משוב
רק משתמשים עם דוא"ל מאומת יכולים להאיר. אנא אמת/י את הדואר אלקטרוני שסיפקת. מצטערים, רק עורכים יכולים למחוק הערות נא לשלוח דואל לעורכי האתר אם צריך למחוק את ההארה

ישיבת מליאה מתאריך 13/02/2013

פרוטוקול

 

דברי הכנסת

חוברת ב'

ישיבה ד'

הישיבה הרביעית של הכנסת התשע-עשרה

יום רביעי, ג' באדר התשע"ג (13 בפברואר 2013)

ירושלים, הכנסת, שעה 11:00

תוכן עניינים

שאילתות דחופות 3

5. הסדרת נוהל לימודים בחופשות לתלמידים אוטיסטים 3

אורי אורבך (הבית היהודי): 3

שר הפנים אלי ישי: 3

זהבה גלאון (מרצ): 6

ניצן הורוביץ (מרצ): 7

הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת 7

זאב אלקין (הליכוד ביתנו): 8

שאילתות דחופות 10

2. התקציב הדו-שנתי 10

אראל מרגלית (העבודה): 10

סגן שר האוצר יצחק כהן: 10

נאומי בכורה של חברי הכנסת 15

מאיר כהן (יש עתיד): 15

ישראל חסון (קדימה): 19

אראל מרגלית (העבודה): 20

היו"ר בנימין בן-אליעזר: 24

דברים לזכרו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה 25

היו"ר בנימין בן-אליעזר: 25

אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו): 28

מאיר שטרית (התנועה): 30

שמעון סולומון (יש עתיד): 34

נאומי בכורה של חברי הכנסת 36

פנינה תמנו-שטה (יש עתיד): 36

מירי רגב (הליכוד): 38

דברים לזכרו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה 41

חיליק בר (העבודה): 41

נאומי בכורה של חברי הכנסת 42

דב ליפמן (יש עתיד): 42

יצחק הרצוג (העבודה): 47

עליזה לביא (יש עתיד): 48

נחמן שי (העבודה): 52

משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): 53

ציפי חוטובלי (הליכוד ביתנו): 59

שאילתות דחופות

היו"ר אופיר אקוניס:

בוקר טוב. היום יום רביעי, ג' באדר תשע"ג, 13 בפברואר 2013. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.

אנחנו פותחים, כבכל יום רביעי, בשאילתות דחופות. לאחר מכן, בסביבות השעה 12:00, נציין מלאות 21 שנים לפטירתו של ראש הממשלה מנחם בגין, זכרו לברכה, ולאחר מכן – נאומי בכורה של חברי כנסת חדשים ונאומי ברכה של חברי כנסת ותיקים.

שר הפנים, מר אלי ישי, אני מזמין אותך לעלות להשיב על שאילתה של חבר הכנסת אורי אורבך. בבקשה, אדוני חבר הכנסת אורבך.

5. הסדרת נוהל לימודים בחופשות לתלמידים אוטיסטים

אורי אורבך (הבית היהודי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, למשרד החינוך ולרשויות המקומיות אחריות משותפת על הפעלת לימודים בחופשות לתלמידים אוטיסטים. משרד החינוך פרסם את הנחיותיו בנושא, אך משרדך טרם פרסם נהלים בדבר אחריות הרשויות המקומיות. ההורים חוששים שהעיכוב יפגע בילדים.

רצוני לשאול:

האם ומתי תוסדר אחריות הרשויות המקומיות?

שר הפנים אלי ישי:

כפי שגם אמרת בשאילתה, משרד הפנים הוא לא הכתובת אלא משרד החינוך. יחד עם זאת, אני מציע שנציגי אלו"ט ייפגשו עם נציגי מינהל השלטון המקומי במשרד הפנים על מנת ללבן את הסוגיה ולראות כיצד משרד הפנים יכול לסייע למרות ההנחיות של משרד החינוך.

במסגרת תפקידי כשר הפנים, במסגרת האחריות לשלטון המקומי, לצד הנחיות של משרד החינוך, אני מאוד מקווה שיימצא פתרון, כי הבעיה היא לא כל כך מורכבת ומסובכת, וניתן לגשר ולהגיע להבנות. תודה.

יעל גרמן (יש עתיד):

זאת שאלה תקציבית.

היו"ר אופיר אקוניס:

חברת הכנסת גרמן, אני אגיד את הנוהל. הנוהל הוא שחבר הכנסת השואל את השאילתה יכול לשאול שאלת המשך את כבוד השר – כל שר – ולאחר מכן, שני חברי כנסת נוספים שנרשמים אצל מזכירת הכנסת יכולים גם כן לשאול שאלת המשך. נדמה לי שחברת כנסת אחת כבר נרשמה, חברת הכנסת גלאון. אם את רוצה את יכולה להירשם אצל המזכירה ואת תשאלי את השאלה השנייה.

בבקשה, חבר הכנסת אורבך.

אורי אורבך (הבית היהודי):

אדוני השר, תודה על התשובה, אבל העניין הזה שזה ילובן – אנחנו כבר אחרי הליבונים. יש לי כאן תכתובת שלמה בין אנשים ממשרדך האחראים לעניין. בעבר היו תקלות חמורות בכמה רשויות מקומיות, שמשרד החינוך אכן רצה לתת את מה שבאחריותו, אבל הרשויות המקומיות לא שיתפו פעולה כפי הנדרש וילדים נשארו בבית, ילדים אוטיסטים. לכן, לא צריך ללבן את זה בעתיד אלא צריך להכריע בסוגיה הזאת.

שר הפנים אלי ישי:

תראה, תוך כדי התשובה שלי חברת הכנסת יעל גרמן, שהייתה ראש עיר – אני מוכרח לומר כשר הפנים בשתי קדנציות וחבר ממשלה בכמה ממשלות, שהיא מראשי הערים היותר מוצלחים, טובים ומעולים, שעשתה הרבה למען תושבי הרצלייה, בשוויון מלא. זה מקצת שבחה של יעל גרמן. אני באמת מלא הערכה עצומה להישגים המרשימים שלה בהרצלייה ועל הפעולות שלה. תוך כדי הדברים היא אמרה שזאת בעיה תקציבית בעיקר, וזה נכון. ברגע שזאת בעיה תקציבית, פה אתה בעצם נכנס לבעייתיות. משרד החינוך מתקצב, כמו שכולנו יודעים, את התקציב שלו, והרשויות מקומיות חזקות יכולות להשלים. הרצלייה השלימה מעל ומעבר למען החינוך ועשתה רבות למען החינוך. רשויות חלשות פחות יכולות, כי יש להן מגבלות תקציביות ועלויות רבות.

אני אומר שאני מנסה למצוא פתרון, אף שזה במשרד החינוך ולא במשרד הפנים, כי כשר הפנים, בפרט בנושא הרגיש של ילדים אוטיסטים, אני מנסה להגיע להבנה ולתקצוב נוסף עד כמה שאפשר, כי גם אצלנו הכול בנוי מקריטריונים. לצערנו הרב, אין גמישות כמו שהייתה פעם. אני מוכרח לומר לחברי הכנסת החדשים, אלה שגם יהיו שרים בהמשך, שיבינו את הדברים. יש פה עוד ראש עיר, מאיר, שמכיר את זה מקרוב.

נעזוב רגע את הסוגיה. אולי בשבוע הבא, כשניתן את הסקירה על משרד הפנים, אני אכנס גם לסוגיות האלה. כרגע מנסים להגיע להבנה יחד עם אלו"ט לפתור את הבעיה. תודה.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה. חברת הכנסת גלאון, בבקשה.

חברת הכנסת גרמן, את ביקשת או לא ביקשת?

יעל גרמן (יש עתיד):

לא.

שר הפנים אלי ישי:

על זה נאמר: בטרם אקרא ואני אענה.

היו"ר אופיר אקוניס:

את מוותרת על שאלה מהצד, תודה.

שר הפנים אלי ישי:

איך שהיא קראה כבר עניתי לה.

היו"ר אופיר אקוניס:

לפנים משורת הדין, בגלל הנוהל הלא-מוכר עדיין של שאילתות, מציע לך את עזרתי.

יעל גרמן (יש עתיד):

תודה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אין על מה.

חברת הכנסת גלאון, ואחר כך – חבר הכנסת הורוביץ.

זהבה גלאון (מרצ):

אדוני השר, מכיוון שהשר לביטחון פנים החליט לבטל את בואו למליאת הכנסת – באופן תמוה, הייתי אומרת – אני רוצה לשאול את כבוד השר: האם אתה מודאג מכך שבישראל של שנות האלפיים אנשים מוחזקים בכלא ומתים בו בלי שהציבור או נבחריו יודעים על כך?

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה.

שר הפנים אלי ישי:

עוד שאלה?

היו"ר אופיר אקוניס:

אתה רוצה לענות?

שר הפנים אלי ישי:

אני אענה בסוף.

היו"ר אופיר אקוניס:

אתה רוצה עכשיו את התשובה או קודם חבר הכנסת הורוביץ? אתם באותה סיעה, אני רוצה לשמור על האחדות.

היו"ר אופיר אקוניס:

זה נכון.

חבר הכנסת הורוביץ, בבקשה, ואתה תענה לשניהם ובזה נסיים.

ניצן הורוביץ (מרצ):

מאותה סיעה ובאותו נושא, אדוני. כבוד שר הפנים, לפני שלוש שנים שיגרתי מכתב ליועץ המשפטי לממשלה והתרעתי על כך שיש דיווחים על אסיר שנמצא במחשכים ללא כל פיקוח ושליטה. מטעם היועץ המשפטי לממשלה, ביוני 2010, הובטח לי שהעניין תחת פיקוח ותחת שליטה. מהפרטים שנודעו הבוקר ושהותרו לפרסום, עולה שאותו אסיר מצא את מותו כמה חודשים לאחר שאני התרעתי על כך בפני היועץ המשפטי לממשלה.

אדוני, כמי שחבר בממשלה הזאת ומופקד על מערכות חשובות, האם אין כאן כשל בסיסי של מערכת אכיפת החוק על אנשים שנתונים לשליטתה ולחסותה? מה גם שהכול נעשה תחת איפול גורף, הייתי אומר, אפילו דרקוני, שאין לו מקום במשטרים דמוקרטיים. תודה.

שר הפנים אלי ישי:

גם לשאלה הראשונה וגם לשאלה השנייה, אף שאני יכול להגיד שזה לא מעניין, השאילתה, ואני יכול לא לענות, אני לא נותן לזה סיכוי שזה יחזור למהדורת החדשות כמו שזה היה אתמול. נראה לי שזה לא יקרה.

אני לא מכיר מדינה דמוקרטית במזרח התיכון, אפילו בעולם כולו, כמו מדינת ישראל, שפועלת באופן חוקי ודמוקרטי, שמדינות רבות בעולם יכולות לחקות אותה או להתקנא בדמוקרטיה של מדינת ישראל בכל התחומים ללא יוצא מן הכלל. אפשר להתגאות בכך. במדינת ישראל העם היהודי עושה את זה בצורה כל כך מכובדת ודמוקרטית, ואני מברך על כך. תודה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אני מאוד מודה לך. תודה רבה לשר הפנים.

הודעת יושב-ראש הוועדה המסדרת

היו"ר אופיר אקוניס:

לפני שנעבור לשאילתה של חבר הכנסת מרגלית, חבר הכנסת אלקין, יש לך הודעה ואני מבקש שתודיע את הודעתך, שאינה דורשת הצבעה.

אחר כך השאילתה, חבר הכנסת מרגלית.

זאב אלקין (הליכוד ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הוועדה המסדרת החליטה בתוקף סמכותה לפי סעיף 2א(ה) לחוק הכנסת לבחור שתי ועדות זמניות, לענייני כספים ולענייני חוץ וביטחון, עד לבחירתן של ועדות קבועות על-ידי הכנסת. שתי הוועדות תהיינה בנות 17 חברים, בהרכב הבא:

ועדת הכספים הזמנית: מסיעת הליכוד – ישראל ביתנו, חברי הכנסת חיים כץ, זאב אלקין, יריב לוין, פניה קירשנבאום ורוברט אילטוב; מסיעת יש עתיד – חברי הכנסת מאיר כהן, יעל גרמן וקארין אלהרר; מסיעת העבודה שני חברי הכנסת – השמות יימסרו בהמשך; מסיעת הבית היהודי – חברי הכנסת ניסן סלומינסקי ואורי אריאל; מסיעת ש"ס – חברי הכנסת אמנון כהן ודוד אזולאי; מסיעת יהדות התורה – חבר הכנסת משה גפני. מסיעת התנועה – חבר הכנסת עמיר פרץ. מסיעת מרצ – חבר הכנסת אילן גילאון.

