תקנות ניירות ערך (הצעת רכש), (אגרה שנתית), שינויים בתקציב

5
ועדת הכספים
31.8.2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 185
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, י"ד באלול התשס"ד (31 באוגוסט 2004), שעה 10:00

1. תקנות ניירות ערך (הצעת רכש) (תיקון), התשס"ד-2004.
2. תקנות ניירות ערך (אגרה שנתית) (תיקון), התשס"ד-2004.
3. שינויים בתקציב לשנת 2004.

חברי הוועדה: חיים אורון - מ"מ היו"ר
ישראל אייכלר
רוני בריזון
נסים דהן
צבי הנדל
אבשלום וילן
יצחק כהן
יעקב ליצמן

גד סואן - מנכ"ל איגוד חברות ציבוריות
מאיר בקליניק - מזכיר רשות ניירות ערך
עו"ד איריס ציבולסקי-חביליו - רשות ניירות ערך
עו"ד חוה בינשטוק-נוה - רשות ניירות ערך
עו"ד אמיר וסרמן - רשות ניירות ערך
עו"ד דורית גילת-שלום - רשות ניירות ערך
דניאל רימון - רשות ניירות ערך
מיקי ציבייר - מנכ"ל לאומי פיא

שגית אפיק

סמדר אלחנני

טמיר כהן

תמר פוליבוי


1. תקנות ניירות ערך (הצעת רכש) (תיקון), התשס"ד-2004

אני פותח את הישיבה. איריס ציבולסקי-חביליו, בבקשה.

התקנות העיקריות אושרו בשנת 2000, ומאז התקבלו הרבה מאוד הצעות רכש. בעקבות זאת אנחנו למדנו את הנושא, ואנחנו מציעים שיפורים לתקנות, בעיקר בשני נושאים: אחד - הצעת רכש מיוחדת, שהיה לנו בתחום הזה מאבק שליטה של כמה חברות מתחרות שניסו לקנות חברה ציבורית, ובעקבות מאבק שליטה הזה, גילינו שהתקנות לא היו מושלמות. נפגשנו עם כל הצדדים לאותה הצעת רכש, ובעקבות זאת אנחנו מציעים כמה תיקונים. הנושא השני – נושא של הצעת רכש עצמית, זאת אומרת כשחברה רוכשת את המניות של עצמה, ובמקרה הזה אנחנו רוצים להרחיב את המידע הניתן, ויש עוד כמה תיקונים נוספים.

מה הסיבה שזה מתעכב כל כך הרבה זמן?

זה על שולחן הוועדה כבר חצי שנה.

ב-31 במאי.

לפי החשבון שלי זה לא חצי שנה. אני מקווה שבשאר הפרטים תדייקו יותר.

אני מבין שאין איזו בעיה ושזה לא התעכב בגלל איזושהי בעיה שאנחנו לא יודעים עליה.

הגדרת "נושא משרה בכירה". המונח הופיע בתקנה, ולא היתה הגדרה, ולכן אנחנו עכשיו מכניסים הגדרה.

תקנה 4 זאת גם הבהרה. בעבר היה כתוב שהמציע רשאי לחזור בתקופת הקיבול, ולא היה ברור מה הוא בדיוק צריך לעשות. אנחנו מבהירים למי הוא בדיוק צריך להודיע על חזרה מהצעת הרכש.

לגבי תיקון תקנה 5, היה כתוב בעבר שצריך להודיע על תוצאות הצעת רכש עד יום אחד לאחר ההצעה. אנחנו מציעים לקצר את המועד, כך שזה יהיה עד שעה 10:00 בבוקר ביום העסקים למחרת, כדי שהתוצאות יהיו ידועות עם תחילת המסחר, בדומה למועדי הדיווח על דוח מיידי.




לגבי תקנה 6 בתיקון הראשון, אנחנו מבקשים שהודעה על דחיית מועד קיבול, תיעשה עד יום עסקים אחד לפני מועד הקיבול האחרון. עד עכשיו זה היה עד מועד הקיבול האחרון, והמציעים ניצלו את האפשרות הזאת כדי לראות כבר מה התוצאות. אם הם היו רואים שהם נכשלים – להאריך, ואם הם היו רואים שהם מצליחים – הם לא האריכו את המועד. ברגע שאנחנו מקצרים, אנחנו יוצרים מצב הוגן שבו המציע לא ידע את התוצאות כשהוא מחליט אם להאריך את מועד הקיבול.

זאת אומרת שיפסיקו למלא את הטוטו במוצאי שבת...

בדיוק. התיקון השני הוא הקלה במועדים. הוא מאפשר בהצעת רכש נוספת, שמועד הקיבול יהיה רק 10 ימים ולא 21 יום. זאת בקשה שהתבקשנו על ידי מציעים, ואנחנו מקבלים אותה.

התיקון השני הוא הוספת תקנה ו – בסעיף 4, תקנה 6 לתקנות, 2(ו). תקנה (ו) אומרת שלא יהיו שתי הצעות רכש שמועד הקיבול שלהן יהיה באותו יום או ביום הסמוך, כי היה לנו מקרה שבו הם היו ביום הסמוך, והניצעים לא ידעו האם הצעת הרכש הראשונה הצליחה, ולכן הם לא ידעו האם להיענות לשנייה או לא. אנחנו מבקשים שיהיה לפחות רווח של יומיים בין מועדי הקיבול.

בסעיף 5, תיקון תקנה 8, אנחנו עושים הפניה יותר מדויקת. היתה הפניה לתקנה 4. הכוונה היתה ל-4(1) ו-(2), ולא ל-(3).

תקנה 9 אומרת איזה מידע צריך לתת באיזה סוג הצעת רכש. אנחנו מבקשים שהמידע יינתן ב-13(א)(1) וגם (ג), זאת אומרת שבהצעת רכש מלאה תחול גם הוראה (ג), ולכן יצטרכו לתת גם את שמות בעלי העניין והמציע ואחזקותיהם גם בהצעת רכש מלאה, כי עד היום לא נתנו והיו מצבים בהם המציע לא דיווח מי מחזיק בו, ואנחנו חושבים שחשוב שיתנו את זה.

בפסקה (3) אנחנו מבקשים שבהצעת רכש מיוחדת יתנו גם את הפרטים שמפורטים בסעיף 16(ב) לגבי כוונות לרכוש ניירות ערך נוספים.

