כנסת פתוחה

תקנות זכויות נפגעי עבירה (תיקון), התשס"ה-2005

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
06/07/2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 527
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום רביעי, כ"ט בסיון התשס"ה (6 ביולי 2005), שעה 09:00

תקנות זכויות נפגעי עבירה (תיקון), התשס"ה-2005

חברי הוועדה: אליעזר כהן – מ"מ היו"ר
רשף חן

שמעון ברגור שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים
חיה מימון-שפירא קמ"ד תביעות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון
פנים
עו"ד קרן גלאון-לחנו הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון פנים
עו"ד ענת אסיף משרד המשפטים
רועית עמרן מתמחה, משרד המשפטים
עו"ד אפרת פינק הסנגוריה הציבורית
יסמין אבירם חוקרת ילדים, שירות מבחן לנוער, משרד הרווחה
עו"ד חנה נויברגר הלשכה המשפטית, משרד הרווחה
עו"ד שרון עבר-הדני הלשכה המשפטית, משרד הבריאות
עו"ד אבישי פדהצור הנהלת בתי המשפט
עו"ד נועה ברודסקי-לוי המועצה לשלום הילד
לרה צינמן הקואליציה להגנה על קורבנות עבירה
שלומית אשרי הקואליציה להגנה על קורבנות עבירה
עו"ד גלי עציון הלשכה המשפטית, נעמ"ת

אפרת רוזן

דורית ואג

דקלה אברבנאל


תקנות זכויות נפגעי עבירה (תיקון), התשס"ה-2005

בוקר טוב, אני לא יודע מי מכם קורא את עיתון "מעריב", אבל אתמול היה שם סיפור לא נורמלי, ואני מביא אותו כאן. יש ארצות שבהן נפגעי עבירה הם חלק מהווי החיים. אתמול בלונדון נגנב טלפון סלולרי לעיתונאי. בטח תשאלו מה לזה ולנפגעי עבירה? הסיפור ארוך מאוד, אבל אני בוחר לקרוא לכם את קטע הפתיחה: "בכך לא תמו ההפתעות, הנה עבר עוד יום, ולביתי הגיעה מעטפה ממטה המתנדבים של ווסטמיניסטר בלונדון. המועצה המקומית שלה אני משלם בכל חודש דמי ארנונה הקימה מרכז סיוע קורבנות פשע. 'אישי, לשלומי שטיין, הצטערנו מאוד לשמוע מהמשטרה כי נפלת קורבן למעשה גניבה' " – לא רצח, לא אונס, מעשה גניבה – " 'אנו מציעים לך תמיכה נפשית ומעשית. בכוונתנו לסייע לך ולמשפחתך להתמודד עם השפעות הפשע בעירנו. השירותים שלנו יינתנו לך בחינם, ואף נשמח להגיע לביתך, אם תחפוץ בכך' ". וואו.

המשטרה הגיעה אליו, מצאו את הטלפון שלו, התנצלו, הוא קיבל פיצוי מחברת הטלפון. זה קורה באנגליה המצ'וקמקת, שהשאירה לנו את הביורוקרטיה הממלכתית שלה במדינת ישראל, והביורוקרטיה שלנו דפוקה על כל הראש בזכות המורשת הבריטית.

אז גנבתי חמש דקות, עכשיו נתחיל לעבוד. זו לא אוטופיה, זה קורה בבריטניה. עוד יקום אצלנו מרכז סיוע, שיפנה לנפגע ויגיד לו שהוא רוצה לעזור לו. את מקרי הסלולרי נסדר בסוף, קודם נעסוק בנפגעי אונס ורצח. נתחיל.

הגענו לתקנה 16 בעמ' 6. נמשיך לקרוא את התקנות, ואחר כך נחזור אחורה, לתקנות שהשארנו בהן סוגיות פתוחות. אני קוראת את תקנה 16.

יש הערות? אין.

אני קוראת את תקנה 17.

