כנסת פתוחה

פרידה מפרקליטת המדינה, הגברת עדנה ארבל.



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
18.5.2004

פרוטוקולים/ועדת חוקה/8584
ירושלים, י"א בסיון, תשס"ד
31 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 221
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שלישי, כ"ז באייר התשס"ד (18 במאי 2004), שעה 13:00

פרידה מפרקליטת המדינה, הגברת עדנה ארבל.

חברי הוועדה: מיכאל איתן - היו"ר
אברהם בורג
זהבה גלאון
נסים זאב
רשף חן
אתי לבני
ניסן סלומינסקי
גדעון סער
אופיר פינס-פז
יולי תמיר

פרקליטת המדינה עדנה ארבל

סיגל קוגוט
(עוזרת – עו"ד תמי סלע)

דורית ואג

אסתר מימון


פרידה מפרקליטת המדינה, הגברת עדנה ארבל

אני מבקש לפתוח את ישיבת הוועדה. אנחנו נפגשים כאן היום על מנת לקיים מסורת של ועדת החוקה, חוק ומשפט. חברי הכנסת שנבחרים לכנסת אמורים לבטא עמדות של ציבורים ששלחו אותם לכאן, למשכן. והחלטות הכנסת, כמוסד, משקפות בסופו של דבר החלטות של רוב, שמתבצעות כאן, תוך תהליך של פשרה בין חברי הכנסת, שמהווים את אותו רוב שבא לידי ביטוי בהצבעות ובהכרעות. על מנת לקיים את המנגנון הזה של עבודת הכנסת, הכנסת צריכה מנגנון שיקיים את כללי המשחק הדמוקרטי, והמנגנון הזה מורכב מיושב-ראש הכנסת, הנשיאות ויושבי-ראש ועדות הכנסת, שהם כולם אנשים פוליטיים. יש להם מצד אחד מחויבות לדעותיהם, להשקפותיהם, לציבורים המסוימים ששלחו אותם, ומצד שני הם חלק ממנגנון שצריך לפעול על-פי עקרונות וברייניים של מקצועיות, של שקיפות, של נאמנות לביצוע התפקיד, תוך כדי כך ששמים בצד את נטיות הלב ונטיות אישיות.

הדבר הזה מייצר מדי פעם בפעם קונפליקטים בין תפקיד חבר הכנסת בהיותו איש פוליטי לבין לתפקידו כחלק מהמנגנון של הכנסת. איש-איש פותר את הקונפליקט הזה, כאשר הוא מגיע אליו, בשאלות שונות, בצמתים שונים, בדרכו.

ועדת החוקה, חוק ומשפט מקיימת, כמסורת, מפגשים שבהם היא נפרדת מפרקליטת המדינה. ואנחנו מקיימים היום את המסורת הזאת, כאשר פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בתחנתה הבאה, זה כבר נקבע, עומדת להיות שופטת בבית-המשפט העליון. בשם כל חברי הוועדה אני יכול לאחל לך הצלחה בתפקידך כשופטת בבית-המשפט העליון. ההצלחה שלך היא ההצלחה של בית-המשפט, היא הצלחה שלך, היא הצלחה של הרשות השופטת, היא הצלחה של הוועדה שבחרה, אבל בראש ובראשונה היא תהיה הצלחה של מדינת ישראל כולה, שללא מערכת משפט אמינה, מקצועית ומשקפת, לא תוכל לבצע את תפקידה כהלכה ולא תוכל להצעיד את המדינה הזאת ליעדים שכולנו רוצים שאליהם היא תגיע. בהצלחה.

אדוני היושב-ראש, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חברי כנסת נכבדים, חברי הוועדה, אנשי תקשורת שמלווים תמיד את הוועדה, נמצאים כאן חברי, פרקליטי המחוז, אנשים שהלכו אתי לאורך כל הדרך.

אני מוכרחה לומר שבהיסוס מה, ואפילו במידה מסוימת של חשש, קיבלתי את הזמנתו של יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מיכאל איתן, שביקש כיושב-ראש הוועדה וכמנהג המסורת, מנהג שהיה קיים בעבר, לקיים אותו גם עכשיו, ישיבה של פרידה ממי שנתמנה לבית-המשפט העליון, ואני מבינה שהמנהג הזה התקיים לגבי פרקליטת המדינה הקודמת, היועץ המשפטי לממשלה ומשרתי ציבור אחרים.

היושב-ראש הבטיח לי בשיחתנו הטלפונית, שהמושב יהיה מכובד, ואני מודה על דברי הפתיחה וגם על דברי הברכה.

