כנסת פתוחה

העסקים הקטנים והבינוניים כפתרון לבעיית התעסוקה

ועדת העבודה, הרווחה והבריאות (436) 5
21/6/2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 436
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
‏יום שלישי, י"ד בסיון התשס"ה (‏21 ביוני, 2005), שעה 12:15

1. העסקים הקטנים והבינוניים כפתרון לבעיית התעסוקה

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר
יגאל יאסינוב
אהוד יתום
אילנה כהן

סגנית שר הפנים רוחמה אברהם
חה"כ טלב אלסאנע
חה"כ חמי דורון
יהודית בר-און - מנהלת האגף לשרותים אישיים וחברתיים, משרד הרווחה
רוני שכטר - יועץ לעניין אנשים עם מוגבלויות, משרד הרווחה
בני פפרמן - מנהל הרשות לתכנון כוח-אדם, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
שרה חורש - מנהלת האגף להכשרה מקצועית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
תמר אברמוביץ - דוברת המשרד לקליטת העלייה
אורנה פינדלינג - מנהלת תחום יוזמות יחודיות, שירות התעסוקה
חזקיה ישראל - התאחדות התעשיינים
רחל בר-און - יו"ר ארגון הקוסמטיקאיות וחברת נשיאות, התאחדות המלאכה והתעשייה
שמחה תורג'מן - ס/יו"ר ארגון הקוסמטיקאיות וחברת נשיאות, התאחדות המלאכה והתעשייה
שלמה וולפין - יו"ר מחוז נתניה, התאחדות המלאכה והתעשייה
יוסף סיימון - מנכ"ל מחוז נתניה, התאחדות המלאכה והתעשייה
אבי אבידור - יו"ר התאחדות המלאכה והתעשייה
אברהם בירנבוים - יו"ר ארגון הסוחרים בישראל
יוספה טביב - שתי"ל
שרון פדר - בנק אוצר החייל
ד"ר מירי לרנר - ראש מחקר יזמות בין-לאומי (GEM), ומרצה בכירה במכללה האקדמית ת"א-יפו ובאוניברסיטת ת"א
ד"ר שמואל רוזנמן - יו"ר הרשות לעסקים קטנים
עמירם בוקשפן - מנכ"ל הרשות לעסקים קטנים
יהודה עירוני - הרשות לעסקים קטנים, ונציג העסקים הקטנים והבינוניים
שמעון (שימי) משה - מנהל תחום אוכלוסיות ייחודיות, הרשות לעסקים קטנים ובינוניים
בני חזן - מנכ"ל מט"י חולון
דורון פהימה - מנכ"ל מט"י חדרה
יערית עובדיה - אוכלוסיות עם מוגבלות, הרשות לעסקים קטנים
מאיר אטדג'י - אדריכל, מט"י חולון, הרשות לעסקים קטנים
איליה מרקוב - צורף, מט"י חולון, הרשות לעסקים קטנים
רמי עטיה - הרשות לעסקים קטנים
עו"ד מריאל אפלמן-יעקובסון - נשים לאומיות, הרשות לעסקים קטנים
מלכה מנוס - כפר חיים, הרשות לעסקים קטנים
דלית מלול - כפר חיים, הרשות לעסקים קטנים
שרון לב - ציירת חרשת
איציק גנון - יו"ר ומייסד "חמישים פלוס מינוס"
יורם גליקמן - מזכיר "חמישים פלוס מינוס"
עודד הון-הוניגווקס - מנכ"ל "חמישים פלוס מינוס"
יואב קריים - דובר מטה מאבק הנכים
יהודה דורון - ארגון הגג של הנכים
שמעון גיא - ארגון הגג של הנכים
שרון גזלה - ציירת כבדת ראייה, ארגון הגג של הנכים
רותי מכלוף - ארגון הגג של הנכים
דניאל אובג'ניק - ארגון הגג של הנכים
ישראל (איסי) אובג'ניק - ארגון הגג של הנכים
רוני אליהו - ארגון הגג של הנכים
מומו אלנקווה - יו"ר ארגון נכי ישראל
דפנה הרשקוביץ - תמלילנית עבור גברת שרון לב
סמי סירואה - מתורגמן לשפת הסימנים
אלי אלפי - מלווה
מרים מורה
יצחק מיטרני
חיים סטרלינג
מרדכי כהן
גדעון בן-חיים

וילמה מאור

רשמה: אירית שלהבת



העסקים הקטנים והבינוניים כפתרון לבעיית התעסוקה

שלום לכולם. אנחנו פותחים את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הנושא שעל סדר יומנו משתלב ביום לעידוד העסקים הקטנים שהוכרז בכנסת. אנחנו רואים בעסקים הקטנים מקור חשוב מאוד-מאוד לריכוז משאבים ולתעסוקה. לא כל אחד יכול להשתלב ביוזמה לעסקים גדולים ולכן רבים משתלבים ביוזמות לעסקים קטנים. ככל שירבו העסקים הקטנים תרבה בוודאי התעסוקה.

קודם כול, כל עסק מבורך, בין אם הוא עסק גדול ובין אם עסק קטן. אבל כל אחד מאתנו יודע למה אנחנו מעודדים את העסקים הקטנים, כי כדי להקים עסקים גדולים אדם צריך להיות בעל הון, שלא תמיד צריך בכלל עידוד, הוא לבד יוזם, הוא לבד משקיע, זה ייעודו ופרנסתו. לעומת זאת, בעסקים קטנים האדם הממוצע, האדם הפשוט, המשפחה הפשוטה יכולה להקים עסק. לפעמים אנחנו רואים יזמים שלא יכולים או לא רוצים או לא מסוגלים או לא בנויים להיות שכירים, לעבוד אצל מישהו אחר שרוצים ביוזמתם להקים עסק.

נמצאים אתנו גם אנשים בעלי מוגבלות. אנשים רבים בעלי מוגבלות יכולים להיות בזכות יוזמתם וכשרונותיהם עצמאים, בעלי עסקים קטנים. לפעמים אנחנו רואים איך הם בונים לעצמם עסק קטן שמעסיק רק כמה עובדים, לפעמים עובדים בודדים ולפעמים רק את עצמם, אבל זה עסק כשלעצמו, וזה השיקום הטוב ביותר שיכול להיות לאדם עם מוגבלות. לכן יש לעסקים קטנים גם השלכה רבה מאוד על אנשים עם מוגבלות. אנחנו מטפלים בנושא תעסוקה לאנשים עם מוגבלות גם בעסקים גדולים, אבל אז הם בורג קטן בתוך התעשייה, וכאן פעמים רבות הם היוזמים, הם הבעלים, הם המובילים ולכך יש כבוד ויוקרה וסטטוס גבוהים בהרבה.

התנדבנו לארח כאן ציירת, שכפי שאני מבין יושבת אתנו, ואתם רואים כאן יצירות של כמה אמנים בעלי מוגבלות. אחת ההצעות היא יוזמה לפתיחת גלריה במקום מרכזי במדינת ישראל, שתהיה בית לאמנים שיציגו שם את עבודות אמנותם, אם בתחום הציור, אם בתחום הפיסול, אם בתחום עיצוב המוצר, אם בתחום התכשיטנות, כפי שרואות עינינו. הם יציגו בגלריה הזאת, שתהיה עסק במסגרת העסקים הקטנים.

נמצאת אתנו גם סגנית השר, וכפי ששמעתי היום בתקשורת יש לכם הרבה יוזמות בנושא העסקים הקטנים. הייתי מציע שתפתח סגנית שר הפנים רוחמה אברהם, בבקשה.

אני מודה לאדוני היושב-ראש על ההיענות החשובה הזאת. אני חושבת שזה בהחלט יום חג למגזר הזה, יום חג לעסקים הקטנים, ובמיוחד לאותם אנשים עם מוגבלויות שאנחנו רואים כאן, שמציגים לנו גם תמונות וגם יצירות נהדרות. לא רק שאנחנו מעלים את נושא העסקים הקטנים על סדר היום אלא מעבר לזה, אנחנו גם מנסים לשלב אנשים עם מוגבלויות אל תוך המגזר הזה, שלמעשה הוא המגזר הכי גדול במדינת ישראל. אני מדברת על 400,000 בעלי עסקים קטנים ועל למעלה מ-1.1 מיליון מועסקים במגזר הזה.

אין לי צל של ספק שעד לפני שנתיים כולם חיו בתחושה – ואני רואה את זה כפרדוקס – שעסק קטן הוא עסק זניח, משום שהמילה "קטן" משמעותה שאין לתת עליו את הדעת כי אין לו משקל. אבל הוכח בשנתיים האחרונות שהכוח הגדול של המשק טמון בעסק הקטן. כל השקעה של הממשלה במגזר הזה נותנת תשואה מידית, ואני אפרט.

הקמתי את קרן "תבור", שמנוהלת בהצלחה רבה, וזאת ההזדמנות להודות לאנשים שמנהלים אותה. נמצא אתנו כאן מר שרון פדר מבנק אוצר החייל שהאמין בקרן הזאת, מאמין בסקטור הזה ודוחף את מגזר העסקים הקטנים קדימה. שרון, באמת תודה רבה על הנכונות.