יש לי הערה לגבי טופס 5. תוכן התקנה מקובל עלינו לחלוטין וסוכם אתנו. גם טופס 5 עצמו, טופס הבקשה לקבל את המידע, תואם אתנו, אבל אחר כך קיבלתי הערה מבתי החולים: הם נורא רגישים למסירת מידע, ושאלו למה אין אישור של החתימה ואישור של הזהות על הטופס עצמו. בתי החולים רגילים לעבוד עם טופס ויתור על סודיות רפואית, ושם יש דרישה לאימות חתימה, אחרת לא מכבדים את הטופס.

אישור של עורך דין?

של עורך דין או גורם אחר. אני מעלה זאת כשאלה. בנוהל העבודה המקובל בתי החולים חשדניים.

זה נטל שלא הטלנו על הנפגעים בטפסים אחרים.

זה גם נטל כספי.

איך ידעו שזה הנפגע? כשמדובר על פרקליטות או משטרה, הם אולי יודעים לזהות. אבל כאן יכולה להיות שאלה של זיהוי.

החשש הוא מעיתונאים.

אפשר לדרוש צילום ספח תעודת זהות.

מה מטריד את בתי החולים? שהחותם הוא אכן הוא, או שזה באמת הנפגע?

לגבי בירור אם זה באמת הנפגע, יש הוראה כללית שאפשר לבקש אישור תובע, אם יש חשש.

אם כך, צילום תעודת זהות יש גם בטופס של שירות בתי הסוהר, אין בעיה. זה כתוב: "נא צרף צילום תעודת זהות".

כן, זה כתוב בטופס, בעמ' 18. הנפגע מזהה את עצמו בתעודה.

לא נהיה פרנואידים ונחשוד שגם גנבו לו את תעודת הזהות.

יש עוד הערות?

שאלה: איך הנפגעים אמורים לדעת לאן לפנות? לא תמיד הנפגע יודע.

זה כתוב בטופס. אם לא יודעים, שולחים פנייה לראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, ויש כתובת. אם יודעים ורוצים לקצר את התהליך, אפשר לשלוח למנהל בית החולים. משרד הבריאות קיבל עליו את ניתוב הפניות.

יש לנו רישום מרכזי של המאושפזים, אין בעיה לאתר.

האינפורמציה מוגשת, היא ברורה. נמשיך.

על תקנה 18 היו דיונים.

תיקנו אותה בעקבות הדיונים כאן. אני קוראת את תקנה 18(א). הוספנו ל"אדם אחר" גם את הקטין או חסר הישע, ויהיה אפשר להעביר לו את המידע. ההגדרה "בן משפחה אחר" הורחבה.

את ההגדרה "בן משפחה אחר" אנחנו מציעים להתאים להוראות החוק הקיים, היא עוד יותר מרחיבה.

קיבלנו. יש עוד כמה צאצאים, שלא היו קודם.

אנחנו מקבלים את ההרחבה.

צריך לזכור שזו בסך הכול רשימה של קרובי משפחה שהם אינדיקציה לחוקר שיש בעיה, וצריך לחשוב על אדם אחר שיקבל את הקוד. זה לא עניין מאוד מהותי, ולא צריך להצטמצם לרשימות קטנות. זה מקובל.

אני ממשיכה ומשלימה את קריאת תקנה 18.

לי הניסוח נראה רחב מדי, מפורט מדי, אבל עו"ד אסיף השיבה לי שבעצם יש כאן תשובות על שאלות רבות שעלו בעבר. כאן עושים חוקים במשפט אחד, וזה נראה לי ספר שלם. אבל אני מקבל את מה שאמרה עו"ד אסיף, שזה נתבקש מההערות שלכם.

ומההערות של היושב-ראש.

אם היושב-ראש של הוועדה קיבל את ההערות, לא אשנה כלום.

אם אין הערות לסעיף זה, אני רוצה לומר משהו, גם אם זה רק לפרוטוקול. בדיון הקודם היתה הערה של חבר הכנסת איתן, שבגללה מה שיש היום בתקנה – וצריך להיות מודעים לזה – הוא שבמקרים שבהם החוקר מחליט שהורה או אפוטרופוס אינם מתאימים לקבל את הקוד מכל אחת מהסיבות שפורטו כאן, יש אפשרות שמי שיקבל את הקוד הוא הקטין עצמו. אומנם זה בהתייעצות עם פקיד סעד, אבל זה אומר שיכולים להיות מקרים שבהם קטין מאוד צעיר, מתחת לגיל 14, יקבל לבד את הקוד. למשל זאת אומרת שיתקשרו רק אליו כדי להגיד ששחררו את הפוגע ממעצר בתנאים שנועדו להגן עליו, והוא צריך להיות מודע לזה.

