כנסת פתוחה

שרפת מפעל נשים בלקייה

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
14.06.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 186
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, ז' בסיוון התשס"ה (14.06.2005), בשעה 10:00

שרפת מפעל נשים בלקייה

חברי הוועדה: אתי לבני -היו"ר
אורית נוקד

סנ"צ אילן פרץ -מת"ח עיריות, המשרד לביטחון פנים
תמי אלמוג -מנהלת האגף למעונות יום, משרד התעשייה,
המסחר והתעסוקה
עו"ד מאירה בסוק -יועצת משפטית לדיני עבודה, נעמ"ת ירושלים
עו"ד הלית כהן -מחלקה משפטית, שדולת הנשים
אלסאנע אמל -מרכז אג'יק- המרכז הערבי- יהודי לשוויון,
העצמה ושיתוף
אלסאנע חדרה -מנהלת עמותת "סדרה" לקידום האישה
והמשפחה בחברה הערבית והבדואית בנגב
אלסאנע נעמה -מנהלת פרוייקט הרקמה, העמותה לשיפור מעמד
האישה בלקייה
אבוסעד עטאף -העמותה לשיפור מעמד האישה בלקייה
סאנע חסן -אחראית בגימור מוצרים ברקמה, העמותה
לשיפור מעמד האישה בלקייה
אלסאנע מרים -רוקמת, העמותה לשיפור מעמד האישה בלקייה
טמיזי כפאיה -רוקמת, העמותה לשיפור מעמד האישה בלקייה

מירב ישראלי

דלית אזולאי

מיטל בר-שלום






שריפת מפעל נשים בלקייה

אנחנו מקיימים את הישיבה בנושא שקראתי עליו בעיתון לפני מספר שבועות. אני שמחה שאנשים מהאזור הגיעו הנה, כדי שנלמד על הבעייתיות. אנחנו יודעים שהנשים הבדואיות שייכות למגזר הכי מקופח בחברה הישראלית. האבטלה אצל הנשים הבדואיות היא כמעט 90%. יש אמנם יותר ויותר נשים שהולכות ללמוד ורוכשות השכלה תיכונית והשכלה גבוהה, אבל כאשר הן חוזרות לכפר שלהן אין עבודה.

אני ביקרתי בלקייה לפני מספר חודשים, ועמותה של נשים ביקשה לגייס אותנו הנשים הישראליות לעזור להן להתמודד עם בעיית הביגמיה, כדי לנסות ולהביא את הנושא הזה באופן הרבה יותר מאוחד. אני הבטחתי, שאני אגייס את הנשים הישראליות כדי לעזור לנשים האלה לטפל בבעיית הביגמיה. אני מחכה לכם שתבואו ותקראו לנו כדי להתגייס. אני לא רוצה לבוא מלמעלה או מהצד, אלא אני רוצה לעשות זאת יחד אתכן.

יושבת לידי אמל אלסאנע שהיא יו"ר העמותה, עמותה שהיא דוגמא ומופת לאייך שנשים מגייסות כוחות ומצליחות בצורה יוצאת מגדר הרגיל לעשות שינוי. הן עושות שינוי בצורה כל כך משמעותית, עד שהגברים בכפר שחלקם מובטלים, חלקם חסרי השכלה וחלקם הולכי בטל, פשוט מקנאים ומתנכלים לפעילות המבורכת שלהן. כנראה שהם גרמו לשרפת מפעל הרקמה. אנחנו נעזור לשקם את המפעל הזה ככל יכולתנו, כדי שהמוצרים היפים שלכם ייחשפו לקהל הרחב.

חוץ ממקום תעסוקה, אתן בניתן מערכת שלמה של קידום נשים, החל מהפעלת גני ילדים, ספרייה ניידת, תוכנית ללימוד השפה הערבית והעברית, תוכניות מנהיגות ועוד דברים יוצאים מגדר הרגיל. הלוואי שבהרבה מקומות יעתיקו את הדוגמא שלכן. אמל, אני רוצה שתסבירי לנו קצת על הפעילות שלכן, ותאמרי לנו אייך אנחנו יכולים להתגייס כנשים לעזור לכן.

קודם כל אני מאוד רוצה להודות לך על קיום הדיון הזה. אני מאוד הופתעתי כשקיבלתי ממך את הפקס שאומר כי יתקיים דיון בסוגיה הזו, כי בדרך כלל סוגיות פנים קהילתיות כאלה נדחות על הסף. אני מאוד שמחתי שההדים של הסיפור הזה הגיעו גם למקום הזה. אני חושבת שהפגישה הזו היא מאוד נכונה ומאוד יעילה לטיפול בנושא הזה.

העמותה לשיפור מעמד האישה בלקייה הוקמה בשנת 1992, כאשר המטרה היתה לעזור לשני דורות של נשים: דור המבוגרות שאיבדו את התפקידים המסורתיים שהיו להן בעבר, ודור הצעירות שחי על התפר וצריך להתמודד גם עם העולם החיצוני וגם עם הקהילה הפנימית. אנחנו מדברים על קידום מעמד האישה באוכלוסייה שלה ובכלל באוכלוסייה הישראלית ובפוליטיקה הישראלית. אנחנו מטפלים בנושא של אבטלה, חינוך ובמעמד הפוליטי של נשים.

