כנסת פתוחה

פרוטוקולים/כלכלה/8496



2
ועדת הכלכלה
11.5.2004

פרוטוקולים/כלכלה/8496
ירושלים, כ"ב באייר, תשס"ד
13 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 190
מישיבת ועדת הכלכלה
שהתקיימה ביום שלישי, כ' באייר התשס"ד – 11 במאי 2004 – בשעה 11:00

1. החזר כספי לצרכנים בשל ביטול עסקאות מסחריות

חברי הוועדה: שלום שמחון – היו"ר
אבשלום וילן
איתן כבל
אורית נוקד
מלי פולישוק-בלוך

יצחק קמחי - הממונה על הגנת הצרכן, משרד התעשייה, המסחר
והתעסוקה
חנה טירי - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה
חני מונין - רשות להגנת הצרכן
עו"ד עינת ברכה - יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר
יאיר קורח - יו"ר התאחדות הסוחרים
איתן אביבי - יו"ר האיגוד הישראלי למסחר
יוסי גזימק - התאחדות המלאכה והתעשייה

לאה ורון

הדס דויטש

1.
החזר כספי לצרכנים בשל ביטול עסקאות מסחריות

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

הנושא הזה עולה לסדר היום גם כתוצאה מפרסומים שהיו לאחרונה בעיתונות.

אני רוצה להסביר את ההגיון בהצעה שלפנינו, שיש חשיבות רבה לה מבחינתנו; זה לא סוד שוועדת הכלכלה של הכנסת בשנה האחרונה מנסה להגדיל מאוד את העיסוק שלה בנושאים צרכניים והגנה על הצרכן במדינת ישראל. בסך הכל הכוונה שלנו היא לתת דגש על ההגנה על הצרכן בישראל, ולא בכדי יש שורה ארוכה של נושאים שאנו עוסקים בהם, כולל הקמת הרשות לסחר הוגן, שזאת הצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת. מעת לעת עולים נושאים כמו מהסוג הזה. בחלק ממדינות העולם הנושא של החזר כספי לצרכנים הוא מושג מוכר וידוע. אנו מדברים על החזר כספי ולא על החזר של זיכוי, כי כל אחד מאתנו נקלע למצב שהוא מקבל זיכוי במקום כסף, ו"נתקע" אתו.

אני שומע את הטיעונים של הסוחרים, אך איני מקבל אותם כשאנו חושבים שהצרכן נפגע. טיעונים מהסוג שיש מיעוט שינצל מהלך מהסוג הזה לרעה אינם יכולים למצוא לעניין הזה פתרון. אנו מניחים שרוב הציבור במדינת ישראל ירצה להשתמש בנוהל הזה כנוהל שנכון לעשותו. אני לא מתכוון לאותה אחת שקונה שמלה ביום שישי ומחזירה אותה ביום ראשון. אנו מקיימים את הדיון מתוך כוונה למצוא פתרון חקיקתי לטובת החזר כספי.

זה מעלה שאלות כמו מי קונה באשראי ומי לא קונה באשראי. אנו מקיימים דיון ראשוני בעניין מתוך כוונה שחוק מהסוג הזה ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל, תוך ניסיון למצוא פתרונות לחריגים.

החוק שאתה, שלום, ביקשת לחוקק, אומר שצריך להחזיר את הכסף לצרכן, ואני מודה שזאת היתה כוונתי המקורית בהצעת החוק שביקשתי. אחרי שהתייעצתי הבנתי שאין בחו"ל חובה להחזיר לצרכן את הכסף, לכן שיניתי את הצעתי. הצעתי היום מדברת על חובת גילוי של העוסק את מדיניות ההחזרה שלו. לא מדובר בהחזר כספי, אני שיניתי את הצעתי.

כלומר קביעה חוקית של נורמות ההתנהגות בין המוכר לקונה, ואני מדבר על החזר כספי ממש.