לגבי תקנה 10, אנחנו מבקשים לתת פרטים נוספים לגבי היחס באחוזים בין מחיר המניה לתמורה המוצעת. זה מידע מאוד חשוב לניצעים, כדי שהם יידעו כמה יותר או פחות ממחיר הבורסה מציעים להם.

עוד דבר שאנחנו מבקשים זה את שווי ההון העצמי למניה, כדי שהניצעים יוכלו להשוות בין המחיר שמוצע להם לבין שווי הון עצמי למניה באותה חברה. זה אחד הדברים הכי חשובים שהמציע צריך לשקול בהצעת רכש.

הון עצמי זה דבר נייד.

בוודאי, לפי הדוחות הכספיים האחרונים. אנחנו הגדרנו את זה כך: ההון העצמי למניה של חברת המטרה בהתאם לדוחות הכספיים האחרונים שפורסמו על ידה.

לגבי תיקון סעיף (2), היחס באחוזים גם לאופציות. תיקון סעיף (3) מדבר על היחס באחוזים גם בתעודות התחייבות, כי יש לנו הצעות רכש מסוגים שונים.

סעיף 8 זה תיקון תקנה 13. אנחנו מבקשים להוסיף מידע נוסף לגבי פירוט של קשרים עסקיים או קשרים משפחתיים בין המציע לבעלי עניין בו לבין בעלי מניות בחברת המטרה.

מה זה משפחתי? זה דרגה ראשונה?

זו לא רק דרגה ראשונה, אנחנו רצינו משהו יותר רחב.

האם יש למשפחתי הגדרה בחוק?

אין הגדרה.

אתה פותח עכשיו את הדיון?

לא, אנחנו אחר כך נעבור סעיף סעיף. כדאי שנקבל תמונה על מה מדובר.

יש הגדרה בחוק של המונח קרוב. קרוב מכיל חלק מקרובי המשפחה, אבל חלק לא, לדוגמה גיס הוא מכיל, אבל כשהגיס הוא המציע וה"שני" הוא בעל המניות, גם הוא נכנס. היו לנו מצבים של קרבה מדרגה שנייה או שלישית. בהצעות רכש, בגלל שיש מנגנון של הצעת רכש כפויה, כשחלק מהניצעים נענים, על החלק האחר כופים, חשוב לנו שגם אם מדובר בקשרים משפחתיים רחוקים, יהיה לזה גילוי, כי יכול להיות שמי שנענה והביא לזה שאפשר לכפות על האחרים הוא קרוב משפחה מדרגה שלישית. למי שכופים עליו יש זכות ללכת לבית משפט ולהגיד שהמחיר ששילמו לו לא הוגן. העובדה שיש קשרים משפחתיים בין אלה שנענו לבין המציע היא משהו שיכול לסייע לו, ולכן חשבנו שנכון לתת פה הגדרה יותר רחבה ולא להגדיר אותה באופן מדויק, כי אז תמיד יש כאלה שנופלים מחוץ להגדרה.

לגבי תקנה 15, אנחנו מבקשים להוסיף את מקורות המימון של הצעת הרכש. אחד הדברים הכי חשובים בהצעת רכש זה איך המציע מתכוון לממן אותה, כי הרבה פעמים המציע מממן אותה מהלוואות. הרבה פעמים במסגרת ההלוואות הוא מתחייב גם לחלק דיבידנד מתוך הרווחים של החברה. גם אם הוא לא מתחייב לחלק דיבידנד למלווה, יש לו לחץ לחלק דיבידנד כי הוא צריך להחזיר את ההלוואות האלה. לכן לניצעים מאוד חשוב לדעת האם מקורות המימון של המציע הם מקורות עצמיים או שהם מקורות מימון בנקאיים שהוא צריך להחזיר אותם וגם מה המועדים בהם הוא צריך להחזיר אותם.

מה זה ייתן לכם?

אם את ההלוואות הוא צריך להחזיר רק בעוד 10 שנים, אנחנו יודעים שב-10 השנים הראשונות הוא לא בלחץ. לעומת זאת, אם הוא צריך להחזיר כל שנה 10 מיליון דולר, זה מעניין את בעלי המניות, כי בהחלט יכול להיות שהוא ירצה לחלק דיבידנד. דרך אגב, יכול להיות שזה טוב להם.

חבר הכנסת נסים דהן, אתה איחרת. החלטנו בהתחלה לשמוע את הכל, כי שלא כמוך, לא קראנו את זה לפרטי פרטים בבית. כשנקבל אחר כך תמונה יותר כללית, ניכנס סעיף סעיף.

בסעיף 9 (2) אנחנו רוצים שהגדרת מציע תחול גם על תקנה 16. עד עכשיו המונח היה שם, ולא היתה הגדרה שלו.

לגבי סעיף (3), אנחנו מבקשים להוסיף בתקנה (ב)(2) מלבד הלוואה גם את "זהות המלווה", זאת אומרת שחשוב לדעת האם זה בנק או שזאת הלוואה בשוק אפור, או שאולי בעל שליטה - -

אנחנו ביקשנו להוסיף משהו שהוא מאוד חשוב לרשות - את אמות המידה הפיננסיות שעל המציע לעמוד בהן בהתאם לתנאי ההלוואה. היה לנו מידע שהוא מאוד חשוב לציבור המחזיקים בניירות ערך.

הוספנו את מקורות המימון הספציפיים, וגם ביקשנו שאם יש מגעים למכירת נכסים, יספרו מה הם, לרבות התייחסות למועדי המימוש ולתמורה הצפויה, או כוונה לגייס הון, בין היתר באמצעות תשקיף וסכום הגיוס הצפוי, כדי שבעלי המניות יוכלו ללמוד על הכוונות של המציע ואיך זה אמור להשפיע עליהן.

סעיף 10 זה תיקון של תקנה 16. זאת בקשה שהגיעה אלינו גם מחברות ציבוריות, וזאת הקלה למעשה. תקנה 16 אומרת שאם מתבצעת הצעת רכש נוספת, וזה לא נאמר קודם, יש חזקה שזה מידע שידעו אותו במועד הצעת הרכש המקורית ולא גילו אותו. אמרנו שיש חריג לכלל הזה, ושמותר להציע הצעת רכש נוספת, גם אם לא הודיעו על הכוונה, ובתנאי שהמחיר שווה או גבוה יותר, ושהמציע מתחייב לניצעים שנענו בשלב ראשון לשלם להם את ההפרש, זאת אומרת שהוא לא קודם יקנה את אלה שמוכנים למכור בזול ואחר כך את אלה שמוכנים למכור ביוקר, אלא אם הוא עושה את זה, הוא יפצה את אלה של הסיבוב הראשון.

