דף "הצעת חוק ספציפית" מציג מידע כללי על מהות החוק והשלב בו הוא נמצא בתהליך החקיקה.
ניתן להבין האם החוק מקדם אג'נדות מסוימות, ע"י עיון בפרטי ההצבעה על החוק. תוכלו לראות את ההצבעה על החוק בלחיצה על "קריאה טרומית" או על "קריאה ראשונה" ולחיצה על הקישור להצבעה (במידה וקיימת).
להצביע בעד או נגד החוק. ההצבעה על החוק משקפת לחברי הכנסת את דעת הציבור בנוגע לחוק וחשוב מכך - את דעתם של מתפקדי המפלגה שאליה משתייך חבר הכנסת (למה זה חשוב?)
בדיוק כמו שסרטוני יוטוב יכולים להיות מוטמעים באתרים אחרים, גם תהליך
החקיקה הזה יכול להופיע בבלוגים, כתבות,
פייסבוק וכן הלאה... העתיקו את קוד ההטמעה (html): העתיקו את הלינק (להטמעה בפייסבוק):
הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ב–2012
תיקון סעיף 1ב1.בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–1993 ס"ח התשנ"ג, עמ' 134., בסעיף 1ב –(1)בסעיף קטן (א), בכל מקום, במקום "15" יבוא "18";(2)אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:"(ג1)לעניין היעדרות הורה של אדם עם מוגבלות לפי סעיף זה יחולו הוראות אלה:(1)עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות זכאי, על פי שיקול דעתו, לזקוף כאמור בסעיף קטן (א) גם חלקי ימים שבהם נעדר לפי הוראות חוק זה בשל מחלת ילדו או לצורך מתן סיוע אישי לילדו;(2)על אף האמור בסעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976 ס"ח התשל"ו, עמ' 206., עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות כמשמעותו בחוק זה, זכאי לתשלום דמי מחלה החל מן היום הראשון להיעדרותו בשל מחלת ילדו או לשם טיפול בו.";(3)בסעיף קטן (ד), בסופו יבוא:""תקופת המחלה הצבורה" – תקופה מצטברת של יומיים וחצי לכל חודש עבודה מלא שעובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, החל מהיום שבו חל עליו חוק זה, ולא יותר מ- 90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה".
דברי הסבר
חוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, קובע כי עובד זכאי ל 18 ימי מחלה בשנה ורשאי לצבור עד 90 ימים. החוק קובע עוד, כי העובד אינו זכאי לתשלום דמי מחלה בעבור היום הראשון להיעדרות, עבור הימים השני והשלישי הוא זכאי ל 50% תשלום ובעבור היום הרביעי ואילך זכאי לתשלום מלא.
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלה ילד), התשנ"ג–1993, קובע כי הורה רשאי לזקוף שמונה ימי מחלה בשנה, מתוך הימים שצבר, לטובת מחלת ילדו.
עוד קובע החוק כי הורה לאדם עם מוגבלות רשאי לזקוף עד 15 ימי מחלה בשנה לטובת סיוע אישי לילדו שהוא אדם עם מוגבלות וזאת עבור כל אחד מן ההורים.
פניות רבות של הורים לילדים עם מוגבלות העלו כי הטבה זו אינה עונה על צורכי ההורים, ולמעשה לא ניתן ליהנות ממנה בפועל. הקושי נעוץ בכך שילדים עם צרכים מיוחדים גם נוטים לחלות יותר מילדים אחרים וגם נוטים להזדקק לשירותים וטיפולים רפואיים חד יומיים רבים.
לפיכך הורה לילד עם צרכים מיוחדים מתקשה לצבור ימי מחלה, ואלו העומדים לרשותו, אינם מספיקים כדי לענות על צורכי מחלות העובד וילדו;
מתוך הימים העומדים לרשות העובד, הוא רשאי לזקוף על חשבון ילדו עם צרכים מיוחדים רק את חלקם, כך שאם יש ברשותו זכאות לימים נוספים, הוא אינו רשאי לצרוך אותם עבור ילדו.