ועדת החוץ והביטחון הזמנית: מסיעת הליכוד – ישראל ביתנו, חברי הכנסת אביגדור ליברמן, ראובן ריבלין, צחי הנגבי, זאב אלקין ורוברט אילטוב; מסיעת יש עתיד – חברי הכנסת יעקב פרי, עפר שלח ומיקי לוי; מסיעת העבודה – שני חברי הכנסת ששמותיהם יימסרו בהמשך; מסיעת הבית היהודי – חברי הכנסת נפתלי בנט וזבולון קלפה; מסיעת ש"ס – חברי הכנסת נסים זאב ואריה דרעי; מסיעת יהדות התורה – חבר הכנסת אורי מקלב; מסיעת התנועה – חבר הכנסת עמרם מצנע; מסיעת מרצ – חברת הכנסת זהבה גלאון.

עוד אביא לידיעתכם, כי הוועדה המסדרת החליטה להמליץ כי בראש ועדת הכספים הזמנית יעמוד חבר הכנסת משה גפני, ובראש ועדת החוץ והביטחון הזמנית יעמוד חבר הכנסת אביגדור ליברמן. יושבי-הראש ייבחרו בידי הוועדות הזמניות עצמן בישיבתן הראשונה. תודה רבה.

היו"ר אופיר אקוניס:

אני מאוד מודה לך.

שאילתות דחופות

היו"ר אופיר אקוניס:

כבוד סגן שר האוצר יעלה כדי להשיב על השאילתה של חבר הכנסת מרגלית. אני מברך אותך, חבר הכנסת מרגלית, על השאילתה הראשונה, אני רק מזכיר שהנוהל הוא שאתה מקריא את השאילתה כפי שנכתבה, ואחר כך, אם יש לך שאלות נוספות זה כבר בעל-פה על-פי נוסח שאתה ממציא בעל-פה, אבל – להיות צמוד בתחילה לשאילתה הראשונה, לנוסח שהעברת למזכירות. בבקשה, אדוני.

2. התקציב הדו-שנתי

אראל מרגלית (העבודה):

תודה רבה. לנוכח ההחטאה בתחזית הגירעון השנתי ואי-עמידה דרמטית בהכנסות, רציתי לשאול:

מה ייעשה כדי לחזור לתקציב חד-שנתי על-פי חוק-יסוד: משק המדינה, התשס"ב–2002?

סגן שר האוצר יצחק כהן:

תודה, אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת אראל – ברכות. לתקציב הדו-שנתי יתרונות פיסקליים רבים, כפי שאתה יודע. הוא הוכיח את עצמו בשנים 2010-2009 וכן בשנים 2012-2011. אני לא זוכר ממשלות, אראל, שהביאו ארבע שנות תקציב רצופות. חפש אחורה, לא תמצא את זה.

נכון להיום, מבחינה חוקית, כדי להמשיך את התקציב הדו-שנתי יש ליזום הארכה של הוראת השעה. מה שאומר שזה חוזר לבית הזה.

משרד האוצר בוחן בימים האלה יחד עם משרד המשפטים את האפשרות של תקציב דו-שנתי גם לשנים 2014-2013, ובכל מקרה הממשלה החדשה והכנסת יכריעו בנושא.

יש היגיון רב בתקציב דו-שנתי לשנים 2014-2013, מאחר שאנחנו כבר כעת נמצאים בתוך שנת 2013. אם נשוב למתכונת חד-שנתית, אזי תקציב 2013 יאושר בחודשים הקרובים ומייד לאחר מכן תחל העבודה על תקציב 2014, וזמן רב, גם של תכנון וגם של ביצוע, ירד לטמיון, וחבל.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה.

חבר הכנסת מרגלית, אם יש לך שאלת המשך, זה הזמן.

אראל מרגלית (העבודה):

אני רק מעיר את תשומת לבו של כבודו, שאנחנו כרגע מתנהלים על-פי תקציב 1 חלקי 12 של 2012, כלומר דה-פקטו, מכיוון שתקציב 2011 ו-2012 הוכן לפי תחזיות המקרו באמצע 2010, אז, רבותי, אנחנו מתנהלים ב-2013 על-פי תחזיות המקרו והמיקרו של 2010, זה אבסורד מוחלט ברמה הכלכלית.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

על-פי החוק, אתה יודע, כשאין תקציב מאושר אז התקציב הוא חלוקה תקציבית של 1 חלקי 12 של התקציב המאושר מהשנה הקודמת, ויש כמה דרגות, קודם כול הסכמים, אמנות בין-לאומיות, פעולות המשכיות, פעולות מיוחדות, לוועדת חריגים, זה החוק לגבי 2014-2013. אני מאוד מקווה, אישית, שזה יהיה דו-שנתי, מכיוון שזה נותן אופק תכנון למנכ"לים ולביצוע מדיד. תראה, הביצוע הוא כמעט מושלם.

אראל מרגלית (העבודה):

אתה יודע, במקום שממנו אני בא, כשחברה לא עומדת בתחזיות שלה בצורה כל כך דרמטית, לא נותנים לה טווח ארוך יותר לתכנון מול ביצוע, אלא טווח קצר יותר. ממשלת ישראל הגיעה לגירעון הגדול ביותר שהיא הייתה בו מעודה, בלתי מתוכנן ב-2012, ואני קורא לכם לחזור לתקציב החד-שנתי, כמו שקובע חוק-יסוד: התקציב.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אני אמרתי וחוזר ואומר, בסופו של דבר הבית הזה יחליט. אבל אני גם רוצה להזכיר לך שבארבע שנות – 09', 10', 11', 12' – ישראל הגיעה לתוצאות מרשימות במקרו-כלכלה, הנתונים הכלכליים מאוד מרשימים, גם בירידת יחס חוב–תוצר, גם בצמיחה, גם ביצירת מקומות עבודה. דרך אגב, הגירעון הזה נצפה כבר לפני כמה חודשים, עובדה שפרק המסים ל-2013 כבר חוקק בבית הזה ברבעון האחרון של 2012, כך שהכלכלה הישראלית מאוד הצליחה.

אראל מרגלית (העבודה):

הגירעון הזה לא נצפה.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אראל, הגירעון הזה נצפה.

אראל מרגלית (העבודה):

באמצע שנת 2012 הגיע שר האוצר יובל שטייניץ לכנסת וקיבל מהכנסת את הרשות להגיע ל-3% גירעון - -

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אתה מדבר - - -

אראל מרגלית (העבודה):

- - בפועל הגענו ליותר מ-4% גירעון – אנחנו רק שישה חודשים לאחר מכן.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אתה מדבר על תכנון גירעון של 2013. 2012 – ידענו שיש ירידה בהכנסות. מול כל זה יש תוצאות מאוד מרשימות לכלכלה הישראלית, אחת הכלכלות הטובות בעולם. אגב, זו הכלכלה היחידה בעולם, בעולם המערבי, שקיבלה בדירוג האשראי העלאה, מה ששאר המדינות לא. אז תסתכל על כל הנתונים, על הכול - -

אראל מרגלית (העבודה):

אני אסתכל על כל הנתונים, אני רק - - -

סגן שר האוצר יצחק כהן:

- - ובתור אחד שמבין בעניין הזה - - -

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה. הערה אחרונה, בבקשה. חבר הכנסת מרגלית.

אראל מרגלית (העבודה):

עוד הערה אחת. מדינת ישראל היא המדינה היחידה – כי אתם אמרתם, יובל שטייניץ אמר שיבואו ללמוד פה על מה זה תקציב דו-שנתי – זאת המדינה היחידה, חוץ מבחריין.

נחמן שי (העבודה):

יש עוד אחת.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה.

אראל מרגלית (העבודה):

בחריין וישראל. זהו. תודה רבה.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. תן לי לתת לך עצה קטנה – תשאיר משהו – חבר הכנסת מרגלית, תשאיר משהו לנאום הבכורה, זה מתקרב, ממש כמעט הבא בתור. בבקשה.

סגן שר האוצר יצחק כהן:

אראל, זה לא הדבר היחידי הטוב שהנחלנו לעולם. גם זה.

היו"ר אופיר אקוניס:

בבקשה, אדוני הסגן, אתה רוצה להוסיף משהו?

סגן שר האוצר יצחק כהן:

כן. אני לאחרונה שומע יותר מדי אמירות על שוויון בנטל, שוויון בנטל, מין איחוד מאוד מעניין של נוער הנרות עם נוער הגבעות, שזה משהו פשוט מחמם את הלב, כאשר החרדים מאחדים את שני הקצוות האלה. אבל אני אומר לבית הזה, הגיע הזמן גם לבדוק את הנטל. סתם דוגמה קטנה, כדוגמת ייחוס, בואו ניקח את הנטל שהיה 30 שנה בגוש-קטיף – אנחנו היינו נגד ההתנתקות, כן, בסופו של דבר החיבור של ממשלת לפיד המנוח עם אפי איתם מהבית היהודי לשעבר גרם לכך שהייתה פלטפורמה להתנתקות שהייתה אחרי 30 שנה של נטל, ולא נטל – אבל הגיע הזמן לבדוק את הנטל עצמו, הרב בן-דהן, אוקיי, אתה כל בוקר אומר "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" – תחשבו על זה, אולי השלום יוריד את הנטל, מכיוון שתלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. תודה רבה.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה רבה, סגן שר האוצר, אני מאוד מעריך את זה, מאוד מודה לך.

נאומי בכורה של חברי הכנסת

היו"ר אופיר אקוניס:

אנחנו סיימנו את השאילתות, ואנחנו עוברים עכשיו לנאומי בכורה לפי הסדר שנקבע על-ידי המזכירות.

נאום הבכורה הראשון לבוקר זה – של חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני יתפוס את מקומו על הדוכן. יברך אותך, אדוני, חבר הכנסת ישראל חסון.

בבקשה, אני מברך אותך על נאומך הראשון כחבר הכנסת, אחרי נאומים רבים כראש עיריית דימונה – וטובים. בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, ברצוני לשלוח תנחומי לחבר הכנסת ראובן ריבלין במות אחיו.

שמי מאיר כהן, הייתי ראש עיריית דימונה עד לפני כשבועיים. לפני שש שנים לערך נפגשתי לראשונה עם סופר ועיתונאי מוכשר וידוע, נעים הליכות וחדור להט, שאמר לי בזו הלשון: "מאיר, מוכרחים לעשות משהו, חייבים לשנות". היום אני יכול להשיב לך, חבר הכנסת יאיר לפיד, כאן, מעל בימת הכנסת המכובדת, כי הקבוצה הנהדרת שהקמת כבר כאן, והיא ניצבת כולה לצדך, כדי לשנות.

הכנסת ה-19 מביאה עמה אופטימיות רבה בקרב מיליוני אזרחי ישראל. כנסת זו ניצבת בנקודת פתיחה טובה ומבטיחה; יש בה יותר נשים, יותר צעירים, יותר אנשי חינוך, יותר אנשי חוק, ובעיקר חברי כנסת חדשים חדורי מוטיבציה ורצון לשנות.

על הכנסת הזאת, כמו על קודמותיה, מוטלות משימות רבות וחשובות הנוגעות בעתידה של מדינת ישראל, שהפכה בזמן קצר לאחת המדינות המצליחות בעולם. ואולם, חברים, המשימה החשובה ביותר המוטלת על כתפינו היא השבת אמון הציבור, שאבד, בנבחריו. זהו לבה של הדמוקרטיה, זוהי בעצם כל מהותה. עלינו מוטלת החובה לשנות את פניה של הפוליטיקה הישנה, שבה מאסו אזרחי ישראל, ולהציג בפני הציבור פוליטיקה חדשה, סובלנית, הוגנת וטובה יותר.

בטור שפרסמתי לפני כשנתיים, בהיותי יושב-ראש מטה המאבק של מרכז השלטון המקומי, אמרתי כי העם בישראל מבקש סדר-יום אזרחי. אמרתי את הדברים מתוך ידיעה ברורה ומתוך הכרת האמת שעלתה מהשטח. הייתי שם כראש עיר במשך תשע השנים החולפות. נגעתי באנשים, הובלתי הצלחות, אך גם פגשתי, כמו כל חברי ראשי הערים, את המצוקה והתסכול הגדולים, בגוף ראשון וללא מתווכים.