כל זה במסגרת שישה חודשים?

אחרי שישה חודשים אין מגבלה.

מה שמתרחש בשישה חודשים האלה – חל עליו הכלל הזה.

נכון.

סעיף (2) של תקנה 16 מדבר על התוכניות, ואנחנו מבקשים שמעבר לתוכניות למחיקת ניירות ערך וכן הלאה, יביאו גם תוכניות של המציע להתקשר בהתקשרות בעסקאות בעל השליטה, התקשרות לפי סעיף 275 לחוק החברות, לדוגמה אם המציע מתכוון להכניס נכסים שלו לחברה הציבורית והוא כבר יודע את זה, עליו לתת את המידע.

לגבי פרק ג', הוספנו בכותרת הצעת רכש חליפין והצעת רכש עצמית, שזאת הצעה שבה המציע הוא חברת המטרה או תאגיד בשליטתה, זאת אומרת חברה שקונה מניות של עצמה. הרבה פעמים חברה קונה מניות של עצמה, כי היא חושבת שהמחיר בבורסה הוא אטרקטיבי.

אבל הוא לא חייב לעשות את זה במסגרת של הצעה לרכש, הוא יכול פשוט לאסוף מניות בבורסה. גם כשאדם קונה לעצמו, הוא יכול לקנות בבורסה, בלי הצעת רכש למחזיקי מניות.

המטרה של הצעת רכש היא בעצם תחליף דיבידנד, זאת אומרת שהרבה פעמים חברה במקום לחלק דיבידנד לבעלי המניות, מציעה לקנות מהם חלק מהמניות במחיר שהוא גבוה מהמחיר בבורסה, והיא רוצה שזה ייעשה בצורה שוויוניות, ולכן היא מציעה את זה בהצעת רכש. אנחנו מבקשים שהם יפרטו כיצד הם מממנים את הצעת הרכש הזאת, לרבות העלות של המימון הזה, ושהם יפרטו מה היא יתרת העודפים הראויים לחלוקה, כי הצעת רכש כזאת היא בעצם חלוקה לפי חוק החברות, שהדירקטוריון צריך לאשר שהיא עומדת בתנאי חוק החברות, ומדוע הדירקטוריון חושב שהצעת רכש כזאת היא הצעת רכש רצויה.

לגבי תיקון תקנה 21 סעיף 13, אנחנו מקצרים פה את המועדים משבעה ימים לחמישה ימי עסקים.

שזה שבעה ימים, כך שזה אותו דבר.

נכון. בתקנה 22, בתקנת משנה (1) אנחנו מקצרים את המועד, לא עד מועד הקיבול האחרון, אלא עד יום עסקים אחד לפני מועד הקיבול האחרון, מאותו הסבר, כדי שלא יחכו עד הרגע האחרון ויראו מה התוצאות ואז יקנו.

יש לנו פה תוספת שאנחנו רוצים להביא אותה עכשיו. מסתבר שהסעיף מובן באופן שונה ממה שהוא נוסח. אנחנו רוצים להציע איזושהי הקלה. זה לא הועבר לוועדה, כי קיבלנו את זה ממש בימים האחרונים. בתקנה 22(א) בסעיף (1) אנחנו רוצים להוסיף סעיף (ב), אולי קודם נסביר מה התיקון. סעיף 22(ב), כמו שהוא כתוב היום בתקנות, אומר שעל אף האמור בתקנה 6(ב) ובתקנת משנה (א), בהצעת רכש מיוחדת שדירקטוריון חברת המטרה לא המליץ לניצעים בחוות דעתו להיענות לה, ידחו את מועד הקיבול האחרון בעקבות הטבת תנאי ההצעה כך שמועד הקיבול האחרון החדש יחול לא מוקדם מ-10 ימים ולא מאוחר מ-12 יום ממועד התיקון.

הרעיון היה שבתקנה 6(ב) כתוב שהמועד האחרון למפרט חייב להיות לא יותר מ-60 יום ממועד פרסום המפרט, זאת אומרת מקסימום תקופת קיבול של 60 יום. אבל אם רוצים להעלות מחיר, רצינו שניתן יהיה לחרוג מאותם 60 יום ולהאריך מעבר ל-60 יום. כמו שזה כתוב עכשיו, זה למעשה מובן הפוך, זאת אומרת שאסור לדחות, אלא במקסימום 12 יום, גם בתוך ה-60 יום, ולא לזה היתה הכוונה. אנחנו רוצים שיובהר שזה לא 60 פלוס 12, אלא שאם אתה כבר יוצא מתוך ה-60, זה מקסימום 12. אם אתה "בתוך" ה-60, זה או 12 או 60 לפי הגבוה. אכן אנחנו מכניסים תיקון גם ב-(ב) וגם ב-(ג), ואנחנו רוצים להוסיף אחרי "לא יאוחר מחמישה ימי עסקים ממועד התיקון", יבוא "או מ-60 ימים מתאריך המפרט המאוחר שבהם".

יש כאן עוד תיקון קל אחד ביחס לנוסח שנמצא אצלכם. אחת הבעיות שאיריס הזכירה אותה קודם זה מצב שבו יש הצעות רכש מתחרות. אנחנו לא רוצים שמועדי הקיבול שקובעים בהצעות השונות יהיו סמוכים מאוד אחד לשני, כיוון שאז הניצעים מפצלים את ההיענות שלהם בין ההצעות השונות ואף אחת לא מתקבלת. בנוסח שאצלכם יש תיקון לתקנת משנה (א) ולתקנת משנה (ב) עם ניסוח זהה בשני המקרים שאמור למנוע את סמיכות המועדים הזאת. תיקון קל שהוספנו כאן, רק כדי להקל על הקריאה, זה איחוד של שני הנוסחים האלה לתקנת משנה (ב)1. הנוסח עצמו בתקנה נשאר. זה אומר שמועד הקיבול האחרון חדש, כאמור בתקנת משנה (א) או (ב), שחל בסמיכות וכן הלאה - ההוראה המקורית שהיתה גם קודם.

