כנסת פתוחה

תקנות העיריות (דרכי מסירת מידע בידי משטרת ישראל)

ועדת הפנים ואיכות הסביבה (431) 5
30/5/2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי


פרוטוקול מס' 431
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
‏יום שני, כ"א באייר התשס"ה (‏30 במאי, 2005), שעה 12:10

1. תקנות העיריות (דרכי מסירת מידע בידי משטרת ישראל), התשס"ה-2005

חברי הוועדה: ר'אלב מג'אדלה – היו"ר
ואסל טאהא
לאה נס

עו"ד יעל נבון - מח' יועמ"ש, המשרד לביטחון פנים
תנ"צ שמואל ברגר - רמ"ד מידע פלילי, המשרד לביטחון פנים
עו"ד גבי פיסמן - משרד המשפטים
שלמה ללוש - מרכז השלטון המקומי

עידו בן-יצחק

יפה שפירא

רשמה: אירית שלהבת



תקנות העיריות (דרכי מסירת מידע בידי משטרת ישראל), התשס"ה-2005

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. על סדר היום תקנות העיריות (דרכי מסירת מידע בידי משטרת ישראל), התשס"ה-2005.

אני מציע שנציג המשרד לביטחון פנים יציג את התקנות. יש לי כמה הערות ואומר אותן במהלך הדיון.

לפי תיקון 77 לפקודת העיריות נקבע, כי לצורך מינוי משרות מסוימות בעירייה יש צורך בחוות דעת היועץ המשפטי של העירייה על הרשעות קודמות של המועמד למינוי, ולצורך מינוי יועץ משפטי לעירייה יהיה צורך בחוות דעת היועץ המשפטי של משרד הפנים. בנוסף נקבע, כי השר לביטחון פנים, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, ייקבע דרכי מסירת מידע בדבר קיום הרשעה של מועמד. כלומר, נקבע כיצד המשטרה תעביר ליועץ המשפטי של העירייה או ליועץ המשפטי של משרד הפנים את המידע בדבר ההרשעות הקודמות של המועמד, מתוך נקודת הנחה שמדובר במידע רגיש, שלא כדאי שייחשף לגורמים שלא צריכים לראות אותו. התקנות שאנחנו מביאים באות להסדיר את דרכי מסירת המידע.

תקנות העיריות (דרכי מסירת מידע בידי משטרת ישראל), התשס"ה-2005

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 170(ב1)(3) לפקודת העיריות (להלן – הפקודה), בהתייעצות עם שר המשפטים, ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

תקנה 1 – הגדרות

"מבקש" – היועץ המשפטי לעירייה הנוגעת בדבר, או היועץ המשפטי של משרד הפנים, במקרה בו נדרש המידע לצורך מינוי יועץ משפטי לעירייה;"

"המבקש", על-פי פקודת העיריות, אלה האנשים שמבקשים את החומר.

""מאגר מידע" – אוסף נתוני מידע המוחזק במחשב כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995;

"מח"ק" – מחלקת חקירות ותביעות במטה הארצי של משטרת ישראל;

"מנ"ט" – מינהל טכנולוגיות במטה הארצי של משטרת ישראל.

תקנה 2 – מסירת מידע

(א) מידע לשם מינוי של אדם למשרות המפורטות בסעיף 170(ב1)(1) לפקודה או לתפקידים שנקבעו לפי סעיף 170(ב1)(2) לפקודה (להלן – מידע) יימסר בידי מח"ק."

יש לי הערה לתקנת ההגדרות. חלף זמן מאז השר לביטחון פנים חתם על התקנות ומאז היה רה-ארגון במח"ק במשטרת ישראל. היום מחלקת החקירות והתביעות היא רק מחלקת חקירות, לכן כדאי שנשנה את ההגדרה הזאת. צריך למחוק את המילה "ותביעות".

איפה נמצאות התביעות?

לחוד, יש הפרדה בין החקירות והתביעות.

לגבי תקנת משנה 2(א) – היה תיקון בפקודת העיריות, שכיום המשרות המפורטות הן כבר לא בסעיף 170(ב1)(1), אלא מופיעות בתוספת החמישית. היה תיקון של כל דרכי המינוי של עובדים בכירים ברשויות המקומיות. סעיף 170(ב1)(1) המתוקן פותח במילים: "במהלך מינוי למשרה המנויה בתוספת החמישית או למשרת פקח ...", והמשרות המנויות בתוספת החמישית הן למעשה אותן משרות שהיו מנויות קודם בסעיף 170(ב1)(1), בתוספת רופא וטרינר ומנהל מחלקת חינוך.

לפי מה שהקראת, זה צריך להיות "התפקידים המנויים בתוספת החמישית", וכן פקח. אז אולי עדיף כן להפנות לסעיף 170(ב1)(1), שמפנה לתוספת החמישית ומוסיף את הפקח.

אני חושבת שעו"ד יעל נבון צודקת. אולי עדיף להשאיר את ההפניה לסעיף 170(ב1)(1), ובמילא סעיף 170(ב1)(1) מפנה לתוספת. צריך לומר "המשרות המפורטות לפי סעיף 170(ב1)(1)", ולא "בסעיף 170(ב1)(1)".