פרוייקט רקמת המדבר הוקם לפני 6 שנים עם 6 נשים. היום אנחנו מדברים על פרוייקט שמעסיק כ-165 נשים מכל הסביבה ולא רק מלקייה. נשים משתמשות בהסעות של הילדים שלהן מהיישובים הבלתי מוכרים, יוצאות בשעה 07:30 בבוקר כאשר הן יודעות שהעמותה תיפתח רק בשעה 09:00. זה אומר עד כמה הנשים האלה רוצות לעבוד. אנחנו מדברים על אחוז גבוה של נשים חד הוריות לא לפי ההגדרה הפורמלית של ביטוח לאומי, אלא נשים שכתוצאה מביגמיה הן הוזנחו, או נשים שכתוצאה ממצב כלכלי קשה מצאו את עצמן לבד. רוב הנשים המועסקות בפרוייקט הזה, אלה נשים שמתעמתות עם המצב הכלכלי שלהן.

המטרה של הפרוייקט הזה היתה לצמצם את מעגל האבטלה. אנחנו מתחברים לאתגר הזה של כל המדינה, ולכן אנו רואים בממשלה שותף רציני לעניין הזה. לא רק האזרחים צריכים להתמודד עם נושא האבטלה, אלא גם הממשלה. המדינה צריכה לקחת אחריות על הנושא יחד עם העמותה. העמותה הזו קמה כיוון שלא קיבלנו פידבק מבחוץ. אנחנו מקדמות את העניין הזה, אך אנחנו מאמינות שהנושא הזה הוא נושא פוליטי שהמדינה צריכה לקחת אחריות עליו.

אנחנו חשות אתגר להתמודד עם הנושא הזה מכמה בחינות. בתקשורת התקבל רושם כאילו כל הגברים הם נגד הפעילות של הנשים, וזה גרם לנו להרבה בעיות. הרבה תומכים התקשרו ואמרו שהם מביאים את הנשים שלהם כל יום לעבודה, ואחר כך אנחנו אומרות בעיתון הארץ שהגברים שרפו את המפעל. במקום לקבל פידבק חיובי מהקהילה, אנחנו אכלנו אותה. התקבל הרושם כאילו אנחנו דוהרות קדימה ולא מתחשבות גם בגברים שמביאים את הנשים שלהן למפעל ועומדים לצדן. אנחנו יודעים שהתקשורת לא לוקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה, וכעת מוטלת עלינו עבודה רבה כדי לגייס גם את הצד הזה, שהוא הצד החיובי שתמך בפרוייקט.

אנחנו בטוחות שמי שעשה את זה הוא מתוך הקהילה ולא מחוץ לקהילה, אבל מדובר בקומץ של אנשים מובטלים. גם זה אחריות שלנו. הצעיר בן ה-21 שמובטל, הוא אחריות שלנו. הוא מובטל ומתוסכל. הוא רואה את מנהלת העמותה שעובדת כמה שנים ומצליחה להכניס כמה אוטובוסים לתוך היישוב, להנהיג אותם ולצאת קדימה, והוא שואל את עצמו איפה המקום שלו כאדון. בחברה פטריארכלית זה מתקבל עוד יותר קשה. יכול להיות שהמצוקה הזו היא זו שגרמה לו לעשות את הדבר הזה. לכן, אנחנו לא מדברים רק על המקום של רקמת המדבר. יושבת כאן מנהלת עמותת סדרה, והיא יכולה לספר איך לפני שנה נגנב להן כל המלאי. אנחנו יודעים שמי שעשה את זה הוא לא מישהו שבא מבחוץ. אנחנו מדברים על קומץ של אנשים מובטלים, שהם באחריות שלנו כקהילה אזרחית וכמדינה. הם פועלים מתוך מצוקה ולא מתוך אידיאולוגיה. הם לא באים לשרוף את המפעל מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך קנאה ומצוקה על כך שהוא לא מצליח, על כך שלנעמה יש אוטו ולו אין אפילו 10 שקלים כדי לקנות סיגריות. אם יש מישהו חלש ונשר מבית הספר בגיל 12 ורואה את האישה מצליחה, אלה התופעות שנראה בכל מקום, גם בשכונה ד' בבאר שבע.

לכן, אני חושבת שאנחנו צריכים להגיד מצד אחד בואו נסתכל קדימה, אך מצד שני בואו נסתכל סביבנו. אנחנו פועלות בתוך מרקם קהילתי ואנחנו צריכות לקחת בחשבון את כל הסביבה שלנו, ולנסות לטפח את התומכים ולראות בהם מובילים יחד איתנו את העסק הזה ולא לעשות הדרה לחלק מהקהילה ולומר כי אנחנו חייבות לרוץ. אנחנו מאמינות בשינוי חברתי. שינוי חברתי שעובד רק בקרב הנשים ומשאיר את הגברים בחוץ, גורם לקונפליקט. שינוי חברתי שעובד רק בקרב צעירים ומשאיר את הדור הישן מאחורה, גורם לפער בין הדורות. שינוי חברתי שעובד רק בקרב הגברים ומשאיר את הנשים מאחור, גורם לתופעת ביגמיה. אם אשתו אנלפבתית והוא פוגש באוניברסיטה מישהי משכילה, הוא רוצה להתחתן איתה. לכן, שינוי חברתי צריך לקרות במקביל בכל קבוצות האוכלוסייה. המקרה הזה גרם לנו לחשוב פעמיים על אייך אנחנו צריכות לנהל את העבודה שלנו בתוך הקהילה, מבלי לשכוח שאנחנו עובדות בתוך מרקם חברתי פטריארכלי, ומצד שני זה גרם לנו לחשוב אייך אנחנו יכולות להביא את הממשלה להתחבר לאג'נדה הפוליטית שלנו. הבעיה של האבטלה, אינה בעיה שאנחנו כאזרחים יכולים לטפל בה לבד. אנחנו בהחלט רוצים שהמדינה תיקח חלק בזה.

