כנסת פתוחה

פרוטוקולים/כלכלה/8271



2
ועדת משנה למאבק בתאונות דרכים
16.3.2004

פרוטוקולים/כלכלה/8271
ירושלים, כ"ד בניסן, תשס"ד
15 באפריל, 2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס'
מישיבת ועדת המשנה (של ועדת הכלכלה) למאבק בתאונות דרכים
שהתקיימה ביום ג' כ"ג באדר התשס"ד 16.3.2004 בשעה 12:30


ס ד ר ה י ו ם

איכות החלפים המותקנים ע"י מוסכים שבהסדר בכלי רכב לאחר תאונות דרכים

חברי הוועדה: היו"ר גלעד ארדן
איתן כבל
אליעזר כהן
שלום שמחון

עו"ד שרית זוכוביצקי-אורי, משרד התחבורה
דלית רגב, ראש תחום תכניות עבודה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה
חוה בן ארי, מנהלת אגף רכב, משרד התחבורה
שמעון אברהם, ראש תחום בכיר שרותי תחזוקה, משרד התחבורה
יואב בן אור, מנהל תחום ביטוח כללי, אגף הפיקוח על הביטוח, משרד האוצר
מירב אלעד, אגף הפיקוח על הביטוח, משרד האוצר
משה ימיני, ראש תחום סחר יצוא ויבוא, משרד התחבורה
בתיה לונדון, מנורה חברה לביטוח בע"מ
אליהו כלב, שמאי ראשי, הראל חברה לביטוח בע"מ
עמוס ז'ורבסקי, יו"ר ענף רכב, איגוד שמאי הרכב
חיים מלאך, מנכ"ל איגוד המוסכים
רונן לוי, יו"ר פורום התיקון הבטוח, איגוד המוסכים
ויקטור עידן, שמאי רכב
ראובן אבן, מנכ"ל איגוד יבואני הרכב
יעקב אנוך, מנכ"ל סוכנות מכוניות לים התיכון, יו"ר איגוד יבואני הרכב
שמואל בן-ארי, מהנדס רכב ראשי, מנהל מרקע, אגד
יוסי טופז, ועד מנהל ענף חלקי חילוף, איגוד לשכות המסחר
אורי דיגמי, יו"ר איגוד סחר רכב בישראל, איגוד לשכות המסחר
שרה אפק, ועד חטיבת החלפים לרכב, לשכת המסחר
גלנצר אבי,יו"ר איגוד מכוני הרישוי בישראל
רפי ונציה, שמאי רכב
רכב אמנון ניקריסין, שמאי

לבנת קיזור, מנהלת תחום ענפי, לשכת המסחר
אבי אורן, יו"ר איגוד המוסכים, סניף חיפה והצפון
רוני שטרן, הנהלת לשכת סוכני הביטוח בישראל
משה יניב, כלל חברה לביטוח בע"מ
נתן מורג, מכון התקנים, ת"ן רכב
יעקב וכטל, מנהל אגף התעשייה, מכון התקנים
חיים יעקב, ע. מנכ"ל, מכון התקנים
אורי גורביץ , איגוד השמאים
מיכה לפידות, חבר ועד איגוד סחר רכב בישראל
יורם, נציג ציבור
אמנון חיימשוילי

לאה ורון

חבר המתרגמים בע"מ

נושא הדיון היום הוגדר על ידי כאיכות החלפים המותקנים על ידי מוסכים שבהסדר
בכלי רכב לאחר תאונת דרכים. בשנה האחרונה התפרסמו מספר מקרים בכלי התקשורת, וגם הובאו לידיעת המועצה הישראלית לצרכנות – יש פה נציג, דרך אגב של המועצה? לא. אבל הם העבירו אלינו מסמך, אתם מוזמנים.

לאור הסדר השמאים החדש שנעשה, אם זכרוני אינו מטעני, לפני שנה ומספר חודשים, ושהמטרה שלו היתה בעצם למנוע את התלות של שמאי הבית בחברות הביטוח, הסתבר שגם בעקבות הסדר השמאים החדש, או אופן הפרשנות שלו, ועוד בעיות נוספות שעליהן נדבר בישיבה הזו, היו מספר מקרים, ואנחנו עדיין לא יודעים את היקפם, שבהם אנשים שרכבם עבר תאונה, כלי הרכב שלהם תוקן, גם אם אלו היו רכבים די חדשים או חדשים על פי הגדרת החוק, הרכב תוקן והותקנו בו חלפים שאינם מקוריים ושאינם חדשים, ושגם אינם עומדים בדרישות תקן מסוימות.

אלו לפחות הטענות. אינני אומר שזה המצב. השאלה אם הדין הקיים או החקיקה כיצד היא מפרשת, או משרד התחבורה וכיצד נוהגים בשטח, האם כל הגורמים והמצב שקיים מאפשר לתופעות כאלו לקרות, או שאנחנו סגרנו את כל הפרצות האפשריות על ידי הסדר השמאים ועל ידי החקיקה, או שיש עדיין מה לעשות.

כפי שפורסם בזמן האחרון הוגשה הצעת חוק של חבר כנסת יורי שטרן, שנועדה לחייב חלקים מקוריים וחדשים בכלי רכב חדשים שעברו תאונה. הונחה, עדיין לא הונחה, אבל מתגבשת, הצעת חוק נוספת של חבר הכנסת שמחון ושלי לגבי אופן הפיקוח. לאו דווקא הצעה שמחייבת חלפים חדשים בלבד, או מקוריים, אבל הצעה שמחייבת הגברת האכיפה ופיקוח ותקינה על אותם חלפים – אבל לא ניכנס כרגע לעומק הדברים. נעשה את זה אולי בהמשך הדיון.

אני ביקשתי בתחילת הדיון להציג כתבה ששודרה בערוץ 2 בנושא הזה. אני לא יודע אם אנחנו מצליחים או לא. אם לא, אנחנו נפתח את הדיון.

אני רוצה לנהל את הדיון בצורה הזו. הייתי מבקש קודם כל ממשרד התחבורה להציג את המצב הקיים, ולאחר מכן אני רוצה לשמוע את איגוד יבואני הרכב ואת המפקח על הביטוח, קודם כל את המפקח על הביטוח, הנציג של הפיקוח על הביטוח. נתחיל בסקירה של משרד התחבורה.

צהרים טובים. נושא החלפים שמגיע לארץ, תפקידו של משרד התחבורה היה לחוקק תקנות, לעשות
רגולציה מתאימה, לקבוע תקנים, כמו בעולם, ואחר כך לאכוף אותם. מבחינת משרד התחבורה אנחנו מקיימים אכן את הרגולציה, כאשר אנחנו בודקים את החלקים שנכנסים לארץ, נעזרים במעבדות מוסמכות שעוזרות לנו במשלוחי היבוא, אנחנו נעזרים כמובן בפקחים משלנו שעושים בקרה על משלוחי היבוא בנמלים, על מדפי 1,600 המוכרים חלפים בארץ, אנחנו לוקחים מדגמית חלקים ממדפים ועושים בדיקות, ומנסים כמה שיותר לסגור את כל הנישות שמנסים מדי פעם לפרוץ.

יש את החלפים התחליפיים, כשיש תקן – אנחנו מאמצים את התקן. בנושא חלקי הפח, שזה יעלה בהמשך הדיון, בשום מקום בעולם חלקי הפח התחליפיים לא נבדקים. משרד התחבורה לפני כעשר שנים הכין מפרט, ומכון התקנים אכן בודק את חלקי הפח התחליפיים מול המפרט. אנחנו יודעים שעצם קיום החלקים התחליפיים הוא בריא במשק.

מה זאת אומרת בשום מקום בעולם הם לא נבדקים?

חלקי הפח. חלקי הפח מיוצרים ע"י יצרנים גדולים. יש לנו בארץ כשלושים ותשעה יצרני פח שמיוצגים על
ידי חברות גדולות. ארבעים וחמישה אחוז מהווליום של היבוא של חלקי הפח מייבאים יבואני הרכב בעצמם, כאילו מהווליום של סך הכל מה הכל הייבוא מייבאים יבואני הרכב ארבעים וחמישה אחוז של חלקי הפח, כאשר בנושא החלקים התחליפיים קבענו תקנים, אנחנו אוכפים אותם בדרכים שציינתי קודם.

יש לי כמה שאלות אלייך. קודם כל, כמה פקחים עובדים במשרד התחבורה בבדיקה של בדיקות
מדגמיות. בואי נתחיל אחורי. קודם כל, אני מבין שאדם שרוצה לייבא חלפים מגיש דוגמא, ומקבל אישור. הוא לא מגיש כל פעם את המשלוח שמגיע. נכון עד כאן?

קודם כל, ברגולציה שעשינו יש חלקים שנדרשים על פי דין להביא אישור עמידה בתקן. ואז כשנדרשים כמו
בצמיגים להביא אישור של עמידה בתקן או ממכון התקנים או מהטכניון, ואז כל משלוח נבדק כאשר הוא מגיע לנמל על ידי המעבדות המוסמכות. כל משלוח נבדק. ובשלושה החודשים או ארבעה חודשים האחרונים – אני מדברת על הצמיגים – אמרתי כמו צמיגים, כמו למשל מצברים.

זה באופן מקרי החלקים? מה מאפיין את אותם חלקים?

זה נקבע בתקנות. לא עשיתי לי רשימה של חלקים. אלה חלקים שנקבע להם תקן רשמי.

זה לא בהכרח אבל מקיף את כל חלק שאני יכול להגיד עליו שהוא חשוב לבטיחות הרכב

לא. לא. סוג אחר של חלקים - המבקש רשיון יבוא צריך לבוא אלינו למשרד התחבורה, להביא את
הפרוטוטייפ האחד. כאשר יש לו תקן, החלק נבדק מול התקן. ברגע שהאחד נבדק הוא יכול להביא כמויות. אם אין לו תקן אז אנחנו מכינים יחד עם מכון התקנים מפרט והמפרט נבדק, והוא נכנס רק לאחר בדיקת החלק מול המשרד.

כמה פקחים יש לכם שאחראים לעשות בדיקות מדגמיות ברחבי הארץ?

בעצם המחלקה שיושב פה ראש התחום שלה שעוסקת בכל נושא מוצרי התעבורה יש לה ארבעה מפקחי אכיפה.

זהו, זו כל המחלקה?

לא. המחלקה כוללת עוד אנשים. אלו שעוסקים פרופר רק באכיפה.

אתה מנהל המחלקה? מה שמך? כמה בדיקות כאלה עשיתם ב2003- אם אפשר לשאול?

ב2003- ביצענו 1,751 בדיקות. כאשר חלק מהבדיקות ביצענו בנמלים במסופי הכניסה לארץ.
וביצענו עוד כ825- בדיקות בבתי מסחר, כאשר בבתי המסחר נכללים גם יבואני החלפים. זאת אומרת, יש לנו כמות גדולה מאוד יחסית של בדיקות.

תרשה לי רגע לשאול אותך. 1,751 אתה אומר בנמלים, ועוד 825 בדיקות בבתי מסחר.

מתוכם ביצענו 450 בדיקות בנמלים במסופי הכניסה לארץ, ועוד 825 בדיקות בבתי מסחר.

ומה היו הממצאים? מצאתם אי התאמה בין מוצרים.

יש אי התאמות שאנחנו מוצאים אותן במשותף עם המעבדות המוסמכות לרכב כמו מכון התקנים ומוסד
הטכניון. לדוגמא, אני אתן דוגמא אחת לגבי נושא של צמיגים, מצאנו ארבעה משלוחים של צמיגים, בערך כ3,500- צמיגים שלא מתאימים לתקן. הצמיגים האלה נפסלו ולא הוכנסו לארץ.

תשתדלו לא להתפזר. אני שואל שאלות נקודתיות. כמה מתוך ה1,751 מצאתם בהם אי התאמות? אתם
לא יודעים בדיוק? לא הכנתם סטטיסטיקה כזאת?

יש סטטיסטיקה. בדרך כלל בין ה-60 – 80 אי התאמות. בדרך כלל אני מחלק אותם למשפחות. משפחות זה מנורות ראשיות, פנסים ראשיים לרכב.

מה אתם עושים כלפי אדם כזה שנתפס באי התאמה?

בעצם יש לנו סמכויות מנהליות קודם כל מיד להפסיק לו את הרישויים למיניהם שהוא מקבל מאתנו. חוץ
מזה, לעשות לו שימוע, והסמכות המנהלית שיש לי זה להפסיק לו מיד את כל הרשיונות שהוא מקבל ממני.

נשללו רשיונות כתוצאה? כמה?

חוה בן ארי; כן. גם ביצור מקומי וגם ביבוא. לא הבאתי מספרים. מצטערת, אבל אני יכולה להמציא לך את זה מחר.
אבל אני יכולה להגיד לך שיש לנו אותו דין הרי גם ליצור מקומי. אז בייצור מקומי הוא
מקבל ייצור.

טוב, תראי, חשוב לנו דווקא מאוד לדעת את הנתונים. כי הכנסת עוסקת בחקיקה, ואני לא הייתי רוצה
שחברי הכנסת ייגשו ליוזמות חקיקה, לדוגמא, להחמיר את הענישה ליבואן שלא עמד במה שהוא הציג למכון התקנים אם זה לא מבוסס. אולי לכם יש מספיק סמכויות, אולי הענישה מספיק מרתיעה. קשה לנו להסיק מסקנות בלי שיהיו לנו נתונים.

אני אביא לך נתונים עד סוף השבוע.

