כנסת פתוחה

חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל

2
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
7.6.2005
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 240
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ט באייר התשס"ה (7 ביוני 2005) שעה 09:30

ס ד ר ה י ו ם: חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל, התשס"א-2001 –
אישור תקנות בדבר רמת הסיוע לדיור לזכאים

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר
רומן ברונפמן
ויקטור בריילובסקי
יגאל יאסינוב

גיא אבן – רפרנט שיכון – משרד האוצר
יובל רז – עוזר סגן החשכ"ל
ישראל שוורץ – סמנכ"ל בכיר לאכלוס משרד הבינוי והשיכון
חביב קצב – מנהל אגף בכיר לדיור משרד לקליטת עליה
עו"ד שי סומך – מח' יעוץ וחקיקה משרד המשפטים
ניצן בן גיא – יועמ"ש עמותת ברית לקוידטורים צ'רנוביל
סאשה מרגולן

דנה גורדון

אפרת רוזן

חבר המתרגמים בע"מ

חוק המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל, התשס"א-2001 –
אישור תקנות בדבר רמת הסיוע לדיור לזכאים

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת עליה קליטה והתפוצות. קשה לי לספור כמה ישיבות ישבנו בנושא הזה, של תקנות המסייעים לנטרול תוצאות אסון צ'רנוביל. אני יודעת שקודמיי בתפקיד כבר ישבו. אני יודעת שהחוק הזה חוקק ב-2001, שהוא נכנס לתוקף פרט לכל הסעיף שנוגע לדיור, בגלל שלא נחתמו תקנות. בכל הישיבות הקודמות שהתקיימו בעצם ההצעה של משרד השיכון היתה להעניק מאה נקודות. כולנו התנגדנו לזה. חבריי, חברי הכנסת, גם אלה שקדמו לי בתפקיד הזה, התנגדו לזה. בעצם גם משרד הקליטה התנגד לזה וטען שזה לא עוזר הרבה, שזה לא מוסיף הרבה, וגם בגלל העובדה שהמשכנתאות, או מחיר המשכנתאות ירד בזמן האחרון מחיר ההלוואה הזאת לא היה משמעותי יותר.

לאחרונה קיימנו בעצם שתי ישיבות. אחת בוועדה לביקורת המדינה, ולאחר מכן ירדנו הנה והמשכנו בישיבה נוספת, ספציפית על התקנות. אני פשוט חוזרת על כל מה שקרה, כשבעצם שר השיכון החדש הודיע לנו בתרועת נצחון אז, שהנה, הוא מביא לנו חידוש מאוד גדול, והוא הביא לנו את אותן המאה נקודות. אנחנו אז ביקשנו ממנו למשוך את זה והסברנו כל אחד ביכולתו שלו ולפי מיטב השכנועים שההפרש בין מאה למאה חמישים נקודות לא יהיה כל כך משמעותי. גם אני ניהלתי שיחות עם נציג האוצר שנמצא כאן. ובסופו של דבר בפגרת הפסח, באחד מן הימים, הודיע לי השר שהוא חושב שהוא הצליח להשיג מאה חמישים נקודות, ושנראה לו שזה המקסימום, אחרי מקח וממכר מאוד מאוד קשים עם שר האוצר.

באותו יום התקשרתי לכמה ח"כים, הודעתי להם על זה, ביקשתי את התייחסותם, ובעצם בעצה אחת בינינו, כיוון שזה נראה לנו איזה שהוא, במקח ובממכר איזה שהוא הסדר סביר שבא באמצע הדרך בינינו לבין האוצר, אנחנו כח"כים חשבנו שזה הזמן לקיים את הישיבה הזאת וגם לאשר את התקנות ולצאת לדרך.

אני רוצה אולי להוסיף שתי מלים. המאבק הזה לא היה קל לאף אחד, ואני רוצה לקוות שאלה שלמענם המאבק הזה נוהל מבינים את זה. אני אישית לא נראה לי שנוכל להשיג יותר. מצד שני אני חושבת שאם לא נחתום היום על התקנות ונמשיך לעכב את ביצוע החוק אנחנו נחטא לכל אותו ציבור שמגיע לו שיתייחסו אליו יותר טוב ושהחוק יוכל להיות מיושם. ואני רוצה לשאול אולי את היועצת המשפטית של הוועדה שלנו אם היא רוצה להשלים משהו בנושא המשפטי.

