כנסת פתוחה

פצצה מתקתקת – הטיפול הלקוי בקליטת העלייה מאתיופיה בשכונות מצוקה כגון: קרית משה ברחובות

2

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
31.5.2005


הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 237
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, כ"ב באייר התשס"ה (31 במאי 2005), שעה 14:00

פצצה מתקתקת – הטיפול הלקוי בקליטת העלייה מאתיופיה בשכונות מצוקה כגון: קרית משה ברחובות

קולט אביטל - היו"ר
איוב קרא

מירלה גל – מנכ"לית המשרד לקליטת עליה
עמיהוד בהט – ממונה על מורים עולים – משרד החינוך
דפנה לב – מנהלת מחוז המרכז – משרד החינוך
טובה מטלון – גף קליטת עלייה – משרד החינוך
אסתר שוורץ מפקחת על עליה וקליטה – מחוז המרכז
דב אוחיון – מנהל מח' העולים מאתיופיה
תמר אברמוביץ – דוברת המשרד לקליטת עלייה
דוד יאסו – מנהלת מחלקת קליטה עולי אתיופיה
תמיר מימורד – יועץ המנכ"לית
רפ"ק אלי מוסרי – סגן מפקד תחנת רחובות – משטרת ישראל
ענת קדם – המשרד לביטחון פנים
נסים סמג'ה – מפקח על המעונות – משרד הרווחה
דפני מושיוב – פיקוח ארצי – משרד התמ"ת
דוד בונלי – ממונה מחוז ת"א – משרד התמ"ת
השופט אלון גילון- סגן מנהל בתי המשפט
שלמה מולה – מחלקת עלייה – הסוכנות היהודית
ד"ר מרה קנבל – סגנית ראש עיריית רחובות
רותי ענבר – עוזרת ראש העיר לפיתוח שירותים לעדה האתיופית
מלקו סלומון – רכז "הפורום העירוני" יוצאי אתיופיה
ריקי צימר – הרשות הלאומית למלחמה בסמים
נגיסט מנגשה – מנכ"ל הפרוייקט הלאומי האתיופי
וונדה אקלה – "ידיד"
בתיה איוב – מנכ"לית האגודה הישראלית למען עולי אתיופיה
ירון מנשה – חוקר בכיר – אגודה ישראלית למען עולי אתיופיה
איינאו (בן אל) סנבטו – תושב קרית משה ברחובות
נתן רדה – תושב קרית משה ברחובות
זאודה אבאיי – תושב שכונת קרית משה ברחובות
דוד אלעזר – תושב שכונת קרית משה ברחובות
אדיסו צאיי – תושב שכונת קרית משה ברחובות
טלי גזהיי – תושבת שכונת קרית משה ברחובות
מאיר יצחקי – תושב שכונת קרית משה ברחובות
דוד טקלה – תושב שכונת קרית משה ברחובות
דסטה (גדי) ברקן – תושב שכונת קרית משה ברחובות
מנגסטו מיגיב – תושב שכונת קרית משה ברחובות
איתי אשטו – תושב שכונת קרית משה ברחובות
מנגיסטו חיים – תושב שכונת קרית משה ברחובות

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ
פצצה מתקתקת – הטיפול הלקוי בקליטת העלייה מאתיופיה

קרית משה ברחובות

צהרים טובים למנכ"לית, לאדוני השופט, לכל החברים בוועדה, לאנשי משרד הקליטה, אני מבקשת לפתוח את הישיבה השניה או השלישית שלנו היום. אבל אנחנו קראנו לישיבה מהירה, דחופה בגלל אירועים שזעזעו את כולנו.

אני רוצה להתייחס לנושא הזה מצד אחד ברגישות. בסך-הכל אף אחד מאתנו בקיום ישיבה כזו לא רוצה להטיל סטיגמה על קהילה שלמה. וגם כולנו צריכים לזכור שחלק גדול מהבעיה נובע ממשברים בעלייה. רוב הקהילה שמגיעה לארץ אין בה סממנים של אלימות ומשהו קורה לנו כאן בארץ באווירה הכללית שגורמת למשברים.

אבל מצד שני אני גם רוצה לראות מה ואיך אנחנו יכולים להיערך לתופעה שלצערי ולמרבית בושתנו לא רק שלא חדלה, לפי מיטב הבנתי היא רק הולכת ומחריפה. עכשיו זאת לא ישיבה ראשונה שאנחנו דנים בנושא הזה. אנחנו דנו בעיקר בנושא של בני-נוער יחד עם משטרת ישראל.

אנחנו קיבלנו סטטיסטיקות שבסך-הכל זעזעו אותנו. אם זכרוני אינו מטעה אותי אנחנו כמה פעמים דיברנו על כך שכ-14 אחוזים מבני-הנוער שעולים מאתיופיה הגיעו לרמה זו או אחרת של עבירות ושנפתחו לא מעט תיקים בשנה האחרונה.

אבל כנראה משהו בטיפול שלנו לוקה בחסר, אם אנחנו לא רק שלא מצליחים להתגבר על התופעה אלא התופעה הזאת רק הולכת ותופחת. והמטרה פה היא לא לקונן ולא לבכות אלא לנסות לראות מה בעצם, לפחות לנסות להבין מה בעצם צריך להיות הטיפול שלנו בבעיה הזאת, איך הוא צריך להיות, אם אין לנו מספיק כלים ובמה כן ניתן לעשות עוד.

אני רוצה אולי לבוא ולהוסיף עוד דבר. אנחנו בכנסת ללא כל קשר נקודתית לנושא שבגללו התכנסנו, כל שבוע מעלים את הנושא של רצח נשים. וכל שבוע אנחנו חושבים שאם נדבר זה יעזור. ויש ודאי היום היערכות יותר טובה גם במשטרה, גם במערכת השיפוטית לטפל בנושא.

ובכל זאת אין שבוע בלי רצח. אז כנראה שהמעשים לא מספיקים. וכמו שטיפלנו בעבר בנושאים שהחלטנו שצריך להיות איזשהו כוח לאומי שמתחיל להילחם באיזה שהיא תופעה. כמו שאנחנו הקמנו כוח משימה לאומי לעסוק בתאונות הדרכים.

יכול להיות שעד שאנחנו לא נתחיל בצורה מאוד אינטנסיבית לטפל בתופעה הזו ונחכה כל פעם לעוד רצח ועוד רצח – לא נתגבר. אז יכול להיות שזו צריכה להיות מסקנה שלנו באמת להיערך בצורה שונה.

ואני מודה לכל מי שהואיל לבוא. כל מי שבא הנה מודאג לא פחות ממני מהתופעה הזו ואם ההיענות היתה כל-כך מהירה וכל-כך גדולה סימן שכולנו רוצים יחד לנסות למצוא גם סיבות וגם פתרונות.

ואני מבקשת להעביר את רשות הדיבור למנכ"לית.

תודה רבה. קודם כל, בשל חשיבות הנושא אני נמצאת כאן היום. אני לא חושבת שאנחנו צריכים להתעלם באיזשהו אופן מבעיות שקיימות. אבל קודם כל חשוב לי להדגיש אני חושבת שמדובר כאן באחריות כוללת ולאו דווקא של אותם גורמים שעוסקים בקליטת עלייה.

אני מאוד שמחתי לשמוע שאת התייחסת לנושא של הסטיגמה משום שאסור שמהוועדה הזו תצא איזה שהיא קריאה שמדובר כאן בתופעה שהיא ייחודית לעולים החדשים. החברה הישראלית כחברה עוברת תקופה מאוד קשה בכל מה שנוגע לאלימות.

ואנחנו כולנו צריכים להסתכל במראות הישראלים הותיקים כמו גם העולים החדשים. ואנחנו צריכים לבחון את עצמנו ולראות כיצד אנחנו מטפלים בתופעה של האלימות שאיננה בהכרח, כפי שמנסים לא אחת לצייר תולדה של העלייה ובוודאי לא של עלייה הספציפית.

יחד עם זה אני באה ואומרת, באותם מקרים שהם מקרים קשים ובעייתיים אנחנו צריכים לבחון ואם יסתבר שהבעיה היא תולדה של היותו של אדם עבריין כזה או אחר או חשוב, היא תולדה של היותו עולה חדש בקשיים שהוא נתקל בהם, צריך לטפל.

אבל לטעמי אנחנו מדברים היום על תופעה שהיא הרבה מעבר לקליטת עלייה. מדובר כאן בחברה הישראלית ולכן אני אפילו תוהה האם הישיבה בנושא כל-כך חשוב צריכה להתקיים בחדר הזה תחת הכותרת של ועדת עליה וקליטה ותפוצות או לא במקום אחר במשכן הזה. כי זה חורג הרבה מעבר לקליטת עלייה.

עכשיו אם אנחנו נסתכל באופן ספציפי ואני יודעת שאת ביקשת לבחון באופן ספציפי את קריית משה. אגב, חשוב להדגיש שאותו בחור שהוא חשוד הוא לא מקריית משה.

אבל אם אנחנו נבחן באופן ספציפי את קריית משה, כמו גם מקורות אחרים, מספר הפעולות ומספר הפעילויות שננקטות ומספר הגופים שפועלים בתיאום בקרית משה אין לו אח ורע. ואנחנו רואים הרבה מאוד סיפורי הצלחה, אנחנו רואים התקדמות בתחום התעסוקה, אנחנו רואים התקדמות בתחום החינוך.

אני בטוחה שכל האנשים שמייצגים את המשרדים השונים כאן ידעו להצביע גם על כל ההצלחות האדירות. ואלמלא אותה פעילות שהיתה נעשית במקום – יכול להיות שהיינו, לצערי הרב, רואים עוד מקרים קשים.

אבל אני אומרת, נעשית הרבה מאוד פעילות של גופים, של משרדים ממשלתיים, של תורמים, של הג'וינט שאני לא רואה שנמצא כאן. באמת מגיל 0 כמעט ועד לאחר הבגרות. ולתכניות האלה אנחנו רואים את הפירות שלהן.

אני לא אומרת שצריך להתעלם מהפשעים וצריך לבחון אותם וכולם ביחד, כל הגומרים במדינת ישראל כאחד להירתם לפתרון הבעיה שאיננה, אני חוזרת ואומרת, איננה בהכרח של עולים חדשים.

אני רוצה לומר שככלל הקהילה האתיופית נהנית מההשקעות הרבות ביותר על פני כל אוכלוסיית עולים אחרת. אני לא אומרת את זה בהיבט השלילי, נהפוך הוא, הרבה מאוד גופים נמצאים במקום. הרבה מאוד תורמים שמוכנים לתרום באופן ספציפי לקהילה האתיופית. ונעשות הרבה מאוד תכניות בתחום הזה.

קליטת עלייה היא לא רק מה שעושים משרדי הממשלה או הגופים השונים. גם לחברה הישראלית יש תפקיד מאוד מאוד חשוב בקליטת עלייה.

היא עושה אותו מעל ומעבר, תאמיני לי. אני חושבת שאם את מביעה פה הערכה, זאת גם השעה להביע הערכה להרבה מאוד ארגונים בחברה האזרחית שמתגייסים ועוזרים בקליטת העלייה.

אכן יש לא מעט גורמים בחברה הישראלית שנרתעים לסייע לקליטת עלייה, אבל הלוואי והיו יותר, אני לא בטוחה כמה אנשים קמים בבוקר ואומרים לעצמם, מה אני עושה למען קליטת עלייה.

אגב אנחנו שומעים הרבה מאוד בתקשורת, לצערי אם אנחנו פותחים את דפי העיתונות בימים האחרונים או פותחים את הרדיו, אנחנו הרבה מאוד כותרות מאוד מאוד שליליות שכן, אני אומרת, כן מטילות סטיגמות בציבוריים שלמים של עולים חדשים.

אני גם שמחה לראות כאן הרבה מאוד אנשי תקשורת. אני שואלת, סליחה, איפה היתה התקשורת כאשר את יזמת כאן לפני זמן לא רב דיון על ההצלחות הרבות של הקליטה האתיופית. ההצלחות האלה לצערי הרב הן רבות והן לא באות לידי ביטוי.

אנחנו באמת מתברכים בהצלחות וכולנו יודעים את זה. אבל אני חושבת שכולנו התכנסנו כאן היום, שוב פעם, לא כדי לקונן ולא כדי להעביר את הכדור לחברה כולה, אלא כדי לראות מה ספציפית אנחנו יכולים לעשות עוד. וזה לא שמעתי אותך אומרת.

אני את הישיבה הזאת לא עושה למען התקשורת. את הישיבה הזאת אני עושה כי תחושתנו היא שלמרות כל הישיבות, למרות כל ההתגייסות, למרות שנעשים דברים, לא די בכך. לא די בכך ולכן אני באה לשאול מה אנחנו לא עושים מספיק.

מה היה אילו היה לך יותר אמצעים, אילו הבעיה היתה כספית בלבד, או אחרת, מה ניתן היה לעשות כדי לעזור עוד. זאת המטרה של ההתכנסות הזאת. עכשיו נכון שבאו אנשים מקרית משה, אני גם רוצה בפתח הישיבה הזאת לבוא ולהגיד שחלק מהם קיבלו איומים והם התבקשו לא לדבר כאן, כדאי שאנחנו נדע את זה. תודה רבה.

בכל זאת אני כן רוצה להתייחס להיבט של מה עושים כי נעשה הרבה מאוד.

ומה צריך לעשות עוד.

תמיד יש מקום לעשות עוד. יחד עם זאת אני אומרת שלא צריך להשליך מן הפרט אל הכלל. ועל אף גם במקומות שבהם נעשית פעילות רבה מאוד ופעילות מבורכת, אין בכדי להצביע על כך שבהכרח לא נעשה שם די והותר בעקבות מקרה בודד, קשה ככל שהיה.

אני ברשותכם רוצה להתייחס לנושא, אני סגנית ראש העיר, עיריית רחובות. ואני רוצה להתייחס לנושא של קריית משה ובכלל קליטת עלייה בעיר. העיר קליטה 20 אלף עולים ב-15 השנים האחרונות וזה כולל גם עלייה גדולה מאתיופיה.

