הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - סימון מוצרי מזון כשר)

2
ועדת הכלכלה
25.5.2005
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' 413
מישיבת ועדת הכלכלה
מיום רביעי, ט"ז באייר התשס"ה (25 במאי, 2005), שעה: 09:30

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - סימון מוצרי מזון כשר), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת אורי אריאל (פ/2753).

חברי הוועדה: היו"ר אמנון כהן
אליעזר כהן
אילן ליבוביץ

אורי אריאל
משה גפני

עו"ד חנה טירי - לשכה משפטית, משרד התמ"ת
יצחק קמחי - הממונה על הגנת הצרכן, משרד התמ"ת
בתיה פודרביטל - אגף תקציבים, משרד האוצר
הרב רפאל יוחאי - אגף הונאה בכשרות, הרבנות הראשית, משרד ראש הממשלה
עו"ד רני נויבואר - משרד המשפטים
אלי גורדון - מהנדס מזון ראשי, משרד הבריאות
עו"ד שרון גוטמן - משרד הבריאות

ד"ר נפתלי פולק - ממונה בכיר על פרויקטים בתקינה, מכון התקנים
צביקה גולדשטיין - מנהל איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים
חזקיה ישראל - מנהל מחלקה, התאחדות התעשיינים
מרדכי קובר - ארגון הכשרות OU

עו"ד אתי בנדלר; עו"ד שמרית שקד

לאה ורון

רשמה: שושנה מקובר



הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - סימון מוצרי מזון כשר), התשס"ד-2004,
של חבר הכנסת אורי אריאל (פ/2753)

שלום לכולכם, אני פותח את ישיבת הוועדה בנושא: הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - סימון מוצרי מזון כשר), התשס"ד-2004, של חבר הכנסת אורי אריאל.

הבנתי שהתקיים דיון קודם, וכתוצאה מכך יש ניסוח אחר של החוק. אם כן, נקרא את הנוסח החדש של החוק. חבר הכנסת אורי אריאל, אבקש כי תסקור באופן כללי במה מדובר, היכן ברצונך שיכתבו ומהו התיקון.

בענין הסימון יש שני הבטים, ובהצעה הראשונה שהוגשה - עליה התקיים הדיון - היה עירוב של נושאים. הנושא הראשון הוא כשרות והנושא השני הוא תיקנון של המוצר - אלו מרכיבים יש בו. זה משפיע בעיקר על הבריאות של אנשים שרגישים לחלב וכן הלאה.

העירוב הזה יצר חוסר בהירות ובלבול, שהיתה בו בעייתיות. לכן בהתייעצות עם הגורמים השונים ניסינו להגיע לניסוח שיהיה בהיר יותר ונכון יותר כדי לאפשר את ההפרדה בין שני התחומים. הוסבר לי כי מי שאחראי לתקינה וכדומה ורוצה להגיש תקנים שאינם בחוק יעשה זאת. הוועדה צריכה אולי לאשר את זה - אני לא יודע מה קורה מבחינה משפטית - אבל לא מדובר בחוק.

האם הוועדה צריכה לאשר תקינה?

לא.

שר התעשיה והמסחר, שנציגיו נוכחים כאן, יכול לעשות תקינה. אינני יודע אם הוא יכול או חייב - זה עניינו ואני לא רוצה להיכנס לתחום הזה כרגע. הם אמרו שהם מכינים, ולכן אולי הם ירצו לדווח על כך. בכל מקרה, זה לא הנושא שאני עוסק בו. אם זה עוזר לקידום תחומים נוספים, מה טוב.

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - סימון מוצרי מזון כשר), התשס"ד-2004

סעיף 1 - תיקון סעיף 17

"בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בסעיף 17, אחרי סעיף קטן (א), יבוא:

(א1) לגבי מוצר מזון שניתנה לו תעודת הכשר כחוק, יסמן עוסק את היותו חלבי, בשרי או פרווה, והכל בהתאם להוראות שתקבע מועצת הרבנות הראשית לישראל".

