הצעת חוק מחזור שאריות צמיגים

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
20.06.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 450
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, י"ג בסיוון התשס"ה (20.06.2005), בשעה 12:45

הצעת חוק מחזור שאריות צמיגים, התשס"ג-2003, של חה"כ מיכאל נודלמן, אריה אלדד, אורי אריאל, יורי שטרן.

חברי הוועדה: ג'אלב מג'אדלה -היו"ר
ואסל טאהא
עסאם מח'ול
אראלה גולן

חה"כ טלב אלסאנע
חה"כ מיכאל נודלמן
אילן ניסים -ראש אגף פסולת מוצקה, המשרד לאיכות הסביבה
ניר קדמי -המשרד לאיכות הסביבה
ערן פולק -רפרנט פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר
אוהד אורנשטיין -משרד התעשייה
אייל טולדנו -יוע"מ, משרד הביטחון
בני שטרום -חברת קו גול, איגוד לשכות המסחר
אהוד הלל -סמנכ"ל תפעול, חברת תמ"מ-אמניר
עו"ד עופר בראון -חברת אליאנס
יהודה רודט -יבואני רכב
גדעון דרורי -חברה למחזור צמיגים
גלעד אוסטרובסקי -אדם, טבע ודין

עידו בן יצחק

יפה שפירא

מיטל בר-שלום








הצעת חוק מחזור שאריות צמיגים, התשס"ג-2003, של חה"כ מיכאל נודלמן, אריה אלדד, אורי אריאל, יורי שטרן.

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. לאחר ששמענו גורמים לא מעטים, חברי כנסת נוספים ואני סברנו שזה נושא שראוי וחשוב שנקיים עליו דיון. לדעתנו, זו הצעת חוק שאנחנו זקוקים לה. אתם ודאי יודעים שהממשלה תומכת בגרסה הנוכחית. על אף מורכבות הנושא, אני מאמין שנצליח לקדם את הצעת החוק הזו, ונביא לכנסת ישראל הצעת חוק טובה וראויה לטובת אזרחי ישראל.

החוק הונח על שולחן הכנסת בשנת 2000. הגרסה שלי דיברה על תשלום על כל צמיג, ומשרד האוצר היה נגד זה. המשרד לאיכות הסביבה ומשרד האוצר עזרו לי המון כדי להגיע לגרסה הנוכחית. אנחנו עכשיו מדברים על גרסה, שהיא בהסכמת שני הגורמים הכי חשובים. אני שמח, שהאוצר בעד. משנת 2000 ועד שנת 2003 ניסיתי להעביר את הגרסה שלי, אבל השר היה נגד.

המטרה שלי, היא לנקות את השטח ממיליוני צמיגים. הצמיגים האלה יכולים להביא עכברים, יתושים ומחלות ושריפות. זה חומר גלם טוב. אם עושים מחזור, אפשר לקבל כל מיני חומרי גלם. הבעיה היא, מי יהיה אחראי לסילוק ומחזור. לפי החוק, מי שמזהם צריך לשלם או לאסוף את זה.

בגרסה הקודמת דיברנו על מחיר מסוים על כל צמיג, כל שהיבואנים והיצרנים צריכים יהיו לשלם כסף לקרן. משרד האוצר היה נגד קרנות כאלה, ואנחנו לא יכולנו להעביר את החוק. עכשיו נאמר בחוק כי היבואנים והיצרנים צריכים לדאוג לסילוק ומחזור. מצוינים גם אחוזים שאותם הם צריכים בכל שנה למחזר ולסלק.

נציג האוצר, אני מחזיק בידי מכתב של משרד האוצר, מינהל הכנסות המדינה, שחתום על ידי עו"ד גדיש. היא אומרת: אנחנו מתנגדים להצעת החוק הנ"ל. יכול להיות שמישהו בלילה הגיע להסכמה עם חה"כ נודלמן, ובבוקר קם מישהו אחר וכתב את זה. המכתב הזה הוא מ-20 ביוני 2005.

הצעת החוק המעודכנת, לא מתייחסת בכלל להכנסות המדינה.

להערכתי, זה מכתב שמתייחס לנוסח הקודם.

אני מצטער שכבודה ראתה לנכון לכתוב את המכתב אבל לא להופיע בפני הוועדה. תסביר לכבודה, שאם היא רוצה שנתייחס למכתבה, מן הראוי שהיא תשתתף בדיון ולא לשלוח אותך לקרב.

אנחנו לא נמצאים באותו אגף. אני אעביר לה את מה שהעברת.

השאלה היא, אם אתם תחת אותו שר, כי חבר הכנסת נודלמן אומר כי כן יש הסכמה של משרד האוצר.

לא רק חה"כ נודלמן. יש פה נציגים של המשרד לאיכות הסביבה שעבדו איתם.

אני מציע לך לא להתרגש.

אני לא מתרגש. אני נמצא פה 9 שנים, ואני יודע שיש אחת לא יודעת מה עושה היד השנייה.

לא פעם היינו אני והאוצר בצדדים הפוכים. כאן נמצא נציג האוצר, שאנחנו נמצאים איתו במערכת יחסים סבירה. ערן, אני מבקש ממך, כי אחרי הדיון תעביר לכבודה שאנחנו לא נוהגים לדון במכתבים עם מי שחתום עליהם לא נמצא.

