הצעת חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (תיקון - איסור פרסומות וקדימונים מזיקים)

2
ועדת הכלכלה
6.6.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 421
מישיבת ועדת הכלכלה
מיום שני, כ"ח אייר התשס"ה (6 ביוני, 2005), שעה: 11:30

הצעת חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (תיקון - איסור פרסומות וקדימונים מזיקים), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת רוני בר-און (פ/2350).

חברי הוועדה: היו"ר אמנון כהן
דניאל בנלולו
ענבל גבריאלי
אבשלום וילן
דוד טל
אליעזר כהן
משה כחלון

רוני בר-און

עירית ליבנה – יו"ר הוועדה לשלוב פרסומת מסחרית, משרד החינוך
ד"ר חגית מאיר – מפקחת מתאמת, המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
עו"ד יהב דרורי – מינהלת הסדרת השידורים לציבור, משרד החינוך
נגה רובינשטיין – משרד המשפטים
ענת אסיף – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
יצחק קמחי – הממונה על הגנת הצרכן, משרד התמ"ת

עו"ד אביגדור דנן – יועץ משפטי, הטלוויזיה החינוכית
עו"ד ליאור פורת – יועץ משפטי, yes
עו"ד טל חלה – יועץ משפטי, yes
עו"ד יניר פלג – לשכה משפטית, רשות השידור, ערוץ 1
אלי בבא – מנהל מח' פרומו, רשות השידור, ערוץ 1
עו"ד גתית לבנון – ראש אגף פרסומות, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
עו"ד דורון אבני – היועץ המשפטי, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
נחמה לאור – סמנכ"ל אסטרטגיה ומחקר, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
יורם מוקדי – יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולווין
עו"ד דינה עברי-עומר – לשכה משפטית, משרד התקשורת
עו"ד יפעת בויאר – לשכה משפטית, המועצה לשלום הילד
הדס פלד – רשת-נגה בע"מ
סיגל ביטון – מנהלת רגולציה, ערוץ "ישראל 10"
טלי פינק – מנהלת ערוץ אגו, ענני תקשורת
אור ברטל – מנהלת קריאטיב, ענני תקשורת
עדי בן-ש"ך – גלי צה"ל

עו"ד אתי בנדלר

לאה ורון

רשמה: שושנה מקובר



הצעת חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (תיקון - איסור פרסומות וקדימונים מזיקים), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת רוני בר-און (פ/2350)

שלום לכולכם, אני פותח את ישיבת הוועדה בנושא: הצעת חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (תיקון – איסור פרסומות וקדימונים מזיקים), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת רוני בר-און.

אדוני היושב ראש, יש לי הצעה לסדר. עם זאת, מפני כבודו וחשיבותו של המגיש לא אומר את דבריי.

כולנו מכירים את הנושא הכאוב הזה של סימון ואיסור שידורים מזיקים. אנחנו רואים את הפרסומות הללו ויודעים מהו הנזק שנגרם לצופה – איך מנצלים את הדברים. לפעמים אין קשר בין מה שרוצים לפרסם לבין מה שמגיע בסופו של דבר ולבין הדרך שבה זה נעשה.

אדוני המציע, אבקש שתציג את הצעת החוק באופן כללי. נשמע התייחסויות ולאחר מכן נתחיל בהקראת החוק.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני מודה לחברי הכנסת ולכל הנוכחים. הצעת החוק הזאת עברה לפני שנה בקירוב בקריאה טרומית. אין לי טענה כלפי מנגנון הוועדה, אבל אני די מצטער על כך שעם כל הניסיונות להגיע להידברות ולהסכמות לא משכללים איזשהו קצב אחר להעברת החוק הזה. בינתיים השיטה פרחה והשוחט שחט והפרסומות לא זו בלבד שלא מתמתנות אלא הן הולכות ונעשות גרועות יותר ויותר. אולי אינני יכול להעיד על כך מכלי ראשון כי כמעט ואינני צופה בטלוויזיה, אבל מקריאת עיתונות ומקשר עם הציבור אני שומע שהדברים כבר גובלים ממש בהשחתת מידות ובהשחתת טעם טוב שאין למעלה מהם.

אני לא מוציא מגדר אפשרות שהמציאות האיומה בה אנחנו נתקלים היום במקומותינו, של אלימות מילולית ופיזית ברמות הגבוהות ביותר, היא תוצאה של מראה העיניים בטלוויזיה - גם בתוכניות אבל גם בפרסומות. אנחנו ביקשנו לתקן את המעוות. אמרנו בדברי ההסבר ובדיון הקודם שהאיסור שמגביל ומטיל סייגים ביחס לפרסומות השייכות לסוג שבו אנחנו מבקשים להלחם קיים בכללים בדבר האתיקה שקבעה מועצת הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, אבל הפרשנות שניתנה לו בפסיקת בג"ץ יפאורה-תבורי--

הכוונה לתפוזינה?

אני לא בטוח שזאת התפוזינה; אני כבר לא יודע להיכן הגענו. בכל פעם שאני קורא על מיצים עולה לי גם האסוציאציה של מדורי הרכילות, שמדברים על החלפות מיצים - בין בני מין שונים במקרה הטוב ובין בני מין זהים במקרה פחות טוב, כולל הטמנת בקבוקים בתחתונים של גבר או של אישה. אני באמת לא רוצה להוריד את הדיון בוועדה לפסי הגועל-נפש אליהם מורידה אותנו הפרסומת בטלוויזיה.

הפרשנות היא פרשנות מצמצמת, כפי שהיא נתנה בבג"ץ, וגבולות חופש הביטוי – מי ישורם. אני חושב שיש לי ויכוח בכלל לענין גבולות חופש הביטוי כפי פרשנות בג"ץ, אבל בוודאי חופש ביטוי שנועד לקדם מכירה של מוצרים מסחריים - באותה מסגרת של דברי הקודש של איזונים ובלמים - אני חושב שהמוסריות בציבור והשליטה בהידרדרות הקשה שיש לנו כאן בנורמות ובסטנדרטים הציבוריים עד כדי אלימות בוודאי לא שוקלת כנגד חופש ביטוי בקידום מכירות של מוצרים מסחריים.