ונעשית פעילות רבה לכלל העולים וספציפית לקריית משה. ואני חושבת שהנושא של קריית משה שהוא היום בפעם השניה נמצא בשיקום שכונות בפרוייקט, זה אומר משהו. שבשנות ה-80 יצא שיקום השכונות מהשכונה ולפני שלוש שנים שיקום שכונות נכנס שנית. בעקבות אותן הבעיות שאנחנו מתמודדים.

וכרשות אנחנו מתמודדים עם בעיה קשה וזה אחת מהסיבות, לדעתי ולדעת אולי גם אחרים. אז אני רוצה להתייחס לנושא, הבעיה החמורה בשכונה זה בעיית הגיור. ואם אמרה גם מנכ"לית של משרד הקליטה וגם מוקד הקליטה ותספר על הפעילות מסגרת חברתית.

נעשו דברים בלתי רגילים שזה כולל ועדות מקצועיות בשיתוף עם השכונה. בכל ועדה נמצא נציג של השכונה והכל נעשה בתיאום.

הם חברים בפרוטוקול לא בהחלטות.

תסלח לי בבקשה, בפעם הנוספת שזה יקרה, אני אצטרך להוציא אותך החוצה. אני מבקשת ממך לא להתפרץ בבקשה. תינתן לך רשות דיבור, אל תכריח אותי להוציא אותך.

אבל אני דווקא רוצה להתייחס בנושא השיקום הפיזי של השכונה.

אנחנו לא דנים פה בשיקום שכונות, אנחנו לא באים לטייח. גבירתי הנכבדה, אני מבקשת ממך להתייחס לנושא הספציפי שבגללו התכנסנו. אני בטוחה שאת עושה הרבה בשיקום שכונות.

אבל אני רוצה להתייחס כבעיה של מצוקת בני-הנוער, זה נובע ממצוקת הדיור של אותן המשפחות.

אז תגידי, אל תתחילי להגיד כמה אנחנו עושים. תגידי לי בבקשה מה הסיבות, בואו ננסה פעם לרדת לשורש הבעיה.

אנחנו מדברים על הבעיה, אחת מהבעיות זה צפיפות הדיור. המשפחות הן מרובות ילדים, נמצאים של שלושה, ארבעה אין דבר כזה, שלושה חדרים. זה מצוקה אדירה של בני-נוער שאין להם פינה בבית. אין להם חדר, אין להם שולחן לשים כדי ללמוד.

את באת פעם לבית של אתיופי, באמת.

אני עבדתי בשכונה, אני יודעת את השכונה.

עבדת עלינו בעיניים.

אני אבקש ממך תכף לצאת החוצה. תירגע בבקשה. אתה תקבל רשות דיבור בפעם החמישית אני אומר לך את זה. אז אל תכריח אותי להוציא אותך.

אני רוצה להתייחס בכל זאת לנושא של צפיפות הדיור, נושא של תחזוקת הדיור.

האם אני מבינה אותך נכון, כי אנחנו מנסים כרגע לבחון מה קורה ומדוע אנשים שבאים, קהילה שלמה שבאה לארץ בלי אחוזי פשע, מגיעה לארץ, 14 אחוזים מבני-הנוער מגיעים לעבריינות.

מה קורה להם בארץ? את אומרת לי, אחת הסיבות זה צפיפות דיור. בואי נתקדם הלאה, מה עוד.

אחת מהבעיות של קליטה. אני גם בעבר הייתי עולה חדש לפני 26 שנה ואני יודעת מה זה וילדיי עברו את זה, אז אני יודעת את קשיי הקליטה על בשרי. אבל מעבר לזה, היום במצוקה אם אנחנו מתייחסים לקריית משה, אני עוד פעם אומרת, הבעיה בשכונה שיש את האחוז הגבוה של עולי אתיופיה ואחוז מאוד קטן של ותיקים ואחרים שעזבו את השכונה.

השכונה היום במצוקה ואנחנו לפני שבועיים ביקר אצלנו בשכונה שר השיכון והוא ביוזמתו וביוזמת ראש העיר וועדי שכונה, נכתב מכתב לראש הממשלה, פניה, כדי להקים ועדה בינמשרדית של כל הגורמים כדי לטפל במצוקה האמיתית של השכונה בנושא דיור. וזה אחד מהגורמים, אני חושבת, הגורם מאוד משמעותי בבעיה של הנוער.

תודה רבה.

אני חייבת לחזק את ידיה של מרה בנקודה הזאת. סוגיית הדיור היא אחת הסוגיות הקריטיות. וכשרת הקליטה ציפי לבני נכנסה לתפקיד, אחד המהלכים הראשונים שהיא ניסתה להוביל היה.

אנחנו לא יושבים פה להתחיל להגיד מה ציפי לבני כשהיא נכנסה למשרד הקליטה.

סליחה, את שאלת מה אפשר לעשות.

כן, תגידי מה אפשר לעשות.

אז אני מנסה לתת לך תשובה. מאחר ואחת הבעיות היא בעיה של הדיור ומענקי המשכנתאות אינם מאפשרים לעולים החדשים להגיע לשכונות חזקות, אנחנו מנסים להוביל מהלך של הגדלת מענקי המשכנתאות. זו לדעתנו אחד הפתרונות האפשריים.

או-קיי. אני שומעת כאן, אחת הבעיות הקשות היא מצוקת הדיור. אני באמת לא נולדתי אתמול לצערי הרב ואני תוהה אם זאת הסיבה היחידה. אנחנו תכף נשמע גם מהמשטרה האם יש סיבות נוספות? האם יש דברים נוספים שקורים בקליטתם בקרב החברה הישראלית, פרט למצוקת דיור שיכולה להביא אנשים לתסכול.

ואני רוצה להזכיר, את אמרת שבאת לארץ לפני 26 שנים, גם כשאני באתי לארץ גרנו חמישה אנשים בחדר. אבל לא הגענו לרמה של אלימות, או-קיי.

כי זה השפעה חברתית מאוד גדולה היום. זה לא מה שהיה פעם.

אז יכול להיות.

אני יושב-ראש ועד השכונה, השכונה שמדברים עליה וגם חבר מועצת עיריית רחובות. אנחנו באנו למרוח את הבעיה או לחלק ציונים לאנשים שעובדים. יש בעיה רצינית, אני רוצה להתמקד בקריית משה ספציפית.

בקרית משה במשך חצי שנה התאבדו לנו שני בני-נוער שהם בני 16 ו-17. האם זה לא בעיה אם איבדנו שני בני-נוער. והמקרה שקרה שלשום, אני לא רוצה, זה מקרה חמור מאוד, אבל לצורך ההבנה, לצורך הבעיה של קריית משה, מדברים שיש כסף, מדברים שמטפלים בזה, אבל התוצאה מדברת בעד עצמה.

התוצאה היא שלילית, אנחנו צריכים לקום ולהגיד את האמת. איבדנו בתוך חצי שנה שני נערים, ריבונו של עולם, איפה אתם חיים. מה זה, בואו נמרח עכשיו, נחלק ציונים, אבל בינתיים אנחנו מאבדים.

סליחה, אני יכולה לשאול אותך שאלה. כיוון שאנחנו שמענו בזמנו גם מראש העיר קריית מלאכי, אתם יכולים לתת לנו איזשהו מושג כמה מקרי התאבדות יש בתוך הקהילה?

זה הרבה מאוד. גם המשטרה יכולה להעיד, הם יגידו את האמת על השולחן מה קורה ברחובות לגבי בני-הנוער של יוצאי אתיופיה, בפרט שכונת קריית משה. יש שוטטות, ילדים אין להם תעסוקה.

חברים, אם הממסד בא לתפור לנו חליפה מה מתאים לך לאכול, קודם כל תשאל אותי מה מתאים לי ותשאל אותי מה הבעיה שלי ואחר-כך אנחנו נמצא את התרופה ביחד.

אבל בדרך כלל שואלים גם אתכם, אז זאת ההזדמנות שאתם תגידו.

אני אומר את זה.

מה אתם חושבים שניתן לעשות?

מה אנחנו חושבים שניתן לעשות. אל"ף, אנחנו כולנו צריכים לצאת ולהגיד את הבעיות על השולחן. אנחנו כפעילים או בני העדה מעלים את הבעיות האמיתיות, זו הבעיה שלי, אני בא ממנה, ובאים ממשרדי ממשלה או הגופים שפועלים בתוך השכונות, בתוך הקהילה, אומרים: "הכל בסדר, הכל בסדר".

זאת אומרת, אנחנו מסיקים מסקנה שיש פשוט מגמתי, פשוט כל אחד דואג לכסא שלו ולא על הבעיה שישנה בשכונה.

או-קיי, אני כרגע לא באה להגן על אף אחד פה. כל אחד מנסה להגיד שנעשים דברים וגם נעשים. מה שאני מבקשת ממך תגיד לי מה לפי דעתך נחוץ, אפשר, ניתן לעשות עוד היום כדי להילחם בתופעה הזו.

אנחנו כפעילי שכונה הכנו תכנית, הגשנו תכנית לרשות המקומית. אנחנו גם את התכנית הזאת פיקססנו לפה, איתרנו את הבעיה, גם הצענו פתרון. אחד הפתרונות שלגבי בני-הנוער לבנות תכניות למניעת אלכוהול, למצוא להם מקומות עבודה, למצוא בית-ספר שהם יכולים להעביר את הזמן שלהם בזמן החופשי.

ולשבת גם לטפל בשורש הבעיה. שורש הבעיה גם ההורים. ההורים מבחינת הקליטה לא נקלטו נכון. זאת אומרת, אם אתה בא ושם רק קוסמטיקה ואתה לא מטפל בשורש הבעיה לא תיפתר.

לכן אנחנו הצענו תכנית שגם המשטרה וגם העירייה, גם כל מי שיש לו יד בשכונה – שיהיה מגויס יחד התושבים ויעשה. אנחנו כתושבים קמנו ואמרנו, התגייסנו, או-קיי, אנחנו רוצים עכשיו.

למי העברתם את התכנית הזו?

לעיריית רחובות וגם למשרד ראש-הממשלה, הועבר לכולם. זאת אומרת, לאף אחד לא מזיז. אני אתן דוגמה, לעיריית רחובות כשהעברנו את התכנית, החליטו ב-18.4.2005 שצריכים להיכנס משטרה בתוך השכונה יחד עם ניידת. ואמרו, ב1- במאי תיכנס כל התכנית.

עד עכשיו כל מה שדיברנו הכל באוויר. כי לדבר ולהשמיע את זה כאן, אבל גם מעשים. אני דיברתי אתמול עם מנכ"ל העירייה, אני אומר לו: "תשמע, התחייבתם, אנחנו ישבנו אתכם, הגשנו תכנית, אתם התחייבתם, שלושה שוטרים אתם קולטים ומכניסים ניידת ב1- למאי, מה קורה?". הוא אומר לי: "אין לי מאה אלף ש"ח להכניס שוטרים".

"מה, זו הבעיה של קריית משה, עכשיו בא ומורח". ההתייחסות של אותם הגופים, המערכת שעובדת, היא אטומה, היא לא מדברת את האמת. אז לכן אנחנו רוצים לבוא ולדבר את האמת. לכן גם הגשנו תכנית שמפורטת 13 סעיפים, מה צריך לעשות, מה הבעיה.

אפשר לקבל העתק מהתכנית.

כן, שלחנו את זה גם.

מה שאני רוצה להגיד, כלומר אבאיי למעשה הלך בעיני, פנה לציר המרכזי כשאת שואלת מה הפתרונות של הדברים. וזה בהחלט מה שנקרא שיתוף התושבים. אני במערכת של קריית משה לפחות, אני חושב שהרבה מאוד גופים, הרבה מאוד מערכות, הרבה מאוד תקציבים זורמים.

אחת מהנקודות החשובות ביותר זה בהחלט שיתוף הפעילים בעניין הזה. עכשיו רותי ענבר, שהיא מנהלת המוקד או מנהלת המנהלת, תפרט לאחר מכן, אבל אני לפחות אבאיי שלמשל בתחום של המוקד קליטה שאנחנו מפעילים שזה חלק מהתקציבים, זה לא כולם, אז יש שיתוף שלו אפילו אישית, של אבאיי, נכון?

לא, אני לא. משרד הקליטה הוא הצהיר שהוא נכנס ברמה עירונית, הוא פועל בשכונה לא רק בקריית משה, על הנייר על הפרוטוקול, יש מוקד קליטה בעיר רחובות. אין מוקד קליטה בעיר רחובות.

לא, אני מדבר על קריית משה.

אין. גם על-פי החלטת משרד הקליטה שכל מנהלי המוקדים יהיו אתיופיים. ובעירייה תפרו מישהו אחר שלא אתיופי.

אני באמת אשלים ב-60 שניות את מה שרציתי להגיד. לפחות ברמה של המשרד אנחנו מזרימים, מבחינה היקפית, תקציביים שלנו רק למוקד בסביבות כ-700 אלף ש"ח בשנה. אנחנו כמוקד, כלומר, בתחום שאני מופקד עליו. מעבר לזה נוספים תקציבים.

הנקודה העיקרית לצורך העניין, הועלתה כאן טענה שאי שיתוף בני-העדה ועל הנקודה הזו אני מבקשת שתתייחס. הדברים הם שונים לחלוטין.

לפחות ברמה הזאת איך שאנחנו מכירים את העניין, אנחנו רוצים את השיתוף של הפעילים. וסליחה, אבאיי, שאני מאוד מעריך דרך אגב, כנציג הקהילה וכן נציג השכונה, יושב גם בוועדה הזאת שמחליטה לאן הולכים התקציבים.

למעלה מ-50 אחוז מהאנשים הם יוצאי העדה. סגן ראש המוקד יוצא העדה.

