כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7882



23
ועדת החינוך, התרבות והספורט
09/02/2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/7882
ירושלים, כ"ה בשבט, תשס"ד
17 בפברואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 166

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, י"ז בשבט התשס"ד (9 בפברואר 2004), שעה 11:30

שילוב מערכת המשפט בלימודי האזרחות.

חברי הוועדה: אילן שלגי - היו"ר
אורי יהודה אריאל
טלב אלסאנע
משה גפני
עבד אלמלכ דהאמשה
גילה פינקלשטיין
יוסי שריד

שר המשפטים יוסף לפיד
גלעד בוק - עוזר שר המשפטים
ד"ר יעקב כץ - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך, התרבות
והספורט
ד"ר אילנה זיילר - מנהלת אגף א' - מוסדות חינוך, משרד החינוך,
התרבות והספורט
גדעון טויטו - מטה הסברה, משרד החינוך, התרבות והספורט
יעל פרבר - עוזרת שרת החינוך והתרבות
גלעד בוק - עוזר שר המשפטים
אמי פלמור - מנהלת מחלקת החנינות, משרד המשפטים
תמר פול-כהן - דוברת הנהלת בתי-המשפט
סא"ל גיורא עמוס - מפקד בית-הספר למשפט צבאי של הפרקליטות
הצבאית
סרן מיכל שמיר-בורר- מדריכה בבית-הספר למשפט צבאי
אראל גלבוע - יו"ר ועדת חקיקה וחינוך, לשכת עורכי-הדין
ד"ר ריקי טסלר - האוניברסיטה העברית
נועה זנדבנק - האגודה לזכויות האזרח
אהוד פלג - מנהל תכניות מט"ח

יהודית גידלי

חפציבה צנעני


שילוב מערכת המשפט בלימודי האזרחות

אדוני שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, חבריי חברי-הכנסת, אורחים ומוזמנים נכבדים, אני פותח את הישיבה.

לפני שאתה מתחיל, אני מבקש להעלות הצעה לסדר.

גם אני מצטרף.

אינני מופתע, ותהיה לכם זכות להעלות הצעות לסדר.

נושא הדיון הגיע אלינו ביוזמת שר המשפטים די מזמן. במכתבו מ-28 באוגוסט 2003, לפני כחצי שנה, כותב שר המשפטים לשרת החינוך, עם העתק אלי, ומציע למצוא דרך להביא בפני הציבור בכלל ובפני הצעירים את מערכת הזכויות והחובות של האזרח מול מערכת המשפט, היכולת להסתייע במערכת המשפט, עם הצעה שצורפה ונכתבה במשרד המשפטים שמדברת על האפשרות שבמסגרת לימודי האזרחות בבתי-הספר וגם במסגרת צה"ל יהיו פרקים של הבאת הנושא של החובות והזכויות המשפטיות והמערכת המשפטית בפני בני-הנוער וגם החיילים. אבקש משר המשפטים, שיזם את הדיון, להציג את הנושא, ולאחר מכן נשמע חברי-כנסת בהצעות לסדר ובהתייחסויות אחרות.

אני מבקש להעלות הצעה לסדר לפני דבריו.

תחילה, ברצוני לשמוע את הנושא. חבר-הכנסת גפני, אתן לך להעלות הצעה לסדר עוד כמה דקות, לאחר ששר המשפטים יציג את הנושא.

זו פעם ראשונה שאני מתארח אצל היושב-ראש שלגי בוועדת החינוך, ואני שמח לראותך בתפקיד הזה שאני חושב שאתה ממלאו בצורה יעילה ומוצלחת מאד.

זה נכון שאתה מתארח אצל יושב-ראש הוועדה, אבל גם אצלי כחבר בוועדה.

עליך לא אמרתי אף מילה טובה.

ניסיתי. אולי בכל זאת אצליח להוציא ממך משהו.

אני מתנצל שאחרי דבריי עלי ללכת לעבודה במשרדי. כפי שאמרה נציגת שרת החינוך, זה דיון למקצוענים מתוך הנחה שהיא תומכת בעצם הרעיון - לחזק את שלטון החוק במדינת ישראל במסגרת מערכת החינוך; אנשים לא יוצאים לדרך החיים בלי לדעת מה הזכויות והחובות שלהם מבחינה חוקית הלכה למעשה. לדוגמא: אנשים צעירים לא יודעים שאם עמדו לדין, הם יכולים לבקש, גם אם נמצאים אשמים, פסק-דין ללא הרשעה, שזה מאד משנה מאוד את עתידם בחיים. הם לא יודעים שעד גיל 21 הם יכולים לדרוש תסקיר של קצין מבחן, שזה יכול לשנות את פסק-הדין. רוב האזרחים במדינה לא יודעים שיש בית-משפט לתביעות קטנות, ולא הולכים למשפט כי אומרים "אין לי כסף לעורך-דין, ואינני מתמצא בסיבוכים הביורוקרטיים". הם לא יודעים שיש בישראל בית-משפט שבו אין עורך-דין ואין סיבוכים ביורוקרטיים ואפשר לתבוע חוב של 200 שקל. יש המון דברים מהותיים של זכויות אזרח שהציבור לא מודע, מפני, שלצערי, זה לא נכלל בשום צורה בחומר הלימודים. לצערי, לומדים אזרחות במדינת ישראל רק שנה אחת, וזה בהחלט לא מספיק.

זה לא נכון.

אל תגידי "לא נכון". יושב פה יושב-ראש המזכירות הפדגוגית, ונשמע אותו.

כך נמסר לי, ואני שמח אם לומדים יותר. בוודאי את הדבר שאני מדבר עליו לא מלמדים בצורה שיטתית.

שתי עובדות המשרד שלי עוסקות בזה: אחת היא עורכת-הדין תמר כהן, דוברת בתי-המשפט, והשנייה שהביאה לתשומת לבי את הנושא היא עורכת-הדין אמי פלמור, מנהלת מחלקת החנינות, והיא מודעת לכך שיש חוברת לגבי זכויות של אסירים. אינני אומר שכל אזרחי המדינה הם אסירים, אבל צריך לחשוב על זה.

אני יודע שנעשות פעולות בעניין זה. יש ועדה שנקראת: האגודה למען קידום החוק והדמוקרטיה בישראל, שתמר רווה יושבת בראשה, שמקיימת סמינריונים ומארגנת נושאים שקשורים בחוק, וגם בצבא יש הדרכה בעניינים האלה. אבל, בסך-הכל, לימוד החוק, במובן של זכויות וחובות האדם על-פי החוק, באופן מוזר לא קיים בבתי-הספר שלנו. לכן, הצעתי לשרת החינוך לשכלל את שיעורי האזרחות כך שהם יכללו לימוד של זכויות וחובות חוקיות. לדעתי, זה צריך להיות ציוד טבעי של כל תלמיד שסיים בית-ספר.

אקריא מנייר שהגיש לנו משרד החינוך. האם הגברת חנה שפיר פה? מדובר פה על לימודי מקצוע האזרחות בשנה אחת בלבד.

כדאי לראות גם כמה לומדים.

המקצוע נלמד שנה אחת בלבד בכיתה י"א או בכיתה י"ב. דרך אגב, הוא נלמד בכל המגזרים פרט למגזר החרדי. אני רואה שחבר-הכנסת גפני עם הצעתו לסדר יצא, ואולי הוא יחזור אלינו בהמשך.

אלה תהליכים מאוד ממושכים. בין החלטה להכליל משהו בתוכנית הלימודים לבין הביצוע עובר זמן רב, אבל צריך פעם להתחיל. ביקשתי מתמר כהן ומאמי פלמור שיהיו פה, אם הן צריכות לייצג את הרעיון, והן ודאי יעשו זאת בכבוד. אני בטוח שגם במערכת החינוך יש לא מעט פדגוגים שמסוגלים להתייחס לזה בצורה הראויה. לטעמי, זו הסיבה לישיבה זו. אם תרצה, אוכל להישאר עוד כמה דקות.

נמצאים איתנו: ד"ר ריקי טסלר - מהאוניברסיטה העברית, גדעון טויטו - ממשרד החינוך, ד"ר יעקב כץ - יו"ר המזכירות הפדגוגית, ד"ר אילנה זיילר - מהמינהל הפדגוגי, סא"ל גיורא עמוס - מפקד בית-הספר למשפט צבאי של הפרקליטות הצבאית, מיכל שמיר-בורר - בית-הספר למשפט צבאי, נועה זנדבנק - האגודה לזכויות האזרח, אראל גלבוע - יו"ר ועדת חקיקה וחינוך בלשכת עורכי-הדין, אהוד פלג - מנהל תכניות מט"ח, אמי פלמור - מנהלת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, תמר פול-כהן - דוברת הנהלת בתי-המשפט. כמו כן, נמצאים עמנו חברי-הכנסת אורי אריאל וטלב אלסאנע.

חבר-הכנסת טלב אלסאנע, רצית להציע הצעה לסדר.

כשקיבלתי את ההזמנה ראיתי חשיבות רבה בנושא הדיון הזה. בתחום החינוך זו אחת האפשרויות להתמודד עם הרבה תופעות. לדעתי, כשחשים את הכרסום בנורמות הדמוקרטיות המדינה ואת התפשטות נגע העבריינות והפשיעה, צריך לשכלל את מערכת החינוך שתיתן מענה להתפתחויות חברתיות. היוזמה מאוד מבורכת. אינני סבור שיש נושא יותר חשוב שמעסיק שרת חינוך מאשר נושא זה. לכן, התירוץ, ששמענו אותו, איננו מקובל. יצאה הזמנה ובה מופיע שהשרה משתתפת בנוסף לשר המשפטים, ואני מקווה שהיא תתייחס לנושא לא כפי שהיא התייחסה להזמנה.