גם המשטרה, גם משרד המשפטים וגם משרד הרווחה, דעתם לא נוחה מההסדר הזה. אני יודעת שהיה על זה דיון סוער מאוד בישיבה הקודמת, ולכן אני בעיקר אומרת זאת לפרוטוקול. ייתכנו סיטואציות שבהן קטין בן פחות מ-14 יהיה היחיד שמקבל את האינפורמציה לגבי ההליך הפלילי. אני מניחה שזה לא יקרה המון פעמים בפועל, כי פקיד סעד לא יאשר את זה, אבל התקנות בניסוח הזה מאפשרות זאת. אנחנו לא אוהבים את זה. אני יודעת שהיו כאן סערות, לא הייתי כאן אבל דיווחו לי, וזה היה מאוד חשוב ליושב-ראש.

אז אנחנו כן משאירים את זה כמו שזה.

אני רק רוצה להרחיב: אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו עושים כאן זה לא שאנחנו פשוט נותנים לקטין את הקוד – שגם זה עניין בפני עצמו, שקטין יסתובב עם קוד בכיס כשההורים שלו לא יודעים. אנחנו נותנים לו גם זכויות. הוא יצטרך לדעת מה לעשות עם זה, הוא צריך להצהיר, כל מיני דברים.

אבל זה יקרה רק במקרים החריגים, ואז זה תחת עינו הפקוחה של פקיד סעד.

לנו זה לא נראה.

אז לא תאשרו את זה.

זה מה שפקיד סעד מוסמך למנוע.

קחו בחשבון שבעצם תהיה הנחיה די רחבה שלא לתת לקטין מתחת לגיל 14, ואז מ שכתבנו בתקנות,

היה עדיף שזה לא יהיה.

כן, לכן היה לי חשוב לומר זאת שוב.

גם האלטרנטיבות לא יותר טובות.

אפשר למצוא אדם אחר, מה שנקרא.

אדם אחר למעט הקטין, לא לתת את זה לקטין מתחת לגיל 14.

אם תמצאו שאין מקום לתת לו, לא תיתנו.

במקרה שאתם מחליטים לא לתת את הקוד לקטין, זה בכל אופן עובר לאדם אחר. לכן נשאיר זאת כך.

זה בעיקר יהיה במקרים של קטין בן 13 ו-11 חודשים. נראה לי שרק במקרים האלה תעלה האופציה.

אני מאלו שדי סומכים על קטינים, בייחוד בארץ. אבל יהיו מצבים שבהם מי שצריך לקבוע יראה שהילד לא מבין עניין. נמשיך, נשאיר זאת כמו שזה.

אני קוראת את תקנה 19. עכשיו מגיעים לטפסים. האם יש הערות לטפסים? לא נקרא אותם.

אני רוצה לומר משהו. עו"ד גלאון דיברה אתי בטלפון לגבי טופס מסוים. אני מתנצלת, עוד לא הכנסתי את זה לטופס, זה כתוב לי כאן בכתב יד. זה בטופס 1, בסעיף 4, לגבי ההודעה היזומה. היו כמה הערות נכונות, שהמינוחים לא אחידים.

בסדר, אלו גם ההערות שלנו.

אם כן, אני מתנצלת, זה עוד לא בנוסח המודפס.

אפשר לתאר את התיקונים באופן כללי, כל מה שלא מונח לפני האנשים?

בסדר, לפרוטוקול ולמי שלא מונח בפניו החומר.

אני מבהיר שכל מה שאנחנו עושים הבוקר זה השלמות ותיקונים, שלכולם יהיה ברור. הוויכוחים הגדולים נגמרו בוועדה עם היושב-ראש. רוחו נמצאת בטופס, אנחנו רק משלימים.

