כנסת פתוחה

תכניות לימודים למגדר ולשוויון בין המינים

3
ועדה לקידום מעמד האישה-
6.7.2005
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 193
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, כ"ט בסיון התשס"ה (6 ביולי 2005), שעה 9:00

ס ד ר ה י ו ם: תכניות לימודים למגדר ולשוויון בין המינים

חברי הוועדה: אתי לבני – היו"ר

שרת החינוך, התרבות והספורט לימור לבנת
רינה ברטל – יו"ר שדולת הנשים בישראל
יהודית פלוטקין – מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
מרים שכטר-הממונה על השיויון בין המינים בחינוך
הנרייטה כלב – אוניברסיטת בן גוריון
ד"ר יהודית אברהמי – ראש המחלקה להוראת לימודים כלליים בכרמיאל
טל שחף – "הורות שווה"
ד"ר אתי גלעד – ראש המכון ללימודי מגדר, מכללת אחוה
סמדר סיני – אחראית על נושא מעמד האישה בתנועה הקיבוצית
רחל שילה – מנהלת תכנית ההקצבות בסוכנות היהודית
מיכל יודין – ראש עמותת כ"ן
גב' יערי – מדריכה בעמותת כ"ן
יעל רום

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב לכולם. נושא הישיבה היום תכניות לימודים למגדר ולשוויון בין המינים. אנחנו קיימנו ישיבה קודמת נדמה לי שלפני למעלה משנה, הוצגה לנו תכנית נמ"ש ואנחנו מאוד התרשמנו מהנעשה במשרד החינוך בנושא של חינוך לשוויון בין המינים. בכלל משרד החינוך הוא משרד שנותן דגש מיוחד לייצוג נשים, להעדפה מתקנת, לנושא המגדר וכמובן לחינוך בבתי הספר לשוויון בין המינים. אני באופן אישי מאוד התרשמתי מהצגת הנושא, מהתלמידות שבאו, וחשבתי שראוי שהנושא הזה יקבל תוספת תקציבים והרחבה ודגש נוסף, ואכן הצלחנו השנה לעשות קצת העלאה בתקציבים, ולכבוד העלאת התקציבים, ועם תום השנה, זימנו את שרת החינוך והתרבות ואת כל יתר העושות במלאכה ואת הממונה על השוויון בין המינים במשרד ואחרות לשמוע מה נעשה, ונעשה הרבה, מונחת לפנינו החוברת, כל בתי הספר, כל התכניות, כל התכניות בשיתוף עם העמותות, עם שדולת הנשים, עם עמותת כן, עם גורמים אחרים, תכניות יוצאות מגדר הרגיל. רק חבל שהם לא ברמה המערכתית, שהם לא כוללות את כלל בתי הספר, שהם לא מתחילות אולי בגילאים היותר מוקדמים, התכניות הללו הם לגילאי בית ספר תיכון, אולי חטיבות הביניים, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מצליחים להרחיב את זה. כי החינוך בגילאים הרכים יוצר את השינוי, יכול ליצור את השינוי, וגם החינוך בקהילה וגם החינוך של המורים.

אני אפתח את הנושא הזה לדיון, אנחנו נשמע מה עושים, מה התכניות, איך הכספים הללו ישמשו להרחבת החינוך. להעצמתו. לפיזורו, להכללת תלמידים ותלמידות נוספים בנושאים האלה. ואני מקווה שנצא מפה כאשר הנושא הזה מחוזק ומקבל יתר תוקף ויתר משמעות.

אני רוצה לומר לכם שכאשר אנחנו נסיים את הישיבה, ניכנס למליאת הכנסת, ושם עולה החוק שאנחנו מנסים להוביל, ח"כ גדעון סער, זהבה גלאון ואנוכי לייצוג נשים בפוליטיקה, ברשימות מפלגתיות. בצורה מאוד מעודנת, על ידי תוספת של תיקצוב מסויים על מעל שלושים אחוז נשים במפלגות. אני מובילה את הניסיון לקבל תמיכה בבית הזה ואני אומרת לכם שאני נתקלת בקשיים לא מבוטלים. גם מידידינו חברי הכנסת מהמפלגות הליברליות, החילוניות, אני מקבלת הרבה מאוד ביקורת. כי פשוט לא מבינים מה זה שוויון בין המינים ובאיזה דרכים ניתן להשיג אותו. אז אני קוראת לכולכם סביב השולחן, כשאנחנו נסיים את הישיבה הזאת תתפזרו בין חברי הכנסת, למי מהם שיש לכם גישה או דיבור, אנא תנסו לשכנע אותם בחשיבות העניין. ומי שלא משתכנע פשוט שלא ישתתף בהצבעה הזאת. כדי שלא יצביעו נגד עדיף שאלה שמחוייבים לנושא יהיו שם ואחרים לא ישתתפו כדי שלא ישנו את מערך הכוחות.

אני מודה לשרת החינוך והתרבות שהצטרפה אלינו, שרואה חשיבות בנושא הזה בכל ימות השנה ומכבדת גם את הוועדה בישיבה הזאת, ונשמע, אני אשמח לשמוע מה תכניותיך ומה הישגיך.

תודה רבה ליושבת ראש הוועדה, לח"כ אתי לבני. בוקר טוב לכל המשתתפות בישיבה. אני רוצה קודם כל להתנצל, אני קצת הבוקר לא לגמרי בכושר לכן אני גם קצת איחרתי ואני מתנצלת על זה. אני בוועדה לקידום מעמד האישה כמו תמיד מרגישה מאוד בבית, ויש לנו אותו ותק בכנסת לוועדה ולי. אני רוצה להודות באופן אישי לחברת הכנסת אתי לבני, משום שבאמת היא עשתה צעד חשוב מאין כמוהו. למעשה התוספת התקציבית שח"כ לבני נלחמה כדי להוסיף לתקציב פעילות משרד החינוך, להרחבת הלימודים והחינוך לשוויון הזדמנויות בין המינים במערכת החינוך, התוספת הזאת חשובה וקריטית כדי להרחיב את הפעילות הזאת, ואני אתייחס לזה עוד מעט בהמשך, ואני רוצה להדגיש באמת, משום שאנחנו ניכנס אחר כך לפעילויות שאנחנו עושים, אולי נציג אותם, חלק מזה כמובן הוצג כבר בוועדה ויש כאן רבות מאוד גם הנציגות של הארגונים השונים, וכמובן חברות הוועדה, שמכירות את הפעילות הזאת, מכירות בוודאי את רובה.

מכיוון שכבר כשנכנסתי לתפקידי הנפתי את הדגל הזה כאחד מאותם נושאים מאוד מאוד מרכזיים שנתתי עליהם דגש, גם אחד מהדברים הוא הקצאת תקן מלא, אז מרים שכטר עשתה תקן מלא לממונה על שיוויון הזדמנויות בין המינים, ומרים שכטר ממלאת את התפקיד הזה בצורה יוצאת מן הכלל מאז. עד אז גם לא היה תקן, זה היה מן תפקיד כזה בהיקף מאוד מאוד מצומצם. אנחנו יודעים שכאן מדובר, וכל המשרד כבר יודע וכל המערכת יודעת שזה השגעון שלי בכל התחומים, והוא בא לידי ביטוי בכל הנושאים בכל התחומים, החל מוועדות פרס ישראל למשל, סתם עניין לכאורה, אין היום ועדה כזאת שאין בה אישה. בכל מקום שהוא, אין מקום, אין נחלה שנשארה שאין בה ייצוג קודם כל לנשים, לפחות חלקי.

אגב פרס ישראל, זה חשוב להגיד את זה, זה בכלל לא מופיע כאן בדברים, אנחנו פונים לכל הארגונים כל שנה כדי שיציעו מועמדות לפרסי ישראל, מעבר לוועדות עצמם של השיפוט, של ההכרעה. יש תחומים שלמים שאי אפשר למצוא בהם מועמדות בכלל. תחומים שלמים. למשל פרס ישראל בפיזיקה, לא היתה אפילו מועמדת אחת. פנינו לארגונים, תציעו מועמדות. עיכבתי את החלטת הוועדה כבר מעבר לזמן, כי לא היתה אף לא מועמדת אחת, כדי לעשות עוד סבב. פנינו לכולם. אז אני אומרת, לא היתה ולו מועמדת אחת. ואז לא היתה ברירה. אחר כך אומרים למה אין זוכות, אני אומרת את זה דווקא כי כאן זה המקום לומר את זה, זה בדיוק הביצה והתרנגולת, אין זוכות כי אין חברות סגל אז אין מועמדות וכו'. ככל שאני מנסה אז אין. יש תחומים שכמובן כן, אנחנו משתדלים ליצור העדפה, מכיוון שיש כבר נשים בין חברות הוועדות, אגב לא כולם גם נותנות דגש לזה כי יש נשים שחברות בוועדות שזה לא ממש מעניין אותם. אז אנחנו בתהליך שהוא ארוך טווח וכו'.

מכל מקום אנחנו שילשנו את התקציב לשיוויון בין המינים במשרד והוא עומד היום על שלושה מליון שקל וזה לפני התוספת של ח"כ לבני, וצריך להבין, דווקא מתוך זה אפשר להעריך שהתוספת התקציבית של שלושה מליון שקל למעשה זה הכפיל את התקציב שקיים היום במשרד החינוך ויש לזה משמעות אדירה.

מיכל קפרי בלשכתי, שאני מניחה שכולם מכירים אותה, התפקיד שלה הבלבדי והיחידי בלשכה שלי הוא יועצת לקידום מעמד האישה והשוויון בין המינים, בזה היא עוסקת בלבד, וזה באמת מאוד מיוחד כי לא קיים למיטב ידיעתי בשום לשכת שר אחרת. וזה כבר לאורך כל השנים. עוד כשהייתי שרת תקשורת, ודאי מאז שאני שרת חינוך, זה תפקידה וייעודה. זה לא קיים בשום לשכה אחרת, ועל זה אני התעקשתי ועמדתי במשך כל השנים. היא עושה עבודה נהדרת וזו עוד פעם הזדמנות להודות למיכל.

אני מצטרפת.

כאן אחד הדברים הראשונים שאני עשיתי זה ועדה לבדיקות סטריאוטיפים מגדריים בתוך ספרי הלימוד. הוועדה הזאת מצאה דברים פשוט מדהימים. כמובן שהוועדה מצאה שתשעים ושישה נקודה ארבעה אחוז מספרי הלימוד נגועים בסטריאוטיפים מגדריים. זה כמעט בלתי אפשרי להתנפל על זה ולעשות בזה סדר כי זה שוב תהליך של שנים. בכלל אנחנו יודעים שבכל נושא מעמד האישה מדובר בתהליכים ארוכי טווח. זה לא תהליכים שאפשר מיידית לטפל בהם, זה הכל במשא תהליכי שהוא ארוך טווח וצריך המון סבלנות והמון נחישות ועקביות.