האם את יכולה לדבר מעט על תופעת הביגמיה?

אני לא רוצה לערבב שמחה בשמחה. זה בהחלט קשור. הרבה נשים שעובדות במפעל הרקמה, הן נשים שהבעלים שלהן התחתנו עם עוד אישה והזניחו אותן. הנשים האלה מקבלות פעם בחודש הרצאה בנושאים של בריאות האישה, תכנון משפחה, ביגמיה, אלימות, התמודדות עם גיל ההתבגרות וכו'. הנשים האלה מגיעות למרכז הרקמה ומקבלות שתי משכורות באותו היום: משכורת אחת שהיא כסף ומשכורת שנייה שהיא ידע.

אם נשים מכניסות כסף למשפחה, הן הופכות להיות המרכז. הגבר לא יכול להתעלם מאישה כזו. אישה יוצרת, אישה שמביאה כסף וידע הביתה, הבעל לא יוותר עליה בקלות ויתחתן עם עוד אישה. לכן, אנחנו חושבות שצמצום האבטלה ישפיע ישירות על הבעיה של הביגמיה. גבר לא יוותר על אישה שמכניסה כסף הביתה. גבר לא יוותר על אישה שמכניסה ידע הביתה. הם מוותרים על הנשים, כי האישה נתפסת כעול על הכתפיים שלהם.

בסיום הישיבה הזו, תתקיים ישיבה בוועדת הכלכלה בנושא, קיצוץ בתקציבים של מרכזי טיפוח יזמים. אני מזמינה אתכם לדיון הזה. אני חושבת, שצריך לעודד עסקים קטנים, בעיקר בשכבות אוכלוסייה בהן צריך לשלוח יותר ויותר נשים לתעסוקה.

אני מברכת על הדיון הזה. כאשר אני שומעת את אמל, אני חשה שיש אור בקצה המנהרה. אני חושבת, שמאוד חשוב שאת עושה את מה שאת עושה ורותמת אלייך את הנשים האחרות, ואתן ביחד מקדמות את עצמכן, דבר שיכול להשפיע על כל החברה שמסביבכן. אני חושבת, שיש כאן שתי נקודות לטיפול. יש כאן את הנושא של האבטלה שצריך למצוא לו פתרון שיבוא מרשויות המדינה. אני היום סגנית שר במשרדו של המשנה לראש הממשלה, ואני לקחתי על עצמי את הנושא של קידום יזמויות של נשים ועסקים קטנים. הצלחתי אפילו לארגן תקציב לקידום היזמויות האלה לנשים בכל המגזרים במדינה, והמגזר של הנשים הבדואיות בתוכם.

אבל יש קיצוץ תקציבי בכל הנושא. צריך להעלות את הנושא הזה דחוף על סדר היום. מצד אחד רוצים לעודד יזמויות, ומצד שני מקצצים.

יש לנו את התקציב, ואנחנו צריכים שתהיה קבוצה שתקבל את העצמה וההדרכה, בין אם מדובר בהתחלה של עסק ובין אם מדובר בליווי של עסק.

נושא נוסף שקשור לדיון שלנו, הוא נושא של חינוך. אני חושבת, שהכל מתחיל ונגמר בחינוך. יכול להיות שאותו בחור שעשה מה שעשה לא היה עושה את זה אילו היה מסתכל עליכן אחרת. גם בנושא הזה צריך להיות שינוי. הייתי בסיור של הנוער העובד והלומד בסכנין ונפגשתי עם מישהו שמרכז את הפעולות של הנוער במגזר הערבי ובמגזר הבדואי, והצעתי להם שיבנו תוכנית חברתית.

אני עובדת ביחד עם חה"כ אתי לבני. אלה נושאים חוצי מפלגות, וביחד אפשר לקדם את הדברים. אני רוצה שתראו בנו כתובת במידה ואתן צריכות סיוע כזה או אחר. אני מאוד מעריכה את מה שאתן עושות. מעשה מתחיל תמיד בחלוץ, ומיד אחריו יש מעשים דומים.

נשים בעבר היו עובדות בחקלאות, אבל היום אין כבר חקלאות. אנחנו חשבנו איך אנחנו יכולים לעזור לנשים האלה מבחינת תעסוקה. אנחנו רוצים מצד אחד לשמור על המסורת שלנו, ומצד שני אנחנו רוצים גם שתהיה תעסוקה לנשים. אנחנו חיות בכפר מוכר, אבל אין אף מפעל שהאישה יכולה לצאת ולעבוד בו. אם אנחנו לא נעזור לעצמנו, אף אחד לא יעזור לנו. התחלנו לחשוב איך אפשר לעזור לנשים. מפעל רקמת המדבר שהתחיל עם 6 נשים, כולל היום 165 נשים. זה עוזר ל-165 משפחות.

