כנסת פתוחה

מצב העם היהודי בשנת 2005 – דוח של המכון לתכנון העם היהודי

15
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
11.7.2005
_


הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 252
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ד' בתמוז התשס"ה (11 ביולי 2005), שעה 09:30

מצב העם היהודי בשנת 2005 – דוח של המכון לתכנון העם היהודי. בהשתתפות השגריר דניס רוס, יו"ר דירקטוריון המכון

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר
ויקטור בריילובסקי
מרינה סולודקין

השגריר דניס רוס -יו"ר דירקטוריון המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
פרופסור יחזקאל דרור - נשיא המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
אבינעם בר יוסף - מנכ"ל המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
סרגיו דלה-פרגולה - מכון ליהדות בת זממנו באוניברסיטה העברית
שלום ולד - עמית בכיר - המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
ג'וש קופול - מתמחה - המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
צביקה ארן - עמית - המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
אריה בנימין שניידר - מתמחה - המכון לתכנון מדיניות העם היהודי
דב אייזן - מזכירות פדגוגית - משרד החינוך, התרבות והספורט
גדעון סילבסטר - יועץ סגן השר לענייני תפוצות -
משרד לענייני חברה ותפוצות
לאוניד גרינברג - נתיב - משרד ראש הממשלה
נורמה גורביץ -לשכה מרכזית לסטטיסטיקה
ליאוניד פרייסמן - עורך מדעי של אנציקלופדיה
סידני שפירא - סגן ו"ר מועצת ארגוני עולים
יצחק הילדסהיימר - עיתונאי - "מקור ראשון"
לואיזה וליצקי – קרן נד"ב בראשות נבזלין

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ




מצב העם היהודי בשנת 2005 – דוח של המכון לתכנון העם היהודי.
בהשתתפות השגריר דניס רוס, יו"ר דירקטוריון המכון

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות והיום ואנחנו פועלים פה כוועדת תפוצות. הוועדה הזאת היא הרבה לאחרונה לדון בנושאים שנוגעים לקהילות היהודיות בחוץ-לארץ.

זה לא המפגש הראשון שלנו, אנחנו גם שנה שעברה הקדשנו ישיבה לנושא הזה, כאשר המכון לתכנון מדיניות העם היהודי מביא בפני הגורמים הרלוונטיים, הממשלה והכנסת, את ההערכה השנתית שלו.

בשנה שעברה המכון ריכז את כל הפעילות שלו ואת הסקירה שלו סביב נושא העם היהודי בין שגשוג לשקיעה. הדוח של השנה, של שנת 2005, היה צריך להיות מוצג, אם אינני טועה, אתמול בפני הממשלה ועד כמה ששמעתי באמצעי התקשורת, מסירת הדוח הזו נדחתה בשבוע.

הדוח הזה השנה מדבר על יחסי הגומלין עם העולם המשתנה במהירות. והדבר כמובן שואל איזה תגובות הדבר הזה מחייב.

אנחנו שמחים לארח שוב פעם את ראשי המכון, בראשותו של השגריר דניס רוס. דניס, ברוכים הבאים, באמריקה יש עכשיו סופה בשם "דניס" ואני מקווה שאלינו אתה מביא סופה, אבל סופה מסוג אחר.

אנחנו נשמע את הסקירה הזאת, נדון בממצאים. אנחנו ננסה לבדוק אם משנה שעברה עד השנה הופקו איזה לקחים, הוסקו איזה שהן מסקנות. אנחנו היינו שותפים שנה שעברה, בהחלט התקבלו על דעת כולנו המסקנות של שנה שעברה.

והמסקנות של שנה שעברה עמדו על כך שלממשלת ישראל יש אחריות וחייבת להיות יותר אחריות בתהליך קבלת ההחלטות שלה לגבי ההשלכות של אותן ההחלטות על גורלו של העם היהודי.

מה שקרה בינתיים ואני גם מצטטת קצת מתוך הדוח, שבשנה החולפת מדינת ישראל, ממשלת ישראל, התאימה את עצמה ואת מדיניותה למציאות המשתנה. דהיינו עשתה התאמות אסטרטגיות אחרי מותו של ערפאת, בחירתו של אבו-מאזן, התחלה של רגיעה, היו ההצלחות במלחמה בטרור, מעמדה הבינלאומי של ישראל בסך-הכל השתפר.

אך במה שנוגע לעם היהודי כששתי בעיות מרכזיות עומדות בפנינו, ההתבוללות וההתמעטות של השורות, שני הדברים האלה למיטב הבנתנו, לא זכו לטיפול שלו הם היו צריכים לזכות. אנחנו ערכנו דיונים, אבל דיונים מובילים אולי למסקנות אינטלקטואליות.

אני גם רוצה בהזדמנות הזו לציין את היוזמה הברוכה של נשיא מדינת ישראל בהתכנסות שהיתה אצלו, שבהחלט ממנה אנחנו מתחילים לראות איזה שהיא התחלה של התארגנות בינלאומית, הייתי אומר, של העם היהודי כדי להתמודד עם הבעיות האלה.

אנחנו נשמע את הסקירות וראשון הדוברים יהיה השגריר דניס רוס. השגריר

דניס רוס ידבר בשפה האנגלית ואנחנו נדאג לתרגומו. גם בגלל העובדה שבכנסת אנחנו כמובן מדברים בדרך-כלל רק עברית, אבל גם בשביל הציבור בבית. ולאחר מכן נקבל סקירות מפרופסור יחזקאל דרור, מפרופסור דלה-פרגולה.

יכול להיות שנראה איזה שהיא מצגת. כל זה כרגע בטיפול ונקיים דיון וננסה להגיע למסקנות. אני רוצה להגיד לכולם שאנחנו חייבים לגמור פה את הדיון עד השעה 10:50.

דניס בבקשה.

(מדבר באנגלית – דבריו מתורגמים לעברית ע"י פרופ' דלה פרגולה).

בשנה שעברה הצגנו סקירה כללית ואת היסודות כבסיס לחשיבה יותר עמוקה. היינו צריכים ליצור איזשהו בסיס לתובנה של מגמות יותר ספציפיות גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך וגם באזורים השונים ולהבין את המסגרת של הבעיות העיקריות העומדות מול העם היהודי.

