כנסת פתוחה

ועדה משותפת חינוך וועדת הקליטה 24.05.2005












2
הוועדה המשותפת לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת החינוך, התרבות והספורט
24.05.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול
מישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט - מס' 447
וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות - מס' 233
יום שלישי, ט"ו באייר התשס"ה (24.05.2005), בשעה 13:00

ציון יום הרצל

חברי הוועדה: אברהם פורז -יו"ר ועדת חינוך, התרבות והספורט
מיכאל נודלמן -מ"מ יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
איוב קרא
ויקטור בריילובסקי

חה"כ אילן שלגי
מיכה ינון -מנהל מינהל התרבות, משרד החינוך, התרבות
והספורט
חיה פלג -מפקחת מינהל חברה ונוער, משרד החינוך,
התרבות והספורט
יהודית זמיר -מטה קרמניצר, משרד החינוך, התרבות והספורט
סוניה מיכאלי -מדענית ראשית, המשרד לקליטת עלייה
מרסל אסולין -משרד הביטחון
ניסן עמדור -אחראי על פרוייקטים יהודיים במחלקת
התפוצות, משרד החוץ
רות רגב -ראש אגף חינוך, קרן קיימת לישראל
ד"ר אריאל פלדשטיין -ראש המינהל האקדמי, המכללה האקדמית ספיר
מוניקה זלינגר -מנהלת מרכז הרצל-מוזיאון ומדרשה ציונית
דוד בריקסטון -ראש המחלקה לפעילות ציונית בהסתדרות
הציונית העולמית
מרדכי פרידמן -מנהל מרכז תכנים ותקשוב, הסוכנות היהודית
ליפשה בן ש"ך -המחלקה לפעילות ציונית, ההסתדרות הציונית
שלמה בן חיים -מנהל מדור פיתוח מנהיגות חינוכית, קרן קיימת
לישראל
שלומית רונן-ליבנה -רכז פרוייקטים, מועצת תנועות הנוער
ישי העצני -מנכ"ל מרכז שלם
דני גולן -מחלקת החינוך, רשות הטבע והגנים

יהודית גידלי, דנה גורדון

מיטל בר-שלום


ציון יום הרצל


מיכאל נודלמן (ממלא מקום יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. יום הרצל מצוין מדי שנה כיום זיכרון ממלכתי על סמך החוק של חה"כ אילן שלגי. מטרת החוק היא להנחיל לדורות הבאים את חזונו, מורשתו ופועלו של הרצל. לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולייצוג מדינת ישראל בהתאם לחזונו הישראלי.

בנימין זאב הרצל, מדינאי, משפטן, סופר ועיתונאי, האיש שבנה וארגן את ההסתדרות הציונית העולמית כגוף פוליטי שנועד להציל את העם היהודי בדרך למדינה. בסיפור חייו הדרמתי, בפעילויותיו ובהחלטותיו משתקף סיפור של התנועה הלאומית הציונית בשנות בראשית. נשמח עם ד"ר דוד בריקסטון, ראש המחלקה לפעולות ציוניות בהסתדרות הציונית העולמית, יציג בפני הוועדה את פעולות מרכז הרצל ואת ממצאי הכנס שנערך בשבוע שעבר.

זאת הישיבה הראשונה שבה אני מכהן כיו"ר ועדת החינוך, וזה טוב להתחיל עם הרצל. זו ישיבה חגיגית, ישיבה שבה אנחנו נדבר על פועלו של הרצל, ואני שמח להיות זה שמנהל ביחד עם חברי את הישיבה הזו.

זה כבוד בשבילי לספר לכם קצת על מה שאנחנו עושים. בראש ובראשונה אני רוצה להודות לחה"כ שלגי. ספק רב אם אנחנו היינו יושבים כאן היום לציין את יום הרצל אילו הוא לא היה מופיע בחוק. זה דבר מאוד חשוב. אני מעריך גם את דברי יו"ר ועדת חינוך, על כך שהוא מתחיל מההתחלה לדון בהרצל.

בשבועות האחרונים אנשים שואלים אותי מדוע נחקק חוק כזה דווקא לכבוד הרצל, והאם לא מלמדים ממילא את מורשתו בבית הספר. לצערי הרב, הסקרים מוכיחים שגם אם זה נעשה בבתי הספר, אנחנו לא עושים את זה כמו שצריך. אני לא יודע כמה מכם קראו את הסקר שפורסם לפני כמה שבועות בעיתון ידיעות אחרונות, וראו את הבורות המוחלטת בכל הקשור להרצל בקרב סטודנטים. חשבו שדוד גרוסמן כתב את ספריו ושההישג הגדול ביותר של הרצל היה לגרש את הבריטים מן הארץ. לכן, החוק עצמו הוא כל כך חשוב.