הבחירה שלי לעבור מכורסת ראש העיר לחברות בכנסת לא הייתה קלה. מי שעשה זאת יבין אותי ואת תחושותי. יחד עם זאת, אני שמח וגאה שנפלה בחלקי הזכות להיות אחד מ-120 נציגי העם בכנסת.

חברים, חלק גדול מחברי הכנסת הוותיקים והשרים מכירים אותי כראש עיריית דימונה. לרובכם היה חלק בעשייה ובהתפתחות שעברה דימונה בתשע השנים האחרונות. ואולם, המשימה לא הייתה קלה. לצערי הרב, את מרבית השינויים המשמעותיים שהצלחתי לחולל עשיתי – לא תאמינו – באמצעות פילנתרופיה. בניתי חדר מיון לתושבי דימונה ולפזורה הבדואית באמצעות פילנתרופיה, הקמתי תיאטרון, מרכז לגיל הרך, סינמטק ופארקים ברחבי העיר באמצעות פילנתרופיה; דאגתי לחמם בתי קשישים בחורף ודאגתי לטיפולי שיניים למשפחות קשות יום באמצעות פילנתרופיה; הקמתי מכון לטיפול בחולי דיאליזה באמצעות פילנתרופיה, וחוללתי מהפכה בחינוך עליו מופקדת המדינה בעזרתה של פילנתרופיה.

ואני שואל אתכם, חברי חברי הכנסת, האם שכחנו את תפקידה של המדינה? האם ראוי שהממשלה תמשוך ידה ממתן שירותים בסיסיים לאזרח ואת מקומה יתפסו נדבנים מרחבי העולם, שלעתים ובערים מסוימות הם הופכים מבעלי המאה לבעלי הדעה? זהו מצב בלתי נסבל. זוהי פשיטת רגל חברתית, ואנחנו, חברי הכנסת, חייבים לעמוד על המשמר ולוודא שממשלת ישראל אינה מתנערת מחובותיה הבסיסיות לאזרחים שאותם אנחנו מייצגים.

אני מתחיל היום את מסעי החדש כנציגם של האנשים החיים בגליל, בנגב ובפריפריה החברתית, חבלי ארץ שבהם חיים מיליוני אנשים מתוך בחירה ומתוך אהבת הארץ. אנשים אלה, ובתוכם הורי, שעלו ממרוקו, עולים ותיקים ועולים חדשים כאחד, הם בעיני נושאי דגל הציונות המתחדשת של המאה ה-21. אני מתכוון להיאבק את מאבקם בצורה נחושה ובלתי מתפשרת, כפי שעשיתי זאת כמנהיגה של העיר דימונה.

נכון, זהו זמן של נאומים טקסיים ולא של הצהרות, אך אני מודיע שאני וחברי, אנשי יש עתיד, לא ניתן לבטל את הטבות המס לנגב ולגליל. אנחנו כאן, ושידע זה שרוחש את המזימה הזאת, שאנחנו נילחם בכל דרך שלא לפגוע בהטבות המס – לא לגליל, לא לנגב ולא לעוטף-עזה. אנחנו כאן להילחם את מלחמתם של מיליוני האזרחים המלינים, ובצדק, על מחירי המים המטורפים, שלצערי הכנסת היוצאת לא מצאה מקום להוביל תיקון צודק ונכון זה. אנחנו כאן כדי לתת תקווה למאות-אלפי משפחות המבקשות לרכוש לעצמן בית במחיר שפוי ואפשרי. אסור למדינה לספסר בקרקעותיה, ואוי לה למדינה שבניה ובנותיה העמלים והנושאים בנטל אינם יכולים לרכוש קורת גג בלי להיות עבדים לבנקים ולמשכנתאות.

כחלק מהתפיסה של מפלגתי יש עתיד אני כאן כדי לפעול ולקדם משימה שהתחלתי בתפקידי כראש עיריית דימונה, והיא חלוקת הקרקעות ותיקון הגבולות המוניציפליים במדינת ישראל. יהיה זה תיקון עוול היסטורי שראשיתו בשנות ה-50 ואחריתו במציאות שבה מועצות אזוריות מקבלות ארנונה של עשרות-מיליוני שקלים ממפעלים ושטחי תעשייה שבהם עובדים ועמלים גם תושבי ערים, מקריית-שמונה ועד אילת. אני כאן כדי לדאוג שבכל יישוב בישראל יקבלו התושבים בישראל שירות רפואי מציל חיים, ולהפסיק את החרפה שבשעות הלילה ביישובים רבים בפריפריה, מושבים, קיבוצים, עיירות ויישובים בדואיים, תלויים התושבים בחסדי שמים. היעלה על הדעת שחוק הבריאות הממלכתי לא מכיר בשירותי רפואת חירום בשעות הלילה? אנחנו כאן כדי לשנות את המציאות הזאת.

אדוני היושב-ראש, נסעתי לאורכה ולרוחבה של המדינה הזאת ופגשתי בגליל ובנגב צעירים הכמהים להיאחז ביישוביהם, ובפיהם בקשה אחת: תעסוקה. לצערי, ממשלת ישראל נהגה במדיניות של הסתר פנים, ולא הבינה שכדי להביא יזמים לאזורים אלה, במיוחד בתחומי ההיי-טק, יש לייצר סל הטבות ייחודי. יזמים ומשקיעים לא יגיעו למצפה-רמון, לא למעלות, לא לירוחם ולא לקריית-שמונה אם לא ננקוט מדיניות של העדפה מתקנת וברורה, מדיניות שבה ידע כל יזם כי הקמת מפעל בנגב ובגליל אינה רק מעשה ציוני אלא גם השקעה כלכלית טובה ומשתלמת.

כמחנך ומנהל בית-ספר במשך שלושה עשורים נשביתי בקסם המיוחד הכרוך בלהיות איש חינוך בפריפריה. הדיאלוג עם התלמידים הנפלאים ותחושת השליחות של אנשי החינוך, שלעתים עושים יש מאין, הבהירו לי שהדבר החשוב ביותר בשיח החינוכי הוא איכות המורים. כדי שמורים טובים ואיכותיים יגיעו למערכות החינוך בפריפריה וירצו להישאר בה צריך לדאוג לתגמל אותם באופן משמעותי ודיפרנציאלי. צריך לדאוג לשמור את המורים הטובים שבפריפריה ולחזקם באנשי חינוך שכאמור יתוגמלו ביד נדיבה.

כראש עיר דאגתי לחבר בין החינוך לרווחה, ובכך הצלחנו ליצור שוויון מקסימלי ולהעניק מענה והזדמנות שווים לתלמידים ממשפחות קשות-יום. אחוזי הבגרות הגבוהים שהשגנו, וחשוב מכך – אחוזי הגיוס הגבוהים עוד יותר, יעידו כי עשינו זאת בהצלחה.

אדוני היושב-ראש, בשעה שאני נואם כאן יושבים חברי ראשי הערים בנגב לישיבת חירום, ועל הפרק: מכירת כי"ל וים המלח ליזמים סינים וקנדים. לא די שהמדינה מכרה את משאביה בנזיד עדשים; כעת מרחפת סכנה אמיתית על ראשיהם של עשרות-אלפי עובדים, המהווים את עמוד השדרה הכלכלי של הנגב כולו. הייתכן שמדינה תמכור את מחצביה העיקריים לגורמים זרים? אני קורא לכל חברי הכנסת להצטרף למפלגת יש עתיד בהתנגדותה הנחרצת למהלך הזה.

לחברי ראשי הערים, אתם הנמצאים בחזית השירות הציבורי, אתם הנאלצים להתמודד יום-יום עם מיליוני התושבים בכל תחומי החיים – חינוך, בריאות, איכות חיים, רווחה, תעסוקה, תרבות ומה לא: הגיע הזמן שממשלת ישראל וכנסת ישראל יבינו שאתם הזרוע המבצעת של השלטון המרכזי, אתם אלה שבידיכם להפוך את מחוזותינו לטובים יותר. צר לי לראות את הטובים שבכם פושטים יד לשולחן הממשלה, כי שר זה או אחר החליט שאתם הבעיה, ולכן יש לקצץ בתקציביכם. לכל שומעי אני מבהיר: השלטון המקומי הוא הפתרון ולא הבעיה. אני כאן כדי להבטיח שלא יקצצו את תקציבי האיזון. אנחנו כאן כדי להבטיח שלא יפגעו בתקציבי הרווחה והחינוך, ושכבודכם כראשי הערים וכשליחי הציבור יהיה לנגד עינינו תמיד. הגיעה העת שממשלת ישראל תקבע סל שירות בסיסי לכל אזרח במדינה שימנע אחת ולתמיד את חוסר השוויון בין רשויות מבוססות לאלה הנאבקות על חייהן שעה-שעה.

חברי חברי הכנסת, אומר לכל אחד ואחת מאתנו: אנא, בהולכנו במסדרונות הכנסת הממורקים והנעימים, השקטים והממוזגים, בדרכנו לחדרינו הנוחים והמרווחים, נזכור את אלה ששלחו אותנו לכאן, נשמע את קולם של אלה שתולים בנו את תקוותם שנעשה ונפעל ליצירת חברה המכבדת את אזרחיה, לחברה שוויונית הנותנת שכם וכתף לחלש ובמה לצדק ושוויון חברתי לכל אזרחי המדינה, יהודים וערבים כאחד.

לסיום, הרשו לי לקרוא בפניכם מכתב ששלח דוד בן-גוריון לדב יוסף באוקטובר 1960 – הוא סייר בדימונה, והוא כתב כך: "חזרתי עכשיו מביקורי הראשון בדימונה, ואני שיכור מהתפעלות על מה שראיתי. ישראל מלאה פלאים, דימונה היא פלאי-פלאים. הצמחייה המהירה, היציבות של העולים, הסידורים הנאים - - - מיזוג גלויות זה, מפעל מוצלח באופן שלא ייאמן, ונזכרתי מייד בך, שהנחת יסוד למפעל פלאי זה, ותבוא עליך הברכה. צריך" – ממשיך בן-גוריון ואומר, ותשימו לב – "להביא כל תייר לדימונה, לראות מה עשו יהודי מרוקו ויהודים ישראלים במדבר השומם. אשריך שזכית לייסד מפעל מבורך זה. שלך, דוד בן-גוריון".

כדי שכולנו נמשיך את דרכו של המנהיג הדגול הזה ראוי שכל אחד ואחת מאתנו ישימו על לוח לבם את הפריפריה על הצלחותיה וקשייה. אני מקווה שחזונו של בן-גוריון יהיה נר לרגלי הממשלה החדשה שעתידה לקום. היו מאושרים ושנראה ברכה בשליחותנו הפרלמנטרית. תודה רבה.

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה רבה לך. תודה, חבר הכנסת כהן. חבר הכנסת ישראל חסון, שזו לו תחילתה של הכנסת השלישית, אם אינני טועה, יעלה לברך אותך.

ישראל חסון (קדימה):

מאיר, יש לך המון משימות בכנסת הזאת. אני אגיד לך, זה חייב להסתיים בקדנציה אחת. אדוני היושב-ראש, תגיד לו שיש לו המון משימות על-פי מה שהוא הקריא פה לכנסת.

היו"ר אופיר אקוניס:

בבקשה, חבר הכנסת חסון, נדמה לי שהסתיימו החיבוקים. לא, חבר הכנסת רוזנטל, לא – חבק, בבקשה.

בבקשה, אדוני.

ישראל חסון (קדימה):

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מודה על הזכות שיש לי, מאיר, לעלות ולברך אותך. אני מוכרח להודות שכשקראתי את קורות חייך – באופן מוזר גם אני לא נולדתי בארץ, נולדתי בסוריה. גם אני עליתי בגיל שבע. גם אני הגעתי לשכונת – אתה הגעת לעיירת פיתוח, אני הגעתי לשכונת מצוקה מאוד קשה פה בירושלים, קטמון ט'. ואני מקשיב ואומר, אני מסתכל, לכמה אנשים יש הזכות הזו להציג מסלול כזה ועשיה כזאת כפי שאתה הצגת פה.

אני חושב שמי שעסק בחינוך בהצלחה כל כך גדולה ומי שניהל ופיתח עיר בישראל עומדת לו זכות גדולה מאוד, מסלול חיים מפואר, ואני בטוח שזה בעצם החלק הקטן של מה שעוד מחכה לנו, כי שמעתי אותך בקשב רב. אני מאחל לך שתוכל לעשות את זה בכמה קדנציות ולא בקדנציה אחת, כי אם אתה הולך להעסיק אותנו בזה בקדנציה הזאת, אנחנו כנראה לא נגיע הביתה בארבע השנים הקרובות.