נפגשתי עם החברים עו"ד מוקדי, עו"ד תמר מירז, עו"ד יהב דרורי, הגב' רובינשטיין והגב' עינת כסיף, וראיתי את ההצעה של משרד המשפטים. אני חושב שבסך הכל היא מקדמת בוודאי את האינטרס, הגם שיש לי עדיין איזשהו סוג של ויכוח אתה. אני נוטה לקבל את עמדת משרד המשפטים, שביקש שלא להשתמש בקביעות כוללניות מדיי לטעמם - למרות שמבחינתי הן לא היו כוללניות מדיי – כמו: "פגיעה בטעם הטוב" ו"רגשות ציבור", ולא אתווכח על כך. זאת למרות שאינני בטוח, גב' רובינשטיין, כי טענתכם בדבר היותם של "רגשות הציבור", "טעם טוב" ו"כבוד האדם" ביטויים רחבים וסובייקטיבים שאי אפשר להכניס תחת מטריה של עבירה פלילית בהיותם לא מוגדרים, אכן נכונה. אינני בטוח ש"רגשות הציבור" ו"כבודו של אדם" לא מוגדרים דיים בחוק ובפסיקה, והייתי מציע להכניס אותם בכל אופן. אני חושב שאם לא נכניס את "רגשות הציבור" אנחנו יכולים לראות מחר סוג של פרסומת שמבזה ערכי דת או תשמישי קדושה, למשל, כאשר מלבישים אותם – עם או בלי מרכאות – על אלמנט מבזה.

אני מבין שההצעה שלכם די מקבילה להצעה שלי, והיא מונחת גם בפני החברים כאן. אני מבין שהשמטתם את הענין של "פגיעה בטעם הטוב, בכבודו של אדם או ברגשות הציבור". אני רוצה להתווכח לפחות עם "רגשות הציבור" ועם "כבוד האדם".

הם הגישו את זה כבר לקריאה ראשונה?

לא, זאת הכנה לקריאה ראשונה.

זה לקח שנה כי רציתי לבוא להסכמה. היום בבוקר שוב ביקשו ממני לדחות את הדיון כי הם נתנו דד-ליין נוסף להביא קוד אתי שיחייב אותם ב-19 ביוני. אני לא נוטה לקבל את ההצעה הזאת.

בגדול, משרד המשפטים לקח את ההצעה שלי והלביש אותה בפורמט מצומצם יותר כדי שאדם יעמוד בפני "אין עונשין אלא אם כן מזהירין" וישתמש ממש במונחים שמופיעים גם בתחיקה הפלילית וגם בפסיקה הפלילית. אני נוטה לקבל את ההצעה הזאת.

הם הורידו את את האמירות של "פגיעה בטעם הטוב" כי פגיעה בטעם טוב הוא סוג של דבר שאין לו שיעור. למרות שבכל אופן הייתי משאיר באיזשהו מקום לפרשנות, לא אתווכח על הענין הזה. הייתי מבקש ש"פגיעה ברגשות הציבור" כן יופיע, וש"פגיעה בכבוד האדם" כן יופיע – כשהם עומדים לעצמם. זאת למרות הנאמר בסעיף קטן (3): "הצעת אדם, המתאפיין בצבע, במוגבלות, בנטייה מינית או בהשתייכות לעדה, לדת, לגזע או למוצא לאומי-אתני, כנחות או כבזוי". זה בכל אופן ענין של כבוד האדם.

ביחס לעניינים הקשורים במין, אני הצעתי "כל פרסומת או קדימות הכולל ביטוי חזותי, מילולי או קולי של מין או רמיזה מינית באופן המהווה פגיעה בכבוד האדם או המציג הטרדה מינית כמותרת, נסלחת או משעשעת". משרד המשפטים הציע: "ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של מין". השמטתם "רמיזה מינית", ואני עומד על כך ש"רמיזה מינית" תיכלל. הגבול בין מין לבין רמיזה מינית מטושטש באופן מגמתי ומוכוון-מטרה. תחת הרמיזות המיניות מכניסים את כל המין שבעולם, ואני לא רוצה לחיות עם זה.

אני כתבתי: "באופן המהווה פגיעה בכבוד האדם", ואתם הוספתם את המילה "קשה". אני לא רוצה שתהיה כאן מידתיות; אני רוצה שכל פגיעה בכבוד האדם – ולא "פגיעה קשה" בכבוד האדם – שעניינה ביטוי חזותי, מילולי או קולי של מין או רמיזה מינית תהווה עבירה.

משרד המשפטים שינה את הפורמט, ונתן להצעת החוק פורמט שמקובל יותר עליהם. בסך הכל, התוצאה - פרט לנקודות שהדגשתי - תביא לאותה תוצאה. אני לא רוצה להתווכח אתם ולחשוב שאני ניסחתי טוב מהם. זאת עבודתם, ואני מקבל אותה ככזו. אני לא מתווכח על המקצועיות שלהם.

כמשפטן גדול, יושב ראש ועדת הכנסת נגע למעשה בכל הנקודות. אני רוצה להדגיש דבר אחד שעומד על סדר יומנו, וחבר הכנסת המציע התייחס לכך: ההשפעות המזיקות על ילדינו היום. ילדים מפנימים בצורה כזו או אחרת את מה שהם רואים בנושא האלימות. אולי כשהדבר הזה נחשף לעיני אנשים בוגרים אתה יכול לומר שהם כבר עיצבו את נפשם. ילדים מפנימים את הדבר הזה, ולאחר מכן הם משתמשים בזה בצורה כזו או אחרת. אני חושב שנעשתה עבודת מחקר בנושא הזה באוניברסיטת חיפה, לפיה ילדים שחווים יותר סרטי פשע, רצח ואלימות נוהגים כך גם בבתי הספר. רק מהבחינה הזאת – מבלי למעט ולו במשהו מהנושאים האחרים שהעלה המציע – אני סבור שאנחנו צריכים לקדם את הצעת החוק הזאת. אני פונה לרשות המבצעת ומבקש שלא לשים לנו מקלות בגלגלים ולאפשר לנו לרוץ עם הצעת החוק הזאת. הצעת החוק הזאת עולה בקנה אחד עם החלטת הממשלה מאתמול, שהקימה ועדה למלחמה באלימות. הממשלה רוצה להשיג את אותם דברים בדיוק, ולכן לא כדאי לתקוע את הצעת החוק הזאת בגלל רוב כזה או אחר.

אני מציע לא להתבלבל. ידידי חבר הכנסת דוד טל אומר שהחלטת הממשלה של אתמול - - - או שאנשים קמים ורוצחים רואה חשבון בעקבות צפיה בקטע אלים בטלוויזיה, וכן הלאה - רב מאוד המרחק. הרי אין גבול להשלכות האלה; אין לדברים האלה סוף. אני מציע שלא לעשות כאן הכללות גסות מדיי.