קרן "תבור" הוקמה לצורך הענקת הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים, עד 500,000 שקלים לפרק זמן של 5 שנים. הדבר היחיד שבעל העסק אמור לענות עליו הוא יצירת תוכנית עסקית ויכולת ההחזר שלו, לא עוד בירוקרטיה. עד כה למעלה מ-1,500 בעלי עסקים זכו לקבל את ההלוואה הזאת. אני רוצה לפרט מה הקרן עשתה למשק הישראלי. לאחר כ-18 חודשי פעילות נתנו לשוק כ-330 מיליון שקל כהלוואות. יצרנו כ-2,200 מקומות תעסוקה חדשים ושימרנו 13,500 מקומות עבודה, אנשים שלא יצטרפו למעגל האבטלה.

אדוני היושב-ראש, בשנתיים האחרונות נדרשנו לקיצוצים רבים. על שולחן הוועדה שאתה עומד בראשה אכן ניצבו לא אחת החלטות קשות מאוד לקצץ תקציבים כאלה או אחרים. אבל תראה כיצד בהשקעה מינימלית של כ-60 מיליון שקלים שהמדינה הקצתה לקרן אפשר להגיע להישגים, וזה כסף שמוחזר אליה כעבור 5 שנים כשהקרן ממונפת כל פעם מחדש.

אני לוקחת את אותם 13,500 מועסקים שלא יצטרפו למעגל האבטלה ושואלת את עצמי את השאלה הבאה: מה היה קורה אילו אותם אנשים היו מצטרפים למעגל האבטלה, כמה זה היה עולה לתקציב המדינה? החשבון פשוט: 13,500 כפול 6 חודשי דמי אבטלה, כפול ממוצע של 5,000 שקלים לעובד – אנחנו מגיעים לחצי מיליארד שקלים שחסכנו.

על אחת כמה וכמה שאני רואה חשיבות רבה בשילוב אנשים עם מוגבלויות בסקטור הזה. אני חושבת שעלינו כממשלה, עלינו כבית המחוקקים, ואולי כאן המקום, לנסות להוביל חקיקה שתעודד שילוב ותתן הקלות לבעלי עסקים קטנים שיעסיקו אנשים עם מוגבלויות.

זכיתי להיות בסיור עם מר שמעון (שימי) משה. הוא מאמין גדול בנושא הזה. אני מוכרחה לומר, את היום הזה לא אשכח כל חיי, כשראיתי את האנשים עם האור בעיניים בשל העובדה שיש להם תקווה, לשם מה לקום בבוקר, והם יכולים לעשות בעצמם ולהעניק מעצמם לחברה בישראל, כשהם לא הופכים לנטל אלא יוצרים בעצמם. אם אנחנו כמדינה ניתן את הדעת לעניין הזה אין לי צל של ספק שגם כאן בהשקעה מינימלית לא נצטרך לשלם עבור דמי ההחזקה שלהם או דמי המחייה שלהם, אלא להיפך, נוכל למנף את זה, גם מבחינת הכוח היצרני למשק וגם מבחינת התוצר שאנחנו כחברה יכולים לקבל.

אני מודה לכם על ההאזנה. אני מודה לך אדוני היושב-ראש. אני בהחלט גאה ביום החג הזה ומקווה שבשנה הבאה נוכל לומר בבית המחוקקים שהצלחנו להגשים יעד של שילוב רב יותר של אנשים עם מוגבלויות גם בסקטור הפרטי.

תודה רבה. כפי שאמרתי, יש כאן שני מישורים: עסקים קטנים בכל תחום שהוא, ודגש על עסקים קטנים לאנשים עם מוגבלות. אני מבקש שאת המישור הזה יסקור מר שמעון (שימי) משה שאחראי ברשות לעסקים קטנים ובינוניים על תחום האוכלוסיות המיוחדות, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, תודה רבה לחברי הכנסת שנותנים לנו ליווי אינטנסיבי, זאת פעם שנייה שאני מופיע בפני הוועדה המכובדת הזאת. תודה לגברתי סגנית שר הפנים, שאני יודע עד כמה נושא זה חָרוּת עמוק בליבה. אני רוצה להודות גם ליושב-ראש הרשות לעסקים קטנים ד"ר שמואל רוזנמן שנמצא אתנו ולמנכ"ל הרשות מר עמירם בוקשפן, על הזכות הגדולה שניתנה לי לרכז את הטיפול באוכלוסיות הייחודיות.

ראשית, אני רוצה להתחבר לדברים שאמרה גברתי סגנית שר הפנים, על החשיבות הגדולה שיש לרשות לעסקים קטנים בעיתות משבר כלכלי להתמודד בצורה אמיתית עם מכת האבטלה במדינת ישראל.

הרשות לעסקים קטנים הוקמה בשנת 1963, כדי לשמש מנוף לפיתוח עסקים קטנים. בצדק זוהה בעולם המערבי כי במקומות בהם יש משבר, קל בהרבה לטפל מידית במשבר כאשר מפתחים עסקים של 1-2, 10-15 עובדים. הזמינות להקים עסק מעין זה גבוהה בהרבה, התוצאה מידית והרבה יותר חזקה. כאשר חלילה יש משבר בענף כזה או אחר והעסק גדול, או מפעל גדול עם מאות או אלפי עובדים, המשבר הרבה יותר ממשי וקשה. אני חושב, כפי שסגנית השר אמרה קודם וכפי שהדברים באים לידי ביטוי גם בחומר שהרשות לעסקים קטנים העמידה לרשות חברי הוועדה, שהעסקים הקטנים תורמים תרומה גדולה מאוד.

אני מצטער לפעמים לראות ולהרגיש את הבירוקרטיה עדיין מכרסמת בתהליכים ומפריעה לאנשים שפותחים ביוזמות ומנסים לפתח אותן. בכלים החוקיים העומדים לרשות המדינה – אם הכשרה פנים-מפעלית, אם הכשרה מקצועית מחוץ למפעל – בתקציבים ובתהליך הזרמת התקציבים הבירוקרטיה עדיין פוגעת בתהליכים.

אני מודה מאוד על המחמאות שקיבלתי מגברתי סגנית השר וגם מהיושב-ראש. אני יודע שכולם הפנימו ובירכו על היוזמות שלנו בכל הקשור לציבור הנכים במדינת ישראל.

יבורך שר התעשייה, המסחר והתעסוקה מר אהוד אולמרט, יחד עם מנכ"ל הג'וינט, אשר זיהו את הצורך בטיפול מיוחד באוכלוסיות האלה וגייסו אותי, בזכות איזה מפעל אחר שהקמתי כבר לפני יותר מ-20 שנה, שעוסק בנכים, שם ביקרה גברתי סגנית השר, והתגייסתי לסייע לאוכלוסייה הזאת.

לא תיארתי לעצמי, על אף שהייתי מעורה בנושא, עד כמה הפוטנציאל גדול, עד כמה הנכונות של הנכים גדולה. אני מתרשם מהאמונה שלהם, שהם לא רוצים להיות נכים, הם לא רוצים להיות תלויים, הם רוצים לצאת מהתלות לעצמאות.

אדוני היושב-ראש, אני מצטער מאוד לומר, גם אם אשמע דרמטי, שאחרי 9 חודשים בעבודה הגעתי למסקנה שהמדינה מגבילה אותם יותר ממה שמגביל הטבע. יושבים כאן נכים, ואציג אותם אחד-אחד, שיש להם רצון להתגייס, כפי שכל אחד מכם מתגייס.

הצגתי את התוכנית "אמני ישראל יוצרים למען עם ישראל", אותם ציירי פה ורגל או עוורים ומוגבלי ראייה שאתם רואים כאן את היצירות שלהם, או אנשים שהולכים על קביים ויוצרים דברים אחרים, ואמרתי: נקים פרויקט בטרמינל 3. רשות שדות התעופה העמידה לרשותנו מקום. אולם אנחנו נמצאים כבר בחודש יוני, ומנכ"ל הרשות ויושב-ראש הרשות וכל ראשי הרשות מסתובבים הלוך וסחור ועדיין אין תקציב לשנת 2005, בסוף חודש יוני. זאת חלמאות. אם זאת לא חלמאות אני לא יודע מה היא חלמאות. אני באתי וערערתי בשם כל הנכים שנמצאים כאן. כפי שאמרה גברתי סגנית השר, הארתי אור גדול בפניהם. לצערי הרב כרגע זה כמו אור של רכבת, כי הם פיתחו לעצמם ציפיות, אחרי כל התסכולים. אמרתי: נקים פרויקט בנתב"ג בטרמינל 3.

מי צריך להביא את התקציב? עם מי סיכמת?

הרשות לעסקים קטנים הגישה הצעה למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה צריך לאשר לנו תקציב, ואת תקציב משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה מאשר משרד האוצר. האם אני צריך לקחת את הנכים וכולנו נלך מכתובת לכתובת כדי להשיג את התקציב? אנחנו חיים במדינה מתוקנת והגשתי את התקציב בחודש ספטמבר-אוקטובר כפי שנתבקשתי. הגשנו את התקציב ומישהו צריך לאשר אותו, ובוודאי לא סביר שבחודש יוני ממשיכים לקיים דיונים על התקציב. מה אני יכול לספר להם? אני יכול לספר את זה למישהו? גם כשאני מגיע לפקידי הממשלה – ואני לא רוצה להזכיר שמות – ומדבר איתם אז הם מרימים כתפיים, הם חסרי כוח. אומרים: אין לנו תקציב.

