מפגש עם העמותה לחיזוק יחסי העם האמריקאי וישראל

2
ועדת החינוך והתרבות
23.5.2005

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי



פרוטוקול
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ג באייר התשס"ה (23.5.2005), שעה 10:30

מפגש עם העמותה לחיזוק יחסי העם האמריקאי וישראל.

חברי הוועדה: אברהם פורז - היו"ר

ד"ר שרלוט ק. פרנק - יו"ר הוועדה המבצעת, הליגה לידידות אמריקנית-ישראלית
ד"ר דולורס פרננדס - חברת הנהלה, AIFL
ג'ין קרטר - מנהלת ביצועית של האיגוד לפיקוח ופיתוח תוכניות לימודים
ג'וס ריץ - סגן המפקח האזורי, רובע 2 בניו-יורק
קירק מילר - מפקח בתי-ספר, מונטנה
וילי באריר - ראש הליגה לידידות אמריקנית ישראלית
בטסי פנסקי - עוזרת מפקח בתי-ספר ציבוריים, פיירפקס, וירג'יניה
אלן סקוטזו - סגנית מפקח, פיירפקס, וירג'יניה
דיאנה פלדמן - סגנית יו"ר המועצה לחינוך ציבורי, מונטנה

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ

חברת פרוטוקול

אני פותח את הישיבה, אני למעשה יושב ראש חדש של ועדה זו. אני יודע שאתם מתמודדים עם בעיות חינוך. לנו בישראל יש בעיות חמורות אבל אני חושב שכל מדינה אינה שבעת רצון. אנחנו תמיד מדברים על הנחותים, אנו רואים את הצד החלש, למעשה אנחנו מנסים לשפר. אני חדש כאן כי הייתי שר הפנים עד לפני מספר חודשים כך שהתמודדתי עם נושאים אחרים, לא נושאי חינוך. הואיל והמפלגה שלנו עברה מהקואליציה לאופוזיציה חמשת השרים של המפלגה שלנו היו צריכים לעזוב את משרתם. כאן השיטה מנוגדת לשיטה האירופאית, השרים הם חלק מהפרלמנט ויש לנו רק בית אחד.

הייתי מעוניין לשמוע איך אתם מתייחסים, מה העצה שלכם, מה אתם סבורים שעליכם לעשות.

אני שרלוט פרנק, אני יושבת ראש הועדה המבצעת של הליגה לידידות אמריקנית ישראלית, וכבוד הוא לי להיות אתכם ולדון בחינוך.

אני דולורס פרננדס. אני חברה גם בהנהלה של AIFL. אני גם נשיאה של המכללה הקהילתית Hostos הנמצאת בדרום ברונקס- שני בלוקים דרומה לאיצטדיון הינקיס. זוהי משלחת מבית ספר ואני מאד שמחה להיות כאן בישראל, זהו ביקורי הראשון כאן.

בוקר טוב, אני ג'ין קרטר, מנהלת ביצועית של האגוד לפיקוח ופיתוח תוכניות לימודים, זהו אגוד בינלאומי המאגד 175,000 חברים ב-140 מדינות, זהו ביקורי הרביעי בישראל.

בוקר טוב. שמי ג'וס ריץ אני סגן המפקח האזורי של רובע שניים בעיר ניו יורק. לעונג הוא להיות בארץ הקודש ולקבל את ההזדמנות להחליף דעות עם כמה מהמנהיגים של מדינה זו.

בוקר טוב שמי קירק מילר. אני מפקח בתי ספר ממדינת מונטנה. המחוז שאני מייצג יש כאלפיים סטודנטים הוא מרוחק חמישים מייל מהגבול הקנדי כך שהוא מאד בצפון ארצות הברית והמערב. אני גם יושב ראש של מועצת מונטנה לחינוך ציבורי שעל פי המדיניות שלה הקימה יחידה המשרתת כ-146 עד 15 אלף סטודנטים.

שמי וילי באריר, אני עומד בראש הליגה לידידות אמריקנית ישראלית. אנו מעריכים כמובן את כל הפעולות והפעילות שיש לנו עם המשרד לחינוך, תרבות וספורט ועתה עם ועדת הכנסת. זהו הביקור העשרים ואחד שלי בישראל והראשון של אשתי כך שאנחנו שמחים מאד להיות כאן היום.

