כנסת פתוחה

שיתוף נשים בכנסים מטעם גופים ממשלתיים וציבוריים

6
הוועדה לקידום מעמד האישה
28.6.2005
_


הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 189
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום חמישי, כ"א סיוון התשס"ה (28 ביוני 2005), שעה 10:30

שיתוף נשים בכנסים מטעם גופים ממשלתיים וציבוריים

חברי הוועדה: אתי לבני – היו"ר
אראלה גולן – מ"מ היו"ר
מלי פולישוק-בלוך
גילה פינקלשטיין

אפרת דובדבני – משרד המשנה לראש הממשלה
עינת וילף – משרד המשנה לראש הממשלה
עו"ד רבקה שקד – נציבות שירות המדינה
שרית אטיאס – מנהלת הכנסים, משרד המדע והטכנולוגיה
תמי אלמוג – מנהל האגף למעונות יום, משרד התמ"ת
שוש עובדיה – מנהלת הדרכה – משרד התשתיות הלאומיות
מירי בן שמעון – רמ"ד פרט וביקורת ביוהל"ן, משרד הביטחון
בתיה לוי – מדריכה בנושא שוויון בין המינים, המשרד החינוך התרבות והספורט
אידה בן שטרית – מנהלת גף מידע ופרסום, משרד החינוך התרבות והספורט
נעמי פלט – ממונה על מעמד האישה - משרד הפנים
דורית חובב – ממונה על מעמד האישה – משרד התחבורה
שירלי כהנוביץ – המועצה לקידום נשים במדע
פרופ' חגית מסר-ירון – יו"ר המועצה לקידום נשים במדע
דליה פרשקר – חברת מועצה לקידום נשים במדע
מרי חדייר –הרשות לקידום מעמד האישה
אביטל טלי-שחר מנכ"ל שדולת הנשים
גילת אברמוב - "הדסה" ישראל
עו"ד מאירה בסוק - יועצת משפטית לדיני עבודה ארגון נעמ"ת
רחל לוי – חברת סגל – הפקולטה לרפואה אוני' בן-גוריון
רחל מאיר –ארגון נשים לאיכות הסביבה

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בע"מ




שיתוף נשים בכנסים מטעם גופים ממשלתיים וציבוריים

אני פותחת את הישיבה בנושא שיתוף נשים בכנסים מטעם גופים ממשלתיים וציבוריים.

לפני כשבועיים, ב-9 ליוני התקיימה ועידת מדע ראשונה מסוגה במכון ויצמן שהיא כנראה ועידה מאוד חשובה שרוצה להפוך במרוצת השנים למשהו כמו כנס הרצליה של המדע. באותה ועידה השתתפו כ-30 מדענים ואף לא מדענית אחת. אמנם המנחה או מרכזת הכנס זו היתה מנכ"לית משרד המדע וחברת-הכנסת לאה נס השתתפה בצורה מוגבלת מכוח תפקידה. אבל מדענית לא השתתפה באף אחד מהפנלים.

לשמחתי, הנושא הזה עורר תהודה וקיבל כיסוי בעיתונים וגרם לאיזה הפגנה קטנה והתייחסויות. מה שלא קרה זה דבר דומה בכנס הרצליה לפני חצי שנה שאני השתתפתי בו והוזמנו בסופו של גלגול לומר כמה מלים לסיום כשהוענקו הפרסים. ואני קמתי ואמרתי את אותם הדברים.

לא ייתכן שבכנס הרצליה, באותה מידה, ההשתתפות של נשים תהיה כל-כך מינורית, כל-כך חסרת בולטות, חסרות משמעות. ושמחתי לראות שד"ר עוזי ארד, שהוא מאחורי כנס הרצליה, אני מבינה שגם הוא אחד המתכננים או אחד היוזמים של הכנס הזה.

והוא לשיטתו באמת מסתכל מסביב ורואה את כל החברים שלו ורואה את כל מי שעוסק בנושאים האלה, ופונה לחברים אחרים שימליצו, ושוב אותם אנשים. ואז אנחנו מקבלים שכפול של המצב הזה של דומיננטיות גברי בנושאים האלה.

אני מפנה את תשומת לבכם, יש כאן מאמר שכתבה אורית טמיר ואני חושבת שהוא מאמר מאוד חשוב שהוא בעצם כאן את הדברים וקורא לנו לפעול ואני חושבת שהישיבה הזאת, זה מחלק מאיזה שהיא נקודת התחלה שבה אנחנו לא נמשיך ונגיד "אוי ואבוי וזה לא בסדר" אלא נמצא גם בסופו של דבר, דרכים איך לפעול.

כולנו יושבות עם העיתונים, גם אני וגם אחרות, בודקות וסופרות כמה נשים משתתפות בכל מיני פנלים, בכל מיני ועידות. כאשר יש פחות מדי, אנחנו כותבת מכתבים וזועקת. אבל זה לא בא לכלל תודעה כוללת ולא מארגנת בכלל אנשים לשים קץ לדבר הזה.

אני רוצה לומר לכם שרק לפני כמה ימים יצא ספרו של ארי שביט, שקיבל הרבה פרסום בעיתונים, הוא ראיין 33 מנהיגים או מעצבי דעת קהל, איך הם רואים את התהליך המדיני ומה יהיה השלב הבא או בכלל ההסדר. מתוך 33 אנשים היו שתי נשים בלבד. אז אני כתבתי לו , שהוא מפסיד ואנחנו מפסידים. לא יכול להיות דברים כאלה. אז מעבר לזה שאנחנו מקטרות ואנחנו מבקרות ואנחנו נזעקות, אני חושבת שאנחנו צריכות להגיע גם למודלים של פעולה, שאני אציע אותם אולי בסוף הדיון.




איזשהו דבר יותר מובנה, או בחקיקה, מאגרי מידע. ששום דבר כזה לא יכול לעבור בלי שיעבור איזשהו מאגר מידע של כל הנשים שמתעסקות בכל הנושאים וצריך יהיה להציע ולפנות כדי שיהיה נוכחות מספקת. או בחקיקה או באיזשהו תהליכים אדמיניסטרטיביים וריכוז לוועדה הזאת של כל אותן חברות שלנו שמסתכלות בבוקר בעיתונים ומתעצבנות וכן כותבות מכתב או לא פונות, כדי שהוועדה הזאת תרכז את כל הנושאים האלה ששום דבר לא ייעלם מאיתנו. ולא יקרה ולא יחזור על עצמו המשפיל, המעליב, המבזה, הבזוי, כמו שהיה בועידת המדע.

אני שמחה שפרופ' חגית ירון-מסר איתנו וכשפניתי אליה אם לקיים ישיבה בנושא הזה או שהנושא כבר מוצה, קיבל את כל הפרסום. היא אמרה, "לא, אנחנו חייבות שוב ושוב ושוב לעלות את הדברים האלה". אז אני אבקש את חגית באמת לומר כמה מלים. חגית, המדענית הראשית של משרד המדע, לשעבר:

אני מודה ליושבת-ראש הוועדה. אני חושבת שאכן חשוב מאוד לחזור ולדון בדברים האלה, כי יש לפעמים מחשבה שאולי תהליך אבולוציוני מביא לשיפור בתהליכים ואז קורה אירוע כמו שקרה לנו כאן, שמוכיח לנו שזה לא המצב. אלא צריכים כל הזמן להשקיע אנרגיה בשביל שהמצב ישתפר.

הנחה היסוד חייבת להיות ואני לא חושבת שהיום יש מישהו מוכן בקול רם להגיד שזה לא נכון, זה שיש נשים. יש נשים מובילות בכל התחומים והטענה היא אין נשים בגלל הן לא מופיעות, היא טענה שהיא שקרית והיא בעייתית ולכן אנחנו נצא מהנחת היסוד שלא זה המצב.

עכשיו אם אנחנו אומרים, "יש נשים", אז השאלה היא איך הן תבואנה לידי ביטוי בגופים השונים. הרבה פעמים כשלא מופיעות נשים בכנסים או בפורומים כאלה או אחרים, אנחנו מקבלים תשובות כמו: "פנינו למי שאנחנו מכירים" או: "פנינו למי שבולט", או כל מיני דברים מהסוג הזה. בעצם זה מחזק את הדבר שידוע והולכים למי שמכירים. ולכן אנחנו חייבים להבטיח שיעשו קצת מאמץ וזה לא הרבה מאמץ, ויגיעו לנשים המצוינות שפועלות בכל התחומים.

אני רוצה קודם כל להזכיר שבשנת 2003 היתה יוזמה משותפת שיצאה מוועדת המדע של הכנסת, מחברת-הכנסת ענת מאור שהיתה אז חברת-כנסת, יחד עם הרשות למעמד האישה, המועצה לקידום ונשים במשרד המדע בזמנו, והאקדמיה הישראלית למדעים. בשביל שלא יגידו, "קשה להגיע לנשים", הוצאנו אוגדן עם שמות של 500 נשים מובילות בכל התחומים.

של המדע?

לא, בכל התחומים.

הרעיון היה להקים בעצם סדרה של חמישה חומשי נשים בשביל לכסות תחומים יותר ממוקדים, אבל כשלב ראשון לקחנו והכנסנו לאוגדן את כל הפרופסוריות בכל האוניברסיטאות בארץ, היו שם בערך 500 נשים, תחומי האקדמיה מכילים את כל התחומים והיה מחולק לפי נושאים. ולכל אישה היה מן כרטיס ביקור כמו תעודת זהות, צריך להתקשר אליה וכו'.

זאת אומרת, כל מי שמארגן איזשהו כנס, או איזשהו פנל, את הכלי הבסיסי.

זה ייכנס עכשיו לחקיקה שלנו.

עכשיו זה ברור לחלוטין שהאוגדן הזה לא אומר שאין נשים אחרות טובות, אבל זה נותן התחלה, כי ברור שפונים לאישה ואם היא לא יכולה, היא יכולה להפנות למישהי אחרת. וברור שלא רק מי שהן פרופסוריות הן אלה שמוצלחות, אבל ודאי שאפשר להגיע אליהן.