הבהרתי בשיחתנו הטלפונית את שהיה ידוע ליושב-ראש מזמן, וחשוב לי להעביר גם כאן לכולם: תמיד נהגתי בכנסת בכבוד, ובוודאי בוועדת החוקה, ועדת החוקה של המוסד המחוקק. המערכת שאני עדיין עומדת בראשה תמיד נהגה מנהג של כבוד ודרך ארץ בוועדה, תמיד נענינו לכל הזמנה, לכל פנייה, בכל נושא שעמד על סדר-היום של הוועדה, ובאותם המקרים שלא נדרשה הנוכחות האישית שלי נהגתי לשלוח פרקליטים בכירים שיכולים להעיר או להאיר בנושאים השונים שעמדו על סדר-היום.

אם אנחנו סוקרים לאחור, עוד מימיו של חבר הכנסת יהלום כיושב-ראש הוועדה, אחריו היה חבר הכסת אופיר פינס-פז, אחר כך אתה, אדוני היושב-ראש, ולפני כן, היושב-ראש הראשון היה, דדי צוקר.

חנן פורת היה באמצע.

נכון. התייצבנו בכל הוועדות, ועלו נושאים מנושאים שונים, שאולי זה לא הזמן כעת למנות אותם, אבל היה תיקון חוק סדר הדין הפלילי, אכיפת החוק בשטחים, חוק המאבק בארגוני פשיעה, איסורי פרסום שמו של חשוד, שמירה על זכויות אדם במסגרת לחימה בטרור, רפורמה במערכת המשפט, חוק נפגעי עבירה, נושא סמכויות התביעה הכללית: משטרה, פרקליטות, שחרור מוקדם ממאסר – באמת נושאים חשובים ביותר שהיו על סדר-היום.

צר לי מאוד שלאחרונה נשמעו אקורדים צורמים שלא החמיאו לי ולא למערכת שבראשה אני עומדת ולא למערכת כאן. חששתי לפגיעה במערכות מעבר לפגיעה בי, במיוחד כאשר היה ניסיון לפגוע באמינות. ביקורת ודאי היא לגיטימית, היא ודאי טבעית למקבלי ההחלטות על הדרך, על ההתנהלות, על ההחלטה, אבל מה שקשה אלה המתקפות האישיות, שלא תמיד ניתן להפריך אותן, שלא ניתן להתמודד אתן ושהן כשלעצמן פוגעות, ובמובנים מסוימים מערערות את האמון של הציבור במערכות כולן.

ההתייחסות שאנחנו שומעים בזמן האחרון אל הפרקליטות בנושאים כאלה ואחרים היא קשה מאוד, ולא פעם באה לפגוע. לעתים נדמה שהתבלבלו היוצרות. מותר שיזכו נאשם ומותר לשחרר נאשמים ומותר שמשטרה תחקור וגם מותר שהחקירה לא תוביל לכתב אישום, אבל יש גם אפשרות שמשטרה תטעה ופרקליטות תטעה. אבל, לפעמים נדמה, שכל המטרה היא רק לתקוף, לא את הרעיון, אלא את מביאי הרעיון; לא את הנושא עצמו, אלא את מי שחוקר, את מי שמאשים, את מי שמטפל בעניין עצמו.

מה שיש לנו, ואנחנו גאים בו מאוד, זה משטרה ופרקליטות עצמאיות, עם חוסן פנימי ורמה מקצועית גבוהה מאוד. אני משאירה אחרי אנשים נפלאים, אנשים מקצועיים, שימשיכו ויעשו על בסיס אמונתם המקצועית, ורק על-פי שיקולים ענייניים.

קיבלתי את הדברים ואת הביקורת בשתיקה ובכאב, קיוויתי שבסוף תהיה התעשתות, ואני מודה לוועדה, ועדת הבחירה שנתנה בי את אמונה. אני מברכת ומודה על ההזמנה כאן היום. אני רוצה להודות לכל ראשי הוועדות שאתם עבדנו, כמו שהזכרתי כבר, חבר הכנסת בעבר דדי צוקר, חבר הכנסת יהלום, חבר הכנסת אופיר פינס, חבר הכנסת בעבר חנן פורת וחבר הכנסת מיכאל איתן, שביום הראשון שהתייצב לתפקיד באתי, ודיברנו על כך שלמרות חילוקי הדעות בינינו, שבדרך כלל היו על בסיס ענייני ומקצועי, על נושאים שאולי היתה מחשבה שצריך לטפל בהם אחרת, או להגיע למסקנות אחרות, שנעבוד בשיתוף פעולה, ואני חושבת שכך עבדנו לאורך כל הדרך.