מטרת מרכז הרצל, שנפתח בשבוע שעבר ביום הרצל במעמד נשיא המדינה ויו"ר הכנסת, היא להציג את הרצל לא רק כדמות היסטורית ענקית, למרות שזה מה שהוא היה, אלא גם כאישיות ששייכת גם לעתיד שלנו ולא רק לעבר. אנחנו מרגישים, כי מכירים את הרצל כאחד שחלם על מקלט לעם היהודי, שיהיה מקום בטוח לשכון בו. על זה מדבר הספר "מדינת היהודים". זה פחות או יותר מה שאנשים מכירים. מכירים הרבה פחות את הספר השני שלו, שהוא הרבה יותר חשוב, "אלטנוילנד", שבו הוא מתאר את החברה היהודית 20 שנה לאחר הקמת המדינה. זה רומן אוטופי, שבו הוא מתאר חברת מופת. אני לא חושב שצריך לשכנע מישהו בחדר הזה, שאת החלום הזה עדיין לא הגשמנו. אם יש לנו מקלט זה טוב, אבל כעת כולנו צריכים להיות מסורים לבנייה של חברת מופת. מי יבנה את החברה הזו? דור ההמשך. זה מה שאנחנו מקווים להגיע אליו דרך מרכז הרצל. אנחנו רוצים להדגיש את החזון האקטואלי, הרלוונטי והמאתגר בפני הדור הצעיר. אנחנו רוצים לומר להם, כי אלה שבאו לפניהם בנו את הבית עד כאן, ועכשיו הם צריכים לקחת את המפעל הציוני הזה ולעצב את מדינת המופת שאנחנו רוצים לראות כאן.

לצורך זה, אנחנו קיימנו בשבוע שעבר כנס אקדמי ביוזמתה של המחלקה לפעילות ציוניות של ההסתדרות הציונית העולמית. היה חשוב לנו שלא לעשות את זה לבד, ומצאנו פרטנרים אמיתיים למפעל הזה. עשינו את זה בחסות המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, התרבות והספורט ושל קצין חינוך ראשי של צה"ל. מאוד חשוב לנו לחבר בין ההסתדרות הציונית העולמית, מרכז הרצל והגופים האלה. עשינו את זה בשיתוף גם כמה מוסדות להשכלה גבוהה, בית ספר לחינוך של האוניברסיטה העברית ושל אוניברסיטת חיפה ותל אביב, מכללת ספיר ועוד כמה מוסדות, וגם בהשתתפות פעילה של קרן קיימת לישראל, שגם היא מאוד מסורה לכל העניין הזה. הקרן לירושלים עזרה בכל הקשור להקמת המרכז והתמיכה בכנס, ואנחנו ממש מעריכים את עבודתה.

לפי החוק, חייבת לקום לצורך יישום החוק מועצה ציבורית. לצערי, הוועדה הזו עוד לא קיימת. מה שאנחנו עשינו בשבוע שעבר, היה צריך להיעשות ביוזמה משותפת של הכנסת, לשכת ראש הממשלה וההסתדרות הציונית העולמית. אתם מצדכם יכולים לקדם את הקמת הוועד הזה. לבד אנחנו לא יכולים לעשות את זה. שיתוף הפעולה של הכנסת ולשכת ראש הממשלה מאוד חשוב לנו לקידום כל המפעל החשוב הזה .

אני רוצה לומר לכם, כי חשיבותו של החוק היא לכל החיים איתנו היום וגם לדורות הבאים. כפי שציין ד"ר בריקסטון, הרצל לא מוכר לחלק גדול מהציבור היהודי, או שהם יודעים עליו דברים שהם אינם נכונים. אני חושב, שראוי לזכור את שבועתו של דוד וולפסון, שהיה אחד ממשיכיו של הרצל, הנשיא השני של הקונגרס הציוני. ביום ההלוויה, ב-3.07.1904 הוא אמר כך: "אנו נשבעים לך ששמך יתקדש וייזכר כל עוד יישאר יהודי אחד עלי אדמות. בשעה קשה זו אנחנו מזכירים את שבועתך בקונגרס השישי, ואנו נשבעים בעקבותיך: "אם אשכך ירושלים תישכח ימיני".

בספר של חני זיו ויואב גלבר, הם מזכירים את החוק שעבר בכנסת כאשר מלאו 100 שנה למותו של הרצל, ואומרים: "גם אם קופח במורשת הזיכרון הישראלי והיה צריך להמתין 56 שנה עד שיוחלט להקדיש יום זיכרון למורשתו, הרי זה חשוב מאוד..." בהמשך הם אומרים: "רחובות רבים בארץ קרויים על שמו של הרצל, ואף היה לנו שטר כסף וישנו מוזיאון ששופץ, אך הניצחון האמיתי של הרצל הוא אותו ילד יהודי שנולד חופשי בארץ יהודית, אותו ילד שהמילה אנטישמיות, לעיתים אינה מובנת לו ורחוקה מהוויית היום-יום שלו.."