איפה האוגדן הזה נמצא?

זה נמצא אצלנו ברשות.

אני כבר לא בעלת תפקיד, אבל בזמנו הוצאנו נדמה שלושת אלפים, או חמשת אלפים אפילו אוגדנים כאלה והם הופצו, והרעיון היה גם להחזיק את באתר אינטרנט של משרד המדע זה היה בזמנו, שכל אחד יוכל להגיע לזה ולעדכן את זה מדי פעם. זה קצת נתקע ואולי אחר-כך ידברו על איך להמשיך עם זה.

הדבר השני שאני רוצה שיהיה ברור לכולם, שזה שאין נשים, יושבת-ראש הוועדה התייחסה לנושא שזה מעליב, משפיל, פוגע. מעבר לזה שזה אולי מעליב, משפיל, פוגע, זה טעות שהגברים צריכים לראות כמה שהם מפסידים. היום בעולם הרחב ברור לחלוטין ורואים את זה בחברות הרב-לאומיות שבחברות הרב-לאומיות הם מכניסים יותר ויותר נשים להנהלות שלהן, לגופים המרכזיים שלהם. בגלל שגינו כולם את האמרה שאני אגיד אותה באנגלית, אבל אני חושבת שחברת-הכנסת לבני, גם התייחסה לזה, אנשים משובטים יוצרים רעיונות משובטים.

ואם מסתכלים על אותם קבוצת גברים מובילים שהם בדרך-כלל גברים בגיל של בין 50 ל-70- ממוצא מסוים, עם תרבות מסוימת, אז היכולת שלהם להביא יצירתיות, להביא רעיונות חדשים, להביא פריצות דרך, מאוד מוגבלת. הם גדלו באותה סביבה ואותו דבר בשביל להרוויח יצירתיות, צריך diversity ונשים מביאות מימד מאוד חשוב בכל תחום ותחום.

מעבר לזה אנחנו יודעים שנשים שהגיעו הן נשים שהיו צריכות לעבור בטח מסוכות, לכן הן בדרך-כלל יותר טובות מהגברים האקוויוולנטיים שאותם שוקלים כמובנים מאליהם. ומעבר לזה וזה מאוד חשוב בעיני, אם אנחונ רוצים שיאמינו במערכות שלנו ויאמינו בשקיפות שלהן, בפתיחות שלהן, זה שהן מפנות, אפילו בצורה סמויה, פוגע באמונה שלנו במערכות האלה. כלומר, יש אינטרס של הגברים שבראש המערכות שזה לא יקרה.

אינטרס של המדינה.

אינטרס של הציבור הרחב. עכשיו השאלה המהותית היא איך קורים דברים כאלה. ואני מוכרחה להגיד שגם לכל מי שיושב מסביב לשולחן הזה, לפני שאולי חינכנו את עצמנו למודעות, גם אנחנו לא תמיד שמנו לב לזה. ואם תביאו את הרשימה הזאת של כנס רחובות או של כנס הרצליה או של כנס קיסריה, רוב האנשים לא יצעקו, "הי, איפה הנשים כאן".

לכן צריך לעשות את זה מובנה.

נכון. זה תהליך של חינוך שצריכים לעבור בו הרבה מסוכות. לכן ואני חושבת שנושא הישיבה כאן הוא מאוד חשוב. לכן צריכים להתחיל בנושא הזה טופ-דאון מלמעלה, ויש מחויבות של מי שמופקד על טובת הציבור וזה המדינה, הממשלה, המוסדות הציבוריים, התפקיד הציבורי, להגיד אם אנחנו נותנים כסף לפעילות כזאת וכזאת, אתם מחויבים לדאוג לכך שהנשים תבואנה לידי ביטוי.

זה כבר בא לידי ביטוי. בוועדות רביבי ששומרים על זה, בחוק מכרזים, בכל מיני גופים אחרים. לא יכול להיות שכנסים שהמדינה מתקצבת, שהציבור מתקצב, או פורומים כאלה, ייפלו בנושא הזה.

אני קוראת מכאן לחברות-הכנסת, לחברי-הכנסת, לצאת לפעולה ולגרום לכך שהדברים האלה לא יישנו לטובת הציבור, לא לטובת הנשים. מי שמפסיד, זה לא אנחנו, זה הם.

תודה רבה.

אני מתנצלת על האיחור ואני גם הולכת, כמו תמיד בכנסת, כי אני במקביל בשלוש ועדות. אבל הנושא הזה הוא מאוד חשוב לי. לפני שבוע, בקריאה שלישית עברה הצעת חוק שלי, שעכשיו היא כבר חוק, חוק שיווי זכויות האישה, ייצוג הולם לבני שני המינים בוועדות ציבוריות.

האם זה שהממשלה ממנה ועדות ציבוריות, אין ייצוגי נשים. אתמול אני מקבלת את שתי ההזמנות האלה של אוניברסיטת תל-אביב, כבר דיברת על זה?

כן.

או-קיי. ויש עוד אחד, "מרכז בגין סעדאת", למען האיזון, כן. ואוניברסיטת בר-אילן. נדמה לי שיש פה איזה פרופסורית אחת שקוראים לה סטפני, פשוט היא לא ישראלית, היא מאוניברסיטת קולומביה. אבל יש כאן עשרים וכמה גברים, כולם גברים, אישה אחת וכאן אין אף אחת.

סדר היום האסטרטגי של ישראל, אני חושבת שיש לנשים 52 אחוזים מהאוכלוסייה מה לומר.

הנה עוזי ארד גם פה.

איפה שיש עוזי ארד, אין נשים. אני רוצה להציע שאנחנו נשלח את אותו ספר שחגית דיברה עליו, עטוף בעטיפה של זהב ובמיוחד לעוזי ארד, אבל לא רק.

גם הכנס לבכירי המינהל הציבורי שדיברנו עליו כבר, 107 דוברים ויש 12 נשים. שזה פשוט פרופורציה שלא תעלה על הדעת. וזה מינהל ציבורי שבו 65 אחוזים ממנו הם נשים. כלומר, זה עוד יותר מובהק. הדוגמאות הן רבות. חגית דיברה על חינוך. הנציג פה בבית יש חינוך ויש לי חמישה גברים בבית וכל בוקר אני מקבלת את העיתון מסומן בעיגול גדול סביב הכנס, זה הבעל שלי, בן-זוגי, מסומן חזק סביב הכנס שבו אין אף אישה. זה בדם אצלו, דבר ראשון הוא מסתכל על זה. זאת אומרת, שהדבר הזה אפשרי.

הטענה שלי היא, הם לא עושים לנו טובה וזה הדבר המרכזי. אף אחד לא עושה לנו טובה. אנחנו חושבות שהפוטנציאל של הנשים של כוח-אדם של 50 מהאוכלוסייה, למעלה מ-50 מהאוכלוסייה הולכים לאיבוד. וחגית, אני לא אחזור על כל דברייך, אבל הפוטנציאל הזה אם אתה לא משתף אותו, אתה בעצם מפסיד כוח-אדם איכותי. כי באותם 50 אחוזים יש גם, מה לעשות, איכות טובה כמו ב-50 האחוזים האחרים, אני לא מנסה להגיד מי יותר טוב ומי פחות טוב.

מה שאת אמרת שאישה שהגיעה היא בגלל המאמצים יותר טובה, זה כבר השערה. אבל ברור שב-50 של אוכלוסייה יש אותו פוטנציאל לפחות. ולכן אם אנחנו שמים הצידה 50 אחוז מן האוכלוסייה, אנחנו בעצם אומרים, אנחנו לא מנצלים 50 אחוז מהפוטנציאל החיובי של המדינה כולה, החברה כולה, מפסידה מזה. ולכן אף אחד לא צריך להסתכל עלינו שעושה לנו טובה מהעניין הזה, אלא רק טובה למדינת ישראל.

מכיוון שהדיבורים הם חשובים ומודעות וכינוס זה דבר נורא חשוב, אבל זה לטווח הארוך. וגם אני רואה שזה טיפה בים. והשאלה היא באמת האם אנחנו צריכים גם בנושא הזה לחוקק חוק. אני הכנתי כבר אחרי השיחה שלנו אחרי כנס רחובות, שבגללו אגב לא באתי. אני לא באתי לוועדה אך ורק בגלל הנושא הזה, אני הייתי אמורה לבוא ותכננתי ולא באתי אך ורק מתוך מחאה.

הכנתי הצעת חוק לשיווי זכויות האישה, ייצוג הולם בכנסים במימון ממשלתי. אני לא יכולה להגיד לאנשים פרטיים מה לעשות, אבל אני כן יכולה לדרוש מהממשלה. החוק הוא מאוד פשוט, במסגרת כנסים במימון ממשלתי, מתן ביטוי הולם בנסיבות העניין לייצוגן של נשים וכו'.

זה כולל גם אקדמיה?

לי יש גם דבר כזה, אבל כנסים ממשלתיים וציבוריים.

יכול להיות שאנחנו כאן נלך יותר חמור אפילו. אני בטוחה שאחר-כך תבוא הממשלה ותוריד את הציבורי, אבל לא משנה. אז בואי נגיש ביחד, חבל שנגיש שתיים.

הלוא בעקבות זה אני הגשתי.

בסדר. אני חוזרת ואומרת, הדבר הזה צריך להיפסק, זה בתפקיד שלנו. אם אנחנו לא נעשה את זה, אחרים לא יעשו את זה. אני חושבת שצריכים שבמלחמה הזאת לשתף כמה גברים. חבר-הכנסת רשף חן בהחלט שותף לעניין הזה ואני בטוחה שיש עוד כמה חברי-כנסת, לא רק חברות-כנסת.

זה לא ייתכן שזה יימשך. ואני אשמח אם ביחד נגיש את הצעת החוק.

בסדר גמור.