לגבי הדף שקיבלתי ממשרד המשפטים, אינני סבור שהמטרה היא ללמד בבתי-ספר תיכוניים להיות עורכי-דין או משפטנים, אלא ללמד את הערכים איך לפתור נורמות הדמוקרטיות על מנת להנציח אותן ולהקנות אותן לתלמידים בצורה ברורה וגם ללמד אותם איך להתמודד עם אתגרים של החיים וללמדם את הזכויות והחובות כאזרחים. זה לא להכשיר את כולם להיות משפטנים. יש מספיק עורכי-דין במדינה, ולא צריך להפוך את בתי-הספר התיכוניים לפקולטות למשפטים. האם יש תוכנית שמשרד המשפטים מגבש בהיבט הזה או שזו יוזמה, כדור, שהוא מעביר ממשרד החינוך שהוא יהיה אחראי על טיפוח ופיתוח הרעיון הזה?

כוונתי היא שבשיעורי אזרחות בבתי-הספר תלמידים ילמדו את הזכויות והחובות החוקיות שלהם כאזרחי המדינה. אינני מתכוון להכשיר עורכי-דין. יש 33 אלף עורכי-דין, וזה המקצוע הנפוץ ביותר במדינה, ולא בזה עסקינן. אנו עוסקים במודעות למשמעות החוק בחיי האזרח הפשוט.

אחת האפשרויות להביא זאת לציבור היא, כמובן, בנוסף למערכת החינוך וצה"ל, גם לפנות לציבור בדרכים נוספות. אולי לשכת עורכי-הדין תוכל להשתלב בעניין אם זה בהסברה ואם זה בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות ובכל מיני פורומים ומסגרות. כמובן, שהמסה העיקרית וגם החשובה, האזרחים הצעירים, נמצאת במערכת החינוך.

חבר-הכנסת גפני, חזרת אלינו. לפני שאתה מציע את הצעתך לסדר, יש לי שאלה אליך: יש פה מסמך של משרד החינוך.

דרך אגב, לא ראיתי את המסמך.

קיבלתי אותו אמש, ואתן לך אותו. נאמר במסמך, שמקצוע האזרחות נלמד בכל המגזרים: בחינוך הכללי, בחינוך הממלכתי-דתי, ה ערבי והדרוזי, כלומר, שזו תכנית לימודים משותפת לכל המגזרים. האם בטעות נשמט מפה המגזר החרדי?

אין לי שום מושג. לא ראיתי את המסמך. האם אתה רוצה שאבדוק? - אבדוק.

זה מסמך שניסח משרד החינוך. האם אינך יודע האם המגזר החרדי משתתף או לא בשיעורי אזרחות?

מהי ההגדרה של לימודי אזרחות?

הצעתי לסדר לא נוגעת לעניין הזה, אבל אני שמח ששר המשפטים כאן. היא נוגעת לדיון משבוע שעבר, ואני מבקש שתודיע לחברי הוועדה כיצד אתה מתכוון לנהוג ולפי זה אצטרך לשקול מה אני עושה. היה דיון בשבוע שעבר על המורים החיילים בחינוך המוכר שאינו רשמי.

אתה מתייחס לישיבה קודמת, וזה בסדר. מהי הצעתך? מהי שאלתך?

אנו מקיימים דיון על פי יוזמתך, והנציגים שהזמנת אמרו את דבריהם שהיו מאוד ברורים. על כל פנים, כך אני התרשמתי כחבר הוועדה. בסוף הדיון ביקשנו לקבל הצעת סיכום, ואתה החלטת שאינך מביא הצעת סיכום. לא חשוב אם זה בסדר או לא. זו זכותך כיושב ראש הוועדה.

אתם רציתם להביא הצעה.

אנו רצינו להביא הצעה. מכיון שאמרת "הצעת סיכום", אמרנו שאנו מסכימים לקבל את מה שאמרת. לא חשוב, ואינני רוצה להיכנס לפרטים כי אינני רוצה להלאות את הנוכחים בדיון הזה כשאתה מעלה דיון אחר. בסופו של דבר, הוצאת הודעה לעיתונות שנגדה או סתרה את מהלך הדיון שהתקיים כאן.

חבר-הכנסת גפני, אתה ממש טועה, ואינני רוצה לומר: מטעה.

תן לי להשלים את השאלה, ונחליט לפי זה. אדוני יושב-ראש הוועדה, אנו יודעים שתהום אידיאולוגית פעורה בינינו, וזה נכון וזה טיבעה הדמוקרטיה.

אידיאולוגיות רבות, ואמת יש רק אחת.

זה טבעה של האזרחות, שאותה אנו גם רוצים כמובן ללמד את התלמידים בבתי-הספר. אבל, הסדר וכללי המשחק צריכים להיות כנים וברורים. אם לא מתקבלת החלטה, אין החלטה ולא אומרים כלום. אומרים שהיה דיון, ובזה נגמר העניין. אם היא מתקבלת, עליה להיות כפי שהוועדה קיבלה אותה. לא יכולה להיות הטעיה של הציבור.

אתה טועה. לא יצאה הודעה עם החלטה. יצאה הודעה אחת עם דעות שהושמעו בוועדה, ויצאה הודעה שניה שלי כיושב-ראש הוועדה. כל חבר-כנסת, כולל יושב-ראש ועדה, רשאי להוציא הודעה שלו, והוא לא מתיימר לומר שזו הודעה של הוועדה.

אמרת שתביא את ההודעה לעיתונות. היות ואני מכיר אותה. אדוני היושב-ראש, זו לא ההודעה הזאת.

האם אפשר לעשות את הבירור אחר כך?

חבר-הכנסת גפני, היו שתי הודעות.

היתה הודעה שלך.

הודעה שלי. אתה יכול להוציא הודעה שלך.

אחרי שראיתי את ההודעה שלך, הוצאתי כמובן הודעה.

אבל, לא דיברתי על החלטה. אני מבקש ממך שתדייק.

היושב-ראש, הדיון היום הוא לא על הויכוח בינך לבין חבר-הכנסת גפני.

זו אזרחות. זו דמוקרטיה.

עם כל הכבוד, אני איתך בדעה זו, ונעשה את הבירור הזה בסוף הישיבה.

חבר-הכנסת גפני, אתה משתלט על העסק הזה. אני אלך.

אתה מסיט את הדיון. אתה מעלה נושא חשוב מאד, אבל זה לא בסדר לעשות זאת כך.

אני מסכם את דבריי. זה נוגע לכל דיוני הוועדה. אנו, כחברי הוועדה, צריכים לדעת מה תפקידנו כאן. נכון שאתה היושב-ראש ואנו חברים. צריך לשמור על כללי המשחק.

זו לא הבעיה היחידה.

חבר-הכנסת גפני, מסכים אתך, אך חולק עליך על העובדות.

פרופסור כץ, מה יש למשרד החינוך לומר בנושא הכרת המערכת המשפטית במערכת החינוך.

אדבר באופן עקרוני, ואבקש מדוקטור אילנה זיילר לפרט נושאים שלא אגע בהם. בעקבות מכתב שר המשפטים לשרת החינוך בעניין לימוד מערכת המשפט במערכת החינוך, אנו הכנו את כל הכרוך במה שקורה במסגרת לימודי האזרחות בנוגע לבתי-המשפט וזכויות האזרח מכל הסוגים. תחילה, ברצוני לתקן איזו שהיא טעות או אי-הבנה שהיתה. מקצוע האזרחות נלמד מכיתה ב' ועד שהתלמיד מסיים את בחינות הבגרות בכיתה י"א או י"ב, כך שמדובר על 11 או 12 שנות לימוד. נכון שהתוכנית די חדשה ונכנסה למערכת באופן רשמי בספטמבר לפני כשנה וחצי. הבאתי, כדוגמא, רק שני ספרים שמכסים גם את חטיבת הביניים וגם את החטיבה העליונה.

האם התכניות האלה הן גם בבתי-ספר ערביים?

כן, זה דבר ייחודי, שבכל המגזרים - הממלכתיים, הממלכתיים-דתיים, הערבים והדרוזים - יש תוכנית אחידה עם ספרים אחידים שתורגמו.

האם אתה יודע האם במגזר החרדי מלמדים אזרחות או לא?

אני ממש לא יודע על-פי איזו תכנית לימודים לומדים. כשדנתי בנושא תכנית הליבה בבית-הספר היסודי, שמעתי שיש מקצוע שנקרא: דרך ארץ. בדקנו את תכנית הלימודים, וראינו שבמקצוע "דרך ארץ" חפיפה של כ-60% בין מה שנלמד בבית-ספר היסודי הממלכתי או הממלכתי-הדתי לבין מה שנלמד בבית-הספר החרדי בשתי הרשתות בעיקר: "מעיין החינוך התורני" ו"החינוך העצמאי". זו חפיפה שהניחה את דעתי לכל הפחות מבחינת ההתחלה. לגבי מה שיהיה בסוף, זה כבר עניין של התפתחות וזה דבר דינאמי. יכולנו להטיל תוכנית הליבה על כלל המערכת, כשאנו יודעים שאיננו עושים צחוק מעצמנו בזה שאנו גוזרים גזירה שאין הציבור מעוניין או מוכן לעמוד בה. לכן, השם "אזרחות" הוא אולי שם שלא מקובל במגזר החרדי, אבל שם חלופי כמו "דרך ארץ" כן מקובל. דרך-אגב, הבנות במגזר החרדי לומדות לקראת בגרות וחייבות בלימוד אזרחות, שכן אחרת אין תעודת בגרות, למשל: רשת בתי-ספר "בית יעקב", שם לומדים בגרות מלאה או חלקית.

לא ארחיב את נושא האזרחות, שהוא נושא לדיון עמוק.