ראשית, תעודת הכשר - כלומר, כל העסק מתנהל על פי הענין ההלכתי עליו אמונה וממונה הרבנות. לא מדובר בתקנים של בריאות, תזונה וכן הלאה. זוהי ההצעה וזה מה שהביא אותי להצעת החוק הזאת. קיבלנו פניה ממר בירנבאום, יו"ר ארגוני הסוחרים, שאומר שלקוחות דתיים - במובן הרחב ביותר, כי בענייני כשרות יש רבים וטובים שמקפידים על כך - רוצים לדעת האם המוצר חלבי, בשרי או פרווה. פנו אליי גם אנשים נוספים. החוק הזה בא להסדיר את הענין הזה.

מה לגבי מוצרי מזון מיובאים?

לדעתי, זה צריך לחול גם על הייבואנים. כלומר, גם היום יבואן מסמן אם המוצר כשר או לא - - -

גברתי היועצת המשפטית, האם החוק הזה חל על הייבואנים?

זה חל על כל עוסק - כל מי שמוכר נכס או נותן שירות. מכירת נכס פירושה שהוא מוכר בין אם הוא יוצר בארץ ובין אם הוא יוצר בחו"ל ויובא לארץ.

האם זה יצויין על גבי האריזה?

כן.

האם יש לכך התנגדות?

אנחנו לא מתנגדים עקרונית לכך שיהיה סימון כשרות, אבל הטענה שלנו היא שההצעה לא אמורה להיות בחקיקה ראשית - לא בחוק עצמו. חוק הגנת הצרכן אכן קובע בסעיף 17 את חובת העוסק לסמן טובין. הוא קובע בחוק את הדברים העקרוניים, כמו שם המצרך, ארץ ייצור ושם יצרן. הוא קובע גם סעיף מסמיך, שמסמיך את השר לקבוע בצו פרטים נוספים, ביניהם פרטים שיש בהם כדי לעשותם כשרים בעיני הציבור כולו או מקצתו.

מכוח הסעיף המסמיך הזה הותקן צו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), שמפנה לתקן 1145 שמדבר על סימון מוצרי מזון. בסעיף 12, התקן מדבר על נושא הכשרות: "כל מזון המסומן במילה "כשר" יסומן גם בשם נותן ההכשר. מומלץ להוסיף למילה 'כשר' גם את המילה 'בשרי', 'חלבי' וכולי".

כהמלצה.

נכון. כלומר, הטענה שלנו היא שהמטריה אמורה להופיע קודם כל בתקן, ולא כתיקון לחוק הגנת הצרכן. אפשר לבוא למכון התקנים, שהוא אחראי למעשה על תיקון תקנים, ולבקש לשנות את הנוסח כך במקום "מומלץ" יירשם "חובה", וכן הלאה.

השר צריך לכתוב.

האם השר פנה?

השר לא פנה עדיין למכון התקנים.

אחרי הדיון הראשון שהתקיים בוועדת הכלכלה, הבנו שירדתם מנושא תיקון חוק הגנת הצרכן, וחשבתם שהנושא יהיה במסגרת חוק איסור הונאה בכשרות. אתם חזרתם בכם.

הוויכוח איננו נסוב על מה שעשינו. אנחנו עשינו מה שאנחנו מבינים. הרי הבעיה התעוררה בדיון. האם אתם מתכוונים לפנות היום לשר?

למכון התקנים יכול לפנות כל אדם לתיקון התקן. אין חובה שהשר יפנה.

או-קיי, אז אני פונה דרך החוק. הרי את כל זה ידעתי. הרי אתם לא מתכוונים לפנות.

לא אמרנו שאנחנו לא מתכוונים לפנות - - -

אני חייבת להביע את תמיהתי על ההליך. ראשית, הבנתי שהממשלה תמכה בהצעת החוק. היא רק אמרה שיש לתאם וכיוצא בזה, כפי שהיא אומרת בדרך כלל.

את המיקום של הצעת החוק.

קרי: מה תהיה האכסניה. אבל ברור מכל מקום שמדובר בחוק; אחרת אין מה לתמוך בהעברת החוק בדיון מוקדם. הממשלה לא תומכת אם היא חושבת שהנושא לא אמור להיות מוסדר בחוק. ישב בישיבה הקודמת מי שאמר שהמיקום צריך להיות בחוק איסור הונאה בכשרות, ולא בחוק הגנת הצרכן - נטענו טענות שונות. עם זאת, לא תומכים בהצעת חוק אם לא סבורים שהנושא אמור להיות מוסדר בחוק.