במדינה דמוקרטית, שאדניה נשענים על שלוש הרשויות, קיים מתח טבעי בין הרשויות: הרשות השופטת, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. מתח, שכמובן, מקורו בפונקציות השונות שכל אחת מהרשויות ממלאת. המתח רצוי, ולדעתי, אפילו חשוב, כאשר כל מערכת מתחזקת ומחזקת את יסודות הדמוקרטיה בתחומה, תוך שמירה על כבודה, וכל עוד שומרת היא על כבודן של הרשויות האחרות. כל עוד יישמר המתח בכבוד, יתחזקו כל הרשויות ותתחזק המדינה והחברה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

אנחנו צריכים כנסת חזקה, אמיצה ואחראית; רשות מבצעת החלטית, ביצועית ומקצועית; רשות שופטת עצמאית, הפועלת על בסיס רחב של אמון הציבור. ללא אמון הציבור, המערכות האלה לא יכולות לפעול.

לכנסת בכלל, ולוועדה הזאת בפרט, תפקיד חשוב בשמירת אמון הציבור ברשות השופטת, בכל הרשויות וברשות השופטת בפרט. הרשות השופטת, שמקום של כבוד לה בעולם המשפט, מונחית על-ידי ערכי היסוד של החברה: חירות, שוויון והגינות. למרות שחלפו למעלה מ-56 שנה מאז עצמאותנו, אנחנו עדיין נאבקים על דמותנו כעם וכמדינה, ודמותנו זאת תיקבע באיזון הראוי בין הפרט והכלל. אנו מבקשים לבנות כאן מדינה שערכיה הם יהודיים ודמוקרטיים. ערכיה של מורשת ישראל הם חלק מערכינו, הם נחלת הציבור כולו.
כפי שאמרתי, אני מקווה שהמערכות ישכילו לפעול, כל אחת בתחומה, תוך כבוד וגיבוי למערכות האחרות, תוך כבוד לעצמאותו של בית-המשפט ולמשימה הכבדה שמוטלת עליו ועל כולנו.

אני נפרדת מכל אחד ואחד מכם, כאן בוועדה, וגם מנציגי התקשורת, בתודה, בשלום ובהצלחה. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, גברתי פרקליטת המדינה בפועל, אני מודה שאני גם קצת מתרגש בישיבה הזאת, אני גם שמח בשמחתה של עדנה ארבל. היתה לי הזכות לעבוד עם עדנה ארבל במשרד המשפטים, גם כעוזר ליועץ המשפטי לממשלה וגם כעוזר משפטי שלה, באופן יחסי בתחילת כהונתה כפרקליטת המדינה, וגם כאשר כיהנה לתקופה כממלאת מקום היועץ המשפטי לממשלה.

קודם כול, אני זוכר את הימים הקשים שבהם עדנה ארבל נכנסה לתפקיד, חודש אחרי רצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, זכרונו לברכה, כל החברה הישראלית וגם מערכת אכיפת החוק עמדו בתקופה קשה ביותר. אני אומר "ימים לא קלים", אבל נדמה לי שעד סוף הכהונה היו לך ימים לא קלים, ואולי זה כבר נאיבי לצפות שבתפקיד הזה יהיו למישהו ימים קלים.

עדנה ארבל הביאה אתה לתפקיד תכונות גם של אנושיות וגישה אנושית, גם של יכולת עבודה ומסירות למערכת מבוקר עד לילה בצורה שקשה לתאר, ובעיקר, אינטגריטי מקצועי בלתי רגיל. אני מדבר על יכולת של אדם לעמוד וגם להיאבק על האמונה המקצועית שלו, לעבוד לפי המצפן והמצפון המקצועי שלו, וזה לא פשוט לעמוד על זה. זה הדבר הכי חשוב שעדנה ארבל הביאה אתה לתפקיד, והיא מביאה אתה לבית-המשפט העליון. היא סימלה את העצמאות של מערכת המשפט, ואם יש משהו שאנחנו צריכים לשמור עליו, ואני לא ידוע כמי שלא קינא, למשל לכוחה של הרשות המחוקקת או הרשות המבצעת, אחד הנכסים הלאומיים שלנו זה העצמאות של מערכת המשפט, ולא הייתי רוצה לחיות במדינה שבה מערכת אכיפת החוק היא מערכת מפוחדת, מערכת כפופה, או מערכת כנועה. החובה שמוטלת על כולנו היא לשמור עליה גם לעתיד לבוא.

עדנה ארבל גם גילתה גישה ממלכתית, כאשר על אף הדברים שהיו בעת האחרונה היא הגיעה לישיבה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לזכותך, שגם אתה גילית גישה ממלכתית בעניין הזה, כפי שגילית, למרות חילוקי דעות שהיו בדברים אחרים, כאשר ידעת, גם כאשר היתה לך עמדה עניינית בנושא צינון, לבוא ולומר, שזאת לא תהיה חקיקה פרסונלית, ולהסכים שהעניין הזה לא יישקל לגופו של אדם. אני חושב שזה חשוב, וחשוב שגם מערכת היחסים הזאת, שהיו בה גם עליות וגם מורדות, מסתיימת באופן הזה. תודה.