אני רוצה לומר מלה אחת, בשבוע הבא יש לנו דיון, ואנחנו הולכות להכין חזון לוועדה למעמד האישה. כמו שאת אמרת זה תהליך, איפה אנחנו נהיה בעוד חמש או שבע שנים. יהיה לנו כאן על הקיר, נגיש את זה לכולם, לאן אנחנו צריכות להגיע.

בנושא של ספרי לימוד זה בא לידי ביטוי בצורה הכי ברורה. מדוע, הרי אי אפשר להוציא את כל ספרי הלימוד מהמחזור. אבל מה שכן אפשר לעשות הוא שכל ספר לימוד שמוגש לאישור במשרד החינוך יהיה נקי מסטריאוטיפים, יעבור בין היתר בדיקה כשהוא עובר את כל הבדיקות כדי לאשר אותו מבחינת תכנית הלימודים וכו', אז תהיה בו גם, הוא יעבור גם בדיקה שתוודא שאין בו סטריאוטיפים מגדריים. אבל עד שאנחנו נוציא את כל ספרי הלימוד והם יצאו מהמחזור וכו' זה תהליך שייקח שנים. חוזר מנכ"לית משרד החינוך יצא כבר בדצמבר 2002 שמחייב את כל מערכת החינוך לשיוויון מגדרי, שלא יהיה ראובן ושמעון אלא ראובן ושמעונה אם תרצו, אבל זה ייקח כנראה באמת יותר זמן.

אנחנו עשינו, ככה ממש על קצה המזלג, לימודי מגדר בהיקף של שתי יחידות לימוד לבגרות כתכנית ייחודית במסגרת לימודי חברה, ימי עיון כמובן שנגזרים מתוך זה, השתלמויות ארוכות טווח בחינוך היהודי ובחינוך הערבי. נקודות לבחירה כמובן, וגם זה תהליך,

זה עדיין כתכנית ייחודית שבית הספר, אני אגיד כביכול, כי זה בתמיכתנו ועזרתנו, מגיש לאגף תכניות לימודים, אגף תכניות לימודים מאשר ויש. זה קורה. בהרצליה ראשונים, ובשנה הקרובה באשל הנשיא, יושבת כאן ד"ר אתי גלעד שבאמצעותנו סייעה לבית הספר,

ואני הייתי באילת בבית ספר תיכון ופגשתי את כל הבנות שניגשות לבגרות בשתי יחידות והם ביקשו להגדיר את זה לארבע יחידות. והיו מספר לא מבוטל.

שוב חברותיי, תהליכים. מדובר בתהליכים. כשמתחילים אז זה מתחיל לקרות. אלה תהליכים. כנראה, עוד פעם, יש שרת אישה, המנכ"לית היא אישה, אז זה מתחיל. אלה תהליכים שמתחילים, אי אפשר לצפות שדברים כאלה יקרו ביום אחד, אבל מרגע שזה מתחיל אז זה מתחיל לקרות.

אמרתי השתלמויות ארוכות טווח בחינוך היהודי והערבי, אלפי עובדי הוראה, כולל מפקחות ומפקחים שהשתלמו בנושא הזה תוך כדי התאמה למקצועות ההוראה שלהם, אני מדברת על למעלה מעשרים אלף עובדי הוראה, כולל עשרת אלפים גננות ומפקחות ומפקחים. אנחנו בשיתוף פעולה עם צה"ל לפיתוח תכניות וסדנאות והכנת חומרים מיוחדים לחיילות שמשרתות בצבא, קורסים להכשרת מנהלים שאליהם הכנסנו גם שיוויון בין המינים, פיתוח והוצאה לאור של חומרי למידה ייחודיים למערכת החינוך בנושא, ואני רוצה גם עוד כמה מלים ברשותך אתי על השימוש בתקציב הנוסף שהגיע תודות לך.

כפי שאמרתי קודם הבייבי שלי זה הנושא הזה של מעמד האישה וקידום מעמד האישה, אבל הבייבי הכי בייבי שלי זה התכנית שאנחנו קוראים לה אצלנו נמ"ש, שזה נערות מובילות שינוי. ואנחנו אומרים בייבי כי אנחנו מקווים שמבייבי תצמח להיות נערה ואישה. היא התחילה והתפתחה ביחד עם שדולת הנשים כבאמת צעד ראשוני ומאוד מאוד מרגש במסגרת מהפיכה רחבה מאוד, והיא ספינת הדגל שלנו. ההתחלה היתה מאוד מאוד צנועה, אנחנו מדברים על שנים עשר בתי ספר, שבע עשרה קבוצות בשנים עשר בתי ספר ורינה ברטל, ראש השדולה, שיחד איתה אנחנו מבצעים את כל הפרוייקט הבאמת מדהים הזה, פשוט פרוייקט מדהים, ואחרי ארבע שנות פעילות היום יש לנו יותר משישים בתי ספר, אולי משנים עשר בתי ספר לשישים בתי ספר בארבע שנים זה לא מספיק, קצב הגידול לא מספיק, אבל בכל זאת גידול. יש היום מאה ששים ואחת קבוצות, למעלה מאלפיים, אלפיים חמש מאות נערות, ויש גם בנים. הבנים זה יותר קשה. אנחנו בתשס"ו, שנת הלימודים שתתחיל באחד בספטמבר השנה, באמת המשאבים הנוספים שהיו"ר אתי לבני אחראית להם מאפשרים ממש פריצת דרך משמעותית ביותר על פני מה שהיה עד עכשיו, והם יאפשרו ארבע מאות כיתות בחינוך היהודי ועוד כניסה לעוד חמישים או יותר בתי ספר בחינוך הלא יהודי. וגם היערכות של כניסה לעוד קבוצות גיל. כרגע זה בכיתות י'. לאיזה כתות אנחנו ניכנס עכשיו?

אנחנו רוצים לרדת בגיל, לרדת לחטיבות, ובמידה והתכנית באמת תשתרש בעתיד אנחנו כולנו חושבים שצריך לרדת לגילאים עוד יותר נמוכים.

אני אולי אבקש ברשותך להציג עוד פעילות שלנו.

אני אמשיך את הדברים של שרת החינוך. שמי מרים שכטר, אני הממונה על השיוויון בין המינים בחינוך. אני עוסקת בתפקיד הזה כתפקיד בלעדי מזה ארבע שנים, מאז כניסתה של שרת החינוך התרבות והספורט חברת הכנסת לימור לבנת. אני אמשיך הלאה את הדברים שלי מהמקום שהשרה סיימה.

אמונה, נחישות, עקביות והתחושה של הגשמה אלה הדברים הבסיסיים שמנחים אותנו בתוך מערכת החינוך בנושא של שיוויון בין המינים. זה לא פשוט וזה לא קל, וגם כשאנחנו נציג, ואני אציג ביתר הרחבה את הנושאים שאנחנו עוסקים בהם, אני מבקשת ליידע אתכם שכל דבר נעשה בעמל רב ובעבודה קשה ובנחישות ובהתמדה. אני אתחיל בתכנית נערות מובילות שינוי שהשרה התחילה לדבר עליה. אנחנו עושים את התכנית הזאת שנה רביעית, מאז כניסתה של השרה, ביוזמת שדולת הנשים ובשיתוף פעולה מלא והדוק עם שדולת הנשים. נמצאות כאן בנות שעברו את התכנית, נמצאות כאן מדריכות, נמצא כאן מדריך גם בנושא, אפרופו בנות ובנים. אנחנו עוסקים בתכנית הזאת ששים בתי ספר זה נראה כביכול מעט אבל קחו בחשבון שזה בתי ספר תיכוניים, וקחו בחשבון שלהיכנס לבתי ספר תיכוניים זה מאוד קשה וזאת הבעיה העיקרית כמו שאומרת מיכל. אנחנו מצליחות להיכנס, היום אנחנו נכנסות בקלות גדולה יותר.

התכנית מובילה את הנערות לבחירה של יחידות לימוד שמותאמת יותר לכישורים שלהם, מעצימה אותם לקראת הצבא, מעצימה אותם באופן אישי, ביחסים שבינו לבינה, היא גורמת להרבה הדים חיוביים, וכאן אני רק אקרא כמה מהם. למדתי בתוך בית הספר שנערות מסוגלות ויכולות. איך שנגמר המפגש העברתי לכמה שיותר בנות בבית הספר את התכנית. למדתי לא לגרום לבנים לגרום לי לנחיתות. חבל לי שנשים יותר מבוגרות לא מודעות לכוחן. וכו' וכו'. העבודה שלנו היא בעיקר עבודה מול מערכת החינוך, המורות, הגננות, המנהלות וכל השאר. זאת גם עבודה מאוד קשה. דבר ראשון מאוד מאוד קשה לנשים שעובדות בתוך מערכת החינוך לחשוב שהם מפלות חצי מתוך האוכלוסיה. מאוד קשה להם להרגיש שהם מופלות. מאוד קשה להם לדעת את כל המערך שמתנהל בין גברים ונשים. והם מעדיפות לעצום עיניים. יחד עם זאת אם יש שלוש עשרה אלף גננות אנחנו הגענו ללמעלה מעשרת אלפים גננות, והגענו ליותר מעשרת אלפים עובדות הוראה. עבדנו עם מנהלות, עם מפקחות, כל מי שיכול.

הייחודיות של הנושא הוא בכך שמתחברים להרבה מאוד עולמות תוכן. יש אפשרויות ליצור גם דרך תכניות לימודים, גם דרך תכני לימוד, גם דרך עבודה על העצמה אישית של הנשים, גם דרך העצמת התלמידות, גם דרך יצירת מבנים חדשים והתארגנות אחרת של בית הספר, לתת לבנות לשחק בחצר זה לא דבר מובן מאליו, צריך ליצור את זה קודם בצורה מלאכותית. יש בתי ספר שעשו שלושה ימים בנים בחצר, שלושה ימים בנות בחצר, ורק אחר כך הבנות גם לקחו על עצמם להיכנס לחצר ולשחק בה. עד אז יכולנו לדבר וזה לא היה קורה כי הבנות הצטופפו בפינות והבנים ישבו בתוך החצר בגדול.

אנחנו עובדות מול אוכלוסיות ייחודיות, כמו עולות חדשות, כמו החינוך הדתי, כמו במגזר הערבי. כל המקומות האלה להיכנס אליהם זה לא פשוט. אבל נכנסנו, ואנחנו בפנים. אנחנו רואות מייד את ההגשמה ואת ההזדמנות שהם רואות בדברים. הם רואות בכך הזדמנות לשינוי אישי שלהם. מורות כעבודת גמר שלהם של קורסים עושות עבודות שמבטאות מתחילתו של תהליך, של פחדים, של חרדות מפני הצלחה, של אי יכולת לבטא את עצמם, אי יכולת לבצע דברים. תחושות מאוד מאוד קשות. לקראת סוף ההשתלמות הם מתחילות לספר על פרוייקטים מיוחדים שהם רוצים לעשות, ביישוב, בעיר, במקומות אחרים. רואים אותם כפרח שנפתח והיכולת שלהם.