מעבר לנושא הזה אני אגיד עוד משפט. יש הרבה מאוד דברים, מה שנקרא, תהליכים, כלומר שבפירוש אנחנו לא יכולים לראות את ההתקדמות שלהם בתחום ובתחום התעסוקה, מה שנקרא, מהיום למחר.

ולכן מה שרציתי להגיד שבנושא הזה, מוכרח, חייב להיות שיתוף פעולה של בני-הקהילה. לגבי רחובות הועלתה פה טענה שמנהלת המוקד היא לא מבני הקהילה, זה נכון, רותי ענבר היא לא בת הקהילה, היא נבחרה גם מה שנקרא כמנהלת.

יחד עם זאת זה המוקד היחיד איפה שיש לנו שני מנהלים והסגן שלה שזה דוד שיושב פה, הוא חלק מהמערך של הקליטה שלנו והוא ממומן גם כן בתחום של עובד קליטה.

אני לא רוצה שהדיון הזה יתמקד בעניינים בירוקרטיים. של מי הראש ומי הסגן ומי כמה יש לנו מוקדים. אני פשוט מנסה פעם אחת יחד עם אנשים כאן, כי אני חשה שהנושא הזה הולך ותופח.

אנחנו מנסים טיפה להבין מה הסיבות, מה התסכולים, מה ניתן לעשות עוד. עכשיו אני מבקש ממך בלי צעקות אימים.

אני במקצועי עיתונאי, אני עוסק מדי פעם כותב לכל מיני עיתונים. שכונת קריית משה, מהווה תעודת עניות למשרד הקליטה ועיריית רחובות נכשלה טוטאלית בקליטת עולי אתיופיה.

למה אני מתכוון. אם יש החלטות ממשליות, אני מצפה שהממשלה אם החליטה היא תבצע את ההחלטות שלה. לא ייתכן עיריית שלא מזמינה את הקהילה האתיופית. אנחנו הפכנו להיות מקור הגיוס של כסף שמה. כסף, המצוקה של הקהילה הפך להיות לחם והחמאה של ארגונים, מוקד קליטה, פדרציה, כל מיני ארגונים.

תגיד לי, המצב מתקתק, הנער הזה שהתאבד אני לימדתי שנה וחצי. אף אחד לא התייחס אליו, ישב כל הזמן במתנ"ס. מה לעשות, אם בן-אדם בא בגישה ואתה אומר, אני בוא אלמד אתכם ולא בא בגישה בוא נלמד אחד מהשני – אז הטיפול הוא כישלון.

לכן עיריית רחובות, גם ראש העיר נכשל. האנשים האלה פשוט מטייחים את הבעיות, מנסים ללטף אותם במלים, המלים האלו כבר נמאס לנו. לכן אני מציע קודם כל לפני הכל, אני מאוד לך שהזמנת אותנו. סוף סוף אנשים מתייחסים אלינו שגם אנחנו נהיה שותפים בוועדה.

ברחובות מה קורה – מחליטים כל מיני החלטות בדלתות סגורות, אחר-כך אומרים, בואו תהיו בפרוטוקול. זה מה שקורה ברחובות. הנה חבר מועצת העיר עיריית רחובות, מחזיק תיק הקליטה, והיא סגנית ראש העיר.

אבאיי הציע תכנית להקים מדור עולים מאתיופיה בעלות תקציב של 370 אלף ש"ח – העירייה לא מוכנה. למה – זה סוגר את העצמאות של גיוס כסף. אם רוצים מוקד קליטה, אם רוצים מנהלת שכונתית – העירייה היא גוף שלא מאמינה בקהילה, אי אפשר להצליח.

לכן אני אומר, אני מציע קודם כל תסתכלו אלינו כבני-אדם. אנחנו שחורים, אני יהודי שחור גאה, לא מתבייש בצבע שלי. אם אנשים לא מאמינים שגם השחור יכול לנהל מאבקים וגם לנהל גוף – אז זה הכישלון. קודם כל צריך לדעת שהאדם שעומד מולך הוא גם בן-אדם בעל יכולת כמוך.

אני תושב העיר משנת 1987. אני תושב השכונה, אבל תושב העיר מבטן ולידה. את העיר הזו אני מכיר אותה טוב מאוד. השכונה הזו עברה שנים מאוד קשות והשכונה הזו הצליחה להשתקם בשיקום שכונות הראשון והיא היתה שכונה לתפארת.

אלא מה – שהביאו את העלייה החדש ואף אחד, אני מאוד מצטער, אף אחד לא התייחס אליהם ברצינות ואף אחד לא לקח אותם כמו שצריך את העניינים לידיים. צריכים לזכור, משרד הקליטה, רבותיי, אנחנו תושבים ותיקים, אנחנו קולטים.

לנו יש בעיות שלנו, זה לא רק התושבים העולים, זה גם הותיקים. אנחנו באותה צלחת עם אותן בעיות. כשמדברים על בעיות נוער – זה לא רק נוער אתיופי.

אתם מחפשים אינטגרציה – יש אינטגרציה בקריית משה. האינטגרציה לא מתבטאת בנוער במובן החיובי אלא במובן השלילי. שני המפרשים האלה הם הולכים ביחד למטה. גם הילדים שלי כילדים ותיקים.

את האבחנה הזאת לצערנו אנחנו חלק מאתנו שותפים לה, השאלה היא מה גורם לזה לפי דעתך.

מה שגורם לזה זה התכניות לדעתי, התכניות הקיימות הן לא מצליחות. צריך אולי לשבת ולדון מחדש על איזה תכניות, לווסת את התקציבים מחדש. צריך לשתף פעולה את התושבים ולא לבוא ולומר לתושבים, שתכנית נכשלת או שאין תקציב לדבר מסוים, "אין תקציב, זה מה שאתם בחרתם".

זו לא תשובה. אני מאוד מצטער התשובה הזו לא מקובלת עלי לבוא ולומר לי כאיש מקצוע, שביקש ממני לשבת אתו, לשתף אתו דעה ואחרי כן לבוא ולומר לי, בכישלון, "זה מה שאתה בחרת". משמע, אני עשיתי מה שאתה אמרת, אז איפה טעית עד עכשיו כאיש מקצוע.

הכי חשוב, אני רוצה לומר התושבים בשכונה הזו אנשים מאוד חמים, מאוד רוצים, הם מבקשים וזועקים לעזרה. אין מצד לא מהרשות המקומית שהיא יושבת ודנה ואומרת, מחר בבוקר ועברו 30 יום ובתוך ה-30 יום האלה ישבנו עוד פעם ועוד פעם דיברו דיונים ובאו עשו לנו הצגת תכלית של מועצת העיר בשכונת קריית משה.

ואני מאוד מצטער כלום לא יצא משם חוץ מדיבורים וברבורים. אז אני מבקש, הרשות המקומית מדברת, היא לא מבצעת, נקודה. היא צריכה להיות הרשות המבצעת, היא לא מבצעת. תנו לנו, התושבים, תנו לנו להרגיש, אנחנו רוצים להשפיע במהלכים האמיתיים ולא שבן-אדם יחבוש חמישה כובעים והוא יחליט על-ידי כובע אחד או כובע אחר כל פעם הוא יכסה פינה אחרת.

חבר'ה, אנחנו צריכים טיפול יסודי ורציני. אם זה לא יקרה – לא יקרה.

תודה רבה.

אני סטודנט למשפטים. אני באתי לכאן לומר דברים מאוד חשובים שנוגעים לי וכואבים לי ומסתבר שבאתי לחינם.

למה?

אמורים לשבת פה חברי ועדה.

יושבים.

אני רוצה להקריא את השמות שיושבים פה על הדף.

זה לא רלוונטי.

בבקשה אפשר לקבל רשימה רלוונטית.

יושב-ראש הכנסת מאוד ישמח אם תעשה את זה, אבל אנחנו נפסח על זה.

זה טיוח. זה מה שעושים כל הזמן. אם בכנסת ישראל, בבית המחוקקים לא מכבדים.

זאת ישיבה שלא מן המנין בשעה שבדרך-כלל אין דיון, חברי-הכנסת נמצאים במקום אחר. בגלל דחיפות העניין החלטנו לקיים את הדיון.

מה יותר חשוב, שלשום ולפני חג, חצי שנה, אנחנו באים לדבר על הילדים האלה ועל המצוקות שבאים לפתור אותם. ואף אחד לא פה, איפה הם?

תדבר אל יושב-ראש הוועדה.

אין בעיה, בסדר, אנחנו רגילים לזה ואני אמשיך לומר את דבריי. עכשיו בנושא שדיברתי אני אזכור את הפינה הזאת, רק לתשומת לבכם. עכשיו לגבי הקהילה, בשכונת קרית משה מפורסמת יותר מהעיר רחובות.

אם ישאלו אותי בזכות מה מכירים את רחובות, פעם הכירו אותה בגלל מכון ויצמן ובגלל האוניברסיטה שיש שמה. היום מכירים אותה בזכות קרית משה. יש בעיות יום יום, העיתונות והתקשורת מגיעה והיא מסקרת את המקרים הקשים.

אני יכול לומר שגם בני הקהילה ברובם הצליחו ואם היא מדברת על הצלחות, אני רוצה לומר, אני אומר בצנעה, אני השתחררתי מהצבא בדרגת סגן, השתחררתי בשביל לא לקטוע את ההתקדמות שלי, אבל מה יש קהילה שאני שייך אליה, שאני בן העדה, שאם אני ממשיך להתקדם בדרגות שלי.

זאת אומרת, שאני אוהב רק את הצלחת שלי ולא עוזר לקרובי המשפחה ולחברים, כך אי אפשר להצליח. ברגע שבן אדם מצליח נשאר בקהילה ונשאר לטפל ברובו בהתנדבות. אני מגיל 16 מתנדב בקהילה כמו רובם פה.

גדי, אנחנו מעריכים את זה. אבל כיוון שכך תגיד לנו בבקשה.

הפתרון שהציע חבר המועצה אבאיי בעיריית רחובות הציע לעירייה, אני זוכר את גב' מרה שמחזיקה תיק בעירייה, 370 אלף ש"ח הוציאה מתוך התקציב של קריית משה. 111 מיליון ש"ח בשכונה אחת.

מתוך התקציב הזה חבר המועצה הציע להקים מדור קליטה לעולי אתיופיה בתוך משרד הקליטה. הגב' התנגדה בעיתון "גל-גפן". את העיתון אני אשמח גבירתי להביא לך.

ברצינות, האם אתה חושב שעל-ידי זה שתקימו מדור קליטה ב-375 אלף, משרד הקליטה מוציא הרבה יותר כסף.

אני בטוח.

זה מה שיפתור את הבעיה?

זה ההתחלה. זה בשביל להתחיל משהו, את לא באה 200 ק"מ לפני שאת הולכת צעד.

מה יעשה המדור הזה ובאיזה סוג בעיות הוא יטפל שאחרים לא טיפלו קודם?

המדור הזה קודם כל היה אמור להוות מוקד קליטה לחברים, לבני הקהילה ברחובות. קודם כל גיבוש חברתי שיש להם כתובת, שיש להם לאיפה ללכת. בתוך המדור אנחנו נקים, חיפוש עבודות.

המנכ"לית אומרת שיש.

חינוך לילדים.

המנכ"לית אומרת שיש.

מה יש, תצייני לי בבקשה.

יש מוקד קליטה.

גבירתי, אם יש, בבקשה תשימי את זה על השולחן לגברת ולטלוויזיה, תציגי לנו אותו. יש תכנית?

אני אומרת, יש מוקד קליטה שהתחיל כמוקד שכונתי.

מה נעשה? דוגמה אחת.

אנחנו התחלנו עם מוקדי קליטה בשכונות. השנה הרחבנו, הכפלנו את מספר המוקדים והפכו אותם למוקדים עירוניים.

הכל על הנייר.

הכל על הנייר והכל פרסונלי.

אני מנהלת פרוייקט הלאומי של עולי אתיופיה. לצערי הרב אנחנו התכנסנו שיש אירוע כזה וזה קשה. זה מפגש מאוד אמוציונלי, כולנו באנו עם איזה. והמקרה שקרה הוא תופעה, אנחנו דוחים אותו טוטאלית. אנחנו לא רוצים שיידבק בעולי אתיופיה. בעיה של סמים, עבריינות זה בעיה חברתית קשה של החברה הישראלית. לצערי הרב אנחנו חלק ממנה והיום אנחנו יושבים כאן.

אני רוצה להחזיר בחזרה את הדיון לנושא של נוער. בעיה והתופעה של נוער במצבי סיכון ונוער מנותק היא בעיה הכי קשה בקרב יוצאי אתיופיה. יש קשיים רבים, יש הרבה מאוד נערים, לצערי, שגם משתמשים בסמים, גם יש שימוש באלכוהול ויש עבריינות נוער.

הנה, המשטרה מדווחת כל שנה יש עלייה מתמדת בפשיעה של בני-נוער שאנחנו מפענחים ושומעים מהמשטרה, מה הילדים גונבים בסך-הכל, איזה מן פשיעה הם עושים? דברים בסיסיים לצרכים שלהם ולא באמת פריצה או גניבה של דבר בשביל לפגוע.

אני רוצה לרדת לרחובות היום האישיו כאן. התקציבים שקיימים ברחובות הם לא מעטים. אם זכור לי נכון מהמיפויים שנעשו בסוף 2004 והנתונים שיש לנו, רק מגיוס הכספים וארגונים וולונטריים יש 4.1 או 4.2 מיליון דולר לרחובות.

סליחה אם טעיתי, אני הבאתי את המסמכים קשה לי להציג כאן, אני רוצה להגיד, לא מושקע מעט כסף במקום הזה ולא חסר כסף להשקיע במקום הזה. השאלה במה משקיעים. איזה שינויים מביאים בהשקעה הזאת.

אני אומרת ברחל בתך הקטנה, פרוייקט לאומי לא מופעל ברחובות בגלל שיש אל"ף, ג'וינט, מגיל לידה עד גיל 18, יש חינוך והכנה לבגרויות. שתי תוכניות נותרו לנו, להקים מרכז.