השנה אנחנו מפתחים ובודקים בעיקר את המגמות של השנה האחרונה ולכן מתמודדים עם תמורות שהיו בישראל ובשאר העולם היהודי. השנה הנקודה הראשונה לציון תכנית ההינתקות מעזה ומצפון השומרון ישנם ההיבטים הכלליים, אבל מעניין אותנו בעיקר ההשלכות לעם היהודי. מה העם היהודי בתפוצות יכול לעשות בנושא מהן התגובות וגם מה יכולה להיות ההשתתפות קודם כל בהפצת מסר של אחדות ושל אי אלימות בתוך ישראל וגם התפקיד בשיקום שיצטרך לבוא אחר-כך ואתגרים חדשים לרבות בגליל ובנגב. נושא מרכזי הוא כמובן דמוגרפיה שעליה עוד נשמע היום, אבל צריך להבין את הקשר הקריטי בין דמוגרפיה וזהות יהודית.

במיוחד נדגיש את החשיבות של החינוך היהודי, בעיקר החינוך היהודי המלא, והחשיבות שליצור בסיס רחב ועמוק של ידע יהודי, זה דורש השקעות רבות יותר לתשתית של החינוך היהודי.

בשאלת הזהות היהודית שנשחקת במידה מסוימת בתפוצות, אנחנו מדגישים בדוח במיוחד את ההיבט של קירוב, זה התרגום שנתנו למושג של out rich של יציאה אל בעיקר המשפחות שעומדות בשוליים, הזוגות המעורבים מתוך מגמה שלפחות ילדיהם יגדלו במסגרת יהודית.

בנושא שהדגשנו קודם חייבים לפתח תכניות גם לצד היהודי וגם על הצד הלא יהודי של המשפחות הנוגעות בדבר. לגבי השאלה הדמוגרפית בישראל שגם כמובן חשובה מאוד, בין היתר אחת ההמלצות נוגעת לשאלה של משפחות בנות שניים עד שלושה ילדים, במטרה למצוא דרכים לעודד אותן או לאפשר להן, כפי שעוד נשמע, להגיע לילד אחד או שניים נוספים.

יחסי ישראל והתפוצות הם חלק חשוב במה שאנחנו עושים בדוח שלנו. במגמה לחזק את הקשר בין ישראל והתפוצות וההמשכיות של הדורות, חייבים באמת לבדוק מה קורה כאשר דור מחליף דור ותפיסותיו שונות.

במעבר הדורות, הדור החדש שלא מושפע על-ידי אותם האירועים המכוננים שהשפיעו על הדור הקודם, השואה, עצמאות מדינת ישראל, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור. אם כן הצעירים הם רחוקים ולא מודעים והאתגר הוא איך למצוא דרכים בכל זאת לשלב אותם וליצור את המשמעות של השייכות למרות חוסר ההתנסות הישירה.

הצעה אחת לכיוון זה היא לשלב מנהיגות צעירה וצעירים בתוך המסגרת של הארגונים היהודיים. והצעה ספציפית מדבר על מכסה של 35 אחוז של מנהיגות צעירה מתחת לגיל 35 במסגרות המובילות של הארגונים היהודיים.

הצעה אחרת שמופיעה בדוח הקודם אבל פותחה במיוחד במפגש שהיה בבית הנשיא לפני כמה שבועות, הוא ליצור פורום עולמי של מנהיגות יהודית שמצד אחד תוכל לפתח ביחד כיוונים לחשיבה. ומצד שני, תעזור למוסדות הישראליים, כאשר הם מקבלים החלטות לקחת בחשבון, בצורה יותר אפקטיבית, הצרכים וההשלכות של החלטות ישראליות על התפוצה.

עוד שלוש הערות. אחת, להכיר שבתמורות השוטפות יש מספר קהילות יהודיות העוברות תמורות משמעותיות במבנה ובמהות שלהן. דוגמאות של הדילמות האלה הן למשל המצב של קהילה קטנטנה כמו יהדות פולין של היום, שבאמת היא שריד קטן של היהדות המפוארת. מצד אחד.

מצד שני, המצב של יהדות צרפת, קהילה גדולה שנמצאת בשנים האחרונות תחת לחץ כבד והשאלה הלא פשוטה היא איך במשאבים הקיימים לחלק אותם בין הצרכים של מקום אחד מול מקום אחר.

צורך מרכזי אחר הוא הצורך ליצור מדיניות רבתי גיאופוליטי יהודי אל מול המשימות האלה. דוגמה של חשיבה גיאופוליטית רחבה, מתייחסת לדוח החדשני שד"ר שלום ולד (שיושב כאן) כתב על הקשר בין ישראל והתרבות היהודית לסין והתרבות הסינית.

מה ניתן לעשות כדי לפתח בצורה שיטתית את קשרי הגומלין. יש כאן פוטנציאל מעניין וחדש מפני שבתרבויות כמו סין אולי גם אחרות במזרח הרחוק, הגישה לתרבויות תנ"כיות היא שונה ואולי נעדרת מספר מגבלות שקיימות במדינות אירופה. ויש התעניינות רבה ופוטנציאל רב של פיתוח.

בנוסף לכך, יש להניח שבמשך הזמן המעורבות של סין כמעצמה הולכת וגדלה במזרח התיכון, תגדל ולכן חשוב מאוד להביט קדימה ולפתח את הקשר בין ישראל והיהדות בסין.

משימה אחרת מרכזית היא כמובן הגישה לעולם האיסלאם, מדובר על מלחמות בין תרבויות, אבל האמת היא שהבעיה העיקרית זה החלק הרדיקאלי והקיצוני של האיסלאם. ולעומתו חייבים למצוא דרכים של שיח עם החלקים המתונים וזאת אחת המשימות שהמכון גם יראה לפניו בעתיד.

הנושא האחרון הוא כל השאלה של המרחב הווירטואלי, כל השאלה של הרשות ושל הלמידה במרחקים וההעדר או הנפילה של מחסומים שהיו קשורים בעבר להבדלים בין קבוצות. וכל זה, שוב, מאפשר פוטנציאל מאוד מאוד מועיל.

זה היה רק הפתיח, עכשיו המנה העיקרית.

תודה רבה לדניס רוס. היריעה מאוד רחבה וכמה נושאים בהחלט עוררו סקרנות, אני מודה שלא חשבנו עליהם. אנחנו נעשה את הדיון כך כרגע. אני אעביר את רשות הדיבור לכמה דקות לסגנית השרה, חברת-הכנסת סולדקין. לאחר מכן פרופסור דלה-פרגולה. ואנחנו לאחר מכן נשמע גם את פרופסור יחזקאל דרור.

תודה רבה ליושבת-ראש של ועדת העליה והקליטה, חברת-הכנסת קולט אביטל. וכרגיל זה מאוד מעניין לשמוע את תוצאות של המחקר ומגמות מבכירי המכון לתכנון מדיניות של העם היהודי.