אנחנו מאמינות ואני מאמינה בעיקר בכך שמורה שעברה תכנית העצמה אישית שלה ומודעת היא תסתכל אחרת על בנות. היא תעצים אחרת בנות. היא תתפוס אותם אחרת. היא לא תגיד לבת בשביל מה את צריכה פיזיקה. היא לא תגיד לבת את לא יודעת לכוון את הטלויזיה או אני בחרתי שבן יעשה את זה כי הוא יעשה את זה יותר טוב. כל השיח שלהם מול הבנות הוא אחר.

בעבודות גמר של בתי ספר יש היום עבודות חקר, יש עבודות גמר, זאת נישה מאוד טובה להיכנס, כי דרך כך שהתלמידות והתלמידים עושים את עבודות הגמר וזה מבית הספר היסודי הם מודעות ומודעים יותר לנושאים. למשל תלמיד בכתה ו' עשה עבודת גמר על נשים בשואה. והוא ציין את זה, יש כל כך הרבה חומר על השואה, יש כל כך הרבה חומר על גברים בשואה. על נשים בשואה חיפשתי באינטרנט, חיפשתי באתרים, כמעט ולא מצאתי. ואז הוא בכל זאת העלה תכנית כתובה מאוד מאוד יפה, ומכאן מה אני למדתי, שהיום אנחנו נכנסות לקראת השנה הבאה ונעסוק בנושא של נשים בשואה. נפתח את זה למערכת החינוך, נציע את זה כעבודות גמר. ילד בכתה ו' שם לנו את המראה ואמר שימו לב, תסתכלו על הדברים.

אני רוצה ברשותכן לציין את הנושא של עמותת כן, שהם גם יספרו, בתכנית המשותפת שגם היא פרי יוזמה של העמותה ועבודה משותפת שלנו, שאנחנו ניתן להם לספר. אני רוצה לבקש, נמצאות כאן תלמידות. אני רוצה לציין את השיתופי פעולה בקידום הנושאים של מתמטיקה ובנות מחוננות שאנחנו גם התחלנו כבר בתשס"ג עם יעל רום בימי עיון, והיום אנחנו הולכים ובונים תכניות עירוניות לכלל מערכת החינוך בחינוך הקדם יסודי, בחינוך היסודי ובחינוך העל יסודי לשנות דרכי הוראה, לשנות מושגים, לשנות כל מה שאפשר כדי שבנות תרגשנה בנוח ותהיינה מוכנות ללמוד. כמו כן העלינו את אחוז התלמידות שלומדות במחוננים.

שנים עשר יישובים אנחנו עומדים להיכנס אליהם בצורה מעמיקה, מהקדם יסודי ועד התיכון, ביישובי פריפריה בדרך כלל, שלמשרד החינוך כבר יש שם פלטפורמה של עשייה אחרת, כי אנחנו גם צריכים את הפלטפורמה של איך להעביר כספים, זה שיש כסף זה עוד לא מספיק לעשות. אנחנו נעשה עבודה מאוד מתומצתת, ממוקדת ומרוכזת, מחודש ספטמבר ועד ינואר, מחצית שלמה של עשייה, שמכאן תיגזרנה פעולות נוספות שהם פעולות מתמשכות, כמו כל התכניות שאנחנו מדברים עליהם.

אני רוצה גם באותה הזדמנות לציין שיושבות כאן מדריכות של השוויון בין המינים, שעושות עבודה מאוד חשובה.

מי מהתלמידות רוצה לומר כמה מלים על התחום?

שמי מורן, סיימתי ללמוד עכשיו בעין כרם בתכנית בכתה י'. זה שינה לי את התפיסה של איך אנחנו רואים את הלימודים שלנו בכלל, את הצבא. אנחנו יודעות שיש לנו אפשרויות רבות, אנחנו יכולות ללכת לאן שאנחנו רוצות ואנחנו שואפות גבוה. כשהתחלתי את הסדנא, עכשיו בתיה הזכירה לי, המדריכה שלי, שלא רצינו ללכת לצבא, ועכשיו אנחנו משתדלות להגיע כמה שיותר גבוה לצבא, אנחנו רוצות לממש את עצמנו. למדנו להיות אסרטיביות, לא להיות נחותות ליד הבנים, שאנחנו אלה שגורמים להם להתייחס אלינו ככה.

אני גם הייתי בנמ"ש, בתכנית כשהתחילה, בעין כרם, וזה נתן לנו יותר מודעות גם למה שאנחנו רואים בסביבה ביום יום, אם זה טלויזיה, עיתונים, אם זה כשיוצרים בחוץ לחצר ורואים את היחס של התלמידים, זה כמו שהיא אמרה בחצר מי משחק, וגם יותר מזה מרים זה מי יותר עונה במתמטיקה, מי יש לו את הבטחון לענות בכתה על שאלות. אז זה קודם כל מתחיל מזה שהיינו מודעות ואז רצינו את השינוי. שמנו לב איפה יש את הנקודות, אם זה בתמונות, בפרסומות, ששם מציגים את החוסר שיוויון.

הרגשת שמיצית את הנושא או שאת צריכה ללמוד עוד?

למצות, אין למצות, עד שלא יהיה שוויון. לא, זה חשוב. זה היה חשוב.

אבל הרגשת שינוי,

כן, ברור. היו לנו דברים שלפני זה לא שמנו לב אליהם. שזה בהכל. שזה מתחיל מזה שאת רואה וזה איפה שהוא בתת מודע שלך נכנס, ובגלל זה גם יש את החוסר שיוויון הזה. בתכל'ס זה לא שאנחנו יותר או פחות, זה בדיוק אותו דבר.

שאלה:

איך התקשורת שלכם עם בנים?

אצלנו בכתה זה בנים נפרד ובנות נפרד. אני מסתכלת אותו דבר, אני מדברת אליהם בגובה העיניים כמו שאני מדברת עם חברות, אין הבדל. אבל זה חשוב, התכנית כן היתה חשובה, והיא כן תרמה. הרבה היא תרמה והיא גם גיבשה. כמה שהיינו באות על ימים חופשיים, ימי שישי, במקום להיות בבית ולנוח אחרי החמישה ימים של הלימודים באנו ברצון. גם לבנים היה.

שאלה:

האם יזמתם איזה שינוי במסגרת בית ספרית כתוצאה מזה?

אני יודעת שהבנות עצמם במסגרת של הבנות כן היה שינוי. בתפיסה שלנו גם. בתיה שאלה אותנו מה אנחנו רוצות לעשות בעתיד. היו חלק שאמרו באמת מה הם רוצות והיתה גם מישהי שאמרה שהיא לא רוצה כלום, שהיא תיתן לבעל שיממן, שיעבוד. ושמנו באמת דגשים על למה זה חשיבה שגוייה. כי יש לה את היכולת לעבוד, יש לה את היכולת לפרנס את עצמה לבד וגם את המשפחה שלה אם צריך, אין פה הוא יכול ואת לא יכולה. זה בדיוק אותו דבר. זה הכל בראש. ובאמת אחרי זה כולנו אמרנו.

שאלה:

זה שינה החלטות שלך אישיות לגבי העתיד, לגבי מה תעשי בצבא, מה תלכי ללמוד?

לא, גם לפני זה חשבתי ככה, אבל מה שכן זה שינה אצלי זה ששמתי לב יותר מה שאת רואה שהחברה מציגה, שבת צריכה להיות ככה וככה וככה, ומצד שני היא גם צריכה להיות גם אמא וגם צריכה להיות גם אישה הכי טובה שיש וגם סקסית וגם הכל. אז זה לא נכון, אישה צריכה להיות בדיוק מה שהיא, בלי הבדל. זה כן שינה.

בוקר טוב לכולם, שמי רינה ברטל, אני יושבת ראש שדולת הנשים בישראל. וכפי שכבר נאמר כאן אנחנו כתבנו את התכנית ופנינו למרים שכטר לפני ארבע שנים, וכל השאר זה היסטוריה. אני רוצה לומר שאם לא היתה שרה לא היתה תכנית. וגם אם השדולה היתה רוצה לקפץ ולדלג זה לא היה. ואני לא יודעת אם היתה מרים שכטר כזו או לא היתה מרים שכטר כזו. וכל הנושא הזה כולו, מהתחלה ועד הסוף, לעניות דעתי לא יכול היה להתקיים. זה מאוד חשוב לומר כי זו ההתחלה של הכל. ופרחים מבחינתי בסוף נובלים, אז אני לא נותנת פרחים, אני נותנת חותמת מאוד מאוד גדולה, שהיא תישאר וצריכה להישאר, עם השרה ועם כולנו, להרבה שנים. אני חושבת שאנחנו הנחנו כאן בתכנית הזו אבני יסוד מאוד חשובות.

אני רוצה לציין כמה דברים מאוד בקצרה. קודם כל אני רוצה לומר שהתכנית נמצאת גם בקהילה הערבית והיא נכתבה במיוחד לקהילה הזו. היא לא תורגמה. היא תכנית שנכתבה לקהילה הזו במיוחד. אני רוצה לומר שאנחנו מבקשות היום לייצא את התכנית הזו לחוץ לארץ. המדינה הזו מייצאת נשק והיא מייצאת ידע טכנולוגי ויש לנו מה לייצא גם בתחום הזה. ואנחנו מתרגמות כרגע את התכנית לשפה האנגלית, ויש שלושה מקומות בעולם שהתכנית הזו תחדור אליהם בשנה הבאה. בארצות הברית ובאירופה. דרך נשים ששמעו על התכנית, ראו את התכנית וחושבות שחשוב להנחיל אותה שם. אין תכנית כזו בעולם בשום מקום. עשינו תכנית מאוד מאוד יסודית. אז יש לנו במה להתגאות, שיש לנו את היכולת לייצא גם דברים מהסוג הזה.

שתי נקודות תורפה שאני רואה שצריך לתקן אותם. אחת זה עבודה עם המורות בבתי הספר. לשלב העתידי של התכנית הזו היא לא תוכל לחיות בתוך בתי הספר אלא אם המורות תעבורנה את כל התהליך שאין צורך בחדר הזה לומר מהו. מהמורות יש צורך לעסוק גם במנהלות בתי הספר. שני הסקטורים האלה אם לא תצליח המערכת להחדיר או להנחיל או להטמיע את התכנית הזאת בשני הסקטורים האלה התכנית תמיד תהיה באיזו שהיא בעיה, וצריך לחשוב על זה.

נקודה נוספת לעתיד, צריך לשאוף שהתכנית הזו תהיה כחלק אינטגרלי, בלתי נפרד, מתוך בתי הספר תמיד. היא לא תכנית ייחודית, לא מיוחדת, היא חלק מהיסטוריה, גיאוגרפיה, מתמטיקה, פיזיקה, חינוך גופני וכו'.