באופן כללי, אני חושב שלהצעת חוק מן הסוג הזה יש בהחלט מקום. עם זאת, חבר הכנסת בר-און אמר במפורש שהוא לא רוצה מידתיות, אבל יש כאן קטעים בטקסט עצמו שבהם כן צריך לשמור על איזושהי מידתיות, כי זה בכל זאת מתנגש עם חופש הביטוי. אני מבין את כוונת החוק ואני בהחלט תומך בה, אבל אני מציע שכאשר תיכנס לטקסט נראה את הדברים.

מתוך ניסיוני, אני מודע לדברים שאומר חבר הכנסת בר-און – רק לפני שבוע סיימנו ניסיון בן ארבע שנים; אתה מתחיל לדבר עם משרדי ממשלה, ואתה רוצה להגיע לסיכום על בסיס ענייני - התכונה הנפלאה הזאת, שבה בכל פעם שמגיעים לסיכום רק מעלים את התאריך הבא ואת ההצעה הקודמת מלפני שנתיים כהצעה חדשה, היא בלתי אפשרית. אם יש הצעת חוק פרטית והממשלה מגלגלת הצעת חוק משלה, אנא נאחד אותם כעת--

אין הצעת חוק ממשלתית.

יש תזכיר.

זה בעצם בנוי על ההצעה שלי – חד משמעית. תנו לזה איזשהו ליטוש וקונפיגורציה, שהם מבחינתם רואים אותה כמתאימה יותר להכליל בחוק. אין לי ויכוח עם הדבר הזה. אני מוכן שזה ייראה שלי, כביכול. יש לי עדיין שני פסיקים ונקודות שאני רוצה להכניס.

שמי נחמה לאור, סמנכ"ל אסטרטגיה ומחקר ברשות השניה לטלוויזיה ורדיו.

באופן עקרוני הרשות מתמודדת עם השאלות שעולות עם הצעת החוק כבר שנים רבות – גם מול בתי משפט, כפי שהזכיר חבר הכנסת בר-און. ואכן, פעמים רבות הפרשנות שנתנה הרשות לכללי האתיקה שלנו לא עמדה בביקורת בית המשפט.

לפיכך, בשנה-שנה וחצי האחרונות התחלנו במהלך גדול ומשמעותי מאוד, שבו אנחנו מנסים למצוא אלטרנטיבה למסלול אליו נקלענו, כאשר כמעט כל תשדיר פרסומת שהרשות חושבת שיש בו איזושהי פגיעה מהפגיעות המוזכרות בהצעת החוק מגיע לבית המשפט, ואנחנו עומדים מול שוקת שבורה. הניסיון של המהלך הזה הוא לצרף את השחקנים השונים בשוק אלינו לוועדה ציבורית, בראשה עומדים פרופ' אסא כשר ופרופ' זאב סגל. אנחנו יושבים עם נציגי איגוד המפרסמים והפרסומאים, ומנסים לחשוב ולמצוא יחד אתם פתרונות, כך שבדרך שבאה מן השוק - מתוך הסכמה שלהם ומתוך אחריות חברתית שגם להם יש – נגיע לאיזשהו מדריך אתיקה או מסמך שבו נקבע מה מותר ואסור בתחומים עליהם אנחנו מדברים.

מה יהיה דינו של מי שלא יעמוד בכך?

מייד אפרט את המנגנונים שבחרנו לעמוד בהם. חבר הכנסת בר-און, אנחנו מנסים לפרק בוועדה הזאת כבר למעלה משנה את המונחים המאוד-כלליים של "פגיעה בכבוד האדם", "טעם טוב" ו"רגשות הציבור".

כמה זמן זה צריך לקחת?

אנחנו סיימנו. ב-19 לחודש זה אנחנו מגישים למועצת הרשות השניה את מדריך האתיקה. הוא כבר ערוך.

ואז יתחיל שם דיון שיימשך שנתיים – אם תורכב המועצה תוך שנתיים.

אני חושבת שיש חשיבות גדולה מאוד למהלך הזה כיוון שהצלחנו לגייס את המפרסמים ואת הפרסומאים למהלך שבו גם הם מבינים שאנחנו מצליחים למצוא פתרון משותף לשנינו, פתרון שבו הם לוקחים אחריות על הדברים שהם משדרים. יצרנו מנגנון שבו משרד שיתחייב לאותו מדריך אתיקה – ומועצת הרשות תאשר אותו בסוף חודש זה - יקבל תו תקן. תו התקן משמעותו שהוא מחויב לדברים שכתובים במדריך האתיקה, ועומדת בפניו האחריות הזאת. אם עולה תשדיר שאיננו עולה בקנה אחד עם הקריטריונים עליהם מצביע מדריך האתיקה, תו התקן שלו נלקח. במצב כזה, כל תשדיר שעולה לאוויר מטעם אותו משרד עובר בקרה ופיקוח של הרשות השניה, מה שלא קורה כיום.

לא כל הפרסומות עוברות את הבקרה שלכם?

לא. היום האחריות היא בידי הזכיינים המסחריים, מלבד ענייני בריאות וילדים. הרשות לעולם אחראית על מה שמשודר באוויר. מרבית הפעילות שלנו היא פעילות בדיעבד – אחרי שהתשדירים עולים לאוויר.

הם לא מקבלים את האישור שלכם לפני שזה עולה לאישור?

לא בכל נושא. אבל הניסיון של מדריך האתיקה הוא באמת ליצור מחויבות של השחקנים בשוק. אנחנו יכולים ליצור מנגנונים כאלה ואחרים, וראינו שכאשר הם מגיעים לפתחו של בית המשפט זה לא כל כך עוזר לנו. לכן יש למהלך הזה חשיבות גדולה מאוד. כמי שגם ישבה בוועדה הזאת, אני חושבת שצריך לתת הזדמנות למהלך הזה ולאפשר לו להבשיל, ולראות איך הנושא הזה מתפתח ואיך משרדי הפרסום מתייחסים לנושאים הללו.

אין סתירה בין הדברים: אתם תעשו את העבודה שלכם בצד שלכם, ואנחנו נעשה את העבודה שלנו בחקיקה. אם זה יתנגש באיזשהו מקום, נחליט מה לעשות.

כחוב לחברי דוד טל, שישב בראש הוועדה בדיון הקודם שהתקיים, אני מציין שגם אז שמענו את הטענות האלה, והוא העמיד אותם בפני לוחות זמנים. גם לוחות הזמנים הללו לא נשמרו – כי כולנו טרודים באלף דברים אחרים.