שנית, אתם מפנים לתקן. אנחנו יודעים שיש פרוצדורה לקביעתו של תקן, ואני לא מדברת כבר על אורך הפרוצדורה. עם זאת, יש מי שמאשר תקן - ירצו יאשרו, לא ירצו לא יאשרו. ייקבע התקן - ירצה השר יאמץ אותו ויקבע אותו כתקן רשמי, לא ירצה לא יעשה זאת. אין חיוב לקבוע את הנורמה שחברי הכנסת רוצים לקבוע בחוק, אם יחליטו שזה מה שהם רוצים. אני לא נכנסת כרגע לתוכנה של ההוראה - האם היא ראויה או לא, האם היא נכונה או לא; אני מדברת כל הזמן על ההליך שאתם מציעים, שאיננו ראוי. אתם מציעים להשאיר את זה לפורום אחר, שירצה יעשה לא ירצה לא יעשה, בעוד שחברי הכנסת רוצים שנורמה מסוימת תקבע.

אילו הייתם באים ומציעים שזה ייקבע בצו, ולא בתקן, שזו הסמכה של השר, ומראים לנו טיוטה של הצעה שתחייב סימון של הדבר הזה מכוח הצו - הייתי יכולה להבין את הטענה הזאת, לפיה בעל הסמכות אומר שהוא לוקח על עצמו לעשות את זה, וכי הוא מסתפק בכך שזה יהיה בחקיקת משנה ולא בחקיקה ראשית. אבל ההצעה שלכם היא למעשה כלום; היא מאיינת את תמיכת הממשלה בהצעת החוק או את החלטת חברי הכנסת. חברי הכנסת יכולים להעביר הצעת חוק גם בלא תמיכת הממשלה, אבל קל וחומר כשיש תמיכת ממשלה.

החלטת ועדת שרים לא הסתמכה על חוות דעת של הרבנות, שלא היתה, אלא על אלו של משרד הבריאות, משרד המשפטים ומשרד התמ"ת. הרעיון היה לתמוך בהצעה כיוון שההצעה לכשעצמה נראית לנו חיונית לאנשים שרוצים לאכול כשר. אני חולקת קצת על היועצת המשפטית, מכיוון שהממשלה רוצה לקדם את הנושא הזה. זה היה הרעיון שעמד מאחורי התמיכה.

במועד מאוחר יותר, כאשר הוועדה ישבה כאן וקיימה את הדיון הקודם, אמר נציג הרבנות כי ייתכן שהמחסה צריך להיות בחוק איסור הונאה בכשרות. מסיבותיו של המציע הוא מציע שזה יהיה בחוק הגנת הצרכן. חוק הגנת הצרכן הוא בוודאי לא אכסניה, ובוודאי שהאכסניה המתאימה יותר היא תקן. אם חברי הכנסת מעוניינים להמשיך בהצעה, אני מבינה, והרצון היה לתמוך בתיקון של הנושא הזה כי חברי הכנסת מעוניינים בו. אך הייתי מציעה לברר את האפשרות להסדיר את זה בתקן, לשביעות רצונם של חברי הכנסת המציעים ולשביעות רצונם של יתר חברי הכנסת.

מדוע להשאיר את זה לתקן ולא לצו? אם חושבים המחוקקים שראוי שעצם מתן המידע - אם מדובר במוצר חלבי, בשרי ופרווה - יהיה חובה, למה להשאיר אותו לקביעת תקן? כפי שקובעים דברים בצו מכוח חוק הגנת הצרכן - - -

- - - זה ברמה של חוק.

ראשית הוא לא ברמה של חוק אלא בחקיקת משנה, שלבית המחוקקים אין שום שליטה עליה.

אני חוזרת ואומרת שלדעתנו לא נכון להכניס את זה לחקיקה ראשית.

אם כן, למה לא הבאת צו מוכן?

אפשר לשקול להכניס את זה לצו, באישור עמיתיי ממשרד המשפטים. קיים אכן צו להגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), אך השאלה היא אם אפשר לתקן את זה בצו במקום תיקון התקן. אני לא יודעת בבירור מהן ההשלכות המשפטיות, ויהיה צורך לבחון זאת.

ההשלכות המשפטיות מכך שזה ייקבע בצו ולא בתקן? באמת.

שמי צביקה גולדשטיין, מנהל איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים.