כעיקרון רציתי לדעת. זה נראה לך מספק כוח האדם שלכם? זאת אומרת, אתם מרגישים שביחס להיקף
העבודה וכמות החלפים המיובאת לארץ ארבעה פקחים זה מספיק או שזה לא מספיק
לטעמכם?

תראה, אין ספק שארבעה חודשים האחרונים השקענו בהרבה הרבה פריצות של המערכת שסגרנו, אם זה
כיסאות בטיחות ואם זה מגהה ואם זה צמיגים ואם זה פנסים, שלגביהם נמצאו אי התאמות ואי עמידה בתקן. וסגרנו אפילו מפעל בארץ ונגררים וכו' . כמובן שמערכת אכיפה עם יותר אנשים היתה מגיעה ליותר אוכלוסיות ויכולנו יותר לבקר. אין ספק שארבעה אנשים באוכלוסיה של 390 בתי ייצור וקרוב ל-1,700 בתי מסחר, ומעל ארבעים יבואני חלפים. יש לנו כאלף שש מאות בתי מסחר שסוחרים בחלקים, וזה מעבר לחמשת אלפים מוסכים שמשתמשים בחלקים. ויש לנו לדעתי כארבעים או חמישים יבואני חלקים. זה פחות או יותר ההיקף.

יש לכם עמדה לגבי הסדר השמאים החדש וההשפעה שלו מבחינת החלפים שחברות הביטוח...

אל תשכח חבר הכנסת ארדן את ההחלטות שלנו מהממונה על ההגבלים העסקיים. זה הכל ביחד. זה
רק התחיל. מבחינת הסדר השמאים אולי יגיד לך...מה קרה מאז ההסדר. אבל לגבי הממונה על ההגבלים העסקיים וההחלטות שלו של השימוש בחלקים תחליפיים גם בתקופת האחריות זה עוד מוקדם להביע דעה. זה התחיל לא מזמן. מההיבט שלי לראות את הזעזוע או שזה עשה מהפכות , זה אני לא יכולה להגיד.

לפני שאנחנו עוברים לאיגוד יבואני הרכב, יש פה גם נציג של איגוד השמאים? יש אתנו גם שמאי רכב בשם
רפי ונציה.לפני שאנחנו נכנסים לדיון על ההסדר עצמו ועל ההשפעה שלו והאם צריך לתקן אותו או לא, אני רוצה שתספר קצת מניסיונך כשמאי רכב איך זה משפיע על השמאים ועל הפעילות שלהם לקבוע מה צריך להחליף ומה לא ברכבים שעברו תאונה. והאם לדעתך יש לזה השפעה על בטיחות כלי הרכב הנוסעים במדינה.

קודם כל, עד לפני עשר שנים היתה הנחיה שלרכב חדש שנמצא במסגרת אחריות או עד 100,000 ק"מ חלה חובה על השמאי להתקין ברכב חלקים מקוריים. כך היה עד לפני עשר שנים, אחר כך זה זז וזז, עד שיצא המכתב שלך שאפשר כבר ברכב חדש לשים חלקים תחליפייים. אנחנו לא אומרים לגבי רכבים מעל שנתיים. זה גמר אחריות, או רכב ישן, אפשר להשתמש בחלקים תחליפיים שעברו כמובן את התקן ואת הביקורת שלכם.

אבל לגבי רכבים חדשים, האזרח במדינה מאבד את האחריות. הוא החליף כנף, הוא החליף בולם. הוא החליף דלת וזה אחרי חצי שנה שהוא נסע, והחליפו לו והוא חוזר חזרה למוסך המרכזי שבו הוא רכש את הרכב, והוא אומר, תשמע, החלון לא עולה. ההגה מושך לי. הוא מרים את האוטו ואומרים: בולם תחליפי והדלת משומשת. לך מפה. הוא שילם ממיטב כספו, מאה אלף שקל, והמוסך המרכזי מגרש אותו ואומר לו, החליפו לך דלת משומשת, החליפו לך בולם תחליפי, החליפו לך משולש תחליפי. אז לפחות תגנו על הרכבים החדשים שיש להם אחריות. השאר – רכב ישן, כבר בלוי, אפשר לשום תחליפי שעבר את התקן, אפשר לשים פח תחליפי שעבר את התקן, אבל לא ברכב חדש. ובודאי שהחלקים התחליפיים שיהיו בפיקוח ושיעברו את מכון התקנים. כי יש היום בשוק חלפים שאנחנו מאשרים כנף, וזה מרחק של ס"מ לפעמים.

השאלה שלי, האם אתה מרגיש שיש לחץ של חברות הביטוח על שמאים כאשר הם באים להעריך את הנזק
שקרה לרכב וכשהוא בא לקבוע איזה חלקים צריך להחליף בו.

חברת ביטוח מקבלת את ההנחיות ממשרד התחבורה. אם חווה בן ארי מוציאה מכתב לפני חודש ואומרת
שמותר להשתמש ברכב חדש בחלקים תחליפיים, אז מה אתה רוצה מחברות הביטוח? יש להם משרד התחבורה. אנחנו קיבלנו את הרשיון ממשרד התחבורה. אנחנו כפופים למשרד התחבורה. לחברת הביטוח הם גם כפופים למשרד התחבורה? למפקח על הביטוח.

לפי מה שאתה אומר לי לעולם לא יחליפו לחלק חדש.

לפי ההנחיות של היום כן. אם הוא בא למוסך המרכזי אז יחליפו לו. אבל במוסך הסדר ישימו לו חלקים תחליפיים.

במוסך ההסדר תמיד יתנו לך חלק חליפי? אף פעם לא תקבל חלק חדש?

תלוי איזה מוסך הסדר. אם זה מוסך מרכזי שבוא נניח שיש מזדה, וזה מזדה מרכזי באזור תל אביב.

איגוד השמאים, אני מבקש קודם כל לשמוע אתכם.

אני יו"ר איגוד השמאים. אני רוצה לומר באופן כללי. אנחנו כשמאים חבים נאמנות לבעל הרכב, למבטח
ואנחנו פועלים על פי תנאי הפוליסה ועל פי חוק חוזה הביטוח. חוק חוזה הביטוח אומר שבקרות תאונה יש להחזיר את הרכב למצבו הקודם טרם התאונה. רפי ציין שבכלי רכב חדשים חייבים להשתמש בחלפים מקוריים כדי להחזיר אותם למצבם הקודם. זה לא מדויק. כי גם בכלי רכב ישנים יש מקרים שאנחנו חייבים להשתמש בחלקים מקוריים כדי לשמר את המצב הרכב ולהחזיר אותו לקדמותו. הנושא של חלקים תחליפיים הוא נושא מאוד מורכב, מאוד מסובך, ואנחנו מדברים כרגע על חלקי פח, שאלה עיקר החלפים שבתאונות ניזוקים. בחלקים המכניים ובחלקים הטיפוליים כמו צמיגים ומצברים יש לנו בעיה אחרת. אני אתמקד כרגע בבעיה של חלקים תחליפיים של חלקי פח תחליפיים.

כשאנחנו מדברים על חלקי פח תחליפיים צריכים לבחון אותם. אמרה פה הגברת חוה בן
ארי שיש תקנים. אני לא מכיר בארץ תקן לחלקי פח. לחלקי פח אין תקנים. באירופה יש תקנים. אבל כאן אין תקנים. אני רק רוצה לומר כך: לעניין חלקי פח, אנחנו צריכים להבחין: יש חלקי פח תחליפיים שהם ברמת בטיחות טובה, ואפשר להשתמש בהם, ויש חלקי חילוף שהם ברמה בסיסית ירודה. כדי לאבחן בחלק תחליפי אנחנו מסתכלים על מספר פרמטרים: על ההרכב המטלורגי של החלק, קרי: הפח עצמו. אני יכול לומר פה שיש פערים של פי 10 במחיר הגלם של הפח בין פח של חלק תחליפי זול לבין חלק פח שמשמש ליצור ברמה הגבוהה או כחלק מקורי.

דבר שני זה עובי הפח. אנחנו מוצאים פערים בין עובי הפח המקורי לעובי הפח של חלק תחליפי. קל מאוד לבדוק את זה בעזרת משקל. תשקול חלק מקורי, תשקול חלק תחליפי תראה את ההבדל.

הבעיה של התאמת המידות של החלק התחליפי לרכב. הבעיה של הגימור של החלק התחליפי.

אלה הבעיות שעומדות בפני השמאי כדי להחליט באיזה אופן לתקן את הרכב. אז אם
דובר על רכב חדש, אנחנו מדברים על החזרת מצב לקדמות, ודאי שצריך להשתמש בחלקים מקוריים ולא חלקים תחליפיים. מקוריים, קרי חדשים. יכול להיות בחלקים ספציפיים שאפשר להשתמש בהחלט משומש, אבל שלא יהיה ישן משנת הייצור של הרכב הזה הספציפי שאותו מתקנים.

דבר נוסף, צריכים לבחון את הנושא של החזרת המצב לקדמותו, שהוא המוטו המרכזי שמוביל את השמאי. על הנושא הזה, על המוטו הזה, אין אף אחד אחר שיכול לבצע מלבד השמאי. השמאי יהיה זה שיחליט איך להחזיר את הרכב למצבו הקודם. הביצוע – בידי המוסך.

השאלה שלי היתה לא על חשיבות השמאי . השאלה שלי היתה האם המצב כיום מבחינתכם הוא טוב,
האם השמאים היום מרגישים, אתה כיו"ר איגוד השמאים, שהם חופשיים להחליט לגבי כל רכב ורכב, לא משנה היכן מתקנים אותו, מה להחליף בו, איזה סוג של חלף, האם הם חוששים מזה שחברת הביטוח נגיד תוציא אותם מהרשימה שלהם? זה סוג הדברים שאני מצפה שתתייחס אליהם פה. על חשיבות השמאי אין חולק, וחשיבות חלקי הפח גם אנחנו לא חולקים עליה. ובכלל, הכל חשוב.

במצב הנוכחי אני יכול לומר כך: שהדבר מאוד תלוי באינטגריטי ובמשקל של השמאי. מאוד ייתכן
ששמאים יהיו נתונים או מוטים להשתמש בחלקים שעולים יותר כדי לשקם רכב מתוך ראייה של טובת חברת הביטוח ולא טובת הרכב. אני לא יכול להצביע על קו כללי או על מקרים ספציפיים שכשמישהו היה מאוים ואמרו לו תעשה כך או כך כי אחרת.... ולכן אמרתי שזה תלוי באינטגריטי ובמשקל של אותו שמאי בשטח.

האם ידוע לך על מספרים של שמאים שהוצאו מרשימת השמאים של חברות הביטוח מאז שההסדר
הזה, מינואר 2003, שנה וארבעה חודשים?

הנושא של הוצאת שמאים מתוך רשימה לא היתה בעלת משמעות גדולה. היו מספר שמאים שהוצאו
מרשימות. לצערי, לא קיבלנו את הסיבות שהם הוצאו, על אף שבהסדר חייבים בהוצאת שמאי מתוך רשימה, השמאי צריך לעבור שימוע אצל מבקר הפנים של החברה, והוא צריך לתת את דעתו בכתב. לא ראינו דבר כזה.

זאת אומרת, הוצאו שמאים בלי ההליך .

מעבר לזה, אני יכול לומר פה שכל ההסדר אינו נאכף וחברות הביטוח רומסות את ההסדר ברגל גסה. מכל

אם נאמר שבקרות מקרה הביטוח יבחר המבוטח שמאי מתוך רשימה, אני יכול לומר פה שבמספר חברות הביטוח אנחנו רואים הכוונה של המבוטח לשמאי ספציפי שנבחר על ידי המבטח מבלי שהמבוטח יבחר אותו או יהיה מודע אולי אפילו לזכות שלו לבחור אותו.

אני חוותי את זה על בשרי כך.

מיום שאנחנו מכירים את עצמנו השמאים הם שמאים של חברת ביטוח מסוימת

אתה רואה, זה כבר שנה וחצי ולא, ואתה לא יודע מזה.

דבר נוסף, הנושא של מוסכי ההסדר, חלוקת הטבות למבוטחים שהולכים למוסכי הסדר, וכתוצאה מכך,
כשהולך המבוטח למוסך הסדר בעצם הוא מוכוון לשמאי ספציפי שנמצא בהסדר באותו מוסך.

למה? מוסך ההסדר אם אתה הולך לשם אתה מתחייב גם לקחת את השמאי?

אתה מקבל את השמאי שנמצא שם. ראשית, לא אמרתי שזה בכל חברות הביטוח. כל חברה נוהגת
אחרת. חברת איילון. בסדר?

אני רוצה קודם כל לומר לכם בתחילת הדרך שאני חתמתי על הצעת חוק שהניח אותה חבר הכנסת יורי
שטרן, ואני הנחתי אותה כי באינסטינקט הבסיסי, כשמניחים לך הצעת חוק שאמורה לשרת על פניו את הציבור, אותנו הציבור הרחב – אתה חותם. אבל כשנכנסתי לעניין הזה ובאמת התחלתי ללמוד אותו, התברר שאין צדיקים בסדום. זה תלוי את מי אתה שואל. אנחנו האזרח סטטיסטים בכלל. זה נראה כאילו אלו אוהבים אותנו כל כך ורוצים לעזור לנו, ומצד שני אחרים כל כך דואגים וחרדים לשלומנו.

כשאני קראתי נדמה לי בשבוע שעבר, שבאירופה למשל, אזור מפגר לחלוטין, התקבלה רפורמה מאוד גדולה בעניין הזה, וכותרת המשנה בעיתון היתה, מתי זה יגיע לישראל. אני לא מתיימר שאני מומחה. ממה שקראתי שם, פתיחת השוק המאפשר למוסכים להשתמש גם בחלפים שאינם מקוריים.