מהי המשמעות לא לקבל את התקנה ולמה זה יביא?

החוק, סעיף 8 שזה הסעיף שנוגע להלוואות לדיור קובע, למעשה בשביל שהוא ייכנס לתוקף צריך את התקנות והחוק עצמו קובע שהתקנות יובאו לאישור הוועדה תוך חודשיים מיום כניסת החוק לתוקף. שזה היה בספטמבר 2001. השימוש במלה יובאו הוא לא סתם, כלומר החוק לא מחייב את הוועדה לאשר או לא לאשר. הרעיון של אישור תקנות זה ויכוח פרלמנטרי, הוועדה לא חייבת לאשר.

אני רוצה להבין מה התוצאה של אי האישור.

תוצאת אי האישור שהסעיף לא ייכנס לתוקף.

במשך שנים הוא עוכב ולא טופל בכלל.

ארבע שנים.

אני דיברתי עם אלכסנדר, שביקש ממני שלא לאשר את ההסכם. ראשי הארגון יוצאי צ'רנוביל ביקשו עדיין להילחם בעבור הגעה למאתיים נקודות. אחרי שיחה אתך ועם יגאל יאסינוב ועם סאשה מרגולן שהוא יועץ שלי שנים רבות אני הגעתי לאותה מסקנה כמו שאת הגעת, שרצוי שאנחנו נאשר את המאה חמישים נקודות. יש במכלול הדברים שיוצאי צ'רנוביל נלחמים עבורם ישנם דברים לא פתורים. אנחנו הגענו פה לאיזה שהוא פתרון מתקבל על הדעת. אני בעד, אני חושב שזה בדיוק אמצע הדרך בין מה שהיה לבין מה שהציבור רצה, ואפשר להצביע, אני מתכוון להצביע בעד.

אני רק רוצה להוסיף שבמשך המון הוועדות שאני זוכר בנושא היה מדובר על מאתיים נקודות, ובעצם אם היום היינו אומרים ניצחנו מלא אז היה מדובר על מאתיים נקודות. ולפחות מאה חמישים. זה בחמישים אחוז יותר ממאה.

לגבי התקנות חסר פה סעיף תחילה, לא כתוב מתי התקנות נכנסות לתוקף.

האם זכותנו להכניס את הסעיף הזה?

לבקש ממי שהגיש את התקנות אם הוא מוכן.

זאת אומרת שזה באופן עקרוני נכנס לתוקף תוך עשרה ימים. עמדת משרד הקליטה,

מצטרף.

משרד השיכון בטח, נציג האוצר אין בעיה עם זה.

הייתי רוצה להציג את העמדה שלהם שבעצם ח"כ ברונפמן דיבר עליה. הייתי רוצה להתייחס לכמה עניינים אם יורשה לי. כאמור המנטרלים מבקשים מהוועדה לא לאשר את ההצעה של משרד השיכון. בעצם מדובר בהטבה שהיא כבר לא רלוונטית עבור רובם המוחלט והיא בעצם לא אפקטיבית.

אם היא לא רלוונטית ולא אפקטיבית מדוע הם רוצים מתן נקודות? אני חושבת שאת סותרת את עצמך גבירתי.

בכל זאת יש איזה שהוא ציבור שכן הולך להשתמש בהטבה הזאת.

אם יש ציבור שהולך להשתמש תתני לו להשתמש, לפחות במה שנותנים לו.

יש לי נקודה נוספת בעניין הזה. מה שיקרה אם אכן הוועדה תאשר את התקנות, בעצם יסתם הגולל על הטיפול במנטרלים, כך בעצם יש איזה שהוא,

את רוצה שנמשיך לטפל כל הזמן במקום שהם יקבלו זכויות?

על ידי אישור תקנה של מאה חמישים תקנות איך ייסתם הגולל על הטיפול בהם? אני רוצה להבין את ההיגיון הזה.

משרד השיכון והוועדה הנכבדה הזאת בעצם יצאו ידי חובה בטיפול בניקוידטורים, בתחום הדיור. בתחום הדיור יש עוד הרבה שאפשר לעשות למענם.