תודה רבה. אחרי חברי הכנסת, אם התקשורת תרצה לשאול שאלות, אני אאפשר לה.

אדוני היושב-ראש, פרקליטת המדינה, אני מבקש לברך אותך בסיום תפקידך ובתחילת תפקידך החדש. אני בטוח שהשבועות האחרונים היו שבועות מאוד לא קלים, היו שבועות לא קלים ודאי בשבילך באופן אישי, הם היו שבועות לא קלים גם לשלטון החוק במדינת ישראל. נהוג לומר שסוף טוב הכול טוב, אבל אין ספק שזה ודאי לא היה נעים או קל.

באופן אירוני דווקא ההתקפות והעלבונות שספגת בשבועות האחרונים הם הראיה להפך המוחלט מהתוכן שלהם. דווקא העובדה שהפכת לסמל ולמופת לשלטון החוק ולאכיפת שלטון החוק ללא מורא וללא פשרה, בדיוק כפי שצריך, הם אלה שהביאו עלייך את ההתקפות האלה.

לרופאים יש את שבועת היפוקרטס, לנו המשפטנים יש שבועה אחרת. אומרים שהשבועה שלנו מדברת על שלטון החוק ללא מורא. כפרקליטים ללא מורא אנחנו מייצגים, כשופטים ללא מורא אנחנו מתיימרים לאכוף את החוק ואת הצדק. בפרקליטות המדינה, ללא מורא אוכפים את שלטון החוק על רשויות השלטון ועל הציבור.
אני חושב שעשית את זה בצורה יוצאת מן הכלל. בתפקיד שלך הוכחת נאמנות מובהקת לעיקרון הזה של שלטון החוק ללא מורא. על זה זכית לביקורת הבלתי מוצדקת, ובדיוק על זה זכית למינוי שלמעשה אין ? רע ממנו בתחום שלנו, ואני שוב מברך אותך על כך ומאחל לך הצלחה רבה.

קודם כול, מצאתי טעם לקיום הישיבה הזאת, משום שקיוויתי וסברתי שהחברים ינצלו את ההזדמנות כדי להכות על חטא, כדי לבקש ממך, עדנה ארבל, סליחה ומחילה על זה ששפכו את דמך כאן, בוועדה הזאת, ובמקומות אחרים במשך תקופה ארוכה. לצערי, רוב החברים שעשו את זה בחרו להצביע ברגליים, לשמור על זכות השתיקה ולא לבוא לישיבה הזאת, וחבל.

מגיעה לך פרידה מכובדת מוועדת החוקה, חוק ומשפט. אני יכול להעיד על תקופתי, אבל גם בתקופתו של מיקי איתן, שיתוף הפעולה בין הוועדה לפרקליטות, ובכלל עם משרד המשפטים, היה שיתוף פעולה פורה, הוגן, אמיתי. זה לא אומר שהם מקבלים תכתיבים, אף אחד לא מקבל תכתיבים מאף אחד, אבל העבודה היא עבודת צוות. באים, מתדיינים ומכריעים, לדעתי, בצורה הפתוחה, הגלויה והמקצועית ביותר.

אני סבור שהמינוי שלך לבית-המשפט העליון הוא מינוי ראוי, הוא מינוי מכובד, אני חושב שתצליחי לתרום תרומה סגולית לבית-המשפט העליון וגם להטביע את חותמך. העובדה שהיית פרקליטת מדינה דעתנית, שעושה את מלאכתה ללא פניות, ובעצמאות, גרמה לכך שקנית לעצמך הרבה מאוד אויבים בדרך. דרך אגב, חלק גדול מהאנשים שעשו מאמצים חסרי תקדים לטרפד את המינוי שלך לעליון הם אנשים שאו נחקרו, או הועמדו לדין, בתקופה שכיהנת. אין ספק שאם הם היו מצליחים במלאכתם, הפגיעה היתה לא רק בך, אלא בבית-המשפט העליון, בשלטון החוק, במעמד הפרקליטות. המאבק שהתנהל כאן היה מאבק על עצמאות מערכת המשפט הישראלית בכלל, ובעיקר על עצמאות הפרקליטות, משום שניסו להלך עליה אימים, לסרס אותה, לגמד אותה, ובמובן הזה, ההצלחה שלך היא הצלחה רבתי, שאני מקווה מאוד שלא נצטרך להתמודד עם דברים מהסוג הזה בעתיד לבוא.

יש לך הרבה שנים בבית המשפט העליון, אני לא יודע בדיוק מה הגיל שלך, אבל אני משער, אני יכול רק לאחל לך את מיטב האיחולים. הצלחתך – הצלחתנו.

