PAGE
23
הוועדה המשותפת לוועדת הפנים ואיכות הסביבה וועדת הכלכלה

14.06.2005

הכנסת השש-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 7
מישיבה משותפת לוועדת הפנים ואיכות הסביבה וועדת הכלכלה

יום שלישי, ז' בסיוון התשס"ה (14.06.2005), בשעה 13:00

1.הצעת חוק פיקוח על מקורות אלקטרו-מגנטיים, התשס"ד-2004 של חה"כ עמרם מצנע, חה"כ קולט אביטל, חה"כ טלב אלסאנע, חה"כ נעמי בלומנטל, חה"כ רומן ברונפמן, חה"כ אבשלום וילן, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ אליהו ישי, חה"כ איתן כבל, חה"כ משה כחלון, חה"כ לאה נס, חה"כ אופיר פינס-פז, חה"כ גילה פינקלשטיין, חה"כ מאיר פרוש (פ/2030).

2.הצעת חוק הסדרת מתקני שידור סלולריים, התשס"ד-2004, של חה"כ יורי שטרן (פ/2155).

3. הצעת חוק אנטנות סלולריות, התשס"ד-2004, של חה"כ דני יתום

חברי הוועדה: יורי שטרן

-היו"ר

חה"כ משה גפני

עו"ד רוני טלמור
-משרד המשפטים




ליאור אלוביץ'     
- ממונה קרינה בלתי מייננת, המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד אורלי חורש     - הלשכה המשפטית, המשרד לאיכות הסביבה

עו"ד ליאור כץ     
- יועץ משפטי חיצוני לעיריית הרצליה
בנצי כהן

-חברת החשמל

אורית דרור

-חברת החשמל

עו"ד עמנואל וייזר
-לשכת עורכי הדין

חיים מזאר

-משרד התקשורת

מאיר ברקן

-התאחדות הקבלנים

אהוד ענבר

-מהנדס, מרכז השלטון המקומי

אמיר עמר

-חבר פרטנר

עו"ד יעקב כהן
-יועץ משפטי, פרטנר

אסף אייזן

-פורום החברות הסלולריות

עו"ד ליאור כץ
-מטה המאבק

ד"ר זמיר שליטא

אמיר בן דב

ד"ר יהושוע וייסמן

ד"ר תמר גנות

מיכל בר שביט

רחלי מלול

מיטל בר-שלום

1.הצעת חוק פיקוח על מקורות אלקטרו-מגנטיים, התשס"ד-2004 של חה"כ עמרם מצנע, חה"כ קולט אביטל, חה"כ טלב אלסאנע, חה"כ נעמי בלומנטל, חה"כ רומן ברונפמן, חה"כ אבשלום וילן, חה"כ אחמד טיבי, חה"כ אליהו ישי, חה"כ איתן כבל, חה"כ משה כחלון, חה"כ לאה נס, חה"כ אופיר פינס-פז, חה"כ גילה פינקלשטיין, חה"כ מאיר פרוש (פ/2030).

2.הצעת חוק הסדרת מתקני שידור סלולריים, התשס"ד-2004, של חה"כ יורי שטרן (פ/2155).

3. הצעת חוק אנטנות סלולריות, התשס"ד-2004, של חה"כ דני יתום

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני יודע שחוק מקביל הוגש לוועדת הפנים, שהתחילה כבר לדון בו. אני מקווה, שאנחנו נתקן את זה כי אין שום הצדקה לדיון מקביל בשתי הוועדות. אנחנו נמשיך לדון בחוק. אני רוצה לשאול את המשרד לאיכות הסביבה, מה מעמדה כעת של הצעת החוק הממשלתית.

הצעת החוק של המשרד לאיכות הסביבה, שאושרה בוועדת השרים, קיבלה תוקף של החלטת הממשלה. היא תוקנה כמתחייב מהחלטת הוועדה, ובעוד מספר ימים היא תודפס בנוסח כחול.

מתי היא תגיע אלינו?

אני לא יודעת.

אני מבקש למסור לשר לאיכות הסביבה שלא ישכח לבקש שהצעת החוק תעבור לוועדה הזאת. אנחנו נמשיך לדון מהסעיף שבו עצרנו.

אנחנו עצרנו בסעיף 5, היתר הקמה.

האם צוות הכיול הגיע לסיכום.

יצאה טיוטת סיכום לאחר ישיבה שהתקיימה בשבוע שעבר.

תגיעו לנו מהו המכנה המשותף בתחום המדידה. אני מקווה שבפעם הבאה שיבוא ד"ר שליטא, לא יגידו לו מי אתה בכלל ובאיזה מכשיר השתמשת, וגם הוא לא יאשים את המשרד לאיכות הסביבה שהמכשירים שלהם אינם כשירים.

נבחנו התעודות שאנחנו הצגנו והתעודה שהציג ד"ר שליטא, ומעיון בהן נמצא שאף אחת מהן היא לא לפי מה שהרשות הלאומית להסמכת מעבדות דורשת. יחד עם זאת, בתעודות שהציג המשרד לאיכות הסביבה, אם היצרן היה נדרש לא היה שום בעיה לעמוד בדרישות של התקן. לעומת זאת, התעודה של ד"ר שליטא לא הוכרה כתעודה שהיא בעלת תוקף כתעודת כיול. הוא פנה מספר פעמים ליצרן ולא קיבל תשובה, שאמר לו שהכל בסדר ויהיה טוב.

מה הפתרון? אנחנו רוצים להגיע במהרה למצב שבו אתם לא תתווכחו על תוצאות המדידה. אנחנו רוצים להגיע למצב בו כאשר המשרד מבצע את הבדיקה, לא תהיה ביקורת לגורמים חיצוניים, וכאשר הגורמים החיצוניים עורכים אותה, לא תהיה ביקורת למשרד.

מבחינתנו הפתרון הוא מאוד פשוט. המשרד עושה אחת לכמה חודשים בחינה למודדים מוסמכים, והוא בוחן גם את תעודות הכיול וגם את הידע. במידה והוא יעמוד בזה, לא תהיה שום בעיה.

אבל אתה אמרת שגם המכשיר שלכם הוא לא מספיק מוסמך.

אני אמרתי, שאם אנחנו רוצים לעמוד בתקן שאף גוף במדינת ישראל לא עומד בו היום, אנחנו לא יכולים לעשות זאת, כי אין את הסמל של הרשות להסמכת מעבדות. יחד עם זאת, אנחנו מכיילים אצל היצרן. התעודות ומסמכי הכיול נבדקו כמו שהם, והיצרן אמר שהם עומדים בזה.

אמנם נבדקו תעודות של היצרן לגבי מכשיר חדש, אבל המודדים שלהם מכיילים את המכשירים בנחל שורק, שהוא לא מורשה לכייל. היא לא פנתה לקבל אישור מהוועדה הזו.