לא צריך לספר לנו על המתח שבין כללי אתיקה לבין החוק; אנחנו חווים את זה יום-יום, שעה-שעה. אפשר לראות את זה בהחלטות של ועדת הכנסת לפני יומיים-שלושה. גם לנו יש ועדה שיושבת לקבוע את כללי האתיקה וגם היא יושבת כבר שנתיים. אם תשאלי אותי, אגלה לך אחר כך בסוד מתי לדעתי היא תסיים את עבודתה. לפיכך, כללי האתיקה כבודם במקומם מונח. כאן אנחנו מרימים במפורש את הכפפה שזרק בית המשפט – והנשיא ברק במיוחד, כאשר הוא מדבר כל הזמן על האינטראקציה שבין המחוקק לבין בית המשפט. הוא אומר: אם מה שבית המשפט עשה לא מוצא חן בעיני המחוקק במובן זה שהפרשנות היתה מרחיבה בענין חופש הביטוי כפי שניתן באותו בג"ץ יפאורה, אנחנו באים ועושים את החוק כדי שהפרשנות תהיה בהתאם לחוק.

אני דווקא תמה על עמדתך – על כך שאת מבקשת למתוח שוב את הענין הזה - משום שהמנכ"ל שלך הוא מי שבא אליי והביא לי קלטות שהוא פסל לשידור. המפרסמים והזכיינים עשו לו את המוות לאחר מכן. הקלטת הזאת שראיתי – הגועל-נפש נשפך מהטלוויזיה. אני, שאינני טיפוס עדין, הייתי צריך להסיט את המבט מהדברים שראיתי על המסך. אני מבקש שתתעסקו בכללי האתיקה – כבודם במקומם מונח. כל הכבוד לסינונים שתעשו, תעשו תו תקן ותפטרו את בעלי תו התקן מהצורך לבחון את זה. עם זאת, כמחוקקים, נשים בציוד הקצה את החוק ומי שישבור אותו יעמוד לדין.

אני קורא מתוך ההצעה כפי שהוגשה על ידי מחלקת החקיקה של משרד המשפטים. הכלל הקובע הוא:

"לא ישודרו פרסומות או קדימון שבמרכזם אחד מאלה:

(1) ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של אלימות או של אכזריות, באופן המציג את האלימות או האכזריות כמותרת, נסלחת או משעשעת.

(2) ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים של מין" – כאן אני מבקש להכניס "או רמיזה מינית" – "באופן המהווה פגיעה קשה בכבוד האדם". אני מבקש למחוק את המילה "קשה", ולהסתפק ב"פגיעה בכבוד האדם". "או ביטויים כאמור של הטרדה מינית" – כאן נלקחה ההגדרה מהחוק למניעת הטרדה מינית, דבר המקובל עליי. "כהגדרתה בחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, באופן המציג את כל אלה כמותרים, נסלחים או משעשעים".

אפשר לדעת מה אומר החוק להטרדה מינית?

כיוון שקיבלתי את הנוסח החדש רק הבוקר, לא יכולתי להתכונן כמובן. עם זאת, כיוון שניסחתי בזמנו את החוק למניעת הטרדה מינית אוכל לומר לך שיש שם שורה של הגדרות שמתארות מהי הטרדה מינית.

עם התיקונים החדשים?

זה מתאר שם מהי התנהגות שעולה לכדי הטרדה מינית.

הנקודה פשוטה מאוד: אם מה שעולה בחוק הספציפי לגדר הטרדה מינית נשאב הנה פנימה, זה בסדר גמור מבחינתי.

סעיף 3 לחוק הטרדה מינית התשנ"ח-1998, סעיף קטן (א):

(1) סחיטה באיומים כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין. כאשר המעשה שאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני.

(2) מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין.

(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעתו.

(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות.

(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למניותו, לרבות נטיתו המינית.

(6) הצעות או התייחסויות, כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה (א) עד (ה), בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות".

יש רשימה של יחסי תלות, כמו מורים, מטפלים וכיוצא באלה, כאשר עצם ההצעה הראשונית אסורה ונחשבת הטרדה מינית.

הסעיף השלישי נוגע ל"הצגת אדם, המתפאיין בצבע, במוגבלות, בנטייה מינית או בהשתייכות לעדה, לגדת, לגזע או למוצא לאומי-אתני, כנחות או כבזוי; לענין סעיף זה, "מוגבלות" – לקות פיסית, נפשית או שכלית".

זו מהות ההצעה שלי, בתפירה של מחלקת החקיקה של משרד המשפטים. אני שב ומבקש ממשרד המשפטים לשקול שוב את שילובם של "רגשות הציבור" ו"כבודו של אדם". כלומר, בסעיף (א1): "לא ישודרו פרסומת או קדימון שבמרכזם פגיעה ברגשות הציבור ובכבודו של אדם או אחד מאלה".

יש לנו קושי עם זה. כמובן שהנוסח היה צריך להיות מועבר תחילה ליועצת המשפטית. אבל כיוון שהדיון התקיים לפני כמה חודשים התקלה היתה שלנו.

גב' רובינשטיין, אני חולק עליכם לגבי הנקודות הבאות: (א) "רגשות הציבור" ו"כבוד האדם" למעלה; (2) בסעיף קטן (2) "רמיזה מינית" ומחיקת המלה "קשה". זה הכל

לענין ההצעה להוסיף חלופה רחבה של "רגשות הציבור" ו"כבוד האדם": אני רוצה לחזור על הסיבה שבגינה הורדנו את זה מלכתחילה.

אני מגלה את קלפיי מלכתחילה: אני רוצה להעביר את החוק גם אם הוא לא שלם בעיניי במובן של "רגשות הציבור" ו"כבוד האדם". אבל הייתי שמח מאוד שנוכל להביא מעשה שלם.

למה להשמיט את "רגשות הציבור"?

הם אמרו שזה סוג של ביטוי רחב וסובייקטיבי מאוד, ויש להם בעיה בהגדרה שלו. אז שהוויכוח יתנהל בבית המשפט.

מדובר באיזשהו מושג שסתום שלא מוזכר בפעם הראשונה בחקיקה ראשית, חקיקה שכן הגיעה לבית המשפט ובית המשפט כן נתן דעתו לאופן שבו הוא מפרש את "רגשות הציבור". הוא לא מתכוון לציבור מסוים; הוא לוקח את הציבור כמקשה אחת, ציבור סביר שמורכב מבני אדם מסוימים--

כדי למנוע מחשבה על מניפולציה כי יושב ראש הוועדה חובש כיפה, אתן לך את הדוגמה הבאה: מלבישים גבר ערום בכפיה ועקל. זאת לא פגיעה ברגשות הציבור האיסלמי או הערבי?