החוק מדבר על כך שביום הרצל, י' באייר, ילמדו את מורשתו וחזונו של הרצל בבתי הספר. אנחנו קבענו את התאריך הזה שהוא יום הולדתו, למרות שאני לא בטוח שהרצל ידע שהוא נולד ב-י' באייר, משום שביום פטירתו, כ' בתמוז, זו חופשת קיץ ואז בתי הספר לא יוכלו ללמד ולספר על הרצל. אני אשמח לשמוע מנציגי משרד החינוך שנמצאים פה היום, עד כמה זה יושם בבתי הספר השנה. אני אשמח לשמוע גם מה עשו בצה"ל בעניין. אני שמעתי ממורה בבית ספר תיכון, שאחרי פסח, בגלל בחינות הבגרות, לא רק כיתות יב' אלא גם כיתות י' ויא' אינן לומדות כלל. ייתכן וצריך למצוא פתרון לכך שגם בבתי הספר התיכוניים החוק הזה ייושם.

בשבוע שעבר, ביום הרצל, נחנך המוזיאון שבראשו עומד ד"ר בריקסטון והמחלקה שלו. אני הייתי בטקס המרגש והמרשים הזה, ואני ממליץ לכולם ללכת ולראות את המוזיאון המיוחד הזה. ד"ר בריקסטון, אולי כדאי לארגן ביקור של חברי כנסת במוזיאון.

אנחנו מקבלים את ההצעה בברכה, ואנחנו נתאם מועד.

אני גם מציע לכל הנוכחים לעבור במבואה בקומה 3 בכנסת, מול לשכת היו"ר. יש שם תערוכה, ואפשר לראות שם את היומן המקורי של הרצל פתוח בדף שמתאר את חוויותיו ביום השני של הקונגרס, ה-30 באוגוסט 1897 וגם דברים שהוא כתב ב-3 בספטמבר: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים".

הכנתי דברים ארוכים שאני אומר היום במליאה, אבל כרגע אני רוצה לסיים עם דברים שהרצל עצמו כתב, שמופיעים ב"תכלת", כתב עת למחשבה ישראלית, שהוצא על ידי מרכז שלם. יש שם כמה מאמרים, כולל מאמר מעניין של נתן שרנסקי. במאמר של זאב בנימין הרצל שנכתב בשנת 1899 נאמר: "אין עזרה וישועה ליהודים מלבד שיבה אל עמם והתיישבות על אדמה משלהם. כך כתבתי בשנת 1895 בספרי מדינת היהודים, בעודי תחת הרושם המזעזע של משפט דרייפוס הראשון. כאשר הסקתי את המסקנות האלה, עדיין הייתי זר לעמי. לא ידעתי הרבה על התנאים שבהם שרויים המונינו מוכי הדלות, ומאומה לא ידעתי בדבר התנועות החדשות יותר ביהדות. רק לאחר שהתפרסמו דברי מצאתי את דרכי אל החוגים האלה ונודע לי על האנשים שהקדימו אותי". הוא מתכוון למשה הס, רומי וירושלים, וליהודה פינסקר ולחובבי ציון, אנשי העלייה הראשונה שעלו לארץ ישראל, התיישבו פה והקימו את המושבות הראשונות. הרצל אומר שהוא לא ידע על הדברים האלה. הוא אומר בהמשך כי אילו הוא היה יודע על זה ייתכן כי הוא לא היה נכנס לכל ההרפתקה הזו, כי הוא שילם מחיר אישי יקר. בהתחלה הוא היה כתב של עיתון בוילנה ואחר כך העורך הספרותי. הוא היה מוכר בוילנה כמשפטן ועיתונאי מכובד, ולאחר שהוא פרסם את הספר מדינת היהודים התחילו קצת לצחוק עליו. שלא לדבר על המחיר האישי שהוא שילם, חיי המשפחה שלו והבריאות שלו. אנחנו יודעים כי הוא נפטר בגיל 44.

חודשים אחדים לפניי הקונגרס הציוני הראשון כתב ביאליק את שירו הידוע "אכן חציר העם", בו הוא התייצב כנביא ומוכיח הקורא לעם להתנער ממצבו המושפל. אנחנו יודעים שהוא היה גם בין אלה שהיה להם ביקורת על הרצל. הוא היה יותר קרוב לאחד העם. כאשר הוא ראה את התגובה המזלזלת, כאשר היה כבר ידוע שיהיה הקונגרס הציוני באוגוסט, הוא אמר: "אכן חציר העם יבש היה כעץ, אכן חלל העם חלל כבד אין קץ, נבל העם מלא נכלה, נכלה וראש, כולו רקב ומסוס מכף רגל ועד ראש, שלא הקים מקרבו ביום נחלה וכאב רב פעלים, איש חי אשר יפעם בו לב ובלב יפעם זיק מרתיח הדם, ובראש יגע שביב מאיר דרך העם. הרצל הוכיח כי הוא אמנם האיש שבלבו בער הזיק והוא האיר את דרך העם, והוא הניע תהליך מדהים שהביא להקמת מדינת יהודים".

ממשלת ישראל אכן לא קיימה עד עכשיו את מצוות החוק ולא הקימה את המועצה. אנחנו התרענו על כך וקיימנו בוועדת החינוך דיון שבו דרשנו את זה. האחראי על החוק הזה הוא ראש הממשלה. עד היום מסיבות בירוקרטיות המועצה לא קמה. משרד האוצר לא העביר תקציב. כל מי שעשה שהיום הזה יתקיים גם השנה, תבואנה עליו ברכות.