הזכויות פתורות, זכויות רפואיות פתורות, אז אני מציע שאנחנו נרכז את תשומת הלב הציבורית והפעילות שלכם ופעילות של הארגון בתחומים שעוד לא פתרנו. יש פה איזה שהוא סוג של פתרון שהוועדה הגיעה למסקנה שזה פתרון מצוי, וקרוב מאוד לרצוי, משרדי הממשלה הסכימו, ואני לא חושב שיש מקום להכרזות הבומבסטיות האלה, שעל ידי אישור התקנה ייסתם הגולל. להיפך. פתרנו בעיה אחת, בואי נלך לפתור בעיות אחרות.

אני גם הייתי רוצה לבקש ממך לא להשתמש במושג יצאנו ידי חובה כי אם היינו יוצאים ידי חובה היינו מאשרים את התקנות כמו שהן מזמן, ואנחנו לא עשינו את זה. בגלל שחשבנו שהחובה שלנו להביא ליותר. נכון להיום יושבים פה נציגים של מספר מפלגות, שניסו לעשות את זה, ואומרים שכרגע אי אפשר לקבל יותר. אם אנחנו היום נגיד לא, אז נמשיך עוד כמה שנים.

אני רוצה להוסיף, אני חושב שזה יהיה שגיאה מאוד גדולה לסרב להצעה הזאת. זו הצעה ריאלית, זו הצעה טובה, זה מה שאפשר לעשות היום. אם אנחנו אומרים לא אז אנחנו לא מקבלים כלום.

ח"כ בריילובסקי, הלא לקבל כלום זה כבר חמש שנים. ואלה שמחכים, אם ההלוואות האלה יכולות לאפשר להם לקבל כבר את ההלוואות ולטפל בצורה מסודרת ביתר הנושאים. אי לכך אני פשוט מבקשת שאנחנו נעבור להצבעה. תודה רבה, פה אחד.

לעניין התחולה הרטרואקטיבית של התקנות, אני אבקש מהוועדה לדון באפשרות הזאת של לפצות אנשים שכבר לקחו הלוואות לפחות מהשנים 2001.

אנחנו בהחלט נהיה מוכנים לטפל בזה. אבל מה עמדת האוצר, אנחנו יודעים את עמדת האוצר.

קבענו שמהיום והלאה זה קיים. השאלה היא האם אפשר להטיל את זה או שבהסדר כל שהוא,

על כמה אנשים אנחנו מדברים שעליהם זה צריך לחול רטרואקטיבית?

אלה שיקחו מהיום והלאה הפוטנציאל אני מעריך בשלושים משפחות מקסימום. אלה שלקחו הלוואות עד היום זה יכול להיות עד מאתיים משפחות, מהם כמה עשרות לקחו בתקופה שמתחילת החוק ומהתחולה שהיה צריך להפעיל את התקנות, בשנת 2001.

זאת אומרת אם אני צריכה לתרגם את זה, מה שאתם באים ואומרים שאלה שכבר לקחו את ההלוואות ושילמו ריבית גבוהה יותר, האם אפשר להוריד את הריבית, זאת הכוונה?

אני חושב שצריכים עוד שאלת הבהרה, תגידי בבקשה גבירתי, החוק עצמו הוא היה רטרואקטיבי?

לא.

זאת אומרת שאנחנו היום בעניין הרטרואקטיבי יכולים לדבר רק על אותה תקופה מכניסת החוק לתוקפו ועד היום.

גם לא מכניסת החוק לתוקפו. כלומר אם יוחלט באמת להחליט את זה על מי שהיה זכאי לזכות הזו זה יהיה בעצם מהיום שהתקנות היו אמורות לבוא לאישור. הבעיה היא בקביעה כזו, היו לי שיחות על זה עם משרד הבינוי והשיכון, קביעה של מענקים והלוואות רטרואקטיבית מבחינה פרקטית זה מאוד קשה לראות איך עושים את זה. אני הצעתי, אני חשבתי שראוי באמת לנסות, כיוון שהסעיף היה אמור להיכנס לתוקף לפני ארבע שנים חשבתי שראוי להחיל את זה גם על אותם אנשים.

השאלה עכשיו על כמה משפחות מדובר שיהיה צורך להחיל, שלקחו בתקופה הזאת. הוא אמר מאתיים בכל השנים. ואלה שלקחו בתקופה הזו כמה עשרות. זאת אמרת זה לא מדובר על מאות.