בעמ' 10 אין תיקונים מהותיים, בעמ' 11 מדובר על ההודעה היזומה מהמערכת. המערכת פונה ואומרת לאדם שממתין עבורו מידע, והוא מתבקש ליצור קשר כדי לקבל את האינפורמציה. כל סעיף 4 גם מסביר לנפגע מהי ההודעה היזומה וגם מקבל ממנו כל מיני פרטים על איך לקבל את ההודעה היזומה.

בעקבות ההערות אני חושבת שצריך לעשות אותו יותר ברור. לדעתי אלו לא שינויים מהותיים, אלא רק הסבר פשוט יותר של מהי ההודעה היזומה, איך לבחור איך לקבל אותה. אלו עניינים ניסוחיים.

בטופס ההצהרה לא ידוע לי שצריך לעשות תיקונים. בכל הטפסים הוספנו תוספת בסוף הטופס. למשל בעמ' 15, בטופס ההצהרה, כתבנו "במקרה שבו הנפגע קטין או חסר ישע" – ואז יש מקום לחתימה של האפוטרופוס. זה במקרים המתאימים לפי תקנה 18. זה כדי להבהיר. מי שתוהה מתי זה האפוטרופוס ומתי הנפגע עצמו צריך לחזור לתקנה 18 כדי לראות את כל האפשרויות. מעבר לכך לא מסומנים לי שינויים.

אני רוצה להזכיר, בעיקר לנציגי הנפגעים, שלפי חוק הפרשנות, כשיש טפסים בחוק או בתקנות, אם מישהו מגיש את המידע בטפסים קצת שונים – זה לא פוסל. למשל, אולי הטפסים של המשטרה ייראו אחרת, או הנפגע יגיש הצהרת נפגע על דף שכתב בעצמו. הטפסים נועדו להקל על כולם, גם על הנפגעים וגם על המשטרה.

הטפסים יהיו בשפות שונות?

הטפסים של המשטרה? אני לא יודעת. נראה לי שכרגע הם בעברית. אני לא יודעת אם המשטרה תתרגם. נבדוק. ראיתי שאת ההודעה היזומה אפשר לקבל בכמה שפות, כי המענה הממוחשב הוא בכמה שפות. לגבי הטפסים עצמם, לדעתי כל טופסי המשטרה לא בהרבה שפות.

יהיה אפשר להוריד את זה מהאינטרנט, בינתיים זה לא בכמה שפות.

אני עובדת הרבה עם נוער עולה, וקורה שאני פוגשת נערות רוסיות שטוענות שנאנסו לפני כמה שעות והן אומרות שהדבר האחרון שהן צריכות עכשיו זה להתחיל ללמוד עברית.

נכון, ערבית ורוסית, זה מה שנדרש במיוחד.

כרגע הטפסים עצמם לא מתורגמים, ואני בטוחה שיבדקו מה אפשר לעשות. אבל צריך לזכור שדפי המידע שמופיעים באינטרנט, גם אלו של המשטרה וגם אלו של משרד המשפטים, כן מתורגמים לארבע שפות. אומנם צריך לעדכן אותם, אבל הבסיס שלהם מתורגם. לפחות מענה ראשוני יש שם – אגב, כולל שמות ארגונים ומספרי טלפון, וגם תיאור כללי.

בכמה שפות?

ערבית, רוסית, אנגלית ועברית. אמהרית לא הצלחנו, לצערי.

המשטרה יכולה להתחייב שתעשו זאת עם הזמן?

נבדוק את האפשרות.

זה צורך, אין ספק בכך. אני לא רוצה להפיל את זה עליכם עכשיו.

כך או כך, הטופס של הבקשה למידע ממולא מייד לאחר החקירה. כלומר, ממילא החוקר יעזור למלא את הטופס.

הוא יעזור בתרגום או בהשלמה של שפת הנפגע?

החוקר מן הסתם דובר את שפת הנפגע, או יש מתורגמן. לכן מישהו ידע את השפה.

המגמה הזאת צריכה להיות.

