הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור)

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
16.6.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 504
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום חמישי, ט' בסיוון התשס"ה (16 ביוני 2005), שעה 13:30

הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור), התשס"ג-2002
הכנה לקריאה שנייה ושלישית -דיון

חברי הוועדה: מיכאל איתן – היו"ר

עו"ד יעל גויסקי, לשכת עורכי הדין
פרופ' ישראל גלעד
עו"ד יונתן דייוויס, לשכת עורכי הדין
כרמית יוליס, משרד המשפטים
נג'ין כליף, שתי"ל
עו"ד תמר קלהורה, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד מרב ישראלי

דורית ואג

חבר המתרגמים בע"מ















הצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור),
התשס"ג-2002
הכנה לקריאה שנייה ושלישית-דיון

רבותיי, בואו נתקדם, אנחנו רוצים לסיים היום.

אני אזכיר מה היה פה בישיבה הקודמת. יש שני עניינים שביקשת לברר אותם שוב ואני גם הייתי בקשר עם משרד המשפטים וקיבלתי כל מיני הצעות. יש פה על השולחן כל מיני אופציות בנושא של זדון ובנושא של תפקיד שלטוני.

הגענו בעצם בסעיף ההגדות לנושא של תפקיד שלטוני. משרד המשפטים אמר שלעמדתו עדיף לא להגדיר את המושג הזה, הוועדה גרסה שהיא כן מעוניינת להגדיר את המושג הזה וההצעה שהוצעה על ידינו והייתה מקובלת עליך זה הפניה בעצם לביטוי שנמצא בחוק יסוד השפיטה שזה בעצם מקביל לסמכות בג"צ.

מה שנמצא פה על השולחן זה בעצם החלופות שמשרד המשפטים מציע. חלופה אחת זה כאמור לא להגדיר, אופציה - -

הרעיון מאחורי זה היה שנאפשר לבית משפט ליצור גוף של פסיקה - -

בסדר,אבל אין כאן חלופות, זה אותו דבר.

אז אני אומרת. חלופה אחת היא לא להגדיר, החלופה השנייה היא ההגדרה כפי שאנחנו הצענו כשיש אופציה להפנות ממש לסמכות בג"צ כאשר ברור שלזה אנחנו מתכוונים.

השאלה אם אתם מעוניינים בהפניה הזו לחוק יסוד השפיטה? זו אחת האופציות שעלו.

זה תוחם את תחום החסינות די יפה במקביל לסמכות של בג"צ, זה נראה לי בסדר.

מה שאתם עושים פה, אתם יורים לעצמכם ברגל כי למעשה אפשר לכלול, מיהם בעלי התפקידים שהחוק הזה חל? זה רופאים עובדי מדינה, מורים, כבאים, שוטרים - -

רופא שהוא מתרשל הוא יהיה כפוף לבג"צ? לא זה הכוונה.

לא, הוא לא יהיה כפוף לבג"צ, אבל הוא יהיה כפוף לחוק הזה.

זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות, אנחנו מנסים לצמצם את תחום החסינות רק למקצועות ולתפקידים שכפופים לסמכות בג"צ בשבתו כבג"צ.

ואם רופא עושה פעולה שהיא מנהלית אז הוא כן כפוף לבג"צ?

אם זו פעולה שהיא בעצם שלטונית, אז כן.

היום ברפואה שלנו כמעט כל פעולה רפואית, אין פעולה רפואית טהורה, כל פעולה היא פעולה שמהולה במנהל - -

זה לא אמור למנוע תביעות רשלנות.

שוטרים? זה חל עליהם - -

בוודאי, במסגרת תפקידים שהם - -

למשל, התביעות כנגד הקצינים בנזיקין בנושא ההתנתקות, זה ממש תואם.

על זה אני מסכים איתך אבל תראה מה זה יוצר. קודם כל, הנושא של החסינות, יש פה נגיסה במוסד החסינות בצורה (נגיסה בלגיטימיות שלו). התחלנו עם חברי הכנסת, הרחבת את זה למדינה. המדינה לא אחראית לנזיקין, זה קיים לך היום בחוק מיוחד לתיקון פקודת הנזיקין - -

זה לא נכון. יש שם חסינויות ספציפיות וכתוב שהמדינה פועלת לפי - -

חוק הנזיקין האזרחיים. אני לאחרונה יצא לי לעלעל הרבה בהיסטוריה החוקתית, החוק הזה מרחיב - -

תיקחו למשל את ההצעה שלכם לגבי פעולה מלחמתית, אני רק מדבר על העיקרון. למשל, אירועי אוקטובר.

עזוב את זה עכשיו, יש לי מספיק דיונים על הנושא הזה, אתמול, היום, מחר.

עכשיו אתה מרחיב, אתה מכניס איזה מושג עמום, אתה אפילו לא מגדיר מה זה תפקיד פעולה שלטונית.

היום יש תביעת נזיקין נגד אדם שמבצע פעולה שלטונית על פי דין?

בוודאי.

ואנחנו היום נותנים לו הגנה - -

אבל לא למדינה, זה חשוב להגיד.

כן.

אדם שיתבע את המדינה ולא אותו באופן אישי, זה מה שאנחנו הולכים לעשות. את הפיצויים הוא יקבל אם מגיע לו. מה הבעיה?

אני אומר לך איפה הקושי. הקושי הוא ברגע שאתה נותן חסינות לעובדי ציבור יכול לבוא הפרשן ולהגיד שאתה למעשה לא יכול לתבוע את עובד הציבור באופן - -

אני אתן לך דוגמה. אתה יוצר אפליה בין עובד ציבור, למשל בית חולים עירוני שהוא בפועל - -

אי אפשר ליצור חסינות בלי ליצור אפליה כי אם לא תהיה אפליה א לא צריך את החסינות. החסינות מטבעה היא מוסד שמייצר אפליה, אם הכול שווה אז לא צריך חסינות.

השאלה אם אתה רוצה לתת הגנה על שיקול דעת מנהלי של עובדי ציבור ולהגיד להם, ברגע שתשקלו שלא יהיה לכם שיהיה לכם מורא שמשיהו יתבע אתכם באופן אישי. המדינה תשלם אם היא צריכה, היא יכולה לחזור אליכם אחר כך בכל מיני תנאים כאלה ואחרים אם מישהו עושה בשרירות לב איזשהם דברים, נכון? אני מדייק?

שרירות לב – הוצאנו אותה.

או רשלנות חמורה, אז אפשר יהיה לתבוע אותו. אבל בוא נדבר על אדם שניזוק. אדם שניזוק הדלת שלו פתוחה לתבוע, מה הבעיה? כשאני משחרר את הפקיד זה נותן לו חסינות שיוכל לקבל החלטה בשקט, שלא יהיה תחת אימה שיתבעו אותו לדין, זו מטרת החוק.

אתה בעצם אומר, עזבו את החוק.

אני רוצה להסביר מה הסכנה בהרחבה הזו של מוסד החסינות. גם לפי הנוסח החדש שאני קורא אותו עכשיו לראשונה, יש בעיה למשל עם נושא של תקיפה. עובד ציבור שתקף אדם אחר שהוא היה שיכור אז הוא עשה את המעשה שלא ביודעין ואי אפשר לומר שהייתה לו כוונה לגרום נזק, הוא היה שיכור, הוא לא היה מודע למעשיו.