אף צד לא צריך פה להתלהב. אני מציג קודם כל. בסופו של דבר גם אני שוקל אם אני רוצה בכלל להיות שותף להצעת החוק במתכונת הנוכחית. כי מצד אחד התברר שגלעד, אדוני היו"ר, שיש כאן סוג של הליכה לקראתנו, הציבור, ומצד שני מתברר שיש מגוון רחב של פתרונות שאפשר ליישם אותו, וזה עולה לנו הרבה הרבה יותר זאת.

כלומר, אם המשמעות היא בסופו של עניין, שהצעת החוק מטרתה לחזק את היבואנים, ומתברר, אם שמתם לב לאחרונה, שאת שנת האחריות הם מוסיפים שנים כך הבנתי אפילו מהדברים שכאן. ככל שאתה מגדיל את שנת האחריות ...

לכן, אני מניח שאנחנו נידרש גם כאן, לדעתי, ואני חושב שכדאי שגם חבר הכנסת יורי שטרן יידע, שיש כאן איזה בור שצריך למצוא את נקודת האיזון בין שני הגורמים האלה. מצד אחד, אין לי כוונה, חס וחלילה, לפגוע ביבואנים. ואין לי רצון כאן לפגוע באף אחד. ומצד שני, אנחנו רוצים שיתאפשר לצרכנים באמת ובתמים. הנחת העבודה שלי היא שאם אני מכניס את הרכב אצלך, אתה כשמאי, ואני לוקח את הרכב שלי לתיקון במוסך, שהוא לא המוסך המקורי שלי, הנחת העבודה שלי היא שאני נותן את הרכב שלי כמו אצל הרופא. הנחת העבודה שאתה הולך לרופא שלך שאתה תקבל ממנו את הטיפול הטוב ביותר והנאות ביותר. זאת אומרת, אם הוא מרמה אותך בפח, ואם הוא מרמה אותך בחלק, אז הוא רמאי. אז יש כבר כללים איך אתה מטפל ברמאי. אני מניח שזה אמור להיות באופן הזה.

אבל הנחת העבודה היא שאתה הולך לקבל, ובעל המוסך שלך יאמר לך: אדוני, אלה האפשרויות. אתה יכול לקבל ממני חלף מקורי עולה איקס. זה כמו שאתה בא היום לבית מרקחת. בבית המרקחת, שבוע שעבר הרופא רשם לי סוג של תרופה מסוימת שהייתי צריך לקנות אותה, והוא אמר לי: תשמע, זו התרופה. הגעתי לבית המרקחת, בית המרקחת אמר: אין לנו את זה. אין היום את זה בשום בית מרקחת, אני מציע לך תרופה תחליפית שהיא אותו דבר. הרמתי טלפון לרופא שלו ואמר – אין בעיה. זאת אומרת, הנחת העבודה היא שגם בית המרקחת עשה את עבודתו נאמנה כשהציע לי את התרופה התחליפית, וגם הרופא שלי. כי בסך הכל גם לרופאים יש חברות שהוא עובד מולן.

זה נושא מאוד מאוד סבוך. וצריך למצוא את נקודת האיזון פה בין הגורמים, כי כולם מדברים, רוממות האזרח בגרונם, אבל בפועל זה אינטרס, ואין לי טענה נגד זה.

רק רציתי להעיר לך שהצעת החוק של יורי שטרן גם אני הצטרפתי אליה בזמנו, והיא מדברת באמת על חלפים חדשים ומקוריים בלבד. יכול להיות באמת, יכול להיות, אני לא אומר, שהיא מרחיקת לכת. אני לא בטוח שהיא מרחיקת לכת. אבל יש כמובן גם לדבר על דברים אחרים. ממה שאתה המצב היום לא קיים. זה לא שאתה הולך לרופא, שזה המוסך, כלקוח, אתה מקבל את כל האופציות, נניח שחברת הביטוח שלך אומרת, היא הרופא במקרה הזה, הוא אולי המנתח שעובד אצל הרופא, אבל הרופא פה זה חברת הביטוח. אין מצב היום שחברת הביטוח אומרת לך .

אם אתה כבר נותן את העובדה, אז חברות הביטוח הן כמו מכבי וזה. כי היום למשל אתה הולך לרופא, הוא
לא שולח אותך לצילום כיוון שזה עולה .

ההבדל הגדול הוא שפה סל התרופות לא ברור. אין הגדרה ברורה של סל התרופות.

סל התרופות שאתה מדבר עליו ברור מצד חברות הביטוח.

אני רוצה לשמוע את ראובן אבן, מנכ"ל איגוד יבואני הרכב.

קודם כל, אני חושב שהנקודות בעצמן הן נקודות אמרות ממה שהובאו עד כה. דבר ראשון ביבואנים,
חבר הכנסת כבל, בנושא הזה זה לא עשיית הכסף. אתה הזכרת את נושא התרופות, אז חברות הביטוח בארצות הברית קבעו שתרופה גנרית היא תרופה מחליפה לתרופה מקורית, לא תמיד עוזרת לאנשים שלוקחים תרופה באופן קבוע. אז זה בקשר לתשובה הזאת. ובארץ עושים מה שרוצים. שם חברות הביטוח קבעו את זה. פה אנחנו קובעים.

באשר לחלפים, קודם כל ישנו הנושא מי אחראי משפטית לתיקון: השמאי או המנהל המקצועי של המוסך. על פי החוק – המנהל המקצועי של המוסך. זאת השאלה הראשונה. השמאי רשאי לקבוע מה ערך הנזק. לא איזה חלקים, כי הוא לא אחראי לתיקון. אז פה לא היבואנים ולא חברות הביטוח.

לפי מה הוא קובע את הערך? לפי חלף חדש?

לא, הוא יכול להשפיע רק איזה חלקים צריך להחליף. כי אם חלק טוב או לא טוב, משפטית רק המנהל
המקצועי. לא היבואן.

אתה לא עונה על השאלה. כשהוא עושה הערכת נזק, והוא אומר, בוא נגיד, נגרם נזק של אלף שקל. כשהוא
קובע אלף שקל, לפי מה הוא קובע את האלף שקל?

הוא קובע לפי המחיר הנמוך ביותר באופן עקרוני. צריך לקבוע את החלקים שצריך להחליף.

הוא קובע בדו"ח שלו גם את שווי החלפים

מנהל המוסך, או המנהל המקצועי, כהגדרת החוק, הוא צריך להחליט איזה חלק להכניס. אם חלק
משומש, חלק תחליפי, או חלק אחר – הוא צריך להיות תואם באיכות ובטכנולוגיה שלו. אני לא חושב שלרכב משומש צריך להכניס חלק משומש, כי אנחנו לא יודעים מה היה ברכב הקודם ואנחנו לא יודעים מה ניזוק בו. ואני מדבר כרגע אך ורק על האדם עצמו, עלי, לא כיבואן. עלי כאדם. אחרי שנקבע, החוק קבע את זה אבל אנחנו לא משתמשים בו, נגדיר מה השמאי רשאי להגיד, או מה הוא לא רשאי. ואני לא רוצה לקבוע בכבודם של השמאים. הם פשוט צריכים לקבוע מה ניזוק. ניזוק פגוש, ניזוקה חגורה, ניזוק מנוע – מה ניזוק. הערך שלו? ערך השוק, שחברות הביטוח יעשו להן מדרגות לתיקון כזה, וכל לקוח בעצמו יחליט אם הוא רוצה שהרכב שלו יהיה אמין ותקין, או שהוא רוצה להשתמש בחלקים זולים.

באשר לחלקים תחליפיים, אני מצטער מאוד, אני לא רוצה להתנגד למשרד התחבורה, אבל למשל בולמי זעזועים במדינת ישראל לא ניתן לבדוק. אם זה נשבר וגורם להתהפכות רכב אנחנו אומרים אללה כארים. וזה לא קשור לא ביבואנים של החלקים, לא אלה ולא אחרים. אין מי שיבדוק את זה. לא הטכניון ולא מכון התקנים לא בודקים בולמי זעזועים. זו דוגמא ראשונה.

דוגמא שנייה, חלפים תחליפיים. אז יבדקו משקל, יבדקו סוג החומר, אי אפשר לבדוק את הטכנולוגיה שהשתמשו בה. לדוגמא, מכסה מנוע של וולוו , מקרה ידוע לכולם, יש בו חורים מיקרוסקופיים. קח חלק תחליפי – לא תמצא אותם. למה נועדו החורים המיקרוסקופיים? שבזמן פגיעה מכסה המנוע ייכנס כמו גרמושקה. זו טכנולוגיה. עכשיו, התאמה, אם פחח רגיל צריך להתאים חלק זה או אחר ולא משנה אם הוא משתמש בחלק דומה, להתאים אותו, הוא פגע במבנה, בחוזק של הרכב באותה נקודה. ולכן הדברים החשובים הם לא לקבוע חלק תחליפי, חלק מקורי, חדש, ישן, משומש, מי קובע את החלק מבחינה מקצועית. וזה לא השמאי.

אבל אם האחריות היום על המנהל המקצועי של המוסך, מבחינת החוק, הוא זה שקובע לכאורה.

לא, הוא לא קובע כי ברגע שהוא עובר לשמאי, עוד פעם, הוא לא מוכן לזה, אז אומרים תלך למקום אחר.
מוציאים את האוטו מהמוסך. פשוט. ברגע שהמנהל המקצועי דעתו לא מקובלת על חברת הביטוח במונחי כסף, כי זה בסוף מגיע לכסף, שולחים גרר, מוציאים את האוטו מהמוסך, מעבירים אותו למוסך אחר. מאוד פשוט.

האם מוכרים מקרים שמוסכי הסדר הוצאו מלהיות מוסך הסדר בגלל שנקבעו שם...

לא צריך להוציא. לא שולחים להם עבודה. זה הכל. אני יכול להגיד לך שאני במוסך המרכזי שלי, מוסך
הסדר של כמה גורמים, לא שולחים עבודה. אני על הרשימה בלי עבודה.

לפני שאנחנו ממשיכים בדיון אני רוצה לרגע להראות כתבה שהיתה על הנושא הזה בערוץ 2. אחרי זה נמשיך את הדיון.

אני רוצה לגעת ולהגיד, בלי להאשים אף אחד: היום מי שבעל הזרוע בעניין וקובע זה
חברות הביטוח. בעל הזרוע יש לו שלוח שהוא עומד בפועל מול הלקוח, זה מוסך ההסדר. מוסך ההסדר כלוא בין מה שחברת הביטוח מוכנה לשלם לבין מה שהיא העלות האמיתית של העבודה. ובכלא הזה הוא מתמרן את התיקון למצב שישאיר לו משהו בכיס. ומאוד קשה שיישאר לו משהו בכיס בתנאים האלה, אנחנו מכירים אותם.
וזאת הבעיה העיקרית בהקשר לתיקונים.

יש בעיה בטיחותית מאוד חמורה. אף אחד מהנוכחים פה, וכולם בעלי מקצוע מכובדים, לא יכול לקום ולהצהיר שכנף תחליפית זהה בתפקוד שלה לכנף מקורית, כי אין כנף כזאת, ואני אסביר למה: או פגוש. היצרן כשהוא בונה היום רכב אין שלדה ברכב. הרכב בנוי, מעטפת הרכב, מה שאנשים מסתכלים כעל שמלה, כעל כיסוי חיצוני, היא לא שמלה בכלל. זה השלדה של הרכב. והרכב בנוי היום בתכנון של רכב עושים כשלוש מאות וחמישים ניסויי ריסוק של מכוניות של אותו דגם, כדי להגיע לאותו יורו אנקפ רמה שלוש או ארבע או חמש – זה ממד הבטיחות שמקובל היום. ולוקח יצרן, ומשקיע שנות מחקר, ומשקיע פיתוח חלפים באנליזה של חלקיקים, שיטה מאוד יקרה ומתוחכמת, ומוציא בסוף כנף שהתפקיד שלה לספוג אנרגיה במקרה של התנגשות ברמות מסוימות.

מה אנחנו עושים? והאוטו הזה עובר מבחנים, ועובר תקנים, ומביא את כל הניירות למשרד התחבורה, ומורשה להיות מיובא לארץ. אנחנו מעלים אותו על הכביש, ואחרי התאונה הראשונה, תאונה חזיתית פשוטה, פגוש, שתי כנפיים, אנחנו מרכיבים שתי כנפיים ופגוש שהפגוש לא יודע לעמוד בחמישה קמ"ש ספיגת אנרגיה, בלי להינזק. הפגוש מתפרק מיד. הכנפיים, האוטו שהיה קודם בחמישה כוכבים ביורו אנקפ נהיה שני כוכבים, כי הכנפיים שהרכיבו בו לא מסוגלות לספוג שום אנרגיה, כי אף אחד לא תכנן אותן לזה, ומי שייצר את הכנפיים, וכל יצרני הכנפיים בעולם, אף אחד מהם לא יכול להצביע על ניסוי ריסוק אחד שהוא עשה.

ואני קשור בחברות שמייצרות כנפיים, בחברות שמייצרות מכוניות, אני שלושים שנה עוסק בענף הזה. ואם תיקחו באוטו חדש לגמרי, תורידו לו את שתי הכנפיים, תביאו איזה כנפיים שאתם רוצים, תובילו אותו ליורו אנקפ, הוא יורד בשתי נקודות רק בגלל נושא הכנפיים.