אם אני מגיע עם מפעל כמו "קפריס" להסדר, שיפתח אצלו הכשרה פנים-מפעלית – מר יהודה דורון, אדם על כיסא גלגלים, נכה גם מפעולת טרור, גם מפוליו ומתאונת דרכים מוכן לחזור לעבודתו כמלטש יהלומים ותכשיטנות. גייסתי לשם כך מפעל שמוכן להעמיד מקום לרשות הרשות לעסקים קטנים ובינוניים, כדי לעשות הכשרה פנים-מפעלית של 12 חודשים במחזורים של 15-20 נכים. אין לי תקציב להכשרה פנים-מפעלית. האם זאת התשובה שאני יכול להגיד ליזם שמוכן להעמיד לרשותי מקום, מוכן להתגייס ולהיות שותף אתנו? בוודאי שלא.

שכנעתי את רשות שדות התעופה להקצות בטרמינל 3 מקום ללא תשלום כדי להציג את יצירות האמנות של נכי ישראל. טלטלתי רגליי בלמעלה מ-600 בתים ואיתרתי 100 נכים שהיצירות שלהם יכולות להיות מוצגות שם. אתם רואים את היצירות, אני לא צריך להגיד לכם. 100 יצרנים שיכולים להציג את יצירות האמנות שלהם בטרמינל 3. כל אחד מן הישראלים שיוצאים לחוץ-לארץ, כל התיירים יוכלו להתפאר ביצירות אמנות שעושים נכי צה"ל ונכים אחרים, ואתם רואים כאן לפניכם. זה לא מתבצע רק משום שאין תקציב.

האם כאשר גייסו אותי בחודש יולי בשנה שעברה מישהו חשב שישבור אותי? אני אשבר כי אין תקציב? אני לא מתכוון להישבר. אני מוכן לעבוד ללא משכורת. אני לא מתכוון לעזוב אותם. אני רוצה להמשיך לעזור להם כי הם מאמינים בעצמם.

נמצאים אתנו כאן מר מומו אלנקווה, יושב-ראש ארגון הנכים, יחד עם כל החברים שלו. נמצא כאן מר דני אובג'ניק, נכה צה"ל, צנחן עיוור, שהאמין בעצמו ופתח מסעדה. במסעדה שלו עובדים נכים. נמצאת כאן גברת שרון גזלה, כבדת ראייה המוגדרת עיוורת. אלה הציורים שלה, אלה הנרות שהיא עושה. האמינו לי, מכל דבר כזה היא יכולה להתפרנס. מר שמעון גיא הוא חולה פוליו, שהיה בעבר איש היי-טק, אלקטרונאי, עד שנהיה מוגבל. הוא לקח את עצמו בידיים ולא רוצה להיות תלוי, רוצה להיות עצמאי ולייצר ויטראז'ים ויצירות אמנות בזכוכית. בתוכניות של הרשות לעסקים קטנים, יש תוכנית לפתוח ב"מעוף" תל-אביב, בתחנה המרכזית הישנה, סדנה בה הוא יכשיר נכים אחרים לעשות יצירות מן הסוג הזה ומהן להתפרנס בכבוד. גברת שרון גזלה היא עיוורת ואלה הציורים שלה. היא עברה תקופה קשה מאוד בזמן האחרון. לאבא שלה מגיע יישר כוח איך הוא מטפל בה ואיך טיפל באשתו זכרה לברכה. אלה היצירות שלה. רבותי, שלא תטעו, הציורים שאתם רואים כאן מסביב הם של בחורה עיוורת, שהראייה שלה היא ראייה צינורית. גברת רותי מכלוף היא עיוורת ועושה יצירות קדרות. מר רוני אליהו הוא עיוור, שלמד רפלקסולוגיה ועיסוי, גר בירושלים, מתפרנס כמו עוד 92 עיוורים שעזרנו להם להתפרנס מעבודת כפיים בעיסוי. אדוני היושב-ראש, צריך לקחת את הדברים האלה בחשבון.

בתחילת השבוע השתתפתי באירוע מרגש מאוד של סיום קורס שיזם מט"י חולון – ונמצא כאן מר בני חזן המנכ"ל שלו – קורס יזמות לחרשים-אלמים שנפתח בחודש ינואר 2005. נמצא אתנו מר מאיר אטדג'י, שהוא אדריכל בעל תואר שני, שכתוצאה מקורס היזמות שלנו והכלים שנתנו לו – ואם יתנו לו אפשרות להציג את עצמו יש לו מה להציג – מתמחה בעיקר בכל הקשור לנגישות לאוכלוסיות ייחודיות, דבר שהיום מופיע בחוק של מדינת ישראל, לאפשר לנכים להגיע לכל מוסד שנבנה במדינה, והוא עושה עבודות נפלאות בתחום הזה. לידו יושב מר איליה מרקוב, עולה חדש מאוקראינה שמייצר תכשיטים. כתוצאה מהקורס ומה שהוא למד בקורס פתח יחד עם חבר שלו, שהוא ספר בכפר-סבא, חנות שמשלבת תספורת ותכשיטים. בזמן שנשים יושבות במספרה ומייבשות את השיער הוא עוזר להן לקנות תכשיטים.

רבותי, אני חושב שהגלריה הזאת יכולה רק להמחיש עד כמה נוכל לעבוד אם לא תגבילו אותנו. אתם מגבילים אותנו, יותר מכל דבר אחר. הטבע לא הצליח לעצור אותם, לא את הכישורים, לא את הנכונות ולא את המרץ.

במה מגבילים? בחוסר תקציבים?

היום אני עובד באפס תקציב. זה נשמע לכם רציני? מישהו חשב שאני אשבר? לא אעזוב אותם. אני אעזור להם.

אותך אי אפשר לשבור.

הגיע הזמן שתבינו שאי אפשר לשבור אותי. אם אתה נתקל באדם שאתה לא יכול ללכת נגדו, לך אתו. אין דרך אחרת לפעול אתי.

אדוני היושב-ראש, אני יודע שהכנסת ישבה ודנה ושקדה והעבירה הצעת חוק לגבי משפחות חד-הוריות, לתמוך במקומות עבודה בהם קולטים משפחות חד-הוריות לעבודה, לתמוך ב-1,000 שקלים או במשהו כזה. רבותי, אני רוצה להציע לכם שתאמצו גם את האוכלוסייה הזאת. אני חושב שעושים להם עוול. יש הרבה מקומות עבודה בהם גם הנכים יכולים לבוא לידי ביטוי.

יש אוכלוסייה נוספת שאליה עוד פחות מתייחסים, האוכלוסייה בגילאי 50 פלוס. לאנשים בגיל 50 פלוס שנפלטו ממקומות עבודה קשה למצוא מקום עבודה אלטרנטיבי. אדם כזה כבר מבוגר ולא מנצלים את הידע והניסיון שרכש במשך עשרות שנות עבודה. אם יתנו עידוד של 1,000-1,500 שקלים, במקום לתת דמי אבטלה, למקום עבודה שקולט את האנשים האלה, כמו שאמרה גברתי סגנית השר, לצד אותם חצי מיליארד שקלים שאת ציינת יהיה הרבה מאוד כסף שאפשר יהיה לתת לפעולות ברוכות.

תודה רבה. אודה לך, אדוני, אם תאפשר לחברים שלי לומר את דברם.

קודם כול הייתי מבקש לשמוע את הנציג הבכיר של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. העיניים מכוונות אל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

העיניים מכוונות למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אולם לצערי הרב אנחנו לא אנשי בשורות ברגע זה, בדיוק בגלל מה שמר שמעון (שימי) משה תיאר, היעדר תקציב. המשרד מתנגח עם אגף התקציבים על גובה התקציבים, והמעט שהם אישרו הוא באמת מעט. אני לא צריך להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שבנושא התאמות שכר בסופו של דבר אחרי מלחמות גדולות אישרו עוד 5 מיליון שקל. אני חושב שהפורום הזה יודע בדיוק את הבעיות שיש בתחום התקציבים.

מתי השתנה סדר העדיפויות במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה? מתי חשבו על שינוי סדר העדיפויות במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה?

כאשר רוצים, יש תקציב. יש תקציב של מיליארד שקלים לצרכים מסוימים, כאשר רוצים. מבחינת משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לפרויקטים האלה, דווקא בכיוון של שיקום אנשים, לפרויקטים שצוינו כאן על-ידי מר שמעון (שימי) משה צריך לתת עדיפות ראשונה. אי אפשר לומר אין תקציב ועד שיהיה תקציב אנשים נזרקים, אין להם פרנסה. הם מבקשים רק שתתנו להם תנופה כדי שישקמו עצמם, יהיו עצמאים ולא יצטרכו לקבל עזרה. אם אדם ימכור 5 תמונות הוא יוכל להתפרנס, אבל תנו לו צ'אנס לפתוח גלריה, תנו לו צ'אנס לפתוח עסק קטן, תזרים מזומנים, התחלה. אלה אנשים עם יוזמות.

שמעת את הלהט בדבריו של מר שמעון (שימי) משה ואת המסירות שלו אבל הוא אומר שהכסף אפס. יאוש אופף אותנו. אנחנו מצפים שלממלא מקום ראש הממשלה יהיו תקציבים כאשר מדובר בכסף קטן. כלומר, אם עכשיו צריך להקים תחנת שידור שנייה במדינת ישראל – אני לא אומר שזה מה שצריך לעשות השר הממונה על רשות השידור, אולי אין כסף. אבל כאן, כשמדובר על סיוע להקמת עסקים, על קצת יותר שתדלנות מעשית כדי שדברים ירוצו, הכול בנוי מתקציבים כדי לעודד את הארגונים הקיימים, זאת הציפייה שלנו מכם. אם זה לא, מה כן? משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עושה הרבה דברים טובים, אבל זה צריך להיות במקום גבוה בסדר העדיפויות ובינתיים אפשר לוותר על כמה דברים אחרים.