בשל הצורך של ילדים אלו לשירותים וטיפולים רפואיים יומיים, הרי שעיקר ההיעדרות של ההורה הינה היעדרות חד יומית, שאינה רציפה ולפיכך העובד אינו זכאי בגין היעדרות זו לתשלום דמי מחלה. היוצא מכך הוא שלמרות שבאופן תיאורטי, להורה יש זכאות לזקוף יותר ימי מחלה צבורים על חשבון צורכי ילדו עם מוגבלות, הרי שבפועל בשל אופי הצרכים של הילד הוא אינו יכול לממשם.
לרוב, השירותים והטיפולים להם זקוקים הילדים נמשכים כמה שעות בלבד והעובד יכול היה לשוב לעבודה אילו חישוב ימי המחלה היה על פי חצאי ימים ובכך גם לא יפגע רצף עבודתו וגם יוכל ליהנות מימי המחלה להם הוא זכאי.
הצעת חוק זו באה לשנות מצב לא תקין זה בכך שחישוב ימי המחלה יהיה על פי חצאי ימים דבר שיאפשר להורים לילדים עם צרכים מיוחדים ליהנות מחופשת דמי המחלה המגיעה להם. כמו כן מוצע לקבוע כי תקופת המחלה הצבורה תהיה של יומיים וחצי לכל חודש עבודה ולא יום וחצי כקבוע בחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, ולאפשר זקיפת 18 ימים בשנה במקום 15 ימים כקבוע היום.
ההסדרים המוצעים בהצעת החוק ברובם חלים ממילא על העובדים בשירות המדינה ובשירות הציבורי ועל כן המדובר הוא בהשוואת תנאים של כלל המועסקים לאוכלוסייה זו.
הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג–2012
תיקון סעיף 1ב1.בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–1993 ס"ח התשנ"ג, עמ' 134., בסעיף 1ב –(1)בסעיף קטן (א), בכל מקום, במקום "15" יבוא "18";(2)אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:"(ג1)לעניין היעדרות הורה של אדם עם מוגבלות לפי סעיף זה יחולו הוראות אלה:(1)עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות זכאי, על פי שיקול דעתו, לזקוף כאמור בסעיף קטן (א) גם חלקי ימים שבהם נעדר לפי הוראות חוק זה בשל מחלת ילדו או לצורך מתן סיוע אישי לילדו;(2)על אף האמור בסעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976 ס"ח התשל"ו, עמ' 206., עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות כמשמעותו בחוק זה, זכאי לתשלום דמי מחלה החל מן היום הראשון להיעדרותו בשל מחלת ילדו או לשם טיפול בו.";(3)בסעיף קטן (ד), בסופו יבוא:""תקופת המחלה הצבורה" – תקופה מצטברת של יומיים וחצי לכל חודש עבודה מלא שעובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, החל מהיום שבו חל עליו חוק זה, ולא יותר מ-90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה".
דברי הסבר
חוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, קובע כי עובד זכאי ל 18 ימי מחלה בשנה ורשאי לצבור עד 90 ימים. החוק קובע עוד, כי העובד אינו זכאי לתשלום דמי מחלה בעבור היום הראשון להיעדרות, עבור הימים השני והשלישי הוא זכאי ל 50% תשלום ובעבור היום הרביעי ואילך זכאי לתשלום מלא.
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלה ילד), התשנ"ג–1993, קובע כי הורה רשאי לזקוף שמונה ימי מחלה בשנה, מתוך הימים שצבר, לטובת מחלת ילדו.
עוד קובע החוק כי הורה לאדם עם מוגבלות רשאי לזקוף עד 15 ימי מחלה בשנה לטובת סיוע אישי לילדו שהוא אדם עם מוגבלות וזאת עבור כל אחד מן ההורים.
פניות רבות של הורים לילדים עם מוגבלות העלו כי הטבה זו אינה עונה על צורכי ההורים, ולמעשה לא ניתן ליהנות ממנה בפועל. הקושי נעוץ בכך שילדים עם צרכים מיוחדים גם נוטים לחלות יותר מילדים אחרים וגם נוטים להזדקק לשירותים וטיפולים רפואיים חד יומיים רבים.