בוקר טוב אני בטסי פנסקי, אני עוזרת מפקח בתי ספר ציבוריים בפיירפקס מחוז וירג'יניה שהוא פרבר של וושינגטון. זהו הביקור הראשון שלי בישראל.

בוקר טוב, אני אלן סקוטזו גם אני סגנית מפקח בפיירפקס מחוז וירג'יניה וזה גם ביקורי הראשון בישראל.

בוקר טוב. ברכות לעבודה החשובה הזאת. שמי דיאנה פלדמו גם אני ממדינת מונטנה, אוניברסיטת מונטנה, סגנית יושב ראש המועצה לחינוך ציבורי במונטנה ונשיאה נבחרת של האגוד הלאומי של משרד החינוך הממלכתי.

מאד נעים להיות אתכם כאן, כמה זמן אתם עומדים לשהות בישראל?

אנחנו עוזבים ביום שלישי בערב.

מתי הגעתם?

ביום חמישי בערב הגענו לכאן בשעה שש. זה היה מאד אינטנסיבי כך שלפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו כאן כבר הרבה זמן. לוח הזמנים מתחיל משמונה בבוקר עד עשר, אחד עשרה בלילה וזה נהדר.

אני אספר לכם מעט על עצמי, כמו שאמרתי לכם הייתי שר במשך שנה וחצי. אני נולדתי ברומניה, משפחתי עלתה לישראל כשהייתי בן חמש. אני עורך דין במקצועי ואני חבר כנסת מאז 1988. במשך השנים הייתי יושב ראש של ועדה אחרת שעסקה בכלכלה ועתה זהו תורי להיות יושב ראש בועדה זאת. זה מאד חשוב כי אני מרגיש שהחינוך הוא אולי הסוגיה העיקרית שצריכה לעמוד כאן. היה לנו פעם רמטכ"ל, בישראל אין הרבה גנרלים כי הצבא שלנו קטן, היתה כאן פגישה עם הרמטכ"ל וכל הגנרלים והוא אמר להם, אני מאמין שלכל מורה בכל בית ספר יש תפקיד יותר חשוב מאשר לכל אחד מכם למרות העובדה שאתם גנרלים ויש בזה משהו.

מה שיש לנו כן חיובי בישראל הוא שיש לנו מערכת ציבורית שמתפקדת ואין לנו את התופעה הבלתי רגילה שאני חושב שאיננה חיובית שעשירים שולחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים ושאר העיר מתנוונת. אנחנו מדינת הגירה, ב-1948 עם הקמת המדינה חיו בה 800,000 יהודים. כיום חיים קצת פחות משישה מיליון. כמובן שכמה מהם נולדו במשך חמישים ושבע השנים מאז 48 אבל רבים מהם היגרו לכאן כמעט מכל מדינה בעולם. היתה לנו פעם התקפה רצינית בנמל התעופה, כמה יפנים ביצעו מתקפה בנמל התעופה, אחד מה נתפס, תוך עשרים דקות מצאו דובר יפנית משום שיש לנו גם עולים יהודים מיפן. יש פה את כל השפות המדוברות אבל בבסיס יש לנו את השפה המקורית של התנ"ך שחודשה אחרי שהיתה שפת התפילות בלבד. תארו לכם מדינה היום שמכניסה לשימוש לטינית או יוונית עתיקה.

יש לנו חינוך חינם עד גיל 18 עד סוף התיכון אף על פי כן אנחנו כמובן לא מרוצים מהתוצאות אבל אני יודע שרוב המדינות אינן מרוצות מהתוצאות. כאן זה סוג של איכות בגלל העובדה שכל אחד נמצא במערכת ציבורית, הורים משלמים מעט עבור חינוך ילדיהם.

הם משלמים מעט מאד מאוחר יותר עבור שכר לימוד באוניברסיטאות כי שכר לימוד היום באוניברסיטאות הוא בסביבות אלפיים דולר לשנה. בית הספר היסודי והתיכון הם בחינם. כמובן שאין שוויון מוחלט, זה בלתי אפשרי, אני סבור שזה טוב יותר ממקומות בהם ההורים שיש להם אמצעים שולחים את ילדיהם לבתי ספר טובים יותר והאחרים מוזנחים. אני לא יודע אם אתם הולכים לפגוש אנשים ממשרד החינוך כי שם יש יותר אנשי מקצוע.