לפני 2-3 חודשים הצגנו לפניך בהרחבה את תוכניות המשרד. כבר אז הדגשנו את מגבלת התקציב. כפי שאתה יודע, וכולם יודעים, התקציבים אושרו רק לאחרונה, אבל גם במקרה הטוב ביותר – והקצו כספים – התוכניות שמר שמעון (שימי) משה מדבר עליהן, וגם המשרד מדבר עליהן, לא ימצאו מענה במסגרת התקציב הנוכחי.

אני רוצה להדגיש דבר נוסף. צריך לזכור – ואני לא בא להצטדק – המשרד הזה למעשה מטפל לראשונה בנושא התעסוקה. כל הכלים נשארו במשרד הרווחה, וגם כל התקציבים נשארו במשרד הרווחה. לכן לא די שיבואו בטענה אל המשרד שלנו, אלא צריך גם לנסות לראות את זה במעטה הכללי של כל הממשלה.

אני מודה ומתוודה, בשלב זה הדברים יגעים למדי. אבל לומר שאין כאן שינוי של סדר עדיפויות? אמרנו במפורש שנתאם את נושא הרשות לעסקים קטנים, נתאם את ההכשרה. יושבת לידי גברת שרה חורש, מנהלת האגף להכשרה מקצועית. טרם שוחררו התקציבים.

עצם העובדה שהם יושבים כאן כבר מעיד על כך שאין סדר עדיפויות. הם לא היו באים סתם כך.

אני חוזר ואומר, הדברים ימצאו ביטוים השנה, גם ביצירת מסלולים חדשים, אבל אלה הן העובדות.

נשמע את האנשים. אני מוכן שהדברים שלך יהיו המובילים ולא הדברים שלי, הלוואי. ניתן את רשות הדיבור לחברי הכנסת ואחר-כך נחזור לשמוע את המוזמנים.

קודם כול, מר שמעון (שימי) משה, כל מה שאמרת, ואם לא הכול אז 99 אחוזים נכון. כנראה גם אנחנו כחברי כנסת בבית המחוקקים אשמים בכך שהמצב עדיין כזה, כי לא הצלחנו להעביר חקיקה, לא הצלחנו להפעיל לחץ ולעשות. אני חושב שבזה נצטרך לפעול עוד.

אני רוצה להזכיר שלחלק מן השאלות שהעלית יש תשובה בתקציב השנתי. כלומר, לא הכול בתקציב משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. לדוגמה, במשרד לקליטת העלייה יש קרן של 20 מיליון שקלים לעזרה ליזמים, לעסקים קטנים ובינוניים של עולים חדשים, וגם זה מופעל דרך מרכזים שלכם. כלומר, אל תגיד שאין בכלל מענה ואין בכלל תקציבים, יש. ב-20 מיליון השקלים האלה אפשר לעזור לחלק מהאנשים. אני גאה שהצלחנו השנה להוסיף שם 3 מיליון שקלים, על-פי ההסדר בין "שינוי" לבין הממשלה על התקציב. זה מה שיכולנו לעשות.

דבר שני, במרכזים שעוזרים לעסקים הקטנים, מט"י, אחד הקריטריונים צריך להיות האם אדם שרוצה לפתוח עסק הוא נכה או יש לו מוגבלות כלשהי. האנשים האלה צריכים לקבל עדיפות, וזאת חובה. אני לא מבין למה לא אמרת שזה קיים אצלכם, ואם זה לא קיים זה חייב להיות קיים.

אתה יוצר רושם כאילו זה לא קיים.

אם זה קיים, היית צריך לציין את זה קודם כול.

התמריץ שעסקים קטנים ובינוניים שמעסיקים נכים ואנשים עם מוגבלויות צריכים לקבל הוא קודם כול כלכלי: הנחות במס הכנסה, בארנונה, במס מעסיקים, בכל הדברים האחרים. אין צורך להגיד האם הדבר הזה מופיע בתקציב או לא. אם אין דבר כזה בתקציב אז יתכן שאתם לא ביקשתם, או שאנחנו אשמים שלא שמענו שביקשתם. לוועדה הזאת לא הגיעה בקשה ממשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לעשות שינוי כזה בתקציב. לא ביקשתם מאתנו, ואני אשם, בין היתר, שלא העלינו את השאלה הזאת.

אני פונה אל מר שמעון (שימי) משה ודרכו אל כל האנשים שארגנתם ואתם עוזרים להם, תבואו אלינו לוועדה, ואני חושב שהיושב-ראש לא יתנגד לכך, עם הצעות ספציפיות, דברים שאתם רוצים שאנחנו נקדם. נדמה לי שהוועדה הוכיחה בשנתיים האחרונות שהיא מקבלת הצעות ומנסה לקדם אותן. אני מבטיח לך שיש כאן אנשים שרוצים לעזור לכם אבל לא יודעים כיצד. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת יאסינוב. נשמע את קשת האנשים, אבל לפני כן ביקש את רשות הדיבור חבר הכנסת דורון.

אין ספק שנושא העסקים הקטנים הוא אחד הנושאים הבסיסיים בכלכלה. כמי שנמנה עד לא מזמן על הסקטור הזה, אני חושב שהעסקים הקטנים הם חוט השדרה של הכלכלה. כאשר מפעל גדול נסגר הזעזוע הרבה יותר גדול מאשר כשנסגרת חנות קטנה עם 3-4 עובדים, אבל אני מדבר על כלל המשק ועל ההשפעה הסביבתית של הנושא הזה.

אני גם לא רואה כמעט שום ענף בין העסקים הקטנים שבו אנשים עם מוגבלויות לא יכולים להשתלב, ואולי אפילו קל להם יותר להשתלב מכיוון שקשה להם יותר, מדרך הטבע, להיות שכירים. אבל בתור יזמים, בתור מי שמפעילים עסקים קל להם הרבה יותר להשתלב. הבעיה אכן מגיעה תמיד לשורה התחתונה – הכסף.

שמעתי בקשב רב את דברי נציג משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ואני מצטער לומר שאני לא מסכים עם אף מילה שהוא אמר. ביום שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה יבין בצורה הברורה ביותר, שהגוף שהוא חוט השדרה של הכלכלה במדינת ישראל זה אותם עסקים קטנים, אז הוא יפנה את המשאבים, הן מתוך תקציבו הוא, אבל גם יידע להילחם במשרד האוצר. אני רואה לא מעט את המלחמות של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה במשרד האוצר בדברים מסוימים אבל הוא לא נלחם בנושא העסקים הקטנים. הוא נלחם בנושא עסקים גדולים מאוד, לגבי בנקים, לגבי עסקים שנראים לכאורה כאילו הם המרכז הגדול, ולא כך היא.

כשאני מעסיק 2-3 עובדים בעסק שלי, זה לא רק 2-3 עובדים שמשתכרים ממני ביום-יום. זה גם הרואה חשבון, עורך-הדין וסוכן הביטוח. זה עוד שלוש משפחות שחיות ממני כעסק קטן, פרט לעובדים שמקבלים ממני משכורת, וכמובן זה הולך ומתגלגל.

צריך להבין את זה ולומר: זאת מטרה. כאשר אתה מציב לעצמך סדר עדיפויות ומטרות, ומגדיר אותן, הדברים נראים אחרת.

אין לנו כסף – זאת הקלישאה הכי פשוטה. כי לאף אחד אין כסף, לכאורה. אני רק לא מבין מה אתם עושים עם כל-כך הרבה כסף בתקציבים שלכם.

שלום לכולם. אל"ף, כמו כולם אני חש התרגשות והתפעמות, מברך את כולכם ומקבל את כולכם באהבה ובחיבוק בכנסת.

אני רוצה להודות לך, שימי. אנחנו מכירים כבר יומיים. חבל שאתה לא יכול לעזור לי במפעל נגד ההתנתקות עם ה-drive שלך כי אז אולי היינו מצליחים לנצח, אבל לך בדרכך שלך ותצליח.

אני רוצה לומר לכם שחברת הכנסת רוחמה אברהם, טרם התמנותה לסגנית שר היתה חברת הכנסת הבולטת ביותר מבין כל 120 חברי הכנסת שעסקה בתחום העסקים הקטנים וזה היה נר לרגליה. לרגע התבלבלתי כאן ואמרתי לה: את הרי במשרד הזה, למה את לא מזיזה דברים? אז היא הזכירה לי שהיא סגנית שר הפנים. אבל למען האמת, דובר בהתחלה שהיא תהיה סגנית שר התעשייה, המסחר והתעסוקה.

לעצם העניין, העסקים הקטנים הם למעשה מפעל קטן של אנשים מוכשרים, שכל רצונם להתפרנס. אפשר להפריח את המפעל של אותם מוכשרים ואפשר לדרדר אותו לתחום האבטלה. מובטלים ברוך ה' יש לנו מספיק. אלה שתי האופציות, אין אופציה אחרת. הרי בתקופה הקשה שפקדה אותנו בשנים האחרונות עסקים קטנים היו הנפגעים הגדולים ביותר. אמי זכרה לברכה תמיד אמרה לי: ילד קטן – זו צרה קטנה, ילד גדול – זו צרה גדולה. אני אומר שאם העסק הקטן הוא, במרכאות, בתפיסת העולם של מדינת ישראל צרה קטנה, אפשר להציל את העסק הקטן. צרה גדולה קשה מאוד להציל. אני רואה אותו דבר קורה גם בסקטור החקלאי. אני עומד ליזום הצעת חוק, לנסות לשנות את נושא החקלאות לעסקים קטנים, לאפשר לחקלאים על הנחלה שלהם להרוויח גם מעסקים קטנים. זה בדיוק מוקד העניין.