פעם בחודש שבו אנחנו משלמות לנשים האלה משכורת, אנחנו גם מתכננות הרצאות. איך אנחנו נעשה את השינוי ללא ההרצאות? אנחנו לא רק רוצות לתת להם מקום עבודה שבו הן ירוויחו כסף, כי אז אנחנו לא נגיע לשינוי שאנחנו רוצות בו. אנחנו מתכננות הרצאת בנוגע לזכויות האישה ובריאותה. אנחנו עובדות הרבה עם הרווחה במועצה שלנו ועם קופת חולים. בחברה הבדואית צריך להיזהר ולתת את הכלים המתאימים לחברה שלנו. לפני שאני מזמינה את האישה שנותנת את ההרצאה, אני צריכה לשבת איתה ולבדוק את הנושא, מה הוא נותן לאישה ואיך האישה יכולה לקבל את הדברים החדשים מבלי לשכוח שאנחנו חיות בתוך החברה הבדואית, שהיא חברה סגורה וקשה. צריכה להיות לנו הרבה סבלנות, ואנחנו צריכים לחשוב גם על המסורת וגם על השינוי.

אמנם שרפו את המפעל שלנו, אבל אנחנו ממשיכות ללכת הלאה בדרך שלנו ביותר כוח. אנחנו רואים את עצמנו עם הרבה כוח כי אנחנו נשים. תמיד אומרים, שנשים יכולות לנהל ולהצליח בכל דבר אם הן רוצות בכך. אנחנו רוצים ללכת קדימה ולנהל את המקום שלנו.

בעמותה שלנו יש לנו אוהל של תיירים, כי יש לנו הרבה תיירים מישראל ומחוץ לישראל, שבאים להכיר את החברה הבדואית. אנחנו חיים במדינה כל כך קטנה, ואחד לא מכיר את השני. אנחנו הבדואים חלק מהחברה הישראלית, ואחד צריך להכיר את השני ולעבוד אחד עם השני. יש לנו גם חברות ישראליות בעמותה, כדי שיהיה לנו קל ללכת ולעשות בזאר בירושלים, בנתניה או בקניון 7 הכוכבים. אנחנו מצדנו עוזרות לנשים שהבעל זנח אותן. אנחנו עוזרים לאישה בתעסוקה ובחינוך. אנחנו ברקמת המדבר לא רק נותנות תעסוקה לנשים, אנחנו גם עובדות על העצמת נשים. אנחנו תמיד רוצים שהחברה שלנו תהיה מתקדמת ולא חברה שתישאר מאחור.

הדברים שלך מאוד מרשימים. אם לא נעזור לעצמנו, זה לא יקרה. עכשיו אני רוצה לשמוע את אחת הרוקמות.

אנחנו עובדות בעמותה כשנתיים וחצי. זה המקום שפתח את הדלת בפני הנשים. אנחנו מקבלות עזרה, אבל אנחנו רוצות יותר. יש הרבה נשים שעובדות שם, 160 נשים. הנשים זקוקות מאוד לעבודה הזו בכדי לפרנס את המשפחות שלהן. אנחנו מאמינות שהמדינה צריכה לעזור לנו לחיות כאזרחים עם כבוד. אחד הקשיים, אלה ההסעות. הנשים מגיעות ממקומות מאוד רחוקים למרכז. אנחנו מבקשות שתעזרו לנו בנושא של ההסעות של הנשים למפעל. יש נשים שמגיעות לאחר חצי שעה או שעה של הליכה ברגל.

כאשר קרה המקרה, הבת שלי התקשרה ואמרה לי ששרפו לי את המפעל. אני התקשרתי לנעמה, והיא אמרה לי שאם אני רוצה לעבוד אני צריכה לבוא עכשיו לראות את המקום ולעמוד לצדן. כאשר הגעתי למקום, ראיתי מקום מאוד עצוב. אנחנו מקוות שנוכל לבנות את המקום מחדש.

האם עכשיו זה בבנייה?

עכשיו אנחנו בתהליכי שיפוץ.

האם אתן צריכות שאנחנו נבוא לצבוע או לעשות משהו אחר?

בשמחה.

נציג המשטרה, אני רוצה שתספר לנו מה קורה באזורים של הבדואים בכל הנוגע לפשיעה.

אני לא מקרה את המקרה שהיה לפני שנה. אני לא מכיר את התופעה הזו בהקשר של פגיעה, שריפה או הצתה של מבנים כאלה במטרה לפגוע במעמד האישה. במקרה הספציפי הזה היה לנו עצור אחד שהצלחנו להגיע אליו אחרי מספר ימים, ללא עזרת הקהילה. הארכנו לו את המעצר ב-3 ימים ולא הצלחנו להגיע ממצאים חד משמעיים המצביעים על כך שהוא זה שביצע את המעשה. יש לנו חשד שהוא זה שעשה את זה, אבל בשל חוסר ראיות נאלצנו לשחרר אותו.

בחקירה שלו, שאלנו את כל השאלות שעלו כאן. שאלנו אותו, אם זה מפריע לו, האם זה מקנה והאם זה בסדר מההיבט הדתי של נשים וגברים. לא להפתעתי, הוא אמר שהוא בעד, ושהוא אוהב שהן עובדות שם ושהמפעל מכניס אורחים ליישוב עצמו. אנחנו עדיין ממשיכים בחקירה. יש לנו עוד כמה כיוונים שאנחנו בודקים, כדי להביא ראיות לביצוע מעצר.

