הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 12)

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
3.7.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי





פרוטוקול מס' 522
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום ראשון, כ"ו בסיוון התשס"ה (3 ביולי 2005), שעה 10:00

הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 12), התשס"ה-2005 של חה"כ ניסן סלומינסקי. (פ/1164).
הכנה לקריאה שנייה ושלישית –דיון והצבעה

חברי הוועדה: מיכאל איתן – היו"ר
אליעזר כהן

ח"כ ניסן סלומיניסקי
יניב גורן, מתמחה, משרד המשפטים
עו"ד יוסף זיליביגר, סגן הכונס הרשמי ורשם לענייני ירושה-אפוטרופוס כללי
משרד המשפטים
ארז קמיניץ

עו"ד קרן ויינשל

דורית ואג

חבר המתרגמים בע"מ











הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 12), התשס"ה-2005 של חה"כ ניסן סלומינסקי. (פ/1164).
הכנה לקריאה שנייה ושלישית –דיון והצבעה

אני אציג את שלושת הגרסאות. מה קורה כשיש צוואה הדדית, מת אחד מהמצווים וכבר חולק העיזבון, זו מחלוקת.

האם הוא מחזיר או לא מחזיר?

מה שכולם מסכימים שברירת המחדל צריכה להיות, הוא יכול לבטל אם הוא משיב את מה שירש. כולם גם הסכימו שאם לא יכול להשיב בעין, הוא ישיב בשווי, אם הוא כבר מכר את הבית והוא רוצה להשיב, כולם הסכימו על זה. מה המחלוקת?

המחלוקת היא, גרסה א' אומרת ככה. בכל מקרה אתה צריך להשיב את השווי, אם אין לך גם את השווי, אם בית המשפט קובע א' שהשבה בעין היא בלתי אפשרית או בלתי סבירה, ב' שהשבה בשווי היא בנסיבות המיוחדות האלה תהיה בעצם לא צודקת אז בית המשפט יכול לפטור. יש כאן כמה תנאים.

הייתה גם גרסה שבית המשפט לא יכול לפטור, כי הוא חייב.

זו הגרסה שפורסמה בכחול, אני בעדה, אני אסביר עוד מעט למה. גרסת חבר הכנסת לוי אומרת שאם השבה בעין היא בלתי אפשרית או בלתי סבירה אפשר להשיב את השווי. בית משפט לא יכול לעשות כלום.

נכון, אני גם תומך בזה.

אם הוא לא יכול להשיב את השווי?

הוא יהיה בחובות. אנחנו לא נותנים לו שום פתח מילוט.

בואו נחשוב על הסיטואציה. בן אדם נהנה מרכוש כשהוא יודע לקח על עצמו התחייבות לבצע מהלך מסוים, ביום שהוא עשה את זה, ברגע שהוא צריך לבצע את מה שהוא התחייב פוטרים אותו, למה?

זה לא בהכרח ברגע - -

אז תסביר לי.

צריך גם לזכור דבר אחד, על מה אנחנו מגנים פה? אנחנו מגנים על אינטרס הסתמכות, אנחנו לא בעולם החוזי פר-אקסלנס - -

למה? אנחנו לא בעולם החוזי עד שאנשים מתו, אבל ברגע שהבן אדם מת אז נכנסים לעולם חוזי פר-אקסלנס כי אנחנו באים לבן אדם ואומרים לו שיש לו שתי אופציות. אופציה א' לקחת זכויות והתחייבויות, אופציה ב' להשתחרר גם מהחובות וגם מהזכויות.

ברגע שהוא נותן לי את ההתחייבות זה כאילו עולם חדש מתחיל. הבן אדם אומר אני מוכן לקחת חובות וזכויות, אז מה אחר כך? יכול להגיד לו בזבזתי את הכסף - -

שני דברים אני רוצה להגיד. אפילו אם אנחנו בעולם החוזי, תכף אני אגיד שאנחנו לא בדיוק בעולם החוזי, יש דרכים להשתחרר גם מחוזים על ידי בית משפט, בלי לשלם קנס וכולי - -

איך?

יש מצבים של סיכול - -

אבל כאן אין מי שיסכל, הכול אצלו, החוזה כבר בוצע, הוא לקח את הכסף.

זה תמיד קורה - -

לא, זה לא תמיד קורה. בחוזה כשאתה מבקש להשתחרר אז אתה בא ואומר אני לא יכול לבצע, הוא לא ביצע, יש שני צדדים אין צד אחד.

אם הוא לא ביצע היה הרבה יותר קל לשחרר אותך מהחוזה.

אבל יש שני צדדים, בצד השני יש מישהו. כאן הצד השני, אני כבר לקחתי את כל חלקו. אני מוכן להקשיב אבל זה מדהים אותי לשמוע את זה.

אז אני אסביר למה, כי אתה צריך לקחת את הסיטואציות שאנחנו נמצאים בהם, אנחנו נמצאים במצב של עולם של צוואות ויכול להיות שבמשך השנים יחול שינוי מסיבות קיצוניות שיצריך - -

אבל זה לא רלוונטי - -

בטח שזה רלוונטי - -

התחייבויות צריך לקיים. אני באתי, חתמתי איתך שאני לוקח ממך את הכסף, אתה מת כבר אבל אני התחייבתי שאני בונה לך מצבה. גמרנו, אם התחייבתי אני חייב לכבד את ההתחייבות. איזה הגינות יש בזה?

לקחתי מיליון דולר, התחייבתי לעשות מצבה ב- 100,000, בזבזתי את כל המיליון - -

אני מדבר על מצבים אחרים, אני לא מדבר על מצבים שבהם אחרי 20 שנה - -

הוא מדבר שנניח הצוואה אומרת שלוקחים את זה לבן, נניח, ואחרי 20 שנה של חיים רואים שאותו בן שפעם היה אהוב על כולם התנצר, הלך לעולמות אחרים שברור לכולם- - -

בסדר, אני לוקח את המצב של התנצר. אי מורש את כספי ויש לי צוואה הדדית עם רעייתי, ואני אומר לה אני משאיר לך את הכסף בתנאי אחד שביום פטירתך זה הולך למוישל'ה שלנו. אני לוקח את הסיכון שאני נתתי את הכסף ביום פטירתי, התחייבות בלתי חוזרת למוישל'ה.