ברגע שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אומר: משרד האוצר מפנה לנו עורף, אני חושב שכאן הבעיה. הבעיה היא בסדרי העדיפויות. אני לא בא אליכם בטענות. אני רק פונה אליכם ואומר שכאשר אתם יושבים ודנים, גם אם הצגתם את תוכנית העבודה שלכם, וגם אם הצגתם אותה לוועדה ולחבר הכנסת שאול יהלום, צריך לשנות את סדרי העדיפויות. זאת אוכלוסייה שאפשר לרתום אותה למאמץ הכלכלי החוט-שדרתי של מדינת ישראל, כי אחרת בהנף-יד הם פשוט יורדים לתחום האבטלה והופכים להיות נטל במקום להפוך להיות ניצן ופרח שפורח. כמו שאמר חבר הכנסת חמי דורון בצורה הכי ברורה, הם מפריחים את השממה הכלכלית כי יוצרים סביבם יש מאין עוד בעלי תפקידים ועוד בעלי עסקים קטנים וכן הלאה.

השמיכה קצרה מלהכיל את כל המטלות שמדינת ישראל לוקחת על עצמה. אבל אם תהיה תוכנית רב-שנתית, כאשר המוקד הוא אנשים כאלה ובעלי עסקים קטנים שרוצים להתפרנס ולא רוצים להידרדר למעגל האבטלה, אני חושב שבתוכנית רב-שנתית אפשר ליצור בהדרגה, לא בזבנג וגמרנו – ואני מבין את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – אפשר לשנות במעט את סדרי העדיפויות, ולא צריך כאן הרבה. צריך כאן תשומת-לב, צריך הבנה וצריך לב לתחום הזה, כי אלה אנשים שאם לא ישובצו כאן פשוט יידרדרו, וידרדרו איתם את כל החברה שלנו.

אז הפנייה שלי היא קטנה, תיבנו תוכנית רב-שנתית, שנו לאט אבל בטוח, לכו על גשר של ברזל. אני לא מאמין במהפיכות, אני מאמין במסעות ארוכים. תשנו את סדרי העדיפויות, כל שנה קצת, ואני חושב שנרוויח הרבה. תודה רבה.

קודם כול, אני רוצה להגיד לכם שגם אני מתרגשת, ואני מברכת אתכם.

אני חושבת שעצם זה שאנשים לא רוצים לקבל דמי אבטלה, שבסך הכול רוצים שיעזרו להם להמשיך ביצירות הנפלאות האלה, זה מרגש. אני אומרת כמי שבאה מתחום הרפואה, צריך להבין, אם הם יישארו בבית הם יעלו למדינה יותר. האמינו לי, כשאדם מנסה לשכוח מכל המוגבלויות שלו ועושה יצירות כאלה זה מרשים מאוד. לכן לא צריך לוותר ובאמת צריך לשנות את סדרי העדיפויות.

אני יודעת שסגנית השר רוחמה אברהם פעלה רבות למען העסקים הקטנים. אני חושבת שאנחנו לא צריכים לפנות אליהם. אני חושבת שאנחנו צריכים לעזור להם. אמנם הגעתי לכאן באיחור אבל אני רוצה להגיד שצריך לעזור לכם, ולפעול אתכם ביחד. פשוט נהדר שאנשים כאלה יוצרים ומבקשים בסך הכול שנעזור להם להמשיך ליצור. זה פשוט מחמם את הלב.

תודה. את הסיבוב הזה תסכם שוב סגנית שר הפנים, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. אני רוצה להמשיך מדבריו של חברי חבר הכנסת אהוד יתום.

את מרכזת את הנושא מטעם ראש הממשלה, או שכל מה שתיארת זה פעולות שעשית עוד לפני התמנותך כסגנית שר?

מיומי הראשון בכנסת ישראל סברתי שזה אחד הנושאים שעלינו כחברי כנסת להעלות לסדר היום ולראות איך ניתן לטפל בו.

מה קרה מאז התמנית כסגנית שר הפנים?

אני מתכוונת לטפל גם ממשרד הפנים בכל הקשור לרישוי עסקים. כרגע אנחנו בוחנים את הנושא הזה ומוצאים תמונת-מצב עגומה מאוד. למעלה מ-70% מהעסקים במשק הישראלי פועלים עדיין ללא רשיון, זה עולה רק מבדיקה שטחית, ואני מתכוונת בהחלט להיכנס לזה. שוחחתי על כך עם שר הפנים, יש בינינו הסכמה מלאה ואני מאמינה שיחד ניצור איזו תבנית, כך שלעתיד לבוא נוכל לראות הישגים.

בנושא העסקים הקטנים, אני חושבת שהיום יותר מתמיד – חבר הכנסת דורון אמר שאין כתובת, אבל אני בהחלט מוחה על טענתו – יש כתובת. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה החליט לקדם את נושא העסקים הקטנים. העובדה שהוא הגדיר את שנת 2005 כשנת העסקים הקטנים מעידה על שינוי בתפיסה הממשלתית כלפי המגזר הזה. אני חושבת שזה חשוב מאוד. גם שמעתי לפני רגע בדיון בוועדת הכספים שהוא הגיש הצעת חוק בעניין הזה, שתוך כמה שבועות הוא תובא לכל משרדי הממשלה, שייתנו דעתם לעניין הזה, ושתיצור לפחות את התחלת המהפיכה.

השאלה, אדוני היושב-ראש, מה אנחנו רוצים להשיג בישיבה הזאת. האם באנו להתכנס כדי להלקות את עצמנו ולומר עד כמה המצב קשה, עד כמה אין תקציבים, עד כמה התקציב לא עבר בזמן, ועד כמה יש אטימות, או אנחנו רוצים ליצור דבר מה? אנחנו יכולים לומר: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לוקחת על עצמה פלח מסוים, בפרק זמן מסוים אולי להקים ועדת-משנה שיהיה בה גם חברים מוועדת הכספים, כדי שאם יהיה צורך ניצור לחץ בוועדת הכספים על משרד האוצר. אני חושבת שכחברי כנסת אנחנו יכולים ליצור את מנגנון הלחץ שדרכו אפשר יהיה להשיג הישגים. אני לא בעד בניית משהו גדול. אני בעד להגדיר מטרה אחת קטנה, שבה ניתן לתת איזה סיוע. יש את תוכנית ויסקונסין, יש את תוכנית ההכשרה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. בואו נעשה איגום משאבים ונאמר שלמשך השנה הקרובה, אם במקום לתת 1,000 שקלים למובטל ניתן אותם לבעל העסק כדי שיעסיק אדם שרוצה לעבוד אני חושבת שכך נביא למהפיכה. אני מציעה שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות תיקח את זה על עצמה כמטרה. אודה לאדוני אם יאמץ את הצעתי. תודה.

אני חושב שמטרת הישיבה הזאת, לתבוע מן הממשלה, באמצעות שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, שאנשיו יעבירו לו את דרישתנו, ואפשר בהחלט בשיתוף סגנית השר שמגלה בעניין הזה מחויבות מן הרגע הראשון למינויה לכנסת, לקחת את הנושא הזה כנושא בעל עדיפות גבוהה. אנחנו רוצים שבשנה הבאה יבואו לכאן אנשי הקרן, יבוא לכאן מר שמעון (שימי) משה ויגיד לנו: רבותי, הצלחתי להוביל כמה דברים בכסף ממשלתי שניתן לי בכבוד. שלא יגיד כמו עכשיו: נגמר התקציב ותראו מה נעשה כאשר יהיה לנו תקציב, אלא יפעל בכסף ממשלתי בכבוד. הדברים האלה מקדמים את המשק, מורידים נטל מתשלומי העברה, יוצרים אזרחים הרבה יותר בריאים שתורמים לחברה, מתערים בחברה ולא צריכים לקבל מתנה מהחברה, וזה בוודאי נושא שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה צריך להוביל. מטרת הישיבה להראות עד כמה ארוכה עוד הדרך וכי דברים רבים עדיין לא נפתרו ומחכים ליד מסורה שתטפל בהם.

יש לנו בעיה רצינית מאוד, שלא קשורה רק בכסף. לנכים, ובמיוחד לנכים הקשים, יש בעיה. כאשר אני רוצה לפתוח עסק אני צריך לשכור חנות גדולה פי שלוש מחנות שיכול לשכור אדם רגיל. בגלל שאני צריך חנות גדולה פי שלוש, אני מקבל עונש. כאן אני פונה דווקא לסגנית שר הפנים. מה העונש? הארנונה נקבעת על-פי מטראז' ולכן אני צריך לשלם מסים פי 3 מאדם רגיל. אדם רגיל היה מסתפק בחנות של 12 מטרים, אני צריך חנות של 60 מטרים, אבל זה לא בגלל שאני רוצה לוקסוס אלא כי אני צריך רדיוס סיבובי, כדי שאוכל לשים את הציוד, שתהיה לי יכולת תמרון בין כל האביזרים שאני שם בעסק שלי. אתם לא מבינים את זה ולא באים לקראת הנכים. צריך לתת להם פטור מארנונה שתעזור לאותם נכים. נכים רבים רוצים לפתוח עסקים אבל נדרשים לעבוד לא בשביל עצמם אלא כדי לשלם מסים לעירייה, עובדים בשביל הארנונה. צריך להשקיע בזה קצת מחשבה. אפשר להגיד שנכים בדרגות גבוהות המרותקים לכיסאות גלגלים, או בעלי נכויות קשות מאוד של 100% יקבלו פטור מארנונה. לא אסון שלא יגבו מהם תשלום. אני לא מבין למה זה כל-כך מסובך.