מה הפתרון?

הוועדה תודיע לנו על המשך הצעדים. עדיין אין פתרון. ישנה ועדה ממשלתית, הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, שהיא זו שמטפלת בעניין. אנחנו עדיין לא יודעים מה הם החליטו.

תעבירו לנו את כל המסמכים, ואנחנו גם נפנה אליהם על מנת לזרז את המהלך. מה יהיה הפתרון לדעתך?

יצטרכו להסמיך את המעבדה בנחל שורק, ויצטרכו לבדוק את המכשירים שלהם. הוועדה אמרה שיהיו גם בדיקות פתע. את המכשירים האמריקנים שאני מביא, שהם מגיעים עם תעודה מהיצרן שהם עברו כיול, ניתן לבדוק גם כן.

אני מתחילה לקרוא את הסעיפים. מקריאה סעיף 5, היתר הקמה.

יש לי 3 הערות. דובר על הערכה של רמות חשיפה למתקן שעדיין לא הוקם, ולכן לא ברור למה היא צריכה להיות מבוצעת על ידי בודק קרינה.


בסעיף 5(2) ישנה כפילות שעלולה ליצור קשיים. מצד אחד דורשים שיתקיימו כל האמצעים הדרושים בהגבלת רמת החשיפה, ומצד שני נאמר כי ננקטו אמצעי הזהירות והבטיחות שקבע השר. כשמעמידים את שני הדברים ביחד, זה יוצר כפל דרישות שהוא לא כל כך סביר.


נאמר כי זה בהתאם לרמת החשיפה המרבית לקרינה שקבע הממונה לפי סעיף 8(1). סעיף 8(1) מאפשר לו לקבוע תנאים ולעמוד בדרישות כשאחד הדברים זו רמת החשיפה המרבית המותרת של בני אדם לקרינה במקור קרינה, באמצעים הדרושים להגבלת רמת החשיפה. השאלה היא, האם באמת על מקור קרינה צריך שהממונה יגדיר את רמת החשיפה לגביו. מה שקובע זה הביולוגיה של האדם ועוצמת הקרינה. זה אמור להיות ערך אחד.

אנחנו לא קראנו למי שעורך את ההערכה, בודק קרינה. קראנו לו, בעל היתר למתן שירות. מי שנותן שירות מוגדר כמי שמבצע מדידת קרינה וגם מי שמבצע הערכה. אולי זה היתה פותר לך את התחושה של חוסר סימטרייה במה שהוא מבצע, שזו הערכה תיאורטית, לבין השם שנתנו לו בהצעת החוק הפרטית.


לגבי האפשרות של ממונה לקבוע תנאים בהיתר ולגבי נקיטת אמצעי זהירות, לשר יש סמכות לקבוע את האמצעים האלה בתקנות. גם הממונה, בהתאם לנסיבות הספציפיות של אותו מתקן, יכול גם כן לעשות את זה. אנחנו חושבים שזה מתיישב יפה אחד עם השני. זה לא חייב לבוא בסתירה. ממונה לא יכול לקבוע בניגוד לתקנות. הוא יכול לעשות השלמה במקרים ספציפיים.


לגבי תקנים, אכן הכוונה היא שהתקנים ייקבעו בתקנות. סעיף התקנות מתייחס בצורה מאוד ברורה לסמכות של השר לעגן את הדברים האלה בתקנות. בהצעת החוק הממשלתית קבענו חובת התקנת תקנות בנושאים של תקנים של רמות חשיפה מרביות. הממונה לא יהיה רשאי לקבוע תקנים אחרים על דעת עצמו.

מה לגבי העניין של בדיקה בטרם הקמת המתקן?

הוא אמר שהוא לא מבין איך בודק קרינה עושה הערכה תיאורטית. הוא התייחס לקטע הלשוני.

אדם שיודע לבצע את הבדיקה, זה לא אומר שהוא יודע גם לבצע הערכה תיאורטית של חשיפה לקרינה.

האם אדם שעושה את החישובים התיאורטיים, צריך להכיר את הדרישות? זה כמו אדם שבא לשטח ומודד. גם הוא צריך להכיר את הדרישות. אני לא רואה שיש סתירה בין הדברים. זה בן אדם שצריך להבין בענייני קרינה.

זה לא שיש לי מתקן, אני יודע את עוצמתו, ואני צריך להעריך האם האדם נחשף לקרינה. אנחנו מדברים על חישובים תיאורטיים. האם העובדה שאדם יודע איך להשתמש במכשירים, נותן לו כלים שבאמצעותם הוא יכול להעריך מה יהיה.

ההכשרה של אותם בודקי קרינה מתייחסת גם להיבט הזה וגם להיבט הזה. שים לב לתקנים המקובלים.

לגבי הסמכות של הממונה, אני מסכימה שהממונה לא יהיה רשאי לקבוע ערך שהוא שונה ממה שהוא הוסמך במסגרת התקנות. אם רוצים שזה יהיה ברור, אז אפשר לכתוב את זה במסגרת הצעת החוק, וכך תבוא ההערה על פתרונה. לפי החוק, הוא ממונה לקבוע בהיתר ערך סף לפי ראות עיניו, ואילו התקנות יקבעו תנאי סף סטנדרטים. כך שיכולה להיווצר סתירה פרשנית, ואני בהחלט חושבת שכדאי להכניס הבהרה כזו בחוק. עדיין נוצר פער הזמן שבין כניסת החוק לתוקף ועד אשר יותקנו תקנות מכוחו. מכיוון שהצעת החוק משולבת וכוללת גם מכשירים סלולרים וגם מכשירים אחרים שקולטים קרינה, אני יכולה להגיב רק לגבי מכשירי החשמל. בעניין מכשירי החשמל ישבה ועדה של מומחים וקבעה ערך סף. בהצעת החוק הממשלתית, נאמר כי בתקופת הביניים הממונה אמור לפעול בהתאם להמלצת ועדת המומחים. היינו מבקשים שגם בהצעה הזו זה יהיה אותו הדבר.

אנחנו יכולים לקבוע תקופת מעבר, שתחול גם על הזמן שיהיה עד להתקנת התקנות.

יש לי כמה הערות. בסעיף (2) הכוונה היא לסעיף 43 להצעת החוק.

ישנו ויכוח במרכז הצעת החוק הזו. אם אתם תכללו את חברת החשמל, משרד התשתיות יתנגד. הוא יגיד תחילה שהוא בעד, ואחר כך הוא יסביר למה הוא נגד. אנחנו לא מתכוונים לוותר בעניין הזה, וזה יהיה בעימות עם ועדת שרים, שאישרה את זה עם ההסתייגויות של המשרד לתשתיות.