אני רוצה להצטרף לברכות. אני חושבת שהתהליך של הבחירה, לוקה ככל שיהיה, נדמה לי שאנחנו מתאחדים היום בברכה על התוצאה שלו. בעיני, חשוב מאוד שהברכה שיוצאת מכאן היא ברכה מקיר לקיר, כי יש משמעות גדולה מאוד לכך שהוועדה והכנסת תכיר בסוברניות של הוועדות להחליט, בעצמאות שלהן לשקול את השיקולים, לא תתערב, תימנע מלנסות ולהשפיע, ומשהתקבלה ההחלטה, לברך פה אחד, ולומר את הברכה בלב שלם.

להגיד את הברכה הזאת בלב שלם, זה אולי גם להגיד שחלק מהתהליכים שנעשו כאן, שהיו על גבול ההתערבות בפעילות הוועדה, אולי לא היה מקומם ראוי, ואולי נלמד מזה כולנו לקח לעתיד. בדרך כלל אנחנו נוהגים לברך רק בדיעבד, אולי כדאי שגם לעתיד נלמד משהו ממה שקרה בשבועות האחרונים.

אני רוצה לאחל לך הצלחה רבה בבית-המשפט העליון, ושאת האומץ ואת היושר האישי וחוסר הנכונות להתפשר כשאת חושבת שצריך ללכת עד הסוף עם נושא מסוים, תביאי אתך לבית-המשפט העליון. קול ברור נגד השחיתות השלטונית, שפושה בכל מקום במדינת ישראל, הוא קול חשוב. הוא צריך להיות מסר שלטוני, שהבית הזה צריך להיות אמון עליו, ובית-המשפט צריך להיות אמון עליו, ואין טובה ממך להעביר את המסר הזה הלאה בבית-המשפט.

אומנם הפרדת הרשויות לא תאפשר יותר את השתתפותך בוועדה, אבל ודאי שנעקוב בעניין רב אחרי פסקי-הדין שנכתבים, ונאחל לך שתעשי מעשים חשובים בבית-המשפט העליון, כשם שעשית קודם לכן. תחזקנה ידייך.

אני בהחלט שותף לברכות להצלחתך, ואני מלא הערכה, כששמעתי שאת בכל זאת באה לוועדת החוקה, כפי שאמרת, עם כל החששות, שהיתה לך התעלות נפש, ואני מבין את התעלות הנפש שלך בעניין הזה. אני מלא הערכה וכבוד להחלטה שלך לבוא לכאן.

חושבים שבסך הכול זה לא מעבר גדול מפרקליטה לבית-המשפט. אלה תחומים אחרים, למרות שהנושאים משפטיים. ההכרעה בבעלי דינים, בין הפרקליטות לבין בית-המשפט העליון, המעבר הוא חד מאוד, למרות שהתחום הוא תחום משפטי. לשקול בין בעלי דינים, זה לא כמו להיות בצד אחד של המתרס, להיות בתביעה כל הזמן.

מטבע הדברים, אל תתפלאי שיש כל כך ביקורת, כי את, בתור תובעת, מבחינה פוליטית באופן אוטומטי היית צריכה להיות שרופה פוליטית.

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. מה המשמעות של "סופה להתקיים"? כאשר בסופו של דבר, למרות כל החששות והמחלוקות לכאן ולכאן, הצלחת להתגבר על כל ההיסוסים ועל כל המחלוקות, סימן שאת ראויה לכך.

אני אסיים בברכה, שלא תצא תקלה מתחת ידייך, ושתצליחי בכל דין ודין להוציא את האמת לאור. לפעמים שופט יכול לפסוק לפי מה שעיניו רואות, אבל יש השולחן הערוך החמישי, שלפעמים צריך ללמוד דבר מתוך דבר על דבר שלא נראה מול העיניים. בהצלחה רבה.

גברתי פרקליטת המדינה, המון ברכות לתפקידך החדש. אני אומרת את זה בהרבה הערכה, גם מתוך שיתוף הפעולה שלך אתנו, אני אומרת את זה כיושב-ראש ועדת החקירה לסחר בנשים. הטיפול שלך בנושא, ההתייחסות שלך, השינוי של היחס של הרשות המבצעת בנושא.

אני מודה שאני לא כל כך אוהבת להשבית שמחות, מסורת זה דבר חשוב, אבל אני לא יכולה להשתחרר מהרושם של הישיבה שהיתה כאן לפני כשבועיים. היתה זאת ישיבה שצריכה היתה להדליק נורה אדומה בכל מערכת היחסים שבין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, עצמאות רשויות אכיפת החוק: התביעה, הפרקליטות ובית-המשפט.