במקרה כזה לכאורה, המדינה צריכה לשלם על המעשים שלו. אבל, הוא עובד הציבור שתקף במסגרת עוולה אזרחית - -

אלא אם כן שוטר או חייל, אז שלא יתקוף תוך כדי עבודתו.

שוטר השתכר, שלחו אותו לפעולה ותקף מישהו.

אתה תתבע את המדינה והמדינה, את החייל הספציפי הזה, היא תשים אותו בבית סוהר שיבלה קצת בבית סוהר צבאי.

למה הרצון לתפוס את העובד באופן אישי? מה זה תורם? הרי אם העובד לא פעל מתוך מניע זדוני, אין עניין בכלל בזהותו של הפקיד הספציפי כי הוא פעל כזרוע ארוכה של הרשות או של המדינה.

יש חשיבות לזהותו של הפקיד בספציפי רק אם הוא פעל מתוך מניע אייש שלו, אם הוא פעל מתוך כוונה לגרום נזק, אז יש לזה הצדקה אבל אם הוא פעל - -

למה המדינה צריכה לשאת במעשים - - אני שואל שאלות נוקבות כי אתם מרחיבים למעשה - -

אנחנו מרחיבים בנקודות מסוימות.

אני אתן לכם דוגמה שדווקא תומכת בגישה הזו.

אבל אנחנו לא מרחיבים את האחריות.

מרחיבים אחריות מסוימת ובצדק. הוא ביצע את זה תוך כדי מילוי תפקידו, המדינה צריכה להיות אחראית, היא שלחה אותו.

בוודאי, למדינה אין שום בעיה עם זה. היום למשל אי אפשר לתבוע את המדינה בלשון הרע. אין לנו שום בעיה שהמדינה - -

אז שיקבל ביטוי בחוק, הנושא של אחריות המדינה.

אבל אנחנו מדברים כרגע על עוולת הרשלנות, הרי גם היום המדינה אחראית באחריות שיטתית למעשה רשלני שעשה עובד שלה ואנחנו לא משנים את זה. כל מה שאנחנו משנים זה שאנחנו אומרים – עובד שהתרשל, אי אפשר יהיה לתבוע אותו באופן אישי כי רשלנות זה ביצוע שסוטה מהסטנדרט הסביר של המעשה שלו.

אבל זה ביצוע של התפקיד, למען התפקיד, למטרות התפקיד, לזה אנחנו רוצים כן לתת חסינות בגין. אבל אם העובד לא התרשל אלא פעל כדי להזיק או שהוא היה שווה נפש לאפשרות שיגרום נזק, שלא היה אכפת לו אז על זה החסינות לא תחול.

המונחים שאתם הצעתם, שווי נפש זה מונח מאוד - -

מי זה יונתן דייוויס?

זה הוא, הדובר.

אז למה הוא כותב ש"אין לו אח ורע במשפט הישראלי ובמשפט הזר"? זה לא אתה שהיית?

בעניין אחר הייתי פה.

המשפט האמריקאי מרחיב את החסינות בצורה הרבה יותר - -

יש מגמה בכלל של הפרטה, מה עושה החוק הזה? הוא מנסה להלאים - -

זה לא משנה כי תמיד תהיה מדינה, תמיד יהיו עובדי מדינה, וככל שיהיו לה עובדי מדינה אז עליהם זה יחול וככל שיהיו רשויות ציבוריות - -

אני לא מבין מה הרציונל של החוק הזה. אני מבין שאדם עושה תפקיד פעולה שלטונית טהורה, יש מקום לחוק.

מה זה טהורה?

במסגרת תפקידו. חבר כנסת למשל, - -

סליחה, כשהוא עושה קפה ושופך אותו בטעות על האזרח שמגיע זו פעולה שלטונית? זו לא פעולה שלטונית.

המטרה של החוק זה להגן על עובדי ציבור מפני איומים ולחצים ולאפשר להם לתפקד בשקט. זה לא פגיעה בנזיקין, זה מרחיב את הזכויות שלהם - -

סלח לי, זה כן פוגע. בעוולה של תקיפה נגד רופא - -

פסיכיאטר מחוזי שיוציא צו, זה יחול אבל פסיכיאטר שייתן טיפול בבית חולים זה לא יחול.

כי יש לך את הנושא של המידע, של גילוי המידע. היום, אי גילוי מידע, זה עבירה של תקיפה. זה לא יחול בנסיבות.

אותו דבר גבי מורים. מורה שמכה תלמיד - -

בגלל זה אנחנו כותבים פה תפקיד שלטוני.

אתה לא תוכל לעתור לבג"צ, אתה תתבע אותו בבית משפט אזרחי, אתה לא תעתור נגד מורה בבג"צ.

אני לא מבקש לעתור - -

אבל זה בדיוק מה שאנחנו מנסים להגדיר. מי שאתה יכול לעתור נגדו לבג"צ על פעולה מסוימת הוא זה שיהיה חסין לפי החוק הזה, זו ההצעה שלנו, זה מה שכתוב פה. אז כל הדוגמאות שאתה נותן הן פשוט לא רלוונטיות כי צמצמנו, היו פה שלושה דיונים רק על הנושא הזה.

פעולה של מורה בתוך כדי תפקידו כמורה, אינה מוגנת. לעומת זאת, פעולה של מנהל מחוז בקביעת מורה פה או שם או בשלילת זכות של תלמיד או שלילת זכות של הורה או סגירת בית ספר ובאו מישהו ואומר נגרמו לי נזקים, זה - -

זה הגיוני אבל צריך לצמצם את המונח "פעולה שלטונית" שיובן ממנה שזה לא פעולה אזרחית שיוצרת - -

תפקיד שלטוני למטה, ההגדרה התחתונה ביותר, זה בדיוק מה שאנחנו מדברים עליו עכשיו.

תפקיד שלטוני זה רק פעולה שנעשית במסגרת סמכויות שלטוניות שלבג"צ יש סמכות מולן, זהו. זה מוציא את כל התפקידים הפרטיים האלה.

אוקי, אז צריך לכתוב את זה במפורש ולא להשאיר - -

הדבר התחתון ביותר, תקרא אותו.

"תפקיד ציבורי על פי דין" –

אז זה בדיוק הרעיון.

שהחוק חל עליו, שחוק יסוד השפיטה חל עליו.

לא, זה אי אפשר לעשות.

בג"צ כבר הרחיב את הסמכות שלו למעשה לכל דבר. כל אחד יכול היום - -

כל אחד יכול לעתור אבל לא נגד כל אחד.

אני רוצה להפנות אותך לפסיקה החדשה מהזמן האחרון. למשל, היו בשני האחרונות עתירות לבתי משפט המנהליים, זה כבר לא סמכות בג"צ, של קופות חולים שאני לא זוכרת בדיוק לאיזה צורך, אני חושבת לפטורים מארנונה. הם רצו להיחשב גוף ציבורי על פי דין, בית המשפט אמר – אני נורא מצטער, קופת חולים זה לא גוף ציבורי על פי דין לפי חוק יסוד השפיטה.