זאת התחייבות שלי כמציע החוק וכיו"ר הוועדה. אני אחראי על החוק שלי, חה"כ מצנע אחראי על החוק שלו, חה"כ דני יתום אחראי על החוק שלו, וכולנו התחייבנו להסכים עם הממשלה. עם זאת, זה לא יכול שזה יתקיים בשתי ועדות.

אני מציע שאנחנו נעשה פגישה משותפת, כיוון שהממשלה אמורה להביא את החוק שלה. היא היתה אמורה להביא אותה בתחילת הכנס, ולכן אנחנו הסכמנו להתחיל את הדיון רק בתחילת כנס הקיץ. אני מעריך שהממשלה בסופו של דבר לא תביא את הצעת החוק שלה במהלך כנס הקיץ.

היא כן תביא. זה אושר. זה נמצא בהדפסה.

בשם כל המשתתפים, אני רוצה לומר שהיינו מעדיפים שהדיון יתקיים במקום אחד. בשם משרד התקשורת, אני מבקש שאנחנו לא נבוא לכאן כל שבועיים.

אבל יש פה ניגוד בין חבר הכנסת יורי שטרן לביני. חבר הכנסת יורי שטרן התחייב ללכת עם הממשלה בחוק הזה. אני לא התחייבתי לעשות זאת. אני בעד שנאחד את שתי ההצעות, אם חה"כ יורי שטרן לא יהיה חייב בפני הממשלה ונדון בכל דבר לגופו.

אם עכשיו יש הצעת חוק ממשלתית שעברה, כדאי לדון בה.

אנחנו לא יכולים לדון בה עד שהיא לא תגיע אלינו.

חברי הכנסת הם לפני הממשלה. הממשלה כל הזמן מתחלפת, וחברי הכנסת נשארים כל הקדנציה.

בכל דיון אני אומר, כי אנחנו מחכים להצעה הממשלתית, ואנחנו מחויבים להיות מתואמים עם הממשלה.

מה שנראה שכדאי להוסיף לסעיף 5, זה העברה של עותק מהבקשה להיתר הקמה, גם לוועדה המקומית. זה הגיוני שכבר בשלב הזה של היתר הקמה יהיה סנכרון בין המשרד לאיכות הסביבה לבין הוועדה המקומית הרלוונטית.

לדעתי, אין שום בעיה.

סטיליאן אמר שהוא לא יכול לעמוד בזה, אבל הוא יכול לפרסם את הרשימה באתר האינטרנט.

למה שזו לא תהיה חובה של מגיש הבקשה. צריך לומר, כי במקביל להגשת הבקשה לממונה על הקרינה, יש להעביר עותק לוועדה המקומית.

צריך רק לזכור, שלא כל היתר הקמה ומוגש, מצביע על זה שהאתר שלך.

בוודאי. הוועדה המחוזית לא תשב לדון על בקשה שטרם אושרה. אם יש דברים שקורים תוך כדי והמגיש לא יודע עליהם, היא תוכל להעיר על כך.

אבל היא לא תדון בבקשה הזו.

היא לא תדון, אבל היא תעיר.

באיזו מסגרת?

בתור החלפת מידע.

הוועדה הזו מתכנסת רק כאשר מוגשת בקשה להיתר בנייה.

ההתנגדויות תהיינה בכל מקרה. זה לא יוסיף להתנגדויות, זה רק יוצר הזדמנות לתיאום מוקדם יותר. בסופו של דבר, מי שיכול לזכות מזה זה רק המקימים.

הדבר הזה עולה בקנה אחד עם הרעיון הכללי שבעבודת תיקוני תמ"א 36, שמתנהלים בערוץ מקביל. שם אחד מהדברים הבסיסיים בתיקונים, זו הקנייה של סמכויות שיקול דעת לוועדות המקומיות, על מנת לבחון ולהציע חלופות שונות למתקנים. לכן, במסגרת הזו של הרחבת שיקול הדעת, הדבר הזה יכול לתרום. צריך גם לזכור, כי מכוח היתר ההקמה המקדמי הזה, ניתן לבצע הפעלה ניסיונית של מתקן. לכן, חשוב שהוועדה המקומית תראה את הבקשה להיתר הקמה באופן מידי.

אני בעד ההצעה הזו, אבל אני יודע שמיד יתעורר הציבור.

בכל מקרה הנתונים מפורסמים באתר האינטרנט של המשרד לאיכות הסביבה. אף אחד לא מסתיר אותם.

האתר לא מספק. האם כל ועדה מקומית תיכנס בכל פעם לאתר.

סטיליאן אמר שהוא גם יעביר את זה למרכז לשלטון המקומי. זה היה הסיכום.

אני לא בטוח שהמרכז לשלטון המקומי מודעים להסדר הזה. לא בטוח שיש להם את היכולת לעשות את זה.

הם יקבלו רשימה ארצית של בקשות.

אני מוכרח לציין, שכבר עשינו את זה בעבר, כשהאמנה היתה בתוקף. היינו מעבירים אחת ל-3 חודשים את מכלול המיקומים של כל האתרים, והוא היה מפיץ את זה בין הרשויות המקומיות.

אז גם לא היה לזה הרבה טעם, כי הסמכות של הרשויות לא היתה קיימת. אם זה עבד אז, זה ודאי יעבוד כאשר כולן יודעות שבסופו של דבר זו ההחלטה שלהן. אנחנו נוסיף את זה לנוסח החוק. אני חושב שהמרכז לשלטון מקומי לא יתנגד.

אנחנו עושים את זה היום ממילא.

לפני מספר ישיבות הופיע בפני הוועדה בני הלמן מהחברה להגנת הטבע. הוא הציע הצעה שהוועדה קיבלה, ואנחנו צריכים לנסח את ההצעה הזו. ההצעה אומרת, כי על מגיש הבקשה להוכיח שעשה הכל על מנת שפריסת האנטנות שהוא מבקש להקים תהיה בעלת קרינה מינימלית להשגת המטרה שלשמה את הצבתן. הוועדה אישרה את העיקרון הזה, והוחלט שזה מגיע לפרק הזה שדן בהיתרים. אנחנו ביחד עם המשרד לאיכות הסביבה ננסח סעיף כזה.

אתם דנתם במשרד לאיכות הסביבה בסוג זה של מגבלה.

סטיליאן ישב איתי והעלה שני עקרונות, שאנחנו ננסח אותם.

השאלה היא, אם זה שפיט.

זה היום סעיף קבוע בחקיקות סביבתיות. זו לא דייקנות של תקן. זו דרישה איכותית אבל מדידה. אם כבר היום משתמשים בטכנולוגיות בעלות פחות קרינה, אנחנו רוצים שכולם ישתמשו בהן. אם תהיה חלופה אחרת ואותו אדם לא יקבל זאת, לא יאשרו לו זאת.

