פרוטוקולים/כלכלה/8206



ועדה משותפת לוועדות הכלכלה והחוקה, חוק ומשפט -2-
לעניין חוק נתוני אשראי
וועדת הכלכלה
שגיאה! שם מאפיין מסמך לא מוכר.


פרוטוקולים/כלכלה/8206
ירושלים, ו' בניסן, תשס"ד
28 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 5
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדות הכלכלה והחוקה, חוק ומשפט לעניין חוק נתוני אשראי

פרוטוקול מס' 180
מישיבת ועדת הכלכלה

‏יום שלישי, א' בניסן התשס"ד (‏23 במרץ, 2004), שעה 09:30

1. תקנות שירות נתוני אשראי, התשס"ג-2003.

חברי הוועדה: שלום שמחון – היו"ר
דוד טל
אילן ליבוביץ

עו"ד טנה שפניץ - המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים
עו"ד תמר קלהורה - משרד המשפטים
אודליה מצליח - מתמחה, משרד המשפטים
עו"ד דרור שטרום - הממונה על הגבלים עסקיים

אתי בנדלר

לאה ורון

רשמה: אירית שלהבת



תקנות שירות נתוני אשראי, התשס"ג-2003

אני מבקש לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא העומד על סדר היום הוא תקנות שירות נתוני אשראי, התשס"ג-2003. אנחנו סיימנו לעבוד על התקנות האלה אך יש תקנה אחת שנתגלו בה חילוקי דעות, תקנה מספר 83. על-פי הסיכום שלי עם חברי ועדת המשנה, חברי הכנסת אילן ליבוביץ ודוד טל, באותה תקנה, שעוסקת בתשלום עבור תפעול שוטף, במקום "2 מיליון שקלים חדשים" יהיה כתוב "מיליון שקלים חדשים", זה כל השינוי.

מהשנה הראשונה?

אני לא משנה שום דבר במהות. אני משנה רק שבכל מקום בו כתוב "2 מיליון שקלים" יהיה כתוב "מיליון שקלים". זה היה הסיכום בין שלושתנו.

אני שוב מתנצל שלא קיבלתי את ההצעה של משרד המשפטים. כל בוקר כשאני אומר וידוי – "חטאתי, עוויתי, פשעתי" – אני זוכר אתכם ואני חושב שאזכור אתכם כל חיי. בשקלול הכללי, אני מוכן להתפשר גם על זה ולו רק שהדבר הזה ייצא מפני שאני חושב שזה חשוב מאוד למשק הישראלי. אם נראה שזה מהווה חסם אז אולי נפתח חלק מהדברים. יחד עם זה, בכל מקרה אחרי 5 שנים, כפי שהחלטנו, נבדוק אם קיפחנו מישהו בצורה משוועת. גם אם נמצא שקיפחנו את הבנקים, ואני לא סבור כך, או את חברות נתוני האשראי, אם הכבדנו עליהם יתר על המידה אז נתקן את הטעות.

יש מכתב של מר דרור שטרום הממונה על ההגבלים עסקיים בנושא מסוים. אני באופן אישי לא מעוניין לפתוח את התקנות, אני אומר לך את האמת. אני חושב שפתיחה היא חזרה אחורה. זה אומר שאני צריך עכשיו להתחיל לקיים כאן דיון.

תן לי להסביר ותראה שאין צורך לקיים באמת דיון, זאת דעתי. אני אסביר מה הטריד אותי, ואתמול שמענו הסברים בעניין הזה גם ממשרד המשפטים שלפי הבנתי מניחים את דעתנו.

החשש המרכזי שלנו, כמו שבעצם מסתמן מדבריו של חבר הכנסת טל, שאנחנו עושים כאן חוק כזה, שמתוך שרצינו להביא טובה יהיה כל-כך עמוס בכל מיני חסמים שמבקשי הרישיון שאמורים לספק מידע יצטרכו למלא, שבסופו של דבר יהיו מעט מאוד מתחרים, אם בכלל, בשוק הזה. זה החשש. זה חשש אופייני לכל חוק שבו פותחים תחום חדש, כי מצד אחד אתה רוצה להבטיח את אינטרס הציבור בכל מיני תנאים, כמו ביטוח וערבות, ומצד שני אתה רוצה שתהיה תחרות, כי אם לא יהיו בכלל עוסקים בתחום הזה אז בנינו מגדל יפה מאוד אבל אף אחד לא נמצא בו. אני מניח שלוועדה יהיה שיקול-הדעת אם היא תראה שהחסמים הם כל-כך כבדים שאף אחד לא נכנס, רק שהיוזמה להתקנת תקנות אף פעם לא נמצאת בידי ועדת הכלכלה.