אני רוצה לומר לכם שבמשרד שלי, משרד הקליטה, אנחנו מקבלים עיתונים מכל המדינות ואנחנו גם רואים וגם צריכים להתמודד הרבה פעמים עם חסרונות בזהות היהודית וגם לפתח לאלה שנשארים כאן במדינת ישראל את הזהות הישראלית.

ואני מברכת את המחקר שאנחנו צריכים כולנו ללמוד. והכיוונים לחשוב על פוליטיקה גיאו-אסטרטגית במושגים של יחסים העם היהודי עם סין וגם עם האיסלאם המתון, אני חושבת שזה מאוד נכון וטוב מאוד שיש גוף כזה בינלאומי.

יש לי קנאה שאין לנו במדינת ישראל דבר כזה.

למה, זה כן במדינת ישראל. זה יושב בירושלים, זה שלנו.

זה יושב בירושלים.

היא כאן דבר חשוב מאוד, הניסיונות להקים ליד ממשלת ישראל מכון לתכנון מדיניות, נכשלו מאז שהתחילו בתקופה אשכול.

נכון מאוד, על זה התכוונתי. ואני מאוד מקווה שהגיע הזמן שאנחנו גם משרד הקליטה וגם המכון לתכנון העם היהודי נשב ביחד. ואני גם חושבת נכון מאוד הדגש שאנחנו לא יכולים מבחינה חד-צדדית לקבל החלטות בנושא של חוק השבות, חוק כניסה, חוק אזרחות, בלי לחשוב ולקחת בחשבון את הדעות עם עמדות של התפוצות.

אגב, לא רק שאני מצדיקה אותך, אבל אני כן חושבת שאנחנו למשל צריך להגיד שהוועדה שיושבת על תכנון החוקה, משתפת בזה מנהיגים של העם היהודי. כי אני חושבת שיש בהחלט חשיבות גם בכינון החוקה בישראל, לקחת בחשבון את הדעות האלה.

בבקשה פרופסור דלה-פרגולה, הפעם בתור דובר ולא בתור מתרגם. ותודה על התרגום.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. רבותיי, אני בכמה מלים אתאר מספר ממצאים אם כי השגריר רוס כבר עשה זאת לפני בצורה מקיפה. אני רוצה להזכיר שבשנה האחרונה המכון לתכנון מדיניות עבד באמת בחריצות.

ואני מזכיר לפני כשנה הצגנו כאן את דוח המנהלים של שנת 2004. אחר-כך הוצאנו לאור את הספר המלא של 2004 ו-2005. ועכשיו אנחנו באים עם דוח המנהלים של 2005. כלומר, יש גם ניתוח שוטף קצר וסינטטי כולל המלצות מדיניות בקצרה. אבל גם חומר רב מפורט למחשבה למי שירצה.

גם אני בעצם רוצה בכמה מלים לתאר מספר תהליכים מרכזיים. רק לציין אבל שהשנה הדוח החדש שנקרא "הערכת המצב השנתי" של העם היהודי מחולק למעשה לשלושה חלקים. חלק אחד, הוא הניתוח השוטף של האירועים, גם ברמה הגלובלית, גם החיצונית וגם הפנים יהודי וגם ברמה האזורית.

שתיים, המלצות מדיניות שחלקן מתייחסות להמלצות של הדוח הקודם, אלה שחשובות שטרם בוצעו וגם חדשות. ושלוש, מספר ניתוחי עומק על מספר תהליכים ותופעות שחשבנו שהם חשובים במיוחד. אמנם כאן לא אומר שאלה כל הנקודות, אבל מספר נקודות ראויות לציון. והשגריר רוס התייחס לחלק מהן.

אפשר אולי, שוב, בעיקר לחלק השוטף לפחות כדי להתחיל את הדיון, להדגים בדברים הבאים. השאלות הקשות יותר של ביטחון פיזי, עדיין לא באו על פתרונן. אמנם אין ספק שמבחינה ישראלית בלי להיכנס כאן לפרטים, ההתפתחויות בחזית המזרחית בעיראק הקלו על מצבנו. אבל אנחנו רואים שהדבר עדיין לא בא על פתרון גמור.

התופעה שהיתה בלונדון השבוע, גם מצביעה לא רק על מהות התופעה, אלא על סיכון מסוים שגורמים מסוימים בכל זאת ינסו כדי להקל על הלחץ על הגורמים האמיתיים למצוא איזשהו קשר ולו עקיף ולו שרירותי ביותר גם למצבנו. כלומר, למצוא דרך להסיט את תשומת הלב לכיוונינו, ואנחנו חייבים להיות מודעים לכך.

אני חושב שהגישה הנכונה היא לא להבליט את הדבר הזה יותר מדי. אבל להיות מודעים מבחינת תגובותינו שאפקט כזה יכול להיות. השאלה הנוספת שאנחנו יכולים לשאול, מה זה יכול לעשות לגבי הזהות היהודית ואם לא יהיה פתרון והפתרון הוא לא קל והוא לא לטווח המיידי לשאלה של הטרור. ייתכן מאוד שחלק של הציבור היהודי ירצה להוריד פרופיל עד כדי כך להיעלם ולנסות פשוט להתנתק מן השאלה הזאת.

ואולי חלק אחר של הציבור ירצה להגיב בצורות בלתי רציונאליות, יותר מיסטיות מאשר סומכות על הארגונים ועל המוסדות כגון מדינת ישראל, כגון הארגונים היהודיים המטפלים באינטרסים יהודים.

אם כן השאלה שכרגע אני רק מעלה אותה היא השלכות גם על המערכת הכללית, אבל גם על איזה שהן היבטים פנים זהות שאנחנו נצטרך לחשוב עליהן לעומק.

נקודה שניה. בצרפת ובהולנד הצביעו נגד הקונסטיטוציה האירופית. אמנם קראתי שעכשיו לוקסמבורג החשובה הצביעה בעד וזה חשוב. אם כי יש יותר יהודים באירופה של האיחוד מאשר סך-הכל תושבי לוקסמבורג. אבל זה חשוב, זה אומר שאולי הדבר הזה לא הגיע ממש לסופו.

אבל שוב נשאלת השאלה, מבחינת הניתוח שלנו, מה יכולות ההשלכות של תהליך איחוד האירופי שבלי ספק נעצר במידת מה. ואז אפשר לבוא כאן עם שתי הדעות. את שתי הדעות אנחנו משקפים בדוח החדש.