אז אני מאחל לך הצלחה. אני מברך אותנו ואותך על כך שזכינו בך פה, ושתוכל להביא לביטוי את כל אותם דברים שכבר הוכחת שיש לך ושיהיו נחלת כל עם ישראל. בהצלחה, ובמה שנוכל לעזור – נעזור, ובמה שנצטרך להפריע – נפריע. בסדר?

היו"ר אופיר אקוניס:

תודה. תודה לך, חבר הכנסת ישראל חסון. אגב, יש לו יותר מארבע שנים. הבחירות הבאות על-פי החוק הן בנובמבר 2017, זה כמעט ארבע שנים, וכמעט חמש שנים אפילו. לידיעת חברי הכנסת. אין לאן למהר, יש הרבה זמן.

בבקשה, חבר הכנסת אראל מרגלית, נאום הבכורה, ויברך אותו היושב-ראש בנימין בן-אליעזר, שעכשיו גם יחליף אותי בניהול הישיבה. בבקשה, חבר הכנסת מרגלית.

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

יש לי העונג המיוחד לנהל את הישיבה הזאת בנאום הבכורה שלך. בבקשה.

אראל מרגלית (העבודה):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני חייב להגיד שאני נרגש. אני יזם ירושלמי. נולדתי בקיבוץ נען וגדלתי בנען, בכרמיאל ובירושלים. אני נשוי לדבי אשתי, שהיא ציירת מדהימה, ויש לנו שלוש בנות: תאיר, שגמרה את הצבא והיא עכשיו בתל-אביב, עדן, שלומדת עכשיו בתל-חי, ומאיה, שנמצאת בי"ב ומתכוננת לשירותה הצבאי. ואני נרגש להיות פה היום.

אני מצטער להיות תקליט שבור, אבל נראה לי שזה מה שאני אעשה פה בתקופה הקרובה. אני רוצה לדבר על התקציב. אנחנו נמצאים פה 43 יום לאחר 31 בדצמבר, שאז היינו צריכים לקבל ולאשר ככנסת תקציב – עוד לא היינו. בלי תקציב ואפילו לא קרובים להגשת תקציב או לאישורו.

תקציב מדינה זה תוכנית עבודה. ברגע שאין תקציב ותוכנית עבודה, קשה מאוד למדינה להתנהל. אני בטוח שאחד הדברים הראשונים שהממשלה, אם וכאשר היא תורכב, תעשה – היא תביא הוראת שעה כדי להאריך את הזמן. כי בעצם, אם עד 31 במרס לא מאושר תקציב בישראל, אזי הממשלה מתפרקת. וזאת לא תהיה הוראת השעה הראשונה. הוראת השעה שעל-פיה אנחנו עובדים כבר ארבע שנים זו אותה הוראת שעה של תקציב דו-שנתי.

והנה, בזמנו חבר הכנסת רוני בר-און, שהיה גם שר האוצר, עתר נגד התקציב הדו-שנתי. הרבה מכם – חברת הכנסת שלי יחימוביץ וחבר הכנסת גפני ואחרים – רבים דיברו רבות נגדו. ובתשובה בעתירה בבית-המשפט העליון נאמר, נציג האוצר אמר שבעצם אנחנו עושים פה ניסוי, ושהניסוי הזה – היו נסיבות מיוחדות, ולכן יש הוראת שעה. יובל שטייניץ, שר האוצר, אמר ב-1999, כשברק לקח את חוק-היסוד של 18 שרים לממשלה, הוא אמר שהוראת שעה שמבטלת חוק-יסוד זאת שערורייה, אבל הנה, אנחנו מתנהלים על-פי אותה הוראת שעה.

הניסוי, רבותי, כשל כשל חרוץ; א. התחזיות. כשאתה עומד שנתיים לפני הזמן, הרבה יותר קל לך לתת אותן בצורה אופטימית. אנחנו יודעים את זה ממקורות אחרים. והממשלה לא עמדה בשום תחזיות של ההכנסות שלה. יתרה מזאת, היא גם כל הזמן תיקנה את ההוצאות שלה, ובאמצע 2012 בא יובל שטייניץ וביקש להגדיל את הגירעון ל-3%.

הסוף ידוע, ובסופו של דבר הגירעון הגיע ללמעלה מ-4% – 40 מיליארד שקל גירעון, הגדול ביותר שהיה למדינת ישראל מעודה. והנה אנחנו עומדים פה שוב והולכים לעשות לנו את הניסוי הזה בשלישית. תחשבו מה היה קורה אם ביוני–יולי 2011 לא היינו באמצע שנתיים של תקציב דו-שנתי. המחאה החברתית שחברי לספסל של הכנסת, סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים, הובילו, הוציאה אז לרחובות 450,000 צעירים ומבוגרים שאמרו בקול גדול, כאילו בת-קול ירדה מהשמים: לשנות את סדרי העדיפויות במדינת ישראל.

אבל באותה שנה הכנסת לא הייתה צריכה לאשר, הממשלה לא הייתה צריכה להרכיב את התקציב, כי היה אז תקציב דו-שנתי. מה זה עשה לפוליטיקאים בישראל? הפוליטיקאים בישראל באותה שנה היו מיותרים, כי הם לא היו שם כדי לפקח על סדרי העדיפויות של הממשלה כשהיא קובעת את התקציב החדש.

כנסת ישראל היא הכלי ששולחי העם נותנים כדי לפקח על סדרי העדיפויות, ותקציב דו-שנתי שוב מייתר אותנו והופך אותנו לבלתי רלוונטיים. ולא רק שזה פגיעה בדמוקרטיה, זאת פגיעה בכלכלה הישראלית, כי אנחנו יודעים שכשמישהו לא עומד בתחזיות לא עושים פגישות לעתים יותר נדירות, אלא עושים את הפגישות בצורה יותר תכופה.

ומה אמרו אז החבר'ה של המחאה? מה הם אמרו והם עדיין אומרים היום? מה הם ביקשו, נדבות? מה הם אמרו, אותם חבר'ה במאהלים בקריית-שמונה, בירושלים, בתל-אביב, בבאר-שבע? לא נדבות הם ביקשו. בקריית-שמונה החברים של הבת שלי אמרו את הדבר הבא: יותר ממה שאנחנו זקוקים לקריית-שמונה, קריית-שמונה זקוקה לנו, כדי להגדיר את האמירה היצירתית שלה. אבל כדי שאנחנו נישאר פה אנחנו רוצים עבודה ברמה שלמדנו במכללת תל-חי למשל. אנחנו רוצים דיור בר-השגה בצפון, כי אנחנו אוהבים את הצפון, ואנחנו לא מבקשים דירה בלב מנהטן או בלב תל-אביב. אנחנו רוצים מערכת חינוך שאנחנו יכולים לשלוח אליה את הילדים שלנו ולגדל אותם בחינוך הציבורי בקריית-שמונה, כדי להיות גאים לשלוח אותם לבית-ספר במקום שבו אנחנו בוחרים לגור. אנחנו רוצים מערכת בריאות שבמסגרתה אנחנו לא צריכים לחכות 24 חודשים כדי להגיע ל-MRI, ואנחנו לא רוצים שתוחלת החיים בצפון תהיה חמש שנים פחות מתוחלת החיים במרכז.

ואתם יודעים מה עוד אנחנו רוצים? אנחנו רוצים תיאטרון, ושיהיה בית-קולנוע אחד בגליל, כי אנחנו לא סוסים שרק עובדים וישנים. אנחנו רוצים לחיות פה מתוך בחירה, ולהגדיר את החיים היצירתיים שלנו פה בצפון, או שם בבאר-שבע, או בכל מקום אחר. אבל את הוויכוח הזה לא היה אפשר לנהל. שלחו את ועדת טרכטנברג כדי שתשים טלאי ושיהיה PR, כדי שלא יצטרכו באמת להתמודד עם סדרי העדיפויות האמיתיים של התקציב, והגיעו למצב שבו בעצם היה נתק, נתק גדול, בין העם לבין הממשלה, על-ידי זה שייתרו את הכנסת.

ואני שואל אתכם, האם זה צריך להישאר כך? האם זה צריך להיות, שמצד אחד במדינת ישראל, בסקטור שאני הייתי חלק ממנו ובסקטורים אחרים, יש עוצמה כלכלית מהמובילות בעולם, ומצד שני יש פערים בחברה הישראלית שהיא מהמובילות במדינות ה-OECD, וקבוצות שלמות, ילדים, נערים ונערות, שהחינוך בעבורם הוא חינוך אחר מהחינוך במרכז הארץ או בשכונות המתקדמות או בשכונות יותר מבוססות מבחינה סוציו-אקונומית?

איך אנחנו, כחברה, בתקופה שבה יש כל כך הרבה כוח בחברה הישראלית, מוכנים לחיות עם כזה עוני בחברה הישראלית? באיזה זכות מוסרית אנחנו מרשים את זה לעצמנו?

וזה צריך להיות צו השעה. אתם יודעים איזה הזדמנויות יש פה בהובלה אחרת ובראש אחר? באר-שבע, יש לנו שם ראש עיר – כן, אנחנו גאים, רוביק דנילוביץ, מפלגת העבודה. החליטו החלטה נכונה, להעביר לשם, לנגב, את הצבא. במקום לדבר על הדרום ועל באר-שבע כמקום רחוק ושכוח-אל שצריך לתת לו איזה נדבה, בואו נשנה את הראש; בואו ניקח את אותה אוניברסיטה מדהימה בבאר-שבע, שעברה בעשר השנים האחרונות מ-5,000 תלמידים ל-20,000, עם הצבא שעובר לשם, ועם טכנולוגיה חדשה, ונהפוך את באר-שבע למקום – ולהזדמנות הכלכלית המובילה בישראל בעשר השנים הבאות. ככה הישראלים אוהבים, כי הם לא רוצים להרגיש פראיירים, הם רוצים להיות חלק מהצמיחה הזאת.

אותו דבר בתחום התוכנה בכרמיאל. אותו דבר בתחום של הביוטכנולוגיה בגליל העליון ועד צפת, שפותחים שם את הפקולטה לרפואה. אותו דבר במגזר הערבי, אותו דבר בירושלים, אותו הדבר בשדה-בוקר, עם אנרגיות חלופיות.

אבל לא רק נושאים חדשים וגיאוגרפיות חדשות; אנחנו פונים גם לאוכלוסיות חדשות שאנחנו רוצים שישתתפו בצמיחה בישראל. ערביי ישראל, רגילים לדבר אליהם – בפוליטיקה רגילים לדבר אליהם בתא המסרים של בעיות. אני אומר לכם, הגיע הזמן לדבר לערביי ישראל בתא המסרים של הזדמנויות; מעולם לא ראיתי קבוצת אנשים צעירים כל כך מוכשרים, כל כך משכילים, כל כך רוצים, כל כך מוכנים להיות חלק מהחברה היצירתית בישראל. בואו נארגן את אותן הטבות ואת אותן מסגרות לסקטור העסקי – כן, שירוויח, שירוויח מזה שהוא מזמין אותם לתוך הכלכלה החדשה, ושהם מצטרפים. בצפון, במשולש ובדרום.

הדרוזים, אולי הגיע הזמן שחוץ מלתת להם את כל הכבוד ביום הזיכרון כל שנה אנחנו ניתן להם את הגשר לתוך הכלכלה החדשה בישראל? אין עוד אוכלוסייה כזאת בישראל, בעיקר אפשר לראות את זה בגליל המערבי, שבו נשים דרוזיות פתאום נהפכות למשכילות ונכנסות לתוך החברה הישראלית – שעסקים קטנים קמים ופתאום לאישה דרוזית יש גם רשיון נהיגה וגם חשבון בנק וכל הסיפור שם משתנה לחלוטין. יש היום הזדמנות אדירה לתת להם את היד ולהכניס אותם לתוך השיח היצירתי בישראל בצורה דרמטית יותר.