מה שאני אומר, ובאופן מוחלט אני אומר, ואני אחראי למה שאני אומר, ואני מוכן לעמוד מול כל אחד בעניין, אחרי כל תיקון שמתקנים רכב בחלקים לא מקוריים, בחלקי מעטפת היום, ברכבים המודרניים, פוגעים בבטיחות הרכב ומכניסים את הנהג למלכודת, שאם הוא חשב קודם שהוא בחמישה כוכבים יורו אנקפ הוא היום רק בשלושה כוכבים ביורו אנקפ. וזה הקטע הכי חשוב בנושא של חלקי הפח התחליפיים.

באיזה חלפים אתה השתמשת עד היום?

מקוריים. רק מקוריים. גם כאשר שילמתי תוספת שחברת הביטוח לא רצתה לשלם,
מכיוון שאני בעל מקצוע, אני שילמתי ואני יכול להוכיח, להראות, במכוניות שבבעלותי, באוטו של אשתי, תוספת לחברת הביטוח על התיקון. אמרתי, תעזבו אותי, אני משלם את החלקים המקוריים, תשלמו אתם כמה שאתם רוצים, כי מי שנוסע באוטו זה אשתי והילדים שלי. חד וחלק. אשתי היא שלי. הילדים שלי זה שלי. הפגיעה שלהם תעלה לי הרבה יותר.

הלקוחות שלי לוקחים את ההמלצות שלי – כן או לא. במוסך המרכזי שלי אנחנו מתקנים בחלקים מקוריים, ממליצים על חלקים מקוריים, אלא אם כן, זכותו של לקוח על פי הממונה על ההגבלים לעשות משהו אחר. איפה שלי אין ברירה ועצותיי לא התקבלו, אני עושה מה שהלקוח רוצה.

אתה מחזיק גם חלקים לא מקוריים אצלך במחסן?

מעט מאוד.

באמת רציתי לשאול, יש חלפים חוץ מהמקוריים, שבעיניך הם שווי ערך מבחינה
בטיחותית או אם לא שווה ערך לחלוטין, מה הדירוג כשמתקרבים.

בחלקים מכניים, שהתכנון תכנון מכני ואפשר לאמוד את הפרמטרים, אפשר להגיע גם
בחלקים לא מקוריים, לרמה קרובה מאוד לחלקים מקוריים. אני אתן לך דוגמא של תפוחי הגה. אם זה חלקים שבאים מאותו מקור שהיצרן נתן לו את תוכניות הייצור, והוא מוכר אותם החוצה, אז הם צריכים להיות זהים. אבל אם זה חלקים שאתה נוסע לטאיוון, ומביא דוגמא ביד, ובשישה דולר מייצרים לך כנף ואתה חוזר עם הנייר הזה שנראה כמו כנף ומרכיב אותו במכוניות, וזה מה שקורה לצערי פה.

אם ננסה לרגע למקם את הבעיה ביניכם. הבעיה היא בוא נגיד כשרכב חדש של אדם
עובר תאונה, והוא נמצא במוסך הסדר, האם הבעיה היא בכך שיתקינו לו חלף שהוא לא מקורי שלך , כלומר OEM או חלף שעומד בדגם מסוים, או שהחשד שלכם או מה שאתם טוענים שנוצר מצב שמתקינים להם גם חלפים משומשים. זאת השאלה.

מה שקורה במוסכי הסדר דבר נורא פשוט. מכיוון שהיום כל תאונה עולה הרבה כסף במונחי משכורות, לפעמים שלוש ארבע משכורות לאדם סביר, תאונות היום זה 20,000 ומעלה, כשמגיע בעל הרכב לתיקון הוא מקבל שוק. כי אין לו לתת 20,000 ₪. ואז מה אומרים לו? יש פטנט פלא. לך למוסך הסדר, אתה לא צריך השתתפות עצמית ואתה לא צריך לשלם כלום. כי התעבורה הכספית היא בין המוסך לחברת הביטוח. אם הוא הולך למוסך שהוא בוחר, הוא צריך לשלם למוסך, במקרה הטוב אתה נותן לו תנאי תשלום דומים למה שחברת הביטוח תחזיר לו את הצק.

במוסך הסדר ההשתתפות העצמית נמוכה יותר משמעותית? אתה מקבל יותר ימים
רכב חלופי? זה לא מנוגד להסדר השמאים? מותר להציע הטבות? אומר פה הרגולטור, מותר. מה לעשות. הוא זה שקובע מה מותר ומה אסור.

עושים הכל להכניס אותו למוסך הסבר. אני חוזר ואומר עוד פעם: תראו, בוא לא נשלה
את עצמנו. חברות הביטוח יכולות להגיד את מה שהן רוצות. המבחן בשטח הוא כזה: הלקוח שעומד בשוק אחרי תאונה, גם מהמכה, גם שוק אישי וגם שוק מהנזק, נתון בידיים של סוכן הביטוח שלו במקרה הראשון הוא מצלצל אליו מיד, מה עושים? אל תדאג, לך הביתה, קח מונית, יביאו אותך. לוקחים את האוטו למוסך הסדר. לא שואלים את הלקוח איך מתקנים, מה מתקנים, הוא לא בתמונה בכלל, מודיעים לו מתי שהאוטו מוכן והוא מקבל רכב חליפי. עושים את הכל שהוא לא יהיה בתמונה. תחת הכותרת לתת לו שירות טוב ולרווח לו את השוק.

ופה צריך להיכנס ולראות מה עושים. מעט מאוד שמאים מבקשים לתקן את האוטו ולבוא לראות אותו אחרי צבע. ויושבים פה שמאים, ושלא יספרו לי סיפורים. הם לא באים לבדוק לפני צבע. מה ההבדל? כשאתה אומר למוסך מה לעשות הוא עושה את הכל, אבל אתה רוצה לראות את האוטו לפני צבע, אתה רואה אם הוא ביצע מה שהוא אומר לך. אתה רואה אם זה חלק חליפי, אתה רואה איזה חלק זה, אתה רואה אם זה חלק ישן, משומש.

ואז מה שקורה, השבוי, הלקוח, שהוא שבוי בידי חברת הביטוח פה, שולחיו, מסכן עושים לו מה שהוא רוצה באוטו. הוא בסוף מקבל אוטו אבל הוא לא יודע מה הוא קיבל.

מנכ”ל איגוד המוסכים. נשאלו פה קודם מספר שאלות. שאל מקודם ידידי ראובן אבן
מי אחראי על התיקון. עד לפני שנה השמאי היה מחליט איזה חלק מחליפים, מקורי או משופץ בניגוד לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים שאומר שהמנהל המקצועי הוא האחראי על התיקון.אז לא יכול להיות מצב שמאחר והמנהל המקצועי....

עד לפני שנה אמנם היה כתוב שהמנהל המקצועי הוא אחראי אבל השמאי היה זה
שהחליט והמנהל המקצועי היה מקבל את דעתו.

בוודאי. כך זה היה כל השנים. אנחנו הוצאנו מכתב למשרד התחבורה וגברת חוה בן ארי,
וקיבלנו מכתב שאומר, ואני מצטט את הסעיף העיקרי: בסמכותו ואחריותו של המנהל המקצועי במוסך לבחור את החלק תחליפי, מקורי,משומש לדגם הרכב המתוקן, תוך שימת דגש על איכות גימור, ובלי לפגוע בבטיחות הרכב.

גם היום, לאחר שהמכתב הזה יצא, יש קודי גדול מאוד למנהל המקצועי לבחור את החלק. כי מאז ההסדר של המפקח על הביטוח למעשה אין הסדר. אם מקודם היו שני שמאי בית, היום יש חמישים שמאי בית. אין שום הבדל. אין הבדל בין המצב הקודם לבין המצב היום. היום שמאי ההסדר של אותה חברת ביטוח הם למעשה שמאי הבית של אותה חברת ביטוח.

ושאלת שאלה שיש פה קושי לשמאים לענות עליה: השמאים הם עושי דברה של חברת הביטוח. שמאי שיתן חלקים מקוריים ויתן מחיר שעת עבודה שהוא חושב שצריך לתת, הוא בסוף הדרך יהיה בחוץ . הוא יודע את זה. הוא צריך לדאוג לפרנסה שלו. יש לו בעיה.

אבל מי שקובע את איכות החלפים והטיב שלהם זה המנהל המקצועי?

מנובמבר הוצאנו חוזר לכל המוסכים את
ההנחיה הזאת.

אבל עדיין כמו שאמרו פה, ואני יכול להסכים עם זה, החברה גם יכולה להוציא את המוסך
הזה ממוסכי ההסדר ולא להפנות אליו עבודה, אם המנהל המקצועי, אותו מנהל מקצועי שם, יש לו דרישות מאוד גבוהות בהחלפה.

אנחנו מקבלים באיגוד תלונות מציבור בעלי הרכב בתלונה מאוד פשוטה: אזרח שנפגע
בתאונה אם הוא לא הולך למוסך הסדר, הוא לא יכול לקבל שמאי מתוך קבוצת השמאים של אותה חברת ביטוח. שמאים לא רוצים לבוא אליו. אתה אומר לי לא נכון? אני חש את זה על בשרי. למה אתה אומר לי לא נכון. הם לא רוצים לבוא. הם מעדיפים תלך למוסך הסדר. אם אתה הולך למוסך שאינו מוסך הסדר עושים קושי במשלוח שמאי. אתה רוצה שאני אשלח לך תלונות? אני אשלח לך.

אני שואל במוסכים ואתה עונה לי בשמאים. אני שואל האם יש תופעה כזו שמנהלים
מקצועיים במוסכים ינמיכו את רף הדרישות שלהם בהחלפת החלפים כי הם יחששו שחברות הביטוח יפנו אליהם פחות עבודה. האם יש לחצים כאלו על מנהלים מקצועיים מצד חברות הביטוח.

המילה לחצים היא לא משקפת. היא הרבה יותר מלחצים. יש פה שני בעלי מוסכים, רונן
לוי, מוסך גדול לרנו בירושלים, ואמנון, שני בעלי מוסכים. בוא תשמע אותם ותשמע מה שיש להם להגיד.

אני יו"ר פורום התיקון הבטוח באיגוד המוסכים. אני הגשתי דברים כתובים, ולא נראה לי שהדיון הזה שהוא דיון פרונטלי הוא דבר שמספיק ומספק. זה אחד. שתיים, הצרכן לא מיוצג פה וזה מאוד הפתיע אותי. אני התקשרתי בשבוע שעבר ושאלתי איך הצרכן לא מיוצג פה? אנחנו כולנו בעלי אינטרסים. אני כבר אומר למי שיאשים אותי – אני בעל אינטרס. ואני גאה בזה.

אני אענה לך כי הערות על אופי ניהול הדיון אנחנו לוקחים גם אישית. אז קודם כל, אף
אחד לא אמר שזה דיון מספק. הדיון הזה נועד לבדוק האם יש צורך בחקיקה או בשינוי של המצב הקיים. אף אחד לא אמר שזה דיון אחרון. בית, קראתי את החומר שלך. וגימל, חברי כנסת אמורים לייצג את האינטרס של הצרכן ולא את האינטרס של אף אחד מאלו שיושבים פה ליד השולחן, והמועצה הישראלית לצרכנות גם הוזמנה, ושלחה אפילו חומר לא לנו אם כי לאחרים, אך ראיתי את עמדתם שהתפרסמה בנושא, ותנוח דעתך מבחינת האינטרס הצרכני, מה עוד שיו"ר ועדת הכלכלה פה הוא בכלל מוגדר בעיתונות כנציג הצרכנים בישראל.

שלא יהיו פה אי הבנות שמישהו מדבר על אינטרסים. יש אינטרסים והם מבורכים, ומי שאין לו אינטרסים,

שקם בבוקר בלי אינטרסים, אני לא מכיר אף אחד מאתנו שקם בבוקר בלי אינטרסים. קודם כל נהרוג את הדבר הזה.

לי יש מוסך רנו ניסן, ויש לי מוסך מיצובישי יונדאי, ויש לי מוסך פחחות שמשלב את הזה. אני סוכן רנו וניסן בירושלים. אני הצלחתי. אני גאה בזה, לא בזכות אף אחד. אני לא צריך להתבייש בזה. אפשר להמשיך להגיד שאני אינטרסנט, וזה נכון. אין עם זה שום בעיה. זה דבר ראשון, כי כל הזמן שעושים כתבות אומרים שיש אינטרסים, כאילו חברות הביטוח אין להן אינטרסים.

זה אחד. שתיים, חברות הביטוח קנו את הזכות להתפרנס במדינת ישראל, או להחליט מי יתפרנס ומי לא. וכל השיטה שעובדת על מוסכי הסדר, שמאי בית, צריך להפסיק לקרוא להם מוסכי הסדר. אני קורא להם מוסכי בית, כי זו האמת. הם מוסכי בית ואותו ניגוד אינטרסים שיש בין שמאי החוץ היום הוא בעצם באותו ניגוד אינטרסים. ומי שיספר , אני לא יודע למה עמוס לא אומר פה את כל האמת, אבל שמאי שעובד כשמאי חוץ שיספר שלא מאימים עליו, ושאין עליו סטטיסטיקות, חייבים להשתמש בתוכנות, ויש פה מורכבות כזו גדולה של השליטה של חברות הביטוח בשוק הרכב.

שני מיליון מכוניות נעות במדינת ישראל. כל אוטו במדינת ישראל מבוטח באיזו שהוא צורה. או צד ג או שפוליסה. זה לא משנה. כל אחד מתחבא פה מהפחד. אני אומר לך, שמדברים פה אנשים, ואני מכיר את כל האנשים, אני כבר קיבלתי כל מיני מסרים וכל מיני דברים, ואני לא אוציא אותם פה, ולא מזנה. אבל בעניין הזה צריך קודם כל לזכור דבר ראשון לפני שמדברים עלי, ועל יאקי שהוא בעל אינטרס.