ראשית, התעשיה כבר מסמנת את הכשרות. קהל הצרכנים הכשר הוא קהל מהותי מאוד, ולכן התעשיה כבר מסמנת "כשר". בנוסף, יש גם "כשר פרווה" או "כשר" אחר. השאלה היא אם צריך את החוק הזה. הרי בסך הכל מדובר בקהל משמעותי מאוד.

על פי התקן הקיים היום, נותן ההכשר יוכל לתת סייגים גם לכשרות – אם מסמנים כשר חלבי כאשר המוצר יכול להיתפס כאחר. כלומר, אם זה לא ברור או לא וודאי, יש אולי מוצרים שצריך לתת עליהם את הדעת. כלומר, התקן, כפי שהוא מופיע היום בסעיף 12 - - - השאלה היא אם הוא נותן פתרון. אני חושב שאם יש עשיה משותפת בענין, השאלה היא אם - - - או אם קיים פיתרון שמיושם למעשה בשטח, והאם החוק נדרש בכלל.

הרב רפאל יוחאי, אמרתם לי שההצעה על הגדרת החוק--

השינוי כבר נעשה כאן.

בהגדרה. בהצעת החוק היה צריך לכתוב משהו אחר במקום "הגנת הצרכן".

- - -

הניסוח הקודם קבע באופן כוללני שעל כל מוצר יהיה כתוב אם הוא פרווה, בשרי או חלבי. הסברתי לו שאם יופיע סימון כזה על מוצר טרף או על מוצר שנאפה על ידי גוי, זה יטעה את הציבור. לפיכך, נעשה כאן ניסוח, לפיו המוצרים הכשרים בחוק - - -

אבקש לשאול את היועצת המשפטית: חוק הגנת הצרכן הוא חוק שבסמכותו של משרד התמ"ת והממונה על הגנת הצרכן. האם אין כאן בעייתיות בכך שמבקשים לקבוע כי את ההוראות לגבי הסעיף הזה תקבע מועצת הרבנות הראשית, ובכך מוציאים למעשה את הסמכות לגבי סעיף מסוים בחוק הזה מידי הממונה על הגנת הצרכן.

יש בעייתיות, לא אתכחש לענין. לא אומר שהדבר הוא בלתי חוקתי או בלתי חוקי. אני בהחלט יכולה לומר שיש בעייתיות מסוימת בכך שבחוק או בצו מכוח החוק יפנו להוראות של גוף אחר. עם זאת, הדברים כבר נעשו בעבר.

אבקש להעיר לגבי מוצרי פרווה: במוצרי פרווה יש לפעמים רכיבים מן החי ומן הצומח. יש אנשים שלא אוכלים מוצרים שמכילים רכיבים מן החי כי הם צמחוניים, למשל. ברגע שאתה כותב "פרווה", אותו אדם עדיין לא יודע האם יש באותו מוצר פרווה רכיבים מן החי.

זה כבר שייך לתחום הבריאות והתזונה.

אם זכרוני אינו מטעה אותי, הם מביאים תוך חודשיים צו שמתקין את הכל.

כך מסרו נציגי משרד הבריאות בדיון הקודם.

אנחנו דיברנו על אלרגנים – לאו דווקא בהקשר לצמחונים או לטבעונים אלא יותר בנוגע לאנשים שרגישים לסוגים מסוימים של אלרגנים, כגון: חלב, שומשום, דגים, ביצים ודברים רבים אחרים. אכן הוצאנו לפני כחודש טיוטת הנחיות. ההנחיות יצאו באופן פנימי להערות, ובשלב הבא הן ייצאו החוצה - - -

הם אמרו שהם לא רוצים את החקיקה כי זה נסגר ברמה של תקן, וכולי.

דיברנו על תקנה. יש תקנה של חוק בריאות הציבור, שמטרתה להסדיר את נושא האלרגנים ואת סימון האלרגנים במזון. מכיוון שההצעה הראשונה התייחסה אך ורק לנושא החלב כאלרגן, ואנחנו דיברנו - - -

שמי ד"ר נפתלי פולק ממכון התקנים.

רציתי להתייחס לדברים שאמרה הגברת בין היתר. אני לא נכנס כאן להבט המהותי כלל. ההתייחסות שלנו היא התייחסות טכנית גרידא, כאשר אנחנו רואים את עצמנו כנותנים איזושהי תשתית להחלטות כאלה ואחרות או לרצונות שונים.