אם אני לא רוצה אני יכול להגיד לה אחרת. תשמעי, אני מוריש לך את זה ובתנאים מסוימים את תתני למוישל'ה, אם לא, לא תתני, אבל הכסף הוא שלך. ברגע שאני קבעתי שהכסף הוא של מוישל'ה, עד שלא ישאלו אותי בעולם הבא אז אני לא מוכן לוותר על ההתחייבות.

אני רוצה ללכת לעולם הבא בידיעה שהשארתי למוישל'ה. ומה שאני רוצה יהיה ולא מה שהיא, בית משפט, כל אחד אחר. היא לא חייבת, אני לא מטיל עליה חובות, היא לא רוצה, היא יכולה להגיד אני לא רוצה לקבל לא את הזכויות ולא את - - אבל אני נפטרתי, אני רוצה שילך למוישל'ה.

אתה רוצה שילך למוישל'ה מתוך ידיעה - -

לא מתוך ידיעה, אני לא אידיוט, אני יודע שבחיים קורים כל מיני דברים. אני יכול לדעת מה עם מוישל'ה בעוד 10 שנים? אני לא יודע כלום. אני לא רוצה שמישהו אחר יפרש לי אם מוישל'ה בסדר, כן או לא. אולי אני בעד שהוא יתנצר, קודם תשאל אותי.

אם הייתי אדם חרדי, מן הסתם - -

מי אמר לך מה אני בתור אדם חרדי? אתה חרדי שאתה קובע מה אדם חרדי יודע. למה אתם פטרונים כאלה גדולים, אתם יודעים יותר טוב.

אני לא מקבל את הגישה הזו, זה בעיניי גישה איומה ונוראה. בן אדם לקח סיכון - -

הייתה גם את הגישה ההפוכה לחלוטין שאדם, הואיל ומדובר בצוואה, אדם יוכל לשנות, האישה שנשארה בחיים תוכל לשנות את צוואתה.

אז זו לא צוואה הדדית. זו בדיחה הדדית. איזה צוואה הדדית זאת שאתה אומר אני משאיר לך ואת משאירה לי אבל כל אחד יכול לבטל את זה מתי שמתחשק לו? אז זה לא צוואה הדדית, זו בדיחה הדדית.

אם אתם רוצים לאפשר את המוסד הזה, יש מצב של בירור דעת ואם אני הייתי בחיים ונתתי למוישל'ה את ה-100,000 דולר מתנה, אחר כך הוא התנצר, אני יכול לבקש ממנו חזרה? לא יכול.

בהתחייבות למתן מתנה, למשל, יש עילות לביטול התחייבות למתן מתנה. אז אנחנו פה נמצאים במצב שהעיזבון עדיין לא ניתן - -

העיזבון כן ניתן. ברגע שאני נפטרתי, אני רוצה ללכת לעולמי בידיעה רצוני יכובד ולא רצון בית המשפט ולא רצונה של מישהו אחר. אני רוצה שרצוני יכובד. תכבדו את רצון האדם..

בית המשפט צריך לנהל את הכול, את החיים של בני האדם, את מדינה, את הכול. תנו לבני אדם גם לעשות משהו בחיים. בן אדם לוקח סיכון, הוא יכול להגיד אני נותן צוואה הדדית, אני יודע שאחרי שנתתי צוואה הדדית רעייתי תצטרך להעביר את הכסף לבני, אני יכול לצוות את זה ישירות לבני, אני יכול לעשות 1001 דברים, יש לי שכל.

ואם אני חושש ואני לא רוצה לצוות לבני, אני יכול להקים קרן נאמנות אבל כשאני עושה צוואה הדדית ואני אומר "אשתי תמלא" אני רוצה שימלאו את רצוני, ולא את רצון בית המשפט.

עדיין לא שמענו את גרסת הממשלה.

אני אקים קרן נאמנות ואז אני אגיד לקרן נאמנות, לפי שיקול דעתכם אתם תעבירו את הכסף, כן או לא...

גרסת הממשלה היא שבית המשפט יוכל לפטור את בן הזוג הנותר מחובת ההשבה, גם מחובת ההשבה בעין וגם מחובת ההשבה של השווי. גרסה א' אמרה שהוא חייב להשיב בעין, אם הוא לא יכול בעין אז בשווי ורק אז בית המשפט יכול לפסוק - -

רק אם אין לו אפשרות?

רק אם הוא קובע קודם כל לא השבה בעין ואז רק מהשווי הוא יכול לפטור, יש פה כמה מגבלות.

מה ההבדל בין גרסה א' ל-ג'?

גרסה א' אומרת בית המשפט יכול להגיד גם השבה בעין וגם השבה בשווי, לא משנה, זו גרסת הממשלה. גרסה א' שבהחלטתם עליה בכחול. הגרסה אומרת ככה.

קודם כל אתה צריך להשיב בעין, אם אתה לא יכול להשיב בעין, מה זה אומר לא יכול להשיב בעין? בית המשפט קובע אם היא בלתי אפשרית או גם בלתי סבירה ואז הולכים לשווי, ורק אז בית המשפט יכול לפטור מהשווי בתנאים מיוחדים שירשמו - -

אם יש לו כסף הוא מחויב להשיב בכל מצב את הכסף לעין?

את השווי. יש דירה, הוא מכר כבר את הדירה, עכשיו אין דירה, הוא לא יכול להעביר לו את הדירה. אם יש דירה, הוא צריך להביא את הדירה.

בית משפט גם בנסיבות הכי קיצוניות לא יכול לפטור? אני רוצה להבין את ההבדל בין נוסח א' ל-ג'. לפי נוסח ג' בית המשפט יכול, אם הוא רואה שזה נסיבות קיצוניות, להגיד את הדירה אתה לא חייב להחזיר גם אם יש לך ואם אין לך את השווי, וודאי.

לפי נוסח א', אם הדירה קיימת, את הדירה חייבים להחזיר, גם בנוסח הכי קיצוני.

אז יש אם ההשבה היא בלתי אפשרית או בלתי סבירה.. זה הבדל שונה, כי בלתי אפשרית או בלתי סבירה זה בדרך כלל מסיבות שהן יותר כלכליות, זה מציב יותר מכשולים.

אני אגיד לך מה ההבדל. יש מצבים בחיים שבן אדם מסוים, יש לו דירה ובדירה זו האלמנה מפעילה גן ילדים ויש לה קליינטורה ויש לה הכול. עכשיו בא השני אומר תביא לי את הדירה. היא אומרת לו תשמע, אני אתן לך את כל השווי - -

אם היא רוצה לרדת מהצוואה, אומר תחזירי לי את הדירה.