אנחנו נפגשנו עם אורי בהר, ופגשנו את דויד הרטמן, נפגשנו עם מספר אנשים מאד חשובים ומעניינים. אחד הדברים שיש לנו בארצות הברית - זה הפך להיות סוגיה מרכזית- ההכרה שעלינו לעצור ולסגור פערי הישגים, אין להשאיר אף ילד מאחור. אף על פי שעד 1955 היה לנו את 'רנד נגד מועצת החינוך' אשר היה אמור להפסיק זאת. בשנה לאחר מכן היה לנו ... אשר היה אמור להפסיק את זה. את זה עלינו לעשות, עלינו לסגור את פערי ההישגים מסיבות מוסרית מסיבות כלכליות, כולם. זו הסוגיה שלנו, מה הסוגיה המרכזית שלכם לדעתך?

אני חושב שהסוגיה המרכזית שלנו היא להעלות את רמת החינוך. יש קריטריונים בינלאומיים ובהתאם לקריטריונים אלה ההישגים שלנו אינם כה טובים כפי שהיו צריכים להיות. אני חושב שהמדיניות שאתה הזכרת עכשיו היא בעקרון טובה אבל מצד שני עלינו לחשוב שאם יש לנו כיתה של שלושים או ארבעים תלמידים ויש שניים או שלושה ילדים שאינם מסוגלים והמורים שומרים על אותם שניים או שלושה שחלשים ואין לה זמן או עצבים לקדם את השאר וזו בעיה. כמובן שאף אחד אינו חושב על חינוך שכתוצאה מכך יוותרו תלמידים במערכת מאחור מצד שני אנחנו צריכים לחשוב על רוב התלמידים. אני לא חושב, מנקודת הראות שלי, שאתם צריכים לעשות זאת בגלל שאחד או שניים אינו מתקדם.

אנחנו מדברים על מגזרים מסויימים, ארבעים אחוז מהאוכלוסיה שלנו אינם מתקדמים זה לא אחד או שניים.

אם זה ארבעים אחוז זה סיפור שונה לחלוטין. לפעמים יש לך תלמיד עם כל מיני של הפרעות נפשיות וכיוצא בזה, הוא רק ילד ואסור אף פעם להאשים אותו בזה, זה יכול להיות משהו שקשור לבריאות או שזה בא מהמשפחה. אני סבור שאסור שאחד או שניים ימנעו למעשה מאחרים ללמוד.

אין כיתות מיוחדות למקרים כאלה?

ביסודו של דבר יש אבל היום לרוע המזל- אני אספר לכם סיפור- אני זוכר שכשאני הייתי תלמיד וההורים שלי הלכו לבית הספר וקיבלו משהו שלילי עלי, אני פחדתי כי הם מאד כעסו עלי. היום זה שונה, היום ההורים מאשימים את המורים, הם הפכו להיות הסנגורים של הילדים ומאשימים את המורים. הם לא יגידו תראו לי איך נהג הילד שלי שלא כשורה, הם יגידו המורה הזה לא טוב. למרבית הילדים יש טלפונים ניידים ואם יש משבר בכיתה הם יתקשרו להורים שלהם. לדעתי הזה רע אני סבור אפילו שמורה צריך להיות תמיד צודק גם אם אינו צודק. העמדה החדשה הליברלית המעניקה הגנה מוחלטת לילד, הסכמה לכל דבר שהוא חושב ובסופו של דבר ההורים במקום ללחוץ על הילד הם מגינים עליהם בפני המורים. זו תופעה שהתפתחה במשך עשרים השנה האחרונות. פעם היתה אצלנו תלבושת אחידה בבית הספר אין יותר. פעם לא קראת למורה בשמו הפרטי היום בהרבה בתי ספר אתה קורא מרי, ג'ון למורה שלך וזה רע. פעם כשהמורה נכנס לכיתה כולם קמו, כל התלמידים, היום הם יושבים. אנחנו צריכים משמעת מסויימת בבתי הספר אם אין משמעת זה יותר סוג של שמרטפות ולא יישות חינוכית.

אתה ואני היינו יכולים להמשיך בדיון הזה לעד, עם מרבית הדברים שאתה אומר אני מסכים זה אחד הדברים שעולה.