מבחינת הטיפול בנושא, ההערכה שלי היא שהטיפול בתקן – כפי שנאמר בישיבה הקודמת - יכול להיות קל מבחינת הטיפול הטכני. שוב, אני לא נכנס להבט המהותי.

למה הכוונה "קל"? קל הוא גם מהיר?

כללי התקנים על פיהם מכון התקנים עובד מאפשרים לשני אנשים - אחד מהם הוא הממונה על התקינה במשרד התמ"ת והשני הוא יושב ראש הוועדה המרכזית לנושא תקנים ומזון שינהל את שירותי המזון – להגיש בקשות. הבקשות שלהם מטופלות בעדיפות ראשונה מבחינת כלל הבקשות שמגיעות.

מה פרק הזמן הממוצע מרגע פנייתו של הממונה על התקינה, לצורך הענין, ועד שאתם מאשרים תקן?

אני לא יכול לדעת.

שנה?

פחות. לאור הערות לגבי התקנים, אולי כדאי להביא לידיעת הוועדה כי פעילות מכון התקנים מסתיימת פעמים רבות בפרק זמן סביר. אחר כך יש פעילות רשותית נוספת. יש פעילויות שמסתיימות תוך מספר מועט של חודשים, כאשר קובעים תקן חדש, יש פעילויות שמסתיימות אחרי שנים.

כלומר, זה מתחיל במספר חודשים - וכשמדובר בהליך מהיר.

מבחינת הקושי שתואר, התקן לא קובע כחובה את סימון המילה "כשר", אלא קובע שאם תסומן המילה "כשר" יסומן שמו של נותן ההכשר. התקן לא מתייחס לרבנות הראשית כאל הגוף היחיד שנותן הכשרים, אלא קובע את "נותן ההכשר". כידוע, נותן ההכשר יכול להיות גם גופים אחרים מלבד הרבנות הראשית.

"מומלץ להוסיף למילה 'כשר' את המילים". אם התיקון הטכני בסעיף הזה ייקבע, ובמקום "להמליץ" - - - זהו תיקון של נוסח, יחסית - נניח שהבעיה הטכנית נפתרה.

שמי מרדכי קובר, אני מייצג בארץ את ארגון הכשרות OU, ארגון הכשרות הגדול בעולם. אני לא מתמצא כלל בנושא החקיקה, אבל רציתי להתייחס בשתי נקודות לעצם הענין.

להבנתי, זה מוביל את הרצון לסמן על המוצרים "פרווה" או "חלבי", כדי לאפשר מידע לאדם בעל רגישות. כמובן, אין צורך לסמן "בשרי" על מוצר בשר, ואין צורך לסמן "חלבי" על יוגורט. מדובר במוצרים שאדם יכול לטעון בהם. הרעיון שעלה כאן הוא שהסימון "פרווה" יאפשר לכל אחד לדעת שמדובר במוצר פרווה, וכי אם הוא רגיש ללקטוז הוא לא ייתקל בבעיות.

אני מבקש להביא לידיעת הוועדה כי בעולם הכשרות הגדול היו לא אחת מוצרים שסומנו "פרווה" – כגון טבלאות שוקולד ועוגיות – ולמעשה היתה טעות בייצור ונותרו שאריות. חשוב לדעת שאנשים יכולים לשלם בחייהם מטעויות מן הסוג הזה. אם לא מסמנים "פרווה", הצרכן שסובל מרגישות יודע שהוא צריך לבדוק. אם הוא לא יכול לבדוק את הנושא לעומק, הוא יודע שעליו להישמר מהמוצר. זאת הופכת בעיה אישית שלו. לעומת זאת, הסימון "פרווה" נותן גושפנקה לצרכן ומרגיע אותו שהוא לא צריך לדאוג.

הוסבר כאן שמשרד הבריאות מכין תקן לכל האלמנטים האלה. אנחנו בכוונה רוצים להפריד.

אנחנו הפרדנו את הדברים, ואיננו עוסקים כעת בנושאי תזונה.

אם אין לך הצעות ספציפיות לחוק, אני מבקש להתקדם.

אם אנחנו כותבים "פרווה", אני מציע להוסיף "פרווה - בלא רכיבים מן החי". אם אנחנו כבר מכניסים את כל הנושא הזה, שזה ייכנס בחקיקה. הרי את התקנה שמשרד הבריאות הבטיח לנו לפני חמישה חודשים עדיין לא ראינו. אם כך, לכל הפחות זה ייכנס בחקיקה.