הצעת החוק הקודמת שלי, שעכשיו היא גם בספר החוקים, היא אך ורק בגלל משרד התחבורה. כשראיתי שהשר שטרית מינה את "שיינינג" ועדה שמונה 14 מומחים, אבל הם התעלמו שיש גם מומחיות שנתקלתי בחלק מהן.

השר שיטרית כבר הבין שהוא עשה טעות.

עוד משהו אינפורמטיבי מהסוג הזה לאחרונה שהגיעה אלי רשימה של מינהלת ההתנתקות. ישיבה, דיון מקצועי, 33 חברים, בהם שתי נשים בלבד. למשל, מינהלת ההתנתקות.

גם על זה יש הצעת חוק של משא ומתן לשלום ופתרון וסכסוכים. אולי צריך לעשות חוק כולל והכי חשוב היישום ועל זה גם כן אנחנו מטפלים בזה.

דיברתם על היום עיון באוניברסיטת תל-אביב, וזה ירד על היחסים בין הדרג האזרחי לדרג הצבאי בישראל, על רקע עימותים צבאיים. במרכז הבינתחומי, קיים ועד מנהל של איזה 20 איש, אני נתתי נדמה לי לך או לך את הרשימה, וביניהם יש אישה אחת בלבד.

קיבלתי איזו הודעה מאיגוד נשים אקדמיות סניף ירושלים, שביוזמת אחת החברות, שאומרת:

".. כתבנו מכתב לשר הביטחון, וביקשנו שיצרף אישה ל"וועדה לתכנון האסטרטגיה העתידית של ישראל", ועדת מרידור. הצענו שמות של שלוש נשים בעלות כישורים בולטים, המשפטנית פרופסור רות לפידות ושתי חוקרות בכירות ממכון יפה ללימודים אסטרטגיים, ד"ר ענת קורץ וד"ר אמילי לנדאו. לא זכינו לתשובה אף לא לאחר תזכורת. אז באו לעזרתנו גב' ענת הופמן ועו"ד קארין דהרי מהמרכז לפלורליזם יהודי ובעקובת המכתבים חריפים עו"ד דהרי, החליט שר הביטחון לצרף לוועדת מרידור את היועצת המשפטית של משרדו, עו"ד צביה גרוס..". והן מצטטות: "..החלטה הנובעת בעיקר מהצורך לחזק את ההיבט המשפטי לקראת סיכום עבודת הוועדה..". הן מדווחות על זה כעל הישג רב רושם ואיתך זה יגמור.

עכשיו אני רוצה להעלות פה עוד כמה נקודות. קודם כל מה עושים כשאומרים לך "יש נשים". כאילו יש נשים, יש את צביה גרוס, אז יש נשים. וזה ועדה לתכנון האסטרטגיה העתידית, אלה דברים שיש להם השלכות מרחיקות לכת.

אז מה עושים ששמים אישה אחת לרפואה כמו בוועד המנהל של המרכז הבינתחומי, מה עושים אז? האם זה ייצוג? לי זה בכל אופן לא עוזר. מה קורה עם מוסדות אקדמיים שיש להם לכאורה חופש בעריכת כנסים. האם מישהו ממשרד החינוך, אני חושבת שצריך לפנות בעניין הזה לשרה, אני לא יודעת כמה ניתן להתערב בזה, אבל אולי צריך קצת לנענע אותה שמה, כי זה באופן שיטתי, מי שקורא עיתון "הארץ", יש מודעות על כנסים אקדמיים ואין כמעט נשים בכלל או יש אישה אחת לרפואה. זה מאוד בולט.

לגבי השירות הציבורי או שירות המדינה. אני בהחלט כמובן מסכימה לכל דבר שנאמר כאן וככל שמדובר על כנסים ששירות המדינה מארגן ונציבות שירות המדינה בפרט, כמו אותו כנס למינהל הציבורי ואני הערתי על זה למי שהיה צריך להעיר במהלך הכנת הכנס ולא עזר לי. צריך אינפורמציה, צריך זרימת מידע, כדי לדעת מראש על ועדות שמוקמות או על כנסים שמתארגנים במשרד.

עכשיו יש בכל משרד ממונה על מעמד האישה, אני רואה פה כמה מהן כאן שהמשרדים שלחו אותן לייצג את המשרדים כאן בישיבה. הממונות זה צוות שאני מפעילה למעשה, הוא מנוהל על-ידי. והן נמצאות בשטח, הן נמצאות במקום. דא עקא שעל הנייר התפקיד שלהן הוא הטיפול בסוגיות שנוגעות לעובדות המשרד ולא למטריה המקצועית של המשרד. חלק מהן באמת מוכנות, או שמטילים עליהן או שהן מתערבות ומצליחות להתערב במטריה המקצועית של המשרד, ויש חלק שלא. אני בהחלט הייתי מוכנה לנסות ולהרחיב את התפקיד שלהן ולדרוש מהן להיות מעורבות ואולי להוציא איזה הנחיה למשרד שיצטרך לדווח על זה לממונה מראש. אבל צריך משהו שיזיז את זה. אני מדברת ברמה הנוהלית.

מה למשל?

אני לא מדברת על החוק, כי השאלה הצעת חוק כזאת כמה זמן ייקח עד שתעבור, אם תעבור ואיך תעבור. אני חושבת שצריך לפחות פניה של הוועדה או של רבות מחברות הכנסת, ואולי גם חברי-הכנסת, אל נציב שירות המדינה בעניין הזה, כדי שיוכל באמת לשקול ולדון איך הוא מתעמת עם זה כי הנציבות לא מנהלת את העבודה העניינית של המשרדים, העבודה המקצועית. הנציבות היא יחידת מטה שעוסקת בניהול כוח-אדם וזה נושא מאוד רגיש להתערב בעבודה מקצועית של משרדים.

ולכן מה שנעשה עד היום, זה באמת ביוזמה פרטית של ממונות כאלה או אחרות. אבל רובן לא עושות זאת וקשה לדרוש זאת מהן.

תנסי לחשוב לעזור לי איך לנסח את זה, את הפנייה הזאת ובאיזה מעורבות מקצועית כן לדרוש או לבקש.

צריך לבקש מהנציבות שתנסה להתערב וצריך לחשוב על זה, זה ברמת הנוהל. ואז אנחנו יכולות להיות בטוחות שיש איזה עין פקוחה במשרד ששמה לב לזה ושגם מדווחים להם מראש על הכוונה לערוך, אולי לנסות.

דבר נוסף כמובן זה אותה רשת שצריכה לעזור לנו למצוא מועמדות מתאימות ואני חושבת שזה תפקיד מאוד ברור של הרשות לקידום מעמד האישה וזה תפקיד מאוד ברור של ארגוני הנשים. שאני לא יודעת אם יש להן נציגות כאן.

כן, שדולת הנשים בדרך.

שצריך במקרה שיש דבר כזה, הנושא של אותו כנס של המדע, קיבל הרבה כותרות בגלל שבאמת פרופסור מסר-ירון עשתה מה שצריך וחברות הכנסת עשו מה שצריך. הגיבו על זה ועשו רעש, אז זה עלה לכותרות. אבל יש כל יום תופעות כאלה אצלנו.

ואני חושבת שחייבים להגיד וחייבים להגיד כולנו, אני הרבה פעמים נגיד שולחת עותקים ממכתבים שלי לכל גורמים ואני מבקשת, תתערבו גם אתם ואני לא ראיתי שמישהו מגיב. היתה ועידת ירושלים של ארגון המזוהה עם הימין, החסות היתה של השר לענייני ירושלים דאז, נתן שרנסקי , רק לפני כמה חודשים.

באותה ועידה, אני חושבת, היו עשרות דוברים. עשרות, זה היה משהו לכאורה חצי ממלכתי, היו שם איזה שתי נשים וזהו. עכשיו אני כתבתי על זה מכתב לשר, כי זה לא ייתכן זה כנס ממלכתי. שלחתי העתקים לארגוני נשים, שלחתי העתקים לרשות לקידום מעמד האישה, ביקשתי שיפנו גם הן, ולא ראיתי אף אחת.

לא פנית אלי, כי אם היית פונה אלינו לוועדה, היינו מנסים לעשות גיוס ובאמת לעמוד ולמחות נגד. אנחנו נגיע לזה שאנחנו חייבות להיות מיודעות על הדברים האלה. כי זה לא מספיק שכל אחד כותב מכתב, אנחנו צריכים, אם לא יהיה לנו כוח וכמות וארגון, זה לא יקרה.

אני רוצה להגיד שתי מלים וללכת. אני מתנצלת שתי דקות והולכת כי היום זה יום תנועות הנוער והכנסת מצדיעה לתנועות בישראל, זה מתחיל תכף בוועדת חינוך ובמליאה ובאודיטוריום. אנחנו מאמינים שתנועות הנוער באמת הם התשובה לאלימות הגואה בימים הטרופים האלה. אז אתן גם מוזמנות, אם אתן כבר נמצאות פה ויש לכן זמן, נשמח שתצטרפנה.

כפי שאתן יודעות, אני נציגת המפד"ל. וסוף סוף המפד"ל שריינה את המקום החמישי לאישה אחרי מאבקים רציניים מאוד, אבל מאבקים אלימים, ניתקנו את המיקרופונים, ממש מאבקים אלימים. קיבלנו את השריון של מקום חמש. רק אתמול היה לי שוב דיון בנושא הזה ואמרתי, רבותיי, האישה היא לא קישוט ואנחנו לא ועדת קישוט.

