הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - איסור התקשרות לצורך פרסומת)

2
ועדת הכלכלה
6.6.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 420
מישיבת ועדת הכלכלה
מיום שני, כ"ח אייר התשס"ה (6 ביוני, 2005), שעה: 09:30

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - איסור התקשרות לצורך פרסומת), התשס"ה-2005 של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין (פ/3070).

חברי הוועדה: היו"ר אמנון כהן
דוד טל
אילן ליבוביץ

גילה פינקלשטיין

עו"ד נגה רובינשטיין – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
עו"ד דינה עברי-עומר - לשכה משפטית, משרד התקשורת
עו"ד נועה גבע - לשכה משפטית, משרד התקשורת
עידית צ'רנוביץ – משרד התקשורת

עו"ד זאב ש. פרידמן - יועץ משפטי, המועצה הישראלית לצרכנות
עו"ד אביגדור דנן - יועץ משפטי, הטלוויזיה החינוכית
שושנה (סוזנה) רבינוביץ - לשכה משפטית, איגוד לשכות המסחר
נמרוד הגלילי - איגוד לשכות המסחר
קרן שיינמן - מנהלת מח' רגולציה, פרטנר
רות אבניאון - סמנכ"ל תנופה אפיקי תקשורת
ירון פזי - מנכ"ל תכלית -שיווק מבסיסי נתונים בע"מ

עו"ד שמרית שקד

לאה ורון

רשמה: שושנה מקובר



הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון - איסור התקשרות לצורך פרסומת), התשס"ה-2005 של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין (פ/3070)

בוקר טוב ושבוע טוב, אני פותח את ישיבת הוועדה בנושא: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור התקשרות לצורך פרסומת), התשס"ה-2005 של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין.

ראשית, אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק הראויה. למרות שהיא עברה לפני כשלושה חודשים, ולמרות שהסכמת במליאה לתאום עם הממשלה, רצינו לזרז את הטיפול בנושא ולהוות קטליזטורים כיוון שזוהי הצעת חוק חשובה מאוד. לפיכך אנחנו מקיימים את הדיון הזה. במהלך הדיון נבחן כיצד הצעת החוק שלך מתחברת להצעת החוק הממשלתית. הבנתי מנציגת משרד התקשורת שטיוטת החוק הממשלתית כבר עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה ב-8 במאי. אנחנו רוצים לראות אם הצעת החוק שלך משולבת בתוכה - האם הורידו חלקים ממנה או הוסיפו. אני מציע שנקדם את הצעת החוק ביחד, נראה היכן אנחנו עומדים ואיך הדברים מתפתחים. בסופו של הדיון נחליט כיצד ברצוננו להתקדם עם הצעת החוק.

באופן כללי, הצעת החוק היא ראויה ביותר. גם אני כחבר כנסת מקבל הרבה מאוד הודעות SMS שלא הייתי רוצה לקבל. צחקנו בחדר על התוכן של הודעות ה-SMS שהייתי מקבל.

אדוני היושב ראש, אולי אתה מוכן לגלות את אוזנינו מדוע צחקת?

כך למשל: "אם אתה לבד בבית וקר לך, יש מישהי בצד השני שמחכה לך. הקש על המספר--"

למה אני לא מקבל הודעות כאלה?

הייתי מקבל 30 הודעות בזו אחר זו רק בנושאים האלה. מיד לאחר שמוניתי ליושב ראש ועדת הכלכלה, זה הופסק.

סיפרתי למספר חברי כנסת שמדי יום אני מקבלת הצעה לבוא למסיבה בדיסקוטק – ואני לא רוצה לקבל את זה. הם אמרו לי: תביאי מהר, אנחנו רוצים. לחברי הכנסת יש זמן.

אדוני היושב ראש, אבקש הצעה לסדר.

לאחר שנשמע את ההצעה לסדר של חבר הכנסת דוד טל, נאפשר למציעת החוק להתחיל בהקראת החוק. ישבנו עם היועצת המשפטית, וכבר עמדנו על המקומות בהם אפשר להכניס מספר דברים נוספים. נשמע את נציגת משרד התקשורת ונבקש לדעת אם זה מופיע או לא מופיע, כי יש נקודות חשובות מאוד מבחינתנו. אם עושים כבר חקיקה, יש לדאוג לכך שהיא תהיה מקיפה ושתטפל בנושא הזה ברמה כזאת שלא תאלץ אותנו לעשות בכל פעם טלאי על טלאי. נטפל בנושא אחת ולתמיד בתיאום עם המציעה, עם הממשלה ועם חברי הכנסת, שיעלו כאן בוודאי טיעונים ונקודות נוספות.

אדוני היושב ראש, שירותי ה-SMS הפכו מטרד ולחדירה לפרטיותו של האזרח. אני חושב שאתה רכשת את הטלפון כדי לדבר, אבל לא העלית בדעתך שיטרידו אותך כל כך הרבה בשירותי מוסיקה, במסיבות ובהיכרויות. אני סבור שההטרדות העיקריות מבוצעות על ידי חברות הסלולר עצמן. לא די להן במה שהן מרוויחות בקישוריות ובשיחות הבינלאומיות – ודנו בנושא הזה בשבוע שעבר - הן רוצות לגרום לכך שנשיב להודעות האלה ונשלם מהכסף שלנו זמן אוויר נוסף, דבר שייזקף לחשבונן. אני סבור ששירותי ההיכרויות הפכו מטרד רציני מאוד. כשהאזרחים מתלוננים אצל חברות הסלולר, הם נענים בתשובה לפיה המספרים האלה שייכים למכערים, וכי אין להן שליטה על כך. זוהי היתממות מעושה של חברות הסלולר, כמובן, משום שהן יודעות בדיוק למי שייך המספר. כל הענין הוא נושא כלכלי, ואנחנו צריכים לשקול את שני הצדדים ולנסות למצוא את האיזון המתאים כך שמצד אחד החברות יוכלו להמשיך להרוויח כיד הדימיון הטובה עליהן, אבל מצד שני שזה לא יפגע באזרח ובפרטיותו.

אני מבקשת להוסיף לדבריו של חבר הכנסת טל, ואני מתייחסת לנושא הפקסים: לא מדובר רק בבזבוז זמן רב – אתה מקבל כל כך הרבה ניירת שאתה לא מעוניין לקבל כלל; בזבוז נייר ומכלי דיו שעולים כסף רב; מדובר גם בעומס על המכשיר, שמקצר את חייו. אין שום סיבה לאפשר את החדירה לחיי הפרט ואת כל הבזבוזים האלה. מטרתן של חברות הסלולר בהודעות ה-SMS היא להרוויח כספים. בתחום הפקסים, אין שום סיבה שאדם יקבל פקסים שהוא לא מעוניין בהם. ההודעה הראשונה היא סבירה, כיוון שבהודעה הראשונה הוא מציע את עצמו. הודעת פקס ראשונה יכולה להשמע לגיטימית והגיונית.

ניקח לדוגמה את ארגון "נשים בירוק" – אני יכול שלא להסכים עם האידיאולוגיה שלהן.

אני אוהבת לקבל את ההודעות של "נשים בירוק".

אני לא אוהב, אבל כאיש ציבור אני סבור שהמכשיר שלי חייב להיות פתוח לבקשות כאלה ואחרות. אני רוצה להבדיל בין הבקשות דוגמת אלו של "נשים בירוק" - אתן אני יכול שלא להסכים אבל אני חייב לקבל אותן - לבין בקשות של היכרויות, מסיבות, הורדת שירים וכל השאר.

חבר הכנסת טל, בנוסח המוצע מדובר רק בפרסומת - למטרות מסחריות.

אם כך, זה בסדר.

אנחנו אומרים שלחברות מסחריות מותר יהיה לשלוח רק אם מקבלים אישור מראש. אם לא – אי אפשר לשלוח. אנחנו נותנים לגיטימציה למשלוח הראשון כי אז החברה מציגה את עצמה. אבל היא חייבת לציין שם את האופן שבו ניתן להתקשר אליה שנית אם מעונינים.

בחוק בזק יש איסור לשלוח פקס פרסומי בלא הסכמת הצרכן. השאלה היא מי אוכף את זה.

המצב החוקי כרגע הוא שסעיף 30א לחוק התקשורת קובע עבירה פלילית למשלוח פקס ללא הסכמה. בהצעת החוק שלנו – וגם בהצעת החוק של חברת הכנסת פינקלשטיין – אנחנו מרחיבים את זה גם לסעדים אזרחיים. כרגע מדובר בעבירה פלילית.

מי יאכוף את זה?

בחוק הקיים מדובר בעבירה פלילית בלבד, והמשטרה היא זו שאוכפת. יש בהחלט בעיה במישור הזה, לכן בהצעת החוק שלנו חשבנו שצריך להוסיף את מנגנוני האכיפה ולחזק את הפן האכיפתי. לכן הצענו גם מנגנונים אזרחיים – אפשרות להגשת תביעה - - - וגם אפשרות להגשת תובענה ייצוגית. זה משהו מיוחד, שבאמת נועד לתת פתרון נקודתי למצב שבו יש כמות גדולה של נפגעים, כאשר הנזק שנגרם לכל אחד הוא קטן יחסית.

אם מטרידים אותי עם הפקסים האלה למי אני פונה?

לפי החוק הקיים אתה יכול לפנות היום רק למשטרה, כיוון שמדובר בעבירה פלילית.

המשטרה אומרת שיש לה מיליון משימות חשובות אחרות, ואין לה כוח אדם כדי לטפל בפקס שמטריד אותי כרגע. גם אם פורצים אליי הביתה, אפילו אם גונבים לי את הרכב – וזה חשוב יותר מהעובדה שמטרידים אותי, לדעתי – יגידו לי שאין את מי לשלוח. אם כך, מה תעזור חקיקה נוספת?

האם ידוע לך כמה תביעות מן הסוג הזה הוגשו?

אני יודעת שהוגשו בשעתו מספר תלונות למשטרה. אין לי מושג מה היה מספר התלונות כיוון שזה לא עובר דרכנו. למיטב ידיעתי, לא הוגשו כתבי אישום בנושא הזה - אלו הם נושאים של המשטרה ולא בתחום האחריות של משרד התקשורת. אגב, בדיוק בגלל הכשל הזה - כנראה שעבירה פלילית היא לא שוט חזק די הצורך - חשבנו לחזק את ההסדר ולקבוע מנגנון אכיפה אזרחי. בנוסף – וזה לא מצריך תיקון חקיקה – אנחנו שוקלים להפוך את העבירה הפלילית לעבירה מנהלית, שבצידה קנס. אנחנו מתלבטים לגבי האופן שבו זה ייעשה, אבל מדובר במשהו שהוא מחוץ לתיקון החקיקה הנוכחי.

אם כך, מה ישתנה כעת בחקיקה בנושא האכיפה?

הגורם הנפגע עצמו – ארגון או משתמש פרטי - יוכל להגיש תביעה בדרך של תביעה נזיקית רגילה או בדרך של הגשת תובענה ייצוגית בשם קבוצה גדולה.

למי אני מגיש תלונה אם מטרידים אותי?

אתה יכול להגיש תביעה נזיקית לבית המשפט ולתבוע את נזקיך – תביעה אזרחית רגילה.

זה רציני?

במקרה שנגרם לך נזק משמעותי – כן. במקרה שבו נגרם נזק קטן יחסית לקבוצה גדולה מאוד של משתמשים, הגענו לכלל דעה שהפתרון המתאים הוא תובענה ייצוגית.

כלומר, אני צריך לבדוק עם השכנים שלי אם הם קבלו פרסומת בנושא מסוים, ואז זה יהיה ייצוגי.

או עם שכנים או עם קבוצה. אני מניחה בדברים האלה תמיד נמצא הגורם שמרים תובענה ייצוגית כזאת. זה בהחלט פתרון. אגב, הפתרון שנכלל בשלב הראשוני של תזכיר החוק שלנו – והוא נמצא כרגע בהצעת החוק של חברת הכנסת פינקלשטיין – הוא פיצוי ללא הוכחת נזק. חשבנו לקבוע סכום קצוב כפיצוי ללא הוכחת נזק, אבל משיקולי רוחב, אותם תוכל לפרט נציגת משרד המשפטים, הוחלט שהמנגנון המתאים יותר הוא תובענה ייצוגית.

מדוע לא אמצתם אותו? מה היו השיקולים? על פניו זה נראה הגיוני.