דעה אחת אומרת שבסך-הכל לאינטרס היהודי-הישראלי מה שקרה הוא לא לגמרי שלילי. מפני שזה מחייב חשיבה מחדש במסגרת הפוליטית האירופית על כל מיני עניינים, כולל גם הגישה שלהם כלפי ישראל, שלא היתה, להשתמש במילה מאוד מתונה, חיובית כל-כך, היתה התנשאות מסוימת, היה לחץ על ישראל.

התהליך הזה יכול להיות שאולי יקבל איזה שהיא תפנית מסוימת בעקבות שינויים שיצטרכו לבוא במערך האירופי. מן הצד השני, אפשר גם להעלות מבט פנים יהודי לשאלה האם ליהודים טוב שתהיה אירופה מאוחדת, רחבה יותר פלורליסטית או דווקא אירופה של מדינות שכל אחת מתבצעת בתוכה.

קיימת הדעה שדווקא המודל הראשון עדיף גם בפרספקטיבה היסטורית וגם בחשיבה על ההווה. בכל אופן שוב, בישיבה הזאת לא ניתן פתרונות אלא רק נעלה כיוונים לחשיבה, העולים מן השוטף .

נקודה שלישית. האנטישמיות לא תמה. אנחנו השנה נותנים בלוח של אינדיקאטורים חברתיים כמותיים, גם נתונים על מספר התקריות האלימות האנטישמיות שהיו בקהילות היהודיות העיקריות בעולם.

אם כן כרגיל, התופעה הזאת מעוררת דאגה וחייבים לחשוב על אסטרטגיות לטפל בה. במכון לתכנון מדיניות כבר הוצאנו לאור נייר עבודה לכיוון הזה. יחד עם זאת פרופסור דרור כתב מסמך קונספטואלי רחב על ההתמודדות. הוא מעלה זוויות מעניינות, בהחלט אני ממליץ שיראו את המסמך שלו.

אבל צריך גם לומר שהשנה ראינו בהבלטה רבה, התקשורתית, את ציון שחרור מחנות ההשמדה. זה היה טקס מרשים וחשוב. אם כי גם פה ניתן לשאול את השאלה האם זה היה למעשה טקס הסיום של זכר השואה באירופה, או אולי טקס ההתחלה של זכר יותר בשל ויותר עמוק בתודעה של חברת הרוב האירופית.

שוב, סימן שאלה, אפשר לפרש את זה לטוב או בהסתייגות. אבל דבר נוסף שהיה לדעתי משמעותי ומעניין, פתיחת memorial בברלין שלטעמי האישי ובכל זאת אקט מאוד משמעותי אם להתייחס לזה ברצינות. פתיחת "יד ושם" המחודש. אלה הם אירועים בעלי פרופיל גבוה שניתן לנתח אותם דווקא על הצד החיובי של העלאת המודעות של הנושא בדעת הקהל העולמית.

הנושא הרביעי כבר הוזכר ואני כאן רק אציין אותו. השגריר הזכיר את שאלת ההינתקות. ושוב צריך לראות אותה גם על ההיבט של האסטרטגיה החיצונית של מדינת ישראל והאזורית. אין ספק שזה אירוע רב-משמעותית וזה תהליך מרכזי.

לא כאן המקום לנתח אותו במבט המקומי, אבל לשאלה הנוספת של ההשלכות על העם היהודי, על אחדות פירוד, על השיח הפנימי, זו שאלה מאוד משמעותית וחייבים אם כן לנתח אותה על כל היבטיה. ללוות אותה ואם אפשר לנסות להגיע בסופו של דבר לתוצאה של פיוס והבנה.

הנקודה החמישית מתוך שש גם הוזכרה וזו השאלה של אחדות ופיצול של המסגרת היהודית המוסדית. גם מפני שהייתי מעורב אישית, כפי שהיושבת-ראש קולט אביטל יודעת היטב בשאלה של הפיצויים מן הבנקים השוויצריים. אני מוכרח לומר שבצער אישי ראיתי שהמערכות היהודיות לא הצליחו להגיע מאוחדות אל מול שופט אמריקני שמטפל באותה השאלה.

זו אחת מתוך שאלות רבות. לא השאלה היחידה. לדעתי המחזה הזה לא היה הראוי ולכן זה מעורר שאלה עקרונית, האם לא כדאי, אולי תוך כדי ויתורים מסוימים, לגבש אסטרטגיה משותפת אל מול השאלות האלו. ממשלת ישראל השנה, אנחנו מציינים זאת במסמך לראשונה פרסמה מסמך מקיף על שאלת יחסי רכוש במזרח אירופה. זאת שאלה מאוד גדולה שעוד עומדת לפנינו ושיצטרכו שוב לטפל בה. אם יגיעו מפוררים ומפורדים מול שאלה כזאת, זה לא יהיה טוב. ולכן דרושה באמת איזה שהיא חשיבה.

הם מתייחסים בעניין הזה גם לתפקידה של ישראל שבעצם בכמה פרקים די ויתרה על התפקיד בכל המערכה.

זאת אחת השאלות שחייבים בהחלט להתייחס אליה. כפי שהוזכר, יוזמות כגון היוזמה של נשיא המדינה הן ברוכות בכיוון הזה. מפני שהן יוצרות תשתית שצריכים לעבוד וליצור הבנה, ואם אפשר פעולה משותפת.

לבסוף, אי אפשר שלא לומר מילה אחת על דמוגרפיה מפני שזה באמת השטח החזק שלי. העם היהודי ממשיך בגידול אפס, אבל החברה הישראלית ממשיכה לגדול ובעיקר כתוצאה של המשאבים הפנימיים, הריבוי הטבעי. מאזן העלייה השנה היה חלש יותר מאשר בשנה קודמת והיו פחות עולים מאשר 2003.

אם כי צריך לומר שמספר התיירים גדל ב-43 אחוזים וזה בכל זאת סממן חיובי מצד אחד על הנורמליזציה המסוימת של אזורנו. שתיים, על ההשלכות הכלכליות החיוביות שלה תיירות. שלוש, תיירות במידה מסוימת היא גם סממן ראשוני של עלייה.

ייאמר שבין אותו, כמעט מליון וחצי תיירים שבאו, היו כ-125 אלף תיירים יהודים מצרפת. זה מספר עצום יחסית לגודל האוכלוסייה היהודית וזה מבשר אולי על איזה שהן הכנות, אולי לא מחייבות מדי, אבל לכיוון של חשיבה אולי לקשר יותר קבוע.

אם כן, ההתבוללות ממשיכה וההזדקנות. אבל לסיום דבר שבהחלט מעורר עניין רב. נעשה מחקר על עמדות של הציבור הישראלי היהודי כלפי משפחה וילדים. על זה אנחנו מתחילים לדווח כאן ומצאנו נכונות מאוד חיובית לגבי משפחה ולגבי מספר רצוי של ילדים.

