צו פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (החלת הזכאות למעון יום) (מס' 2)
5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
15/06/2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 430
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, י"ז בטבת התשס"ה (15 ביוני 2005), שעה 10:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 15/06/2005
פרוטוקול
סדר-היום
צו פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (החלת הזכאות למעון יום) (מס' 2),
התשס"ה-2005.
נכחו: חברי הוועדה: שאול יהלום - היו"ר
אראלה גולן
יגאל יאסינוב
אילנה כהן
חיים כץ
יאיר פרץ
מוזמנים
¶
עו"ד דלית חביב - הלשכה המשפטית, משרד הרווחה
ברוך יפה-נוף - משרד הרווחה
דינה שלום - מפקחת ארצית קהילה, שירות ילד ונוער, משרד הרווחה
ורד רוטפגל - מפקחת ארצית גיל הרך, משרד הרווחה
קצרניות
¶
אתי בן-שמחון, חפציבה צנעני
צו פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (החלת הזכאות למעון יום) (מס' 2), התשס"ה-2005
היו"ר שאול יהלום
¶
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא הוא: צו פעוטות בסיכון (הזכות למעון יום) (החלת הזכאות למעון יום) (מס' 2), התשס"ה-2005. הצו מוגש לנו על-ידי ראש הממשלה ושר הרווחה, והוא מונח לפני כולם.
דלית חביב
¶
חוק פעוטות בסיכון נחקק ב-2000, ועוכב בחוק ההסדרים עד ספטמבר 2005 מכיוון שלא היה תקציב. המשרד הגיע להסדר עם האוצר, והוא הוצא מחוק ההסדרים, והסיכום היה שאנו מחילים אותו באופן הדרגתי עד 2008 וגם שיחולו בחוק תיקונים שיצמצמו את הסיבות לזכאות על מנת שנוכל באמת להפעילו מבחינה תקציבית.
עד היום הוצאו שני צווים.
ברוך יפה-נוף
¶
הבעיה לא היתה המחיר אלא מכסות הרווחה שאנו מקבלים למעונות יום. החוק קובע שכל ילד שהוא בסיכון, לפי הקריטריונים שנקבעו בחוק, שזקוק למעון - הוא יקבל אותו בלי שום דבר, וגם אם אין לנו מכסה אנו חייבים לקלוט אותו.
היו"ר שאול יהלום
¶
זה כמו הקריטריונים שקבע משרד העבודה והרווחה בזמנו. כלומר, לא נותנים שום הנחה, אלא אומרים: "אתה חייב לקלוט". זה מה שאומר החוק.
ברוך יפה-נוף
¶
כלומר, ילד שיש לו בעיות חייבים לקלוט אותו. גם אם אין מכסה ואין תקציב, החוק מחייב לקלוט אותו. ואז רשות מקומית- - -
דלית חביב
¶
העילה הראשונה היא אם יש ראיות לכך שהוא ילד מוכה או שצרכיו ההתפתחותיים לא מסופקים ולא נענים.
כמו כן, אם אחד מההורים לא מתפקד כראוי מסיבה של חולי, של התמכרות, אלימות במשפחה - -
דלית חביב
¶
עילה נוספת היא אם יש בעיה בהתפתחות של הילד על סמך אישור של רופא ילדים או רופא מומחה להתפתחות.
היו"ר שאול יהלום
¶
למה זה עולה כסף? נניח שבמדינת ישראל יש 100 אלף ילדים במעונות, וזה מתוקצב על-ידי משרד התמ"ת. עכשיו, אתה מכניס עוד 2,000 ילדים בסיכון שאתה חייב לקבלם. קובעים סדר עדיפות ואותם מכניסים ראשונים במקום ילדים אחרים, אז למה זה עולה למדינה כסף?
ברוך יפה-נוף
¶
צריך להבדיל בין שתי אוכלוסיות שהולכות למעונות יום. אוכלוסיה אחת היא אוכלוסיית נשים עובדות, והן משלמות ומקבלות הנחה בהתאם להכנסתן. הן משלמות בערך 70%-80% ומשרד התמ"ת מסבסד 25% עד 30%.
אוכלוסייה שניה היא אוכלוסיה שמופנית על-ידי משרד הרווחה. שם זה לא שהאם עובדת והיא פונה ורושמת את הילד במעון, אלא המחלקה לשירותים חברתיים ברשות המקומית רואה שיש בעיה והיא באה ורושמת.
ברוך יפה-נוף
¶
זה גם פעוטות בסיכון. אבל, יש גם ילדים שהם לא נכללים בגדר הזה, אלא מסדרים אותם במסגרת הכללית של המכסות שיש במשרד הרווחה.
אמרתי שאמהות עובדות משלמות, בממוצע הכללי, בסביבות 70% ו-30% מקבלות הנחה. לגבי ילדים בסיכון, הסטטיסטיקה היא שמשלמים רק 15%-25%, רוב ההורים לא משלמים. אם לא היתה מכסה, לא יכולנו לסדר את הילדים הללו במעון אלא היינו אומרים לאם: "תסדרי את הילד דרך משרד התמ"ת".
היו"ר שאול יהלום
¶
השאלה אם יישום החוק מעלה את מספר הילדים במעונות או רק משנה את הרכב המצב הסוציו-אקונומי של ההורים? לפי מה שהסברת עד עכשיו, זה לכאורה שינוי המצב הסוציו-אקונומי של ההורים שדורש את הדֶלתוֹת. השאלה אם האוכלוסייה גם גדלה.
ברוך יפה-נוף
¶
למעשה, האוכלוסייה גדלה. מספר המכסות שלנו הוא 13 אלף, ואז ברשויות המקומיות אומרים: "מצטערים, נגמרה לנו המכסה. אני לא יכול לסדר יותר גם אם אתם רוצים לשלם כי יש לנו מכסה קבועה". החוק הזה אומר שכל ילד כזה, באותם אזורים שבהם החוק מוחל, חייבים לסדר אותו במעון, וזה מעבר למכסה של ה-13 אלף.
ג'ודי וסרמן
¶
היו שני צווים: אחד בשנת 2003 עם האזורים הראשונים, והשני פורסם בתחילת 2005. עכשיו מביאים את הצו השלישי. מדובר בהחלה מלאה של החוק עד 2008. וההנחה היא שיהיה צו אחד נוסף, ואז החלה בכל הארץ.
דינה שלום
¶
בצו הראשון אלה היו מקומות לפי רשימות של אזורי עדיפות לאומית, אזורי קו עימות וכו'. הצו השני הוא על-פי פריסה גיאוגרפית ולפי מחוז ירושלים והדרום, כי יישובי המצוקה הם יותר באזור הזה. בצו שלפנינו יש יישובים ממחוז הצפון, שוב מכיוון שבגדול בצפון יש יותר יישובים במצוקה ואוכלוסיה במצוקה מאשר באזור אחר. יש כאן יוצא דופן אחד - אלעד שהכפיל תוך שנתיים את הילדים בו.