תקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)(שילוב מקבלי גמלאות בעבודה)

5
ועדת הכספים
6.7.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים
שהתקיימה ביום רביעי, כ"ט בסיוון התשס"ה - 6 ביולי 2005 - בשעה 09:00

1. תקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)(שילוב מקבלי גמלאות בעבודה)(הוראת שעה)(הפחתת היקף השעות המזערי של תוכנית אישית), התשס"ה-2005
2. תקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)(שילוב מקבלי גמלאות בעבודה)(הוראת שעה)(אגרה בעד הגשת ערר), התשס"ה-2005

חברי הוועדה: יעקב ליצמן - היו"ר
חיים אורון
ניסן סלומינסקי
אברהם בייגה שוחט

איריס גרינשבורג, אגף התקציבים, משרד האוצר
דורית נובק, משרד התמ"ת
גלית לוין, משרד התמ"ת
שרון פרימור, עמותת סניגור קהילתי
עו"ד ערן גולן, קו לעובד, עמותת מחויבות

שגית אפיק

טמיר כהן

הדס דויטש


1. תקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)(שילוב מקבלי גמלאות בעבודה)(הוראת שעה)(הפחתת היקף השעות המזערי של תוכנית אישית), התשס"ה-2005

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

התקנות פה הן באישור שר התמ"ת.

הצו שמגדיר את אזורי ההתנסות יצא, יפורסם בימים הקרובים ברשומות.

למה זה נעשה טיפין טיפין?

ההחלטה מלכתחילה היתה של התנסות ולא על כלל האוכלוסייה.

ברמה הפורמלית התקנות המגדירות את אזורי ההתנסות אושרו על ידי שרי התמ"ת, האוצר, ראש הממשלה. כ-3,500 בתי אב בכל אזור קיבלו מכתבים שמבשרים להם על השתתפותם בתוכנית, הם חייבים להתייצב החל ב-1 באוגוסט. היתה ועדת אזורים שהיו שותפים בה כל המשרדים הרלוונטיים, המליצה המלצותיה לשרים ולראש הממשלה, והם אישרו את האזורים. הוועדה קבעה קריטריונים לבחירה שנועדו לתת תמונת ראי של אוכלוסיית מקבלי הבטחת הכנסה בישראל. ארבעת האזורים שנבחרו הם אשקלון, נצרת, נצרת עלית, חדרה, אור עקיבא, שדרות, חלק מאשקלון וחלק מירושלים, וחלק מירושלים המזרחית. אנו מניחים שככל שהתוכנית תתקדם ויעלה יפה הרצון לשלב אנשים בעולם העבודה, נוכל להוסיף בתי אב אחרים ולהגדיל את המספרים.

החוק נכנס לתוקף ב-1 באוגוסט שנה זו, כל המרכזים נערכים לתאריך זה. עיקר התוכנית, להזכירכם, הוא "חוזה" חדש בין מדינת ישראל למקבלי הבטחת הכנסה, לפיו מקבלי הבטחת הכנסה יידרשו לתוכנית אישית שמשכה בין 30-40 שעות כתנאי לקבלת הגמלה. תכליתה לקדם את השתתפות מקבלי הבטחת הכנסה בעולם העבודה ולייצר סל פעילויות שבהן ישתתפו מקבלי הבטחת הכנסה. אנו מבקשים לאשר שני נושאים שאבקש מגלית להציג – אחד הוא קשור למשך התוכנית האישית בתקופת הקליטה של אוכלוסיית מקבלי הבטחת הכנסה והשני קשור בהגשת עררים.

לגבי הדיון בתשלום עבור עררים, אני כתבתי לך מכתב ב-22 ביוני וגם ליושב ראש ועדת העבודה והרווחה, להקים ועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת העבודה והרווחה, שתקום באופן רצוף אחרי התוכנית כי יש לה משמעויות מרחיקות לכת. בעצם יש אפשרות לקחת קצבה שמגיעה לאדם, ולקבוע אם מגיע לו או לא – הנושא מאוד מסובך וגם הרשיון הבין לאומי הוא יותר מורכב. אני מציע שתהיה ועדה קבועה, תתכנס, תקבל עדכון על מה שקורה.

בעיקרון, אני אעשה את זה.

יש לנו מפעיל אחד שיש לו אני מאמין קצת שונה, הוא רוצה בשלושת החודשים הראשונים לעשות את זה יותר נוח, יותר מדורג עם האנשים, שהתוכנית האישית תהיה פחות שעות כדי שיוכלו לאט לאט להתרגל לזה, ובסיום שלושת החודשים האלה לתת להם 30-40 שעות כמו שמחויב בחוק. יש לנו גם בעיות עם מפעילים אחרים שזה לא האני מאמין שלהם, אך יהיו מקרים שבהם כחריג יינתנו להם פחות מ-30 שעות. עלו גם סוגיות כמו מה יקרה אם רוצים להפנות אותו לרופא שיבדוק אותו ובינתיים לא רוצים לתת לו 30-40 שעות, כי אנו רוצים לראות אם הוא בכלל מסוגל לעשות את זה. אנו רוצים שרק לתקופת הבדיקה תהיה לנו אפשרות להוריד את זה לבין 3-40 שעות.