דבר ראשון יש בג"צ השמאים לפני הסדר השמאים, שצריך להתייחס אליו וצריך ללמוד אותו אם רוצים להיכנס לנושא. בג"צ השמאים מדבר על טובת הצרכן. מטובת הצרכן נגזרות בעצם כל הפעולות והרגולציות שיש במדינת ישראל. יש את משרד התחבורה שמפעיל תקנות ורגולציות יש לנו טענות כלפי זה ואני גם כתבתי אותן. אני מדבר על הבעיות . הבעיות הן הרגולטורים. זה לא דבר שהוא לא בעיה. הוא בעיה קשה. זה שמפקח על הביטוח הוא לא מפקח, ויש חוקים .....

הסדר השמאים בעקבות הבג"צ לא נראה לכם?

הוא לא מיושם והוא לא נראה לנו.

תתייחס לנקודות הבעייתיות.

יש לנו כמה שיטות של מוסכי הסדר. יש את שיטת כלל וסע, ששם יש מרכזי תביעות. האוטו צריך להגיע
לכלל וסע, הלקוח מתקשר, היתה לי תאונה, הסוכן מפנה אותו למרכז התביעות. מגיע למרכז התביעות, מחכים שם שמאים. השמאים נמצאים במרכז התביעות. אחד, קודם כל לפי העניין של הסמכות המקצועית והאחריות המקצועית של בעל המוסך, שמאי לא יכול להחליט על אופי התיקון. לא יכול להיות שלקוח מגיע למוסך עם הצעת תיקון. צריך גם לזכור שאומדן הנזק הוא היום מוצר משפטי לפי הסדר השמאים שהם עשו. למה? כי הלקוח, אותו לקוח שאמורים לשמור על טובתו, הוא לא יכול לערער סתם. הוא צריך לערער בין אומדן הנזק לבין חוות הדעת הסופית שהוא מוציא. זה מה שאומר ההסדר. לא אני כתבתי אותו.
עצם זה שכבר קובעים מראש את אומדן הנזק לא במוסך, בכלל, לא חשוב כרגע אם זה הסדר או לא, זה דבר ראשון שהוא פסול מעיקרו. זה אחד.

שתיים, שם יש הפנייה ואני יודע את זה מעדויות, יש לנו גם תצהירים, ויש שם הנחיות, ואני מוכן להראות אותן. הנחייה לשמאי לתת לשלם רק 92 ₪ למשל בכלל. לשלם במוסך רק 92 ₪ עבור שעת עבודה. הנחיה מספר אחד. שעת עבודה. אנחנו מתפרנסים גם משעות וגם מחלקים. זה הפרנסה של המוסכים. יש לנו גם על זה תצהירים שמנחים אותם.

מחיר שעת עבודה אינו בפיקוח. אני לא מכיר מוסך בטיפול עשר שיתן לך במחיר של 92 ₪ שעת עבודה. אין לך. אני לא מכיר מוסך כזה. אם תכיר לי אותו אני אשמח, כי אני חרשתי בשנה וחצי האחרונות שבע מאות בעלי מוסכים, פרונטלית, וכמעט את כל השמאים בשוק. אין דבר כזה. אין מוסך כזה שעובד על בסיס 92 ₪ לשעת עבודה. אבל יש לנו רגולטור שנקרא חברת הביטוח, הוא עושה לנו גם רגולציה. זו הנחייה מספר אחת.

חייבים להחליף חלק תחליפי אחרי שנתיים. אין שום תקנה כזו במדינת ישראל שחייבים להחליף. יש תקנה שאומרת שבשנתיים הראשונות חייבים להחליף חלקים חדשים. ויש הבהרה לתקנה שאומרת שהתקנה יצאה על מנת להימנע משימוש בחלפים משומשים בשנתיים הראשונים, ולא על מנת להחליט איזה חלק לשים. זו הבהרה שיצאה.

השמאים מקבלים הנחייה גורפת לא לאשר אחרי שנתיים חלפים מקוריים. חדשים מקוריים. צריך להיות חדש ומקורי. הם מקבלים הנחייה גורפת לא לאשר חדש ומקורי. מאשרים חדש ותחליפי, או משומש. זה הדבר השני. בכלל, ההנחיות יוצאות באופן גורף. יש לנו תצהירים על זה. אני לא מתבייש בזה. אפשר גם לבדוק את זה.

יש הנחיות כאלה כתובות? מטעם חברות הביטוח?

יש הנחיות לא כתובות. יש לי תצהירים.

הנחייה כזו היא הנחייה חוקית? אם קיימת הנחייה גורפת לשמאי של חברה איקס. אתה לא מאשר חלק
חדש ומקורי ברכב שהוא מעל שנתיים, בלי בכלל שמשאירים פה את שיקול הדעת. זו תקנה חוקית?

מצגת

במוסך הסדר השירות היה יעיל ונוח. כולם מרוצים? מסתבר שבכל זאת יש כמה סדקים בהסדר המושלם הזה.

הפעם זה נראה שיטה משומנת ומשוכללת שבה חברות ביטוח ושמאי הרכב מצליחים להגדיל רווחים, והתוצאה היא פגיעה ישירה בנו הצרכנים. מסתבר כי במכוניות שלנו מתקינים במוסכים רבים חלקי חילוף משומשים, בהרבה פעמים פגומים, או חלקים חדשים אבל לא מקוריים שלא תמיד מתאימים לרכב.

אם מנסים להבין איך הגענו כצרכנים למצב הזה, צריך רק להסתכל על שוק ביטוחי הרכב. חברות ביטוח הצליחו בשנים האחרונות ליצור מצב נוח במיוחד עבורם שבו הן בוחרות את רשימות השמאים שאליהם אנחנו יכולים לפנות על חשבון הביטוח. הן קובעות את המוסכים שאליהם נשלח, הם קוראים לזה מוסכי הסדר. בית המשפט העליון קבע בעבר שחברות ביטוח נותנות לנו המבוטחים טובות הנאה שונות כדי שנקבל את הערכת השמאי שלהם, כך אנחנו מקבלים רכב חלופי, הנחה בהשתתפות העצמית, וכל מה שאפשר כדי להרחיק אותנו מבדיקת ההסדר עצמו.

..בעליו של מוסך מרכזי מאוד באחד מאזורי הארץ יודע איך במוסך שלו חוגגים על כלי הרכב. הוא משמש בשנים האחרונות מה שמכונה מוסך הסדר לכמה מחברות ביטוח. אבל זה רק טפח קטן מהסיפור שלו. בעלי מוסכים, סוכני ביטוח וגם שמאים מספרים לכולם על הלחץ במפעילות עליהם חברות הביטוח. המטרה – עלויות תיקון נמוכות. אחד האמצעים – חלקי חילוף משומשים או חליפיים, כלומר, לא מקוריים. אלו מותקנים במכוניות שלנו בלי כל בקרה או פיקוח של משרד התחבורה.

.......

קורה לך עם לקוחות שלך שהם יוצאים מהמוסך אתה לא שקט? אחר כך, אם יקרה משהו, אתה לא ישן בלילה בגלל זה?

באיגוד חברות הביטוח דוחים את טענותיו של יוד ואומרים כי בהפניה למוסך הסדר אין משום כפיה ומטרתה לספק ללקוח שירות נוח. לכל מוסך הסדר יש הרשאה מיוחדת של משרד התחבורה, והוא עומד בקריטריונים של איכות וטיב.

....הגיע הזמן שרמת הבקרה לגבי כל השוק הפרוע הזה תהיה יותר רצינית כדי להגביר את הבטיחות. אמנם חברות הביטוח מרוויחות, אבל זה הזמן שהם ירוויחו גם על ידי.....שלא יצטרכו לשלם את הנזקים בגלל הגורם המכני.

האם החלקים החליפיים שמתקינים לנו במוסכים הם באמת פחות בטוחים? בניסוי הבא נבדקת פגיעה ישירה בהולך רגל מפגוש של כלי רכב. יש הבדל בקשיחות ובקטלניות של פגוש מקורי וחליפי. הנה חתיכה לדוגמא מהפגוש המקורי. הוא שבור, אבל הוא נשאר בחתיכה אחת, למרות המכה שקיבל. החליפי מראה תוצאות אחרות לגמרי. אנחנו יכולים לראות פה את שני הפריטים. המקורי שכשל בכפיפה, והתחליפי שנשבר לחלוטין.

בשעה שפגוש מקורי יפגע באותו הולך רגל ויבלע את אנרגיית המכה, ומעבר לחבטה מקומית לא ישאיר עליו סימנים.

הראיתי את זה רק כדי להראות שהבעיה הזאת קיימת, שאמנם זה בא בצורה פחות קיצונית אנשים
מדברים עליה, אני לא יודע אם זה מחשש ממישהו פה, אבל בהחלט דברים נאמרו לי בצורה קיצונית יותר על ידי אנשי מקצוע. כיוון שחבר כנסת שמחון צריך לעזוב את הישיבה, הוא ביקש לומר מספר דברים.

ממספר הדקות שאני כאן, והן לא רבות, זה בבירור דבר אחד שמחייב איזה שהוא תיקון, ולאו דווקא
בגלל אותה כתבה שיכלה להוות סיכום לישיבה הנוכחית. ללא ספק. אבל גם אם ניקח את הדברים שאתם אומרים, אני חושב שזה יהיה לא נכון אם המחוקק ישאיר את הדברים כפי שהם כרגע. אני מניח שגם אם לפני מספר שנים היו התאמות של הרגולטורים השונים, אני מניח שעם הזמן המערכת לומדת לעבוד מול ההנחיות של הרגולטורים השונים, וצריך לחדש אותן לכיוונים שלוקחים בחשבון את מה שהתפתח עם הזמן.

בכל מקרה יש פה שני דברים מרכזיים שאי אפשר להתעלם מהם: אחד הוא הנושא הבטיחותי. אם בסופו של דבר נאמרה פה אמירה שאני לא יודע אם היא נכונה, אבל נאמרה פה אמירה על ידך שאם במשך שלושים שנה התקינו אצל חלק מהאזרחים חלפים שגם בטיחותית הם לא, מילא הערך שלהם נמוך, מילא, בהנחה שאתה צודק בעניין. אבל אם גם הבטיחות שלהם היא בעייתית אני חושב שזה דבר שדורש תיקון.

אני חושב שיש פה שאלה שהיא לא רק שאלה כלכלית. היא גם שאלה בטיחותית. ואסור שהתחרות בשוק הזה תכתיב את רמת הבטיחות שהאזרח צריך לקבל. ואנחנו צריכים להתייחס בסופו של דבר אל האזרחים במדינת ישראל כאל צרכנים, ולסתום את הפרצות הקיימות כדי לתקן אותן. ואני משוכנע שיו"ר ועדת המשנה יסכם בסופו של דבר כך שאנחנו ניתן לזה התייחסות וננסה לתקן את זה אם באמצעות חקיקה, באמצעות תקנות או בדרכים אחרות. במקרה שר התחבורה אמור להיות כאן מחר, ופתיחת הישיבה נאמר מספר מילים, על אף שהיא לא עוסקת בעניין הזה.

אני יו"ר החטיבה של יבואני החלפים בלשכת המסחר. אני רוצה קודם להתייחס למה
שאמר מר רונן לוי. זה נכון. כולנו פה בעלי אינטרסים. ובראש ובראשונה יבואני רכב הפכו להיות נציגי הציבור פתאום. אני יכול רק לעדכן את כל הנוכחים פה, שמאז ששונתה תקנה עשרים שמאפשרת שימוש בחלפים חדשים לאו דווקא מקוריים, יש מספר לא קטן של יבואני רכב שמחירי החלפים ירדו שם בין ארבעים לחמישים אחוז לפתע פתאום. אותם בעלי מוסכים המתרעמים היום על מצבם, ועלות העבודה, זה עניין אחר. מה שכואב להם באמת, ואני מבין את צערם וכאבם, מתברר שהם נאלצים או ששמים חלק חליפי שהעלות שלו במקום שהמקורי עולה אלף חמש מאות שקל או אלפיים שקל, חלק חליפי עולה ארבע מאות שקל. פער הרווחים שלהם, שפעם הם היו מקבלים חמישים אחוז, חמישים וחמישה אחוז על חליפי, היום הם מקבלים עשרים אחוז. הם יוצאים ניזוקים, וזה מה שכואב להם בעיקר.

יש לי שאלה אליך. אני מבין את ההיבט הכלכלי של מה שאתה אומר, אני גם קראתי
את המסמך של לשכת המסחר שהגשתם לי. הדיון הזה הוא במהותו לא כלכלי. אתה יכול להסביר לי למה מישהו מסוים אומר משהו מסוים על הבטיחות, ולהגיד לי תשמע, זה לא באמת הבעיה הבטיחותית, זה בעיה כלכלית. השאלה היא אם כשבא לפה אדם שהוא בעל מוסך או כשמדברים אתי אנשים שיש להם גם סיכון מסוים כשהם טוענים את הטענות שלהם. נכון שהם יכולים גם להרוויח כלכלית. כי אם לדוגמא אני אחייב בחקיקה רק חלפים חדשים , לא מקוריים, אז מתח הרווחים שלהם יהיה גבוה יותר, ומצד שני עצם זה שהוא פועל היום כדי לחייב את חברות הביטוח יכול מאוד להזיק לו בעתיד בצורה כזו או אחרת. לחברת הביטוח יש את הכלים שלהם, כמו שאנחנו רואים, לדאוג לכך שלקוחות יגיעו למוסך מסוים דווקא ולא למוסך אחר.