כשאני הגעתי לכנסת בשנה הראשונה אני זוכרת שהיה מינוי של בועז אוקון, מנהל בתי-המשפט ואז אני, שר המשפטים היה טומי לפיד, ואני ביקשתי דיון דחוף, דיון מהיר בוועדת חוקה. מה זה, מינהל לא תקין, למה אי אפשר, אליקים רובינשטיין שמינו את היועץ-המשפטי, היו עוד מועמדים. מינהל תקין צריך להיראות. אמרתי שיש שופטות נהדרות שרוצות להציע את עצמן, הן לא תיבחרנה, אבל להציע את עצמן זה גם חשוב. טומי לפיד אמר אז, "תרדי מזה". אבל אמרתי, "לא, אני רוצה את הדיון המהיר". הוא בא אלי בכעס ואמר, "מה את מביאה אותי, כי את רוצה שיראו את השופטות המוכשרות שלך"? אמרתי לו: "כן, בהחלט". למחרת נהניתי כשראיתי ב- "גלובס" שגילה פינקלשטיין הגיעה כי אמרה, "למה השופטות המוכשרות לא הציגו מועמדות. למה המינוי". אני פותחת את העיתון ואני רואה שבועז אוקון מונה. איפה המינהל התקין, איפה האפשרות לאישה להציג את עצמה. יש לנו שופטות נהדרות, מוכשרות מאוד.

אני אסיים וארוץ למעלה כי מחכים לי. כשהייתי מנהלת בית-ספר צייטלין, הקמתי במה שנקראת "במה לתורה, מדע ואקטואליה" לבוגרי צייטלין, ואז פתאום התחילו דיבורים, האישה, האישה. אמרתי, "תשמעו, אני השנה אביא רק בוגרות שהגיעו לעמדות מפתח בחברה הישראלית".

בוגרות צייטלין, הבאתי את זהבה פריש, את ציפי סמט, את ד"ר חנה קטן שהיא גניקולוגית שמחכים חצי שנה לתור אליה. נשים שבאמת הגיעו ל. ואמרתי, הנה, השנה כל חודש באה לי בוגרת אחת, כולן רק נשים. והגברים מאוד כעסו, "מה היא עושה פה, מה זה הפמיניסטיות הזאת, היא מביאה רק בוגרות צייטלין, רק נשים שהגיעו לעמדות מפתח". ציפי סמט עמדה על הבמה ואמרה: "גבירותיי, אל תוותרנה, הבעל צריך לדעת שאתם מתחלקים ואתן יכולות להגיע בדיוק כמוהו. הוא גם מכבס כי את מכבסת; הוא מבשל כי את מבשלת; הוא מגדל את הילדים, הוא לוקח אותם לגן, הוא מטפל בדיוק כמו שאת".

השמיניסטיות היו המומות, אבל היא נתנה להן שיעור לתחילת הדרך. זה היה מצוין. אז בתקווה שיותר לא נהיה רק ועדת קישוט, אנחנו בהחלט גם קישוט, אבל קודם כל אנחנו משהו חשוב שיכול להגיע. אני לא יודעת אם אתי לבני, חברתי, הציגה את החוק שכולנו חתומות עליו שמאוד חוק חשוב, ייצוג הולם בעיצוב מדיניות לאומית.

אתי לבני תספר לכם, זה גם מאוד חשוב כי זה עבר קריאה ראשונה ושנייה, שלישית עוד לא, זה בדרך, אבל היא תספר על החוק.

הדבר היותר חשוב זה החוק שאנחנו מובילים, גדעון סער וזהבה גלאון, זה בעצם עידוד נשים לפוליטיקה, אבל בצורה מעודנת שאומרת, שכל מפלגה שתציב מעל 30 אחוז נשים ברשימה שלה שתיבחר, יקבלו מימון וחצי של מימון מפלגות עבור כל הנשים. זאת אומרת, זה שיטת הגזר. ככל שיציבו יותר נשים, כך יהיה יותר מימון מפלגות. וזה הרבה מאוד כסף בחיי מפלגה.

דברי עם הח"כים של המפד"ל. זבולון אורלב מסכים, שאול יהלום, למה?

הוא אמר כן.

אולי תבואי לח"כים של שינוי, גם שם זה לא כל-כך הולך.

הבעיה היא שגפני הגיש ערעור אתמול, צריך לדבר עם גפני.

אני אדבר עם גפני.

בקיצור, החוק הזה עבר ביום ראשון בוועדת שרים והחליטו שיהיה חופש הצבעה. ואתמול הגיש גפני ערעור על העניין הזה ואז זה מחייב כאילו את עמדת הממשלה להתנגד ואני צריכה לדבר עם חבר-כנסת, חבר-כנסת, שיתמכו.

אני באמת מבקשת מסביב השולחן הזה את עזרתכן, אני חושבת שזה חוק מאוד חשוב. אולי זה לא יביא לשינויים גדולים, אבל זאת אמירה. וזאת אמירה פעם ראשונה שאנחנו עושים העדפה מתקנת בפוליטיקה, שמה זה מאוד בולט הנושא הזה. כמו שאמרה חברתי אראלה, אצלנו במפלגה ה"ליברליים" חושבים שלהיות ליברליים זה לתת לכוחות השוק להשתולל והנה התוצאות. ואם אנחנו לא נתערב בכל דרך אפשרית, אז דברים לא ישתנו.

אני לא אספר לכן איך כינו את החוק הזה, שזה בושה בפני עצמה, אבל לא חשוב. צריכים אצלנו לעבוד לדעתי, לגרום להם להתבייש, אצלנו. הם אמרו שזה חוק של שכר נשים, מה פתאום אישה שווה יותר, מקבלת יותר כסף, אז היא שווה יותר. אז אמרנו, אנחנו לא חושבים שאנחנו…

תשמעו מה שכותבת אורית קמיר, בדברים הנחרצים שלה. היא פונה לעתליה, מנכ"לית משרד המדע, ואומרת:

"..ואגב, עתליה, לא נעים אבל גם את אישה וגם אם כיום את משתתפת בפנל, מחר תופלי לרעה על-ידי אותה מערכת עצמה, אותה את משרתת בנאמנות כה מביכה. ואין הרבה מראות מביכים יותר ממשתפי פעולה העושים את העבודה המלוכלכת של אדוניהם כנגד בני קבוצתם..".

במלים כסלע.

אני ממונה על מעמד האישה במשרד הפנים. רציתי להגיד כמה דברים לאו דווקא, לא כולם קשורים לנושא של היום, אבל קשורים באופן כללי. אל"ף, לצערי מאוד חבל שאין כאן גברים. יש כאן גבר אחד. אנחנו משכנעות את המשוכנעות.

סליחה, אני חוזרת מדיון על ועדת אור, אני הייתי האישה היחידה שם, מדברים שם על שוויון ופיקוח של מגזר שלם, אני אומרת, אף מילה.

בהרבה פורומים קורה שמשכנעים את המשוכנעים ואנשים אחרים לא מגיעים. עכשיו בעניין החוק, כמובן שצריך לעשות את החוק ולדעתי באמת לא צריך כל פעם לעשות תלאי ועוד תלאי ועוד תלאי ועוד תלאי, אלא צריך למצוא איזשהו חוק כולל. כי כל פעם אנחנו מוסיפים עוד תלאים.

תמיד מדברים על ייצוג הולם וייצוג הולם לדעתי זה לפחות חצי, חצי. ולא אישה אחת בוועדות. ייצוג הולם שזה אישה אחת, מיעוט, זה לא הולם. לדעתי זה גם לא נכון מבחינת הלשון העברית. אז צריך לדאוג שזה יהיה באמת הולם.

לגבי התפקיד שלנו כממונות על מעמד האישה במשרדים, וזה קצת בהמשך למה שרבקה שקד אמרה, לדעתי החוק שקבע שתהיה ממונה על מעמד האישה בכל משרד הוא חוק יפה, אבל בשבילי זה כמו עלי תאנה. בגלל שכולנו, אנחנו נשים מקצועיות שיש לנו תפקידים בכירים במשרד. יש לנו משרה וחצי בתפקיד המקצועי ואין לנו את הזמן לעסוק במה שבאמת צריך לעסוק בנושא הנשים במשרד ובכלל לעלות את המודעות של הנשים בכל מה שקורה, גם במשרד, גם בבית, גם בחברה בכלל. אין לנו לא תקציבים ולא זמן. וגם את זה צריך לשנות באותה מסגרת.

אני הגשתי גם את הצעת החוק, לטעמי יש לנו את הצעת החוק שזה יהיה תפקיד מיוחד בערים גדולות ומשכורת מיוחדת וזמן מיוחד.

אני עשויה לקבל למעלה מ900- נשים שהן מפוזרות בכל הארץ, אני לא מגיעה אליהן.

אבל זה תקציב וזה מאוד היה קשה לשכנע.

צריך לתת לזה לפחות חצי משרה.

היו דברים שרבקה אמרה לגבי המעורבות של הממונות בהליכים בתוך המשרדים והייתי רוצה שבאמת יחד איתה תנסו למצוא איזשהו מודל שתוכלנה להיות יותר מעורבות גם בנושאים האלה של כנסים, של ועידות, של גופים.

שיהיה לנו גם זמן לעשות את הדברים האלה.

זה דבר אחד, אבל דבר שני, את יודעת, אישה ככל שהיא יותר עמוסה יש לה יותר זמן.

אני מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון ואני מאוד שמחה שבאתי, שלחו אותי ולא ידעתי בדיוק לאן אני מגיעה וזה בהחלט מאוד מעניין. מהמקום שאני מגיעה אז קודם כל יש לנו בכל זאת קצת הבדלים מאוניברסיטת ירושלים שהיא מאוד מקובעת ויש לנו שתי דיקניות.

אחת, פרופסור מירה כהן שהיתה דיקן הפקולטה למדעי הטבע. והיום פרופסור רבקה קרני שהיא דיקנית הפקולטה למדעי הבריאות. ואני משמשת כתפקיד נבחר אמנם, אבל לפני היו בו כולם גברים וזה יושבת-ראש חטיבת מדע היסוד בפקולטה לרפואה.

ואני חושבת שמה שבאמת חסר לנו זה מודעות לעניין הזה. אתם פה בתוך העניין הזה ואתם מודעים. אני שם באוניברסיטה יש לי המון עבודה, אני כל הזמן במחקר, אין לי הרבה זמן לפוליטיקה הזאת, אנחנו לא מודעים. אני חושבת שזה מאוד חשוב להכניס ימי עיון, סדנאות, שכל מי שבאמת מגיעה תוכל לעזור לצעירות יותר לקחת יותר נשים למקצועות האלה.