ועכשיו לגבי המגזר החרדי; רבים פה מדברים על הנושא הזה, של השוויון בנטל. רבים פה מדברים על זה שצריך להכניס את החרדים לצבא. אני לא תל-אביבי, אני ירושלמי. אנחנו חיים פה עם החרדים הרבה שנים. ואני צריך להגיד לכם: יש שינוי דרמטי במגזר החרדי על גווניו. אם לפני עשר ו-15 שנים החרדים והחילונים בירושלים, הסמל של זה היה כביש בר-אילן בשבת, או הפגנות כאלה ואחרות, היום זה לא המצב. בתיאטרון שאני הקמתי, ב"זאפה" – אתם מוזמנים, חברי כנסת חדשים, יושבים אצלנו בקהל דתיים וחרדים לשמוע מוזיקה ולראות הצגות. תאמינו או לא. ואני אומר לכם שחל שינוי גדול בחברה החרדית. אני מסכים שצריך למצוא את הדרך כדי שגם הם ישרתו ויעשו שירות לאומי, אבל אני אומר לכם, בשש השנים האחרונות אני באופן אישי הייתי מעורב בהעסקה של אלפי חרדיות בעיקר – בהיי-טק הישראלי. ואני אומר לכם שהדגם הזה יכול להמשיך בצורה דרמטית והוא נכנס היום גם לגברים חרדים. אנחנו היינו שולחים את פיתוח התוכנה שלנו להודו ולסין. היום כמעט את כל התוכנה מפתחים פה בארץ, עם נשים חרדיות, עם גברים חרדים, וזאת הזדמנות כלכלית – לא רק חברתית, כלכלית – אדירה למדינת ישראל.

אז אני מציע מתווה, ואני מקווה שמפלגת העבודה תוביל אותו, שהוא תעסוקה, אחר כך שירות לאומי, ואחר כך שירות צבאי.

אבל אני רוצה להגיד גם לכם משהו, החרדים. אין פה הרבה היום. בסוף המאה ה-18 החתם סופר סגר את הקהילה החרדית, אף-על-פי שהרבה אנשים רצו לצאת החוצה. בתחילת המאה ה-20 היו מיליון יהודים בניו-יורק, ומקווה אחד. גם התנועה החרדית צריכה לפקוח את העיניים ולראות שהאנשים לא יוצאים מהחצרות שלהם ומתפקרים לגמרי, כי ההתבוללות הגדולה בעם היהודי הייתה במאה ה-19 ובמאה ה-20, כי המגוון החרדי לא הצליח להכיל את העם. ואנחנו חילונים, אבל גם לנו יש התייחסות ליהדות. אנחנו רואים את היהדות כמקור השראה ולא מקור סמכות, ואנחנו רוצים את הגשר – לא שיגידו שאנחנו אפיקורסים מוחלטים – ואת הגשר הזה אנחנו רוצים להתחיל לבנות בכנסת הנוכחית.

נדבר לבסוף על הנושא המדיני. אי-אפשר לבנות פה מציאות חדשה בלי הסדר מדיני אמיתי. תנועת העבודה, בן-גוריון, יצחק רבין, הובילו את התפיסה של הציונות של הפשרה. הפשרה הזאת היא גם פשרה מוסרית. זה נכון שזאת ארץ אבותינו, אבל חי פה כשחזרנו עם אחר, ואנחנו לא רוצים לשלוט בו קודם כל ברמה המוסרית, כי זה משחית, אבל גם ברמה הפרגמטית, כי אנחנו רוצים פה מדינה יהודית דמוקרטית שגם האוכלוסייה הערבית, האוכלוסייה הנוצרית והאוכלוסייה הלא-יהודית יוכלו להצביע. הדרך שבה הממשלה הקודמת הובילה אותנו זו דרך בטוחה למדינה דו-לאומית, שאותה אנחנו לא רוצים.

לבסוף אני אתן לכם מטפורה קטנה. אחת החברות שלנו, בחברה הקודמת שלי, פיתחה את אחד ממשחקי המחשב המובילים בעולם. היא פיתחה את משחק המחשב של הסרט "משחקי הרעב" – מי שראה אותו. זה סרט מאוד פוליטי וקשה. נערה בת 17 שם מלמדת את השליט פרק חשוב שאולי גם כדאי שאנחנו נלמד. בעצם במשחק יש 24 נציגים וצריך להישאר רק אחד, והורגים את כל שאר השחקנים. באיזשהו רגע במשחק המפיק אומר לשליט: בוא ונשאיר שני שחקנים, בחור ובחורה. אז הוא אומר לו: מה פתאום? הוא אומר לו: מבחינת הרייטינג. יש רק משחק אחד שהוא יותר חזק ממשחק המלחמה, וזה המשחק שנותן תקווה. בואו, שהכנסת התשע-עשרה תשחק את משחק התקווה. תודה.

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אני מודה לך. אחרי הנישוקים והחיבוקים אני אומר כמה מילים לטובתך. חבר הכנסת אראל מרגלית, תואיל לשבת.

מכובדי, נדמה לי שאני לא צריך להרבות במילים אחרי שהכנסת שמעה את חבר הכנסת אראל מרגלית. יש לי הכבוד המיוחד לומר עליו כמה מילים. אני כבר מלווה את אראל בפוליטיקה הישראלית ואת מפלגת העבודה למעלה משנתיים, ואני מאוד גאה על נאום הבכורה שלו, שבעצם משקף את הפוטנציאל, את היכולות ואת החלומות של האיש הזה. אראל מהווה בעצם את הישראלי הצבר בכל רמ"ח איבריו, מחינוכו בבית הוריו, דרך שירותו הצבאי, לימודיו האקדמיים ופעילותו העסקית, שלוותה לאורך כל הדרך בפעילות חברתית. אראל נושא את נס הדגל בתחום היזמות, ההיי-טק והפיתוח העסקי לא רק בחברה הפרטית שלו, אלא בעיקר בעידוד צעירים מוכשרים אחרים – שמעתם אותו – למצות את הפוטנציאל שיש בהם ולהצליח בעולמות אלו. קידום ישראל כאומת היי-טק היה מטרה שהוא מוביל לאורך השנים, ואני בטוח שהוא ימשיך בה גם ממושבו בכנסת ישראל.

נושא נוסף שקרוב ללבו של אראל, ואני שותף לו בתחושה, הוא העיר ירושלים. אראל שם לו למטרה להצעיר את העיר ירושלים, להקים בה מרכזי צעירים ונוער ולהוסיף מקומות עבודה. ראויה במיוחד בעיני הקמת עמותת "בקהילה", עמותה שנועדה לצמצם את הפער החברתי בין ילדים ובני-נוער בירושלים ולקדם את צמיחתם האישית.

אני חוזה לך עתיד גדול. רק תזכור את מה שאמרתי לך לפני שנתיים: אין קיצורי דרך. אבל התחלת נהדר, ואני מאחל לך רק הצלחה. אני מודה לך.

דברים לזכרו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אני מבקש לעשות הפסקה בנאומי הבכורה. מכובדי, היום אנחנו מציינים 21 שנים לפטירתו של ראש הממשלה מנחם בגין, זיכרונו לברכה, ואני מבקש לומר כמה דברים - - -

שלי יחימוביץ (העבודה):

איפה כל חברי הליכוד? מה קורה כאן? אנחנו נציין את יום השנה והם לא יהיו כאן?

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אנחנו מכבדים. אנחנו מכבדים.

שלי יחימוביץ (העבודה):

לא מספיק שצריך להזכיר להם את חמשת המ"מים שוב ושוב ושוב, גם צריך להזכיר להם את יום הזיכרון למותו של מנחם בגין?

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אני מודה לך, חברת הכנסת שלי יחימוביץ.

אורי אורבך (הבית היהודי):

- - -

אופיר אקוניס:

- - -

מירי רגב (הליכוד ביתנו):

- - - לא צודקת - - -

שלי יחימוביץ (העבודה):

טוב שאתם כאן.

קריאה:

ממתינים רק לבני בגין.

זהבה גלאון (מרצ):

- - -

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

מכובדי, תולדות חייו של מנחם בגין - - -

מירי רגב (הליכוד ביתנו):

- - - שום דבר - - -

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

חברת הכנסת מירי רגב, אני מבקש לכבד את האירוע.

תולדות חייו של מנחם בגין עשירים ומרתקים, ואפשר לדבר עליהם שעות ארוכות, אבל אינני רוצה לדבר כאן על ההיסטוריה של האיש הדגול הזה אלא על מנחם בגין האדם, החלטותיו המרכזיות ומה אנחנו יכולים וחייבים ללמוד מהן לעת הזו.

אני עצמי לא נמניתי עם מחנהו הפוליטי של מנחם בגין, וראייתי את הפתרונות לסכסוך בארץ-ישראל שונה מזו שהייתה לבגין. יחד עם זאת, אני רואה ותמיד ראיתי במנחם בגין את אחד מהאבות המייסדים של מדינת ישראל ומהבולטים והחשובים ממנהיגיה, בשורה אחת עם דוד בן-גוריון ויצחק רבין.

מנחם בגין הוא איש של מילים גדולות, אבל גם איש של מעשים גדולים והחלטות היסטוריות, ואלה היו שזורים כחוט השני לכל אורך חייו הציבוריים. כמפקד האצ"ל הורה על ביצוע מאות פעולות נגד הבריטים בארץ-ישראל במטרה להחזיר את מולדת היהודים לידי היהודים. בגין איחד סביב מנהיגותו רבים מאוד מהיישוב בישראל, אשר נדבקו באמונתו הלוהטת והלכו אחריו ללא פקפוק בכל אשר החליט. גם אם רוב היישוב בישראל לא דגל בשיטותיו של בגין, אין מחלוקת כי לאצ"ל בפיקודו היה חלק חשוב ביותר בכינונה לבסוף של המדינה.

מנחם בגין אהב את ישראל עוד מצעירותו ואהב אף יותר את היהודים, חרד לגורלם ורצה באחדותם. וכך, כמפקד האצ"ל לאחר פרשת אלטלנה, כאשר אך כפסע היה שזו תוביל למלחמת אחים בארצנו, התעלה בגין על כל שיקול וכל רגש ובהחלטותיו ובמנהיגותו עצר את הסכנה הזו ומנע טרגדיה אשר מי יודע לאיזה קרע עמוק ומתמשך הייתה עלולה להוביל בקרב עמנו.

במשך שנים ארוכות ולא פשוטות עמד מנחם בגין בראש האופוזיציה בבית הזה. זה לא היה קל לו ולא לחברי הכנסת שלו ברשימת חרות, ובוודאי היה לו קשה במיוחד יחסו של בן-גוריון אליו, אבל גם במצב זה הפגין בגין את גדולתו כדמוקרט בכל רמ"ח איבריו וידע לנהל אופוזיציה אחראית שאף ידעה לעמוד לצידה של הממשלה בתקופות קשות ובוודאי בעתות מלחמה.

גם כראש האופוזיציה הפגין מנחם בגין מנהיגות וכריזמה יוצאי דופן, אשר סחפו אחריו המונים מאזרחי ישראל, צעירים ומבוגרים כאחד. בגין בלט במיוחד בעצרות ההמונים, שאליהן היו נוהרים המונים מכל חלקי מדינת ישראל. מנהיגות זו היא היא אשר הבקיעה לבסוף את השלטון ההיסטורי של מפלגת העבודה, המערך, למה שהפך למהפך בשנת 1977.

כראש הממשלה בלט מנחם בגין בשני תחומי חיינו המרכזיים – החברתי והמדיני. לבגין הייתה רגישות יוצאת דופן לחלשים שבעם, והוא שהוביל את הפרויקט החברתי הכל-כך חשוב של שיקום השכונות. העם ברובו הגדול אהב את בגין, אבל עבור החלשים שבעם הוא היה אבא של ממש.

מנחם בגין, שהיה ידוע כמיליטנט, הדהים את אזרחי ישראל ואת העולם כולו כאשר הגיע להסכם השלום עם נשיא מצרים, אנואר סאדאת, והסכים למחיר שבו זה היה כרוך – החזרת סיני כולו. ספק רב אם מנהיג אחר בימין היה מסוגל להעביר החלטה היסטורית כזאת, החלטה שהביאה לחזית שקטה עם מצרים וללא ספק חסכה לעמנו מלחמות נוספות וקורבנות נוספים.

מנחם בגין היה איש של ערכים ומצפון. הוא החליט על היציאה למלחמת שלום הגליל, מלחמת לבנון, כאשר האמין שזה הדבר ההכרחי לעשות להביא שקט לתושבי צפון הארץ, אך ההסתבכות בלבנון והנופלים הרבים במלחמה זו גבו גם מבגין מחיר כבד, עד שפרש מכהונתו לביתו באומרו: איני יכול עוד.

