כנסת פתוחה

שבוע בטיחות הילדים – מניעת כוויות בילדים

5
הוועדה לזכויות הילד
25.05.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 119
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום רביעי, ט"ז באייר התשס"ה (25 במאי 2005), שעה 09:00

שבוע בטיחות הילדים – מניעת כוויות בילדים.

חברי הוועדה: היו"ר רן כהן
אריה אלדד
יעקב מרגי

ד"ר יצחק ברלוביץ - ראש שירותי הרפואה, משרד הבריאות
מירי כהן - עוזרת המשנה למנכ"ל, משרד הבריאות
רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות, משרד החינוך, התרבות והספורט
עירית לבנה - ממונה על החינוך לבריאות, משרד החינוך, התרבות והספורט
רחל שטרן - מפקחת מעונות יש"ע
זינובי זינסקי - מרכז תקינה בכיר, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
לירי אנדי - ראש תחום פיתוח, "בטרם" – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים
ד"ר מיכל חמו-לוטם- מנכ"ל "בטרם" – המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים
ד"ר איילה בלאו - רכזת ארצית בריאות הציבור, מכב"י שירותי בריאות
פרופ' דוד ברנסקי - יו"ר הוועד ומנהל אגף הילדים בבי"ח הדסה
דוד פילזר - מנהל התכנון, משרד הפנים
דיאן לוין זמיר - מנהלת המחלקה לחינוך וקידום בריאות, קופת חולים כללית
ד"ר בנימין גליק - קופת חולים מאוחדת
מוריה אשכנזי - יו"ר חטיבת אחיות בריאות הציבור טיפות חלב
מרסל סדובסקי - אחות בריאות הציבור, טיפת חלב, מחוז דרום
רחל וקסמן - אחיות בריאות הציבור
קרוב אורלי - אחיות בריאות הציבור
אבי גור - ארגון ההורים הארצי
תניה פפינצ'בסקי - אם
דביר פפינצ'בסקי - ילד
שרון ניסני - ההסתדרות הרפואית

רחל סעדה

סיגל גורדון






מניעת כוויות בילדים

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד, היום נקיים שתי ישיבות, בראשונה שבהן נדון במניעת כוויות בילדים, יחד עם ארגון "בטרם", המקדיש את כול מאמציו לנושא של פגיעות בילדים, והיום במיוחד, מניעת כוויות בילדים. הישיבה היום היא קודם כל לעצם הדיון, אבל גם לכבוד ארגון "בטרם" שמשקיע את כל המאמצים בנושא של מניעת פגיעות בילדים בכלל, והפעם בנושא הכוויות. התרשמתי עמוקות מהפעילות שלכם, אתם תציגו את הדברים ולאחר מכן נגיע להמלצות. חבר הכנסת אלדד הציע הצעת חוק בעניין הזה.

ועדת השרים לענייני חקיקה הודיעה שהיא מתנגדת לה, וזאת לאחר ששר הבריאות אמר שהוא תומך בה.

נעמוד מול ועדת השרים לחקיקה, הוועדה הזאת תמליץ בפני חברי הכנסת לאשר את הצעת החוק, נגייס את כל מי שאפשר, קואליציה ואופוזיציה, על מנת לקדם את הצעת החוק.

בוקר טוב לכולם, אנחנו עדיין במסגרת שבוע בטיחות הילד 2005, הנושא השנה הוא קידום בטיחות של ילדים באש ובנוזלים חמים וצמצום הכוויות בישראל. המסר המוביל שלנו הוא: "37 מעלות בטוח לילדים כמו חיבוק של אימא".

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לתמונת המצב של היפגעות ילדים בישראל בכלל, לפני שאנחנו מדברים על כוויות. אנחנו מדברים על 2 מיליון ו-200 אלף ילדים בישראל, מעל מיליון ילדים נפגעים כל שנה ונזקקים לטיפול רפואי בקהילה. אנחנו המובילים בכל מדינות ה-OECD, מובילים במקום רע ולא מכובד. מתוכם, כ-200 אלף פניות למיון בשנה עקב פגיעות בילדים, זה מעל שליש מסך הפניות לילדים במיון. כ-20 אלף יגיעו לאשפוז וכ-200 ילדים ימותו מהפגיעות שלהם. התאונות בילדים היא קבוצת מחלות קשה ביותר, אם אני משווה לקבוצת מחלות קשה אחרת, בקבוצת מחלות הסרטן אנחנו מדברים על כ-70-80 מקרי תמותה, זאת הקבוצה הכי קשה של מחלות בילדים.

הביטו בתמונה שלפניכם, תינוק שנכווה ממים רותחים - מעבר להגדרה של כוויה כפגיעה שנגרמת ממעבר של אנרגיה טרמית לגוף, מדובר בסוג של פגיעה מאוד כואב, מאוד מייסר, עם שיעורי נכות גבוהים, אשפוזים, ניתוחים, השתלות עור, טיפולים וכו'. ילדים בכלל והגיל הרך בפרט הם בסיכון בגלל שהם נכווים בטמפרטורות נמוכות באופן הרבה יותר עמוק ובדרגת כוויה יותר קשה.

הגיל הרך נמצאים בסיכון, גם בנים, גם ילדים במגזר הערבי - - -

במיוחד ילדים במגזר הערבי.

במקרה זה, הם בהחלט קבוצת סיכון.