אנחנו מדברים על הגשמת חזונו של הרצל, אך אנחנו שוכחים להגשים את רצונו משנת 1903. בצוואתו הוא כתב כי הוא מבקש שיעלו לארץ את עצמותיהם של כל בני משפחתו. לצערנו, כל בני משפחתו הלכו לעולמם לפני הקמת המדינה. הממשלה החליטה בשנת 1949 להעלות את עצמות הוריו ואחותו, והותירו את ילדיו בבית הקברות היהודי בבורדו שבצרפת.

אבל מדינת ישראל הקימה שם מצבה.

לא מצבה, אלא שלט מאוד פשוט משיש מאוד זול. אני מבקש מיו"ר הוועדה לקחת את תשומת לבם, וכאשר אנו מדברים על הגשמת חזונו של הרצל גם להגשים את בקשתו האישית ולנסות ולהביא את עצמות ילדיו לארץ. בבית הקברות בהר הרצל ממתינות חלקות קבר ריקות לילדיו של הרצל.

האם מישהו מבין ילדיו לא התנצר?

לא. הבן של הרצל החליף את דתו 5 פעמים, אך לבסוף הוא הפך ליהודי רפורמי. עד כמה שאני יודע, רפורמים זה זרם ביהדות. גם מי שהתנצר, הוא יהודי על פי ההלכה. אמו וסבתו היו יהודיות, ולכן הוא יכול לעלות לארץ לפי חוק השבות.

חובתנו להודות ליוזם החוק, חה"כ שלגי, על היוזמה המבורכת. אין ספק שהחוק הוא נכון, מעשי ומקשר את בני הדור הצעיר עם אבות האומה. בתקופה שאני מלווה את החוק, חה"כ יזם את החוק, חה"כ מלי פולישוק הובילה אותו, ועכשיו מי שצריך ליישם אותו ולהפוך אותו לרציני ומעשי הוא חה"כ פורז.

בישיבה הקודמת ביקשה ממני חה"כ פולישוק, לרכז את ההצעות השונות של הגופים שישבו כאן, כדי שנוכל לקדם אותן כבר השנה. הרעיונות הם רבים ויוצאים מן הכלל, אבל אנחנו כרגע לא יודעים מה לעשות איתם, כי בדו שיח בין האוצר לבין משרד ראש הממשלה אין קידום לנושא הזה. לכן, בקשתנו היא להגיע לאיזה מצב שבו הוועדה שהוקמה על ידי היו"ר הקודמת על מנת לבדוק את ההצעות השונות ולקבל את הכסף מהאוצר ליישומן, תפעל. נכון להיום, זה איננו קיים.

אני רוצה לומר מילה לגבי התפוצות. אני חושבת, שצריך לתת משקל מיוחד לנושא הזה בחינוך בתפוצות. מאוד חשוב האופן שבו חברי הכנסת יכבדו את האירוע. כל מסתכלים בני הנוער והמחנכים עלינו. אם תהיה היום במליאה התגייסות ורצינות, נוכל להיתפס כשליחים לרעיון. אם ביום הזה לא תהיה רצינות והדרת כבוד לנושא מצד היושבים בבית הזה, אנחנו לא נוכל לתקן אחר כך את המסרים הללו.

אני מבקש שתוציאי הודעה כזו לכל אותם חברי כנסת שאינם נמצאים פה עכשיו. אלה ששומעים אותך פה, הם יהיו שם.

לאחר ששמעתי את האינפורמציה לגבי מערכת החינוך והידע של הסטודנטים בנושא, חשבתי לתאר את העשייה שלנו, שאני מקווה שהיא תיצור שינוי מהותי. אנחנו הוצאנו הנחיה לבתי הספר לחבר את יום הרצל למועדי אייר. כמו שלצד הר הרצל ישנו את בית הקברות הצבאי ומשמאלו יד ושם, אותה תפיסה צריכה להיות באשר לציון הימים האלה, החל מיום השואה, דרך יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות ויום הרצל. חשבנו שנכון ללמוד אותם כחטיבה אחת ולא כימים בודדים. כך הלימוד יהיה עמוק ומשמעותי יותר.

החוק מדבר על כך שב-י' באייר ילמדו בבתי הספר את מורשתו וחזונו של הרצל. האם את זה אתם מקיימים?

אני חושבת שצריכה להיות איזו תפיסה, כיוון שיש ימים רבים בלוח השנה שבתי הספר צריכים לציין אותם. ככל שאנחנו עושים חיבורים עמוקים, ההוראה היא הרבה יותר משמעותית. הוצאנו בחוזר מנכ"ל מידע, כולל קטעים מהחלטת הממשלה, על מנת ליידע את המערכת על היום הזה.

זה חוק ולא החלטת ממשלה.

אנחנו המלצנו על חוברות למידה לבתי ספר שונים, כדי שהתלמידים ירחיבו את הידע שלהם לקראת ההוראה. בנוסף, כבר בשנה שעברה הוצא ספרון קטן של ציטטות מאוד חשובות מדבריו, וביקשנו להתייחס לכך. היו חומרים מאגפים שונים של המשרד, מינהל חברה ונוער, האגף לחינוך תורני וכו'.