שתי מלים על הבנים. שלוש שנים אכלנו קש. היה מאוד קשה ומאוד בעייתי, הנושא לא עניין אותם. עשינו איזה שהוא סוויץ בשנה האחרונה ואני רוצה לומר לכם שהיום, בשנה האחרונה, מתוך שלוש מאות ארבעים בנים מאתיים ששים ואחד ענו, שזה יפה מאוד, כי בעבר הם לא ענו בכלל, קיבלנו ידע על סטריאוטיפים והתנהגות חברתית, ידע על זהות עצמית ושיוויון בין המינים, קיבלנו את המודעות לאי שוויון בין המינים ועל האלימות הקשה שיש בקרב בני הנוער. לדעת שגם לנשים יש זכויות לעומת גברים. חשיפה ליחסים שבין גברים ונשים, כולל סרטים. למדתי על עצמי ביחס למין השני. למדתי שיש אפליה גדולה ואפילו בסרטים מצויירים ובפרסומות. למדתי להבליג ועוד דברים שלא ידעתי בחיים. היום אני שם לב לאפליה בפרסומות ובטלויזיה ומחפש אותה. אני בכוונה נותנת את התגובות של הבנים ולא של הבנות כי אנחנו כולנו יודעות שהבנות מהללות ומשבחות והבנים לא עשו כך. זו שנה ראשונה שאנחנו מקבלות את התגובות האלה וזה מחזק אצלנו את התחושה שמוכרחים להמשיך ולהשקיע כמובן גם בבנים.

ומשפט אחרון, אנחנו עומדות יחד עם מרים לפתח בשנה הקרובה איזה שהוא פיילוט באותו נושא לנערות במצוקה. כלומר לא רק לנערות שנמצאות בתוך החינוך הפורמלי בתוך בתי ספר אלא לנערות שנמצאות במוסדות, נערות שנמצאות בתוך בתים חמים, נערות שהרבה מאוד שנים המערכת לא היטיבה עימם, ואין לנו שום צל של ספק שגם להם מגיע וגם הם יכולות. תודה רבה.

אני יושבת ראש עמותת כ"ן, כוח נשים, עמותה על מפלגתית שעוסקת בקידום נשים לפוליטיקה. בעינינו פוליטיקה אינה מילת גנאי ויושבות מאחורי צעירות ששמעו פוליטיקה אז יש להם בעיה עם הקונוטציה. אז אנחנו מתחילות ראשית דבר בהגדרת המושג פוליטיקה ככוח להשפיע על סדר היום הציבורי, ושמענו כאן גם את רינה ומרים והשרה שנמצאים בראש הפירמידה אז אפשר לקבוע את סדר היום הציבורי. שמענו על הקצאת משאבים, כנמצאים בעמדת כוח אפשר להקצות משאבים, אפשר להגדיל את התקציבים. ואנחנו הגענו לתכנית של מגדר, ממשל ופוליטיקה, בשיתוף ובברכת ובעזרת השרה, המנכ"לית, מרים שכטר, וכמובן בעזרתה הגדולה של מיכל קפרי יועצת השרה.

מאחר וקשה מאוד להפנים ולהכניס את הנושא, ובגלל שנשים נמצאות בראש הפירמידה, הצלחנו במהלך השנתיים האחרונות, כתכנית פיילוט, שלושה בתי ספר שנה ראשונה, עשרה בתי ספר שנה שנייה. התכנית היא מגדר, ממשל, פוליטיקה ואזרחות פעילה בשיטת הדיבייט. זו שיטה שמי שלא מכירה אותה, זה שיג ושיח, למידה של בנים ובנות לעמוד בפני כיתה, להעביר הרצאה, ללמוד את מנועי הנאום, ללמוד את תורת השכנוע, ללמוד להקשיב וללמוד מהקשבה. כשהתכנים מוגדרים למגדר, ממשל, פוליטיקה ואזרחות פעילה. אנחנו חייבים להבין, ואנחנו הגענו אל הנושא הזה בעקבות הבחירות המוניציפליות האחרונות, כשילדים בני שבע עשרה קיבלו זכות הצבעה ולא הלכו לבחור. איך אומרים, מספר מועט קטן של ילדים בחרו. לא שההורים שלהם בחרו, גם ההורים לא בחרו. הנתונים מלמדים שבמדינת ישאל אזרחי המדינה נכשלו באזרחות. האזרחים לא יצאו לבחור, לא לרשויות המקומיות, הממוצע הארצי היה ארבעים אחוז, בערים הגדולות היה עשרים ושבעה אחוז. אנשים לא מימשו את הזכות האזרחית האלמנטרית, הייתי אומרת זכות וחובה דמוקרטית ללכת לבחור ולהשפיע מי יהיו נבחרי העם שלנו. לכנסת בחרו ששים אחוז. ירידה של עשרים ושבעה אחוז לעומת שנים עברו. זאת אומרת שיש לנו פה כשל מערכתי בלמידת מקצוע האזרחות. ואת המקצוע הזה צריך ללמד מאחר והוא המפתח לחיים במדינה דמוקרטית. וזה מקצוע שאני מברכת שוב שגם העלו את, פשוט חשוב לי כי נמצאות פה בדיוק הנשים שצריכות להעביר את המסר בשנה הבאה בבתי ספר. וכמו שרינה אמרה, לא מנהלות ולא מורות הפנימו את החשיבות של הנושא. וכשאנחנו רואים שיש ארגוני מורים והסתדרות מורים ובראש הארגונים עומדים גברים כשהרוב הם מורות יש לנו פה בעיה בתפיסת עולם מה היא החשיבות של לקחת את כוח ההחלטה ולעמוד בראש ארגון ולהתמודד לכנסת ולהתמודד לרשויות מקומיות ולבחור את נבחרינו. וזה תלוי בנו, במערכת החינוך, המורות, המנהלות, המנחות והמדריכות, להפנים בקרב הילדים, וכאן זה בנות ובנים, את החשיבות של הכוח הפוליטי, את החשיבות של האחריות האזרחית. והשיטה שבחרנו היא שיטה שהפכה להיות שיטת הוראה. שהיא שיטה שנלמדת היום בארצות הברית ובאנגליה מכתה א'. אנחנו מתחילים משנה הבאה, התחלנו עם חברה חיצונית, ומאחר ויש לזה ביקוש ומאחר והחשיבות היא רבה החלטנו, והכל בשיתוף, להכשיר מתוך בתי הספר מורות שתהיינה המנחות בדיבייט. כשהכוונה היא, בדיוק כמו שרינה אמרה, בעוד חמש שנים לראות את המקצוע הזה שיילמד כתנ"ך, היסטוריה, מתמטיקה ואנגלית, ויהיו לנו אזרחים אחראים. הילדים האלה הם ילדים שבעתיד יהיו אזרחים, ונבחרים. והילדים האלה זה לעתיד. הילדים האלה הם סוכנים הביתה, להורים, וסוכנים לחדר המורים. וכאן אני פונה לכל הנוגעות בדבר, שתפו אתנו פעולה ונרחיב את התכנית ונראה באמת עתיד ורוד יותר בעוד חמש שנים.

כבוד השרה וכבוד חברת הכנסת, חברות יקרות. שמי הנרייטה כלב, אני ראש החטיבה למגדר בבן גוריון. בדרך כלל אני באה תחת הכובע של פעיל שהוא מחוץ לאקדמיה וכך אני גם מוכרת בציבור, אבל היום אני מבקשת, כיוון שלא שמעתי שהתייחסו לחלק האקדמי אלא לחלק החינוכי, ואני אומר את הדברים, אני רוצה להתייחס אליהם.

נקודה אחת לפני כן והיא הנקודה הפוליטית. הוועדה היחידה והפעילות היחידה בכנסת שבה יש שיתוף פעולה מקיר לקיר מימין לשמאל, ושוב צריך לומר גם הודות לשרה, מאז ומעולם היתה הוועדה למעמד האישה. אני לא חושבת שזה מקרה וחשוב לציין את זה, לחזק את הדברים ולשמור את זה גם לעתיד. לטפח את העבודה מקיר לקיר מבחינה פוליטית בתוך הכנסת. יש לי איזו הרגשה נעימה, כמי ששייכת לדור של המושתקות, לפני כמה עשרות שנים, זה מאוד מחמם את הלב לראות שהגיל הלך וירד והיום יש נערות שמשתתפות במאבק, שזה דבר שלפני שלושים שנה אפילו עם המבוגרות אי אפשר היה לומר את זה. אז אני חושבת שזה לא רק עניין של לחלק מחמאות אלא לקבוע עובדות היסטוריות ותהליכים היסטוריים. לכן גם מאוד חשוב לשמוע שיש מגמה לרדת לגיל הגן.

אבל מאחר ואנחנו מבינים שצריך לחלק את תחומי המאבק לא רק לפי גילים ולפי תקופות ולפי שטחים אני גם אומר שמחמם מאוד את הלב לראות שהפעילות הן לא פעילות מהמרכז השבע, שזה גם מאוד מאוד חשוב, וכאן אני אומרת את זה בכובע הציבורי החברתי שלי. אז כל הנקודות האלה מאוד מאוד מחממות את הלב. האסטרטגיה שננקטת בעיני היא מאוד נכונה, ולכן צריך לחלק את תחומי המאבק או את חזיתות המאבק.

החזית האקדמית, בחזית האקדמית, שבה אני רוצה לשים דגש היום, ולכוון לכיוון החזון שאתם דיברתם עליו, הייתי מתווה או מסמנת שיש להפוך את הנושא של לימודי מגדר במחקר לדיסיפלינה ולא לאינטר-דיסציפלינה. לא כל החוקרות החברות שלי מסכימות אתי ויש על זה ויכוח. אני אקח ברשותכם כמה דקות כדי להסביר מדוע. כל מה שאני אומרת הוא שהקטגוריה נשים, גם אם היא קטגוריה היסטורית מובנית ולא קטגוריה שנובעת מאברי המין שלנו היא קטגוריה שאי אפשר להבין את העולם, העולם על כל תחומיו, בלעדיה. ולכן מדובר בקטגוריה אקדמית אנליטית. ממש כשם שיש הצדקה ללמוד את החברה בדיסיפלינה שנקראת סוציולוגיה ואי אפשר ללמוד בפוליטיקה או בכלכלה את הסוציולוגיה כך אי אפשר ללמוד את הנושא פמיניזם, נשים, מגדר וכו' כחלק מדיסיפלינות אחרות. אז החזון שלי, ואני מעבירה לכם את המסר, צריך להקים דיסיפלינה, ולכן גם הפועל היוצא מזה לדאוג שבכל אוניברסיטה תהיה מחלקה שתיקרא המחלקה ללימודי נשים, מגדר, נשים פמיניזם ומגדר, מה שיעלה בדעתנו היצירתית, אבל זה מה שצריך בעיני לעשות.