היא אומרת לו כמה שזה שווה, בוא נלך לשמאי, אני אתן לך את הכסף של הדירה, יש לי כבר קליינטורה והכול. יכול להיות, אני גם חושב שצריך למלא את הצוואה, אבל נניח לפחות הוא מקבל את השווי המלא של הנכס, אז אני מוכן אולי להתגמש לעניין הזה.

אבל שם, במקרה הקודם, זה איום ונורא. כי מה עכשיו עולה בדעתי? הרי ברגע שבית משפט יוכל לבטל, לא יהיה תיק אחד בלי פנייה לבקש לבטל. בתי המשפט יהיו מלאים כל הזמן, והם יצטרכו לקיים קריטריונים ויהיו ערעורים והלכות ו-11 שופטים ו-15 שופטים. תעזבו את כל זה, יש לנו דבר ברור, נעזוב את זה.

אותו מקרה יהיה גם אם תעשו את זה ... כי בית המשפט רואה את החיים לפניו, הוא רואה את המקרה הספציפי, יהיה כאן משהו - -

הוא לא יכול להמציא- - איך בית המשפט יכול להמציא משהו נגד החוק?

הוא עושה את זה!

אז המחוקק ישנה, אני לא מוכן לשיטות האלה. תראי מה שאת אומרת לי. אני מראש צריך לנחש את כוונת בית המשפט ולתת לו חופש ולתת לו אפשרות לשנות את החוק כי אחרת הוא יעשה ממני צחוק.

אני רואה את החיים לא פחות ממך, תראי לי דוגמה רציונאלית. אני מראה לך דוגמה מה יהיה. יהיה כל היום בתי משפט, תיקים בלי סוף, תראי לי דוגמה.

אוקי, הדוגמה של התנצר.

התנצר, אז מה? בית משפט יכול לפסוק כשיש פסק דין בגלל שבן אדם התנצר לא לתת לו את הכסף, כשאין לו שום אסמכתא בחוק.

כשהוא יודע שעומק דעתו של המצווה - -

איך הוא יודע?

סביר להניח שדיברו לפני זה.

סביר להניח שאדם חרדי לא רוצה? אני רוצה שיהיה כתוב בחוק שלא מפעילים את זה, איך אפשר לעשות דבר כזה - -

אתה יודע מה, אי אפשר לעשות - -

אפשר לעשות, רק אנשים חסרי היגיון, אנשים שמוכנים לשעבד הכול לגולם שקוראים לו בית משפט מסוגלים לשלול מאנשים את הכול וההיגיון שלהם, אז בן אדם התנצר. הבן אדם התנצר, בית משפט יפסול בגלל שבן אדם התנצר?

אני אתן לך דוגמא. יש סיטואציה שאתה יודע שאדם דיבר - -

מה זה רלוונטי? זה נראה לי הגיוני מאוד, מאוד הגיוני! עכשיו האימא של טלי פחימה עומדת ומגינה עליה בכל מקום, היא עזרה למחבלים. אם זו לא הייתה הבת שלה היא הייתה עומדת וצועקת "מוות לערבים". עכשיו היא עומדת ומגינה על הבת שלה.

אם לבת שלה היה קורה משהו בפיגוע, אתה חושב שגם היית - -

לא, אבל אני חושב שאתה לא תחליט במקום האימא שלה אם מגיע לה ירושה כן או לא. אתה לא יודע מה זה שינוי נסיבות, הבן אדם יודע. תן לבן אדם להחליט.

מה שמפריע לי זה שכולכם חכמים, אתם יודעים מה האדם החרד יעשה לבן שלו, אין לכם מושג מה חיים. יש חרדים שמחרימים, אין לכם מושג, מה אתם יודעים? אתם כבר יודעים הכול בשביל בני אדם, מכתיבים, מסדרים, נותנים לשופטים להחליט. תנו לבן אדם להחליט.

הוא כבר החליט שאם היא תהיה מחבלת הוא לא מוציא לה ירושה, מאיפה אתה יודע?

אני לא החלטתי עוד שום דבר. אני רק מנסה להגיד שיש מצבים שבהם משתנות הנסיבות וחוק הירושה, גם חוק החוזים מאפשרים לבית משפט לשנות את ההצהרה שהסכימו עליה - -

אני לא מוכן, אין כאן שני צדדים. יש כאן רצון של אדם שהולך לעולמו והוא מקבל החלטה, זה כמו שהוא נתן ואם הוא נתן לו את זה ביד, ואם הוא נתן לו ביד אפשר לקחת חזרה? אי אפשר אז הוא אומר הילד קטן, אני לא נותן לו ביד, אני רוצה כאילו לתת לו ביד אבל שהיא תחזיק את זה בינתיים ואחר כך היא תיתן, זה כמו לתת ביד. הוא החליט שהוא רוצה לתת לו ביד את הכסף - -

גם היום לפי החוק, אם תסתכל בסעיף 38, כתוב שנקבע בצוואה דבר בלתי חוקי, בלתי מוסרי, בלתי אפשרי - -

אז מה?

לזה אין לי התנגדות, מה זה בלתי אפשרי? בלתי אפשרי זה עניין אובייקטיבי, אי אפשר לבצע.

גם אם זה יהיה בלתי אפשרי, אתה תצטרך להשיב שווי, אם זה בלתי אפשרי להשיב שווי? אדם אין לו את הכסף - -

בלתי אפשרי – אז זה לא מתקיים, אז הוא חייב. מה אתה רוצה שאני אעשה? הוא פשט את הרגל, גמרנו, נגמר העניין הוא לא יכול להחזיר את החוב, בלתי אפשרי זה בלתי אפשרי.

אז אתה שולח אותו לפשוט רגל - -

אני לא שולח שום דבר, אני שולח אותו לכבד את התחייבות שלו, הוא קיבל כסף ולקח התחייבות, זה שהבן אדם מת אני מגן על הבן אדם המת, הוא איננו פה.

הוא הבן אדם שעליו אני צריך להגן, לא על הבן אדם שחי ולקח כבר את הכסף ובזבז וכל טובות ההנאה ועכשיו אומר אני לא יכול להחזיר, איזה מן התנהגות זו?

יכול להיות שתגן על הבן אדם שנפטר יותר טוב בזה שתיתן לבית משפט לשנות - -

לא, אני לא רוצה לתת לבית משפט. אז מי שמגן הכי טוב על בן אדם זה הוא בעצמו על עצמו, לא צריך שבית משפט יגן.