אני מודה שמה שהיה כאן לפני שבועיים לא היה מעמד חגיגי, בלשון המעטה, זה היה מעמד מסוכן, שאני חושבת שיהיו לו השלכות גם לעתיד לבוא, ואני מקווה שיושב-ראש הוועדה יידע לעצור את זה ולא לתת פתח שוב, לשום ישיבה נוספת של הוועדה שתיקח לעצמה תפקיד, פעם בוועדה לבחירת שופטים ופעם אחרת בכל ועדה אחרת. אני אומרת את זה מתוך הרבה כבוד והערכה ליושב-ראש הוועדה.

לא במקרה מי שנמצא כאן – נמצא כאן, ולא במקרה מי שלא נמצא כאן – לא נמצא כאן. אני מדברת על חברי הוועדה שהיו שותפים לישיבה הקודמת שהיה בה ניסיון להתערב התערבות פוליטית גסה בהליך מינוי השופטים או בהליך הבחירה של הוועדה למינוי שופטים. אמר את זה קודם חבר הכנסת פינס, והוא צדק, יש כאן מגמה מתמשכת של חברי כנסת, שמנסים להלך אימים על בית-המשפט העליון, ואת זה צריך לעצור. ביקורת על בית-המשפט היא לגיטימית, אבל לא ניסיון להלך אימים. זה קו דק שאסור לנו לחצות.

אני בכל זאת רוצה לחזור לשמחות, ואני רוצה שהאווירה תהיה חגיגית, אבל חשבתי שאי-אשפר לא להעיר את ההערה הזאת. אני מאחלת לך הרבה הצלחה בתפקידך החדש, אני משוכנעת שתעשי אותו כמו שצריך. תודה רבה.

גברתי הפרקליטה, ברכות. היה מעניין מאוד להסתכל על המערכה שנלוותה למינוי, משום שהיתה לי הרגשה שלא היית מספיק טובה בימי תפקודך, כי אחרת היה להם רוב. יכול להיות שעוד כמה שנים זה לא היה עובר, אבל, עצם העובדה שזה קרה היה מאוד מעניין, משום שהיו הרבה מאוד כוחות והרבה מאוד גורמים שניסו לשחוק אותך, להבלות אותך, אבל אחרי בלותם היתה לנו עדנה, וזה חשוב.

זה חשוב, אבל צריכה לבוא עם זה מסקנה. חברים נגעו בזה בעדינות, אני אגע בזה באותה מידה של עדינות ראויה. יש בדמוקרטיה פרדוקס שהוא פרדוקס המוסדות הלא דמוקרטיים. דמוקרטיה צריכה בתוכה מוסדות לא דמוקרטיים. אם מסתכלים על מחקרים כמעט בכל המערב, אם שואלים אנשים מה הם המוסדות החברתיים הציבוריים הנחשבים בעיניהם, המוערכים על-ידיהם, שהם רוצים אותם כמו שהם, המוסדות הדמוקרטיים, בייחוד הכנסת והממשלה, נמצאים בתחתית הסולם, למרות שהם שייכים לציבור, והציבור מעצב אותם והציבור בוחר אותם והציבור הוא ששולח אותם; והמוסדות הפחות דמוקרטיים, למשל, בחברה הישראלית, בית-המשפט העליון והצבא, נמצאים במרום המעלה של ההערכה הציבורית. כנראה שיש משהו שמובנה לתוך המערכת הדמוקרטית, שצריך גם מוסדות לא דמוקרטיים.

כאשר ראיתי, כצופה פוליטי מן הצד, את האובר-פוליטיזציה של מערכת מינוי השופטים, המסקנה שלי היא, שככל שהמערכת מנסה להיות פוליטית, המוסד האחר, הלא דמוקרטי, צריך להיות הרבה פחות פוליטי, עד כדי ניתוק מוחלט של המערכת הפוליטית מהליך בחירתם של שופטים. המסקנה אולי תתורגם "לו זאת תהיה תרומת סבלך".

זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב. יש כאן משקל של סתירה פנימית. זאת אומרת, ביום קרב אני מצפה מבן-אדם להיות בחור, או בחורה בעידן הפוליטקלי קורקט, כלומר, להיות מלא עזוז, מלא מרץ, מלא רוח קרב; כשאתה מגיע ליום דין תנהג כזקן – שקול, בקיא, רגיל, מתון, מאוזן. נגמר יום הקרב.

אני לא אשאל, כמו אופיר פינס, שאלות שנוגעות למרכיבי תעודת הזהות שלך, אבל אני מבקש ממך להתנהל כזקנה ביום דין. בהצלחה.

עדנה ארבל, אני רוצה לברך אותך ולשמוח יחד אתך שאת נמצאת במקום הנכון, ואת מחזקת את החלק האמיץ והעצמאי של בית-המשפט העליון, וזה שאת אישה נוספת, גורם לנו כבוד גדול.