אני מאוד אוהב את ההצעות האלה. אני חייתי שלוש שנים בארצות הברית, ובפעם הראשונה שאמרו לי שניתן לקבל כסף על מוצר חשבתי שהם משוגעים. אך מהר מאוד הבנתי דווקא מבחינה מסחרית זה אחד הדברים החכמים שיש. רוצה לומר שהרשתות מגדילות את המכירות שלהן כתוצאה מכך, זה רק יתרון. הרבה פעמים אתה בא שוב, לא מחזיר, וזה לתועלת לצרכן והמוכרים.

בארצנו הקדושה כלם חכמים, וכולם מתחמנים. הטענה היא שכולם יתחמנו. אני מחכה הרבה זמן שיתחיל המנהג הזה, כי הוא הרבה יותר נכון. השאלה היא האם המחוקק יכול להתערב ביחסי קונה-מוכר בצורה הזאת. אני ראיתי את כל הניסיונות של "על יד": תקבל זיכוי ותוך חודש תבוא לקנות מוצר אחר. יש פה כל מיני התחכמויות, העיקר לא ללכת פשוט.

לפני מספר חודשים שנינו בילינו במדינה במסגרת העבודה. קנינו כרטיס זיכרון של כ-60 דולר למצלמה. הסתבר לנו אחרי יום שהכרטיס לא מתאים. הלכנו לאותו מקום, וקיבלנו את הכסף המזומן במקום. למה זה לא יכול לקרות גם בישראל?

אם היינו מביאים את הרשתות לידי הכרה שזה המהלך הנכון, זה יכול היה להתקדם. השאלה היא אם בחקיקה התערבות כזאת היא נכונה מבחינה משפטית. אני מאוד בעד זה, ומאוד בעד שלא נצטרך את החקיקה שתשכנע אותם.

הצעת חוק דומה לשלך, אורית, היתה בכנסת הקודמת.

אין לי ספק שההצעה של אורית היתה אמורה מזמן להיות בספר החוקים שלנו. זה חלק ממסחר הוגן. כמי שהיתה סוחרת הרבה מאוד שנים מחיי, ונולדתי לתוך העסק, אני רוצה שיבינו שיש גם הצד של הסוחרים, שאינו פשוט. אני לא כל כך דואגת לרשתות הגדולות. הן יסתדרו עם המנגנון. חנויות קטנות שיצטרכו לקבל את המוצר אחרי שפתחו את האריזה, אולי כבר השתמשו, והיבואן לא יקבל מהן, זה ברוך רציני מאוד. יש לדאוג לכך שכל השרשרת תיתן את דעתה – יבואן, יצרן. כולם צריכים לדעת שהמוצר חוזר ליבואן או לצרכן. בלי זה אנו לא יכולים להטיל את זה.

אנו מתנגדים להצעה הזאת, היא אינה מקובלת בחקיקה בשום מקום אחר בעולם, היא מקובלת. היא מקובלת מבחינת נוהג מסחר. מקובל שעסק מחליט על מדיניות השבה. גם בישראל יש עסקים שמחזירים במזומן כמדיניות שיווק.

אם ביצעתם בדיקה מהסוג הזה, אני מניח שיש נייר כתוב שנוגע לנוהג שהתפתח בחקיקה או במסגרת קונה מרצון ומוכר מרצון. אין לנו כוונה כמחוקק להתערב בכל מחיר במקומות שאנו לא חייבים להתערב בהם. אנו מתערבים כשאנו רואים שיש מישהו מקופח או התפתחות לא נכונה של המסחר בין הקונה למוכר. כלומר יש מוכר מרצון, אך יש בעיה עם הקונה.

אם היתה התפתחות מצד הסוחרים, שמניחה כללים למסחר הוגן, אני מניח שלא היינו רוצים להתערב. אך אם יש ריבוי של פניות הנה, שהסוחרים עושים שימוש לא תמיד נכון במושג של קונה מרצון ומוכר מרצון, אתם לא מאפשרים החזרת המוצר תוך קבלת כסף במזומן, אלא מתייחסים רק למי שעשויים לנצל את זה לרעה, לכן אנו מתערבים.

