כנסת פתוחה

משנה לקויות למידה - הרצאת אורח – מומחה בנושא לקויות למידה

2
ועדת משנה של ועדת החינוך
07.06.05
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת המשנה ללקויות למידה
של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת
מיום שלישי, כ"ט באייר התשס"ה, 7 ביוני 2005, בשעה 12:00

הרצאת אורח – מומחה בנושא לקויות למידה

חברי הוועדה: גילה פינקלשטיין – היו"ר

פרופ' יהודה הנטלף
פרופ' סולי דרימן

ד"ר יהודית אלדור – מנהלת היחידה לליקויי למידה, שפ"י
חיה לשם – מפקחת אבחון והתאמות, שפ"י
עו"ד יבינה זכאי בראונר – לשכה משפטית
עו"ד רעות גורדון – לשכה משפטית

עו"ד קובי שפירא – לשכה משפטית
עו"ד אלישבע הכהן – משרד המשפטים

לאה ענבר – המוסד לביטוח לאומי

רות קפלן – יו"ר
רן גבע - חבר ועד מנהל
יעל מלצר – מנהלת מרכז התמיכה לסטודנטים לקויי למידה ב"תל חי"
שמר ארזי – מומחה בלקויות למידה
אסתי בקון – מנהלת מרכז התמיכה באוניברסיטה העברית
דינה דיל – מנהלת מרכז התמיכה האקדמי בחולון
דוד בגלייטר – דיקן הטכנולוגי באר שרע
אנה בר- מכללת הדסה
רמי גרטל – ניצן

ד"ר אורית דהן – מנהלת מרכז התמיכה בית ברל
גיא פינקלשטיין – עמותת לשם לקידום סטודנטים עם לקויות למידה
מיכל טבקמן – סטודנטית לקויית למדיה באוניברסיטה העברית
עו"ד קמיל מואס- עמותת ידע וה.ק.ר.ה – חיפה


אוניברסיטת בר אילן –
ריקי בן דיין – מנהלת החידה למעורבות חברתית

מרב ישראלי

יהודית גידלי

לאה קיקיון


הרצאת אורח - מומחה בנושא לקויות למידה

(מדברת באנגלית, להלן תרגום דבריה): אני שמחה להציג בפניכם את האורח המיוחד שלנו, יהודה הנטלף. אנחנו מצפים לשמוע ממנו על הניסיון הקנדי וללמוד ממנו הרבה . אנחנו מקווים שנהיה בקשר בעניין הנושא שאנחנו מתעניינים בו, כולנו יחד. אציג את עצמי - שמי הוא גילה פינקלשטיין. הייתי מנהלת בבית ספר גדול בתל אביב. הייתי מורה לאנגלית. החלום שלי הוא שבבוא היום, כאשר אעזוב את הכנסת, את הפרלמנט, כאשר אתבגר, אלמד אנגלית לאותם סטודנטים בעלי קשיי לימוד. לימדתי אנגלית בתיכון והכנתי תלמידים למבחני הסיום, אבל עכשיו יש לי חלום אחר. מתוך העבודה בכנסת, פגשתי אנשים שונים עם קשיים ומוגבלויות, ועכשיו הרצון שלי הוא ללמד אותם.

היינו רוצים, קודם כל, שתאמר לנו דברים באופן כללי על עצמך, ואז נדבר על הנושא. יש בפני כולם כאן את התרגום לעברית של נייר העמדה עם המדיניות של ה- LACD. אני רוצה להודות ליעל, שהציעה שנזמין אותך. תודה לך על הרעיון.

(מדבר באנגלית, להלן תרגום דבריו): זה הוא יום מיוחד עבורי. קיבלתי הזדמנות לחלוק אתכם מהניסיון שלי בקנדה. זו היא גם מתנת יום הולדת עבורי לבוא ולדבר כאן אתכם. ראשית – קצת על הקשר שלי עם ישראל שהוא למעשה ארוך טווח. משפחתי עלתה לכאן בשנת 1904 בעליה השניה. כיום הם בעיקר מרוכזים באזור פתח תקווה. ביתי גם למדה כאן באולפן בארץ, פגשה כאן בחור מקסים, הם התאהבו ונישאו, וגרים כיום במושב אלמגור. קצת על עצמי – אני עורך דין בהכשרתי, וכמו כל עורך דין טוב, כדי לייצג את האינטרסים של הלקוחות שלי, רצוי שאני אכיר את הנושא לעומק, ואכן יש פה גם עניין אישי עבורי, מכיוון שבתי הבכורה אובחנה בדיסלקציה מאד קשה. למעשה, בתקופה ההיא, כשאבחנו, אפילו בקושי הכירו את המילה הזו בקנדה. ישר קיטלגו אותה כשונה, אולי אפילו כלוקה בפיגור. לכן, בסופו של דבר נסענו לארצות הברית, שם היו יותר הזדמנויות כדי שהיא תוכל לקבל עזרה וללמוד כמו שצריך. אותה בחורה מוכשרת, שהיא ביתי, שטבעו עליה סטיגמה שהיא לעולם לא תוכל ללמוד, למעשה היא כיום אמנית מאד מוכשרת שעוסקת בתיאטרון בובות, והיא גם פנטומימאית. היא כתבה גם מחזה שנקרא "שווסטערס", - אחיות, באידיש, והיא גם מומחית למיתולוגיה אינוית, שזה השם כיום של האסקימוסים, והיא כתבה מחזה על איזושהי דמות משותפת לאזור הקוטב, מחזה בשם "קיביוק". היא אפילו הוזמנה לדבר עליו בכנס בינלאומי בוושינגטון על בני האינוים מאזור הקוטב.