- - -

חבר הכנסת טל, אחרי שורה ארוכה של - - - מי מייצג את הציבור שמדברים על רגשותיו, אני בהחלט חושבת שיש מקום להשאיר את זה בהצעת החוק.

מההיכרות שלי עם עבירות פליליות, "רגשות הציבור" הוא לא ביטוי שמופיע בעבירות פליליות. אני לא יכולה להתחייב שבדקתי את כל החקיקה, אבל אני לא מכירה ניסוח של עבירות פליליות עם הביטוי הזה. נכון שמדובר בביטוי שהיה נתון בדיון משפטי בבתי המשפט - אגב האינטרס של פגיעה ברגשות הציבור – כאשר היו צריכים לעשות איזונים ולמלא אותו בתוכן – אבל לא אגב פרשנות של עבירה פלילית. באופן כללי, אני חושבת שאם רוצים לשדר שינוי בנורמות ולהשפיע בכיוונים אותם ציינת בנושאי אלימות ומין, חשוב מאוד למקד את הדברים.

תודה. אני מציע שנרד מזה – הם לא יוכלו להתייחס לדרישה שאנחנו לא מעלים. אני לא רוצה לפרוץ את הגדר. בסדר, אני הולך לשיטתך. הבנתי את כללי הכוחות ואת הזרמים התת-קרקעיים.

הזכרת את הקושי שאתה רואה בפרסומות שיכללו ביטויים שפוגעים ברגשות דת. אני רוצה להזכיר שבחוק העונשין יש כבר פרק שעוסק בפגיעה ברגשות דת. אם הוא ייכנס לפרק הזה, יש עבירות – ובוודאי אין טעם לשכפל אותן - - -

אנחנו לא מדברים על הציבור הדתי; אנחנו מדברים על הציבור הרחב.

אני רק משיבה לחבר הכנסת בר-און, שהעלה את הנושא. אם יש סוגים נוספים של פגיעות שלדעתכם לא יקבלו מענה, צריך לחשוב קודם כל מה הם, ואז לנסות ולנסח אותם – כך לשיטתנו, בחקיקה הפלילית; לא לומר מראש בואו נתפוס מראש מה שלא יהיה, גם אם אנחנו לא יודעים מהו בדיוק. זה הקושי שלנו.

ראשית, מפליא שלא שותפנו בדיון במשרד המשפטים לאור העובדה שאנחנו הרגולטור הראשי שמסדיר פרסומות.

דווקא עודכנתם.

זה עוזר לכם, נכון?

עמדתנו היא כפי שהציגה סמנכ"ל האסטרטגיה. מכיוון שנכנסים כעת לגופו של ענין, אבקש להעיר כמה הערות: אם הבעייתיות כאן היא הנושא הפלילי, בהחלט אפשר לעשות שינוי קטן בחשיבה, ובמקום סנקציה פלילית להטיל עיצום כספי משמעותי מאוד. אגב, בניסיון היומיומי זו תהיה סנקציה הרבה יותר משמעותית. חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים כבר קיים במתכונת של סיווג וסימון כארבע שנים, ואני לא מכיר אזרח אחד שפנה לתחנת משטרה בבקשה להגיש תלונה על בסיס החוק הזה. זה אמצעי האכיפה בחוק הזה – תלונה במשטרה של אזרח. אני לא יודע מי עושה את זה. לעומת זאת, עיצומים כספיים הם כלי משמעותי. זה גם מעקר את הביקורת שהושמעה כאן לגבי סנקציה פלילית, כיוון שעיצום כספי איננו סנקציה פלילית.

נמצא מי שיגיש את התלונה – אולי אפילו המועצה תגיש את התלונה.

במשך ארבע שנים זה לא נעשה. צריך לחשוב לאיזה כיוון הולכים: אם הכוונה היא אכן להרים את הכפפה שזרק בית המשפט, כפי שציין אדוני, הופעתי בתיק תפוזינה, והכפפה נזרקה אל פנינו והפסדנו בשני תיקים.

כשאמרתי שהכפפה נזרקה, כוונתי לדברי ברק באינטראקציה שבין המחוקק לבין בית המשפט. אומר לי ברק: אם אתה לא מרוצה – ואני לא מרוצה – מהפרשנות שניתנה לחופש הביטוי בפסק הדין תפוזינה, לך תעשה חוק. אני אומר: זה מה שאני יודע לעשות. אתה יושב במקום אחר – לך תעשה חוק. אני לא מדבר על זה בציניות; אני מדבר על כך בעומק הרצינות המרבי שאני יכול להגיע אליו. התוצאה היא שאתה לא מרוצה ממה שקורה, אני לא מרוצה ממה שקורה והציבור לא מרוצה ממה שקורה. אין לנו פתרון אחר, ולכן אנחנו הולכים לסנקציה הפלילית.

אני מכוון בדיוק לדבריו של אדוני. אני רוצה לומר שלא צריך ללכת לחוק הפלילי - במובן שהוצג כאן על ידי משרד המשפטים - ולחשוב שהפתרון יבוא משם לכל דבר וענין. כך למשל, בענין עבירות דת: אני יודע מניסיון של יומיום, ואני מתעסק עם אלפי תשדירים כאלה לאורך השנים, שרחוק מאוד היום שבו אפנה לזכיין שלי ואומר לי שהוא מפר את חוק העונשין ומבצע עבירה פלילית, וכי המשמעות של הדברים היא שאני, כיועץ המשפטי, צריך לפנות כעת ליועץ המשפטי לממשלה ולומר לו להגיש תביעה פלילית נגד זכיין מסוים. אנחנו לא שם. לכן, לא לכל דבר וענין יש מקום.

עו"ד אבני, אני שומע את הדברים שאתה אומר, ובמידה מסוימת - ברמה הקונספטואלית – אני חושב שדה-קרמיניליזציה של המערכת הוא דבר חשוב וערכי. עם זאת, נראה לי שאנחנו נמצאים כאן במקום שבו אם לא ננפנף בחרב של הרשעה פלילית, בחרב של עונש מאסר – מה שלא יהיה – זאת תהיה אות מתה. אני לא יודע לשים את האצבע ולהוכיח, אבל אל תנפנף לי בנושא העיצומים הכספיים כמראית פני הכל. גם את זה לוקחים בקלקולציה.

