הצעת חוק החוזים האחידים



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
27.5.2004

פרוטוקולים/ועדת חוקה/8585
ירושלים, י"א בסיון, תשס"ד
31 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 227
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום חמישי, ז' בסיוון התשס"ד (27 במאי 2004), שעה 09:00

הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 2) (תניה בדבר מקום שיפוט), התשס"ב-2002, של חבר הכנסת יאיר פרץ

חברי הוועדה: מיכאל איתן - היו"ר

עו"ד רוני נויבואר - משרד המשפטים, מח' ייעוץ וחקיקה
יואב בן אור - משרד האוצר, הפיקוח על הביטוח
עו"ד אמיר בכר - בנק ישראל, לשכה משפטית
עו"ד טל נד"ב - איגוד הבנקים
שמואל מלכיס - איגוד חברות הביטוח
עו"ד זאב פרידמן - המועצה הישראלית לצרכנות
עו"ד ישראלה גרציאני- עמותת ידיד

עו"ד תמי סלע

תמי ברנע

אסתר מימון


הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 2) (תניה בדבר מקור שיפוט), התשס"ב-2002

אני מבקש לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא: הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון מס' 2) (תניה בדבר מקור שיפוט), התשס"ב-2002. האם כבר דנו בנושא הזה?

כבר דנו בכנסת הקודמת, הצעת החוק אושרה בקריאה ראשונה, והוחל על ההצעה דין רציפות. מה שההצעה הזאת מבקשת לעשות, שבחוק החוזים האחידים יש סעיף שאומר באיזה סוגים של תנאים יש חזקה שהם מקפחים. אחד התנאים שהיום קיימים זה תנאי שנקבע מקום שיפוט שהוא בלתי סביר, או מקום שיפוט שרק הספק קובע באופן בלעדי. מוצע פה, לקבוע מראש שאם התנאי מתנה על הוראות הדין, כי הדין קובע מה מקום השיפוט הרגיל, אוטומטית חלה החזקה שזה מקפח, ואז זה מקל על הצרכן להוכיח שהתנאי מקפח. ברגע שהוא מראה שזה התניה על הדין, חזקה שזה מקפח. מובן שאפשר להוכיח שזה לא מקפח, אם בנסיבות העניין ההתניה על הדין נראית מוצדקת.

יש פה גם רקע של פסיקה של בית-המשפט העליון, שהפכה את ההוכחה, שתנאי הוא בלתי סביר להוכחה קשה, כי היא קבעה שהתנאי הוא רק הכבדה, תנאי של הרתעה מפני מימוש של הזכויות. כלומר, היה פסק-דין שבו אמרו, שאם אדם הוא מבאר-שבע, והתניית השיפוט קובעת מקום שיפוט בתל-אביב, זה לא נחשב להכבדה, משום שהארץ היא מאוד קטנה. מהבחינה הזאת, ההצעה הזאת בעיני, ובעיני הממשלה, במקום, כי זה יצר מצב שהאדם הקטן, שבשבילו נסיעה ולקחת עורך-דין דווקא בתל-אביב זה מכביד.

מי מתנגד לזה?

יש מקרים רבים שבתי-משפט מסוימים מתמחים בנושא מסוים. אם אני לוקח לדוגמה את הביטוח, אנחנו נתקלים הרבה מאוד פעמים בכך שבתי-משפט בערכאות נמוכות, כמו בית-משפט השלום לדוגמה, לרבים מהשופטים אין הידע וההתמחות המיוחדת בביטוח.

צריך אולי לשנות את הדין.

הרבה פעמים קורה שיש התמחות מיוחדת לבית-משפט נתון או לכמה בתי-משפט, שהם בדרך כלל בערים הגדולות יחסית, בייחוד במצב היום שיש הרבה מאוד בתי-משפט פזורים בכל רחבי הארץ. לא תמיד, בכל בית-משפט שלום, לדוגמה, יש שופט שיכול להתמחות בביטוח, ואז אנחנו אולי גורמים עוול למבוטח, משום שההתדיינות תהיה כפולה, כי ברוב המקרים חברות הביטוח ייאלצו, בגלל חוסר ההתמחות- - -

נגיד שחברת הביטוח קובעת את מקום ההתדיינות בבאר-שבע, תל-אביב, ירושלים וחיפה.