חברת מקורות עלתה לגביה שאלה כזו, אוניברסיטאות וכדומה אז זה לא הכול. ההבחנה בין מה - -

מה מפחיד אתכם שייכתב שחוק חל עליו?

כי יש טכניקה של חקיקה.

יש לי תחושה שיש פה מניעים זרים. היום מפרשים את החוק בצורה כזו ומחר יבוא בית המשפט - -

איזה מניעים זרים יכולים להיות פה?

איך להגדיר תפקיד שלטוני?

איזה מניעים זרים יכולים להיות כאן? המדינה באה ואומרת אני מוכנה לקחת על עצמי את האחריות למעשה בנסיבות המתאימות, תפטרו אותם תתמודדו איתי, אני אשלם לכם.

אגב, זה גם פותר את בעיית הביטוח.

איזה בעיה של ביטוח?

במצב היום יש מצבים שהמדינה מתנערת - -

מצבים נדירים ביותר. גם מעשה תקיפה של חיילים שמרביצים מכות ועל פי הדין היום המדינה לא חייבת לקחת על עצמה, היא לוקחת ובכל מקרה המדינה היא משלמת. אז איזה בעיה של ביטוח?

לא, אני שואל.

אתה זורק טענות כשאתה לא יודע. אז אם אתה יודע, למה אתה מטיח דברים סתם? המדינה לא משלמת את הסכומים שהיא מתחייבת לשלם? המדינה לא מייצגת אנשים שהיא צריכה לייצג?

את לא מקשיבה. מחר המדינה מוציאה את הביטוח של האחריות המקצועית של כל עובדי המדינה החוצה. הביטוח של אחריות מקצועית לא חל על מעשה תקיפה. יש לזה פתרון?

אבל החסינות לא תחול על מעשה תקיפה.

מבחינתך מה עדיף? לכתוב תפקיד שלטוני בלי לפרט או שיהיה כתוב "תפקיד ציבורי על פי דין כמשמעותו בסעיף 15(ד)2" לא צריך על פי דין.

צריך, צריך. זה לתת צווים וממלאים "תפקידים ציבוריים על פי דין".

אבל אם זה "כמשמעותו"?

זו ההגדרה, כי בג"צ הסמכות שלו עולה על תפקיד ציבורי על פי דין. "על פי דין" חשוב, זה חלק מההגדרה.

מה יהיה כתוב בהגדרה? תפקיד שלטוני - -

תפקיד ציבורי על פי דין כמשמעותו בסעיף כך וכך לחוק יסוד.

כך יהיה כתוב? אז השאלה שלי –מדוע ביטוי "תפקיד ציבורי כמשמעותו לפי סעיף 15(ד)2 " לא מספיק?

כי אז אתה יוכל להגיד שאפשר להפריד בין מה זה "תפקיד ציבורי" לבין מה זה "תפקיד ציבורי על פי דין" ודווקא מבחינתכם זה מרחיב, אתם לא רוצים להרחיב את החסינות.

הנושא הזה עלה הרבה מאוד פעמים בפסיקת בג"צ כשנשאלה השאלה האם בג"צ מוסמך לתת הוראות לכל מיני גופים. עכשיו, יש כל מיני גופים שממלאים כל תפקיד - -

אבל, סליחה גברתי. יש סעיף 15(ד)2 שקובע את סמכויות בג"צ ובג"צ פוסק מכוחו, האם הוא יכול החיל או להחיל על גופים ציבוריים שונים את מהותו והחלטותיו, נכון? יופי.

למה אני צריך כפילות?

זה לא כפילות, אני אסביר לך.

הוא גם צריך להיות תפקיד ציבורי וגם על פי דין.

עכשיו למה? יש הרבה גופים שעושים תפקידים ציבוריים. למשל, הייתה עמותה שנקראה - -

יש תפקיד ציבורי כמשמעותו בסעיף 15(ד)2 - -

לא, זה בדיוק מה שאני מנסה להגיד. יש הרבה מאוד גופים במדינה שמבצעים תפקידים ציבוריים למשל היה בג"צ העמותה למען הזקן שהיא מבצעת כל מיני תפקידים, מסייעת לקשישים. ומישהו הגיש נגדה עתירה אז בית המשפט העליון אמר- נכון שהתפקיד שלה הוא תפקיד ציבורי אבל הוא לא תפקיד על פי דין ולכן אני לא מוסמך לדון בעתירה.

ולכן אם אנחנו רוצים לשלוח אל סמכות בג"צ אז זה חייב להיות "תפקיד ציבורי על פי דין" מכיוון שבג"צ לא מוסמך לדון - -

הבנתי את כל זה לפני שעה וחצי, אני רק שואל אותך למה כשאני כותב "תפקיד שלטוני", תפקיד ציבורי כמשמעותו לפי סעיף 15(ד)2, מדוע אני לא תופס כמשמעותו בסעיף 15(ד)2 את כל הגופים שאת רוצה?

מכיוון שהסעיף שם חל רק על תפקידים ציבוריים שהם על פי דין.

נכון, זה מה שאת רוצה.

לא, צריך שזה יאמר במפורש כדי לא ליצור את ההבחנה, כיוון שאם אתה כותב תפקיד ציבורי ואתה לא כותב שזה על פי דין מישהו יכול לבוא ולהגיד - -

כמשמעותו בסעיף 15, זה מה שכתוב פה.

הפרשנות של מה זה תפקיד ציבורי לפי סעיף 15 לחוק יסוד השפיטה, היא מתייחסת לא לכל תפקיד ציבורי באשר הוא אלא אך ורק - -

אבל, גברת, את חוזרת על מה שאני אומר. תפקיד ציבורי כמשמעותו בסעיף 15, מה זה? יש גוף שהוא על פי דין שלא נכלל בזה?

לא. יש גוף ציבורי שהוא לא על פי דין.

מה משמעותו בסעיף 15?

רק אם זה על פי דין. למה זה משנה?

משנה לי, אני רוצה להבין. בגלל שאני לא מבין אז זה הופך למשנה לי, כי את מבינה יותר ממני אבל את מתעקשת אז אני מבין שיש פה משהו לא בסדר. למה? כי את אומרת שתפקיד ציבורי זה דבר אחד, איזה תפקיד ציבורי?

בתוך המעגל הזה יש בפנים מעגל יותר קטן של תפקידים ציבוריים שהם תפקידים ציבוריים שהם על פי דין, רק על זה אני רוצה - -

ועכשיו אני רוצה שיש כאן המעגל הזה תפקיד ציבורי וכאן יהיה כתוב "כמשמעותו בסעיף 15(ד)" ושני המעגלים האלה צריכים להיות זהים אבל את לא נותנת לי למחוק אז אני רוצה להבין למה את לא נותנת לי למחוק.

אני רוצה להשתמש באותם מונחים.

זה אותם מונחים "כמשמעותו בסעיף 15(ד)2".

כמו שהיא אמרה - -

יש מעגלים שעל פי דין, כמו שנאמר פה צריך להיות מעגלים שונים על פי דין. יש את המעגל הבג"צי על פי דין ואולי ייתכנו מעגלים אחרים על פי דין בתוך המעגל הציבורי.

זה לא מה שהיא אומרת.