אולי כדאי שבבתי-הספר הממלכתיים ילמדו את תוכנית "דרך ארץ" של החינוך החרדי, כי החינוך החרדי מצליח והממלכתי - לא.

גם אלה מצליחים, וגם אלה מצליחים. בעזרת ה', כולנו נצליח.

בחינות המיצ"ב אומרות שזה לא כך. יושב-ראש ועדת חינוך אמר לעיתונות שיש כשלון במערכת החינוך הממלכתי.

נדייק: במיצ"ב, שהתפרסמו תוצאותיו כעת, החינוך החרדי לא השתתף, ולכן, לדעתי, התוצאות מוטות כלפי מעלה.

צריך לדון אותו לכף זכות, אם לא השתתף.

במה שהוא השתתף הוא הצליח.

הוא ישתתף במאי.

במה שהוא השתתף בעבר הוא הצליח.

זה היה במבחן פיזה.

זה היה במבחן פיזה, והוא הצליח.

במבחן פיזה השתתפו אלה שניגשות לבגרות, וזה מה שאמר לך פרופסור כץ. זה המיעוט, ואלה הבנות המובחרות ביותר שלכם.

שיקחו את מה שלומדים ב"בית יעקב".

תלמדו את הבחורים שלכם את מה שאתם מלמדים את הבחורות הנבחרות שלכם.

דרך אגב, אינני מלמד אף אחד, ואני בסך-הכל כולה חבר-כנסת. מה זה "תְלמדו"?

אנו יודעים שאצלכם במידרג זה לא החשוב ביותר.

אולי אצלך יש מיגזרים. אצלנו אין מיגזר. אצלנו יש מערכת חינוך, וחלק הצליח וחלק נכשל. צריך שילמדו מהמצליח.

מכל מלמדי השכלתי. אנו נעשה מאמץ גדול. אנו נִלְמד מכל מי שמצליח. לגבי מי שלא מצליח, ננסה להצליח. אני אומר זאת גם על המיצ"ב.

אני מתנצל על כך שאני הולך. עלי להיות בישיבה של ועדת החוקה לגבי חוק שאתה תומך בו - ששופטי תעבורה יהיו שופטים קבועים. אתה תומך בזה, ואני הולך לעזור לך.

זו הצעת חוק של חבר-הכנסת גפני שאני תומך בה, וזה לא קורה כל יום.

בשתי החטיבות, בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה, בספרים שלהן יש פרק שמוקדש למערכת בתי-המשפט, הרשות השופטת, וכך גם בספר לחטיבה העליונה. ספרים אלה ייחודיים למערכת החינוך, מפני שהם מכוּונים לכלל המערכת. כפי שאמרתי, גם במערכת החינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי, הערבי והדרוזי לומדים מהספרים שמתורגמים מעברית לערבית. זה דבר ייחודי, ואנו לומדים מזה לקראת מקצועות נוספים. בשני הספרים יש פרקים שלמים שמתייחסים לבתי-המשפט, הרשות השופטת, והתלמידים נבחנים על נושאים אלה.

יש גם שיתוף פעולה בין משרד החינוך שמתקצב את הנושא לבין הנהלת בתי-המשפט באשר לביקורי תלמידים ממערכת החינוך בבתי-המשפט בירושלים, בנצרת, בחיפה ובבאר-שבע. גדעון טויטו אחראי על נושא זה, והוא עובד קשה כי כמעט אין יום שאין ביקורים בכנסת ולחלופין בבתי-המשפט. זה חלק אינטגרלי מהחינוך לאזרחות באשר לבתי-המשפט שנעשה ע"י המשרד. בעתיד הלא רחוק, בחודש הקרוב, ייצא פרסום בחוזר המנכ"לית של משרד החינוך באשר ללימוד הנושא המשפטי בבתי-המשפט בבתי-הספר. זה בעקבות מכתב שר המשפטים אל שרת החינוך, וזאת כדי להדגיש ולהביא למודעות הציבורית את נושא בתי-המשפט. אפשר לומר שאנו עושים דברים. אבקש מדוקטור אילנה זיילר שריכזה את העניין במשרד לדווח ביתר פירוט.

אנו נאלצים ללכת, ורציתי לשמוע את פרופסור כץ. פרופסור כץ, לא מדובר בכך שלא מלמדים את מעמד המשפט במדינת ישראל, למשל שיש בית-משפט עליון שכן זה בסדר. מה שאתה אומר זה כמו, שאני כאילו מסביר שצריך לעשות לימודי נהיגה ואתה עונה: "כל מה שאפשר לדעת על משרד התחבורה אנו מלמדים". מכך ילד עדיין לא יודע לנהוג. אני מדבר על המימוש הבסיסי של זכויות וחובות חוקיות של אזרח. זה מאוד מהותי. אתן לך דוגמא ממדינה אחרת. כשהגעתי לאנגליה, שאל אותי יהודי "האם אתה יודע מה תהיה תשובתך, אם שוטר ישאל לשמך?". שאלתי מה תהיה תשובתי, והוא השיב: "It's not your bloody business". ואז, לפתע הבנתי איזה הבדל יש בין אנגליה לישראל ביחס לחובות וזכויות אזרחיות. אם אענה כך לשוטר בישראל, אלך לבית-סוהר. אינני מביא זאת כדוגמא לחיוב, אלא כדוגמא לכך שבכל מדינה יש מנטליות, יחס כלפי החוק, ומימוש הזכויות או אי-מימושן. את זה לא מלמדים. עד כמה שלי ידוע, גברת תמר פול-כהן ניסתה להחדיר נושא זה, וזה לא כל כך עלה בידה. אבקש שתשמע את שתי הגברות שביקשתי שיבואו לגבי מה ניתן לעשות בנושא הזה.

אשמע אותן בתשומת לב רבה.

אנו לא בדיוק מדברים על אותו הדבר. אנו מדברים לא על תיאוריה, אלא רק על פרקטיקה.

(שר המשפטים יוצא מחדר הישיבות.)

אדוני השר, תודה רבה.

פרופסור כץ, בהתחלה, דיברתי על הצבא וגם על מעורבות רשויות מקומיות, וכמובן לשכת עורכי-הדין, כדי להביא לציבור מידע פרקטי ופרגמטי, עצות לחיי היום-יום לפעמים. הדברים כמובן לא סותרים זה את זה.

ברצוני לשמוע את דוקטור זיילר לגבי מה עוד עושה משרד החינוך, את נציג צה"ל ואת נציגי כל הגורמים.

אחדד את דברי השר בשני משפטים, וזה יכוון את הדיון, מכיון שאני כתבתי את התוכנית.

ראיתי שאת כתבת את הנייר.

בעקבות יום עיון בכנסת על נגישות לשירותים משפטיים, שבו הופיעו גופים כמו הסנגוריה הציבורית, הסיוע המשפטי והרבה מאד גופים וולונטריים שרוצים לעזור ואין תקציבים, חזרתי למשרד ושאלתי מה אפשר להקנות לאזרחים שלא עולה כסף, בלי תקציבים של מיליונים, כדי לאפשר מתווכים. יש הרבה נושאים, ולכן דיברנו על נוער; אמרנו שאם הילדים יחזרו הביתה ויגידו להוריהם, שהם אולי עולים חדשים או שאינם יודעים קרוא וכתוב, "אפשר ללכת לבית-המשפט לתביעות קטנות. הטופס נראה כך. זה פשוט מאד ורק ממלאים אותו ומגישים, והאגרה היא רק 40 שקל" - הם יידעו שאפשר לעשות זאת. כך גם אם תופסים ילד בעיירת פיתוח או בכפר. הפואנטה היא הנגישות ולא הידע התיאורטי.

עורכת-הדין פלמור, זה מובן. ביקשת הערה קצרה, ואמרת את עיקר הדברים.

דוקטור זיילר, האם את יכולה להתייחס לא לְמה עושים אלא לשאלה איך אפשר לסייע בנושא הזה?

ברצוני להתחבר לאמירה שעורכת-דין פול-כהן ניסתה ולא כל כך הצליחה. אנו שותפים כמעט שנתיים לוועדה משותפת עם הנהלת בתי-המשפט. אנו, בוועדה הזאת, מחפשים את הדרכים הפרקטיות לחבר את מערכת בתי-המשפט עם מערכת החינוך בפן של ההיכרות הבלתי-אמצעית: ביקורים, משפטים מודרכים, מפגשים עם שופטים שמוכנים גם להדריך בעבודות וכו'. אי-אפשר להגיד שלא עולה כסף לגמרי, אבל כרגע - ואני מקווה שתמר פול-כהן תאשר את הדברים - אנו בשלב שבו הוצאנו לכל תלמידי חטיבות הביניים ובתי-ספר העל-יסודיים, 'חוברונת' (חוברת קטנה) שאנו מוציאים בקביעות בתכניות שונת שנקראת: "בלא כוונת זדון - על מערכת המשפט בישראל". היא גם מציעה דרכים למשפטים מודרכים, היא גם מדברת על מהו מהלך משפט, היא גם נותנת קצת אינפורמציה על בתי-המשפט, והיא הולכת בכיוון שאת מדברת עליו; היא מדברת על צדדים להליך בהליך פלילי ובהליך אזרחי, מהי התוצאה של הליך כזה ואחר ומהם הסעדים שיכולים להינתן. באמצעות חוברת זו התחלנו להביא חלק מהדברים. יש גם את הנושא של תהליכי גישור. זו רק התחלה של תהליכים.