אם איגוד לשכות המסחר היה אומר: יש לנו הצעה מקורית משלנו, לא דרך חקיקה, היינו שוקלים אותה.

לא מדובר כאן בעסקאות שהיה בהן איזה פגם או הטעיה. יש בחוק הגנת הצרכן חובות קשות לגבי מה עוסק חייב לגלות לצרכן. מדובר בחובות גילוי שיש עליהן סנקציות. לא מדובר במקרים כאלה. אנחנו מדברים על כך שיש קונה מרצון ומוכר מרצון.

נאמר שמלי שלחה את בנה לקנות בגד, והמוכר שכנע את הילד לקנות בגד. מלי לא מרוצה, הילד השתכנע, מלי מגיעה לחנות, ורוצה את הכסף, לא זיכוי.

דיברת על קטין. מדובר באנשים בוגרים שעושים סקר שוק, מחליטים לקנות משהו תוך החלטה מלאה שלהם, אין שום פגם ברצון, ואין שום סיבה שנתערב בחקיקה כי בא לי או כי התחרטתי.

אולי מדיניות כזאת צריכה להתפתח, אך דרך השוק כתוצאה מתחרות.

האם מישהו בדק, האם יקרה מצב שמתוך 100 איש שקנו ביום נתון בחנות נתונה, אם החוק ייכנס לתוקף, 80 איש יחזירו את המוצר? הנחת העבודה היא שאדם שקנה עשה זאת כדי לקנות. קורים מצבים. האם אתם חושבים שזה ימוטט את המסחר במדינת ישראל?

העלינו הצעה דומה בדיון שהיה בוורסיה הקודמת בהצעה שהעלתה חברת הכנסת חזן. אז אמרתי שאנו מגבשים הסדר בעידוד משרד התמ"ת, שמשמעותו תו איכות במסחר ובשירותים. התקדמנו קצת, ואני רוצה לדווח לוועדה; גיבשנו תוכנית, שמתוכה השלב הראשון יהיה צוות היגוי שיורכב מכל הארגונים שעוסקים במסחר, ממכון התקנים, מהרשות לעסקים קטנים והמומחים שלה, ואם יש מומחים נוספים שנצטרך לשבץ בצוות ההיגוי, אכן ניקח.

התוכנית קיבלה אישור של משרד התמ"ת, אלא שהתקציב של משרד התמ"ת ב-2003 קוצץ, ואז נפלה גם ההשקעה בפרויקט הזה. הפרויקט נקרא תו איכות. אנו צועדים קדימה בעניין הזה. אחת המטרות היא ליצור אמנה חברתית שעליה יחתמו הסוחרים, ושיהיו מוכנים לקבל מרצונם כללים לטובת הצרכן.

בשבוע הבא יש ישיבת ועדות משותפת של ועדת המדע בראשות מלי פולישוק ושל ועדת הכלכלה בראשותי בנושא תקינה, תווי תקן כבסיס לסחר הוגן ברשת האינטרנט ובבתי עסק. בזה הרגע הוזמנת.

מתי היתה ההחלטה הזאת?

התוכנית הוגשה למשרד התמ"ת לקראת שנת 2003, נכנסה לתוכנית העבודה, לא היה תקציב, אז היא נדחתה לשנת העבודה 2004.

הדיון הקודם התקיים ביוני 2002.

אז אמרתי שאנו מתקדמים לכיוון יצירת תקן תו איכות. אמרתי אז שאנו יוצרים פרויקט חדש, שנגיש למשרד התמ"ת. אכן עשינו את זה. הוא נכנס בתוכנית העבודה. אני מאמין שנגבש ביתרת השנה של 2004 את צוות ההיגוי.

יש פה שתי שאלות מרכזיות; האם אזרח במדינת ישראל באמצעות חקיקה ולא באמצעות חקיקה יוכל לקבל בעתיד לאחר שקנה והתחרט כסף מזומן, אם שילם במזומן?