תיקון של תקנה 26 הוא גם תיקון שהוא בעיקרון תיקון נוסח, שמתייחס להצעת רכש להמירים. במקום שהחובה תבוא, כמו שכתוב היום, לאחר מחיקת מניות חברת המטרה, היא אמורה לבוא אחרי שנתקבלה הצעת רכש מלאה, שזה בעצם האירוע שמכונן את הצעת הרכש הנגזרת שצריכה לבוא לניירות הערך ההמירים.

אם אני מבין נכון, העניין בעיקרון מוסכם. אם ישנן הערות, הן לסעיפים מסוימים. אם כך, לא נעשה פה עכשיו דיון גנרלי על כל התקנה, כי אני מבין שהכוונה הבסיסית שלה זה להגדיל את השקיפות, את הבהירות ואת האינפורמציה למי שנמצא במשחק הזה. אבקש שאם יש התייחסויות, תציינו את מספר תיקון התקנה לפי הרשימה שמופיעה ולמה כל אחד מתייחס.

ככלל, כמובן שהתקנות האלה הן תקנות ראויות מהבחינה הזאת שמוסיפים את תיקון תקנה 16 שניתן להציע הצעת רכש נוספת, שתוך שישה חודשים, בתנאי שהניצעים הראשונים מקבלים תוספת תמורה וכו' וכו', זה דבר שנאבקנו עליו הרבה זמן.

יש שני דברים קטנים שהם לא מהותיים, אבל נדמה לי שכדאי להכניס אותם, לא כל כך מהאינטרס של החברות הציבוריות ככאלה, אלא מבחינת סדר הדברים התקין בשוק ההון. בתיקון תקנה 13 נאמר לפרט קשרים עסקיים או משפחתיים. קשרים עסקיים זה מושג רחב מאוד, ואי אפשר לדעת מה נכלל בו. אם המציע קנה משהו מהחברה הניצעת, האם זה נקרא קשרים עסקיים או לא? אם זה קשרים עסקיים בכלל, מישהו מכר למישהו משהו ולו במחיר השוק ולו לפני שנתיים שלוש שנים, אנחנו הצענו להוסיף לקשרים עסקיים את המילה מהותיים.

בתיקון תקנה 15 זה כבר יותר מסובך. קחו בחשבון שהמציע זה לא החברה בדרך כלל. אנחנו מתייחסים למישהו מבחוץ שבא ורוצה לקנות, זה לא אינטרס של החברה. דורשים שהוא יפרט את כל מקורות המימון שלו, למשל כתוב מקורות המימון הספציפיים, בנק דיסקונט או בנק אחר. את מי זה מעניין? למה זה חשוב? למה הוא צריך להיחשף?

אם אמות המידה הפיננסיות לא קשורות לחברה הנרכשת, מה זה רלוונטי? אם אני מציע לקנות מניות של חברה פלוני, למה אני צריך לפרט את ההתקשרות שלי עם הבנק, אם זה לא קשור למה שאני מציע בהצעת הרכש? נניח שאני שעבדתי לו נכס שלי, למה אני צריך לפרט את זה? זאת יותר מדי חדירה לפרטים ולקרביים של המציע.

אולי לקחת הלוואה בשוק האפור בריבית רצחנית ותצטרך לשלם את הריבית...

אז תכתוב איך אתה מתכוון להחזיר את זה, זה בסדר. אחר כך כתוב: יפורטו מגעים למכירת נכסים של המציע. למה צריך לפרט? נניח שאני אדם זר לחברה הולך לקנות חברה פלונית. למה אני צריך לכתוב שאני אמכור מגרש שלי או אקנה את הבית ההוא? אני חושב שהפירוט הזה הוא מיותר.

מה יש לכם לומר להגנתכם?

לעניין הראשון של קשרים עסקיים או משפחתיים, אנחנו כמובן חשבנו בשלב מסוים גם לסייג את זה, החלטנו במכוון לא לעשות את זה. זה עיקרון כללי שחל לגבי כל הוראות הגילוי, ולכן אם יהיה איזשהו קשר שהוא זניח מדרגה מאוד רחוקה, עסקי או משפחה, התנאי כמובן שלא צריך לפרט.

מחר מישהו יבוא ויגיד שלא פירטת שקנית שם לפני חצי שנה.

מקובל עלינו, אנחנו מוכנים להוסיף "קשרים עסקיים שאינם זניחים".

לעניין תקנה 15, קודם כל אני רוצה להגיד שהמקום היחיד שהמידע הזה נדרש זה בהצעת רכש מיוחדת כשמישהו משתלט על החברה. אם זה בעל שליטה קיים שמגדיל את האחזקות שלו, אם זאת הצעת רכש רגילה, אם זאת הצעת רכש למחיקה, לא צריך את זה. מדובר רק בהצעה כשבא מישהו מבחוץ. בא מישהו מבחוץ, ואומר שהוא רוצה להשתלט על החברה הזאת.

זה אחרי שהוא קיבל את האישור של רשות החברות לרכוש יותר מ-7% כדי להשתלט.

זה בחברה ממשלתית.

נניח בא דוידי גילה ורצה להשתלט על סייטקס.

אני אתן דוגמה פחות נחמדה. בא ההוא ורצה לקנות חברה משמעותית במשק הישראלי. אני לא מדבר על בנק, אלא אני מדבר על חברה במשק, כשזהות המימון מאוד לא ברורה, והוא מתכוון להשתלט על החברה. הרשות עושה פה הבחנה בין הצעת רכש מיוחדת, קרי שמשמעותה השתלטות, לבין הצעה רגילה.

גם הצעות רכש מיוחדות זה לא דבר רע כשלעצמו, בכל שוקי ההון זה מקובל.

הכל בסדר, אבל השאלה אם במקרה זה הרצון שהגילוי יהיה יותר רחב הוא מוצדק זאת השאלה היחידה.

השאלה עד כמה רחב הוא צריך להיות. הרשות צריכה לדאוג שהוא לא באמת יחלוב אחר כך את החברה אחר כך, זה ברור לגמרי, אבל לא מעבר לזה.