אפשר לעשות תיקון חוק. נכתב: "על אף האמור בכל דין".

מה הבעיה שהתעוררה אצלנו לגבי הערבות הבנקאית? הערבות הבנקאית מופיעה בתקנות, לכאורה לפי הנוסח הפשוט, בנוסף לדרישת הביטוח. זאת אומרת, מי שמקבל את הרישיון יצטרך גם לעשות ביטוח אחריות מקצועית למקרה שהוא יתרשל וימסור מידע לא נכון, ופרט לכך הוא צריך להפקיד ערבות בנקאית בגובה מחצית מסכום הביטוח. הערבות הבנקאית הזאת יכולה להגיע גם עד 25 מיליון שקלים. ערבות בנקאית – זה סכום כסף שאנשים צריכים להפקיד בבנק, זה דרישה כבדה. זה לא ערבות אישית, זה לא ערבות שאתה מביא מדוד שלנו, מסבא שלנו, מאבא שלנו אלא זה דבר כבד מאוד. אני חששתי שהדבר הזה עלול להיות חסם מהותי מאוד.

אני מבין עכשיו ממשרד המשפטים – ויתקנו אותי אנשי משרד המשפטים אם אני טועה – שלאור האמור בתקנה 68(א) ההפקדה של הערבות הבנקאית נועדה למקרים של מי שלא עושה בכלל ביטוח אחריות מקצועית. כתוב שם: "תהיה הערבות שיפקיד בעל רשיון ... מחצית מגובה הביטוח שהיה חייב בו אילו נקבע שעליו לערוך ביטוח אחריות מקצועית". אז אני מבין שבכל מקרה לא יהיה כאן כפל-ביטוח, זאת אומרת שהערבות והביטוח מכסים את אותם מקרים.

הם לא מכסים את אותם מקרים. גם לא מדובר על מישהו שבכלל לא עושה ביטוח.

אני רוצה להגיד לסדר, אנחנו כתבנו את ההצעה הזאת על סמך שיחות עם יועצי ביטוח. לא המצאנו סתם דברים. קיבלנו מהם חוות דעת מפורטת מאוד למה לעשות כך. הדבר גם עבר בוועדה ולא עלו התנגדויות בוועדה. זה השלב שבו אנחנו נמצאים.

דבר שני, הערבות נועדה למקרים שהביטוח לא מכסה. יש החרגות בביטוח, בין השאר כשפועלים בניגוד לחוק הזה או כשעושים במתכוון וכיוצא בזה. התשלום השוטף לבנקים מטריד אותי הרבה פחות. מטריד אותי הרבה יותר שאנחנו ניכנס לעולם הזה והלקוחות, פתאום לא מספיק יכבדו את הפרטיות שלהם או לא יקבלו פיצוי אחרי שהנזק כבר קרה משום שהנושא הזה לא נכנס לביטוח. זאת המטרה של הסעיף הזה.

האם כשאדם עושה ביטוח הוא גם צריך במקביל "להשכיב" כסף בבנק כערבויות?

כן, כאחוז מסוים. זה מתבטא גם בגובה הביטוח. יש פה מאזן מסוים. אבל מה זה עוזר שיש לו ביטוח נפלא אם הלקוח נפגע, ניתנה עליו אינפורמציה לא נכונה, ומכיוון שחברת נתוני האשראי פעלה בניגוד לחוק אז הוא לא מקבל שום דבר?

אני לא מבין. חשבתי שזה כי הביטוח לא מכסה מקרים מסוימים, אז צריך להפקיד ערבות.

יש ביטוח אבל יש בו החרגות. הערבות הזאת מכסה את המקרים שבהחרגות.