דרכינו נפגשו כמה פעמים. בפעם הראשונה, בשלהי 1967, מלחמת ששת הימים, עת שירתי כמג"ד שקד, לקחתי אותו לסיור לאורך התעלה. יצאנו מבלוזה ועברנו מוצב-מוצב, ותחת אש תופת סירב האיש לעצור ולחזור. לא היה מוצב שלא ביקר בו, לא היה לוחם שלא דיבר אתו, לא היה מפקד שבגין לא עודד אותו.

יותר מאוחר, בפעם השנייה, עת שירתי כמפקד יהודה ושומרון ב-1978–1982, ובפעם השלישית עת נקראתי על-ידו לחזור לתפקיד מתאם הפעולות בשטחים, אז זכיתי להכיר את האדם שבו. הדבר המדהים הוא כמה כשאתה עובד ליד האיש הזה אתה מתחיל להכיר את הרגישות שלו, את יחסו לחוק, את יחסו לכבוד האדם ואת יחסו אל העמים.

הייתי יכול להמשיך ולדבר במנחם בגין עוד רבות ונכבדות, אבל די במה שאמרתי לשקף מי היה האיש הזה. יש לכולנו מה ללמוד ממנחם בגין, הן בחמלה ורגישות חברתית והן בתעוזה מדינית.

אני מבקש להזמין את חבר הכנסת אופיר אקוניס לומר כמה דברים לזכרו של מנחם בגין.

אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי השרים, ראשית, אדוני היושב-ראש, אני מבקש להודות לך. אני מודה לך על שנענית לבקשתי לציין במליאת הכנסת את יום השנה לפטירתו של מנחם בגין, ראש הממשלה השישי, שיחול מחר, ד' באדר.

הבית הזה, אדוני, הכנסת, היה ביתו. במשכן הזה הוא פעל בשירות העם 35 שנים ברציפות. באולם הזה, מעל הדוכן הזה, נשא את נאומיו הגדולים. מנחם בגין אהב את הכנסת, וגם לאחר שנבחר לתפקיד ראש הממשלה הקפיד להגיע לכאן בתדירות גבוהה.

הוא העריך וכיבד את הבית, ואני נרגש שהיום, לראשונה מאז נפטר ב-1992, הבית הזה, למעשה מליאת הכנסת, חברי הבית, מכבדים אותו. שוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

ידידי, 21 שנים חלפו מאז נפטר מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של ישראל. נדמה שהזמן שחולף לא רק שאינו מקהה את הגעגועים אליו, הוא רק מעצים אותם.

לא בכדי נבחר מנחם בגין שוב ושוב כראש הממשלה האהוב והמוערך ביותר. קובעים זאת משאלי דעת קהל שנערכים מעת לעת ובוחנים את יחסו של הציבור הישראלי לראשי המדינה בעבר. מנחם בגין, שהיה דחוי, לעתים שולי, בקרב חלקים מסוימים בציבור הישראלי במשך 29 שנותיו כראש האופוזיציה, התמיד והחזיק בתפיסותיו גם בימים קשים, גם בימים שבהם הותקף, לעתים באכזריות, על-ידי מתנגדיו. הוא המתין בסבלנות עד אשר קיבל בפתק הבוחר את אמון הציבור.

כאשר נבחר במאי 1977 לראשות הממשלה, לאחר שנות דור באופוזיציה ולאחר שכבר הוספד, אפילו בתוך מפלגתו, כבש מייד לבבות רבים. קשה לשכוח את כניסתו הצנועה למשרד ראש הממשלה ביום הראשון לכהונתו ואת התשובה הספונטנית על שאלת העיתונאים: באיזה סגנון אתה מתכוון להיות ראש ממשלה? והוא ענה בפשטות: בסגנון יהודי, טוב.

פועלו, אדוני היושב-ראש, כפי שציינת, היה עצום, וכדי לעמוד עליו נדרשים ימים ארוכים: החל מפיקודו על הארגון הצבאי הלאומי, שירותו בממשלת האחדות, שבימיה אוחדה ירושלים ושוחררו חבלי ארץ היסטוריים; פועלו לצדק חברתי אמיתי, שבא לידי ביטוי בזקיפת קומתן של עדות שלמות בישראל שעד בחירתו הודרו מהזרם המרכזי של הציבוריות הישראלית וזכו לכינוי המעליב כל כך, הבוטה כל כך, המתנשא משהו, "ישראל השנייה"; יחסו לדמוקרטיה, לזכויות אדם באשר הוא וכיבוד שלטון החוק.

אבל, אדוני היושב-ראש, שלוש החלטות דרמטיות במהלך חייו הציבוריים הפכו אותו למנהיג לאומי בעל שיעור קומה היסטורי. כדי לקבל כל אחת מהן נדרשת תכונה אחת שהופכת פוליטיקאי למנהיג – אומץ לב.

הראשונה – מניעת מלחמת אחים. זו הייתה – אם אינני טועה, חבר הכנסת לפיד התייחס לכך בנאומו הראשון – זו הייתה קרובה יותר מאי-פעם לאחר הטבעתה של אלטלנה מול חופי תל-אביב, ב-22 ביוני 1948. לימים יאמר מנחם בגין באחת מישיבות הממשלה של ממשלתו השנייה: "אחרי מותי אני מקווה שאזכר מעל הכול כמי שמנע מלחמת אחים. זה חשוב בעיני יותר מהפיקוד על המחתרת, מראשות הממשלה, מחוזה השלום ומחוק רמת-הגולן".

ההחלטה השנייה – חתימת חוזה השלום עם מצרים. כדי לחתום על ההסכם הזה, אדוני היושב-ראש, מנחם בגין היה זקוק להרבה אומץ. שנים התריעו מתנגדיו, מבית ומחוץ, שכאשר יעלה לשלטון תהיה חלילה מלחמה.

בגין, בעיקר מול גרעין תומכיו הבסיסי ביותר, שראו בנסיגה מסיני צעד המנוגד לתפיסת עולמו, הפגין אומץ והוביל את מדינת ישראל לשלום הראשון בתולדותיה.

ההחלטה השלישית היא כמובן הפצצת הכור בעיראק ב-1981. מנחם בגין ניצב מול התנגדות עזה של ראשי זרועות הביטחון, גם של ראש האופוזיציה דאז, שהמליצו לו לא לתת הוראה להשמדת הכור. הוא התייעץ, שמע, שקל והחליט: משמידים. כמנהיג, הוא זיהה את הסכנה ובחר להתמודד אתה. כבר היו בהיסטוריה העולמית עמים ומנהיגים שלא זיהו סכנות. גרוע מכך – היו כאלה שזיהו סכנות והעדיפו שלא להתמודד אתן. אבל בגין היה מנהיג מסוג אחר, והכריע.

אדוני היושב-ראש, אלה הן שלוש החלטות מתקופות שונות בתולדותיה של האומה, שהרלוונטיות שלהן לימינו מופלאות בדמיונן. מורשתו של מנחם בגין, שהיא מגדלור של מנהיגות: מלחמת אחים, יהיה הוויכוח נוקב ככל שיהיה – לעולם לא; עשיית שלום כאשר מתייצב בצד השני מנהיג שרוצה בכך; זיהויה של סכנה אסטרטגית שמרחפת מעל שמי המזרח התיכון.

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אלה הם ימים ראשונים של הכנסת התשע-עשרה. חברות וחברי הכנסת נושאים כאן נאומי בכורה נרגשים, מרגשים, לעתים נוקבים. לפני ארבע שנים לערך עמדתי על הדוכן הזה, באותו מעמד, ואמרתי שבכוונתי לפעול כאן ברוח משנתו של מנחם בגין, כפי שבאה לידי ביטוי בנאומו הראשון לאחר הכרזת המדינה. וכך אמר אז: "ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. לא תהיה רודנות - - - בל תהיה טפילות. בל יהיה ניצול".

"יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה - - - וצדק צדק תרדוף – צו עליון יקבע את יחסינו בין איש לחברו."

אדוני היושב-ראש, אפשר להסכים עם משנתו של מנחם בגין, אפשר לחלוק עליה, אבל קשה למצוא תיאור חד כל כך, בהיר ורהוט כל כך של התפקיד המוטל על נבחרי ציבור ושלוחיו. חברי הכנסת, בשלום כמו במלחמה, בשליחותו הציבורית מנהיג איננו אחד העם, הוא איננו פרשן. הוא נדרש להחליט, הוא נדרש לאומץ לב, הוא נדרש לרגישות. כזה היה מנחם בגין. יהי זכרו ברוך.

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אני מבקש להזמין את חבר הכנסת מאיר שטרית.

מאיר שטרית (התנועה):

אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך את כל חברי הכנסת החדשים על נאום בכורתם ומאחל להם הצלחה – לכל אחד מהם הצלחה בתפקיד והצלחה למדינה כולה, כי הדבר תלוי באמת בנו, בחברי הכנסת. אנחנו מגיעים לפה לא בשביל שכל אחד יוכל להשיג כל מה שהוא רוצה אלא כדי לעשות שינוי, ואני מקווה באמת שכל אחד יתרום את החלק שלו לשינוי.

ברשותכם, אי-אפשר כמובן לשבת מן הצד ביום שבו מעלים את זכרו של מנחם בגין ולא להתייחס לכך. הכרתי את מנחם בגין בתור ראש עיר צעיר בן 25, כשנבחרתי לראשות מועצת יבנה. אחרי הבחירות פגשתי את מנחם בגין בפעם הראשונה במצודת זאב בקומת ההנהלה. בן-ציון קשת, זיכרונו לברכה, הציג אותי בפניו. הוא היה אז ראש האגף המוניציפלי. חברי פה בחרות זוכרים את האנשים הללו. בישיבת ההנהלה בן-ציון קשת אמר: הנה, זה מאיר שטרית, שכבש את יבנה. הייתי אז ראש המועצה היחידי של חירות בישראל 1974. בגין קם ואמר: אתם רואים את הילד הזה? הוא אמר: בוא, בני. זה הביא לנו את יבנה וחכמיה. כך הכרתי את מנחם בגין בפעם הראשונה באופן אישי, אבל עבדתי אתו גם כחבר כנסת וממשלה בשתי ממשלות שלו, או ממשלה וחצי, וגם בהיותו באופוזיציה.

אני חושב שאי-אפשר שלא להתגעגע לדמות של מנחם בגין, אי-אפשר שלא לאהוב אותו. בגין קידש את המלחמה בעוני, ואני אומר את זה לחברי חרות דהיום. הכנסת שעברה לא הייתה לתפארתה של תנועת החרות, בעיני. הוא קידש את המלחמה בעוני, וכשנבחר לראשות הממשלה הוא גם קיים. הוא יזם את מפעל שיקום שכונות, שהביא ברכה רבה על הרבה מאוד אנשים בישראל, והוא באמת שינה את חייהם לטובה בצורה משמעותית ביותר.

לא רק זאת, אלא גם בתור ראש ממשלה הוא הראשון שפרץ את הגדר שבה שמו את יוצאי עדות המזרח בתור "פרענקים" תורנים; שר הדואר או שר המשטרה, אלו היו התפקידים המסורתיים שהיו לפני בגין. בגין, לדעתי, היה הראשון ששבר את הגדר הזאת ומינה שרים בתפקידים משמעותיים – את דוד לוי בתור שר השיכון, לאחר מכן שר החוץ, ועוד אחרים, ולאחר מכן את אוזן ואבוחצירא בתפקידים במשרדים משמעותיים.

הוא קידש את הדמוקרטיה ואת החוק. אני באמת לא מכיר דמוקרט כל כך אדוק בשמירת הדמוקרטיה כמו בגין. ואפילו שהייתה לו אוטוריטה פנטסטית, שקשה היה להיאבק או להילחם נגדו, גם בתוך התנועה או בתוך הסיעה – ואני זוכר מלחמות בוועידות חרות למיניהן – הוא שמר על כללים בצורה יסודית ודקדקנית, וכנ"ל את הדמוקרטיה כמנהיג, כראש מדינה. הגישה של "כל יחיד הוא מלך" של ז'בוטינסקי הייתה אור לרגליו. הוא לא היה מעלה על הדעת לעשות חוק שיחקור את ארגוני השמאל. לשמחתי, גם בנו בני בגין, שייבדל לחיים ארוכים, הולך בעקבותיו. גם בכנסת הזאת, כשהביאו את החוק, לנסות לעשות ועדת חקירה לארגוני השמאל בכנסת, גם בנו הלך נגד זה. ובצדק, כי כך צריך לנהוג, כך נוהגת חרות, כך נהג ז'בוטינסקי. זוהי תורת הליכוד, שכל יחיד הוא מלך, ולפעמים שוכחים את זה.