"(ב) לא יימסר מידע אלא לאחר שמח"ק בדקה כי הוגשה בקשה לקבלתו כאמור בתקנה 3.

(ג) המידע ישלח למבקש באמצעות אחת מדרכים אלה:

(1) דואר רשום;

(2) שליח ובמעטפה סגורה שתיפתח רק בידי המבקש;

(3) קו תקשורת מוצפן שיאשר ראש היחידה לביטחון מידע במשטרה ובכפוף לתנאים שהוא יחליט עליהם יחד עם ראש מדור מידע פלילי במח"ק.

(ד) המידע יימסר למבקש בתוך 30 ימים מיום קבלת הבקשה."

אני רוצה להעיר לגבי דואר רשום. המידע הזה פרטי, וגם על-פי חוק המרשם הפלילי הוא מידע חסוי. נדמה לי שדואר רשום, שעובר כל-כך הרבה ידיים ויכול להישאר ללא השגחה לפרק זמן מסוים, הוא לא אמצעי ראוי להעביר מידע מן הסוג הזה.

גם היום אנחנו מעבירים מידע באמצעות דואר רשום לחלק מהלקוחות שלנו.

כשקו התקשורת המוצפן כבר לא מוצפן היום, מה אפשר עוד לומר?

שתי הדרכים הראשונות: דואר רשום ושליח במעטפה סגורה, הולכות ופסות מן העולם ומחליף אותן השימוש בקו תקשורת מוצפן. הדרך השלישית היא הדרך המועדפת ואנחנו עוברים אליה בהדרגה.

מתי אתם משתמשים בדואר רשום?

אנחנו נמצאים עכשיו בשלב מעבר, משתמשים פחות ופחות בדואר רשום ויותר ויותר בקו תקשורת מאובטח.

כלומר, עד היום הכול עבר בדואר רשום.

עד היום הכול עבר בדואר רשום, או באמצעות שליח, בהתאם ללקוח.

זאת אפשרות שצריכה להיות פתוחה.

מחר עשוי ליפול קו התקשורת ובכל זאת יהיה צורך להעביר מידע, אז האפשרות צריכה להתקיים.

ביום כזה, אחרי שפרצו למחשבים, קשה לדבר על סודיות מידע.

זה לא רלוונטי. שיטות ההעברה המוצפנות הן מערכות אחרות לגמרי.

צריך לזכור שבכל זאת יש הוראות סנקציה בחוק המרשם הפלילי לגבי מי שקיבל את המידע שלא כדין.

אבל בכל זאת יש להימנע מחשיפת מידע.

על-פי תפיסתנו המידע המועבר בדואר רשום לא פרוץ אם הוא נמסר רק לאדם הנוגע בדבר, כפי שנקבע בתקנות.

הרי לא יודעים מה תוכן המעטפה. יש עליה שֵם של נמען וזה הכול. קטן מאוד הסיכוי שמישהו יחליט לחטט בין המעטפות ולפתוח את המעטפה ובדיוק יקלע למעטפה שמכילה את המידע הפלילי. זאת פרקטיקה שאנחנו משתמשים בה.

אלא אם כן זה מישהו שמחכה לאינפורמציה הזאת.

יש סנקציה בחוק המרשם הפלילי. מי שקיבל מידע במישרין או בעקיפין שלא לפי החוק יש סנקציה פלילית נגדו. השאלה לאיזה מרחק אפשר ללכת. מה שלא תעשה, יתכן שמישהו ינסה לגנוב את המידע.

אולי כדאי לציין שבמידת האפשר ייעשה שימוש באמצעים האחרים.

אני חושב שצריך להשאיר את הדרכים האלה פתוחות. נדמה לי שבהמשך כתוב גם שנתונה לנו החירות לקבוע עם הלקוח כיצד אנחנו מעבירים את המידע. אני אומר כבר כעת שההעדפה שלנו היא לשימוש בקווים מאובטחים ולא בדואר רשום.

אבל לפעמים לאנשים אין אפשרות לקבל את המידע על-ידי קו תקשורת.

יתכן שיש איזו עירייה נידחת שאין לה תשתית לעניין הזה. גם השימוש בכספות וירטואליות עולה כסף. לכן צריך לשמור את האופציה הזאת קיימת.

האמת היא שבעידן שלנו, כשאפשר לפרוץ כל דבר, מה שאתה אומר כבר פחות רלוונטי. לפי דעתי אפשר להשאיר את הדברים.

דרך אגב, אפשר אולי לרשום את הפסקאות בסדר הרצוי. אפשר לשנות את הסדר, על-פי סדר העדיפות שאתה רוצה. אבל ברגע שהכול פתוח זה כבר לא משנה.

הסדר כבר לא משנה, זה מחייב באותה מידה.