לפיכך הורה לילד עם צרכים מיוחדים מתקשה לצבור ימי מחלה, ואלו העומדים לרשותו, אינם מספיקים כדי לענות על היעדרות בשל מחלות העובד וילדו;
מתוך הימים העומדים לרשות העובד, הוא רשאי לזקוף על חשבון ילדו עם צרכים מיוחדים רק את חלקם, כך שאם יש ברשותו זכאות לימים נוספים, הוא אינו רשאי לנצל אותם עבור ילדו.
בשל הצורך של ילדים אלו בשירותים וטיפולים רפואיים יומיים, הרי שעיקר ההיעדרות של ההורה היא היעדרות חד יומית, שאינה רציפה ולפיכך העובד אינו זכאי בגין היעדרות זו לתשלום דמי מחלה. היוצא מכך הוא שלמרות שבאופן תיאורטי להורה יש זכאות לזקוף יותר ימי מחלה צבורים על חשבון צורכי ילדו עם מוגבלות, הרי שבפועל בשל אופי הצרכים של הילד הוא אינו יכול לממשם.
לרוב, השירותים והטיפולים להם זקוקים הילדים נמשכים כמה שעות בלבד והעובד יכול היה לשוב לעבודה אילו חישוב ימי המחלה היה על פי חצאי ימים. כך לא ייפגע רצף עבודתו והוא יוכל ליהנות מימי המחלה להם הוא זכאי.
הצעת חוק זו באה לשנות מצב לא תקין זה בכך שחישוב ימי המחלה יהיה על פי חצאי ימים, דבר שיאפשר להורים לילדים עם צרכים מיוחדים ליהנות מחופשת דמי המחלה המגיעה להם. כמו כן מוצע לקבוע כי תקופת המחלה הצבורה תהיה של יומיים וחצי לכל חודש עבודה ולא יום וחצי כקבוע בחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, ולאפשר זקיפת 18 ימים בשנה במקום 15 ימים כקבוע היום.
ההסדרים המוצעים בהצעת החוק ברובם חלים ממילא על העובדים בשירות המדינה ובשירות הציבורי ועל כן המדובר הוא בהשוואת תנאים של כלל המועסקים לאוכלוסייה זו.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת (פ/4584/18).
הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג–2013
תיקון סעיף 1ב1.בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–1993 ס"ח התשנ"ג, עמ' 134., בסעיף 1ב –(1) בסעיף קטן (א), בכל מקום, במקום "15" יבוא "18";(2) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:"(ג1) לעניין היעדרות הורה של אדם עם מוגבלות לפי סעיף זה יחולו הוראות אלה:(1) עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות זכאי, על פי שיקול דעתו, לזקוף כאמור בסעיף קטן (א) גם חלקי ימים שבהם נעדר לפי הוראות חוק זה בשל מחלת ילדו או לצורך מתן סיוע אישי לילדו;(2) על אף האמור בסעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976 ס"ח התשל"ו, עמ' 206., עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות כמשמעותו בחוק זה, זכאי לתשלום דמי מחלה החל מן היום הראשון להיעדרותו בשל מחלת ילדו או לשם טיפול בו.";(3) בסעיף קטן (ד), בסופו יבוא:""תקופת המחלה הצבורה" – תקופה מצטברת של יומיים וחצי לכל חודש עבודה מלא שעובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, החל מהיום שבו חל עליו חוק זה, ולא יותר מ-90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה".
דברי הסבר
חוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, קובע כי עובד זכאי ל 18 ימי מחלה בשנה ורשאי לצבור עד 90 ימים. החוק קובע עוד, כי העובד אינו זכאי לתשלום דמי מחלה בעבור היום הראשון להיעדרות, עבור הימים השני והשלישי הוא זכאי ל 50% תשלום ובעבור היום הרביעי ואילך זכאי לתשלום מלא.
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלה ילד), התשנ"ג–1993, קובע כי הורה רשאי לזקוף שמונה ימי מחלה בשנה, מתוך הימים שצבר, לטובת מחלת ילדו.