אני רוצה לומר, כי הגרסה האחרונה של הצעת החוק היא גרסה שתואמה איתנו.

הצעת החוק מדברת על איסור הטמנה וקנס בגין אי עמידה ביעדים, מי אחראי ואיך הוא אחראי. יש אחראי של המשרד לאיכות הסביבה, שצריך לבדוק אם עומדים בתנאי החוק או לא. החוק גם מתייחס לפנצ'ריות. יש תנאים לפיהם הם צריכים לפעול ולהעביר את הצמיגים למפעלים. בהצעת החוק הזו, יש דברים שהם לא כל כך טובים לאלה שאחראים למעשים האלה. מדובר על אחריות פלילית. אני חושב, שהחוק ראוי לשם שמירה על איכות הסביבה.

אני ראיתי שמנית כמה סיבות שהביאו אותך להצעת החוק הזו. ישנו יתוש קטלני שעשוי להסתובב באזורים כאלה. הבת שלי עשתה עבודה על היתוש הזה שנמצא בתוך הצמיגים, ודבריך הם בהחלט נכונים. זה יתוש שצריך להיזהר ממנו.

הנזקים הם גדולים. אני מדבר גם על הפאן הכלכלי. זה חומר גלם חדש, וזה יכול ליצור מקומות עבודה חדשים. זה מה שמדינה מתוקנת צריכה לעשות, ולא לדבר 7 שנים על אותו דבר שוב ושוב.

יש כאן גורמים שונים הקשורים לנושא, ואנחנו נשמע כאן את כולם.

אני רציתי לומר לחה"כ נודלמן, תודה רבה. זהו חוק טוב וראוי. מדינה מתוקנת חייבת לחוקק חוק כזה. אנחנו רואים כי במדינות מתקדמות עניין הצמיגים הפך להיות מפגע גדול. יש סיפור על ישראלי חכם ששכר 30 דונם בארצות הברית, לפני חקיקת החוק, והתחיל להתקשר עם כל הארגונים ולאחסן צמיגים. הוא אסף רבבות של צמיגים, וקיבל על כל צמיג 3 דולר. בתום השנה הוא לקח את הכסף, ברח והשאיר את הר הצמיגים במקומו. לכן, היום בכל המדינות המתפתחות מחייבים גריסה, הופכים את הצמיגים לחומר גלם ומשתמשים בזה לבניית כבישים ודרכים ולכל מיני שימושים אחרים. כראש עיר לשעבר, אני יכול לומר לכם כי בעיית הצמיגים היא בעיה רצינית. מדברים על זיהום ברמת חובב, שזה זיהום אזורי. הצמיגים הם מפגע שקיים בכל בית, בכל שכונה, בכל מקום ובכל עיר. יש צורך בחקיקה בנושא הזה. אני תומך בחקיקה, אבל אני רציתי להוסיף עוד סעיף. הסעיף יאמר, שהמפעלים שיוקמו לגריסה, יהיו מאושרים. כך אנחנו נעודד אנשים שיקבלו את המשימה הזו על עצמם.

צריך לעשות זאת, כי מחזור של צמיגים הוא לא כל כך כלכלי.

אני עצמי הנחתי גם כן הצעת חוק בנושא, מאחר והנושא של המחזור הוא בעייתי.

איפה נמצאת הצעת החוק שלך?

נדמה לי, שהיא הורדה על ידי הממשלה. היו קשיים עם הקואליציה. הצעת החוק הזו, היא הצעה נכונה. מחזור הוא דבר שהוא מחויב המציאות. למרות שהחוק היום קובע שצריך לאסוף את הצמיגים לשמור אותם ולהטמין אותם, בכל ואדי אתה מוצא היום צמיגים. לא מזמן אנחנו ערכנו סיור בצפון, ולא היה כמעט ואדי שלא מצאנו בו צמיגים זרוקים. אנשים זורקים את הצמיגים בכל מיני מקומות, וזה מביא לפגיעה בקרקע ובאיכות הסביבה. את הדברים האלה צריך למנוע.

השאלה הגדולה היא, השאלה הכלכלית. אמר חה"כ נודלמן נכון, כי יש בעיה כלכלית. מחזור הצמיגים הוא לא רווחי, לנוכח כמות הצמיגים הקיימת בישראל. אני לא מבין, את הגישה של האוצר שאומר שהוא מסכים להצעת חוק שבה כל העלויות יוטלו על מישהו אחר, והוא עצמו מנער עצמו מאחריות. בגרסה הראשונה של הצעת החוק הזו, חה"כ נודלמן דיבר על הקמה של קרן. אני חושב, שיש בזה הרבה היגיון, לפחות כל זמן שהמחזור איננו כלכלי.

זה אולי לא כלכלי למי שעושה את זה, אבל למדינה זה כלכלי.