השאלה לגבי פיצוי ללא הוכחת נזק נסובה סביב גובה הפיצוי שייקבע בו. אנחנו חשבנו על פיצוי זעום מאוד, ואמרו לנו – האם אנשים יגשו לבית המשפט עבור 500 ש"ח? יוגשו תביעות אינספור, ובית המשפט יהפוך למין "כספומט" של 500 ש"ח לכל אחד.

על פי עמדת משרד המשפטים, השימוש הרוחבי במנגנון של פיצוי ללא הוכחת נזק נעשה בסוג מסוים מאוד של תביעות, כמו הטרדה מינית או פגיעות קשות מאוד בפרטיות, ולא בסוג ההטרדות האמור, שנחשבות קלות יותר. לכן, בעצה אחת עם משרד המשפטים הגענו למסקנה שכאשר מדובר בקבוצה גדולה של נפגעים, כשלכל אחד נגרם נזק מועט יחסית, המנגנון המתאים הוא תובענה ייצוגית.

אני מרגיש שזו התנערות מאחריות. אתם למעשה אומרים לאזרחים לתבוע – באופן ייצוגי או לא ייצוגי – אך למעשה אין לאזרח שום ביטחון. המדינה מחוקקת חוק ועושה הכל, אבל אין הגנה לאזרח.

זהו הכלי המשפטי המתאים ביותר.

אם כך, לשם מה? הרי אין אמצעי מניעתי שיגרום לשולח הפקס לשקול פעמיים את הפעולה שהוא עומד לבצע. מי יתעסק בתביעות האלה בכלל? אנחנו מדברים על הציבור הפשוט. אדם בעל עסק יודע איך להתנהג, אבל אנחנו מדברים על אזרחים תמימים שמנצלים את תמימותם. מצד אחד הם חיים במשכורת מינימום, וכל הפרסומות האלה מפתות אותם. מצד שני, מטרידים אותם – יש להם ילדים בבית, שנחשפים לדברים. איך אפשר להתמודד עם זה? אין להם שום הגנה. הפתרון שלכם עונה על הבעיות של כולם, אבל לא על אלו של האזרח. עשינו חקיקה, הרחבנו וכן האלה – אבל אין שום פעולה מניעתית.

שמי שוש רבינוביץ, מאיגוד לשכות המסחר.

איגוד לשכות המסחר מייצג חטיבה של חברות לשיווק ישיר. החטיבה הזאת מברכת על הצעת החוק, ומעונינת למנוע פגיעה בציבור באמצעות דואר זבל וכל הנושאים האחרים שעלו במהלך הדיון. עם זאת, יש צורך באיזון מול חופש העיסוק ומול פיתוח הסחר החופשי. לכן אנחנו רוצים שלא יהיו מגבלות גורפות מדיי, שיפגעו בפיתוח הסחר.

תני לי עצה: אני לא רוצה שתשלחי לי דברי דואר ופרסומות שאני לא רוצה לקבל. מה ימנע ממך לשלוח אליי את החומר הזה? מה ירתיע אותך?

אם זה עסק לגיטימי ששולח, כמו חברות השיווק--

אבל אני לא רוצה שתשלחי אליי הביתה.

המשלוח מתבצע פעם אחת, ואחר כך תהיה אפשרות לסירוב.

את לא צריכה לקבל את ההסכמה שלי, אם אני מעוניין בכלל לקבל ממך איזושהי הודעה? אני לא מעונין.

יכול להיות, וזה בהצעת החוק - - -

למה את צריכה לחדור אליי הביתה, לפקס הפרטי שלי? אני לא רוצה לקבל את זה בכלל. למה את צריכה לשלוח אליי? לא ביקשתי ממך, אז למה את רוצה לנצל את העובדה שאין לי כלי שמאפשר לי להתמודד מולך? אני רוצה שתגידי לי איזה כלי עליי להעמיד מולך כדי למנוע ממך לשלוח אליי סתם.

אבל אם המספר קיים במאגר הלקוחות, שכבר רכשו בעבר - - -

זאת הסכמה. אבל יש גם אנשים שמייבאים ציוד, ושולחים אליך הודעות הביתה שמציעות להיות חבר לקבל חוברת. אם הוא חבר, הסכים וחתם – מקובל עליי. אבל אני מדבר על אדם שזה לא מקובל עליו - הוא לא רוצה, ואת מעיקה עליו. כל שבוע או כל יומיים את שולחת שוב ושוב.

חברות השיווק מסכימות גם הן. אבל ביחס לסנקציה פלילית, אנחנו חושבים שמדובר במקרה בעל אופי אזרחי יותר, ולכן אנחנו מציעים להוריד את הסנקציה הפלילית דווקא.

להפך – שזה יהיה פלילי. זה קל מדיי, כי הם מציעים חוק ב"כאילו" - אין לי אמצעי שיאפשר לי למנוע את ההטרדה הזאת בלא לרוץ לבתי משפט. הרי אין לי זמן; אני רוצה להפסיק את הסיפור הזה בטלפון אחד. די בכך שנאלצתי לבזבז שיחת טלפון לשם כך. צריך להקים גוף במשרד התקשורת או במשרד אחר, אליו ניתן יהיה לפנות ולהתלונן על חברה מסוימת שמטרידה במשלוח פקסים. הם יטפלו באותן חברות. למה אני צריך ללכת לבית המשפט?

ראשית, אנחנו חושבים שצריך לתת את האזרחים את מלוא הכלים שיגנו עליהם.

אבל אתם לא עושים את זה.

בצד הפלילי יש בהחלט בעיה עם העבירה הפלילית. אנחנו לא מציעים למחוק אותה כי זאת עבירה פלילית קיימת. בצד הפלילי אנחנו שוקלים להפוך את זה בנוסף לקנס מנהלי שהמדינה תוכל לאכוף. כרגע אנחנו מתלבטים באיזה אופן לעשות את זה, וזה לא מצריך תיקון חקיקה; זה ברמת התקנות לפי חוק העבירות המנהליות.

גם אנחנו יכולים להציע לכם דרכים.

בהחלט. בצד האזרחי אנחנו מציעים קודם כל אפשרות לתביעה. אגב, יש ספקי שירותים גדולים מאוד שנגרם להם נזק גדול מאוד, והם יכולים להגיש תביעה נזיקית רגילה. כך למשל: ספקי גישה לאינטרנט, ש"ספאם" או דואר זבל בלתי רצוי סותם להם את המערכות או גורם להם נזקים. ייתכן שהם יכולים לתבוע את זה בבית משפט בתביעה נזיקית רגילה.

לגבי קבוצה של משתמשים או האזרחים הפרטיים הקטנים, שלכל אחד נגרם נזק קטן מאוד יחסית, הכלי של תובענה ייצוגית בהחלט נותן פתרון ראוי לדעת משרד המשפטים למצב של קבוצה שתתבע את הנזק המשותף שלה.

האם תהיו מוכנים לשקול את האפשרות להחזיר בחזרה את הרעיון המקורי שלכם של קנס ללא הוכחת נזק? אני מציע לקבוע קנס גבוה יותר, כך שהוא ירתיע. גם קודם זה היה פלילי, וזה לא הרתיע אף אחד. אם נעמיד את גובה הקנס על סכום של 2,000 ש"ח או 2,500 ש"ח ללא הוכחת נזק, אולי יחשבו פעמיים.

נניח שיש קבוצה בת 100 אלף נפגעים. אם כל אחד יקבל 2,000 ש"ח זה כבר לא סביר. הרי הנזק שנגרם בסופו של דבר לאדם כתוצאה מכך שהוא קבל הודעה אחת באי-מאייל--

הראשון ישלם 2,000 ש"ח ל-100 אלף איש, ואחרים כבר לא ישלחו. רק כך תעצרו את זה.

אבל אותה הודעה כבר נשלחה ל-100 אלף איש. כל אחד יתבע עכשיו - - -

שיידע מראש שלא להתעסק עם זה.

נציג המועצה הישראלית לצרכנות, עו"ד זאב פרידמן, בבקשה. האם מגיעות אליכם תלונות מהציבור?

מגיעות תלונות בלא הפסקה, ואני יכול גם לספר על הפקס האישי שלי. בנוסף, אני סבור שיש כאן אלמנט שנשמט משום מה: המועדים שבהם הפקסים נשלחים. בהצעת החוק נאמר שאפשר לשלוח הודעה ראשונה בכל עת, בלא הגבלה. לא אחת ולא פעמיים התעוררתי באמצע הלילה מצלצול טלפון, וקיבלתי תלונות רבות של צרכנים שהתעוררו בבהלה באמצע הלילה מצלצול הטלפון, כאשר הם משוכנעים שהסבתא מתקשרת עם התקף לב. בסופו של דבר הסתבר להם שמדובר בסך הכל בהודעת פרסומת שנשלחה באמצע הלילה. במסגרת ההגבלות שמתירים לגבי אותה פעם ראשונה – אם בכלל יתירו – אני סבור שצריך לתת על כך את הדעת.

אנחנו בהחלט סבורים שאכיפה ללא הוכחת נזק היא הדרך האופטימלית. לא נכון לבוא ולומר שתובענה ייצוגית תפתור את הבעיה - לא רק משום שיש כאן קושי ארגוני אלא גם משום שהתביעות הייצוגיות נמצאות בדרך כלל במעלה הפירמידה, בבתי המשפט המחוזיים, שם העומסים גדולים יותר. קשה יותר לבצע תביעה ייצוגית; היא מחייבת לוגיסטיקה והשקעה גדולה מאוד.

אני מציע להחזיר את הענין לפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור מרתיע, כפי שהציע חבר הכנסת טל. כך אנחנו גם פותרים את הבעיה של - - - כי כל אדם יכול לפנות לבית משפט לתביעות קטנות, ואכן לגזור את הקופון של 500 ש"ח על הפגיעה שנגרמה לו. בנוסף, ההתרעה תמנע את סתימת בתי המשפט כיוון שזאת הרתעה שתהיה משמעותית מאוד. אין למנוע מראש את האפשרות של אכיפה אפקטיבית. כולנו יודעים איך מתנהלות תביעות ייצוגיות ומהו משך הזמן שאורך עד לקבלת פסק הדין.

החקיקה הזאת היא בכוונה תחילה שלא לאכוף. החקיקה הזאת אומרת מראש – אני לא אוכף אותה, כי אי אפשר.

בשולי הדברים, לעניין תגובת המשטרה שהזכיר היושב ראש: אני חייב לציין מקרים שבהם פנינו בעצמנו למשטרה, והתגובה היתה שהם לא מוכנים לקבל כלל את התלונה, או תגובות בסגנון של: "מכוניות מתפוצצות, ואתם באים אלינו?" מדובר במקרים של רמאים סדרתיים, בנזקים של מאות ואלפי שקלים לציבור הצרכנים.

אם כן, ייתכן שלוועדה כדאי לומר את דברה גם בהבט הפלילי, כיוון שלא ייתכן שהמדינה תגרום לכך שאכיפה תהפוך אות מתה, כפי שהוצג כאן קודם.

נציג המשטרה היא צריך להגיע ולספר על מספר התלונות שהתקבלו, וכן הלאה.

- - - נזמין אותם לדיון הבא.

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור התקשרות לצורך פרסומת), התשס"ה-2005

סעיף 1 – תיקון סעיף 30א

"בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בסעיף 30א –

(1) בכותרת השוליים בסופה יבוא "והודעות מסר קצר";

(2) במקום האמור בסעיף קטן 3(א) יבוא:

"לא ישגר אדם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה או הודעת מסר קצר, ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען; פניה חד פעמית מטעם משגר לנמען שהינו בית עסק, הכוללת הצעה להסכים לקבלת הודעה מטעם המשגר, באחד או יותר מהאמצעים המנויים לעיל, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה; ניתנה הסכמת הנמען כאמור, רשאי הוא לבטלה ולהודיע למשגר על סירובו לקבל הודעות נוספות, בהתאם להוראות סעיף קטן (א2)."

יש טעות – זה צריך להיות תשמ"ב.

בעולם יש שני מודלים לגבי מה שאנחנו מכנים "דואר זבל": המודל הראשון מדבר על כך שאני יכול לשלוח אליך פרסום כל עוד לא הודעת לי שאתה מסרב לקבל את כל הדואר הזה. המודל השני מדבר על כך שאני לא יכול לשלוח אליך דואר זבל או פרסום אלא אם כן הסכמת לכך מראש. הצעת החוק שלפנינו מאמצת את המודל השני שהזכרתי: "לא ישגר אדם דבר פרסומת... ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען." לענין הזה, הצעת החוק מדברת על שני חריגים: בסעיף הזה מוזכר החריג הראשון, לפיו "פניה חד פעמית לנמען שהנו בית עסק, שכוללת הצעה להסכים לקבלת הודעה" – כלומר, אני מבקש ממך רשות לשלוח אליך דבר פרסום באמצעות פקס או באמצעות הודעת SMS. זה לא אסור על פי החוק; זה אחד החריגים.