הוא קידש את המנהיגות. כמה מנהיגים אתם מכירים שיכולים לקום ולהגיד: אנחנו שינינו את דעתנו? והדוגמה הבולטת ביותר היא, כמובן, הסכם השלום עם מצרים. אם מישהו היה מעלה בדעתו להציע להחזיר את סיני למצרים לפני הבחירות היה נמחק מחרות. ובגין, בהיותו ראש ממשלה, אף שכל התעמולה הייתה שהפחידו את העם שהוא יכריז מלחמה ונלך בכובעי פלדה ונהיה במקלטים, ממש בשנה הראשונה הוא כבר חתם על הסכם שלום עם הגדולה במדינות ערב. הוא שינה את דעתו כי הבין מה שמבינים כשמגיעים לכיסא הזה של ראש הממשלה: שאתה לא לבד על המגרש ושאתה תלוי בעולם, ואין לנו בררה אלא לנסות לחיות בשלום. הוא היה מוכן להחזיר את כל סיני, עם כל המשתמע מכך, בשביל להשיג הסכם שלום עם מדינה אחת. צריך לומר "שאפו" וכל הכבוד למנהיג שמקבל החלטה כזאת. אני אומר בצער, לכן אני מתגעגע למנהיג מסוג זה, שלא מפחד לקבל החלטות, ואנחנו זקוקים לזה היום אולי יותר מאשר בעבר. יותר מאשר בעבר. מצבנו הבין-לאומי היום הוא פחות טוב מאשר היה בעבר. אנחנו זקוקים למנהיגות כזאת.

הוא קידש את האחריות האישית. כמה מנהיגים אתם מכירים – כשעברנו את מלחמת לבנון וקרה מה שקרה, הוא פרש מהחיים הפוליטיים ולא רצה עוד. הסתגר בביתו כמעט עד סוף חייו, כמעט לא יצא מהבית. כמה אנשים לוקחים אחריות כזאת? הוא לקח. הוא לקח על כתפיו את האחריות, אפילו שלא תמיד הוא היה אחראי לכל דבר שנעשה באותו זמן, בשנת 1982. הוא לקח את האחריות על עצמו.

את הצניעות – אני זוכר את ביתו ברחוב רוזנבלום בתל-אביב עוד בהיותו באופוזיציה. שלושה חדרים - - -

אופיר אקוניס (הליכוד ביתנו):

רוזנבאום.

מאיר שטרית (התנועה):

רוזנבאום. בית של שלושה חדרים. הייתי אצלו בבית פעם או פעמיים, בבית הקטן ההוא, ואחר כך כראש ממשלה, עם פרישתו.

את טיסותיו – כולם זוכרים את התמונה איך הוא קושר את הנעליים לעליזה בגין, זיכרונה לברכה, במטוס. הוא טס במחלקה הראשונה ב"אל על". טיסות של ראש ממשלה לא עלו 1.5 או 2 מיליון דולר. אני רוצה לומר, זה מקומם אותי ממש העניין הזה, שאנשים לא יכולים לטוס ב"אל על". אנחנו לא אמריקה ולא צריכים Air Force 1, לא 2Air Force ולא 3Air Force . זה בזבוז כסף מיותר, ובגין היה דוגמה קלאסית לכך. בגין, שמיר כשהיה ראש ממשלה, שר החוץ, טסו כולם בטיסות אזרחיות סדירות.

קבורתו – ביקש להיקבר ליד עולי הגרדום, כמי שהזדהה עם מאבקם להקמתה של המדינה הזאת.

והדבר האחרון, אי-אפשר שלא להתגעגע ליכולת הנאום שלו. היינו יושבים פה בכנסת אופוזיציה כקואליציה, שותים בצמא את דבריו, רואים את יכולת הנאום, שהייתה – מי שמכיר אותו מקרוב – מדוקדקת עד לתנועה הכי קטנה ועד לבדיחה או לחידוד או לכל דבר. זה פשוט לא ייאמן, היכולת שלו לרתק את הקהל בתפיסת עולם מאוד חכמה, פיקחית, גם מצחיקה לפעמים, עם הומור ולעתים גם עם ירידה על אחרים, שהוא עשה את זה פעמים רבות על כמה אנשים פה בכנסת, ולשמחתם של רבים מחברי הכנסת.

אז אין לי אלא רק לומר, אדוני, ש"חבל על דאבדין ולא משתכחין". אני מתגעגע לבגין, אני מתגעגע למנהיגים בדמותו של בגין, וחבל, חבל, חבל, שתנועת החרות דהיום, שאני לא בטוח אם הוא היה מכיר אותה היום, אם הוא היה חוזר לחיים אם הוא היה מכיר אותה היום, חבל שתנועת החרות לא שומרת על העקרונות הללו, שהוא הלך לאורם.

שרת התרבות והספורט לימור לבנת:

טוב שאתה מטיף לנו מוסר.

מאיר שטרית (התנועה):

דבר אחד בטוח, אם הוא היה עדיין בליכוד, אני בטח לא הייתי עוזב את הליכוד אף פעם.

שרת התרבות והספורט לימור לבנת:

טוב לנו שאתה מטיף לנו מוסר במקום שהגעת אליו.

מאיר שטרית (התנועה):

אני חושב שכאשר תנועת הליכוד בבחירות האחרונות סילקה משורותיה את בני בגין ואת דן מרידור ואת מיקי איתן - - -

שרת התרבות והספורט לימור לבנת:

- - -

מאיר שטרית (התנועה):

- - - ואת מיקי איתן, זה מראה לך מה קורה לתנועה הזאת, שאני חושב שז'בוטינסקי ובגין מתהפכים בקברם, חלילה וחס.

שרת התרבות והספורט לימור לבנת:

אתה זוכר בכלל באיזה תנועה אתה, מאיר?

מאיר שטרית (התנועה):

אז אני מאחל לעצמנו שיהיו לנו מנהיגים דומים לבגין, כי בגין היה באמת מנהיג – אחד הטובים שהיו בדורנו. תודה רבה.

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אני מודה לך. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת שמעון סולומון לומר כמה דברים לזכרו של מנחם בגין.

שרת התרבות והספורט לימור לבנת:

בושה. לא מתבייש.

מאיר שטרית (התנועה):

להתבייש על מה? תתביישו אתם - - -

שרת התרבות והספורט לימור לבנת:

תתבייש. אתה מנצל דברים לזכר בגין כדי לתקוף חברי ליכוד. לא ראוי.

שמעון סולומון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת יקרים, אני רוצה להאיר צד אחד שלא הוזכר, שהוא דבר חשוב מאוד עבור הקהילה, שבעצם מי שהחליט באופן פורמלי החלטה אמיצה, כשאני חייב לציין גם שהרב עובדיה יוסף פסק, אבל באופן מעשי מי שהחליט, והאמרה המפורסמת שלו, של: "הביאו לי את יהודי אתיופיה", כמו יציאת מצרים, זה מנחם בגין, שבזכותו – בלי לבטל את המאמץ האדיר וההקרבות הגדולות שהקרבנו בדרך, ההחלטה הפורמלית, האמיצה, כשלפני כן היו הרבה התמהמהויות, לא הייתה החלטה בעצם, ובשביל זה המשכנו בגלות.

ואני צריך לציין שזאת הזכות, ומנחם בגין, בקרב הקהילה, נחשב לאדם גדול. בכל בית היו שמים את התמונה שלו, והוא איש גדול בכל המובנים. תודה רבה.

היו"ר היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אני מודה לך. אני בטוח שאם הוא היה שומע אותך נואם הוא היה גאה בך. תודה רבה. יש עוד מישהו?

נאומי בכורה של חברי הכנסת

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אנחנו ממשיכים בנאומי הבכורה. אני מתכבד להזמין לנאום בכורה את חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה.

פנינה תמנו-שטה (יש עתיד):

אין יותר טוב מלעלות אחרי חברי שמעון. אז – אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי כנסת נכבדים, קלות רגלי וידי, אך לבי כבד משמחה, התרגשות ואחריות. אני עומדת כאן ביראת כבוד כחלק מ-120 חברי הבית הזה, וכמי שניתנה לה הזדמנות לעצב דמותה של החברה הישראלית בשנים הקרובות יחד אתכם. תחילה אומר תודה לציבור אשר שלח אותי באמונה רבה לכאן עם 18 חברי הכנסת של יש עתיד.

ברצוני לשתף אתכם בתמונות ילדות המלוות אותי מאז היותי בת שלוש, זיכרונות מעורפלים בין תקווה לייאוש. שתיים מהתמונות צרובות בזיכרוני. האחת, חיילי צבא-הגנה לישראל מחלקים במטוס "הרקולס" שקיות מים וסוכריות, ואני ילדה קטנה, פעורת עיניים, כנראה מבוהלת ממעמד עלייתי ארצה, ב"מבצע משה" בשנת 1984. תמונה נוספת על מרפסת קרוון, אני עומדת ומתפללת בשפתם של ילדים לבוא אמי שנותרה מאחור במחנה הפליטים אמרקובה במדבר סודן.

תמהילם של שני זיכרונות אלה מלווה אותי עד עצם היום הזה. סיפור של מבצע ישראלי נועז אל מול שבר קליטה והקרבה לצורך עלייה. והנני כאן, 28 שנים אחרי, עומדת בבית-המחוקקים, בת ישראל, בת גאה לקהילת יהדות אתיופיה המפוארת. אישה, יהודייה, שחומת עור, ודמותי עוצבה במעגלי מגדר אלה.

שליחותי וייעודי בבית-המחוקקים הזה אינם מובנים מאליהם. עברתי את תחנות חיי כשבכל אחת מהן יד מכוונת מלמעלה אפשרה לי להגשים את שאיפותי ולשנות במקומות אליהם הגעתי. בתחנות אלה נחשפתי לעולמות שונים: קליטה – היותי בת מהגרים; פנימיות, שכונות מצוקה, נוער שוליים, התקלות באופן אישי ורחב באפליה וגזענות, עובר דרך חלומות שהתגשמו מעבר לחסמים בעולם המשפט, התקשורת וההסברה הישראלית.

בדרכים הרבות פגשתי לא מעט אנשים שאמרו לי: פנינה, המתיני עוד דור, זה בטח יחלוף. מעולם לא השלמתי עם משפטים מסוג זה. לכן אני עומדת כאן. תשובתי להם הייתה שזה משפט לחסרי אמונה הדבקים בעצלות, המובילים למחדלים וגוזלים חלומות של דור קיים, ובהם אלפי ילדים. על כן, כשאני עומדת כאן, שליחותי היא בהכרח עבור ילדים שנקודת הפתיחה שלהם נמוכה; ילדי עולים, פריפריה, שכונות מוחלשות וחסרי ישע.

הפערים החברתיים והכלכליים בחברה הישראלית בשנת 2013 עמוקים וגדולים. החזק שורד, והחלש הופך לחלש יותר. אנחנו היושבים בבית זה, האמונים על המלאכה לאחות את השברים ולצמצם פערים, אל לנו להותיר מלאכתנו לאחרים, אל לנו למצוא פתרונות מתפשרים וקלים אל מול האתגרים, כי במפורש, זה גזל עתיד הציבור וחלומותיו הרבים.

התמזל מזלי וחונכתי על-ידי שני הורים – מזל טדלה ומנשה וורקו תמנו, שהקדוש-ברוך-הוא ישלח להם בריאות ואריכות ימים – אוהבי ישראל, ציונים אמיתיים, אך בראש ובראשונה אוהבי אדם. הם נתנו בידי מפתח חשוב, שבפשטות וערכים של נתינה ודאגה לאחר, מתוך אחריות וערבות הדדית הנטועים בשורשים עמוקים של ערכים יהודיים, אפשר לשנות מציאות, ועדיף עם שותפים טובים לדרך.

בשבת לפני שבועיים קראנו את פרשת יתרו, שבה מסופר על מעמד הר-סיני. בתיאור הגעתו של עם ישראל נאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר". השימוש בלשון יחיד, כאשר נמצאים שם מאות אלפי ואולי מיליוני בני-אדם, תמוה ביותר, ובייחוד כאשר כל הפעלים הקודמים בפסוק מופיעים ברבים: "ויסעו", "ויבואו", "ויחנו". על השימוש בלשון יחיד ברגע המכונן ההוא כותב רש"י בשם המדרש: "כאיש אחד, בלב אחד, אבל שאר כל החניות – בתרעומת ובמחלוקת". יש רגעים שיש להניח בצד את התרעומות והמחלוקות שהיו ושעוד יהיו, ולדעת כי כולנו שותפים לשיפור מציאותה של החברה הישראלית.