אני חושב, שצריך למצוא את הדרך שבה כן תוקם קרן. מישהו שוחח איתי בעניין הזה וטען שמפעל המחזור שלו יכול להיות כלכלי. אני אמרתי לו, שהוא יאסוף את הצמיגים המשומשים ואף אחד לא ישלם לו. מפעלים כאלה קיימים בארצות הברית ובקנדה. ברגע שאין לנו כאלה מפעלים בארץ, על מי אנחנו נטיל את הנטל. הרי ברור לכולם שהיבואנים יתחמקו מהנטל הזה. הם ימצאו את כל השיטות איך להיפטר מזה. לכן, ההצעה של קרן היא כן תוכל לאכוף את חוק המחזור בצורה הנכונה ביותר. ברגע שהכסף קיים, היבואן והיצרן לא יוכלו להתחמק מהאחריות שלהם. אם ייקחו תוספת של שקל על כל צמיג, שילך לקרן ייעודית צבועה, ומשרד האוצר מתנגד כי הוא לא אוהב כסף צבוע, נוכל לאכוף על היצרנים והיבואנים את זה. זה יהיה גם כדאי להם. הם לא יוכלו לומר שהם מפסידים כסף. בסופו של דבר הציבור ישלם את הכל.

אנחנו רוצים לשמוע את היבואנים והיצרנים.

יש יצרן אחד שנקרא אליאנס. מתוך 100% צמיגים בישראל 75% מיובאים מדי שנה. חלק מיובאים על גבי כלי הרכב, והשאר מיובאים כצמיגים, בין אם על ידי גורמים פרטיים ובין עם על ידי המדינה או קורפרטיבים לרכב.

אנחנו באליאנס מייצרים כ-25% מתצרוכת הצמיגים בארץ. זו לא ההזדמנות הראשונה שבה אנחנו מופיעים בפני הוועדה הזו בנושא של הצעות חוק בנושא. הופענו בדיון הקודם, שבה נדונה ההצעה של המשרד לאיכות הסביבה, הצעה דומה לזו שמונחת היום על שולחן הוועדה.

הבעיה העיקרית היא, שהליך המחזור של צמיגים הוא איננו כלכלי. אילו הליך מחזור הצמיגים היה בעל אטרקציה כלכלית, חלק גדול מהבעיות היו נפתרות. כאשר אנחנו מדברים על הליך של מחזור, אנחנו מדברים בעיקר על גריסה של צמיגים והפרדה של מתכת, יריעות ניילון, בד וגומי. אנחנו מדברים על גריסה כזו לחומר גרנולוטי או לאבקה. השימוש בגומי הם לא מעטים. אפשר לרבד בזה אתרים של גני ילדים, משטחים נגד החלקה וכו'. הבעיה היא, שהעלות של הבאת הצמיג לחומר גרוס היא עלות מאוד יקרה. ההליך הזה בכל העולם כולו ממומן בדרכים שונות, על פי רוב בדרך של היטל או אגרה.

מי צריך לשלם? אתם צריכים לשלם.

ההצעה הקודמת של חה"כ נודלמן כללה שני אלמנטים חשובים, שקשה להתקדם בלעדיהם. האלמנט האחד, הוא ריכוז של הפעולה של כל הענף במסגרת קרן. צריך שיהיה מישהו שיפקח על גביית הכסף, חלוקתו והקצאת תפקידים ומטלות ופיתוח של הנושא. האלמנט השני, הוא עידוד כספי של הליך המחזור. העידוד צריך להיות בשתי דרכים. האחת היא הטלה של היטל. אנחנו כיצרנים מודיעים שאנחנו מוכנים לשלם היטל, בלבד שהוא יחול על כל הגורמים שמכניסים את הצמיגים לענף.

גם על היבואנים.

גם על היבואנים- המתחרים שלנו מבחינה כלכלית.

מהו ההיקף של הצמיגים שיוצאים מכלל שימוש?

קשה לדעת בדיוק. מרכז המחקר של הכנסת מדבר על כ-2,000,000 בשנה.

האם זה לא מספיק כלכלי?

הבעיה היא לא הכמות. הבעיה היא, מי מוכן לשלם על החומר הגרוס. אין ביקוש לחומר הגרוס. לכן, מצד אחד להכניס כסף להליך באמצעות היטל, ומן הצד השני צריך ליצור ביקוש לחומר הגרוס. איך יוצרים ביקוש? על ידי זה שהמדינה מעודדת את זה בדרך של מפעל מאושר, העדפת תוצרת הארץ, כפי שמופיע בחוק חובת מכרזים. אם יכניסו קונספט כזה למסגרת החוק של חה"כ נודלמן, זה יעשה את כל ההבדל. אם תחליט הוועדה שהיא רוצה לתקן את הצעת החוק, ולכלול בה אלמנט שמחייב את הממשלה במכרזיה לגרום לכך שתהיה העדפה מתקנת להצעות שיכללו חומר גרוס, כל התמונה הכלכלית תשתנה. אז יוצר ביקוש לחומר הגרוס וכל התהליך יכול לרוץ. בהעדר תמריץ כלכלי, אנשים לא יעשו את זה.

לפני כמה שנים חשבתי להקים מפעל כזה, אבל הייתי צריך לבדוק מי ישתמש בחומר. פניתי למע"צ ולמשרד לאיכות הסביבה על מנת שיתנו לי התחייבות כזו, אבל אף אחד לא הסכים להתחייב.

זו בדיוק הבעיה. אם יוצרים ביקוש, העניין נראה אחרת. אני יודע שקיימת הצעת חוק נוספת, שכוללת את שני האלמנטים שהזכרתי, הצעה שהונחה על ידי חה"כ שטרן ולאה נס. יכול להיות שאפשר למצוא דרך לשלב בין שתי ההצעות.