אנחנו לא דנים כרגע על הפרוייקט.

אני רוצה להקים את המרכז הזה, לנערים במצבי סיכון ומנותקים. לא קיבלנו מקום, שבוע שעבר ביום שלישי נציגי העדה היינו במשרד של ראש העירייה לקבל את המקום בדחיפות להקים מרכז סיוע לאותם נערים.

היה מקסימום רציני לקבל את המקום הזה. לא יכולנו לפתוח את המקום, התקבלה החלטה שבוע שעבר ועדיין לא קיבלנו סיכוי לתפור, להלביש תוכן למרכז הזה.

אני פשוט מבקשת לדעת, היו לנו פה לא מעט דיונים על תכניות שישנן של נוער בסיכון. כמה פרוייקטים כאלה פועלים ברחובות וכמה פרוייקטים מופעלים בשכונות שבהן הקבוצה הקריטית זקוקה להן.

יש לכלל נוער ויש לנוער מהעדה האתיופית. ואולי את תציגי מה שקורה בקרית משה, כי אני רוצה ברשותך.

ואני גם מבקשת לדעת אם יש מוקד, אני מבקשת לדעת מי אחראי על המוקד ואיפה המוקד. אתם טוענים שיש מוקד, בואו נשמע איפה המוקד הזה.

אז המוקד נמצא בקרית משה. מוקד לקליטה העדה האתיופית נמצא בקרית משה בשכונה.

בשכונה, איפה, אני רוצה ללכת.

רחוב אושרוב 11.

ומי עומד בראשו?

אני עומדת בראשו וסגני זה דוד אלעזר.

כמה תכניות ישנן?

המוקד משותף לרשות העירונית ולמשרד הקליטה.

אני רק רוצה להתייחס לנושא ראש העיר. אני חושבת שראש העיר מעורב ומטפל ומתייחס לנושא של העדה, ופה יושב חבר-מועצה. ואני חושבת שאבאיי, אתה יכול להגיד עד כמה ראש העיר מעורב ואכפתי וכואב את הבעיה.

הוא רק בדיבור. אנחנו מבקשים לשפץ את כיתות בבית-ספר, לא מסוגלים להשקיע כסף. משרד החינוך מתנה, תשפצו את הבית-ספר כדי שבית-הספר שנסגר לפני שלוש שנים, ייפתח. העירייה אומרת לא, אני לא משפצת.

בית-הספר נסגר מאותם הסיבות שאתם סגרתם את בית-הספר, בוא נשים את הדברים במקום.

לפני שלוש שנים נסגר, אז מה. נשאר אותו מצב.

סליחה, הגיע באמת האפשרות לפתוח את בית-הספר.

אבל איך? הזמן משחק לרעתנו.

אבאיי, מה שנאמר על בית-הספר, כיתה א' כיתה אחת שאמורה להיפתח בספטמבר השנה. ורוצים לעשות את הכיתה הכי טובה, הכי יפה בעיר.

מתי? בספטמבר? אני שואל מתי?

אבאיי, אתה בדיוק יודע ואתה ישבת לפני כמה ימים.

אבל אתמול דיברתי, ריבונו של עולם, דיברתי עם איילה אתמול.

לכל אחד מאתנו יש תסכולים ויש רגשות ולא יכול להיות דיון כזה בלי תסכולים, כי אם לא היו תסכולים – לא היו כל הבעיות שישנן. אני רק מבקשת יש דיון, באתם מרחוק, אנחנו רוצים להבין את הבעיה ואנחנו רוצים להבין מה לא הולך ומה אנחנו צריכים לדרוש מהמשרדים לעשות עוד.

אז מאוד מבקשת לשתף פעולה וכשמישהו מדבר, אנא, תנו לדבר כפי שאנחנו נתנו לכם לדבר. אלה כללי המשחק, או-קיי. תסיימי בבקשה ואחרייך ידבר חבר-הכנסת איוב קרא. כולם ידברו, ושאני אשאר פה עד הערב, כולם ידברו.

בנושא של מחלקת הקליטה מה שנאמר פה, אז מחלקת קליטה עירונית קיימת כבר משנת 1989 ואבאיי פנה וביקש לפתוח עוד מחלקת קליטה. אמרנו שאין דבר כזה שברשות יהיו כמה מחלקות.

יכולה להיות מחלקה אחת ונאמר, תציגו שישבו במחלקה ויעשו את העבודה, יקבלו אנשים יעשו מה שאתם חושבים לעשות ולא להתחיל מכסף ורק כסף יפתור את הבעיה. אלא פשוט תבואו למחלקה, שבו, תקבלו קהל, תגידו מה טוב ומה רע, אולי מזה אנחנו נבנה את המערך באמת הדרוש.

בהתנדבות, למה בהתנדבות.

אני סגנית ראש-העירייה בהתנדבות כבר שבע שנים.

גבירתי היושבת-ראש, אורחים נכבדים. אני באתי למרות שאני לא חבר הוועדה כי אני שונא קיפוח מסוג כלשהו. וכשאני שומע על אזרח בכלל שהוא מקופח – אני מתייצב לידו ולצורך העניין אני גם שחור בהיקפי, אין לי בעיה עם זה.

ואני מתבייש, אני לא יהודי, אבל אני מתבייש כאשר אני רואה אנשים שעברו חוויות קשות של קיפוח מאיפה שהם באו וממשיכים אתם את הקיפוח הזה. יכול להיות שהביקורת שלהם בצדק ויכול להיות שלא. האזרח הפשוט הוא לא מבין את הבירוקרטיה וכל מה שיש מסביב ומה שמעניין אותו זה להגיע לנחלה ולאווירה טובה, הוא ומשפחתו.

אני יודע כמה שסבלו כי אני הייתי עצמי באתיופיה ואני יכול להגיד לך שהאווירה שפה, זה רק לדעתי, כבר הייתי בכמה דיונים, אני מעריך שאם המגמה תימשך ככה כמו שהיא עכשיו בתוך הציבור הזה, עלול להיות מצב שאנחנו נכה על חטא יום אחד.

אנחנו כבר מכים על חטא. לא צריך לחכות שיהיה יותר גרוע.

אבל אני מעריך שתגבר הסכנה והקיצוניות ומישהו יצטרך לתת דין על כך.

אין פה קיצוניות, יש פה מצוקה.

מצוקה. אני אומר, הקיצוניות של הביקורת כלפי הממסד וכך היו בהרבה מקומות. אני מסתובב בעולם ואני חושב שזה סימפטום שעלול להתפתח. אני חבר הקואליציה וכל דבר שקשור לאתיופים וכל מה שקשור לשכבות חלשות ומגזרים חלשים, אנחנו רואים את זה לאורך ולרוחב.

יש קיפוח של המגזרים הללו, אבל אני בקטע שלהם, בגלל השוני שלהם, הייתי קורא לממשלה בסיכום הדיון, לעשות כל דבר שלא ירגישו, כי מי שרוצה את עצמו כמו שונה ואת שומעת את זה, לפחות כלפיו שיהיה אפליה ותיקון נקודתי.

הם לא שונים, הם רואים את עצמם כחלק מאתנו והם רוצים שאחרים לא יסתכלו עליהם כשונים.

נכון, אז בשביל שהוא לא, מה שקרה ואני מבין אותו, אז צריך טיפול נקודתי וגם אפליה מתקנת מעל ומעבר לכל פרופורציה במגזרים אחרים. זאת דעתי ולכן בידייך ההמלצות ובידייך האפשרויות לפנות לממשלה.

אני חושב שכל פניה או כל המלצה שתהיה פה, כולל אם יהיה צורך להזמין דיון מיוחד עם ראש העיר ועם כל מי שצריך להשפיע בסוגייה הזאת, אני חושב טוב נעשה כדי, חס וחלילה לא יקרה מצב שהאנשים הללו יצאו לרחובות ויהיה אפרטהייד מסוג חדש פה. אפרטהייד מסוג חדש באזור אחר וזה חשוב לעשות כמה שיותר מהר.

חבר-הכנסת קרא, אתה לא שותף לדיונים לעתים קרובות של הוועדה הזאת ואני מעריכה שאתה בא. אבל אני רוצה כדי שהדבר יהיה ברור לפרוטוקול, אין פה אפליה, לא קיימת אפליה.

אני אינני מדברת בשם הממשלה, אני חושבת שיש השקעות, אני חושבת שיש הרבה רצון טוב, אני חושבת שמשרד הקליטה ומשרדים אחרים משקיעים יותר מאשר משקיעים בקבוצות אוכלוסייה אחרת. אבל אני חושבת שיש כשלים, אני חושבת שאולי חלק מהתקציבים מוצעים ולא בודקים את האפקטיביות.

אני חושבת שאם אתה מסתכל על תוצאות ואם היית בא לכל אורך הדרך, היית רואה שכשמשקיעים באמת כמו שצריך בחינוך – התוצאות הן מצוינות ויש הצלחות מאוד גדולות. ולכן אנחנו התכנסנו לא כדי לדבר על אפליה, לא כדי לתת פה לאנשים תחושה שאנחנו עוסקים באפרטהייד.

אני חושבת שאף אחד בחברה הישראלית, אני מציעה לכולנו להיות מאוד זהירים בעניין הזה. כמו שאני לא רוצה שתהיה סטיגמה על הקהילה האתיופית, אני לא רוצה שמישהו יבוא ויגיד שיש לנו יחס של האפרטהייד פה. זה לא נכון ואני לא חושבת שזה מוצדק.

הסימפטומים יוצאים פה.

אני לא חושבת שזאת הבעיה. אני חושבת שהבעיה שכולנו מתלבטים היא ברמת חוסר ההצלחות בטיפולים בחלק מהאוכלוסייה. וכיוון שאנחנו לא רוצים שהדבר הזה ילך הלאה והכדור הזה יתדרדר, כולנו זועקים פה לראות מה ניתן לעשות יותר טוב. זאת האמת ואני ככה חשה אותה.

אני מנהלת את מוקד הקליטה שהתחיל בקרית משה. לשאלתך הוא נמצא ברחוב אושרוב 11 ברחובות. ביחד אתי מנהל את זה דוד שיושב כאן כסגני. והמוקד הזה הורחב עכשיו להיות מוקד עירוני ולא רק שכונתי.

כמה הערות לגבי זה, פשוט לגבי הנושא של הבנה. מוקד הקליטה רק בשנה האחרונה, דוד מתעסק יותר בקטע של הקשר עם התושבים, עם האנשים ואני יותר בקטע של ארגון התקציבים. שהעבודה הזו נעשית במשותף.

ונעשית במשותף עם נציגי העדה שהם חברים בוועדת ההיגוי. רק מינואר עד השנה, מי שלא יודע איפה מוקד הקליטה, פנו 1,113 איש בני העדה האתיופית למוקד הקליטה שנמצא ברחוב אושרוב 13.

את הפניות קיבל דוד, כך שאני מאמינה. 182 פניות היו בקשר לנושא של תעסוקת גברים; 381 פניות בקשר לתעסוקת נשים; 100 איש פנו לקורסי הכשרה מקצועית. 300 איש פנו בפניות כלליות של רווחה, ביטוח לאומי וכו'.

ו-150 פניות היו ל"טבקה", אני שמחה שגדי לומד משפטים, אנחנו מפתחים אצלנו, יש לנו שירות מעולה של עמותת "טבקה" שנותנים שירות בהתנדבות לבני העדה, שירות של עורך-דין.

בכמה אתם מטפלים באופן יזום חוץ מאשר אתם מקבלים פניות, כמה אתם מטפלים באופן יזום במצוקות של בני הנוער.

ברשותך אני עכשיו אענה לך. התכניות שלנו ואני יכולה לדבר על מוקד הקליטה ואני יכול לדבר על תכניות של קרית משה בכלל, כי אני גם מתכללת את סך-הכל התכניות.

סיפא הדברים שלך לאחרונה היה בנושא של החינוך. ואת צודקת מאוד, מירב ההשקעה כפי שנקבעה בסדר עדיפות משותף היה על צמצום פערי למידה. יושבת כאן דפנה לב מנהלת המחוז, בידיה גם מספר נתונים. יש לנו נתונים מדויקים כאן שאני יכולה להשאיר אותם.

על ההשקעות הרבות ואת דיברת על הנושא האם יש בקרה על איכות התכניות והתוצאות. הן תוצאות מצוינות בנושא החינוך החל מגני-הילדים ועד הבגרות כולל תכנית לבגרות.

אז אם הפרוייקט כל-כך טוב, הכל כל-כך נהדר.

לא, לא, סליחה, לא אמרתי שהכל טוב. גבירתי, לא אמרתי שהכל כל-כך טוב. אני נותנת כרגע נתונים על החלקים הנורמטיביים של האוכלוסייה. אני נותנת כאן נתונים על הטיפול לטווח ארוך בדברים. לא אמרתי שאין לנו בעיות ומיד אני אגיע לבעיות.

רק אני מבקשת להצטמצם.

או-קיי, אז אני באמת אצמצם מאוד. כדי לסבר את האוזן לגבי נושא של מוקד הקליטה. אחד הדברים שעושה מוקד הקליטה הוא לזהות את הנקודות שאין להן מענה מגורמים אחרים ולגורמים האלה להיכנס.

רק בתקציב 2005, פרט למועדון קשישים, כל התכניות שלנו הלכו לנושא נוער. גבירתי, לנושא מניעה בנוער, לא טיפול. את מתייחסת לטיפול, אני אתייחס גם לזה. אבל כדי שהילדים לא יגיעו לבעיה שזקוקים לטיפול, אנחנו משקיעים הרבה מאוד.

אל"ף, כמו שאמרתי, בחינוך. בי"ת, בפעילות אחר-הצהרים בנושא של מניעה. אני יכולה להשאיר כאן את החומר שנקבע ביחד, בני העדה מבקרים, דוד מבקר בכל התכניות. יש לנו כל חודש דיווח כתוב על מצב התכניות. אז זה דבר אחד.