השאלה היא, לאן הולכים עם זה. יכול להיות שזה יכניס עלויות מאוד גבוהות והצורך של זה יהיה מינימלי. השאלה היא, אם היא ניתנת לכימות בתוך חוק. נניח שמישהו יכול להגיד תביעה לבית המשפט שלא נקטת בכל האמצעים, ואתה צריך להוכיח שעשית הכל. איך תוכיח זאת? תמיד אפשר למצוא אופציה, שאולי השתנתה כתוצאה מדברים בשטח.

זו לא שאלה פשוטה, והיא נכנסת באופן אורגני לכל חקיקה סביבתית. בכל חקיקה סביבתית מדובר על שימוש בטכנולוגיות הכי מתקדמות, כאשר המגבלה הזו של עלות הטכנולוגיה קיימת בתוך שיקול הדעת.

אנחנו לא נוכל להגיע להגדרה מדויקת. אנחנו נמצאים בתקופת מעבר בנושא של איכות הסביבה. בעבר לא עסקו כלל בנושאים האלה, והיום עוסקים בזה בכל העולם וגם בישראל. אנחנו לא הגענו לשלב של מדע מדויק. תמיד יוכל לקום מישהו ולומר כי האנטנות אינן גורמות נזק. המטרה שלנו כמחוקקים, היא ליצור את הכלים החוקיים שלא קיימים היום.

ליצור מחויבות. בשלב של ההסתייגויות יכול להגיע ליאור ולומר לך שהוא קרא מאמר בעיתון, שאומר שאפשר להשתמש בטכנולוגיה אחרת היום. אין פה צורך להוכיח שידעתם בזמן. אתם תוכלו להגיד שהעלות היא בלתי סבירה, או שמדובר בדבר שהוא עוד לא בדוק בעולם. גם בחוק החופים צריך להוכיח שעשית את המקסימום כדי לא לפגוע בסביבה.

התשובה לשאלה, האם יש להוראה כזו מקום בחוק, היא כן. חוק מכיל גם סעיפים שהם ניתנים לביצוע וניתן לפרוט אותם לפרוטות, אבל באותה מידה החוק יכול להכיל סעיפים דקלרטיביים.

אני רוצה להעלות סוגיה, שייתכן ולא נתתם עליה את הדעת. השלב של היתרי הבנייה נעשה עוד בטרם התקיים הנושא של היתר ההקמה. כאשר אנחנו כקבלנים מבקשים היתר בנייה, אנחנו אמורים לשים בתוך היתר הבנייה את נושא תחנת השנאים בתוך אותו מתחם. אתם מבקשים את היתר ההקמה עוד בטרם בכלל הכנסנו אותו לתוך היתר הבנייה, ובטרם קיבלנו את אישור הוועדה. לא ייתכן שאתם תבקשו את היתר ההקמה מחברת החשמל שאמורה לתת את הדרישות, כיוון שהם עדיין לא יודעים שאנחנו נבקש היתר והם לא יודעים היכן תמוקם התחנה.

זה כבר נוגע למתקני חברת החשמל שנמצאים בתוך המבנה.

יש הנחיות איך להקים חדרי שנאים, שפרסמנו באתר האינטרנט. אם בונים מראש לפי ההנחיות האלה, לא אמורה להיות בעיה.

אנחנו מדברים על השלב של בקשת היתר. הקבלנים אומרים, כי לפני שהם מחליטים על בניית המבנה ומגישים בקשה להיתר בנייה, חברת החשמל לא יודעת שהיא תצטרך להקים שם מכשירים משלה. לכן, היא לא יכולה לבקש אישור הקמה לפני אישור של הקבלן.

אנחנו לא אומרים שצריך להיות אישור של הבנייה לפני או אחרי אישור של הקבלן.

כל הנושא של שנאים יהיה בהיתרי סוג ולא באופן פרטני. ככל הנראה, זה יהיה היתר סוג ולא היתר פרטני פר חדר שנאים. חברת החשמל תבקש ותקבל היתר סוג, היתר להקמה של מספר מתקנים דומים. מה שמעניין אותנו זה אופי הבנייה. היא תקבל היתר אחד לתקופה של 5 שנים או יותר, והוא ישמש אותה גם אחר כך. לא בכל פעם שהיא תרצה לבנות חדר שנאים בבניין, היא תצטרך לפנות למשרד לאיכות הסביבה.

אנחנו עוברים לסעיף 6. מקריאה סעיף 6(א).

יש לי הערה לגבי סעיף 6(א)(3). האוריינטציה של הוראת החוק הזו היא מוקדי שידור סלולריים, בעוד שהכוונה היא לכלול תחת כנפי הצעת החוק הזו גם מתקנים אחרים. לא מחויב שיינתן היתר הקמה. יש מקורות קרינה שלא צריך להקים אותה, כמו מתקני לייזר. כלומר, צריך לנסח את הסעיף הזה כך שהוא יתייחס לכלל מקורות הקרינה.

להפך. הוא יתייחס רק לסוג המתקנים או סוג הקרינה, ששם תהיה דרישה גם להיתר הקמה.

על אותו עיקרון, יש לי הערה גם לגבי סעיף 6(א)(4). גם כאן צריך לקחת בחשבון שיהיו היתרים שלא חייבים בהיתר בנייה. אנחנו הכנסנו את זה בסעיף התניית רשיונות וכתבנו, "כי מקום שבו נדרש היתר בנייה לא יינתן..."

מיכל תתקן את זה.

בסעיף 4 נכתב כי תוקפו של היתר ההקמה הוא ל-3 חודשים. ההפעלה הניסיונית מתבצעת למשך 3 חודשים. 20 יום זו תקופה מאוד קצרה לצורך עריכת כל הבדיקות ההפעלה המעשיות. אנחנו מבקשים להאריך את התקופה הזו ל-3 חודשים. צריך לזכור, שיש מספר רב של אתרים שצריכים לעבור את הבדיקות האלה, ו-20 יום זו תקופה קצרה מדי על מנת לבצע זאת.

אנחנו קיבלנו את הרעיון שהתקופה תוארך.

אבל פה הוא מדבר על היתר להקמה זמנית. יכול להיות ש-20 יום זו תקופה קצרה מדי.

אנחנו הוספנו סעיף העוסק בהיתר לסעיף 3, כשסעיף (א) מדבר על חובת היתרים, וסעיף (ב) כתבנו: "כי מבלי לגרוע בכלליות האמור בסעיף (א), רשאי מבקש היתר הפעלה לבצע הפעלה ניסיונית של מקור קרינה במשך תקופה שלא תעלה על 3 חודשים טרם קבלת היתר הפעלה, לשם מדידות ובדיקות..."