סיפרתי לכם את כל זה, כי למרבה הצער, עדיין יש אנשים שאינם קולטים את הפוטנציאל של אותם ילדים שאובחנו עם ליקויי למידה שונים. יש עליהם סטיגמות שבעצם שוללות כל אפשרות שהם אי פעם ימצו את הפוטנציאל הגלום בהם. אני רוצה לספר עוד קצת רקע עלי, בעקבות המקרה של בתי. מספר משפחות, כולל המשפחה שלי, יצרנו התאחדות, ובסופו של דבר הייתי בין מקימי ההתאחדות הקנדית לליקויי למידה, שכיום חברים בה מעל 10,000 בני אדם. יש לנו 134 סניפים, וגם התאחדויות מחוזיות בכל אזור. זו, למעשה, קבוצה מאד חזקה בעלת השפעה בכל רמות הממשל, ואני חושב שיהיה חשוב להדגיש שעצומת הורים בעצם תוביל לשותפות עם אנשים מקצועיים, בעלי מקצוע בתחום, וזה אינטרס של כולם. רק שותפות כזו תוכל לקדם את אותם ילדים.

כמו כן, אני רק רוצה להוסיף שאני חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית כאן, בירושלים. יש לי הרבה מאד לספר לכם, ולמעשה הבאתי לכם 23 חוברות עם חומר מאד עדכני, מהשנים 1999 עד 2004, ובעצם, בזמן שיש לנו אני יכול קצת לספר לכם על החומר הזה, כדי שתבינו איזו התקדמות אדירה הושגה בשנים שבהם אני פעיל בתחום הזה.

קצת רקע על כל החוקים הקנדיים הקשורים לנושא, שכתוצאה מהחוקים הלאה, למעשה, כל ילד יכול לחייב את הממשל בכל הרמות, בכל מה שקשור למערכת החינוך, למחוזות, לבתי הספר – לתת לו את מה שהוא זקוק לו. במסגרת ההחלטות, מערכת החינוך, בין אם מדובר במערכת הכלל ארצית ובין אם מדובר במערכת המחוזית, קשורה בעצם לממשל, ולכן היא נמצאת תחת מה שנקרא – The Charter of Rights and Freedom שהוא מעין כתב זכויות וחירויות, שמבטיח לכל פרט את הזכות לשוויון, ואני אסביר לכם איך משתמעת פה הזכות הזו, לשוויון.

ארצה גם לספר שקיימת היום ועדה משותפת בין שופטי בתי המשפט העליון בישראל ובקנדה. הוועדה הזו פועלת כבר שנתיים. למעשה, אני הייתי כאן לפני שנתיים, והיתה לנו פגישה עם השופט ברק, שנמשכה כשעה וחצי. מאז קיים בינינו דיאלוג מתמשך. אחת הסיבות לכך היא שבישראל, החוקה הקנדית שהזכרתי זוכה להרבה מאד כבוד והערכה. למעשה, ישראל אפילו בודקת אפשרות לאמץ חלק מהמערך החוקתי הקנדי, אם לא את כולו. אני רוצה להסביר לכם למה שינו את השוויון בחוק לבחינת אותם ילדים עם לקויות למידה. מה שזה אומר, למעשה, זה שהם זכאים לקבל את כל המשאבים שימקסמו כל הזדמנות אינדיבידואלית שלהם לנצל את מלוא הפוטנציאל הגלום בילד. החוקה, מה שהיא בעצם עושה – היא מבטיחה את הזכות לשוויון של הפרט אל מול המדינה. אני רוצה להרחיב על כך כי זה שונה מקודים של זכויות אדם, שמדברים לא רק על אפליה מול המדינה, מול הגוף הממשלתי, אלא גם אפליה מצד אינדיבידואלים. כפי שאמרתי – המסמך הזה הוא למעשה החוקה שלנו. לכן, הזכות הזו לשוויון מעוגנת בחוקה, מעוגנת בחוק. כלומר, אף תחיקה, מכל סוג שהוא, למעט כמה יוצאי דופן שארחיב עליהם בהמשך – אף תחיקה לא תוכל למנוע מפרט את אותה זכות לשוויון. זה חשוב מאד, כי למעשה, דרך החוקים, באמצעות בית המשפט, אני יכול לחייב את המדינה, את בתי הספר, לספק לי את היכולת הזו, לשוויון. בעצם, מה שזה אומר זה שהממשלה אחראית כלפי האזרח, ניתן לחייב אותה לפעול במסגרת החוק כדי להביא לשוויון.

הדגש הוא על המילה – "אינדיבידואל", פרט. אלה הן זכויות שמובטחות לפרט, לאינדיבידואל. למה אני כל כך מדגיש את זה? כי למעשה, בתחילת הדרך, כשהתחלנו לפעול דרך בתי המשפט, בעצם – מה שאמרו לנו זה שהחוק לא מגן על ילדים, אלא רק על בוגרים, שילדים אינם נכללים בחוק הזה, ולמעשה, אין להם זכות כי הם לא בני אדם בוגרים. למעשה, עוד מ- 1982 אנחנו פועלים כדי לקדם את זה, וכל מקרה לגופו, ובבתי המשפט אנחנו דואגים להבטיח – וכמובן חשוב לציין שהמאבק הזה לא הסתיים, הוא עדיין נמשך. אנחנו נלחמנו על כך שיכירו ש "אינדיבידואל" זה כל אינדיבידואל – כל פרט, בין אם הוא בגיר לפי החוק, או לא.