אני לא רוצה לגלוש, כי המציע הגיע להבנות שמדובר בנושא כשרות בלבד. את הנושא התזונתי נשאיר למשרד המקצועי, כדי שיציין את הפרטים.

חבר הכנסת ליבוביץ יצביע במקומי.

רציתי לוודא: נאמר: "לגבי מוצר מזון שניתנה לו תעודת הכשר כחוק" – אם כן, האם רק הרבנות הראשית נותנת לו הכשר או שמא ישנם גופים נוספים שאולי רשאים לתת הכשר? האם אנחנו מדברים כאן על הכשר רק לפי חוק איסור הונאה בכשרות?

בוודאי.

רציתי לוודא שאת ההוראות בנוגע לסימון "חלבי", "בשרי" או "פרווה" תהיה רשאית לתת מועצת הרבנות הראשית בלבד לענין הזה, או שמא מדובר בגופים נוספים, שיהיו רשאים לתת את ההנחיות בקשר לענין הזה – בהתאם לגוף שנותן את ההכשר. אבל אם אתם אומרים שההכשר הוא רק מועצת הרבנות הראשית, אין לי בעיה.

אם כך, למה האכסניה של התיקון היא לא בחוק איסור הונאה בכשרות?

כי מדובר כאן בסימון מוצרי מזון.

ובחוק איסור הונאה בכשרות אין סימון של מוצרי מזון? גם הוא עוסק בכך.

חשבתי שטענות מן הסוג הזה יבואו ממשרדי הממשלה, לקביעת האכסניה הנכונה. אני לא בדקתי את הענין הזה.

בדיון האחרון, הרבנות הראשית הסכימה לכך שזה יהיה תיקון לחוק הונאה בכשרות. הם רצו את זה.

האם אתם מציעים שזה יהיה תיקון לחוק איסור הונאה בכשרות?

הרבנות עצמה אמרה בדיון הקודם.

לא הרבנות – מהי עמדתכם. אם זה יהיה במסגרת החוק הזה, אתם מסכימים?

אם זה יהיה בחוק איסור הונאה בכשרות – כן. אם אין למשרד ראש הממשלה בעיה - - - אתם ישבתם אתם, קיימתם אתם דיון. הם נכחו בדיון הקודם. זה לא שאנחנו פותחים סיפור מחדש.

אם אני מבין נכון, הנקודה כאן היא למעשה האכיפה של החוק הזה. לכן האכסניה כאן היא קריטית. אם זה ייאכף במסגרת חוק ההונאה בכשרות – כאשר האכיפה מוטלת על כתפיים מסוימות, או שזה ייאכף במסגרת חוק הגנת הצרכן, שהוא חוק הרבה יותר חזק לכאורה.

אבל משרד התמ"ת לא אוכף סימון מוצרי מזון - משרד הבריאות בדרך כלל אוכף. כך למשל, אין לנו ידיעה לגבי אמיתות הסימון של המוצר, אם הוא כשר. הרבנות הראשית - - -

אין קשר - - -

מהו הכוח שלה לאכוף את הנושא הזה. מה עושים למי שלא סימן?

אבקש לשאול את נציג משרד הבריאות: אם התיקון ייקבע בחוק הזה, תצטרכו גם לבדוק אם יהיה סימון "בשרי", "חלבי" או "פרווה", כפי שאתם בודקים דברים אחרים כמו תזונה. אם תפסתם מוצר שלא סומן כך, האם זו גם האכיפה שלכם?

כלי פיקוח שלנו לגבי סימון הוא אותו תקן 1145, עליו דובר לפני כמה דקות. ד"ר פולק ציין שהסעיף הזה מותיר את כל האחריות על סימון כשרות בידי אותו גוף נותן ההכשר. לכן אנחנו, כמשרד הבריאות, יכולים רק לוודא שלאותו אדם יש סימון או אין סימון, וזה הכל. אנחנו לא נכנסים מעבר לכך. בנוסף, אין לנו כלים וסמכויות לוודא אם סימון כשרות "פרווה", למשל, הוא אכן נכון או לא. לכן לא נוכל, לדעתי, לאכוף את הדרישה הזאת. כל עומס האכיפה ייפול על הרבנות.

מי מוסמך?