זה דורש חקיקה ויש לזה עלות תקציבית.

אם זה עלות תקציבית אז נכה צה"ל כמוני, 100% פלוס מיוחד, שיכול לשבת בבית ולקבל היום ממשרד הביטחון 25,000 שקלים ויתר על הישיבה בבית ונמצא בעבודתו מצאת החמה ועד צאת הנשמה, יושב שם, מעסיק 20 עובדים, מייצר מקומות עבודה, מייצר פרנסה, מייצר כלכלה, וגם נותן דוגמה לבן שלי שיושב כאן, שאבא יכול לעבוד ולא לקבל מהמדינה כסף חינם. במקום שתתנו לזה פרס ומחיאות כפיים אתם מענישים אותנו על כך.

זה חלק מאותו טירוף. אני מבקש שמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה וגם את סגנית השר רוחמה אברהם תרשמו את הבעיות. הם אומרים לך: תנו לנו תנופה לפתח עסקים קטנים בכל הקשור לפטורים או לתקציבים.

תורידו לנו את הארנונה הזאת.

הם אומרים: אנחנו לא יכולים, ולפעמים זה אפילו בנפשנו, שאנחנו צריכים קצת מרחב, גם למחסן וגם למקום יצירה וגם למקום מכירה ואנחנו לא יכולים לשאת בנטל כאשר מתייחסים אלינו כאילו היינו בית-חרושת "עלית" או "אוסם".

אני יועץ עסקי, ויש לי גם עסק משלי לאביזרי אופנה ותכשיטים. בשנים האחרונות ליוויתי מקרוב למעלה מ-1,000 עסקים בכ-160 ענפים ויש לי תמונה כלשהי או הערכה מה באמת קורה ואיך אפשר לסייע.

אם רוצים לצאת מתחום הדיבורים והכותרות – וגם זה טוב, שמדברים, כי לפני 2-3 שנים לא דיברו על העסקים הקטנים – לתחומים פרקטיים ומעשיים, אני קורא לוועדה ולחברי הכנסת שנמצאים כאן לקחת יוזמה ולעשות מעשה, שלא עולה כסף, ותיכף אציע כאן הצעה. אם רוצים באמת להשתמש בעסקים הקטנים כמנוף לצמצום האבטלה וליצירת מקומות עבודה, אם רוצים ליצור 20,000 מקומות עבודה חדשים במשך חצי שנה אפשר לעשות מעשה.

אגב, 380,000 מתוך העסקים הקטנים בהם אנחנו מדברים הם עסקים שמעסיקים פחות מ-5 עובדים, עסקים קטנים ממש. מבחינה גיאוגרפית העסקים האלה פרוסים בכל רחבי המדינה. הגמישות התעסוקתית שהם מציעים, מגוון המקצועות, הגמישות בשעות פנטסטית.

מדינת ישראל משלמת 300 מיליון שקל דמי אבטלה מדי חודש. אם מתוך אלה שמקבלים דמי אבטלה יש 10%-20% שבאמת רוצים לעבוד, בואו נייצר מנגנון שמשתמש בדמי האבטלה, כדמי אבטלה בסיסיים. הסכום יחולק לשניים: דמי אבטלה בסיסיים, סכום קבוע ראשון, ועוד סכום שמשלים לשכר המינימום או למה שצריך לקבל כדמי אבטלה קודמים כמענק עבודה, למי שיוכיח שהוא עובד 3 שעות ביום, לא צריך יותר בעסק קטן. על-ידי כך נאפשר למעסיק לקבל עובד שרוצה לעבוד, שבמילא משולם לו כסף, להוסיף לו שכר נוסף, שאינו שכר למשרה מלאה בעלות שלו אלא שכר נמוך יותר, שלא קשור לדמי אבטלה, כי אותו אדם כבר מקבל במילא לתקופה מסוימת את הכסף הזה. הוא יקבל אותו בצורת דמי אבטלה ומענק עבודה, וההשלמה תהיה על-ידי המעסיק.

אלפי עסקים קטנים רוצים להתפתח, רוצים לגדול. כל מה שהם צריכים זה עוד איש מכירות בשטח, עוד פקידה, עוד שליח, עוד מענה טלפוני. כאשר בעל העסק צריך לשלם לעובד 4,000 או 5,000 שקלים הוא חושב פעמיים, אבל אם יצטרך לשלם 1,000 שקלים לתקופה קצרה, של עד חצי שנה, בסוף התקופה הזאת התפוקה שיביא אותו עובד, שגם מצא מקום תעסוקה, תרד מנטל האבטלה ובעל העסק יוכל לשלם לו שכר מלא. זה הכיוון בו צריך ללכת, כי העסקים רוצים לגדול, רוצים לקלוט אנשים, המנגנונים קיימים. אגב, זה על בסיס עסקים קיימים. במנגנונים ליצירת יזמויות המדינה לא מסייעת כמעט בשום דבר לעסק שרוצה לקום, אין סיוע ליזמים, לא בשעות ייעוץ, לא בליווי, והלוואות הרבה יותר קשה לקבל בעסק שעדיין לא קיים. זה הכיוון.

אדוני מנכ"ל מט"י חולון, אתה יכול לתאר בפנינו בתמציתיות מה אתה עושה מבחינה זאת? האם אתה מעודד, יוזם, או רק נותן שירותים?

אני יכול לספר לוועדה שלפני יומיים סיימנו קורס יזמות ליזמים חרשים וכבדי-שמיעה. בקורס הזה השתתפו 20 יזמים חרשים וכבדי-שמיעה, מבאר-שבע ועד חיפה. במשך שנתיים חיכינו לתקציבים מיוחדים כדי לאפשר לפתוח את הקורס הזה. יושב על-ידי מר מאיר אטדג'י, מהנדס בעל תואר שני שסיים לימודיו בטכניון, אדריכל שרצה להקים עסק עצמאי אולם חשש מאוד. לפני שנתיים הוא היה אצלי ולא יכולתי לעזור לו, כי הוא צריך אמצעים ותקציבים מיוחדים שלא היו לנו. בזכות הרשות לעסקים קטנים, שהנציגים שלה נמצאים כאן, הצלחנו לגייס בינואר 2005 תקציב מיוחד ופתחנו קורס, ונדהמנו מכמות האנשים שפנו אלינו. פנו אלינו 40-50 חרשים מכל הארץ עם רעיונות עסקיים. רובם המכריע היו מובטלים, שביקשו להקים עסק עצמאי קטן שיוכלו להתפרנס ממנו. חלקם, גם השכירים, רצו להקים במקביל להיותם שכירים גם עסק עצמאי. הקורס הזה הסתיים לפני יומיים. בסיומו נכחו מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ונציגים מהרשות לעסקים קטנים. הבאנו אותם עד הגשר. 4 מתוכם כבר פתחו עסק עצמאי ומתפרנסים, וחלקם אפילו מעסיקים עובדים נוספים.

כרגע אין יותר תקציבים, הכול נעצר. אני לא יכול לתת להם עזרה וחונכות כדי שימשיכו הלאה. נמצא אתנו עולה חדש כבד-שמיעה (מר איליה מרקוב). אולי אתם לא יודעים אבל שפת הסימנים לא אוניברסלית. הוא היה צריך ללמוד קודם כול באמצעות המשרד לקליטת העלייה את שפת הסימנים בעברית. כשהרציתי בפניו כמנהל מט"י הוא לא יכול היה לקרוא את השפתיים שלי. מר מאיר אטדג'י יכול לקרוא שפתיים אבל מר איליה מרקוב לא יכול לקרוא אותן, הוא חייב את שפת הסימנים.

הקורס היה מורכב גם ממרצים הדוברים את שפת הסימנים, אבל גם ממרצים רגילים שקיבלו הכשרה מיוחדת. בקורס הם קיבלו גם תרגום לשפת הסימנים ותמלול. היום בעזרת התקציבים שאתה ציינת מהמשרד לקליטת העלייה אותו עולה שהיה יחיד בקורס יכול לקבל ליווי והוא פתח עסק. אבל מי שאינו עולה, אני לא יכול לתת לו כי אין לי את מסגרת החונכות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה כדי להמשיך אתו, אין תקציב.

זה בדיוק מה שאמרתי. עליהם ידעתי ואז נלחמנו להוסיף תקציבים. על האחרים לא ידעתי, הייתי בטוח שזה קיים ולכן לא נלחמנו עבור זה.

זה קיים, אבל לא קיים מספיק.