בנוסף לחוקה שמבטיחה את הזכויות של הפרט אל מול המדינה, יש לנו גם קודים, או קודקס של חוקים בנושא זכויות אדם, והחוקים הללו הם גם ברמה הפדרלית וגם ברמה המחוזית. לכל מחוז יש קוד כזה של חוקים, וזה, בעצם, מה שנותן איזשהו ביטחון, איזה שהן ערבויות כנגד אפליה. זו, למעשה, תחיקה נגד אפליה. זה חל על תחום התעסוקה, על תחום מתן שירותים, וזו אפליה מכל סיבה שהיא, בין אם בגין צבע, בגין אתניות, בגין נכות, בגין מצב משפחתי. זה אמור להגן מפני כל סוג של אפליה. זו, בעצם, ערובה לכך שאף פרט או המדינה לא יוכלו לשלול מאדם את הזכות שלו לשוויון. למעשה, המעמד של הקודים הללו של החוקים הוא מעמד חצי חוקתי, ולכן אין אף חוק פדרלי שיכול לשלול את הזכויות שניתנו לאינדיבידואל במסגרת אותם קודים. למעשה, כך יש לנו שני אמצעים מאד חזקים כדי לפעול כנגד כל סוג של אפליה, בין אם מצד אינדיבידואל או מצד המערכת.

חלק מהחוקים הטובים ביותר שאי פעם נחקקו, נחקקו דווקא במדינות טוטליטריות. מכאן אנחנו יכולים ללמוד שלא משנה עד כמה טוב הוא החוק, אם אין אפשרות לאכוף אותו, אם הוא לא נאכף כמו שצריך, הוא לא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו.

בקנדה היו שתי התפתחויות מאד מיוחדות, שמאפשרות לאזרח לקבל את הזכויות האלה שמגיעות לו על פי החוק, על פי החוקה. מכיוון שבעצם, כל מהלך שמטרתו לצאת נגד הממשלה, להיאבק בממשלה, הוא, כמובן, מהלך יקר מאד. אם אני היום מתחיל קמפיין נגד הממשלה, המאבק הזה יכול לקחת 3 או 4 שנים, ויעלה לפחות 100 אלף דולר, אפילו אם אני אשתמש בעורכי דין מתנדבים, וכן הלאה. אז מה נעשה בקנדה? – בקנדה, הקימה הממשלה עצמה קרן שעומדת לרשות הציבור, ואני, כפרט או כארגון, אם אני צריך לצאת נגד הממשלה כדי לתבוע את הזכויות שמגיעות לי, אני פונה לקרן הזו, שכאמור – אותה העמידה הממשלה עצמה, ושנועדה כדי לסייע לפרט או לארגון להיאבק בממשלה. כל זה נעשה בגלל לחץ ציבורי שנועד להבטיח את זה שהצ'רטר הזה, שהאמנה הזו, אכן יאכפו אותה, ואכן תצא לפועל ולמימוש.

תחת החוק לזכויות האדם, החוק הזה, שנועד כדי למנוע אפליה, אם, למשל, בית ספר או מערכת חינוך מסוימת נותנת שירותים לילדים רגילים, לילדים שאינם בעלי צרכים מיוחדים, אבל לא מעניקה את אותם שירותים לילדים שהם כן בעלי לקויות למידה או צרכים מיוחדים אחרים, אז בעצם – בית הספר הזה מפלה את אותם ילדים שזקוקים לשירותים המיוחדים ולא מקבלים אותם. אם יהיו איזה שהן שאלות, אני מבקשת שתעצרו אותי ותשאלו.

אם מישהו, הורה לילד בעל צרכים מיוחדים, רוצה להתלונן משום שלדעתו הילד לא קיבל את השירותים שמגיעים לו, הוא ניגש לוועדה לזכויות האדם, מגיש את התלונה שלו. הוועדה הזו שוקלת את התלונה, ואם היא אכן חושבת שיש בסיס לבדוק את העניין, היא פונה לבית הספר, ונותנת לבית הספר הזדמנות להגיש תשובה. בית הספר עונה את תשובתו, ואם התשובה לא מספקת את הוועדה, ואכן מתברר שיש כאן סיבה לקיום תלונה, מפנים את התלונה לבית משפט של הוועדה לזכויות האדם, וכל זה נעשה ללא עלות להורה, בכלל. בית המשפט הזה, לזכויות אדם, יש לו סמכות מאד נרחבת, והוא יכול לאכוף את ההחלטות שלו ולכפות את ביצוען. אני, לדוגמה, שימשתי כשופט בבית משפט כזה, ובמשך כ- 9 שנים הייתי אחד משישה חברי ועדה של זכויות אדם שעסקה או טיפלה בתלונות מכל רחבי קנדה, כנגד הממשלה. כך שיש לי היכרות מאד מעמיקה עם המערכת, הן כעורך דין שעוסק בתלונות נגד הממשלה, הן כשופט והן כחבר ועדה לזכויות האדם. אני הזכרתי קודם שאם הורה חושב שהמערכת לא נותנת את השירותים שהילד שלו זכאי לקבל, הוא רשאי לפנות ולהתלונן כדי לקבל את השירותים שלדעתו מגיעים לילד שלו, במלואם. אבל, אין בכך כדי לומר, ואל תחשבו לרגע שזו דעתי – שאם ילד לא מגיע לרמה של שאר הילדים, למרות שהוא קיבל את כל השירותים שהגיעו לו ושהוא היה אמור לקבל, הוא לא חייב להמשיך במערכת הזו. זאת אומרת, שאם ילד כן מקבל את כל מה שמגיע לו, והוא בכל זאת לא מצליח להגיע לרמה ששאר הילדים הגיעו אליה, אולי זה אומר שהילד הזה צריך לעבור למסגרת אחרת. זה בתנאי שהתקנים או הרמה שנקבעה לשאר הילדים היא רמה כזו שהילד בעל הצרכים המיוחדים יכול להגיע אליה, זאת אומרת, שלא נקבעה מראש איזושהי רמה שיש בה עצמה משום אפליה, שילד אחר לא יכול להגיע אליה. זו הערה מאד חשובה, ואתן שתי דוגמאות שיסבירו. אני אדבר על מקרה שהיגיע לדיון בבית משפט העליון בקנדה. מדובר על הזכות לגישה שווה ועל היכולת לנצל את כל מה שהמערכת מסוגלת להציע לאנשים כדי להנגיש להם באופן שווה את המידע או את מה שעומד בפניהם. המערכת הזו בעצם החלה בתוך מערכת הבריאות, אבל עורכי דין משתמשים בה היום גם במסגרת מערכת החינוך , משום שמדובר במצב מאד אנלוגי, מאד דומה, ולכן זה נכון גם לגבי ילדים בעלי צרכים מיוחדים.