למה רק דוד.

מה לעשות שהוא מבקר בתכניות.

את מפחידה אותו גם.

הא, אני מפחידה אותו. שמעתי שהפחידו להגיע לכאן. איינאו, באמת אתה לא שותף בתהליכים כי אתה לא תושב קרית משה.

אני שותף לבעיות.

רגע, סליחה, אני רוצה שאתם תגידו אם הוא מפריע או לא.

הוא לא מפריע.

הוא לא מפריע, אז תנהלו אתם את הדיון.

לנושא של הנוער במצוקה או נוער בסיכון, שהוא נושא מאוד בעייתי שעלה חזק מאוד על הפרק, בשבעה החודשים האחרונים יש התגברות קשה מאוד של אלימות נוער. יושבת כאן המשטרה, גם ענת וגם אלי שאנחנו בהחלט עוקבים ומשתפים פעולה אחרי הנושא.

יש הרבה מה לעשות בנושא הזה. הנושא הזה לא נגמר. הוא נושא שכרגע בטיפול עם הגורמים כולם ביחד. הזכירה נגיסט את הנושא של המפגש שדרך אגב גם זומן, כי זה ביום חמישי הקרוב. בתוך ארבעה ימים קבעו פגישה. זאת אומרת, זה לא כל-כך בורחים ומטאטים את הדברים.

אני זומנתי מתואם עם נגיסט, אני מצטערת, התיאום עם מזכירתך.

בעקבות הישיבה הזאת, תאמיני לי.

מאה אחוז. חבל כי זה היה מלפני שבועיים, איינאו, אם היית יודע זה היה לפני שבועיים. אבל לא חשוב, בסדר.

יש הרבה מאוד מה לעשות בנושא של הנוער המנותק. את שאלת מה נעשה, אני יכולה להגיד על מעט דברים שנעשו בקטע הטיפולי. יש הרבה מה לעשות בנושא הזה, הוא סדר העדיפות הראשון שלנו בשכונה כרגע.

אושרו לזה תקציבים, הישיבה ביום רביעי תראה איך אנחנו מעגנים את הכל ביחד לתכנית מערכתית בשיתוף כל השירותים שעובדים שם. זה מה שיש לי להגיד לנושא האלימות.

אני מבינה שגם בוועדות הפנים של הפרוייקט יושבים נציגי העדה.

בוודאי.

אל"ף, אני רוצה להגיד לחברים, אם אתם חשבתם שבדיון הזה משהו יקרה, לא יהיה עוד פעם דיון על הנושא, אז אנחנו טועים. זה דבר אחד. דבר שני, אני זוכר ב-1999, מירלה, היה דיון במשרד הקליטה על הנושא של קרית משה. כל הנושאים האלה שעלו, עלו גם בזמנו.

היתה החלטה קטגורית אחת שברורה, שאני יודע שבדיעבד מי שטרפד אותה זה האוצר, זה היה מה שנקרא לפזר את שכונת קרית משה. זאת אומרת, לאפשר לבנות תכנית של בניה כפרית. זאת אומרת, לתת משכנתאות לאנשים או דיור ציבורי. לתת למי שרוצה כמובן, זה לא חובה.

אני אומר לכם, אני באמת חושב אם לא מגיעים להחלטה הזאת בצורה יסודית, מעמיקה, לא נגיע לתוצאה, אבל אני אומר לכם, יהיה עוד פעם דיון ועוד פעם דיון, עוד פעם אנחנו נעלה את הסוגיה הזאת. צריך לפתור את הבעיה בצורה יסודית.

אגב, שלמה, אם אתה אומר את זה לגבי קרית משה, הנכון הוא לבוא ולהגיד גם במקומות כמו קרית מלאכי ומקומות אחרים.

לכן צריך לפתור את הבעיה בצורה יסודית. הדבר השני, אני יודע שמירלה מקיימת דיונים מעמיקים בנושא המשכנתאות. ואני אומר לכם עכשיו, ואני הפושע שלמה, יודע בדיוק איפה המשפחה קונה, באיזה שכונה היום, במרכז קליטה, אנחנו נדון בה בעוד שנים.

אני יודע אפילו להגיד ברמה הארצית באיזה עיר, באיזה שכונה, העולים מתרכזים. נושא המשכנתאות ומדיניות המשכנתאות, צריך להודות, זה פשוט פשט רגל. זה צריך להודות. ולכן אני חושב, עכשיו ההחלטה שלפני שבועיים, שלושה שבועות, לתת עוד משכנתאות. לאפשר למשפחות להגיע לשכונות יותר חזקות, אפילו בתוך רחובות, זאת צריכה להיות המדיניות, זאת צריכה להיות התפיסה.

הדבר הנוסף ובזה אני את הדברים שלי. באמת, אם בעיריית רחובות ובאמת מישהו בא ואמר, אל תדברו, אני חושב שזה פגיעה בחופש הביטוי, זה נורא, באמת נורא. זה לא יכול להיות שאתם תפחידו אנשים שלא ידברו. מעבר לזה אם יש לכם גם מה לעשות, לעשות דיון אצלכם.

בואו תעשו חשיבה, אולי בכל זאת אתם גם טועים, מותר לבוא ולהגיד, אנחנו חיים ביחד, החלטנו שביחס לאנשים של התושבים. אי אפשר לעזוב את הכל ולבוא ולהגיד הכל בסדר.

לא אמרנו.

סליחה, ויחד עם זה, אני אומר, הדבר האחרון שצריך לעשות בעיני בינתיים, להחזיר את בית-הספר, לשאת אוניברסיטה בשכונה. כל הגורמים לא יחזירו את בית-הספר, הרי יש שמה ילדים כמעט הם בני 15, בני 12, לא יכולה להיות שכונה שבה לא יהיה בית-ספר, כל הילדים מגיעים מהאוטובוסים נוסעים בכל רחבי העיר.

ולכן אם אנחנו רוצים בינתיים לפתור את הבעיה, משרד החינוך והעירייה צריכים לבוא ולהגיד, אנחנו נביא את המורים הכי טובים, נפתח את בית-הספר וכל השכונה, אפילו תלמידים אחרים ירצו לבוא ללמוד בבית-הספר. אם זאת לא התפיסה, אני חושב שאנחנו טועים.

סליחה, אני יכולה לשאול שאלה. משרד החינוך נמצא כאן, אני רוצה את אודי בהט, זאת החלטה עירונית?

עם משרד החינוך. בזמנו זה נסגר לפני שבע שנים, לפי בקשת השכונה והתושבים. הם סגרו את זה, היה בית-ספר.

אני רוצה להגיב לשלושה נושאים או ארבעה נושאים שעלו כאן מאוד בקצרה. ראשית, אני בטוחה שצריך להעביר את האחריות על התושבים לתושבים. אין לי שום אפשרות לפתוח בית-ספר בתוך השכונה אם התושבים לא יהיו אחראים על כך ואני אסביר מדוע.

ראשית, רמת האלימות בתוך השכונה היא גבוהה ביותר. היא לא קשורה כרגע לנושאים את אלה ואחרים, לדעתי יש לפחות שלושה דורות בתוך השכונה שצריך להתייחס אליהם. יש הדור הותיק, המובטל, שיושב הרבה שנים ומקבל דמי אבטלה או ביטוח לאומי שהוא בעייתי.

יש דור צעיר שיש לך פה הרבה נציגים שלו. אבאיי הוא הנציג, אחרים שהם יושבי-ראש של הקבוצה הזאת. אנשים משכילים שיכולים להנהיג את הקהילה הזאת. וישנם הילדים, שברובם הם ילדים שנולדו בישראל.

לגבי שני הדורות האלה, גם הדור הצעיר וגם ילדים שנולדו כבר בארץ, אני מבקשת להגיד שנגיסט לא טעתה כנגד כל דולר שמביאים מארצות-הברית, משרד החינוך ומשרדים אחרים משקיע את ההכפלה.

אני לא רוצה להיכנס עכשיו לפירוט אני חושבת שיש הצלחות גדולות ואני מאוד מקווה שלא נפסיק אותם בגלל לקיחת אחריות של אנשים. אני לא רוצה עכשיו לעשות הערכות על טוב ורע, אני רק רוצה להגיד שאני מקווה מאוד שלא נפסיק אותם כי ההצלחות מדברות בעד עצמן.

איפה הכשלים. הכשלים קשורים לנוער, בייחוד לנוער שמוצע לפנימיות, שכשנושר מהפנימיות וחוזר ללא מסגרת חזרה לתוך השכונה. הוא גם נעצר בדרך, בעיקר בתחנה המרכזית בתל-אביב. אמנם יש שם איזה מרכז שקולט אותו, אבל בעקרון הוא חוזר לשם, מבצע שמה כמה פשעים, כמו ששמענו עם הילד הזה, שמים אותו על אוטובוס שולחים אותו לרחובות והילדים חוזרים לשכונה ומשוטטים.

הקידום נוער שלנו מעסיק כ-50 נערים כאלה שמשוטטים, מעסיק אותם ברמה טובה מאוד. גם נותן להם לימודים, גם מכשיר אותם לתעסוקה, אבל זה כמובן לא מספיק כי כל יום יכול להגיע נער מהסוג הזה.

או-קיי, מה הכשלים חוץ מהנוער?

הכשל קודם כל בעיה של נוער שלא נמצא בבתי-הספר ברחובות. רק כדי קצת לתת נחמה אני הייתי ביום ראשון באורט רחובות, כל התלמידים מהמוצא האתיופי גם משכונת קרית משה וגם ממקומות אחרים הגיעו לבית-הספר, היו בבית-הספר והתקבלו על-ידי החברים האחרים כשווים לכל דבר. שום אפרטהייד ושום דבר, הם גם מרגישים טוב בתוך החבורה הזאת.

הבעיה השניה שאני לא מבינה למה אנשי השכונה לא העלו אותה, זה השתלטות של אנשי פשע מחוץ לרחובות על השכונה. אנשי ג'ואריש יושבים בתוך השכונה, מוכרים סמים, השתלטו על אולם ספורט שהיה בבית-הספר שעומד כבר כ-8 שנים ריק.

אני מודיעה פה לכל האנשים ותאמיני לי כבר הפעילו עלי לחצים מכאן ועד אוסטרליה, להקים את בית-הספר. אני לא אקים את בית-הספר, אם בתוך החצר של בית-הספר יהיו פושעים בלילה ובבוקר אני אצטרך לנקות את חצר בית-הספר מאלכוהול וממזרקים של סמים.

אני לא אפתח את בית-הספר אם המקום לא יהיה מתאים לקליטת תלמידים. אני התחייבתי בפני אבאיי, ישב אצלי במשרד, יש היום 24 תלמידים של השכונה, לאו דווקא ממוצא אתיופי, רובם ממוצא אתיופי, שרוצים לחזור ולהקים בית-ספר בשכונה, זה התנאי שלי. מישהו צריך להיכנס ולעשות סדר.

מה אומרת על כך המשטרה? כדי להשתלט על חבורות כאלה ואם זה נכון, זה תפקידכם, זה לא התפקיד של משרד החינוך ולא השכונה.

אני ממלא מקום של מפקד התחנה. לגבי מה שקורה כאן בוועדה, אני רוצה רק לומר ברשותך גבירתי, שהמשטרה מבחינתה זיהתה את הבעיה גם. יש בעיה, אנחנו שמנו את הדברים על השולחן וגם יש לנו כאן ידידה אמיתית כאן, את רות ענבר שהיא באמת עושה עבודת קודש בכל מה שקשור לטיפוח האוכלוסייה.

מבחינתנו כמשטרה ואני תכף אגע בנושא הזה של תופעות פשיעה ומה שנאמר כאן. אנחנו מכינים מודל בכל מה קשור אנחנו מתפנים ואני מפנה כוחות מההתעסקות בעבודה הפלילית. התעסקות בפן החברתי, הקהילתי.

אנחנו מדברים כרגע על תופעה פלילית.

כן, אני רק אומר בגדול ככותרת יש לנו גם, אנחנו פועלים בשני ערוצים. לגבי תופעה פלילית – אין תחנת סמים, מה שהוזכר כאן. יש התעסקויות בודדות בתפיסת סם במשכנים מינוריים.

אין שימוש באולם כפי שהגברת דפנה לב מציינת.

באולם הספורט של העדה. אבל יש אנשים שהיו בעבר.

בסדר, תופעה של שימוש בסמים, אני חושב.

באי הכניסה לאולם האלה, הם אנשים מג'ואריש.

אני מאוד מבקשת שהתופעה הזאת, רק אתם יכולים, אתם היחידים שיכולים גם לבדוק וגם להשתלט.

התופעה המקומית טופלה. אני חושב שאי אפשר גם להכליל את זה בכלל. תופעות של עישון סם ושימוש בסם זה חוצה ערים, תופעה שחוצה ערים, זה לא קשור בכלל לעדה האתיופית. אי אפשר להחדיר את זה פה לתוך החבורה הזו. אם תרצי לאחר מכן, אני אפרט גם מבחינתנו כמשטרה כל מה שקורה.

תראה, אבל כולנו הרי יודעים וסליחה שאני אומרת את זה, כולנו יודעים שהילדים האלה אם הם צורכים סמים הם לא המציאו את זה, מישהו בא ודוחף להם את הסם. ויותר מאשר צריך להתעסק בילדים ברמה הזאת, צריך לתפוס את אלה שמוכרים להם את הסמים.

ואם אנחנו יודעים, יש לנו ידיעות שבשכונה הזאת נכנסו ומשתלטים אלמנטים פליליים והם אלה שמביאים את כל המצוקה. אז בבקשה, תגידו לנו איך אנחנו מתמודדים עם זה.