אם בחוקים הכלליים של הצוואות והירושות ישנו סעיף שבית משפט יכול באיזשהם אלמנטים להתערב, אנחנו לא דנים בזה עכשיו, לא נכניס את זה פה עכשיו?

אני מבקש, אחת מהשתיים - או שאנחנו מגישים גרסה אחת או שתיים, מה שתרצה - -

לא, אני אומר גרסה אחת, עכשיו השאלה רק מה משמעות. יש מושג שהממשלה יכולה להתנגד לחוק הזה?

היא לא תתנגד, למה שהיא תתנגד? זה עניין אידיאולוגי?

מה המשמעות של הגשת הסתייגות?

שום דבר, זה יוצבע במליאה. שיגישו הסתייגות, זה יוצבע במליאה, מה שיעבור, יעבור.

מי מגיש את זה, שרת המשפטים?

עזוב את זה, תן לי, מה הבעיה שלך? הם יגישו הסתייגות, ואנחנו נגיש. זה בכלל לא עניין לממשלה, זה רק עניין ערכי.

ועדת שרים הסכימה להעביר את זה בקריאה טרומית בכפוף לתיאומי נוסח - -

תגישו הסתייגות.

אז אני אומר, זה שזה עניין ערכי זה עניין של משפט אזרחי שאנחנו חושבים שככה צריכה להראות - -

אז אתם חושבים - -

זכותנו להגיש את ההסתייגות - -

אני בעד, אני ידעתי שתהיה הסתייגות, הייתי מוכן גם שני נוסחים. אני מקבל בהחלט שתהיה הסתייגות.

רק מה שאני אומר, לפעמים יש הסתייגות שהיא הסתייגות פוליטית או משהו כזה, יש הסתייגות תקציבית, יש הסתייגות של ביצוע אז הממשלה תלחם. כאן זה הוצאות יותר מאשר הסתייגויות.

אני רוצה לומר שני דברים. דבר ראשון, בעולם, גם בעולם של חוזים, אנחנו נמצאים בעולם שהוא קצת פחות מחוזים. אבל גם בעולם של חוזים, בתי משפט מתמודדים עם שינויי נסיבות קיצוניים - -

אנחנו ביותר מחוזים, סליחה. זה ההבדל ביני ובינך, אנחנו כבר במעשה שנעשה, נגמר. בחוזה, השטח עוד מאפשר כל מיני דברים, אני לא שילמתי, הוא לא נתן לי את הסחורה, אני ממשיך לשבת בדירה לא פיניתי, החוזה קיים והכול עוד קיים. כאן מת.

היה בן אדם, כתב צוואה, האדם מת והצוואה עוד לא נכנסת לתוקף אבל ברגע שהאדם השני אמר "אני מקבל ומאמץ" הוא גמר את הקריירה, אין לחזור מזה, למה?

הוא מסתכל על הצד של המצווה שחל, החופש לצוות שלו.

אבל זה לא שלו, זה רכוש שהוא קיבל בייפוי כוח בלתי חוזר. הוא לקח על עצמו, הוא אמר אני לוקח על עצמי לכבד את כל ההתחייבויות, למה אני צריך לפטור אותו מזה שכשמולו אדם איננו. אם היה מולו אדם חי היה לי יותר קל ללכת לבית משפט. אז יש מישהו שיטען, הוא בא לבית משפט, ההוא מת והם עושים ... לפחות שהאדם ממול ישנו.

אני חייב לתת דוגמה אחרת מועלם אחר לגמרי. יש צוואה של מישהו, שום דבר לטובת במטפלת הפיליפינית שלו שטיפלה בו בחצי שנה האחרונה, פסק דין "מרום" למשל וטוענים נגדה שהייתה פה השפעה בלתי הוגנת, סעיף 30 לחוק הירושה.
אין מה לעשות, בית משפט חייב להתמודד עם הסיטואציה הזו, הוא חייב לבדוק מה היה - -

זה קשור אם הוא נתן צוואה תחת השפעה, בית המשפט יבטל.

אני רק רוצה לומר שבית משפט כן בודק את אומד האדם שמצווים והוא גם במצב כזה יבדוק את אומד - -

מאה אחוז.

לכן, אם אומד דעתו של המצווה הראשון היה כזה שהמצווה השני יהיה חייב לשנות את הצוואה שלו, על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על שני ילדים נניח - -

לא, אני לא מסכים, אתה מערבב.

תנו לי לסיים להגיד. מה שאני רוצה להגיד שבית משפט בכל מקרה חייב, הוא יסתכל מה היה אומד דעתו של המצווה הראשון, אם הוא ימצא לנכון שאומד דעתו של המצווה היה שבסיטואציה הקיצונית שקרתה 20 שנה אחרי פטירתו - -

זה לא בודק בית משפט.

הוא יבדוק אם הייתה השפעה - -

רק לעניין של אומד דעתו של המצווה, בית משפט בודק אומד דעתם של מצווים. לבוא ולהגיד זה מה שהוא ציווה, "מה שכתוב זה מה שיהיה" זו אמירה שבתי משפט לא יכולים לחיות איתה.

יכולים לחית איתה.

הסעיף הזה קיים באיזה מקום? גמרנו, עזוב זה לא עניינו.

אתה פשוט עושה עוד פעם הבחנה מוטעית, איומה ונוראה, אני כל כך מתרגז כי זה פוגע בי באופן אישי. אני מרגיש מושפל כבן אדם מהדור שגדל פה, של אנשים שמוכנים ללכת למולך הזה ששמו בית משפט.

תסלח לי, אני בעד בית משפט. בית המשפט צריך לבדוק האם אני נתתי את הצוואה בהכרה, בראש צלול. יש הנחה שזה ככה אלא אם כן זה מוזכר.

אחרי שהוא ראה שאני נתתי בצורה נקייה על פי מיטב הבנתי, ומותר לי גם לעשות טעויות, הוא לא צריך לתקן את הטעויות שלי. אני טעיתי אבל נתתי בהכרה ובראש צלול ללא השפעה זרה, זה היה רצוני באותו רגע. הוא לא יכול להגיד, עכשיו בגלל התוצאות, הוא היה משנה את רצונו מאיפה הוא יודע ממת?