אני מתנצלת, אני פשוט לא הבנתי, אתם מוכנים להסביר,

יש כמאתיים איש שלקחו סך הכל. מכניסת החוק לתוקפו, חודשיים אחריו, עד היום זה כמה עשרות סך הכל. זאת אומרת זה לא מדובר על מאות, מדובר על עשרות. אנחנו מדברים על מספר יותר קטן.

מבחינת המשקל הכספי אני לא חושבת שזה דבר נוראי.

אין דרך לעשות את זה. אין מנגנון, זה לא נהוג, זה לא היה קיים בעבר. אבל אני כן חושב שצריך לראות את הנתונים ולראות בכמה אנשים מדובר.

בואו ננסה להתקדם. האם אתה יכול לתת לנו מושג על אלה שאתה רוצה להחיל עליהם רטרואקטיבית, באילו תנאים הם קיבלו את ההלוואות?

למשל אם הדירה עולה מאה אלף דולר אז משפחה ממוצעת קיבלה הלוואה של שלושים אלף דולר מהמדינה, ההלוואה היא צמודה למאה אחוז, למענק, ונושאת ריבית של ארבעה אחוז. זה מאמצע שנות התשעים. עד 92' לא היה ריבית בכלל, רק הצמדה, אחרי זה עד 95'-96'-97' היתה הצמדה של שמונים אחוז פלוס ריבית ארבעה אחוז.

אנחנו לא רוצים את ההיסטוריה של הריביות בשנות התשעים כי אנחנו מדברים על האנשים מאז שהחוק נכנס לתוקפו.

ארבעה אחוז.

אבל התיקון שהם לא קיבלו את ההלוואה הנוספת של החמישה עשר אלף שקל לפי התקנה הזאת.

המשמעות הכספית היא כזאת, אותה משפחה לא קיבלה אותם חמישה עשר אלף שקל בריבית של ארבעה אחוז אלא קיבלה אותם בריבית השוק. כלומר תלוי בריבית השוק, יש פרסומים כמה זה היה בדיוק ואפשר לבדוק לפי הסכמי העבר.

זאת אומרת שמה שאנחנו פה מדברים בעצם, אם לתרגם את זה, שזה חלק מהאנשים לפי מה שאנחנו היינו רוצים שיקבלו חזרה חלק מהריבית שהם שילמו.

יש כאן שתי הלוואות. ההלוואה שנלקחה בריבית שוק נלקחה מגורם פרטי, מבנק. בעצם מה שאפשר לעשות כאן, וצריך לבדוק אם זה בכלל פרקטי, זה להגדיל את ההלוואה שניתנת מהמדינה, לא להחליף דבר בדבר. פשוט לתת הלוואה יותר גדולה מהמדינה.

אבל יש דרך אחרת. האנשים האלה ניגשים ומקבלים הלוואה נוספת, אותם חמישה עשר אלף שקל, באותן ריביות שמקבלים אחרים, לצורך החזר אותו סכום מהלוואת בנק. זה הדבר היחיד. ונכון שנעשה את זה לא רטרואקטיבי אלא מהיום.

אבל אפשר לתת להם איזה פיצוי. לא לקרוא לזה רטרואקטיבי,

בישיבה הקודמת של הוועדה נדון הנושא הזה ואם אני לא טועה דיברנו אז שאותם אנשים שקיבלו את אותם חמישה עשר אלף שקל, אז דיברנו על אחד עשרה אלף, בריבית יותר גבוהה, נביא אותם לוועדה בין משרדית ונחזיר להם ריבית.

אם אנחנו עכשיו נסכים שאלה גם כן נכנסים,

צריכה להיות החלטה עקרונית. יש פה שני דברים, אני לא יודע באמת מה אפשר לעשות, צריך לבדוק, צריך לראות בכמה אנשים מדובר, צריך לראות נתונים ולחשוב אם בכלל כרעיון אם יש משהו לעשות. אני לא בטוח. ובאופן עקרוני אני לא יודע איך אפשר להחיל חוק רטרואקטיבית.

אנחנו לא מחילים חוק. בואו נקרא לזה אחרת, אנחנו רוצים הסדר כלשהו לפצות את אלה שלא נהנו מהחוק משום שאנחנו לא יכולנו,

ההסדר הזה נובע מחוק ומתקנות. עכשיו יש המון המון דוגמאות של חוקים שמהם נגזרו תקנות, או לא נגזרו, וזה קורה באיחור לפעמים. אם עושים את זה במקום אחד,

מצויין, המחוקק פעם צריך לומר את דברו גם בנושא הזה, על איחור התקנות. משרדי הממשלה ידעו שכל חוק שמובא לכנסת צריך לעמוד במסגרת הזמנים שהכנסת קבעה. זה מצויין, תאמין לי, זה עקרון מצויין.