לפני הדיון ביקש היושב ראש לכלול מלבד פקסימיליה והודעות מסר קצר גם הודעות טלפוניות מוקלטות וגם הודעות MMS – הודעות SMS עם תמונה. לשם כך נדרשת כמובן הסכמת המסכימה.

בערב הבחירות שמעתי את טומי לפיד בשבת במזכירה האוטומטית. כולנו רצנו כי חשבנו מי-יודע-מה-קרה. בסופו של דבר שמענו כמה טובה מפלגת שינוי ושצריך להצביע לשינוי. זה היה בשבת בצהרים. זה הפריע לאווירת השבת.

אגב, זה לא נכלל בהצעת החוק.

אני רוצה להוסיף את זה, ברשותך.

מלבד הפרעת אווירת השבת, לפעמים אתה יושב עם אנשים, פתאום מתקשרים – 100 ש"ח בסוף.

אם כן, הנוסח המוצע הוא: "לא ישגר אדם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטית או הודעות מסר קצר – כל אחד מאלה, להלן הודעה - ללא קבלתה סכמה מפורשת מראש של הנמען". את הגדרת "הודעת מסר קצר" נשנה כך שהיא תכלול גם הודעות תמונה.

- - - מודעת דואר אלקטרוני.

את יכולה להציע את זה, אבל - - -

לא דיברנו על הודעת דואר אלקטרוני כי זה בחוק של רשף חן, ודנים על כך בוועדת חוקה.

זה לא מפריע.

את רוצה להוסיף את זה?

הצעת החוק שלנו כוללת דואר אלקטרוני.

אני מבקשת להדגיש שהנציגים שעוסקים בתחום הזה – כמו חברות מחשוב שונות - לא הוזמנו לדיון.

אולי בישיבה הבאה, כי לא הזכרנו דואר אלקטרוני. אם כן, הוספנו מערכת חיוג אוטומטית ודואר אלקטרוני.

התפיסה של חוק התקשורת היא למעשה הפגיעה באמצעות מתקני הבזק. לכן הלכנו על כל קשת מתקני הבזק, באמצעותם אפשר לגרום לאותה פגיעה: פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, דואר אלקטרוני והודעת מסר קצר בהגדרה המרחיבה יותר. בהצעת החוק של חברת הכנסת פינקלשטיין נכללה ההצעה המצמצמת, ואנחנו מרחיבים אותה גם להודעות של קובצי מולטימדיה.

אדוני היושב ראש, האם הוחלט להוסיף את הדואר האלקטרוני?

כן.

לפני הדיון היושב ראש ביקש ממני שזה לא יחול על כל מני עמותות שמבקשות להתרים למען מטרות טובות, ולא היינו רוצים למנוע את זה. כך למשל, הודעה מוקלטת למען האגודה למלחמה בסרטן. לפיכך, אבקש לשאול את משרד התקשורת האם גם גיוס כספים נחשב למטרת "השקעת כספים כלשהם" ונכלל בהצעת החוק הזאת.

כרגע ההגדרה רחבה, והיא אכן כוללת דבר פרסומת לגבי דברים בעלי אופי מסחרי בולט ולגבי כל דבר אחר שנועד לעודד השקעה או הוצאה של כספים. לכן אני מניחה שגם תרומות - - -

איך אפשר יהיה להחריג את זה?

יכולים להיות בכך כל מני מסעי התרמות. אנחנו לא באים לאסור את זה; בהצעת החוק הזאת אנחנו רוצים – בהתעלם מסוג המסר המועבר – לחסום את האפשרות של פניות חוזרות ונשנות וריבוי פניות למשתמשים פרטיים. אני לא רואה כאן הבדל לענין תרומות - - -

אני מקבל את זה.

אבקש להעיר לענין בית העסק, שהוא החריג: אנחנו מבינים את זה, אבל מצד שני דואר אלקטרוני והודעות SMS משמשים את האדם כעסק וכאדם פרטי, ולכן יהיה קשה מאוד לדעת אם אכן מדובר בעסק. לכן אולי אין טעם להגביל את זה.

אולי אפשר להוריד את הכל ולא לתת להם חריג בכלל.

מדובר רק בפעם הראשונה בכל מקרה. אחר כך הם יכולים לסרב.

לגבי נמען שהוא בית עסק אמרנו שאפשר לשלוח אליו פקס בפעם הראשונה ולשאול אם הוא מסכים לקבל פרסומות. אם הוא מפרסם את מספר הפקס הזה כמספר הפקס של העסק, אפשר לפנות אליו כבית עסק.

SMS הולך עם האדם פעמים רבות גם מחוץ לשעות העבודה, וגם בשעות העבודה בהן הוא כאדם פרטי. קשה מאוד להגביל ולהגדיר ש-SMS כזה לא שולחים לאדם פרטי.

אפשר להתגבר על זה. אם הוא מפרסם את מספר הטלפון הנייד שלו כמספר של העסק, אפשר לפנות אליו. כלומר, החריג יחול.

השאלה היא למה אי אפשר יהיה לפנות באופן חריג בפעם הראשונה גם לצרכן הפרטי. הפניה היא לא באמצעות משלוח פרסומות אלא בקשת רשות לשלוח אליו פרסומות בעתיד.

התשובה היא פשוטה מאוד: עיקר הנזק של הספאם בכל דרכי ההתקשרות השונות הוא העובדה שאדם מקבל הודעות רבות מאוד מגורמים בלתי מוכרים. גם אם מדובר בפניה אחת – היא תתקבל על ידי האזרח מעשרות גורמים, ומבחינתו היא מזיקה בדיוק כמו דבר פרסומת שנשלח בעקבותיה. לכן עשינו כאן איזשהו איזון, ואני מזכירה שכל הנושא הוא איזונים בין ערכים לבין שיקולים שונים. אמרנו שבמקרה של בית עסק אכן ניטה לטובת חופש ההתקשרות וחופש המסחר, ונאפשר פניה חד פעמית. אבל במקרה של נמען פרטי – זה יכול להיות פקס שמטריד מאוד, בשעות לא נוחות – בחרנו בברירת מחדל, לפיה הכוח הוא בידי הצרכן והנטל הוא עליכם.

אפשר להשיג את ההסכמה שלו בדרכים אחרות – אם מתקשרים אתו בעסקה אחרת אפשר לשלוח לו הודעה בדואר, להתקשר טלפונית ולדבר אתו באופן אישי. אבל כל האמצעים האלה של מכונות שמתקשרות אליך ואין לך מה לעשות כי זה מגיע לסלולר, וכן הלאה.

הצטרפה לדיון נציגת משרד המשפטים, המוערכת מאוד. היית חסרה מאוד, כיוון שלפנינו מונחות הצעת החוק של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין והצעת חוק ממשלתית, שהטיוטה שלה עברה בוועדת השרים לענייני חקיקה ב-8 במאי. לאור הסבריה של נציגת משרד התקשורת, נדמה שמראש לא רוצים לאכוף את החוק ומשליכים את הכל על האזרח. זאת המסקנה שלי: מראש מחוקקים חוק שאי אפשר לאכוף, כי רוצים שהאזרח יגיע כל יום לבתי משפט בתביעה קבוצתית וכן הלאה.

בחקיקה הראשונית היתה אפשרות של פיצוי ללא הוכחת נזק כדי להרתיע וכדי למנוע את המצב שבו האזרחים נאלצים להגיע לבתי המשפט. אולם משרד המשפטים התנגד – למה ומדוע? כאזרח מטרידים אותי, ואם אני רוצה להתלונן עליי לפנות למשטרה. בדיון הוזכרה העובדה שהמשטרה מתעסקת היום עם מכוניות מתפוצצות, עם תוכנית ההתנתקות, עם גנבים, אלימות, רצח ופשיעה – הם לא יכולים לתפוס אף אחד, ומדובר במקרים האחרונים, שהיו מחרידים ביותר. ברמלה נרצחה ילדה בת שלוש, וברחו. אומרים שטעו בזיהוי, ואין קצה חוט. המשטרה באמת עסוקה מאוד. אם אני אלך למשטרה ואגיש תלונה על כך שמדי יומיים-שלושה מטרידים אותי בפקס, מישהו יאכוף את זה?

אחלק את תשובתי לשניים: ראשית, יש כלל יסוד בדיני הנזיקין – במשפט הכללי: כשיש נזק צריך להוכיח שהתקיים איזשהו נזק ואז מקבלים פיצוי.

גברתי, את לא מכירה חוקים שבהם לא צריך להוכיח נזק, ומשפים אותם? יש כלל יסוד אבל יש יוצא מן הכלל.

ייתכן שקיימים מקרים כאלה - - -

וודאי שיש מקרים כאלה; את יודעת שהם קיימים.

הזכרתי את זה - - -

חוקים דווקא מן הסוג הזה, כמו לשון הרע ואיסור אפליה במקומות - - -

התפיסה היא שהפגיעה שם היא חמורה יותר, כמו הטרדה מינית - - -

הטרידו, אז זה יהיה 500 ש"ח. עצם העובדה שהשולח יידע על קיומו של השוט הזה תגרום לכך שהוא יחשוב פעמיים לפני שהוא שולח את הפקס.

איזו סנקציה תהיה לי נגד כל אותן חברות הוצאות הספרים של ספרי עורכי-דין, ששולחות לי עשרה עמודים עם קטלוגים שלהן בשעה שתיים לפנות בוקר? אני לא רוצה לקבל את זה – הודעתי להן אלף פעמים. אם אני אדע שאני יכול לתבוע אותן לבית המשפט, ולקבל 500 ש"ח – ואם הן יידעו את זה – הן יפסיקו לשלוח אליי את הקטלוגים שלהם בשעה שתיים לפנות בוקר.

אגב, תובענה ייצוגית יכולה לחסוך - - -

את יודעת כמה זמן עובר מהרגע שבו מתחילים עם תובענה ייצוגית ועד שמסיימים אותה?

האם מישהו יתבע 500 ש"ח, האדם יוציא מיד את הצ'ק ובכך ייסגר הענין? זה לא יהיה כך וזה גם לא צריך להיות כך. מדובר בהטרדה שאינני מזלזלת בה. גם אני קיבלתי את הפקסים האלה באמצע הלילה – בדרך כלל טלפונים לאותן חברות עזרו, והפקסים האלה לא נשלחו יותר.

גם בתאונות הדרכים ובהרבה מאוד פעולות ביומיום אתה צריך להוכיח הוכחת נזק כדי לקבל פיצוי כספי. חייב להיות קשר מינימלי בין הנזק שנגרם לבין התשלום שמוציאים מהכיס. אין מה לעשות - אם התקבל פקס אחד בשעה אחת בצהריים, כשאף אחד לא היה בבית, זה גם נראה לא סביר לשלם על כך 500 ש"ח. גם אם תמצא מקרים שסביר מאוד לתבוע בגינם סכום של 500 ש"ח, אפשר למצוא עשרה מקרים אחרים שיהיו לא סבירים. על מנת לחייב אדם לשלוח יד אל כיסו ולהוציא את אותם 500 ש"ח, אתה צריך טעם מאוד סביר ופגיעה מאוד משמעותית.

אם היינו יודעים שאוכפים את החוק, הייתי יורד מזה. אם יש אכיפה, אני לא צריך את האופציה של פיצוי ללא קנס. אני זקוק לאפשרות הזאת משום שאין אכיפה, משום שכדברי היושב ראש יש אות מתה בספר החוקים, לא משתמשים בה ולא אוכפים אותה. אם כך, איך זה עוזר לאזרח?

ראשית, לגבי סעיף 30 לחוק התקשורת בנוגע לשימוש בפקס: לדעתי כבר התבצעו פעולות של אכיפה.

שאלתי כמה פעמים הוגשו כתבי אישום כאלה, והשיבו לי שאף לא אחד.

הוגשו כתבי אישום לגבי סעיף 30, של שימוש לרעה במתקן בזק. לגבי שימוש בפקס של סעיף 30א, למיטב ידיעתי לא הוגשו כתבי אישום בעבירה של ספאם באמצעות פקס.