התהליך הבא - אני מבינה שתמר פול-כהן היתה שותפה גם לוועדה הזאת - הוא באמת ליישם סדרת פעולות בבתי-המשפט. אני מוכרחה להודות שקיבלנו כאן הרבה עזרה מהנהלת בתי-המשפט בפנייה למזכירים הראשיים של בתי-המשפט לעודד שיתופי-פעולה. בחוזר מנכ"ל שיוצא כעת - זה יצא במקרה, שישיבה זו הקדימה את החוזר, אך הנוסח כבר סוכם - יש רשימת בתי-משפט שנענו לשתף פעולה, כך שאני חושבת ששיתוף הפעולה הזה קיים.

יש הרבה נתונים שמר גדעון טויטו יוכל למסור על מספר התלמידים שמבקרים מדי שנה בבית-המשפט העליון, בנצרת ובבאר-שבע. ב-2003 למעלה מ-10,000 תלמידים ביקרו בבית-המשפט העליון. 13,000 תלמידים ביקרו ב-2002 בכנסת כדי להכיר את הרשות המחוקקת. אלה פעולות מעבר למה שאנו עושים בחלק הפורמלי של ההוראה על-פי תוכנית הלימודים, שכמו שאמר פרופסור כץ מתחילה בכיתה ב' עם הספר "מולדת, חברה ואזרחות" שהוא ספר ייחודי ותכנית לימודים ייחודית מאד וחדשה בנושא. כל הפעולות האלה נעשות. באותה ועדה אנו משתפים גם את המפמ"רים לאזרחות במגזר הממלכתי, בממלכתי-דתי וגם את דוקטור סעיד ברגוט שהוא מפמ"ר להסטוריה ואזרחות במגזר הערבי. פעולות אלה נמשכות. מטבע הדברים, אינך יכול להעמיס מעבר למספר מסוים של פעילויות על מערכת בתי-הספר. בצד ההוראה הפורמלית אתה לאט-לאט מטפטף את העקרונות האלה. אלה הם רק חלק מהמנגנונים שבאמצעותם אנו פועלים. אני מקווה שההמשך עם בתי-המשפט יהיה באותה רוח שהוא היה עד היום.

אין ספק, שמדובר בסוגיות חשובות מאוד. בית-הספר למשפט צבאי, הגוף עליו אני מופקד, מלמד חיילי צה"ל ומפקדיו סוגיות שקשורות במשפט צבאי. מבחינת הצבא, הגוף שנכון יותר שהוא יהיה מעורב בהליך כזה הוא לא בית-הספר אלא חיל חינוך.

האם אתם פעילים בקורסים או גם בפעולות הסברה ביחידות?

אנו מלמדים חיילים ומפקדים את כל מה שקשור במשפט הצבאי, במשפט הבין-לאומי שקשור לשירות בשטחים, במשפט הפלילי ובמשפט האזרחי. קהל היעד שלנו הוא אנשי הפרקליטות הצבאית ומפקדי צה"ל וחייליו, אבל לא במישור של אזרחות אלא יותר בכל מה שקשור בפעילות הצבאית של הצבא וגם מבחינת הכשרת היחידות. לגבי כל מה שקשור ללימוד ערכים או לימוד אזרחות, זה לא משהו שאנו עוסקים בו בכלל.

האם אינכם מוצאים לנכון, אולי בעקבות הדיון הזה, היות ומופקדים בידיכם, בידי צה"ל, אזרחים צעירים למשך שנתיים או שלוש שנים, באותה עת שהם במשמורת שלכם, גם להקנות כמה כלים טובים לחיים כאזרחים - גם כשהם חיילים הם אזרחים במובן מסויים - ככאלה שיוצאים לחיים בקרוב?

כמפקד בית-הספר, לא זה המנדט. אם מפקדיי יראו לנכון שהפרקליטות הצבאית או חיל החינוך יעשו זאת, זה משהו אחר. אני חושב שהכתובת הנכונה היא חיל החינוך.

הזמנו את חיל החינוך.

הסברתם לנו שזה לא האדם הנכון להזמין.

גבירתי, לא.

צה"ל אמר כך.

אנו פנינו לצבא. ביקשתי להזמין את קצין חינוך ראשי ואת הפרקליטות הצבאית. מתוך התשובה הבנתי שיש מוסד, ושמחתי לשמוע עליו, בשם: בית-ספר למשפט צבאי. למרות שזה לא בתחומך, אני מבקש ממך שתעבירו הלאה מפה גם את נושא הדיון וגם את פנייתנו לצבא, ואולי גם נכלול זאת בהחלטות הוועדה שאנו פונים לצבא, שיהיה מעורב בנושא הזה.

אעביר את בקשת אדוני למפקד שלי. אינני אחראי על חיל חינוך. המפקד שלי זה הפצ"ר, ולא קצין חינוך ראשי ולא ראש אכ"א.

מבחינת מה שקשור לערכים, אני חושב שזה יותר מתאים לחיל החינוך. אם אדוני ביקש שאעביר זאת לפצ"ר, כך אעשה. מנדט בית-הספר זה לא לימוד סוגיות ממשל אזרחיות, אלא כל מה שקשור לפעילות הצבא הן בשטחים והן לא בשטחים.

בלשכה קיים פרוייקט "רוֹ-בּוֹנוֹ" שנועד לקרב אנשים ולקרב לאפשרות לקבל.

באשר לנושא של הכרת מערכת המשפט, קיבלתי הצעת חוק לגיוס מובטלים מתחום ההיי-טק למדעים. עם ריבוי עורכי-הדין שהשר הזכיר קודם ויש הרבה מובטלים, חשבתי שזה המקום לגייס ללימודי האזרחות והחינוך עורכי-דין מובטלים פחות או יותר באותה מתכונת, כי מהיכרותי עם מערכת החינוך למורים אין ידע משפטי ולרובם גם לא יהיו כלים להעביר זאת. עם התמקצעות מבחינת פרופסניונליות של מורה בתחום שבו הוא מלמד - - -

אינך מדבר על פעולות התנדבות של עורכי-דין, אלא על תעסוקה לעורכי-דין מובטלים.

קודם כל, אני מדבר על שיפור הוראת האזרחות בבתי-הספר. מהיכרותי עם תוכנית הלימודים באזרחות, היא מאוד תכנית מורכבת שכוללת סוציולוגיה, היסטוריה ומשפטים.

אינך צריך לשכנע. זה מובן שחשוב מאד שזה ייעשה בידי אנשי מקצוע או שלפחות אנשי מקצוע יכשירו את המורים.

מבחינת התנדבות, בלשכה בקרוב נשב עם גוף שמארגן משפטים מבויימים בבתי- ספר ומעביר השתלמויות. אנו רוצים לבחון האם אנו יכולים, כוועדת החינוך, להצטרף אליו בתחום הזה.

אנו מסתכלים על כל הנושא הזה בזווית הלא נכונה. צריכים לשאול על מי רוצים להשפיע ועל כמה בעצם אנו משפיעים, וזה קשור למקצוע האזרחות בכלל. במשרד החינוך נעשים דברים מופלאים בניסיון להעביר את הוראת האזרחות לכלל המערכת. העברתי אליך, ואני מוכנה להעביר הלאה, מידע שבדקתי במשרד החינוך מי וכמה מלמדים אזרחות בתוך המערכת לגורמים השונים.

תוכלי להמשיך בדברייך, אבל שימי לב שיהיה לנו דיון בנושא הוראת האזרחות. הפעם זה חלק מהקונטקסט. בבקשה, התמקדי בשלוש דקות ותנסי להגיע לנושא המידע לעניין מערכת המשפט.

הטיעון שלי הוא כזה: זה יותר מאשר חשוב. זה נמצא היום בחלק מתוכניות הלימודים כתחום דעת. השר לפיד לא מדבר על זה אלא על החוויה האזרחית, וגם בזה יש פתרונות חלקיים במערכת החינוך: מכון ון-ליר ומט"ח. יש פעילות שונה של 19 גורמים בתוך משרד החינוך שמנסים לתת פתרונות לנושא הטמעת ערכים במערכת החינוך. השורה התחתונה היא, שזה לא אפקטיבי ושזה מגיע לאחוז קטן מאד במערכת החינוך. שני זרמים מרכזיים כמעט לא נמצאים בתהליך הזה, ואם הם נמצאים הם נמצאים בזוויות המאד קטנות. הוראת האזרחות לא תהיה אפקטיבית, והטמעת משפטים בהוראת אזרחות תהיה לגמרי לא אפקטיבית, אם לא נסתכל על מעמד מקצוע האזרחות בזווית מערכתית כי העומס בלתי נסבל. כיום, מה שמטילים על 60 שעות לימוד לבגרות בקבוצה אחת: ב'-ג' - זה רק 70 שעות וזה פחות מ-3% במערכת, בחטיבות הביניים - 26% ובחטיבה העליונה - כ-50%. אלה המספרים המדוייקים של המערכת. אם נכניס את המשפטים, מי ילמד זאת? האם ילמדו המשוכנעים?! האם נחזק את החזקים?! צריך להסתכל על זה בזוית אחרת לגמרי. אם רוצים להגיע להשפעה של משפטים כמו גם להטמעת ערכים שונים, צריך לעשות זאת מערכתית.

חייבת לקום ועדת-על שתבדוק כל מקצוע האזרחות על כל גווניו, ודבר ראשון היא תעשה מיפוי של אותם 19 הגורמים בתוך משרד החינוך שעוסקים בהטמעת ערכים, ביניהם גם היחידה לדמוקרטיה שלאחרונה עברה לרשות שלך. מה היא עושה? אני באה מהשטח ועוסקת בהטמעת ערכים בשטח. כשרוצים לקחת ילדים מבית-הספר לבית-המשפט, מי אמור לממן זאת? - בית-הספר. אין סיכוי לזה. אנו מאד רוצים, וזה לא מגיע לביצוע.