ובנוסף, מה ההעדפה שלכם כארגון סוחרים, האם לדעתכם זה צריך להיות מוכתב בחקיקה, או אתם תומכים בחקיקה שאומרת למסד את ההתנהגות בין קונה מרצון למוכר מרצון לכללים אתיים, שיעוגנו בחקיקה? אם תרצו להציג את התוכניות הגמורות בוועדת הכלכלה, נשמח.

אנחנו לא נגד העניין הזה. אתם מעמידים אותנו בחזית כמי שצריך לעמוד מול הלקוח ולהחזיר לו את הכסף. אנו מחזירים כסף חי עבור מוצר פגום. אם המוצר יצא מאריזתו ואני לא בטוח שנוכל למכור אותו לקונה אחר, אם אנו צריכים לספוג את הדברים האלה, אנו בבעיה.

הצעת החוק מדברת על מוצר שאינו נפגם. האם נראה לך כאזרח הגיוני שאם הגעת למסקנה שמוצר מסוים אינו מתאים לך ואתה מחזיר אותו כשאינו פגום, האם אתה זכאי לקבל כסף ולא זיכוי?

כן, ולכך אנו שואפים במסגרת תו האיכות, להחתים מה שיותר סוחרים על העניין הזה.

עד שנת 96' היו כ-15% מהעסקים מחזירים החזר כספי ולא זיכוי.

עד 96' נהגו להחזיר כסף?

השינויים קורים במשבר כלכלי, אז יש פחות מכירות, יש לך פחות נטייה להחזיר. למה זיכוי ולא כסף? כי בזיכוי אותו צרכן יקנה מוצר אחר, וזה יפצה את הסוחר על הפסד מההחזר הקודם. המוצר תמיד יימצא פחות טוב מחדש. הקונה לקח אותו הביתה, פתח אריזה, ואתה לא מוכר אותו כחדש.

לא. נאמר שאני נכנס לחנות בגדים, אני מודד, ואחריי אדם אחר מודד את אותם מכנסיים. מה ההבדל? למה לא מגיע לי הכסף?

גם בביגוד יש הרבה באריזה, אך זאת דוגמה פחות טובה מדוגמאות ארוזות. הוצאה של מוצר מאריזה, אתה לא מוכר אותו כרגיל אחרי כן.

אם בחנות יש שלט שאומר שתקבל כסף עבור החזרה, ובחנות אחרת לא יהיה כתוב שלט כזה, ברור לך לאן אני אכנס.

פרסמה רשת איקאה, שמוכרת בעולם המערבי, שכמות ההחזרים בישראל עלתה עשרת מונים על כל מדינה אחת מארצות מערב אירופה. נשאל את עצמנו למה.

נשאל את עצמנו קודם כל אם הנתון הזה מדויק.

שנית, בבתי הדין לתביעות קטנות נידונות בצורה שוטפת הרבה תביעות של מוצרים מוחזרים כמוצר שרק סקרן את הקונה, והוא לא השתמש בו. לשמחתנו, בתי המשפט נותנים פסקי דין רבים מאוד נגד הצרכנים שמנצלים את זה לא בתום לב. גם זה צריך להיבדק – למה זה קורה.

למה בתי המשפט פוסקים נגד הצרכנים?

בארצות מערב אירופה זה קיים לא בחקיקה. מקס אנד ספנסר מחזירים החזר כספי כבר משנות ה-50'. בשנות ה-60'-70' בגלל הרקע היהודי שלהם, הם נתנו הנחות לישראלים באנגליה. מכיוון שהיה החזר כספי הם מצאו שישראלים לוקחים החזר כספי, ומרוויחים 10%-15% של ההנחה. לכם הם הפסיקו את הסידור. פה מדובר בשכבה איכותית גבוהה יותר מעם ישראל. נשקיע בתרבות קצת.

