך משרד החינוך אולי, בבקשה, אני אשמח מאוד לעשות את זה.

אני חושב שפחות או יותר כיסיתי את כל הבעיות שעלו. יחידות נוער בעיריות לדעתי צריכים לעבוד בשיתוף פעולה כאשר מה שאני מצפה זה שהוועדה העירונית שהוקמה בתוקף החוק היא תהיה מסגרת הגג שתפעיל את כל הגורמים שנוגעים לנוער ולילדים בישוב. זה בעצם צריך להיות המטריה לכל הפעילות הזאת, נדמה לי שזה דיי חשוב.

אני חוזר דווקא לתביעה שהעלה יצחק מרציאנו בתחילת הדיון, רבותי, אנחנו רוצים להיות הקול שלכם ברמה הלאומית, במקום שבו יש גזירות כלכליות שגוזרות משאבים שמונעים מהילדים את הסיכוי לחיות חיים ראויים, תשימו את זה אצלנו, תנו את זה לנו, שנוכל להיות אלה שילחמו למען העניין הזה, כי אני יודע שבבית הזה נקבע תקציב המדינה, בבית הזה מחליטים איזה גזרות, איזה חוקים מבוטלים ואיזה חוקים מתבצעים, אנא שימו אותנו במידע שלכם כדי שנוכל להילחם ולבצע את התפקיד שלנו בעניין.

אני רוצה מאוד להודות למועצה לשלום הילד, לדוקטור קדמן, לענת אופיר, אני רוצה מאוד להודות לאנשי משרדי הממשלה, אתם רואים אותם לפניכם, הם מוכנים לעזור, משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה, החינוך, משטרת ישראל, רבותי כולנו עומדים לרשותכם כדי שנוכל לעבוד. עולה לי איזה רעיון לעשות מפגש כזה פעם בחצי שנה, כי הרי גם נצטרך לחלץ את אלה שיבחרו בינתיים וגם לקיים את הדיאלוג הזה. נדמה לי שזה יכול להיות דיי חשוב. אני מאוד מודה לכם, מאחל לכם הצלחה בתפקיד, תודה רבה, בהצלחה לכם ובעיקר לילדים שלכם.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00