נתוני תמותה – אנחנו מדברים על שבעה ילדים בגין כוויות שנפטרים כל שנה. כבר השנה, שריפות ושאיפת עשן היו שמונה מקרי מוות של ילדים, והם בנוסף לכוויות של שריפה או נוזלים חמים. אנחנו מדברים על כ-1,500 אשפוזים. כוויה היא סיבת האשפוז הרביעית בקרב ילדים בגין פגיעות.

קבוצת סיכון – שני שליש מהמאושפזים הם תינוקות ופעוטות עד גיל 4 שנים. השנה השנייה לחיים, כלומר, מי שמלאו להם שנה ועד שנתיים, כ-30% מהאשפוזים הם של הפעוטות בגיל הזה.

מה ההסבר לכך?

זאת קבוצת של ילדים שמתחילים לחקור את העולם, לטפס, למשוך קומקומים. בגיל הזה, הילד בודק את הסביבה, בודק את הגבולות.

אני רוצה לשאול אתכם כמה שאלות, כשאתם מתקלחים במים לוהטים, מישהו יודע מה הטמפרטורה?

פחות מ-40.

הטמפרטורה היא 41 מעלות, אדם לא יכול לסבול מגע מעבר ל-41 מעלות.

קפה נמס בחלב, מה הטמפרטורה שלו? תה הוא בטמפרטורה של 85-90, אם הוספנו חלב זה 70 מעלות. שאלה נוספת, מה הטמפרטורה בברזים בבית, מישהו מוכן להמר?

60 מעלות.

הטמפרטורה יוצאת מהדוד ברתיחה ובתוך ברז המים היא יכולה להגיע לכמעט רתיחה. איזה טמפרטורה תגרום לכוויה במגע קצר עם עור הפעוט? אנחנו מדברים על 55-60 מעלות. זה לא נתפס אצל ההורים, כוס קפה עושה כוויה קשה, מים רותחים מהברז עושים כוויה קשה. ההורים לא יכולים לתפוס את זה כי סביבנו יש כל הזמן קפה ותה.

100 מעלות זה טמפרטורת רתיחה, 85-90 מעלות זה תה או קפה, ב-60 מעלות תוך שנייה אחת אנחנו מקבלים כוויה בדרגה שתיים ויותר. ההמלצה היא, הגבלת הטמפרטורה בצנרת הבית ל-49 מעלות. ו-37 מעלות "חיבוק של אימא" זה החום שנעים לילדים, זה החום שנכון לרחוץ אותם. זה הפער בין 37 לבין מה שמסתובב סביבנו, סביב קפה וכו'.

אני מבין, שזה מגיע לכלל תמותה כאשר הכוויה יותר מ-60% על עור הגוף?

לא, אבל ככל ששטח הכוויה גדול יותר, הסיכון לתמותה גדול יותר. לצערנו, איבדנו ילדים גם עם 20%. זה תלוי בסיבוכים הזיהומיים, בטיפול. זה נכון שככל ששטח הכוויה גדול יותר, הסיכון לתמותה הוא גדול יותר.

וכמובן שהדבר הכי משמעותי זה עומק הכוויה.

אורך האשפוזים מבחינת הממוצע לעומת אשפוזים מסיבות אחרות, הוא הרבה יותר ארוך.

אם רוצים לראות שינוי בבטיחות ילדים וספציפית בנושא הזה, יש לעשות מהלך משולב, תמהיל של אסטרטגיות ומגוון מערכות: קידום חקיקה ותקינה, שינויי סביבה, שהסביבה תהיה בטוחה, שמירה אזורית על הילדים, שמוצרים יהיו בטוחים, להעביר את זה בתוכניות של חינוך, הסברה, קמפיין, העצמה ומחקר. הניסיון הראה, ששילוב באסטרטגיות האלה הביא לשינוי ולהפחתה במספר הכוויות.

פרופ' אריה אלדד ירחיב בנושא הצעת החוק למניעת כוויות בילדים מנוזלים חמים, זה מהלך משמעותי ואסטרטגי. יחד עם מכון התקנים הצלחנו להגביל את טמפרטורת המים בדודים מ-60 מעלות ל-55 מעלות, במשרד הפנים הוחלט, להגביל בעתיד גם ל-50 מעלות.

נכון להיום אין שום חקיקה או תקינה?

למען הגילוי הנאות, כאשר באתי לקבוע תקן לקומקומים, למחמים, לטמפרטורת מים בברזים ביתיים, ועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה לא מטעמים אידיאולוגיים, היא אמרה, יש תקן ואין צורך בחוק. אני מתעסק בכוויות 25 שנה, לא ידעתי שיש תקן, איש לא אוכף אותו, איש לא מיישם אותו, אבל מתנגדים לחקיקה בנימוק, שזה כתוב באיזשהו מקום.

הם אומרים שיש תקן אבל לא מוכנים לספק לך אותו?

ההחלטה של ועדת השרים לענייני חקיקה היתה ביום ראשון. מאז יום ראשון אני מנסה לשים את היד על התקן הזה. הוא נמצא באיזשהו מקום.

יכול להיות שהוא ישנו במכון התקנים?

אני חושב שיש תקנות של משרד הפנים.

יש תקן לקומקומים, למחמים.

נכון, יש תקנים, אבל שם מדובר בחשמל, בטיחות חשמל.

לכן התפלאתי שהיתה להם החלטה גורפת להפיל את הצעת החוק כי אין צורך בה.

אם יש תקן לקומקומים חשמליים, הרי התקן לא בא להוריד את המעלות כי הקומקום צריך לרתוח.

התקן בא להבטיח, כאשר הקומקום נופל, שיהיה לו תפס על המכסה או התקן שמונע שפיכה של הנוזל על מי שנמצא בסביבה. זאת כל הכוונה, טענו שיש, אני לא הצלחתי לשים יד על כך.