לפני כיומיים או שלושה ימים, נתפסו שני בני-נוער עם כמות סם ובחקירה הודו גם ממי הם קנו. הסוחר הזה נעצר, דובר בשטח בית-ספר. אני לא אזכיר את שם בית-הספר. וגם תופעות פליליות, לא רק תופעות סמים, גם תופעות של גניבות. לפני כשבוע, עשרה ימים, עוצרים שני בני-נוער שגנבו עשרות פלאפונים ועשרות ארנקים של תלמידים ופרצו ל-35 דירות. אז גם בזה טיפלנו.

ועוד עשרות מקרים אחרים שאנחנו מטפלים. אין תופעה שאנחנו לא מטפלים. עכשיו הטיפול שלנו לא מסתיים במעצר הקטין, אלא גם בהמשך והליווי ופרוייקט כדי לנסות להציל אותו ממעגל הסמים. וביחד עם רות וביחד עם הרבה גורמים אחרים באגודת אל-סם, עיר הנוער ובאים ומחברים פרוייקטים ומנסים לקחת את אותו קטין ולהוציא אותו ממעגל הסמים ולנסות באמת לגרום למצב שהוא לא יחזור.

חלק מהמקרים באמת הקטינים האלו עשו את שלהם ואנחנו לא רואים אותם אצלנו. לצערי חלק מהמקרים הם כן חוזרים. אבל תופעת השימוש בסמים ותופעת הסוחרים מטופלת. לא הייתי אומר שזה, את יודעת מה, לא הייתי משתמש גם במילה של תופעה בתוך השכונה.

יש לנו מקומות, ערים אחרות ושכונות אחרות ולא ברחובות שהם באמת צועקות לשמים.

אני רוצה לשאול רגע אם אפשר, מי מכם שמייצג את השכונה. נניח בהנחה שאנחנו משכנעים את משרד החינוך לפתוח מחדש את בית-הספר, שהמשטרה מטפלת ברמת השיטור מדי פעם. האם יש ועד הורים שיכול להיות בבית-הספר ולמנוע תופעות אלימות.

אנחנו כשכונה, תושבי השכונה מוכנים לשתף פעולה אמיתי. אנחנו פנינו למשרד החינוך, משרד החינוך נענה לבקשה שלנו לפתוח את בית-הספר. אבל הוא מתנה תנאי, שהתנאי שלו לשפץ את בית-הספר, לפחות קומה אחת. את בית-הספר להעביר אותו למצבו הקודם ולהביא אותו שבאמת אפשר ללמוד בו שם.

איפה הבעיה של העירייה?

אני מגיע לזה, אנחנו קיימנו דיון עם העירייה שישפצו את בית-הספר כדי שייפתח בית-הספר. אני אומר לך ממה שדיברתי אתמול, מה שהם אומרים, הם באים לשפץ כיתה אחת. כיתה אחת, מה זה כיתה אחת, זה צחוק? כיתה אחת לשפץ?

זאת אומרת, משרד החינוך דורש לפחות שש כיתות לשפץ שיש בהם תנאים, רוצים לעשות מעבדות, רוצים לעשות בית-הספר הכי טוב. אז העירייה אומרת: "אין לי כסף".

גם לגבי המשטרה, המשטרה אני חושב שהיום היא מתנדבת להרבה בעיות. אבל באנו והעלנו, והבהרנו את הבעיה של המשטרה שתמיד היא לא יכולה להגיע לשכונה כי היא מטפלת בהרבה מקומות.

יכול להיות שהמשטרה איננה יכולה להגיע כל הזמן, אתם יכולים לדאוג לועד של הורים.

אני רוצה להגיע לזה. המשטרה, אנשים באים אמרו, כ-120 איש באו ורצו להתנדב למשמר השכונה. ואז באנו לעירייה ואמרנו שצריכה להיות המשטרה. העירייה התחייבה להעמיד שלושה שוטרים וניידת. היא התחייבה, עד היום אין התחייבות. אתמול דיברתי עם מנכ"ל העירייה, אומר לי: "אין לי כסף 100 אלף ש"ח כדי להעמיד משטרה".

לשאלתך לגבי הורים.

אתה יכול בבקשה, כיוון שאני שומעת מהמשטרה שזה לא נכון. מי נתן את ההתחייבות?

ראש העיר.

תודה רבה.

בהמשך לשאלתך, לגבי ההורים. שאלת שאלה ורצית מהתושבים תשובה. את שאלת בעצם שייפתח בית-הספר ויהיה ועד הורים? כן. אני אומר לך שכן. יהיה ועד הורים. אני רוצה לחזק, מעבר לזה בשכונה קיימת מנהיגות מקומית שהיא בעצם קבוצה שהיא מודרכת ומונחית על-ידי אנשי מקצוע כדי שאנחנו נוכל לקום כמנהיגים בשכונה ולהקים ולעזור לשאר התושבים ולהגיע ממקומות שיש לנו חזון אליהם.

אני מאוד מצטער, אבל איפה שהוא הוחלטה החלטה שהתקציב לאותה קבוצת מנהיגות שזה אנחנו, החבר'ה שרוצים לפעול לפתרון ולהתנדב ולשתף פעולה ולתמוך ואנחנו לא מקבלים את העזרה הזאת.

אין תקציב.

נכון, אבל כדי להתחיל אנחנו צריכים הנחיה. אנחנו צריכים מי שינחה אותנו.

העירייה תנחה אתכם.

העירייה אין לה תקציב. אין תקציב לנושא הזה. הנושא הזה מורידים אותו מהפרק.

תודה רבה.

קודם כל, אני רוצה להגיד שעם כל הדברים וכל הציפיות שכן עלו כרגע, יש כמה דברים שאנחנו לפחות בפניות שאנחנו מקבלים ספציפית ברחובות ואני לא אדבר ספציפית רק כלפי קרית משה.

עם כל הכבוד להשקעה המרובה, לתקציב הזורם והמרובה וכל הגופים שמעורבים, התושבים שורה תחתונה הם לא מרגישים שהכסף מגיע ליעדים שלו. יכול להיות שיש תכניות, התכניות לא מגיעים לצרכים של הקהילה. התחושה היא שמתסכלים על הקהילה כבעיה ולא כחלק מהפתרון.

התושבים, למרות שיש אמירה על הנייר שיש שותפות עם הקהילה – אין שותפות אמיתית עם הקהילה.

איך את יודעת את זה?

אני אומרת לך את הטענות שאני מקבלת. את אמרת אתמול שהיה לך על הנייר ואני אומרת לך את מי שיש לי לומר. את יודעת מה יכול להיות מצב שיש בן-אדם כזה שאומר שטויות פה ושטויות שם, זה לא יכול להיות מצב שרוב התושבים אומרים שטויות.

גם כשאנחנו עושים טעויות – אני חושבת שכדאי לך להסתכל פנימה ולהגיד איפה טעינו. דברים שקשורים גם למשטרה, אתם אומרים שאתם עושים דברים, דוגמאות, בשכונת דניה, בשכונת אושיות, אנחנו מקבלים כל הזמן תלונות.

דוגמה הכי קטנה, בדניה, שכונה אחת שמתלוננת כבר הרבה זמן שבתוך הבלוק יש סוחר סמים שלוקחים את הילדים שלהם ומשתמשים בהם, שיש במקלטים שיושבים. הפניות שנעשו חזרו ונעשו מול המשטרה. מה המשטרה עושה? כלום. מביאים את הניידת, משוטטת בכביש הראשי, אומרים, ראינו, הגענו, אין שום דבר.

אנחנו הסתובבנו בשעות הערב עם אמהות, שתי אמהות מבוגרות שהן עושות סיורי לילה לבדוק באמת אם במקלטים האלה הילדים שלהן נמצאים או לא. התחושה של התושבים שנמצאת שמה שמצד אחד אנחנו כן רוצים להיות חלק מהפתרון של הבעיה שלנו בתור חברה.

יש לכם לא רק בשיטור גם מגשרים אתיופיים?

כן.

ורק דקה, והפתרון, שלמה, עם כל הכבוד לפיזור של האתיופים בכל המקומות זה נחמד, נכון. אבל הבעיה, לי אין בעיה שיש ריכוזים גבוהים של יוצאי אתיופיה, הבעיה היא האם התנאים שמצריכים כאזרחים בסיסי להיות אזרחים טובים במדינת ישראל – הם מקבלים את זה או לא.

האם הם מקבלים את בית-הספר הטוב? האם הם מקבלים את השירותים הנאותים? זה הבעיה. לא בריכוז של האתיופים. מה כל-כך רע להיות בריכוז של אתיופיים.

גם באתיופיה הם היו בריכוז.

הריכוז הוא לא הבעיה. האם אתה נותן את התנאים הבסיסיים הנדרשים לאותו בן-אדם, לאותה אוכלוסייה כדי לשרוד, זו הבעיה. הבעיה של האלימות וכל הדברים האלה הם בסך-הכל התוצאה, הם התוצאה של הבעיות.

תודה רבה. תשובת המשטרה.

לגבי קרית משה – יש לנו והייתי בשיחה עם 40 נציגי שכונה שהתכנסנו במתנ"ס לפני כחודשיים והעלו בפני טענה שיש חוסר נוכחות משטרתית. אז קיבלתי את הטענה הזאת, באמת היתה טענה צודקת. והוקמה מפקדה שכאן יושבת פקד ענת קצב, עם שישה שוטרים. היה שוטר אחד, שישה שוטרים נמצאים בשכונת קרית משה.

לא רואים אתכם.

אני על עובדות ממש לא מתווכח. חברים, אני שמעתי אתכם בקשב רב, אנא ממכם, אני עם עובדות לא מתווכח. כשאני אשלח את הסיור, אני אבקש שיבואו ויחתמו ליד דלת של כל אחד. אתה מוזמן ולהצטרף אלינו. הפעילות מתבצעת. יש לי שישה אנשים, יש לי שוטרים אתיופיים, אחד שוטר קהילתי ושוטרת חוקרת שמטפלת בנושא הזה.

זה לצורך העניין, כל אחד שנמצא פה אני מזמין אותו בכל עת, 24 שעות להצטרף לפעילות. ואל תשבו בטירות או בבתים או בוועדות ותשאלו אותי איפה. הדלת שלי פתוחה ואני אמרתי לכם את זה, 24 שעות לבוא ולהעלות לניידת ולהצטרף בתוך השכונה עם ניידת משולבת של עיריית רחובות. אז אנא ממכם, תבואו ותבדקו את הדברים. זה אחד.

יש גם מתנדבים?

יש קרוב למאה מתנדבים, מה שנאמר פה זה נכון. וכל אחד שיבוא אחריהם יתקבל בברכה. ואני מזמין את כל הצוות, גם את יושבת-ראש הוועדה.

יש ניידת אחת של על"ם, אבל היא לא מספיקה.

לגבי מה שהעלתה הגב' בתיה לגבי תופעת הסמים בדניה. אני לא מכיר את המקום, רשמתי את זה, אני אחזיר לך תשובה. אני לא תושב העיר רחובות, אבל אני יכול לומר שהעיר רחובות, אחת הערים הנקיות, אני 18 שנה בתחום השיטור.

זה לא מה ששמעתי מעל"ם.

אני אומר, חד משמעית לא. תחנת רחובות אחת הערים הנקיות. אני אומר שבסך-הכל אנחנו לא סובלים, אין תחנות סמים. יש תופעות של שימוש, יש תופעות של אחזקה, זה רחוק מלצייר את זה כתחנת סמים. אז כנראה אנשים מתבלבלים בין ההגדרות, יש תופעות של שימוש, יש תופעות של אחזקה ויש גם תופעות אחרות, אבל זה לא תחנות, זה רחוק.

אני הלכתי לדניה לרחוב שטיינברג, הייתי מזועזע ממה שקורה שמה. נערים בני 17 שהפסיקו ללמוד, יש להם מקלט, בנו להם איזה גדר כזה, שאף אחד לא יכול להיכנס. אפילו יש להם כלב שמירה שמה.

ומה עושים בפנים?

אז על זה אנחנו אומרים שזה לא בעיה, באמת.

בגלל שאני נפגש הרבה עם קבוצות הורים, אני רוצה להביא את הקולות של ההורים. היום אנחנו מדברים על חינוך הילדים וגם כל התופעות. ההורים נלקחה להם האחריות, זה אחת מהבעיות, קודם שאלת מה הבעיה, ההורים היום הם לא יכולים לטפל בילדים שלהם. הם נמצאים במצוקה גם, ההורים גם נמצאים בעצמם במצוקה.

זה אחד מהדברים, אני חושב שצריך לטפל. אני מציע גם לטפל בנושא הזה גורמי משטרה, כי היום הילד יכול להתלונן שההורים מרביצים לי, המשטרה יכולה לבוא ולהפחיד את ההורים. ההורים הם עכשיו הרימו את הידיים. לכן כאן מה שצריכים לעשות לשבת עם ההורים, גם עם המשטרה, גם כל מיני אנשי מקצוע לשבת ולפתור את הבעיה, להחזיר את האחריות להורים.

אם לא נחזיר את האחריות להורים, כל אחד ואחד בזמן הפנוי שלו או במשרה שלו שהוא מטפל, זה לא טיפול נכון. וזה אחת מהנקודות.

אני פשוט אבקש מכם להסתכל על השעון, השעה היא 15:40, אנחנו יושבים פה מהשעה 14:00. בשעה 16:00 אנחנו גומרים ויש לי שבעה דוברים. ואני רוצה שכל השבעה ידברו וגם המנכ"לית צריכה ללכת וגם אני. אז לכן אני מאוד מבקשת שכל דובר יסתפק בשתיים-שלוש דקות. ובואו לא נחזור על מה שנאמר.

אני גר ברחובות, אני פעיל ותיק. יש שני דברים שאני רואה דברים מאוד מרכזיים ברחובות. אחד, בעיה של נוער. והשני בעיה של דיור. כמו קרית משה מדברים מהאזרח הקטן עד לממשלה, עד חוץ-לארץ, יש צפיפות דיור ויש צינורות שהתפוצצו בתוך הבית בבניינים.