אם יש לי גבר או אישה, אני אעדיף את האישה. האמת שזה מה שעשיתי כשהייתי יושבת-ראש מחלקה. ובתקופה שלי קיבלנו שתי מדעניות חדשות ומדען אחד צעיר. שעכשיו אני בהליך של קביעות אז אתו זה הולך נורא מהר, איתן זה יש לי המון בעיות, למרות שהן טובות לפחות כמוהו.

אני הייתי עכשיו באקדמיה למדעים, בישיבה של "גרנטים" לביו-כימיה, וגם שם ראיתי, אמנם זה באמת הכל נמדד לפי החשיבות של המחקר וכו', אבל גם בין יושבי הוועדה היינו עשרה, הייתי אישה בודדה. רוב מי שזכה ב"גרנטים" זה יותר גברים מאשר נשים.

והיה לי מאוד קשה להילחם על אלה שהיו באותה צורה להעביר את הנשים וכן עמדתי על זה שזאת תהיה אישה שתעשה את זה. עכשיו אני יודעת שלא כל הנשים מודעות לזה ועושות את זה. ויש נשים, אני מצטערת שאני אומרת נגדנו, אבל אני יודעת שיש נשים שמגיעות לעמדות האלה ואז כל סגני הדיקנים או כל בעלי התפקידים זה גברים. אני חושבת שמודעות כזאת היא מאוד חשובה. לפני שנתיים נתנו טבלה כזאת ונדמה לי רבקה, את היית מוזמנת ונתת הרצאה בים המלח לנשים באקדמיה בבן-גוריון.

דווקא בבן-גוריון יש פורום ויש מועצת למעמד האישה היום, לפחות באוניברסיטת בן-גוריון זאת פרופסור ורד סלונים נבו. וגם פרופסורית מירושלים. אני חושבת שצריך לפנות אליהן והן צריכות בתוך האוניברסיטה לחלק את המנדט, לקבל רשימה של כנסים שהם מתוכננים חודשים מראש, אם לא שנים ולהתערב בזה.

גם סדנאות בתוך המקום כדי להביא למודעות, זה מאוד חשוב.

אני עורכת-דין מטעם נעמ"ת, עכשיו אני רק רוצה להוסיף שני ניסוחים התייחסות לנושא של משרדי הממשלה. משום שיש כן תפקידים של נשים בכירות במשרדי ממשלה, הן צריכות לזה בהמשך לדבריה של פרופסור לוי, הן צריכות לתת את הדעת לקידום נשים במשרדיהן.

זה שאת ממונה על מעמד האישה, אנחנו יודעים למה זה מדובר. אבל כדי לקדם נשים צריך פשוט לתת להן את להתקדם. שאישה מגיעה, מנהלת מחלקה ורוצה להיות ויש מכרז, אין מה לעשות. זה לא הנושא אבל יש בעיה, זה צריך לקדם נשים. אין מה לעשות.

אני הרכז של המועצה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה. ואני גם עובדת באוניברסיטת תל-אביב בפורום לימודי נשים. כמה דברים מעולם האקדמיה. קודם כל, כנסים לקידום מודעות יש בכל האוניברסיטאות. כמעט בכל האוניברסיטאות יש תכניות לימודי נשים שמקיימות פורומים וכנסים והרצאות וימי-עיון בנושא "מנטורים". הבעיה היא להגיע באמת לכל הנשים, בייחוד פרופסוריות מתחומים שהם לא לימודי נשים, שלא מודעות לבעיה באמת ואפילו מתנגדות לעובדה שיש בעיה. זה בעיה מאוד קשה העובדה שנשים שלא יודעות שיש בעיה של נשים. זה דבר אחד.

באמת בכל האוניברסיטאות יש עכשיו יועצת למעמד האישה. אני יכולה לספר מהניסיון של אוניברסיטת תל-אביב, יש משהו שנקרא "סדרת הרצאות רקטור" שזה סדרה מאוד מכובדת. פורסמה סדרה, "כולם גברים". איילת, ראש התכנית ללימודי נשים, שתיהן כתבו מכתב מאוד קשה לנשיא ולרקטור. "הנה הסדרה, איפה הנשים, איך יכול להיות שאין אף אישה בזה, כבר דיברנו אתכם על הנושא הזה".

זה עזר?

לא. פרסמו מכתב מאוד חמור נגד, הוא ממש התנגד, הוא אמר: "הנושאים נקבעו מראש וחיפשנו את המומחים ולא היו נשים מומחיות". על אוניברסיטת תל-אביב יש לנו הרבה מה לומר. חגית מסר-ירון דיברה בזמנו על זה שלפעמים כל מה שצריך זה רק להעלות באמת למודעות והדלתות נפתחות. לפעמים באמת זה כל מה שצריך. אבל את מעלה את הבעיה ואת זוכה להתנגדות קשה, לא רק מתקן לפעם הבאה, אלא אין בעיה, זה לא רלוונטי, אנחנו הולכים על מצוינות, תמיד זורקים את המילה הזאת "מצוינות".

לא מתאים לכן, אתן טובות בזכות עצמכן.

דבר שאפשרי לדעתי, זה שיטת הנדנוד. להמשיך לכתוב ולהפעיל עוד גורמים שיכתבו מכתבים ולהפעיל איזשהו לחץ, לנסות לעורר גם לחץ מבפנים. אבל זה דרך אחת. אבל צריך אולי לחשוב אולי בשיתוף המל"ג שרואים אוניברסיטה, שוב ושוב, סדרה מסוימת, או פרס מסוים. למשל יש פרס דן דוד, כבר ארבע שנים אף אישה. אף אישה לא מגיעה לגמר.

מה עם פרס וולף?

אני לא יודעת, אולי אפשר לערב את המל"ג באיזשהו אופן, כי תמיד אומרים, "מצוינות" ואי אפשר להתערב בתוך האקדמיה. לי אין את התשובות, אבל חייבים לתת על זה את הדעת ולנסות איכשהו להוציא מכתב תלונה מהמל"ג.

אני מצוות השופטים בפרסי דן דוד ופרס וולף. דן דוד זה בכלל מכל העולם, זה מיליון דולר.

אני ממונה על מעמד האישה במשרד הקליטה, ואני גם מנהלת אגף מודעות פרסום. אני דווקא רוצה להביא את הדוגמה באמת מהמשרד שלנו, שאני לפחות כממונה חרגתי מהתחום המוגדר של הפעילות בקרב המשרד ופניתי החוצה אל העולות החדשות ובאמצעות הרשות לקידום מעמד האישה למשל, אני המייצגת את מגזר העולים והעולות. זאת ואמרת, שם אני נותנת את הדעת בנושא של הייצוג, כאשר את הנושא של הייצוג ההולם אני מתרגמת לתפקיד שלנו כמשרד לקליטת עלייה מול העולים.

גדעון עזרא הקים עכשיו חמש תתי-ועדות לטיפול בנושא אלימות בכלל. אני חברה בוועדה של הסבר הדוברות. וכבר הוצאנו מכתב והודענו שאם בוועדה לא תהיה נציגות של עולים מהמגזרים השונים, הוועדה לא תוכל להתקדם. זאת אומרת, אנחנו מייצגים את העולים החדשים, כאשר הממונות צריכות לייצג את העניין של נשים. ברגע שאנחנו עושים איזושהי פעילות במשרד, המשרד של הנשים המקצועיות עולה. לדוגמא, יש לנו מנהל אגף בכיר לקליטה בקהילה, שבתכנית העבודה שלו הכניס את נושא קידום העצמת נשים עולות, כבר שנתיים הוא עושה את זה, הוא מקיים ימי-עיון לעולים ועולות. מנהלות אגפים אחרים עשו פעילת לעולים חדשים. למשל, התערוכה האחרונה ליום האישה היתה של נשים עולות, של אומניות עולות. זאת אומרת, זה לא היה קורה אם במסגרת הפעילות של הממונה, לא היתה נעשית העמקת מודעות בתחום הזה.

בדבר אחד אנחנו כן יכולות להשפיע כממונות, אני חושבת שבחלקת הבית הקטנה שלנו אנחנו כן נגישות לכנסים המקצועיים שהמשרדים עושים. משרד הלקיטה מקיים כנסים מקצועיים כל הזמן בנושאים של עידוד עלייה ונושאים של עם רשויות מקומיות. על הפנלים האלה אנחנו יכולים להשפיע על כך שתהיינה נשים. ואנחנו אכן עושות כך. זאת אומרת, לפני שנרצה להשפיע על הוועדות האלה שזה חשוב, אנחנו יכולות להשפיע אצלנו בתוך הבית.

זה משרד יוצא דופן מכל הבחינות.

אז אולי צריך לקחת את המודל שלך, על צורת ההפעלה שלך.

זה מחייב דמות מיוחדת של הממונה פלוס הרבה פתיחות של המשרד.

בסדר גמור, אבל צריך להעלות את לאחרות את הדגמים איך זה עובד.

יהיה כנס בחיפה, שאותו פותחת ולא בכדי, מנכ"לית משרד הקליטה.

בעצם אני מייצגת את עצמי. אני באה ממה שקרוי אולי "עולם ההיי-טק הישראלי" ואני באה מהצד העסקי. העולם הממשלתי-ממלכתי, רשויות מקומיות וכו' זה קצת זר לי. ואת האקדמיה אולי אני מכירה מהבית, מהצד של בעלי, אבל מהצד הגברי. אני חושבת שכאן הדברים מדברים בעד עצמם. את עתליה אני מכירה באופן אישי וכבר דיברתי איתה. שאולי יש לנו כאן איזה שהיא דוגמה שאנחנו מדברים על hold boys network וזה כל-כך אבד לנו, נכון?