מאז תום הבחירות אמרתי לעצמי שראוי שבכל יום, בכל צעד ושעל, אזכיר לעצמי שלא "כוחי ועֹצם ידי" הם שהובילו אותי עד הלום, אלא השליחות הציבורית שבה אני נתונה, לשנות חוליים ועיוותים רבים בחברה שלנו, ששורשם באי-שוויון, ואת זה עלינו לשנות. עיניהם ותקוותם של רבים נשואות אלינו לכאן, לכנסת ישראל, בהם גם בני קהילתי, שבשנה האחרונה נאלצו להתמודד עם לא מעט תופעות של הדרה וגזענות מכוערת.

אני מצהירה בבית זה שעדיין יש ילדים אתיופים שלא רצויים במוסדות חינוך רק בשל צבע עורם, צעירים שעדיין לא יכולים להתחתן בכבוד ולקבל שירותי דת הולמים. רוב בני הקהילה מדדים מאחור ברמה הכלכלית, כולל אקדמאים מוצלחים עם בעיות תעסוקה חמורות, ועוד סוגיות רבות.

אך זהו יום חגיגי עבורי ועבור חברי חברי הכנסת החדשים, ולכן אסכם בנושא זה לעת עתה ואומר ששגשוג מיעוטים בחברה הישראלית הוא אבן יסוד לשגשוג החברה בכללותה, ורבים מכם צריכים להיות שותפים למיגור אפליה וגזענות. בכנסת זו רוח חדשה מנשבת, הזדמנות אמיתית לשינויים ולהפיכת ארץ-ישראל למקום שטוב יותר לחיות בו.

את המסע הציבורי שלי התחלתי עם לידת בני השני לפני כמה חודשים – אוֹרי. ביש עתיד מצאתי בית לראשונה, נטול חסמים וסקטוריאליות, המדגיש את היותנו נתונים לגורל משותף. יש עתיד בעבורי היא ההוכחה שיש נקודות זמן שבהן האנושות מתעלה על עצמה ומתכנסת לגיבוש אופייה מחדש.

כולי תקווה, כמחוקקת חדשה בכנסת התשע-עשרה, שאותם חוקים אשר יונחו על שולחן מליאה זו לא יסיימו את דרכם מנוסחים היטב ובקפידה בספר החוקים, אלא תהיה להם העוצמה והאמת כדי לשנות מציאות.

אסיים בברכת תודה: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה.

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

תודה רבה, ואני מאחל לך הצלחה מעומק לבי.

אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מירי רגב לומר כמה מילים לטובת נאום הבכורה של חברת הכנסת פנינה תמנו-שאטה, בבקשה.

מירי רגב (הליכוד):

כבוד היושב-ראש, תודה רבה. חברי חברי הכנסת, חברת הכנסת פנינה תמנו-שאטה היקרה, מאוד ריגשת אותי, האמת היא. דיברת ממקומות אמיתיים, אותנטיים, וזה בסוף מה שהולך – האמת. מול האמת אף אחד לא יכול להתמודד. משמח אותי מאוד ומרגש אותי, ואת יודעת שאת היחידה שביקשתי לברך אותך בכנסת הזאת בברכת "ברוכה הבאה לכנסת".

מזכיר המדינה המיתולוגי של ארצות-הברית וזוכה פרס נובל לשלום, הנרי קיסינג'ר, אמר פעם כי תפקידו של מנהיג הוא להוביל את ההולכים אחריו מהיכן שהם נמצאים אל מקום שלא היו בו מעולם, ובתור היהודי הראשון לכהן בעמדה בכירה של מזכיר המדינה האמריקני הוא ידע על מה הוא מדבר. בכך שנבחרת להיות האישה האתיופית הראשונה לכהן כחברת הכנסת בישראל, הראית לנשות העדה האתיופית כי אין גבול למה שהן יכולות לעשות, כבר הוכחת את עצמך כמנהיגה. הבאת את המקומות ואת הקולות שלך לכאן. את מהווה השראה לעשרות אלפי ילדות אתיופיות, ערביות, מזרחיות ואשכנזיות כאחת, שבבוא היום יגדלו להיות חברות הכנסת בכנסות הבאות, בתקווה שעד אז אנחנו, הנשים, לא נהיה מיעוט בכנסת.

המאבקים הציבוריים שהובלת עד היום בעד שוויון ונגד אפליה מוכיחים לכולנו שהגעת למקום הנכון. בכנסת יש אתגרים רבים להתמודד אתם, אבל כאן יש גם את היכולת לטפל באתגרים אלו ולהשפיע על מדינת ישראל. עם ישראל צריך עוד מנהיגים שיודעים להבין את הרגישות והמורכבות של מצב סוציולוגי קשה. בתור אישה ואימא, בתור בת למשפחה קשת-יום אך גאה, כפי שאת עצמך אמרת והתראיינת, שסבלת מאפליה ומגזענות, ונאלצת לצאת לעבודה בגיל צעיר, אין מתאימה ממך להילחם עבור הנושאים האלה.

גם אני מקדמת במשך שנים רבות את הנושא של שוויון חברתי, של שוויון הזדמנויות. היה לי מאוד קל להתעסק בנושאים שהתעסקתי בהם בצבא. דוברת צה"ל לשעבר, צנזורית צבאית ראשית – מה יותר טוב מלשבת בוועדת החוץ והביטחון? זה לא in להתעסק בנושאים החברתיים-הכלכליים של החלשים, זה נורא out. ה-in הוא להיות עם החבר'ה החזקים. החלטתי לקחת את ה-out ולהפוך אותו ל-in. יחד אתך, ועם חברות כנסת וחברי כנסת אמיצים שיש להם אומץ, חמלה, צניעות ואמת, ולעולם לא ישכחו מאיפה באו ומאיפה באנו, אני מאמינה שנצליח לקדם הרבה מאוד נושאים בכנסת הזאת.

לפני ארבע שנים נאמתי כאן את נאום הבכורה שלי בכנסת. התרגשתי עד מאוד. אני זוכרת שאמרתי משפט שמלווה אותי גם לאורך הכנסים שלי, הפוליטיים: אני באתי לייצג בכנסת את הקולות של האנשים שבחרו בי. לא באתי להיות בובה של אף אחד בכנסת הזו. כל אחד מאתנו בא לכנסת כדי לעשות דברים שהוא מאמין בהם. אני נותנת לך טיפ קטן: זה לא פשוט. נורא קל לנו להיות חלק מקבוצה שנותנת לנו כאפה, שאומרת לנו: את עלא כיפאק. קשה מאוד לעשות דברים שאתה מאמין בהם ואתה לבד. אבל זאת העוצמה שלנו, להגיע לכנסת הזאת, להיות בין 120 חברי כנסת שמאמינים שהם נבחרו כדי להביא את הקולות של מי שבחר בנו לכנסת, ולא להסביר אחרי ארבע שנים למה לא הצלחנו לעשות את זה, כי סיבות ותירוצים יש המון, וספרי ההיסטוריה מלאים בהם.

פעלתי לפי צו מצפוני ולבי, לפי אותם ערכים שגידלו אותי הורי, שעלו ממרוקו, בקריית-גת, בשכונת מצוקה, עם אהבת האדם, אהבת הארץ ואהבת המסורת. אין לי ספק כי את, פנינה, מאמינה באותם ערכים שאני גדלתי על-פיהם, שחברה חזקה היא לא רק חברה חברתית חזקה, אלא גם חברה ברמה הביטחונית והלאומית. את בוודאי לא היית מצטרפת לחברתך בסיעה שדיברה על כך שיש להוציא את המילה "יהודי" משירת "התקווה". את בוודאי לא היית מצטרפת לשלושת חברי הכנסת אתמול שפעלו כנגד נושא שנמצא תחת איסור ביטחוני, לא מפני שאנחנו רוצים לסתום פיות, אלא מפני שאנחנו מאמינים שעלינו לשמור על עם ישראל, על ארץ-ישראל ועל תורת ישראל.

קריאות:

- - -

מירי רגב (הליכוד):

בתור נכדה – לסיום, בתור נכדה לאחד המנהיגים הרוחניים של יהדות אתיופיה ובת למשפחה דתית, אני מקווה שתזכרי שארץ-ישראל שייכת בסופו של יום לעם היהודי, שתשימי את ארץ-ישראל ואת העם היהודי מול עינייך במהלך ארבע שנות הכהונה – לא רק בנושאים החברתיים, גם בנושאים הלאומיים ובנושאים הביטחוניים.

אני מאחלת לך המון הצלחה בדרך. הצלחתך היא הצלחה וגאווה של הקהילה האתיופית, של נשים במדינת ישראל, של עם ישראל ושל הכנסת כולה, ואני אשמח תמיד להיות לשירותך. ברוכה הבאה.

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

תודה רבה לך.

דברים לזכרו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, זיכרונו לברכה

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

חבר הכנסת חיליק בר ביקש לומר כמה דברים לזכרו של מנחם בגין, ואנחנו מייד נחזור חזרה לסדר-היום. בבקשה.

יחיאל חיליק בר (העבודה):

טוב, זה לא נאום הבכורה שלי – הוא יהיה ביום רביעי הבא – אבל היה חשוב לי, גם כחבר כנסת ממפלגת העבודה ואפילו כמזכ"ל מפלגת העבודה, להגיד דברים לזכר מנחם בגין. אני אגיד לכם למה. אני הזכרתי את מנחם בגין פעמיים בראיונות בתקשורת בתקופה האחרונה. בפעם הראשונה שאלו אותי: איזה שלושה אנשים אתה מעריץ, או שהיו מודל לחיקוי עבורך? אמרתי שאני מעריץ את דוד בן-גוריון, את יצחק רבין ואת מנחם בגין, ואני לא גדלתי על משנתו של מנחם בגין, גדלתי על משנתם של ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון, אבל מנחם בגין היווה מבחינתי אדם אמיץ שחסר כמותו בפוליטיקה הישראלית בגלל שני דברים עיקריים.

האחד זה היכולת שלו לזהות שלטון שהוא טיפה מדושן מדי, טיפה מסואב מדי, טיפה מובן מאליו לו, העם, שלטון מפא"י, המפלגה שאני שייך אליה, ולבוא לעם ולהגיד: צריך לשנות, צריך לשנות בשביל השכבות החלשות, בשביל שכונות המצוקה, צריך לחזור אל העם. והוא שינה, והוא עשה את המהפך של 77'. הפעם השנייה שהיה לו אומץ גדול כמנהיג, זה להגיד – הרי פעם הייתה האגדה הזאת שרק הימין יכול להביא שלום, פעם זה הוכח כנכון ופעם לא, אבל זה להגיד: אני, כמנהיג הימין הגדול, המפואר, לוקח את האחריות להבין שרק אני יכול, שרק אנחנו יכולים, ולצאת למבצע הכל-כך חשוב וגדול הזה של הבאת השלום עם מצרים.

והפעם השנייה שהזכרתי את בגין בריאיון בשבוע שעבר הייתה כשאמרתי שראש הממשלה שלנו, בנימין נתניהו, שגם הוא מנהיג הימין הבלתי-מעורער, אם אפשר להגיד היום, יכול היה להיות מנחם בגין, אבל הוא לא בחר להיות מנחם בגין, הוא בחר להיות משה פייגלין.

ואני קורא לראש הממשלה, דווקא בעת הזאת, שאנחנו כל כך צריכים לעשות את שני הדברים שבגין עשה, לחזור לעם ולשרת אותו ולחזור ולשרת את ערך השלום, לבחור להיות מנחם בגין, ללמוד מהאיש הענק הזה, ששינה סדרי עולם גם בחברה ובכלכלה וגם בשלום, ולעשות את אותו מעשה ולהוכיח מנהיגות, כי היכן ישנם אנשים – אפשר להגיד על שלושה אנשים שאני בדרך כלל אומר את זה עליהם, על בן-גוריון, על יצחק רבין ועל מנחם בגין – הם דוגמה לכולנו. הוא דוגמה גם לי כדור צעיר של מנהיגות, ובהחלט יהי זכרו ברוך.

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אני מודה לך.

נאומי בכורה של חברי הכנסת

היו"ר בנימין בן-אליעזר:

אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת דב ליפמן, בבקשה.