כמה תלונות הוגשו אליכם?

זאת עבירה פלילית – זה מוגש למשטרה. כפי שאמרתי, בהצעת החוק שלנו ביקשנו לחזק את זה ולהוסיף - - -

מישהו הגיש תלונות למשטרה?

אני ניסיתי להגיש - - -

אנחנו רוצים להתלונן למשרד המשפטים.

אפשר לשאול את המשרד לבטחון פנים. אתה למעשה אומר: בוא נמצא אמצעי אכיפה בלתי סביר, עוד לפני ששמענו מהמשרד לבטחון פנים מה הבעיה מבחינת האכיפה.

אני כבר אומר לך: יש סדרי עדיפויות, אין שוטרים, יש ניידת אחת בכל העיר. מה יותר דחוף – הרצח, האונס, הפריצה, גניבת הרכב או משלוח חומר בפקס. אלו יהיו התשובות של המשרד לבטחון פנים.

אתם מאלצים אותנו ללכת לצד קיצוני יותר, משום שיש לנו בעיה בהרבה מאוד חוקים במדינת ישראל, ואת יודעת זאת טוב יותר ממני וטוב יותר מחברי הכנסת, בלא לפגוע בכבודם. לא אוכפים את החוק.

התשלום האוטומטי הזה - - -

אני לא מתעקש על התשלום האוטומטי; תמצאי כל ענישה הרתעתית אחרת, שתגרום לחברה לשקול פעמיים לפני משלוח הפקס. היום הוא לא חושב, הוא קודם כל שולח.

אני מקבל את דבריו של היושב ראש: תציעי הצעה מאוזנת, מידתית וסבירה. אני לא נאחז דווקא באפשרות שהועלתה כאן.

למה אני צריך להגיע לבית המשפט?

קיימות עשרות אם לא מאות פעולות אחרות שאנשים מבצעים, שגם לגביהן אפשר לשאול "למה להטריח, הרי אדם לא יטריח את עצמו". על כל תרמית בניירות ערך, כל תשקיף – כשאדם אחד קונה מן הציבור מניה אחת – תקבע נזק אוטומטי. כי מה הסיכוי שמישהו באמת יילך לבית המשפט, יעבור את כל התהליך – במידה שמדובר בתשקיף שהוא רכש בו חמש מניות - - -

אבל זה הפך רעה חולה. עד היום לא נגענו בנושא משום שהתופעה הלכה והתגברה. אני לא רוצה לנקוט בביטוי "סרטן בגוף האזרחים".

על ה-SMS לא היה איסור עד עכשיו. אני מציעה לקבוע את האיסור תחילה, ולאחר מכן לבחון את התוצאה.

היה פיילוט - - - לא מוצלח.

היה רק על הפקסים.

את חוק הבזק אף אחד לא אוכף.

ראשית, לדעתי בנושא הפקסים יש ירידה במשלוח הפקסים. ייתכן שהירידה נובעת מהשימוש בהודעות SMS או באמצעים אחרים.

אנחנו לא מרגישים ירידה בפקסים.

לגבי אמצעי תקשורת אחרים: אני מציע לראות איך החוק הזה פועל, האם האיסור הזה עושה את שלו, האם יצירת נורמה פלילית לכשעצמה יוצרת משהו. לאחר מכן, במידה שהנורמה הפלילית לכשעצמה לא עושה כלום ואמצעי האכיפה המוצעים על ידי משרד התקשורת בתזכיר הממשלתי לא עוזרים, נוסיף אמצעי אכיפה נוספים.

לא, אני רוצה לעשות את זה מראש. אני לא רוצה טלאי על טלאי.

כפי שהסברתי, עבירה פלילית היא פן אחד – ואגב, אנחנו שוקלים גם אפשרות של קנס מנהלי –והמדינה לא יכולה להתנער מכך כאן; זהו מישור שצריך להמשיך ולעסוק בו. הפן השני הוא נושא המנגנונים האזרחיים, והמשרד מכניס את זה כבר עכשיו בהצעה שלו. האפשרות הראשונה היא הגשת תובענה נזיקית רגילה, כאשר אדם יוכיח את הנזק שנגרם לו, ויהיו מקרים שיילכו במסלול הזה--

עם כל הכבוד, אולי אתם לא חשים את מה שהציבור חש. לא הייתי רוצה להטיל את החובה הזאת על האזרח – שהוא יתחיל לכתת את רגליו בבתי המשפט. אני רוצה לעשות את זה הפוך.

גם פיצוי ללא הוכחת נזק הוא הליך משפטי.

על האזרח מוטלות חובות רבות, וכבר נמאס לו. לפי האפשרות הזאת, הוא כל היום יצטרך לרוץ לבתי משפט בכל מני נושאים. הוא לא צריך לעבוד – רק לרוץ לבתי משפט. אני רוצה שנטל ההוכחה יהיה הפוך, ושכל מי שמפריעים, מטרידים ומדריכים את מנוחתי יתחילו הם לרוץ.

מעבר לעובדה שהוכחת נזק היא בעייתית מאוד כיוון שמדובר בנזקים מצטברים למכשירים, לדיו, נייר ולהפרעה בשינה - וכל אלו הם דברים בעייתיים באופן מובנה - יש כאן בעיה בתפיסת עולם. מגיעה נציגת משרד המשפטים ואומרת שיש פגיעה קטנה, לכן לא מוצדק להטיל פיצוי ללא הוכחת נזק. אני חושב שאם הבעיה היתה קטנה לא היינו יושבים כאן היום. מדובר בבעיה גדולה ומשמעותית מאוד, שהצריכה הצעת חוק של חברת הכנסת פינקלשטיין, של חברי כנסת נוספים ושל משרד התקשורת.

בכל מקרה אני שוקל להכניס קנס בתוך החוק.

חברתי דיברה על אופציה של קנס מנהלי.

אני לא שוקל שום דבר, אני רוצה להוסיף קנס בתוך החוק.

קנס מנהלי הוא בתקנות על פי חוק העבירות המנהליות, ולא צריך לקבוע אותו - - -

אבל גם שם יש בעיה. מבקר המדינה אמר את דבריו על מה שקרה בתחום האכיפה של הקנסות המנהליים.

אני רוצה להכניס את הקנס בחוק – איפה אפשר להכניס את זה?

אני נוטה לקבל את ההצעה שהציע משרד התקשורת בתחילת הדיון - וחזר בו לאחר מכן - של פיצוי ללא הוכחת נזק. אלא אם כן גב' רובינשטיין תציע לנו הצעה אחרת שאני מוכן לשקול. אולי זה מוגזם מדיי, אבל אם זה ישיג את המטרה זה יהיה שוט האכיפה שלנו. אין לנו כוח לאכוף את החוק במדינת ישראל. הרבה חוקים פרוצים היום, מפני שלמשטרה אין כוח אדם, אין משאבים, סדרי העדיפויות הם אחרים – זה לא מטריד את המשטרה. אנחנו ממרסים את דמם של האזרחים במדינת ישראל.

אני מציעה להפריד בין שני דברים: יש את האכיפה המדינתית. כרגע זה קבוע בחוק כקנס פלילי. על מנת להפוך את זה לקנס פלילי שרשות יכולה לגבות – וזאת איננה הפעלה של עבירה פלילית – צריך להוציא תקנות לפי חוק העבירות המנהליות. זה לא מצריך כרגע תיקון חקיקה - די לנו בעוגן של הקנס הפלילי הקיים בכדי שנוכל להמיר אותו בתקנות מתאימות לקנס מנהלי.

היתרון בקנס מנהלי הוא שהרשות המנהלית יכולה להטיל אותו, ולא בית משפט.

מי הרשות המנהלית?

הרשות המנהלית לדעתי, אם - - - תהיה משרד התקשורת.

עד היום לא היו למשרד - - - כדי לאמץ אותן אנחנו נצטרך לעשות זאת כמובן בשיתוף עם משרד המשפטים.

- - -

- - - עיצומים כספיים לגבי בעלי רישיונות שלנו. לגבי גורמים שאינם בעלי רישיונות שלנו - - -

נבדוק אצלנו את האופציה של הקנס המנהלי. האכיפה מתבצעת על ידי משרד התקשורת.

האם היא צריכה פקחים? איך האזרח יתלונן, ולמי?

במשרד התקשורת יש כבר היום נציג פניות הציבור.

נגה, זה מחייב סמכויות מסוימות - - -

המנגנון יתבצע כך שהאזרח פונה למשרד התקשורת בתלונה. הרשות המנהלית הרלוונטית – משרד התקשורת – היא זו שמטילה את הקנס המנהלי. זוהי אופציה שאנחנו יכולים לבדוק אצלנו במשרד. היתרון בקנס המנהלי הוא העובדה שאפשר להפעיל אותו מכוח תקנות ולא צריך ללכת לתיקון חקיקתי.

אבל מבקר המדינה אמר בדוח שאין התייחסות לקנס מנהלי.

אנחנו מכירים תחומים בהם קנסות מנהליים מוטלים.

אולי תשקלי פיצוי ללא הוכחת נזק? אולי במחיר נמוך יותר?

כבר קיימנו דיונים על גבי דיונים בענין הזה.

אולי כדאי לשקול זאת שוב - בעקבות הדיון בוועדת הכלכלה המכובדת, בעקבות פנייתם של חברי כנסת ובעקבות דוח מבקר המדינה, שמצביע על כך שכל הנושא של הקנסות המנהליים לא תופס תאוצה, ולא מקבל התייחסות, ובעקבות העובדה שלמשרד התקשורת אין היום יכולת תקציבית להקים מנגנון נוסף שיעמוד מול אלפי פניות של הציבור. אני מציע לפתור את זה באמצעות פיצוי בלא הוכחת נזק. אפשר להפחית את גובה הסכום ל-400 ש"ח.

לגבי קנס מנהלי יש יסודות ספציפיים שצריך להוכיח. זה רמה של ראיה מנהלית, ולא מדובר בהליך של בית משפט.

זה יתמסמס, זה שוב "כאילו". אנחנו כבר לא יכולים עם זה.

למה זה יתמסמס? לרשויות רבות יש אמצעים שונים ומגוונים - - -

מהו הקנס המקסימלי שניתן להטיל?

תלוי באיזו עבירה מדובר. הבסיס הוא סעיף 61א לחוק העונשין, ואפשר מכפלות כמובן.

אדוני היושב ראש, באין סנקציה אחרת אני מציע לאמץ את רעיון הפיצוי ללא הוכחת נזק.

את הגובה נקבע יחד אחר כך. נעבור לסעיף 3.

אני חייבת לומר שהעמדה הממשלתית היא להתנגד לחלק הזה בהצעת החוק.

אבקש להוסיף לגבי סעיף 2: כתוב "לא ישגר אדם דבר פרסומת". אני חושב שצריך להגדיר תחילה מהי פרסומת, במובן זה שאפשר להציג כל דבר כפרסומת, כמידע, כחומר עזר וכיוצא בזה. צריך ליצור איזשהו סיווג.

יש הגדרה בדבר פרסומת.

האם אפשר להכניס את זה להצעת החוק של חברת הכנסת פינקלשטיין, או שאין צורך בכך כי זה כבר מוגדר.

זאת הגדרה שקיימת גם בחוק. אנחנו מציעים לתקן אותה בטיוטת החוק שלנו. בכל מקרה, מבחן התכלית - - - מסר שמטרתו - - -

בנוסף, יש להחליט ביחס לגודל הפניה הראשונה. היום אנחנו מודעים לעובדה שפניה ראשונה – גם של אנשים שמפרסמים את הודעת הפניה ואת האפשרות לחזור אליהם אם לא רוצים לקבל את החומר – יכולה להתפרס על פני עשרות עמודים, ויש לי דוגמאות כאלה.

זה הגיוני – להגביל את אורכה של הפניה הראשונה.

הנוסח הקיים הוא: "פניה חד פעמית מטעם משגר לנמען שהינו בית עסק, הכוללת הצעה להסכים". אני מציע "שהנה הצעה" במקום "הכוללת הצעה".

לגבי ה"הסכמה" שמופיע כאן – האם צריך להתקשר ללקוח ולקבל את הסכמתו? האם שולחים מכתב בפקס ומבקשים הסכמה? מהי "הסכמה"? באיזה אופן הסכמה נחשבת הסכמה?