בתי הספר ציינו את היום הזה. אני לא אטען, כי כל בית ספר במדינה עשה את זה, כיוון שאנחנו לא יכולים להיות בכל אחד מבתי הספר, אבל הם קיבלו הנחיות מאוד ברורות בציפייה שיפעלו. מעבר לזה, אנחנו ערכנו סיורים של מפקחים ומנהלים של מחוז ירושלים. אנחנו כל הזמן מנסים לעשות גם למידה חוץ בית ספרית. אנחנו מפרסמים את המוזיאון החדש ומביאים את זה לידיעת המערכת, כיוון שתוך חודשיים של היערכות לא נוכל להביא את כל תלמידי ישראל למקום.

הפצנו הרבה מאוד ידע בנושא בהשתלמויות המורים שלנו. הרצל הוא אחד הנושאים שנלמדים בחטיבות הביניים, כך שאני מאוד מקווה שתלמידי ז'-ט' של היום יוכלו להשיב יותר טוב על השאלה מי היה הרצל, כאשר הם יגיעו לאוניברסיטה.

באיזו מסגרת זה נלמד?

זה אחד מן המושגים הנלמדים במסגרת מורשת, ציונות ודמוקרטיה.

באיזה מסגרת זה נלמד?

במסגרת שיעורי מורשת. שרת החינוך הקצתה שעה שנתית לחטיבות הביניים על מנת ללמוד מורשת. אני אשמח להעביר לך חומר לגבי מה נעשה במסגרת הזו. אחד המושגים שנלמדים במסגרת הזו, הוא הרצל.

בנוסף, היתה תחרות כתיבת חיבורים ברוח חזונו של הרצל. הפרסים לא חולקו ביום הרצל, כיוון שהיום הזה היה עתיר אירועים אחרים. הטקס נדחה לתחילת יוני. במחוז חיפה התקיים חזון ציונות. היום הזה מאפשר המון עשייה נוספת. גם בשיעורי מחנך הנושא הזה נלמד.

אני רוצה לברך את חברי הבית הזה ואת חבר הכנסת שלגי על החוק הזה. יש כאן כמה אנשים מגופים שונים שנרתמו בצורה בתי מאורגנת על מנת להרים את הנושא הזה. אני מוכרח להודות שכיוון שלא מונתה ועדה ציבורית, אני חששתי שיום הרצל הראשון יהפוך לבדיחה. אם אתה מחוקק חוק ולא קורה שום דבר מעבר לזה, זה הכי גרוע שיכול להיות. בסופו של דבר, יום הרצל היה טוב, הוא זכה לחשיפה ציבורית. אני שומע כל הזמן שאנשים מדברים על יום הרצל הזה, אבל זה עדיין לא מספיק.

בתוך הרעיונות של הרצל יש הרבה סוגיות שעומדות על פתחנו גם היום. תבחנו את סוגיית האנטישמיות החדשה שמתעוררת באירופה הישנה, אל מול מה שהרצל אומר על זה שהוא הבין רק אחרי זה שהוא עלה על עורק שהוא לא ידע שהוא קיים לפני כן. הוא לא ידע שתהיה שואה, אבל הוא ידע שהיהודים באירופה יושבים על הר געש שעומד להתפרץ.

היום אנו נתקלים בתופעה שהמערכת החיסונית שלנו לא בנויה להתמודד איתה. אנחנו נולדנו פה ואנחנו לא מכירים את המערכת הזו. לכן, חשוב מאוד ללמוד את רעיונותיו של הרצל בנושא הזה, ולהבין מה הוא חשב שמאיים כל כך על העם היהודי. זה מאוד רלוונטי לנו.

דוגמא שנייה, היא הסוגיה של אופייה של המדינה שלנו. אנחנו נמצאים היום בדיון ציבורי לא רק פוליטי, על אופייה של המדינה, והרצל עסק בזה גם כן. חשוב מאוד להבין מה הוא חשב, לנסות לראות לאן הוא רצה לקחת את הפרוייקט הזה, ולראות מה אנחנו יכולים להפיק מזה היום. את הדברים האלה אפשר להפיק במערכת החינוך הכללית כאשר לומדים על ציונות, אבל גם כאשר לומדים את הרצל בצורה פרטנית. אני חושב שאפשר ללמוד את הרצל בצורה פרטנית באמצעות הכלי המצוין הזה שהכנסת בנתה, חוק הרצל.

חוק הרצל צריך לכלול שני מאפיינים, מה מתוך כל רעיונותיו של הרצל רלוונטי לעתיד לבוא, וערכים של מתן כבוד לאב המייסד של המדינה שלנו והכרת התודה.

אנחנו ערכנו סקר שעסק בהרצל ורעיונותיו, ומצאנו כי רוב הציבור בארץ מאמין שמדינת ישראל היתה קמה גם ללא הרצל. מי שמכיר את ההיסטוריה ויודע באיזה מצב היו היהודים בשלהי המאה ה-19 באירופה, היה מסתכל על האמירה הזו בתמיהה.