אנחנו נאמץ את הגישה שלכם.

האם אין סיכון בתקופה הזו של ה-3 חודשים?

הם עושים את זה על פי הנחיות בכתב של הממונה.

לפי מה שאני למד, קרינה היא דבר שרק באפקט מצטבר של תקופה ממושכת יכול להשפיע.

גם כתבנו, כי ההפעלה הניסיונית הזו תתבצע בהתאם להנחיות הממונה, וכי יש גם עבירה פלילית לגבי מי שמפר את הנחיות הממונה.

אני רוצה להתייחס לסעיף של היתר ההפעלה. אני הייתי רוצה להדגיש את האספקט הכמותי של הסעיף הזה. חברת החשמל מקימה מדי שנה עשרות אלפי מתקנים בגדלים שונים.

אנחנו לא מתיימרים להחיל את החקיקה הזו על כל מתקן שאתם מקימים.

אני מקווה שמרבית המתקנים שלנו יקבלו את היתר הסוג. היתר סוג מתבסס על העובדה, שנבדקו כבר ההשלכות הסביבתיות.

מה שנאמר שייך לכל ההיתרים האלה, ולכן צורך להבליט את זה בצורה מיוחדת.

הבעיה שחברת החשמל יכולה לעמוד בפניה, כאשר היא מקימה את המתקנים הגדולים שלה ואת קווי ההולכה, היא מצב שבו יתנו לה היתר הקמה ואחר כך יוכלו להגיד לה שלא נותנים לה את היתר ההפעלה. למתקנים האלה היה נכון יותר לתת היתר אחד מאוחד של ההקמה ושל ההפעלה. כשחברת חשמל מקימה טוואי של קווי הולכה כאלה, מדובר בשרשרת של מתקנים הקשורים אחד לשני. ברגע שלא יתנו היתר הפעלה אפילו לאחד מהמתקנים האלה, כל הרשת לא תוכל לעבוד.לכן, בסוג הזה של המתקנים, שעולים עשרות מיליוני דולרים ושיש להם השפעה משמעותית על איך שהשרשת תתנהג בכל הארץ, היה ראוי לאחד את היתר ההקמה עם היתר ההפעלה.

כיום נכתב נוהל היתר סוג לגבי מתקנים שבתחום תדרי הרדיו, ובתחום החשמל זה יהיה דומה גם כן. שם יש תנאים להקמה ולהפעלה. כל הסוגיות ניתנות בתוך היתר הסוג.

אז זה פתרון לבעיה הזו.

בסעיף 6(א)(1) נאמר: "התנאים המפורטים בסעיף 5 למתן היתר ההקמה". מדוע לא לומר, "ניתן היתר הקמה"?

כי לא תמיד צריך היתר הקמה. אנחנו הוספנו שאחד התנאים, הוא שננקטו האמצעים הדרושים להגבלת רמת החשיפה של בני האדם לקרינה הצפויה. דו"ח הערכת רמות חשיפה לא תמיד מתבקש כאשר מבקשים היתר הפעלה. אם ניתן היתר הקמה לפני כמה חודשים, וכדי לקבל אותו אני הייתי צריכה לבצע דו"ח הערכת סיכונים, אין שום הצדקה שאני אצטרך לבצע אותו שוב כאשר אני אבקש דו"ח הפעלה. אנחנו אמרנו שמה שאנחנו מבקשים כתנאי למתן היתר הפעלה, זה קיומו של התנאי האמור בסעיף 6(א)(2): נקיטת האמצעים הדרושים להגבלת רמת החשיפה של בני האדם והסביבה, ונקיטת אמצעי זהירות. כתבנו בסעיף קטן (ב) שממונה רשאי להתנות מתן היתר הפעלה, גם בביצוע הערכת רמות חשיפה כאמור בסעיף 6(א) (1). כלומר, מקום שבו לא ניתן היתר הקמה כי לא היה צריך, יוכל הממונה לחייב גם בביצוע הערכת רמות חשיפה.

מה שמפריע לי זו המילה "רשאי". אני הייתי מגדיר את המוצרים האלה בצורה מדויקת.

אני פוחדת לתחום את שיקול דעתו של הממונה, כדי שלא יהיה מצב שבו הוא לא יהיה רשאי לבקש את הביצוע של זה.

אפשר לתחום את הדברים שהם ברורים וידועים, שהם 90% מהמצבים, ולהשאיר מקום לשיקול הממונה.

ייתכן שאתה צודק. בדברי ההסבר שלנו אנחנו כתבנו ופירטנו את אותם מקרים.

האם אתם יכולים להביא הצעה לתיקון?

כרגע הנוסח הקיים יודפס בנוסח הכחול, אבל יכול להיות שבמהלך הדיון אנחנו נוסיף את מה שהוספנו בדברי ההסבר. בדברי ההסבר כתבנו: "עוד מצב יאפשר לממונה לדרוש ממבקש היתר הפעלה, כתנאי למתן ההיתר, גם ביצוע של הערכת רמות חשיפה, למשל במקום שבו נעשו במקור הקרינה נשוא הבקשה או בסביבתו שינויים משמעותיים, לעומת המצב שהיה בעת קבלת ההיתר להקמתו, העלולים לגרום לעלייה ברמות החשיפה של בני האדם והסביבה לקרינה".

שם זה מובא בתור דוגמא, אבל יש מספר מוגדר של מצבים שבהם תהיה דרישה כזו באופן אוטומטי, וכדאי להגדיר אותם, ובנוסף לתת לממונה גמישות.

אז אנחנו מאמצים את המנגנון השונה בהצעת החוק הממשלתית. כאן כל התנאים למתן היתר הקמה צריכים לקיים בכל פעם שרוצים לתת היתר הפעלה. לפי ההצעה הממשלתית, זה תלוי במצב.

זה שוב כיוון שהצעת החוק הזו נכתבה באוריינטציה של אנטנות.

אז אנחנו מאמצים את המנגנון. אנחנו עוברים לסעיף 6(ב). מקריאה את סעיף 6(ב). אנחנו כבר שינינו את תוקף היתר ההפעלה. הסכמנו שהוא לא יהיה לשנה אלא ל-5 שנים.

הסברנו שזה בכל מקרה לא פוטר את המדידות השנתיות.

היו"ר דרש שנקיים ישיבה בעניין.

אנחנו נפגשים כאן כל שבועיים, ולכן יש בעיה להיפגש באמצע גם כן.

אפשר לעשות זאת באותו היום שאתם מגיעים לכאן.

הסעיף הזה הוא קצת בעייתי לגבי מתקני חשמל. אנחנו צריכים להיות מעשיים. הצורך לחדש היתר הפעלה כל 5 שנים עבור כל המתקנים, זו עבודה גדולה.