למעשה אנשים בחברה הישראלית רוצים יותר ילדים ממה שיש להם. והמספר הוא לא לגמרי נמוך, אם אנחנו נסתכל פנימה לחברה היהודית. וזה אומר שאולי צריך פה לשנות את הלקסיקון, לא לדבר יותר על עידוד ילודה, אלא על הורדת חסמים המונעים את הילודה שכן תבוא אם רק יאפשרו זאת.

יש כאן השלכות מאוד מאוד חשובות בתכנון הכלכלי והחברתי של המדינה. אבל זה דווקא אני מסיים את סקירתי במסר חיובי של פוטנציאל שיכול לשפר את המאזן הדמוגרפי. תודה, היושבת-ראש.

תודה פרופסור דלה-פרגולה. אני רוצה אולי רק לפתוח סוגריים בנושא של האנטישמיות ולדווח גם לחברים בוועדה וגם לראשי המכון שבשבוע שעבר היה כנס של הארגון לביטחון ושיתוף אירופה.

הכנס התקיים הפעם בוושינגטון והארגון הזה שמאגד בתוכו 55 פרלמנטרים, מזרח ומערב, פלוס ארצות-הברית וקנדה, מטפל כבר שלוש שנים, היוזמה צמחה מתוך הפרלמנט שתי משלחות בעצם התחילו בטיפול בנושא של האנטישמיות בצורה רצינית. המשלחת הגרמנית והמשלחת האמריקנית. ואחרי שלוש שנים של כינוסים בכל מיני רמות, כולל כינוס בקורדובה. קיבלה האסיפה פה אחד בשם 55 פרלמנטים כמה החלטות אופרטיביות.

שאחת מהן דורשת מכל מדינה, מכל פרלמנט, מכל ממשלה, למנות מין נציב תלונות. כך שגם הממשלות וגם הפרלמנטים יוכלו לעסוק ב- monitoring . הדבר השני מחייב את כל הפרלמנטים להביא לאסיפה השנתית של הארגון לביטחון אירופה סקירה כוללת של כל התקריות.

האנטישמיות, זאת אומרת, שכל מדינה וכל פרלמנט צריך לעשות מעקב. דבר שלישי, שכל פרלמנט יקיים אחת לשנה לפחות, דיון ברמה של מליאה בנושא האנטישמיות. ודבר רביעי, ההחלטה הזאת מעודדת פרלמנטים או בעיקר פרלמנטרים לנקוט יוזמה במקומות שהדבר לא נעשה ולחוקק חוקים רלוונטיים.

ישנם חוקים בכמה קטגוריות. יש חוקים שמדברים ספציפית על האנטישמיות וזה במדינות כמו צרפת, במדינות כמו בלגיה, במדינות כמו מקסיקו, ספרד. יש חוקים שמדברים על גזענות ויש חוקים שמדברים על הכחשת השואה. והכוונה היא שברוב הפרלמנטים תהיה חקיקה רלוונטית שמבליטה ומפרידה את האנטישמיות מיתר צורות הגזענות.

ואחרון אחרון חביב, וזה ודאי יעניין גם את חבריי לוועדה, עוד לא הספקתי להגיד את זה לאף אחד, אנחנו נקיים כאן בארץ, כנראה בחודש דצמבר, מין מיני כנס של כל המומחים שעוסקים בזה בארגון לביטחון אירופה, כדי לפתח איזה שהיא אסטרטגיה משותפת וכדי לפתח את קווי הפעולה בכל הפרלמנטים. וודאי נרצה לשתף אתכם גם בתכנון וגם בשיתוף בתוך הכנס עצמו.

תודה רבה ואני אעביר את רשות הדיבור לפרופסור בריילובסקי.

תודה רבה. גברתי יושבת-הראש, אדוני השגריר, חברי הכנסת ואורחים נכבדים. אני רוצה לומר שמבחינה של דמוגרפיה יש מה לעשות, אפילו פה בתוך מדינת ישראל.

אנחנו עד עכשיו לא יכולים להכיר שפוטנציאל חשוב ביותר של עלייה, זה משפחות מעורבות. ואם אנחנו רוצים לעשות איזה שהם צעדים חיוביים בכיוון הזה, אנחנו צריכים קצת להקל על החיים למשפחות מעורבות בתוך מדינת ישראל.

אנחנו יודעים את הבעיות האלה. זה בעיות של דברים שהם לא יכולים להגיע לפה לישראל, דברים שהם לא במסגרת חוק השבות. זה בעיות של ילדים, דור רביעי וילדים מנישואין קודמים.

כל הבעיות האלה הן מאוד כואבות לאנשים האלה ואם אנחנו רוצים לעודד עלייה של משפחות מעורבות ואני רוצה פשוט להזכיר שברוסיה למשל עכשיו, יש משהו כמו חצי מיליון זכאי חוק השבות ו-70 אחוז מביניהם זה משפחות מעורבות. אותה סיטואציה באמריקה, שם 50 אחז; באירופה גם כן אחוז מאוד גבוה של משפחות מעורבות.


ואם אנחנו רוצים לתת מסר להן שאנחנו מחכים להן, אנחנו רוצים אותן, אנחנו צריכים לעשות משהו בבעיות שאני דיברתי עליהן. חוץ מזה, אני חושב שהבעיה הדמוגרפית זה לא בעיה רק ישראלית. למשל בזמן האחרון אנחנו ראינו איזה שהן יוזמות חשובות בקפריסין.

בקפריסין גם כן יש בעיות דמוגרפיות, אני עוד לא מבין עד הסוף מה זה יוזמה של מזכ"ל האו"ם, קופי ענאן. ואיזה יוזמה יש לשמור איזון דמוגראפי שם בקפריסין. אבל אני שמעתי מפרופסור אמנון רובינשטיין שיש שמה משהו שאולי אנחנו צריכים לחשוב בכיוון הזה גם כן.

אני גם כן רוצה לראות אירופה ליברלית, דמוקרטית ופתוחה כלפי ישראל. אבל אנחנו גם כן צריכים לקחת בחשבון שאולי בעוד 30 שנה כמעט רבע מהאוכלוסייה של אירופה יהיו מוסלמים. וזה גם כן יהיה שינוי מאוד גדול ביחסים בין ישראל ואירופה. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקשת להעביר את רשות הדיבור לפרופסור יחזקאל דרור וזאת הזדמנות לברך אותו בשם הוועדה, באיחור, אבל זאת ההזדמנות הפומבית הראשונה לברך אותך על פרס ישראל.