כשהלכה לי פאסאט חדשה בתאונה, בלי לדעת למה, הגעתי למוסך בבת ים שסורדם שמאים עובדים אתם. יושבים שם בתוך המוסך. לא היו לי הרבה ברירות, דרך אגב. אז אתה יודע שזה אפשרי. השאלה אם זה נכון שהשיקול פה הוא כלכלי, או כשאנשי מקצוע שהאחריות עליהם היא על פי החוק אומרים דברים כאלה ואומרים לי את זה גם בשיחות פרטיות, השאלה אם זה נראה לך שהשיקול הכלכלי כל כך גובר אצלם שהם מוכנים לסכן את הכל.

אני רוצה להמשיך להתייחס. הועלו פה מספר פריטים כמו בולמים למשל. היבוא המרכזי בארץ נעשה על ידי
שני מותגים של בולמים. אחד זה קיאבה, או הבולם השני שנקרא מונרו. שני אלה הם הספקים הכי גדולים בעולם לכל יצרני הרכב. זה מוצר OEM פרופר. לבוא ולהגיד, העלו פה את הנושא של בולמים, לפסול את המוצר הזה אחרי תאונה. מצננים למשל, יש כאן מר יאקי אנוך, שהוא מנכ"ל פיאט, הוא עצמו היה סוכן של חברת מרלי, חברת פיאט היתה סוכנת של מרלי....

סליחה, מרלי לא שייכת לפיאט. אתה מטעה את האנשים ואתה באופן עקבי מטעה את האנשים וחבל
שאתה עושה את זה.

דרך אגב, כל דיון של וועדת הכלכלי, תאמין או לא, נמצאים פה אנשים שמייצגים אינטרס
מסוים. מאה אחוז. אנחנו יודעים לשקלל את הדברים האלה. אמנם אנחנו חברי כנסת אבל קצת אנחנו מבינים מה עומד מאחורי כל דבר. אם נוסיף לחפש באמת את השיקול האמיתי, ועד כמה גם כשמישהו אומר משהו אמיתי, עד כמה זה נכון. אז בוא תתייחס לטענות הענייניות שהוצגו כאן, עזוב כל אחד מה הוא מייצג.

בהתייחס לבדיקות. אנחנו עורכים מדי פעם, כמו שהוזכר במשרד התחבורה, בדיקות, ויש
פה בדיקות של חלקי פח שנעשו על ידי מכון התקנים. מכון מכובד, אני מאמין, שמאשרות. בדיקות השוואתית. אין תקן, כמו שנאמר. כלומר, לוקחים חלק מקורי ועושים לו בדיקה מול החלק החליפי שבא לבדיקה. ויש פה בדיקות ששלחנו ממספר
מדגמים, שמאשרות שהחלקים התחליפיים תואמים.

בדיקות ש נעשו על ידי מי?

מכון התקנים.

אני חייב לחדד פה את הבעיה. יכול להיות שאתה תביא לי בדיקות של חלקים שיתאימו, ויביאו לי מאיגוד יבואני הרכב חלקים שלא מתאימים, ואני מבין כל אחד, עוד פעם, בהתאם למה שהוא רוצה להדגיש. השאלה היא האם הרגולציה והחקיקה הנוכחית הן בעייתיות מבחינה שהן יכולות להוביל למצב שבו שמאי ו או מנהל מקצועי של מוסך יגידו להחליף חלק מסוים בחלק תחליפי גם אם הוא לא בטוח במאה אחוז שזה שווה ערך מבחינה בטיחותית, כיוון שמבחינה כלכלית הוא חושש לאבד משהו, או שהוא מרוויח משהו. זה מה שאני, כחבר כנסת מחפש. האם המצב הזה יכול חס וחלילה להוביל שמאי או מנהל מקצועי לבגוד במחויבותו המקצועית.

אני לא בא לייצג אף אחד. האם אנחנו סגרנו את הפרצות שיכולות להבין אנשים כאלה להחלטות כאלה. זה כל מה שאני מחפש. לא רוצה דוגמאות האם תפוח הגה שווה או בולם הוא לא שווה. זה לא מעניין אותי כרגע. לי אין הכלים, ובכל הכבוד, גם לאף אחד מכם אין את הכלים להגיד. כי בארץ יש רק שני גופים שמוסמכים לזה, וכל מקרה הוא מאוד ספציפי ותלוי בעוצמה המכה שההוא חטף פעם החלק הזה, ותלוי באלף ואחד גורמים. אני לא חושב שאתה יכול לטעון ככלל שתמיד חלק כזה תחליפי יהיה שווה מבחינה בטיחותית לחלק חדש. אתה יכול להגיד את זה?

אני יכול להעיד שיש בדיקות של חלקים מקוריים שגם כן נפסלים. מה ששמעת.

אבל כדאי שתציין שבמדינת ישראל אין אף מוסד שיודע לבדוק את מה שאתה אומר
שבדקו. כדאי שתציין את זה.

מכיוון שזה עניין של אינטרסים פה, כמו שאתה הצגת, דאגת הציבור עומדת מול
חברי הכנסת ולא אינטרסים של יבואני הרכב, לא חברות הביטוח ולא יבואני החלפים התחליפיים. אינטרס הציבור עומד פה על הפרק. זה שהממונה בזמנו פסק לפני כשנה לאפשר ללקוח להחליט מה שהוא רוצה. זה שוק חופשי, כל העולם עובד ככה היום, כל אירופה.

ולדעתך, ותענה לי בקצרה: הלקוח יודע היום מה האופציות שעומדות בפניו, כן או לא?

אם ישמיעו לו את זה הוא יידע. הממונה פסק שחובתו של בעל המוסך ליידע את הלקוח
בדבר האפשרות להשתמש או בחלקים...

ומנסיונך בלשכת השר זה נעשה?

זה תלוי במוסכים, מה האינטרס שלכם. האינטרס שלהם הפוך. התשובה היא לא.
האינטרס שלהם שהלקוח ישתמש בחלק המקורי כי שם מתח הרווחים שלהם יותר גבוה.

כל פעם מחפש את האינטרס. שאלתי אותך אם זה נעשה או לא נעשה. האם לפי דעתך
הציבור הרחב, כשהרכב שלו עובר תאונה, מודע לכל האפשרויות העומדות בפניו, כן או לא?

כרגע לא.

תודה רבה. אז יש פה מצב לא טוב ולא תקין. אני לא אמרתי מה צריך לתקן, אבל המצב
הוא כנראה לא תקין.

אני חייב להגיד משהו פתוח על השולחן: כל יבואני הרכב במדינת ישראל ככה או ככה
מייבאים חלפים תחליפיים. הם שותפים בחברות, ובבעלותם חברות לחלפים תחליפיים. כל חברות הביטוח שותפים עם כזה או כזה או כזה עם יבואן של חלפים תחליפיים. זאת אומרת, מתוך מאה בעלים של חברות אלה.....

אנחנו חוזרים לאותה נקודה. אני רוצה לבקש מנציג אחד של חב רות הביטוח לדבר.
מקובל עליכם שזה יהיה מר כלב? אלי כלב, בבקשה. מה תפקידך בהראל?

אני שמאי ראשי של הראל. אני קודם כל רוצה להגיד, גם בשם כל חברות הביטוח וגם
בשם החברה שאני מייצג, שבסך הכל אנחנו עובדים על פי ההנחיות של משרד התחבורה ועל פי הפוליסה. הפוליסה התקנית באה ואומרת, שהחליף המבטח את החלק שאבד או ניזוק, יוחלף החלק בחלק דומה לו בתכונותיו ובתיאורו. זאת אומרת, שמבחינת הפוליסה שאנחנו חייבים למבוטחים....

אורי: אתה מטעה את הוועדה. זה סעיף ב'. תגיד מה סעיף א'.

אנחנו עובדים לפי הפוליסה, זה מחייב גם אותנו, בינינו לבין המוסך, רק לסבר את
האוזן. בעלות תיקון היום של 6,000 שקל צריכת החלפים התחליפיים היא בסך הכל 1,080 ₪. בממוצע הכללי שיש. זאת אומרת, שאנחנו בסך הכל משישים אחוז חלפים שאנחנו היום צורכים בתיקון, שלושים אחוז רק תחליפי . חמישים ושמונה אחוז הם חלקים מקוריים, ושנים עשר אחוז חלקים משומשים. זאת אומרת שהחלק של התחליפי – אני מדבר על חברת הביטוח שלי, לפי הגודל אני חושב שהיא משקפת את השוק והחתך של המבוטחים שאנחנו היום מבטחים.

יש לכם נתונים של כלל המבוטחים? זאת אומרת שנים עשר אחוז מהחלפים זה
חליפיים.

לא. שלושים ושישים אחוז. אני צורך חלקים בתביעה בסיבות שלושת אלפים שש מאות ₪.
בסך הכל, אין שום הנחייה של אף חברת ביטוח לשמאי לפעול בדרך אלף או בית. אין שום הנחייה.

איך אתה יכול לדבר בשם שאר חברות הביטוח. יש הנחיות של חברות ביטוח
לשמאים.....

אין שום הנחיות. ההנחיה היחידה שיצאה בעניין של חלקים חליפיים לא מתאימים.
ושמאי קובע שהוא לא מתאים, שיש בעיה של התאמת חלפים, הוא מאשר מיד חלפים מקוריים בקטע הזה.

רגע, אבל אתה מספק את החלקים. אתה מספק חלקים......

מוסכי ההסדר פרושים על פני כל הארץ. במוסכי ההסדר שלי, של חברת הראל, כל
היבואנים פרט לפיאט נמצאים שם. זאת אומרת, זכות של המבוטח, ויש לו חוברת שניתנת לכל מבוטח עם רשימה של מוסכים, הוא יכול ללכת לאן שהוא רוצה, גם לא מהרשימה. אבל יש לו פה את כל יבואני הרכב בהסדר. כולם בהסדר וכולם מסכימים לתיקונים האלה. זאת אומרת, יש פה סתירה עם הקטע של היבואנים בדברים האלה.

מה הסתירה?

שמדברים על חלקים תחליפיים שהם לא מייבאים, וכן מותר או כן אסור. בסך הכל,
בחלק מהמוסכים המרכזיים כן מתקינים חלקים תחליפיים כי הם מייבאים כמו שהאדון אמר, או שיש להם יד ורגל בקטע הזה. אנחנו גם מספקים חלקים למוסכים האלה.

אני המהנדס הראשי של אגד, יו"ר תא הרכב בלשכת המהנדסים, וגם יועץ טכני לרשות
להגנת הצרכן ולמועצה לצרכנות.

קודם כל, כמהנדס רכב מאוד הפריע לי שניסו לעשות דמוניזציה. נכון, לכל אחד יש פה אינטרס, אבל אז הוא לקח ורץ רק לכיוון שלו, וסך הכל בחיים שום דבר לא או שחור או לבן. הכל אפור באמצע. התכלס הוא שבסך הכל יש חלקים גרועים וחלקים לא גרועים. מה שאני יכול להציע לחברות הביטוח – תציעו ללקוח שלכם פוליסה דיפרנציאלית. כלומר, מי שרוצה עם אוטו בן עשר שנים, שאם יש לו תאונה יקבל רק חלקים חדשים, שישלם יותר. למה שאני אשלם יותר בשביל האוטו שלי, שהוא בן שמונה, נניח, בגלל שמישהו אחר יחליפו לו חלקים חדשים?

כלומר, סך הכל, תנו בבקשה פוליסות דיפרנציאליות לפי סוג התיקון, כשתהיה התאונה. עדיין האחריות, כמו שאמרה הגברת חווה בן ארי, בתחילת דבריה, היא על המנהל הטכני במוסך או מנהל המוסך, מי שיש לו התעודה. ואם הוא חושב שפה יש משהו לא בסדר, שחברות הביטוח מכופפות אותו, חובתו לקום ולצעוק גם אם בגלל זה הוא לא יקבל עבודה. כי אחרת, אם חס וחלילה תהיה תאונה ויוכח....

אני מבין, וזה נאמר פה. השאלה היא האם זה מצב ראוי . מוסכי ההסדר, מן הסתם,
החברות מעודדות להגיע אליהם. בכל מיני הטבות שהן משפיעות על הלקוח. האם זה ראוי שאותו הדם, שהוא גורם מקצועי שעובד אצל בעלי אותו מוסך הסדר, כשהוא בא לקבל את ההחלטה איזה חלקים, יש לו פה בדיסקט שהם מוסך הסדר ואולי שנה הבאה הם יקבלו פחות עבודה כי חברת הביטוח, אם יהיו לו דרישות מאוד גבוהות בהחלפה.
האם זה מצב תקין שקיים? אני לא אומר שבאמת נכשלים במבחן הזה. אבל האם זה
נכון בכלל להעמיד אותו במבחן הזה?

אבל אין דרך אחרת.

אין דרך אחרת?

אני לא מתערב בכלל ברגולציה. אבל אני הצעתי את זה דרך חברות הביטוח, תמכרו
לנו פוליסות שונות.

יורם: אני נציג ציבור ברשות הלאומית, כך שאני מייצג את הציבור. קודם כל, אני כנציג ציבור
הצרכן, צריך לקבל את השירות הכי טוב והבטיחותי. יש חוקים וצריך לעמוד על החוקים. הצרה במדינת ישראל שאנחנו מלאים חוקים, וחמש מאות איש נהרגים בשנה ועשרות אלפים נפצעים.