כמשפטן ואיש חינוך, ראיתי מזמן שהכלי המשפטי יכול להיות כלי חינוכי ממדרגה ראשונה לנושאים של הטמעת המודעות למימוש הזכויות והחובות והצורך לעמוד בחובות, וגם לצורך שילוב ערכים בתהליכי קבלת ההחלטות שקודמים להתנהגות. איננו היחידים בתחום, אבל העמדנו מספר כלים שמסייעים לאנשי חינוך לעשות את העבודה. אבל, כשאנו מגיעים למערכת החינוך ופונים למורים לאזרחות ולמחנכים, הדברים האלה צריכים למצוא את מסגרת הזמן שלהם. כאן מתחיל הקושי, כאשר בכפוף לעניין הזה יש קושי נוסף של מימון העזרים האלה. היינו בקשר רצוף עם המפמ"רית לאזרחות (המפקחת המקצועית הראשית) בניסיון להשתלב גם בהשתלמויות מורים לאזרחות, אבל מסגרת הזמן של ההוראה ומסגרת הזמן של ההשתלמות היתה כל כך דחוקה עד שלא היה זמן לדברים שהיו חיצוניים לספר שבעצם נתנו כלים מתודיים למורים להעביר את החומר בצורה אטרקטיבית. האפשרות לשלב את הכלים המשפטיים והתכנים המשפטיים במערכת החינוך קיימת גם במקצוע האזרחות וגם שלא במסגרת מקצוע ספציפי, אבל לשם כך נזקקים למסגרות זמן ולהקצאת משאבים להשתלמויות מורים ומשאבים לבתי-הספר על מנת שיצרכו את החומרים שקיימים.

האם יש פה מישהו מאחת הפקולטות למשפטים? לא.

הייתי ממשיכה דברי דוקטור טסלר לגבי החשיבה המערכתית על לימודי אזרחות. אני שומעת פה דברים על נושא הנגישות למערכת, ושאלתי היא האם לא צריך לחשוב על מטרה של טיפוח בוגר שהוא ביקורתי כלפי המערכת - ולא רק יודע איך להשתמש בה, אלו אגרות קיימות, מהי הנגישות לבית-משפט זה או אחר. אלא מדובר באמת בחשיבה, שאנו מנסים להטמיע במסגרת הפעילות שלנו, של זכויות אדם והאם המערכת המשפטית והגוף המחוקק פועלים באופן שמקדם זכויות אדם. לדעתי, החשיבה היא להביא את אזרח אל בית-המשפט, אבל להביאו עם כלים ביקורתיים שמאפשרים לבחון אותה יותר מאשר לקבל את המנגנונים וללמוד אותם. אני חושבת, שראוי פחות שזו תהיה המטרה של מערכת החינוך. המערכת לא צריכה ללמד איך להשתמש, אלא איך לחשוב והאם באמת המערכת המשפטית מגינה על זכויות אדם בצורה ראויה.

מר גדעון טויטו, רצית קצת לפרט במספרים. תתייחס לגילאים, את מי אתם מביאים ולאיזה סוג בתי-משפט.

לצד הלימודים הפורמליים של משרד החינוך בכיתה, אנו מפעילים 13 שנה פעילות חינוכית חוויתית שמתקיימת בכנסת ובמערכת בתי-המשפט תוך שיתוף פעולה עם הנהלת בתי-המשפט. בשנים האחרונות היתה התפתחות יפה במוכנות של מערכת המשפט לשתף פעולה, וזה דבר שבאמת אפשר לזקוף אותו לטובת האנשים שמכהנים היום במערכת המשפט ובהנהלת בתי-המשפט וחברתי, תמר פול-כהן, מן הסתם תמשיך ותרחיב בכיוון הזה. אני יכול לספר, שעד לפני כארבע שנים הפעילות בירושלים התמקדה בכנסת ובבית-המשפט העליון, והיום היא מתקיימת בבית-המשפט העליון, בכנסת, בנצרת ובבאר-שבע, וממש בחודש הזה, בפברואר, פתחנו פעילות חדשה גם בבית-המשפט בחיפה.

הרעיון הכללי שמדריך ומכוון אותנו הוא לתת ערך מוסף ללימודי האזרחות בכיוון של החוויה, ההתנסות והיכרות עם החומרים לא רק דרך ספרי הלימוד אלא לצאת מתוכם לעולם המעשה ובעצם להכיר את כללי המשחק במקומות שבהם התהליכים האלה קורים הלכה למעשה. פעילות זו מתקיימת בצורה מאוד מיוחדת, באופן שהמוסדות עצמם, שבתוכם אנו פועלים, כמו כאן בכנסת ובבתי-המשפט, משתפים איתנו פעולה יוצאת דופן, שבמסגרתה, למשל כרגע בכנסת בוועדה הזאת יושבים כמה תלמידים שהגיעו באמצעותנו. בכל ועדה בכנסת עכשיו משתתפים תלמידים שנמצאים בוועדות וחווים את התהליך. מה יותר טוב מזה כדי ללמוד פרק באזרחות, שמן הסתם אני מקווה שאת הפרק הזה לומדים וזוכרים היטב לאורך הזמן ולא פחות מפרק שלומדים אותו בכיתה. דבר זה קיים בכנסת ובבתי-המשפט. התלמידים, שאנו מביאים לבתי-המשפט, צופים בדיונים, משתתפים במשחקי סימולציות, מבצעים משפט מבוים והופכים להיות לרגע צדדים במשפט כדי להכיר כיצד הדברים עובדים. בנוסף, אנו גם מפעילים כמה תוכניות שמשלבות תכניות שונות של ימי עיון, סמינרים, ופעולות שאנו קוראים להן: "המשפטן הצעיר" או "הפרלמנטר הצעיר" כאן בכנסת, שבעצם מבוססים על העקרון הזה של הכרת תכני הלימוד בדרך של חוויה, היכרות והתנסות אישית ובלתי-אמצעית עם האנשים, עם חברי-הכנסת ועם השופטים. דבר זה זוכה להצלחה רבה מאד, שבעקבותיה גם הפעילות הולכת ומתפתחת.

ב-2003 השתתפו בבית-המשפט העליון כ-10,000 ומשהו תלמידים.

עם כל ההערכה, זה פחות מ-10% מכלל מערכת החינוך.

את צודקת, ותמיד אפשר להוסיף ולפתח. יש מקום לעשות ולפתח. מן הסתם, כמו בכל דבר אחר, לא מעט דברים הינם תלויי תקציב. אדרבא, אם הדברים ישתנו לטובה בתחום הזה, אפשר יהיה להרחיב ולפתח.

למעשה, אי-אפשר, ולדעתי אנו כמשרד חינוך לא צריכים, להפוך כל אזרח לעורך-דין.

אף אחד גם לא מתכוון לזה.

אינני בטוח שזה נכון שכל תלמיד יידע לפרטי פרטים את כל הזכויות והחובות שלו או כל מיני כללים שקשורים לעולם המשפט. יותר חשוב מזה להכיר את החברה שבה אנו חיים, את כללי המשחק שבהם חברה דמוקרטית פועלת ועובדת ובהם היא צריכה להמשיך ולפעול וכן להכיר את עמודי התווך שבלעדיהם אי-אפשר יהיה להתקדם, לחיות ולתפקד.

לכן, אנו שמים דגש על הכרת הרשויות שקיימות המדינה והכרת כללי המשחק. כמו שאדם שאיננו חש בטוב יודע לפנות לרופא, גם תלמיד שנזקק לסעד משפטי או לסעד אחר יידע לפנות לאנשים מומחים בנושא.

אספר לכם דבר שהיה לאחרונה בתקשורת. כעת, רוב בתי-המשפט פועלים גם בשעות אחר-הצהריים. מערכת החינוך יכולה לעודד תלמידים ללכת לבתי-משפט אחרי שעות הלימודים, ולא במסגרת הכיתה, להיות קהל מנומס ומקשיב. אולי אפשר להטיל על תלמידים עבודות להביא רשמים או ללמוד נושא מסויים ולהציגו בפני הכיתה. פְּתיחוּת המערכת היא גם בשעות שהתלמיד איננו לומד בבית-הספר.

ברצוני להשלים ולומר גם דברים שנאמרו כאן. אני באמת חושבת שצריך לעשות כאן אבחנה ברורה. כרגע, אנו מדברים על הקשר בין מערכת בתי-המשפט ולא על לימודי האזרחות בכלל, כי אחרת אנו נכנסים להרבה מאד תחומים ודברים של ראיה מערכתית וכו'. לדעתי, הראייה המערכתית קיימת, וכאשר יהיה דיון אפשר יהיה לראות בדיוק איך משתבצים הממונה על זכויות הילד, יישום חוק זכויות הילד וחוקים נוספים בראייה מערכתית.

כל אותן פעילויות, שנעשות באמצעות מרכז ההסברה ובאמצעות הוועדה המשותפת להנהלת בתי-המשפט, הן הפעולות התוספתיות של חידוד מודעות הילדים להכיר בדרך בלתי-אמצעית את מערכת המשפט ולהשתמש בה לכתוב עבודות גמר ופרוייקטים שונים שעושים.

פרופסור כץ לא אמר, אבל במסגרת בתי-הספר הניסויים - שזו פעולה מאוד ייחודית של המערכת, שבה בית-ספר בוחר לו נושא שהוא רוצה להפוך אותו לנושא לימודי שאחר כך אפשר להחילו על שאר המערכת- יש כשמונה בתי-ספר שבחרו את נושא לימוד החוק והמשפט בצורות שונות. בזמנו, הנשיא ברק היה שותף לקורס שקיימנו בנושא. יש בתי-ספר שרואים זאת, את מהלך ההיכרות, כפרוייקט אישי בית-ספרי.