זה אפשרי.

זה לא אפשרי.

כי יכול להיות שהמונח "תפקיד ציבורי על פי דין" יתפרש בהקשר אחר.

בית המשפט לא יפסול את עצמו מלדון בגוף ציבורי על פי דין.

אתה רוצה להבטיח שהחסינות כאן תהיה בגודל המעגל שסמוך לבג"צ, נכון? אז השאלה - -

למה אתה רוצה להוריד את זה?

אני לא מוריד, אני סתם לא עושה כפילות, זה מעגלים זהים.

ברגע שאתה אומר "תפקיד ציבורי" ואתה מפנה לסעיף הזה, ממילא זה על פי דין.

זה מה שאני אומר. אבל אני לא רוצה את המילה "על פי דין".

תקראי, רק הפעולות האלה יכולות להיות על פי דין כי את מפנה ל-15(ד)2.

אבל אתה יכול לקחת את מה שתמר אמרה קודם ולהגיד – בג"צ אמר העמותה למען הזקנים ממלאה תפקיד ציבורי רק היא לא ממלאה תפקיד ציבורי על פי דין. לכן הפרשנות לפי 15(ד)2 לגבי תפקיד ציבורי אולי מכניסה את העמותה למען הזקן גם לפי 15(ד)2 אבל יש תנאי נוסף. יש שני תנאים לסמכות בג"צ: שזה יהיה תפקיד ציבורי ושזה יהיה על פי דין.

זה שני תנאים, זה לא כפילות. הכפילות נמצאת במקום אחר.

יש פה מעגל אחד שנקרא "תפקיד ציבורי", בתוכו יש מעגל פנימי שנקרא על פי דין . עכשיו יש פה מעגל שקוראים לו "תפקיד ציבורי" שהוא זהה לזה. כאן שי מעגל שקוראים לו "כמשמעותו בפסקה כזו" עכשיו שני אלה זהים. אז בשביל מה אני צריך - -

לא, כי בעיקרון כשבג"צ בודק משהו, תפקיד אז הוא בודק את המעגל הרחב "תפקיד ציבורי" אז הוא נותן לה פרשנות מסוימת לפי הסעיף של הסמכות שלו.

הוא קובע את המעגל מה זה "תפקיד ציבורי".

אז הוא נותן לה פרשנות מסוימת, גם התפקיד הציבורי הרחב הוא יכול להתפרש כ"משמעותו בסעיף 15(ד)2", גם הפרשנות לדבר הזה.

אני לא רוצה את הדבר הרחב. אני רוצה את שני הדברים.

את לא עונה לי. הוא הולך לדון ראשית מה זה "תפקיד ציבורי" שידון לפי סינית, תאילנדית, לא מעניין אותי מה. הוא קבע, זה התפקיד הציבורי. הוא השתמש לצורך הקביעה הזו בהוקוס פוקוס, מה זה משנה לי מה? הוא קבע התפקיד הציבורי ההגדרה כוללת מיליון ..

עכשיו הוא אומר אני צריך מתוך המיליון האלה לבודד את אלה שאני דן בהם. ואני קובע שאלה שאני דן בהם זה אלה שהם על פי דין, כלומר מתוך המיליון האלה אני דן ב- 500. אז על פי דין זה 500 וכמשמעותו זה גם 500.

לא, משפטית "כמשמעותו" זה "כהגדרתו" אוקי? ההגדרה היא "תפקיד ציבורי על פי דין" זו ההגדרה, זו הגדרה אחת "תפקיד ציבורי על פי דין כהגדרתה, בגלל שזה לא מוגדר כהגדרה כתבנו כמשמעותה.

ההגדרה היא תפקיד ציבורי על פי דין.

תביאו את הסעיף הזה, אני מכיר אותו, זה סעיף שדן בסמכות בג"צ.

הכפילות לא נמצאת פה, היא עשויה להימצא. אני יכולה לוותר על הסייפה "כמשמעותו בסעיף 15(ד)2 לחוק היסוד" כיוון שמספיק שאני אומרת - -

אני יכולה להגיד תפקיד ציבורי על פי דין וזה פרשנות על דרך ההפניה, אני יכולה גם להוסיף את זה אבל ההגדרה היא אחת.

התוספת היא לצמצם את החסינות, היא מצמצמת אותה.

אתה מצמצם את זה רק לפעולות שבג"צ - -

כמשמעותו בסעיף 15(ד)2.

יש לי עוד הערה לנושא של התיקון להיום, על הזדון.

זה מקובל עליך, הגדרה לתפקיד שלטוני?

כן.

טוב, עם הסוגריים "כמשמעותו"?

למה צריך סוגריים?

לא, היא מתכוונת החומר שבתוך הסוגריים.

גמרנו את סעיף ההגדרות למעשה. סעיף 7(א) קובע את החסינות עצמה, עכשיו אני אקרא אותו מהתחלה:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד המדינה או כעובד הרשות הציבורית המקים אחריות בנזיקין. הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה בזדון תוך שימוש לרעה בסמכות" וכאן הגענו לאיזושהי הגדרה ששמנו אותה על השולחן בישיבה הקודמת שהיא הייתה "לרבות גרימת נזק בידיעה כי גרימתו היא שלא כדין".

זה לא הספיק לך בישיבה הקודמת כי רצית להכניס את העניין של שוויון נפש, זוכר?

אז יש פה הצעה שאמורה לכסות בדיוק את מה שביקשת, אנחנו חושבים, תראה אם זה מקובל עליך. כאשר, מכיוון שהמילה זדון יש לה משמעות מסוימת בדיני נזיקין עדיף לא להשתמש בה ולהרחיב אותה באופן לא טבעי אלא פשוט לכתוב על מה זה לא חל.

אז "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד המדינה או כעובד הרשות הציבורית המקים אחריות בנזיקין. הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

אני הייתי מוסיף שתי הערות לעניין הזה. קודם כל, תוספת שזה יהיה מעשה או מחדל - -

יש הגדרה של מעשה שכוללת מחדל, יש את זה, תסתכל בסעיף ההגדרות. ואגב, בקודיפיקציה אנחנו עושים מעשה לרבות מחדל כהגדרה כללית, קודם כל.

הנושא של "ביודעין" הוא בעייתי כפי שנתתי בדוגמה מקודם של הדחיפה שיא אחד מיסודות התקיפה - -

מה אתה רוצה מהפקיד הזה?

נוריד את המילה "ביודעין".

אני לא מסכים. נניח שאדם שהוא עובד מדינה, נתנו לו לשתות מים וזה היא ערק, הוא משתכר והוא לא יודע או הוא עשה מעשה שלא ביודעין, אז מה אתה רוצה מהם? השני לא ניזוק, המדינה יכולה לקחת את האחריות, מה אתה רוצה מהם?

האזרח מקבל את הפיצוי, המדינה מוכנה לשאת בנזק, מה אכפת לך? מה עניינו כל כך, אז זה לא ביודעין, מתי מעניין אותנו, למה אני לא מוכן שהמדינה תגונן עליו? אני הייתי כאן בגישה כל הזמן המצמצמת כי הרי אמרתי מקרי התביעה הם אחד למיליון. ברגע שהפקיד יקבל יותר מדי ביטחון עצמי, הוא יזלזל ב-19,999 וכבר יהיה בפנסיה 500 פעם ועוד לא הגישו נגדו תביעה אחת ובינתיים ציבור שלם קיבל שרות גס, קלוקל, לא טוב.