המקרה הראשון – עניינו באישה שהיתה בהריון והיתה חירשת, ובקשתה היתה שיסופק לה מתרגם לשעת הלידה, כדי שהיא תבין מה קורה. ברור, נכון? התשובה של מערכת הבריאות היתה שמתן שירותי תרגום איננה חלק משירותי בריאות. ברור, לא? בית המשפט אמר שחלק אינטגרלי ממה שמערכת הבריאות צריכה להציע לחולה או למטופל הוא שהמטופל יבין מה קורה. הוא צריך להבין מה השירותים שמגיעים לו. האם זה דומה למערכת החינוך? ודאי, זה דומה, כי גם במערכת החינוך מגיע לי להבין מה השירותים שאני זכאי להם.

המקרה השני עניינו סטודנט חירש שלמד באוניברסיטה של בריטיש קולומביה, וגם הוא רצה מתרגם לשפת סימנים כדי שיוכל להבהיר לו את מה שקורה בשיעור, כי, למשל, כל אימת שהמרצה סובב את גבו ודיבר עם גבו לכיתה, אותו סטודנט לא יכול היה להבין את הנאמר. אז הסטודנט גם הוא טען שמגיעה לו גישה שווה למידע וביקש שירותי תרגום. תגובת האוניברסיטה היתה שעלות תרגום כזה היא 40 אלף דולר לשנה לסטודנט, וזו עלות גבוהה מדי, וזה עורר עניין חדש תחת חוק זכויות האדם, והוא – שארגון רשאי לסרב לספק שירות אם זה גורם לו לקושי לא מוצדק. מה שעשתה האוניברסיטה כדי לנסות ולהשתמש בטיעון הזה של קושי מיותר הוא ניתוח של כמה צריכים לעלות שירותי תרגום לכל הסטודנטים החירשים שזקוקים להם, והם הגיעו לעלות של 400-500 אלף דולר לשנה. הם בדקו את תקציב האוניברסיטה וטענו שהדרך היחידה שבה תוכל האוניברסיטה לטעון שאכן הקושי הזה הוא קושי מיותר היא לומר שעלות כזו תביא את האוניברסיטה לכדי פשיטת רגל. זה רק מראה עד כמה קשה, לאיזו עלות גבוהה צריך להגיע כדי שאפשר יהיה להשתמש בנימוק הזה של קושי מיותר, ואנחנו עוד מעט נראה איך החוק השתנה, ואיך נעשה אפילו עוד יותר קשה להשתמש בתירוץ הזה, וזאת, במטרה שהיא מוצדקת, שאי אפשר יהיה להשתמש בנימוק הזה כדי להימנע מלתת שירות. זאת אומרת, לא לתת שירות על בסיס של עלות, זה משהו שאנחנו שואפים למנוע אותו. ואכן, התוצאה היתה שהאוניברסיטה קיבלה את התשובה שלפיה עלות של 300 או 300 אלף דולר לשנה לא תביא את המוסד לפשיטת רגל והיא חייבת לספק את השירות שהתבקש.

אותו עיקרון בדיוק קיים גם בממשלה, ואני אספר על מקרה שאירע ב- 2004 ונדון בבית המשפט העליון בקנדה. זה היה בממשלה של מחוז ניו פאונלנד, שהיתה בקשיים תקציביים, והגיעו הדברים לידי כך שלא שילמו לקבוצת נשים שטענה כנגד הממשלה שהיא לא קיבלה תשלום שווה עבור עבודה שווה שהיא עשתה. הממשלה היתה צריכה אז להוכיח – ויש לזה חשיבות גדולה לגבי מה שנעשה בישראל, וארחיב על כך אחר כך – משום שיש כאן עיקרון של האם חיסכון כשלא מתבצע תשלום, השאלה הנשאלת היא: האם החיסכון הוא כזה שיש לו פרופורציה להשפעה שתהיה לחיסכון הזה על קבוצת האנשים, במקרה זה – הנשים ההן.

אני ארצה להסביר גם מדוע התקנים הללו פועלים רק לגבי גופים שמראש אין בהם אפליה. אתן לכם עכשיו דוגמה למקרה שיסביר את הנקודה הזו. היה מקרה שקרה בבריטיש קולומביה. מדובר במבחן שנערך לנשים שרצו לעבוד ככבאיות בשריפות יער. במהלך המבחן האישה צריכה לאחוז בזרנוק ולרוץ במעלה גבעה במשך 30 או 40 שניות. אותה אישה עברה את כל דרישות המבחן, היא היתה בכושר גופני מעולה, אבל ככל שהיא ניסתה, השלב הזה של המבחן, שבו היה עליה לרוץ עם הזרנוק במעלה הגבעה – היא כל פעם הגיע כ-3 שניות אחרי הזמן המותר, ולכן היא נפסלה בבחינה. היא התלוננה שהפלו אותה. אחרי בדיקה מצאו שני דברים: הדבר הראשון הוא שבעצם אין בכלל צורך לכבאיות או לכבאים לרוץ מרחק כל כך גדול בזמן כל כך קצר עם המשקל הזה על הגב, כיוון שהמכשור המודרני לא מצריך זאת. הדבר השני שנמצא הוא שבגלל המבנה השונה של גוף הגבר לעומת גוף האישה, לא חשוב עד כמה הכושר הגופני של האישה יהיה מצוין, היא לא תוכל, פיזית, לעבור את הבחינה הזו בזמן שנקבע, ולכן, בעצם, הרמה שנקבעה כדי לעבור את המבחן לא התאימה – לא לצורך שכבאי אמור לעמוד בו, וגם היה בה משום אפליה נגד נשים.