זה לא דרסטי מדי?

זה דרסטי מאוד. באיזה שלב היתה הרגשה שאנו רוצים שתהיה אפשרות לבקש מאנשים להגיע פעם בשבוע למרכז לעשות תוכנית קצרה, לעשות כמה דברים ולשחרר אותם הביתה.

יש עוד דרכים. בקטע הזה אני סקפטי, זה נראה לי קיצוני, שלוש השעות.

זה נותן אפשרות לקבוצה של אנשים בשלושת החודשים הראשונים לא לחייב אותם כמעט בכלום, אלא במינימום רק כדי לשמור אתם על קשר. אומרים: תבוא אליי פעם בשבוע ובזה גמרנו את חובתך. זה לקולה.

אך לא כולם יקבלו שלוש, יהיו כאלה שיקבלו עשר, למשל. אנו צופים ששלושה מרכזים ימשיכו וייתנו 30-40 שעות, חוץ מאשר במקרים החריגים. אנו צופים שהמרכז האחד הזה ייתן בערך שליש-שליש-שליש. יש מתכנני יעדים תעסוקתיים שקובעים את זה בהתאם למצב הספציפי של האדם, ואז הם מחליטים איזה מבין המשתתפים יכול להיות מושם בעבודה – האם צריך יותר עזרה, פחות עזרה וכו'.

גם 40 שעות זה כולל לימודים, עבודה.

אנו מברכים על ההכרה בצורך להקל על המשתתפים בשלושת החודשים הראשונים. גלית דיברה על התאמות שנדרשות. הגיעו אלינו, כי אנשים קיבלו הזמנות להגיע למרכזים, עשרות פניות של אנשים שקיבלו הזמנות שמהן עולה בהלה גדולה, בעיקר אנשים עם מוגבלויות ומחלות, לא מקבלים קצבת נכות, אך מצד שני לא יכולים להשתלב בעבודה וחרדים לגבי גורלם. למשל, אנשים עם 30% נכות ולא 40% נכות לא יכולים להשתתף בעבודה מלאה- -

אגב, צריך לבדוק את הנושא של קביעת נכות.

מצד אחד הבטחת ההכנסה שלו בסכנה, מצד שני הוא רואה קושי בהשתתפות בעבודה רגילה. אני שמחה שתהיה תקופת התאמה, שאפשר יהיה לבדוק. עוד קבוצה של אנשים שהגיעו אלינו עם הרבה חרדות זה אנשים שמקבלים השלמת הכנסה, כלומר עובדים במקום מסוים עבודה חלקית ויידרשו להגיע למרכזים. הם עובדים בעבודות פשוטות, והמעביד שלהם יפטר אותם אם לא יגיעו לעבודה. צריכה להיות פה התאמה מיוחדת במועדים.

יש הסכמה.

מי בעד תקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)(שילוב מקבלי גמלאות בעבודה)(הוראת שעה)(הפחתת היקף השעות המזערי של תוכנית אישית), התשס"ה-2005? מי נגד? אושר פה אחד.

2. תקנות המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה)(שילוב מקבלי גמלאות בעבודה)(הוראת שעה)(אגרה בעד הגשת ערר), התשס"ה-2005

הנושא השני הוא האגרות שצריכות להשתלם עבור הגשת עררים לוועדת הערר. החוק קובע שמי שמגיש ערר לא נדרש לשלם אגרה, רק אם הוא הגיש שלושה עררים שנדחו ומדובר ברביעי, הוא יידרש לשלם אגרה. בחוק נקבע שהאגרה צריכה להיות מקסימום של 45 ש"ח ואם הערר התקבל בסופו של דבר, האגרה תושב לו- -

יש לנו שתי הסתייגויות. הצעתנו היא שלא יהיה מקסימום של האגרה. המקסימום הוא 45 ש"ח.

אזכיר את הדיונים בוועדת הכספים על עצם חקיקת החוק. הנוסח המקורי של החוק - ביקשנו לקבוע אגרה על כל ערר שיוגש כמו בהליכים משפטיים אחרים. בסופו של דבר החלטנו להגיע לאיזון שלפיו תהיה אפשרות לאדם להגיש עררים ללא תשלום אך ורק במצב קיצוני שבו אדם הגיש שלושה עררים שלא נמצאו מוצדקים, בערר הרביעי הוא יידרש לאיזה מחיר כדי שיראה את העלות של הגשת ערר נוסף אחרי היסטוריה של הגשת שלושה עררים שלא נמצאו מוצדקים. זה איזון אחד. גם המספר 45 ש"ח שמופיע בחוק כיום, עליו ועדת הכספים הסכימה. כלומר יש פה איזון בין הצעת החוק המקורית שהובאה לזו שעברה.