מבחינתנו, הורדנו את הדרישה של הסכמה בכתב, ואנחנו מדברים על "הסכמה מפורשת". זאת יכולה להיות הסכמה טלפונית, אם לחברה יש מנגנון להקלטת השיחה הזאת; זאת יכולה להיות הסכמה אחרת, כמו באתר אינטרנט, כאשר אתה לוחץ על מקש כלשהו ולאחר מכן אפשר לשחזר ולהוכיח שההסכמה אכן ניתנה.

אם כך, צריך לפרט נטל הוכחה.

הנטל כאן הוא ברור.

לא מפרטים - - -

הוא טוען שהוא קיבל את הסכמתי למרות שזה מעולם לא קרה.

הוא יצטרך להוכיח. המודל שבחרנו כאן - - - הוא מודל של - - - . כלומר, ברירת המחדל היא שאסור לשלוח אליך דברי פרסומת כל עוד לא ניתנה הסכמתך. הנטל על מי שטוען שהוא קיבל את הסכמתך הוא על מי שהוא טוען שהוא קיבל את ההסכמה שלך.

היכן זה מופיע בחוק?

כתוב כאן "הסכמה מפורשת". נטל ההוכחה נובע מברירת המחדל של - - -

זה מכוסה?

השאלה היא רק אם את חושבת שצריך לכלול בחוק הוראה, לפיה ההסכמה הזאת צריכה להיות מתועדת.

אני חושבת ש"הסמכה מפורשת" - - -

דיני החוזים מקבלים הסכמה בעל פה כהסכמה. למה זה חייב להיות מוקלט? אנחנו מדברים גם על בתי עסק קטנים. אני מציעה לבדוק אלו נטלים אנחנו מטילים כאן על בתי עסק קטנים. פעמים רבות הגישה שלנו היא הגנת הצרכן והגנת האזרח, אבל ישלח בית עסק אלף מודעות לאנשים בשכונה שלו כדי לפרסם שהוא רוצה להכנס כמכולת, בלא לקבל הסכמה מראש, יטילו עליו קנס של 500 ש"ח X 1,000? גם אם מישהו במקרה כן נתן לו הסכמה, הוא לא הקליט אותו כי לא מדובר בחברת ביטוח גדולה שמקליטה כל הודעה ועושה בכך שימוש במקרים המתאימים. כשאדם מבצע רכישה של פריט גדול, הוא יכול לבצע את ההסכם בעל פה. לאחר מכן, כשהוא מגיע לבית המשפט נטל ההוכחה קיים לגבי הסכם בעל פה. לא כל דבר צריך להקליט. אנחנו גם לא צריכים להגיע לעולם שבו אתה חייב להסתובב עם מכשירי הקלטה כדי לשרוד.

אבל איך אפשר יהיה למנוע מאותו ילד שטעה, ונתן את הסכמתו?

יש גם ענין של התנהגות של ילד. ההצעה הזאת לא עוסקת בחינוך ילדים ובמה שמותר להם או אסור להם לעשות באינטרנט.

אני מדבר על בני נוער.

אם ילד אומר כן, יש להורים בעיה והם אלו שצריכים לטפל בכך. בית העסק לא צריך לשלם את המחיר על שילד בגיל 15 אמר כן.

גם אם הוא נתן הסכמה תמיד אפשר לבטל. הורה תמיד יכול להרים טלפון ולחזור בו מההסכמה שניתנה. לכן זה נראה לי אמצעי סביר ומידתי למה שמתבקש כאן.

ההסדר הזה כולל אפשרות של משלוח הודעת סירוב לאחר שניתנה הסכמה. זה לא לעולם ועד.

מה צריך לעשות כדי לסגור את זה?

זה נראה לי נכון, במיוחד לאור העובדה שקבענו פיצוי בלא הוכחת נזק. אם אנחנו מוסיפים את זה לחוק, בתי העסק יירתעו מאוד, ומן הסתם זה כבר יהיה האינטרס שלהם לתעד את ההסכמה.

אני חושב שהסעיף קובע "לא ישגר אדם דבר פרסומת באמצעות פקסמיליה". יש היום מנגנונים שמפצלים את ההליך הזה - בין בית העסק לבין המשגר. יש חברות שמתמחות בשיגור המידע. במקרה הזה צריך לפצל את האחריות על שניהם, לדעתי. אני חושב שצריך לחייב את שני בתי העסק. כשמדובר בחברה שעוסקת בדיוור ישיר ומפיצה גם אי-מאיילים, אינטואיטיבית נראה שזו הכמות הגדולה של הבעיה.

איך סוגרים את זה?

שותפות לדבר עבירה. הפעולות האלה הן מטרידות ומציקות, אבל הכללים הרגילים של דיני העונשין--

האחריות הזאת לא יעילה בסעדים אזרחיים. אני מציע להוסיף סעיף: "האחריות לפי סעיף X חלה בין על מי שעושה את הפרסומת ובין על מי שמבצע אותה בפועל". האחריות נופלת על שניהם.

אבל זאת לא אחריות קפידה.

לא אמרתי אחריות קפידה – בהתאם לחוק. אם קובעים שזאת עוולה--

בסעיף החוק הקיים יש הגדרה של "משגר". כרגע ההגדרה כוללת רק את "מי ששמו או מנענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת או מי שתכנו של דבר הפרסום מצביע עליו". התיקון בטיוטת החוק שלנו למעשה מוסיף את ה"לרבות", ואז זה כולל בראש ובראשונה גם את מי שדבר הפרסומת נועד לפרסם את עסקיו, לרבות גורמים נוספים שמשגרים.

מקובל.

שמי ירון פזי, מנכ"ל חברת "תכלית", שעוסקת בשיווק מבסיסי נתונים.

לאמיתו של דבר אין לי שום בעיה עם הדברים שעלו במהלך הדיון. אני חבר באיגוד השיווק הישיר, ואנחנו מעודדים את כל מהות החוק בצורה הבסיסית.

אני מקשיב לדיון מתחילתו, ונראה לי שיש איזשהו פספוס בתפיסה. מדובר בדברים שהם קצת מסובכים, ואני עוסק בתחום הזה למעלה מעשור. צריך לזכור שהתקשורת שמתבצעת בין המשווק לבין הצרכן – והצרכן יכול להיות בית עסק או אדם פרטי - היא תקשורת בעלת אינטרס דו-צדדי.

איך אתה קובע לצרכן שיש לו אינטרס?

אני אומר שהאינטרס הוא של המשווק. המשווק לא בא להטריד. גם הפרסומת שיש בטלוויזיה בערוץ 2--

זה מטריד מאוד. על כך אנחנו דנים בדיון הבא.

גם הפרסומת באוטובוסים מטרידה. אני לא רוצה לנסוע באוטובוס ולראות פרסומת במקום לשקוע בנירוונה. הפרסומת מטרידה. אבל יש אינטרס הדדי. כלומר, אם הצרכן לא מגיב, לא נענה ולא רוכש את המוצר שהצעתי לו – והמדיה לא משנה כעת - אני נפגע כמשווק.

ומה מונע ממך לפנות אליו שוב ושוב?

זה עולה לי כסף וזה עולה לי תדמית.

לך זה עולה כסף אבל אתה מטריד את האדם.

אתה מאלץ אותי לקנות את המוצר הזה.

אין לי כוונה--

אין לך כוונה, אבל הפקס הזה ששלחת אליי בשעה שתיים בלילה העיר את הנכדה הקטנה שלי, שלא הפסיקה לבכות עד חמש לפנות בוקר. אני ישבתי ער, הסבתא היתה ערה והאמא היתה ערה.

אני לא אומר שלא צריכות להיות הגבלות; צריכות להיות הגבלות.

מהן ההסתייגויות שלך לסעיף 2?

סעיף 2 הוא סעיף טוב – אני רק רוצה להזכיר את נקודת החשיבה. אין לי בעיה עם אף סעיף בחוק.

החשיבה שלנו היא בריאה. אנחנו מייצגים את המתרס השני, ואתה את המתרס ההוא.

אבקש לציין נקודה אחרונה: צריך לזכור שאמצעי המדיה הישירה הם אמצעים מדיה שנועדו לעזור בדרך כלל לעסקים קטנים. עסקים קטנים לא מסוגלים לפרסם בערוץ 2, והמדיה הזאת נועדה בדרך כלל לפעילות של אנשים שאין להם כסף. אני חושש שאם נלך על מהלך מחמיר מדיי, שדורש מכל בית עסק להוכיח שפנו אליו - ואני בהחלט חושב שבית עסק צריך לפנות רק למי שפנה אליו - ואם נדרוש בצורה חד משמעית שנוכל לקנוס אותו קנסות איומים ונוראים – 500 ש"ח כפול 1,000 איש זה קנס ששום בית עסק לא מסוגל לעמוד בו--

העסק הזה ייסגר, ויותר לא יציפו לי באף לא נייר אחד.

אבל עם כל הכבוד להתעוררות בשעה 2 לפנות בוקר, SMS שמגיע ומציע הצעה עסקית לגיטימית, מכובדת ונכונה ללקוח--

ואם היא לא מכובדת ונכונה?

אז מדובר בדברים אחרים. אם היא לא נכונה – גם אם מישהו שם פרסומת תועבה בעיתון היא לא רלוונטית. צריך לבחון את המדיה. אני חושב שהפגיעה הזאת היא פגיעה אזוטרית יחסית מול הרצון של בית עסק קטן לשווק את עצמו. הרצון הזה הוא רצון לגיטימי.

באיזון בין טובת הצרכן לבין טובת בעל העסק – הגדול והקטן – אני מעדיף כמחוקק את הצרכן ולא את בעל העסק. אני מוכן למצוא את האיזון המתאים, אבל אני לא מוכן לדרוס את זכויותיו של האזרח הקטן.

צריך לזכור שלצרכן יש אינטרס שיהיו בתי עסק פרטיים.

אבל יש לי אינטרס לשמור על הפרטיות של האזרח. זאת חדירה לפרטיות של האזרח.

אתה בעצמך אומר - אני מאזן בין הצרכן לבין העסקים הקטנים, ונקודת האיזון שלי נוטה יותר לטובת הצרכן. אבל עדיין האיזון צריך להתבצע, והשאלה היא האם האמצעים המוצעים כאן הם האמצעים המתאימים ליצירת האיזון הזה.

אם תציעו הצעה אחרת מתאימה יותר, אני מוכן לקבל. אני פתוח לקבל את זה. באין הצעה אחרת, אין לי אלא מה שמונח לפניי כרגע – קנס פיצוי ללא הוכחת נזק.

אף אחד לא הראה עדיין שהצעת החוק הממשלתית, שטרם נחקקה, לא פעלה את פעולתה עדיין.

כולנו ראינו את החוקים שלא אוכפים. אומר היושב ראש – ואני תומך בעמדתו – כי זו גם דרך לאכוף את החוק.

אבל לא מדובר כאן בעבריינים מועדים.

נתקלת בדיוור ישיר שמפורט בו שם המאגר, כאשר מישהו כתב: "אנחנו משתמשים במאגר X על מנת שתוכל להודיע לנו"?

בוודאי.

אני מקבל כמות אדירה - - -

מאגרים שלא רשומים - - -

כשיש את ההוכחה ביד, יש בעיה להגיש נגדם תביעות? אדרבה, החוק הזה נועד להמריץ אותם - - -

אבקש לשאול את נציגת משרד התקשורת: שולחים SMS לאזרח, ואומרים לו שממתינות לו הפתעות נעימות אם הוא יתקשר למספר מסוים. הוא לוחץ על הכפתור לפי ההוראות, מחזיקים אותו על הקו במשך חצי שעה ומסבירים לו דברים מעניינים מאוד. מי משלם על כך?

ראשית, ההודעה הראשונה שהתקבלה היא גם דבר פרסומת.

אם לחדד את הנקודה: זה לא מעודד אותך לרכוש מוצר או שירות, אלא עצם השיחה כרוכה בזמן אוויר.

האם אין כאן הונאה של אותו אדם? הוא הרי סבור לתומו שיענו לו כעבור 5-6 שניות. מחזיקים אותו על הקו, ולמעשה מונים אותו. יש כאן הונאה לאורך זמן.

נפריד את הדברים לשתי רמות: הרמה שמעניינת אותנו מבחינת הצעת חוק הספאם היא ההודעה הראשונה שאותו אדם מקבל. זה דבר פרסומת.

האם היא תהיה אסורה לפי החוק הזה?

כן, כי זה דבר פרסומת, כי זה מעודד את האדם לרכוש שירות.

זה נלקח אצלכם בחשבון?