אני לא מכיר את מר שמעון (שימי) משה אבל כל מילה שלו חקוקה בסלע. המילים שלך מתאימות לכל ענף וענף יצרני במדינת ישראל. אני עומד בראש ענף טכנולוגי, ענף המתכת, ענף העיבוד השבבי. אנחנו לא רוצים תקציבים, אנחנו לא רוצים כסף אלא עובדים. אנחנו מפרסמים מזה שנים בעיתונות, בכנסת, בוועדות שאנחנו זקוקים למאות עובדים. אנחנו מפרסמים סקרים על הצרכים במדינת ישראל בענף טכנולוגי שהוא הפלטפורמה של מדינת ישראל. על ענף המתכת נשענים כל ענפי ההיי-טק, התעשייה, הרפואה, הטכנולוגיה וכיוצא בזה. כל מה שאנחנו רוצים הוא עובדים, אבל צריך להכשיר עובדים, רבותי. נושא ההכשרה במדינת ישראל פשט את הרגל. אנחנו עומדים במצב שדמי אבטלה מועטים שיופנו להקמת מכללות טכנולוגיות יוכלו להכשיר מאות עובדים, ואנחנו מתחייבים לקלוט אותם. ברשותך חבר הכנסת יהלום, צריך תקציב מועט להקמת מכללות לחידוש החינוך הטכנולוגי, שלא קיים יותר במדינת ישראל. החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל פשט את הרגל לפני 10 שנים.

לפני שאתה ממשיך, אני מבקש לשאול מי מרכז את הרעיונות כאן.

ישבתי עם אנשי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, עם שר התעשייה, המסחר והתעסוקה. הוקמה ועדה.

האצבעות מופנות אל כיוון משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.

אתה מכיר את הוועדה שהוקמה.

ישבתי בוועדה ואין תוצאות. כבר 3 שנים אין תוצאות, ואנחנו זקוקים לאנשים.

אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם. בתחום המתכת אחת הבעיות הקשות היא שאין מועמדים, כי השכר ההתחלתי המוצע הוא כ-3,000 שקלים, שכר מינימום.

זה לא נכון.

עד שהדבר הזה לא יתהפך והשכר ההתחלתי בתחום המתכת לא יהיה 6,000-7,000 שקלים לא תמצא שם אנשים. הלחץ שלכם במשך כל השנים להביא עובדים זרים ועובדים פלסטינים הוא חלק ממה שקרה כאן. אתה רוצה שאנחנו נהפוך את המגמה הזאת תוך חודש ימים? אם לא ישתנו תנאי העבודה בענף הזה ולא ישתנה השכר לא נצליח לעשות שום דבר. אתה צריך להתאזר בסבלנות. המחסור הזה אכן פוגע בכלכלה, אבל לדעתי בסופו של דבר יביא את האנשים פנימה.

אני שולל מכול וכול את טענתך. כל עובד חדש בענף העיבוד השבבי משתכר שכר התחלתי של 30 שקלים לשעה, ולא 3,000 שקלים בחודש.

אל תשכח להגיד שזה ברוטו.

זה השכר ההתחלתי. אני מעסיק 100 עובדים, והשכר הממוצע נטו במפעל שלי הוא בין 8,000-10,000 שקלים.

אתה מוכן היום לקלוט עובדים בשכר התחלתי של 6,000 שקלים?

כן. התאחדות המלאכה והתעשייה, שאני עומד בראשה, והתאחדות התעשיינים עשו סקר שמצא ממצאים חד-משמעיים, שיש בענף מאות עובדים בשכר התחלתי של 6,000 שקלים, ואנחנו מתחייבים לכך.

אתה יודע שאנחנו נמצאים בחזית אחת, אבל איפה הייתם כולכם כאשר קיצצו את תקציב ההכשרה המקצועית?

הדברים שאמר מר שמעון (שימי) משה מדויקים. מדינת ישראל לא באמת רוצה, לגבי נכים לפחות, שניכנס לעבודה. כבר שנים היא משלמת בעניין הזה מס-שפתיים ולא עושה דבר.

פרט לדבר הנפלא שאתה עצמך עשית, ואתה באמת הכתובת היחידה האמיתית שלנו בעניין חוק הנגישות, יזמנו קרן הון סיכון רצינית. הבאנו למצב שכסף היה נכנס למדינת ישראל. הדבר הזה נמצא על שולחן משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה כבר כשנה, ונמצא על שולחן שר האוצר, אני נתתי לו את זה ביד באופן אישי, כבר כמה חודשים. מדינת ישראל לא באמת רוצה.

במסגרת ועדה ציבורית קיבלנו נתונים האומרים כדלקמן: אם נשווה עצמנו לארצות-הברית, אם שיעור העצמאים בארצות-הברית כולה הוא 7% אז בין הנכים שיעור העצמאיים הוא 14%. ועוד דבר ידוע, שרוב הנכים שהם שכירים עובדים אצל נכים אחרים. כלומר, יש לעודד נכים לפתוח עסקים עצמאיים, זאת הדרך לצרף אותם לשוק העבודה באופן הכי ברור. הנתונים האלה נמסרו לכל הגורמים הרלוונטיים, עם תוכניות פעולה, אולם מאז יש דממה.

מר פפרמן, כאשר חבר הכנסת זבולון אורלב נכנס לתפקיד שר הרווחה, הדבר הראשון שהוא עשה היה לקרוא לארגוני הנכים ולומר: אני רוצה שבלשכתי יישב יועץ מאנשיכם, שלא ייתן לי מנוחה, שיוביל את העניין, שיציע לי רעיונות 24 שעות ביממה, ומונה מי שמונה, אדם היושב כאן בחדר.

אותו דבר צריך לעשות במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. אנחנו רואים שהדברים נרשמים ולא מבוצעים, נשארים על הנייר שנים ארוכות, ואנחנו באים אחרי זה ואומרים: יכולנו לעשות יותר, וכל שנה שעוברת אתה יודע לאן כולנו מתקרבים. לכן חשוב מאוד להמליץ בפני שר התעשייה, המסחר והתעסוקה – כאן אנחנו מדברים על עסקים קטנים, אבל תראה כיצד הישיבה מתרכזת בכיוון בעלי מוגבלויות – ואומרים: הכר כל-כך נרחב ואפשר לעשות כל-כך הרבה. בסופו של דבר זה יביא חיסכון למדינה, כי יוכלו לחסוך את כל מה שמשלמים כשאדם לא עובד.

צריך לקחת בחשבון גם את מה שאמר מר יואב קריים, שאם נעזור אפילו בקרנות הון סיכון הן לא תפסדנה. לכן עליכם לקחת על עצמכם את העניין ולקדם אותו. אני מציע שתחזרו למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, תבואו אל השר ואל המנכ"ל ותגידו: ההמלצה שלנו שמישהו ירכז את התחום. אנחנו ממליצים שזה יהיה מישהו מארגון הנכים, אבל לא נעשה גם הפליה לטובה, אם תמצאו לנכון למנות מישהו אחד זה בסדר גמור. אם אדם לא ירכז את הפרויקטים אלא הכול ייפול במסגרות הגדולות והרחבות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ואז האכזבה תהיה גדולה כפי שהיא עכשיו.

אדוני היושב-ראש, אולי קודם כול הערה לסדר, ברשותך. אתה פונה כל הזמן למר בני פפרמן. אני חושב שהשנה, לפחות השנה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בשיתוף הרשות לעסקים קטנים והג'וינט לקח את מר שמעון (שימי) משה להוביל מהלך. אנחנו מגלגלים ומוצאים כסף מן היקב ומן הגורן, תקציבים מאוד-מאוד מועטים ולא מספיקים. התקציב הגיע מאוחר מאוד, אבל זה עלה על סדר היום. מי שמוביל את זה בצורה מאוד-מאוד אסרטיבית הוא מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מר רענן דינור. אז כאן צריך לפחות לתת את הקרדיט.

אם עיניי אינן מטעות אותי, נכנסת קצת באיחור לישיבה ואולי לא הספקת לשמוע את מר שמעון (שימי) משה. אנחנו צריכים לשחרר אותו מדאגות ולומר לו: תפעיל ותיזום. הוא אומר לנו שהוא עובד על ריק כי אין לו כסף. זה מה שהוא אמר, לא אנחנו אומרים.

אדוני היושב-ראש, מה שהציג מר שמעון (שימי) משה, הציג בשמי. הוא עובד הרשות לעסקים קטנים והציג את הפעילות של הרשות לעסקים קטנים בתחום המוגבלויות.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שאתה יכול להוליך מהלך קולוסלי מהותי, ואולי פעם אחת עקרוני בתוך בית הנבחרים בוועדות השונות. אני חושב שבנושא הנכים והמוגבלויות צריך לעסוק באיגום משאבים. לא ללכת למקור אחד, אלא לקחת ממספר מקומות. שמענו כאן דברים מעניינים. החבר היושב ממול אומר שהוא מעסיק 25 אנשים ויש לו בעיה קשה של ארנונה, ושמענו גם דברים אחרים. אף פעם לא ראיתי שמישהו לקח מסמך יסודי ותרגם אותו כלכלית, ומולו הביא את המשאבים שקיימים.

יש מסמך כזה.

מה שאנחנו עושים כעת הוא לברוח ממסמך.

אנחנו מנסים לקיים את המסמכים.

אני מציע לקחת את מה שקיים ולמצוא כסף בסעיפים השונים של תקציב המדינה. יש סעיפים שאם נאגם אותם נוכל לתת את סך כל השירותים. אני חושב שזה צריך לעלות על סדר היום ברמה הרחבה יותר והרחוקה יותר.

זה נדון כבר מ-1984, ויש ועדה שמסקנותיה הוגשו רק עכשיו, ישר מהתנור.

אבל אני לא רוצה ועדה. אני רוצה כסף, לא ועדה.

יש כסף, עם הסכמה, עם החלטת ממשלה והכול. אתה ואני חייבים לדאוג שההחלטות האלה יקוימו.

מר בני פפרמן אמר לך שזה לא מכוסה בתקציב, זאת הבעיה.