אני מסתכל על מה שאנחנו עושים פה, לא בהיבט של אותם מספר מקרים מצומצם שיגיעו לתביעה אלא בתהליך נפשי של העובד. אני לא רוצה שעובד יתייחס בשוויון נפש לאזרח שבא אליו.

אני רוצה שהוא יהיה כל הזמן בדאגה שהוא צריך לפעול ולתת לו שרות מסור ואם הוא לא יהיה בסדר הוא ישלם על זה מחיר אבל אני לא יכול להגיד לו אם אתה לא ידעת ואתה לא התכוונת אני גם לא רוצה להפחיד אותו.

לכן, הקו הנכון הוא לבוא ולהגיד לו-אדוני, אצתה צריך להיות בסדר עם האזרח. אם אתה שווה נפש שאתה עושה לו בלגאן אתה תשלם פיצוי מכיסך. הדוגמה הייתה שהבאתי שהוא צריך לחתום לו ואוניה עם יבוא של ירקות עלול להתקלקל והוא אומר עכשיו אני צריך ללכת לגן להביא את הבן/בת שלי ועוזב את שעות העבודה והולך.

אז במצב כזה הוא יודע או שהוא שווה נפש, הוא לא רוצה שהאוניה תירק אבל הוא גרם לזה, כמו בפלילי.

אתה מכניס פה אלמנט - -

תאר לך שהוא לא ידע. הבן אדם הלך, עזב את העבודה לא בזמן, הלך ולא ידע שיבוא בן אדם. הוא באמת לא ידע אז הוא תובע את המדינה, הוא אומר למדינה – אתם גרמתם לי נזק אבל האדם הזה אין לו תרומה כלשהי אישית למצב.

אני אומר המדינה אחראית, - -

לקחנו לפי בקשת היושב ראש מחוק העונשין כדי שזה יהיה מונח - -

זה לא מונח אזרחי, למשל.

שקלנו את זה. יש מקום אחד בפקודת הנזיקין "אי אכפתיות". בגלל שאתה ביקשת שבכל זאת יהיה איזשהו - -

אני רוצה שאפילו במבחן הפלילי בסעיף הזה, זה מה שחשבתי. זאת אומרת שמבחן שוויון הנפש, המצב הנפשי של שוויון נפש ייובא לצורך הסעיף זהה, לצורך הסרת החסינות שלו, מהמשפט הפלילי.

שופט ישב ויגיד לעצמו-אני רוצה לבדוק מה עם מצבו הנפשי, ואם הוא שווה נפש לגבי התוצאה, זה מספיק בשבילי על מנת שהוא ישלם את הפיצוי מכיסו.

זה החוסר אכפתיות האזרחית.

הכוונה בשווה נפש זה שהוא ידע שאם הוא יתנהג כך הוא יגרום נזק ושלא היה אכפת לו.

הוא לא רצה במטרה. הוא רצה במטרה אחרת - -

זה לא כולל קלות דעת.

למה לא?

אני אסביר. בעונשין יש שוויון נפש ויש קלות דעת לכן השתמשנו בשוויון נפש. אני יכולה להקריא מחוק העונשין - -

למה לא להשתמש מונח קלות דעת?

קלות דעת זה חמור יותר, קלות דעת מטילה סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת נזק.

אם אני הייתי שופט ואני צריך לפרש את המונחים האלה בקונספט האזרחי, לא בפלילי, - -

יש לך טעות אחת יסודית בתפיסה שלך כל הזמן, ההבדל ביני לבינך. אני לא מסתכל על המהלך הזה כמהלך שבו הניזוק נפגע, כל הזמן אני אומר הניזוק יקבל את כספו.

אני מסתכל על המהלך הזה יותר כמהלך מנהלי שצריך לעשות סדר לעבודה תקינה של עובדי מדינה, עובדי שלטון מול הציבור ואני אומר לעצמי שני הצדדים ראויים להגנה. אני לא רוצה שעובד מדינה יעמוד כעלה נידף ברוח אבל אני לא רוצה לתת לו עודף ביטחון עצמי שהוא יתחיל לזלזל באזרח.

אם ממילא המדינה משלמת מה אכפת לי אני התמר בהם ואני אשגע אותם. לכן אני אומר שאם הוא גורם לנזקים כתוצאה משוויון נפש באשר לתוצאה של ההתנהגות לו, אז אין לו חסינות.

אני מסכים איתך, יחד עם זאת אני חושב שיש אלמנט חינוכי בחוק.

החינוך נובע לשני הכיוונים. מטרת החוק נועה להגן על אנשי עובדי הציבור, אם מישהו מתנגד לחוק, אני לא פוסל את זה. אני השתכנעתי שיש מקום ללכת בצורה מצומצמת, מוגבלת במיוחד שראיתי שבעולם יש תקדימים מרחיקי לכת לגבי הגנה הרבה יותר גבוהה ממה שאנחנו נותנים, לכן אני רוצה ללכת עם זה.

אתה שולל את החוק לגמרי אז אתה לא אומר את זה , אתה תוקף אותו בצורה כזו שהוא יחול רק באף מקרה. יהיה חוק אבל הוא לא יחול באף מקרה, ואני לא יכול ללכת איתך באותו צד.

אני מבין את הגישה, אני הולך בתוואי שאתה התווית שיש חוק וצריך באמת להגן. יש פה את האלמנט החינוכי, מה זה שוויון נפש? שוויון נפש זה מושג אמורפי.

בפקודת הנזיקין יש את המונח "לא היה אכפת לי". אם אנחנו נכתוב, היושב ראש פה העדיף שוויון נפש, במשפט הפלילי יש מדרג שהוא ברור ביסוד בנפשי ולכן השתמשנו. אבל המונח של חוסר אכפתיות שהוא עמום לא פחות קיים בפקודת הנזיקין, כלומר אנחנו מכוונים בו לאיזשהו יסוד נפשי שבית המשפט יצטרך לתת לו תוכן.

למה לא לעשות שימוש במונח שהוא יותר נגיש? קלות דעת?

זה לא יותר נגיש, זה משהו אחר.

קלות דעת היא יסוד נפשי קל יותר. זו כבר הכרעה עניינית שהוועדה יכלה להכריע בה.

קלות דעת זה כאשר העושה יודע שהוא עלול לגרום נזק, הוא נורא מקווה שלא ייגרם, אבל השלים על המעשה. הוא לא רוצה לגרום נזק, הוא לא אדיש, הוא מאוד מקווה שלא. עכשיו הגבול בין זה לבין רשלנות הוא גבול מאוד דק, אנחנו לא רוצים לחתוך את זה פה. אנחנו רוצים לחתוך את זה בנקודה שיא מאוד ברורה שבה העובד יודע שהוא עלול לגרום נזק וזה פשוט לא אכפת לו.

ההבחנה בין שוויון נפש לקלות דעת היא הבחנה שאפשר לעשות אותה. לעומת זאת ההבחנה בין רשלנות לקלות דעת אי אפשר לעשות אותה.