אתה אומר לי סביר להניח, אתה יודע מה זה הביטוי "סביר להניח"? זה אי וודאות משפטית, סביר להניח שהמנוח אם היה רואה שהוא ככה אז הוא לא היה מצווה. זה הבן שלו הלך לבקר אותו בקבר 8 פעמים, זה כל טענה שתעלה על ידי כל עורך דין של הצד השני לא לקיים את הצוואה.

בית המשפט יצטרך לדון בזה כי אתה אומר לו. תגיד לו, מה אם הוא יודע שהוא לא הלך לבקר אותו אפילו פעם אחת בבית קברות הוא לא היה נותן לו צוואה, אתה זה מה שאתה רוצה שאלו יהיו הדיונים. אני לא מוכן.

אם בית המשפט ילך לפי המחוקק, לא יהיה. המחוקק נותן לבית המשפט את כל הסמכויות לבדוק שהצוואה נתנה באורח חופשי, ללא השפעה אבל המחוקק גם אומר לבית המשפט אל תכנס בנעליו של המצווה לאחר מותו ותגיד שהוא היה משנה את דעתו כך או אחרת, זה לא עניינך.

המצווה ברגע שציווה סוג צוואה כזו, הביא בחשבון שהנהנה יכול להיות שאורח חייו ישתנה לחלוטין, אבל הוא יקבל את הכסף.

מותר לחוקק חוק כזה או אסור? מה יש בזה?

כאשר יש שינוי נסיבות קיצוני בתליך של קיום, של ביצוע של אינטרס הסתמכות או של חוזה, בית משפט במצבים כאלה יכול לשנות את ההסכמה הראשונית של הצדדים, זה קורה גם בדיני חוזים - -

לא במקרה הזה כי אין כאן שני צדדים. כשיש שני צדדים זה אחרת. יש חוזה, שני אנשים באים וטוענים, בית המשפט יכול להתרשם ולראות ורואה מה זכויותיו של השני. כאן יש בן אדם אחד מת, מי ייצג אותו?

בא אחד ואומר "הוא היה ככה", הוא לא יכול לטעון, הוא לא יכול לעשות כלום. הוא אמר את דברו, הוא רוצה שיבצעו את העניין.

אתה צודק בעקרון, אבל בפועל בית משפט יפרש - -

אם יפרש, נשנה את החוק. נכתוב לו שאסור לו לפרש, אני אהיה יותר בוטה. אני אכתוב "אין להיכנס לשיקולים של המצווה".

השופט יגיד שאם הוא היה יודע את המצב החדש, המצווה אז - -

אני אומר אנחנו שוללים את המנגנון הזה עכשיו. אני רוצה שיאמר במפורש.

תן לי לסכם את החלק הזה ואז תציע הצעה. אני מציע, יש כאן 3 גרסאות.

אנחנו הולכים על הגרסה השנייה של יצחק לוי. אם בית המשפט, אחרי שיהיה את הגרסה הזו, ימצא דרכים לפי סעיפים אחרים של חוק הירושות, לא עניינו.

אנחנו בצוואה ההדדית זה מה שאנחנו רוצים, שמרגע שבוצע החלק הראשון אין שיקול דעת, נגמר הסיפור, השני מחויב לבצע את זה או הוא רוצה להחזיר הכול וכולי. אבל אם לא, הוא לא יכול ליהנות בלי לממש את ההמשך של זה. זו גרסה ב' ואנחנו הולכים על זה.

הסכמתי.

אני מספיק מבוגר שהפגזים נופלים לידי, כל החברים שלי נעלמים אחד אחד ואתן אין לכם מושג איזה טרגדיות שי בירושות. משפחות מדהימות פתאום מתחילות להתחרפן עד קצה הגג.

אחד החברים הכי קרובים אלי פתאום הוריש את הירושה שלו לפיליפינית שלו בשנה האחרונה, דברים מדהימים. הנושא הוא כל כך חשוב שבעיקר בגללו באתי הבוקר.

אני בעד לקבל את הצעתו של חבר הכנסת ניסן סלומיניסקי ללכת על סעיף ב' שזו הפשרה בין כל ההצעות.

הנקודה השנייה היא, אין לכם מושג כמה מקרים באים לבתי משפט, כמעט כל הירושות מגיעות לבתי משפט ויש שם מהפכות עולם. הצוואה ההדדית היא פתרון מצוין וצריך ללכת עליו.

למי שרוצה, זה לא חובה.

צריך ללכת עליה, אני באתי לעזור לכם להעביר את זה.

בואו נעבר רגע ל-ג'. ג' אני רואה שגם כן יש גרסאות אז בואי תסבירי את שתי הגרסאות כדי שנדע.

מה שאנחנו החלטנו בקריאה ראשונה זה שבני הזוג יכולים להגיד כל מה שהם רוצים שהוא שונה, כלומר הוראות החוק הזה, חוץ מדבר אחד, שאי אפשר לקבוע שבחיי שני בני הזוג אי אפשר לבטל את הצוואה.

כלומר, אם אנחנו עושים צוואה הדדית - -

בסדר, מסכימים לזה.

באה הממשלה ואומרת, אנחנו רוצים שאי אפשר יהיה גם לקבוע שזה במות אחד מאיתנו.

יש הבדל. כאשר אתה כותב בהוראה,לפעמים אתה לא כותב בהוראה. אם לא כתבת שום דבר, אז בוודאי שלא תוכל.

נכון, אני טעיתי, הוא צודק. אז נחשוב על זה עוד פעם בקול רם. הוא אומר ככה. אנחנו עושים צוואה הדדית וכותבים - -

אין זכות לבטל גם בחיים, כאילו זה חוזה שאי אפשר לבטל אותו.

לא, בחיים תמיד מותר.

אם כתוב בצוואה שבחיים אי אפשר - -

אין לעשות דבר כזה.

זה סעיף ג' אומר.

על זה אנחנו מסכימים.

אני רוצה להוסיף. באה הממשלה ואומרת, תמחק את המילה "בחיים", כלומר הממשלה באה ואומרת שאם יהיה כתוב בצוואה ההדדית שאין שום אפשרות לבטל אותה - -

זה לא תקף, זה לא בחיים וגם לא אחרי - -

המשמעות לגרסתכם, יש אפשרות להשבה ואז לבטל - - נתת את האופציה אחרי - -

אני אסבר לך את האוזן מהר. יש שתי גרסאות כאן, אנחנו אומרים שבחיים אי אפשר, הוא רוצה למחוק את המילה "בחיים" והוא אומר שאי אפשר יהיה לא בחיים וגם לא אחרי שאחד מהם נפטר, שאי אפשר יהיה להתנות. לי זה לא טוב, למה?