נעשתה עבודת הכנה על ידי מרכז המחקר של הכנסת בשנת 2003, ובעבודה הזו היו 7 המלצות. ההמלצות האלה דיברו על עידוד להקמה של תאגידים שיעסקו במחזור שאריות צמיגים וגומי. אכיפה של איסוף הצמיגים על פי חוק רישוי עסקים, שהרי גם היום לפי חוק רישוי עסקים יש חובה על הצמיגיות לפנות את הצמיגים שלהם. זה קיים, אבל צריך לאכוף את זה. הנקודה השלישית היתה, סיוע כספי ייעודי להקמת מערך איסוף וטיפול בצמיגים, כאשר מקור המימון יכול להתבסס על היטל מס מבני, פיקדון או מימון ממשלתי. הטלת מס מיוחד על הטמנת צמיגים, שיבטא את העלויות השונות, לרבות עלויות חיצוניות הכרוכות בהטמנת הצמיג, השייכים לכדאיות המחזור. קידום חקיקה להגדת יעילות האיסוף והטיפול בצמיגים המשומשים. נדמה לי, שההמלצות האלה לא מצאו כולן את פתרונן בהצעת החוק שנמצאת לפני הוועדה. הצעת החוק של חה"כ שטרן ונס, כן כוללת כל זה.

לוביסטית שלהם באה אלי ולחצה עלי שאני אזרז את זה. אני אמרתי שאני לא יכול, ולכן הם עשו זאת. ככה לוביסטים עושים עבודה עם חבר כנסת.

זה לא אומר שההצעה של חה"כ יורי שטרן פחות טובה. אנחנו כיצרנים מעודדים חקיקה בתחום, שתביא פתרון לבעיה של הצמיגים. אני מצהיר, שאנחנו מוכנים להיות אלה שיממנו את הליך המחזור, בתנאי שהדבר יחול על כל העוסקים בענף. היינו רוצים לראות מחזור. הצעת החוק של חה"כ הנודלמן כוללת את המילה מחזור, כמעט אך ורק בכותרתה. יש חובת מחזור, אבל אין פתרון למחזור. נכון להיום, אין בארץ אף מפעל למחזור צמיגים, וצריך למצוא את הדרך לעידוד הדבר הזה.

בלשכת המסחר יש חטיבת צמיגים שמרבית יבואני הצמיגים חברים בו. אנחנו מברכים על הצעת החוק. חה"כ נודלמן אמר נכון, שהוא בעד הקרן אבל האוצר מתנגד ואי אפשר להילחם בו. הטיעון הרשמי של האוצר, הוא שהוא לא רוצה להיות מעורב. אנחנו אמרנו שאנחנו לא יכולים לאסוף כספים בכפייה, כי אנחנו מתחרים אחד של השני. גם אנחנו אומרים, שאם תהיה אכיפה כוללת אנחנו נשמח להיות שותפים.

הצעת החוק הזו היא מאוד דומה להצעת החוק של חה"כ שטרן ונס. חה"כ נודלמן תמך בהצעה הזו בעבר, והיום משום מה זה אחרת. היום, לפי חוק רישוי עסקים, כל צמיגייה חייבת לפנות את הצמיגים.

הבעיה היא, לאן מפנים.

כרגע יש כמה אתרים שאליהם ניתן לפנות את הצמיגים, והמשרד לאיכות הסביבה אמר שהוא ידאג לעוד אתרים כאלה. היום חסר מפעל מחזור. צריך להבין, שמפעל מחזור עולה מיליונים. אם לא יוקצה כסף לכך, לא יהיה מחזור. דיברנו וביקשנו מהאוצר והמשרד לאיכות הסביבה להציע הצעת חוק לפיה מע"צ יאלץ לקנות אחוז מסוים של החומר הגרוס. בסופו של דבר הם לא עשו את זה. הצעת החוק היא חיובית, אבל צריך למצוא פתרון אמיתי לבעיה שבמרכזה. כולם מוכנים לשתף פעולה. המכשול היחידי שקיים היום, זה הנושא של איסוף הכספים.

אנחנו הצענו כמה הצעות אלטרנטיביות. היום בכניסה לארץ בשערי מפעל, בודקים צמיגים. מכון התקנים של הטכניון ביקש אישור ממשרד התחבורה לעשות זאת. אנחנו מציעים, שאנחנו נממן את התהליך הזה. אנחנו מוכנים אפילו שתהיה אפילו עמלה למי שיתעסק בקופה הזו. אנחנו מוכנים שכל גוף שלטוני או רשות שיאספו את הכסף ויעבירו אותו לאותו תאגיד שידאג למחקר, להקמת מפעלי המחזור ולסבסוד המוצר. בהצעת החוק הנוכחית חסרה הנקודה של אותה אגרה או היטל. האוצר אומר כי יש המון היטלים, וכי הוא לא רוצה יותר היטלים. אנחנו רוצים לשתף פעולה, אם יישמו את התיקונים שהצענו.