לא בקרית-שמונה, לדוגמה, בלי לפגוע בקרית-שמונה ובשופטים בקרית-שמונה.

מגיע זמן ההתדיינות, זה נידון בתחילה במקום שבו זה נקבע, כי שם מוגשת התביעה. בכתב ההגנה, הנתבע טוען שזה תנאי מפלה לרעה, וזה לא ממין העניין, ואתה בא לשם ואומר שקבעתם בחיפה, כי בחיפה יש שופטים שמתמחים, ואין טעם, בנושאים כאלה, לעשות את זה בקרית-שמונה או במקום אחר. הטענה תידון לגופה, זו רק חזקה שניתנת לסתירה.

צריך להגיד בעניין הזה, שגם המפקח על הביטוח הוציא חוזר שאוסר לקבוע תנאים מהסוג הזה.

נניח שזה קרה, אנחנו לא קובעים משהו שאי-אפשר להתמודד אתו. אם תעלה טענה כזאת, והיא תעלה בסופו של דבר בחיפה, יש להניח שהלוקל-פטריוטיות של אנשי חיפה גם ישפיע במידה מסוימת על מנת לקיים את הדיון שם.

כפי שאמרה היועצת המשפטית, כיוון שיש היום הסדר לחברות הביטוח בחוזר שהוציא המפקח בנושא הזה, אולי נוציא את חברות הביטוח ממסגרת החוק, וההסדר שקבע המפקח הוא לפחות הסדר גמיש יותר.

אצלנו בדרך כלל היועץ המשפטי לממשלה מקבל את כל ההודעות על התיקים שמטופלים בבתי-המשפט, ואנחנו מתייצבים בדרך כלל, בחלק מההליכים שנוגעים לחוזים אחידים, מתוך הקונספציה שבחוזה אחיד אין לך שום יכולת להשפיע בהתניית מקום השיפוט, כי אתה בודק מה המחיר, אתה בודק מה המוצר, אתה לא יודע מה כתוב בסעיף אחרי זה ומה בסעיף לפני זה. בדרך כלל הסעיף האחרון של החוזה כולל את התניית השיפוט, שבדרך כלל, ממה שראינו, היתה בעיקר לתל-אביב. כלומר, זה לא שנותנים את האפשרות לכמה וכמה מקומות, זה בדרך כלל, גם בפוליסות ביטוח, גם בבנקים, זה הרבה פעמים בתל-אביב, אבל לא בהכרח, כי שם יש לפעמים שמגוונים.

העליתי את הטענה שלי מול הטענה שנאמרה על-ידי נציג חברות הביטוח, שלא בכל בית-משפט יש אנשי מקצוע בתחומי ביטוח. מה שאת אומרת מאשש את מה שאמרתי לנציג חברות הביטוח. הנחתי שאין דבר כזה שמציעים ארבעה או חמישה מקומות. עניתי לו לטענה שלו לגופה. אם הבעיה שלו היא רק החרדה שלא יהיה שופט מקצועי, אם זאת היתה כל האמת, היו קובעים ארבעה בתי-משפט שבהם יש שופטים, והיו פותרים את הבעיה הזאת. אבל אני יודע, שלא בהכרח זאת הטענה שלו. עניתי לחלק הזה, לא עניתי לצד שאת מעלה כעת, שאת אומרת שהם ממילא מציעים רק בתל-אביב.

אם לא יגיעו תביעות, לעולם לא תתפתח מומחיות, כי כל התביעות תמיד יתבררו בתל-אביב.

יש תביעות יותר נפוצות ויש תביעות בתחומים מסוימים, שהם פחות נפוצים. זה כמו רופא, יש רופאים מומחים, ואנשים יודעים שלא בכל מרפאה הם יכולים לקבל את השירותים של הרופאים המומחים למחלות יותר נדירות. אלה מתמקדים מטבע הדברים במרפאות אזוריות, שמשרתות ציבור רחב יותר.