אני רוצה לברך את יו"ר ועדת החינוך על כך שביום הראשון בתפקידך אתה מתחיל עם איש חזון. מינהל חברה ונוער אחראי על החינוך הבלתי פורמלי החוץ בית ספריות ובבתי הספר. אנחנו הוצאנו תוכנית מינימום של סדר היום, גיליון שאנחנו מוציאים מדי פעם, כדי לאפשר למורה שלא יכול לעסוק בנושא באופן רחב, ללמד את המינימום, לעסוק בחזון ולראות איך הוא מתחבר אל בני הנוער, בשעות המחנך ובפעילות החוץ בית ספרית. אני מאמינה, שבמשך השנים זה יחדור הרבה יותר. באתר המינהל יש לנו מבחר גדול של פעילויות והכוונות לאתרים שונים שעוסקים בנושא. שמענו כי כבר בשנה הראשונה נעשו דברים, ואני מקווה להרבה יותר בהמשך.

אני עלולה לקלקל את האווירה החגיגית כאן. מדברים על יום הרצל ועל החוק. אנחנו נמצאים בחדר של ועדת קליטה ועלייה, והפעם היחידה ששמעתי היום את המילה "עלייה", זה כשדובר על עליית העצמות.

אמרתי ששמרתי את הדברים החשובים לדיון במליאה.

לי חסרים דברים שמקשרים את השם של הרצל לקליטת עלייה. אני לא מצאתי באף שורה את המילה קליטה או עלייה. האם מדינת ישראל היתה מתקיימת רק על תיאוריה? או שאנחנו יותר מדי זמן בארץ, או שאנחנו יותר מדי מתעסקים בהיסטוריה וחושבים שבלי היסטוריה אין עתיד. אין עתיד גם בלי הווה.

אבל מה את רוצה מהרצל? אנחנו מדברים על יום הרצל ולא על קליטת העלייה.

אנחנו מדברים גם על תוכניות לימוד. במשרד החינוך מתנערים מנושא קליטת העלייה. גם בתוכניות לימוד הנוגעות לחוק הרצל יש מקום לחשוב על זה. אנחנו סך הכל מדברים על שעה בשבוע המוקדשת לנושאי מורשת. יש מקום לדבר על קליטת עלייה גם בהקשר הזה.

אני רוצה להזמין אותה למשרד החינוך על מנת שתראה את התוכניות.

תוכניות זה לא מספיק. מה שחשוב הוא שהילדים ילמדו את זה.

מיכאל נודלמן (ממלא מקום יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות):

משרדי הממשלה יכולים ליצור קשר גם ללא התיווך שלנו.

אני רציתי להוסיף פרט הקשור גם בחינוך בארץ וגם בחינוך בתפוצות, וזו תערוכה של הרצל שהמחלקה שלנו הפיקה. זו תערוכה של 28 כרזות, תערוכה מחנכת, מלמדת ובעיקר מאתגרת. התערוכה הזו הופקה ב-8 שפות. אנחנו מדברים על אותה תערוכה שהוצגה ב-50 מקומות בעולם. זו תערוכה ניידת שקלה להרכבה. החומרים הנלווים לתערוכה כוללים מדריך למבקר, מדריך מורחב עם העמקת ידע למורה וחוברת למחנך שכוללת הפעלות חינוכיות. התערוכה הופקה גם בעברית, ואנחנו מנסים להפעיל אותה ברחבי הארץ. אנחנו מתייחסים אל התערוכה כאל מיני מוזיאון, כאשר יש אפשרות דרך ביקור 5 שערי התערוכה להעלות את הנושאים שהעסיקו את הרצל וממשיכים להעסיק אותנו היום, כולל הנושא של עלייה וקליטה, אנטישמיות ופלורליזם בחברה הישראלית. השער האחרון של התערוכה נקרא "מבחן המציאות", והוא מעלה את החברה הישראלית ומדינת ישראל על הנושאים שעדיין טעונים עבודה. התערוכה מדברת בעיקר על התלמיד שמבקר בה ועם השאלות שמתעוררות בו, איך הוא מתמודד עם אותם נושאים שהרצל התמודד איתם, ומה הם הפתרונות היותר מודרניים.

בנוסף, אנחנו הכרזנו בתפוצות על פרס הרצל, ו-13 פדרציות ציוניות בחרו להיענות לאתגר. אנחנו הענקנו את פרס הרצל למתנדב ציוני שעבודתו גורמת לשינוי בחיי הקהילה שלו. נתנו ל-13 אנשים פסל של הרצל ותעודה מהודרת. בכנס שערכנו, אני זרקתי את הרעיון הזה גם כאתגר לחברה הישראלית, למורים, למחנכים בצה"ל ולתנועות הנוער. דובר על מתנדב צעיר, והכוונה היא עד לגיל 44.