מה את משדרת פה לעובדי הציבור? נעזוב רגע את הפן הנזיקי. אנחנו משדרים לעובדי הציבור, מותר לכם להתרשל.

לא מותר לכם להתרשל, משתי סיבות. קודם כל, עובדי ציבור חשופים לדין משמעתי והם חשופים גם לאפשרות שאולי יפטרו אותם וגם בסופה של הצעת החוק כפי שתראה הם חשופים גם לתביעת שיפוי. יש נסיבות שבהן בהחלט אפשר לתבוע שיפוי, לא כל העובדים מקבלים משכורת מינימום, יש גם עובדי ציבור שמשתכרים יפה מאוד.

אנחנו כן אומרים להם אנחנו רוצים להסיר מכם את המורא על שיקול הדעת ועל אופן הפעולה שלכם וביצוע התפקיד. אנחנו לא נותנים לכם רשות להתרשל, זה לא העניין. אבל הצעת החוק הזאת אומרת, רשלנות בביצוע תפקיד זה ביצוע של התפקיד בצורה לא טובה אבל כל זמן שזו רק רשלנות ושלא מסתובב סביב זה איזשהו מניע לא תקין אז העובד חסין. זה לא רישיון להתרשל.

לפי דעתי, זה מה שזה יוביל לזה.

7(ב), אני רק אעבור על זה. "עובד ציבור הוא לרבות מי שהיה עובד ציבור בעת ביצוע מעשה - -

אני הייתי רוצה ר לבקש פה. יש לנו כבר הגדרה של עובד ציבור, אני לא חושבת שיש טעם להגדיר את זה פעמיים.

את רוצה שהמהות תישאר, שזה יהיה גם מי שהוא היה בעת ביצוע המעשה. אז זה נראה בעיה, זה עניין של ניסוח, פשוט שם את עדיין לא יודעת איזה מעשה ואיזה תובענה אז זה יוצא מוזר כשאת כותבת בסעיף ההגדרות "ביצוע תובענה". זה עניין של ניסוח, נשב על זה, נפתור את זה.

"(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה של המדינה או של הרשות הציבורית לפי עניין לפי סעיפים 13 ו-14 ולפי כל דין שזה אחריות שילוחית". זה הסעיף שבא להגיד שהמדינה לא פטורה.

"תובענה נגד המדינה", עכשיו אנחנו נכנסים לסעיפי הפרוצדורה שעוד לא דנו בהם. לחוק הזה כדי לפתור את המחלוקות בעניין האחריות שהכי מהר עשו פרוצדורה מיוחדת.

"7ב. (א) הוגשה תובענה נגד עובד המדינה על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד המדינה וענה המדינה בהודעה לבי המשפט לקיומה של חסינות לפי סעיף 7א. לגבי מעשה העובד אם נעשה, תצורף המדינה להליך כנתבעת".

כאן הייתה הערה של פרופסור גלעד שכיוון שכתוב "תצורף המדינה להליך כנתבעת" בחוקים המניחים שהיא לא נתבעה יחד עם העובד, כאשר יכולים להיות מקרים כאלה ומקרים כאלה אז אנחנו נשנה את הנוסח שאם היא לא צורפה אז היא תצורף.

"(ב) ביקשה המדינה בהודעתה לפי סעיף קטן (א) שתדחה התובענה נגד עובד המדינה, תידחה התובענה נגדו ויראו אותה כאילו הוגשה נגד עובד המדינה מכוח אחריותו למעשה של עובד המדינה לפי סעיפים 13 או 14 ואת מעשה עובד המדינה כאילו נעשה תוך כדי מילוי תפקידו" וזה אומר שבעצם ברגע שהמדינה לוקחת על עצמה את האחריות העובד יוצא מהתמונה., כדי שלחסינות תהיה משמעות.

"(ג) על אף הוראת סעיף קטן(ב) רשאי התובע לבקש כי בית המשפט יקבע בהליך מקדמי שלא מתקיימים תנאי החסינות לי סעיף 7(א), יקבע בית המשפט כאמור לא תדחה התובענה נגד עובד המדינה ולא יחולו הוראות בסעיף קטן (ב)". אנחנו נותנים אפשרות לתובע בכל זאת לברר את הסוגיה לפני בית המשפט.

כלומר להשאיר את העובד, אם בכל זאת יש איזושהי סיבה.

"(ד) לא מסרה המדינה את ההודעה כאמור בסעיף קטן (א)" זאת אומרת שהיא לוקחת על עצמה את האחריות, "או לא ביקשה לדחות את התובענה נגד עובד המדינה כאמור בסעיף קטן (ב) רשאי עובד המדינה לבקש כי בית המשפט יקבע בהליך מקדמי שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7(א) ביקש העובד כאמור תצורף המדינה".

שוב, אם המדינה לא צורפה, "תצורף המדינה להליך כנתבעת קבע בית המשפט כי מתקיימים תנאי החסינות כאמור בסעיף 7(א), תדחה התובענה נגד עובד המדינה ויחול הוראות סעיף קטן (ב) בשינויים המחויבים".

"קבע בית המשפט כי עובד מדינה עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו, תדחה התובענה כנגד המדינה".

זאת אומרת, ההליך הזה מטרתו לקבוע כבר בתחילת הדיון מי הצדדים הנכונים לתביעה.

אם יש מחלוקת. המדינה יכולה לבוא ולהגיד לבית המשפט, אני סבורה שהעובד עשה את המעשה במסגרת עבודתו, תוציאו את העובד החוצה. יכולות להיות להודעה זו שתי אפשרויות.

יכול להיות שאף אחד לא יחלוק על זה ואז בסדר. אבל יכול להיות שהמדינה תחליט שהיא לא רוצה לאמץ את המעשה כי יכול להיות שהיא תגיע למסקנה שהמעשה חג לגמרי מהתפקיד או שהמעשה נעשה כן בכוונה רגע ומתוך רצון לפגוע אז היא תבוא ותגיד אני לא מאמצת את זה.

ואז שוב יכול להיות שאף אחד לא יחלוק על זה אבל בהחלט קיים סיכוי מאוד גדול שהעובד יבוא ויגיד אבל אני כן פעלתי במילוי תפקידי. הסעיף הזה נועד ליצור הליך מקדמי שבו בסיטואציה שבה אם יש מחלוקת אז בית המשפט בעצם יכריע במחלוקת ואז אם הוא אומר שזה נעשה במסגרת התפקיד אז המדינה נשארת - -

זה משפט זוטא?

זה לא משפט זוטא, זה הליך מקדמי.

יש לכם פה בעיה. כאן התובענה כנגד המדינה וכאן נגד הרשות.

כן, אני אסביר. זה שני סעיפים נפרדים.

בעיקרון יש שני סוגים של גופים. יש את המדינה ויש גם שני סוגים של עובדי ציבור - יש לנו בהגדרות עובד ציבור הוא גם עובד המדינה וגם עובד רשות ציבורית שזה כל הרשויות הציבוריות האחרות שהן לא מדינה.

למה ההבדל? ההבדל הוא מכיוון בהצעה המקורית, גם בהצעה הזו אנחנו נותנים למדינה בעצם אפשרות להוציא את העובד אוטומטית.