אני מבין את זה אבל בכל הכבוד, כאשר מעיינים בנוסח תקנה 69 שבה מדובר על הביטוח, ובתקנה 68 שבה מדובר על הערבות הבנקאית – זה לא ברור. כאשר אומרים "ערבות בנקאית" בדרך כלל אומרים: ערבות בנקאית להבטחת דבר מה, מה הוא האירוע שבשבילו צריך להפקיד ערבות בנקאית. יכול להיות שזה מופיע בחוק, אם תפני אותי אני אעיין בו ואראה. אבל אז יתכן מצב שאדם יבוא וישכנע חברת ביטוח לתת לו ביטוח אחריות מקצועית ואז לא יהיה חייב בערבות בנקאית. אם הוא לא יצליח לעשות את זה, הוא יביא ערבות בנקאית. זה מצב שמקובל עלי לגמרי, אבל אי אפשר לקבוע הלכה חלוטה שאף פעם לא תוכל להיות פוליסה שתכסה את זה.

יש מקרים שהביטוח מחריג כדבר שגור ומקובל, כמו כשפועלים במתכוון או כמו כל המקרים שהם בניגוד לחוק מסוים. פשיטת רגל – יש ככה וככה, אני לא בטוחה בדיוק, אומרים שבפשיטת רגל היום אין צורך. אבל אם אתם רוצים, נזמין לכאן את יועץ הביטוח שיסביר בדיוק.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שמתעוררות כאן כמה שאלות שיש להן מקום. אני מקבל את דעתך, אנחנו צריכים לצאת עם החוק הזה לדרך ואחר-כך נראה. אם אכן הדברים האלה מהווים חסם כניסה ומפריעים נצטרך להתכנס שוב ולבדוק איך להקל כאן כדי שקודם כול יכנסו פנימה.

לפני שנצביע על התקנות אני רוצה לבקש דבר אחר, שלא מותנה באישור. אני רוצה לבקש מיועץ הביטוח שהכין לכם את חוות הדעת, שעל-פיה כתבתם את התקנות האלה, לתת לנו סקירה שתבהיר למה הוא התכוון. אני מבקש שהוא יעביר אלינו ואל הממונה על הגבלים עסקיים את חוות הדעת שלו. אם אנחנו נגלה שיש צורך לזמן ישיבה ולשמוע ממנו הסברים, נעשה את זה.

ולו רק שנתקדם עם זה.

רוב הנוגעים בדבר שכנעו אותי שהחוק הזה הוא טוב למשק הישראלי, והוא טוב גם לאזרח הקטן. בסך הכול המחנק באשראי הוא בין היתר גם בגלל שאין את החוק הזה. אני חושב שהדבר הזה יפתח כל מיני חסימות שונות, הוא יוריד את המחירים, ובמידה שתהיה תחרות, כפי שאני צופה שתהיה, אז האזרח הקטן ייהנה מכך.

ברור שאף אחד מאיתנו לא ייצא עם כל תאוותו בידו. ברגע שאני שלם בכל לבי עם חוק שאני מקדם ואני משוכנע שהוא חוק טוב – זה תאווה עצומה להשיג את המטרה. לכן הייתי מוכן להתפשר פעם ועוד פעם, אף על פי שאני לא נוהג כך בדרך כלל. היות ומדובר בידידי הטוב יושב-ראש הוועדה התפשרנו והגענו למה שהגענו. מה היה קורה אם הייתי מתעכב עוד חודש, חודשיים או שלושה חודשים? אני חושב שהזמן שהפסדנו כאן יהיה בעוכרנו. זאת אומרת, ממה נפשך – אם החוק טוב ותכליתו ראויה, אני חושב שהסכום הקטן הזה הוא זניח. הבנקים לא יתעשרו מזה וגם לא יפשטו רגל מזה.

אתה מדבר על ההחזקה?

כן, אני מדבר על ההחזקה. בעבר כבר גיליתי את דעתי גם בנושא ההקמה. אגב, מי שתמך בי בעניין הזה הם כל ראשי הבנקים, גם בישיבה הקודמת כאן, כשהם אמרו – וגם ברדיו ובטלוויזיה – שכל פעם שחסר להם משהו הם מעלים את העמלות. לכן הייתי סבור שהם לא צריכים לקבל את עלות ההקמה. אבל אני חושב שבסך הכול יצא דבר מאוזן מאוד. אף אחד לא יכול לטעון שיש פה איזה קיפוח משווע. אמרתי, ואני חוזר ועומד על דבריי, שבמידה ויתחוור לנו בעתיד שמי מן הצדדים נפגע או קופח בצורה קשה, אני חושב שהוועדה הזאת תעשה צדק ותכוון דרכה.