לצרכן גם אין זמן לעמוד במוסך ולראות מה עושים לו וכל הדברים האלה. לכן צודק ראובן: צריך לקבוע מי האחראי שצריך לעמוד אחרי זה. בחוק, אחד, להגדיל את סכום הקנס או האחריות שלו. כי אנחנו עדים היום שמתרחשים דברים שפוגעים בבטיחותם של אנשים כתוצאה מכל מיני דברים. מה לעשות, זה לא רק בחלפים, זה בהרבה דברים אחרים.

מה שאני מתכוון, אם אני יורד לסוף דעתו, זה כמו שאתם תמכתם בהצעות חוק שנועדו
להעביר את האחריות. זאת אומרת, לא רק על נהג משאית, לדוגמא, אלא גם על בעלי חברת ההובלות. אפשר לחשוב גם על אחריות בעל מוסך ההסדר, לא רק על המנהל המקצועי שהוא נבאך כפוף למי שיש לו אינטרס כלכלי גדול יותר להמשיך ולהיות בעל מוסך הסדר, לדוגמא.

יורם; דבר שני, סלחי לי, ארבעה פקחים יש כבר בטח עשרים שנה. יש גידול של איזה מאה
אלף.... ודבר אחרון, אני רוצה לפנות לחברות הביטוח. צריך לתרום לקהילה ולהקל
עליהם כמה שאפשר כי מחירי הביטוח גבוהים, והחלפים גבוהים. אני אתן דוגמא: נסעתי לחו"ל, רציתי בזול סנדלים. נכנסתי למים – עפו להם העקבים. הבנתי שבזול ככה זה נראה, אבל לא היה לי למי לבוא בטענות. לבעל החנות? לכן, אחריות, חוק, אכיפה, פיקוח. זה מה שצריך לעשות.

מה שאני רוצה לומר, זה שהשמאי מטעמה של חברת הביטוח שנקרא שמאי חוץ, הוא
בדימוי שמאי חוץ, בתכל'ס הוא שמאי בית. את זה צריך לאסור על חברות הביטוח....

אמר פה נציג האיגוד שיש מקרים, ואל תדאג, אנחנו נבקש.... שהוצאו שמאים, ולא עברו
את הליך השימוע....

שמאים מטעם חברות ביטוח, שמאי החוץ האלה, מאוימים על ידי חברות הביטוח, והם
מעלים מכוניות של נזק טוטלי לכביש. וכאשר אתה ואני נוסעים ברכב כדי שהרכב יהיה הכי בטיחותי שיכול להיות, חברות הביטוח לוחצות על השמאי מאימות עליו, מכתיבות לו להעלות רכב טוטל לוס לכביש. דברים אלה צריך לעקור מהשורש.

יש פה בעלים של מוסך הסדר שרוצה לומר משהו?

אני בעל מוסך בראשון לציון. מוסך הסדר. חלק גדול מכירים אותי. אני עובד עם אי.איי.
ג'י. מנורה, הראל, הדר, הפניקס. הנקודה שאני רוצה לומר, שיש הרבה מאוד דברים.... אם בעוד שנה אני לא אהיה מוסך הסדר של איזו חברה מסוימת, אולי בגלל זה שאני אגיד את מה שאני אגיד.

קודם כל, אני חתום על פי דין של חתימה מול חברת הביטוח. לא תמיד חברת הביטוח מלאת רצון למהלכים שלי כאלה או אחרים. היה לי פעם אחת עם חברת ביטוח מסוימת שאני אפילו לא הצבעתי על שם של שמאי ברשימה של חברת הביטוח, ונקראתי לסדר. פשוטו כמשמעו.

זאת אומרת, לא הפנית את הלקוח.

לא, לחברת הביטוח היה נדמה ששמאי של חברת הביטוח של אותה חברת ביטוח, קרא
לשמאי מסוים, שהוא ידע שהוא בהסדר, זה לא היה דרך חברת הביטוח, לא אני הייתי מעורב פה. הוא קרא לו בגלל שהוא במקרה שכן שלו. אני נקראתי לסדר לחברת הביטוח. עברתי על זה.

דבר שני, אני חושב, אמנם אני חתום על חברות ביטוח מסוימות שהן מספקות לי את החלקים, אני מנוע בגדול בגדול בגדול להתקומם מול החלקים. ואני מכיר בעלי מוסכים שהתקוממו נגד החלקים שנתנו.

רק תבהיר מה זה מספקות לך את החלקים.

אני אסביר. חברות ביטוח מסוימות, אני הוא זה שמקבל את החלקים. ואז אני קצת יותר בעל בית על טיב החלקים. למה? כי אני מקבל מהספק שלי חלק מסוים, אני שואל אותו לפני זה, מתוך הניסיון, תגיד לי: החלק הזה יש עליו תלונות? הוא אומר לי, אמנון, אתה יודע, שאני לא אביא לך מהיבואן, אני עובד עם כמה יבואנים – אני לא אביא לך מהיבואן, כי אני יודע כמה אתה בררן, ואני יודע את הרמה המקצועית שלך. ואז הוא לא מביא לי את החלק הזה. אבל חברת ביטוח אחרת אני לא מקבל את זה דרך הספק שלי, אני מקבל את זה דרך חברת הביטוח. ואז אני צריך לעשות את השיקול. ופה אני נתקל בבעיה מסוימת.

תסתכל, כנף של רנו קליאו הכנף לא מתאימה. הוא אומר לי: אמנון, בחייך, שמור לי על התחת. תעשה הכל . אני יודע שאתה מסוגל לעשות, תשים את הכנף הזה. ואני רוצה לשמור על השמאי רכב הזה. ואני עושה מאמצים ומשקיע שעה שעתיים שאף אחד לא מפצה אותי. למה? אותו שמאי לא יכול לתת לי על כנף יותר מאשר שעה שעה ורבע עבודה. ואם הוא יתן לי שלוש מאות שקל להחליף כנף אז הוא יקרא לסדר. אז מה יקרה? אני צריך לספוג את השעה שעתיים האלה בהתאמת החלק. אני צריך לרתך קצוות של מכסה מנוע, להתאים אותם לאורך הכנף. אני צריך לעמוד, לסגור, לכווץ שימו לב כולכם, אני צריך לכווץ בודי כדי להתאים אותו לכנף שהיא לא מתאימה, ושאף סוכן.....

אתה טוען שאתם מייבאים חלקים עם רמה? באוטו שלי כרגע שנפגע, נמצא פנס ראשי שלא מתאים ומשולש תחליפי אני הצטרכתי להחליף על חשבוני, פעמיים במקורי. ושלא יספרו לי שעושים בדיקות. שום בדיקות לא עושים. בדיקות צריכות להיעשות במוסך. אני הבודק. לא משרד התחבורה, לא שום דבר, עם כל הכבוד למשרד התחבורה. ושיגידו לי במשרד התחבורה למה אתה לא מתלונן, אני יודע למה אני לא מתלונן. אני צריך לקיים פרנסה לחמש עשרה עובדים, אני בניתי את המוסך שלי ארבעים ושמונה שנה אני במקצוע, קרוב לארבעים שנה אני עצמאי. אני אומר לכם: הנושא הזה צריך להיעקר מהשורש. לא רוצה להיות מוסך הסדר, ואני כפוי להיות מוסך הסדר. למה? מתוך סיבה פשוטה ביותר: אני יכול ומסוגל לתת את כל ההטבות שחברת הביטוח כביכול נותנת, אבל אני מוכן לתת רכב חילופי, להוריד את ההשתתפות העצמית מתוך הרווחים שלי- תנו לי לחיות איך שאני מבין.

חברות הביטוח מרוויחות הון עתק עלינו כמוסכי הסדר. כי למה? כי אם אני היום צריך לעשות עבודה בשמונה מאות ₪ ביום, לי עולה פועל עם כל ההטבות המקצועיות שלו, עם כל ההטבות הסוציאליות שלו, קרוב לשש מאות שקל עולי לי יום עבודה של פועל. אני לא רוצה להיות גנב, אני בחיים לא הייתי, ואני לא אהיה. ואני צעקתי את זה, ואני צועק. אומרים לי השמאים: אמנון, אנחנו יודעים שמגיע לך אלף מאתיים אלף שלוש מאות כדי שתהיה אולי סביר. אבל הם לא יכולים לתת לי. הם אומרים אמנון, הדו"חות שלנו נבדקים.

שימו לב כולכם. אני חתום עם חברה מסוימת לעבוד בשמונה מאות שקל יום עבודה. אבל בשוק החופשי מותר לי לדרוש שעת עבודה שמקובלת עלי. בא עלי שמאי לעשות דו"ח פרטי. הוא אומר לי, אני עושה לפי מה שאתה כותב בתאגיד. אמרתי לו: אדוני, לי יש חוזה עם חברת הביטוח, אתכם לא מעניין מה יש לי בחוזה עם חברת הביטוח, אני תובע את חברה מסוימת שאין לי חוזה אתה. שעת עבודה שלי, כולל מע"מ, זה מאה שישים וחמש שקל, ואני רוצה שתשלמו לי את זה. הם לא מעבירים אותי. כי השמאים, כל השמאים, חברת ביטוח מסוימת הוציאה בפקס, ויש לי הוכחה, פקס לשמאים שכפה עליהם לא לחרוג מיום עבודה כזה וכזה.

אני יודעת שכשבן אדם מדבר בחום לבו אז יש נטייה לשמוע אותו. אני מייצגת אינטרס של חברת ביטוח. אני לא מתביישת בזה. האינטרס של חברת הביטוח הוא לשמור על התקינות של הרכב. חברת הביטוח ממשיכה לבטח את הרכב גם אחרי התאונה. אם כתוצאה מזה שחברת הביטוח שמה חלק שהוא לא מתאים תהיה תאונה נוספת, היא תצטרך לשאת בעלות של התיקון, והיא גם תצטרך לשאת בעלות של נזקי הגוף שייגרמו לנוסעים ברכב, כי גם אותם היא מבטחת. זה יעלה לה הרבה יותר מהשלושים או המאה שקל שהיא חסכה על החלף הכביכול לא בטיחותי.

אחרת, אם הוא בטיחותי או לא בטיחותי, מי שצריך לקבוע את זה זה משרד התחבורה. הוא הממונה על בדיקת התקינות של החלפים, והוא אמור על פי החוק לעשות את זה. לא חברת הביטוח. חברת הביטוח אפילו לא שולחת את השמאי. כשמבוטח שלי פונה אלי, למוקד שלי, אני מייצגת את מנורה, ומבקש המלצה מטעם מנורה, יש הנחייה לאנשים שלי לא לתת שמות של שמאים. כי אלה הן ההנחיות של הרגולטור. יש לנו רשימה. מה שרציתי לומר לך, למה אתה בניסיון האישי שלך לא ידעת מי השמאי, לא ידעת מי המוסך? כי אני מניחה שאתה פנית לסוכן שלך. אם היו נותנים לך רשימה של חמישים שמאים, והיו אומרים לך תבחר שמאי, היית יודע למי ללכת? לא. הסוכן שלך כן מכיר את השמאים. הוא בוחר את השמאי שהוא חושב שיהיה הכי טוב בשבילך, כי הוא מייצג את האינטרס שלך. על פי החוק זה המצב.

אני רוצה להצטרף להצעה שעלתה כאן על השולחן לפני כמה דקות. המפקח על הביטוח דוגל בנושא של שקיפות בכל מה שקשור לפוליסות. אם אני מחר אקבל רשות מהמפקח, כי אני היום לא יכולה לעשות את זה. היום יש פוליסה תקנית שמחייבת אותי לסוג אחד של פוליסה. אם מחר המפקח על הביטוח, בחקיקה, יאפשר לי למכור שני סוגים של פוליסות, והמבוטח שלי יבחר אם הוא הולך על פוליסה יקרה או על פוליסה זולה,
חדש תמורת ישן.

אבל אתם כן מאפשרים לתת רכב חדש לחלוטין במידה ואדם קנה את הסעיף

רציתי רק להפנות את תשומת לב הוועדה שאין ספק שפוליסות כאלה, שיכריחו את
המבטח להשתמש רק בחלקים חדשים מקוריים, תהיה פוליסה מאוד יקרה.

לעובדי מדינה יש פוליסה דיפרנציאלית....

כיום כפי שנאמר לא קיים תקן או מפרט דרישות של בודק איכות ובטיחות של חלקי
פח תחליפיים. לכן לדעתנו יש צורך בקביעת מפרט כזה שבודק איכות ובטיחות... לבדוק בטיחות של חלקי פח תחליפיים. מפרט בודק מידות בעיקר ועובי.

לא. הוא בודק הכל.

בקשר להערה שניתנה פה, אסור לחברות הביטוח להפעיל שיקול דעת של שמאי. שיקול דעת של שמאי זה דבר ששמור לו. ההנחות המלאכותיות שהמוסך גובה כלומר שחברות הביטוח גובות ממחיר החלקים והעבודה גורמות במקרים מסוימים, במקרה שהנזק הוא גבולי, אובדן גמור, לכך שלא תהיה אחידות בקביעה. רכב יכול להיקבע כאובדן גמור ועל ידי חברה אחרת ומוסך אחר יכול לחזור כבר שיפור. קיימת במשרד התחבורה וועדת ערר לשמאי רכב. אם אזרח סבור שהשומה אינה משקפת את הגובה האמיתי של הנזק שלו הוא רשאי לפנות לשמאי לצורך קבלת חוות דעת ולהביא בפני משרד התחבורה את שתי חוות הדעת להכרעה.

כמה שמאים מכריעים קיימים היום? כולם שמאי חוץ? מי משלם את שכרו של השמאי
המכריע?