בדיון הקודם אמרנו, כי ייתכן ולגבי המתקנים של חברת החשמל התקופות תהיינה יותר ארוכות. אין לנו בעיה להצביע על החריג הזה. תכינו נוסח מתאים ואנחנו נדון בזה.

6(א)(3) נהפוך לסעיף(ב), ואת סעיף (ב) נהפוך לסעיף (ג), כיוון שזה לא חלק מהרשימה שצריכה להתקיים. בנוסף, רציתי לשאול מדוע בכל פעם שרוצים לחדש היתר הפעלה צריך לקיים את כל התנאים למתן היתר הקמה, שזה הערכת רמות חשיפה. האם לא כדאי גם את זה להשאיר לשיקול דעתו של הממונה?

מאחר ואנחנו קבענו שההיתרים יינתנו לתקופה ארוכה יחסית, ביקשנו בדיקה מחודשת. ב-5 מטבע הדברים יחולו שינויים במתקן עצמו ובסביבתו.

יכול להיות שיקומו עוד מתקנים בסביבה, ואז תהיה הצטברות של קרינה.

אנחנו עוברים לסעיף 7, היתר בדיקת קרינה. מקריאה סעיף 7.

בהנחיה של משרד המשפטים, אנחנו הוספנו בסעיף 7, כי מבקש ההיתר הוא בעל הכשרה מקצועית כפי שקבע השר, ורשאי השר לקבוע לעניין זה חובת עמידה בבחינות מקצועיות בנושאים ועל פי סדרים שיקבע.

זה אחד החוקים שמפנה מספר רב של פעמים לכל מיני דברים שהשר צריך להחליט עליהם. בסוף, חייבת להיות רשימה של דרישות מבחינת התקנת התקנות.

יש לי גם הערה לגבי סעיף 7(3) ו-7(4). בעקבות הערות רבות בנוגע לתלות הבודקים בחברות הסלולר, אנחנו סעיף שנקרא, אי תלות ומניעת ניגוד עניינים. הנוסח הוא עדיין לא נוסח סופי.

האם מצב בו אדם עובד אצל אחת החברות הסלולריות ומי שמשלם לו זו המדינה, נחשב גם כן לתלות?

אנחנו כתבנו כך: הערכה או מדידה של רמות חשיפה לקרינה, לפי סעיף 6(1), שזה היתר הקמה, וסעיף 7א(2) שזה הנושא של היתר הפעלה, ואותן מדידות הנדרשות לצורך מתן היתרים, וכן ביצוע מדידות קרינה בהתאם לתנאי ההיתר, אותן מדידות שנתיות שצריך להגיש מדי שנה, ייעשו באמצעות בעל היתר למתן שירות, שאינו עובד של מבקש היתר ההקמה, או היתר ההפעלה, או של בעל היתר כאמור, שהזמין את ההערכה או המדידה, בסעיף זה "המזמין", ושאינו תלוי במזמין באופן אחר במישרין או בעקיפין. מה שמעניין אותנו בנושא של האי תלות, זה רק אותן הערכות ומדידות שעליהן מתבסס הממונה כשהוא נותן היתר. אם לחברת סלקום יש מחלקה של בודקים, אין לי בעיה עם זה. אני אתן לו היתר למתן שירות. הוא רשאי לבצע מדידות קרינה בכפוף להיתר והכשרה, אבל הוא לא יבצע את אותן מדידות שאני מתבססת עליהן לצורך מתן ההיתר.

נראה לי שהמילה "מזמין", היא מהמצב הקיים, ולא מהמצב שאנחנו אמורים להגיע אליו. מי שמזמין הוא הממונה על הקרינה.

המזמין פה, הוא מבקש היתר ההקמה, או היתר ההפעלה, או של בעל היתר כאמור, שהזמין את ההערכה או המדידה. מי שמזמין כאן, זו חברת הסלולר או חברת החשמל. בנצי עובד בחברת החשמל במחלקה מאוד גדולה של מודדים מאוד מקצועיים, אבל כדי לקבל היתר חברת החשמל לא תוכל להתבסס על המדידות של בנצי.

מי מזמין את המדידות?

חברת החשמל, אבל זה יהיה אדם שאינו תלוי בחברת החשמל.

אבל הוא מקבל את הכסף מחברת החשמל.

אז מה?

החקיקה של חה"כ מצנע ודני יתום, היא כולה על הנושא הזה של המדידות ובדיקות.

זה בא בנוסף. אני מבינה, את הצעת החוק של עמרם מצנע כנותנת סמכויות פיקוח ובקרה גם לרשויות המקומיות. זה בנוסף לסמכויות פיקוח ובקרה של המשרד לאיכות הסביבה.

רצינו שכל בודקי הקרינה שמוסמכים לתת הערכות לגורם ממשלתי, יהיו אנשים שמקבלים את תשלומם או מהמדינה, או מהרשות המקומית.

אני חושבת, שאין מקום להטיל את המעמסה ואת העלות הכלכלית הזו על המדינה או על הרשות המקומית.

זה אחד הדברים המרכזיים והמיידיים שאנחנו רוצים לשנות. אנחנו רוצים, שהחברות תמשכנה לשלם כסף על זה, אבל לא באופן ישיר לבודק, אלא דרך המשרד לאיכות הסביבה. אתם תהיו אלה שמזמינים את העבודות.

אם ספק העבודות שלי היא סלקום, לדוגמא, אז אני תלויה בו. אם אני חברה שמבצעת מדידות והמזמין שלי הוא סלקום, זאת אומרת שלמעלה מ-50% מההכנסות של החברה הזו היא סלקום ואני תלויה בו.

מדובר רק על העבודה הספציפית הזו לצורכי מתן היתר.

גם רואה חשבון מקבל את הכסף שלו ממי שהוא עורך לו את הדו"ח השנתי.

פה מדובר במקצוע שהוא מקצוע טכני פשוט יחסית, אבל צורת ההתקשרות צריכה להיות כזו שלא יוצרת תלות.

גם למכון רישוי אני, בעלת הרכב, היא זו שמשלמת ולא המדינה ולא משרד התחבורה. גם לרואה החשבון אני זו שמשלמת. העיקרון הכללי צריך להיות, שהמזהם הוא המשלם. מה מטריד אותי? מטרידה אותי מהימנות התוצאה. מעבר לזה לא מעניין אותי כלום. לי חשוב לדעת, שהתוצאות של המדידה יהיו תוצאות מהימנות שאני אוכל לסמוך עליהם, ולא לחשוב שהם כאלה רק בגלל שהכסף ניתן מסלקום. אם אותו אדם עמד בבחינות ומקבל ממני היתר, והוא חתום על כך שהוא חייב להיות באי תלות ובאי ניגוד עם החברה הסלולרית, זה בסדר. אני קובעת סעיפים של אי תלות, כך שסלקום לא תוכל להתקשר אך ורק עם מישהו אחד. מנגנון לפיו הממשלה היא קבלן עבודות של מישהו, זה מנגנון לא טוב. את זה אני אומרת בתור עובדת מדינה. כולנו כאן עובדי ציבור מהימנים, אבל ליצור מפקיד ממשלה קבלן עבודה של מישהו זה פתרון רע.