אין לנו במשרד התמ"ת פקיד שיודע לקבוע - - -

אולי אפשר לבקש מד"ר פולק להקריא את הסעיף האמור. כך כולם יבינו איך הסעיף מנוסח נכון להיום, ומדוע הרבנות היא זו שצריכה לתת את - - -

לאן עברו הפונקציות של משרד הדתות?

למשרד ראש הממשלה.

אם נניח שמעבירים את הצעת החוק לאיסור הונאה בכשרות, האם זה המשך הליך רגיל כאן?

המשך הליך רגיל כאן, אם נמצא שזו האכסניה הראויה. אך כפי שאמרתי בשקט למנהלת הוועדה, אינני יכולה לתקן חוק בלא לשמוע את נציגי השר או המשרד האחראיים על אכיפת אותו חוק.

נמצא כאן נציג משרד המשפטים.

אבל המטלות של משרד הדתות עברו למשרד ראש הממשלה.

מר יוחאי, האם אתה יכול לומר בשם השר הממונה שהאכסניה הזאת מקובלת עליכם?

אני מעדיף לשאול.

למה זה צריך להיכנס לחוק הונאה בכשרות? הרי מדובר ברכיבים שהמוצר מכיל. יכול להיות אדם צמחוני, שלא רוצה לאכול בשרי. למה זה לא יכול להיות בחוק הגנת הצרכן?

כי מי שקובע את הכללים היא מועצת הרבנות הראשית – "בהתאם להוראות שתקבע מועצת הרבנות הראשית לישראל". זה מתייחס למוצרים כשרים בלבד, ולא למוצרים שאינם כשרים.

שמענו את כל הצדדים. חשבתי שמשרדים שנכחו בדיון הקודם יביאו הצעות אחרות, ונוכל להחליט. אני רוצה להחליט, אך מעדיף להשאיר את הנושא בוועדה כשבועיים-שלושה, עד אשר תתקבל עמדתו של משרד ראש הממשלה.

אבקש לאשר את זה. אני שולח להם את ההחלטה שלנו. תוך שלושה שבועות נשמע אם יש להם התנגדות. אם הם ירצו לקיים דיון נוסף, אקיים דיון נוסף. אם הם לא יתנגדו, זה יעבור לקריאה ראשונה. חבר הכנסת אורי אריאל, האם אתה מסכים?

אני מסכים, אני רק מציע שתקבע מסגרת זמן קצרה יותר, היות שהחוק נח כאן זמן רב.

אם היה מדובר במשרד אחר, הייתי עושה זאת. כיוון שהמשרד הזה מעופף הרבה ולא כולם נמצאים כל הזמן, לכן חשבתי ששבועיים עד שלושה שבועות הם פרק זמן הגיוני.

נשתדל שזה באמת יהיה שבועיים-שלושה.

לא אסתכן אם אומר שיום לפני תום שלושת השבועות הוא יבקש הארכה קצרה של שבועיים-שלושה נוספים.

אבקש לשאול את נציגת האוצר אם החוק כרוך בעלות תקציבית.

החוק לא כרוך בעלות תקציבית.

אם כן, אין עלות תקציבית. אני מעלה את הצעת החוק לקריאה ראשונה במליאה.

אם כן, אני מבינה שזה יהיה תיקון לחוק איסור הונאה בכשרות. יש חוק הגנת הצרכן, עליו ממונה שר התמ"ת, ויש חוק איסור הונאה כשרות, שנמצא היום תחת כנפי משרד ראש הממשלה. הדיון שהתקיים כאן נסוב סביב השאלה אם התיקון המוצע ייכנס לחוק הגנת הצרכן או לחוק איסור הונאה בכשרות. אני מבינה שהמסקנה העולה מהדברים היא שהתיקון צריך להיות תיקון לחוק הונאה בכשרות, ולא לחוק הגנת הצרכן.

במקום "הצעת חוק הגנת הצרכן" יבוא: "חוק איסור הונאה בכשרות", כולל ההבנות שהגענו אליהן. אנחנו מצביעים על כך.

הצבעה

בעד הצעת החוק – פה אחד.

הצעת החוק נתקבלה.

הצעת החוק עברה פה אחד. אנחנו שולחים את זה למשרד ראש הממשלה, להתייחסות. אם לא נקבל התייחסות תוך שלושה שבועות זה מגיע למליאה לקריאה ראשונה.

תודה רבה על השתתפותכם.

10:00