בהחלט – זה דבר פרסומת לפי ההגדרה הרחבה. לגבי השירות עצמו שניתן אחר כך: אלו הם דברים שמוסדרים בנפרד במסגרת הרישוי שלנו - - -

מי סופג את אותו זמן אוויר?

אדוני היושב ראש, זה מכוסה בהצעת החוק הממשלתית.

זה לא מכוסה במובן של התשלום אלא מעצם העובדה שמדובר בדבר פרסומת. זוהי איזושהי מודעה שמנסה להציע לך לרכוש שירות. זה דבר פרסומת, ועל מנת לשלוח אותו צריך לקבל הסכמה.

זה מכסה גם את הוצאת הכסף.

כן, בוודאי - - -

את רואה בכך רכישת שירות?

או מעודד הוצאת כספים. הגדרה של דבר פרסומת היא הגדרה רחבה מאוד, ואנחנו עדיין צריכים לשפר אותה מעט בטיוטת החוק שלנו.

חברת הכנסת פינקלשטיין אמרה שמתקשרים ומזמינים להגיע לדיסקוטק.

זה דבר פרסומת. זה עידוד לרכישת מוצר או שירות או להוציא כספים.

אלא אם כן המסיבה הזאת לא כרוכה בתשלום, ואז זה לא נכלל.

אומרים שהכניסה למסיבה בחינם, אבל על השתיה או על דברים נוספים יש לשלם.

יש בהחלט עניינים של סבירות. ההגדרה לא יכולה להתייחס לפרטים הקטנים ביותר.

אמרנו שדברים אחרים, שאינם דברי פרסומת, כמו הודעה קולית שנוגעת לתחומים פוליטיים, איננה נכללת. דברי פרסומת בהחלט נכללים.

"(3) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(א1) על אף הוראות סעיף קטן (א) לענין קבלת הסכמתו של הנמען, רשאי אדם לשגר דבר פרסומת כאמור בסעיף קטן (א) אף אם לא התקבלה הסכמתו של הנמען, בהתקיים כל אלה:

(1) הנמען מסר את פרטיו למשגר במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור;

(2) ניתנה לנמען הזדמנות להודיע כי הוא מסרב לקבל דבר פרסומות, דרך כלל או מסוג מסוים, והוא לא עשה כן;

(3) דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות כאמור בפסקה (1)."

דיברנו על כך שלעיקרון הראשוני, לפיו אי אפשר לשלוח אלא אם כן יש הסכמה, יש שני חריגים. בסעיף הקודם דיברנו על החריג הראשון, וכאן מדובר בחריג השני, לפיו אפשר לשלוח לאדם דבר פרסומת מבלי שקבלת את ההסכמה שלו, למרות שהחריג הזה מדבר על קבלת הסכמה.

אם אדם רכש שירות כלשהו, ובמהלך רכישת השירות הציעו ללקוח את האפשרות להמשיך ולקבל פרסום וניתנה לו אפשרות להסכים או לסרב והוא הסכים, הם יהיו רשאים לשלוח אליו פרסומות בנושאים שקשורים באופן ישיר למוצר או לשירות אותו הוא רכש.

הערה אחת – נקודה שכבר תוקנה בטיוטת החוק שלנו - לגבי התנאי הראשון: "הנמען מסר את פרטיו למשגר במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור". אנחנו הוספנו: "והודע לו כי הפרטים ישמשו לצורך משלוח דבר הפרסומת". זה לא סתם שמסרת את הפרטים, אלא גם אמרו לך שזה ישמש לצורך הזה.

אפשר להוסיף.

אני רוצה להבהיר שיש כאן בעיה קשה, ואני חושב שזה עלול לאיין את כל החוק: אנחנו נכנסים לסופרמרקט, מבצעים רכישה גדולה ומציעים לנו עסקה – הצטרף למועדון. מגישים לנו הסכם ענק בן 20 עמודים, ובתוך אחד הסעיפים מופיע גם הפרט לפיו אנחנו חושפים את עצמנו לתקשורת, להעברת המידע לגורמים מסחריים וכולי. באופן אישי, אני סבור שזו גם עבירה על חוק הגנת הפרטיות בלא הנושא הזה. אני חושב שזה יאפשר גניבה, במרכאות, של הסכמת הצרכן - מחתימים אותו על הסכם גדול, שכולל גם איזושהי הסכמה. אני חושב שצריך לעשות את זה בצורה שתאפשר הסכמה מודעת.

וכשאתה רוכש דירה החוזה כולל גם הוא 800 עמודים, ואתה חותם על כל עמוד.

אני לוקח עורך דין בדרך כלל.

אבל אני אדם שמצבי הכלכלי לא מאפשר לי לשכור את שירותיו של עורך דין בכל מצב.

אכן, הפתרון דומה לזה שקיים היום בחוזים אחידים. יש אמירה של בתי המשפט לגבי חלק מהמקרים: אם יש דבר מהותי מאוד, צריך לעצב אותו בצורה בולטת – כך למשל, אותיות מושחרות ומוגדלות יותר מהרגיל, ובחתימה נוספת. אם אתה מבקש פרט מיוחד שהחוק ביקש למנוע, שים אותו במסגרת ובקש חתימה נוספת. אם הצרכן חתם ונתן לך אישור גם על זה – בבקשה. אם הוא לא נתן לך את האישור, לא.

באופן אישי אני יכול לספר שבצעתי קניה ב-700 ש"ח ברשת גדולה מאוד. שאלו אותי: אתה מוכן להצטרף למועדון? ביקשתי לראות את התקנון. הגישו לי חוברת עבה. אמרתי להם: רק רגע, אני רק קורא. הם אמרו לי: מה, אתה מתכוון לתקוע לנו את החשבון? אמרתי להם: למה אתה מתכוון, שאחתום לך בלי לקרוא אותו? הם אמרו: טוב, אדוני, אז אי אפשר. אנחנו לא רוצים אותך כלקוח שלנו. אמרתי: אני רוצה להשאיר את התקנון אצלי. בתוכו נכללה רשות לפלח את הקניות שלי, למכור את המידע לאחרים, להעביר אותו ולשלוח אליי מידע כזה או אחר. אני חושב שזה לא בסדר.

זו הטעיית הציבור.

זאת לא הטעיה. אנחנו נחשפים בצורה בלתי רגילה, עד כדי כך שאותן חברות יודעות את הרגלי האכילה, השתיה והתרבות שלי.

וזה בהסכמה, כביכול.

מועדון לקוחות עושה עסקה בין הצרכן לבין הלקוח.

אם הצרכן מודע לעובדה שנעשה הסכם, בסדר. לכן אני אומר: אתה רוצה לעבור על ההוראה הזאת? שים את הדברים במסגרת, ודרוש חתימה נוספת.

שמי רות אבניאון מחברת תנופה, העוסקת בפרסום ובמדיה.

כשאני נכנסת לרשת שופרסל ומציעים לי כרטיס מועדון, אני לא חושבת שנתקלתי באדם שביקש את כל התקנון כדי להיות חבר מועדון ולקבל מוצרים מסוימים בהנחה. לצורך הענין, אני עקרת בית שרוכשת הרבה ומנסה להשוות מחירים, ומאוד אוהבת את המועדונים. יש להם הטבות שמתחלפות. לא דרשתי מעולם תקנון, ולא ראיתי אדם שדרש תקנון על הצטרפות כחבר במועדון.

את חושבת שזה ראוי ונכון? אולי משום כך רשתות השיווק מנצלות את התמימות של אישה כמוך – וזה לא באופן אישי – שלא יודעת מימינה ושמאלה ולא יודעת לאיזה מועדון היא נכנסה. המועדון הזה מנצל את תמימות דעתה ומנצל אותה לכל הדברים שבעולם בתקנון ענק. את לא רוצה את זה. אם היית יודעת את זה אולי לא היית מצטרפת למועדון.

קשה לי גם ההרגשה שרשויות החוק לא מסוגלות לאכוף חוקים שהכנסת המכובדת - - -

אבל זאת המציאות העגומה של ימינו. מה לעשות, נתעלם ממנה? זו תהיה עצימת עיניים.

אני חוזרת שוב לענין האיזון, ולא להגיע לאיזשהן הגזמות.

ביחס לחקיקה יש לך בעיה?

לא, זה בסדר גמור.

בסעיף השלישי, כתוב: "דבר הפרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות כאמור בפסקה (1)". בחברות השיווק הישיר אתה רוכש פעם אחת נעליים ובפעם השניה – ריהוט. אם כך, "מוצר דומה" הוא מגביל מדיי.

אם נקבל את ההצעה שלך, זה אומר שפעם אחת נתתי את הסכמתי ביחס לחברה א', וכעת אני פותחת פתח שכעת ישלחו אליי לעולם ועד - - -

לאותה חברה - - -

הדגש צריך להיות: אני רכשתי מוצרי חשמל. הציעו לי לקבל פרסום בנוגע לאותם מוצרי חשמל.

יש כאן חברה שמשווקת, שהיא סוכן. רכשתי מהחברה הזאת נעליים, והיה לי ניסיון טוב אתם. לכן הייתי שמחה לקבל ידיעות על מוצרים אחרים שנמצאים שם – גם אם זה מקרר וגם אם זה מוצר שלא דומה לנעליים. למה במקרה הזה הם צריכים לפנות אליי בכל פעם? זו גם טרדה מבחינתי. בכל פעם, לפני שהם שולחים את הפרסום, אני אצטרך לתת את הסכמתי.

מה לגבי המקרה שבו רכשתי זוג נעליים, ואני מרוצה. עם זאת, אני לא רוצה שיטרידו אותי מחר עם מקרר ורהיטים.

אתה לא חייב לתת את ההסכמה.

אבל אני לא רוצה שישאלו אותי. ברגע שבו רכשתי נעל, הפכתי באופן אוטומטי לחבר המועדון שלהם, והם שולחים בלי לשאול אותי.

אני מציעה להניח בצד את הסיפור של המועדונים, כי החוק הזה לא מטפל בנושא. מדובר בחקיקה אחרת. אנחנו מדברים על שליחת דברי פרסומת. פעם אחת אמרת שאתה רוצה, ואחר כך אתה יכול לומר שאתה לא רוצה. הזכות לומר "לא" תמיד שמורה לך. לכן אל תמנע מהצרכן את האפשרות לומר "כן" לחברה שטוב לו לעבוד אתה.

המציאות היום מוכיחה שאין אותה. רוב העולם לא עושה את זה – גם לא בדיוור ישיר.

החוק אומר שאפשר.

נכון שזה אפשרי, אבל במציאות הצרכן לא מודע לכך. הצרכן גם לא עושה שימוש באופציה הזאת. לכן יש צורך בחוק. אדוני היושב ראש, צריך להוסיף שם את הענין של ההסכמה המודעת בצורה מובלטת.

אם אתה מכניס כאן את האלמנט של הסכמה מודעת, זה משליך גם לגבי דברי חקיקה אחרים, בהם ברור שצריך הסכמה מודעת, רק זה לא נרשם. אז מה זה אומר, שמותר גם הסכמה שאינה מודעת?

ראשית, נדמה לי שפתרון חלקי לבעיה שהועלת כאן הוא התוספת של "הודע לו כי הפרטים ישמשו לצורך משלוח דבר הפרסומת" – התוספת שאמרנו שנוסיף לפסקה (1).

שנית, כל החריג הזה מקורו ב- - - שמסדירה את נושא הספאם. זהו חריג מקובל של התקשרות קודמת בין ספק לצרכן. בעקבות ההערה שלכם, ייתכן שהפסקה השלישית אכן מצמצמת מעט, וחברות שיווק ישיר עלולות ליפול כאן בין הכסאות. ההצעה שלנו כעת להשאיר את זה כ"דבר פרסומת מתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה למוצר או לשירות כאמור בפסקה (1) אלא אם הסכימו הצדדים אחרת". כלומר, הצדדים יכולים להתנות על הנושא הזה. לכן אם רכשתי פריט מסוים בחוברת שיווק ישיר, אני יכולה לתת את הסכמתי - - -

הבעיה היא שברוב המקרים ההסכמה האמורה ניתנת בחוזה אחיד ומפורט, כאשר הלקוח לא ממש קורא את כל האותיות. השאלה היא אם אנחנו לא פותחים כאן פתח רחב, שיאפשר לכל חברה להכניס סעיף גורף כזה בחוזה הסטנדרטי, עליו הלקוח חותם.

אגב, בכל רגע אפשר לחזור מההסכמה.

- - -

- - -

"הודע לו באופן בולט".