חייב להיות חוק והרחבה גם למניעת זליגה של מים אבל גם הגבלת טמפרטורת המים באינסטלציה היא הרחבה קריטית, ראינו זאת בעולם וזה עובד. אנחנו מאוד מקווים שהצעת החוק תקודם. ראשית, יש לתמוך בהצעות החוק, האחת, התהפכות ומניעת זליגה, והשנייה, על הגבלת הטמפרטורה בצנרת. זה אפשרי וזה עובד, זה אפילו טוב לאינסטלטורים כי זה מוריד להם את האבנית.

יחד עם זאת, יש נושאים נוספים שאפשר לקדם בחקיקה, נושא חיוב של גלאי עשן בבנייה פרטית וציבורית. אני רוצה להדגיש את הבנייה הפרטית, הנושא לא טופל, גלאי עשן הם אמצעי מציל חיים, זה מהלך חשוב. אפשר לחשוב על המשך חקיקה במוצרים בטוחים כמו אריגים עמידי אש, פיג'מות וכו', כמובן כל הנושא של נפצים, חזיזים, שיש עלייה בתחום הזה.

יש תקינה על גפרורים?

יש תקינה על גפרורים.

ילדים אוהבים להדליק גפרורים ולעשות שריפות. מה צריכה להיות רמת החיכוך על מנת להדליק? נכון להיום, כל ילד מסוגל להדליק גפרורים.

אין קושי בהדלקת גפרורים, מבחינת המציתים יש תקינה, ילד קטן לא יכול להפעיל מצת במאמץ רגיל.

יש כאן עניין של תקינה וגם אכיפה.

מילה נוספת בעניין גלאי עשן – חשוב להדגיש, שגלאי עשן לא מונע את השריפה, אבל הוא מתריע, הוא נותן זמן יקר בעת ההתלקחות והוא מפחית ב-70% את התמותה משריפות בבתים. חקיקה שמחייבת גלאי עשן בכל בית, אפילו בלי אכיפה, הורידה את שיעור התמותה משריפות בבתים.

בארצות הברית, בארבעת העשורים האחרונים, כמות נפגעי השריפות, ילדים ומבוגרים, הצטמצמה ב-50%, סגרו עשרות יחידות כוויה בארצות הברית כי יש פחות כוויות מאז שהתחילו לשים גלאי עשן.

כמו כן, החובה להשתמש בחומרים לא דליקים, פיג'מות לא דליקות, מזרונים, וילונות.

אני מדגישה, האכיפה גם חשובה, הנפצים היא דוגמה קלאסית, אין כוחות אכיפה, כוחות השוק גוברים.

נמצאים כאן נציגי קופות החולים, טיפות החלב, משרד החינוך, אני חושבת שחשוב להבין, החלק של המדינה הוא, לתת את מעטפת הבטיחות, סביבה בטוחה, מוצרים בטוחים. כדי לתפוס את טעויות האנוש שכולנו עושים – לכל אחד מאתנו נשפך, אתמול נשפך לי מרק, החזקתי והחליק – המעטפת הזאת יכולה למזער טעויות, יחד עם זאת, אנחנו רוצים שגם הקהל הרחב יידע את ההתנהגויות הבטוחות, איך לבשל, על איזה להבות, היכן לשים את הקומקום וכו'. לכן חשוב להכשיר את אנשי המקצוע, גם להגיע לקמפיין – בדרך כלל אני לא ממליצה על קמפיין לקהל הרחב כי יש כל כך הרבה נושאים - אבל דווקא בנושא הזה, זה נושא חשוב להעביר למודעות הציבור.

ד"ר חמו-לוטם, אני מאוד מודה לך. אני רוצה לבקש מדביר פפינצ'בסקי, אני מאוד מודה לך שבאת יחד אם אימא, אתה עברת כוויה, אתה מוכן לספר לנו איך זה קרה לך? אתה זוכר בן כמה היית כשנכוותה או שנשאל את אימא תניה?

הסיפור של דביר: דביר היה בן 15 חודשים והוא נכווה כאשר המטפלת שלו קילחה אותו במים, היא קילחה אותו במים זמן מאוד מאוד ממושך וגרמה לו לכווית בכל פלג הגוף התחתון, כוויות בדרגה שלוש במחצית מהגוף.

אני רואה את התמונות, התמונות קשות מאוד.

זה קרה דווקא ביום ההולדת של סבא שלי, סבא של אימא, שאני קרוי על שמו, על שם סבא שמואל.

דביר היה מאושפז בשניידר, היה בטיפול נמרץ שבועיים, היה מונשם כמה ימים ואחר כך שבועיים בטיפול נמרץ, הוא עבר השתלות עור, שניים-שלושה ניתוחים, ולאחר מכן, במשך שלושה חודשים, במחלקה הכירורגית - - -

לקחו עור מהגב על מנת להציל את הרגליים.

אני רואה שהצילו את הרגליים ואתה נראה יפה מאוד.

במשך שלושה חודשים הוא שהה במחלקה הכירורגית ולאחר מכן, משך שנה וחצי של שיקום, של תחבושות, של פיזיותרפיה יום יומית.

דביר, היום אתה עוד סובל מהכוויות, בחורף או בקיץ?

לא.

מפריע לך בין הילדים, זה שיש לך סימנים על הרגליים?

בשנה שעברה לא רצו לשחק אתי, עכשיו משחקים אתי הרבה יותר.