זה מה ששאלתי מייד כהערת ביניים, ואז אמרת לי שעשיתי שיעורים בבית. אתם תפסלו את ההלוואה הזאת? אם הוא ייתן לכם פירוט שהוא לקח הלוואה מבנק דיסקונט פריים פלוס שניים, אתם תפסלו לו את ההלוואה? הרי זה מקור המימון.

אנחנו לא פוסלים דבר. יש הרבה מקרים שיש יותר ממציע אחד. כשיש השתלטות, הרבה פעמים יש מה שנקרא האביר הלבן, זאת אומרת שהדירקטוריון מביא מישהו, יש תחרות. איך בעלי המניות מחליטים? הם מחליטים לא רק על סמך המחיר, כי הם צריכים להחליט מי בעל הבית מחר בבוקר. כדי שהם יוכלו לקבל את ההחלטה הזאת בצורה הכי נכונה, במקרה הספציפי הזה, צריך להיות להם מידע כמה שיותר רחב. אם יש מישהו שיש לו כסף רב שהוא מביא אותו מהבית, ואם יש מישהו אחר שהוא מאוד ממונף או שיש לו נכס שהוא חושב שהוא יצליח למכור אותו, הם צריכים לדעת. יכול להיות שהם יעדיפו את זה שהוא ממונף, כי הם יגידו שהוא יחלק לנו הרבה דיבידנד. יכול להיות שהם יגידו שהחברה הזאת, כמו גרבי גיבור ספורט, יכולה להרוויח הרבה יותר אם את הכסף שלה היא תשקיע בהגדלת העסקים ולא תרוץ ותחלק דיבידנד.

אתן לכם תסריט שבו אני באסיפת בעלי המניות נציג של קרן נאמנות, קופת תגמולים או קרן פנסיה עם 4% בחברה מסוימת. מישהו מציע הצעת רכש, האחד נראה לי כמי שמגיע מארץ שבעבר היתה מאוד שוויונית. יש לי קושי עם זה. הוא נתן הצעה מעט יותר טובה ועל ידו יש מישהו אחר. מה התפקיד שלנו פה? להקל כמה שיותר על בעלי המניות, שבסופו של דבר ההכרעה הזאת יכולה להיות מאוד משמעותית להם, משום שהשתלט על החברה שבה בעלי מניות גורם – הם לא יחליטו במקומו. אתה לא נותן להם סמכות להחליט. אתה רק מבקש ממישהו להביא יותר נתונים ויותר שקיפות למי שצריך לקבל את ההחלטה ואת האחריות עליה.

אתה מפריד בין בעלי המניות, שזכותם לבקש כמה שיותר נתונים, לבין חובה בחוק לבקש את הנתונים האלה. מה שאתה אומר זה בסדר, שבעלי המניות יבקשו מה שהם רוצים ותמיד חייבים לתת להם, אחרת הם לא מחליטים, כי זכותו של הדירקטוריון, לפני שהוא מחליט, לקבל כל פרט. אבל זה לא שהם מבקשים בגלל שהם רוצים להחליט, אלא בגלל שאתה אומר לו מראש לשים את זה על השולחן.

לא, דיברתי על בעלי המניות.

שניהם.

מה פתאום, זאת אסיפת בעלי מניות.

זאת אפילו לא אסיפה.

בהצעת רכש אין אסיפה.

הצעת רכש זאת הסיבה שצריך להגן כאן כל כך על המחזיקים בניירות הערך. כשמדובר בפנייה ישירה, מדובר בפנייה ישירה של מציע - אדם חיצוני בדרך כלל – לבעלי ניירות הערך. הדירקטוריון בהרבה מקרים לא משמש כאן אפילו מתווך ולא נדרשת אסיפה כללית, זאת אומרת כל בעל נייר ערך נדרש להחליט לעצמו האם הוא רוצה לקבל את ההצעה או לא.

אני רוצה להוסיף ולהסביר, איך בכל זאת ניסינו לסייג כאן את הגילוי, כי לכאורה היה אפשר לומר מציע שפונה בהצעת רכש. אנחנו רוצים לדעת הכל על המצב הכלכלי שלו. יום אחרי, כשהוא יהיה בעל השליטה בחברה, חשוב לנו מה הוא יעשה. אנחנו רוצים לקבל את כל הדוחות הכספיים שלו ואת המצב הכלכלי שלו בצורה רחבה ביותר. הגילוי כאן מסויג, כי הוא מבקש מידע רק על דברים שהמציע עשה לצורך הצעת הרכש המיוחדת, זאת אומרת שההנחה שלנו היא שאם הוא לוקח הלוואה מבנק כדי לקבל מימון, זאת פעולה שאחר כך הוא ירצה להחזיר באמצעות החברה, או לפחות יש סיכוי כזה.

חלק מזה זה גם סודות מקצועיים, איך קונים חברה ומאיפה מביאים כסף. אתה רוצה שהוא יגלה לך את כל הסודות המקצועיים: איך הוא לקח הלוואה, מאיפה הוא מימן את ההלוואה, מה פתאום נתנו לו הלוואה. אלה סודות מקצועיים.

אצל האמריקאים בארצות הברית חובות הגילוי הן עוד הרבה יותר רחבות. המציע נדרש לפרסם דוחות כספיים שלו ושל כל בעלי השליטה בו עד למעלה.

אין בעיה בדוחות מקצועיים.

גם אם הוא חברה פרטית.

שיפרסם את הדוחות שלו. איזה נכס הוא צריך למכור? אני לא מבין את ההגיון בכך. אם הוא לא יביא את הכסף, הוא לא יוכל לקבל את ההצעה.

השאלה היא מה המציע יעשה בחברה יום אחרי שהצעת הרכש התקבלה.

אם הוא יחלק הרבה דיבידנד, זה טוב לבעלי המניות.

והחברה תמות אחרי שנה.

המשקיעים היום ירוויחו מזה. בדרך כלל מהצעות רכש בעלי המניות מרוויחים, ערך המניות עולה.

גם אם הוא מתכוון לבצע אחר כך חלוקת דיבידנדים, זה מידע מאוד חשוב לניצעים, כי יכול להיות שהם יחליטו כן להישאר ולא למכור את המניות שלהם.

על חלוקת דיבידנד לא דיברתי.

האם המילה ייחודיים, במקום המילה ספציפיים, תפתור את העניין? כי המילה "הייחודיים" מתייחסת לדברים מיוחדים.