עקבתי אחרי מחול השדים שהיה פה, וניסיתי להיות משמעותית בהחלטות, ואני שמחה שבסופו של יום הדברים לא צלחו.

אני חושבת שלשר המשפטים היתה תרומה חשובה ומשמעותית, והדרך שבה הוא ניהל את הדברים מעוררת כבוד, גם למערכת הפוליטית וגם למערכת בחירת השופטים.

רבותי, כפי שצריך להיות מצופה ממני, אני חייב להשיב, ואני אסביר את הכללים שמנחים אותי בתשובה. אני חייב להשיב לדברים שנאמרו כאן. ראשית, אני רוצה לציין עובדה שיש לנו כאן תשעה חברים, שני שליש מתוכם מייצגים שליש מהכנסת, זאת אומרת, שישה מתוך התשעה מייצגים 40 מנדטים בכנסת. הקולות שנשמעו כאן, הם נשמעו, אני מכבד אותם, זה לגיטימי. אני מכבד את הדעות, ואני גם משתדל להאזין להם, אבל אני לא מתרשם כל כך מהחזרה על הכינוי שמה שנעשה פה הוא מחול שדים. בשבילי נמתח קו ברגע שהמועמדת עדנה ארבל הפכה להיות שופטת בית-המשפט העליון. כמו שחבר כנסת נבחר רוכש לעצמו מיד מעמד של הגנה, אפילו שהוא עוד לא הושבע, מרגע זה עדנה ארבל היא כבר בתקן של שופטת בית-משפט עליון, ואני כיושב-ראש ועדה, וגם כפוליטיקאי, מחויב בהתייחסות מרוסנת, עניינית, וכך אני אנהג, ולכן אני גם לא אשיב על חלק מהדברים שהושמעו כאן. ודאי וודאי אני לא מוכן לקבל את זה שאני צריך להכות על חטא על כך שהיתה לי דעה ועמדה. ציפיתי מחברי האחרים, שהיתה להם ביקורת, שלא יביישו בביקורת שלהם, אלא שיאמרו שהיה שלב של ביקורת, ויש שלב שמקבלים את הדין, מקבלים את ההכרעה. זאת הדמוקרטיה, יש מנגנונים, נקבעו קביעות, עכשיו מתחיל פרק ב', ומתחילים אותו מההתחלה. הם בחרו להגיב בדרך שלהם, אני חושב שהיא לא היתה דרך נכונה.

יש כאן איזה בלבול. הוועדה בהתייחסות שלה למהלך של הוועדה לבחירת שופטים היא לא ביקרה את בית-המשפט, היא ביקרה תהליך של בחירת שופטים. אין בכך לבקר את בית-המשפט, וצריך להפריד בין שני הדברים. בארצות-הברית עומד מועמד, שואלים אותו את השאלות הכי מרגיזות שיכולות להיות, אפילו על הטרדות מיניות, וקשר שלו להטרדות מיניות, והכול חשוף לביקורת הציבור, והציבור רואה מי המועמד, והתהליך מאוד שקוף. אני לא חושב שאצלנו, למרות שהתהליך עדיין לא הסתיים, הוא עובר שינויים כל הזמן, הוא מספיק שקוף, הוא מספיק גלוי לציבור.

גם אם תיקחו את התהליך כמו שהוא היום, מפרסמים 21 יום מראש, על מנת להזמין לחצים, על מנת להזמין דעות, על מנת שהוועדה תשמע דברים. וזה שמתכנסת ועדה, שכל חבריה, כל אחד, מביע את דעתו בכל פורום שהוא, ורוצה לקיים דיון במה עומד להתרחש בוועדה לבחירת שופטים, תוך הקפדה ואמירה מפורשת שהוועדה, בסופו של דבר, סוברנית לחלוטין, ותוך הסכמה של כולנו, פה אחד, להעביר את הפרוטוקול של הדיון ללא שום הסברים והמלצות וללא הצבעה, לידיעת חברי הוועדה, אני חושב שיש כאן הגזמה בתגובה. אבל שוב, אני מכבד את דעתם של החברים. אני מנסה לייצג את דעתי.

אני חושב שהתהליך הזה ראוי, אם אני אמשיך להיות יושב-ראש ועדה, הוא יהיה גם בפעמים הבאות, אני רוצה שתקבלו אותו בצורה טבעית. אם יקבלו אותו בצורה טבעית, יכול להיות שיראו שהוא לגיטימי לגמרי. יש דיון ציבורי, יש דיון ציבורי ב"פופוליטיקה" וב"נסים משעל" וברדיו ובעיתונים, וכל חבר כנסת עומד שם ואומר את דעתו על כל מועמד, אין שום סיבה בעולם שזה לא ייערך גם בוועדת החוקה, חוק ומשפט, שמטבע הדברים היא הוועדה בכנסת שנוגעת לעניינים האלה.