עוד קובע החוק כי הורה לאדם עם מוגבלות רשאי לזקוף עד 15 ימי מחלה בשנה לטובת סיוע אישי לילדו שהוא אדם עם מוגבלות וזאת עבור כל אחד מן ההורים.
פניות רבות של הורים לילדים עם מוגבלות העלו כי הטבה זו אינה עונה על צורכי ההורים, ולמעשה לא ניתן ליהנות ממנה בפועל. הקושי נעוץ בכך שילדים עם צרכים מיוחדים גם נוטים לחלות יותר מילדים אחרים וגם נוטים להזדקק לשירותים וטיפולים רפואיים חד יומיים רבים.
לפיכך הורה לילד עם צרכים מיוחדים מתקשה לצבור ימי מחלה, ואלו העומדים לרשותו, אינם מספיקים כדי לענות על היעדרות בשל מחלות העובד וילדו;
מתוך הימים העומדים לרשות העובד, הוא רשאי לזקוף על חשבון ילדו עם צרכים מיוחדים רק את חלקם, כך שאם יש ברשותו זכאות לימים נוספים, הוא אינו רשאי לנצל אותם עבור ילדו.
בשל הצורך של ילדים אלו בשירותים וטיפולים רפואיים יומיים, הרי שעיקר ההיעדרות של ההורה היא היעדרות חד יומית, שאינה רציפה ולפיכך העובד אינו זכאי בגין היעדרות זו לתשלום דמי מחלה. היוצא מכך הוא שלמרות שבאופן תיאורטי להורה יש זכאות לזקוף יותר ימי מחלה צבורים על חשבון צורכי ילדו עם מוגבלות, הרי שבפועל בשל אופי הצרכים של הילד הוא אינו יכול לממשם.
לרוב, השירותים והטיפולים להם זקוקים הילדים נמשכים כמה שעות בלבד והעובד יכול היה לשוב לעבודה אילו חישוב ימי המחלה היה על פי חצאי ימים. כך לא ייפגע רצף עבודתו והוא יוכל ליהנות מימי המחלה להם הוא זכאי.
הצעת חוק זו נועדה לשנות מצב לא תקין זה בכך שחישוב ימי המחלה יהיה על פי חצאי ימים, דבר שיאפשר להורים לילדים עם צרכים מיוחדים ליהנות מחופשת דמי המחלה המגיעה להם. כמו כן מוצע לקבוע כי תקופת המחלה הצבורה תהיה של יומיים וחצי לכל חודש עבודה ולא יום וחצי כקבוע בחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, ולאפשר זקיפת 18 ימים בשנה במקום 15 ימים כקבוע היום.
ההסדרים המוצעים בהצעת החוק ברובם חלים ממילא על העובדים בשירות המדינה ובשירות הציבורי ועל כן המדובר הוא בהשוואת תנאים של כלל המועסקים לאוכלוסייה זו.
הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/4606/18) ועל ידי חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת (פ/4584/18).
הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון –זקיפת ימי מחלה להורה של אדם עם מוגבלות), התשע"ג–2013
תיקון סעיף 1ב1.בחוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג–1993 ס"ח התשנ"ג, עמ' 134., בסעיף 1ב –(1) בסעיף קטן (א), בכל מקום, במקום "15" יבוא "18";(2) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:"(ג1) לעניין היעדרות הורה של אדם עם מוגבלות לפי סעיף זה יחולו הוראות אלה:(1) עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות זכאי, על פי שיקול דעתו, לזקוף כאמור בסעיף קטן (א) גם חלקי ימים שבהם נעדר לפי הוראות חוק זה בשל מחלת ילדו או לצורך מתן סיוע אישי לילדו;(2) על אף האמור בסעיף 2(א)(1) ו-(2) לחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976 ס"ח התשל"ו, עמ' 206., עובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות כמשמעותו בחוק זה, זכאי לתשלום דמי מחלה החל מן היום הראשון להיעדרותו בשל מחלת ילדו או לשם טיפול בו.";(3) בסעיף קטן (ד), בסופו יבוא:""תקופת המחלה הצבורה" – תקופה מצטברת של יומיים וחצי לכל חודש עבודה מלא שעובד שהוא הורה של אדם עם מוגבלות עבד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה, החל מהיום שבו חל עליו חוק זה, ולא יותר מ-90 ימים, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה."