אם היה כתוב "יפורטו מקורות המימון", ניחא. כשמדובר על ספציפי, אתה יותר מדי חודר.

לפי מה שאני מבין, בעברית זה ממש הפוך. אם אתה אומר מקורות המימון, זה הכל.

אנחנו לא רצינו שהוא יצטרך לחשוף את כל מקורות המימון.

אולי לא צריך לפרט שמות, אלא רק פרטים, הלוואה באיזו ריבית ומתי הוא צריך לשלם.

ברגע שאתה משאיר את המילים "מקורות ייחודיים", ייווצר איזשהו נוהג אחר כך איך הוא כותב את הייחודיים הללו. הרי הוא לא יכתוב פה את שם הבנק, מספר החשבון ואת כתובת הבנק. המילה "ייחודיים" תיצור מרחב, והמפקח יגיד שמה שהוא כתב זה לא מה שנקרא "ייחודים". בנק באמריקה או בנק במוסקבה זה לא ייחודי.

עצם העובדה שהוא מפרט שזאת הלוואה, שזה מבנק, לא משוק אפור, ואת מועד הפירעון, ישנם כל הפרטים, אבל הם לא מבקשים את שם הבנק.

גד סואן, אפשר להתכנס על החלפת המילה "ספציפיים" במקום "ייחודיים", ולומר שבמפרט יפורטו מקורות המימון הייחודיים, באמצעותם התכוון המציע לממן את הרכישה.

אתה מתכוון שאם זה מקור מימון רגיל, לא צריך לפרט אותו?

אם זה ההון העצמי שלו, הוא יכתוב שהוא מממן את זה מההון העצמי שלו. ברור שהוא לא יצטרך כאן פירוט מיוחד. אנחנו מדברים על פעולות מימון מיוחדות שהוא עושה לצורך הצעת הרכש, שזאת פעולה רחבה, שמצריכה לפעמים הון בהיקפים מאוד גדולים.

אני מחפש נוסח שלא יסגור בפניהם את האפשרות להגיד שזה לא עונה על הצרכים או להעיר הערה, ומצד שני לא - -

אם זה מההון העצמי שלו?

אז אין בעיה.

אם הוא יכתוב: 4% מההון העצמי ו-96% ממקורות גיוס עלומים, יש לו זכויות לא לכתוב. אתה צריך להגיד מה זה מקורות עלומים. מי בעד אישור התקנות? מי נגד?

יש פה שינוי של המילה "ייחודיים".

ואתם תיקנתם קודם גם משהו בהסכמה.


הצבעה

בעד - כולם
נגד – אין
תקנות ניירות ערך (הצעת רכש) (תיקון), התשס"ד-2004 אושרו.

תקנות ניירות ערך (הצעת רכש) (תיקון), התשס"ד-2004 אושרו, ללא התנגדות.



2. תקנות ניירות ערך (אגרה שנתית) (תיקון), התשס"ד-2004

התיקון המרכזי שאנחנו עושים בתקנות האלה הוא קביעת מנגנון יחסיות לתשלום האגרה, להבדיל מהמצב הקיים היום, בו באחד באוגוסט בודקים איזו חברה היא חברה נסחרת, חברה ציבורית, ואם היא כזאת היא משלמת אגרה שנתית מלאה עבור שנה מלאה של פיקוח הרשות עליה, בין אם היא השתמשה בשירות זה במשך תקופה קצרה ובין אם היא השתמשה במשך שנה מלאה.

בדומה למצב באגרות שמאים, באגרות רשם העמותות, נראה לנו יותר הגיוני וראוי לגבות אגרה בדיוק לפי התקופה עבורה ניתן פיקוח, כלומר בעבור התקופה שמתקופת התחילה של התאגיד ועד תקופת הסיום שלו.

לאור השינוי שאנחנו רואים עכשיו, מן הסתם צריך לשנות חלק ממועדי התשלום, כי אם מועד התשלום היה באחד באוגוסט, אבל עכשיו אנחנו גובים אגרה יחסית לגבי חברה שהתאגדה אחרי האחד באוגוסט ופעלה עד סוף דצמבר, צריך לקבוע גם מועד ב-31 בינואר. אלה דברים שנגזרים מהיחסיות של השינוי המרכזי.

תיקון נוסף שנעשה כאן זה התיקון שקובע שעושים הערכה נכונה יותר לבחינת שווי נכסים של קרן, שעד היום נמדד לתקופה קצרה וכעת בודקים את זה לתקופה ארוכה יותר. שווי הנכסים שממנו ייגזר גובה האגרה, בדומה להון עצמי של חברה שממנו נגזר שווי האגרה - -

הון רשום או הון עצמי?

שווי נכסים של קרן, זה המינוח הקיים.

יש הוראת שעה שקיימת ואמורה לפוג בקרוב, והיא קובעת שתאגידי רישום כפול ישלמו מחצית האגרה, הוראה שתקבל נופך של קבע והם ימשיכו לשם מחצית האגרה.

חוה בינשטוק-נוה תדבר על המפרטים.

קיבלנו הערות נבונות ביומיים האחרונים ממיקי ציבייר, ורצינו להכניס אותן לגוף התיקון. אנחנו נקריא לכם לפרוטוקול את התיקונים.

לצורך היחסיות של האגרה, חשוב היה להגדיר את מועד התחילה ומועד הסיום של חובות הדיווח, שחלות על תאגיד ועל קרן. לעניין מועד הסיום, יחול איזשהו תיקון שאני מבינה שהופץ כרגע. אני אקרא את התיקונים. במקום שכתוב "מועד הסיום" יהיו שלוש פסקאות: הראשונה תתייחס לתאגיד מדווח, השנייה תתייחס לתאגיד שפרק ה'3 לחוק חל עליו, כלומר תאגיד רישום כפול, והשלישית תתייחס לקרן כי זה הופך להיות רחב יותר.