היה רצוי מאוד שתהיה תקופת צינון. יש בעיות שונות, ראינו אותן גם עכשיו. יכול להיות שיש כאן גם המון עניינים אישיים שנובעים מתוקף התפקידים האלה. אם אנחנו רוצים לצנן את הדברים, נקבע תקופת צינון. יזמתי הצעת חוק כזאת, והצעת החוק שלי, במקור, הצעה שהונחה כבר לפני חודשים רבים, נאמר במפורש שהיא לא תחול על המכהנים הנוכחיים, מתוך רצון שלא לעשות חקיקה פרסונלית, למרות שהיתה לי דעה פרסונלית, אבל אמרתי, שבמכשיר החקיקה אני לא אשתמש על מנת לעשות זאת, וקבעתי סעיף בחוק שאומר שהתחולה תהיה להבא.

התבקשתי, ליתר זהירות, גם לדחות את הנחת הצעת החוק, בתיווכו של גדעון סער כיושב-ראש הקואליציה, מול השר לפיד. בסופו של דבר, ההצעה, יחד עם הצעות נוספות, עברה פה אחד במליאת הכנסת. ההצעה של שר המשפטים מדברת על שנה, ההצעה הקיצונית, השנייה, היא שלוש שנים, כנראה שנקבע את התקופה בין לבין.

השר לפיד אמר שיש הסכמת ממשלה רק אם תהיה הסכמה לשנה.

שמתי לב שכאשר השר לפיד אומר, יש חבורה של אנשים שמקבלים את זה כדבר קבוע.

מי למשל? יש לך דוגמאות?

היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, מני מזוז. ברגע שהיתה ועדה למינוי יועץ משפטי, הודיעו לו, הוא קיבל, והוא אמר שהוא גם תומך ברעיון של תקופת הצינון. היום אנחנו עומדים בפני איתור פרקליט או פרקליטת מדינה. הוצאתי מכתב ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שזה יובא לתשומת לבם גם של המועמדים לתפקיד פרקליט או פרקליטת המדינה.

אני רוצה לסיים ולומר שאני חושב, עדנה ארבל, שאת הולכת לתפקיד שהוא אחד התפקידים הבכירים ביותר במדינה, תפקיד עם אחריות, ויכול להיות שדווקא הביקורת תעשה אותך אולי שופטת יותר טובה אפילו.

אני מרשה לעצמי לדבר בשם העיתונאים. אנחנו מצטרפים לברכות, ואנחנו בטוחים שלא נחסר לך. בבית-המשפט העליון יש הפרדה, יש המקום של השופטים, עיתונאים לא נכנסים, מקסימום נפגשים באולם. זו הזדמנות להגיד לך תודה גם על שיתוף הפעולה במשך השנים, שתמיד ידעת להשביע את הרעב של העורכים שלנו, ואף פעם לא להתנהג באופן מבזה. בהחלט תודה רבה על יחסי העבודה המאוד מוצלחים בין התקשורת ובינך, בגבולות כמובן.

אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות. קודם כול, את משאירה ירושה מאוד כבדה על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. את משאירה המלצה חד-משמעית, מגובה במספר פרקליטים, להעמיד לדין את ראש הממשלה.

טיוטת כתב אישום.

אנחנו מבינים שהנושא נמצא בדיונים, ואת לא משתתפת בהם. איך את רואה אפשרות שלא תתקבל ההמלצה שלך?

רציתי לשאול אותך לגבי תהליך מינוי של פרקליט המדינה הבאה. האם את מתכוונת להמליץ על מישהו או מישהי? האם היית רוצה לראות מועמד שבא מקרב שורות הפרקליטות או מועמד מבחוץ?

לבסוף. במנותק מהמינוי שלך, איך את מתייחסת לנושא תקופת הצינון? האם, בדיעבד, גם את שותפה למחשבה של היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, שהכריז שהוא חושב שיש מקום לתקופת צינון?

אני לא חושבת שראוי שאני אדרש לשאלות. דנה וייס, בהכירי אותך אני בטוחה שגם לא חשבת שאני אענה על השאלות האלה. הייתי מציעה, אדוני היושב-ראש, לסיים את הישיבה הזאת בדרך הממלכתית שהתחלת בה. באתי להיפרד מהוועדה, אני את תפקידי סיימתי. אני לא אדרש לשום שאלה שקשורה לנושא אכיפה. שמעתם אותי די והותר בעניין הזה. אני מסיימת תקופה, מסיימת פרק, ואני מקווה להתחיל בדרך חדשה. אני מקווה שכל האיחולים יתקיימו. אני כמובן אשתדל לעשות כמיטב יכולתי. תודה רבה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:05