את התופעה של פגיעה במפעל מתוך תפיסה של גברים שלא רוצים שנשים יעבדו אצלם ביישוב, אני לא מכיר. לגבי אלימות באופן כללי ביישוב, אני יכול לומר שאני לא מכיר הרבה תלונות מהיישוב הזה. זה נחשב יישוב שקט יחסית. במהלך השנה איומים או פניות מצד גברים או מאנשים שהגיעו למפעל והביעו מורת רוח מזה שהנשים עובדות. לא חקרנו מקרים כאלה. אם היה ניסיון כזה להוציא את המפעל מהיישוב, אנחנו לא היינו שותפים לו.

מה שעולה מדבריו של נציג המשטרה, הוא שלא היה שיתוף פעולה מצד החברה הבדואית. כנראה שיש מישהו שעשה את זה ומחפים עליו.

אני רוצה לשאול את המשטרה, האם גם כאשר קורה משהו בשדרות או באופקים הם מחפשים מישהו שישתף איתם פעולה שם. הם באים אלינו ואומרים לנו, בואו תגידו לנו אתן מי עשה את זה. אנחנו לא יכולות להגיד מי זה. אנחנו ארגון וולונטרי, ואנחנו לא יכולות לנקוט בשמות של אנשים סתם. אם ננקוט בשם שיסתבר אחר כך שלא הוא עשה את המעשה, אז לא רק ששרפנו את המקום אלא גם הרסנו את המקום שלנו וייתכן שזה ייגמר במקרים יותר קשים. לפני המקרה הזה הבנות קיבלו המון איומים בטלפון, על כך שהן מוציאות את הבנות לטיולים. חסן יכולה להעיד על מה שקרה לפני הטיול שנערך ב-17 למרץ. אנחנו פנינו אז למשטרה, והם אמרו לנו שם שאם מתקשרים מטלפון חסוי אין להם אף דרך להגיע אליהם. אני יכולה להבין את הקשיים של המשטרה, אבל היא לא יכולה להרים ידיים אחרי רמה כזו של אירועים.

מה שעולה כאן, זה דבר חמור. אתה מגדיר את היישוב כיישוב שקט שלא מגיעות ממנו תלונות כלל. מה שאנחנו שומעים כאן, זה שמתחת לפני השטח קורים דברים גרועים ביותר ואתם לא מטפלים בהם. האם זו צורת העבודה שלכם?

ממש לא. זה גם לא מה שמשתמע מהדברים שלה. אם היו משתפים אותנו בכל התהליך הזה של הניסיון לעצור את העבודה במפעל, אני מניח שהיינו מגיעים לממצאים לאחר הליך של חקירה. גם במקרה הזה היתה שיחת טלפון שאנחנו בודקים אותה על ידי הוצאת צו מבית משפט. לא תמיד אנחנו מצליחים בזה, כי היום נהוג להשתמש בטלפון טוק מן, ואז אין בעלים לטלפון הזה. זה לא נכון שהמשטרה מרימה ידיים. למרות שיש לנו ידיעות שיש אזרחים שראו את מה שקרה ואנחנו קראנו להם לחקירה, והם לא אישרו כי זה הבחור שעשה את המעשה.

אותו בחור לא ראה את מי שעשה את המעשה. הוא אמר שהוא ראה רק את הגב שלו.

אני לא מדבר דווקא על בעל הבית.

את מדברת על האלימות ועל האיומים שהיו לאורך כל השנה.

כן.

אתה לא מודע לזה, כי הם לא פונים אליך. זו חברה שונה מהחברה הישראלית.

אנחנו עובדים עם החברה הזו. החברה היא לא זרה לנו. אנחנו מקבלים תלונות גם על אלימות במשפחה ומילדים שהוכו על ידי האבות. לא מזמן הגיעו אלינו גם שתי נערות להגיש תלונה על האבא. אני לא מקבל את זה שזו חברה סגורה שלא משתפת את המשטרה. זה לא נכון. זה שהם בחרו לא להתלונן ולא לדווח על כל המקרים האלה של האיומים, זו בחירה שלהן.

אנחנו משתפות פעולה עם המשטרה, אבל המשטרה מחכה שאנחנו נביא לה את הגנב. זו לא העבודה שלנו. במקרה שהיה לנו לפני שנה במפעל האריגה, נגנבו לנו חפצים ב-250,000 שקלים. המשטרה באה ולקחה כל מיני דברים ולא שמענו ממנה כלום אחר כך. עברה שנה, ועד עכשיו לא מצאו מי היה הגנב. אנחנו מדברים על סחורה ייחודית.

אני לא מכיר את המקרה הזה.

כמה זמן אתה בתפקיד הזה.

אני בתפקיד הזה מזה חודשיים, אבל אני מכיר את האזור הזה כמעט 10 שנים.

איך זה שאתה לא מכיר את המקרה הזה? זה פורסם בעיתונים.

אני לא יכול לתת תשובה לגבי המקרה הזה.