אם יהיו בעיות, נביא לכם את התלונות ונתקן.

אני מניחה שיש טפסים נוספים של המשטרה, עניינים של עצירים ואסירים, שאינם מתורגמים.

יש עוד כמה נקודות שצריך לעבור עליהן. לגבי תקנה 9(ז) בעמ' 3: בדיון ביום 25 במאי חבר הכנסת לוי הציע למחוק את תקנת המשנה. אני קוראת את הסעיף. אני מבינה שהממשלה לא מתנגדת.

בסדר. יפה. כולם מסכימים.

דבר אחרון, תקנה 12, לגבי עמדת נפגע והעברתה לוועדת שחרורים: הנוסח במקור קבע שקצין שירות בתי הסוהר יעביר את עמדת נפגע העבירה למזכיר ועדת השחרורים, והוא יעביר עותקים ממנה לבא כוח היועץ המשפטי לממשלה ולוועדת השחרורים. בעקבות הערות הסנגוריה הציבורית ובקשתה שהעותק יועבר גם לנידון או לסנגור שלו, נעשתה מחשבה מחודשת בממשלה. התקנה שונתה, כך שהוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר יחולו על העברת המידע באותו מקרה של עמדת נפגע עבירה. לכן יחול גם סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, שקובע את המקרים שבהם המידע לא יועבר לנידון ולסנגור. אבל ברירת המחדל היא העברת המידע.

הדגש הוא על סעיף קטן (ב).

קודם כול, התקנה אומרת שהתקנות האלה לא יוצרות מצב משפטי חדש בנושא של העברת המידע שקשור לוועדת שחרורים לאסיר ולסנגורו. הן גם לא יכולות ליצור מצב משפטי חדש. אילו הגענו למסקנה שצריך לקבוע הסדר משפטי ספציפי לעניין הזה, היינו צריכים לעשות זאת בחקיקה ראשית – בחוק זכויות עבירה או בחוק שחרור על תנאי.

מה שהתקנות אומרות הוא שעל עמדת הנפגע, כמו על כל החומר שמועבר לוועדת שחרורים, יחול חוק שחרור על תנאי, לרבות סעיף 17 שבו, שעוסק בחומר חסוי. זה אומר שבעמדות של נפגע עבירה הפרקליט שמייצג את היועץ המשפטי לממשלה בדיון הוא שיבקש מוועדת השחרורים שיתייחסו לעמדת הנפגע כאל חומר חסוי, חומר שלא מועבר לאסיר ולסנגורו. בשיקול דעת של הוועדה אם לקבל זאת כחומר חסוי או לא.

והכי חשוב, לדעתי, הטופס שנלווה לתקנה הזאת, שבאמצעותו הנפגע ממלא את העמדה, מסביר לנפגע בדיוק את הסיטואציה הזאת. אומרים שם: העמדה שאתה כותב עכשיו, יש סיכוי שבסוף התהליך כן תגיע לאסיר. איך? כי הפרקליט יבקש להגיש זאת כחומר חסוי, והוועדה לא תסכים, אחרי שיתנהל דיון. דע מראש שיש אפשרות כזאת, ומראש אתה מתבקש לומר אם אתה עדיין רוצה שזה יגיע לוועדה, ביודעך שזה יגיע גם לאסיר, או שבמקרה כזה אתה מעדיף לוותר, כי הכי חשוב לך שזה לא יגיע לידיעת האסיר – אפילו על חשבון העובדה שזה לא יגיע גם לידיעת הוועדה.

אלו שתי האפשרויות שהחוק מאפשר וניסינו להסביר זאת בטופס, במילים הכי פשוטות שאפשר, כולל ריבועים לסמן את האפשרויות. אני מקווה שזה מובן.

אני אמא לבת שנרצחה, ואני יכולה לומר שעד כמה שאני מכירה את הנפשות הפועלות, אף אחד מאתנו לא יגיש הצהרת נפגע לוועדת שחרורים. זאת הנקודה הקריטית בשבילנו. כשהחוק עדיין לא היה ולא היו תקנות, וכתבתי בדף חופשי את ההצהרה שלי, כתבתי שם בעצמי פסקה שאני מבקשת שלא להעביר את זה לרוצח. הוא רצח את הבת שלי מתוך כעס על כל המשפחה שלנו, כך אני מבינה את זה. אם אני מונעת ממנו חופשה, אם אני מונעת ממנו שחרור מוקדם, מה אני יכולה לצפות? הוא יכעס עוד יותר. זה מה שיקרה ברוב המקרים.