זה לא הכיוון העיקרי.

אבל זה מה שיצא.

בסוף יצא אבל בהתחלה יש משהו אחר. מה שאתה אומר זה שאי אפשר יהיה להסתלק - -

מה מפריע לך? אנחנו אומרים שכאשר מתנים, הרי מה יקרה? אם אנחנו נכתוב בצוואה אנחנו מתנים בחיים, אי אפשר לבטל אז זה בסדר. הם יכולים לכתוב מה השם רוצים, הם יוכלו לבטל.

אבל אם אנחנו כותבים שאי אפשר יהיה לבטל גם לאחר מכן אז הפועל היוצא מתוך זה שכאשר הם כתבו שאסור לבטל, שהיא לא יכולה לחזור בה, אסור יהיה לכתוב את זה.

אז כאילו הסעיף הזה מלמד שכן יהיה מותר לה לכתוב שאסור ואז בית המשפט יגיד יש כאן סתירה בין שני סעיפים, בן שתי הוראות. מצד אחד החבר'ה האלה אמרו שהיא חייבת אבל בסעיף השני הם נתנו פרשנות שאפשר להבין, אחרת למה הם כתבו את זה?

לכן אני חייב לומר במפורש, בחיים אסור אבל להתנות מראש על אחרי מותר ואז אני מונע את הפרשנות שלהם ששוללת את הגרסה הקודמת.

אנחנו אומרים שלאור ההוראה כמו שאתה אומר, שני האנשים יאמרו במפורש אחרי פטירה אסור לבטל, משמע הם לא יוכלו גם להסתלק.

אנחנו רוצים שיהיה מצב שבכל ימי חייהם הם יוכלו לשנות. אם הם התחייבו שלאחר מותם אחד מהם לא ישנה, ההתחייבות הזו כל ימי חייהם תקפה אבל הם צריכים לשנות אותה, מותר להם לשנות אותה בהכרח אבל אחרי שאחד מת אז גמרנו. הוא יוכל להסתלק כי מותר לו לשנות את הצוואה.

לא, אם יהיה כתוב שגם אחרי זה לא - - זאת אומרת שלא תוכל להשיב, לא תוכל להסתלק, אנחנו רוצים את האפשרות הזו. נניח שאתה לא רוצה לקחת, אתה לא לוקח ואין צוואה, כאן אתה מבטל לו את האפשרות הזו. אחד סותר את השני, אם יכתבו את זה, זה סותר...

יש עוד מקרה. אנחנו אומרים לבן אדם, אם התחייבת מראש לא להשתמש בכלי הזה שהחוק נותן לך, ההתחייבות תתפוס גם אחרי מותך.

אנחנו אומרים לך החוק נותן לך כלים לצוואה הדדית. במסגרת הכלים, אנחנו אומרים אם אתה הולך במסלול הישר אז אתה תחליט אחר כך, אתה רוצה לקבל או לא רוצה לקבל, תוכל לבחור לך את האופציה להסתלק מהצוואה.

אבל אם בחיים אתה כבר מחליט, אתה ובת זוגך, שאתם מטילים חובה על כל אחד כלפי השני שלא להשתמש בפריבילגיה שהחוק נותן אלא להתחייב ולקחת על עצמך את המחויבות, אתה יכול לעשות גם את זה, תציין את זה במפורש בתוך הצוואה.

אבל אתה יכול לברוח מזה כל זמן שיש לכם חיים ואתה התחרטת, אתה יכול לברוח מזה. זה עניין של החלטה.

אני הייתי יורד מגרסת הממשלה.

אני אגיד לכם עוד בעיה שתהיה. אם תהיה הוראה כללית שתגיד אנחנו לא יכולים לבטל צוואה זו בכל מקרה, השאלה איך בית משפט יסתכל על זה. האם זה רק לחיים או רק לפטירה, יתחילו סיפורים - -

זה בדיוק מה שצריך לבטל.

יכול להיות, לזה הייתי מגיע אבל זה באמת השאלה מהי הפרשנות הסבירה בהיבט הזה.

אני הייתי כותב רק מחיים ונגמר הסיפור.

צריך להגיש פה עוד הסתייגות.

לא, על זה אתם לא תגישו הסתייגות.

אני לא יודע, זה נשמע מטופש להשאיר את זה כך. זה אומר שאתה כובל, נניח בני זוג שעשו בגיל 60 צוואה הדדית, אתה כובל את שיקול הדעת שלהם לעתיד.

למה?

כי אתה אומר להם שאם הם כתבו בסעיף הזה את הסעיף הזה שאומר אנחנו לא נוכל לבטל לא בחיים ולא לאחר פטירה, בצורה הכי מפורשת הם כתבו את זה - -

לא בחיים, בחיים זה לא תופס אבל אחרי פטירה האדם לא יהיה רשאי.. למה לא לתת להם מבחר?

לתת להם מבחר כן, אני רק אומר שאם אתה הסתלקת - -

מותר לי לכתוב את החוק ככה. אני אגיד לך מה החוק, החוק אומר ככה – כל מי שעושה צוואה הדדית יש לו שתי אופציות.

הוא יכול לבחור במסלול אחד שבו לאחר מותו השותף שלו יהיה חייב לבצע את הצוואה ככתבה וכלשונה, על החובות ועל הזכויות ולא יוכל להסתלק והוא יכול לבחור נוסח אחר שבו בן זוגו יוכל להסתלק, הוא יסמן מה שהוא רוצה, הוא יכול לבחור אופציה א' ואופציה ב', זה מה שאומרים לו עכשיו.

יכול גם אופציה ג', אופציה ג' הוא אמר שהוא רוצה. אופציה ג' זה שהוראת סעיף (ב) חלה במידה שאין בצוואה הוראה אחרת. הוא יכול להגיד גם - -

על זה מדברים.

זה 3 אופציות - -

למה 3 אופציות?

אופציה אחת זה מה שבא לך מה שאתה כותב - -

אם אני לא כותב כלום, לא מתייחס לעניין הזה אז חלה האופציה המרכזית שבה הוא יכול להסתלק לאחר מות השותף ואז אני נותן לו עוד אופציה.