אני מנהלת המחלקה המשפטית של עמותת "ידיד". יש לנו 18 סניפים בכל הארץ, בעיקר בפריפריה: דימונה, אופקים, קרית-שמונה וכדומה.

אני מסכימה עם הדברים שנאמרו כאן, גם על-ידי נציגת משרד המשפטים וגם על-ידי היועצת המשפטית שלכם. בדרך כלל תנית השיפוט היא תל-אביב, לעתים רחוקות בירושלים. זה בדרך כלל נקבע לפי המיקום של משרד עורכי-הדין של אותה חברה ולא לפי הנושא של מומחיות השופטים. אדרבה, אם השופטים ממוצעים ומעלה, הם יכולים ללמוד את התחום, זה לא דבר שצריך להטריד אותנו.

אנחנו מטפלים ב-20,000 פניות בשנה, מתוכן מאות פניות בנושאים של צרכנות, ביטוח, משכנתאות וכן הלאה. יש אלינו המון פניות של אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם את הנסיעה או את אובדן יום העבודה, לנסוע מאופקים לתל-אביב או מקרית-שמונה לחיפה, והם הרבה פעמים לא מגיעים וניתן להם פסק-דין בהיעדר הגנה או שהם מגישים את התביעה ולא מגיעים, ואז התביעה נמחקת.

להבדיל מחברות הביטוח או כל חברה אחרת, שהן אישיות משפטית, לא צריך נוכחות פיזית של הנתבע, מגיע רק עורך-הדין, שזו גם העבודה שלו, ומבחינתו אין הפסד. יש יותר מדי אנשים שמוותרים מראש על התביעה או שלא מגיעים.

היתה הערה שקיבלתי ממשרד המשפטים. הנוסח שמופיע בהצעת החוק זה "תנאי אשר מתנה על הוראות הדין בדבר מקום שיפוט". זו ההחלפה, השאר זה מה שיש כבר היום בחוק. ההערה היתה, שאולי צריך להגיד "על הוראה מהוראות הדין", כדי שיהיה ברור שלא צריך להתנות על הכול. היום יש כמה הוראות בדבר מקום שיפוט, וחשוב שיובן, שלא צריך להתנות על כולן, מספיק שההתניה היא על אחת האופציות, וזאת היתה הכוונה המקורית של ההצעה.

אפשר לכתוב "היא תנאי אשר מתנה על הוראת דין".

לפי פקודת הפרשנות, יחיד ורבים זה אותו דבר.

כמה שחוסכים מילים יותר בריא.

אנחנו חושבים שהתיקון לא נחוץ, ולא משום שאין בעיה, יכול להיות שיש בעיה. דרך אגב, למען הסדר הטוב, אני לא מכיר את כל טופסי הבנקים, לקראת הישיבה הסתכלתי על חלק מהם. לפחות בבנקים המסחריים, הארבעה-החמישה הגדולים, יש סעיפי שיפוט מאוד סבירים, אפילו יותר מסבירים, הם גם הדדיים, הם לא נותנים עדיפות לאף אחד מהצדדים, והם גם קובעים מקום שיפוט כמו באחת מחמש ערי המחוז או העיירה הקרובה לסניף. נכון שעדיין יכולה להיות סיטואציה שאדם יצטרך לנסוע מנהריה לחיפה. לבי לא גס בשום הוצאה, אבל עדיין אלה קביעות בתחום הסבירות, כי יש עוד שיקולים.

הסעיף הקיים היום, סעיף 4(9), שקובע מקום שיפוט לא סביר, מאפשר לבית-המשפט גם להתמודד עם שאלה כזאת. אם הוא יחליט שזה לא סביר – יפסול את ההתנאה; יחליט שהוא סביר – יאשר אותה.

הקביעה שמבקשים פה לקבוע גורמת לכך שכל התנאה, אפילו אם היא התנאה הגיונית וסבירה, על פניה היא בחזקת תנאי מקפח, ויתקשה מאוד להוכיח ההפך.