אחד מהדברים שעולה - ואנחנו יודעים זאת בארצות הברית- הוא תלמידים שזוהו כמיוחדים. בגלל שאנחנו עומדים על בחינות לכל אחד יש לנו היום יותר ילדים מיוחדים העוברים באזור ניו יורק בחינות מאשר בעבר כי הילדים לא הצליחו כל כך טוב ואף אחד לא מצפה מהם להצליח עכשיו אנחנו מצפים מהילדים להצליח יותר ורבים מהם מצליחים יותר.

זה שונה במקרה שלנו. במקרים שלנו אנחנו מרגישים כי התוצאות של כל בתי הספר גרועות יותר ממה שהיו בשנים עברו.

לי יש שאלה במישור אחר. הערה תחילה ואחר כך שאלה. נראה כי יש ניתוק גדול בין העוסקים במקצוע, חברי האקדמיה והשרים בנוגע לתנועת הרפורמה בישראל. מה לדעתך יכול להביא לתיקון המצב ליצור הדדיות בין העוסקים, האקדמאים ואותם אלה המעניקים סיוע במישור הממשלתי ככל שהשיפור של שירותי החינוך נוגע בדבר.

אני סבור שזה נכון לכל דיון גדול הנערך בין פוליטיקאים. פוליטיקאים אינם צריכים לעבוד בהתאם למה שהם מרגישים, הם צריכים לבחון כל דבר בצורה מקצועית. אף אחד מאיתנו אינו מומחה ולכן בנושאי החינוך הממשלה מינתה ועדה שעבדה במשך שנה וחצי. היו להם מספר מסקנות, מספר המלצות ביסודו של דבר אני סבור שהן צריכות להיות מיושמות, אולי הן נכונות ואולי לא אבל לקחנו את האנשים הטובים ביותר, הם המליצו המלצות ונראה שהם ידעו יותר ממה שאנחנו יודעים. אנחנו צריכים לשפוט את ההמלצות, אנחנו צריכים לראות ולבחון אותם אבל בעיקרו של דבר אם אתה נותן לאנשי המקצוע לעסוק בנושא לדעתי בדרך כלל הם צודקים. הבעיה היא שהחינוך יקר, במיוחד אם הוא ממומן כולו על ידי המדינה כפי שזה כאן וככל שאתה רוצה יותר זה יותר יקר. ישראל אינה במצב כלכלי טוב במיוחד, היו לנו ארבע שנים טרור עם מחבלים מתאבדים וזה גרם לכלכלה תקופת שפל. אני יודע את ההבדל בין להיות שר בממשלה, מה שאתם קוראים מזכיר מדינה, ולהיות בפרלמנט, זה הבדל גדול.

אבל בעיקרו של דבר אני סבור כי שרת החינוך שרוצה לממש את הדו"ח עושה את הדבר הנכון. אני סבור שניתן את הסיוע לכך.

האם למדינה יש מסים מתאימים לתמיכה בחינוך או שהחינוך הוא חלק מהתקציב הלאומי?

זה מתוך התקציב הלאומי, החינוך הוא במאה אחוז על ידי המדינה, לא על ידי הרשויות המקומיות, אין חוק פדרלי, בישראל אין מדינות אנחנו מדינה אחת, יש לנו רק ערים וראשי ערים ורשויות מקומיות. גם אם מורה מועסק באופן חוקי או פורמלי על ידי רשות מקומית, על ידי עיר, כל העלות, המשכורת המלאה של המורה, משולמת על ידי המדינה. כך שלמעשה כל המערכת ממומנת על ידי המדינה מתוך כספי המסים, כמו מס הכנסה, מס ערך מוסף שהוא מס מכירה באמריקה וכדומה. ההורים תורמים מעט עבור הוצאות מיוחדות כמו הצגות וטיולים.

אני מעוניין לדעת באיזו מידה יש קשר בין האוניברסיטאות ובתי הספר היסודיים והתיכונים והאם המשרד שלכם מתאם את הנושאים?

על מנת להתקבל לאוניברסיטה עליך לקבל תעודת בגרות אבל זה לא מספיק כי יש בחינות מיוחדות הנערכות על ידי האוניברסיטאות בכמויות. לאיחוד האוניברסיטאות יש בחינה מיוחדת שכל אחד שרוצה להתקבל חייב לעבור אותה, זו אותה בחינה לכל האוניברסיטאות, אתה מקבל נקודות ועל מנת להתקבל בודקים את הממוצע של תוצאות בחינות הבגרות שלך והבחינה הזאת. ככל שאתה מקבל ניקוד גבוה יותר אתה יכול להתקבל ללימודי רפואה, מינהל עסקים, כלכלה וכן הלאה. אם יש לך ניקוד נמוך אתה יכול להתקבל ללימודי יוון העתיקה, שם אין דרישות גבוהות או לטינית או היסטוריה.