הדבר השני, כאן מה שאני מנסה לומר הוא שטווח הפירות של הקמת גופים כאלה הוא הרבה יותר קצר מאשר טווח הפירות, ואני לא פוסלת את הדברים, מרגע שאנחנו מגדלים את הילדים בגן. זאת אומרת מרגע שאנחנו מגדלים את הילדים והילדות כפמיניסטים ייקח עוד כך וכך שנים עד שהם יהפכו לכוח מממש. אותו דבר לגבי הנערות. אני לא פוסלת את זה אבל אני מדגישה שהכוח המיידי שאנחנו נוכל להפיק ממנו תועלת, ברגע שיש לנו נשים בשלות שמנהלות את המאבק גם מתוך האקדמיה ויכולות לתמוך במאבק גם מחוץ לאקדמיה, וכאן אני מציעה לסמן בתוך החזון גם יותר שיתופי פעולה,

ברגע זה אנחנו ממנות אותך אחראית על נושא החינוך והחזון.

אני לוקחת את זה על עצמי אם את רוצה, אבל אני אומרת, כמובן אני לא צריכה לומר לך שהדברים לא קורים ללא משאבים וללא הירתמות והתרשתות. לכן מה שאני מנסה לומר, כי אי אפשר להקים מחלקות למגדר או אי אפשר לעשות פרוייקטים ללא התקציבים האלה, זה ברור לגמרי. אז מה שאני מנסה להגיד כאן זה בעצם שהמחלקות, שהאוניברסיטאות לא יכולות להסתפק בעוד קורס כזה, בעוד קורס כזה, ואני מקדמת עכשיו תכנית לתואר שני אצלנו ומקווה שנתראה תחת הכובע של המל"ג בעניין הזה על מנת שזה יהפוך למחלקה, אבל זה בהחלט לדעתי צריך להיות מחלקה גם במכללות וגם באוניברסיטאות.

במה יעסקו הבוגרים במקצוע הזה?

ממש כמו שתוכלי לענות תשובה לאנשי מדע המדינה. במה עוסקת אשה שלומדת מדע המדינה או סוציולוגיה. זו לא בעיה לאומית, אני חושבת שכל תחום מדעי הרוח והחברה הוא קשת שלמה של מקצועות שעוסקים במדעי האדם. מה שאת טוענת הוא שאולי צריך להפוך את זה לפרופסיה, וזה דיון לוועדה אחרת, זה לא לוועדה הזאת, זה דיון למדעי החברה, ולכן אני לא חושבת שיש מקום לדון בזה כאן.

אני חושבת עוד נקודה אחת, בכל האוניברסיטאות בעולם, אני יכולה לומר שאני הייתי בגרמניה ושוויצריה, יש ועדת מוניטור. היא לא חייבת להיות רק בתוך האוניברסיטה, היא יכולה להיות למשל ועדה פוליטית או ועדה בגופים של משרד החינוך. המוניטורינג בודק בכל שלב ושלב, אם יש מכרז כמה נשים נכנסו. במקום לעשות עבודת שיטור ולומר החוק לא נאכף, כי יש חוק דירקטוריונים ויש חוק כזה וכזה, יש ועדת מוניטור שהיא מסמנת כל הזמן מי הועמדה או מי הגישה מעמד, האם הדיקן הציע לתלמידים שהם לא ממין זכר להיכנס למילגה או לפרוייקט בתחום הפיזיקה, ואז להגיע לפרס ישראל וכן למצוא שם פיזיקאית שאפשר לסמן אותה כמועמדת.

אנחנו עושים את זה, אולי בצורה קצת ספורדית, אבל אנחנו בודקים כל ועידה, כל כנס, כל מכרז ומתייחסים, ועכשיו אנחנו מנסים לקדם נציבות שיוויון הזדמנויות בתעסוקה, אם ראיתם אתמול בעיתון קיבלנו אישור של תמיכה מסויימת ממשרדי הממשלה.

אני מדברת על משהו אחר אתי. אני מדברת, אולי מישהו עקב באינטרנט אחר השיח הזה עם סגן ראש מכון יופה, בעניין הכנס הזה,

עשינו פה ישיבה בשבוע שעבר בנושא הזה.

לא הייתי מעלה את זה אלמלא ההערה שלך. אני רוצה לומר שאני מדברת על תחום מאבק שהוא תחום חלל ריק. זה לא המוניטורינג של אז בואו נראה כמה יש אלא כאשר עושים כנס מהסוג הזה לאלץ אדם כמו פרופ' קם לחפש נשים.

יש חקיקה עכשיו על זה.

אני אגיד לך מה את לא יכולה לעשות. את לא יכולה להעמיד שוטר על כל אזרח ואת לא יכולה לבדוק את האכיפה של החוק. את יכולה רק לתבוע אותו בדיעבד כאשר הוא לא מילא את החוק. זו בעיה. אז אני חושבת שאני מדברת על חשיבה על חלל אחר. בוודאי שזה לא סותר. כל מה שאני מנסה לומר זה לפרק את הבעיה כך שאנחנו נוכל למצוא לה תתי פתרונות שיקדמו את העניין.

אני אחזור על דברים שאמרה הנרייטה שנעים לראות שיש כל כך הרבה מצטרפים חדשים לאותו נושא של קידום נשים, בכל תחום שלא יהיה. אני אף פעם לא אומרת שהאישה היא בדיוק כמו הגבר. אני אומרת שיש לה תכונות אחרות, והחשיבות היא לאפשר לה להתפתח בתוך התכונות האחרות שלה. ויש היום די הרבה תחומים, וכדאי שבנמ"ש יאמרו את זה לנערות הצעירות, שהנשים פי כמה וכמה מצליחות במדינת ישראל יותר מגברים. העובדה שיש יותר נשים בלימודי תואר ראשון, תואר שני ותואר שלישי היא כבר עובדה סטטיסטית מוצקת. הנתונים האחרונים מ-2003 של המדען הראשי במשרד החינוך מראים ששיעור הבנות המצטיינות במתמטיקה של חמש יחידות, ארבע יחידות, שלוש יחידות, עולה על שיעור הבנים המצטיינים במקצועות האלה בין עשרה לעשרים אחוזים. והדבר הכי חשוב שבקרב זכאי הבגרות יש לנו שמונת אלפים נערות יותר מנערים זכאי בגרות. נכון שהמספרים הם קטנים ומבישים ונכון שמה שאמרו חתני פרס נובל, שאנחנו הפסקנו לייצר אנשים בעלי השכלה מתאימה להמשך לימודים במדעים זאת בעיה אמיתית. הבנות נמצאות כל הזמן כשלוש עשרה וחצי אחוז במדעים מוגבר. אבל הבנים כל הזמן יורדים. מכיוון שיש יותר בנות בתוך הזכאות נוצר מצב נורא מצחיק. ואם אני סופרת ראשים, וזה מה שאני עושה בדרך כלל, בין הבנות שגמרו חמש יחידות בגרות לבין הבנים שלמדו חמש יחידות בגרות יש רק שמונה מאות בנים יותר מבנות.

ואני הולכת אל הצד הבא, שאף אחד לא הזכיר אותו, והוא הדבר הבא. אחרי שהם כבר גמרו מגמה ריאלית איפה הם. וזה חשוב מכיוון שיש לפי תפיסות, לפי נתונים, אני מרושתת, אני מקבלת מכל העולם, יש רעב בלתי רגיל לאנשים צעירים שגמרו מגמות מדעיות וילמדו מקצועות מדעיים במדעים מדוייקים ובהנדסה. ושם הבנות במקומות מצויינים, במדעי החיים הם חוגגות סביב הארבעים אחוז ויותר. בהנדסה במדעים מדוייקים אנחנו בקושי מתרוממים בין שנים עשר לחמישה עשר אחוז. הוקמה מועצה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה בראשותה של מינה טייכר. ואני ביקשתי ואני מרכזת בתוכה ועדת משנה, שמנסה להתמודד עם הבעיה אם יש להם את כל הנתונים למה הם לא הולכות להנדסה ולמה הם לא הולכות למדעים מדוייקים, מקצועות שהמשק בישראל צריך אותם. ואנחנו מתקדמים והולכים, אנחנו עושים את זה לא רק בארבע האוניברסיטאות שיש בהם הנדסה אלא בשבע מכללות שהוסמכו על ידי ות"ת לתת תואר בהנדסה. והדבר הברור לגמרי זה שהנערות, אני חשבתי שנמ"ש תוכל להשתתף בזה אבל אולי הם עוד לא הגיעו לשם, הנערות לא יודעות מה זה הנדסה. והדימוי של המהנדסים שבנו את מסילת הברזל לסן פרנסיסקו הוא השליט. והם לא יודעות שהם צריכות רק כוח מוח, ושהם עובדות בדרך כלל מול מחשב, ושכוח פיזי בכלל לא נחשב ושהם יכולות להיות מצויינות. לא מדברים על זה. ואם מדברים על מערכת החינוך, שפ"י, שירות פסיכולוגי יועצים, הם היו צריכים לדבר על דפוסי יצירת מקצוע. אני עבדתי מולם יותר מעשרים שנה. הם לא עושים את זה. לא רק זה, אלא הם משדרים, בשפת גוף וכל דבר אחר שהנדסה זה לא.

הדרך היא, וזה מה שאני מצפה, אנחנו נכין את החומר ונביא אותו אליך ואל ראש ות"ת, אני חושבת שמדינת ישראל צריכה לצאת בהצהרה שהיא מבקשת מהנערות שעונות לתנאי הקבלה להיכנס לרשת המקצועות שבהם קיים מחסור ברור ובולט במדינת ישראל. אם סין הגדולה עושה את זה, ארצות הברית עושה את זה, ואנחנו על אחת כמה וכמה. ואם יבואו ויאמרו, יקראו לנערות לבוא ולחשוב על הנדסה כמקצוע, ציוני, מפני שהוא חסר, אין מספיק אנשים שייכנסו למקצוע בגילאים צעירים. אנחנו לא כל יום נזכה בעלייה של מאה אלף מהנדסים מארצות חבר העמים. זה נגמר. כל היתר צריכים לצמוח מתוך המערכת שלנו. והם לא עושים את זה. וזו בעיה מאוד חמורה. אותי מעניינות כרגע הנשים, אני עובדת גם עם קבוצות אחרות, זה מה שצריך לעשות. ואני מוסרת את דרישת השלום של מינה טייכר, אנחנו נכין את החומר ונביא אותו אליכם.

תודה. מנכ"לית הרשות למעמד האישה, גב' יהודית.