אני רציתי לציין, כי משרד החוץ מאוד מעורב בכל הנוגע לפעילות בתפוצות. היינו מאוד מעורבים בניוד התערוכה. זה משך קהל גם מהקהילות היהודיות וגם מקהלים לא יהודיים. גם בנושא פרס הרצל היינו מאוד מעורבים. אנחנו בכלל תומכים בכל הרעיון הזה של העברת המסרים האלה הלאה. אנחנו יכולים להיות כלי שיעביר את המסרים האלה לקהילות. אנחנו מעודדים אותם ומפעילים אותם, ואני חושב שאפשר לראות תועלת יפה מהפעילות הזו בשטח.

אנחנו במרכז הרצל מדריכים קבוצות של נוער ושל מבוגרים, כדי להעביר את המסר של הרצל.

הכניסה היא בתשלום או בחינם?

הכניסה היא בתשלום, אך כרגע אנחנו בהרצה. מדובר ב-20 שקלים למבוגר ו-15 שקלים לילד. זה מחיר שווה לכל נפש. אם אנחנו נצליח לקבל תקצוב בעקבות אותו חוק, אז נוריד את המחיר.

מהי התחזית שלכם לגבי הכנסות מדמי כניסה לשנה?

אין לי את הנתונים המדויקים כאן, אבל אנחנו מדברים על 100,00 מבקרים בשנה. המיצג שלנו רץ היום בעברית ובאנגלית, ותוך חצי שנה הוא יעבוד ברוסית, ספרדית, צרפתית וגרמנית, כך שהקשר הזה עם התפוצות ועם נוער מחו"ל יישמר.

במסגרת המרכז אנחנו מציעים גם סדרה של הרצאות וסמינרים. חשוב מאוד להשלים את החוויה של הביקור החוויתי, שהוא טריגר לשאלות שהיום מתעוררות כל הזמן. בכנס שלנו שנערך בשבוע שעבר הופתענו מאוד מכמות המורים שהגיעו. אם אנחנו מדברים על 100 משתתפים ביום הראשון ו-80 ביום השני, 50% מהם שייכים לקצין חינוך ראשי. הכנס הזה נתן כלים להתמודדות עם הנושא של הרצל מול תלמידים, ואנחנו התאכזבנו ממספר הנוכחים שהיו בכנס הזה.

לנו יש אתר אינטרנט שעוסק בהרצל באופן מסיבי ביותר, וזה מופיע ביותר משפה אחת, כולל הפעלות וויזואליה. עשינו קונגרס ציוני וירטואלי בשיתוף פעולה עם כל הגופים, והוא פתוח לקהל.

אנחנו מקימים פסל במקווה ישראל, שיציין את הפגישה של הרצל עם הקיסר הגרמני. מי שיעצב את הפסל, יהיה קדישמן והמתכנן יהיה סעדיה מנדל.

זה נכון שהקיסר היה על סוס והרצל היה למטה?

זה היה בקצה של שער ירושלים. אנחנו מקיימים סיורים בעקבות מסעו של הרצל בארץ ישראל, מה שהוא ראה לעומת מה שהוא חזה.

פעם אחת רציתי לשים על שולחן הוועדה דברים הקשורים לציונות, אשר קשורים לאדמה של סבא שלי בסוף המאה ה-19. סר אוליפן רצה להקים בית בדלית אל כרמל, וסבא שלי נתן לו קרקע. מזכירו של סר אוליפן היה נפתלי הרץ אמבר, שחיבר את "התקווה". סבי מונה על ידי אנשיו של הרצל להיות ממונה על נכסי היהודים, ושילם על זה מחיר יקר. אח של אבא שלי הבכור נורה במרכז עכו. חשוב לי שידעו על זה. הרבה אנשים לא יודעים איפה נכתבה התקווה והאם היה קשר לאזור הזה עם אנשים שהם לא יהודים, ששיתפו פעולה עם אנשיו של הרצל. אני מקווה שבכנסת הבאה נראה יותר הרצלים.

לנו אין יום הרצל, לנו יש שנת הרצל. אנחנו מקיימים כל השנה סיורים בעקבות הרצל במקומות שהוא ביקר בהם ובמקומות שהוא דיבר עליהם או כתב עליהם ב"אלטנוילנד". יש לנו מוזיאון של בית הרצל בחולדה שנקרא על שמו, המתאר את תחילת רכישת הקרקעות בארץ, בתחילת הייעור. בלעדי שני הדברים הללו לא היתה לנו מדינה היום. אני מאוד ממליץ לנוכחים לבקר במוזיאון הזה.

אנחנו מקיימים השתלמות למורים, כי יש לנו הרבה חומר בנושא של הרצל וחזונו. בשבוע הבא 1,000 תלמידים יגיעו לירושלים בעקבות הרצל, לפעילות לקראת יום ירושלים. יום הרצל עצמו הוא השיא של הפעילות שאנחנו מריצים במשך כל השנה, הן בקרב מורים ומחנכים וכמובן דרך הפעילות של הקרן הקיימת עצמה.