אשליך את הדוגמה הזו על מערכת החינוך, למעשה. בואו ניקח ילד שהוא בגיל בית ספר. יש לו בעיה קוגניטיבית שבגינה קל מאד להסיח את דעתו, וקשה לו להתרכז. אם כן, נקבע איזשהו סטנדרט מסוים של משך המבחן שכל הילדים צריכים לעבור וכולם יושבים יחד באותו חדר, כי, למעשה, למה שמישהו יקבל יחס שונה? אבל מה, בעצם, קורה עם אותו ילד? הוא מתבלבל, יש רעשים בחדר, יש הרבה שאלות. עד שהוא מגיע לשאלה העשירית הוא כבר שוכח מה נשאל בשאלה הראשונה. למעשה, אותה סביבה לא מתאימה לאותו ילד. ואז אני אומר- אותו ילד צריך להגיד שהוא זכאי לכתוב בחדר נפרד עם בוחן ובעצם שתהיה שאלה אחת בכל עמוד ושיהיה אתו איזשהו מכשיר שיעשה בדיקת איות, אפילו המחשב שלו, והוא יכול לשאול את הבוחן כל מיני שאלות, ושהבוחן יסביר לו, ואולי לא צריך לקבל שעה אחת, אלא אותו ילד זכאי ל- 4 שעות בחינה. שוב, העיקרון במקרה זה הוא שלאותו ילד ספציפי עם בעיה קוגניטיבית, הוא זכאי לתנאים המתאימים לו, ובקנדה יש לאותו ילד זכות שהיא אבסולוטית, וכאשר עושים לו איזושהי הערכה, איזו בדיקה של הבעיה שלו, תפקידו של המעריך גם לומר לאיזו סביבה הילד זקוק, וזו זכות אבסולוטית.

יש למעשה 4 זכויות בסיסיות לשוויון. אני אשאיר לכם שני עותקים של מאמר שלי שמפרט על זה, וכמו שהזכרתי – הבאתי לכאן כל מיני ניירות, 23 קבצים שדי מקיפים את כל מה שקרה וקורה עד היום בתחום. אזכיר כמה דוגמאות וכלים שבעצם משתמשים בהם כיום, כלים מאד עדכניים מ- 2004 וכמו כן אשאיר אצלכם הצהרה שהיא בעצם תמצית של כל עקרונות השוויון כפי שנבנו והצטברו מ- 1982 ועד היום, ובעצם, בית המשפט קבע ששוויון מביא לקידומה של חברה שבה כולם סמוכים ובטוחים שהחוק מכיר בהם כבני אדם שזכאים לכבוד ולדאגה וזכאים שתימנע כל אפליה נגד קבוצות בקנדה, שבדרך כלל מסיבות היסטוריות, פוליטיות או חברתיות יש אפליה נגדן.

(נושאת דברים באנגלית, להלן התרגום): לאחרונה, ועדה זו מכינה חוק מיוחד בהקשר לסטודנטים שלומדים באוניברסיטאות, במכללות, חוק שתומך ברעיון שסטודנטים אלה זקוקים למרכז תמיכה וגם אם אין את התקציב המתאים הם צריכים את מרכז התמיכה לאותם תלמידים בעלי לקויות למידה. זה צריך להיות דבר קבוע, ולכן אנחנו רוצים חוק שיתמוך בעניין.

דבר שני – כאשר נערכים מבחני כניסה, אנחנו מדברים על הסטודנטים. היינו רוצים לדעת מה המצב בקנדה. בהקשר למבחני כניסה, לכל אוניברסיטה ולכל מכללה יש מבחן כניסה שונה וזה מאד קשה בהקשר של תלמיד שרוצה להתחיל ללמוד במכללה אחרת, באוניברסיטה אחרת. היינו רוצים שתהיה אחידות, ושלכולם יהיה אותו מבחן כניסה. יש לנו כאן בעיה- יש לנו את החוק ויש לנו את עורך הדין שעוזר לנו להתקדם עם זה. הרבה חברי כנסת תומכים בחוק הזה, אבל עדיין יש לנו הרבה קשיים והיינו רוצים לקבל את עצתך ולשמוע על המצב באוניברסיטאות בקנדה, בהקשר לאספקט הזה של תלמידים שיש להם לקויות למידה, כאשר הם מגיעים למכללה. מה המצב בקנדה?

(נושא דברים באנגלית, להלן התרגום): התשובה היא שבקנדה יש 10 מחוזות ו- 3 טריטוריות. בכל מחוז ומחוז זה שונה כי לפי החוקה בעצם החינוך – מהשלב שאחרי התיכון, הוא תחת המחוז. אז למעשה, לכל מחוז יש חוק משלו, ולכל מחוז יש קשיים כלכליים שונים ממחוזות אחרים. אמנם יש נוסחה שהיא משווה, אבל אפילו עם הנוסחה הזו, עדיין יש הבדלים. יש מחוזות שיש להם יותר ויש מחוזות שיש להם פחות. כך שאין תמונה קולקטיבית של האוניברסיטאות. מצד שני, באוניברסיטאות בקנדה יש תוכניות הכנה מאד מפותחות ולמערכת יש תוכניות מאד טובות בהקשר הזה. כאן יש מערכת אחת אחידה יותר.