אני מציע בכל זאת לא להגביל כאן. דואר רשום זה פרקטיקה קיימת, שעובדת כבר עשרות שנים; שליחים – במקרים שהלקוח מעוניין, כמו למשל קונסוליות שלא כל-כך סומכות על הדואר, במיוחד לא על לוח הזמנים של הדואר, זה עיקר הבעיה, לוח הזמנים יותר מאשר האבטחה; והשימוש בקווים מאובטחים – לארגונים גדולים עם כמויות פונים גדולות זו במילא הדרך שאנחנו נחייב לפנות באמצעותה, כי לא נוכל לטפל בכמות גדולה של שאילתות מאנשים באופן ידני על-ידי ניירות. אין שום טעם להיכנס אל תוך זה. כל הדרכים טובות באותה מידה.

כל עוד השיטות האחרות לא מאובטחות או לא קיימות בצורה מסודרת, אין דרך אחרת.

לעתים דואר רשום מגיע לאיזו מזכירה ולא אל מי שהוא צריך להגיע.

זה צריך להיות ממוען באופן אישי ליועץ המשפטי, רק לבעל התפקיד שמוסמך לקבל את החומר.

השאלה אם הפירוט הזה מופיע, כי אכן דואר רשום יכול להגיע למזכירה.

אם זה שליח, כתוב: "במעטפה סגורה שתיפתח רק בידי המבקש".

אבל בדואר רשום לא כתוב אל מי זה מגיע.

רק למבקש. המבקש הוא היועץ המשפטי של העירייה או היועץ המשפטי של משרד הפנים, לא כל אדם.

בדרך כלל בעיריות אוספים את כל הדואר בבת-אחת ואז המזכירה או המזכיר חותמים ומקבלים את דברי הדואר. חברת הכנסת לאה נס צודק, זה עובר בידיהם של כל מיני אנשים.

אולי נוסיף כאן "דואר רשום הממוען למבקש בלבד".

אין מניעה להוסיף את זה.

אפשר להוסיף, שיהיה לנו עוד ביטחון.

תקנה 3 – בקשה לקבלת מידע

"בקשה לקבלת מידע (להלן – הבקשה) תוגש באחת מדרכים אלה:

(1) באמצעות מסמך חתום ביד המבקש, שבו צוינו הפרטים האלה:

(א) שם המבקש, מספר זהותו ותפקידו;

(ב) שמו של האדם אליו מתייחסת הבקשה, מספר זהותו ומענו;

(ג) העילה לבקשת המידע.

(2) על גבי אמצעי מגנטי, לפי דרישת מנ"ט; במקרים שידרוש מנ"ט, יצורף מסמך הכולל את הפרטים המפורטים בפסקה (1)."

אני חושב שזה מנוסח לא נכון. בכל מקרה יתבקש המסמך הזה, בין אם זה בנייר ובין אם במדיה מגנטית.

זה מה שכתוב. בכל מקרה יהיה מסמך, אבל במקרים שיידרש הבקשה תישלח על גבי אמצעי מגנטי בצירוף מסמך.

תקנה 4 – רישום מסירת מידע

"(א) נמסר מידע על-פי תקנות אלה, יירשמו במאגר המידע שם המבקש, תפקידו ופרטים מזהים; היה המבקש יועץ משפטי לעירייה, יצוין שם העירייה לה הוא משמש יועץ משפטי.

(ב) רישום כאמור יישמר לתקופה של חמש שנים ממועד מסירת המידע.

תקנה 5 - תחילה

תחילתן של תקנות אלה תשעים ימים מיום פרסומן."

למה אחרי חמש שנים הרישום לא יישמר יותר?

זה הנוהל הקיים גם בתקנות המרשם הפלילי (כללי מסירת מידע בידי משטרת ישראל), שהוא מודל התחיקה שלנו. 5 שנים נראה זמן סביר. לא ראינו סיבה לשנות מהנוהל הקיים לגבי העברת מידע לגופים אחרים.

זה נראה לנו זמן סביר, שבו אם מישהו יתעורר וישאל מה פתאום מבקשים מידע על אדם נוכל לראות מי היה מבקש ולאיזו מטרה ביקש את המידע.

ב-5 שנים הנסיבות יכולות להשתנות.

אנחנו מדברים על רישום של שֵם מבקש המידע ולאיזו מטרה התבקש המידע, כדי שאם יום אחד יתעורר אחד העובדים וישאל מה פתאום ביקשו עליו מידע נוכל לראות מי ביקש ומה היתה עילת הבקשה. המודל של 5 שנים הועתק מתקנות המרשם הפלילי. הכוונה לא למידע עצמו, אלא המידע אודות המבקש.

זה מה שמקובל.

זה קדנציה של ראש עירייה ...

חברי הכנסת רוצים להעיר דבר מה?

אחרי 5 שנים גונזים את זה?

זה רשומה של מחשב שמוחקים אותה. אין צורך לשמור את זה.

אני מבקש לחזור על התיקונים שהוועדה הכניסה: בהגדרת "מח"ק" – הורדנו את המילה "ותביעות";

בתקנה 2(א), במקום "בסעיף 170(ב1)(1)" יבוא "לפי סעיף 170(ב1)(1)".

ובתקנה 2(ג)(1) יכתב: "דואר רשום הממוען למבקש בלבד".

תקנות העיריות (דרכי מסירת מידע בידי משטרת ישראל), התשס"ה-2005 מאושרות.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30