מינהל התרבות של משרד החינוך היה שותף להתחדשות המוזיאון ותמך בזה בכמה מאות מיליוני שקלים בשנתיים-שלוש האחרונות ביחד עם קרן ירושלים והסוכנות היהודית. לכן היום, אחרי ההשקעה הגדולה של כל הגופים האלה, צריך לדאוג לשיווק של המקום הזה. לכן, יכול להיות שבשנה הקרובה יהיה כדאי לוותר על דמי הכניסה.

יש כמה אתרים לאומיים שאומה צריכה לאפשר כניסה חופשית אליהם.

אני מציע שנבדוק את זה יחד, על מנת שכל קבוצה שבאה לירושלים תבקר במקום. נראה לי משונה שזה סגור ביום שישי, שזה יום הפנאי המרכזי של אנשים.

זה צריך להיות פתוח ביום שישי.

אם יהיה מימון, אנחנו נפתח גם יום שישי.

אז תסגרו ביום אחר. רוב המדינות בעולם סוגרות את המוזיאונים בימי שני.

בישראל כל המוזיאונים סגורים ביום ראשון.

חשוב לי לציין, כי צה"ל לקח את החוק הזה ותרגם אותו באופן מאוד אופרטיבי בפעילויות בתוך הצבא. אני אספר לכם על מספר פעילויות שאנחנו עורכים בשיתוף הסוכנות היהודית ומרכז הרצל.

אחת לחודשיים יוצא דבר קצין חינוך ראשי לכלל מפקדי הצבא במסגרת המינהלן הראשי של הצבא. שם ציין קצין חינוך ראשי שהוא מנחה לקיים פעילות ביום הספציפי הזה, כולל הפקת מערך שיעור. חייבנו את כל אחת מהיחידות בצה"ל לקיים פעילות ביחד עם מפקד היחידה. במסגרת האירועים לציון יום הרצל ב-16-17 בחודש היינו שותפים מלאים לכנס האקדמי. ב-19 בחודש הבאנו לשם 300 צוערים מבה"ד 1 שהשתתפו בכנס, 50 קצינים מדרגות רב סרן ומעלה ו-150 בני נוער חו"ל, שמגיעים אלינו לשדה בוקר במסגרת תוכנית מרווה. חשוב לציין, שהיתה שביעות רצון מאוד גדולה של המשתתפים מהיום הזה. היום אמורים להשתתף עוד 200 צוערים מבה"ד 1 במליאה, במסגרת סדרת החינוך שמתקיימת.

חשוב לציין, כי לפני פתיחת המוזיאון באופן רשמי, מאמצע אפריל, צה"ל שולח במסגרת סדרות חינוך חיילים למוזיאון הזה. עד ה-19 לחודש זה היה ללא תשלום, אבל מרגע זה ואילך אנחנו נצטרך להסדיר את ענייני התשלום. אנחנו נשמח מאוד אם זה יהיה ללא תשלום. זה יקל מאוד על צה"ל. חשוב מאוד לחשוף את חיילי צה"ל לנושא הזה. אלפי חיילים עוברים פה במסגרת חינוך שאנחנו מקיימים בירושלים, ואנחנו נשמח מאוד אם זה יהיה ללא מימון.

אני חושב שיש לכם תפקיד מאוד חשוב במיוחד בשנים הקרובות, משום שמה שמערכת החינוך אולי לא מספיק עשתה עד לחוק הרצל, אתם צריכים לעשות. התלמידים הבוגרים מגיעים אליכם וחשוב לעשות להם השלמה. אצלכם אני יודע שזה יעבוד.

בשבוע שעבר הרמטכ"ל היה בישיבה של ועדת החוץ והביטחון, ובמסגרת הסיכום של פעילותו בצה"ל הוא נשאל כל מיני שאלות כלליות. אני הרשיתי לעצמי לשאול אותו על החינוך כמרכיב חשוב בחוסן הלאומי, ועל העובדות שלמדנו מוועדת דברת, שהבוגרים של המערכת מגיעים בשנים האחרונות לצה"ל עם רמת ידע וערכים נמוכה מאשר בוועדה. כאשר ציון עברית 9 בצה"ל היה בשנות ה-80 ללמעלה מ-60% המתגייסים היהודים ילידי הארץ, היום המצב מצביע על 32%. שאלתי את הרמטכ"ל איך צה"ל מתגבר על הפערים האלה. הוא אמר שמה שבעיקר חסר זה טכנולוגיה, ערבית ומורשת וערכים. טוב שעושים את זה המפקדים. אני רק מקווה שאתם מכינים אותם ונותנים להם מספיק ציוד, כדי שיגיעו לחנך בנושא הציונות ובנושא הרצל.

אני רוצה לסכם את הישיבה. הוועדות פונות לממשלה להקים בהקדם את המועצה הציבורית ליישום חוק הרצל, בהתאם לחוק. אנחנו פונים לממשלה להגשים את בקשתו של הרצל, ולהביא לקבורה את עצמותיהם של שני ילדיו, פאולינה והנס, הקבורים בבית העלמין בבורדו.

אנחנו נתאם סיור משותף במוזיאון הרצל החדש. אנחנו מודים לכל אלה שטרחו וסייעו ביום הרצל. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15