בחרתי, בעצם, לספר לכם רק על מחוז אחד, והוא המחוז הכי מתקדם, מחוז אונטריו. אני לא יודע אם בארץ עשו בדיקה, סקר שכיחויות מקיף כמו שעשינו בקנדה. בקנדה, ברמה הפדרלית, יש סקר שנערך כל חמש שנים, והוא בהחלט עם דגש על אנשים עם צרכים מיוחדים, ולכן, ברמה הפדרלית יש מידע מאד מדויק.

לאחר שעיינתי בהצעת החוק- לו אני הייתי הורה וזה החוק שהייתי רואה, הייתי למעשה תובע את הממשלה נגד אפליה. ראשית, מכיוון שהחוק הזה הוא ספציפי ללקויות למידה. ילדים עם לקויות למידה מהווים 40% מתוך כלל 15% של ילדים עם לקויות שונות באוכלוסייה, כלומר, יש בסך הכל 15% מהאוכלוסייה ילדים עם לקויות, ומתוך ה- 15%, 40% עם לקויות למידה. אבל יש גם ילדים עם תסמונת טורט, ילדים אוטיסטיים, ילדים עם תסמונת אספרגר. יש מגוון שלם של בעיות התנהגותיות ורגשיות. בעצם, כל חוק שלא עוזר ושלא כולל את כל הילדים עם מגוון הבעיות, הוא בעייתי. זה אולי נשמע משונה שאני אומר את זה בתור מי שמקדם את נושא לקויות הלמידה, אבל בעצם – אם יש לי איזשהו אינטרס צר או ספציפי הוא לגבי הילדים עם הצרכים המיוחדים או עם הלקויות השונות. כמו כן, הייתי תובע, כי מדובר רק בהשכלה גבוהה. צריך להיות חוק שכולל את כל הילדים עם הצרכים המיוחדים. כ

העניין הוא שאחנו בקשיים כספיים ולכן אנחנו מדברים רק על אוניברסיטה, אבל המטרה שלנו היא שיהיה חוק בהקשר של כל התלמידים – בבית ספר יסודי, בחטיבות הביניים, בתיכונים ובאוניברסיטאות. בינתיים, בגלל הקשיים הכלכליים אנחנו מדברים על תלמידים באוניברסיטאות, כי זה השלב האחרון שאפשר לעזור להם אם לא עזרת להם קודם כשהם היו צעירים יותר. זה השלב האחרון כדי לעזור להם כשהם גומרים את האוניברסיטה, להיות חלק מהחברה. ההזדמנות האחרונה לעזור להם. כמובן, שאם נצליח עם החוק הזה, ויש לנו הרבה קשיים בדרך, ודאי שנעסוק בחוק של לקויות למידה שיש לנו.

יהיה זה יומרני מצדי לעצב את החוק בישראל או להציע הצעות לממשלת ישראל לגבי מה עליה לעשות, ואני כמובן לא ער כמו כל הח"כים בכנסת לכל הקשיים התקציביים, אבל כן הייתי רוצה לומר ואני מבין מה קורה פה, כי היה לנו דיון דומה אתמול בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, ודיברנו על כך שצריך להשקיע משאבים על מנת להביא למצוינות, אבל מה שרוצים זה לקדם את אלה שכמובן ינצלו את מלוא הפוטנציאל של האוניברסיטה. אך מה קורה עם אותם לימודים שעבורם ההתערבות המוקדמת הינה קריטית? אותם ילדים יאבדו לחברה לנצח, ואני לא מדבר רק על מערכת החינוך, אלא – אלה ילדים שלאחר מכן בסופו של דבר גם מסתבכים עם מערכת החוק. בהחלט מחקרים מעידים על כך שקיים מתאם גבוה בין ילדים עם לקויות למידה שלא טופלו ואובחנו, ובין היתקלויות של אותם ילדים, נערים או נשים עם החוק. אני עוסק בזה כבר 20 שנה, וזה דבר שהוא מאד מאד ודאי מתוך הספרות והמחקר, ואני יודע שמדובר כאן באיזשהו מאזן נוראי שצריך לעשות, בסופו של דבר, כי מה שצריך לעשות זה לא לקדם חלק מהאוכלוסייה על מנת לקדם חלק אחר.

אני אתן לכם דוגמה להחלטה זהה שנפלה בקנדה, כי עם כל הכבוד, אין לאף אחד זכות לקדם אנשים מסוימים עם צרכים מיוחדים, אך להתעלם מזכויותיהם של אחרים. מה שאני מציע לכם כאן זה למעשה לא לחזור אחרי השגיאות שלנו, כי אנחנו הגענו למה שהגענו אחרי 25 שנה.

זו רק ההתחלה. אתם כבר בשלב מתקדם יותר. אנחנו בשלב ההתחלה.