נכון שצריך למצוא ההבחנה המאוד ברורה בין מה מלמדים באופן פורמלי כחלק מתוכנית לימודים, שזאת החלטה של מזכירות פדגוגי, מפקחים, אגף תוכניות לימודים ואיזו שהיא חשיבה פרטיקולרית שמתאימה לגיל, לצרכים ולנושאים ושמביאה בחשבון מה ילד צריך לדעת כחלק מחובותיו בבית-הספר וכל המערכת התומכת המשלימה שכרגע אנו שומעים מכיוונים שונים איך אנו מתקוונים אליה. אין לעשות כאן בלבול בין השניים. ההוראה פורמלית חייבת להיות באותם גבולות שהוחלט עליהם. אפשר, כמובן, תמיד לשנות, אבל הדברים צריכים להיות ברורים מאד.

עורכת-הדין תמר פול-כהן, בהצעה שלכם דובר על המסגרות שבהן אפשר להגיע לציבור, בעיקר לציבור הצעיר: תלמידים וחיילים. היום, ברוב האוניברסיטאות אין מקצועות חובה, מקצועות יסוד. יכול להיות שיש מקום לומר שסטודנטים יקבלו איזה שהוא מקצוע יסוד או איזה שהם נתונים על מערכת המשפט. אפשר אולי אפילו להסתייע בזה בסטודנטים למשפטים שממילא נמצאים בקמפוס. זו נקודה למחשבה.

המוטו שלי אומר שכבר שנתיים אנו עושים דברים, אבל אנו יכולים לעשות הרבה יותר ממה שאנו עושים. לקח שנתיים להקים צוות, ואחרי שנתיים סוף-סוף יהיה חוזר מנכ"ל.

זה כמו שבית-המשפט מאריך במתן פסק-דין. אנו לומדים מהם.

לכן, אנו מדברים על עינויי הדין.

לפני שנתיים הוקם צוות שהיו לו 14 המלצות, והוקם אחריו צוות נוסף שביטל את ההמלצות. עכשיו, סוף-סוף, הגענו לחוזר מנכ"ל.

משרד החינוך עוסק בקצת יותר, בטיפה יותר, מאשר במערכת בתי-המשפט.

סליחה, אך יש את הנושא של כוונת זדון, והגענו להסכם עם בתי-המשפט.

עשינו דברים, ואינני צריכה לספר לךְ מאיפה באו הנכונות והרצון. עשינו דברים, ועדיין יש הרבה דברים שאפשר לעשות. צריך לעשות הכל בקצב הנכון.

לגבי הביקורים בבתי-המשפט, אנו יכולים אחר כך לדבר על כמה מאבקים יש מאחורי כל דבר. לקחנו כל בית-משפט - ויש לנו 50 מבנים - כדי שלא כל התלמידים יגיעו לבית-המשפט העליון בירושלים. בכל בית-משפט יש שופט שמדבר, ולכל מקום יש מזכיר ראשי שאחראי על ביקורי בתי-הספר. מבחינתנו, בכל מה שקשור בבתי המשפט אנו רוצים שכמה שיותר יבואו לאותו קשר.

כלומר, אנו יכולים לקלוט יותר ממה שבאים.

כן, אבל לשם כך אנו צריכים את עזרת משרד החינוך להפיץ זאת.

אינני אשת חינוך, אבל אם אפשר לחייב ולא רק לבקש - וגם בצבא - שכל תלמיד וכל חייל במסגרת שלוש השנים שלו יעבור את החוויה הזאת בבית-משפט עם ההדרכה, זה יותר מאשר זה שאולי יוצא ל-10% לבקר בבית-משפט.

לגבי סטודנטים ולגבי הערתךָ, בניסיונות להתגבר על בעיה תקציבית שלכולנו יש אותה פנינו לפקולטות למשפטים, והם נעשו; היום, יש קורסים שבתמורה לקרדיט הסטודנטים מדריכים בבתי-המשפט. כלומר, איננו משלמים להם, והם מקבלים קרדיט ועושים עבודה הסברתית יוצאת מן הכלל בבתי-המשפט וגם בבית-המשפט העליון.

עבודה עם התלמידים.

עבודה עם התלמידים.

יש לנו אתר אינטרנט, שמבחינה הסברתית הוא מעולה לכל תלמיד, חייל וסטודנט, ומשתמשים בו אלפים. יש לנו חוברת הסברה של משרד ההסברה. אנו כתבנו את התוכן, והם מוציאים אותה לאור. נעשות הרבה פעילויות הסברתיות, אבל תמיד אפשר לעשות עוד ועוד.

האם יש פעילות גם מול המתנ"סים ברשויות המקומיות? שווה לחשוב על זה.

זה נכון.

לשכת עורכי-הדין - אינני יודע אם אתה יודע, אבל עורכי-דין, שאין להם עבודה ובאים למלא תצהירים תמורת תשלום בבתי-המשפט, מתבקשים להיות גם מסבירים ומדריכים והם נענים לזה בחיוב. כלומר, גם לשכת עורכי-הדין בהחלט יכולה להצטרף לזה.

אני כלל לא מתערבת בלימודי אזרחות, זה לא התחום שלי ואינני יודעת מה נכון ומה לא נכון. אני יכולה להציע את אותם מפגשים בלתי-אמצעיים עם שופט, והשופטים כן יכולים לבוא לבתי-ספר ולקבל תלמידים עם כל ההפרעות שיש בזה בבתי-משפט. לזה אנו נדאג. הצענו להם גם שאם עושים בגרות מורחבת של חמש יחידות, שופטים ילוו את אותן עבודות. כל מה שאפשר מבחינתנו שאיננו כרוך בתקציב אלא בנכונות המערכת שלנו - more than welcome.

בחלק הישיבה המאוחר אליו הגעתי לא שמעתי שמישהו התייחס לזה, ויכול להיות שהדברים קיימים אך לא שמענו אותם: איך המגזר הערבי משתלב בזה? האם התלמידים הערבים אכן מגיעים? לפעמים, מגיעים לכנסת וגם לבית-המשפט. אמרו שמגיעים 10,000 תלמידים בשנה. איזה חלק מהם הגיעו?

בנוסף, יש לי איזו שהיא עצה בעניין הזה בכלל: לא כל מה שקורה גם בבית-המשפט וגם בכנסת הוא מודל לאזרחות טובה או לחינוך תלמידים. לפעמים, בוועדות קורים דברים שטוב לתלמידים שלא יהיו בהם. יש כל מיני משפטים גם בבתי המשפט. כתלמיד, הלכתי לבד לבית-המשפט בלי הדרכה.

גם אני.

שנינו עורכי-דין. ראינו משפטים. לא צריך לראות את כל המשפטים. צריך לבחור מה לתת לתלמידים ובמה כדאי להם לא להיות.

משתתפים במגזר הערבי - בהיכל המשפט בנצרת רוב המשתתפים הם מהמגזר הערבי, ואנו שמחים מאד על זה. יש מה לעשות בתחום הזה ולהגביר את השתתפותם עוד יותר.

כלומר, יש מודעות בכל הכפרים.

קשה לי להגיד שבכל הכפרים הערביים יש מודעות לכך באותה מידה, והלוואי ויכולתי להגיד על המגזר היהודי שמכל המגזרים מגיעים. את שלנו אנו צריך לעשות. באותם בתי-משפט, שבהם יש לנו שיתוף פעולה עם הנהלת בתי-המשפט, יש מרכז לימודי שקיים ופועל. נציג שלנו נמצא בכל אחד מבתי-המשפט ומפעיל תוכניות הדרכה. כאמור, בנצרת רוב המשתתפים הם מהמגזר הערבי מאיזור הצפון. בהיכל המשפט בבאר-שבע אחוז ניכר מהמשתתפים שם הם מהמגזר הבדואי באיזור, מהיישובים המוכרים ומיישובי הפזורה. אלה פעולות חשובות מאד. לא מעטים מהם מגיעים לשם ומן הסתם הם לא יגיעו לפה. אילולא היו יכולים להשתתף שם בפעילות כלשהי, הם לא היו משתתפים בכלל. זה תחום חשוב, וחשוב לפתח ולהגביר זאת. עושים זאת ככל האפשר. תמיד אפשר להוסיף עוד. משרד החינוך משקיע כאן לא מעט משאבים, אנרגיה וכוח-אדם, אם בצורה של הפקת סרט שהפקנו לטובת הנושא הזה ואם זה במצגות, בחומרי הדרכה והפעלה בתחומים שונים. תמיד אפשר להוסיף, ואדרבא - שיהיה.

אסביר מאיפה הסיפור נולד, כי אני מתחברת למה שנאמר פה על כך שלא באתי לתקן את לימודי האזרחות, וחס וחלילה אינני מזלזלת בביקור בבית-המשפט העליון. אלה דברים חשובים מאד. אני רוצה להסביר שתעודת הבגרות החשובה מאבדת כל ערכה, כאשר שוטר עוצר ילד בכפר בגלל שהוא זרק אבן, התפרע עם חברים או בגלל שהוא 'סחב' אופנוע. פותחים נגד ילד זה תיק במשטרה והוא מתבייש לספר להוריו. עד שהתביעות מעבירות את התיק הזה עוברות 2-3 שנים, הוא עומד לדין ולפעמים שופט פוטר אותו בהרשעה וקנס של 200 שקל והוא הולך הביתה מרוצה ואומר: "אם אבא לא יביא לי 200 שקל, אשלם לבד". אחרי שהוא גדל קצת הוא רוצה ללמוד משהו, למשל להשיט סירה, או, למשל, הבחורה רוצה לעבוד כמיילדת ולאו דווקא להיות עורך-דין או רואה-חשבון. באתר מחלקת חנינות יש 77 תחומי עיסוק שאיתרנו שבהם מרשם פלילי מונע ממך לעסוק תקופה מסויימת בדברים האלה. אינך יכול לקבל רשיון כדי להיות מכונאי במוסך, אם היה לך מירשם פלילי. ואז, כל החינוך שהוא קיבל וכל הערכים שהוא קיבל והראייה הביקורתית - אני אומרת זאת בלי זלזול, והדברים האלה חשובים מאד - כולם יורדים לטמיון כי יש לו הרשעה שאפשר היה למנוע אותה.