כל שנותר לי הוא רק להצטרף לדברי חבר הכנסת טל. אני חושב שחשוב מאוד להוציא את החוק הזה לדרך, ומהר ככל האפשר, כדי שיוכלו להפעיל אותו. בדיון שקיימנו כאן לפני כחודש עם מנכ"לי הבנקים אחד מהם התבטא כאן במפורש, שכל פעם שהשיתו עליו להכין עוד קופסה – כך הוא קרא לזה "קופסה נוספת" – הוא העלה את העמלות. לכן אני לא מבין על מה היתה כל המהומה של ה-2 מיליון או מיליון.

אפילו גם ה-20 מיליון, זה כסף קטן עבור כל הבנקים.

אני חושב שהבנקים היו יכולים לספוג את המיליון שקל האלה. כשאתה מחלק את זה בין כל הבנקים זה יוצא אגורות לכל בנק. זה רק התעקשות מבחינתם, כך אני רואה את זה, זה היה רק עוד מחסום כדי לעכב את יציאת החוק הזה לדרך. לכן אמרתי שאני מוכן להתפשר בעניין הזה ולו שהחוק הזה ייצא לדרך.

יצא חוק מסובך מאוד, הרבה בזכות הוועדה, ואני מקווה שאפשר יהיה להפעיל אותו. הסיבוך הזה גם עולה כסף, בכך אין כל ספק. חצי שנה של ההתארגנות שכולם תכננו בעצם התחילה לרוץ פחות או יותר לפני חודשיים כשהוועדה דנה לאחרונה בנושא.

אנחנו מודעים לזה.

אני לא ידעתי שלא יהיו כאן גורמים אחרים, חשבתי שנציגי הבנקים יהיו כאן ויגידו האם הם יכולים לעמוד במועד שנקבע כאן או לא יכולים לעמוד בו. לכן גם לא עשיתי בירור. אני מניחה שבעל רשיון שירצה להיכנס יעשה מאמץ, והוא גם לא חייב להיכנס מיידית.

הוא יכול להיכנס מאוחר יותר.

אבל הממשלה והבנקים לא יכולים להיכנס מאוחר יותר. הם צריכים להיות מוכנים. אנחנו גם גומרים את המושב ואני לא יודעת איך הדברים יתגלגלו. אני מבקשת מאוד שאם יתברר שהבנקים לא יכולים לעמוד בחצי שנה שנקבעה, שהוועדה תהיה מוכנה להאריך את המועד.

דנתי עם הבנקים בנושא הזה בתוקף התפקיד שהישתת עלי ושאלתי אותם בבירור. כולם, בלי יוצא מן הכלל, דיברו על פרק זמן של חצי שנה כפרק זמן די והותר, לבד מאחד שאמר לי שאולי זה יהיה קצת לחוץ. כל השאר אמרו שזה פרק זמן די והותר.

יכול מאוד להיות שנציגי שני הבנקים הגדולים ירצו לתקוע את זה שוב. לכן גם הסכמתי לפשרה הזאת כדי שהעסק ייצא ולא נשחק לידיו של אף אחד מהגורמים שרוצים לתקוע את החוק הזה. אני חושב שהם צריכים קודם כול להוכיח לנו שהם לא יכולים לעמוד בזה מפני שכולם יודעים על הדבר הזה וכולם יודעים שהוא אמור היה לצאת לדרך. לדעתי כולם נערכו בצורה כזאת או אחרת, ואני לא אקבל סיפורים ולא אסכים לשמוע טענה כזאת.

אבל אם בסוף יתברר שהממשלה מקבלת את הטענה שלהם, שפרק זמן של 4 חודשים לא מספיק להם, אני שומר לעצמי את הזכות – ואני מניח שאני יכול לדבר גם בשמו של ידידי חבר הכנסת ליבוביץ – לפתוח הכול מחדש, ואז אנחנו נקבל את מה שמשרד המשפטים הציע בזמנו ותו לא, נמחק את כל מה שעשינו מסביב.

אני אשלח מכתב ואודיע להם שאנחנו סיימנו את העבודה בנושא הזה ושהעיכוב היה בין היתר בגלל הסעיף של ה-2 מיליון שקל. לכן אני מבקש מהם, למרות קוצר הזמן, לעמוד בלוח הזמנים הזה ולא לנסות לעשות שינויים נוספים.