תניה, אני מבין שהסיבה העיקרית היתה, שרחצו את דביר במים רותחים.

היה כאן שילוב של שני דברים, היה שילוב של רשלנות של מטפלת – את זה נשים בצד – ומים רותחים.

זה מקרה קלאסי כי אם הטמפרטורה היתה מוגבלת ל-49 מעלות, זה לא היה קורה.

זה קרה במי מקלחת בבית.

כן, במקלחת בבית. דביר לא כל כך מודע, אבל עד היום הוא מתקלח במים קרים, יש לו רגישות, גם בחורף הוא מתקלח במים קרים.

מים נעימים, לפעמים אני מתקלח עם המים הכי קרים שיש.

אני מאוד מודה לשניכם.

טיפלתי בכמה מאות ילדים שנפגעו בדרכים דומות, לצערי, גם אני לא הצלחתי להציל חלק מהם. היום, מחצית מנפגעי הכוויות בארץ, יותר ממחצית, הם ילדים. נדמה לי שבאמצעים פשוטים יחסית, אבל עם הרבה נחישות בנושא הסברה ואכיפה, אפשר למנוע פגיעות קשות מאוד בילדים האלה. מי שנפגע בכוויה בקצה האצבע ויודע כמה זה כואב, צריך להכפיל את עוצמות הכאב האלה בשטח הגוף שנכווה ובחודשים ארוכים. ילד שסבל מ-50% כוויה, ישכב בבית חולים 3-4 חודשים בייסורי תופת.

בעצם כאן לא פועלת האינדיקציה שבה הילד מגיב, לפעמים, שבריר שנייה מספיק כדי לגרום לכוויה. אני צודק?

בוודאי. אחת מהתמונות הקלאסיות היא דירה עם הרבה ילדים, לכן במגזר הערבי, עם תנאים סוציו-אקונומיים נמוכים, עם תנאי בטיחות נמוכים, במגזר החרדי, בירושלים, בכל שבת אנחנו מטפלים בילדים שמחם שבת של 20 ליטר מתהפך עליהם. שם זה דיני נפשות. כשזה קומקום, זה נורא ואיום, כשזה מחם עם 20 ליטר, הגניוס היהודי גם הגיע למסקנה, ששלוש רגליים למחם זה מספיק, למה ארבע? אפשר לחסוך ברזל. רוב המחמים האלה עומדים על שלוש רגליים. בכבל החשמלי הם לא חוסכים, הכבל הוא 2.80 מטר, הכבל משתלשל אל הרצפה, התינוקות זוחלים, או מטפסים עליו, 20 ליטר מתהפכים עליהם שזה דיני נפשות, ילדים מתו בטיפולים אחרי שהדבר הזה התהפך עליהם. אפשר לפתור את זה עם תפסים למכסה המחם, אפשר לפתור את זה עם קיצור הכבל החשמלי, אפשר לפתור את זה עם הסברה, שההורים יידעו איפה לא לשים את המחמים, איך להרחיק את הכבלים מהישג ידם של תינוקות, הדברים האלה ניתנים להשגה באמצעים פשוטים יחסית אבל בהרבה נחישות בהסברה.

הייתי רוצה שתפרט לנו בהמשך את כיווני החקיקה, אני רוצה לצאת מכאן עם תהליך מעשי. הייתי רוצה לשאול את ד"ר ברלוביץ לגבי העמדה של משרד הבריאות.

החלק שאנחנו מעורבים בו הוא בהסברה, המידע וההסברה לאימהות בתחנות לבריאות המשפחה, בטיפות החלב. ביוזמת "בטרם" ובשיתוף פעולה מלא, יש לנו עוד הרבה מה לעשות בתחום הזה, חלק מהחינוך וההסברה לכל מה שקשור לבטיחות וטיפול בטוח בתינוק ובילד, נושא של מניעת כווית זה אחד מהם.

אתמול התקיימה ישיבה של הוועדה לביקורת המדינה לגבי דוח של מבקר המדינה, אחת הביקורות הגדולות, שבמשרדי ממשלה רבים לא נעשית עבודה מטה, אני שואל, האם במשרד הבריאות למשל התקיים דיון מטה בנושא הזה?

יתרה מזאת, קיבלנו גם החלטה, להקים מועצה לאומית שבה יהיו שותפים כל משרדי הממשלה וכל הגופים הרלוונטיים העוסקים בכל הקשור למניעת היפגעות בתאונות. אנחנו נמצאים כרגע בשלבים סופיים של היוזמה, אני מקווה שלקראת החודש הבא נוכל לצאת עם הודעה, שהגוף הזה מתחיל לפעול הלכה למעשה. ברור שהעניין הוא לא רק של משרד הבריאות - - -

בוא נאמר, שלמשרד הבריאות יש קרבה גדולה יותר לעניין.

אנחנו רואים עצמנו כמי שרוצה להוביל את הנושא, אנחנו מובילים בתחום הזה, הנושא חשוב והוא נוגע לפעילות העיקרית של משרד הבריאות. יחד עם זאת, אנחנו רוצים להיות אפקטיביים יותר ורוצים שהמדיניות הזאת אכן תיושם הלכה למעשה, חשוב לנו שיתוף הפעולה עם כל הגורמים על מנת לקבל תמונה מלאה ולהיכנס לכל אחד מהדברים שהוזכרו פה, החל מהסברה, תקינה, הובלה, טיפול נכון, טיפול בזמן, הקמת מערכות שיטפלו באותם הילדים. כל הדברים האלה זה רצף אחד שהתוצאה הסופית שלו צריכה להיות, שתהיה פחות היפגעות, פחות נכות ופחות מקרי מוות.