אני רוצה להעיר: כפי שמר אבני יודע, היתה להם כמובן הזדמנות להיות שותפים לתהליך. הם בחרו שלא.

לא זומנו - - -

עו"ד אבני, ישבתם כאן לפני שנה.

כפי שאתה יודע, זאת לא הצעת חוק ממשלתית אלא הצעת חוק פרטית שקיבלה את אישור הממשלה גם בלא התנגדות - - -

- - - את הנוסח של משרד המשפטים, שלא הובא לידיעתנו – הרגולטור המרכזי - - -

- - - שנינו שוחחנו על זה - - -

יש לי כמה הערות לגוף ההצעה.

אם יהיו לכם טענות נשמע אתכם בכובד ראש לקראת הקריאה השניה והשלישית.

ראשית, החוק הרבה יותר מצומצם, ולכן יותר קולע, לטעמנו. החוק הזה מטפל לא רק בפרסומות אלא גם בקדימונים. הקדימון או הפרומו הוא למעשה ה"לקראת" של כל מני סרטים. רק כדי לשבר את האוזן: בישראל יש כ-200 אלף שעות רכש בשנה, שנארז בישראל, ועוד מאות ערוצים בינלאומיים שמשודרים כאן, עליהם החוק הזה חל לכאורה. כלומר, גם על ערוץ איטלקי, גרמני וכן הלאה. כשאנחנו לוקחים קדימון ומשלבים את הדבר שנקרא "פגיעה ברגשות הציבור", אנחנו מסתבכים מאוד, ואני לא בטוח שזאת מטרת המחוקק. יש קדימונים מסוימים שהם חלק מסרט וחלק מהתעשיה שמייצרת את הסרט.

אם כך, שיבחר את זה בפינצטה. אם הוא משדר את זה – כפי שנראה בהמשך - בערוצים מקודדים או בשעות שהן צפיה לנוער, למה אני צריך שבשעה 18:00 בערב יקבלו את כל השוס של האלימות ושל המין הזה בתוך הפרצוף, כשאני יושב לראות ביסלי נגד במבה ומקבל את כל הקרקס הזה לתוך הפנים?

החוק הנוכחי מגביל פרומואים בלתי מתאימים, הכוללים מין, אלימות - - - עד השעה 21:00, כך שהחידוש כאן הוא הרחבה של השעות אחרי השעה 21:00.

אתה יודע לומר שאתה מרוצה מהמצב הקיים?

בישראל ישנם הרבה מאוד ערוצים שמשודרים, הרבה מאוד ערוצים בינלאומיים שאין לנו שליטה עליהם כי הם בינלאומיים. שנית, אנחנו מצויים במציאות שבה טלוויזיה משודרת יותר ויותר באמצעים אחרים, וזה כולל גם את המחשבים. אנחנו כאן באיזשהו קרב מאסף – כולנו, גם הרגולטור הזה וגם אנחנו – ואנחנו עושים את תפקידנו כפי שאנחנו צריכים לעשות.

קיבלנו את הסמכות להטלת קנסות בוועדה הזאת בקיץ 2001, למיטב זכרוני - הכנסת אישרה את חוק התקשורת (תיקון 25), שהעניק לנו סמכות להטלת קנסות. עד היום גבינו 2 מיליוני ש"ח קנסות. לאחרונה הטלנו קנס על שידור משחק לילדים שכלל אלמנטים מיניים בוטים מדיי לטעמנו. הטלנו קנס, וזה כאב להם מאוד. הטלנו קנס גם כשערוץ פלייבוי חרג מגבולות הגזרה אליהן התכוונו וממה שקיבל בשעתו אישור בג"ץ. אנחנו רואים את זה גם בגופים המפוקחים: הקנס המינהלי הוא קנס טוב. אני רק אומר את זה כיוון ששמו את הדברים כאן על השולחן, וההצעה של עו"ד אבני היתה להטיל קנס מינהלי. לכן אני אומר: הקנס המינהלי הוא טוב.

בנושא הקנס המינהלי דנו גם בדיון הקודם – אנחנו רוצים קנסות ענייניים. קנס בגוף החוק; אחרת אין הרתעה.

זאת איננה דרך לבחון האם התהליך המשפטי הביא אותך לתוצאה הנכונה. הדרך היחידה באמצעותה אפשר לבחון האם אתה במצב הטוב או לא היא להסתכל על הטלוויזיה. אם אתה מאושר ממה שאתה רואה על האקרן, סימן שהמכשירים שלך טובים. אם אתה לא מאושר ורוצה לשנות את זה, ואתה לא יכול לשנות את זה בעזרת הכלים שעומדים לרשותך, אני מעמיד כאן כלי לרשותך. ייתכן שבחלוף שנה תבוא ותגיד שזה לא הזיז לאף אחד – כי בתי המשפט לא רצו לטפל בזה. בתי המשפט גם לא מטפלים בכל דבר. יגידו, ימרחו, יש סדרי עדיפויות – אתה מכיר מה מכת מדינה ומה לא מכת מדינה. אבל זה מה שאני יודע לעשות כמחוקק. אני חושב שזה מכשיר נוסף כדי להגיע לפתרון של מצב, ששנינו מסכימים שהוא מצב לא טוב.

אני רוצה להתייחס לענין הרמיזה המינית. ביחס לרמיזה מינית בקדימון אנחנו מסתבכים מאוד.

תעבדו.

זה לא ענין של עבודה. יש הרבה מאוד סרטים שאפשר לפרש בהם רמיזה מינית ויש להם קדימון. אם הקדימון הזה משודר בשעה 21:00 בלילה - - -

יש הרבה סרטים שמה שאפשר לפרש כרמיזה מינית זה כל הסרט, או שאפשר להשתמש בקטעים אחרים של הסרט?

בסרט "אינסטינקט בסיסי", למשל, אני מניח שאם לא יהיה שם קטע מסוים של שרון סטון – אין קדימון מהסרט.

אבל השאלה היא אם אתה יכול לומר שבאופן המהווה פגיעה בכבוד האדם?

אבל תיזהרו מהרמיזה המינית הזאת. אנחנו מכירים אותה כבר - - -

ברישא נכנס לדעתי ביטוי חדש בהקשר הזה: "לא ישודרו פרסומת או קדימון שבמרכזם אחד מאלה". אני לא יודעת מהו "מרכז השידור", ולא הייתי רוצה להכנס כאן לטרמינולוגיה חדשה שאיננה מוכרת אצלנו.