כרגיל, אתה נותן את הדוגמאות שנוחות לך יותר. יש גם רשת כזאת בארץ, שמחזירה כסף מזומן עבור קנייה.

זה לא אותו סוחר שאני מייצג, שבעמל כפיו קונה את המלאי ורוצה למכור.

אנחנו בעד שקיפות. אנחנו גם צרכנים. זה גם לא תקופה טובה להעלות את העניין, בטח לא בחקיקה.

החזר כספי לצרכנים הוא פרקטיקה ראויה באופן כולל. היינו כולנו שמחים לו המצב הזה היה וולנטרי. ההבאה של זה לחקיקה – פה יש לי מספר ערעורים.

המועצה לצרכנות נמצאת פה?

היא תכננה להגיע, אך היא בוועדה אחרת כרגע.

היינו שמחים אם זה היה וולנטרי. אחת הדרכים להפוך את זה לוולנטרי, היא שכל עסק יפרסם מראש את מדיניות הביטול שלו. ברגע שיוצרים תחרות, בהיבט הזה היתה ציפייה שזה יגרום למשהו. לצערי, הצעות החוק האלה טרם עברו, הן בהחלט ראויות, ואני מקווה שיעברו.

הדברים שהעלית דיברו בנושא של תעודות זיכוי. תעודות זיכוי הוא תחום בעייתי. זה התחייבויות מוגבלת בעיקר בזמן, והצרכן צריך לקנות משהו שהוא אינו רוצה כדי לממש, אם הן על סכום קטן. לעוסק יש גם המוצר וגם הכסף שלך, ולצרכן יש רק פיסת נייר.

יש גם העניין של תווי קנייה, שעלה פה, שאם פג התוקף שלהן, גם על זה אתה לא מקבל החזר.

היום בקצב שעסקים נסגרים, עד שאתה בא לממש את הזיכוי, העסק כבר נסגר.

אם חושבים על כיוון של חקיקה בתחום הזה, מראש צריך להיות ברור שהדבר הזה צריך להיות מוגבל. זה לא יחול על מוצרי מזון, על הלבשה תחתונה, על מוצרים רפואיים, כלומר זה מסוג הדברים שיש קבוצת מוצרים שזה לא יחול עליהם. יש עוד עניינים משפטיים והשפעות שונות.

עמדתי היא שיש מקום לחוקק את החוק הזה עם מגבלות ראויות תוך בחינת אילוצים שיש לבחון בצורה רצינית.

אני אשמח לקבל לישיבה הבאה רשימה של מגבלות. את המגבלות האלה תעביר בבקשה גם להתאחדות לשכות המסחר, לארגוני הסוחרים, כדי שיוכלו להיות מוכנים.

השאלה היא אם אנו יכולים להשיג את אותה מטרה בדרך אחרת. אולי בדרך של הסדרה של תעודות הזיכוי. הפתרון הוא לא רק בחקיקה כזאת. אתה הופך את זה לעברה פלילית, אם אתה מכניס את זה לחוק הגנת הצרכן. יש המון דברים שיש לחשוב עליהם, שברמה של דבר כדאי ודאי שצרכן צריך לקבל את כספו חזרה.

לתחושתך, לא התפתחה פה תרבות עם השנים של מסחר הוגן של קונה מרצון לסוחר מרצון?

לצערי, לא. ניסיתי לעודד את הדברים. בידלתי את רמת השרות של אלה שלא מוכנים להחזיר את המוצר – לא זיכוי, לא כסף, את רמת השירות של אלה שנותנים תעודת זיכוי ואת אלה שנותנים החזר כספי. אמרתי: תיצרו מוטיבציה אצל העסקים להראות שזה כדאי. מי שמחזיר כסף עושה את זה כי זה כדאי.

אני חושב שיש לעודד את הדברים ולבחון חלופות אחרות. אולי נגיע למסקנה שיש לעשות זאת רק בדרך חקיקה, אך זה לא ברמה של סיסמה וללא בדיקה.