תודה. קודם כל אני בכל זאת לא יכולה לדלג על משפט של מחמאות. כי אני חושבת שהנושא הזה של הטיפול בנושא של השוויון בין המינים במערכת החינוך בכלל, והתכנית של נמש והתכנית לפוליטיקה הם בעצם הטיפול הנקודתי שהוא אפילו לא נקודתי באי השוויון בין המינים. כי הרבה פעמים לצערנו הרב אישה נרצחת, מראיינים אותי ברדיו, האם המשטרה הגיעה בזמן, האם היא לא הגיעה בזמן. כשבפרסים לא זוכה אישה בפיזיקה מראיינים אותי למה לא זוכה אישה בפיזיקה. אז אנחנו יכולים לטפל בזה נקודתית ובזה נקודתית ואנחנו עושים את זה וצריך לעשות את זה. הנושא הכי שורשי והכי נקודתי שמטפל הכי בשורשים, הכי גם במניעה וגם בתוצאה וגם בשיקום, ויש לו השפעה הכי רחבה, זה הנושא הזה של הטיפול במערכת החינוך. ומבחינה זו באמת כמובן כל הכבוד לך אתי שהשגת את התוספת התקציבית הזאת, אבל כל הכבוד לשרה ששמה את הדגש על הנושא הזה, שיש יחידה כזאת, שיש יועצת לנושא הזה והעבודה החשובה שנעשית. ויש לנו בדרך פגישה עם שר האוצר על מספר נושאים, ואחד הנושאים המרכזיים זה לבקש שיתקננו לשנת התקציב הבאה יועץ או יועצת למעמד האישה בכל המשרדים. כי אין משרד שיועצת לא יכולה לתרום בו לנושא. ואני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, והרי התוצאה. זו דעתי. אני חושבת שמיכל היא דוגמא טובה ואני חושבת שאם אפשר היה לטפל בעוד משרדים אז זה מצויין. יש נושאים שקשורים עם התקשורת ויש נושאים שקשורים עם החלקאות ויש נושאים שקשורים עם המוניציפלי, אם זה נושא של יועצות למעמד האישה ברשויות המקומיות שמשרד הפנים צריך לאכוף יותר. בכל משרד יש נושאים מאוד מרכזיים, ואפילו מינויים לדירקטוריונים, שהזווית הזאת יכולה מאוד לעזור שיהיה מישהו במשרד ושהוא קרוב לשר. אבל אני אשמח לשמוע דעה אחרת וללמוד ממנה. על כל פנים אני חושבת שזה מאוד חשוב.

אני רוצה להזכיר עוד נושא שמשרד החינוך עושה אותו ואנחנו פה נתנו כתף. נעשתה אלינו פנייה, בעצם הפנייה היחידה מצדכם לעזרה היתה בנושא של התכנית שלכם לזוגיות מכבדת ביחד עם משרד הרווחה. זוגיות מכבדת בבתי ספר תיכוניים. וזו תכנית שהיא לא תכנית חובה וקשה מאוד להחדיר אותה ואתם עושים מאמצים מאוד גדולים להחדיר אותה, ואנחנו עשינו יום עיון עם מקבלי ההחלטות ברשויות המקומיות והצגנו להם את התכנית הזאת, ליועצות ולארגוני נשים כדי שיפעילו את הלובי וחברות מועצות ערים, כדי שהנושא הזה ייכנס גם מלמטה. אז אנחנו נשמח לשתף פעולה. וגם בנושא של התקציב של הנושא הזה אני מקווה שבשנה הבאה התקציב הזה יורחב עוד יותר כי זה פסיק לעומת מה שאפשר וצריך לעשות.

תודה רבה.

ברשותך אני רוצה להעיר לעניין הזה, כדי שאני לא אובן לא נכון, אני מתנצלת שקפצתי באמצע. אני חולקת על הגישה ואני אומר מדוע. לא כל שר יש לו מודעות לנושא הזה. ותוספת של יועץ, יועצת במקרה הזה אני מניחה, בלשכה של שר, לא בהכרח תיתן את הפרי הדרוש או את התוצרת הדרושה בנושא הזה. אני לא חושבת שתוספת של יועצת היא נחוצה בכל משרד בהכרח. בלשכת כל שר. יכולה להיות חגיגה שאין לה רלוונטיות לנושא הזה. והשאלה היא אם באמת זו דרך שתביא בסופו של דבר לתוצאה. ואולי דרך, אולי משהו שיתן איזה בריחה קלה מידי, ולא בהכרח תיתן באמת. היתה תכנית עבודה שרלוונטית. בכלל לא כל שר אני חושבת יש לו במשרד שלו משהו רלוונטי. אני לא רוצה לתת כאן דוגמאות כי חבריי השרים, אני שומרת נפשי, ואני לא רוצה לתת דוגמאות לתסריטים שאין להם שום קשר לעניין. אז אם אני כשהייתי שרת תקשורת ביקשתי מהנציבות אז, ומאז יש לי גם כשרת חינוך, תקן מיוחד לעניין הזה, בגלל שאני עסקתי גם אז והייתי גם אז יושבת ראש ועדת שרים לנושא מעמד האישה, והנציב נתן לי תקן מיוחד, גם אז היתה איתי מיכל ומאז מיכל איתי, ובוודאי כשרת חינוך, אבל אני גם אז הייתי וגם היום אני עומדת בראש ועדת שרים למעמד האישה. ואני עוסקת בזה, אני ממש לא הייתי פמיניסטית, עד שגיליתי את האור. לא הייתי פמיניסטית, עד שהבנתי, בניגוד לנערות הצעירות האלה, לא הייתי חשופה, לא לתכניות של נערות מובילות שינוי ולא לשום תכנית ולקח לי זמן בחיי הבוגרים כבר, מאוד אפילו, כדי להבין שבכלל יש פה באמת בעיה. לא הייתי חשופה לזה. מיכל היתה הראשונה, כשכבר הייתי בכלל אדם מבוגר, ונשוי בכלל, עד שקלטתי שיש בעיה. באיחור, אני מודה. מכל מקום לקח לי הרבה שנים, יותר מידי. אבל שגיליתי הפכתי לשליחה.

צריך לגייר קודם את השרים עצמם, אחרת מה הם יעשו עם היועצות, הם יהפכו לעוד יועצות בלשכה. ולבי לא כואב שיהיו עוד יועצים בלשכות של השרים, אבל אם אנחנו רוצים באמת שהיועצות האלה יעשו את העבודה שאנחנו רוצים שיעשו לצורך העניין שלנו אז מה זה יתן. נאמר כאן קודם על מורות שצריך קודם כל לתת להם את הכלים כדי שיוכלו באמת להשתמש בהם, אז קל וחומר לגבי שרים. מה נעשה בזה.

בכל מדינה צריכים לבוא ולומר שההשלכות על מעמד האישה יהיו כאלה וכאלה, ואז בכל מדינה יש מישהי שזו האחריות שלה, ורק אז זה חוזר חזרה לקבלת מעמד של חקיקה.

זה צריך להיות מדיד. צריך להיות מודל שייקבע אם תוצאות שצריכות להיות, אם אם אבני דרך שצריכים להיקבע, אחרת, סליחה, אני לא רואה תועלת אמיתית בכך שתהיה יועצת. אדרבא, אני חושבת שזו תהיה בריחה קלה לשרים, משום שהנה, הם יעשו וי. יש להם יועצת למעמד האישה אז הנה הם שילמו את המס למחוייבות שלהם, הם שילמו את המס לפוליטיקלי-קורסט שלהם, יש להם יועצת למעמד האישה. לפני שהם מקבלים יועצת למעמד האישה אני רוצה לראות אותם עולים בעוד שעה ומצביעים, אחד אחד, בעד הצעת החוק שתהיה עוד מעט למעלה. אני עוד לא רואה את זה. אולי הם יעלו כי לא נעים להם, אבל לא זה המבחן היחידי. סליחה, אני מתנצלת שאולי אני מקלקלת את החגיגה אבל אני רואה בזה, זה עלול לתת פתח מילוט לשרים. קודם כל צריך לקבוע אבני דרך, צריך לקבוע תכנית עבודה. צריך לראות שיועצת כזאת תהיה כזאת או הדרך תהיה כזאת ששר יהיה חייב לעמוד ביעדים מדידים שיקבלו את הגושפנקא ויהיו כאלה שייקבעו לא על ידו בלבד.

טוב, אנחנו לא נכנסים לנושא הזה. החגיגה שלנו היא לימודי המגדר ושוויון בין המינים. אני מאוד הייתי רוצה לשמוע אותך דווקא.

אני נמצא כאן בתור נציג של גוף שנקרא הורות שווה. הורות שווה מתעסקת היום חלק גדול מהזמן בתפיסה שאנחנו מנסים מאוד לקדם אותה והיא תפיסת ההורות המשותפת. ואני לא שמעתי פה מספיק את הקול הזה. אני יושב פה מהצד של כל האנשים שיושבים פה. אני רואה את עצמי כפמיניסט, אני חושב ששוויון ההזדמנויות מאוד חשוב, ואני חושב שאנחנו לפחות בדיון הזה עד עכשיו שכחנו אלמנט אחד, והוא האלמנט של מה קורה אחרי שגומרים להכשיר וגומרים להתכונן וללמד ויוצאים לחיים האמיתיים, וברוב המקרים הנשים נשארות אחראיות למשפחה. ויש מספיק מחקרים שמדברים על כמה זה לא הוגן כלפי אישה שמנסה מצד אחד למלא את כל המחוייבויות והתכניות שהיא תכננה לעצמה, ומצד שני היא עדיין זאת שאחראית במלוא מובן המלה למשפחה, צריכה לחשוב כל הזמן מה קורה עם הילדים ומי ידאג לכל דבר ודבר. וגם הגברים, הבנים כמו שאתם קוראים להם, שעברו את כל ההכשרות, בסופו של דבר נוח להם שנשותיהם אלה שיעשו את העבודה הזאת, למרות שאולי בעבודה שלהם האישית הם מאוד אחראים ומאוד רציניים, בנושא המשפחה הם כאילו העוזרים של האמא.

זה רק תלוי בהם.

כן, אבל השאלה מה אנחנו עושים כדי שזה לא יהיה רק תלוי בהם או לפחות לעורר בהם את המודעות. לכן גם התעניינתי לשמוע אם יש בנים בתכנית נמ"ש.

יש. בנים ובנות וכל הכיתה.

אני רוצה להזכיר לכולנו שאם הבנים לא יהיו חלק מהתפיסה הזאת אני לא חושב שנגיע לשוויון.

הם חלק מהתפיסה כי הם מבינים שהם מרוויחים מהתפיסה. הם לא מפסידים כמו שנאמר כאן שמפסידים מקום, אלא הם מרוויחים. וכשהם מבינים שהם מרוויחים הם נכנסים פנימה. וזה היה השינוי שגם בגינו המשוב הוא כל כך שונה. כי עברנו מ"תוותרו ותתנו ותהיו שוויוניים" ל"תראו מה אתם מרוויחים". כשהם ראו את הרווח הם הלכו עם זה.