עם כל הכבוד, הרי כל המחלוקת, מה שעיכב את פרסום התקנות, היתה בשאלה של סכומי כסף. כל שאר התקנות ידועות להם מזה כמה חודשים. אין שום סיבה לעכב את זה.

התקנות האלה ידועות כבר הרבה שנים כך שאני לא יכולה להכחיש את הטענות שיש עוד עיכוב ועוד עיכוב.

אישרנו את כל התקנות לבד מתקנה אחת.

הכול אושר למעט הנושא של הכסף.

הדיון בתקנה אחת לקח חודשיים.

אולי דווקא זה מה שהיה בעוכרי ההפעלה של החוק.

ייצא מכתב מסודר שלי אליהם.

אני רוצה להגיד לחבר הכנסת טל, כולנו משקיעים עכשיו המון כסף והמון מאמץ. אני מבקשת מאוד לא לפתוח שום דבר מחדש. אם אתה פותח מחדש, זה לא ייגע רק ב-5% או בתשלום כזה או אחר, זה יכול לגעת בהרבה מאוד דברים. צריך איזה ודאות – אנחנו הולכים עכשיו להתארגנות במחשוב – לדעת שאפשר לסמוך על זה. כך זה גם לגבי בעלי רשיונות. אי אפשר באמצע היערכות להלך אימים ולאיים שאנחנו נפתח הכול מחדש.

אני ממש לא מהלך אימים. אני רק אומר שאני שומר לעצמי את הזכות לחזור בי מכל הפשרות שהגעתי אליהן עם היושב-ראש כדי שהחלק הזה ייצא לדרך.

אנחנו לא נצטרך את זה.

למה לך? תמיד יש לך את הזכות לחזור בך.

אני מכיר את האטמוספירה שהם חיים בה. הם עשו הכול – אגב, זה לא החוק היחיד, יש עוד כמה חוקים, כמו החוק על "אבנר", גם שם זה התגלגל זמן רב, 7-8 שנים. גם החוק הזה לא מתגלגל פחות זמן.

אבל שם זה חברות ביטוח, זה לא אותו דבר.

אלה שני הגופים החזקים ביותר במשק.

כאשר אני מסתכל על החוק הזה בסך הכול אני חושב שנכונה לגמרי עמדת משרד המשפטים שזה כבר משקף איזה הסדר מאוזן, עם פשרות רבות מאוד. אני מציע לחבר הכנסת טל, שאני מעריך מאוד ומוקיר את פועלו בתחום הזה ואת רצונו הכן לסייע בפתיחת תחום האשראי בכללותו לתחרות, לא לאיים בפתיחת ההסדר כולו משום שזה יכול להביא למצב של הידרדרות עד שבסופו של דבר לא יהיה שוק. כל מה שאנחנו עושים כאן הוא בקפידה, בזהירות, מציעים לטפח איזה שוק שלא קיים היום בכלל.

אני מזכיר לכולנו את הדיון על עמלות הבנקים. אני לא רוצה להגיד "נתראה בעמלה הבאה" אבל חוששני שכך יהיה. אנחנו נמצאים במציאות קשה מאוד. בלי להפריז, אני לא חושב שאני אתלהם אם אומר שאין תחום שבו צריך לעבוד קשה כל-כך כדי לפתוח לתחרות.

אפשר לומר משהו חברי בקריאת ביניים? אנחנו התחלנו את המהלך ביחד.

בפעם הקודמת כשאמרת "משהו חברי" שאלת אותי בדיון אם נרדמתי בשמירה, והיה סימן שאלה בסוף. בעיתון זה הופיע עם סימן קריאה אחרי זה.

התחלנו את המהלך ביחד. גם המפקח על הבנקים, גם אתה וגם ועדת הכלכלה. בשבוע או בשבועיים האחרונים אתם מטפטפים לתקשורת על איזה דוח שעומד לצאת, כך זה מופיע בין השורות. הממונה על הגבלים עסקיים אמור להוציא דוח והמפקח על הבנקים אמור להוציא דוח.

גם אנחנו עומדים להוציא דוח.