לדעתי, העמדה של "בטרם" היא נכונה, הסברה כשלעצמה ולבדה, בלי לקבוע מדיניות לאומית שיכולה לבוא בעקבות חקיקה, חקיקה יוצרת טרנד של עמדה לאומית לעניין, דווקא לחקיקה בהקשר הזה יש חשיבות עצומה גם לתוצאה ההסברתית.

שר הבריאות תמך בהצעת החוק, משרד הבריאות תומך בכך, אנחנו חושבים שכל יוזמה חקיקתית שיכולה למנוע את מספר מקרי הכוויות ובכלל היפגעות, היא חשובה מאוד. הנושא של הגבלת הטמפרטורה המגיעה לצנרת בבית, וכן בטיחות הקומקומים והמחמים, אלה שני נושאים חשובים, אני בטוח שחקיקה מתאימה יכולה לקדם את הנושא.

לצערי, אני לא יכול לאשר את מה שאומר ד"ר ברלוביץ, הדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה - - -

שר הבריאות התנגד?

שר הבריאות לא הביע את דעתו. משרד המשפטים הגיש המלצות ואמר: ממשרד התמ"ת ומכון התקנים נמסר כי קיים תקן רשמי ישראלי, לפיכך אין כל צורך בתיקון.

מאחר והתבקשתי לחוות את דעתי, גם העברתי אותה לשר הבריאות, אנחנו תמכנו בזה, זאת היתה הנחייה של שר הבריאות בנושא. אני לא אחראי על משרד המשפטים.

אנחנו נטפל גם בנושא של תקינה – האם היא קיימת, וגם בנושא של תהליך החקיקה, נחייב את המשרדים להיכנס לדיון רציני ועמוק.

מדברים כאן על תהליך מסוים שלמעשה, התהליך של "בטרם" התחיל בטיפות החלב, ראשיתו היה "טיפ טיפה בטיחות". אני הולכת על ההיבט המניעתי, כמובן שהמערכת חייבת להיות מערכת רב מערכתית מפני שהעלו כאן כל מיני גורמים. דיברתי על גלאי עשן וכל מיני דברים שמצויים במסגרת בתים רגילים או בתים משותפים, אבל אני רוצה להציג כאן באמצעות חברתי דווקא את הפגיעות במגזר הבדואי, זאת קבוצת סיכון גדולה עם ליקויים רבים שניתן להצביע עליהם, ולהראות לכם איזה עבודת שטח אחיות בריאות הציבור עושות בנושא.

אני אחות בריאות הציבור בטיפות חלב במחוז הדרום מזה כ-26 שנים. אני רוצה להציג את הערכת התוכנית להפחתת שיעור תאונות בקרב ילדים בדואים במחוזנו, בגילאי 0-4 שנים ביישוב רהט, כאשר רהט היתה בעצם קבוצת המחקר, בשאר היישובים הבדואים היא קבוצת הביקורת.

התוכנית נקראת "תוכנית פרויקט גי"ל – גידול ילדים ללא תאונות".

(מקרינה מצגת)

לעיתים קרובות אנחנו עדים לכל מיני פרסומים בעיתון, כמו דוגמת אלה, שני פעוטות טבעו למוות בבור מים ברהט. פעוט בן שלוש שתה בטעות נפט.

אני רוצה שנטייל ברחבי הנגב, השוקת הזאת היא מפגע בריאותי קשה ביותר לילדים. אוהל יפה, ניכנס פנימה. בתוך האוהל ערסל של תינוק. גובהו של הערסל מן הרצפה כשני מטר לפחות. בפינת האוהל שבו סיירתי, התמונה מוצגת לפניכם, בקבוק נפט בין בקבוקי השתייה, כך זה היה וכך זה נראה. תמונה שמדברת על כך, שהאוכלוסייה היא אוכלוסייה במעבר, אוכלוסייה מסורתית, בתים לתפארת, חצרות הבית, גרם מדרגות ללא מעקה. זאת תמונה שצולמה בתוך בית לתפארת, בתוך היישוב. ילדה בקצה המדרגות, הגובה מהמדרגה עד למטה, מדדי עם סנטימטר מהמדרגה העליונה, היא בערך כ-3.5 מטר.

הכלי שלפניכם נקרא טבון, הטבון המשודרג, הוא מצוי גם בזירה הבדואית המסורתית וגם בזירה הבדואית המערבית. משתמשים בו לכמה דברים, אל"ף, לאפיית הפיתות, לבישול וגם לחימום. בתוך הכלי הזה העשוי מפח יש גם גחלים. תארו לנפשכם, מה קורה כשתינוק זוחל או אפילו מבוגר שעובר ליד זה, מה עלול לקרות.

הסיבות להיפגעות – רצף ושילוב של שני דברים: מחד גיסא, התלויות בילד, מאידך גיסא, בהשגחת הורים לקויה ובסביבה לקויה.

קצת על אוכלוסיית רהט - היא מהווה כ-25% מכלל אוכלוסיית הנגב, היא מונה כיום כ-50 אלף תושבים, קצב הגידול שם כ-5%, וגילאי 0-17 הם כ-60% מכלל היישוב. קבוצת הגיל שבה אנחנו דנים היא 0-4 שנים, 25% אוכלוסייה הנתמכת סעד, אוכלוסייה צעירה וענייה מאוד.