מה שאני רוצה להביא לידיעתכם, רק בתור דוגמא לכיוון מחשבה, וזה חשוב שהשרה נמצאת פה ושומעת את זה. ישבה ועדה בניו-המפשייר על נושא חוק המשפחה, בעיקר בנושאי גירושים, שמעסיקים אותנו בהורות שווה הרבה מאוד, חלוקת אחריות בין ההורים אחרי שההורים מתגרשים. ואחת ההמלצות שלה, מלבד כל הדברים שקשורים למה לעשות בנושאים ספציפיים זה שילוב קורס באחריות מבוגרים ותפקודם במסגרת תכנית הלימודים בבתי הספר. מוצע שקורס כזה, שיחנך לתפקוד כהורה וכבן זוג יהיה קורס חובה לבגרות. זאת אומרת לא רק שוויון הזדמנויות ודברים מהסוג הזה אלא גם שוויון בחיי המשפחה וגם חשיבות של שני בני הזוג בחיי המשפחה. אני חושב שזה בסיס שעליו הכל יכול להיראות אחרת.

אני רוצה להגיד עוד אלמנט אחד שמאוד חשוב לנו, אני חושב שהוא לא בתחום משרד החינוך אבל הוא בהחלט בתחום מה שהממשלה יכולה לעשות, וזה נושא של מקום עבודה ידידותי להורה. היום נשים נאלצות למצוא את הדרך להסתדר בין עבודה לבין משפחה. אם יהיו מקומות עבודה ידידותיים להורה, שיאפשרו לשני ההורים, גם גברים וגם נשים, לשלב יותר, להיות יותר הורים פעילים ועדיין לעשות את העבודה שלהם, על ידי חלוקת שעות עבודה, על ידי עבודה חלקית מהבית, עוד פעם, הזדמנויות לשני ההורים, אנחנו נצא מזה במצב שבו ילדים מרוויחים הרבה יותר מההורים שלהם, שני ההורים מתחלקים באחריות לילדים, ואני חושב שזה יהיה טוב לכל הצדדים. זה פרוייקט שבמדינות כמו ארצות הברית נמצא באחריות הממשלה. קיים חזון שמקדם מקום עבודה ידידותי למשפחה.

אני מברכת ומודה על ההזדמנות שניתנה לי להופיע בפני הוועדה. אני מודה ומעריכה את שיתופי הפעולה ואת העבודה המשותפת עם המשרד ועם הצוות, אנחנו לאורך השנתיים האחרונות באמת הלכנו יד ביד ועשינו הרבה דברים ברמה של בית ספר ומכללה ומורים.

אני רוצה למקד את הפעילות שלנו במכללה להכשרת מורים אחווה, שנמצאת בדרום, בצומת קסטינה, מועצה איזורית באר טוביה בעבר. המכללה מאוד פתוחה ומאוד מקדמת את לימודי המגדר. אני עומדת בראש המכון ללימודי מגדר, שהוא באמת הולך ומתהווה, ואנחנו עושים עבודה נפלאה עם מרים והצוות החינוכי בכל הנושא של קידום.

ברמה של הכשרת מורים, ספרתי לכבוד הישיבה היום כשישה עשר קורסים שניתנים, לא בצורה מסודרת ושיטתית אבל כשאתה לוקח את הסילבוסים אתה רואה שבאמת ניתנים הרבה מאוד קורסים, כמו נשים במדע, נשים באומנות, נשים בספרות, נשים ביהדות, אבל לא קוראים לזה בשם. אני זוכרת שלפני כארבע שנים נתתי קורס בחוג לניהול מערכות חינוך, בחוג לחינוך, נתתי את הקורס מגדר, ואני רוצה לומר כאן שאף סטודנט לא נרשם, כי פשוט הם לא ידעו מה זה מגדר. אז אני גם מציעה שאנחנו נשתמש יותר במושג הזה, שהוא באמת נכנס להוויה החינוכית ברמה של הכשרת מורים אבל גם בבתי הספר ופחות במובן של שוויון בין המינים, משום שיש לזה קונוטציות אחרות.

מעבר לזה, מעבר לקורסים שניתנים, ומשנה לשנה, בגלל מרצים משוגעים לדבר, אנחנו נותנים יותר קורסים, סטודנטים להכשרה, כי מישהו קודם דיבר שאם אנחנו צריכים להתחיל בגני ילדים אז בוודאי שאנחנו צריכים להתחיל בהכשרת המורים, כי הם המורים של המחר, והם ייכנסו למערכת החינוך. אז אני חושבת שכן צריך להכניס קורסי חובה למערכת ההכשרה, מה שהיום זה קורסי בחירה. ואני לא רוצה לומר כאן שבמעבר מ-BED ל-BA ובקיצוצים שיש בהכשרת מורים כמעט ואין קורסי בחירה שעומדים לרשות הסטודנטים. ואני רוצה לומר שזה סטודנטיות כי מרבית הסטודנטים הם סטודנטיות להוראה. וזה גם כן איזה שהוא דיון נפרד שסטודנטיות להוראה שלמעשה לכאורה הולכות ללמד בכוח נשי שנכנס לבתי הספר, אבל זה באמת לדיון אחר, כי אנחנו גם בזה עושים מחקרים, למה גברים לא באים להוראה ולמה נשים בוחרות במקצוע ההוראה.

בשנה האחרונה אנחנו פיתחנו כאחת עשרה יחידות לימוד במגדר, בשיתוף עם מרים שכטר. הם נמצאים, כל החומרים נמצאים באתר שנמצא במכון, מי שרוצה יכול להיכנס לאתר של המכללה ולהוריד את זה, יש הרבה מאוד מצגות, הרבה מאוד חומרים שפיתחנו, והם עומדים לרשות הכלל. אני מאוד מתחברת לתפיסה של הנרייטה שבאמת גם בהכשרה, לא רק באוניברסיטה, גם בהכשרה החלום שלי באמת להפוך את המגדר כפרופסיה ובאמת שיעמוד בזכות עצמו כמקצוע. כי במתח הזה בין הוראה דיסציפלינרית והוראה אינטרדיסציפלינרית יש לנו הרבה מאוד. כאחת שעבדה שנים בתוך המשרד אני זוכרת את כל הנושא של יישומי המחשב, שזה נושק לכל תחומי הדעת. חינוך לבריאות אותו דבר, זה כביכול נושא אינטרדיסציפלינרי ואיפה הוא עומד היום. ולכן אם אנחנו באמת נעמיד את זה כפרופסיה, שיש על זה הרבה מאוד עבודה והרבה ויכוחים, אני בטוחה שהמל"ג לא יאפשר את זה בקלות, כי המל"ג חושב דיסציפלינות ואנחנו חושבים בין תחומי ורב תחומי. אבל בהחלט אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו כן צריכים לעשות זה לקדם את המגדר כפרופסיה על מנת שיהיה גוף ידע שעומד בזכות עצמו ושלא ניתן לערער על זה. כל עוד לא נהפוך את זה אז כמובן שלא נוכל לקדם את זה. כי שגעונות של מרצים בודדים כאלה או אחרים לא יכולים לקדם מבחינה מערכתית מובנית ושיטתית. אז זה ברמה של מכללה. וכמובן אנחנו עושים ימי עיון וכנסים, והרבה מאוד מחקרים, ראיתי שבשנה שנתיים האחרונות הסגל האקדמי שלנו, למעשה מבין המכללות להכשרה במקום ראשון במחקרים, כנסים בחו"ל וגם בארץ, והרבה מאוד מתוך הרשימה בנושאים של מגדר. אז זה ככה על קצה המזלג ברמה של מכללה.

ברמה של השתלמויות מורים אנחנו גם מקיימים לימודי תעודה במגדר למורים בפועל, ואני רוצה משפט אחד לומר, אפשר לעשות הרבה מאוד השתלמויות, ודאי שהם משנות תפיסות ועמדות של מורים. אבל אנחנו בחשיבה משותפת מאמינים שצריך לעשות איזה שהוא תהליך ארוך ולא אפיזודה שנותנים השתלמות והולכים הביתה. כי מה הבעיה, גם אם השתלמויות המורים הם באמת המעניינות והטובות ביותר כשהמורה הזה מגיע לבית הספר אז הוא בפני שוקת שבורה. לא רק שאין לו את הכלים איך להטמיע את זה, כלומר זה לא עריכת ההשתלמות, זה באמת איך אני מיישם ומעבר לזה איך אני מטמיע את זה כאורח חיים בתרבות הארגונית של בית הספר. ובארגון אנחנו לא רואים את זה. אני פונה אליך השרה לימור לבנת וח"כ אתי לבני, שאם אנחנו רוצים באמת להטמיע את זה בתוך בית הספר אנחנו גם צריכים לבנות פונקציות חדשות בבית הספר. כי אם אין לי את המוביל או את הרכז מגדר, ואנחנו ניקח את זה כבר כדיסציפלינה ולא כמשהו רוחבי, אז זה לא יעזור. אני הצעתי למרים, אני רוצה מפמ"ר למגדר במשרד החינוך. כאחת שהתחלתי מבית ספר יסודי, חטיבת הביניים, חטיבה עליונה ומכללה וגם עבדתי בתוך המשרד שנים, כל דבר שהוא לא מקובע, בסמל מוסד, במפקח, במפמ"רות, זה מתמוסס. ואם השרה לבנת, אני מאחלת לך שנים ארוכות כשרת חינוך, כדאי לקחת בחשבון שאם אנחנו רוצים להטמיע, באמת במובן האמיתי של להטמיע, לא במובן ההצהרתי, אנחנו צריכים לבנות, כדי להגדיר פונקציות חדשות, גם בבית הספר וגם במטה.

ומשפט אחרון אני מוכרחה לומר לגבי בחינת הבגרות, וזה ברמה הבית ספרית, אנחנו תמיד עם הפנים לבית הספר. יש לנו מודלים של עבודה מעשית שבאמת מקדמים מגדר בכלול בית ספרי, אבל אני רוצה שני משפטים לגבי התכנית שפיתחנו בבית ספר התיכון אשל הנשיא בהנחייה שלי וצוות נוסף במכללה, תכנית מדהימה. אני מורידה לצוות החינוכי של אשל הנשיא סגנית מנהלת שהיא הובילה את זה. זו באמת תכנית מעמיקה, מדהימה, עם הרבה הרבה גם תיאוריות וגם עשייה, ואני חושבת שגם בקטע הזה, שהצוות החינוכי של בית הספר עבד שעות אין ספור, ואני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו כנשים שעובדות במערכת החינוך רגע נעצור, נשים נקודה ונשאל עד כמה אנחנו נעבוד בהתנדבות.

בשני כובעים, כובע אחד אני דוקטורנטית ללימודי מגדר והיסטוריה באונ' בר אילן. בכובע השני אני אחראית על כל נושא מעמד האישה בתנועה הקיבוצית. אני מברכת על כל מה ששמענו סביב השולחן, ועוד הדרך כמובן ארוכה. שני דברים אני רוצה לומר. האחד הוא שתכנית ייחודית לנושא מגדר איננה נכונה בעיני. אנחנו מכירים מה קורה במערכות בתי הספר. בוודאי עם כל הקשיים שמצטברים היום. ברגע שזה נתון לבחירה כזאת או אחרת בעיני נפספס את המטרה. אני הייתי רוצה, מאווית נפש, שלימודי מגדר יוטבעו, יוטמעו ויהיו חלק בילד-אין בתכנית לימודי האזרחות. בעיני זאת אזרחות.