יש גם מכללות שמיועדות להכשרת מורים, שם אתה מקבל תואר שנקרא B.Ed המכשיר אותך להיות מורה בבית ספר. אלה הלומדים באוניברסיטאות יכולים לפנות לעסקים או ללמד כלכלה באחד מבתי הספר. על מנת לעשות זאת אחרי קבלת התואר הראשון עליהם לעבור קורס באוניברסיטה, הנמשך בדרך כלל שנה, המקנה להם תעודת הוראה ושם הם לומדים כיצד ללמד.

משרד החינוך אחראי להשכלה הגבוהה, לחינוך הרשמי. לאוניברסיטאות חופש מוחלט בדרך שהן מלמדות ובמה שהם עושים, המשרד לא מתערב. יש ארגון על כמו FCC באמריקה שמממן את האוניברסיטאות, זה כסף של המדינה אבל לא על ידי הממשלה כי אנחנו לא רוצים שהממשלה תשפיע על תוכניות הלימודים וכדומה. הוא מקנה כספים לכל האוניברסיטאות. יש מספר אוניברסיטאות שהן פרטיות לחלוטין, שם אתה משלם שכר לימוד הרבה יותר גבוה, בסביבות חמשת אלפים דולר לשנה והם עצמאיות ופרטיות לחלוטין.

במהלך הביקור שלנו ראינו כמה חידושים מלהיבים. אני חושבת שאנחנו מביאים לך בשורות טובות מהפגישה שלנו הבוקר שהניקוד של Tims עלה למעשה וישראל היא אחת המדינות שעלו מהר יותר מאשר מדינות אחרות והנטיה היא חיובית. למרות הקשיים שיש לכם במונחים של מיתון ונושאי צבא שאתם צריכים להתמודד איתם נראה שההשקעה שלכם וההתמקדות בחינוך השתלמה. כך שאני רוצה לברך אתכם ותוהה אם אתה מתכנן להוביל את המסר של החשיבות בהשקעה בחינוך בעבודתך בפרלמנט או בכנסת.

תודה עבור הברכות. לרוע המזל אנחנו לא כל כך מרוצים מהתוצאות מפני שכפי שאני יודע אנחנו ירדנו למטה והיינו הרבה יותר טובים בשנים עברו. הבעיה היא בממוצע, בישראל יש לנו אוכלוסיה מסויימת שהיא מאד חלשה.

אחת מהן היא בתי הספר הדתיים אשר כעניין עקרוני הם לא נוגעים במתמטיקה וכל זה מאד חשוב, כי הם מלמדים את התלמידים שלהם כל חייהם לחיות לפי השיעורים שלהם. מצד שני יש לנו אוכלוסיה ערבית כאן, כולל בדואים בנגב שהממוצע שם אינו מעודד. אסור לנו אף פעם להיות מרוצים מהתוצאות משום שזו הדרך היחידה לשיפור. הממשלה מוכנה להשקיע יותר בחינוך בתקווה שזה יביא לתוצאות. הרפורמה, דרך אגב, בעקרון, היום התלמידים בישראל אינם חושבים במשך השבוע כולל מה שאתם קוראים שישי. המלצות הועדה להפחית לחמישה ימים בשבוע אבל מצד שני במקום חמש שעות לימודים בבית הספר התלמיד יהיה בבית הספר עד ארבע אחר הצהריים, שזה שמונה שעות. חלק מאותם שעות יהיו לא ללמידה טהורה בכיתה אלא למה שמסביב לזה.

השאלה היא האם מורה טוב, במיוחד נשים, בא לחנך, ללמד לא רק בגלל שהם אוהבים ללמד אלא בגלל שיש להם משפחה וילדים וזה נוח להיות בשתיים בבית עם המשפחה שלך. האם אנחנו לא עומדים לאבד מורים טובים, במיוחד נשים, אשר אומרת אם אני צריכה להיות בבית הספר עד ארבע אינני יכולה לעשות את זה. אני לא יכולה לשמור על העבודה ועל הילדים שלי. אנחנו צריכים לשקול את התנאים בהם יהיו התלמידים משמונה עד ארבע. אנחנו מתחילים כאן את הלימודים בשמונה בבוקר.