לפני שגיא דיבר אני דווקא הייתי בדעה של חביב, ללכת ולפצות עשרים שלושים ומשפחות שלקחו הלוואה בהפרשי ריביות כי בסופו של דבר מדבר על זה שחמישה עשר אלף שקל שבנאדם לקח בשוק הפרטי הוא יכל לקחת את זה ממשרד האוצר, בסופו של דבר בהלוואה ממשלתית, בריבית יותר נמוכה. נניח משישה אחוז לארבעה אחוז, הפרש של שני אחוז היה צריך לראות באיזה סכומים מדובר והיה אפשר לפצות את זה באמת דרך הוועדה. אבל אחרי שגיא דיבר ואני פונה אליך, אני מציע שאנחנו נחליט פה החלטה עקרונית שבאמת תהיה הקרנה והשפעה על כל קבלת ההחלטות בממשלה, ואם הכנסת חקקה ב-2001 חוק שאומר שתוך חודשיים הממשלה צריכה להגיש תקנות, והממשלה הגישה תקנות באיחור של שלוש שנים פעם ראשונה ואחר כך עוד חצי שנה ואחר כך עוד חצי שנה,

ישראל, אתה יודע מה, את כל העניין הזה, הרי פה אנחנו לא נעשה את שחזור ההיסטוריה בעל פה. אנחנו יכולים בקלות להוציא את הפרוטוקולים, לראות מתי פעם הראשונה הממשלה הגישה לנו את התקנות, לצורך העניין אם אנחנו רוצים להוכיח נקודה, כמה זמן זה לקח מאז שאנחנו לא אישרנו עד שהגישה לנו פעם שניה, את כל זה אפשר לבדוק. אני אבל בניגוד למה שאתה אומר, אני חושבת שצריך לעשות הפרדה בין שני דברים. כי אם אנחנו ניכנס עכשיו למספר דיונים שעקרוניים וכו' זה ייקח לנו עוד שלוש שנים. ולכן אני מציעה שגם ניכנס לדיונים האלה, העקרוניים, מבלי למנוע בין כך ללכת על הסדר פרקטי. כי אם לא האנשים האלה ימשיכו לשלם שנים על גבי שנים. אתה רואה את הבירוקרטיה הממשלתית.

אני רק רוצה להגיד שאותן עשרות משפחות שמדובר עליהן חלק מהן בטח על פי מצב שאני יודע הם מתקשים בהחזר והם יוגשו לוועדה הזאת גם ככה. רק מה, צריך פשוט שהוועדה תדע שלאלה יש עוד כלי לעזור מסויים. זאת אומרת זה חלק מהדברים. ואני רוצה להגיד לכל נציגי המשרדים משפט אחד. התקנות לחוקים שבאים לאישור הכנסת זה בעצם כלי של כנסת שקבעה את החוק, שחוקקה את החוק לבדוק הלאה האם המשרד הולך בדרכו של רצון המחוקק. זאת אומרת כשהמשרד מביא תקנה שמחוקק לא מקבל אותה זאת לא אומרת שהמשרד חייב להחזיק אחר כך את התקנה ולהגיד אנחנו לא מביאים אותה למשרד שלוש ארבע שנים בגלל שאין הסכמה. לא.

זאת דרך למסמס חוק.

בדיוק. וזה דרך ללכת נגד רצון המחוקק ונגד החוק.

מה שאני מציע שנעשה בדיקה מקצועית, נראה במה מדובר, נשב בינינו ונחזור אליכם.

אנחנו תיכף נחתום על התקנות האלה. ההחלטה של כולנו היא, פה אחד, ואני חושבת שאין צורך בהצבעה, ההחלטה של כולנו, כפי שהיתה פעם קודמת, שייעשה כל מאמץ אפשרי לנסות לפצות או לבוא לקראת, אני לא יודעת איך לנסח את זה כדי שיהיה ניסוח משפטי נכון, לבוא לקראת כל אלה שהיו יכולים להנות ולא נהנו מהאפשרות הזו בגלל שהתקנות האלה זה לקח להן ארבע שנים להיכנס לתוקפן.