זה שטח מאד מוזנח בישראל. רק לאחרונה - -

כל הנושא שעלה עד כה הוא נושא חשוב מאד, שבעצם – ממשלות רבות בעולם שנמצאות בקשיים מתמודדות אתו. אני חייב לומר שאני כן ער לקשיים. אולי לא כמוכם, אבל אני כן מבקר בישראל כל שנתיים –שלוש, לכן אני יודע מה הם הקשיים ואני הייתי רוצה לקרוא שתי החלטות של בית המשפט העליון מקנדה:

"יש להעניק לממשלות מספיק מרווח כדי לנקוט בצעדים מתקנים, גם אם לאותם צעדים יש השפעה שלילית משמעותית על זכותו של הפרט לשוויון, אולם, זכות זו נתונה לסייגים שהצעדים שננקטו חייבים להיות פרופורציונליים, הן מבחינת המשבר הכספי והן מבחינת השפעתם על האינטרסים של השוויון, שנוגעים לדבר. האמצעים שייבחרו על מנת להשיג את אותם יעדים חייבים להיות פרופורציונליים או מתאימים למטרות. כלומר, דרישת הפרופורציונליות בתורה, בדרך כלל יש לה שלושה היבטים: יש את הצעדים המקבילים, שחייבים לתכננם באופן מאד קפדני, או שהם צריכים להיות קשורים בצורה הגיונית ליעד. הם חייבים לפגוע בזכות במידת האפשר כמה שפחות, וההשפעה שלהם - אל לה לפגוע בצורה כה משמעותית בזכויות של אדם, של קבוצה, שהמטרה התחיקתית, עד כמה חשובה שתהיה, בסופו של דבר משקלה לא יגבר על הפרת הזכויות. כמו כן יש לציין שלדרישת הפרופורציונאליות יש שני היבטים. בעיקר היבט אחד, שבו הפעולה שננקטה חייבת לפגוע בזכות עד כמה פחות שניתן. הדבר השני – ההשפעה, אסור לה לפגוע בצורה כה חזקה בזכויות אדם או קבוצה, כך שהמטרה, עד כמה חשובה שתהיה, לא יכולה לגבור על העניין של הפרת אותן זכויות".

אז הנה, בקטע שהוקרא ראינו כיצד הממשלה כאן עמדה בפני אותן שאלות שהועלו כאן סביב לשולחן, וראינו כיצד כפה עליה בית המשפט להתמודד אתן. אז בקנדה יש שיווי משקל מתמיד בין זכויות האדם וזכויות הקבוצה אל מול המדינה, והמדינה חייבת לפעול באופן שהוא פרופורציונלי. בית המשפט לא יכול לקבוע מדיניות, אבל הוא יכול לקבוע, או לדאוג שהממשלה תעמוד בהתחייבויות שלה לזכויות של האזרחים. כך שרק במקרים יוצאי דופן נדירים ביותר יימנעו מהאזרח זכויות בידי הממשלה, וזה לא יקרה כשמדובר בשוויון, וזה יקרה אך ורק כשזה אינטרס כלל לאומי, או אינטרס ממלכתי.

אני רוצה לעשות סיכום קצר, כי לא הגעתי, בעצם, לכמעט אף אחת מהנקודות שרציתי להעלות, שקשורות בחומר שהבאתי אתי. יש עוד הרבה נושאים שלא הגעתי אליהם, אפילו. אני אקריא כאן רק את ראשי הפרקים: הגדרה של לקויות למידה, הזכות לשירותים מתאימים, אכסניות מתאימות, זכות לשירותים שווים, זכות לשוויון במערכת החינוך, הכשרת מורים, אופן ההערכה של הלקויות השונות ולקויות הלמידה, מתי הפעולות של הממשלה הן בפרופורציה למטרות שאותן היא רוצה להשיג, חוק החינוך של אונטריו, וועדת זכויות האדם של אונטריו, התערבות מוקדמת, כלי למידה מבוססי אינטרנט, מנגנון ההתערבות, המיון והסינון של משרד החינוך, הכללה.

אני צריך לסיים – אני משאיר את החומר שהבאתי אתי בידיכם. אני רוצה לחזור ולומר שזה החומר העדכני ביותר שניתן למצוא, הדברים הכי עדכניים שנמצאים. הייתי רוצה גם לציין כלי חדש, שלצערי לא יכולתי להביא אותו אתי. זה הוא כלי שנמצא בשימוש באונטריו, והוא משמש להכשרת מורים. זה קורס שאורך כ- 6 חודשים ומכשיר אותם לאיזושהי תוכנית אינטרקאטיבית שנערכת בטכניקות הוראה חדשות מאד. אני מצטער שלא יכולתי להביא את הכלי הזה אתי כי הוא באמת מאד מוצלח ויעיל, אבל חשוב שתדעו על קיומו.

הערה אחרונה הנוגעת להכלה של תלמידים עם לקויות למידה – להכלה יש כל מיני מונחים. יש שקוראים לה אינטגרציה, יש שקוראים לה main stream אבל בקנדה יש התנגשות בין שני רעיונות. הרעיון הראשון הוא שכל התלמידים, ולא חשוב מה היא לקות הלמידה שיש להם, יכולים ללמוד בכיתה רגילה, אם נותנים להם את השירותים המתאימים. זה, כשלעצמו, חלום בלתי אפשרי, אבל גם אם נניח את העובדה הזו בצד, הבאתי כאן, ואשאיר אצלכם, מאמר שכתבתי והגשתי בסימפוזיון שדיבר על הכלה, ובו אמרתי באופן נחרץ שההכלה הינה תשובה לחלק מהילדים, בשום פנים ואופן לא לכל הילדים, מפני שאין תשובה אחת ויחידה שתהיה תקפה לכל התלמידים. גם אלו שמקדמים את רעיון ההחלה הגורף חייבים להודות בכך שתמיד יישארו ילדים שהפתרון שלהם יימצא בדרכים אחרות, באופנים אחרים. גם החלטות של בית המשפט בקנדה אישרו שיש לבחון כל מקרה לגופו ואינטגרציה, החלה, יכולה להיות מתאימה או לא מתאימה לילד – זה תלוי, בסופו של דבר, בילד. בכך אסיים, כיוון שבאמת יש כאן ויכוח מאד נוקב. אבל שוב, המאמר הזה, שהגשתי בסימפוזיון, כולל בתוכו את כל המחקרים האחרונים ביותר שהתפרסמו בקנדה, והמסקנה שלו היא שכל ניסיון להלביש פילוסופיה על כל הילדים כולם יש בו משום אפליה, משום שכאמור, אין, אולי, פתרון אחד שתקף לכולם, ואני אשמח להרחיב על כך אם תזמינו אותי שוב לדבר.