אנחנו פנינו למשטרה ודיווחנו על מישהו שרצה להשתלט על המפעל. לא פחדנו. כל החברה היתה איתנו, ואנחנו המשכנו לבד עם תומכים מבחוץ ותומכים מהסביבה. אני רוצה להדגיש, שלא מדובר בחברה שלמה של הכפר שלנו שאין לה ידע ושהגברים לא תומכים בנשים. לכל אחת מאיתנו יש גבר שתומך בה. בכל חברה יש קבוצה של אנשים שהם מיעוט, שהם עושים חרם על כל החברה ועל כל הכפר. המיעוט הזה ידוע למשטרה. המשטרה יודעת על הגנבים ועל הנרקומנים. אם אנחנו נגיע אליהם, אנחנו נפתור את כל הבעיה.
יש לנו הרבה רעיונות, ואנחנו רוצים להתפתח. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם העמותה השנייה. אחד הדברים שאנחנו רוצים, הוא קידום שני פרוייקטים. אנחנו היום נמצאים במקום שכור ומשלמים הרבה כסף כל חודש. יש לנו מחשבות להקים מקום של תיירות לשני הפרוייקטים בלקייה. אנחנו כל הזמן פונים למינהלת ולמועצה, ועד עכשיו לא קיבלנו תשובה.

האם יש לכם מרכז טיפוח יזמות?

יש לנו, אבל אנחנו קיבלנו אישור ממשרד התיירות שאנחנו ומפעל הרקמה, להקים מיזם תיירותי בכפר לקייה.

מתוקצב?

לא.

אני התחייבתי, שאנחנו נתקצב את זה באמצעות הקשרים שלנו. קודם כל אנחנו צריכים לפתור את הבעיה הראשונה, שהיא חלקת אדמה. אנחנו רוצים חלקת אדמה ניטרלית שלא שייכת לאף משפחה.

זה נושא שאנחנו נוכל לעזור לכן בו. אנחנו ניגש אחר כך אתכן לוועדת הכלכלה, שם יתקיים דיון שלם על זה.

יש לנו הרבה אנשים שמתקשרים אלינו. התקשורת הציגה את זה כאילו יש מלחמה בין גברים לנשים. זה לא זה. זה השפיע עלינו הרבה. עכשיו אנחנו צריכים לשבת ולדבר איך לטפל בזה.

בתחילת השנה אנחנו פנינו למשנה למנכ"ל משרד התמ"ת, אודי שנטל, והוא הגיע לשני המפעלים. אנחנו חושבות שמה שאנחנו עושות, הוא משהו שהמדינה צריכה לקחת עליו אחריות ביחד איתנו. אנחנו מעסיקות 165 נשים במפעל הרקמה ו-120 נשים במפעל האריגה. במשפחה הבדואית יש 8 נפשות בממוצע, ולכן אנחנו מדברים על 1,300 נפשות שחיות רק על מפעל הרקמה. ממפעל האריגה עוד 1,000 נפשות חיות. אנחנו מדברים על 2,300 נפשות, כמעט חצי מהיישוב שלנו. כל הכסף שלנו הוא מתרומות מחו"ל. לתורם מסאן פרנסיסקו איכפת מלקייה, ולממשלה שהיא אחראית עלי לא אכפת והיא לא נותנת תקציב.

לכן, כאשר פנינו לתמ"ת הם באו וערכו ביקור. אנחנו ביקשנו מהם, שהם ייקחו את שני המפעלים האלה כמפעלים נתמכים של התמ"ת. כל פעם שאנחנו פונות אליהם, מדברים איתנו על ליווי עסקי ושעות הדרכה. אנחנו לא רוצות את זה. אנחנו יודעות להדריך ויודעות איך לנהל את העסק. אנחנו רוצים כסף בשביל להחזיק את התשתית הארגונית הזו. אם לא יהיה לנו את הכסף הזה ואת התשתית הארגונית של שני המפעלים, אנחנו לא נוכל לקדם אותם.

יש לנו יחסים מצוינים עם המטה לקידום עסקים קטנים בבאר שבע, אבל האמת היא שאין להם יועצים בכלל. יושבת שם סוניה לבד. אני פונה אליהם, והם אומרים לי שאין להם תקציב.

אנחנו נשמע עכשיו את נציגת התמ"ת.

זה משרד שממונה על התעסוקה, ובכלל זה קידום תעסוקת נשים. אני יודעת, שאודי שנטל ביחד עם הרשות לעסקים קטנים נערך לתוכנית ייחודית לכל המגזר הבדואי בנגב כדי לסייע בתקציבים מיוחדים.

מתי התוכנית הזו תהיה מוכנה?

תאריך היעד היה לפני שבועיים, אבל מסיבות טכניות זה נדחה.

על איזה תקציב מדובר?

מדובר על 20,000,000 שקלים בערך.

וכולו ילך לעסקים במגזר הבדואי?

כן.

זו בשורה מצוינת.

הייחוד של התוכנית הזו, היא שהיא מאגדת בתוכה כמה כוחות מהמשרד. זה משרד שיש לו זרועות שונות שהתחברו לשם ארגון תוכנית מערכתית לטיפול ממוקד בנושא.

מההיבט של האגף שלי, אני יכולה לומר שאני נעתרתי לבקשה שלהן והגמשנו את הקריטריונים לסיוע לנשים עובדות. הקריטריונים הרגילים, לא רלוונטיים ולא תואמים לצרכים שלהם. אנחנו עושים כל מה שניתן, ונותנים את אותו סיוע גם לאישה שעובדת במשרה חלקית. אני מדברת גם על הנושא של הכשרה והכוונה.

האם אני יכולה לצאת מכאן ולומר, כי יש תקציב של 20,000,000 שקלים שיועברו לסיוע בתעסוקה במגזר הבדואי, שחלקם ילך גם לנשים?