בצד דברייך החשובים, אני מציע לבדוק שוב: התנאי של אי-קיום הרשעה לצורך קבלת רשיון למקצועות מסויימים - האם לא כדאי שמשרד המשפטים יוביל שם הגמשה מסויימת?

ודאי. זו סוגייה ענקית וחשובה של חוק המרשם הפלילי. לצערי, המגמות בתיקונו הן רק הרחבה של התחולה גם לגבי קטינים. גם גופים של המדינה - זו הזדמנות להגיד זאת בקול רם - דורשים את התדפיס ועוקפים את החוק ומונעים מאנשים עבודה גם כשהם נדונו ללא הרשעה. אני אומרת זאת, מכיון שמי שיושב פה לא מבין את מה שאמר מר טויטו: זה כמו שחולה הולך לרופא. אין כסף ללכת לעורך-דין, ועורך-דין איננו דבר נגיש בכל מקום במדינה הזאת. כדי ללכת לעורך-דין צריך גם איזה שהוא כוח. הרבה אנשים חושבים שהם יפתרו את הבעיה. לבעייה של מרשם פלילי קטן וטפשי צריך אחר כך את נשיא המדינה כדי לעשות זאת. אני מודעת לזה, כי יש 3,000 חנינות בשנה כשמתוכן כ-2,000 הן בנושאי מרשם פלילי; אנשים שהתחילו ללמוד להיות פרמדיק או קנו סירה, לקחו הלוואה ורצו להתחיל להפעילה כדי להחזיר את ההלוואה, ולפתע הם מגלים שבגלל שהם הורשעו לפני שנתיים הם לא יכולים להפעילה והם עם חוב של 20 אלף דולר.

הדבר הזה אכן נוגע לנושא הנגישות. אנו מדינה במצוקה, כשהיא פחות ופחות מתקצבת עזרה לאזרחים והם יותר ויותר נמצאים במצוקה. כוונתי היתה להכניס סדנאות לתוך בתי-הספר ולא לשנות את תכנית הלימודים - להשתמש בתוכנית ה"פרו-בונו" של לשכת עורכי-דין, כשבזמנו כשכתבתי זאת הם היו עסוקים בריב האם באמת אפשר לגזול פרנסה של עורכי-דין צעירים בזה שנותנים שירותים משפטיים חינם. רציתי להגיד: "אל תתנו שירותים משפטיים חינם. תכינו סדנאות ותעשו סבב בתוך הלשכה". אם בתי-המשפט מעמידים את שופטיהם לרשות האזרחיים, ודאי שגם לשכת עורכי-הדין יכולה ליצור POOL של עורכי-דין שיהיו מוכנים לתת סדנאות.

הצבא – מי שאחראי לזה הוא קצין חינוך. למשל, הרבה חיילים לא יודעים שאם ישרתו שירות צבאי מלא ותקין עם X תנאים, יש הסכם בין שר הביטחון לבין שר המשפטים שיומלץ לנשיא המדינה למחוק את ההרשעה שלהם, כלומר יש מחיקה טוטאלית והם מתחילים את חייהם עם דף חדש. אני מקבלת היום פניות של אנשים ששירתו שירות צבאי מלא ולא ידעו כלל שהם צריכים לעבור דרך קצין חינוך ראשי ולקבל זאת. כנראה, שיש איזו שהיא שורה בדפים שמקבלים בטירונות שם זה כתוב. החוברת, ששר המשפטים הביא, היא חוברת של הרשות לשיקום האסיר שמכילה מאגר מידע לאסיר שיוצא לחופשי. יש שם כתובות של משרד הפנים, של הביטוח הלאומי כו'. גם את החוברת הזאת אפשר להנפיק, בשיתוף פעולה של משרד המשפטים, משרד החינוך, פקולטות ולשכת עורכי-הדין, ולחלק לתלמידים בשיעורי אזרחות. כשאני מסתכלת על מה שהראיתם לי, למשל, כאשר כתוב על מה ההבדל בין הליך פלילי להליך אזרחי, התוצאות של ההליך הן אשם או זכאי וזה לא נכון, כי יש תוצאה שנקראת: אי-הרשעה. זו סתם דוגמא שאנו נדבקים אליה, כי זו דרכי להמחיש לכם את חשיבות הנגישות.

זו הזדמנות להציף את הנושא הזה ולחשוב על חוסר האונים שיש לכל כך הרבה אנשים. הם ראו את בית-המשפט העליון, ואינני מדברת על השאלה האם זו דוגמא טובה או לא, וזה חשוב אבל הם יוצאים לחיים וקוראים לזה: חכה, וזה לא דג. זו עוד חכה אחת לתת להם כי ההסתבכויות מתחילות כבר בגיל הצעיר. גם להוריהם זו הזדמנות לחסוך את השירותים שהמדינה נותנת, והיא נותנת פחות ופחות.

האם לא ראוי שזה יהיה דווקא במסגרת כל מיני תכניות נגד אלימות בבתי-הספר? כלומר, מעבר לזה שזה לא יפה ושזה אסור, זה גם יכול להגיע להרשעה פלילית, ויש לומר מהי המשמעות של זה.

מה שאת אומרת לא ממש נוגע לכל מה שאנו אומרים כאן, כלומר הדיון הוא בכלל במקום אחר והוא במסגרת אותן תכניות שאנו קוראים להן: "כישורי חיים" או "תקשורת בין-אישית" שכוללות גם ערכים. כשאת דיברת, חשבתי לעצמי: אולי יכול להיות, ואולי צריך באמת איזה שהוא MANUAL שאומר לתלמיד מגיל מסוים מה מותר ומה אסור, אבל זה דיון בפני עצמו וזה אפילו לא דיון. זו יכולה להיות הצעה שלכם ישירות אלינו בלי כל הסבב של שר המשפטים וכו' שאומרת: "זו האינפורמציה ואלה הנקודות. בתוך המסגרת של 'כישורי חיים' ובתוך המסגרת של מתן ייעוץ לתלמידים לפני מעבר מכיתה ט' לי' או מי' לי"א, ניתן לך גם המידע הזה". זה מיקטע שנשמע לי מאוד חשוב ומאוד ענייני. בלי להיכנס לאיזה שהם מהלכים מאוד מורכבים של דיונים מערכתיים, אפשר בהחלט בדיון פנימי אצלנו לראות מה - כן ומה - לא וליישם זאת. זה אפשרי, אם תהיה בינינו תקשורת ישירה לגבי כן ולא, וכמובן גם עם המינהל הפדגוגי ועם אותם גופים שאמונים על העברת מידעים מסויימים לתלמידים, כדי שאלה ייצאו ובאמתחתם הכלים האלה שאת מדברת עליהם שנראים לי חשובים מאד.

אתייחס דווקא לאנלוגיה מתחום הרפואה. כשאדם יודע להתקשר או יודע שצריך עזרה ושיש ללכת לבית-החולים, השלב הבא, לפחות כאנלוגיה לגבי מה שאנו מדברים עליו, הוא שהוא יידע איך לבצע החיאה, מה הם הסימנים להתקף-לב או דברים אחרים ויפריט ויפעיל את כללי השיטה. כדוגמא, אקח דבר שאמי פלמור דיברה עליו: חוק זכויות נפגעי עבירה. יש חוק שנכנס, ויש חוברות לגבי זכויות האסיר בשפות שונות. עלינו לזכור, שיש כאן קהלי יעד גם בנושא הפלילי של אוכלוסיות שחשופות יותר לנושא הפלילי, אם זו ערבית, אם זו רוסית, אם זו אמהרית ואם אלה שפות אחרות. בחוק זכויות נפגעי עבירה יצאה סדרת חובות ופוסטרים בכל השפות.

שר המשפטים דיבר בהתחלה על דוגמאות קונקרטיות, למשל: חובת תסקיר של אותו בחור שהולך לבית-המשפט ויש לו זכות לקבל תסקיר קצין נבחן, או סיוע משפטי ממלכתי. פרוייקט של "פרו-בונו" של לשכת עורכי-הדין הציף, מכיון שפנו פונים רבים פנו ללשכת עורכי-הדין ולא היו זכאים, והם הופנו לסיוע המשפטי הממלכתי שמדינת-ישראל נותנת, במיוחד במצב הכלכלי הקשה היום, שאנשים לא חשופים אליו. למעשה, עקרונות-העל של השיטה הם באמת חלק מנושא התהליך הדמוקרטי הכללי ולימודי האזרחות. אנו מדברים על התת-פרק המשפטי שההפרטה שלו חשובה לכולנו בשימוש פרקטי יומיומי אם בכלים ואם, בעצם, במניעת השוט הפלילי שהוא יחסית דרמטי בנושא של רישום פלילי ודברים אחרים.