לא הזכרת שום איגוד צרכנים או אותי כחלק מהתהליך הזה, שאינו מוכר לי. זה לא משהו שהסוחרים קובעים בינם לבין עצמם, יש הידברות שחייבת להיות בין כל הגורמים שעוסקים בנושא.

כלומר מהדיון הקודם שהיה פה ביוני 2002 בהכנה לקריאה ראשונה של הצעת החוק הקודמת, לא נעשה דבר במשרד התמ"ת כדי לפתור את הבעיה?

החקיקה לא קודמה אחר כך.

אני חושבת שהגישה שצרכן יוכל לקבל את כספו בחזרה נכונה, הנחתי הצעת חוק כזאת, אך אז אמרו לי שזה מסובך ולא נהוג בעולם. לכן הנחתי את הצעת החוק הנוכחית, שאני מקווה שבעקבותיה תשונה התרבות בעניין זה.

אנו תומכים בעמדת קמחי. הרעיון הוא נכון. כולנו רוצים שכל צרכן יוכל להחזיר את המוצר ולקבל כסף חי. השאלה איך עושים זאת בדרך הנכונה ביותר. לא תמיד חוקים הם הפתרון, ולפעמים גם כשבאים לטובת הצרכן עם חוקים, זה יכול לחזור כבומרנג לצרכן. למשל, מוצרי חשמל שלקוח החזיר כבר נמכרו כחדשים לצרכן אחר, כמו מכונות גילוח, שנמצאו עם סיבים של זקן. זה יכול לקרות, ואנו לא רוצים לקנות בכסף מלא מוצר יד שנייה. לכן אנו מעדיפים את הצעת החוק של חברת הכנסת נוקד, ליצור אווירת תחרות ולתת לצרכן את ההחלטה, באיזו חנות יקנה.

אני הייתי לוקחת את הצעת החוק שלך, ודורשת שצרכן יקבל כסף ולא זיכוי אם המוצר פגום מסיבה כלשהי.

זה קיים.

רשות ההסתדרות לצרכנות, אתם הייתם צריכים להוביל את המהפכה.

שלושת הגופים שעוסקים בצרכנות – המועצה לצרכנות, ההסתדרות והממונה - ללא ממש מגנים על הצרכן, אתם מאלצים אותנו לפתור את הבעיה בחקיקה. המועצה לצרכנות לא הופיעה לדיון, אנו יודעים למה. אתם אומרים את הדברים באופן שלא פוצר את בעניין. אני רוצה לדעת אם אוכל לקבל את כספי חזרה, ואתם אומרים שנפתח תרבות, וזה ייקח כמה שנים. חבל לי שהלשון שלכם אינה חדה.

החוקים הונחו, יש פנו כחודש עד שהם יעלו למליאת הכנסת. בחודש הזה יש הזדמנות לממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ת להניח בפני הוועדה תקנות שיאפשרו פתרון, לקבל את הכסף עבור קנייה שאתה לא רוצה בה. אם כך יהיה, והתקנות יאפשרו שנהיה כמו כל מדינה אחרת בעולם, נביא אותם לקדימות גבוהה, ונעדיף את הדרך המהירה הזאת. אם לא תביאו את זה עד אז, שני החוקים יעלו למליאה, ונעשה מהם הצעת חוק אחת. אני נותן לכם אפשרות להציע הצעות בחודש הזה לטובת הצרכן. לא תפתרו אותן, אנו נפתור את הדברים בדרך של חקיקה.

אני מקדמת את ההצעה הזאת כי אני מבינה שהיא מקובלת עליהם.

הצעת היושב ראש היא הצעה נכונה. זה מצב אבסורדי.

מי מייצג את הצרכן בישראל?

כולנו, והדברים שנאמרו כאן נאמרו תוך אחריות לצרכן. אני רוצה להגיע לתוצאה שלך, אני רק מערער לגבי הדרך. אני לא יכול להבטיח לך שזה ייפתר תוך חודש. אם אנו רוצים לקדם משהו, אנו משקיעים.