בסדר – "והודע לו באופן בולט כי הפרטים ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת".

אנחנו ננסח את זה מעט אחרת.

מה נסגר לגבי הפסקה השלישית?

הוועדה החליטה להשאיר את זה כך.

הערה לגבי מאגר נתונים של לקוחות שקיימים עד תחילת החוק – מה עושים אתם? פנו אליהם פעם או פעמיים – האם צריך להפסיק כעת? האם אפשר לפנות אליהם פעם נוספת ולאפשר להם לסרב? כלומר, הוראת מעבר.

אני לא רואה צורך בהוראות מעבר בחוק הזה. כל משלוח הוא משלוח חדש – אם יש לכם כבר הסכמות, במקרים שיש הסכמות - - -

לא ניתנה הסכמה - - -

אז צריך לקבל אותה. לגבי הודעות שכבר נשלחו אין צורך. אבל לגבי הודעות חדשות שנשלחות – יש צורך לקבל את ההסכמה - - -

אז בפעם הראשונה. אבל האנשים האלה לא יגידו – קיבלתי כבר כמה פעמים, כרגע יש חוק ואז הם יתבעו?

אבל בפעם הקודמת שבה הם קיבלו לא היתה הסכמה מפורשת. כלומר, הם לא נכנסים לגדר סעיף קטן (א1) המוצע, כיוון שבפעם הקודמת לא ניתנה לנמען הזדמנות להודיע כי הוא מסרב לקבל דבר פרסומת.

כלומר, זה כביכול נחשב פעם ראשונה? אם זה ברור כך – אז כן.

השאלה היא מה קורה כאשר לקוח כבר רכש מוצר מספר פעמים באותה חברה. האם צריך לבקש ממנו את האישור פעם נוספת?

כאן יש לך את החריג של התקשרות קודמת. אם לא קיבלת במסגרת ההתקשרות הזאת הסכמה מפורשת למשלוח הודעות נוספות, תצטרך לקבל אותה.

מה לגבי לקוח שרכש מוצרים באופן קבוע מחברות לשיווק ישיר, ולא מדובר ברכישה חד-פעמית?

בפעם הבאה שבה הוא רוכש תשאל אותו אם הוא מעוניין לקבל מעתה והלאה--

באותו מכתב אתה מעדכן אותו בדבר החוק החדש שייצא עוד מעט, ומבקש ממנו לחתום על כך שהוא מסכים להמשיך ולקבל ממך את הפרסומים. אגב, אני מקבל חוברת באופן קבוע מדי שבועיים-שלוש הביתה. אין לי בעיה עם זה כי אני אוהב אותה ורוצה אותה.

אני חושב שזה כבר מגביל את החברות יותר מדיי.

למה זה מגביל? היום אתה שולח בדואר.

חשוב מאוד שיהיה כאן איזון. אנחנו מדברים כל הזמן על האיזון, ואנחנו רואים שזה חוק חד צדדי.

יש איזון, כי בפעם הבאה שבה אתה שולח לו אתה מחתים אותו על המסמך. זה כל הסיפור. נמשיך בקריאת החוק.

"(א2) (1) ניתנה הסכמת הנמען לפי סעיף קטן (א), או שלא הודיע הנמען על סירובו לקבל דברי פרסומת לפי הוראות סעיף קטן (1), רשאי אדם לשגר דבר פרסומת אם נכללו בו, באופן בולט וברור כל אלה:

(א) המדובר בדבר פרסומת;

(ב) שמו של משגר ההודעה, כתובתו ודרכי יצירת הקשר עמו;

(ג) נמסר לנמען כי הוא רשאי להודיע למשגר דבר הפרסומת על סירובו לקבל הודעות נוספות, דרך כלל או מסוג מסוים (להלן – הודעת סירוב). הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה".

דיברנו קודם על כך שבמקרים מסוימים נדרשת הסכמה ובמקרים אחרים – אותם חריגים – לא נדרשת הסכמה. בין אם ההסכמה נדרשה ובין אם לאו, בכל פרסומת – למעט נושא ה-SMS אליו נתייחס בנפרד – המפרסם יצטרך לפרסם שמדובר בדבר פרסומת, מי שלח אליי את ההודעה ואיך אפשר ליצור קשר עמו, וניתנה לי הזדמנות להודיע שאינני מעונינת לקבל הודעות נוספות. כלומר, תהיה איזושהי הוראה: אם אינך מעונין, אנא צור קשר.

סעיף קטן (2) עוסק בכך שההודעה צריכה לכלול רק את שמו של שולח ההודעה ואת האופן שבו ניתן ליצור אתו קשר. זאת מתוך הבנה ש-SMS מוגבל.

זה בדרך כלל 58 אותיות.

שמי קרן שיינמן, מחברת פרטנר.

הודעות SMS בעברית - ולמעשה אלה רוב ההודעות שנשלחות ללקוחותינו - - -

אתם לא שולחים באנגלית?

אנחנו משתדלים שלא לשלוח באנגלית.

בפעם האחרונה שלחתם אליי באנגלית – לא אליי באופן אישי - - -

אני לא בטוחה שאדוני מתכוון לכך שאנחנו שלחנו.

הם אף פעם לא שולחים – יש חברות, מאכערים, ששולחים.

אם אנחנו יודעים שכבוד חבר הכנסת הוא לקוח שלנו, למשל, ואני רוצה לעניין אותך בתוכנית חדשה – לשלוח לך הודעה על כך שיש לך אפשרות לשלוח עכשיו 100 הודעות SMS בתשלום קבוע של 10 ש"ח לחודש, וזו דוגמה שהמצאתי ברגע זה – ובנוסף אם אני צריכה לכלול בתוכן הזה, שמוגבל גם כך ל-70 תווים, שכוללים את האותיות, את הרווחים בין המילים ואת הנקודה בסוף המשפט, גם את השם שלנו וגם את מספר הטלפון שלנו, נגמר לי המקום בהודעה. אין לי אפשרות לשלוח את זה.

בהתייחסות שלנו למשרד התקשורת בזמנו, אמרנו שאנחנו בהחלט מבינים את הצורך בכך שהלקוח יידע מי שולח לו ושהוא יידע איך לפנות אליו – למרות שלקוחותינו מן הסתם יודעים איך לפנות אלינו; הם הרי פונים אלינו עשרות אלפי פעמים ביום. הצענו שיינתן לנו איזשהו מנגנון לפיו נוכל לשלוח במקום זה אחת לשלושה חודשים או לחצי שנה – אתם תקבעו את פרק הזמן הסביר – הודעה גנרית: אם אתה רוצה להפסיק לקבל הודעות פרסומיות - אני מדברת רק על אותם מקרים בהם קיבלנו את האישור של הלקוחות לשלוח להם הודעות פרסומיות כאלה. כלומר, לקוח שהצטרף אלינו - - -

לגבי סעיף קטן (א2) (2), להחריג את נושא ה-SMS--

לא קראנו עדיין את הסעיף הזה.

יש לי בעיה עם פרטנר בנושא אחר: אותם מאכערים הם למשל בעל מסעדת Living room שנקשר אתכם בחוזה ואומר לכם שדוד טל אכל אצלו 3-5 פעמים בשבוע. הוא שילם לכם עבור השירות, ובכל פעם שאני נמצא מרחק 200 מטר מהמסעדה שלו, אני מקבל הודעה: ברחוב השני שמאלה, וכן הלאה. אם כך, לא מדובר במאכערים, אלא באנשים שאתם מתקשרים אליהם במודע בשל הסכם כלשהו שקיים, ואתם גובים מהם כסף תמורת זה. לא מדובר במאכערים.

- - -

זה כנראה התחקות או מעקב שייתכן שהם אסורים על פי חוק הגנת הפרטיות.

אבל זה נעשה.

עדיין אני חושב שמי שעוקב אחר הימצאותי במקום מסוים בכל נקודת זמן, ומעבד את הנתונים באופן שנותן לכך משמעות עסקית, זו בהחלט התחקות שבהחלט יכולה להכנס לגדר - - -

בשבוע שעבר התקיים בוועדה דיון לגבי העובדה שחברות הסלולר לא מפרסמות את מספר המודיעין שלהן. אם הייתם באמת מוכיחים גדלות לב ושולחים אליי מדי חודש הודעה ובה מספר הטלפון של המודיעין של פרטנר, זה דבר חיובי, והייתי יכול לראות את זה מול הנושא העסקי האחר. אבל לאורך כל הדרך אתם נמצאים בגזרה קצרה, כאשר עיניכם רואות את טובת החברה עצמה בלבד, ולא את טובת האזרחים. לכן ייתכן שמבחינה אמוציונלית אנחנו הולכים נגדכם, ושאנחנו לא מאוזנים די הצורך. אבל אתם גורמים לכך.

אני לא רוצה להכנס לנושא שעלה בשבוע שעבר. הבנתי שהחלטת הוועדה היתה בסופו של דבר להחזיר את זה למשרד התקשורת - - -

חבר הכנסת טל, גלשת מהנושא. אני רוצה להכנס לעובי הקורה של החוק.

אבקש להעיר: הנוסח שמופיע בהצעת החוק של חברת הכנסת פינקלשטיין לקוח למעשה מתוך תזכיר החוק שלנו.

לא, שלכם לקוח משלה.

זה ביחד.

מאז הגשנו את טיוטת החוק שלנו, בעקבות הערות נוספות שהתקבלו. לכן אני רוצה להתאים את הנוסח הזה לנוסח של טיוטת החוק, שצפויה להגיע לוועדה.

הוועדה גם התחייבה - - -

זאת היתה החלטת הממשלה - - -

הוועדה לא התחייבה. הוועדה סוברנית להחליט מה טוב לעם ישראל. אנחנו נחשוב, נשמע ונלמד.

- - -

יש כאן כמה שיפורים שנכנסו: בסעיף קטן (1) ברישא – "רשאי אדם לשגר דבר פרסומת אם נכללו בו באופן בולט וברור כל אלה". בעקבות הערות שקיבלנו, אנחנו מציעים לומר: "ובלבד שנכללו בו הפרטים הבאים באופן בולט וברור, ואין בו כדי להטעות". אמרו לנו שלפעמים מציינים את הפרטים האלה, אבל באופן שעלול להוביל להטעיה.

לגבי פסקה (ג): "הודעת הסירוב לא תהיה כרוכה בתשלום, למעט עלות משלוח ההודעה". אנחנו רוצים להוסיף: "והמתכונת לשליחתה תהיה פשוטה וסבירה בנסיבות הענין". היו הערות לפיהן ייתכן שהמנגנון למשלוח הודעת סירוב יהיה מסורבל עד כדי כך שאנשים לא יידעו להפעיל אותו. לפיכך, אנחנו רוצים לקבוע כאן חובה שהמתכונת תהיה פשוטה וסבירה בנסיבות הענין.

זה רלוונטי בעיקר למשלוח אי-מאיילים – שלא צריך להיכנס לאתר של בעל עסק ולחפש שם את המקום.

כל הכבוד – תוספת מכובדת מאוד.

בנוסף, אנחנו רוצים להוסיף סעיף קטן (ד): "לענין הודעת דואר אלקטרוני: האמור בפסקת משנה (1) יופיע בכותרת ההודעה, וכן תצוין כתובת תקפה של משגר ההודעה ברשת האינטרנט, אליה יוכל הנמען לשלוח הודעת סירוב, ופירוט בדבר אופן משלוח הודעת סירוב". זה מופיע בטיוטת החוק שלנו.

את זה מוסיפים, אין בעיה.

אנחנו מציעים: במקום "בכותרת ההודעה" – "מקום בולט". זה יותר פרקטי.

בדואר אלקטרוני, המקום הבולט שבו ניתן לראות שמדובר בדבר פרסומת הוא הכותרת. זה המשתמש הסביר. אם זה בתוך ההודעה, לא ברור אם אפשר יהיה לאתר את זה.

"(2) על אף הוראות סעיף קטן (א), בהודעת מסר קצר יכלול דבר פרסומת את שמו של משגר ההודעה ודרכי יצירת קשר עמו לצורך משלוח הודעת סירוב". כלומר, בהודעת ה-SMS חייבים בכל מקרה למסור את שם המפרסם.

שמענו את ההערה של נציגת פרטנר, ונבקש לשמוע ממשרד התקשורת התייחסות לכך.