אנחנו מבקשים שאתם תעשו, כיוון שלכם יש את האפשרות הזאת, תערכו בבקשה רשימה של כל המקרים שעליהם אנחנו מדברים. חשוב לנו לדעת בכמה אנשים מדובר, חשוב לנו לדעת, עד כמה שניתן, מה הסכומים. הדבר הזה יאפשר גם מעקב צמוד על כל מקרה ומקרה, כדי שאנחנו נדע. את הרשימה הזאת אנחנו נגיש לוועדה הבין משרדית.

ובינתיים אני מציע שאתם ביניכם תערכו את הדיון לראות איך ובאיזו שיטה ובאיזו צורה אתם מוכנים לעזור ולבוא לקראתם כדי לפתור את זה בצורה מסודרת, ואנחנו, כמה זמן בבקשה זה ייקח לך לערוך את הרשימה הזו, כי אנחנו רוצים לעבוד עם לוח זמנים,

אולי ניתן שמשרד הקליטה או משרד השיכון יפרסמו מודעה שמנטרלים שלקחו הלוואה,

הם לא יעשו את זה. זה לא יהיה.

השאלה היא אם יש לזה משקל כספי יותר ממה שצריך,

אנחנו לא נעשה הנחות. אתם רוצים את זה. יש לכם ועד מאורגן. אתם יודעים על מה שאתם מדברים. כמה זמן בבקשה זה ייקח לכם להגיש רשימה כזו, אני רוצה שהרשימה הזאת תוגש במקביל לוועדה הזאת ולמשרד הקליטה. מי מרכז את הוועדה הבין משרדית? האוצר,

אני מציע שייאמר כאן עד מתי מוגשת הרשימה כדי שנדע שיש סוף פסוק. ברשימה הזו יהיה שם, תעודת זהות, באיזה בנק נלקחה ההלוואה וצילום התעודה שאכן אותו אדם הוא מנטרל.

אני אוציא לכם מכתב מסודר,

השאלה כמה זמן אחרי שהרשימה הזאת מגיעה אליכם,

רגע, בואו נתחיל מהתחלה. אם אני נותנת לכם חודש להגשת הרשימה הזאת זה מספיק לכם? כמה זמן אתם רוצים, תגידו לי,

אם נפגשת בעמותה שלנו והוועדה הזאת, זה לא עבודה פשוטה, אין כסף לטלפון, אין. אני ביקשתי עשר שנים שיש עמותה שלנו, ביקשתי משרד, אין לי כסף לעבודה אדמניסטרטיבית.

אני לא אפתור את הבעיה הזאת. זה לא הנושא לדיון. אני רוצה לדעת, אתם רוצים להתקדם, אתם רוצים להגיש רשימה או לא. אני שואלת.

אנחנו בחיים שלנו יש דבר פשוט. אריתמטיקה. היום מאה חמישים נקודות זה יותר רע ממאה נקודות לפני ארבע שנים.

זה לא הנושא עכשיו. אני מבקשת תשובה.

בגלל שאנחנו לא יודעים כמה זה ייקח להם, כמה אתם, המשרדים, צריכים זמן אחרי שהם מגישים כדי לראות ולהגיע לעמדה ולהגיד להם?

אנחנו רוצים לפתור בעיה. אנחנו לא רוצים להתכנס שבע עשרה פעמים. יש פה אנשים שאמנם הייצוג שלהם כרגע מוכן לדפוק אותם, כי הם טוענים שמאה חמישים נקודות זה לא מספיק. אבל או.קיי., אנחנו צריכים לדאוג לאינטרסים שלהם ולא לסחוב את זה יותר מידי זמן. מה מונע בעדכם בינתיים לעשות, במקביל שהם עושים את הרשימה,

אנחנו לא יודעים לזהות מבין העולים,

לא, אני לא מבקשת את זה. אתם בינתיים יכולים לשבת ביניכם לנסות למצוא מה הסידור האפשרי. זה אפשרי,

טכנית זה פתיר. אנחנו צריכים לראות את ההיקפים כדי לראות מה ניתן לעשות.