זה מיועד לכל מגזר המיעוטים. יש לנו מיפוי של צרכים, קצת בצפון והרבה יותר בדרום.

זה מאוד מחמם את לבי לראות את הנשים החזקות האלה ואת העבודה שהן עושות. גם אני מציעה את העזרה שלנו. דובר פה על סיוע בתשתית היומיומית מעתה ועד אילך, אבל אולי ראוי שהוועדה תצא בקריאה לממשלה לתת מענק חד פעמי על מנת לשקם כמה שיותר מהר את המפעל, שכל כך נשים ואנשים חיים מהכנסות המפעל.

האם אתן זקוקות לכספי סיוע? אתם מתקיימות הרי מכספי קרנות.

אבל קרנות לא יתנו לנו לשקם. אמנם המקום שלנו היה מבוטח, אבל כאשר פנינו לביטוח נתקלנו בבעיות. הביטוח אומר, כי הוא ביטח רק את התחולה. זה לא כולל את המבנה ואת הקירות גבס המפרידות בין המחלקות השונות. גם לגבי עבודות הרקמה, הם ביקשו מאיתנו לקחת את זה לניקוי יבש. דבר רקום שלוקחים לניקוי יבש, לא תמיד יוצא טוב. מה שילך לאיבוד ולא יהיה ניתן לתיקון, אנחנו נשלם עבור זה. ערכנו ישיבת היערכות על מנת לראות איך אנחנו יוצאות מכל הפלונטר הזה, ומצאנו כי מדובר בסכום של 150,000 שקלים, אחרי שהביטוח מכסה את החלק שלו, ועוד 50,000 שקלים כדי לייצר מלאי חדש. הנשים האלה יושבות בבית וצריך לתת להן בדים וחוטים על מנת שהן יתחילו לעבוד. אנחנו מדברות על 200,000 שקלים. אנחנו פנינו למישהו במשרד של שמעון פרס. אנחנו יכולים לתת פירוט על הסכום הזה, ואנחנו גם נוציא קבלות ודו"ח כספי מאורגן ומסודר. כל השנים פעלנו לפי ניהול תקין של רשם העמותות. אני חושבת שבגלל שאנחנו נשים אנחנו יודעות לעבוד מאורגן.

בנוגע לביטוח, קחו עורך דין.

אני אבדוק את הנושא הזה אצלנו במשרד.

נעמה, האם אתם הייתם מבוטחים?

אנחנו לא היינו מבוטחים, אבל עכשיו אנחנו למדנו לקח ויש לנו עכשיו אזעקה וביטוח על כל המאגר ועל המבנה. אנחנו עברנו מקום, יצאנו מפנים הכפר. אני ממליצה גם להן לצאת משם.

אני לא רוצה לצאת משם. אני לא רוצה לוותר. כאשר אנחנו עשינו עצרת מחאה בתוך היישוב, אנחנו רצינו לעורר שיח בתוך הקהילה שלנו. זה לא יכול להיות שכל פעם שעושים משהו, אנחנו מתקפלות ויוצאות החוצה. אם אנחנו רוצים לעשות שינוי בתוך הקהילה, אני רוצה שגם הילד הקטן יראה אותנו מדברות על זה, גם הגבר המבוגר וגם שידברו על זה במסגד. אני אמרתי לאנשי הדת, שדת שלא יכולה לתקן חברה היא לא דת מבחינתי. הם חייבים לדבר על זה גם בדרישה של יום שישי. את מי מעניין ההיסטוריה של הנביא? אם הדרישה של יום שישי לא תטפל בבעיות של הקהילה ושל החברה, זה חבל. אנחנו מנסות להשפיע גם שם. אני רוצה את השיח הזה בתוך הקהילה שלי, ולא לקחת את הדברים שלי ולצאת החוצה.

ממש דברי אלוהים חיים. גם אנחנו קוראים לאנשי הדת שלנו ואומרים, כי הדת שלנו לא שווה אם היא לא יכולה לתקן את הקלקולים.

הבנות פה דיברו על הנשים ועל העמותה, ואני רוצה לדבר על הגברים. למה אצלנו הגברים לא עוזרים לנשים? אם הגברים היו משכילים ומתקדמים, הם היו עוזרים לנשים. יש לנו גברים משכילים במשפחה שהם כן תומכים בנשים. יש חברה שנושרים מבית הספר, יושבים בדיוואן וכל מה שמעניין אותם הוא רק להתחתן. אין להם משהו אחר לחשוב עליו. אני לא נגד הגבר אני איתו, אבל אני רוצה שגם הגברים יתקדמו כדי שיעזרו לאישה. החברה האלה נושרים מבית הספר ואין להם תעסוקה, אין להם מועדונים ואיפה לדבר על מה שמציק להם. אפילו אין להם מגרש כדור רגל שבו הם יכולים לשחק. אין להם גם שפה עברית כדי לתקשר עם העולם.

אני מבקשת מהמדינה, לקחת את החברה האלה ברצינות כדי שלא יפנו לסמים ולעבריינות. יש כאלה שגונבים רכב, ואז או שהמשטרה תופסת אותו או שהוא מצליח למכור את האוטו ולעשות כיף עם הכסף. הכיף שלו זה הסמים. במקום שהצעירים שלנו ילכו ללשכת התעסוקה כדי להודיע שהם מובטלים, כדאי שיהיה מפעל בתוך היישוב שבו הם יוכלו לעבוד. העבודה מקדמת את האנשים. אם הם ילכו ללשכת התעסוקה, הם יישארו באותו מעגל קסם. גבר שיש לו עבודה והוא משכיל, הוא יתמוך בנשים ולא ילך לגנוב או להשתמש בסמים.