אני מסכים עם אילנה זיילר, שאנו כבר מעבר לנושא לימודי האזרחות בלבד. לנושא המשפטי יש פה בהחלט תועלות נוספות, שבעיניי הן חינוכיות אף במנותק מלימודי האזרחות אם כי זה תורם להן. יש קושי למצוא במערכת החינוך מסגרת זמן ומסגרת נושאית רלוונטית כדי לשלב את הנושאים האלה. הנושא של לפתוח את הנושא לכישור למאבק באלימות - אנו, למשל, מפעילים חברת ילדים דמוקרטית בבית-ספר שמפעילה בתי-משפט של ילדים ששופטים ילדים שפוגעים בילדים אחרים. דרך זה הם לומדים איך לממש את הזכויות שלהם כנפגעים. הם לומדים שהחברה מגינה עליהם באמצעות החוק, ולא צריך לעשות דין עצמי. הטכניקה המשפטית של יישום נורמת התנהגות על התנהגות נתונה כדי לבדוק אם ההתנהגות הזאת היתה בהתאם לנורמה או בניגוד לה היא טכניקה שמשפרת את מיומנות הבנת הנקרא שאני יודע שמיומנות זו קרובה ללבה של דוקטור זיילר. בשנה שבה נושא השפה העברית היה נושא המרכזי במערכת החינוך, התכניות האלה של משפטים מבויימים לבתי-ספר יסודיים היו בעדיפות בעיני בתי-הספר, וכאן אנו מגיעים לבעיה. דרך אגב, כישורים רטוריים הם עוד ערך מוסף של הטכניקה או המיומנות המשפטית.

האם בעיני בתי-הספר הנושא מקבל עדיפות בשדרים שהם מקבלים מן המשרד? אני חייב לומר שהמטה משדר עדיפות, אבל המפקחים הכוללים על בתי-הספר כשהם אומרים לבתי-הספר על מה לקחת השתלמויות מורים או במרכזי פסגה, פיתוח סגלי הוראה, מה שהיה פעם המרפ"דים, שהם אומרים לבתי-הספר במה הם בכל מקרה רוצים שהמורים ישתלמו, לצערי הרב, הכוונה הברוכה של המטה לא מחלחלת הלאה אל העשייה בשטח ובתי-הספר לא מסווגים זאת בעדיפות מספיק גבוהה כדי לשלוח את מוריהם להשתלם. אולי אפשר לשפר עניין זה, כי הכלים והתוכניות קיימים אבל צריך להפגישם עם בתי-הספר במסגרות הזמן הרלוונטיות.

אנו עוברים טלטלה במערכת החינוך, ומי כמוך יודע זאת. אנו עובדים על חוקת זכאות חדשה לתעודת בגרות, מפני שאיננו מרוצים ממה שיש. אנו מאמינים שדברים מהסוג הזה שעורך-הדין פלג אומר כן צריכים להיכנס לחובת הלמידה ואולי אף לחובת הבחינה.

אולי? האם זה עדיין לא הוחלט?

אינני מתבייש להגיש שתלמיד שרוצים להפיק ממנו את מלוא התועלת צריך לבחון אותו ולא לבקש ממנו, מטוב לבו, ללמוד דברים שאולי ייאות ללמוד.

כאשר מדברים על חוקת הזכאות, אנו מוסיפים עוד יחידה באזרחות. יש עוד יחידה שלישית, שאנו רוצים להוסיף לאזרחות.

באיזו כיתה ייבחנו על היחידה הנוספת?

זה יהיה בכיתות י', י"א ו-י"ב, כלומר בחטיבה העליונה.

בשלב מסויים דובר על כיתה ט'.

נכון.

אנו גם רוצים לתת אופציה לכל תלמיד באשר הוא ללמוד עוד יחידה - פעילות קהילתית והתנדבות לקהילה. אני מקווה שהאוניברסיטאות יקבלו זאת כבונוס שיאפשר להם כניסה לאוניברסיטה, ולא רק מתמטיקה, מיצרף עליו השלום ופסיכומטרי אלא דברים שהם אמיתיים גם בתחום החוייתי וגם בתחום האזרחי. אבל, זה לוקח זמן. כשאני אומר "זמן", זה לא מהיום למחר אלא ההחלטה היא היום. אם היא תתקבל, ואני מעריך שהיא תתקבל החלטה תוך חודש-חודשיים, דבר זה ייכנס למערכת הלימודים בכיתה י' בעוד שנה. כלומר, בשנת התשס"ו אפשר יהיה לקוות שיתחילו לשנות את הדברים. כמובן שהדברים הנוספים שאינם בתוכנית הלימודים אלא כתוספת לתכנית הלימודים, נושאים חשובים מאדם, הם בעייתיים מבחינת התייחסות המורים, המנהלים והתלמידים אליהם. זה הטבע האנושי. אני מתקשה מאד לחייב תלמידים ללמוד דבר, אם זה לא חלק מתכנית הלימודים. אני מכיר במגבלה הזאת. לכן, עלינו לזהות בצורה יותר יסודית מה הם הדברים הכי חשובים ורלוונטיים ולהכניסם לתכנית הלימודים. הנושא הזה ייכנס גם לתכנית הלימודים של האזרחות המוגברת לכל תלמיד; לא תהיה תעודת בגרות ללא התוספת הזאת, אבל זה לא דבר שאפשר לעשותו מהיום להיום. מה שאנו נעשה מהיום למחר זה הגברת הפעילות הקיימת ע"י היחידה של גדעון ודברים נוספים שאנו עושים במערכת.

אני מאד רוצה להתחבר שאמר פרופסור כץ בהקשר של החיבור האפשרי בתחום הדעת והחוויה האזרחית. עושה רושם שאנו מכסים דרך תחום הדעת לא מעט חומרים, ואם בעזרת ה' תהיה יחידה שנייה אולי מהשנה הבאה ויש אפשרות ליחידה שלישית- - -

מבחינה פרקטית, זה לא אפשרי.

רציתי שתאמר משהו חיובי.

בתחום הדעת, למרות שאנו רואים שהאחוזים לא מכילים את כל המערכת, אז זה לא יהיה בכל המערכת אבל לפחות זה יתקדם. עד כמה שאנו יודעים, היחידה השלישית הולכת להיות דווקא בדיוק בתחום של מעורבות אזרחית חברתית שיכולה להיות הטמעת ערכים בתוך המערכת. יכול להיות שאנו יכולים למצוא את החיבור בין תחום הדעת והטמעת ערכים כמשבצת וכמסגרת שנקראת: מקצוע האזרחות. ממה שאני רואה, אין מקצוע אזרחות לכל הגילאים, והוא נקרא בשלושה שמות שונים בכל אחת מהכיתות. הוא גם נמצא במפמ"רים שונים. החלק היותר בעייתי הוא, שנכון להיום עד עכשיו מי שעסק בכל נושא הטמעת הערכים במערכת החינוך היה מטה קרמניצר-שנהר, ששכחנו להזכירו, והוא עוסק או אמור לעסוק בערכים. דרך אגב, חלק מהכסף שמגיע לבתי-המשפט היה אמור להיות דרכם, והוא קוצץ.

לא, זה לא נכון.

יש איזו שהיא מדיניות בנושא הזה.

לא נתרחב ולא נגלוש. זהו דיון אחר.

כיוון שהעבירה לי עורכת-הדין פלמור את החוברת, אומר שוב לומר שבמסגרת הטיפול בחוק זכויות התלמיד לצורותיו הוצאנו כעת לכל מערכת החינוך היסודי חוברת.

זהו הפנקס הקטן.

החוברת מופיעה גם בברייל. בדיוק באותו כיוון - כמובן שצריך להביא זאת לדיון בפני המנהלת הכללית, ואינני יכולה להצהיר כאן אלא רק לומר מה אני הולכת לעשות - כשמדובר באותן זכויות שמדברת עליהן עורכת-הדין פלמור, בלי קשר לכל המהלך שמדברים כאן בהרחבה, זה בהחלט דבר שניתן לברור מה - כן ומה - לא ולהוציא אותו.

בשיתוף בתוכן עם משרד המשפטים.

שיתוף פעולה עם כל מי שצריך. את זה, כמובן, אני יכולה רק להביא לדיון בפני המנהלת הכלכלית והמזכירות הפדגוגית. אבל, המהלכים אפשריים.

אקריא את החלטות הוועדה שאקבל פה אחד: ראשית, ועדת החינוך והתרבות מברכת על יוזמת משרד המשפטים להביא לידיעת הציבור בכלל ובני-הנוער בפרט את הכלים העומדים לרשותו למימוש זכויותיו מול הרשויות ומול גורמים ציבוריים ופרטיים.

שנית, הוועדה שמחה לשמוע על מודעות מערכת החינוך לצורך בחיזוק לימודי האזרחות לרבות הכרת מערכת המשפט ומארג הזכויות והחובות של האזרח במדינת ישראל, וקוראת למשרד להרחיב את פעילותו בתחום חשוב זה, לרבות הגדלת מספר התלמידים המבקרים בבתי- המשפט.

שלישית, הוועדה קוראת לצה"ל ליזום פעולות הסברה והדרכה לקירוב החיילים, אזרחי המחר, אל מערכת המשפט והמוסדות הדמוקרטיים במדינה.

רביעית, הוועדה קוראת ללשכת עורכי-הדין לחבור למשרד החינוך, צה"ל והרשויות המקומיות לסייע בהצגת מערכת המשפט והזכויות המשפטיות ע"י אנשי מקצוע: עורכי-דין ומתמחים.

חמישית, הוועדה קוראת לפקולטות למשפטים ולסטודנטים למשפטים להשתלב בהסברה ובהדרכה בנושא הזכויות והחובות המשפטיות בקמפוסים, בבתי-הספר ובחינוך הבלתי פורמלי.

אני מודה לכולם על ההשתתפות, על הרעיונות החשובים שנשמעו כאן ועל עזרתכם גם לקבלת ההחלטות. אנו נעקוב אחריהן. כאשר ייצא חוזר מנכ"ל, כמובן שנקרא אותו וסביר בהחלט שבקרוב נקיים דיון נוסף. הכוונה היא לקיים פה דיון בכלל בנושא מקצוע האזרחות ובכל נושא החינוך לדמוקרטיה. במסגרת זו, נוכל לחזור גם לנושא הזכויות המשפטיות.

אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.