העולים אין מה להוציא. עכשיו מה הם עושים – איזשהו קבלן מזמינים, כל אחד מוציא 500 ש"ח, 300 ש"ח, זה עולה חמשת אלפים ש"ח, עשרת אלפים ש"ח, כל יום כמעט צינור מתפוצץ. יש בעיה בקרית משה.

אני אמרתי לפני שמונה שנים, הנוער משוטט, הנוער גונב, הידרדרות לסמים. לא היה שיתוף עם ההורים. עכשיו וונדה אמר, להחזיר את הסמכות להורים. זה מתחיל מהגן, להגיד להם, אבא אומר משהו, הולך לספר למורה, המורה מדווחת למשטרה, המשטרה באה לוקחת את האבא.

עכשיו יש סטיגמה, כל ההורים ירימו ידיים, הממשלה תטפל, לא איכפת לנו. לכן הבעיה לא נפתרה. כל אחד מדבר רק על קרית משה, יש שכונת שכונה שבעייתית עכשיו. שמה כל הנערים שמה יש להם בית.

מה אתה מציע?

אין דבר כזה נוער ברחובות, אין מספיק עובדים בעירייה שיכולים לעבוד מול הקהילה. כולם נגיד פה דיברנו, אבל יש דברים שנעשה, יש דברים שנשאיר. יש דברים שלא נעשים. לעיריית רחובות אין מספיק עובדים שיעבוד עם הקהילה.

תודה מלקו.

אני רכז הפרוייקט הלאומי באזור רחובות. אני אנסה למלא את בקשתך ולדבר רק דקה או נכון היותר דקה וחצי. יותר נכון, אני רוצה לשאול את המנכ"לית. המנכ"לית אמרה בראשית דבריה שבאמת הושקע כסף רב ועדיין מושקע בנושא הקליטה, במיוחד עבור עולי אתיופיה.

ועל זה אני באמת מאמין, זה ניתן לומר אולי גם אפשר להוכיח שהדברים באמת מושקעים. השאלה שלי היא שאלה מאוד מהותית. אם כל הרבה כסף הושקע וכסף באמת מושקע, אם באמת כסף כל-כך מושקע, איך זה ייתכן את התוצאה החיובית ואנחנו לא רואים.

אני לא אומר שאין תוצאות חיוביות, יש, אבל בכמות ההשקעה של הכסף, התוצאות הן מאוד קטנות. אני אתן איזשהו גם, לא רק לשאול אולי גם מן תשובה קטנה לעצמי, כנראה יש בעיה בצינור שעובר. אולי גם יש בעיה בקביעת סדרי עדיפויות.

אנחנו, אני אמרתי קודם שאני רכז הפרוייקט הלאומי ברחובות. ברחובות אנחנו ניסינו להקים מרכז נוער עבור נוער במצוקה. עיריית רחובות עושה לנו עוול או עושה לנו טובה שרוצה להכניס אותנו לעיריית רחובות לטפל בנוער במצוקה.

אני באמת לא יכול להבין את הגישה הזאת. אנחנו באים, הפרוייקט הלאומי בא ואומר, אנחנו מוכנים לעזור אם יש נוער במצוקה, תנו לנו מקום, תשתית בסיסית. עירית רחובות באה ואומרת: "לא". למה? למה דבר כזה אמור להיות?

אני מוכרח להגיד כבן הקהילה הימים האלה הם ימים באמת כבדים ואני רוצה להגיד לך, לנו יש כארבעה אנשים שעובדים בבתי-ספר ברחובות. אגב, עשינו כעשר קבוצות הורים ביחד עם הג'וינט מה קודם וונדה הזכיר.

אבל אני רוצה להגיד לך שהתחושה היא לא קלה של בני הקהילה. ילדים מסתובבים באיזה שהיא תחושה שבוחנים אותם, רואים אותם בחזקת חשודים וכו'. יש תחושה קשה בקהילה בימים אלה. באמת לא פשוט ואני אומר שדיברנו עם כמה חבר'ה, הרגשנו שחזרנו קצת לתקופת פרשת הדם שהיתה תחושה שאנשים קצת רוצים להתרחק מאתנו. תחושה לא קלה.

ואני רוצה להוסיף לזה, גבירתי היושבת-ראש, אני חושב שקצת לא דיברנו, אבל הקהילה שלנו סובלת ממצוקות כלכליות.

קיבלנו כרגע ידיעה מ-Y-net שבעל דקר את אשתו.

כן, בשדרות. אני אומר, כשיש ילדים בעידן שלנו, בעידן האינטרנט, בעידן הפיתוי, שיש ילדים במצוקה כלכלית שאפילו חדר נורמלי אין להם, אי אפשר לצפות שלא יהיה ניקור אצלם כלפי החברה. כשהם משוטטים עד השעה 10:00, 11:00 בלילה, חסרי מעשה, אי אפשר לצפות שלא ידרדרו להרבה מצוקות.

אני הגשתי כמה תכניות שם לעניין הזה ואני שמח שאם יקום מרכז שדובר עליו, מרכז היגוי זרוע של משרד החינוך, אנחנו נשמח לחבור ולתת את חלקנו לעניין הזה.

ואני רוצה להגיד נקודה נוספת ונקודה אחרונה. אני כן כתבתי וגם הצעתי הצעה כתובה. במדינת ישראל אנחנו מדברים כרגע על רחובות, אבל אני רוצה להגיד לכם, בעוד חודש כנראה נדבר על שכונת שמשון באשקלון או עוד חודשיים נדבר על שאול המלך בבאר-שבע.

ואני רוצה להגיד שאני כן ואני הצעתי הצעה כתובה, איך לפתור את הריכוזים של יוצאי אתיופיה. ההצעה שלי בין היתר היא, חלק מהריכוז הגבוה של יוצאי אתיופיה, את יודעת מה זה, זה היה פעם מרכזי קליטה שקלטו בשיכוני העולים בשנות ה-80.

ואז מה עשתה הסוכנות – היתה תקופה שקראו להם מרכזי קליטה, אלה בלוקים שהסוכנות החליטה שזה היה פעם מרכזי קליטה, החליטו, סוגרים את המשרד והולכים הביתה ואומרים להם, "עכשיו אתם תחיו לנצח". יש עולים מאתיופיה ש-20 שנה מבחינתם גרים במרכז קליטה. וככה נוצרו הריכוזים הגבוהים של יוצאי אתיופיה.

אם להם לא יינתן משכנתאות כמו לעולים חדשים, לאפשר להם לצאת מהשכונות האלה ואם איפה שיש ריכוז גבוה – לא נאפשר להם לצאת משם. ויש לי הצעה כתובה לשלב אותם פשוט, חלק מההצעה שלי, לשלב בני הקהילה בהתיישבות במושבים, ביישובים הקהילתיים על קרקעות של הסוכנות ושל מקרקעין. לתת להם אדמות, לבנות שמה ולהשתלב באופן אינטגרטיבי.

כל הזמן מדברים על השקעות בחינוך, על השקעות בזה. בסופו של דבר הוא מבחן התוצאה. ומבחן התוצאה מבחינתי הוא כרגע נכשל. ולא רק מבחינתי אלא מבחינת כל שאר התושבים.

אם אנחנו אומרים שאנחנו משקיעים כל הזמן בחינוך, חינוך, חינוך, חינוך, אנחנו אמורים לראות את זה מתבטא אצל הילדים ולא לראות את הילדים משוטטים, משתמשים בסמים, יורדים לפשיעה.

גורמי המשטרה אמרו שאין, אני מציע לכם לבוא ולהסתובב עם שאר התושבים ולסיורים רגליים, לא רכובים שלא רואים שום דבר ולהיכנס סמטאות, סמטאות, ואז אתם תראו באמת את הבעיות האמיתיות.

פתרונות - להקים את בית הספר ולהקים מוקד קליטה לנוער, עלה פה פיזור השכונה, זו אופציה יפה מאוד מבחינתי.

רוב הדברים שחשבתי עליהם נאמרו, אבל אני רוצה להגיד דבר אחד. יש פה תהליך והתהליך ארוך מאוד. אני אומר את זה באמת מכל הלב. אני אומר את זה בפניה שלי בעצם לאנשי המקצוע. התהליך הוא שיש פה אנשים, יש פה עדה שעברה והילדים שלה התקדמות.

הגיעו להישגים מאוד מאוד טובים. והקהילה קהילה שיודעת לחנך לעצמאות. ההורים שלי, "אנאלפבתיים" בלי לדעת קרוא וכתוב, חינכו אותי את החינוך הכי טוב שיכול להיות. אם לא הייתי מתחנך כך – אוי ואבוי למה שיכולתי להגיע.

אגב, הקריאה הזאת שאני אומר היא לא רק לאנשי המקצוע, אנחנו מתכוונים גם לאתיופים שיושבים במקומות השונים. לפעמים כשטועים ומנסים ומנסים ולא הולך, זה לא בושה לפרנס את המקום ולתת לאנשים אחרים שיכולים לטפל בדרך שלהם, שיש להם גישה נכונה וטובה יומיומית עם ההורים.

הם יודעים, הם מכירים את הבעיה שלהם. ואני אומר, עבודה, שיתוף פעולה שמדברים עליה, זה לא בקטע של רק ברמץ ההתנדבות, אלא לקחת אחריות. גם הקטע של לימוד וגם קטע של לשים אנשים.

אני אומר, אני באמת יכול להצביע ולהגיד כל הכבוד למשרד הקליטה, אבל אין שום אחר בארץ שהוא קולט עובדים בתוך המשרדים שלו. וגם כשאני מדבר על דברים אחרים, אז פרוייקטים וזה במשרות וזה אף פעם לא אחריות שיכולים לקחת.

למה, יש לך פה אנשים, גם בסוכנות היהודית, גם במשרד הקליטה שנקלטו והם עובדי המשרדים.

משרד הקליטה והסוכנות, משרד הקליטה באמת עושה את העבודה הזאת, אבל המודל הזה לא קיים בשום משרד אחר.

סליחה, יש גם מורים במשרד החינוך.

חבר'ה, אתם יודעים מה, זה נשמע כמו שלפני 50-60 שנה היינו אומרים, כמה יהודים יש בחוץ-לארץ בכמה משרות בכירות.

במשפט, אני רק אומר, שהטיפול בבעיות ואני חושב שהמערכת ועיריית רחובות יודעת את הבעיות האמיתיות של הקהילה, של העיר עצמה, רק מה, נוח להעלים עין או לטפל בזה בצורה שיכולה להיות או לא כדאי לפתור אותה. אולי עדיף ליצור את הבעיה שתהיה יותר גדולה על מנת שזה ייתן עוד יותר. אני יודע מה, איזה פרי, אם האתיופי כמו תרנגולת שמטילה ביצי זהב. וזה נשמע ונראה ככה.

אני אומר את הדברים האלה באיפוק רב, עם הרבה כאב. אני סטודנט בחינוך, אני רואה את הדברים האלו. אני לא מזמן הייתי רכז נוער בקרית משה, אני יודע שהבעיות האלה ילכו ויחמירו אם הטיפול לא יהיה ביחד אתם. אני אומר ביחד אתם, יחד עם ההורים ואנשים שכואב להם.

אני 14 שנים בארץ, אני 12 שנים מתנדבת בקהילה. אבל אני רואה הרבה בעיות, אני גם אימא. אני יצאתי לרחובות, ילדים שרואה שם, לפני 10 שנים כמה ילדים היו? אפס. בכל מקום אחד, אחד. עכשיו כמה יש? הרבה.

מה הסיבה הילדים יוצאים מבית-ספר? אף אחד לא שואל. אם אני מפריע, יש לו סיבה, בלי סיבה הוא לא יכול לעשות כאלה דברים. אבל לפתור בעיות באמת כולם אם אנחנו מדברים, לא צריך למרוח, לדבר אמיתי.

אנחנו נפתור. לא סתם אנחנו ככה. אחרי זה ילדים שלנו ידעו בהיסטוריה מה יכתבו, דברים קשים מאוד. באמת אני אומרת, גם תעזרו פה, תשנו חוק בחינוך. צריך גם משטרה. משטרה מפריעה לנו, לגדל את הילדים שלנו, המשטרה מפריעה לנו. וצריך לשנות את החוק פה. לחברי-הכנסת יש הרבה דברים לשנות.

אני רק רוצה לדבר בקשר לתחושה של הנוער שהם נוטשים, הם לא מוכרים ולא שייכים. אני גרה בקרית משה והרבה פעם אני שואלת אותם, למה אתם לא לומדים או משהו. הם אומרים, "בשביל מה, אנחנו ממילא לא נתקבל לעבודה במה שאנחנו נלמד".

ולכן התשובה שלי בשביל זה שכמה שיפעילו סמכויות, אנשים אתיופיים שהיו בשכונה כדי שיהיו דוגמה לכך שכן אפשר להתקדם. ועוד דבר, גוף מאגד לכל הגופים האחרים שעוזרים לשכונה. זה היה מאוד עוזר.

את לא יכולה.

בתחושה גם של הקשר בין האנשים לבין אלה שנותנים את השירותים, שאנשים גם לא יודעים לדבר, שירגישו יותר חופשי לבוא ולדבר על הבעיות שלהם. או בכלל, אני חושבת שהישראלים לא מבינים מה הנורמות של האתיופים ולכן אתיופי יהיה לו קשה יותר.

דובר פה הרבה על הרבה נושאים. אני מעדיף להתמקד בנושא של נוער שזה מה שכינס אותנו כאן. לא משנה מה שנעשה.

אתה לא יכול לדבר על נוער בלי להבין את ההקשר של המשפחה.

אני מעדיף להתמקד על זה כי לא משנה מה אנחנו נעשה, מספיק מקרה אחד שקורה, זה הורס לנו את הכל, זה מקלקל את כל מה שעשינו. ואני אומר, אני כאחד שאני עובד שם די מספיק זמן, אין לי מה מנדט בנושא של נוער במצוקה, נוער בסיכון, זה לא המנדט שלי, זה בדרך-כלל מטופל על-ידי גופים אחרים.