אשלים את דברי, ואמרתי זאת גם קודם: הסוגייה הזאת נמצאת בדיונים בצוות שמדבר על תיקונים לחוק שחרור על תנאי ממאסר, ועוד לא נגמר הדיון שם. יש שם שלוש עמדות: עמדת הביניים שבעצם משתקפת פה, שהחוק מאפשר לבקש שהמידע יהיה חסוי, לגבי כל מקרה, והוועדה תחליט.

אני חוזרת: הנושא של עמדת הנפגע בוועדת השחרורים, אם היא תגיע לאסיר או לא, נידון עכשיו בצוות במשרד המשפטים, שמתקן את חוק שחרור על תנאי ממאסר. הדיון שם עוד לא הסתיים. בדיון יש שלוש עמדות. עמדה אחת היא העמדה שמשתקפת כאן, שעולה מהחוק הקיים: לפי כל מקרה ולפי כל עמדת הנפגע הפרקליט יכול לבקש שזה יהיה מידע חסוי, ויש סיכוי שהוועדה לא תקבל את זה. כמו שגב' צינמן מעריכה, ואין לי אלא לקבל את ההערכה שלה, כי היא ודאי יודעת יותר ממני, ברוב המקרים האלה הנפגעים פשוט לא יגישו עמדות, ואז יכול להיות שהפסדנו, כי נתנו להם זכות, אבל אין לזכות שלהם שום משמעות בפועל.

זו עמדה אחת. עמדת קצה שקיימת בדיונים היא מה שלרה אומרת, שצריך לעגן את זה בחוק, לא בתקנות. הכוונה היא שהעמדה לעולם לא תגיע לאסיר ולסנגורו. אני מניחה שכך חושבים כל נציגי הנפגעים, מן הסתם. העמדה האחרת, ועו"ד רוזן תוכל להסביר יותר, היא שזה צריך להגיע לאסיר ולסנגורו כמו כל חומר, כי הוא צריך להתכונן לדיון, הוא צריך לדעת מה עומד בפניו, מה הוועדה חושבת עליו ויודעת עליו. כמו שהוא צריך להתכונן להליך פלילי בבית המשפט, גם לדיון הזה הוא צריך להתכונן, ולהכיר את החומרים. לכן ככלל החומר כן צריך להיות מועבר אליו, אלא אם כן הוועדה תחליט שזה חומר חסוי.

מתי הצוות הזה יגמור את הדיונים, ואיך נדע מה הסיכום?

תיקוני חוק יגיעו לכנסת, ולכן תדעו על כל תיקון. בכל מקרה זה יחזור לדיון כאן. מבחינה חוקית לא יכולנו לעגן שום הסדר חדש בתקנות, שהן חקיקת משנה. אם מחליטים על שינוי, זה יהיה חייב להיעשות בחקיקה ראשית.

אני לא נגד השוויון לאסיר ולפוגע, אבל הרגישות צריכה להיות יותר לכיוון של ההערה שנשמעה, כיוון הנפגעים. כשזה יגיע אלינו לדיון הסנגוריה תהיה כאן, אבל אני מבקש להזמין גם את גב' לרה צינמן, שתוכל להציג שוב את עמדתה, לטובת השיקול הסופי. נזמין אותך להמשך הדיון בנושא זה. אזכור שזה נשאר כמעט פתוח.

אנחנו לא משאירים את זה פתוח, אנחנו לא משנים כרגע את המצב החוקי במסגרת התקנות.

אבל נזכור שנחזור לזה.

אני רוצה להעיר ולהסביר את העמדה: אני מאוד מבינה את מה שאומרת גב' צינמן, החשש שקיים.

הוא קיים בשטח.