זאת אומרת, ברגע שהמדינה אומרת שהעובד לא אחראי הוא יוצא מהתמונה אוטומטית, שזה אופציה של המדינה כי במדינה יש מערכת של תביעה ויש את היועץ המשפטי לממשלה ויש גורם מרכזי שאנחנו סומכים עליו שהוא ייתן את ההחלטה.

לעומת זאת, ברשויות ציבוריות אחרות קיימת בעיה כי אין בעצם איזשהו גורם מרכזי שיכול לתת את ההחלטה הזו. יש אולי יותר חשש לטיוח שירצו להגן על העובד. לכן, במקרה של רשויות ציבוריות אחרות לא ניתנה להם אפשרות להוציא את העובד אוטומטית אלא מי שמכריע בהוצאת העובד הוא רק בית המשפט, ולכן יש את ההבדל בין 7ב. ל-7ג, בין המדינה לבין רשות ציבורית.

ב7ב. כתוב "ברגע שהמדינה הודיעה, ביקשה המדינה בהודעתה כי תדחה התובענה נגדו, תידחה התובענה נגדו". זה פריבילגיה שאנחנו נותנים רק למדינה. אנחנו לא נותנים את זה לרשות ציבורית אחרת כי אנחנו אומרי פה היועץ המשפטי לממשלה נותן את דעתו, בודק, זה לא הגוף עצמו, זה לא המשרד הממשלתי אלא זה מוצא החוצה.

לעומת זאת ברשות מקומית או בתאגיד סטטטורי שזה נכלל עליו, זה גוף קטן יותר, זה אחרת, זה נשאר כאילו בתוך הגוף.

איפה התהליך שבעזרתו נעשה את הבדיקה?

זה היה בחוק ואחר כך בגלל שלא רצינו להיכנס לכל הפרוצדורות, אם אתה זוכר מהישיבה הראשונה, אתה טענת שכל הפרוצדורה מאוד מסובכת ומסורבלת אז הורדנו חלק מהנושא של הפרוצדורה הפנים ממשלתית או הפנים מדינתית לתקנות וזה בסעיף 7.

"שר המשפטים", קבענו גם אישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בדיוק בגלל הדבר הזה "רשאי להתקין תקנות לביצוע הוראות 7ב-7ד לרבות חובת מתן הודעה למדינה או לרשות הציבורית התנאים למסירת הודעה על ידי המדינה" שזה הבדיקה של היועץ המשפטי לממשלה "כאמור בסעיף והמוסמך לאשר את מסירתה".

כלומר, מי מוסמך לאשר את מסירת ההודעה? הכוונה היא להביא תקנות שזה יהיה היועץ המשפטי לממשלה.

יש איזה קושי לפי דעתי עם "תדחה התובענה נגד המדינה". אני יכול לחשוב על מצב תיאורטי שבו נעשה מעשה והניזוק לא יודע בדיוק שמית או הוא לא יודע איך לפנות לאותו עובד שגרם לו את הנזק.

הוא יתבע את המדינה.

אבל אז תהיה לך בעיה כי אין עובד שאתה עומד מולו ושצריך לצאת מהתביעה. הסיטואציה שאתה מתאר היא דווקא לא בעייתית כי אין תביעה נגד עובד.

נניח שיש לי שם אבל טעיתי בשם, טעיתי בבן אדם.

אם זה קרה אז המדינה תשא באחריות.

אתה מדבר על סעיף קטן (ד), על הסוף שלו. בוא נלך צעד אחרי צעד, אם אתה לא יודע בכלל מי העובד שפגע בך, אתה מגיש מלכתחילה תביעה רק נגד המדינה או נגד הרשות הציבורית, זה לא בעיה אנחנו לא דנים בזה בכלל.

נניח שתבעת X והתגלה לך שטעית, אז קודם כל לא מסתדר לך שזה Y אתה מתקן את כתב התביעה. תובע זהיר הרי ממילא תובע מלכתחילה גם את העובד באופן ספציפי וגם את המדינה/ רשות ציבורית.

כשכתוב פה "תדחה התובענה כנגד המדינה זה אחרי שעברנו כבר את הבירור של מי הצדדים המעורבים ואחרי שכבר עשינו את הבירור האם המעשה נעשה במסגרת מילוי התפקיד.

ברור שאם זה לא העובד הנכון, התביעה תתוקן וזה יהיה נגד העובד אבל זה עדיין לא יפטור את כל המעורבים מהצורך לדון בשאלה אם המעשה שנעשה - -

אבל הניזוק לא יודע כשהוא מגיש את התביעה שהמדינה עשוי להתנער מאותו מעשה.

אז הוא יתבע גם את העובד וגם את המדינה, מלכתחילה.

זה יוצר קושי, זו סנקציה חריפה "תדחה התובענה", זו סנקציה.

זו לא סנקציה, זה אחרי שבדקו אם זה במסגרת התפקיד או לא.

אנחנו ממשיכים. 7ג. כאמור כפי שהוסבר קודם קובע פרוצדורה קצת אחרת לגבי רשות ציבורית ששם אין הוצאה.

"הוגשה תובענה על ידי עובד רשות ציבורית שזה עובד ציבור שהוא לא עובד מדינה, על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידיו כעובד הרשות הציבורית, כאן יטען אחד הצדדים לתובענה".. הרשות הציבורית זה נובע לשון לא נכון כי הטענה היא לא לאחריות אלא הטענה היא שצריך להיכנס אותה לתביעה.

אז אנחנו מוחקים את המילים האלה ואנחנו קוראים את זה כך: "הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, תצורף הרשות הציבורית להליך כנתבעת אם ביקשו זאת הנתבע או הרשות הציבורית ובית המשפט יקבע בהליך מקדמי אם נתקיימו שני התנאים לפי סעיף 7א."
זאת אומרת רק בית המשפט רשאי להוציא את העובד מהתמונה במקרה הזה. "תבע בית המשפט בהליך המקדמי כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א., תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית ויחול הוראות סעיפים 7ב., קבע בית המשפט כי עובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית". קובעים בתחילת התהליך מי פה הצד הנכון.

הצטרפות עובד ציבור כנתבע לתובענה. "עובד ציבור רשאי להצטרף כנתבע לתובענה שהוגשה נגד המדינה או נגד הרשות הציבורית לפי העניין בשל מעשה שהיה אחראי בשלו, ימלא הוראת סעיף 7א. או ישמור על אף הוראות סעיפים 7א.-ג. על מעמדו כנתבע בתובענה שהוגשה נגדו".

מטרת הסעיף הזה היא בעצם, לעובד מאוד חשוב לשמור על שמו הטוב והוא רוצה להגן על עצמו באופן אישי, מאפשרים לו את זה.

תקנות "7ה. שר המשפטים באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת רשאי להגביל תקנות לביצוע הוראות סעיפים 7ב.-ד. לרבות חובת מתן הודעה למדינה או לרשות ציבורית, התנאים למסירת הודעה על ידי המדינה יקבעו בסעיף המוסמך לאשר את מסירתה".

זה תוספת שעשינו כדי להבהיר שאנחנו מצפים שהם יביאו את מי מוסמך לאשר. "סדרי דין ומועדים מיוחדים".