טיפות החלב של משרד הבריאות ברהט נבחרו כמסגרות מקדמות בריאות, יש שם ארבע תחנות טיפות חלב. בשנה הנדונה של 2002, שזה בעצם תום המחקר, היו כ-10,000 ילדים בגילאי 0-6 שנים. זאת תחנה שנותנת שירות לכלל האימהות, היא נותנת ייעוץ והדרכה, היא תומכת בציבור, היא מוכרת לציבור והיא נגישה וזמינה לציבור.

בתוך התחנות הוקמו פינות גיל, הודרכו סוכנות שינוי בתוך הקהילה, שלמדו את הנושא של תאונות בית באמצעות הדרכה של משרד הבריאות, בתמונה שלפניכם אתם רואים את אחת המדריכות מדריכה את האימא וילדיה באמצעות משחק בטוח, מה זה התפתחות הילד ואיך אפשר למנוע תאונות צפויות.

העובדות בתחום הזה הן בדואיות?

יש לנו במחוז כעשר אחיות בדואיות העובדות במגזר, כולן משובצות ברחבי התחנות.

עשר מתוך כמה?

אנחנו כ-80 אחיות במגזר הבדואי, מתוכן 10-15 אחיות שהן ממש במגזר, כולן משובצות בתחנות.

אין נטייה להגדיל את השיעור שלהן? הן תהיינה המשדרגות הכי טובות.

יש תוכניות העשרה כי לא כולן יכולות להיכנס לבתי ספר לאחיות, יש איזה שהיא דרישת סף על, מנסים להכשיר אותן. יש איזה שהיא התנגדות שבטית, למשל להוציא בנות בהסעות לאשקלון או ללינה מחוץ לבית. עדיין הנושא השבטי מאוד חזק. יש לנו מדריכות מתוך הקהילה שהן מוכשרות למען העניין, יחד אתן אנחנו מעבירים את הנושא הזה בשפה, מתוך התרבות הבדואית.

בדיקות שיעורי אשפוז לפני ולאחר הפעלת התוכנית, הן ברהט והן בהשוואה לשאר יישובי הביקורת. כמובן לפני הפעלת התוכנית מ-1998-1999, ושלוש שנים לאחר הפעלת התוכנית מ-1999 ועד 2002. ההשערה היא, שככל שנהיה חשופים לתוכנית, שיעורי התאונות ירדו.

גודל האוכלוסייה שאני מדברת עליה, בשנת 2002, כ-5,000 בתי אב, ובשאר יישובי הביקורת כ-13,000 בתי אב. גידול האוכלוסיות 5% מדי שנה.

בשנים הנדונות היו 758 אשפוזי תאונות בקרב האוכלוסייה הבדואית, מתוכן 230 ברהט וזאת היתה הסיבה שיצאתי למחקר בתחום וגם בעשייה התערבותית ממש.

תוצאות – התפלגות הגילאים שבהם אושפזו הילדים, רוב האשפוזים הם סביב הגיל של 1.5-2 שנים. הפלח הזה מראה לנו, כ-80% מכלל הילדים שאושפזו בשנים האלה היו בגיל 0 עד שנתיים. היחס בין בנים לבנות הוא פי שניים, בנים נפגעים יותר.

דירוג הנפילות – הנפילה היא במקום הראשון אצלנו במחוז, לאחריה – הכוויות. כ-41% נפילות, 34% כוויות. הפלח הזה מראה לנו, כ-70% מכלל הנפילות מלוות בפגיעות ראש והן בעצם הסיבה לאשפוזים. רוב הכוויות, כ-70% הן בגלל כוויה מנוזלים חמים.

לאורך כל תקופת המחקר, כ-95% מהאימהות נחשפו לתוכנית. אני רוצה לציין, ש-95% מכלל התינוקות הנולדים במחוז – לא אגזים ואומר, שמחוזינו שופע בילדים קטנים, 13 אלף לידות בשנה במחוז דרום, מעל מחציתן, כ-60% לידות בדואיות – רשומים בטיפות החלב של משרד הבריאות, זה דבר נפלא כי זאת אוכלוסייה נגישה.

שיעורי האשפוז – מה קרה לאורך השנים? התחלנו בשיעור של 6.61 לאלף ברהט וסיימנו במגמת ירידה ל-4.3 במהלך תקופת ההדרכה וליווי האוכלוסייה. בעוד שבשאר יישובי הביקורת לא חל שום שינוי, נשאר אותו שיעור.

מה גרם לירידה? הירידה המשמעותית היתה בגלל ירידה בשיעור הנפילות, כמעט מחצית, לאחר תקופת ההתערבות.

שזה בעיקרון מיוחס להדרכת האימהות.

הדרכת האימהות, משום מה נתפסה אצל האימהות חומרת הנפילה מאשר חומרת הכוויה. הראייה, המבנים והגורמים הסביבתיים הם אלה שתורמים לנפילה ולאשפוזים הרבים. זה הכי שכיח, זאת אוכלוסייה במעבר, המבנים לא מתאימים, אין תקינה גם בעניין הזה, חבריי דיברו כאן על חקיקה, נכון זה דבר נפלא וחקיקה בנושא כוויות זה עוד יותר נפלא, אבל לדעתי יש צורך לעשות אכיפה בכל נושא התאונות, תאונות בית, חצר וכו'.

כל המחקרים אומרים, שקיים קשר עמוק בין היפגעות בילדים לסטטוס הסוציו-אקונומי של האימהות.

במחקרים עולה כי טיפות החלב ומרפאות הן המקום הטוב ביותר להעברת תוכניות והדרכה. בסקירה נוספת אומרים, שכולם תמימי דעים, יש צורך בהפעלת תוכניות.