מה את מציעה?

"הכוללים אחד מאלה".

זה אולי רחב מדיי: ""שעיקרם". אני מעדיפה את המילה הזאת כיוון שהמילה "עיקרם" ניתנת לפרשנות הן מבחינה כמותית והן מבחינה מהותית.

או-קיי.

לגבי המילה "מרכזם" או "עיקרם": אנחנו חושבים שאם הוועדה מכוונת להעלות את הרף בכך שאחת המילים האלה תישאר – באה הוועדה לברך ואולי נמצאה אף מקללת. אתן דוגמה של תשדיר שפסלנו, שבו שניה אחת של התשדיר – שוט אחד אותו פסלנו – הראתה נערה קלת דעת שמלטפת לבחור חסידי את הציצית, מסתובבת ובורחת. אנחנו פסלנו את השידור הזה.

מה אתה ממליץ?

"שבהם".

אדוני המציע מסכים?

כן.

שמי עו"ד יפעת בויאר מהמועצה לשלום הילד.

אני רוצה להדגיש שבמקור הסעיף שדן בפרסומות ובקדימונים בחוק הנוכחי מצמצם את זה לשעות. הסעיף הנוכחי בא לקבוע איסור גורף, ואנחנו בהחלט תומכים בנוסח החדש כפי שהוא מוצע. עם זאת, אנחנו צריכים לבדוק שהנוסח החדש לא גורע מהאיסור שקיים היום לגבי - - -

הוא בוודאי לא גורע. ביחס למה יש לך חשש?

"פרסומת או קדימון שעיקרם".

ירדנו מזה. הוחלט על "שבהם"; זה הרבה יותר רחב מ"עיקרם" ו"מרכזם".

אם זה "בהם", זה מקובל.

בפסקה (2), אנחנו מוסיפים את "רמיזה מינית" ומורידים את המילה "קשה".

המילה "רמיזה" היא מילה שמרחיבה את קשת הנושאים - - - באופן כמעט בלתי נגמר. להגדיר רמיזה מינית ולהגדיר מין זה לא משהו שנמצא כרגע, אבל כוונת החוק ברורה. לכן נראה לנו שלכוונת הדברים של המציע המילה - - -

אני עומד על הענין של "רמיזה מינית".

יש לך "ביטוי חזותי, מילולי קולי של מין". כלומר, יש לך את קשת הוורסיות האפשריות של דברים שנוגעים למין. לכן הביטוי "רמיזה מינית" מרחיב באופן שנראה לנו בלתי סביר ביחס לעובדה שמדובר בעבירה פלילית בסופו של דבר – האיסור שאתה רוצה להכניס. קשה לי להאמין שיש משהו שאתה חושב שלא צריך להיכנס, שלא נכלל במסגרת סעיף קטן (2), כפי שהוא מוצע על ידנו בשורה הראשונה שלו.

- - -

תסבירי לי למה זה מין, כשעומדת שם בחורה ומוציאה מהתחתונים שלה-- זה כמו פרויד: סיגר הוא לפעמים רק סיגר, אז היא מוציאה לו רק בקבוק מהמכנסיים.

בסיגר היית מעונין להכניס--

אם זו רמיזה מינית - שהיא מוציאה סיגר מהתחתונים של הגבר, ועושה אתו בקונטקסט שנראה באותה פרסומת – זו רמיזה מינית, ולא מין.

ואם בחור עושה עיניים לבחורה, זו רמיזה מינית?

לא, זאת לא רמיזה מינית. זה בדיוק המרחב שאני מבקש לתת לבית המשפט. לגבי הדוגמה שנתתי הוא יגיד שזאת רמיזה מינית, ולגבי הקריצה הזאת הוא יגיד שזאת לא רמיזה מינית. זה בדיוק המרחב שאני רוצה לתת לבית המשפט. בית המשפט הוא לא בנקומט שמכניסים לו את הסרט והוא מוציא הרשעה או זיכוי; בית המשפט שומע ומבקש מהפרסומאי להסביר לסניגור ולתובע. זה בדיוק השקלא-וטריא של הרמיזה המינית.

הדבר השני שאני מבקש להוריד הוא את המילה "קשה". למה זה צריך להיות קשה? למה לא די ב"פגיעה בכבוד האדם"?

זה ביטוי למגמה - - - לצמצם ככל הניתן.

אז תסכימו אתי – אני הסכמתי אתכם.

הסכמתנו לא נדרשת, אדוני.

אני חושבת שיהיו ביטויים חזותיים, מילוליים או קוליים שלא ייפלו להגדרה של "מין", אבל בהחלט ייפלו להגדרה של "רמיזה מינית", ועדיין יהיה גסים ובוטים מכדי שאנחנו לא נרצה לראות אותם על המסך. לכן אני חושבת שכן צריך להכליל "רמיזה מינית".

אבקש לשאול לגבי כל מני פרסומות, שעניינן אמצעי מניעה כאלה ואחרים או תרופות שונות שבאות לפתור בעיות שקשורות במחלות מין.

זאת לא פגיעה בכבוד האדם - יש כאן תכלית ראויה, והחישוק על הדבר הזה הוא הפגיעה בכבוד.

יהיה מי שיטען שאם יש פרסומת לאמצעי מניעה לבחורה בת 16, יש כאן פגיעה בכבוד האדם. צריך לדעת להיכן הדברים יכולים להתגלגל.

אם איזשהו תובע טיפש יחליט לעשות שימוש בסמכותו ויעמיד על כך לדין, הגנת הצורך תעמוד כאן לנאשם.

חבר הכנסת בר-און, זאת בעיה פתורה כי עד כמה שאני מכירה את הפרסומות האלה, גם מי שמפקח על הדברים האלה לא יאפשר--

לענין רמיזה מינית: צריך לעשות בחינה נוספת של ההפניה להגדרה, כי החוק למניעת הטרדה מינית נעשה בקונטקסט מסוים של הטרדה מינית שנעשית בארגון, בחברה וכן הלאה. המחוקק לא חשב אז על קונטקסט של תשדיר פרסומת. כך לדוגמה: "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני". מטבע הדברים, בתשדיר פרסומת בן 20 שניות לא תראה הצעות חוזרות בעלות אופי מיני.