תודה רבה גברתי היושבת-ראש. בקיצור נמרץ ובצורה הבאה לתרום לדיון, שכן אנחנו מעוניינים ללמוד מדברי המשתתפים. אני אציג ארבע פרדוקסים או דילמות או סתירות דיאלקטיות ונובעות מהדוח.

אחד, הבעיה הקשה ביותר. העם היהודי רוצה המשכיות. הוא בנוי על המשכיות. יחד עם זאת, העולם משתנה והדורות משתנים. ההתאמה מצד אחד לעולם המשתנה במהירות כמעט טוטאלית.

ומצד שני, להבטיח המשכיות היסוד של המשכיות העם היהודי הבא כפי שאמר השגריר, לנקודת שיא בדורות הקרובים של דורות במדינת ישראל וקיום תפוצה בארצות-הברית, הם דבר מובן מאליו והשואה אירוע היום, אך בעבר.

כי כאן הצורך בשילוב בהמשכיות יחד עם חדשנות היא הדילמה הגדולה ביותר, עם השלכות מרחיקות לכת, למשל, לחינוך. מדברים על חינוך בצדק, אבל יותר ואותו דבר לא יעבוד. הבעיה איננה כמותית אלא איכותית.

כיצד ליצור תכני חינוך המשלבים המשכיות ביהדות עם חיים של "דור המסך" שחי בצורה שונה. זה בולט בתפוצות וגם בישראל.

דילמה שנייה הכרוכה בכך. זה מסתמך על עבודה נוספת של דוקטורט שתהיה פרסום מרכזי של המכון. העם היהודי זוכה לתהודה בינלאומית, לתרומה שבחזקת תיקון עולם, לעוצמה רבה הודות לריבוי היהודים בתחומי מדע וטכנולוגיה. העם היהודי הוא ייחודי בעצימות הידע במדע וטכנולוגיה בהשוואה למספר היהודים. והתבטא החל מפרסי נובל ואני לא אכנס לכל הסטטיסטיקות.

יחד זאת, עתיד זה לא מובטח. יש סימנים לירידה ברמת המדע וטכנולוגיה במדינת ישראל. יש סימנים שיותר צעירים יהודים הולכים למינהל עסקים וראיית חשבונות, עם כל הכבוד, ופחות למדע וטכנולוגיה. זה באותו זמן שמספר הסטודנטים המצטיינים מאסיה באוניברסיטאות ארצות-הברית הולך וגדל.

מכאן השאלה כיצד להבטיח עצימות ידע רבה ביותר במדינת ישראל ובעם היהודי בכללותו. יחד עם זאת, וכאן הסתירה, בעת ובעונה אחת גם עצימות מדע וטכנולוגיה, גם הכרה לדבקות בעם היהודי. זאת באמת הכרעה, זה דור צעיר. יש כאן איזה מלכוד שאין אנחנו מתמודדים אתו.

שלוש, בהמשך למה שנאמר, עניין סוג חדש של מלחמה בעם היהודי בצורת טרור גלובלי. עוד כמעט לא התחיל, נקווה שלא יהיה, אך תתארו לעצמם שמאמץ יותר רב של רשתות הטרור הבינלאומי יתמקדו ביעדים יהודים בתפוצות ובישראל. תהיה בעיה חמורה ביותר מכל הבחינות.

למשל, לא נדבר על מספר נפגעים, נדבר על ההיסוס של הורים לשלוח ילדים לבתי-ספר יהודיים, אם הם חושבים שהם יעד לפגיעות. לזה צריך להיערך, אנחנו עובדים על זה, יש גופים שעוסקים בזה. אבל אני לא חושב שאנחנו ערים לגודל הבעיה האפשרית. לשמחתנו, לא מובטחת.

זה שייך בהחלט לכל הבעיה, לדילמה מרכזית שגם כן הוזכרה. אני אצבע אותה בצורה קצת אחרת. הגיאו-אסטרטגיה של מדינת ישראל, הגיאו-אסטרטגיה של העם היהודי נמצאת בצרפת. אנחנו תלויים בסיוע המערך בעולם הנוצרי, עתידנו מחייב להגיע לאיזשהו מודל - model solvent עם העולם המוסלמי. לא רק בגלל מקומה של ישראל, כפי שנאמר על-ידי חבר-הכנסת, בגלל העלייה הבטוחה של עוצמת המוסלמים באירופה וגם בארצות-הברית.

לכן השילוב בין תלות למערב ולבין ההכרח להגיע ל- model solvent אני לא מתיימר ליותר מזה עם העולם המוסלמי, היא דילמה מרכזית למדינת ישראל ולעם היהודי.

רביעי ואחרון, היחסים בין התפוצות לישראל. כבר הזכירה היושבת-ראש את יוזמת הנשיא, יש עוד פעולות בנדון. צריך להבין את עומק הבעיה להיות יהודי בתפוצות ולהיות יהודי במדינת ישראל, הן שתי חוויות חיים שונות מאוד. כל העולם הפסיכולוגי של היהודים בישראל שונה מהיהודי בתפוצות.

גם המבנה הכלכלי חברתי של יהודים בארץ שונה רדיקאלית ממבנה החברתי של יהודים בתפוצות. דוגמה פשוטה, עד להקמת מדינת ישראל יהודי ממקום אחד פגש יהודי ממקום אחר, תמיד יהיה להם נושא משותף איך להסתדר כמיעוט עם הגויים.

זה שונה היום, חצי העם היהודי חי במדינה ריבונית, חצי העם היהודי חי כמיעוט. זה מרחקים גדולים, לכן לטווח ארוך בעיות הקשר בין העם היהודי בתפוצות לבין מדינת ישראל הוא דורש בהרבה מעבר לנעשה.

זה סוג פרויקטים משותפים. נוסיף לזה את התקווה לשלום וישראל תפרח כלכלית, אם ישראל תיראה במצב כלכלי טוב ובמצב ביטחוני בטוח, אחד המוטיבים לסייע לישראל ירד. כי למעשה אחד המוטיבים זה לעזור לישראל נוכח חייבים או נוכח עניים.

זה יכול גם למשוך את הצעירים אם ישראל יותר בטוחה.

זה נותן הזדמנות אדירה ובעיה קשה. אין זאת לדוגמה לשינויים רדיקאליים החלים בהם מה שהיה די טוב בעבר לאו דווקא די טוב בעתיד. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבינה שיש לנו כמה דברים או כמה הבהרות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נורמה גורביץ, התרצי אבל בקצרה כדי שנוכל אולי להגיע גם למסקנות.