ברור לי, אבל החשש של הסנגוריה הוא לא מפני העמדה עצמה, לא שהנפגע יגיד שהוא מתנגד. החשש הוא שיובא מידע מופרך, ויכולים להיות מקרים כאלה. אתן דוגמה. נניח שמישהו מרצה מאסר בגין אלימות במשפחה, והאישה אומרת שהוא ממשיך להטריד אותה גם היום. היא לא רק מתנגדת שהוא יצא, אלא היא תומכת את טענתה בכך שהוא ממשיך להטריד. אלו עובדות, או שהן נכונות ואפשר להוכיחן, או שהן לא נכונות. האדם היחיד שיכול להפריך את העובדות האלה הוא הנאשם עצמו, באמצעות הסניגור שלו, בפני הוועדה.

החשש של הסנגוריה הציבורית הוא שיובאו עובדות. העמדה עצמה פחות מטרידה אותה. מן הסתם, הנפגע תמיד יתנגד לשחרור מוקדם, אלא במקרים מאוד חריגים. החשש שלנו הוא שבתוך עמדת הנפגע, שהיא דבר פתוח לגמרי, יובאו עובדות שבאות לאשר מדוע נפגע העבירה מתנגד. האסיר לא ידע על הדברים, לא יוכל להתמודד, לא יוכל להתכונן.

כלומר מבחינת ההליך המשפטי לא נכון לא להביא את הצד שלו. ברור.

אני רוצה להגיב על הדברים. קודם כול, להבדיל ממשפט, מדובר בהליך שכבר יש בו הרשעה, כבר יודעים שהאדם עשה את זה. זו לא הגנה על זכויות של אדם שהוא חף מפשע.

אם הוא עשה מקרה אחד, זה לא אומר שעשה מקרה אחר.

שנית, ההליך לא שוויוני בכך שרק האסיר מגיע ואילו נפגע העבירה לעולם לא מופיע בעצמו – להבדיל ממשפט, שבו הוא יכול לשבת בדיון. למשל, אם האסיר אומר שלא היו דברים מעולם ודווקא כן היו דברים מעולם, הוא נשאר עם המילה האחרונה.

יש שם תובע, והוא אמור, בין היתר, להגן על האינטרסים של נפגע העבירה.

אבל יש דברים שרק הנפגע יודע, כמו שיש דברים שרק האסיר יודע.

התובע קיבל את העמדה, יש עובדות.

מצטרף אלינו חבר הכנסת רשף חן, אתן לו את החומר, והוא ישתתף בהצבעה. כל העמדות הוצגו, אנחנו שומעים את שתי העמדות האחרונות.

אני אומרת שצריך לזכור שהאסיר כבר הורשע. אם קודם אומרים שצריך להביא בחשבון שאולי מדובר בחף מפשע, ולא לתת משקל רב מדי לצד של נפגע העבירה, כאן השלב הזה נגמר. ברוב המקרים מה שמובא הוא תחושת המשפחה ומצב המשפחה. זה משהו שבעייתי להעביר לצד השני. והדבר החשוב ביותר הוא שנפגע העבירה לא מופיע בעצמו בפני הוועדה.

מרגע שהתחלנו לטפל בנושא אמרנו שהנאשם, האסיר, עובר העבירה, תמיד טופל והנפגע לא. אנחנו כל הזמן אומרים את זה.

כוונתי שהוא לא מופיע פיזית. במשפט רצח נפגע העבירה, בן המשפחה של הנרצח, יכול לשבת באולם. בוועדת השחרורים הוא איננו נמצא פיזית. יש רק הנייר הזה, זה הדבר היחיד שמדבר בעדו. כלומר, אם האסיר קיבל את זה והוא גם עונה על זה, יש לו זכות המילה האחרונה.

ברור. הצגת את זה ברור. גם מה שאמרה גב' צינמן ברור לגמרי.