אך שנתיים לא עשית דבר. הצעת החוק שהגישה אורית נוקד – הגישו אותה קודם נעמי חזן ואופיר פינס. היא נתקעה כי הכנסת יצאה לבחירות. חלפו שנתיים, אורית נוקד עשתה את אותו חוק, ואני מקצין. היו לך שנתיים ימים.

אני התכוונתי להגיש הצעת חוק לסחר הוגן, וקיבלתי טלפון זועם משר התמ"ת, שזה עושה בעיות במשרד. חולף חודש, ואני רואה כתבה בעיתון שמנכ"ל משרד התמ"ת עומד להגיש הצעת חוק לסחר הוגן בכנסת. אם לא תעשו, אנו נחוקק חוקים. אם תעשו, אנו נרד מזה. אנו נגביל בלוח זמנים.

חודש ימים הוא לא זמן מספיק. יש דברים שניתן לקדם מייד. ההצעה של נוקד, שתרוץ.

מה אתם עושים?

אתה עובד ציבור. אני קניתי זיכרון למצלמה, התברר לי שטעיתי, אני לא מכיר חנות שתחזיר לי כסף. תקל על הצרכנים. אתה מסוגל. זה לא חכם בחקיקה, אך החקיקה מתערבת כשלא קורה שום דבר אחר. למה אתה לא משתמש בכלים שברשותך? לא דיברנו על מוצרי היגיינה או על אוכל. דיברנו על דברים אחרים, כמו בכל העולם הנאור.

יש חופש חוזה במדינה, והוא מחייב. כל החקיקה באה להגן על החוזה. למה להתערב כשאדם קונה משהו מרצון? יש פה נושאים של תרבות צרכנית.

לא חסרים חוקים במדינה שהכנסת חוקקה, ולא נאכפים או מיושמים בשטח. אנו לא רוצים שזה יפגע בציבור הצרכנים. זה קורה במדינות בעולם, אך לא מכוח חקיקה.

אני רוצה שבחנות הבגדים במרכז המסחרי יהיה שלט שאומר: אתה יכול להחזיר את המוצר, ותקבל את כספך במזמן אם שילמת במזומן. אני אשמח אם יינתן פתרון בתקנות. אם לא יינתן פתרון, נאחד את ההצעות, ונמצא את הפתרונות לבעיות המשפטיות המורכבות שאתם מעלים. נמשך יותר מדי זמן ההליך הזה. זה דבר שצריך להיפתר בדרך מסוימת, והוא לא נפתר עדיין. בהזדמנות הזאת נפתח תרבות שבה הקונה והמוכר יידעו מה חלקם.

בעוד חודש, אם מר קמחי יבקש שבוע נוסף אני אשמח, אני מבקש לקבל נייר עבודה משר התמ"ת, מהממונה על הגנת הצרכן, שמתאר תהליך שצריך לקרות באמצעות חוק או לא באמצעות חוק. אני פונה לארגוני הצרכנים להגיש את הצעותיהם גם כן ולארגוני הסוחרים. כשהחומרים יהיו בידינו, נאפשר פתרון לאזרחים במדינת ישראל כפי שמקובל בכל המדינות בעולם.

אני מציע לפנות לנשיא איגוד לשכות המסחר, ליושב ראש התאגדות הסוחרים, אולי גם לראשי התאחדות התעשיינים, להגיע בהסכמה להתחיל לדחוף את זה בצורה חיובית.

אני מקבל את הצעתך.

מה קורה אם מישהו שקונה מטבח ורוצה את הכסף בחזרה? ההצעה של נוקד מתייחסת לנורמות של מסחר. לא יעלה על הדעת שיוחזרו מוצרים שנעשו על פי הזמנה מיוחדת.

אני מעריך שנמצא פתרונות לחריגים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.




הישיבה ננעלה בשעה 12:30.