אני מבקש מאדוני היושב-ראש להוביל את המהלך, כי זה בתחום בו עוסקת הוועדה, ואני מודה על כך. כפי שהציג מר שמעון (שימי) משה, אנחנו מנסים להוביל מהלך, ואכן כרגע בטווח המאוד-מאוד קצר אנחנו תקועים בגלל משאבים שלא קיימים.

עם כל הכבוד, כל אחד מפנה אצבע אל האחר.

אני לא מפנה אצבע אל אחרים. אני אומר שעלינו לעשות איגום משאבים, שהוועדה הזאת תוביל אותו.

עם כל הכבוד לקרן לעסקים קטנים, שמשתפת פעולה עם כל משרדי הממשלה, אנחנו לא מפנים את האצבע אל עבר הקרן. אנחנו אומרים שהמשרד שלדעתנו צריך להוביל את העניין – ואני שמח שאתה מספר על הנכונות של המנכ"ל והשר וכל מי שתרצה – הוא משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. הוא המשרד שצריך בדלת הראשית להוביל את הנושא, כי חלק מתפקידו הוא תעסוקת אנשים עם מוגבלות. המשרד צריך להילחם. השר שעומד בראשו, שהוא לא סתם שר אלא ממלא מקום ראש הממשלה, צריך לגשת אל כל השרים ולאגם משאבים, להכיר את כל הבעיות, לגשת אל שר הפנים ולדבר אתו על ארנונה, לגשת אל שר הרווחה ולדבר אתו על שיקום, לגשת לכל מי שצריך ולדבר אתו ולדרוש לקדם את העניין.

למה אתה חושב שהוא לא עושה את זה? הוא עושה את זה.

אם העובד הבכיר שלך יושב כאן ואומר: אני מלא תנופה, מלא מסירות, מלא יוזמות, אבל אני נעצר בשל מחסור במשאבים – זה לא טוב.

רבותי, אנחנו מתקרבים לסיום הישיבה.

(דבריו תורגמו משפת הסימנים על-ידי מר סמי סירואה)

אני רוצה לדבר קצת מנקודת המבט שלי. למדתי תואר שני בטכניון, אדריכלות בניין. עבדתי במשרד אדריכלים, אחד הגדולים בישראל, במשך 4 שנים. שם ביקשתי בישיבות עבודה שיזמינו לי מתורגמן שיתלווה אליי. הבוס שלי אמר: לשם מה אתה צריך מתורגמן? אמרתי לו: מה זאת אומרת? מתורגמן הוא הקשר שלי. למעשה מה שאתם עושים, אתם אומרים ש-1 ועוד 1 שווים בעצם 3.

קודם לא היתה המודעות הזאת, אבל החוק החדש, חוק הנגישות, מהווה פריצת דרך במדינת ישראל. סוף-סוף מדינת ישראל עושה מעשה גדול. מתחילים לחשוב מה יהיה בעוד 10 שנים, איך אפשר להנגיש את כל המדינה, מקדישים מחשבה לכך שיש להנגיש את כל מערכת החינוך תוך 10 שנים. אני בהחלט צופה עתיד טוב אולם יש חשיבות רבה לאופן בו יפקחו וישגיחו.

בקורס הזה במט"י מצאתי כיוון. למרות שלא ידעתי מה זה יועץ נגישות, במט"י עזרו לי למצוא את הנישה המתאימה הזאת, וזה עזרה גדולה עבורי.

אתחיל עם דברים שבאים מהמקום הכי עמוק בלב. אתה מכיר אותי, אדוני היושב-ראש, ואני חייב לומר את הדברים. אם הדמעות לא יוצאות, ייצאו המילים. לפניך מוצגות יצירות של אמנים שבעיני הציבור נחשבים פסולים, רחוקים, מוסתרים.

לא פסולים.

פסולים. רק בשנים האחרונות, לאחר ששברנו את מסך הזכוכית שעמד בינינו לבין החברה – וגם לך יש חלק גדול בזה – מתחילים לשמוע אותנו. הייתי רוצה לראות את התצוגה הזאת באחד המוזיאונים הגדולים במדינת ישראל, לא על השטיח של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. הייתי רוצה לראות את היצירות האלה במקומות שונים, שכל מי שמגיע למדינת ישראל יראה מה הנכים של מדינת ישראל עושים.

אתם מחלקים מיליארדים לפרזיטים, שלא עושים כלום ומקבלים כסף. וכאן דופקים 600,000 נכים בדלתות. אנחנו לא רוצים חסד. אנחנו רוצים צדק. אנחנו רוצים לעבוד, אנחנו רוצים לתרום, אנחנו רוצים לעשות. בכל מקום בעולם אנשים היו רודפים אחרי אדם כמו מר שמעון (שימי) משה, שקם עם יוזמה, ותראו איזה סכינים אתם תוקעים לו. מישהו אחר היה כבר אומר: אני לא יכול. מה הוביל אותנו למאבק? אם לא היינו מאוחדים, כששכבנו כאן 77 ימים לא היינו מגיעים לתוצאות. אני לא יודע מה מחזיק אותו. למה לא עוזרים לו? הוא היה בשורה בשנת 2004. למה שנת 2005 הפכה לשנה שחורה? מה נגיד לאותם נכים שאמרנו להם: הנה הבשורה, הנה האור בקצה המנהרה? זה היה טיל שבא מולנו, לא רק אור.

כל מי שפותח כאן את הפה מתרגש. עם כל הכבוד לכולם, לכל חברי הכנסת, תפסיקו להתרגש מהנכים. הנכים רוצים להרוויח בזכות, לא רוצים מתנות, לא רוצים קצבאות, לא רוצים כלום. רוצים לעבוד, רוצים ליצור, רוצים להיות חלק מהחברה. כמה תשפילו אותנו? איך ניראה ברחוב? איך הילדים שלנו יראו אותנו? למה תמיד מתייחסים לנכה כאומלל? למה מלטפים אותנו בראש כאילו אנחנו מסכנים? למה? אנחנו יכולים לעשות. אני לא רואה איזו הצלחה גדולה לכל חברי הכנסת הבריאים. תראו מה קורה למדינה, היא הולכת להתפרק. אתם בלי קביים, בלי פרוטזות ויש לכם עיניים, יש לכם הכול ותראו לאיזו מדינה הבאתם אותנו.

אדוני, אנחנו רוצים את זה בזכות. תעזרו למר שמעון (שימי) משה, תעזרו למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. יש הרבה מיליארדי שקלים, תפנו אותם לכאן, ובוא נדבר בעוד שנתיים. על הרבה טעויות כאלה שילמנו כסף. כאן לא תהיה טעות. אנחנו נעזור לך, שימי, בכל מקום שתקרא לנו אנחנו אתך, אתה לא לבד. אני מבקש שתעזרו להם. תודה.

רק שני משפטים. שר האוצר והביטוח הלאומי לוקחים את התקציבים ופוגעים בנו הנכים, רומסים אותנו ברגליים. זה דבר אחד.

דבר שני, בחברת "עמישב" רומסים אותי ב-1,000 שקלים כבר 6.5 שנים. זה הכול.

מה שמר בן-חיים מעלה הוא למעשה מה שדוח לרון מדבר עליו, איך אפשר לתת לאדם להרוויח בכבוד ולא לצמצם את קצבת הנכות שלו. אבל לא ניכנס לעניין הזה כעת. אני מקווה מאוד שבקרוב תעלה על שולחננו לקריאה ראשונה הצעת חוק שתהיה מבוססת על מסקנות ועדת לרון. אנחנו מחכים לראות כמה זמן זה ייקח.

רבותי, אנחנו חייבים לסיים. נכנסנו לסד הזמן של הטלוויזיה, בעניין הזה הם שולטים בנו ולא אנחנו שולטים בהם. אני מתנצל בפני כל מי שלא דיבר.

היום שמענו יותר מצוקות מאשר פתרונות. כיוונים לפתרונות, עדיין לא פתרונות.

אנחנו קוראים לממשלה – ואני עומד על כך שהמשרד המוביל כאן הוא משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אפשר לומר בשיתוף ובייעוץ משרד הרווחה, אבל מאחר וכאן מדובר על זכות ולא על חסד אז זה באחריות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, כי מדובר על תעסוקה. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה חייב לקחת על עצמו הובלה מידית, לא הובלה של איזו ועדה שהמסקנות שלה יוגשו בעוד 100 שנים, הובלה מידית של הדברים כדי שנראה תוצאות.

ראינו את האנשים עם המוגבלויות, עד כמה הם מצד אחד מוכשרים, מצד שני יזמים, ומצד שלישי בוכים. מעדיפים לתת להם כל מיני מתנות חסד במקום לחשוב להביא אותם לכיוונים של יצירתיות ופרנסה בכבוד וחיים בכבוד, וכבוד למדינה.

כפי שאמרתי לך, אלה לא יצירות פסולות, בשום אופן לא, אבל מוסתרות. היוזמה להציג יצירות אמנות של אנשים עם מוגבלות בשערי מדינת ישראל היא חלק מהמהפיכה שאנחנו עוברים בעקבות גישתנו לאנשים עם מוגבלות, כדי להגיע לשוויון. זה הסיכום שלנו.

אני מתנצל שאנחנו נאלצים כבר לסיים. אתם רואים את הסדרן שעומד לא כדי לשמור עלינו אלא כדי שנצא מכאן. רבותי, אני מסיים את הישיבה. תודה רבה. לא נרפה מהעניין הזה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.


הישיבה ננעלה בשעה 13:35