כי בעצם ב- hold boys network היתה פה אישה ולא גבר. אז אולי זה לא רק ה- hold boys network. אולי יש כמה דברים שהם אובייקטיביים וכמה דברים שהם סובייקטיביים. אני לא אאריך כרגע בנושאים האובייקטיביים-סובייקטיביים, אני רק אומר ככה. בכנסים מסחריים גם אנחנו רואים מיעוט של נשים. ובאופן תיאורטי בכנס מסחרי אנחנו היינו אומרים, אין ספק שאם מישהו הוא טוב מאוד אז למה שהוא לא יהיה. ואם הוא "פיורינה" אז למה שהוא לא יהיה שם. ועדיין אנחנו רואים מיעוט של נשים.

אז יש איזה שהיא בעיה אינהרנטית מהצד שלנו, שאנחנו חייבות להתגבר עליה. והדרך להתגבר עליה פשוט להיות שמה. עכשיו הסתכלתי על כנס קיסריה וראיתי את חגית למשל, כן מופיעה בכנס קיסריה. וראיתי את חברתי הטובה אורנה פרי ועוד כמה נשים. וגם אני עצמי השתתפתי בכנס קיסריה לפני שנתיים כמדומני. זאת אומרת כשיש מקומות שבכל זאת וזה לא נעשה על-מנת לקבל פרס. לכן אתן במגזרים שלכן, ששמה באמת אפשר לעשות את ההבדלים או לחוקק את החוקים, חייבות פשוט להמשיך ולפעול ולהמשיך ולפעול ולהמשיך לפעול. ומצד שני, אולי ניתן לגייס גם קצת את הגופים האזרחיים לעזור.

לגייס גם נשים מהתחומים שלנו. לבוא ולעזור לדחוף. אבל אין ברירה, פשוט צריך לדחוף. אני מכירה היטב את רבקה קרני, דיברת על הוועד המנהל של הבינתחומי. אני יושבת בוועד בבן-גוריון ואין הרבה נשים גם דרך אגב. בוועד המנהל, עכשיו שאני חושבת על זה.

אין באף מקום.

נכון. ולכן הדרך היא פשוט לעבוד קשה. צריך לעבוד קשה וכל הזמן לדחוף וכל הזמן להיות וכל הזמן לדבר וכל הזמן לעשות. ולא הרבה להתלונן אבל הרבה לעשות. אין דרך אחרת.

במגזר שלך, הפרטי, אני מבינה, של ההיי-טק, קודם כל, סתם מעניין כשאת מקבלת עובדים חדשים, באמת מה היחס, יש המון נשים גם נמצאות היום בהיי-טק.

היום אני כבר לא מקבלת עובדים חדשים כי אני לא נמצאת ב.

ואיך היום היחס בכלל?

היחס עדיין הוא, אני לא יודעת, אני לא יכולה לתת לך סטטיסטיקה. בטח שדולת הנשים יודעת את הסטטיסטיקה הרבה טוב ממני. אבל אני יכולה להגיד לך מניסיון אישי שהיה עד לפני זמן לא רב, היחס הוא כמובן מאוד.

אני אשאל את חגית שאלה. כשאת מדברת על תיכון, בואי נלך לרמת התיכון. כמה נשים למדו איתך בכיתה במגמה של, בזמני קראו לזה ריאלית.

היו בערך בין 5 ל- 10 אחוז נשים וגם היום זה האחוז בערך.

אז קודם כל אין ספק שבכנס המדע היו יכולות להיות מדעניות טובות מהשורה הראשונה, כמו רות ארנון, כמו מיכל שוורץ, כמו חגית. כמו עוד כמה שאני לא מכירה ולא זוכרת את שמותיהן כרגע. אין ספק שהיו יכולות להיות.

אבל ישנו נושא המשפך. וככל שיש מעט יותר אנשים במשפך הם פחות נשפכים כלפי מטה. לכן צריך לחפש ובהחלט צריכים חקיקה שתעזור בנושאים האלה.

היה רצוי שזה יהיה בלי חקיקה.

אני רוצה להצטרף לדברים שנאמרו כאן ואני רוצה להמשיך את דבריה של חברתי, רבקה שקד. בכנס לסגל הבכיר אנחנו עשינו ספירת מלאי וראינו שכמעט ולא היה ייצוג של נשים. ולכן אנחנו פנינו ליוזמים של אותו כנס, שזה נציבות שירות המדינה ו"אלכ"א" בג'וינט, במכתב מאוד חריף.

ולא זו בלבד שביקשנו ייצוג, אלא ביקשנו גם אולי זה אחד מהמנגנונים שצריך להכניס לחוק, שנשים תהיינה בוועדות ההיגוי. ברגע שאנחנו שם, אז אנחנו יכולות לדרוש ולבקש.

יש שם כמה נשים.

התשובה המיידית, "אבל שולמית עמיחי היתה אתנו, מה את רוצה, יש אישה". אמרתי, OK, היתה אחת שאני חושבת שלא הביאה את הנושא הזה של הייצוג לפניכם.

אנחנו היינו שותפות להקמה של הוועדה לקידום המדע של נשים במדע ואנחנו באמת הכנו פרוייקטים משותפים עם חגית שהיא היתה אז יושבת-ראש המועצה, והוצאנו את האוגדן ואני חושבת שהוא מאוד חשוב. לדעתי צריך לעדכן אותו.

פעולה נוספת שאנחנו נקטנו בה לפני כשנתיים, זה היה להוציא רשימות של נשים שתוכלנה גם להתראיין בתקשורת בכל התחומים. כי מה שקורה היום כפי שתראו, מופיעות תמיד אותן הנשים ואנחנו יודעות שהמאגר מאוד רחב וישנן נשים וצריך גם לתת אני חושבת, הזדמנות לנשים נוספות להיחשף בתקשורת. לכן פנינו והכנו רשימות, אבל נעצרנו בזאת כי אז היתה לנו איזה שהיא בעיה אתית גדולה, שאמרנו לנו, "מאיפה את יודעת שאני ראויה וזו לא ראויה". אז דעו לכם שיש פה איזה בעיה מאוד גדולה ולכן הסתפקנו אז, לקחנו את הממד של האקדמיה ששם אין לי, יש קריטריון אחד שמוביל, יש באקדמיה, לקחנו את הפרופסוריות כמו שידוע בכל התחומים.

לגבי הנושא של היועצות באוניברסיטה, שהוזכר כאן קודם, לדעתי יש מינוי שבאמת גם הוועדה פעלה בשיתוף עם הרשות שהוא מינויים בכל האוניברסיטאות ואנחנו לא עושות מספיק בנושא. הן מאוד עסוקות, לדעתי צריך לזמן אותן לישיבה כאן ולנסות יחד איתן שהם תהיינה, אני חושבת, כל צוותי ההיגוי האלה באוניברסיטאות ואז יהיה להם מה לומר והם יבדקו אם יש כן נשים. צריך להשתמש בקול, כמו שרבקה אמרה, לממונות במשרדי, ביועצות ובכל הגורמים האלה לתת להן יותר כוח כדי שתהיה להם אפשרות למעורבות.

אני מייצגת כאן את ארגון נשות אורט, אחרי שעבדתי הרבה שנים כמפקחת ברשת אורט. אנחנו באורט עושים עבודה מאוד רצינית כדי להביא נשים למקצועות שנקראים גבריים. אנחנו מוסיפים שעות במתמטיקה ובפיזיקה כדי למשוך אותן להירשם למקצועות הטכנולוגיים יותר נשים.

יש איזושהי נקודה, ששם אני חושבת צריך לפעול, כשהנערות האלה כבר מסיימות את לימודיהן ואפילו אוניברסיטה במקצוע טכנולוגי, באיזשהו שלב בחיים הן לא ממשיכות, הן מפסיקות בגלל משפחה או בגלל משהו. אני חושבת שזאת נקודה שאנחנו צריכות לקחת על עצמנו לפעול כדי שכל אלה לא תנשורנה. כל המאמצים שעושים שהן כן תלמדנה והן כבר למדו וגמרו אוניברסיטה ואחר-כך הרבה מאוד לא ממשיכות, מחליפות מקצוע שיותר נוח אולי בהוראה שיותר נוח עם המשפחה. וזאת נקודה שלא מטפלים בה והיא מאוד חשובה. אחרי כל המאמצים שמשקיעים, תארו לכם.

זו אותה טכניקה לשדל את אותן נשים שחושבות שהן למדו ובכל זאת יש להן את היכולות, איך אנחנו יכולים לכוון אותן להמשיך.

צריך לראיין ולראות איפה הנקודות החלשות. יכול להיות שזה משפחה. מפני שפה הולך לנו לאיבוד כוח-אדם בלתי רגיל. עכשיו יש פה עוד נקודה שרציתי לציין אותה וזה שהקהל הרחב לא מודע בכלל לבעיה הזאת. זאת אומרת, אין מספיק מאמרים בעיתונים ואין מספיק ידע בעניין הזה. בשבילם זה דבר חדש וזה חבל והקהל הרחב הוא משמש גב תומך כשהוא יודע את העניין. לכתוב הרבה מאמרים בעיתון ולפרסם וכך הלאה וכך הלאה. ופה אנחנו יכולת לעשות הרבה.

אני מתנצלת על האיחור ואני מקווה שאני לא אחזור על דברים שכבר נאמרו. שדולת הנשים עוסקת בנושא הזה יום יומי. אני רוצה רגע לחזור ולהתמקד בכל אופן בכנסים וועדות, קצת התפזרנו וזה בסדר, כי ההתפזרות היא בדרך-כלל הולכת לסיבות ולנסות למצוא צידוקים או צידוקים לעניין. אני לא חושבת שצריך ללכת לשם, זה ברור שבכל כנס שיש פה בארץ, בכל ועידה שיש בארץ, יש נשים בכירות, נקודה. לא מעט, לא הרבה, זה לא רלוונטי בכלל. מי שירצה לשים אישה באיזשהו מקום הוא ימצא אותה.