טוב, אנחנו עדכנו נתונים, אבל מה שפרופסור דלה-פרגולה הוא הסביר לכם, לא הרבה אני יכולה להוסיף. מה שכן זה חשוב לדבר שלפריון של האוכלוסייה היהודית בישראל, הוא באמת בשנים האחרונות נמצא במצב די יציב.

כשאנחנו צריכים לשים לב שהפריון שמדברים על המספר הממוצע של ילדים שצפוי לאישה בחייה, זה קצת מעורב. פרופוסר דלה-פרוגלה, אתה מסכים שהוא מורכב מקבוצות אוכלוסייה שהן מתנהגות בצורה שונה. יש לנו אוכלוסייה חרדית לדוגמה שהיא תעלה ללא ספק את הפריון, את מספר הילדים במשפחה.

אפשר לומר שהמספר מגיע לתשעה ילדים, שמונה ילדים, לא כל-כך את המספר המדויק במשפחה. יש האוכלוסייה, אולי אני אגיד יותר חילונית, שהמספר הוא הרבה יותר נמוך, 2.1, 2.2. זאת אומרת, זה מתקזז.

ועוד קבוצות שגם כן שגרים באזורים מרוכזים כמו באיו"ש, שמספר הילדים גם הוא גבוה. אז בכל זאת חשוב לציין התנהגות האוכלוסייה שהם צברית בלידות ישראל שמצביעות על אחוז שאפילו אני יכולה להגיד שהמגמה האחרונה, יש איזשהו עלייה קלה באשר במספר הילדים.

האוכלוסייה הזאת בכל זאת בתחזיות שלנו, אנחנו רואים שבסך-הכל אחוז הפרופורציה של האוכלוסייה היהודית היא תלך ותרד. ודאי האוכלוסייה הערבית היא תעלה עד 2025 אנחנו צפויים שבתנאים מסוימים היא תגיע גם כן ל2.5- מיליון, הם יהוו כמעט 25 אחוז של האוכלוסייה.

אמנם גם אני על זה רוצה לציין ששיעורי הפריון, זאת אומרת, מה שאנחנו דיברנו על מספר הילדים באוכלוסייה המוסלמית, מסתמנת בתקופה האחרונה גם ירידה. וכשאני מדברת על אוכלוסיות מעורבות, אני רוצה לשים גם כן דגש שבאוכלוסייה המוסלמית היא מורכבת משתי קבוצות עיקריות.

האוכלוסייה שחיה ביישובים המפוזרים בארץ, בגליל, במרכז, בשוליים של מדינת ישראל וגם כן האוכלוסייה הבדואית. אז המספר הגבוה של אוכלוסיית המוסלמית ומספר הילדים הוא גם כן מושפע במידה רבה באוכלוסייה הבדואית. שהמספר שלהם גם כן תשעה ילדים. אז זה המצב בארץ.

תודה רבה. מכאן נעבור לכמה דברים של אבינועם בר-יוסף. ולאחר מכן, השידור הזה הוא עד 10:45, ננסה בזמן הקצר גם להגיע לאיזה שהן מסקנות.

תודה רבה. אני באמת רוצה להיות מאוד קצר. אני רוצה להודות, בעיקר ליושבת-ראש הוועדה, לקולט אביטל וגם לוועדה כולה על שיתוף הפעולה עם המכון. אני רוצה לציין שלא במקרה זה הגוף הראשון בישראל שאנחנו מציגים בפניו את הדוח הזה.

אני רוצה לציין את תרומתם המיוחדת גם של סלומון ולד, לכתיבת הדוח הזה, גם לפרופסור דלה-פרגולה וגם של פרופסור דרור. החשיבות של המכון שלנו וההצלחה שלו תימדד ביכולת להגיע לממשק טוב עם גופי הביצוע.

ואני רוצה לציין שבאמת האכסניה הזאת שמביאה יחד את אנשי משרד הקליטה ומשרד החוץ והסוכנות היהודית והלשכה לסטטיסטיקה, בעצם מביאה את הגופים שאמורים להתייחס להמלצות שלנו.

כמובן שההמלצות לא מחייבות, אבל לפי דעתנו מחויבות התייחסות וזאת תהיה התרומה העיקרית שלנו לעולם העשייה. אני רוצה אולי בכמה מלים להעמיד בפרספקטיבה את הדוח הזה שהוא אמור להיות בסיס לתכנון בגופים השונים, גם בארגונים היהודים בחוץ-לארץ לקראת הכנת התקציב לשנה הבאה.

אני רוצה לדבר במלים אחדות על מספר פרויקטים שהם משלימים, זה היוזמה למדיניות דמוגרפית בראשות פרופסור דלה-פרגולה. שיפור מעמד העם היהודי ומעצמות עולות שאין להן מסורת תנ"כית, שהנייר הראשון כבר הוזכר כאן לגבי סין.

מערכת ניהול המשברים לעם היהודי ופרויקט חדש שאנחנו רק מתחילים עכשיו, נרמז כאן, אסטרטגיה חדשה של העם היהודי מול האיסלאם. אני השארתי את הפרויקט של עתידיים חלופיים לסוף, אנחנו עובדים כעת על פרויקט עתידים חלופיים לשנת 2020 לעם היהודי, שבעצם בוחן תרחישי עתיד מקטסטרופה עד שגשוג תוך בחינת המנועים העיקריים ואיתור נקודות ההתערבות לשינוי כיוון מרע לטוב. אני רוצה לציין כי בהקשר של הפרויקט הזה אנחנו השגנו אולי מטרת צעד של המכון נוספת, זה לגייס את טובי המוחות בעם היהודי. להקדיש לפחות חלק מזמנם לנושא העם היהודי ולעתידו.

היה לנו מפגש של סיור מוחות ליד וושינגטון לפני חודש בהשתתפות באמת אנשים בולטים ביותר. כמו, פרופסור יהודה ריינס, נשיא אוניברסיטת ברנדייס, ופרופסור סמואלס נשיא אוניברסיטת הרווארד. שהם באו כאנשים פרטיים לתת כתף. פרופסור ארווין קוטלר שהוא שר המשפטים של קנדה;

אני חושב שהיה לנו שם את מייקל סטיינהרט, ומצרפת היה הרב סירט וז'ק אטלי לשעבר ראש הצוות של מיטראן. היה לנו סטיוארט אייזנסטט מארצות-הברית. מישראל היה נתן שרנסקי והרב שרלו. פרופוסר חרמונה סורק ופרופסור יהודית בירק; מהמכון היה דניס רוס ופרופסור דרור ופרופסור דלה-פרגולה ואבי גיל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ שמנהל את הפרויקט הזה.