אני שואל, למה הדברים האלה? בואו נשב בוועדה ותציגו את מה שאתם רוצים. אתה רוצה שאני אשלח לך את הציטוטים?

אל"ף, אני מבקש שתשלח לי את הציטוטים כי הם כנראה נעלמו מעיניי. בי"ת, אני מודיע חגיגית שאני לא עומד להוציא שום דוח. אני בכלל לא מאמין גדול בשיטת הדוחות. אני כן מאמין גדול בשיטה שאם יש לך סמכות על-פי חוק אתה צריך להפעיל אותה. יש לי סמכות על-פי חוק ואני מתכוון להפעיל אותה. יש לי סמכות להכריז על הבנקים כקבוצת ריכוז ואני מתכוון להפעיל אותה. מאז הדיון אתך ביקשתי שורה ארוכה של נתונים מהבנקים לגבי העלאת עמלות בשנים האחרונות. הם כבר הבינו שהם צריכים למלא אחר הדרישה הזאת וזה באמת קשה להם מאוד. לכן אמרתי "נתראה בעמלה הבאה" כי הם יגידו שהממונה הוציא דרישת נתונים אז עכשיו הם רוצים עוד.

אבל נחזור לעניין, מה בעצם היתרון הגדול של החוק הזה ומה נקודת המבחן שלו לדעתי? נקודת המבחן שלו היא אם אנחנו בחלוף שנה מהיום שבו נגמרת ההיערכות הזאת, כלומר בתום שנה וחצי מהיום, נהיה במצב שיש לנו בעלי רשיונות שהם כבר מחוברים ומספקים מידע, עם איזה מערכות דירוג שנותנות איכויות עליי כלווה, עליך כלווה, על אנשים אחרים כלווים, דברים שאנחנו יכולים ללכת איתם לבנקים ולקבל הלוואות בתנאים מועדפים. כל הבנקים בנויים על תעשייה של מידע. ככל שמכירים טוב יותר את הלקוחות ואת מהימנותם הם יכולים לתת להם תנאים טובים יותר. אני חושב שהחוק הזה הוא בהחלט אבן-דרך בכיוון הנכון.

אני מקווה שלא נזדקק לפתוח אותו מחדש, חבר הכנסת טל. אני חושב שיש בו את כל הסממנים הטובים של חוק מאוזן. יכול להיות שכאשר תיגמר תקופת ההתארגנות – וצריך לזכור שבחוק הזה יש שתי תקופות, תקופת ההתארגנות, שאז יש נטלים ויש כל מיני חובות מיוחדות, ומה שקורה מעבר לזה. הכנסת כמחוקקת רוצה לראות הלאה, מעבר לתקופת ההתארגנות, איך השוק מתארגן במצב קבוע. נדמה לי שהחוק מאוזן וטוב וכולנו מקווים שרק יסייע בתחרות שכל-כך חסרה בתחום האשראי.

ברשתכם, גם אני רוצה להגיד כמה דברים. ראשית, אני רוצה להודות לוועדת המשנה בראשות חבר הכנסת טל על העבודה המאומצת מאוד שנעשתה כדי להביא את הנושא המורכב יותר, שדרכו היתה כוונה לעכב את כל החוק, לידי סיום. אני מסכים עם הגברת שפניץ שזאת היתה הכוונה.

זה נאמר באופן חברי.

לכן אני חושב שהזמן פעל דווקא לטובה. אני חושב שאין זמן מתאים יותר ליציאת התקנות האלה לדרך מאשר עכשיו מכיוון שעל שולחן הוועדות השונות בכנסת יש יותר מדי נושאים הקשורים למערכת הבנקאית בכלל. אני חושב שהעובדה הזאת צריכה להדאיג מאוד את המערכת הבנקאית. אם הכנסת צריכה להסדיר את מה שקורה במערכת הבנקאית בארץ אז צריך להיות בדק-בית אמיתי במערכת הבנקאית. כמות החוקים שקשורים לבנקאות לא הולכת וקטנה אלא רק הולכת וגדלה. כל יום אנחנו שומעים על עוד ועוד הצעות חוק. נדמה לי שהמערכת הבנקאית עדיין לא רואה את זה ולא שמה לב שנדלק כאן תמרור אדום.

נדמה לי שעכשיו הם כבר מודעים לזה.

אני לא בטוח.

הם ראו הרבה גלים כאלה.