אני סקרנית לדעת על המימון של בתי הספר המקומיים. אנחנו צפינו במצגת הבוקר על התנאים הנכונים וחשיבות הטכנולוגיה למרות זאת כשביקרנו בבתי ספר אני לא ראיתי מחשבים. אני לא יודעת איך אתם מממנים את בתי הספר המקומיים, הם יש להם מקורות? האם המדינה מממנת טכנולוגיה? כיצד בתי הספר מקבלים את המימן לטכנולוגיה, לספרי לימוד, לחומרים של תוכנית הלימודים?

למעשה הכל ממומן על ידי המדינה, באופן ישיר ובעקיפין. לפני כן היו בתי ספר יסודיים ובתי ספר תיכוניים, החינוך היסודי היה שמונה שנים והתיכון ארבע שנים.

כל המורים בבתי הספר היסודיים היו מועסקים של המדינה, הם היו מקבלים לחשבון הבנק שלהם כסף מירושלים. המורים בבתי הספר התיכוניים הועסקו על ידי הרשויות המקומיות. באותה עת, לפני עשרים שנה, החינוך לא היה חינם, ההורים היו צריכים לשלם עבור חינוך בתיכון. עתה המורים עדיין מועסקים על ידי הרשויות המקומיות אבל המדינה משלמת לרשויות המקומיות את כל העלויות כולל השירותים בבית הספר, המזכירה, השרת, הכל ממומן על ידי המדינה. כמובן שיש רשויות מסויימות, ראשי ערים מסויימים שרוצים בהוצאה מיוחדת הם יכולים לממן אותה אבל ביסודו של דבר הלחם והחמאה משולמים על ידי המדינה ישירות ובעקיפין, לא על ידי ההורים.

האם מספר התלמידים מבוסס על ההרשמה לבית הספר?

אני לא יודע במדויק אבל בעקרון בבתי ספר המקצועיים הכל צריך להיות שם. אתה לא יכול לעשות זאת אם אתה מטפל במחשבים. בית הספר קונה את המחשבים והמדינה משלמת עבור המחשבים, זה לא שהילד צריך לשלם עבור המחשב שלו. אם אנחנו אומה של שבעה מיליון אנחנו לא ... אנחנו בינוניים. כך שיש לנו את הממשלה שמעניקה את המזומנים ומצד שני יש לנו את הרשויות המקומיות וראשי הערים. במקרים מסויימים כמובן שיש את מה שאנחנו קוראים החינוך האפור, שמשמעו לא לבן ולא שחור, שמשמעו, הורים לפעמים אם הם מעוניינים הם מגייסים ותורמים כסף לבית הספר למטרות שונות. זה משהו שאין לעודד אותו כי זה ירחיב את הפער. אני חושב שאם הורים שיכולים להרשות לעצמם יתנו הרבה אבל בעקרון זה לא משהו שהוא מאד נפוץ, מרבית בתי הספר הם פחות או יותר אותו דבר.

מתכונת החינוך אינה זהה, קל למצוא מורים טובים בשכונה נאה בתל אביב מאשר מורים טובים שיהיו מוכנים לעבור לדרום ובנגב וללמד במדבר. מרביתם מקבלים את אותה משכורת.

אם מישהו היה מקבל יותר, אם המדינה רוצה לעודד את זה, המורים מעדיפים לגור במקום נחמד וללמד שם.

האם המורים בבתי ספר יסודיים ובתיכון מקבלים את אותה משכורת?

לא, זה תלוי בתואר שיש לך מהאוניברסיטה, אתה מקבל יותר אם יש לך מ"א או דוקטורט אבל ככלל הם לא משתכרים הרבה.

אם יש לך תואר דוקטור ברמה היסודית?

זה נדיר, הם יקבלו מעט יותר.

מנקודת מבט זו, אם אנחנו מקבלים את מה שהמחקר מציע כך שהיסודות שהצעירים מקבלים הם שקובעים איך הוא או היא יצליחו מאוחר ביותר בבית הספר, זה נראה סותר את העובדה שלמורים בבתי הספר היסודיים ישלמו פחות מהעמיתים שלהם בתיכון כאשר הם האחראים להנחת היסודות מהם השאר יבנה, מה הרגשתך במובן זה?