האם הוא גם יהיה נשוי לאישה אחת?

גם היא צריכה לעבוד, כדי שהוא יחשוב פעמיים לא לוותר עליה.

עכשיו תדבר חסן שבזכותה העמותה הוצלה בדקה ה-90, כי היא זו שהודיעה בשעה 01:30 בלילה על השריפה.

כולנו דיברנו על מה העמותה עושה, מפעל האריגה ומפעל הרקמה, אבל צריך לא לשכוח שיש גם דברים טובים בתוך כפר לקייה. זה לא שפתאום יש שתי עמותות בכפר הזה. בשום מקום אין עמותות כמו אלה שיש בלקייה. אנשים באים ומבקשים מאיתנו שאנחנו נעביר את המודל הזה לכפרים אחרים. הבנות והמשפחות שהתחילו להקים את שתי העמותות, הן משפחה אחת, משפחה שהיא הכי חזקה. אנחנו למדנו הרבה מהמשפחות שלנו שתמיד עזרו לנו. הגברים והנשים מהכפר שלנו היו יוצאים לכפרים אחרים ומתנדבים ועוזרים לקהילה שלהם.

יש משהו שתרם להם להיות במקום שבו הם נמצאים היום. בכפר שלנו צריכה להיות מועצה, מועדונים ועוד הרבה דברים אחרים. יש אנשים שעובדים במקומות האלה ומקבלים משכורת. אנשים שהיו מתנדבים, היום יושבים בבתים. הם חשבו שבגלל שהמדינה הכירה בכפר שלנו, המדינה צריכה לעשות את הכל.

המשטרה לא עוזרת לנו בכלל. כאשר אני הולכת להתלונן היום על סוחר סמים, היא אומרת לנו שאם היא לא תראה את זה בעיניים שלה היא לא תתפוס אותו. המשטרה יודעת בדיוק מי סוחר סמים, וסוחר הסמים עובד עם המשטרה.

המקום שלנו נשרף בגלל אנשים שקרובים למשטרה והם עוזרים אחד לשני. כאשר הודיעו למשטרה על המקרה, היא לא נכנסה לעמותה אלא שמעה מה קרה מבחוץ. אני יודעת מי פגש אותם בדרך ואמר להם שהיתה שריפה במקום בגלל קצר. לא היה קצר במקום. היה בקבוק של נפט בפנים. הבחור שהם עצרו, לא הוא שעשה את זה. מישהו בא ואמר למשטרה שתיקח את האדם הזה. האדם הזה אוהב את העמותה ועוזר לעמותה. הוא היה עם הנשים, נכנס לעמותה ולקח את החולצה שלי ושם אותה על הפנים שלו וכיבה את האש.

המשטרה לא עוזרת לכפר שלנו. היא רוצה להרוס את הכפר. הכפר הזה הוא הכי חשוב שיש בו הכי הרבה משכילים. בעמותה שלנו אחת עוזרת לשנייה, ההורים עוזרים לנו, ואנחנו ממשיכות בעבודה שלנו. אמנם יש גברים מתנגדים, אבל יש גם נשים שמתנגדות לעמותה.

זה עצוב לי לשמוע שאת מחזיקה בתחושות האלה. אני כל יום מקבל אזרחים. אין לי שעות קבלת קהל, ואני עובד כמעט 20 שעות ביממה. להגיד שמישהו במשטרה רוצה להרוס את היישוב, זה לא נכון. תשאלי את ראש המועצה ואת האנשים ברשות עצמה לגבי הקשר עם המשטרה.

אני מסכימה איתך, אבל כנראה שצורת הפעילות דורשת תיקון או שינוי.

אם אתן אומרות שאתן יודעות מי האיש שביצע את המעשה, אני אשמח לשמוע זאת.

אנחנו רוצות לברך על העבודה של המשטרה. אני יכולה להבין מאיפה התחושות של חסן. אלה תחושות תסכול של שנים. אנחנו רוצות שהמשטרה תתייחס ברצינות לפניות שלנו. אני הייתי באותו היום במשטרה, ושלחו אותנו מאחד לשני עד אשר אני דיברתי עם מישהו שינסה לדבר איתנו. אני רוצה את מספר התיק שלנו במשטרה, כי אנחנו רוצות ללכת עם זה עד הסוף. אני רוצה שתדעו, שאם לא היו מכבים את השריפה באותו הלילה שני אנשים היו מתים. היו שני בלוני גזים בדיוק ליד המקום, כאשר מעל גרה המשפחה של בעל העסק.

אני רוצה לסכם את הישיבה. חשוב מאוד היה לשמוע אתכן פה היום. אני מאוד מעריכה את הדברים שאמרתן פה. הדברים שאמרתן פה גורמים לנו לתחושה טובה, לעשייה, יזמות וכוח של נשים. בדברים שהועלו כאן, אורית ואני ננסה לעזור. אנחנו הכתובת שלכן בכל דבר ועניין. אנחנו לא צריכים לקרוא לכן לבוא. אתן צריכות לקרוא לנו להזמין אתכן. יש לכם פה בבית בכל דבר ועניין. תפנו אלינו, ואנחנו נעזור. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:30