חוה בן ארי; חבר הכנסת ארדן, יש שמאי מכריע על פי ההסדר החדש. יש וועדת ערר שהיא בחקיקה
של משרד התחבורה, שהיא פתוחה בעצם. יש שמאות אחת, יכולה לבוא שמאות אחרת, ויש וועדת ערר אצלי במשרד התחבורה לקבוע. הוועדה הוקמה מכוח חוק. יש בוועדה שמאים קבועים, הם מתחלפים כל שנתיים.

הוועדה הזו פועלת לפי צו הפיקוח על השמאים....

אני לא אוכל היום לסיים את הדיון. אני מבקש לקבל ממשרד התחבורה
לקבל את ההרכב של הוועדה הזאת, ואת המאגר של השמאים שנמצאים בה.

אני שמאי מכריע. לא השתמשו בי בשנה וחצי פעמיים בלבד. מרחובות ועד אילת.

חברים, אני רק רוצה להעיר הערה. הנושא הזה באמת הרבה יותר רחב לפחות ממה שאני חשבתי כשנכנסתי
אליו. לכן אני אמליץ שיתקיים דיון נוסף בהרכב רחב של וועדת הכלכלה בראשותו של שאול שמחון, כיוון שכבר אני רואה שיהיו פה שינויים בחקיקה או ברגולציה שאנחנו רוצים ליזום. גם אם השינויים האלה מבחינת העלאת המודעות של הציבור או איך שנחשוב על דרכים בהם הגופים המעורבים יהיו חייבים להביא לידיעת המבוטח או הצרכן, או כל מי שלא יהיה, לגבי הזכויות שלו.

אני לא אומר כרגע מהם השינויים הקיימים. לכן זה לא סוף פסוק. אני מבקש בתום הדיון, אחרי שנציג הפיקוח על הביטוח יאמר את דברו, אני אנסח איזו שהיא הודעה שתועבר אליכם. אבל בכל אופן, בשבועיים הקרובים הייתי מבקש מכל הארגונים הנמצאים פה, ממי שלא שלח לי עדיין נייר עמדה, מוזמן לשלוח אותו אלי, כולל מי שמעוניין להציע הצעות לתיקוני חקיקה או רגולציה שיעלו לדיון בוועדת הכלכלה, אני אשמח לקבל אותם.

אני אתחיל מאיזו שהיא הערה.ציינת את הגופים המגינים על הצרכנים. גם אנחנו זה התפקיד שלנו. עלו
פה המון נושאים. אני אשתדל להתייחס לנושאים העיקריים.
כמו שכולם ראו פה, הנושא מורכב ובעייתי. יש פה הכרעה בין מבוטח שנפגע לו הרכב והוא רוצה לקבל את מה שמגיע לו, ויש את חברת הביטוח שרוצה לתת לו בעיקרון את מה שמגיע לו ולא יותר ממה שמגיע לו. ובאמצע המוסך, שהוא זה שמבצע את התיקון. ויש שמאי. שניהם מקבלים שכר על עבודתם, שניהם צריכים לעשות עבודתם נאמנה, לשניהם יש אחריות מקצועית והם מתווכחים מי אחראי על מה.

בעיקרון, הבעיה שאנחנו מדברים, אם אנחנו מדברים על בטיחות – בודאי – הבעיה היא לא בעיה בהסדר השמאים אלא בעיה בלב ליבה של המקצועיות של אותם גופים והויכוחים ביניהם. עלו פה הרבה טענות, ושמענו מלא דברים. השאלה, למשל, למה זה לא משתקף בתלונות נגד שמאים. מדברים פה על כפייה, על מעשים חמורים.

אני לא מקבל את כל הקו שלך, כי כל תאונות הדרכים הם לא בעיה של החקיקה, אלא בעיה של הנהגים שעושים את התאונות. השאלה היא איך אנחנו יוצרים מעטפת שתגרום לזה שלא ייווצרו הפיתויים או הסיטואציות או הלחצים הכלכליים על אנשים.

הסדר השמאים, בסך הכל, מה שהוא עשה, בתחום הזה של השמאות, אנחנו חוזרים אחורה לתחילת
שנות התשעים.

אנחנו לא חוזרים. אני למדתי מה הסדר השמאים החדש. מכיר אותו. תתייחס אליו. האם בחנתם אותו האם אתם מנהלים מעקב אחרי תלונות או על אופן היישום שלו.

מתחילת שנות התשעים עד להסדר השמאים, מה שקרה בגדול, מוסכים ושמאים כנראה חברו
יחד...חברות הביטוח זיהו שעלות התביעה עולה כי מרמים אותם בדרך איפה שהוא, ואני לא נוקב במי רימה אותם. חברות הביטוח התחילו להקפיד, ובעצם הלאימו את דיני השמאות אליהם לתוך הבית. בעקבות זה בא הבג"צ, והסדר השמאים בא לפרק את העניין הזה של שמאי הבית. הוא בעצם פתח את השוק. הרחיב את מלאי השמאים הזמין למבוטחים. יצר כל מיני הסדרים שמטרתם ליצור איזה שהוא איזון בין המנגנונים. זה איזון מסובך ומורכב.

עלו פה כל מיני טענות. אם תרצה אני אתייחס. רק תגיד לי לאיזה טענות אתה רוצה שאני אתייחס לגבי ההסדר

המשך התלות בין השמאים לבין חברות הביטוח, כאשר שמאי יכול להיות מוצע בעצם מרשימת
השמאים של חברת הביטוח. שזה בעצם משאיר אותו כמו שמאי בית רק הוא נקרא שמאי חוץ.

יואב בן אור; האיזון של ה הסדר בא על ידי הרשימה. חברת ביטוח חייבת שהרשימה יהיה בה מינימום של שמאים

למה צריך איזון? בין מי למי אתה מאזן פה?

בין האינטרס של השמאי כלי החברה ובין האינטרס שלו כלפי המבוטח.

כמה שמאי רכב יש במדינת ישראל?

שש מאות חמישים.

למה שאתם לא תקבעו את מאגר השמאים לפי איזה שהן שנות וותק או קריטריונים?

יש לזה עוד היבטים. יש שמאים כמו ששמענו וכמו שראינו פה וכמו שכולם מסכימים, יש אנשים
מקצועיים וטובים, ויש אנשים שלא. וגם אם היית מנהל חברה לא היית רוצה שאנשים כאלה יעבדו בשבילך. יש אנשים שאם חברת הביטוח לוחצת עליהם, הם יתנו לה מה שהיא רוצה. ואם המוסך לוחץ עליהם הם יתנו לו מה שהוא רוצה. השמאי זה מקצוע קשה. צריך להיות באמצע. הוא נתון ללחצים משני הצדדים. ולכן ההסדר בגדול בא לתת איזון.

הרשימה צריכה להיות בגודל מסוים. חברת ביטוח לא מוציאה מהרשימה באמצע
השנה. רק הוצאה באמצע השנה מחייבת נימוקים. לא כל הוצאה. הרעיון הוא בעיקרו כזה, ואם יש באגים וחריגים, גם אנחנו עוברים ובודקים ובוחנים ומשתדלים במגבלות כוח האדם המצומצם שיש לנו. אנחנו משתדלים. אבל הרעיון בגדול הוא כזה: יש רשימה, מי שבוחר את הרשימה זאת חברת הביטוח. פה יש לחץ והשפעה של חברת הביטוח. מצד שני, מי שבוחר את השמאי מתוך הרשימה זה המבוטח, באמצעות המוסך שלו. המנהל המקצועי במוסך יכול להמליץ לך, למשל. כי אתה בדרך כלל מכיר מוסך ואתה לא מכיר שמאים, או סוכן הביטוח יכול להמליץ לך.

אנחנו מדברים כאנשים אינטליגנטים לאנשים אינטליגנטים. מה ההבדל אם אני כשמאי עובד
בחברת הביטוח או שאני חבר במועדון אקסקלוסיבי של ארבעים שמאים שעובדים עם אותה חברת ביטוח. אני מבחינתי, האינטרס שלי זה ברור.

כל שמאי הרכב במדינת ישראל עובדים עם חברות ביטוח. זה קודם כל.

אב הם גם עובדים עם הציבור

הם כמעט לא עובדים עם הציבור. יש חריגים. ולכן אתה רואה את הנציגים החריגים. רוב השמאים
עובדים עם חברות הביטוח. יש עוד כל מיני מנגנונים שנועדו להפחית את התלות של השמאי בתוך הרשימה מחברת הביטוח, בין היתר זה מבחני הכנסות. אחת לשנה חברת ביטוח צריכה לבדוק את השמאים שלה, ועל פי מבחן הכנסות. שמאי שהיתה לו הכנסה מעל עשרים וחמישה אחוז מאותה חברת ביטוח יוצא מהרשימה, ומתחלף בשמאי אחר.

גם על זה שמעתי שיש דרך להתגבר על ידי החתמה.

על כל דבר יש דרך להתגבר.

אני רוצה שתתייחס גם לנקודה האם אתם לא חושבים שצריך לצמצם את שיקול הדעת של המנהל
המקצועי או השמאי כי עד עכשיו עוד לא ברור לי במאה אחוז, אני מבין שהאחריות היא על המנהל המקצועי. האם לא צריך לצמצם את שיקול הדעת של מוסך, כל מוסך, לגבי אופי החלקים, ולגבי הפיקוח על איכות החלקים. או שאתם שבעי רצון מהמצב הזה.

אני יכול להגיד לך. אני באמת הכתובת. בהיבט המקצועי של איך צריך לתקן, מי צודק האם השמאים
הם שמאים טובים, האם במדינת ישראל יש שמאים מקצועיים או לא, האם צריך להחליף את השמאים, האם מי שמקבל רשיון למוסך הוא מוסמך, האם הוא עושה מה שהוא צריך, האם הוא דואג באמת... אין לנו בעיה לבדוק.

אז מה מתחם הפעילות שלכם בתוך זה? רק לגבי האינטרס של חברות הביטוח ושל השמאים – לא
הצלחתי להבין.

תפקידו של המפקח על הביטוח להגן על המבוטחים.

על איזה חלק של המבוטחים. מה זה להגן על המבוטחים? אני רוצה להגיד דווקא להגנת המפקח
על הביטוח, הוא לא נחשב דווקא כעושה דברן של חברות הביטוח.

חלק מהמורכבות של העניין הזה של השמאות זה שהפיקוח המקצועי על השמאים הוא במשרד
התחבורה, ואנחנו איך שהוא מתערבים בזה. יש פה איזה שהוא משהו בעייתי. יש הסדרים מהסדרים שונים בעולם, ופה בארץ ככה זה. הסמכות המקצועית על השמאים זה משרד התחבורה. מי שהוציא את חוזר השמאים זה אנחנו. אנחנו מסדירים את הדרך שבה חברות ביטוח צריכות לטפל במבוטחים.

ההסדר הוא הרע במיעוטו. זה מה שאנחנו חושבים.

אתה אמרת פה שאין בעיה עם זה שחברת ביטוח תפנה או תעודד להגיע למוסכי ההסדר. האם אתם לא
רואים בזה איזו בעייתיות? בלי להבין יותר מדי, נראה לי כן בעייתי שחברת ביטוח דוחפת את המבוטח להגיע דווקא למוסך מסוים, או אחד מתוך רשימת מוסכים מסוימת. מוסך הסדר באזור מגוריו. אתם לא תשלמו לו גרירה למוסך רחוק יותר. לא?

כל תאונה זה גרירה?

לדוגמא, צריך לגרור את האוטו. ויש מוסך שהוא או הסדר או לא, אבל הוא רחוק יותר. אתם לא תחזירו
לו על הגרירה. אני אומר לך את זה על בשרי. מה לעשות? אם לא הייתי חווה את זה לא הייתי מכיר את זה. אבל חוויתי את זה. אני שואל אותך אם זה תקין, שבנקודה הזאת, שהבן אדם נמצא במצוקה, אומרים לו: תשמע, או שתלך לפה, ותקבל רכב לשבעה ימים מושכר במקום שלושה ימים, ותקבל שמונה מאות שקל השתתפות עצמית במקום אלף שמונה מאות, זה אמנם כתוב לו כבר בפוליסה מראש.

הרעיון שעומד מאחורי מוסכי ההסדר צריך להיכנס אולי לפרטים ולבדוק. אבל הקונצפט יש בו היגיון.
מה אומרים? בניגוד להצעה שאומרת בוא נקבע מראש איזו פוליסה אני רוצה, באים למבוטח בסוף. קרה מקרה הביטוח, ועכשיו הוא צריך לקבל החלטה. אומרים לו, תשמע: יש לך שתי אופציות. אחת היא זולה יותר.

זה בסדר. זה לגיטימי. אני אסביר לך למה. יש גבול לפטרנליזם. באים לבן אדם ואומרים לו: יש לך שתי אופציות. אחת זולה יותר, ואחת יותר יקרה, תבחר איזו שאתה רוצה.

אבל הוא לא מכיר את כל ההשלכות איך עובד מוסך הסדר מול איך עובד מוסך רגיל וכולי וכולי. זו אופציה זולה יותר שאולי יקרה יותר בעתיד.

יכול להיות. אני לא יכול לענות לך על זה. ואנשים צריכים לשקול טוב מאוד לפני שהם מחליטים האם
הם הולכים למוסך הסדר, הולכים למוסך שהם מכירים .....

כפי שאמרתי, יתקיים דיון נוסף בוועדת הכלכלה בנושא הזה. הייתי מאוד מבקש אם תוכלו, מי שלא
הגיש נייר עמדה, לקראת הדיון הזה לפקסס לי בארבעים ושמונה השעות הקרובות לפני שאנחנו נוציא איזו שהיא הודעת סיכום מהדיון. תודה רבה

הישיבה ננעלה בשעה 14:10