ורפואה לא?

הדבר השני שאני רוצה לומר זה שאני לא ראיתי עדיין, בוודאי סביב הדברים שנשמעו פה, כיצד האוניברסיטאות שמובילות את הנושא של לימודי מגדר כקונספציה, וזה לא חשוב לי עכשיו אם זה יהיה דיסציפלינרי או אינטרדיסציפלינרי, זה כבר ויכוח למקום אחר, אבל יש בחמש האוניברסיטאות ובחלק מהמכללות לימודי מגדר או לימודי נשים או באיזה כובע שלא יקראו להם, כיצד זה יתכן שמי שמוביל או מי שלוקח חלק בהכנת תכנית לימודים שאמורה לכסות כתכנית הוליסטית מגיל הרך ועד כמובן לגילאים המבוגרים של הלימודים האקדמיים איננו שותף בכתיבת התכניות הקיימות או ביצירת תכניות אחרות. ואני רואה חובה של האוניברסיטאות להיות מוליכות, מובילות או איזה שהוא מצפון ואיזה שהם עיניים בתחום הזה.

סליחה, את לא בדקת את זה. תל אביב כן עבדו במשותף, באר שבע כן עבדו במשותף. ירושלים שאין להם עדיין עובדים. חיפה עובדים. עם כל אנשי החינוך. אני באופן אישי כתבתי תכניות, יצרתי קשרים עם אנשים. אני יכולה לומר לך על תל אביב. אני גם יכולה לומר לך על דפנה יזרעאלי ז"ל. אז נראה לי שאת אומרת דברים לא בדוקים.

לא, אני קוראת לאוניברסיטאות להיות מעורבות בתכנית אצל מרים שכטר ואולי בתכניות אחרות.

היוזמים צריכים לפנות.

שלום, שמי ד"ר יהודית אברהמי עינת, אני עוסקת בנושא של חינוך שוויוני מעל עשרים שנה, בתפקידים שונים. כיום אני בראש מחלקה להוראה לימודים כלליים בכרמיאל. אני אתחיל במשהו שנוגע לשם ואחר כך אני רוצה לעבור למשהו יותר עקרוני. אני רוצה לקחת את המכללה שאני עובדת בה, שהיא מכללה להנדסה, אני רוצה לציין את המכללה כדוגמא של מקומות שעובדים מלמטה. מה שנאמר פה זה הרבה מאוד מה שנקרא TOP DWON. הכל הולך מלמעלה, ושמחתי על ההערה של רינה שאם מלמטה אצל המורות והמנהלות והמורים והמנהלים לא יהיה שינוי אז לא עשינו שום דבר. אז מה שאני מראה פה זה דוגמא של פעילות מקומית במכללה, שאני הובלתי, זה תחום שלי, וזה אני קוראת BOTOM UP, זו עבודת שטח, ואני אומרת שצריך לעודד גופים שונים ששם יש משוגעים לדבר. הפצתי בזמנו הזמנות, לא ראיתי נוכחות של משרד החינוך. הצעתי לכל המנחות של התכניות להיות. כלומר בואו נחבר את אלה שמלמטה. כי אם לא יהיה מלמטה לא יהיה. וברוב הארצות ששם התחילו דברים הם התחילו מלמטה ולא מלמעלה. זה דבר אחד.

עכשיו בהקשר אחר. לדעתי אחת הפונקציות שחסרות, ואני יכולה לומר שכשהייתי רכזת פורום בין מכללתי בנושא שיוויון בין המינים נלחמנו על זה שנים ולא השגנו, זה פונקציה שבהעדר שם אחר הייתי קוראת לזה איזו שהיא נציבת תלונות בנושא של שוויון או העדר שוויון. בדרך כלל אין תלונות על שוויון אלא על ההיפך. אני רוצה להסביר את הנקודה. נאמר פה, ואני יודעת מנסיון של הרבה שנים של העברת השתלמויות, שגם הרבה מהאנשים שעוברים השתלמויות בשטח אין להם מה לעשות עם הידע. קשה להם לגייס תמיכה. כשהם אומרות לעמיתותיהם או לתלמידותיהם אל תסכמנה לתנאים מסויימים הנשים חוות דברים מסויימים ואין להם לאן לפנות. ואם בכל מכללה היתה ספציפית נציבת תלונות, שכמובן חובתה גם להעביר מידע, כמו שנעשה היום על הטרדה מינית, מה זאת התייחסות סקסיסטית, מה זה התנהגות שהיא פוגעת בי, מה זו אמירה שהיא לא לעניין. נכון להיום, ואני מלמדת על התחומים האלה, מתוך השטח, לכל הסטודנטים להנדסה, אנשים לא יודעים מה זה, לא יודעים להגדיר, ואם הם שמעו את המושג הם לא יעזו להשתמש בזה, לא מבינים את זה. ולהערכתי אם לא תהיה פונקציה של פיקוח אז גם לא תהיה העצמה לאלה שעברו את ההשתלמות. כי גם אם אנחנו מעבירות לתלמידות, ולצורך זה גם תלמידות להכשרת מורים, אין להם לאן לפנות וממילא זה נעצר שם. אז הרבה אנשים והרבה סטודנטיות, גם באוניברסיטה, מסתובבות עם תחושות קשות, ואין לזה שום מקום בצנרת. והפונקציה הזאת אנחנו מבקשות שנים, עדיין איננה. אני הייתי מציעה לראות את זה בכל אוניברסיטה ובכל מכללה ובוודאי שבמשרד החינוך הדבר הזה כדאי. בזמנו בסמינר הקיבוצים היה לנו מרכז לשוויון בין המינים והצעתי אז לעשות קו טלפון חירום. שתהיה איזו שהיא כתובת, ועשינו את זה. אבל קשה לעורר מודעות. שתהיה איזו שהיא כתובת, כמו שהשדולה היא כתובת לתלונות משפטיות, הפכה לשם דבר, שתהיה כתובת גם לחוסר שוויון הזדמנויות בחינוך. זאת ההצעה שלי.

מה שאת מציעה, כך אני מרגישה לפחות, כמו שהיה מוסד שבוטל קצינת ח"ן ראשית, מוסד שבוטל דווקא, ואת מציעה לכאורה להחזיר מוסד כזה לאוניברסיטאות ולמכללות. צריך לשקול את זה.

יכול להיות שהדבר הזה נחוץ לתקופת ביניים. כדי שיהיה מקום לתעל את התלונות, לרשום, שגם אנשים יוכלו לדווח, מתוך תקווה שבסוף יהיה פחות צורך בזה. קודם כל לקלוט את המידע. אם סטודנטית בתיכון,

השרה אמרה שיש לי כאן סטודנטים, זה נכון. בטכניון אני בניתי משהו שנקרא היחידה לקידום סטודנטים. ורמת האמון שמתפתחת היום בטכניון יש שש יועצות ומטפלים באלפיים סטודנטים לשנה. השלל של כל הדברים שלוחצים את הסטודנטים זה החדר. והסמיכות של מנהלת היחידה אל הצמרת של המוסד מבטיחה שהערות מהסוג הזה נקלטות והם לא נצבעות בצבע שוביניסטי כזה או אחר, שמזה צריך להיזהר, אלא הם באות כהערות על דרכי הלמידה וההשתלמות והזכויות הכלליות של תלמיד שלומד במוסד. ואז מונעים את הצדדים הלא נאים של העסק הזה. ניסינו, אין במוסדות האחרים יחידה דומה, אבל הגברת שעומדת היום בראש היחידה, אפשר להזמין אותה, שרה קציר, עושים עבודה יוצאת מן הכלל.

אני רחל שילה, מנהלת תכנית ההקצבות בסוכנות היהודית. השרה התייחסה לנושא של ספרי לימוד, שזה תהליך עד שזה יצא. אני יודעת מניסיון אישי שלי, ואני בטוחה שאחרת גם יודעות, שהיום הילדים לומדים מחוברי למידה, שכל שנה מחליפים להם את החוברי למידה. השאלה אם אפשר להתחיל כבר עכשיו בשינוי של החוברות למידה וחוברות עבודה, שאם זה לא בדיוק עונה על הצרכים פשוט פוסלים אותם.

אני רק אציג את הצד של הבנים. אני חושב שזה חשוב, בעיקר מאחר ואני שומע הרבה, אני שומע ומאוד חסר באמת הצד של הבנים שמועבר בתכנית. הוא מאוד שונה מהקולות שנשמעים כאן. הכיוונים שלפחות אתם מכוונות, בהקשר של פמיניזם, אחרים לגמרי, ואצל הבנים זה מאוד לא נתפס ככה. אני בכלל חשבתי, עבר לי משפט בראש, יש איזה שהוא צורך בעיני לפחות, אם אני מייצג איזה שהוא קול גברי בסיפור הזה להפקיע את לימודי המגדר מהידיים של הנשים, לא לטובת גברים אלא לטובת מגדריסטיים. כי המונופול שיש לתחום הזה, לא משנה מאיזו דיסיפלינה, אבל המונופול שיש לתחום הזה אצל הנשים גורם לרתיעה אצל הגברים.

מהעבודה עם הבנים זה אחד השיעורים הכי חשובים שלמדתי מהסיפור הזה, אין פה העצמה או קידום של נשים, יש פה עבודה לקראת שיוויון, עבודה לקראת צדק, להפנות את הזרקור בכלל מההבדלים בין המינים או השוויון בין המינים לצדק חברתי, לאיזו שהיא עשייה שהיא משותפת.

רק במשפט אחד קצר לומר לך שאני מאוד מסכימה עם מה שאתה אומר. האוניברסיטה שלנו עושה מאמץ מאוד גדול לפתח לימודי MASCULINITY, אין לזה אפילו שם כי גבריות לא נשמע טוב, אבל אנחנו נקדם את זה, ואני חושבת שבהחלט זו דיסיפלינה שצריך להודות לפמיניזם שתודות לה היא מתפתחת עכשיו בפני עצמה.

אני מרכזת תכנית חינוך של עמותת כ"ן. אני מאמינה בשלושה ממים, וזה מה שמנחה אותי. אחד זה מידע, אינפורמציה. שניים זה מודעות, האינפורמציה, המידע גורם לזה שאני מודעת למצב. ומכאן אני גם מעורבת.

אני מזמינה את כולם להתפזר בכנסת ולדבר עם כל חברי הכנסת שאתם מכירות או קרובות אליהם ולהשפיע עליהם. ותודה רבה לשרת החינוך והתרבות, ואנחנו על דרך חדשה בנושא של שוויון בין המינים. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00