אנחנו לא צריכים שתוקם קרן. אנחנו היינו מעונינים בחוק, שיקבע שמישהו ישלם לנו למחזר. שישלמו לנו 70 אגורות או שקל לקילו שאנחנו ממחזרים. לפני שהצמיג נכנס לתוך השוק, לפני שהוא עובר בנמל ויוצא מהמפעל, יכולים לשלם לנו למחזר את הצמיג הזה. אנחנו בסוף השנה נראה את התפוקה. אם קיבלנו סכום מסוים, אנחנו צריכים להראות שמחזרנו בהתאם. אתם צודקים שזה עולה מיליונים, ולכן אנחנו לא סתם ננפיק חשבוניות. היום אין חובה לאף אחד למחזר, ולכן אף אחד לא יביא אלינו את הצמיגים. אנחנו עוצרים את ההשקעה, עד אשר נראה שקיים חוק.

נניח שחוק יהיה, אבל לא יהיה מימון.

אם אנחנו אומרים שהיבואנים והיצרנים חייבים למחזר ואני עושה את המחזור, אז אנחנו מגיעים לאיזושהי הבנה. כוחות השוק פועלים, אני לוקח שקל או שקל וחצי על כל צמיג, והם יכולים להוסיף את זה למחיר. מה אני צריך את האוצר באמצע?

למה אתה לא מקבל את זה מהצמיגייה.

אני לא יודע מי הולך להביא לי צמיגים. אני לא הולך לפתוח מפעל בכמה מיליונים, מבלי לדעת שיש איזושהי חובה חוקית.

זאת לא הבעיה. הבעיה היא, מי ישתמש בחומר שאתה תגרוס.

גם אם לי ישלמו על כל הצמיגים, אני אפתח מפעל כזה. אתה לא רוצה להסתכן בכלל.

זה כן סיכון, כי אתה צריך אחר כך לעשות משהו עם חומר הגלם. יש בורסה בעולם על חומרי גלם ממוחזרים. לפעמים המחיר הוא למעלה ולפעמים המחיר הוא למטה. יש מה לעשות על החומר הזה. זה היה נחמד אם היו מכניסים שמחייבת את מע"צ, אבל צריך לזכור שהיום כבישים עם גומי בפנים הם לא בטיחותיים. ביפן הפסיקו את זה, וגם מע"צ מפסיק עם זה.

ב-95% ממדינות העולם יש שימוש בזה.

בהולנד שהיא כל כך מתקדמת, שרפו צמיגים. גילו דברים במרוצת השנים.

אנחנו נמצאים כאן בסיטואציה יוצאת דופן ביחס לחומרי מחזור אחרים. אנחנו שומעים כאן שכולם רואים את החשיבות ואת הצורך במחזור צמיגים. הפלוגתא היחידה, היא מתי ישלמו. היבואנים והיצרנים אמרו שהם מוכנים לשלם לקרן, שזה ההיטל. יש לזה גם תג מחיר, בין 5 ל-7 שקלים. הבעיה היא, שאנחנו לא רוצים שבעקבות הקרן הזו תקום חברה ממשלתית עם כל מה שכרוך בזה. אנחנו אמרנו, כי אם הם יהיו יעילים, ההיטל יכול להיות הרבה יותר נמוך. הנושא של אחוזי מחזור עולים במשך 7 שנים בהדרגה.

אנחנו היינו בסיטואציה הזו גם לגבי חומרים אחרים. לפני 7-8 שנים, אסרנו הטמנת גזם במגזמות. השנה התחילו לצאת במכרזים, כולל חירייה, שמשלמים עבור גזם.

הם משלמים, כי הם מייצאים את זה לסין.

הגזם לא מיוצא לסין. יש לזה גם שימושים בארץ, ברפתות ועוד הרבה שימושים אחרים.

אני הייתי לפני 3 שבועות בחירייה, וראיתי את חבילות הגזם בדרך לסין.

זה לא הגזם, זה הפלסטיק. כל תהליך כזה, התחיל עם העיקרון, שהמזהם הוא זה שמשלם. מחר זה יהיה גם לגבי פסולת אלקטרונית, וזה יתחיל כך גם לגבי גומי. זה התהליך. יש לנו כאן הזדמנות, כי כולם מוכנים ורוצים לעשות את זה. השוק יכול לעבוד בצורה מסודרת, כך שחברה או שתיים תאסוף את הדברים האלה. אף אחד מיצרני הבקבוקים או המשקאות הקלים לא אוסף אותם. יש מערך שלם שעובד. אנחנו תומכים בפה מלא במערכת הזו, ואנחנו חושבים שהיא נכונה והיא הוכיחה את עצמה גם לגבי חומרי גלם אחרים.

הבעיה של מפעלי מחזור, היא בעיה לוגיסטית. כיוון שהפעלים ידעו שישנה הצעת חוק כזו, הם הגישו לנו בשנה האחרונה 5 בקשות. שתיים מהן הועברו למרכז השקעות. זה עדיין לא עלה שם לדיון, אבל אלה המלצות חיוביות, כי הן עומדות בדרישות החוק של ייצוא של 25%. אחת הבעיות של מפעלי מחזור, היא שהם חייבים בייצוא. אנחנו חשבנו שיש מקום ל-3 מפעלים כאלה. אחד יקום באזור אופקים, השני באזור שחק, ואנחנו חושבים שיש מקום למפעל שלישי בעפולה, כך שתהיה תפרוסת של המפעלים האלה בכל הארץ. כושר הייצור הצפוי, הוא של 50,000 טון פסולת בשנה. זה המצב הקיים היום. אם יקבלו עידוד מכאן, אני מניח שזה יעזור לנושא.