ואני רוצה לומר שהנושאים האלה, סיורי מוחות מהסוג הזה יתקיימו בהמשך עם מנהיגים בעם היהודי תוך כוונה לחבר בסוף את הקבוצות ביחד ולהצליח לייצר מערך חשיבת עומק שעד היום היה חסר בעם היהודי.

אני רוצה אולי לסיים בשלב זה ובאמת לשמוע אתכם, בתקווה שבהמשך שיתוף הפעולה ילך ויתהדק, אנחנו זקוקים גם להערות שלכם וגם אחר-כך להתייעצות איך מעבירים את הנושאים האלה מחשיבה לביצוע. תודה רבה.

תודה רבה.

סליחה, יש שאלה. לא היו נציגים של רוסיה ואוקריאנה זה בסדר? ומצרפת היה?

שאלה בלתי צפויה.

הדברים האלה מאוד מורכבים. המפגשים האלה מאוד מורכבים ולגבי הנושא התייעצנו עם מר שרנסקי, אבל זה נושאים שהם בארצות-הברית.

שרנסקי זה ישראל.

כיוון שאנחנו מתקרבים לסוף הדיון, אני מבקשת להגיד כמה דברים והראשון הוא אולי לבקש בתור אתגר שהמכון יחשוב גם על שאלות מורכבות מהסוג של בקשתם לעלייתם בארץ או בקשתן של כל מיני קבוצות שרואות את עצמן ממוצא ומגזע יהודי.

כמו למשל, בני מנשה מהודו. אני חושבת שאלה שאלות שהן מורכבות שצריך לתת עליהן את הדעת ולא להסתפק במן החלטה שרירותית, בירוקרטית של פקיד זה או אחר ואינני מנסה להמעיט בערכו של פקיד זה או אחר. אבל אני חושבת שאלה שאלות מורכבות שנוגעות גם לזהות היהודית וגם לסוג החברה שאנחנו רוצים להקים וליצור ולשמר כאן.

ואולי זה אחד האתגרים שעומדים בפנינו. יש אנשים, כפי שנאמר, מצבנו הוא שבסך-הכל אם אנחנו מדברים על רוסיה או על ארצות-הברית אחוז ניכר של העם היהודי חי היום בנישואי תערובת ולדעתי אנחנו לא יודעים איך להתייחס לזה. הטיפול בזה הוא טיפול מאוד שטחי, מאוד שרירותי. ולטווח ארוך הנושא הזה הוא בעוכרינו ולכן צריך בחשיבה יצירתית לנסות להתמודד עם התופעה.

ועם התופעה הנוספת הזו שאני מביאה אותה כל אלה שרוצים להצטרף לעמנו, בין אם מסיבות משיחיות אידיאולוגיות או כלכליות, אבל הדבר הזה קיים וחייבים פעם אחת לתת עליו את הדעת.

דבר שני, אני באמת רוצה מאוד מאוד להודות למכון. אתם היום פרסתם בפנינו רשימה כל-כך ארוכה של נושאים, של אתגרים, של שיקולים לטווח ארוך, שאנחנו מתברכים ושמחים שישנו מקום סוף סוף שמנסה להתמודד עם כל הסוגיות האלה בצורה מסודרת ובחשיבה לטווח ארוך.

וידוע לכולנו שאנחנו כמדינה, אני יכולה להגיד לפחות בחלק גדול ממשרדי הממשלה, אין חשיבה לטווח ארוך, אנחנו לא מתמודדים והתשובה תמיד היא שיש כל-כך הרבה שינויים בדברים בלתי צפויים שאין טעם לתכנן דברים לטווח ארוך. ואני חושבת שזה בעוכרנו, ודאי כשזה נוגע לשאלות של זהות, ודאי כשזה נוגע לשאלות של יחסינו עם היהודי.

ולסיום, אני הייתי מבקש אולי בשם הוועדה להבליט שלושה נושאים שאנחנו רואים בהם, לא כהחלטה אבל כהמלצה בפני הממשלה שלושה דברים שנראים לנו מאוד חשובים.

הדבר הראשון, הוא הצורך ביצירת אסטרטגיה משותפת, לנו ולעם היהודי, ההתחלה התשתיתית כפי שנאמר, קיימת ביוזמה של הנשיא. אבל אין שום דרך שאנחנו כמדינה לא נהיה משותפים ולא ניזום את יצירת האסטרטגיה המשותפת הזו.

למען הגילוי הנאות אני אגיד שאולי יש לי איזה, כבר לפחות עשור אני מנסה, עשיתי הרבה ניסיונות לשכנע שרי חינוך לדורותיהם שלא רק הסוכנות היהודית צריכה לטפל בנושא שנקרא "חינוך יהודי בתפוצות" אלא גם מדינת ישראל צריכה ליטול חלק מאוד מכריע.

ודאי אם אנחנו מדברים על תכנים, אני לא מדברת רק על חינוך יהודי, אני מדברת גם על חינוך לגבי מרכזיותה של ישראל, לגבי כל הסוגיות שנוגעות לישראל. ונכון שהסוכנות היהודית מנסה להתמודד, אני לא בטוחה שאני מאושרת מהדרך שהסוכנות היהודית מתמודדת עם זה, אבל אני בטוחה שלמדינת ישראל ולמשרד החינוך צריך להיות תפקיד מאוד גדול בזה.

הנושא השני הוא הצורך ביצירת דיאלוג עם האיסלאם. בין אם מדובר בהנהגות יהודיות, בין אם מדובר בשיתוף אישים ואנשי רוח ישראליים והצד הרוחני לטווח ארוך, הדבר הזה חיוני.

והדבר האחרון שניסיתי לדבר עליו בהקשר הנושא הראשון, זה הצורך להשקיע בחינוך, לא רק בצד הכמותי, גם בצד הכמותי, אבל בעיקר בצד האיכותי, גם הזהות היהודית בארץ וגם הזהות היהודית בחוץ-לארץ, חייבים למצוא לעצמם את התשובות המתאימות לעומת ולאור העולם המשתנה.

אלה הנושאים שאני חושבת שהם בקונצנזוס כאן בין כולנו ואנחנו ודאי נרצה להעביר את ההמלצות האלה בפני מליאת הכנסת וגם בפני הממשלה.

תודה רבה לכולם ותודה רבה לדניס רוס במיוחד שהגיע אלינו, ולצופים בבית אני רוצה גם להגיד או להראות, למרות שאני לא עושה פה שום תשדירי שירות, שהמכון פרסם ספר מאוד גדול, מאוד מרשים עם כל הדוח שלו ואני מתארת לי שהציבור יכול לפנות למכון כדי לקבל פרטים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:40.