מה אנחנו עושים? תחום המניעה הוא תחום מאוד קשה והתחום של מניעת תאונות בית הוא בוודאי מאוד קשה ואין פתרון פשוט שיוביל. כאן דיברו חבריי על נושא של אכיפה, על נושא של איגום משאבים, אני חושבת, שגם לחזק מסגרות שפועלות בעניין, כדוגמת טיפות החלב, יש לחזק אותן, לצייד אותן במשאבים, גם הכוח האנושי וגם הכוח התקציבי.

קודם כל צריך לשמר אותן.

כמובן לשמר אותן. אני כאן כואבת את הכאב, שכל הזמן חושבים שאנחנו קשורים רק לחיסונים, לצערי הרב, אנחנו לא קשורים רק לחיסונים, אני מביאה כאן טיפה בים העשייה של בריאות הציבור לטובת האוכלוסייה.

אני מבקשת שתצא מכאן קריאה, להמשיך לתקצב תוכניות. מאז שאין לי את התקציב הקטן והמזערי שהפעלתי בו את התוכנית הזאת, אין לי איך להפעיל, אני צריכה לתקצב את המדריכות ואין לי איך לתקצב אותן כי אין תקציב. אני מודה לכם על ההקשבה בשם צוות גי"ל.

אני מברך על הישיבה, כל פעילות מבורכת בעניין. במשרד החינוך נעשית עבודה, היא לא ממוקדת בנושא הכוויות, היא ממוקדת בנושא של עובדי הוראה. אני מקווה שהפעילות הזאת תורחב בשנים הבאות. יש גם את נושא הבריאות, שעירית לבנה תוכל לפרט בעניין. הבעיה המרכזית במגזר הבדואי היא התרבות ותרבות החיים שלהם. נכון שכל פעילות תודעתית יכולה לתרום, אבל יש כאן הרבה מאוד בעיות הקשורות להתנהגות של אוכלוסייה שאפשר לתקוף מזוויות שונות.

שר הפנים אחראי על חקיקת משנה שנקראת הל"ת – הוראות למתקני תברואה, מסמך מקביל לתקנות התכנון והבנייה, שם יש את כללי האינסטלציה. בעיקרון, הוא מפנה או מאמץ תקנים של מכון התקנים הישראלי. אנחנו מנסים לקדם מערכת מסודרת של הוראות והנחיות הבנייה. אנחנו מתנגדים באופן כללי לחקיקה נקודתית, אנחנו פתוחים להצעות ולשינויים במערכת מסודרת שמרכזת מקום נגיש לאנשי המקצוע.

כדי לסבר את האוזן בעניין הגבלת הטמפרטורה של מים חמים, זה קשור בנושאים נוספים, יש כאן שיקולים של חיסכון באנרגיה, חיסכון במים, מערכות דודי שמש ונושאים נוספים. ראוי שהדבר ייעשה במערכת ציבורית מבוקרת של תקינה ציבורית.

מבחינתכם זה עולה בקנה אחד, זה לא סותר.

לפעמים זה כן סותר.

זה נקבר בקנה אחד. בסוף כשאני מקבל את התקן הזה, זה אפילו לא תרגום של התקן הבינלאומי, זה הפנייה אליו, מיליון אותיות קטנות שאיש לא מכיר אותן, שאיש לא משתמש בהן, שאיש לא אוכף אותן, אבל יש התנגדות לתקינה נקודתית כי היא רק חלק מהיבט כללי. אז מתוך רצון לעשות הכי מסודר והכי טוב בעולם, לא עושים את הקצת שאפשר.

על שולחן הממשלה מונחת הצעת החלטה של שר הפנים בעניין יישום המלצות ועדת זיילר, הוועדה הציבורית לעניין בטיחות הציבור במבנים, בין היתר אנחנו מציעים מערכת שונה לבקרה על תוכניות ועל הבנייה, התחום שלדעתנו צריך לעבור מהפך רציני ויכול לתת מענה גם לחלק מהנושאים הללו.

אני מפקחת מעונות יש"ע, דאגתי לתת בכל האזור שלי את ההשתלמויות של "בטרם" - - -

איך התוצאות?

התוצאות נהדרות. אני רוצה לומר בקשר למים החמים, שעד היום יש לנו מעונות שאין בהם תרמוסטט, עד היום יש כאלה שלא יודעים איך לווסת את המים. אני נכנסת למעונות כמעט כל יום, נטלתי את הידיים אחרי השירותים, קיבלתי מים רותחים.

דרך אגב, ההמלצה שלנו היא 45 מעלות במוסדות לגיל הרך.

עד היום לא אוכפים את זה כמו שצריך.

עיריית ירושלים ניתקה את המים החמים בגנים, בברזים הנמוכים. לילדים בגני הילדים אין שום נגישות למים חמים.

רפואה מונעת ברורה לכולם, אנחנו עוסקים בדרך כלל בדברים שנמנע אותם היום, ואם לא נמנע אותם, זה יהיה בעוד 15 שנה. עם כל החשיבות של העניין, זה לא עומד ביחס לשאר, אני יושב בשקט ו"רותח", זאת אטימות חושים - - -

בדיון הזה לא כדאי לרתוח.

אני מעדיף לרתוח ולא הילדים. ממה שאני שומע כאן, זאת אטימות חושים. מה יכול להיות ההיגיון של מישהו כשהוא אומר, יש תקינה, חפשו אותה. הולכים לעשות משהו שמחר ימנע מוות, כוויה חמורה או נכות בילדים.