אני האזנתי כאן היטב לנציג התעשייה, שמציע שהמדינה תעזור לו לממן את המפעל שלו או להבטיח שהוא יצליח. לדעתי, זה לא מה שאנחנו אמורים לעשות וזה לא מה שאנחנו מופקדים עליו. הבעיה השנייה, היא הצורה שבה נפטרים היום מהצמיגים. זו סכנה לציבור הרחב. חובתה של המדינה למצוא דרך להיפטר מהפסולת הזו. אם אנחנו נצא מההיגיון הזה, נראה כי האוצר חייב לתת את המענה, בגלל סיבות הקשורות לאיכות הסביבה, בריאות הציבור ועוד כל מיני סיבות שהוזכרו כאן. כשזו נקודת המוצא, האוצר צריך לבוא ולומר איך הוא יכול לעמוד בנטל הזה. הוא לא יכול לומר כי הוא לא מתערב בגלל המדיניות הליברלית שלו, ומצד שני להתערב כאשר הוא רוצה להוריד מסים, או כשהוא חושב שזה עוזר לצד אחד.

נקודת המוצא צריכה להיות, החובה לטפל בפסולת הצמיגית הזו והטלה של קנס גדול על מי שלא מטפל נכון בעניין הזה. מכאן צריך לחשוב איך פורטים את זה לפרוטות, ואז אתה מגיע למקור שיכול לכסות את ההוצאה הגדולה הזו. או שהמדינה תיקח על עצמה לממן זאת, או שהיא תמצא פתרון אחר. הכיוון צריך להיות חד משמעי. צריך לקחת בחשבון את החובה של המדינה כלפי האזרחים, ורק אחר כך לטפל בבעיות של כל צד. הדיבור על קרן וההיטל, הוא בתנאי שזה לא יפגע בצרכן, אלא יהיה חלק מהרווחים של היצרנים והיבואנים.

צה"ל הוא גם צרכן של צמיגים וגם יבואן של צמיגים. היבוא מתבצע בכלי רכב שצה"ל מייבא, כלי רכב ייעודיים או מבצעיים. הנושא של ייעודי המחזור, יחולו על צה"ל כיבואן. הצבא פוסל צמיגים לפי סטנדרטיים יותר נוקשים מטעמי בטיחות, אבל הצמיגים האלה מספיק טובים בשביל להמשיך ולשמש בשוק האזרחי. לכן, היום הם נמכרים לסוחרי צמיגים. את זה לא ניתן יהיה לעשות, מאחר וצה"ל לא יכול לאסוף צמיגים חזרה מאותם סוחרים. השאלה הנשאלת היא, האם ניתן להעביר את האחריות לאותם סוחרי צמיגים.

הנושא של אחסון צמיגים, זו בעיה קשה עוד יותר. צה"ל מחזיק היום מלאי גדול של צמיגים חדשים ומשומשים. החובה שקיימת בחוק, להקים שטחי אחסון מקורים או לגרוס את הצמיגים ל-4 חלקים, היא גזירה קשה עבור הצבא, מאחר וחלק גדול מהצמיגים שאנחנו מייבאים אותם הם צמיגים שיש קושי לגרוס אותם, כיוון שהם מכילים חישוקי מתכת והם בגדלים שלא מתאימים למגרסות. האחסון משמעו גם עלויות בינוי בהיקפים די גדולים. אנחנו מבקשים לבחון פתרון נוסף, שהוא לא בהכרח חיתוך של הצמיגים. בשטחים שבהם צה"ל מאחסן את הצמיגים, ניתן להשתמש בריסוס או באמצעים אחרים להדברת המזיקים. המפגע הוא מפגע של יתושים או מזיקים אחרים, ופחות מפגע של זיהום קרקע.

תקופת ההתארגנות בחוק, היא 6 חודשים בלבד. תוך 6 חודשים לא נוכל להיערך לבינוי מתאים לשטחי אחסון. ישנו סעיף המתייחס לפיקוח של המשרד לאיכות הסביבה, הכולל כניסה למקרקעין. אנחנו מבקשים שתהיה הוראה שכניסה למקרקעין צבאי, תהיה באישור ובהסכמת שר הביטחון או מי שהוא הסמיך לכך, כפי שמופיע בכל יתר החקיקה בתחום איכות הסביבה.

אנחנו מתעסקים בנושא של איסוף בשנה האחרונה. אני חושב, שהנושא הזה מבוסס כרגע על רצון טוב של הגורמים בשטח. הם נדרשים על פי חוק, לצורך חידוש רשיון העסק שלהם, להציג אישור. בפועל, הם מקבלים אישור על חלק ממכולה כזו או אחרת עם צמיגים בודדים. במשך שנה שלמה של עבודה, אספנו מאות טונות בודדות. מדברים פה על עשרות אלפי טונות, וזו בדיחה.

איפה זה נמצא?