מבחינה היסטורית, פעם לפני שנים על מנת ללמד בבתי ספר יסודיים במשך שמונה שנים לא נדרש תואר אוניברסיטאי. היו לנו, מה שנקרא, בתי ספר למורים שהיו מעין בתי ספר תיכוניים. מי שהלך ללמוד בבתי הספר הזה שנקרא סמינר, באותו זמן היה מחסור במדינה של מורים ולכן רצינו להוציא כמה יותר מורים, כדי ללמד בבית ספר יסודי בעצם אתה בוגר בית ספר תיכון. תלמידים אשר רק סיימו בתי ספר מיוחדים אלה לימדו בבתי ספר יסודיים. מצד שני, ללמד בתיכון היה עליך להיות בעל תואר אוניברסיטאי. עכשיו זה לא קיים אבל אתה תמצא במערכת החינוך עדיין כאלה שאין להם תואר אוניברסיטאי, הם בוגרי אותם בתי ספר מיוחדים להוראה. באותו זמן היה כמובן פער כי אתה שילמת יותר למי שיש לו תואר אוניברסיטאי מאשר לזה שסיים בית ספר תיכון, סוג מסויים של תיכון. אם אתה שואל אותי אני חושב שזה חשוב ללמד ילדים קטנים כמו שזה חשוב ללמד באוניברסיטה.

זה צריך להיות בהתאם להכשרה האישית ולא היכן אתה מלמד. אני חושב שהחשיבות בלימוד בשנה הראשונה או בשנה האחרונה היא אותה חשיבות, אולי בתחילה זה אפילו הרבה יותר חשוב. אני מסכים, אחת הבעיות היא שהמורים הטובים אינם רוצים ללמד ילדים קטנים, הם לא רואים זאת כאתגר. אתה צריך ללמד ילדים בני שמונה או תשע ומצד שני אתה מלמד בני נוער בני 16, לימוד אותם בני ה-16 הוא אתגר גדול יותר, הם פיקחים, יותר משכילים, הם נאבקים בך, זה יותר מלהיב. בישראל מורים רוצים ללמד כיתות גבוהות ולא בבתי ספר יסודיים.

יש שינויים, היה זמן שבארצות הברית היה לנו בדיוק את מה שתיארת. אז היו לנו בתי ספר רגילים והיום יש לנו בתי ספר לחינוך ואפילו זה בשינוי כך שאתם הולכים לעבור את אותו סוג של שינוי. הדבר היחיד שאנחנו יודעים לפי נטיית הענף הוא איך יגדל העץ. איך העץ הזה, הצמח הזה ישתל ויקבל דשן, זה לא קורה מוקדם. מה שקרה בארצות הברית התנועה הגדולה ביותר עכשיו היא לקדם-K, אנחנו מדברים עכשיו על גיל ארבע. זהו מאמץ גדול והוא צורך כלכלי שאנחנו זיהינו שעלינו לקבל ילדים אלה בהקדם, במיוחד שממשפחות מסויימות הם מגיעים עם אוצר מלים של שנים עשרה מלים, האחרים באים עם מעט יותר. במידה מסויימת אתה צודק ואנחנו צודקים. אנחנו מודים לך כי אנחנו יכולים לראות את הלחץ מהצד שלנו אין אף אחד בחדר הזה שלא מבין וכולנו רוצים לקבל את פני האנשים אבל אנחנו גם יודעים שיש לנו עבודה אחרת שם. כך שאנחנו בשבילך ואנחנו מאד מודים לך.

תודה רבה לכם על בואכם ומזל טוב.

כשאתה מגיע לארצות הברית אתה מוזמן לבקר אותנו. הליגה לידידות אמריקנית ישראלית היא ארגון רב אתני, שפועלת בכל רחבי ארצות הברית לעבוד עם ישראל.


יש לנו משלחות של אנשי עסקים, יש לנו אדריכלים שבאים ואז מדברים וכותבים על הסיפור שלכם, כאשר נמל התעופה בן גוריון נפתח ויד ושם נפתח, כדי לקשר אותם לארצות הברית, אין ארגון כזה כמו AIFL.

תודה רבה לכם על בואכם.