דברי הסבר
חוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, קובע כי עובד זכאי ל 18 ימי מחלה בשנה ורשאי לצבור עד 90 ימים. החוק קובע עוד, כי העובד אינו זכאי לתשלום דמי מחלה בעבור היום הראשון להיעדרות, עבור הימים השני והשלישי הוא זכאי ל 50% תשלום ובעבור היום הרביעי ואילך זכאי לתשלום מלא.
חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלה ילד), התשנ"ג–1993, קובע כי הורה רשאי לזקוף שמונה ימי מחלה בשנה, מתוך הימים שצבר, לטובת מחלת ילדו.
עוד קובע החוק כי הורה לאדם עם מוגבלות רשאי לזקוף עד 15 ימי מחלה בשנה לטובת סיוע אישי לילדו שהוא אדם עם מוגבלות וזאת עבור כל אחד מן ההורים.
פניות רבות של הורים לילדים עם מוגבלות העלו כי הטבה זו אינה עונה על צורכי ההורים, ולמעשה לא ניתן ליהנות ממנה בפועל. הקושי נעוץ בכך שילדים עם צרכים מיוחדים גם נוטים לחלות יותר מילדים אחרים וגם נוטים להזדקק לשירותים וטיפולים רפואיים חד יומיים רבים.
לפיכך הורה לילד עם צרכים מיוחדים מתקשה לצבור ימי מחלה, ואלו העומדים לרשותו, אינם מספיקים כדי לענות על צורכי מחלות העובד וילדו;
מתוך הימים העומדים לרשות העובד, הוא רשאי לזקוף על חשבון ילדו עם צרכים מיוחדים רק את חלקם, כך שאם יש ברשותו זכאות לימים נוספים, הוא אינו רשאי לצרוך אותם עבור ילדו.
בשל הצורך של ילדים אלו לשירותים וטיפולים רפואיים יומיים, הרי שעיקר ההיעדרות של ההורה היא היעדרות חד יומית, שאינה רציפה ולפיכך העובד אינו זכאי בגין היעדרות זו לתשלום דמי מחלה. היוצא מכך הוא שלמרות שבאופן תיאורטי, להורה יש זכאות לזקוף יותר ימי מחלה צבורים על חשבון צורכי ילדו עם מוגבלות, הרי שבפועל בשל אופי הצרכים של הילד הוא אינו יכול לממשם.
לרוב, השירותים והטיפולים להם זקוקים הילדים נמשכים כמה שעות בלבד והעובד יכול היה לשוב לעבודה אילו חישוב ימי המחלה היה על פי חצאי ימים ובכך גם לא יפגע רצף עבודתו וגם יוכל ליהנות מימי המחלה להם הוא זכאי.
הצעת חוק זו נועדה לשנות מצב לא תקין זה בכך שחישוב ימי המחלה יהיה על פי חצאי ימים דבר שיאפשר להורים לילדים עם צרכים מיוחדים ליהנות מחופשת דמי המחלה המגיעה להם. כמו כן מוצע לקבוע כי תקופת המחלה הצבורה תהיה של יומיים וחצי לכל חודש עבודה ולא יום וחצי כקבוע בחוק דמי מחלה, התשל"ו–1976, ולאפשר זקיפת 18 ימים בשנה במקום 15 ימים כקבוע היום.
ההסדרים המוצעים בהצעת החוק ברובם חלים ממילא על העובדים בשירות המדינה ובשירות הציבורי ועל כן המדובר הוא בהשוואת תנאים של כלל המועסקים לאוכלוסייה זו.
הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת אורי מקלב וקבוצת חברי הכנסת (פ/4584/18) ועל ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/4606/18), ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת דב חנין וקבוצת חברי הכנסת (פ/553/19).