אני חושב שדווקא העובדה הזאת תנחה את המערכת הבנקאית לשתף פעולה בחוק שירות נתוני אשראי, שבו הוועדה נתנה את דעתה, הן בשלב הכנת החוק והן בשלב הדיון בתקנות, לאיזון הראוי בין צרכי המשק לבין הצורך להגן על פרטיות האדם. אני מקווה שבסך הכול הצלחנו לעשות את זה.

אני רוצה להזכיר שאנחנו בוועדה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת הכלכלה.

אני רוצה לומר דבר מה על הנושא שבגללו התעכבנו. אני אומר את זה כעת למרות שאמרתי את זה גם לחבר הכנסת אילן ליבוביץ ולחבר הכנסת דוד טל במהלך התקופה שבה ניסינו להגיע לפשרה. ההתעכבות שלי נבעה בין היתר נוכח העובדה שהכנסת מינתה יועץ והיועץ הזה הכין דוח כתוב שאי אפשר להתעלם ממנו. גם הפשרות שהגענו אליהן, בסופו של דבר הן לא יכולות להיות נוגדות מאוד את ההמלצות של היועץ הזה. אני לא רציתי לאפשר למערכת הבנקאית שום עילה ללכת לבתי-המשפט בגלל שמישהו כתב דוח והוועדה דחתה את המלצות הדוח לחלוטין. לכן התעקשתי. גם אם הייתם אומרים 100,000 שקל הייתי מעדיף שזה יהיה כך, ובלבד שלא יוכלו להגיד שהכנסת נלחצה וקיפלה דוח של איזה יועץ. בגלל זה התעקשתי לפעול באופן מסודר, לא היתה לכך שום סיבה אחרת. אני גם חייב לציין שאף אחד מהם לא לחץ אבל אני ידעתי, מתוך הדברים שהם אמרו כאן, שיש להם כוונה לעשות את זה בעתיד.

אני חושב שהחוק הזה בסופו של דבר הוא חוק ראוי. אני מקבל את דברי הממונה על הגבלים עסקיים, שבסוף השאלה המרכזית היא האם האזרח ייהנה ממנו והאם תהיה תחרות אמיתית בין החברות שייתנו נתוני אשראי. אם אכן זה יקרה, אז הצלחנו. אם זה לא יקרה, אז נצטרך לחזור לשולחן הזה כדי לפתח שוק שתהיה בו תחרות אמיתית.

אני מקווה מאוד שהבנקים ישתפו פעולה כי בסוף זה תלוי בשיתוף הפעולה שלהם. למה אני אומר את זה? אתמול עלתה כאן הצעת חוק על שינוי המועדים של פרעון ההלוואות, ושאלתי את עצמי: מה, המערכת הבנקאית היא כזאת מטומטמת? עדיף היה שהם היו אומרים: כל מי שיבקש ניתן לו את זה. לא צריך חוק. למה אתם מגיעים הנה, מתבזים סביב השולחן הזה, מנסים כל מיני התפתלויות? הרי עדיף היה להגיד שמי שהיה ב-2 בחודש ורוצה להיות ב-18 בחודש יקבל ב-18 בחודש. מה הסיפור?

אני מקווה שגם לבנקים שמתנגדים בסוף תהיה תועלת מהחוק.

הבנקים הקטנים לא מתנגדים.

שגם לבנקים הגדולים תהיה תועלת מן החוק. הן משום שהחלפת המידע תהיה עכשיו בפיקוח רב יותר, והן משום שיש להם כאן איזה הצטברות של מידע, שהיום אסורה ובלתי אפשרית כי להוצאה לפועל אין היום מידע מסודר. ההתארגנות היא רק לקראת החוק הזה. כאשר הם צריכים לעשות מבחן של עלות-תועלת עדיף להם שזה לא יהיה מאשר שזה יהיה, אבל ברגע שזה יהיה אז לדעתי הם יפיקו הרבה תועלת מהמידע הזה.

אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מדברים גם על התקנות של ועדת הכלכלה וגם על התקנות של הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה ולוועדת החוקה, חוק ומשפט. אנחנו מאשרים את סעיפי תקנות שירות נתוני אשראי, התשס"ג-2003, עם התיקונים שעליהם הוחלט. הוועדה החליטה פה-אחד על אישור התקנות.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:05