אני אומר לו, אם אתה רוצה להגיע למצב שאתה תמות קודם אז הוא לא יוכל להסתלק, ואם הוא ימות קודם אז אתה לא תוכל להסתלק, אני נותן לך אופציה, תכתוב את זה.

לא תכתבו את זה, זה כתוב כאן כשאני כותב לו שרק בחיי שני בני הזוג אני מאפשר לו את האופציה להתנות לקבוע את זה.

למה בחיי בני הזוג?

כי בחיים אנחנו לא רוצים שתהיה סתירה בין חופש החזרה מאיתנו לצוות כל זמן - -

למה?

כי זה העיקרון שמקובל עלינו, כיח העיקרון ששניהם חיים יכולים לחזור בהם מכל אמירה.

אז אני אומר זה עדיין צוואה לגבי אחרי הפטירה, אני רק רוצה להסביר למה. הרי לא נגרם שום נזק, איזה נזק נגרם בחיים אחרי שאתה אומר הבן אדם הזה, יש לך העתק מהצוואה שלו אתה מודיע לצד השני כל אחד יעשה מה שהוא רוצה.

גם אחרי הפטירה - -

דרך אגב, זה לא נכון שלא נגרם נזק, אתה טועה לגמרי.

נגרם נזק קל.

יכול גם להיגרם נזק כבד מאוד, זה לא עניין של הנזק. זה עניין של משהו אחר לגמרי, של תקנת הציבור שאנחנו רוצים לאפשר לבן אדם להתחייבויות כאלה שהן נעשות לאחר מותו, לחזור בו בכל רגע שהוא בהכרה ולא לכבול אותו כי זה דבר משמעותי, זו התחייבות בלתי חוזרת רק בעזרת הקדוש ברוך הוא יכול לחזור כי הוא מת.

אז אומרים לו עד לפני אתה מת אתה יכול לשנות, כי בחיים אתה ישנו אתה יכול לעשות כך או אחרת, אתה מת – נגמר, אתה לא יכול לעשות יותר כלום. אז לכן, מאחר וזו התחייבות הכי נעולה בעולם אנחנו פותחים אותה עד לרגע מותו בכל דרך אפשרית, זה העיקרון כאן.

לא בגלל הנזק, יכול להיות נזק עצום לאחד הצדדים אבל העיקרון הזה יותר חשוב מכל דבר אחר.

יש פה גם את העיקרון הזה של כיבוד רצון המת, תמיד קיים בצוואות, אין ספק. יש גם את הרעיון, הואיל ואנחנו מדברים במעשה הדדי, יש רעיון של הסתמכות, מה זה רעיון של הסתמכות?

שאתה מגן על מצב של מי שנגרם נזק, אתה לא רוצה שלמישהו אחר יגרם נזק. אדם שמסתמך או מוציא הוצאות או חושב מחשבות על סמך ההתחייבות הזו, ברגע שלא נגרם לו נזקים - -

יש כאן סתירה פנימית - -

הוא יודע שיכול הצוואה ההדדית אפשר לעשות בכל רגע, בלי נזק - -

יש כאן סתירה פנימית בעמדה שלכם, הרי לפי הדבר הזה הכוונה שאתם רוצים שיהיה כתוב שאדם יוכל מראש לחייב שאין שום דרך לחזור מהצוואה, נכון?

לא, אנחנו לא רוצים שתהיה אפשרות כזו.

אצלם תמיד הכול הפוך, כי יש בית משפט, בית המשפט יעשה הכול אחר כך.

למה?

פה הוא מסתלק בלי שום בית משפט.

אם לא יהיה כתוב "בחיי שני בני הזוג" הכוונה שיהיה כתוב בהסכם שלעולם אי אפשר לשנות את הצוואה - -

לא, אם יהיה כתוב, אז זה בטל. התחייבות כזו לעולם לא לשנות - -

אני לא נותן לו, אני לא רוצה לתת לו. טוב, ניסן, מה אתה מחליט.

אני הייתי מוריד את גרסת הממשלה, הייתי משאיר "בחיי שני בני הזוג".

גמרנו, נגמר העניין. עכשיו אני קורא את זה - -

דיברנו על זה בישיבה הקודמת ויוסי הזכיר כאן פסיקה של בית משפט לענייני ירושה שלדעתי אפשר יהיה לאבחן אותה והיא מאוד ישנה והיום היא כבר לא תהיה תקפה, אבל בכל מקרה לכל מצב שלא יהיה אנחנו מוסיפים ש"הוראות חוק זה לא יפגעו בתוקפן של צוואות שנעשו לפניו".

בית משפט יוכל להיעזר בסעיף שאנחנו עושים לפרשנות של צוואות קיימות, במקרה שהם יפגעו אני משערת שהוא לא יפרש אותן אבל בכל מקרה אנחנו נותנים הוראה שזה לא יפגע בצוואות כאלה.

אנחנו הסכמנו להצעה הזו בכפוף לתיאום נוסח וכולי, לא לרוחנו מה קורה פה.

גם התוספות זה תוספות מאוחרות הרי שלכם, אתם כל הזמן הולכים ומתגבשים כשהנקודה היא בשני הדברים האלה, זה אותו חילוק דעה בעוצמה שאתה רוצה לתת לבית המשפט או לאדם. זה נושא שהוא להערכתי, הוא רחב - -

יש את העולם האזרחי הקיים שהוא לא עולם של - -

מה שדיברנו בהתחלה...

השאלה מה היחיד של צוואות הדדיות, האם היחיד של צוואות הדדיות - -

אני אדבר על זה - -

אני מדבר על מה שדיברנו קודם בהתחלה בנושא של להדגיש - -

על ב' אתה מדבר? על ביטול צוואה הדדית.

שיהיה ברור שהוא נותן את החלק שלו אבל זה הולך ל - - זה ברור לכם במאה אחוז שזו המשמעות? אתה לא רגוע מזה?

"ביטול צוואה הדדית על ידי המצווה המבקש לבטל צוואתו", הייתי אומר - -

אוקי, תדברי עם הנסחית אבל תרשמי לך את זה.

המיקום של זה, איפה זה צריך להיות?

אתה לא רוצה שזה יהיה ב8(א)?

אני מדבר מבחינת תוכן הצוואה, תשימו את זה בפרק של תוכן הצוואה - -

אני חשבתי שזה יותר מתאים בסעיף 8 אבל זה ממש לא מהותי.