"7ו. פיצוי ושיפוי המדינה או הרשות הציבורית: פעל עובד בסטייה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור, זכאית המדינה או הרשות הציבורית לפי העניין על אף הוראות סעיף 7א. :

"(1) אם ביצע כלפיה עובד הציבור מעשה המטיל אחריות נזיקין לפיצויים ממנו". זאת אומרת אם היא התובעת, היא זו שנגרם לה נזק.

"(2) אם נמצאה אחראית למעשה שעשה עובד הציבור לשיפוי". זאת אומרת, אם צד ג' נפגע, היא זכאית לשיפוי.

"(ב) בהליכים על שיפוי לפי סעיף זה יהיו דמי השיפוי בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר" זה איזשהו חריג לפקודת הנזיקין ששם זה הכול או לא כלום וחשבנו שפה זה איזשהו אפשרות יותר צודקת לעשות חלוקה.

ביטול הסעיפים 25, 28 ו-61, אלו סעיפים שקובעים הגנות מיוחדות למעביד, לעניין תקיפה כליאת שווא ונגיסה, שברגע שאנחנו נותנים חסינות לעובד אם הסעיפים האלה יישארו על כנם לא יהיה את מי לתבוע, כי המעביד חסין, העובד חסין גם כן, אז הניזוק יישאר ללא פיצוי.

לכן, הסעיפים האלה בהורתם מתקופת המנדט, כנראה שהסיבות שלהם הם סיבות מנדטוריות, והם לא מוצדקים היום, הם מבוטלים.

החלפת סעיף 92, במקום סעיף 92 לפקודה שינוי או תוספת "שר המשפטים באישור ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת רשאי.." החלפת התוספת.

במקום התוספת לפקודה שהיא משהו שהוא כבר לא רלוונטי היום, יבוא תוספת סעיפים 7 ו-92 זה מספר תאגידים סטטטורים שיכללו בהגדרת רשות ציבורית לצורך חסינות העובדים שלהם.

אני מצהירה כאן שתוך תקופה שאתם תגידו לי אנחנו נביא לאישור ועדת החוקה, גם את התקנות אבל אם צריך גופים נוספים אז אנחנו נביא גם אותם.

אז כרגע זה המוסד לביטוח לאומי, בנק ישראל ושרות התעסוקה. ואני רק אומר שהגופים האלה העובדים שלהם נמצאים בהגדרת עובד ציבור לפי חוק העונשין.

זאת אומרת שהחוק הפלילי, העבירות המיוחדות של עובד ציבור חלות עליהם גם כשיש עוד זווית של הרתעה שקיימת לגביהם שלא קיימת לגבי גופים אחרים ולכן הם נכנסו כרגע. נבחן אם יש עוד גופים שראוי שיכנסו להגדרת רשות ציבורית לצורך חסינות עובדיהם שזה גופים שהם קרובים למדינה מבחינת הסמכויות שלהם.

הם גם כולם גופים שפעילותם מוסדרת בחקיקה. ייתכן שיש עוד גופים, צריך לבדוק את העניין.

רשות ציבורית זו רשות מקומית לכל - -

הנה מה שחיפשתי. רשות מקומית וכל תאגיד שהוקם בחוק המנוי בתוספת כי יש ברך 50 ומשהו תאגידים סטטטוריים, המועצות החקלאיות, הרשות להנצחת הילדים - -

יש 50 ומשהו תאגידים, אנחנו לא רוצים להחיל על כולם את החוק הזה. אנחנו לא חושבים שראוי שעובדיהם של כל התאגידים יהיו חסינים, התאגידים שאנחנו כן כרגע בטוחים שראוי להחל עליהם את החסינות זה שלושת אלה.

השאר נביא אותם ונרחיב את התוספת. צריך פשוט לעשות עבודה מאוד יסודית של בדיקה.

אולי צריך לבקש מהם תנאים - -

תיקון חוק הנזיקין האזרחי..בחוק הנזיקין האזרחי אחריות המדינה בסעיף 3 במקום במילים "או בתום לב תוך שימוש מדומה בהרשעה חוקית" יבוא "מתוך אמונה סבירה בתום לב בקיומה של הרשעה חוקית". זו השוואה של הנוסח של החסינות של המדינה בחוק חירות המדינה, לנוסח של סעיף 6 לפקודת הנזיקין.

בעיקרון היום יש איזשהו חוסר שוויון בין החסינות של העובד לחסינות של המדינה שיוצר איזשהו חוסר איזון ולכן יש השוואה הבין שתי החסינויות.

סעיף 4 בטל, זה הגנה מיוחדת לחוק לשון הרע, שהיום העובד - -

היום אי אפשר להגיש תביעה נגד המדינה בכלל.

העובד כן חשוף לתביעה, והמדינה לא. אם לא נבטל את הסעיף הזה לא יהיה את מי לתבוע בלשון הרע כי העובד הופך לחסין תוך כדי מילוי תפקידו, כמובן.

יש עוד סעיפים כאלה?

לפי הבדיקה שנערכה אז זה הסעיפים, 4 סעיפים – פגיעת שווא, תקיפה, נגיסה ולשון הרע.

חוק אחריות הנזיקין האזרחי, מה נשאר בו בעצם? יש בו לשון הרע, פעולה מלחמתית, מוות בשירות צבאי. אנחנו לא מבטלים אותו כי חוץ מלשון הרע החסינויות האחרות הן חשובות.

המצב המשפטי נכון להיום, שהמדינה למעשה לא חסינה למעט מה שכתוב בחוק הנזיקין האזרחיים וזה באמת נורא מצומצם. זה כל הנושא של לחימה, צבא ולחימה ולשון הרע. לשון הרע זה גם לא מוצדק. אין שום סיבה שהמדינה לא תחול בלשון הרע.

"דחייה והוראות מעבר תחילתו של חוק זה "- -

יש פה עניין חינוכי, זה לא מההיבט הנזיקי.

יש סיבה שנושאי תפקידים שהם בבחינת אורגנים יוכלו להוציא דיבה על אנשים ולא ישאו בנזק? הרי מה זה המדינה אחראית על נזיקין? אורגנים, אנשים שמהווים אורגן של המדינה, שהם מפיצים לשון הרע יש סיבה - -

אם הוא עשה את זה בכוונה רעה זה לא ייכנס, אם הוא עשה את זה תוך מילוי תפקידו. פרקליט, היה מקרה שתבעו פרקליטים. השאלה – למה הפרקליט צריך לעמוד באיום שיתבעו אותו אישית בלשון הרע כשהוא מתפקד בתיק ותובע מישהו כשהמדינה תהיה אחראית אם באמת מישהו גרם לך נזק בלשון הרע שהוא הוציא עליך אז המדינה תפצה אותך.

אבל הבן אדם תוך כדי עבודה יהיה חופשי לפעול, לא בכוונה רעה, לא בחוסר אכפתיות.

"דחייה והוראות מעבר 7א. קביעתו של חוק ל- 90 ימים מיום פרסומו, ב. חוק זה יחול על תובענה שהוגשה ביום תחילתו ולאחריו".

זאת אומרת, כל התביעות שהוגשו קודם זה הדין הקודם.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:55