אני מהמועצה לשלום הילד. ברור לי שיש כאן עניין שצריך להיכנס לחוק, ויש בעיה לשנות זאת בתקנות, ובכל זאת אני רוצה לומר כמה מילים. חשוב להבין שזה לא הליך פלילי. אנחנו מדברים על הטבה ולא על זכות מוקנית שיש לנאשם, בניגוד להליך פלילי שבו יש חשיבות להליך הוגן וכו', וחשוב שכל החומר יהיה חשוף בפני הנאשם. גם בחוק שחרור על תנאי יש אפשרות לא להעביר את כל המידע לאסיר, בניגוד למה שקיים בהליך הפלילי. יש כאן הבדל גדול מאוד, וצריך לראות את זה בצורה אחרת.

לגבי מה שעו"ד רוזן אמרה, שיכולות להיות שם עובדות שלאסיר אין אפשרות להתגונן מפניהן, אולי צריכה להיות הבחנה בין דברים שהנפגע כותב כתחושה שלו – ובאמת אין סיבה שהם יעברו לאסיר – לעומת עובדות שאולי מועלות. אולי יש מקום להצעת פשרה שרק כשמועלות עובדות חדשות, ובאמת אין ברירה והאסיר צריך להתגונן מפניהן, רק זה יועבר.

מן הסתם הוועדה תחליט כך, היא תביא זאת בחשבון.

זה צריך להיות בחוק.

יכול להיות שזו דרך ביניים.

אני רוצה לאשר את התקנות עכשיו, כמות שהן. אני מבטיח לכם שאדבר עם יושב-ראש הוועדה, ונעקוב אחרי הצוות הזה בהמשך, כשהוא יגמור את הדיונים שלו.

בכל מקרה, תיקון חקיקה של חוק שחרור על תנאי ממאסר יגיע לוועדת החוקה, חוק ומשפט.

עוד נטפל בנושא הזה, ואעביר את הדברים ליושב-ראש הוועדה כלשונם. איידע אותו.

היושב-ראש אמר כעת שכל הפורום מסכים לכל התקנות. בדיון הקודם הבענו הרבה התנגדות לעניין של הסדרי טיעון. אני יודעת שהולכת להיות הצעת חוק לשנות את זה, אבל שיהיה ברור שבנושא הזהה היתה התנגדות גדולה לעניין הזה.

את רוצה שיירשם שלא הסכמתם – למה לא הסכמתם?

לא עניין של רישום.

הדיון הקודם היה על התקנה שמסדירה הסדרי טיעון. דובר על כך שקשה לשנות את הדין הקיים במסגרת התקנות, והוחלט בסוף לאשר את התקנה כמות שהיא, ויושב-ראש הוועדה הקבוע אמר שיגיש הצעת חוק פרטית בעניין.

בסדר?

אנחנו היינו מעדיפים אחרת, כמובן.

אם כן, אני וחבר הכנסת חן מאשרים את התקנות.

עוד מילה לפרוטוקול, עו"ד גלאון מבקשת להגיב.

נשמע, זה ודאי ישפיע על ההצבעה.

לגבי אנשים עם מוגבלות, עלתה הצעה שלא נכנסה לתקנות, על-פי בקשתנו. רצינו רק להבהיר שאדם עיוור יוכל להשתמש במערכת הקולית, ואדם חירש יוכל להשתמש במערכת הממוחשבת באינטרנט. לגבי אנשים עם מוגבלויות אחרות, שכליות או נפשיות, באנו בדין ודברים עם ארגון "בזכות", וננסה לעשות התאמות נדרשות כך שהם יוכלו להשתמש במערכת, עד כמה שניתן. במקרי הקצה יש אופציה בתקנה שאם אדם בעל מוגבלות אחרת ביקש זאת, המשטרה תוכל לתת את הקוד למי שהוא ביקש.

מבחינתנו זה מיותר, כי כל אדם יכול לתת את הקוד. המשטרה לא יכולה לתת, אבל כל אדם יכול לתת בעצמו את הקוד למישהו אחר, זה בדיוק אותו דבר. זה קצת מוזיל אנשים עם מוגבלות.

בסדר, נדבר על זה שוב, אבל היה חשוב לומר שיש הידברות לגבי ההנגשה של המענה הממוחשב.

תודה רבה לכולם. הצבענו, והתקנות אושרו.


הישיבה ננעלה בשעה 09:45.