והבעיה היא בהחלט האגו הגברי הקיים ואני לא אלך אחורה ואעשה את כל הסקירה על בעיית המצב הנשים בישראל, היא בעיה ידועה, עגומה, מציאותית. אז יש לנו בכל אופן תפקיד, כי אחרת אני מסכימה עם דליה שהמלחמה שלנו היא סיזיפית אבל היא חייבת להימשך ובאינטנסיביות.

אני באחריות מוציאה מכתב כזה אחת לשבועיים לפחות לכל ועידה, לאו דווקא ציבורית. כנס הגליל האחרון שהיה לא מזמן שפרס החרים אותו. שם הוא הוחרם על רקע קצת אחר לדעתי, למרות שאני מאמינה שלשמעון פרס במקרה הספציפי שהקיף את עצמו ב23- נשים, בוודאי כאב את העדרן של הנשים, אבל שם היה כמובן העדר מיעוט לחברה הערבית שזה גם כן צרם לפרס במיוחד.

דרך אגב, יש בעיה של נשים עוד יותר גדולה בחברה הערבית.

בסדר, חשוב, אני לא חושבת שזה הנושא. אני רוצה להגיד בכל אופן שבאמת אין סיבה ללכת אחורה ולהגיד, אנחנו מיעוט, אנחנו לא מודעות, אין מי שמארגן כנס ארצי בישראל והוא לא יודע על קיומן של נשים מומחיות. הנושא ברור, אנחנו לא שם.

אז חוץ ממכתב, הדבר השני זה כמובן לא להשתתף בכנסים האלה, נקודה. החרמת הכנסים והוועדות.

אולי לצאת באיזה קריאה להחרמת כנסים שמוזמנים לשם נציגים ולא חברי-כנסת.

כל כנס כזה שאנחנו נתקלות בו ומבקשים את השתתפותנו ונוכחותנו וכו', לא. אין ייצוג הולם לנשים, אנחנו לא שם. עכשיו המחירים הם כבדים, כי לפעמים אני לא רוצה ואני אגיד שאני מניחה ששם הכנסים אולי אפילו יותר חשובים או לפחות באותה מידת חשיבות של ארגונים וכנסים חברתיים.

תתארי לך שיש כנס בנושא שהוא מאוד רלוונטי לארגון שאותו אני מייצג והמחיר המאוד כבד שלי לא להיות נוכחות שם. אבל זאת מלחמה אמיתית ואפקטיבית. הצלחנו לתקן מעט למפרע, אבל אנחנו עדיין תמיד נלחמות ואגב, גם אם חס וחלילה פספסנו איזה כנס, יבוא מכתב תגובה בדיעבד על הכעס האמיתי שלנו.

לגבי מאגר הנשים המומחיות, לצערי זה לא בתקשורת. כמובן שהתקשורת שם יש חוסר ייצוג ותדמית לא טובה עדיין לנשים ובאמת צריך להיות מאגר כזה. הרשות, אני ממש מקווה שלא תחזיקו מידע כזה אצלכם באמת האפקטיביות של מידע כזה, אם הוא יהיה בכל משרד במדינה הזאת.

אני רוצה לדבר בנושא של חקיקה, מכיוון שאצלנו באמת המחלקה המשפטית החל מהמנכ"לית ועד אחרונת היועצות כבר חותמים ואנחנו מתעסקות באמת בכיוון חקיקה גם בנושאים האלה. אז אני באמת לא יודעת, ככה מהססת בידע המקצועי איך עושים חקיקה לטובת הכנסים ואירועים.

יש לנו חקיקה.

אז צריך לקדם את זה. הרי נוסחים קיימים בחוק שוויון זכויות אישה ויש חוקים שלגבי משרות, יש כללים של היום שהניסוח קבוע. ברור שלא רק שיהיה ייצוג הולם אלא צריך להיות אקטיבי לחפש ולהעדיף. ופה באמת אני חושבת שחייב להיות.

יש לנו חקיקה גם על היישום. אנחנו מנסות לקדם גם חקיקה.

אז דבר ראשון, נשמח להיות שותפות לקידום החקיקה הזאת. דבר שני, אני חושבת שהחרמת כנסים בהעדר נשים, היא חשובה ואפקטיבית.

נכון, אבל הפגנות זה דבר שהוא בעייתי, פעם פעמיים נבוא ואחר-כך את יודעת.

הפגנות הם לא דבר בעייתי, את מחליטה שזה מה שאת עושה, מה זאת אומרת. לצערי זה קיים הרבה מאוד שנים ולכן צריך כנראה יותר מעשה ויותר עוצמה לעניין הזה.

אני מדריכה ארצית ביחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך. אני רוצה לספר לכם שהיחידה לשוויון בין המינים בראשותה של מרים שכטר מקדמת נושא של בנות למדעים ומתמטיקה.

ביחד עם שדולת הנשים מובילות את נושא של נערות ונערים מובילי שינוי, נושא של מנהיגות, העצמה, סטריאוטיפים ובאמת בבתי-ספר תיכוניים מאוד מאמינה בנושא של נוער וחינוך. ביחד עם עמותת "כן" מובילות את התכנית של קידום נשים לפוליטיקה. ואני מאוד מתחברת להצעת חוק שהצעת בנושא של חקיקה. כי רק חינוך לבד לא יקדם אותנו. ברגע שתהיה חקיקה, אז אני מאמינה שזה כן יוביל אותנו הלאה. ואנחנו נשמח בתור משרד החינוך לקחת חלק פעיל וליישם את זה.

אני מתחברת לנושא של מאגר של נשים מומחיות. אין שום מודל, כמו שאת הצעת, של משרד הקליטה. כן, לתת אלטרנטיבה, לתת ראייה קצת יותר רחבה על מה שקורה. שמי לא שיודעת – שתראה שזה קיים. וכנסים שאנחנו מארגנות, אנחנו מביאות מנהיגות מקומית. מאותו מקום, לא מישהו חיצוני או מישהי חיצונית, אלא אותה בחורה בחולון, באופקים ונהריה, שתראה מישהי מהמקום שלה שהיא עשתה את זה ושהיא הצליחה. זה החיבור.

אני מנכ"לית המשרד למשנה לראש-הממשלה. שזה אומר בעצם מנכ"לית המשרד של שמעון פרס. יושבת כאן אתי עינת וילף שהיא ראש אגף מדיני. ואם כבר דיברנו על רשימה של מי שצריך לדבר, אני ממליצה לכם בחום רב על עינת וילף, היא עושה שירות נפלא לכל מעמד האישה.

אני רוצה לדבר ככה בקצרה וממקום של עשייה. אנחנו כבר כאן, שמעון פרס לא מקיף את עצמו, אם זה היה תלוי בשמעון פרס, הוא עדיין היה ממשיך להקיף את עצמו באשכולות של גברים. אני בא לדבר בעצם ממקום של עשייה. אני רוצה על עבודה שלנו בשני אפיקים. אפיק ראשון, את מי אנחנו ממנים. אז רק לספר על המשרד שלנו בקצרה ואני לא באה להלל את עצמנו, זה לא הסיפור. אבל קצת לספר שאפשר אחרת.

אני עומדת בראש המשרד, הסמנכ"לית שלנו אישה, ראש האגף המדיני שלנו היא אישה. ראש אגף דוברות, אישה. כל התפקידים הבכירים אצלנו במשרד, הפרוייקטורית שלנו הראשית לענייני נגב וגליל היא אישה. כל מי שבעצם עושה משהו בעשייה האמיתית שלנו זאת אישה, זה חשוב וזה מתחיל מזה והשינוי בא מפה.

אני לא מתביישת להגיד, אתם לא שמעתם אותי הרבה בתקשורת, אבל אם אני מדברת בתקשורת, אני מדברת על כמה חשוב לעבוד נשים. כמה הניהול הנשי עובד אולי אחרת וטוב יותר. כמה נוח לי לעבוד עם נשים. נוח לי כי נשים עובדות בשיתוף פעולה, עובדות ביחד. והן חושבות על המכנה המשותף. הגישה שלהן היא גישה הוליסטית ולא גישה של לשים את הציד על הכתף ולצאת לדרך.

אני ראיתי אותך פעם בתכנית ביום האישה ורשמתי לפני שאת היית האישה היחידה שדיברה שם עם מחויבות באמת לזה. אבל לצערי זה בלט מאוד כי את היית היחידה שם בין שמונה נשים שדיברה ככה.

האפיק השני שלנו זה נושא התקציבים. לאן אני באמת מעבירה את התקציבים. עכשיו התקציבים של המשרד שלנו הם נגב וגליל צבועים, על זה אין עוררין. אבל אם אני יכולה בתוך התקציב הקטן הזה שיש שלי, אז אנחנו עושים. אז מט"י שלנו של יזמות הוא עובר למט"י נשים, נגב וגליל. והכשרה מקצועית עוברת לנשים. וכל מי שקשור לתעסוקה אנחנו שמים דגש על תעסוקה נשית.

עכשיו במענה למה שאת אמרת על הבדואיות, תראו כמה העצמה, מה הכוח הנשי. אחוז הילודה בקרב הבדואים הוא הגבוה בעולם. ומדובר על ממוצע של 9.8 ילדים במשפחה. אין דבר כזה בעולם כולו, זה אצלנו בישראל בנגב. והדרך היחידה וזה אחרי מחקרים על גבי מחקרים, אולי לנסות להתמודד עם המצוקה, זה דווקא לפנות לאישה הבדואית, לטפל באישה הבדואית.

הן היו כאן בוועדה לפני שבועיים. הן מרשימות ביותר. ממש בתהליך שהיה מדהים של התעוררות של האישה הבדואית שהיא ואמרת, שהיא רוצה לעבוד בחוץ. הן באות בטענות שלא מטפלים בהן מספיק כמגזר בכלל ובדואיות. משום שיש להן המון ילדים, אין מה לעשות, אז צריכים איכשהו לפתור את הנושא של מתנ"סים. יש שמה חמישה מתנ"סים ברהט, אף אחד לא עובד. יש הנושא למשל המון בחורות גמרו עזרה סוציאלית והן מביאים עוזרת סוציאלית בכלל לא מהן, מבחוץ, מבאר-שבע.