למה קבלן עבודה?

יש לו רשמיה של בעלי היתרים והוא מחליט למי לתת עבודה מסוימת.

בהרבה תחומים אחרים המדינה או הרשות הן אלה שמזמינות את העבודות. רק עכשיו משרד הפנים הצמיד רואה חשבון מלווה לעיריות. אני חושב שבשביל לנתק את המדידות מהמשלם או מהגורם שאותו המדידה הזו יכולה להכשיר, המהלך צריך להתבצע בהזמנת הגורם הממשלתי. אם פנתה חברה סלולרית וביקשה אישור הקמה, המשרד לאיכות הסביבה ישלח לשם בודקים מהרשימה לפי השיטות המקובלות. במקרה הזה, הבודקים האלה הם אלה שיגידו כן או לא מבחינת העמידה בסטנדרטים והמדינה היא זו שמשלמת. זה הפתרון היחידי למצב שבו התחושה של הציבור היא שהוא כל הזמן מרומה. החברות אמרו לא פעם, כי הן מוכנות להפריש את הכסף. זה גם עשוי לעלות להם פחות, כי מדובר בריכוז של החברות במקום שכל אחת תשלם בנפרד. אני מניח שגם חברת החשמל תסכים לזה.

מה קורה במצב בו בנצי או עובד חברת בזק עושה לצורך רפרנס עצמי?

זו בדיקה עצמית שלו. אני מדבר על אסמכתאות שאיתן מגיעים להיתרים.

לפי החוק הזה, כל מי שרוצה למדוד קרינה צריך היתר לכך.

גם אני יכול לבוא ולבדוק.

לא. אתה תעבור על החוק.

אני מבקש, שתדגישו שלא יהיה תיאום בין הנבדק לבין הבודק.

גם בשלב של ההיתרים?

בכל שלב.

הפתרון שלנו לכך, הוא שאנחנו מנרמלים את התוצאות, כי יש לנו את המידע הטכני המלא. במקרה של מוקד שידור סלולרי, אנחנו יודעים מהו ההספק המקסימלי ואנחנו מנרמלים את התוצאה להספק מקסימלי. אין לי שום דרך לקבוע בכל רגע נתון, האם בודק זה או אחר התקשר לטכנאי מאיזו חברה.

אני מבקש, שירשם שהמכשירים יהיו מכוילים על ידי ועדה שמותרת על ידי תקן בינלאומי. באשר לבודקים שלא מוכשרים במשרד לאיכות הסביבה, אני יכול לומר שאני במשך עשרות שנים בדקתי קרינה במסגרת העבודה שלי. עשרות מדענים אחרים בודקים קרינה לא במסגרת של המשרד.

כאשר תהיה הגדרה של מקצוע ויידרש רישוי, כולם יצטרכו לעמוד בו. לאור כל מה ששמענו פה, הדרישה לאסמכתא של המעבדות המוסמכות היא דרישה נכונה. אני מציע, לנסות ולהכניס את זה לחוק.

המשרד לאיכות הסביבה רוצה להוביל את הנושא הזה. אנחנו עצמנו עברנו קורס ברשות להסמכת מעבדות. אנחנו בודקים ומסדרים את כל הנהלים בהתאם לדרישות התקן, ולאחר שאנחנו נעמוד בזה, אז נדרוש זאת מכולם. אנחנו לא יכולים לדרוש ממישהו משהו שאנחנו בעצמנו לא נעמוד בו.

החוק צריך לחייב לעשות הסדרה מוחלטת בתחום תוך שנה.

לנו אין התנגדות שזה יעמוד בדרישות הרשות להסמכת מעבדות.

אז אני מבקש להוסיף סעיף כזה. כמו שהבודק צריך להיבחן ולקבל הכשרה, כך גם המכשיר.

כתוב, כי בידי מבקש ההיתר ציוד ואמצעים מתאימים לביצוע בדיקות קרינה.

אבל אין הסבר ל"מתאימים".

המקום להוסיף את זה, זה או בתנאים להיתר או בתקנות. ייתכן מקום שצריך בו כיול שנתי וייתכן מקום שנדרש בו כיול יותר תכוף.

בכל מקרה צריך להיות נוהל או תקן שמסדיר, מי מוסמך לתת תעודת הכשר למכשירים וכול כמה זמן צריך לעשות כיול תקופתי.

זה יהיה מוסדר או בתקנות או בתנאים להיתר.

אני מבקש, להכניס לחוק את ההפניה הברורה לתקנות העתידיות האלה.

בסעיף 8(8) נאמר: "אחזקה נאותה של מקור קרינה ושל הציוד והאמצעים המיועדים לבדיקת הקרינה, לפי העניין, וביצוע בדירות להבטחת תקינותם". או שזה יהיה בתנאים להיתר או שזה יהיה כתנאי בתקנות.

אני רוצה שאנחנו נקבע מפורשות, שתקנות חייבות להסמיך גורם במדינה לכייל את המכשירים ולהכשיר אותם, וכן שתהיה בדיקה תקופתית בהתאם.

כיום אין אף מעבדה בישראל שעומדת בדרישות של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות. לכן, אי אפשר לכתוב דבר כזה בחוק.

החוק צריך לחייב את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שהוא הגוף האחראי על תקינה של מעבדות בדיקה, לטפל בזה.

לנו אין בעיה עם זה.

יש לי הערה לגבי הנושא של ביצוע הערכות סיכון על ידי מישהו שיש לו זיקה למזמין. המשרד לאיכות הסביבה יש מנגנון פיקוח על מי שנותן את השירות. הוא בודק, בוחן ויכול לבוא בכל רגע לעשות מדידה ולבדוק את מה שנותן השירות נתן. אין כאן מצב בו לא יהיה ניתן לבדוק את מי שנתן את חוות הדעת. לחברת החשמל יש מומחים שיודעים כיצד לעשות את המדידות, ומכירים את המכשירים יותר טוב מכל אחד אחר. אני אומר את זה על בסיס ניסיון, כאשר אני משווה הערכות סיכון שלנו עם כל מיני דוחות אחרים. אני חושב, שאין מקום לפסול מראש חוות דעת של עובדי חברת חשמל לגבי מתקנים חדשים. הבדיקות הסביבתיות יכולות להיות ל-3 מטרות: לצורך מתן הערכת סיכון, פיקוח על מתקנים ומתן שירות לציבור. בשלושת המקרים האלה, אין שום סיבה לפסול בודק מטעם אותו ארגון.