אתה אומר בעצם, יש כאן אטימות אל מול חיים.

אני אחראית על בריאות הציבור במכב"י שירותי בריאות, מזה שבע שנים אנחנו עובדים יחד עם "בטרם", עם משרד הבריאות, בנושא של בטיחות הילדים. עד עכשיו שמנו דגש בנושא של מניעה, התייחסנו אליו בהתחלה רק בטיפות החלב וראינו שזה לא מספיק. היום אנחנו נכנסים גם במסגרת המרפאות, אותם ילדים שמגיעים למרפאות אחרי פגיעות, גם עליהם אנחנו עובדים. מכיוון שאנחנו רוצים למקד את עצמנו, התמקדנו במגזר החרדי ובמגזר הבדואי בנגב מאותן סיבות ששם מצאנו, הפגיעות הן בעיקר נפילות וכוויות ולכן אנחנו שמים על כך את הדגש.

עשינו שני צעדים מאוד גדולים, כל תינוק שנולד, בנינו ערכה עם כל האביזרים להורה, כשהוא נרשם לטיפת החלב הוא מקבל את הערכה, ואנחנו מפמפמים, כל ביקור, האם מקבלת טיפים בנושא הזה של בטיחות, מתוך כוונה שבסופו של דבר משהו ייקלט. לא מספיקים רק החוקים, אני מסכימה שהחוקים הם דבר חשוב, אבל האם היא הגורם הראשוני שישפיע על כן או לא תהיה תאונה. לכן אנחנו שמים את הדגש על האם.

אפשר להכניס גם את האבא, זה לא יזיק.

מי שמגיע, בדרך כלל הם מגיעים יחד, או 50%-50%. תרגמנו חלק מהדברים לערבית. ב-9 ביוני בשעה רבע לתשע בערב, בערוץ 2, משרד הבריאות, יחד עם הקופות, תוקרן תוכנית במשך שעה שלמה בנושא בטיחות ילדים, רתמנו אנשים משפיעים בארץ על מנת שיעבירו את המסר בחשיבות של כל הורה לשים לב לבטיחות של הילד שלו.

אני רוצה לברך אתכם על המהלך הזה בשם כל הוועדה.

רציתי להשלים ולומר, שאמצעי התקשורת, בין אישית, קבוצתית, קהילתית ואמצעי התקשורת העממיים לא מעבירים את הנושא. יחד עם "בטרם" הפקנו שני עלונים בערבית, בעברית, כעת אנחנו מתרגמים גם ברוסית ואנחנו מפיצים בטיפות החלב, במרכזי הבריאות לילד, מחלקות ילדים ובמרפאות ילדים.

בכל הזדמנות שיש לנו הדרכה בנושא של טיפול בתינוק אחרי לידה, אנחנו משלבים את הנושא של בטיחות. הפקנו סרט בנושא טיפול בתינוק אחרי לידה, יחד עם "בטרם" שילבנו את הנושא של בטיחות בבית.

רציתי לסיים ולומר, כולנו צריכים לחשוב איך ניתן לגייס משאבים ושאמצעי התקשורת המוניים יעמדו לרשותנו על מנת להעביר את המסר לקהל. אחת הסיבות שארבע הקופות התכנסו להעביר את השידור המיוחד הזה, בגלל שהמשאבים של גוף אחד לא מספיקים.

יש תקן והממשלה מתנגדת לחקיקה מצומצמת במקום שיש תקן מאוד רחב. את התקן אין אוכפים ונדמה לי שלא ייגרם שום נזק למדינת ישראל אם יהיה חוק שייגע בנקודות העיקריות שהן מחוללי הכוויות בילדים.

לכן אני מציע, שהוועדה תפנה לממשלה – הלא שר צריך להגיש ערעור על החלטה של ועדת שרים לענייני חקיקה להתנגד, אין טעם לעשות גיוס, אפשר אבל אני לא רואה סיבה להילחם בממשלה בעניין הזה – לשר הבריאות, שיגיש ערעור על החלטת ועדת השרים. אנחנו יודעים שיש תקן, אנחנו משוכנעים שחקיקה תקדם את הבטיחות בתחום הזה בלי לסתור ובלי לגרוע מהתקן.

יתרה מזאת, בהתחשב בעמדה של שר הבריאות בנושא, הוא הביע את עמדתו בנושא.

אנחנו מבקשים שהשר יערער בפני הממשלה ושהממשלה לא תתנגד. אני אקבל עליי את כל התיקונים שהממשלה תרצה לעשות.

רבותיי, הסיכום של הוועדה: אל"ף, אנחנו בעד חוק, גם אם קיים תקן. חוק הוא לעולם משמעותי יותר בכל התחומים, המעשיים, הציבוריים וההסברתיים. אנחנו נפנה לשר הבריאות ונבקש ממנו, שיערער. אנחנו גם נבקש להופיע בפני ועדת השרים לענייני חקיקה בעניין הצעת החוק הזאת כדי להעמיד את ועדת השרים על חשיבות הנושא הזה.

בי"ת, אני פונה לרשות השידור ומבקש מהם להתגייס לנושא יחד עם קופות החולים והגורמים השונים שעוסקים בנושא הזה על מנת לתת תפוצה הרבה יותר גדולה בציבור לחשיבות הנושא ולרגישות העניין.

אני מציע שנסתפק בכך כרגע, טיפלנו טיפ-טיפה בים של הכוויות, אבל אני מבטיח שיחד עם "בטרם" נתקדם באופן רחב ומשמעותי יותר.

אני רוצה להודות לכולכם, תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:00.