ראשית, בהודעות SMS יש מיגבלה טכנית שלא מאפשרת למסור את כל הפרטים – השם, הכתובת והאופן שבו ניתן ליצור קשר. SMS בהגדרה הוא מסר קצר. לכן חשבנו שהסעיף הקיים כרגע הוא סעיף שמשקף איזון. למעשה, כל מה שצריך לסמן שם הוא את שם משגר ההודעה ודרכי יצירת קשר לצורך משלוח הודעת סירוב.

כך למשל, לכתוב את שם בעל העסק. דרך פשוטה למשלוח סירוב היא אייקון שמושתל בהודעה, למשל, שכאשר לוחצים עליו נשלחת באופן אוטומטי הודעת סירוב. לא נראה לי שזה תופס הרבה מאוד תווים. אני לא מומחית בצד הטכני.

למיטב ידיעתי אין כזה דבר – אייקון ב-SMS.

או כוכבית שאם מקישים עליה היא שולחת את הודעת הסירוב.

צר לי , אבל אני לא מכירה דרך טכנולוגית - - - שמאפשרת דבר כזה.

מה את מציעה?

ההצעה שלי היא שאחת לתקופה – ואתם תחליטו לגבי אורכה – נחויב לשלוח ללקוחות שלנו הודעה לפיה אם הם לא רוצים להמשיך לקבל חומר פרסומי, על אף שהם נתנו את הסכמתם לכך בזמנו, הם יוכלו להתקשר למספר המסוים ונפסיק לשלוח אותו.

כששולחים SMS אתה רואה מי השולח ומאיזה מספר. צריך לדאוג שהחלקים האלה יהיו מלאים.

רשום שם רק המספר של השולח, ולא שם החברה.

נגה, זה נמצא אצלך כי המספר קיים אצלך בזיכרון.

יש אפשרות להוסיף חתימה, ואז אתה רואה גם את שם השולח. זה לא מדויק.

הפתרון המוצע של אחת לשלושה חודשים נראה לי קצת - - -

האם אתם לא יכולים לשלוח שתי הודעות SMS צמודות?

אנחנו יכולים, אבל זה יטריד יותר את הלקוחות – להתחיל לשלוח שתי הודעות SMS לכל הודעה רק כדי לרשום את שם המשגר.

לדעתי, הפתרון יכול להיות דרך ברירת המחדל שקבועה כאן, עם אפשרות לשר לקבוע בתקנות חובת גילוי אחרת. במקרה הזה נצטרך לבדוק את היכולות הטכנולוגיות.

בשמחה.

בסדר – נשאיר את זה לתקנות אחר כך.

להשאיר את ברירת המחדל הזאת אלא אם קבע השר משהו אחר בתקנות.

בסדר.

בתקנות אפשר גם לקבוע באופן ספציפי הוראות לענין.

התקנות באישור ועדת הכלכלה.

"(3) בסעיף קטן (ב) –

(א) במקום "לפי סעיף זה" יבוא "לפי סעיפים קטנים (א), (א1) או (א2)";

(ב) במקום "שעבר את העבירה לפי סעיף קטן (א)", יבוא "שהפר את הוראות הסעיפים הקטנים האמורים"."

זאת פשוט התאמה של החוק הקיים לחוק המוצע.

האם זה מתואם כאן עם הממשלה?

מדובר בשינוי מינורי יחסית – המודל המעודכן של אחריות נושאי משרה בתאגיד השתנה במשרד המשפטים. בטיוטת החוק שלנו מופיע הנוסח המעודכן: "מנהל של תאגיד או מי שהוא אחראי לתחומי השיווק או הפרסום בתאגיד (בסעיף זה – המנהל), חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי סעיף זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו. המפר חובתו האמורה דינו קנס כאמור בסעיף 91(א)(3) לחוק העונשין. (2) נעברה עבירה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה כי המנהל הפר את חובתו לפי סעיף קטן (1) אלא אם כן עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו".

זהו המודל המעודכן יותר בחקיקה לגבי אחריות של נושאי משרה בתאגיד, ואנחנו מבקשים להכניס אותו לכאן.

השאלה היא אם אין מקום לרשום את פירוט העבירה, ולא "העובר על הוראות סעיפים", כפי שמקובל בחקיקה החדשה. אנחנו מתקנים חוק קיים, והשאלה היא האם לא כדאי לכתוב באותה מסגרת את המעשה שמהווה עבירה. כך אנחנו עושים היום בחקיקה.

נעבוד על הנסחות במהלך השבוע הבא.

אם כן, את הניסוח של הממשלה - - -

"(4) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ב1) (1) העובר על הוראות סעיף קטן (א), דינו – קנס כקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין".

כמה כסף?

202 אלף ש"ח.

אפשר גם לעשות ששית מהקנס.

"(2) העובר על הוראות סעיפים קטנים (א1) או (א2), דינו – קנס כקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

(ב2) עבירה על הוראות סעיף זה היא הטרדה כאמור בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, והוראות החוק האמור יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה".

כאן אני מציעה שלא לכתוב "עבירה על הוראות חוק זה היא הטרדה כאמור בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות". אני חושבת שזה לא מתאים. חוק הגנת הפרטיות מדבר על פגיעה בפרטיות של אדם – התחקות אחריו, בילוש, כניסה לשטח הפרט וצילומו. אני מציעה לאמץ את הנוסח הממשלתי: "הפרת הוראות סעיף זה היא עוולה אזרחית". כמובן, נוסיף כאן את נושא הפיצוי ללא הוכחת נזק.

נוסיף את זה כאן אלא אם כן נציגות משרד המשפטים ומשרד התקשורת יביאו לנו חלופה אחרת. המטרה היא הרתעתית יותר – לא בתי משפט וכן הלאה.

גם בפיצוי בלא הוכחת נזק יש צורך בבית משפט – צריך להבהיר את זה. אי אפשר לממש אותו מיד, וזה עדיין סעד שאתה צריך לפנות לבית המשפט על מנת לקבל אותו. אני שבה ואומרת שעמדת הממשלה הנוכחית היא שהסעד המתאים הוא תובענה ייצוגית.

"(ב3) השר רשאי לקבוע בתקנות הוראות לענין ביצוע סעיף זה, לרבות לענין פרטים נוספים בדבר פרסומת, או בהודעת מסר קצר או בהודעת סרוב".

"השר רשאי" – באישור ועדת הכלכלה.

"(5) בסעיף קטן (ג) לפני ההגדרה "משגר" יבוא:

"הודעת מסר קצר (SMS)" – מסר בזק הכולל כתב, לרבות אותות או סימנים ,ומועבר באמצעות רשת בזק ציבורית אל ציוד קצה של נמען או קבוצה של נמענים"."

את ההגדרה הזאת צריך לתקן: היא כוללת SMS בלבד ולא MMS – קובצי מולטימדיה.

כאן אנחנו משנים את ההגדרה: "הודעת מסר קצר (SMS)" – מסר בזק הכולל כתב, לרבות אותות או סימנים או מסר בזק הכולל חוזי או שמע, ומועבר באמצעות רשת בזק ציבורית אל ציוד קצה של נמען או קבוצה של נמענים"." זה נועד לכלול גם את התמונות.

"מערכת חיוג אוטומטי" – מתקן בזק המשמש לחיוג או לניתוב אוטומטיים של רצף שיחות למספר יעדים בו-זמנית לשם העברת מסר קולי מוקלט לאותם יעדים".

"מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים, וניתן לאחסון בדרך ממוחשבת".

בנוסף, צריך לתקן את שתי ההגדרות בחוק: את ההגדרה של "משגר", עליה דיברנו קודם - - - והגדרת "דבר פרסומת", כך שבמקום "השקעת כספים" יבוא "הוצאת כספים".

וארבע הסתייגויות של דוד טל.

הוא יפרט אותן אחר כך.

אלו הן הסתייגויות דיבור.

אנחנו לא מתערבים בעבודת הכנסת, כמובן, אבל טיוטת החוק תוקנה על ידינו. היא הוגשה בנוסף לאחר תהליך ממושך של הערות. יש דברים שאנחנו משפצים כעת בתוך הצעת החוק של חברת הכנסת פינקלשטיין בעקבות, אבל אנחנו חושבים שצריך - - -

ההצעה שלי נראתה לגמרי אחרת – לפני חצי שנה.

טוב שהצעת אותה; אם לא, לא היינו עושים שום דבר. טוב שחברי הכנסת קיימים, ומהווים קטליזטור להצעות החוק הממשלתיות. הם מסתכלים בראיה כוללת. אנחנו מתמקדים בנקודה מסוימת, ובעקבות זאת משרד ממשלתי רואה שמדובר בחוק ראוי, ומרחיב אותה. אבל הם מנסחים אותה כך שאין אמצעי אכיפה, לכן אנחנו צריכים לראות - - -

אנחנו מבקשים שההצעות יידונו במשותף.

הבקשה נשקלת בחיוב.

אדוני היושב ראש, מעבר לברכה על עצם הקיום של הדיון ולכיוון של הנושא, אני מבקש לשקול להוסיף את האפשרות של הקמת מאגר – בין אם בנוסף ובין אם באופן בלעדי. אדם יוכל להירשם למאגר הזה ולהודיע מראש שהוא לא מעוניין לקבל מסרים. דווקא לאור הדיון כאן נראה שאדם עשוי להידרש להודיע להרבה מאוד אנשים. הקמה של מאגר, גם אם בנוסף, תפתור--

מי יקים את זה, המועצה הישראלית לצרכנות?

- - -

אני חושב שזה צריך להיות משהו ממשלתי, אבל זה גם לא דבר מאוד מסובך. זה פותר בנוסף בעיה של הרבה מאוד צרכנים, שלא יצטרכו להתקשר להרבה מאוד גורמים. עם זאת, זה יפתור גם בעיה של הרבה מאוד עסקים: במקום לפנות - - -

אבקש להעיר לגבי סעיף (ב3) של תזכיר הממשלה: "השר רשאי לקבוע תקנות" - -

זה באישור ועדת הכלכלה. אם כן, ניפגש בכל מקרה ואם יש לך הערות נשמע אותן שוב.

"הוראות לענין ביצוע סעיף זה", אבל גם בענין חריגים – שהוא יוכל להוסיף חריגים נוספים.

הרעיון הוא באופן עקרוני הסכמה לשר לתת תקנות לביצוע הוראות החוק, ולא לחרוג מהחוק. אי אפשר לחרוג ממה שנדרש בחקיקה ראשית בחקיקת משנה. זה הכלל הרגיל של חריגה.

אבל זה קורה.

אם את חושבת שישנם מקרים כלליים בהם צריך לתת סמכות להחרגה, צייני את המקרים הללו, את הקריטריונים, ובהתאם לכך תינתן סמכות השר. זה לא שניתנת סמכות לשר לחרוג מהחוק, וזה הכל; מבחינה חקיקתית זה בלתי אפשרי.

נושא המאגר הוא דבר שהוצע בזמנו בחקיקה האמריקנית. ירדו מזה, ואסביר: לדעתנו, מאגר כזה יהווה מלכודת של ממש לספאמרים. הבעיה יכולה להיווצר עם מאגר כזה שכולל כתובות אי-מאייל, למשל, של כל האנשים שמבקשים לא לקבל הודעות פרסום. זה יכול להיות מאגר פיקטיבי שמוקם על ידי גורם שהוא ספאמר בעצמו. זה מה שקרה בארצות הברית. רשות הסחר הפדרלית פרסמה אזהרה, לפיה יש מאגר פיקטיבי כזה. אנשים נרשמו אליו בתום לב וחשבו שכעת הם לא יקבלו כלום, והם נכנסו לכל רשימות התפוצה של הספאמרים.

202 אלף ש"ח קנס.

בארצות הברית ירדו מזה.

משרד האוצר כתב לנו מכתב לגבי עלות תקציבית כזאת או אחרת. ממלאת מקום מנהלת הוועדה תציג אותו.

חיים פרננדס, רכז תקשורת באגף תקציבים, מסר לוועדה באמצעות דואר אלקטרוני כי להצעת החוק האמורה אין עלות תקציבית.

בתיאום עם המשרד הממשלתי הרלוונטי שמקדם את הצעת החוק הממשלתית, אנחנו מבקשים לקבל את הצעת החוק תוך שבועיים כאן בוועדה. אם לאו – אנחנו נצביע על הצעת החוק של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין על מנת להעביר אותו לקריאה ראשונה. אנחנו רוצים לאחד אומנם, אבל אנחנו לא רוצים לעכב. נמתין עד שבועיים, ואם זה יגיע לפני כן נשמח מאוד.

תודה לכולכם, הישיבה נעולה.

11:17