"מועד הסיום" – בתאגיד מדווח – מועד סיום חובת הדיווח שלו יהיה המועד שבו נתקיים לגביו אחד משני אלה, ובלבד שניירות הערך שלו אינם רשומים עוד למסחר בבורסה:



1. מספר המחזיקים מן הציבור בניירות הערך שלו אינו עולה על 10.
2. מספר המחזיקים מן הציבור בניירות הערך שלו אינו עולה על 35. השיעור מהונו המונפק המוחזק בידי מחזיקים מן הציבור אינו עולה על 1%. השיעור מהונו המונפק המוחזק בידי מחזיקים מן הציבור... אינו עולה על 1%, וערך ההתחייבויות המתואם בגין... התחייבות המוחזקות בידי מחזיקים מן הציבור, לרבות אלה הניתנות להמרה למניות, אינו עולה על 500,000 שקלים חדשים. לעניין זה, מחזיקים מן הציבור - כל המחזיקים בניירות ערך של התאגיד למעט בעל שליטה; ניירות ערך - כל ניירות הערך...על פי תשקיף או שנרשמו למסחר בבורסה.

2. בתאגיד שפרק ה' 3 לחוק חל עליו – המועד שבו חדל להיות תאגיד חוץ או המועד שבו ניירות הערך שלו נמחקו ממסחר בבורסה.

3. בקרן – מועד תחילת פירוק הקרן כמשמעותו בסעיף 107 לחוק השקעות משותפות, מועד מיזוגה עם קרן אחרת או מועד פיצולה לשתי קרנות חדשות כמשמעות שני מועדים אלה בסעיף 100 לחוק השקעות משותפות.

אני ממשיכה בסקירת התקנות. תקנה 2 היא התקנה המרכזית שקובעת את גובה האגרה השנתית. כפי שדניאל ציינה קודם, יש כאן עיגון של הוראת שעה בתקנה 2(ג), דהיינו תשלום מחצית האגרה על ידי תאגיד רישום כפול.

תקנת משנה (ד) קובעת את העיקרון של אגרה יחסית לתאגיד.

בפסקה (א) העיר לנו עורך דין אלון שהתייחסנו לשנת הכספים כמשמעה בחוק הפרשנות, ולכן חשבנו שאין צורך להסביר, אבל מכיוון שהסיפא אמרה "על פי תקנות אלה", זה יכול היה להטעות, והתבקשנו לשנות את הסדר הכתוב: "תאגיד ומנהל קרן ישלמו באחד באוגוסט של כל שנה אגרה שנתית על פי תקנות אלה עבור כל שנת כספים". אנחנו פשוט הופכים את סדר הדברים.

בפסקה (ד), מכיוון שאנחנו רוצים להיות עקביים בשנת כספים ולא כל שנה אחרת, המילה "שנה" שמופיעה פעמיים בשורה שלישית לפני הסוף תהפוך ל"שנת כספים", וכך גם בפסקה (ה) בשורה לפני הסוף תופיע "שנת כספים", ובפסקה (ז) בשורה לפני הסוף - "שנת כספים".

אני ממשיכה בסקירה. תקנת משנה 2(ה) קובעת הוספת מועד תשלום נוסף ב-31 בינואר בשנה העוקבת לתאגידים שהחלו את חובות הדיווח שלהם בחציון השני של השנה. תקנה (ו) ו-(ז) קובעות את גובה האגרה והאגרה היחסית לקרן.

איפה כתוב גובה האגרה?

בתוספת לתקנות. אין בפניכם התוספת.

אני רוצה להבין מה סדרי הגודל.

סדר הגודל מתחלק בין 32,000 ל-106,000 לתאגידים, לפי ההון העצמי שלהם, ובין 15,000 ל-50,000 למנהלי קרנות.

ואחרי התקנות האלה תהיה להם יותר או פחות גבייה?

אמור לא להיות שינוי, כי יש בערך אותו מספר חברות שהתחילו לדווח וסיימו לדווח לפני האחד באוגוסט, למרות שקשה לדעת.

אם כך, המטרה היא רק לעשות סדר.

אני מבין שכל התקנה הזאת עושה סדר. היא לא עושה שינויים ולא משנה את הקריטריונים.

הייתי מגדיר את זה כעושה צדק.

תקנת משנה (ט) קובעת תשלומים של הפרשי הצמדה וקנס אם האגרה לא שולמה במועד.

יש חידוש בתקנת משנה (י), שקובעת קנס יחסי למי שמאחר בתקופה שהיא עד 30 יום. לפעמים איחורים כאלה נובעים מסתם תקלות.

תקנת משנה (יא) קובעת את העיקרון של החזר האגרה.

בתקנת משנה (יא) היתה תקנה שמדברת על החזר, במידה ושולם תשלום ביתר. תיקנו אותנו כאן, ובצדק, שבשורה השלישית שם כתוב "בתוספת הפרשי הצמדה", היה צריך להיות כתוב "בתוספת הפרשי הצמדה לפי שיעור עליית המדד, המדד האחרון שפורסם לפני מועד התשלום עד למדד האחרון שפורסם לפני מועד ההחזר, ובתוספת ריבית ממועד התשלום עד מועד ההחזר".

באיזה שיעור הריבית?

ריבית קבועה בתקנות הרגילות, ולכן לא ציינו מה גובה הריבית.

על פי החוק שרשות ממשלתית משלמת את אותה ריבית שהיא גובה, אין בעיה.

אם אנחנו שותקים, הריבית היא לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה.

שזה אומר שמה שגבית, זה מה שאתה משלם.

אני לא יודעת על כמה זה עומד היום, זה משתנה.

סתם בשביל האסתטיקה, למה לכתוב בסעיף אחרי סעיף אותו דבר?

קודם כל, זה קנס וכאן זאת ריבית.

זה קנס על הממשלה, שגבתה גביית יתר. הטלתם אגרת יתר.

קודם כל, אני לא בטוחה שניתן להטיל קנס על הממשלה.

לא יכולה להיות אגרת יתר, איך?

כתוב כאן "שולמה אגרה שנתית בסכום העולה על סכום האגרה השנתית לאותה שנה".

אתן לך סצנריו אפשרי: באחד באוגוסט תאגיד בא לשלם, והוא משלם תשלום מלא, כיוון שהוא לא יודע שהוא יפשוט רגל חודשיים אחר כך. הוא שילם באופן מלא, וכשתסתיים השנה אם נראה שהוא שילם יותר מדי, נחזיר לו. ההחזר הזה לא נובע מכך שעשינו איזושהי טעות.

כשאתה עושה את החשבון, זה לא כל כך הרבה כסף, כי זה במקסימום 120,000 שקל – נגיד שזה חצי מזה, 60,000 שקל, אז מה כבר יכולים להיות הפרשי הריבית פה?