נקודת האיסוף שלנו היא בעפולה. גם המפעלים האחרים שהוזכרו כאן על ידי התמ"ס, קשורים בסופו של דבר לחברה באתרים אחרים שהיא פעילה בהם, באזור דודאים וכו'. אנחנו מנסים להרים את השירות הזה גם באזור המרכז, אבל העסק הזה ללא אכיפה, סופו להיכשל.

אנחנו החברה הגדולה בארץ בתחום המחזור. רשויות מקומיות נדרשו למחזר, אבל הן מצפצפות. גם פה יקרה אותו דבר. בלי אכיפה ואותה תמיכה שנדרשת, החוק הזה יישאר בגדר המלצה בלבד. הפנצ'ריות ימצאו את אותן דרכים לעקוף אותו.

יש פה הערה שאומרת, שהאכיפה תתבצע מקרב כוח האדם הקיים של המשרד לאיכות הסביבה. ידידי מאיכות הסביבה סובלים מחוסר כוח אדם אדיר, והם לא מסוגלים לאכוף דברים שכבר קיימים בתקנות. לעשות את זה, זה לעשות צחוק מהאנשים האלה. הם לא מסוגלים לכסות מאות ואלפי פנצ'ריות, כמו שהם לא יכולים להתעסק עם אלפי שיפוצניקים שמשליכים פסולת בניין בצדי הדרכים. ללא מסגרת מוגדרת של כוח אכיפה, ללא אמצעים, מטרות ויעדים, הם לא יוכלו לעולם לאכוף את החוק הזה. כך, החוק יישאר בגדר המלצה בלבד. ציין כאן ידידי, כי אפילו לגבי חומרים מסוכנים יש תקנות שלא אוכפים אותם, אז על אחת כמה וכמה שמדברים על צמיגים שניתן להיפטר מהם בקלות בואדיות.

אנחנו מברכים על היוזמה לחוק, ושמחים שיש פה הסכמה גורפת בנחיצות בחוק כזה. מן הצד השני, אני חרד שהויכוח פה יגרום להיגררות של החוק. על מנת למחזר חומרים, צריך למלא שני עקרונות. העיקרון האחד, הוא לקבוע מי האחראי. הגישה המקובלת היום מדברת על היבואן או על היצרן, גם בגלל שהוא הראשון בשרשרת של מי שמזהם הוא שמשלם, אבל גם בגלל שיש לו השפעה מרבית על אופי המוצר והרכיבים שיש במוצר. הוא יכול לעשות גם שינויים בהרכב המוצר, לטובת המחזור בקצה הדרך. העיקרון הזה, קיים בחוק. העיקרון השני מדבר על יעדים, והוא גם קיים בחוק. ללא שני העקרונות האלה, אין סיכוי שזה יצליח. באופן כללי, החוק הזה הוא נכון כי הוא ממלא את שני היעדים.

כל בעיית האכיפה, יכולה להיפתר בדרך הזו. הגורם האחראי יצטרך לאסוף את הצמיגים, ואם הוא לא יעשה כך הוא ייקנס בקנס גבוה. על ידי המנגנון הזה, מתייתר הצורך באכיפה. כולנו יודעים, שחוק שמושתת על אכיפה בסוף אינו יוצא לפועל. זה לא רק בגלל המציאות הישראלית. אחריות יצרן נותנת את התשובה בכך שהיצרן ידאג להקים מערך מתאים. יהיה ערך כספי לצמיגים, בזה שחלה עליהם חובת איסוף. אותה פנצ'רייה שהיום שולחם את הצמיגים לואדי, מחר תעשה עסקים עם היצרנים. לכן, אני חובת שההצעה שמוצעת כאן נכונה. לא ברור אם ההצעה המדברת על היטל, מדברת גם על יעדים. ללא יעדים, לא מגיעים לתוצאות גבוהות. פה צריך תוצאות מאוד גבוהות. החוק מדבר על 85% תוך 7 שנים שיעברו למחזור. אני חושב שזו גישה טובה. הגענו למקום טוב, בו היצרנים והיבואנים אומרים שהם מכירים בחובתם בהשתתפות במימון.

מיותר להגיד, שאנחנו מצטרפים לברכות על הצעת החוק. כל חוק שיכול לעזור בטיפול בזיהום אויר, זו ברכה לכולם. לנו יש בעיה עם הנושא של האיסוף. בהגדרות של יצרן ויבואן, נאמר כי זה לרבות יבואן רכב. ליבואן רכב אין מלאי של צמיגים חדשים או ישנים. ברגע שרכב יוצא מרשות היבואן, הוא קשור עם 4-5 צמיגים, והוא חי עם הצמיגים האלה כל הזמן. החלפת הצמיגים אינה נעשית בשום מתקן הקשור ליבואן, אלא בפנצ'ריות. אין לנו את היכולת לגרוע מהכביש צמיג, כי אין לנו בלאי במקומו.

גם יבואני הרכב. אנחנו מוכרים חדש, ולא לוקחים חדש.

יצרני הצמיגים ויבואני הצמיגים אינם מוכרים את הצמיג למשתמש הסופי. יש להם תחנות ביניים בדרך. בתחנות האלה מחליפים צמיג חדש בצמיג ישן. אני לא מחליף צמיג חדש בצמיג ישן. מבחינת האיסוף, יש לנו בעיה שצריך לקחת אותה בחשבון.