אני מקווה שתקציב הממשלה אכן יאפשר לכם את כלי ההכשרה למורים שדיברתי עליו, שנמצא בשימוש באונטריו, כי מה שפורסם באונטריו כולל כל מיני עזרים שבהחלט יכולים לשפר את המצב ולתת הנחיות מאד יעילות למורים. מדובר על הנחיות למורים לתלמידים לקויי למידה, על הנגשת חומרי לימוד, על הנגשת אינפורמציה, על כלי למידה מהאינטרנט, על אבחון מוקדם, על התערבות מוקדמת, על הבטחה של מימוש הפוטנציאל על ידי התלמיד. אלה חומרים שבאמת יכולים לשמש כל מחנך ומחנך, ואני מקווה שלפחות אפשר יהיה להעמיד אותם לרשותכם דרך האינטרנט.

אני פרופסור מאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. אני גם מעורב בפרויקט ב "תל חי" של לימודי ילדים עם לקויות. אני כאן במשך 35 שנה. אני לא יודע האם, כאשר דיברת על לקויות למידה אמרת שאתה או אני כהורה אתרגז אם משאבים של הממשלה ילכו רק לילדים לקויי למידה ולא גם לילדים שסובלים מדברים אחרים, כמו – אוטיזם, תסמונת טורט, וכדומה. אבל לא הזכרת נקודה נוספת והיא ילדים שיש להם חסך תרבותי או שוני תרבותי. אם מדברים על קנדה מדברים על הילידים, אבל בישראל יש בעיה, למשל – עם אתיופים, שבאים מתרבות שונה. דיברת על אלימות. גם אצלנו יש מתאם, שדיברת עליו קודם, וילדים שלא זוכים להתייחסות מפגינים גילויי אלימות, ובישראל, כידוע לכולם, זו בעיה קשה מאד.

אכן, בכל הערכה של ילד, שחושדים שיש לו קשיים או ליקויי למידה, מדובר על ילד החל מגיל 3 או 4 שנים – אם מתברר בהערכה הדידקטית, שיש כאן יסוד תרבותי, אז צריך לבדוק עד כמה האספקט הזה משפיע על יכולתו של הילד הזה ללמוד. בכל מקרה לא מדובר פה על לקות למידה. לקות למידה מוגדרת כמשהו רגשי, משהו ביולוגי. אם אנחנו חושבים על תסמונת אספרגר, על טורט, על אוטיזם וכו'. אז כן, ההערה הזו היא רלבנטית במידה ששונות תרבותית מפריעה לילד ללמוד, אבל יש כאן דברים שיכולים לעשות ובכל מקרה אפשר לשנות את השונות התרבותית הזו על ידי חינוך, או בכל מיני אמצעים אחרים. זה שונה מקושי ניורולוגי, קושי פיזיולוגי, שילווה את הילד כל חייו.

בהקשר לוועדת דברת, אני מקריאה ממכתב ששלחה לי שרת החינוך: "בהדגשה על שוויון הזדמנויות, מתוך התייחסות חינוכית-אקולוגית, שונות חברתית תרבותית ודתית, בהדגשה של שוויון הזדמנויות ונגישותן, תוך הקפדה על כבוד הילד וזכותו להתפתחות אופטימלית ממליצה השרה בוועדת דברת על השתלמות של גננות ומורים בחינוך הרגיל והמיוחד בנושא של לקויות למידה וליקויים התפתחותיים בגיל הרך. כמו כן ממליצה הוועדה כי לקורסים תתלווה הערכה ותיבדקנה דרכים לשילובן של טכנולוגיות חדשות, כגו – אתר באינטרנט ותוכנות מחשב חדשות". אני פניתי אליהם בשאלה מה קורה עם ליקויי למידה בוועדת דברת, וזו התשובה שהיא שלחה לי. אנחנו נתייחס לזה בישיבה נפרדת.

אנחנו נאלצים לסיים, ורק נשמע את דבריה של רות קפלן.

אני רוצה להודות לך בשם כולנו. אני המייסדת ויושבת הראש של הארגון שלא למטרות רווח "לש"ם". השנה אנחנו חוגגים את שנתנו העשירית. אני חושבת שאכן היינו חלוצים וגרמנו שינוי חשוב. אנחנו מודים לחברת הכנסת גילה פינקלשטיין ולוועדה שלה על הניסיון להניח את החוק על השולחן. זה הוא חוק פרטי וזה לא פשוט.

אני רוצה לומר שהמועצה להשכלה גבוהה כאן, בוועדה, לפני חמש שנים, החליטה שזה חושב, והיא גם נתנה כספים לכל האוניברסיטאות לפרויקט שלנו. כלומר, יש התקדמות. בשם כולנו, אני רוצה להעניק לך מתנה מיוחדת ליום הולדתך.

רות קפלן דואגת לכולם וחושבת על כל דבר. תודה לכולכם, בקרוב תקבלו מכתב על ישיבה חדשה. אנחנו רק צריכים לסכם את מה ששמענו היום – אני חושבת שקיבלנו רעיונות ויוזמות חדשים, ואנחנו צריכים זמן לחשוב על זה.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00