אגב, לא הקדמנו להגיד שוועדת האגרות הבין משרדית אישרה את התקנות האלה.

תקנה 3 עוסקת בקביעת הדרגות השונות, והיא משקפת הן לקרן והן לתאגיד את הנושא של היחסיות.

בפסקה (ד) בה צריך להכניס תיקון נוסח, במקום "לעניין תקנת משנה זו", "לעניין תקנה זו".

רוב ההערות שנתנו רשומות כאן בתיקונים שהובאו פה. יש לנו שתי הערות לוועדה. בתחילת השנה הובטח לנו דיון בנושא האגרות בסעיפים שדיברת עליהם, כמו המדרגים ושיטת האגרות, והוא לא התקיים עד היום. זה דיון שצריך להתקיים.

הפרוצדורה שנהוגה היום מול הרשות היא פרוצדורה שהרשות שולחת למנהלי הקרנות הוראת תשלום בקשר עם האגרה. כאן מנציחים את השיטה הקודמת, שאנחנו מודיעים את הדירוג שלנו מבחינת הגודל לפי הכמויות ואחרי זה אנחנו משלמים. אני לא יודע למה לא מעגנים את הפרוצדורה הקיימת, הפשוטה, הנכונה והטובה. לרשות יש כל הנתונים, היא שולחת לנו הוראת תשלום, היא שולחת לנו את זה ביום מסוים, ואז אנחנו משלמים. אני לא יודע למה השאירו את הפרוצדורה הישנה הזאת.

האמת היא שזה לא מדויק.

אני מדבר על הקרנות כרגע, לא על התאגידים.

אני מדברת גם כן על הקרנות. למיטב ידיעתי - ואני למדתי על כך מחשב הרשות - הנתונים לגבי הקרנות הם לא נתונים שמועברים בצורה מסודרת לרשות, אלא אלה נתונים שאנחנו מקבלים מהבורסה, כלומר באיזושהי העברה מסוימת.

הנתונים הכי נכונים בעולם.

אולי יש מקום לברר באמת את הנקודה הזאת.

הבורסה זה הגוף שכל יום יש לו את השווי המדויק של הקרן ואת המחיר הנכון של הקרן.

אנחנו היינו שמחים להוריד את המנגנון הזה של מסירת ההודעה מהתקנות, אבל חששנו שאולי זה הצד השני של המטבע.

בעבר אלה היו חודשיים אחרונים. כרגע מדברים על טכנולוגיה הרבה יותר מסובכת, כי צריכים להתייחס ליום הקנייה הראשון של היחידות בקרן, ויש קרן שצריך לחכות עד ליום הראשון, וצריכים להתייחס ליום שיצאה הקרן עד סוף השנה.

אתה מדבר על התקנות הנוכחיות? זה לא יותר מסובך.

זה הרבה יותר מסובך.

פשוט מאריכים את התקופה, אבל בעיקרון המנגנון הוא אותו מנגנון.

לא, אבל לפי ימי המסחר שהיו בפועל זה הרבה יותר מסובך. אני מוכרח להגיד לך ש"לעשות את זה" על פני שנה או על פני שלושת רבעי שנה, או על פני 220 יום ולבדוק אם ימי המסחר היו לפי הוראות חוק קרנות נאמנות ולעשות את החישובים, זה הרבה יותר מסובך. לפי דעתי, בגלל זה, במקום לקבוע את התאריך האחד ביולי, יש לקבוע את השביעי ביולי. זה משהו טכני חשוב.

לכן יש לכם 15 יום במסגרת התקנות שניתנו לכם לצורך מחלוקת.

השאלה היא האם אלה נושאים שחייבים להיות בתקנות או שזה נוהל העבודה ביניכם.

מה שעשו פה זה להשאיר את התקנות הישנות שלא מתפקדות כבר זמן רב. מעבר לזה, אמרתי לעורכת דין גורני שדיברה אתי אתמול שכל התקנות האלה לא במקומן, הן לא צריכות להיות בחוק ניירות ערך.

אני חושבת שסוג הטענות שמר ציבייר מעלה זה אולי נושא לדיון פנימי בין מנהלי הקרנות לרשות, ואין בהן כדי לפגוע בתוקף התקנות כפי שהן כרגע.

אתה העלית שתי פניות. האחת, שיתקיים דיון על כל נושא האגרות. אני יכול לבקש מטמיר כהן להעביר את הפנייה ליושב ראש הקבוע של הוועדה, כי אני לא יכול לקבל על עצמי סמכויות של היושב ראש הקבוע של הוועדה לגבי אופן הטיפול בנושא האגרות. כרגע אנחנו לא יכולים בהרכב הנוכחי אלא לבקש שיעמדו בהתחייבות.

לגבי השאלה השנייה שהתעוררה פה עכשיו, מכיוון שהיא לא יורדת לשורש התקנות שמופיעות פה, אלא יותר לתחום של הקשרים ביניכם, אני לא רואה מניעה להעמיד את זה להצבעה. מי בעד אישור התקנות? מי נגד?
הצבעה

אישור - רוב
נגד - מיעוט
תקנות ניירות ערך (אגרה שנתית) (תיקון), התשס"ד-2004, נתקבלו.

התקנות אושרו.

3. שינויים בתקציב לשנת 2004.

ישנה פה העברה אחת שאני רוצה להעביר, וזה חמישה מיליון שקלים העברה תקציבית להתחלת פעולתה של מנהלת סל"ע.

הפנייה הזאת הגיעה היום. אני לא רוצה להזכיר שמישהו אמר שצריך לחלק את זה 24 שעות קודם...

מחטף...

אני מתנגד. אני שאלתי אם יש העברות, ואמרת לי שלא. שחררנו את כולם ואמרנו להם שאין העברות.

אני רוצה להבין, ש"ס מונעת הקמת סל"ע?

ש"ס מונעת מחטפים. שאלתי במפורש האם יש העברה, ואמרתי לי שלא.

כיוון ששאלת את ש"ס, אני רואה עצמי מוסמך להגיב. מצד אחד יש פסיקה של מרן של שטחים תמורת שלום, אבל מצד שני צריך לקבל משהו בתמורה, ולא ברור שפה מקבלים משהו בתמורה...

לא, בעיקר מרן עומד על כך שיהיה מי שייתן בתמורה...

תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:10