אתה חוזר על הדיון שזה עתה קיימנו. בכנסת ההרגשה היא שצריכים לבטל זאת. אנחנו לא רוצים שכל חברה תציג את הבדיקה העצמית שלה. מה הבעיה שלכם עם זה? ברגע שאתה מגיש את הבקשה, הם שולחים את הבודק.

לגבי השירות לציבור, אני לא רואה שום סיבה שבודקים לא יבצעו זאת.

אין בעיה.

אני מבין, שהבודקים שלנו יוכלו לקבל היתר, אך לא יוכלו להשתמש בזה לגבי מתקנים חדשים.

כדי לקבל היתר, אתה לא תוכל להגיש את חוות הדעת שלהם.

המשרד הממשלתי או ועדה מחוזית יוכלו להסתמך אך ורק על תוצאת הבדיקה שהם מזמינים.

של מישהו חיצוני.

אם אתה רוצה להוכיח לציבור המודאג שחי מתחת לקווי מתח, כי המתח הוא נמוך, אתה יכול לעשות זאת על ידי בודקים שלך.

חברת החשמל מסתמכת על תקן של 1,000 מיליגרס.

זה לא רלוונטי.

סעיף 7 שמונח לפני הוועדה מדבר על כל בודק קרינה באשר הוא, לא רק מי שמגיש לצורך היתר הקמה או הפעלה, אלא גם זה שבודק מיקרוגל בבית של מישהו.

לא. אחר כ ך תהיה רשימה של פטורים.

אורלי, כרגע סעיף הפטור שלכם לא חל על בודקי קרינה.

הוא חל על כל מי שבודק קרינה.

אבל אין דבר כזה, בודק קרינת מיקרוגל.

מי שבודק לא יהיה פטור, למרות שהמיקרוגל פטור. הוא נותן שירות לציבור, והוא צריך לעמוד בתנאים למרות העובדה שיכול להיות שהוא בודק קרינה ממקור שפטור לפי התוספת. אני חושבת שזה נכון להשאיר את זה כך, משום שהוא עדיין צריך לעמוד בתנאים מקצועיים ולעבור את ההכשרה.

אבל סעיפי ניגוד העניינים ואלה הנוגעים לקרוב משפחה, הם פחות רלוונטיים.

את צודקת. הבודק יכול להיות בודק מוסמך גם אם הוא עובד חברת החשמל.

אני מציעה לכם, שאם אתם לא מקבלים את הסעיף שאנחנו ניסחנו בהצעת החוק הממשלתית, שלפחות תקבלו את העיקרון שמדובר רק באותן מדידות והערכות הנחוצות לצורך מתן ההיתר.

יוצא מכך, שבשביל להיות בודק מוסמך אתה צריך להיות בלי תלוי מכל גורם. זה רק בשביל ביצוע בדיקות הסטטוטוריות האלה.

אנחנו הפננו למקומות הנכונים.

בנוסח שלנו זה לא כך.

לגבי סעיף 4, אנחנו בכל מקרה היינו רוצים לדעת את תוצאות המדידה. אם אתה מבקש בדיקה של מרכז שידור, רצוי שתדע מהן התוצאות.

הרעיון שעמד ביסוד הדברים, הוא להבטיח שחברה סלולרית לא תדע מראש שבאים לבדוק אתר מסוים ביום ובשעה מסוימת. לכן, התוצאות צריכות להימסר למשרד לאיכות הסביבה, והוא יכול למסור אותה לכל מי שרוצה. ברור שבסופו של דבר התוצאות אמורות להגיע גם לחברה הסלולרית.

אז תדאג לקיים את זה. היות ואנחנו חיים במדינה של שומרי סוד מושבעים, אז אין ספק שבדרך הזו החברות תדענה אחרונות.

למה הסעיף הזה נחוץ?

צריך שתהיה שקיפות, אבל לא צריך את הסעיף הזה.

נראה, שלא נכון שבודק הקרינה שאמור להיות בלתי תלוי לצורך הבדיקות הסטטוטוריות האלה, יבוא וימסור לחברות את תוצאות הבדיקות. הוא צריך למסור אותן למזמין, שזה המשרד לאיכות הסביבה.

אני חושב שזה עיקרון נכון. זה גם מונע מצב של תיאום הביקורים.

חובת הסודיות לא חלה על המשרד לאיכות הסביבה.

אני מבקש לנסח את הסעיף הזה מחדש, כך שיהיה ברור שהמשרד חייב למסור את תוצאות הבדיקות.

למה להטיל עבודה נוספת על המשרד.

אני בעד למסור את התוצאות, אבל זו מטלה בירוקרטית נוספת שמוטלת על המשרד.

אין לנו בעיה עקרונית עם כך שהבודק תוך 3 ימים ימסור את התוצאות לבעל המתקן הנבדק, במקביל למסירתם של המזמין. זה הפאן השני של השקיפות. השקיפות לא צריכה להיות רק כלפי הציבור, אלא גם כלפי הנבדק.

לא 3 ימים, אלא שבועיים לפחות.

אתם תסכמו כמה זמן נדרש לעיבוד תוצאות הבדיקה.

שבועיים.

אנחנו צריכים לנסח את הסעיף הזה מחדש, כדי שיהיה ברור שהמזמין הוא הגורם שנותן רשיונות. מי שנותן היתרים, הוא זה שמזמין את הבדיקות. על מבצע הבדיקה להיות בלתי תלוי לצורך הבדיקות האלה בלבד ולא לצורך קבלת רשיון כבודק. בנוסף, תהיה חובה על הבודק למסור תוך שבועיים את התוצאות לגורם המזמין, המשרד לאיכות הסביבה והוועדה המחוזית, ולבעל המתקן הנבדק.

אני חייבת לציין, כי הגישה של הוועדה בנוגע למימון הבדיקות שונה מהגישה של המשרד לאיכות הסביבה. אני אצטרך להעביר הלאה את הגישה הזו.

אני די מופתע מזה, כי הנושא של בדיקה בלתי תלויה ומימון שלא על ידי חברות, סוכם עם הממשלה כאשר עברו חקיקות פרטיות. על זה לא היה כלל ויכוח.

אני מסכים עם אורלי, שיש בעיה שמשרד ממשלתי הופך להיות שרירים במקום מוח. עם זאת מכל מה ששמעתי כאן, צריך למצוא פתרון כך שלא חברות הסלולר יממנו באופן ישיר את המזמין.

אני לא רואה פתרון אחר.

צריך לזכור, שלא מדובר רק על חברות הסלולר, אלא גם על בזק,חברת חשמל וגופים נוספים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30