אם אתם רוצים, אני לא מכריחה אף אחד. ואני אומרת את זה לפרוטוקול, ושיהיה ברור לכולם. אני אומרת את זה בצורה הכי נימוסית שאני מסוגלת לה. אם אתם מעוניינים ויש פה נכונות לפתור את הבעיה הזאת, למרות שזאת בעיה משפטית לא פשוטה, אם אתם רוצים, מעוניינים, שאנחנו ננסה ונעשה את הכל כדי לפתור גם את הבעיה של אלה שלא נכנסים לקטגוריה הזאת בגלל האיחור של ארבע שנים, הכדור הוא כרגע אצלכם. אנחנו נותנים לכם שלושה חודשים. אני מבקשת תוך שלושה חודשים תגישו לנו ולאוצר את הרשימה. אנחנו נוציא לכם מכתב מסודר שאומר מה אנחנו צריכים. שם, תעודת זהות, בנק, ותעודה שמעידה, צילום של האיש שמעידה שיש לו תעודה של מנטרל. ואנחנו נוציא לכם את המכתב הזה בצורה מסודרת. הכל ייכתב לכם. אנחנו מבקשים, היום אנחנו בשבעה ביוני, אנחנו מבקשים בשבעה בספטמבר לקבל רשימה. את הרשימה הזאת אנחנו נגיש לכל הגורמים. תרצו, טוב. לא תרצו, לא נוכל לפעול. אנחנו רק יכולים לעשות דברים תוך שיתוף פעולה.

קולט אני רק רוצה להוסיף משפט. אם במקרה משגיאה טכנית מישהו מאלה שהיו צריכים להיות ברשימה הזו לא יהיו בה זאת לא אומרת שאנחנו גוזלים מהם את הזכות.

לא, משרד השיכון אומר שהוא רוצה לדעת שזאת הרשימה וזהו זה.

אנחנו מדברים אולי על אחדים, אנחנו לא מדברים על מאות שלא יהיו, אנחנו מדברים על אלה שיהיו באחוזי שגיאה.

אתם יכולים בכל זאת להגיד לי כשאנחנו מדברים על הציבור הזה, זה ציבור שהוא לא, לצערנו, לשמחתנו, לשמחתנו כי לא הרבה נפגעו, בכמה ציבור אנחנו מדברים?

מקסימום כמה עשרות משפחות.

זה אני הבנתי ממך קודם. כמה אנשים הגיעו לארץ נפגעי צ'רנוביל?

אלף. אלף ששים ואחד או קצת יותר מזה.

כיוון שמתוך האלף האלה מדובר על כמה עשרות משפחות אני לא חושבת שזה עבודה סיזיפית כל כך קשה להגיע אליהם. מקסימום אנחנו מדברים מתוך אלף אנשים על חמש מאות משפחות.

אני אגיד לך משהו, פה יש בעיה, כי הארגון הזה הוא לא ארגון שבשם המדינה רשאי לעשות את הרשימות.

אבל הוא לא מטעם המדינה. זה ארגון וולונטרי, הם מחזיקים את אחד ממשרדי עורכי הדין הכי טובים והכי יקרים במדינה. אני רוצה להניח שכפי שהם יודעים להחזיק משרד של עורכי דין משרד עורכי הדין יעזור להם לאסוף את הנתונים.

אני חושב שיש לי פה פתרון, פתרון די זול. אנחנו מדברים על אלף משפחות, אולי, פחות או יותר. אצלכם, משרד הקליטה, יש רשימות של כל המנטרלים כי הם קיבלו איזה שהוא סיוע. תוציאו להם מכתב, לכל המנטרלים,

הם לא יעשו את זה.

אבל הרשימה הזאת היא תואמת רשימה של הארגון?

אני לא יודע, אני לא יודע מה יש לארגון.

סליחה, יגאל, אני חושבת, זאת עמותה, עמותה מתארגנת כדי לעזור לאנשים. אנחנו באים לקראת עמותה. אנחנו לא יכולים לחייב משרד ממשלתי להוציא להם מכתב. זה נראה לי בלתי סביר מבחינתנו לדרוש ממשרד ממשלתי. אני גם לא חושבת,

אנחנו כוועדה יכולים להוציא מכתב והודעה לתקשורת, אני בטוח שבעיתונים ברוסית יפרסמו,

גם שבוע שעבר עשינו את זה.

אנחנו בהודעה נכניס קריאה לפנות לאנשים האלו לכתובת מסויימת ואז אנחנו פתרנו את הבעיה.

תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 10:15