אנחנו בעניין הזה נותנים מענה ואני מזמינה אתכן, בטח מזמינה אותך. אבל רק לסבר את האוזן, בוועדת שרים ב18-7- יועלו שני נושאים שקשורים לבדואים.

אגב, הזמינו אותי ואני הולכת לברך את הנשים הבדואיות, הן מקבלות פרס בינלאומי על הפרוייקט הזה ב- "לקייה".

אנחנו נותנים לו כסף דרך אגב.

אני רציתי להוסיף משהו כשלא היית כאן, אבל חשוב שתשמעי. מה שדיברנו על הפן היישומי, אז חשבתי שצריך שיהיה כתוב בחוק שתהיינה נשים בוועדות ההיגוי של כל הכנסים האלה. כי אם נהיה שמה – נוכל להשפיע על ההרכבים.

אני ממונה על מעמד האישה במשרד התמ"ת. רציתי להתייחס לסוגיית היישום שהועלתה על-ידי יושבת-הראש. אני חושבת שהסוגייה, זו אחת הפעולות המרכזיות בעשייה שתצביע על רמות ההצלחה כזו או אחרת של כל הקידום של הנושא.

ולכן אני מתחברת חזק מאוד להצעתה של רבקה שקד בהיבט הזה של הממונות. יש כאן שגרירות, זה כוח פוטנציאלי אדיר ליישום. אסטרטגית, הן נמצאות בעמדות ובמקומות הנכונים. אבל מה, הן צריכות באמת בהגדרה של התפקיד שתתווסף במקביל לחקיקה, יטופל הנושא של הגדרת הסמכות שהן תוכלנה לפעול ברשות ובסמכות ויינתנו להם הכלים.

הגדרה של התערבות מהותית?

בדיוק. עכשיו אני במשרד רוצה לרכז איזה שהיא אינפורמציה על הכנסים שמתכנן שר התמ"ת. באיזה רשות וסמכות אני באה להתערב. אז אם יש לי קשרים ככה פה ושם, אז אני מאתרת. אם לא, אז זה פחות. זה צריך להיות לא ברמה של יוזמה, אלא באמת ברשות ובסמכות.

ודבר נוסף, שהועלה פה על-ידך נדמה לי, זה באמת צריך איזשהו כלי נוסף. זאת אומרת, איזשהו תקציב פעולה, איזה מישהו שירכז את החומרים. מצטבר חומר ואני חושבת שזה בזבוז של פוטנציאל אדיר שקיים ולא צריך לחכות שתהיה בחקיקה.

אני רוצה שהוועדה הזאת תהיה מרכזת של כל המאגרים האלה שיוכלו לפנות אלינו. מה את אומרת, חגית, הספר שלכם שיהיה אצלנו מאגרים. תמיד אפשר יהיה לפנות אלינו לכנסת ולקבל את זה. מה את אומרת?

אני חושבת שמה שנאמר כאן, מי שיש לו מודעות אז מוצא.

ומי שאין לו כל-כך?

ומי שאין לו מודעות, זאת הבעיה. אני חושבת שההקשר למימון ולמחויבות הציבורית הוא הקשר מאוד חשוב. כי אפשר לעשות אפילו בתנאי תמיכה, בכנסים שנעשה דרך משרדים שונים לחוד, שמקבלים תמיכה בתנאי שעומדים בתנאים מסוג מסוים. זה אפילו לא צריך לעבור חקיקה, זה יכול להיות בנוהל במשרד המשפטים אפילו. לעבור אישור של הקריטריונים לתמיכה.

נוהלי התמיכה עוברים דרך משרד המשפטים?

כן, יש היום יחידה בתוכו, אמנון דה-הרטוך. אני חושבת שמה שנאמר כאן ברמה הביצועית, אני חושבת שמה שאמרה אפרת ואני גם הייתי שם, זה לא קשה, אם יש ל קצת מודעות, זה לא קשה.

כשהייתי במשרד המדע והיו מעבירים לי ועדות לכנסים וכו', הייתי אומרת, תחפשו נשים ואם אתם לא תמצאו, תנמקו שחיפשנו ולא מצאנו. זו לא בעיה גדולה. אני היום עומדת באוניברסיטת תל-אביב בראש בית-ספר ללימודי סביבה. עשינו השנה עשרה כנסים, היו לפחות חצי נשים. מהכיוון הביצועי זה לא כל-כך קשה.

וצריכה להיות אישה שמרכזת את זה.

אני מנהלת הדרכה ואני גם ממונה על מעמד האישה. ואני רוצה להביא את הדיון הזה, אם מותר לי, סליחה אם אני עושה את זה, בסיסי. אני עכשיו יוצאת מאיזשהו סמינר בדצמבר, על אנרגיה ותשתית במדינת ישראל. יש לי שנים-עשר מרצים, כולם גברים. יש אישה אחת שמבינה בנושא ואני מזמינה אותה שהיא תרצה. והיא אומרת, שהיא לא יודעת איך היא תשתלב וכו'. איפה אני מוצאת מאגר של נשים שיתנו לי את המידע שאני מבקשת.

חגית לקחה יוזמה לטפל בנושא הספציפי הזה, אבל יהיו מאגרים.

כמו שאמרתי, קודם אני הממונה במעמד האישה במשרד התחבורה. אני יכולה רק להגיד שבתחבורה זה באופן מסורתי הוא ענף יותר גברי. אני משתדלת לדעת על נושאים ועיוניים וישיבות, דברים שמתקיימים כדי להציע נשים שתשתתפנה ואולי תוכלנה להכניס נקודות מבט, נושאים חדשים לדיון.

כי זה הכל הזמן מתקיים באותו פורום ואותם אנשים שדנים כל הזמן באותם נושאים. אני מתקשה מאוד לקבל את האינפורמציה ואני חושבת שאני האישה היחידה שמנסה בכלל להעלות את הנושא הזה ואת הייצוג הנשי. גם נשים שמשתתפות אין לא מעלות את הנושאים האלה. זה קושי פרקטי שאני אישית לא יודעת איך להתמודד אתו.

את יכולה לפנות לפרופסור חגית מסר-ירון שיש לה מאגרים ויש אוגדן וכדאי לדעת שהוא קיים לפחות.

יש עוד מישהו שעוד לא אמרה את מה שהיא מוכרחה לומר?

אני רוצה רק להתייחס למה שהיא אומרת. שהיא נתקלת בקושי פרקטי, אני בטוחה שיש איזה ארבע דרכים שהיית עושה אותן, בקיצורי דרך נורא פשוטים. טלפון לרשות, או טלפון לשדולה.

אלה דברים בכלל לא מהסוג הזה. זה לא דברים שיודעים וזה לא דברים של מישהי שיכולה להציע לי מי המומחה. אני יודעת מיהם המומחים, אני יודעת מיהן המומחיות. אני לא צריכה בזה עזרה. אני לא יודעת על קיומם של הדיונים האלה. הדיון מתבצע בפורום במשרדים.

דיברנו על זה, על היועצות.

בישיבה זו, לפתע יש כאן שש ממונות על מעמד האישה. אני מאוד שמחה על הישיבה פה, אבל כשמנהלים את הדברים האלה, הן לא חלק מהתמונה והמשרד לא שלח לפה מישהו שאכן מנהל את הדברים האלה וקובע. המנכ"ל או גורמים בכירים אחרים.

צריך לדרוש. בואו נסכם את הדיון הזה. כולנו הסכמה כאן שהמצב הוא בלתי נסבל ויש מקומות שבאמת מתעלמים מקיומן של נשים ואנחנו צריכות לדרוש ולפקח ולגרום לכך שיהיה לנו בכל מקום את ההשתתפות הראויה שלנו, שזה אמרנו 50 אחוז, 60 אחוז, כמה שאתן רוצות.

איך לעשות את זה? אני חושבת שהישיבה הזאת חשוב שיצאו ממנה דברים שנוכל ליישם. אז קל אולי ליישם את ה"חרמות" ואת הביטוי התקשורתי של הדברים האלו שזה מאוד חשוב. ושכולנו נעקוב ועד שיהיה דבר יותר גדול ויותר מסודר, שכולנו נעקוב וניידע אחת את השניה, או אחת את הארגון של השניה, שזה קיים. כשאנחנו נדרשות לשלב ידיים בנושאים האלה ולהפגין נוכחות ומחאה וכל מה שצריך. וכמובן אני הכתובת לדברים האלו יחד עם הרשות, כדי להיות מודעות לנושאים האלו.

עכשיו אני עם רבקה שקד ננסה למצוא איזשהו מודל יותר נכון שאני מבינה שהלקונה, החיסרון הוא במידע מה קורה. אנחנו לא יודעים מה קורה ואז אנחנו לא באות לדרוש ואז בדיעבד מגיעים למקומות. אז צריך איזשהו אולי דרך משרד המשפטים, אמנון דה-הרטוך או באיזה שהיא צורה או בחקיקה.

שלא לדבר על זה שעניין המאגרים צריך להיות דבר מובנה שכל אחד שמטפל בנושאים האלה מקים ועידות, ארגונים, כל דבר שהוא, יוכל להיעזר במאגר המידע ולעולם לעולם אי אפשר יהיה לומר שאין נשים. "לא ידענו, אין כאלה". לא יהיה דבר כזה.

אני לוקחת על עצמי באמת להיות המתאם בין כולנו מסביב לשולחנות האלה כדי לבצע את הדברים האלה. תודה רבה.

אינטראקציה פנימית.

אני רוצה להוסיף שיהיה מעקב אחרי הצעות חוק שעולות כאן. אם אתן יכולות להיות לוביסטיות לעזור ולשכנע.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00