באיזה סביבה זה נמצא? מה שמדברים פה, לא מדברים על פתיחת הצוואה, מדברים על תוכן של צוואה שמאפשרים לעשות צוואה בעלת תוכן מיוחד ולכן זה צריך להיות בפרק שדן בהוראות הצוואה. 26, 27 כי אתם רק חוששים מסעיף 8 אבל יהיה ברור שאם מאפשרים צוואה כזו מפורשת - -

אני חושב שזה צריך להיות יותר בסעיף 8 משום שאנחנו מדברים על העיקרון פה. העיקרון של סעיף 8 מדבר על המצב של אסור לעשות הסכמים בירושה, אסור לעשות חוזים וסעיף 8 הוא סעיף - -

אני קורא את זה.

"בני זוג רשאים לערוך צוואה מתוך הסתמכות הדדית של בן זוג אחד על צוואת בן הזוג האחר. צוואה כאמור יכולה להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא אדם שלישי, בין אם בשני מסמכים שערכו באותה עת ובין אם במסמך אחד, בסעיף זה צוואה הדדית". זה כבר התיקונים שלנו מהישיבה הקודמת.

"ב. ביטול צוואה הדדית על ידי אחד המצווים לא יהיה תקף אלא אם יתקיימו אלה: 1. בחייהם של שני בני הזוג, המצווה המבקש לבטל את צוואתו מוסר הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני. נמסרה ההודעה כמוהו בטלה צוואת שני המצווים".

אז גם פה כתוב בטלות צוואות שני הצדדים - -

קראנו לזה צוואה הדדית.

זה הכול שאלה של נוסח.

השאלה אם הוא מבטל - -

אתה מבטל שתי צוואות - -

צוואות, כתוב צוואות שני הצדדים.

צוואה, כתוב צוואה - -

אבל זה עלול להשתמע שכאילו - -

אנחנו הגדרנו צוואה הדדית כרק החלק שנעשה בתוכו.

יש פה בעיה של נוסח.

למה אי אפשר לכתוב "בטלה צוואה הדדית"? זה הכי פשוט. הגדרת מה זה צוואה הדדית, בטלה צוואה הדדית. יש כאן עניין של הגיון.

להדגיש שמדובר בשתי צוואות, שתי צוואות של שני אנשים.

אבל למה לכם להיכנס לזה? זה מסבך. אנחנו קבענו מה זה צוואה הדדית, צוואה הדדית זה - -

צוואה שנעשתה מתוך הסתמכות וכולי.

איפה זה כתוב?

למעלה.

יפה. עכשיו אנחנו אומרים "ביטול צוואה הדדית על ידי אחד המצווים לא יהיה תקף אלא אם יתקיימו אלה: בחייהם של שני בני הזוג המצווה מבקש לבטל את צוואתו, ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני". לא צריך את הביטוי "נמסרה הודעה כמוהו בטלה"..

צריך.

למה? כתוב כאן "ביטול צוואה הדדית" - -

השאלה היא גם ממתי - -

אז תכתבי מרגע המסירה, אבל - -

יש פה בעיה. האם יש יחיד למילה צוואות הדדיות? האם צוואה הדדית הוא יחיד של צוואות הדדיות?

כן, כתוב כאן.

אז זה אומר שלכאורה יש שתי צוואות, עכשיו אנחנו רוצים - -

לא, אין שתי צוואות - -

יש צוואה של א' לטובת ב' ויש צוואה של ב' לטובת א'

אתם יודעים מה? אני אנסה לשנות הכול לצוואות הדדיות, בסדר? ואז בסוף יהיה "נמסרה הודעה כמוהו" - -..

"לאחר מות אחד המצווים, כל עוד לא חולק העיזבון, אם בן הזוג שנותר בחיים יסתלק שלא לטובתו לטובת ילדו או לטובת אחיו של המוריש מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהתקבל לפי הצוואה ההדדית"...

אם הוא הסתלק אז מתבטלת הצוואה, על החלק שלו ואז זה הולך רק להמשך.

"לאחר חלוקת העיזבון" אבל למה כתוב כאן "כל עוד לא חולק העיזבון, אם בן הזוג שנותר בחיים הסתלק שלא לטובתו".

יש 3 מצבים שהוא יכול להוריש – לעצמו, לבן או לאח. אז אם הוא מוותר על שלושת האופציות האלה אז זה נקרא שכאילו הוא אומר רבותיי, אני לא רוצה את העסקה וזה מתבטל.

לא הבנתי. הוא מסתלק ממה? נגיד שבהצהרה ההדדית - -

מההוראה לטובתו, מסתלק מההוראה לטובתו.

מה ההוראה לטובתו?

ההוראה היא א' לטובת ב', שהוא - - הוא מסתלק אבל הוא צריך לעשות מה שנקרא הסתלקות סתם. יש אפשרות לפי החוק להסתלק לטובת בן זוגו, יש אפשרות להסתלקות מיוחדת שהיא הסתלקות לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש.

אנחנו לא רוצים להשאיר את הסוג הזה של ההסתלקות משום שאז זה לא נחשב שהסתלקת - -

הוא אומר אני לא רוצה אבל שזה יעבור לאח או לבן, זה מבחינה משפטית הוא רשאי לעשות את זה, למעשה הוא אומר שאני כן מקיים את הצוואה רק שיהיה ברור שאם הוא מסתלק הכוונה, 3 האופציות שהחוק נותן לו להעביר, הוא לא רוצה אותן.

הוא לא יכול לקבל אותן.

בראש הפסקה צריך לציין שהוא מבטל רק את הצוואה שלו, לא של האחר. זה שוב לא ברור.

זה כן ברור.

"לאחר חלוקת העיזבון, אם ישיב בן הזוג שנותר את כל.. לפי הצוואה ההדדית לעיזבון ואם ההשבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה, ישיב ליורש לאחר הביטול את שווי החלק בעיזבון".

"ג. הוראת סעיף קטן ב' חלה במידה שאין בצוואה הוראה אחרת ואולם הוראת צוואה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה של שני בני הזוג, בטלה.

"הוראות חוק זה לא יפגעו תוקפן של צוואות שנעשו לפניו".

אני רוצה להגיש הסתייגויות.

אין בעיה. מי בעד קבלת הסתייגות הממשלה? מי נגד ההסתייגות?

נגד ההסתייגות- 3 (פה אחד)

ההסתייגות נפלה.

מי בעד העברת החוק לקריאה שנייה ושלישית?


בעד העברת החוק- 3 (פה אחד)

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10