היא מעבירה את הנטל.

אני חושב שמשפטית, לקבוע שכשאני מתנה על הדין, שהדין מרשה לי להתנות עליו, זה אוטומטית בחזקת קיפוח, זו גם קביעה גורפת מדי. החוק מרשה לי להתנות, אני מתנה. אם זה לא סביר, בית-המשפט יפסול, אבל זה שעצם ההתנאה הופכת כבר לתנאי מקפח זה דבר שמשפטית הוא גורף מדי.

הבעיה שלצרכנים אין בדרך כלל ייצוג משפטי, והם לא יטענו את הטענה הזאת.

מדברים על הגוף הגדול מול הלקוח הקטן. מה יקרה אם יתקבל התיקון הזה? הגוף בעל הפריסה הארצית, בנק, חברת ביטוח וכדומה, יוכל לתבוע את הלקוח באחת החלופות שמרשה החוק, אני מניח שברוב המקרים זה יהיה מקום עסקו או מקום מגוריו. לעומת זאת, הלקוח הפרטי יוכל לסחוב את הגוף בעל הפריסה הארצית, בנק, חברת ביטוח ואחרים לכל מקום בארץ, כי הגוף הזה מנהל עסקים בכל מקום. אנחנו חושבים שהמצב הנוכחי בהחלט עונה על כל הבעיות האפשריות, ולא צריך לשנות.

ראשית, אנחנו כמובן תומכים בכל מה שנאמר כאן מצד אלה שמצדדים בתיקון. אני רוצה רק לציין, שלמועצה הישראלית לצרכנות מתקבלות אלפי טרוניות בשנה, שחלק מכובד מתייחס להתנאות שיפוט, כמו שאמרה עורכת-הדין גרציאני.

אנחנו מנסים לתקן פה חוק שמתייחס לאו דווקא לבנקים או לחברות הביטוח. המציאות בשטח היא, שאנשים נפגעים, נגרם להם נזק פעם אחר פעם. לא רק הכסף של נסיעה עד לבית-המשפט, אלא שיש גם הרבה מאוד עורכי-דין שמסרבים לנסוע למרחקים האלה, ואז צריך לעשות נסיעה מקדימה כדי להגיע, לפגוע?, לאתר עורך-דין במקום שלא מכירים, ולכן בהחלט צריך להכניס תיקון.

התיקון הזה מהווה המשך למה שהמחוקק כבר התחיל לעשות בתקנות שיפוט בבתי-משפט לתביעות קטנות, ששם כבר נכנס סעיף בדומה לזה.

אנחנו חושבים שבחוק החוזים האחידים עדיין יש הרבה מאוד בעיות שראויות לתיקון. המועצה תגיש הצעה מסודרת לתיקון, ואנחנו מקווים שייקבע דיון בנפרד לגבי ההצעה של המועצה להסדיר את כל התחום הזה לכשתוגש ההצעה.

כמו שלא ? אמר טל נד"ב, החוזים של הבנקים כובלים, דווקא החוזים היותר קשים, חוזי המשכנתאות, וגם החוזים הקטנים- - -

דיברתי על הבנקים המסחריים.

גם הבנקים המסחריים קובעים התנאות שיפוט בתל-אביב. אנחנו מצויים בעניין הזה מול הבנקים בכמה תיקים בבית-הדין לחוזים אחידים. אחד התיקים, מנהל משרד המשפטים ועוד שלושה אחרים, אנחנו מנהלים.

אתה, גם תומך בשינוי החוק?

אני תומך מאוד בשינוי החוק, כי אני מכיר את המצב במערכת הבנקאית, שיוצר בעיה ללקוח.

את הדיון הזה אנחנו מסיימים, הדברים הם ברורים. אנחנו לא יכולים להצביע כרגע, כי אין כאן עוד חברי כנסת. אתם יכולים ללכת לבתיכם, והנושא יבוא להצבעה היום בשעה 10:15 אם יהיה קוורום של חברי כנסת נוספים. אם לא, נדחה את ההצעה למועד אחר. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:30