לא שוכנעתי.

מי ששלושה עררים שהגיש נדחו, והחמישי, הששי או העשירי שהגיש התקבל, האגרה מוחזרת אליו.

מטרת האגרה היא לא למנוע להגיש עררים, אלא למנוע ניצול לרעה של המנגנון הזה על ידי הצפה של עררים על ידי משתתפים גם כשאין שום בסיס להגשת הערר.

ואם אתם מגישים עררים ומפסידים?

רק משתתף יכול להגיש ערר, זה חד צדדי. אנו לא בתמונה.

היום בכל ההליכים הרגילים של ביטחון סוציאלי לא מוטלות אגרות על מי שמשתתף. חבל שמשרד האוצר לא עשה סטטיסטיקה על הגשת עררי שווא לפני שהציעו את ההצעה.

כמה הצפי של הכנסות?

אנו לא בונים על הכנסות, מקווים שלא יהיו לנו הכנסות פה.

אז נשאיר את זה כך.

לגבי הביטוח הלאומי; כל הערעורים של החלטות של ביטוח לאומי שזה לא קשור למרכז, כמו החלטה אם אדם נכלל או לא, הולך לבית הדין האזורי לעבודה. אנו מחוץ לתמונה, אנו לא קשורים בכלל.

לגבי לוותר על האגרה לחלוטין, בחוק כתוב שתיגבה אגרה ושהמקסימום שלה הוא 45 ש"ח.

היום אם פקיד של שירות התעסוקה שולל את הגמלה, יש ערעור לוועדת עררים, אין על זה אגרה, ורק אחרי שזה עובר את ועדת העררים זה מגיע לבית הדין לעבודה, וגם שם אין אגרה. היום לא קיבלנו נתונים שיש הצפה בהגשות עררי שווא במצב הנוכחי כיום.

אם אדם קיבל החלטה של פקיד שירות תעסוקה והגיש ערר, גמלתו מפסיקה באותו רגע ועד שתינתן החלטה בוועדת הערר, הגמלה נשארת בחוץ. הוא לא מקבל שקל, הוא רק צריך לחכות עד שהוועדה תידון בו. אנו יצרנו מנגנון אחר שאומר שאם עד 21 ימים לא מתקבלת החלטה, הגמלה חוזרת לאדם.

גלית הזכירה את הצד השני. כשחוקקנו את החוק הגענו למערכת שלמה של בלמים ואיזונים. שינינו את המצב הקיים, לפיו עד שלא מתקבלת החלטה בערר, במצב הקיים הגמלה לא משולמת, ופה אמרנו שאם תוך 21 יום לא מתקבלת החלטה, הגמלה חוזרת, בניגוד למצב הקיים, מה שמאזן את זה הוא היכולת שלנו להגביל את הניצול לרעה של העניין. גם במסגרת הזו של הדיון הגענו לסכום של האגרה של 45 ש"ח מעל ערר שלישי שהוגש ונמצא לא מוצדק. אני חושבת שזה המנגנון הראוי. כאמור, אם הערר הרביעי נמצא מוצדק, האגרה מוחזרת.

ברגע שהוא הגיש ערר שהתקבל, מאפסים הכל.

תוך 21 אם אדם מגיש ערר והערר לא נידון או לא נתקבלה החלטה בעניינו, הוא מקבל את הגמלה חזרה.

אני חושב שנעשה פה שתי נגלות - הראשון הוא 20-25 ש"ח, השני הוא 45 ש"ח, כלומר שלוש ושלוש. החל מהשביעי זה 45.

אמרתי לכם להתחיל עם פחות. אתמול אחר הצהרים סמדר אמרה לי: תקרא מה אמרת בפרוטוקול. יכול להיות שלושה אנשים בארץ שיגיעו לערעור שביעי ויכול להיות שלא יהיה אף אחד.

אנו לא חוששים מערעורים שיתקבלו. כל ערעור שמתקבל לא כרוך בתשלום. החשש הגדול שלנו הוא שכשעלות הגשת הערר תהיה זניחה, ואנו לא רוצים להרוויח פה כסף.

הארגונים מקבלים את הצעתי? מי בעד ההצעה שמהערר השלישי 25 ומהשביעי 45? אושר.

התקנות אומרות: האגרה תשולם במועד הגשת הערר, ואנו רוצים להוסיף עוד משפט: ולא יאוחר ממועד הדיון.

לא. אני מצביע לפי מה שמופיע בהצעת התקנה. מי בעד? אושר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 09:30.