היבואנים והיצרנים אמרו שהם בעד קרן. מה זו קרן? קרן זה כסף שהם צריכים לשלם. משרד האוצר נגד קרן, אבל בהצעה הנוכחית יש פתרון. אותו כסף שהם צריכים היו לשלם לכסף, הם צריכים לשלם היטל על 5 צמיגים. מהקרן הזו אתם צריכים למלא את החוק. הם אומרים, שאם תהיה קרן במדינה זה בסדר, אבל אם תהיה קרן אצלם זה לא בסדר. אני לא חושב שזה צודק. הם עושים הכל כדי להעביר אחריות למישהו אחר. מי שגורם לזיהום, הוא זה שצריך לעשות את העבודה.

אתה אומר, שמי שמרוויח צריך לשלם.

השאלה היא, למה אתה צריך לסמוך עליהם. למה אתה לא רוצה לפקח על הקרן הזו?

רשיון הסחר שלנו, מאשר לנו להחזיק אך ורק צמיגים חדשים, לא יותר מבני 10 חודשים. אנחנו לא בעלי הפנצ'ריות. לגבי הקרן, הכוונה היא שלנו אין את הכוח לאסוף כסף מכל אחד. אם לא תהיה קרן שבה כל יבואן או יצרן ישקיע באופן שווה, זה לא ייצא לפועל. אתם יודעים שאנשים בישראל לא אוהבים לשלם. אם לא יהיה משהו בכפייה, הוא לא ישלם.

אנחנו מדברים על חקיקה ולא על כפייה.

אני רוצה להסביר את עניין ההיטל והקרן. כולנו פה מסכימים עם מטרות החוק. השאלה היא, איך עושים את זה. יש שתי דרכים לעשות את זה. הדרך האחת, היא לקחת שקל מהיצרנים ומהיבואנים באמצעות מערכת בירוקרטית, להעמיס אותו למדינה, לנהל אותו בקרן, להקים חברה ממשלתית או לתמוך בחברות אחרות. מתוך אותו שקל, יחזרו 70 אגורות במקרה הטוב.

האפשרות השנייה, היא לתת לשוק לשחק את המשחק שלו, כמו שקורה בכל התחומים האחרים.

כל אחד לנפשו.

יש כללים למשחק. יש אחריות ליצרן וליבואנים, יש אכיפה ויש קנסות. בתנאים האלה השוק יפעל בעלות הכי נמוכה לצרכנים ובמנגנון הכי יעיל.

איך אתה יכול להבטיח שהיבואנים והיצרנים לא יטילו את זה על האזרח?

ואם אתה תקבע היטל, זה לא יוטל על האזרח? נניח שתקבע היטל של 7 שקלים, היבואנים והיצרנים יטילו את זה על אזרח. המחיר הוא אותו מחיר. יש מחיר לעלות של מחזור צמיגים, ואותו צריך להטיל על כל השחקנים במערכת הזו.

זה נכון שהכוונה היא לא ש-37 פקחים של המשטרה הירוקה ירוצו אחרי התקריות. המנגנון, הוא מנגנון פשוט. יש 17-18 יבואנים. אנחנו יודעים כמה צמיגים הביא בשנה, ובסוף אותה שנה, אחרי 7 שנים, הוא צריך להוכיח שהוא הגיע ל-85%. אנחנו צריכים להעסיק משרד אחד של רואה חשבון, כמו במס הכנסה. אנחנו צריכים שהם יוכיחו שהם שלחו למפעל מחזור מאושר, שמנפיקים אישור לגבי הכמות שהגיעה אליהם. אני לא צריך שום שוטר. אם הם לא יגיעו לאותו יעד שנתי, הם ישלמו את הקנס.

אני חושב שנכון יהיה לומר, שלא צריך להמציא פה את הגלגל מחדש בנושא של הצמיגים. ארצות העולם המערבי, אירופה וארצות הברית, נהנות מחוקים שעוסקים במחזור צמיגים כבר שנים. ברוב המדינות אסור כלל להטמין צמיגים. בכל המדינות בארצות הברית יש חקיקה מדינתית, וכך גם במרבית מדינות אירופה. בכולן תהליך המחזור הצליח, כאשר דובר על סוג כזה או אחר של דמי השתתפות, היטל או תשלום עבור צמיג או משקל של צמיגים. המנגנון הזה של חיוב מפיץ הצמיגים, או הלקוח, או מישהו במסלול השיווק של הצמיג, לשלם עבור הצמיג סכום מסוים לגורם שמנווט את הכסף הלאה, הוא מנגנון מקובל בכל העולם.

בהגדרה של יצרן, ראוי להוציא את היצרן למחזור צמיגים, כי אחרת הוא ממחזר את עצמו.

השתמשו פה במושג "כוחות השוק". כוחות השוק לא עובדים בתחום הזה. הם לא עובדים בתחום של מחזור אשפה ביתית, הם לא עובדים בתחום של מחזור אשפה תעשייתית, והם גם לא יעבדו כאן. ללא תמיכה ורגולציה, המהלך הזה לא יעבוד. שמחתי לשמוע את דבריו של נציג המשרד לאיכות הסביבה, שאמר שיש להם דרך לאכוף את זה. עדיין ללא תמיכה ורגולציה, זה לא יעבוד.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:45