בוא תתרכז בעיקר, לא למי יש מנדט ולמי אין.

או-קיי. אני אגיד את זה, אני אומר, מי שמכיר את קרית משה, קודם כל, קרית משה היא לא ברחובות, היא מחוץ לרחובות. ניתוק השכונה מהעיר זה אחת הסיבות שגורם, הנוער לא מחובר לעיר, לא מחובר לשום דבר שקורה בעיר. יש מרכז נוער בעיר, אבל הנוער לא משתמש בו, נוער קרית משה. אין בקרית משה, שיש בו הרבה מאוד ילדים, מעל 700 ילדים, אין מרכז נוער כזה שיכול לשמש.

יש מתנ"ס.

שיכול לשמש לנוער הזה. אז איפה השירות, אז איפה האנשים? המתנ"ס הזה אנחנו מכירים אותו, הוא מתנ"ס שיש בו בקושי שני חדרים וזה גם לדברים אחרים. אין מקום לנוער בקרית משה, זה צריך לשים את הדברים על השולחן.

אז איפה כולם? השכונה הזאת מנותקת מהעיר, ילדים שגרים בשכונה אין להם קשר עם העיר. האוטובוסים שמגיעים לשכונה מפסיקים לנסוע בשעה 10:00 בלילה, אז מה אנחנו נצפה? זה גטו של הקהילה.

אני רוצה לומר בסיכום הדברים שלי, אני חושב שמה שיש לומר בסופו של דבר, ברשותך אני מאוד מבקש ממך כיושבת-ראש הוועדה הזאת, המסקנה, שגם לדעתי הרשות עצמה היא מודה בזה. כל הנושא הזה הוא כבד מאוד. צריך קצת מעבר לזה, נושא לאומי, שראשי מנכ"לים של משרדים מרכזיים של הממשלה ייכנסו ויתנו תמיכה לשכונה ובעיר בכלל.

לא רק בשכונה הזאת.

העירייה לא מסוגלת לבד לשאת במשקל הזה.

אמנם יש אנשים שדיברו על הרבה דברים. אני רציתי לדבר על הילדים שהיום אין להם מסגרת. אני גר ברחובות שאני רואה ילדים בגיל 15, 14.

אתה מדבר על מסגרת אחרי שעות הלימודים?

יש ילדים שמגיל 14 עד 16,17,18, כל היום מסתובבים, יושבים שותים שתיה חריפה, מתעסקים על כל מיני שטויות. הילדים חוזרים מבית-ספר, הילדים האלה מה עושים היום? הילדים האלה מה מחכה להם היום – מחכה להם, כמו שקרה, שהתאבדו נערים לפני חצי שנה. יכול לקרות כמו גם שקרה בשבוע שעבר.

אני חושב כשבאים לטפל בבן-אדם צריך יהיו אמון הדדי וכבוד הדדי בין המטופל למטפל. עכשיו היו מקרים מאוד חריגים בקרית משה למשל מקום שבו יושבים עובדי הרווחה נשרף פעמיים. קודם כל צריך לגנות את זה, אבל צריך לבדוק גם למה זה קורה. אני מסיים בדבר טוב, אנחנו מדברים על הדברים הרעים, יושבים פה מיטב בני העדה, הטובים שבני העדה יכולה להוציא ויש רבים שעוד ישנם בתפקידים בצבא, קצינים, סטודנטים. אפילו יש סטודנטים לרפואה והרבה דברים.

וחבל שאת הדברים האלה לא מבליטים ולא עושים את הדברים האלה. היתה לי חוויה, זה אמנם דבר קשה להשתתף בוועדה ולראות את האנשים שמבחינתי הם מוסמכים, לדוגמה, יושבים אנשים ממש מכובדים בעדה ואני אישית מחזיק מהם והם דוגמה לחיקוי לכולנו.

אני רוצה להגיד שני דברים. אחד, אני חושב שיותר מדי מגזימים להפריד את הקהילה. איך יהיה פה החיבור, אם מקימים מרכז נוער לעולי אתיופיה, איפה החיבור? איפה החיבור עם הנוער האחר?

שנית, אני רוצה להגיד ולסיים את הדברים האלה. הצבעים השונים בטבע יוצרים יופי מיוחד לסביבה. בואו לא נתעלם מהצבעים השונים, ניתן להם הזדמנות יפה כדי לעורר את הנוף המיוחד שיש לנו בחברה.

ישב פה איתנו שעתיים השופט אלון גילון ואני מבקשת גם ממנו להגיד כמה מלים לפני שאנחנו מסכמים.

אני מוכרח להגיד שאני הוזמנתי לפה בעקבות האירוע שאירע כדי שאם תהיינה שאלות להנהלת בתי-המשפט שאני אוכל להשיב. ואני מאוד שמח מצד אחד שכל הדיון לא נעשה על הרצח שהיה ועל מה שהביא לרצח והכל, אלא היה דיון ענייני פה.

אני לרגע אחד חס וחלילה לא חושב שהוזמנתי לשווא.

לא, לא שאין שאלות.

אני למדתי הרבה מהדיון פה, אבל אנחנו מבחינתנו, אני קצת הכנתי חומר על הנושא. למשל, שאלו אותי כמה בני-נוער מהעדה האתיופית מגיעים למשפט לפני שופטי נוער. ואצלנו במחשב אין לנו פילוח ואין לנו שדה של עדות או דתות.

כל מי שמגיע בפני שופט – כולם אותו דבר, אז אני לא יכול להגיד, אולי למשטרה יש סטטיסטיקה, אני לא יודע, אולי לפרקליטות. לנו, לבתי-המשפט, אין אפשרות להגיד כמה בני-נוער מעדה כזו או אחרת נפתחו להם תיקים והתקיים דיון בעניינם. אלא אם נכנסים פרטנית לתיק, תיק. אבל במחשוב אנחנו לא יכולים להוציא את זה.

ואני גם רוצה לחזור על מה שאמרו פה בהתחלה, בהתחלה, שאסור לעשות הכללה עם מקרה אחד על עדה שלמה. המקרה הזה מבחינת בית-משפט טופל נכון ואני בכל זאת אתייחס לנושא הזה, אפילו שהדיון לא היה על המקרה הספציפי הזה.

הנער הזה הובא בהתחלה בפני בית-המשפט לנוער ונשלח לגמילה במוסד פתוח. ושבית-המשפט ראה שהוא לא מצליח להיגמל – הכניסו אותו למוסד סגור. לגבי היציאה לחופשה, זה נהלים של המוסדות האלה.

יוצאים לחופשות ממוסדות כמו ממשלתיים לחופשות מבית-הסוהר. אני שמעתי את מנהל המוסד מדבר ברדיו שהוא אומר, שגם בגלל ההתנהגות הטובה של הנער, אם הוא היה צריך להחליט עוד פעם לצאת לחופשה, הוא היה מוציא אותו לחופשה.

אז אני למדתי הרבה מהישיבה שלי פה ולפעמים טוב לשבת ולא להשתתף בדיון.

תכף אני אשיר "אדוני השופט". אני באמת מתקשה לסכם את הישיבה הזאת עם משהו שהוא לא נאמר קודם. אבל ברור לי לגמרי שני דברים. ברור לי אל"ף, שמבחינת השלטונות, אם זה משרד הקליטה או אם זה עיריות, או אם זה מערכת החינוך, נעשים מאמצים ויש השקעות מאוד גדולות.

ואנחנו הקדשנו לא מזמן ישיבה, היתה לנו אתכם ישיבה עם הרשות למלחמה בסמים וגם עם מוסדות אחרים והג'וינט ואחרים שמקימים גופים וארגונים שמטפלים בנוער וגם הפרוייקט הלאומי.

נעשים הרבה מאוד מאמצים ואם להיות אובייקטיבית אני חושבת שמושקעים, אם לא יותר, אבל ודאי לא פחות מאשר בקהילות אחרות. יכול להיות גם שזאת קהילה שזקוקה ליותר השקעות. אין ספק בזה.

ואני אומרת את זה גם משום שאנחנו רוצים להמשיך להביא אנשים, מכיוון שבתור עומדים הרבה ואני הייתי רוצה שלפחות במה שטעינו לא נעשה את הטעויות עם אותם אנשים שעומדים בתור ויגיעו.

לא נכניס אותם כשהם מגיעים לארץ לגטאות ולא נגרום לתסכולים ונלמד ממה שקרה במשברים המשפחתיים. אני לא בדיוק משתמשת במינוח של איוב קרא, אבל שזה לא יהיה בכייה לדורות שלא קלטנו טוב את העלייה הזאת.

ולכן אני חושבת שהדיון הזה כנראה יצטרך להימשך. אבל אני כן הייתי רוצה להוציא כמסקנות או כהמלצות את הדברים הבאים:

אל"ף, לי אין לי צל של ספק שהעיריות לבד לא יכולות להתמודד עם הנושא הזה וגם התקציבים שכפי שידוע לנו מועברים לעיריות, רחוק מלהיות מספיק. ולכן אני כן פונה למנכ"לית משרד הקליטה בבקשה לבדוק, לדון עוד פעם, ודאי בערים שקולטות עולים.

אל"ף, לאפשר יותר תקציבים. בי"ת, להקים יחידה או להקים אדם מיוחד שעוסק, אולי יותר מאדם אחד, אם יש יותר שכונות, צריך להיות טיפול, צריכה להיות כתובה בכל קהילה, בכל שכונה שאנשים ידעו שזאת הכתובת שיוכלו לפנות.

הדבר השני, אנחנו מדברים על טיפול שהוא צריך להיות הוליסטי. לא מספיק לטפל רק בילדים, צריך לטפל גם בילדים בקשר עם ההורים, זה אנחנו יודעים.

ודבר נוסף, אני כן חושבת ואני מבקשת והייתי רוצה לראות תוך כמה שבועות, שלושה, ארבעה, חמישה שבועות, שכל טיפול שיהיה, שתשתפו יותר את בני הקהילה. התסכול העמוק ביותר הוא שאנשים חשים שהם לא שותפים. זאת התחושה והיא תחושה בכל מקום. אז אנחנו צריכים להתחשב בה.

אולי צריך לבקש מכולם להקים איזה ועד משותף של כולם. אני לא יודעת, אני אולי אומרת דברים לא נכונים כי אני לא מכירה ספציפית את המקרה הזה. אבל אם את חושבת שאת מדברת איתם והתחושה שלהם הם שלא שותפים בתהליך קבלת ההחלטות, או שההחלטות מתקבלות והן לא מתבצעות. משהו פגום כאן.

ואני חושבת שחלק ממה שקורה, לא חס וחלילה ברמת הקרימינליות של הנוער, אבל ברמת חוסר היכולת להשתלב כמו שצריך. זה שאנשים לא מרגישים שותפים.

אני חושבת שישנם פרוייקטים ואני שמעתי על פרוייקטים שנעשים בשיתוף עם הג'וינט. נדמה לי שזה "פאקט" או משהו כזה. אז בסדר, אז כנראה שזה התחלה של פתרון נכון. כנראה שמה מושקע לא מספיק. כי אם באותם המקומות שבהם מפעילים את אותם הפרוייקטים של הורים וילדים יחד ומחזירים להורים את האחריות.

שמענו כאן על תכניות רבות שיש בקהילה, בשכונה. אני חושב שצריך גם להביא לטיפול בנושא את משרד התעסוקה, את משרד האוצר. אם יש 50 אחוזים אבטלה, כמה שלא יקימו מועדוניות.

אני מבקשת פשוט, אנחנו נקיים, אני מבקשת מעיריית רחובות, אחרי הישיבה הזאת, כיוון שמדובר בלא מעט שכונות ואנחנו קיבלנו פה תכנית פעולה, אני מבקשת לקבל ממך התייחסות תוך שבועיים, מה התכניות, איך ישבתם עם האנשים במקום. ואני רוצה לדעת מה יבוצע, איך יבוצע.

והמלצתנו היא כן לפתוח את בית-הספר. וכן לפתוח את בית-הספר בשיתוף ובקבלת אחריות עם ההורים. ודבר אחרון, אני באמת פונה למשטרה, לא פעמיים, לא שלוש, ישבנו עם המפקדים שלכם, פעמיים ישבנו עם שני המפכ"לים ואנחנו חושבים שאין מספיק אתיופים בתוך המשטרה.

אין, אין מספיק מגשרים, אין מספיק אתיופים. יש לך 100 מתנדבים, זה מאוד נחמד. אז אני חושבת שודאי במוקדים כאלה, במקומות כאלה שקיימות כאלה בעיות, בין אם זה נכון, בין אם זה לא נכון, אני חושבת שאין עשן בלי אש. לא יכול להיות שכל-כך הרבה אנשים אומרים שדוחפים שם סמים.

אתם צריכים להתלבש על השכונות האלה יותר ברצינות. אולי תיקחו יותר אנשים מתוך השכונות לעזור לכם. כי חלק מהבעיות הן אלה שדוחפים את הסמים לא את הילדים האלה שעליהם משפיעים. ואני חושבת שיש לכל אחד, לא רק למשרד הקליטה, יש למשרד שלכם אחריות, יש לתמ"ת אחריות.

אם אנחנו לא נטפל, משרד הלקיטה בסך-הכל הוא גורם המטה שמתאם בין יתר הגורמים. הוא לא יכול להגיד לכם מה לעשות. אבל אנחנו כחברי-כנסת כן פוקחים עין וכן רואים שמה שאתם עושים באותה השכונה כנראה לא מספיק.

אנחנו מדברים על פעולות מנע. אנחנו מדברים שאם באים אנשים ואומרים לכם, "בואו" ואתם שומעים כתובת עם רחוב שיש בו סמים, בואו תיכנסו לשם לעתים יותר קרובות. אתם לא יכולים לעשות את זה עצמכם, תיעזרו בקהילה האתיופית ותעבדו איתם יחד. כי אם לא נבער את הנגע הזה – זה ימשיך להיות ככה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:10