עו"ד אבני, אני לא יודע אם אתה עושה את זה בכוונה או בהסח הדעת, אבל אתה מערבב כאן. ההפניה לחוק למניעת הטרה מינית לא מדבר על מין או על רמיזה מינית; הוא מדבר על ביטויים של הטרדה מינית. כלומר, כל אותן טכניקות שפרטה היועצת המשפטית הנכבדה, כמו: חזרה, הצעות ומשחק של אנשים התלויים זה בזה כמו בוס-עובדת, מורה-תלמיד נופלים לסייפה. הוא לא מדבר על מין ועל רמיזות מיניות. זה נסגר בפסיק של "אחרי כבוד האדם". כאן אנחנו מדברים רק על הטרדה מינית פרופר.

סעיף 2 הוא הצעה של משרד המשפטים, ואין לי בעיה עם זה:

"השר יהיה רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (א1) לא יחולו על ערוץ שידור שהצפיה בו מותנית בהקשת קוד אישי ואשר אינו מיועד לילדים". מדובר בערוצים המקודדים – פלייבוי וכן הלאה. זה בסדר גמור. אני לא רוצה לקבוע את כללי הפרסומת עבור מי שהולך מרצונו לסדום.

סעיף קטן (3) הוא סעיף טכני: "(3) בסעיף קטן (ד), בפיסקה (1) אחרי "(א)" יבוא "(א1)", ובפיסקה (3) במקום "סעיף קטן" יבוא "סעיפים קטנים (א1) ו-"."

זו הפניה לגוף המפקח.

אני מציע בכל זאת שייכנס משהו לגבי שידורי משנה. אין יכולת משפטית ומעשית--

התובע מבין את זה בעצמו.

אבל בחוק יש לכאורה עבירה פלילית.

אז אלו הם כללי האקס-טריטוריאליות. זה לא מופיע רק אצלך: הבעיה של ה-trans boundaries עליה אתה מצביע כאשר אתה מתייחס לערוצים הזרים היא בעיה שקיימת גם באינטרנט. אני מנסה להילחם בה בהימורים לא-חוקיים באינטרנט. את מה שאני לא יכול לתפוס אני לא יכול לתפוס; אני מתכוון לעצור את השיטפון שנמצא בתחומי הסמכות הטריטוריאלית שלי.

לא הובנתי כראוי, ואולי אבהיר: החוק הקיים כרגע, חוק סיווג וסימון – שהוא חוק טוב – מסמיך את המועצה לפטור ערוצים בינלאומיים מחובת סיווג וסימון כי אי אפשר לסווג. כרגע זה תופס גם שידורים - - - כלומר, אם יש ערוץ תורכי, גרמני, איטלקי או מרוקאי, אנחנו לא מסוגלים לפקח על הערוצים האלה.

אני מציע לפטור את זה – שהתחולה של האיסור - - -

איפה הסעיף שמאפשר את הפטור הזה?

כשם שיש לשר פטור לענין ערוצים מקודדים--

למה אני צריך לעשות את זה? אני שב ומסביר לך שאני רוצה להתנהל בקטע הזה בפרק הראשון של חוק העונשין, שקובע את הכללים של האקס-טריטוריאליות. פעם היה ערוץ המזרח-התיכון – אלה היו חבר'ה ישראליים ששידרו - - - אתה ואני יודעים את הפיקציה הזאת. אתה זוכר את זה? מחר בבוקר, יקום אחד, ישים בית בעזה – אחרי שיפנו את עזה - וישדר לך את הערוץ הרומני משם עם פרסומות סקס כל הזמן. אבל אני יודע שהבסיס שלו בתל אביב, ואני אתפוס אותו.

- - -

אז תניח לזה. מי שלא יכול להיתפס, חזקה על הפרקליטות שלא תלך לעצור את ברלוסקוני כי בערוץ איטלקי הביאו מישהו שעשה משהו שאנחנו לא רוצים לעשות. זה עניינה של הפרקליטות; זה לא עניינך כרגולטור.

אבל לכאורה הכבלים והלוויין עוברים עבירה פלילית - - -

שיעברו, שלא יעבירו את זה – אני לא יודע מה הם יעשו. אם באמת יש מכה, שיעצרו את זה. זה מה שאני רוצה.

שמי הדס פלד, מרשת-נגה.

אבקש לשאול את המציע שאלה ברמה העקרונית: האם לא נכון, לדעתך, לעשות אבחנה בין פרסומות לקדימונים במובן הזה שאתה לא חושב שראוי לצנזר את שידורים של סרטים שמכילים ביטויים של אלימות ושל מין.

את יכולה לבחור קדימון שלא עובר על החוק הזה. הבעיה שלי היא שאת משדרת סרט בשעה 12:00 בלילה, שכולו מכות התנגשויות ודם, ואת הקדימון את שולחת בשעה 18:00 כשהבן שלי יושב מול הטלוויזיה.

את זה אפשר לפתור על ידי הגבלת השעות של הקדימונים, אבל אחרי השעה 22:00 אין סיבה שלא לאפשר שידור קדימונים - - -

אין שעות – כל שעות היום.

מאה אחוז. תבחרו קדימונים אחרים. מי שרוצה לראות סרט אלים, שיראה סרט אלים. אבל מי שיושב בשעה 22:00 וצופה בחדשות ערוץ 10, לא רוצה לראות לפני השינה בהפסקה לפרסומות תאונה עם 50 הרוגים, או שחותכים למישהו את הגרון בתער. זאת בדיוק הכוונה שלי. אל תכפו את עצמכם.

שמי עו"ד ליאור פורת מ-yes. אני רוצה להצטרף לדבריו של עו"ד מוקדי. אני מתייחס לקדימונים בלבד כיוון שפרסומות לא משודרות אצלנו: ישנם ערוצים בינלאומיים רבים שמשודרים - - -

הפתרון לכך מופיע בסעיף הטכני.

הפתרון לא נמצא בסעיף הטכני, כיוון שהסעיף הטכני מדבר על קידוד.

הכוונה היא לסעיף (3).

תודה על כל ההתייחסויות החשובות.

משרד האוצר מסר שאין עלות תקציבית. לכן אנחנו יכולים להצביע על העברת הצעת החוק לקריאה ראשונה. אנחנו מצביעים לקריאה ראשונה על הצעת חוק סיווג, סימון ואיסור שידורים מזיקים (תיקון – איסור פרסומות וקדימונים מזיקים), התשס"ד-2004 של חבר הכנסת רוני בר-און. מי בעד הצעת החוק, עם כל התיקונים?

בעד ההצעה - פה אחד

ההצעה להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה, נתקבלה.

תודה לכולכם, הישיבה נעולה.

12:35